עוּרִי נַפְשִׁי, מִתְּנוּמָתֵךְ הָקִיצִי!

עֵט סוֹפֵר בְּיָדֵךְ לָקַחַת הָאִיצִי,

שִׁפְכִי רִגְשׁוֹתַיִךְ שִׁירִי, זַמֵּרִי;

אָז רַעְיוֹנוֹתַיִךְ כֶּסֶף צָרוּף יִטְהָרוֹּ,

רוּחֵךְ תִּפָּעֵם, כֹּחוֹתַיִךְ יִגְבָּרוּ –

הָלְאָה תָרְדֵּמָה, מִשּׁנָתֵךְ הִתְעוֹרֵרִי

עַל כַּנְפֵי דִמְיוֹנִי אָשׁוּטָה, אָעוּפָה,

רַעְיוֹנוֹת שׁוֹנִים יַחְלְפוּ בִי כַּסּוּפָה

וּמִטֹּהַר הַשּׁחַר יִטְהֲרוּ, יִנְעָמוּ;

אַךְ כְּאוֹר וָאֹפֶל יַחַד לִפָנַי יִשְׂתָּרֵעַ

כֵּן בְּלוּלִים שַׂרְעַפִּים מִבְּלִי בָרוּר דֵּעַ,

כִּי שִׂמְחָה וְיָגוֹן בְּלִבִּי יִפְעָמוּ

שִׂמְחָה? הוֹי עֵטִי כֹּה חִישׁ שָׁנִית

וּמִי עֵדִי כָמוֹךְ הֲלֹא כֹל רָאִית!

אַתְּ שׁוֹמַעַת תָּמִיד קוֹל שִׂיחַ לְבָבִי,

אַתְּ שׁאַבתְּ מִלִּבִּי מַעְיַן נֶחָמָה;

גַּם שֶׁפֶךְ קוֹל נְהִי רָאִית שָׁמָּה

וַתַּעַן בְּקוֹל בּוֹכִים נֶחָמָה לְךָ אָבִיא.

וְעַתָּה עֲנִי בִי אִם מֵעוֹדִי עָלַצְתִּי.

אַךְ הַרְחִיק עָצְבִּי, זֹאת הִתְאַמַּצְתִּי,

וְעֵת שֶׁקֶט בִּלְבָבִי, – זֹאת שִׂמְחָה אֲכַנֶּה;

אוֹ גַם בְּעֵת רוּחִי יָגוֹן מָלֵאָה

אֹזֶן רֵעִי רַק נִחוּמִים שָׁמֵעָה.

כִּי קָצְרָה יָדוֹ מִנַחֲמֵנִי אֶקְרָא וְאֶשְׁנֶה

אַךְ מַדּוּעַ רוּחִי הִנָּךְ הוֹמִיָּה?

מַדּוּעַ תֶּחֱזִי רַק שַׁמָּה וּשְׁאִיָּה?

מַדּוּעַ תִּשְׁתּוֹחֲחִי תַּחַת כֹּבֶד עַצָבֶת? –

הֵן לָשִׁיר, לְזַמֵּר מִשְֹׁנָתֵךְ קַמְתְּ

וּנְאוּמֵי נִחוּמִים בְּפִי עֵטִי שַׂמְתְּ

וְחִישׁ נֶהְפַּכְתְּ לִי וְשִׁירךְ שָבַת.

שׁוּרִי נָא לִשְׁחָקִים כֹּכָבִים מָלֵאוּ,

וּרְאִי מָה רָבּוּ, מָה רָמוּ גַּבֵהוּ,

מַה הוֹד מַרְאָם בַּקֹּדֶשׁ, בַּיוֹפִי מַה נֶהְדָּרוּ!

רְאִי מִשְׁטַר מַסְלוּלָם פְּלִיאוֹת הַבְּרִיאָה

וְגָבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ עָלֵימוֹ עַיִן צוֹפִיָּה,

וְאַלְפֵי שָׁנִים מֵהַקִּיף מֶרְכָּזָם לֹא נֶעְצָרוּ

וְאַתְּ נֶפֶשׁ עֲנִיָּה רֻתַּקְתְּ בַּחֹמֶר,

הֲלֹא תֵבוֹשִׁי תִּכָּלְמִי, מִבְּלִי מְצוֹא אֹמֶר –

מַדּוּעַ תִּתִּנִי דוֹפִי בְּמִקְרֵי חַיַּיִךְ? –

תִּרְאִי שׁוּחָה כְרוּיָה עַל כָּל צָעַד

ולְקוֹל עָלֶה נִדָּף תֹּאחֲזֵךְ רָעַד

וְאַךְ תַּהְפוּכוֹת אִי סְדָרִים תֶחֱזֶינָה עֵינַיִךְ

רְאִי הֵן הַשַּׁחַר יַנְעֵם הַדּוּמִיָּה,

פְּאֵר לְבֶן-הַקֶּדֶם פָּרוּשׂ כַּיְרִיעָה,

עַל עֶרֶשׂ הַתֵּבֵל שֶׁשָּׁם יִישְׁנוּ בָנֶיהָ.

כֹּל הֵכִינָה הַטֶּבַע מְאוּם לֹא חִסֵּרָה,

בְּחָכְמָה תִּכֵּן תֵּבֵל אֵל יְצָרָה

לְהַרְגִּיעַ יְצוּרֶיהָ לְהַרְוֹתָם עֲדָנֶיהָ.

אִם תַּמְרִיאִי לַמָּרוֹם אוֹ תַחְדְּרִי תְהוֹמוֹת,

אָז בְּקִרְבֵּךְ יֵרֹמוּ רַעְיוֹנוֹת, רוֹמֵמוֹת,

לִרְאוֹת כָּל טוֹב כָּל אשֶׁר וְכָל נֶחָמָה

אִם אָסוֹן וָפֶגע יִמָּצְאוּ בְּחֵיק הַטֶּבַע,

אָז הַצָלָה לְעֻמָּתָם עַל אַחַת שֶׁבַע

וּבִמְקוֹם פֶּרֶץ נוֹפֵל, גַּם מַטֵה מַשְׁעֵן שָׁמָּה.

כָּל טוֹב וְשָׂשׂוֹן תּוֹשִׁיט הַטֶּבַע בְּיָדָה.

לְפַתְּחָהּ וּלְשַׂדְדָה, לְהֵינִיק חֶלְבָּהּ וּלְשַׁדָּה,

לְהַרְוֹת נֶפֶשׁ עָמָל לְהוֹצִיא מֵאָה שְׁעָרִים!

רִבְבוֹת נֶפֶשׁ אָדָם עָלֶיהָ יִתְעַנְגוּ

וְאַלְפֵי שָׁנִים שָׂשׂוּ מְאוּם לֹא דָאָגוּ,

הָיוּ בַנְעִימִים בֵּין אשֶׁר בְּלִי מְצָרִים,

וּמַה נֶחְשַׁב אֲסוֹן רַעַד-הָאָרֶץ,

רַעַשׁ הַר פְּרָצִים כִּי יָבִיא קָרֶץ

וְאֵשׁ לוֹהֵט כִּי יֵרֵד מִשָּׁמַיִם.

שֶׁטֶף מַבּוּל מַיִם כִּי יַעַשׂ שַׁמּוֹת

פְּרִיצֵי הַיּוֹת כִּי יָמִיתוּ נְפָשׁוֹת תַּמּוֹת

וְאַלְפֵי מִקְרֵי הַטֶּבַע בִּימֵי הַחַיִּים?.

כָּל אֵלֶּה זִכְרִי נָא נֶפֶשׁ שׁוֹמֵמָה,

רְאִי מְנוּחָה כִּי טוֹב, רְאִי כִי נָעֵמָה, –

וְשׁוּבִי לִמְנוּחָיְכִי לֹא עוֹד תִּתְיַפָּחִי

רְאִי נֹעַם בַּחַיִּים בְּחֵיק הַתֵּבֵל

וְהַרְחִיקִי עֶצֶב מִלִּבֵּךְ, יָגוֹן וָאֶבֶל,

וּבְחֶבֶל גּוֹרָלֵךְ הֲלֹא תָּמִיד תִּשְׂמָחִי.

אַךְ מַה קּוֹל “קוֹרֵא” אָזְנִי שׁוֹמַעַת,

קוֹל הַשֶּׁכְוִי הוּא, זֹאת נָקֵל לָדַעַת

“הֵן אָתָה יוֹם” יִקְרָא בָרָמָה;

אַחֲרָיו קוֹלוֹת שׁוֹנִים לְאָזְנַי יַגִּיעוּ,

שָׁם יְזוֹרֵר מִתְעוֹרֵר, יֶהְגּוּ, יַבִּיעוּ

בְּנֵי אָדָם מֵעַרְשָׂם יָקוּמוּ שָׁמָה.

וַתִּתְפַּלֵּץ נַפְשִׁי, בְּאֵשׁ לֹהֵט הֻצָּתָה

אָפְסוּ דִמְיוֹנַי, סְבִיבִי אַךְ בָּתָה –

וּבְחֵיק הַטֶּבַע אַךְ שָׁוְא רָחָפְתִּי;

אַךְ שָׁוְא נֶחָמָתִי שָׁוְא חֲלוֹם נָעִים,

אֲפָפוּנִי זִכְרוֹנוֹת וַחֲלוֹמוֹת רָעִים –

אֲשֶׁר בִּיְמֵי הֶעָבָר לַאֲחָדִים אָסָפְתִּי.

הוֹי נַפְשִׁי צָדַקְתְּ, נְכחוֹת תַּבִּיטִי,

לֹא עוֹד אֲבַקְשֵׁךְ יְגוֹנֵךְ הַשְׁקִיטִי

וְלַחֲזוֹת לָךְ תַּנְחוּמִים בְּרוּחַ הַחִזָיוֹן

מֵהֲדַר הַטֶּבַע לֹא תִזְכְּרִי תַבִּיעִי,

מִנֹּעַם הַבְּדִידוּת לֹא עוֹד תַּשְׁמִיעִי,

עֵינַיִךְ רֹאוֹת סְבִיבֵך, הָהּ, הַכִּלָּיוֹן!!

כִּלָּיוֹן חָרוּץ סְבִיבִי מַעֲשֵׂה בְנֵי-אָדָם

וְשׁוּחוֹת עֲמוּקוֹת אֲשֶׁר כָּרוּ יָדָם,

תַּהְפּוּכוֹת אֶרְאֶה עַל כָּל שַׁעַל.

הַבְּרִיאָה הַנְּדִיבָה כָּל טוֹב לֹא חִסֵּרָה,

אַךְ בְנֵי אָדָם עִקְּשׁוּ הַיְשָׁרָה –

מָוֶת, רָעָב, חֶרֶב, קֶטֶב וָרַעַל.

וּפְגָעִים אֵלֶּה הֲלֹא עֵינַי רָאוּ,

וּבְמַדְקְרוֹת חַרְבָּם עַל לִבִּי נָגָעוּ

וּבִתְהוֹם עַצֶבֶת אֶת נַפְשִׁי הִשְׁלִיכוּ –

הוֹי רוּחִי שֹאֶגֶת תַּרְעֵם כָּרָעַם

וּלְבָבִי נִפְעָם כְּהֹלֶם פָּעַם

וּמוֹקְדֵי אֵשׁ לְנַפְשִׁי הֵמָּה הֶעֱרִיכוּ!

עַתָּה שַׁחַר נָעִים לֹא יִקַּח לְבָבִי,

כֹּכָבִים מַזְהִירִים – כְּעֵינֵי הַלָּבִיא

וְאֹּדֶם פְּנֵי קָדִים כִּלְשׁוֹן אֵשׁ וָדָם!

רַק זִכְרוֹנוֹת אֲיֻמִּים אוֹתִי יַזְכִּירוּ

וְאֶת נֹגַה נַפְשִׁי חִישׁ יַקְדִּירוּ

וּמַרְאוֹת נֶחָמוֹת אֶרְאֶה בְחֶזְיוֹן אָדָם.

עוּפָה נָא, רוּחִי, עוּפָה בַּל תֵּלֶא!

אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מֵרְאוֹת כָּל אֵלֶּה,

אֹמֶץ הוֹסִיפָה פֶּן תִּמַּס כַּמָּיִם;

וְזֵכֶר הַשַּׁחַר – הוֹי נַפְשִׁי נִתֶּכֶת! –

עֵת קָרְבָּן מוּנָח עַל עֲצֵי מַעֲרֶכֶת

וּבְכִיָּה עוֹלָה קוֹרַעַת שָׁמָיִם!…

מַה פִּתְאֹם נַפְשִׁי כֹּה חָוְרוּ פָּנַיִּךְ?

מַה מַּבּוּל דִמְעָה יַמְטִירוּ עֵינַיִךְ?

תֶּחֶרְדִי, תִשְׁתּוֹחֲחִי, גַּם הִנָּךְ גֹּוָעַת?

מַה פָּרְצוּ אֲנָחוֹת מִלֵּב קָרוּעַ?

מַה פָּרַץ זֶרֶם דָּם מִלֵּב פָּצוּעַ?

מָה?… אוֹיָה נַפְשִׁי! זֹאת הִנָּךְ יוֹדָעַת!…

הוֹי, נֹחַם אַכְזָר חֵץ רַעַל שׁוֹלֵחַ,

יַחְדֹּר עַד לִבִּי כִּלְיוֹתַי פּוֹלֵחַ,

דָּמִי יַרְתִּיחַ גַּם יַקְדִּיר אוֹר עֵינַי!

הוֹי! לִבִּי מִזְבֵּח, רוּחִי שַׁלְהֶבֶת,

דָּמִי הַנֶּסֶךְ וַאֲנִי – הָהּ! – הַכֶּבֶשׂ

וּלְעוֹלָה עַל מוֹקְדוֹ תָמִיד יַעֲלֵנִי…:

וּפְגָעִים אֵלֶּה כָּל חוּשַׁי מָחָצוּ

לֵחִי הֶחֱרִיבוּ וּכְנָפַי קָצָצוּ

וּבְצֵל אֶעֱרוֹק צִיָּה מִשְּׁאוֹן הֶחָלֶד;

פִּגְעֵי שַׁחַת אֵלֶּה – רוּחִי הוֹמִיָּה! –

רַק הֵם רָמְסוּ נֶפֶשׁ תַּמָּה וּנְקִיָּה

וִינַבְּלוּ וִישַׁקְּצוּ טֹהַר לֵב יָלֶד!…

1.

מִתֵּימָן יָעוּפוּ לַהֲקוֹת צִפֳּרִים

וִיקַנְּנוּ בַגָּן וּבְסִבְכֵי הַיְעָרִים,

עֲלֵה זַיִת, דֶּגֶל שָׁלוֹם הֵבִיאוּ;

"הֵן חָדַל חֹרֶף עִם עֱזוּז קָרָתוֹ,

הֵן חָשַׂף הָאָבִיב עָשְׁרוֹ, חֶמְדָּתוֹ",

כֵּן בִּירַק עָלִים יָשִׁירוּ, יָרִיעוּ.

2.

"אַךְ שָׂשׂוֹן, אַךְ שִׂמְחָה יָבִיא הָאָבִיב,

אַךְ חַיִּים, אַךְ עֹנֶג לָנוּ מִסָּבִיב,

וִיפִי הַנֹּעַר אֶל זִקְנַת הַטֶּבַע;

פֹּה אֶרֶץ תִּשְׂמַח בִּיפִי נִצָּנֶיהָ,

שָׁם שֶׁמֶשׁ תִּצְחַק בִּגְאוֹן קַוֶיהָ,

כָּל הַיְצוּר יָשִׂישׂ גַּם כָּל גַּיְא וָגֶּבַע"! –

סיון תרל"ט, ווילנא.

הָאָבִיב / מרדכי צבי מאנה

1.

הַחֹרֶף הֵן עָבַר, עָף חִישׁ וָאָיִן,

עַל טֹהַר שַׁחַק הַשֶּׁמֶש יָצָאָה.

הֵקִיץ הָאָבִיב וַיְשַׂמַּח כָּל עָיִן

וּבִבְרַק נֹגַה אוֹר תֵּבֵל נִמְלָאָה.

2.

צִפֹּר כָּל כָּנָף בִיפִי רִקְמָתָיִם

שָׁרִים לִכְבוֹד אָבִיב שִׁירִים נִשְׂגָּבִים;

וּבְהוֹד קוֹל זִמְרָה כִכְרוּבֵי שָׁמָיִם

יוֹדוּ אֵל שַׁדַּי וִיתַנּוּ אֲהָבִים.

3.

שָׁם כֻּסּוּ בִפְרָחִים עֵצִים רַעֲנַנִּים;

כֻּסּוּ בִפְנִינִים – בִּרְסִיסֵי טַל לָיְלָה;

וּשְׁתוּלִים עֲלֵי פֶּלֶג זַךְ שַׁאֲנַנִּים,

וּנְטִישׁוֹת יוֹשִׁיטוּ הַגְבֵּהַּ מָעְלָה.

4.

שָׁם יִבְרֹק נַחַל בֵּין שׁוֹשַׁנֵּי רֵיחַ,

וּכְרַצֵּי כֶסֶף גָּלָּיו יִתְגַּלְגָּלוּ;

עַל חֻפּוֹ כָּל עָיֵף יִמְצָא מָנוֹחַ

בִּשְׂדֵרוֹת אַלּוֹנִים סָבִיב יִגְדָּלוּ.

5.

שָׁם תֵּבֵל – גַּן עֵדֶן עֵינָיו יַבִּיטוּ,

אַךְ שַׁלְוָה אַךְ שֶׁקֶט וִיפִי עֲלוּמִים;

עַנְפֵי הָדָר בָּחֵן לוֹ יָד יוֹשִׁטוּ

גַּם רוּחַ צַח לוֹ יַבִּיעַ נִחוּמִים.

6.

הָרָקִיעַ מֵעָל כִּבְדֹלַח לָטֹהַר

בִּגְאוֹן הוֹדוֹ עַל רֹאשׁוֹ יִשְׂתָּרֵעַ;

לוֹ יָאִיר שֶׁמֶשׁ כִּזְהַב קַרְנֵי זֹהַר,

לוֹ לַהֲקוֹת צִפֳּרִים יָרִיעוּ רֵעַ.

7.

שׁוֹשַׁנִים וּפְרָחִים בִּשְׁלַל כָּל צֶבַע

הָרִים וַעֲמָקִים בַּעֲבוּרוֹ פֵּאֵרוּ;

נֶגְדּוֹ כָּל פִּלְאֵי חֶזְיוֹנוֹת הַטֶּבַע.

בִּצְבִי תִפְאַרְתָּם עַתָּה יִתְעוֹרֵרוּ

8.

פַּרְדֵּס מֵצַל בִּזְרוֹעוֹתָיו חוֹבְקֵהוּ,

–צִיצָיו וּפְקָעָיו כֶּחָלָב הִלְבִּינוּ –;

זֹהַר גַּלֵּי נַחַל יַרְהִיב עֵינֵידי

צִלְצְלֵי זִרְמָתָם כָּל חוּשָׁיו יַרְנִינוּ

9.

אַךְ חַיִּים אַךְ שִׂמְחָה לָבְשָׁה הַתֵּבֵל,

קוֹל שִׁירָה עוֹלֶה מִכַּנְפוֹת הָאָרֶץ;

"הֵן הֵסִירָה אֶרֶץ מַעֲטֵה הָאֵבֶל

אָפֵס עֹז הַחֹרֶף הַמֵּבִיא קָרֶץ"!

10.

מַה יָּקַרְתָּ אָבִיב, מָה רַב הוֹדֶךָ!

וּבְצַחְצְחוֹת עֵדֶן נַפְשִׁי תַּשְׂבִּיעַ;

מַה נִפְלְאוּ נִצָנֶיךָ וִיצוּרֶיךָ

מַה נָעִים שִׁירְךָ בַּמָּרוֹם תַּשְׁמִיעַ

11.

רַחֲמֵנִי נָא, אָבִיב, אִתְּךָ שָׂאֵנִי!

בִּכְנָפֶיךָ מַרְפֵּא לַגֵּו לַנְּשָׁמָה,

אוֹ אַל תָּסוּר מִזֶּה אַל נָא תִטְּשֵׁנִי,

עֲמֹד, אָבִיב, נִצַח עֲלֵי אֲדָמָה!–

סיון, תרל"ט, ווילנא.

1.

מַה מְּאֹד נִפְלֵאת, שׁוֹשַׁנָּה יְפֵהפִיָּה.

עוֹרְקַיִךְ מְתֻלָּעִים בְּאֹדֶם חַכְלִילִי;

פֹּה אֶגְלֵי טָל – דִּמְעוֹת בְּכִי וְתַאֲנִיָּה,

וּפֹה עֵינַיִם צְחוֹרוֹת לִי תַצִהִילִי.

2.

יְרַקְרַק, צָהוֹב, לָבָן וִיפִי כָל צֶבַע

בִּפְטוּרֵי צִיצַיִךְ יַחַד קִנָּנוּ;

גַּם רֵיחַ נִיחוֹחַ מִידֵי הַטֶּבַע

גַּם נֹפֶת צוּפִים בָּךְ יַחְדָּו הוּכָנוּ,

3.

וּדְבוֹרָה מַזְהִירָה בִּיפִי כְּנָפַיִם

לִוְיַת חֵן תָּשִׁית עַל הוֹדֵךְ נוֹסָפוֹת;

בִּלְשַׁדֵּךְ רוֹחֶצֶת תָּעִיר בָּךְ חַיִּים –

מְרַחֶפֶת אַתְּ חַיָּה, כְּצִפֳּרִים עָפוֹת!

סיון, תרל"ט, ווילנא.

הַס! עֶלֶם נִלְבָּב, אַל רָאמוֹת תָּרִיעַ!

          נַפֵּץ עֵט סוֹפֵר וּשְׁבוֹר חִיש הַלּוּחַ

הֵן יִתַּךְ, יִמַּס בָּךְ אֹמֶץ הָרוּחַ

         עֵת שׁוֹדֵד – הוֹי רָעָב – קוֹלוֹ יַשְׁמִיעַ.

בימי הקיץ, תרל"ט, ווילנא.

כָּל כּוֹכְבֵי שַׁחַק יַרְגִּיעוּ, יָנוּחוּ,

עַל חוּג רָקִיעַ חֶרֶשׁ יֵלֵכוּ,

וּמִבְּרַק נָגְהָם יֵלְכוּ קַרְנָיִם,

כַּשֹּׁהַם וָנֹפֶךְ יְנוֹצְצוּ, יָאִירוּ;

בְּאוֹר יְקָרוֹת יַבְרִיקוּ, יַזְהִירוּ,

וִיגָרְשׁוּ עֲלָטָה מִכָּל אַפְסָיִם.

כַּכֶּסֶף בַּכּוּר מְצֹרָף שִׁבְעָתָיִם,

כְּלִבְנַת הַבְּדֹלַח, כְּטֹהַר שָׁמָיִם,

כָּכָה זִיו הַלְּבָנָה הֲדַר הַיָּרֵחַ,

אִם בָּאָה הַחַרְסָה שָׁקְעָה הַשָּׁמֶשׁ.

הַיָּרֵחַ יִרְדּוֹף שׁוֹאָה וָאָמֶשׁ,

וּלְעִמְקֵי אֲבַדּוֹן יִבְרַח בָּרוֹחַ.

בִּשְׁמֵי מָרוֹם גָּבוֹהַּ עַל גָּבוֹהַּ

וּמְנוֹרוֹת לִרְבָבוֹת תִּכֵּן אֱלוֹהַּ,

כְּסִילֵי שַׁחַק שַׂרְפֵי שָׁמָיִם,

כּוֹכְבֵי לֶכֶת יִנְצְרוּ מַהֲלָכָמוֹ;

בְּמַסְלוּל וּמַעְגָּל אֱלוֹהַּ שָׁת לָמוֹ,

וְיַרְעִיפוּ לָאָרֶץ בִּרְכָתָם לִרְגָעִים.

תרמ"ו. ראדושקאוויץ.

1.

עֵת זִיקִים תָּפִיץ הַרְסָה מִשָּׁמָיִם,

וּבְזֵר זָהָב סָבִיב שְׂדֵי תְבוּאוֹת מְאִירִים;

עַל יַם זֵה עֵת יַעֲבוֹר רוּחַ צַח שְׁפָיִם,

יַכֶּה גַלֵּי כֶתֶם יָפִים, מַזְהִירִים –

2.

עֵת בִּשְׂפַת קֹדֶשׁ יִתְלַחֲשׁוּ שִׁבֳּלִים,

יֵחָבְקוּ בָאֲהָבִים, פֶּה אֶל פֶּה יִשָּׁקוּ;

לְאַבְנֵי נֵזֶר זְבוּבֵי-רִקְמָה נִמְשָׁלִים

עַל שָׁרוֹן, עַל כַּרְמֶל לָרֹב יִנְהָקוּ –

3.

עֵת מֵהֵיכַל קָדוֹשׁ, מִסִּבְכֵי הַיַּעַר,

תְּפִילָּה זַכָּה, דַקָּה עוֹלָה שָׁמָיִם;

בֵּין סֻכּוֹת סַעְרַפָּיו יֵהֹם הַסַּעַר,

יָכֹף רֹאשׁ עֵצָיו, יִנָּקְפוּ עֳפָאִים –

4.

עֵת חֲבַצָּלוֹת כַּסַּפִּיר מַזְהִירוֹת,

תִּסְתַּתַּרְנָה בַּצֵּל מֵחֲמַת זִיקֵי רֶשֶׁף,

עָרְקֵיהֵן יִינְקוּ שֶׁפַע טַל אוֹרוֹת,

וְיַשִׂים לַבְּקָרִים אוֹ לְעֵת הַנֶּשֶׁף –

5.

עֵת בֵּין עַנְפֵי הוֹד עֵינֵי זִיו יַשְׁקִיפוּ,

עֵינֵי תְכֵלֶת מִשׁוֹשַׁנֵּי עֲמָקִים;

דִּמְעֵי גִיל נוֹצְצִים רְסִיסִים יַרְעִיפוּ,

מִגְּבִיעִים עֲמוּקִים מְלֵאֵי טַל שְׁחָקִים –

6.

עֵת פֶּלֶג נוֹבֵעַ בְּשֶׁקֶט וּדְמָמָה

יָפִיץ גַלֵּי זֹהַר, מֵימָיו יֶהֱמָיוּ;

יַשְׁקִיעַ שְׂעִפֵּי נַפְשִׁי הַנִּדְהָמָה,

בְּאַרְצוֹת שָׁלוֹם שֶׁשּׁם תָּמִיד יִשׁלָיוּ!..

7.

יַשְׁקִיעַ שְׂעִפַּי בִּמְצוֹלוֹת דּוּמִיָּה

בְּנִבְכֵי הַדִּמְיוֹן אוֹר חָדַשׁ אַבִּיטָה –.

אָז תִּכָּנַע נַפְשִׁי, מַר מַר בּוֹכִיָה,

אָז שְׁאוֹן שַׂרְעַפַּי אַשְׁכִּיחַ, אַשְׁקִיטָה

8.

אַז עוֹד עֲנָנָה לֹא תִשְׁכּוֹן עַל מֵצַח

וּפָנִים נִזְעָמִים לֹא יֶהְגּוּ נְכָאִים,

אָז נַפְשִׁי תִתְעַנַּג בִּנְעִימוֹת נֵצַח,

לֹא עוֹד אֶתְאוֹנֵן: הוֹי, יַמַי אַךְ רָעִים!

9.

אָז קֶשֶׁת אֶרְאֶה בֶעָנָן מָתוּחַ

בִּרְבִיבֵי דֶמַע עַל עֵינַי יִתְנוֹצָץ;

הֲדַר פְּנֵי הֶעָתִיד אֶחֱזֶה בָרוּחַ,

מֵעַרְפְלֵּי חֹשֶׁךְ בְּרַק תִּקְוָה יִתְרוֹצָץ.

10.

אָז תְּפִלָּה עֲדִינָה מִמְּקוֹרֵי רוּחִי

תִפְרוֹשׂ כְּנָפֶיהָ, אֶל כֵּס יָהּ מְרַחֶפֶת,

גַּם תִּשְׁפוֹך נַפְשִׁי רַחֲשָׁהּ עֲלֵי לוּחִי,

אָז עֹנֶג נָעִים גַּם נֹחַם שֹׁאֶפֶת.

11.

אָז עִם צִפֳּרֵי רֹן שַׁחַר אָעִירָה,

עִם רוּחַ בֹּקֶר יִתְנַהֲלוּ שַׂרְעַפַּי;

עִם אֵלֵי הַטֶּבַע תּוֹדָה אָשִׁירָה,

עִם כַּפּוֹת תְּמָרִים לָאֵל אֶשָּׂא כַפַּי.

12.

אָז מְאֻשָׁר חֶלְקִי בָאָרֶץ מִתָּחַת,

גַן עֵדֶן הַתֵּבֵל מִכָּל שֹׁד נְקִיָּה;

לֹא אֶבְזֶה תֵבֵל! הֵן אֶמְצָא בָהּ נָחַת,

אַל תֵּעָצְבִי, נַפְשִׁי, שִׁירִי הַלְלִי-יָהּ! –

שבט, תר"פ, ווילנא.

ילד בעל כשרון נפלא לחכמת הזמרה

1.

בֵּן יַקִּיר, בֵּן פֹּרָת, הוֹי, יֶלֶד נָעִים!

הוֹי, לָמָּה כֹה חַשְׁתָּ עֲלות שָׁמָיִם,

לָמָּה גָּוַעְתָּ עֵת פֶּרְיְךָ עוֹד בֹּסֶר?

עֵת פֶּרְיְךָ – הוֹי, לֹא יתַּר מִמְּקוֹמוֹ! –

עֵת כִּשְׁרוֹנוֹתֶיךָ – הוֹי, אֵבְךְּ עָלֵימוֹ! –

עֵת פֶּרְיְךָ, כֵּשְׁרוֹנְךָ, פָּרַח בַּסָּתֶר

2.

עֵת רִגְשׁוֹת חֵן וָיֹפִי בְּךָ פָרָחוּ,

עֵת נָגְהֵי זִמְרָה בִּלְבָבְךָ זָרָחוּ,

עֵת בְּךָ רָאִיתִי נֶפֶשׁ עֲדִינָה;

עַל כַּנְפֵי הַזִמְרָה נַפְשְׁךָ רָחָפָה,

מִגַּן הַשִּׁיר לָהּ זֵר־פְּרָחִים קָטָפָה,

כִּכְרוּב יָהּ הִשְׁמַעְתָּ נֹעַם קוֹל רִנָּה.

3.

נֶפֶשׁ זַכָּה, לָמָּה מִמְּרוֹמִים יָרָדְתְּ?

עִם גֶּו כַּצֵּל יֵלֵךְ, הוֹי, לָמָּה נִצְמָדְתְּ?!

לָמָּה עַל שָׁמָיו רַק שַׁחַר הוֹפִיעַ?

לָמָּה בַּאֲבִיב יַלְדוּת צָעַד לַקָּבֶר?

הָהּ, הוֹרָיו גַּם יוֹדְעָיו יִבְכּוּ עַל שָׁבֶר! –

לָמָּה חֵץ מָוֶת אֶל יֶלֶד הִגִּיעַ?

4.

יֶלֶד עִם לֵב רַגָּשׁ לָמָּה לֹא יִזְקָן?

יֶלֶד לֹא יִזְקָן מַה לּוֹ רֶגֶּשׁ יִסְכֹּן?

אַךְ הַרְבּוֹת תַּאֲנִיָּה עֵת כִּי אֵינֶנּוּ!

אַךְ הָהּ! בֶּן אָדָם אִם גַּם יִשְׁאַל לָמָּה

אָז יִקְשַׁב מַעֲנֶה רַק שֶׁקֶט וּדְמָמָה,

אַךְ חִנָּם יִשְׁאַל, הֵן אֵל לֹא יַעֲנֶנּוּ.

5.

הֵן אֵל לֹא יַעַן מִן רַעַשׁ הַסְּעָרָה,

חַוַּת דַּעַת כִּי לֹא יַחֲטִיא הַשְּׁעָרָה

כִּי כָל מִשְׁפָטָיו עַל צֶדֶק כּוֹנָנוּ

רַק הָאֱמוּנָה הִיא תַעַן בָּרָמָה:

הַס, אֱנוֹשׁ מִתְלוֹנֵן: הַבֶּט נָא שָׁמָּה!

הֵן שָׁמָּה עוֹד חַיִּים חֲדַשִׁים לָנוּ.

6.

אָז חִישׁ אֱנוֹשׁ אֻמְלָל יִדֹּם, יִשְׁקֹט

וִיַקוֶּה כִּי נֵצַח כִּסְלוֹ לֹא יָקוֹט,

כִּי אַחֲרֵי מוֹתוֹ עוֹד יָקוּם לִתְחִיָּה;

וּמְקוֹר כָּל אָסוֹן אִם לֹא נֵדָעֶנוּ,

גַּם תַּכְלִית כָּל פֶּגַע אִם נֶעְלְמָה מֶנּוּ

נַאֲמִין כִּי שָׁם שָׁם יֶשׁ עַיִן צוֹפִיָּה!

אדר, תר"ם, ווילנא.

1.

הַשַּׁחַר מִקָּדִים יָפִיץ חֵן זֹהַר.

רֶשֶׁת עָבֵי סַפִּיר עַל כִּפַּת טֹהַר,

רוּחַ צַח מִשּׁפָיִם אַט אַט יִפוּחַ;

רָאשֵׁי הֶהָרִים יָפֹזוּ יִנְהָרוּ

הַצְּלָלִים נָסוּ בַּעַמָקִים נִסְתָּרוּ,

נֹגָה אוֹר שַׁדַּי עַל תֵּבֵל זָרוּחַ.

2.

הַשּׁמֶשׁ עָלָה – הַצִּפֳרִים הֵקִיצוּ,

לַטִּיף מַנְגִּינוֹת צוּף אֶל אֵל יָאִיצוּ,

גַּם כָּל הַיְּצוּר אֶל אֵל יִשּׂא כַפָּיִם;

שִׂפְתֵי הָעֳפָאִים יִתְלַחֲשׁוּ בִדְמָמָה,

אֲרָזִים וְאַלּוֹנִים יִרְעֲדוּ בָרָמָה,

וּתְפִלַּת הַשַּׁחַר עוֹלָה שָׁמָיִם

3.

וּבְמִקְדַּשׁ אֵל עַתָּה תֵּבֵל נִהְיָתָה,

שִׁמְשָׁהּ כַּמְּנוֹרָה, קֹדֶשׁ אַדְמָתָהּ,

כִּקְטֹרֶת קִיטוֹרָהּ, וּכְמִזְבְּחוֹת הָרֶיהָ;

אַתָּה הַכֹּהֵן, בֶּן אָדָם, אַיֶּכָּה?

עוֹדְךָ עַל עֶרֶשׂ עוֹד נִרְדָּם הִנֶךָ!

וּכְבָר אוֹר תֵּבֵל יַרְנִין כָּל בָּנֶיהָ

4.

הִנֵּנִי, הִנֵּנִי, שַׁחַר אָעִירָה,

וּבְמִקְדַּשׁ אֵל בָּדָד אֶבְכֶּה, אָשִׁירָה

וּלְיוֹצֵר כָּל הַיְצוּר עֵינַי תִשְׁעֶינָה!

הִנְנִי פֹה בָדָד עַל הָר, עַל מִזְבֵּחַ,

אַקְטִיר לִבִּי כָלִיל עוֹלַת נִיחוֹחַ,

קָחֶנָּה שַׁדַּי, קָחֶנָּה וּרְצֶנָּה! –

בימי האביב תר"מ, ווילנא, סיון.

1.

לוּלֵא צִפֳּרֵי זִמְרָה נַגֵּן יֵיטִיבוּ

בִּתְרוּעַת הֵידָד לִי שִׁירִים יָבִיאוּ;

שׁוֹשַׁנֵּי נִיחוֹחַ נַפְשִׁי יָשִׁיבוּ,

וּבִשְׁלַל כָּל צֶבַע נֶגְדִּי יוֹפִיעוּ.

2.

לוּלֵא כוֹכְבֵי זֹהַר עֵינֵי שָמַיִם,

אֲפֵלַת לַיִל חִישׁ מֶנִּי יָסִירוּ;

אָז נַפְשִׁי לֹא כָלְתָה לִרְאוֹת בַּחַיִּים,

וּכְבָר זִיקֵי תִקְוָה בִּי לֹא הֵאִירוּ.

3.

אַךְ צִפּוֹר-הַזָּמִיר שָׁם שָׁם עַל עָנָף,

יִשְׁפּוֹךְ בִּלְבָבִי מַמְתַּקֵּי שִׁירָתוֹ;

זִּמְרַת יָהּ אַקְשִׁיב מִפִּי בַעַל כָּנָף,

אָז יִשְׁכַּח לִבִּי חִישׁ פִּצְעוֹ, תּוּגָתוֹ.

4.

אַךְ שׁוֹשַׁנָּה יָפָה, פֹּה עַל חוֹף פֶּלֶג,

תִּפְתַּח לִי כוֹסָהּ גַּם תָּפִיץ נִיחוֹחַ;

פֹּה זִיו חַכְלִילִי, שָׁם לִבְנַת הַשֶּׁלֶג,

יַרְהִיבוּ עֵינִי עַד תִּשְׂמַח שָׂמֹחַ.

5.

אַךְ כּוֹכְבֵי נֶשֶׁף מִמָּרוֹם יוֹפִיעוּ,

הֵן קֶסֶם זִיו נָגְהָם אֵלַי יוֹשִׁיטוּ;

וּבְעִמְקֵי מַרְגּוֹעַ לִבִּי יַשְׁקִיעוּ,

גַֹם עָצְבִּי, גַּם זַעְפִּי הֵם הֵם יַשְׁקִיטוּ.

6.

הֵם הֵם יַשְׁקִיטוּ כָּל עֶצֶב, כָל תּוּגָה,

הֵם הֵם יַמְתִּיקוּ לִי רַעַל הַחַיִּים;

אַךְ בָּם תִּתְעַנַג כָּל נֶפֶשׁ עֲנֻגָּה,

אַךְ בָּם אֶתְעַלֵּס פֹּה תַּחַת שָׁמָיִם!

אב, תר"ם, עיר מולדתי.

מַרְפֵּא לְרוּחִי / מרדכי צבי מאנה

1.

אִם גַּם כָּאֲפִיקִים שַׂרְעַפַּי יִזְרֹמוּ,

יֶהֱמוּ, יָשֹׁקּוּ, יִגְעָשׁוּ, יִרְתָּחוּ;

מִפְּנֵי הַטֶּבַע חִישׁ יֶחֱשׁוּ, יִדֹּמּוּ,

יִשְׁלָיוּ, יִרְגָּעוּ, זַעְפָּם יִשְׁכָּחוּ.

2.

אִם גַּם כָּל רִגְשׁוֹתַי נֶאֶלְמוּ דוּמִיָה,

נַפְשִׁי נִדְהָמָה עַל פָּנַי צַלְמָוֶת;

מִפְּנֵי הַטֶּבַע חִישׁ אָקוּם לִתְחִיָּה

וּפָנַי יִנְהָרוּ מִבְּלִי עַצָּבֶת!

אב, תר"ם, ראדאשקאוויץ עיר מולדתי.

1.

עַל הָרֵי וִוילְנָא יָצָאתִי לָשׂוּחַ,

וַעֲלוֹת הֶעְפַּלְתִּי עַד גִּבְעוֹת תַּלְפִּיּוֹת;

פֹּה שֶׁקֶט, פֹּה רוּחַ נָעִים יָפוחַ

וִיצוּעֵי דֶשֶׁא פֹּה תַחְתַּי בַּיְרִיעוֹת.

2.

מִיַּם רוּחַ צַח שֶׁאפְתִּי כָל מֶגֶד,

כִּנְשָׁרִים לַמָּרוֹם נִשְׂאוּ רַעְיוֹנַי,

מַחֲזוֹת הַטֶּבַע לִי צָחֲקוּ מִנֶּגֶד,

גַּם וִוילְנָא בָעֵמֶק פֹּה נֶגֶד עֵינַי.

3.

הָלְאָה מִתֵּבֵל, הַרְחֵק מִתְּלָאָה,

עַל רֹאשׁ הַרֵי חֶמֶד בָּדָד אֶשְׁכֹּנָּה;

הַחֲלִיפִי פֹּה כֹחַ, נַפְשִׁי נַהֲלָאָה!

וּגְשׁוּ, שׁוֹשַׁנַּי, שַׁעֲשׁוּעֵי אַתֵּנָה!

4.

אַךְ פִּתְאֹם זִכְרוֹנוֹת יַחְדָּו נוֹעָדוּ,

מִתְּהוֹם עָבָר עָלוּ וַיַּחֲרִידוּנִי;

פֹה פֹה עַל הֶהַרִים אוֹהֲבַי צָעָדוּ,

מִנְּעִימוֹת שָׁמַיִם פֹּה הִטְעִימוּנִי.

5.

כָּל בַּד, כָּל עָנָף זִכְרוֹנוֹת יַבִּיעוּ,

כָּל צֶמַח, כָּל נֶטַע רְגָשׁוֹת יָעִירוּ;

כָּל צִפּוֹר, כָּל כָּנָף לִבִּי יָנִיעוּ,

הֵן אַכִּיר שִׁירָתָם שֶׁפֹּה יָשִׁירוּ.

6.

הֵן אַכִּיר שִׁירָתָם, שִׁירָה רוֹמֵמָה,

עֵת גַּם אָזְנֵי אוֹהֲבַי קוֹלָהּ הֶאֱזִינוּ;

עֵת יַחְדָּו שָׁתִינוּ כוֹס אַהֲבָה נָעֵמָה

לַהֲקוֹת צִפֳּרִים לִבֵּנוּ הִרְנִינוּ.

7.

פֹּה יָפִיץ פַּלְגֵי זִיו נַחַל נוֹבֵעַ,

רַגְלֵי הָהָר יִשּׁק אָרְחוֹת דַּרְכֵּהוּ;

לָמָּה הִנְּךָ בוֹדֵד? הִנְנִי שׁוֹמֵעַ,

קוֹל תּוּגָה עוֹלֶה מִזִרְמַת מֵימֵיהוּ.

8.

פֹּה אַלּוֹנֵי זֹקֶן רֹאשָׁם יָרִימוּ,

אָן תֵּתַע, גַּלְמוּד? בָּעֶצֶב יִשְׁאָלוּ;

פֹּה רָב שׁוֹשָׁנִים כַּתּוֹלָע יַאְדִּימוּ.

בִּצְחוֹק שִׂפְתוֹתֵיהֶם לֹא עוֹד יִצְהָלוּ!

9.

וַתַּצֵּת נַפְשִׁי שַׁלְהֶבֶת נִצַּחַת,

לִשְׁחָקִים הִרְקִיעָה הָלְאָה פָּרָחֶת;

הוֹי, הֵן בִּלְבָבִי אֵשׁ אַהֲבָה קוֹדַחַת!

הֵן נַפְשִׁי גוֹעֶשֶׁת מִגֵּו נִדְעָכָה.

10.

אֶל וַוארְשָׁא, בֶּערְלִין גַּם וִוין הַמַּעֲטִירָה,

אֶל כָּל קַצְוֵי אֶרֶץ אוֹהֲבַי נִפְזָרוּ;

וַאֲנִי פֹּה אֶתְעַלֵּס? וַאֲנִי אָשִׁירָה?

הַאִם שַׁעֲשׁוּעִים לִי פֹּה עוֹד נִשְׁאָרוּ?

11.

חוּשִׁי נַפְשִׁי, לִמְעוֹנֵךְ בּשְׁאוֹן קָרֶת,

וּקְחִי קֶסֶת סוֹפְרִים, עֵט גַּם גִּלָּיוֹן!

שִׁפְכִי רִגְשׁוֹתַיִךְ, נֶפֶשׁ נֶעְכָּרֶת,

אֶל אוֹהֲבַיִךְ שִׁלְחִי מֵיטַב הִגָּיוֹן.

12.

קוֹלֵךְ יַאֲזִינוּ גַּם לַעֲנוֹת יָחִישׁוּ,

אָז תִּשְׁמְעִי קוֹלָם, קוֹל לָךְ מַה נָּעִים!

וּבְרִית אַהֲבַתְכֶם אָז לֹא עוֹד יַחֲלִישׁוּ

כָּל קַצְוֵי אֶרֶץ גַֹם אַפְסֵי שָׁמָיִם!

בסוף ימי הקיץ, תר"ם, ווילנא.

(שלישיה)

1.

עָבַר יוֹם,

שֶׁמֶש דּוֹם!

אָדַם עָב,

סַהַר שָׁב,

חֶשְׁכַת צֵל

כִּסְּתָה כֹל.

2.

רוּחַ צַח,

בִּכְנָפוֹ יַךְ;

אֶל כָּל חַי

יוֹבִיל שַׁי:

רֵיחַ מוֹר,

נֹעַם קֹר.

3.

יַעַר שָׁם

שְׁנָתוֹ נָם,

רוֹחַ אַט

סְעִיפָיו יַט,

כָּל קוֹל נָס,

הָשְׁלַךְ הָס!

4.

יִישָׁן הַר,

יָנוּם כַּר

נִדְמָה עֵץ,

נֶאְלַם בֹּץ,

וּשְׂדוֹת נִיר

חָדְלוּ שִׁיר.

5.

עַל קַשׁ גַּל

שׁוֹכֵב דַּל;

עַל רֹךְ כַּר

הוֹזֶה שַׁר;

נָחוּ חִישׁ

כָּל בְּנֵי אִיש!

6.

לִבִּי אַךְ

יִפְעַם, יַךְ;

סַעַר הוֹ

אָיוֹם בּוֹ!

רוּחִי חָת,

אֵין לִי שְׁנָת!

אלול, תר"ם, עיר מולדתי.

הֶגְיוֹנֵי עֶצֶב/ מרדכי צבי מאנה

¹

1.

זִיקֵי יוֹם כָּבוּ, שֶׁמֶשׁ נָטָּה יָמָּה,

גַּם רֶגֶשׁ הַחַיִּים נֶהְפַּךְ לִדְמָמָה

מִטֹּרַח וְעָמָל רָפוּ יָדָיִם;

הָבָה גַּם אָנִי מִבֵּיתִי אֵצֵאָה,

לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה עֹנֶג מָלֵאָה,

לִרְאוֹת זִיו הַטֶּבַע בַּת הַשּׁמָיִם.

2.

עַל דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ רַגְלַי יִצְעָדוּ.

וּשְׂעִפֵּי טֹהַר בִּי עַתָּה נוֹלָדוּ,

פֹּה אָחוּשׁ הַחַיִּים עִם כָּל מַנְעַמֵּיהֶם;

רוּחַ צַח יִשּׂא לִי רֵיַח נִיחוֹחַ,

מַצַּע דֶּשֶׁא יִקְרָא: הֵא לְךָ מָנוֹחַ!

וּלְשָׁלוֹם יוֹשִׁיטוּ עֵצִים עַנְפֵיהֶם.

3.

עַל רֹךְ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב הָבָה אָנוּחַ!

פֹּה אֶתֵּן חֻפְשָׁה אֶל כַּנְפֵי הָרוּחַ,

עוּפוּ! חִיש הָלְאָה עַל שָׂדֶה וָיָעַר;

עַד רוֹם שָׁמַיִם, עַד כַּנְפוֹת הָאָרֶץ,

גַּם עַד נִבְכֵי זִכְרֹנוֹת תִּפְרְצוּ פָרֶץ,

עַל עָתִיד עַל עָבַר עִבְרוּ כַסָּעַר!

4.

אַךְ לֹא! שׁוּבִי נָא נַפְשִׁי מֵעוּף הָלְאָה!

פֶּן כָּל רֶגֶשׁ עֹנֶג בִּי תַּעֲשִׂי כָלָה,

הֵן קֶדֶם אַךְ אֹפֶל, אָחוֹר אַךְ פֶּגַע,

שִׁכְחִי כֹל הָיָה, עַל הֹוֶה הַבִּיטִי!

שוֹבִי לִמְנוּחָיכִי, זַעְפֵּךְ הַשְׁקִיטִי!

וּתְנִי לִי מַרְגּוֹעַ אֶחְיֶה רַק רֶגַע.

5.

אֵחַרְתִּי הָהּ! וּכְבָר נַפְשִׁי נָדָדָה.

וּבִתְהוֹם הַנְּשִיָּה עָמוֹק יָרָדָה

וַתֶּחְשׂוֹף זִכְֹרנוֹת שֶׁכְּבָר נִשְׁכָּחוּ.

דֶּרֶךְ חַתְחַתִּים וּמוֹקְשִׁים עָבָרְתִּי,

שָׂבַעְתִּי מַכְאוֹב, טֻלְטַלְתִּי, נִנְעָרְתִּי,

תַּחַת הַתְּלָאוֹת כָּל חוּשַׁי שָׂחָחוּ.

6.

הוֹי הֵן הִרְגַּשְׁתִּי גַּם לַחַץ עַצָּבֶת!

גַּם רַעַל הַיֵּאוּשׁ, גַּם חֶרְדַת מָוֶת…

קַצְתִּי בַחַיִּים, הַמָּוְתָה יָרֵאתִי…

אַנְחוֹתַי לִרְגָעִים כַּיָּם שָׁפַכְתִּי,

סָבַלְתִּי, עָמַלְתִּי, רֶגַע לֹא נַחְתִּי,

וּמֶה כָּל תַּגְמוּלַי? מַה לִי הֵבֵאתִי?

7.

אַךְ מַכְאוֹב בִּלְבָבִי, רָזוֹן בַּעֲצָמַי…

אַךְ רִפְיוֹן גֵּו – אוּלַי הוֹי עַל כָּל יָמַי!..

וּבְיָמַי אוּלַי שָׁלַחְתִּי גַם רֶצַח…

“אוּלַי” רַק “אוּלַי”… הוֹי, לֵב קַל הַדַּעַת,

אִם חֶרְמֵשׁ כִּלָּיוֹן קָצִיר לָךְ יַעַשׂ,

עוֹד תֵּתַע בַּשֶּׂפֶק וּתְקַוֶּה נֶצַח?

8.

אך הַס נָא, לִבִּי! כִּלְיוֹתַי פּוֹלֵחַ,

לִשְׁמוֹעַ שַׁאֲגָתְךָ אֵין בִּי עוֹד כֹּחַ

מִקּוֹלְךָ עַמּוּדֵי גֵוִי רוֹפָפוּ;

אַךְ אֵיךְ תִּדּוֹם וּבָךְ אֵשׁ צָרֶבֶת,

בָּךְ חֵץ טָבוּעַ, שַׁלְהֶבֶת מַכְאֶבֶת,

כָּל לֵחַ, כָּל דֶּשֶׁן כָּלִיל נִשְׂרָפוּ.

9.

אִם גַּם שָׁם הָלְאָה אוֹר נֶגְדִּי יוֹפִיעַ,

אַךְ מִי יוֹדֵעַ אִם עָדָיו אַגִּיעַ,

אִם לֹא תַעֲלֶינָה תִקְוֹתַי בַּתֹּהוּ?

אֵיךְ קִרְיַת מֶלֶךְ לִי תָּאִיר פָּנֶיהָ,

וּמַכִּיר לִי אַיִן שָׁם בַּאֲנָשֶׁיהָ?

וּלְעֶזְרָה מִי יוֹשִׁיט לִי אֶת יָדֶהוּ.

10.

חֶשְׁכַת צַלְמָוֶת הֶעָתִיד יַרְאֵנִי,

עַל כָּל שַׁאֲלוֹתַי בִּדְמָמָה יַעֲנֵנִי,

צַר לִי פֹה, צַר לִי, הַבַּיְתָה אָשׁוּבָה.

בִּדְמִי הַלַּיִל שָׁם אוּלַי אֶשְׁקֳטָה,

וּשְׂעִפַּי יַרְגִּיעוּ בִּצְעִיף עֲלָטָה,

אוּלַי יַט לִי לַיִל נַחַת וָשׁוּבָה?

11.

פַּלְגֵי פָז, חַרְסָה, שִׁפְכָה עַל אַפְסָיִם!

לִבְשׁוּ אַדְרוֹת צֶבַע אַתֶּם, שָׁמָיִם!

וּשְׂחוּ בִתְהוֹם כֶּתֶם עָבִים אֲדֻמִּים

שִׁירוּ, בַעֲלֵי כָנָף, שִׁירַת עַרְבָּיִם!

רִגְשׁוּ, רוּחוֹת עֵדֶן, שָׁם בֵּין עֳפָאִים!

רָנּוּ, קוֹצְרֵי שָׂדֶה, אוֹגְדֵי אֲלֻמִּים

12.

הַזִילִי בֹּשֶׂם, עֲדִינָה שׁוֹשַׁנָּה!

וּשְׁתִי שִׁפְעַת לֵחַ, אַלָּה רַעֲנַנָּה!

שַׁאֲפוּ, הַיְצוּרִים, מַרְגּוֹעַ לָרְוָיָה!

אֲנִי פֹה צַר לִי בֵינֵיכֶם לָשֶׁבֶת,

פִּצְעִי לֹא נִרְפָּא עוֹד, נַפְשִׁי כֹאֶבֶת,

אִם כֻּלְּכֶם תִּתְעַלְּסוּ אֲנִי אֶהֱמָיָה!

13.

אַךְ שָׁוְא תַּזְכִּירוּנִי יָמִים עָבָרוּ,

עֵת רִגְשֵׁי לִבִּי סָעָרוּ, חָמָרוּ,

נְתַתֶּם לִי תָמִיד שֶׁקֶט שָׁמַיִם;

אִם אֶת יֶלֶד בּוֹכֶה יַצְהִיל שַׁעֲשׁוּעַ,

הֵן לֹא יִתְנַחֵם בּוֹ מֻכֶּה, פָּצוּעַ,

הַמַּרְגִּישׁ קֵץ חַיָּיו עוֹדוֹ בַחַיִּים.

14.

צַר לִי פֹה, צַר לִי, הַבַּיְתָה אָבֹאָה,

שָׁם אוּלַי אֶמְצָא לִי שֶׁקֶט, מַרְגֵּעָה,

בָּאתִי הַבַּיְתָה – שַׂרְעַפַּי עֲזָבוּנִי!

אַךְ, הָהּ שָׁגִיתִי! גַּם פֹה לֹא אָנוּחַ,

אֵין מֶתֶג וָרֶסֶן אֶל הֶמְיַת רוּחַ,

כִּמְעַט נִרְדַּמְתִּי – וַחֲלוֹמוֹת בִּעֲתוּנִי!..

בימי הבציר, שנת תר"ם, בעיר מולדתי.

אשר הקימו עדת המתפללים בבית-אך אשר לבית מחסה ליתומים בפעטערבורג בשנת תרמ"א. החזיון יוצא לפעלו בערב יום ראשון של חג הסכות.

1.

עַד אַפְסֵי יָם נָטָה שֶׁמֶשׁ שׁוֹקֵעַ,

וּבְקַוֵּי זֹהַר הֶאְדִּים חוּג שָׁמָיִם,

זִיו חַכְלִילִי עַל עָבִים יִשְׂתָּרֵעַ,

וּתְכֵלֶת בָּהִיר נִשְׁקָף בֵּין הַקְּרָעִים

2.

וַיַּשֵּׁב רוּחַ צַח – עָבִים נִפְזָרוּ,

נֵרוֹת אֵין מִסְפָּר מִמַּעַל הִבְרִיקוּ,

וּפְנֵי יָרֵחַ כַּכֶּסֶף הִטֶּהָרוּ,

שֶׁפַע אוֹר סַפִּיר עַל אֶרֶץ יָרִיקוּ,

3.

בִּדְמִי שֶׁקֶט לַיִל תֵּבֵל נִמְלָאָה,

אַךְ לֵב בַּת יַעֲקֹב – בִּנְעִימוֹת רִגְשֵׁי קֹדֶשׁ;

לֵיל הִתְקַדֵּשׁ חָג הֶאָח עַתָּה בָאָה!

בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר לָשְּׁבִיעִי הַחֹדֶשׁ.

4.

גַּם הַתּוֹלָדָה הֵטִיבָה פָנֶיהָ,

נִדְמָה הַסַּעַר, מִטְרוֹת עוֹז חָדֵלוּ,

וּמְלֶכֶת הַלַּיִל שָׁם בַּעֲרִיפֶיהָ,

עִם צִבְאוֹת כּוֹכָבִים מִגִּיל יָהֵלּוּ.

5.

וַיְהִי גַם לִבִּי, מִתְּהוֹם עֶצֶב עָלָה,

שַׂרְעַפֵּי קֹדֶשׁ בִּי עַד מָרוֹם גָּאוּ;

כִּי גֵר אֲנִי פֹה חִישׁ שָׁכַחְתִּי כָלָה,

כִּי רַק אַהֲבַת חֶסֶד פֹּה עֵינַי רָאוּ.

6.

פֹּה עִיר הַמְּלוּכָה בֵּית מַחֲסֶה לַיְתוֹמִים,

וּבְנֵי חֵן בּוֹ יִפְרְחוּ עַל פַּלְגֵי דַעַת,

בּוֹ תוֹרָה גַם חָכְמָה יַחְדָּו כִּתְאוֹמִים,

בּוֹ מִקְדַשׁ יָהּ דַּעַת אֵל בָּם לָטַעַת.

7.

וּבְלֵיל זֶה עַם אֵל אֶל בֵּית אֵל נוֹעָדוּ,

בִּתְפִלַּת הָעֶרֶב לִבָּם שָׁפָכוּ;

וּבְתוֹךְ הָמוֹן חוֹגֵג בַּגָּן יִצְעָדוּ,

אֶל סֻכַּת יֹפִי כַּחֻקָּה עָרָכוּ.

8.

בֵּין סַרְעַפֵּי עֵצִים אַט יֵלֶךְ רוּחַ,

בִּרְכָתָם יַרְעִיפוּ שִׂפְתֵי עֳפָאִים;

הִנֵּה הַסֻּכָּה! – אוֹר צַח בָּה זָרוּחַ –

גַּם בִּלְבַב כָּל אִישׁ זָרוּחַ אוֹר נָעִים.

9.

מֶה זַכּוּ, מֶה צַחוּ עֵינֵי יָרֵחַ!

וּבְחֵן וִידִידוֹת אֵיךְ יַבִּיט, יוֹפִיעַ;

קַו נָגְהוֹ יַחְדֹּר עַד לִבִּי בַּכֹּחַ,

וּמֵיתְרֵי כִנּוֹרוֹ יָעִיר, יָגִיעַ.

10.

נַפְשִׁי הִתְאַבְּכָה, רִגְשׁוֹתַי פָּרָצוּ,

עַל כַּנְפֵי דִמְיוֹנִי עַפְתִי, דָאִיתִי,

מִקְרֵי בַת יַעֲקֹב מִקֶּדֶם נִקְבָּצוּ,

וּמַחֲזוֹת שׁוֹנִים בָּרוּחַ חָזִיתִי.

11.

עַל מִדְבַּר צַלְמָוֶת תֹּהוּ וּשְׁמָמָה,

שָׁמַיִם טָהֵרוּ כַּדֹּק נִטָּיוּ;

יָרֵחַ נָעִים! הָיִיתָ גַם שָׁמָּה,

עֵינֶיךָ הַטְּהֹרוֹת מֶה שָׁם חָזָיוּ?

12.

„סֻכּוֹת לִרְבָבוֹת עַל מִישׁוֹר תָּעֲמֹדְנָה,

וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עִלְזֵי לֵבָב בָּמוֹ;

אִשָּׁה לִרְעוּתָהּ חַסְדֵי יָהּ תַּגֵּדְנָה,

אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ פִּלְאֵי צוּר עוֹשָׂמוֹ“.

13.

פִּתְאֹם עַל הַר צִיּוֹן בָּאתִי בָרוּחַ,

שָׁם בֵּית אֱלֹהִים יִתְנוֹסֵס בָּרָמָה,

אוֹר יָקָר, אוֹר שַׁדַּי, עָלָיו זָרוּחַ,

אֶל חַג הָאָסִיף עַם אֵל נֶאֶסְפוּ שָׁמָה.

14.

וּבְיָפְיוֹ מֶלֶךְ עֵינֵיהֶם תֶּחֱזֶינָה,

וּבְרַק הֲדַר צִיּוֹן וִירוּשָׁלָיִם;

תָּשֹׁקְנָה חוּצוֹת קִרְיָה וּתְהִמֶּינָה,

מִצַּבִּים רַבִּים בָּם שׁוֹעִים נִשָּׁאִים.

15.

עַל הַר הַזֵיתִים בֵּין עֲצֵי הַתְּמָרִים,

בַּעֲדִי עֲדָיִם שָׁם סֻכּוֹת עֲנָפִים;

שָׁם הָמוֹן חוֹגֵג, אֲצִילִים גַּם שָׂרִים,

בִּתְרוּעָה וּבְקוֹל שִׁיר יַחְדָּו נֶאֱסָפִים.

16.

וּמִן שָׁמַיִם עֵינַיִם יַבִּיטוּ,

עֵינֵי כוֹכָבִים שֹׁמְרֵי עִיר הַקֹּדֶשׁ;

גַּם עֵינֵי סַהַר מַבַּט חֵן יוֹשִׁיטוּ,

כַּסַּפִיר מַרְאֵהוּ בַּחֲצִי הַחֹדֶשׁ.

17.

פִּתְאֹם לִסְפָרַד הוּבָאתִי בָרוּחַ;

אֶרֶץ הַדָּמִים אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ;

חֶשְׁכַת בַּלָּהָה עָלֶיהָ תָנוּחַ,

וּבְחַשְׁרַת עֲרָפֶל כֻּסּוּ שָׁמֶיהָ.

18.

שָׁם עֵמֶק אֲרָזִים בֵּין רֻכְסֵי הָרִים,

וּנְטוּיָה סֻכָּה בֵּין חַגְוֵי הַסְּלָעִים;

מֵחֲמַת אוֹיֵב שָׁם אֲנוּסִים נִסְתָּרִים,

יִשְׁפְּכוּ בֶחָג לִבָּם אֶל אֵל שָּמָיִם.

19.

בִּדְמָמָה אַרְזֵי אֵל קוֹלָם יַאֲזִינוּ,

קוֹל שַׁוְעַת בַּת עַמִּי כָּל לֵב פּוֹלֵחַ,

לִרְאוֹת עֱנוּתָם עֵינֵי מִי יָהִינוּ?

פִּתְאֹם מִבֵּין עָבִים יָצָא יָרֵחַ!

20.

חִישׁ כָּל חֶזְיוֹנוֹתַי תַּמּוּ גַם סָפוּ,

וַחֲלֹמוֹת עוֹד אֵינָם, עֵינַי נִפְקָחוּ;

אַךְ סַעֲרוֹת שַׂרְעַפַּי עוֹד לֹא חָלָפוּ,

עוֹד מִקְרֵי עַמִּי מֶנִּי לֹא נִשְׁכָּחוּ.

21.

כֵּן רָאָה יַעֲקֹב תּוֹר־זָהָב, עֵת־רָעָה,

כֵּן שָׁמַע סַהַר בִּכְיוֹ גַּם רִנָּתוֹ;

אַךְ עַתָּה, נוֹדֶה אֵל עֵת יִשְׁעוֹ בָאָה,

וּלְעֵין הַשֶּׁמֶשׁ תִּתְנוֹסֵס נֵס דָּתוֹ.

22.

עַתָּה שֵׁבֶט מִישׁוֹר בִּידֵי מַלְכֵּנוּ,

חֹק אֱנוֹשׁ לָנוֹ, תּוֹשָׁבֵי רַסִּיָּה;

וּבְלִי מַפְרִיעַ נַעֲבוֹד לֶאלֹהֵינוּ,

גַּם עַמִּים יִרְאוּ דָּתֵנוּ הַנְּקִיָּה.

23.

גַּם פֹּה בַסֻּכָּה מַה נָּעִים שִׁבְתֵּנוּ!

אַךְ רִגְשֵׁי עֹנֶג, אַךְ שֶׁקֶט אַךְ שָׂשׂוֹן;

כִּי כַנְפֵי מַלְכֵּנוּ סֹכְכוֹת עָלֵינוּ,

תַּחַת מֶמְשַׁלְתּוֹ בַּל יִקְרֵנוּ אָסוֹן.

24.

הָרֵק בִּרְכָתְךָ, שַׁדַּי, עַל מַלְכֵּנוּ!

עַל בָּנָיו הַנְּסִיכִים – נֶצַח יִשְׁלָיוּ!

וּרְאֵה נִדְבַת לֵב אֲצִילֵי עַמֵּנוּ,

תַּחַת כַּנְפֵי חַסְדָּם אֹבְדִים יֶחֱסָיוּ.

25.

וּלְתַלְפִּיוֹת בֵּית מַחֲסֶה זֶה הֵקִימוּ,

וִיתוֹמִים עֲזוּבִים בּוֹ יִרְאוּ חַיִּים;

הֵם הֵם שֵׁם יַעֲקֹב לִתְהִלָּה יָשִׂימוּ,

שִׂים גַּם לָמוֹ יָמִים כִּימֵי שָׁמָיִם.

26.

שֵׁם גִּנְצְבּוּרְג יִנּוֹן לִפְנֵי שּׁמֶשׁ נֶצַח!

הוּא יֹסֵד הַבַּיִת בּוֹ נִתְהַלָּלָה;

צִדְקַת פִּזְרוֹנוֹ לוֹ נֵזֶר עַל מֵצַח,

בָּרְכֵהוּ, נָצְרֵהוּ עַד עוֹלָם סֶלָה!

תשרי, תרמ"א, פעטערבורג

הַתְּפִילָּה / מרדכי צבי מאנה

(העתקה משיר הרוסי להמשורר לערמאַנטאָוו [לרמונטוב]).

1.

אֵת פִּגְעֵי הַחַיִּים עָדַי יֶאֱתָיוּ,

עֶצֶב בִּלְבָבִי יִשְׁכֹּן וִידַכְּאֵנִי;

אָז אֶל אֵל שַׁדַּי כִּלְיוֹתַי יֶהֱמָיוּ,

וּתְפִלָּה נִפְלָאָה אֶהְגֶּה בִלְשׁוֹנִי.

2.

יֵשׁ עֹז וָכֹח בִּידֵי נִיבִים נָאוִים,

הָסִיר כָּל עֶצֶב, שַׁכֵּךְ הֶמְיַת רוּחַ;

כָּל הֶגֶה יָעִיר בִּי רְגָשׁוֹת נִשְׁגָּבִים,

וִיפִי חֵן קֹדֶשׁ עָלֵימוֹ זָרוּחַ.

3.

מִשִּׁנֵּי הַשֶּׂפֶק נַפְשִׁי אַצִּילָה,

נֵטֶל הַיָּגוֹן חִישׁ מַהֵר יַרְפֵּנִי;

אַאֲמִין בֵּאלֹהַּ, גַּם דִּמְעָה אַזִּילָה,

אָז אָקֵל עָצְבִּי וּמְאֻשָּׁר הִנֵּנִי!

חשון, תרמ“א, פ”ב.

(ילד בן אחד מידידי בפה עיר המלוכה).

לילד פורח באביב הנֹער, כשמש זורח לו הוד לו תֹאר, שלוחה הברכה, מלב לוקחה.

1.

זֶה שָּנִים שֵׁשֶׁת מִיּוֹם בּוֹ נוֹלָדְתָּ,

מִיּוֹם לֵב הוֹרֶיךָ בֵּן יַקִּיר שִׂמַּחְתָּ.

עַל סֻלַּם הַחַיִּים שֵׁשׁ מַעֲלוּת צָעָדְתָּ;

וּכְבָר לָקַחַת לֵב רַבִּים הִצְלַחְתָּ.

עַתָּה כִּי תָחֹג יוֹם חַג הוֹלַּדְתֶּךָ

גַּם אוֹהֲבִים רַבִּים יָשִׁישׁוּ עָלֶיךָ.

2.

נָעַמְתָּ, בֵּן פּוֹרָת, בַּאֲבִיב הַנֹּעַר,

כִּכְרוּב שָׁמַיִם עוֹד זַכָּה נַפְשֶׁךָ.

עַל מִצְחֲךָ חֵן יָלִין, עַל פָּנֶיךָ – טֹהַר;

גַּם תֹּם יֶלֶד יָצִיץ מֵחֲרַכֵּי עֵינֶיךָ.

וּבְיוֹם זֶה יוֹם חַג עוֹד תִּיף שִׁבְעָתָיִם

כְּכוֹכַב נֹגַהּ בֵּין צִבְאוֹת שָׁמָיִם.

3.

גַּם לִבִּי לְךָ יִרְחַשׁ אַהֲבָה וּבְרָכָה

כִּי הוֹדְךָ בַל יִבּוֹל, זִיוְךָ יוֹפִיעַ;

כִּי יָרִיק לֵךָ שַׁדַּי מַעְיְנֵי הַצְלָחָה,

כִּי כָל רַע עָדֶיךָ לֹא יַגִּיעַ;

כִּי יִנְצוֹר תֻּמָּתְךָ, טֹהַר נַפְשֶׁךָ,

וְעַל כֹּל: כִּי יַאֲרִיךְ גַּם יַנְעִים חַיֶּיךָ.

4.

שִׂישׂ וּשִׂמַח, בֵּן נָעִים! שִׂישׂוּ, אֲבוֹתָיו!

כִּי יָשִׁיב נַפְשְׁכֶם הֵן יִתֵּן אוֹתוֹתָיו;

וּלְתוֹרָה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים גַּדְּלוּהוּ

וּבְלֵב עָלֵז תַּחַת הַחֻפָּה תִּרְאוּהוּ;

עֹשֶׁר גַּם כָּבוֹד וּבְרָכָה וּתְהִלָּה

יַכְתִירֻהוּ כָל יָמָיו עַד עוֹלָם סֶלָה!

(היא הבאַראָנעססע חנה גינצבורג אשר על שמה הוקם בפה בית־מחסה־יתומים).

1.

יוֹם זֶה הֵן גָּוְעָה חַנָּה הַגְּבִירָה

וּבְסֵתֶר צֵל שַׁדַּי תִּשְׁכֹּן שַׁאַנַנָּה;

אַךְ זִכְרוֹן נֶצַח לִשְׁמָהּ פֹּה הִשְׁאִירָה,

צִדְקוֹתֶיהָ חַיּוֹת: עוֹד חַיָּה חַנָּה!

2.

שָׁם אֹבֵד הֶחֱיוּ, הִצְלִיחוּ רַחֲמֶיהָ,

שָׁם אַךְ לִבָּהּ הֶאֱזִין קוֹל נֶפֶשׁ נַעֲנָה;

אֵין קֵץ אֵין מִסְפָּר אֶל רֹב צִדְקוֹתֶיהָ.

הִיא הֶחְיְתָה רַבִּים: עוֹד חַיָּה חַנָּה!

3.

וִיתוֹמִים אֶת לִבָּם יִשְׁפְּכוּ כַמַּיִם

כִּי יָאִיר אֵל עֶלְיוֹן לָהּ עֵדֶן גַּנָּהּ;

בַּבַּיִת הַנּוֹסַד לִשְׁמָהּ יִרְאוּ חַיִּים,

הֵם נֶצַח יָעִידוּ: עוֹד חַיָּה חַנָּה!

ביום נאספה אל עמה, 1880

(העתקה משיר אשכנזי להמשורר גייבל)

1

אִם גַּם קֹר קִפָּאוֹן יָפִיץ הַחֹרֶף,

אַךְ שֶׁלֶג, אַךְ קֶרַח לָנוּ מִסָּבִיב;

הֵרָגַע נָא לִבִּי! עוֹד יִפְנֶה עֹרֶף,

עוֹד יָבֹא יוֹם כִּי יוֹפִיעַ הָאָבִיב.

2

אִם גַּם יִתְלַכְּדוּ יַחְדָּו עַל שָׁמָיִם

מוּל אוֹר שֶׁמֶשׁ אַלְפֵי עָבֵי עֲרָפֶל;

אַל תִּפְחַד, לִבִּי! עוֹד יִשְׁלַח קַרְנָיִם

עַל שָׁרוֹן, עַל כַּרְמֶל, בָּהָר וּבַשָּׁפֶל.

3

סַעֲרוּ, סַעֲרוֹת חֹרֶף, רַעֲשׁוּ בַכֹּחַ!

מִשְּׁאוֹנְכֶם לֹא אֵחַת, לֹא אֶפְחַד פָּחַד;

הֵן עוֹד יָבֹא יוֹם עֵת אֶקְרָא שָׂמֵחַ:

בָּא, בָּא הָאָבִיב עִם כָּל עֹנֶג יָחַד!

4

אָז תִּתְעוֹרֵר אֶרֶץ בַּעֲדִי עֲדָיִם,

וּצְעִיף כָּל צֶבַע יָלִיט הוֹד פָּנֶיהָ;

אָז תִּצְחַק מוּל טֹהַר שֶׁמֶשׁ צָהֳרָיִם,

אָז תָּשִׂישׂ, תָּחֹג יוֹם חַג כְּלוּלוֹתֶיהָ.

5

זֵר-פְּרָחִים יִפְרַח בִּשְׂעַר תַּלְתַּלֶּיהָ,

וִירַק נִצָּנִים, – הֶאָח, מַה נָּעֵמוּ!

פַּלְגֵי זֹהַר יָפִיצוּ כִלְיוֹתֶיהָ,

דֶּמַע גִּיל הֵמָּה מִלְבָבָהּ יִזְרֹמוּ.

6

לָכֵן, בֶּן אָדָם, הִשָּׁקֵט, הֵרָגַע,

מִקֹּר וָסַעַר אַל יִפּוֹל לִבֶּךָ;

עֹז חִצֵּי חֹרֶף הֵן רַק עֲדֵי רָגַע,

יוֹם גָּדוֹל, יוֹם אָבִיב הוּכַן עָדֶיךָ,

7

וּבְעֵת חֵץ הַיָּגוֹן יַכְאִיב נַפְשֶׁךָ,

פִּגְעֵי הַתֹּפֶת פֹּה תִרְאֶה מִסָּבִיב;

אַל תֹּאמַר נוֹאָשׁ! רַק אַמֵּץ רוּחֶךָ:

“עוֹד יָבֹא יוֹם כִּי יוֹפִיעַ הָאָבִיב!”

טבת, תרמ“א. פ”ב.

1

עַל כַּנְפֵי הַחַיִּים עַפְתִּי, דָאִיתִי,

עֲדֵי בוֹאִי לִשְׁנַת עֶשְׂרִים וְאַחַת;

וּסְבִיבַי חֶזְיוֹנוֹת שׁוֹנִים חָזִיתִי:

מַחֲזוֹת גִּיל וָעֶצֶב, נַחַת וָשַׁחַת;

פֹּה רִגְשֵׁי עֵדֶן בִּלְבָבִי נִקְבָּצוּ

וּפֹה חִצֵּי רַעַל רוּחִי מָחָצוּ.

2

פֹּה יוֹנֵק רַעֲנָן, שַׂרְעַפָּיו מֶה זַכּוּ!

יָשׁוּט בִּתְהוֹם עֹנֶג נַפְשׁוֹ שֹׁקֶטֶת

פֹּה עֶלֶם מִדִּמְעָה עֵינָיו נָמַקּוּ,

נוֹדֵד הוּא מִתְאוֹנֵן, רוּחוֹ לוֹהֶטֶת;

פֹּה דַרְכֵי יֹשֶׁר, וּפֹה – עֲקַלָּתוֹן,

פֹּה גִיל, פֹּה נֶהִי, פֹּה שָׂשׂוֹן, פֹּה אָסוֹן.

3

הַחַיִּים כַּיָּם וַאֲנַי בוֹ כָּאֳנִיָּה,

הַמִּקְרִים – סוּפוֹת – הַמְּצוּלָה יַרְתִּיחוּ

הַסְּעָרוֹת בַּעְיָם הָאֳנִיָּה הָעֲנִיָּה

לִתְהוֹם פִּיו פָּעַר לִרְגָעִים יַשְׁלִיכוּ

מִגַּל אֶל גָּל כֹּה נִדְחַפְתִּי, טֻלְטְַתִּי

לִרְגָעִים נוֹאַשְׁתִּי, כִּמְעַט צָלַלְתִּי

4

וּלְפֶטֶרְבּוּרְג קִרְיַת מֶלֶךְ הֻשְׁלָכְתִּי

וּתְלָאוֹת חֲדָשׁוֹת מַהֵר סַבּוּנִי

וּכְעַרְעָר בָּעֲרָבָה בָּדָד נֶאֱנָחְתִּי,

גַּם רָעָב גַּם קָרָה כִֹמְעַט כִּלּוּנִי;

וּרְאוֹת מִקָּרוֹב זָהֳרֵי מַטָּרָתִי

עוֹד הִגְדִּיל פִּצְעִי גַּם הִרְעִישׁ לִבָּתִי.

5

צִפָּרְנֵי הַיֵּאוּש לִבִּי קָרָעוּ,

וּבְנִבְכֵי נַפְשִׁי קָדְחָה אֵשׁ שַׁלְהֶבֶת;

דָּאַגְתִּי, שָׁאַגְתִּי, עֵינַי דָּמָעוּ,

עַד כִּמְסֹס נֹסֵס שָׂמַתְנִי עַצָּבֶת;

חָשַׁךְ לִי שֶׁמֶשׁ גַּם תֵּבֵל קָדָרָה,

אַךְ רַע חָזִיתִי, אַךְ פֶּגַע אַךְ צָרָה.

6

פִּתְאֹם, – הוֹי, פֶּלֶא! – הַסְּעָרוֹת נֶאֱלָמוּ,

עַל יַם שַׁלְאֲנָן הַתִּקְוָה תַנְחֵנִי;

שֶׁמֶשׁ גַּם תֵּבֵל לֹא עוֹד לִי יוּעָמּוּ,

גַּם טוֹב וָיֶשַׁע הֵן בָּם תַּחַז עֵינִי;

מִי זֶה לִי הִמְתִּיק גַּם נָתַן הַחַיִּים?

הַכְרוּב אוֹ שָׂרָף אוֹ מַלְאַךְ שָׁמַיִם?

7

מַלְאַךְ¹ שָמַיִם הוּא צִיר עַל אֲדָמָה,

וּשְׁמוֹ אַהֲרֹן קוֹיפְמַן, הוּא הוֹשִׁיעָנִי:

הוּא הִקְשִׁיב קוֹלִי מִשִּׁבְתּוֹ כִי רָמָה,

הִקְשִׁיב קוֹל לִבִּי וֹבְחַסְדּוֹ עָנָנִי;

אָז סָרוּ כַּצֵּל עַנְנֵי צַלְמָוֶת,

אֵרַשְׂתִּי תִקְוָה, גֵּרַשְׁתִּי עַצָּבֶת.

8

לָגֶשֶׁת אֶל הוֹדְךָ, מַלְאָךְ יָרֵאתִי,

מַהֲלָלְךָ לָשִׁיר בִּלְשׁוֹנִי דוּמִיָּה;

לַהֲרוֹת תּוֹדוֹתַי קָטֹנְתִּי, דַּלּוֹתִי,

אַךְ לִבִּי יִסְעַר, אַךְ נַפְשִׁי הוֹמִיָּה;

אַךְ לִבִּי יִרְחַשׁ לָךְ תּוֹדָה וּתְהִלָּה,

בּוֹ שִׁמְךָ יִתְנוֹסֵס עַד עוֹלָם סֶלָה!

9

אֲדוֹנִי! הֵן לִבִּי הוּא הוּא מִקְדָּשִׁי,

טִהַרְתִּיו וּנְצַרְתִּיו מִשֶּׁמֶץ דֹּפִי;

וּשְׁכִינַת אֵל בּוֹ הִיא נַפְשִׁי נִשְׁמָתִי,

בָּהּ אַךְ רִגְשֵׁי קֹדֶשׁ אַךְ רִגְשֵׁי יֹפִי;

וּבְקֹדֶשׁ קָדָשִׁים אָרוֹן הֵבֵאתִי,

בּוֹ עֲלֵי לוּחַ שֵׁם קוֹיפְמַן חַקּוֹתִי!

בימות החרף, תרמ“א פ”ב.

(שיר־חזיון בה' מחזות).

תכן השיר: איש צעיר לימים “אובד” מנוער חשקה נפשו ב“תקוה” בת “אמונה” ויהגה לה אהבה טהורה. גם תקוה האירה פניה אליו ואמה אמונה אצלה עליהם מרוחה ותאמר לדבק טוב. לא ארכו הימים וירא “צולח” איש עשיר, אך רע מעללים, את פני תקוה ויאמר להביאה לביתו; ולמען הפרידה מאובד אהובה שכר לו אנשי בליעל אשר הדיחו את אובד במוקשים טמנו לו עד כי הלך מדחי אל דחי, ותקוה הובאה למרות רוחה לבית צולח. ותהי עצובת רוח כל הימים, כי עגמה נפשה לידידה ולאמה אשר אהבה כנפשה; ולמען כפר פניה שלח צולח גם אחרי אמה אמונה ויביאנה חדריו ויכבדה וינשאה כל הימים למראה עין אף כי לבו בל עמו. אמונה הביעה תנחומות לתקוה בתה עד כי מחתה לאט לאט דמעה מעל פניה ובחברת אמה שבה לחיים חדשים. לתקופת השנה ילדה בן לצולח ותקרא שמו “אֹשר”. אובד התגלגל כל העת הזאת תחת שואה ויהי משחק להמקרים אשר טלטלוהו טלטלה גבר מאסון אל אסון. אז באה אליו “תוגה” אשר כבר מצא חן בעיניה, ותדבר על לבו דברים טובים, דברים נחומים, עד כי הצליחה להשכיח מלבו שם תקוה אהובתו ויבא אתה במסרת הברית. ויצאו שניהם לגור באהלם אשר ביער, כי לא יכול אובד נשוא עוד את האנשים ותרמיתם וחיי החברה ותהפוכותיהם. מקץ ימים ילדה לו תוגה בן ויקרא שמו “יאוש”; אמנם זכר תקוה אהובתו עלה תמיד על לבבו ויפלח כחץ כליותיו.

בין כה וכה החל צולח לשטום את אמונה אֵם תקוה, להרעימה ולהכעיסה גם כעס, אז נקעה גם נפש תקוה מצולח ותחשוב מחשבות כל היום להמלט עם אמה כצפרים מפח יוקשים; גם זכר אובד שם מסלות בלבבה ותשאף לשוב לראותו ולנחמו על כי לוקחה ממנו בחזקת היד, ותבקש תנחומות לנפשה הנכאה בדרשה אחרי כל איש מצוק ומר נפש למהר להושיעו ולחלצו ממצר. וצולח לא חדל לצור את אמונה מיום אל יום, והיא השיבה חרפתו אל חיקו בדברים נכוחים ונמרצים עד כי חרה אפו בה ויגרשנו מביתו בחרפה, ויצו לכל משרתיו עושי רצונו לבלי תת לה מדרך כף רגל בכל גבולו. אז נדדה אמונה מבלי מצא מנוח לכף רגלה ובעיר קראו המונים המונים אחריה מלא, ותתע בהרים וביערים, ובאורים ובכפים מצאה מחסה ביום ובלילה. כעבר ימים אחדים שמעה פעם קול אובד נאנח מתהפך בציריו על משכבו ותכירהו, ותַּחַש למקום שבתו ותנחמהו ותספר לו את כל הקורות אותה ואת בתה, ותחי רוחו לשמוע כי עוד תקוה חיה ועוד תאהבהו.

ותקוה היתה עוינת את צולח מעת גֹרשה אמה מביתו. ויהי היום וצולח עזב את ביתו לרגל מסחרו, ותקח תקוה את אֹשר בנה על ידיה ותעזב את הבית אשר היה לה לזוועה ותצא לדרש אחרי אמה, אך לא נודע לה מאומה איה מקום מנוחתה. ותשב ימים רבים באהל איש זקן מתבודד אשר אספה הביתה בקרבת היער אשר התגורר בו אובד. החרף עבר והאביב שב בכל הודו והדרו ורוח תקוה שב לתחיה ותהי טובת לב כפי טבעה. יום יום יצאה לשוח בנאות שדי ובחרש מצל ותשר בקול נעים, עד כי הגיע קולה לאזני אובד בבקר יום אחד בנדדו ביער. אובד התעורר לקולה ויפן כה וכה וימצאה לוקטת פרחים ובנה אֹשר על ידיה. הנאהבים שמחו מאד וישבעו יחדו מעתה שבועת אמונים. אז שב אובד לאהלו ויגד לאמונה כי נמצאה תקוה אהובתו ויחדו החישו אליה מבלי הודיע שמץ דבר לתוגה ויאוש הנרדמים בירכתי האהל. אובד ותקוה עזבו את הארץ הזאת ואת אמונה ואֹשר, וימצאו מנוחה כי טוב בארץ אחרת ויתעלסו בנעימים כל ימי חייהם.

מחזה ראשון:

משקלו י"א תנועות בלי שוא בראש המלה.

השחר יחל לאט לאט להאיר חשכת לילה. תחת ארז רם ונשא שוכב אובד נרדם. יער גדול עם ארזים כביר ימים יסובבנהו; פה ושם יראו גזעי עצים נשברים ונעקרים משרש, בתגרת ידי הסער אשר התחולל יום אתמול; לא רחוק תראה סכה בודדת מנופצת לרסיסים אשר בה התגורר אובד עם תוגה אשתו ויאוש בנם.

אובד (מתעורר משנתו פתאם):

הוֹי פַּחַד לָיִל! הוֹי, צַלְמֵי דִמְיוֹנִי!

הֲגַם אַתֶּם לִי כַצַּר תִּתְיַצָּבוּ?

וּשְׁנָתִי עַתָּה בִידֵיכֶם נִגְזָלָה?!

(יקום בחפזון ממשכבו וילך אנה ואנה תפוש ברוב שרעפיו בקרבו):

הוֹי, אָנָּה אֶבְרַח מִתַֹהְפֻּכוֹת תֵּבֵל,

מִתְּלָאוֹת נוֹרָאוֹת תָּמִיד כִּתְּרוּנִי!

תֵּבֵל זָנַחְתִּי כִּי מֶנָּה גֹרַשְׁתִּי,

חַיַּי לִי מָרוּ כִּי רַעַל יַרְווּנִי,

וּבְשָׁאט נֶפֶשׁ עַל נַפְשִׁי אַבִּיטָה,

כִּי גַם הִיא בִי, אֻמְלָל, בֶּגֶד בָּגָדָה!

מֵעָקַת יָגוֹן אֶשְׂבַּע לִרְגָעִים,

מִבְּלִי אוֹן וָכֹחַ עַל אֶרֶץ אֶפּוֹלָה

וּבְחַבְלֵי שֵׁנָה עֵינַי אַך סֻגָּרוּ,

אָז נַפְשִׁי תִתְעוֹרֵר – שֵׁנָה לָהּ אָיִן –

וּתְהָתֵל בִּי, אוֹבֵד, כִּצְחֹק לָהּ אֶהְיֶה:

אוֹ תִשָּׂאֵנִי עַל עָבִים מִמַּעַל

וִיְשַׁעַשְׁעוּ נַפְשִׁי חֶזְיוֹנוֹת שָׁמָיִם;

אוֹ תוֹרִידֵנִי לִתְהוֹמוֹת הַשַּׁחַת

וּבְחֶשְׁכַת מָוֶת עַד מָוֶת אֶחֱרָדָה

תִּבְנֶה לִי טִירוֹת נִשְׂגָּבוֹת בָּרוּחַ,

אוֹ תָשׁוּב וּתְנַפֵּץ גַּם אֹהֶל רוֹעִי.

הוֹי, אָנָּה אָנוּסָה! מִי לִי מוֹשִׁיעַ!

הַאֶסַּק שָׁמַיְמָה? הַשְׁאוֹל אֵרֵדָה?

אִם מִכָּל עֵבֶר אַךְ שֶׁבֶר אַךְ נֶהִי!

צָרוֹת מַאֲלִיפוֹת הַשְּׁחָקִים יָרִיקוּ

גַּם שֶׁמֶץ טוֹבָתָם מָהוּל בִּדְמָעוֹת;

מִי עוֹד יִתְעַנַּג עַל סַפִּיר גִּזְרָתָם

אִם רֶגַע – וּגְדוּדֵי עָבֵי עֲלָטָה

זִיקִים וּרְשָׁפִים עַל אֶרֶץ יַמְטִירוּ;

שָׁם מַבּוּל מַיִם יִשְׁטֹף עִיר נוֹשָׁבֶת,

שָׁם אֵשׁ מִתְלַקַּחַת עָבִים חָצֵבוּ

תַּצִית עֲצֵי יַעַר עָרִים וּכְפָרִים?

אוֹ אִם אַאֲמִינָה כִּי אֵלֶּה צָדְקוּ

הָאוֹמְרִים כִּי תָמִיד שָׁמַיִם יֶחֶרְצוּ

מִשְׁפָטָם עַל כָּל מִקְרֵי יוֹשְׁבֵי חָדֶל;

אָז הֵן כָּל צָרָה, כָּל נֶגַע וָפֶגַע

אַךְ מֵהֶם אַכְזָרִים יָצֹא יֵצֵאוּ!

וּשְׁאוֹל כִּי אַצִּיעַ הֲשָׁם אָנוּחַ?

וּבְיַרְכְּתֵי קִבְרִי הֲרֹגֶז אֶשְׁכָּחָה

הַאֶעֱזֹב פִּידִי אִם תֵּבֵל אֶעֱזֹבָה

וּבְשַׁלְוַת עֵדֶן שָם אֶשְׁכֹּן סֶלָה?

הָהּ! לוּ כֵן הָיָה אָז חִנָּם אֶתְאוֹנָן:

הֵן גַּם מַרְגּוֹעַ בַּתֵּבֵל הוּכָנָה

וּצְרִי אֶל פֶּצַע גַּם תִּקְוָה אֶל נוֹאָשׁ;

אַך אוּלַי… אוּלַי גַּם עֵת אֵרֵד דּוּמָה

גַּם שָׁם עַל נַפְשִׁי כִּזְאֵבֵי עֲרָבוֹת

מַשְׁחִיתִים וּמְחַבְּלִים חִישׁ יֵאָסֵפוּ,

וּמְצוּקוֹת אֵין קֵץ שָׁם תִּמְצָא לָנֶצַח!

(אחרי הפסק מעט):

הוֹי, אֱנוֹשׁ אָנוּשׁ! הוֹי, אֻמְלָל גּוֵֹעַ!

אִם תִּשְׂבַּע יָמִים תִּשְׂבַּע אַךְ רָב כַּעַס,

אִם תּוֹסִיף דַּעַת תּוֹסִיף אַך מַכְאוֹבִים,

כִּי תָשׁוּט בָּאָרֶץ תִּפְגּשׁ אַךְ נֶהִי:

שָׁם חֶרֶב זוֹלֵלָה, שָׁם אֵשׁ אֲבַדּוֹן,

שָם רַעַד אֶרֶץ, שָם לַבַּת הַר גָּעַש,

שָׁם כַּף עָרִיצִים, מַאֲכֶלֶת רוֹצֵחַ,

וּפְרִיצֵי חַיּוֹת גַּם מַחֲלוֹת קֶטֶב

אַלְפֵי אִישׁ יַשְׁמִידוּ סָבִיב לִרְגָעִים,

רַחֵם לֹא יָדָעוּ וּתְפִלּוֹת שָׁוְא לָמוֹ.

אַךְ אַשְׁרֵי אֵלֶּה הָעוֹזְבִים חֵיק תֵּבֵל

וּמְסִבּוֹת תַּהְפֻּכוֹתֶיהָ גַּם יָחַד;

אָמְנָם אוֹי, אוֹי, לָאֵלֶּה בַחַיִּים

אִם קִנָּם נֻפַּץ מִבֵּיתָם נָדָדוּ,

וּבְיַם הַתֵּבֵל גַּלְמוּדִים נֶעֱזָבוּ –

לַחֲצוֹת גַּלֵי רַהַב וּמְוַהֵל אָיִן…

הִלָּחֵם עַד מָוֶת מִבְּלִי מוֹשִׁיעַ…

מִגַּל אֶל גַּל יֻשְׁלַךְ כִּבְכַף הַקָּלַע,

יִשְׁקַע לִתְהוֹמוֹת גַּם יַעַל שָׁמַיִם,

וּסְבִיבוֹ סַעַר בַּחֲמָתוֹ מִתְחוֹלֵל,

יַכֶּה בַעְיָם בַּיָּם גַּלִּים כֶּהָרִים.

מִנִּבְכֵי הַתְּהוֹם מִי עָלָה צוֹלֵחַ?

וּצְבָא גִבּוֹרִים זֶה מִי הַמְנַצֵחַ?

(במרירות:)

גַּם בֶּן הָאָדָם גַּם צֶלֶם אֱלוֹהַּ

אַך שׁוֹד וּמִגְעֶרֶת, אַך פִּיד וָרֶצַח,

אַךְ כָּזָב וּמְדָנִים הֵן יַרְבֶּה נֶצַח.

וּכְלֵי מָוֶת הִמְצִיא בִּתְבוּנַת נָפֶשׁ;

מִשִּׁנֵּי מִקְרִים אִם עוֹלְלוֹת נִשְאָרוּ

יָשִׁית גַּם לָמוֹ קָצִיר גַּם כִּלָּיוֹן,

עַל אָחִיו עַל אוֹהֲבוֹ כַּצָּר יִתְקוֹמֵם,

יִרְדְּפֶנוּ וִישׁוּפֶנּוּ מִבְּלִי חָשָׂךְ

עַד יִפּוֹל שָׁדוּד מִמֶּנּוּ בַּל יִרֶף.

שָׁם הֶרֶג רָב דָּם כַּנְחָלִים יִשְׁטֹפוּ,

שָׁם אֵשׁ הַתֹּפֶת בָּה חַיִּים נִשְׂרָפוּ,

שָׁם בִּמְצֹלוֹת יָם לַאֲלָפִים הָשְׁלָכוּ;

שָׁם יוּדְשׁוּ וִיעֻנּוּ בִּכְלֵי רֶצַח

מִידֵי אֲחֵיהֶם צֶלֶם אִישׁ כְּמוֹהֶם.

מַדּוּעַ? לָמָּה? אִם לִשְׁאוֹל תַּאֲלִיפוּ:

יַעַן כִּי הַאֲמִין בַּשֶּׁקֶר לֹא אָבוּ,

יַעַן כִּי צֶדֶק פֹּה לִמְצֹא חָפֵצוּ.

הוֹי, מַה נוֹאָלוּ! פֹּה צֶדֶק עַל אָרֶץ…

וּמִי יוֹדֵעַ אִם יֶשְׁנוֹ גַם שָׁמָּה,

גַּם שָׁמָּה בַּמְּרוֹמִים גַּם בִּמְעוֹן שַׁדַּי?..

אַחֲרֵי כִּי כָל אֵלֶּה יַבִּיט גַּם יִדּוֹם

וּכְמוֹ עָזַב תֵּבֵל בִּידֵי צָרֶיהָ!..

וַאֲנִי, הָהּ, אֹבֵד גּוֵֹעַ מִנֹּעַר,

אֲנִי הִרְגַּשְׁתִּי כָל אֵלֶּה הַפְּגָעִים:

הֵם שָׂמו בָתָה קַן יַלְדוּת עֲלוּמַי,

גֵּרְשׁוּנִי מִבֵּיתִי לָנוּד לָנוּעַ

וּמַטֵּה לַחְמִי לִרְגָעִים שָׁבָרוּ;

כָּל נֹעַם בַּחַיִּים מֶנִּי גָזָלוּ,

רַק דִּמְעוֹת תַּמְרוּרִים תָּמִיד הִרְווּנִי.

וּבְנוּדִי לֹא נָתְנוּ גַם אָז מַרְגּוֹעַ

אַף רֶגַע אֶל רוּחִי עָיֵף יָגֵעַ:

אֵין מַחֲסֶה מִזֶרֶם, אֵין צֵל מֵחֹרֶב,

וּכְסוּת אֵין בַּקָּרָה, לֶחֶם בָּרָעָב;

סוּפוֹת וּסְעָרוֹת עָלַי הִתְמַרְמָרוּ,

גַּם מַחֲלוֹת הַמְשַׁכְּלוֹת בֵּיתִי אָפָפוּ,

גַּם אַנְשֵׁי מִרְמָה עָלַי שׁוֹד יַחְמֹסוּ

הַכְרֵת גַּם זִכְרִי מֵאֶרֶץ הַחַיִּים;

מִמְּעוֹן אֲנָשִׁים לִמְעוֹנוֹת אֲרָיוֹת

בָּרַחְתִּי, אַך נַפְשִׁי עוֹד לֹא הִצַּלְתִּי.

מִצָּרָה אֶל צָרָה נַסְתִּי, טֻלְטַּלְתִּי;

תָּמִיד תִּקְוָתִי לִי אַךְ מַפַּח נֶפֶשׁ,

תָּמִיד תַּאֲוָתִי לִי אַך פַּח וָרֶשֶׁת.

גַּם פֹּה בַיַּעַר אָמַרְתִּי אֶשְׁקֹטָה,

פֹּה הָלְאָה מִתֵּבֵל אֶמְצָא מַרְגּוֹעַ,

אַךְ אֵיךְ שָׁגִיתִי! גַּם פֹּה אַךְ תַּהְפֻּכוֹת,

אֵין ישֶׁר וָצֶדֶק בַּיְּעָרִים סֶלָה:

שָׁם חוֹמֵס, טוֹרֵף הַכְּפִיר בְּמְאוּרָתוֹ,

שָׁם יִשְׁתֶּה הַפֶּרֶס דָּם רָב כַּמַּיִם,

שָׁם דֹּב וּזְאֵב יֶהֱמוּ בֵין עֲצֵי יָעַר;

וּבְשׁוּבָה וָנַחַת מִבְּלִי מַפְרִיעַ

כִּשְׂעִירֵי שַׁחַת יַהַרְגוּ, יִרְצָחוּ.

וַאֲנִי אוֹבֵד כִּמְעַט בָּאתִי בַיַּעַר

וּבְסֻכַּת עֲנָפִים מִשְׁכָּן לִי שַׂמְתִּי,

אָז, אֵת אֲשֶׁר לֹא פִלַּלְתִּי, יָזַמְתִּי!

אָז חִישׁ הִתְעוֹרֵר מִצָּפוֹן הַסַּעַר,

גַּם אֶרֶץ תַּחְתַּי הִתְנוֹדְדָה כִמְלוּנָה,

אֲרָזִים נִשְׁבְּרוּ, נִסְּהוּ מִשֹּׁרֶשׁ,

וּסְלָעִים לִרְסִיסִים פּוֹץ הִתְפּוֹצָּצוּ.

אַךְ מָוֶת מִסָּבִיב אָז עֵינַי רָאוּ,

אַךְ מֶשֶׁק רַעַם אָז אָזְנַי שָׁמֵעוּ.

מִפַּחַד וּבְעָתָה נַפְשִׁי יָצָאָה,

וּמְהוּמָה וּמְבוּכָה חוּשַׁי הֵמִיתוּ.

בָּא קֵץ אֶל חַיַּי – אוֹ גַם אֱלֵי תֵבֵל –

כֵּן אָז בִּלְבָבִי חָשַׁבְתִּי דִּמִּיתִי,

אַךְ עוֹד לֹא מַתִּי! עוֹד חַי חַי הִנֵּנִי,

וּפִידִי כִי נוֹרָא הֵן תַּחַז עֵינִי.

הוֹי, חֵץ בִּלְבָבִי וּבְרוּחִי אֵש לוֹהֵט!

מִכּוֹס הַיָּגוֹן שָׁתִיתִי, הָרְעַלְתִּי,

מִמְּצוּקוֹת תֵּבֵל מַמְרוֹרִים שָׂבַעְתִּי

מֵחָמָס וָשׁוֹד לָקַחְתִּי כִפְלַיִם;

מִבָּתֵּי נַפְשִׁי הֵן נִכְרַת כָּל נֹעַם,

לִלְבָבִי פָצוּעַ כָּל מָזוֹר אָיִן

וּבְחֶשְׁכַת צַלְמָוֶת רוּחִי נִמְלָאָה!

הוֹי, תֵּבֵל! תֵּבֵל! מַדּוּעַ שַׂמְתִּנִי

מַטָּרָה וּמִפְגָּע אֶל כָּל חִצַּיִךְ?!

מִי בִקֵּשׁ מִיָּדֵךְ כִּי תִבְרָאִנִי

בַּעֲבוּר תַּרְוִנִי רַעַל מַמְרוֹרַיִךְ?!

הוֹי, לִבִּי! לִבִּי! שַׁלְהֶבֶת נִצַּחַת

בָּך עָמֹק, עָמֹק מִכְּבָר הֵן שָׁקָעָה!

אַך אֶזְכֹּר כָּל מִקְרֵי יָמִים מִקֶּדֶם

וּלְבָבִי יִסְעַר יִרְתַּח כַּמֶרְקָחָה:

עוֹדֶנִּי עֶלֶם שַׁלְאֲנַן יָשַׁבְתִּי,

הַבַּת הַיְפֵה־פִיָּה, תִּקְוָה, אָהַבְתִּ

וּבְמִקְסַם עֵינֶיהָ לִבִּי לָקָחָה.

מִלֶּיהָ שָׁאָפְתִּי, צַלְמָהּ נָשַׁקְתִּי,

וּשְׁבוּעַת נֵצַח לָהּ קֹדֶשׁ נִשְׁבַּעְתִּי:

בַּל תָּבוֹא אֶל בֵּיתִי תּוּגָה צָרָתָהּ.

אַךְ, הָהּ אָבָדְתִּי! אֲרוּרִים הָאֲנָשִׁים,

גַּם מִקְרֵי הַתֵּבֵל אֲשֶׁר דִּכְּאוּנִי!

הֵם עִנּוּ רוּחִי גַּם הֵם הִצִּיקוּנִי

כִּי אֶשְׁכַּח שֵׁם תִּקְוָה מִזְכֹר עַד נֶצַח.

הוֹי, פִּיד בִּלְבָבִי וּבְכִלְיוֹתַי רֶצַח!

מִלְחָמָה בִלְבָבִי אָז הִתְעוֹרָרָה:

אַף כִּי הֵעִיקוּ, הֵצִיקוּ לִי צָרָי,

שָׂבַעְתִּי מַכְאוֹב וּפְגָעִים לִרְגָעִים;

אַךְ עוֹד הֶאֱמַנְתִּי בְתִקְוָה אֲהוּבָתִי.

זִכְרָה הוֹקַרְתִּי שֵׁם קָדְשָׁה זָכָרְתִּי.

אָמְנָם גַּם הִיא מִמֶּנִּי הִתְחַמָּקָה,

שָׁוְא לָה קָרָאתִי, קוֹלִי לֹא הִקְשִׁיבָה,

(כִּי שׂוֹנְאַי בְּנֶפֶשׁ אוֹתָהּ הִסְתִּירוּ

לִהְיוֹת אֶל צוֹלֵחַ אִשָׁה לָנֶצַח)

וַתִֹקְרַב אָז “תּוּגָה” בִּצְעִיף אַלְמָנָה

מִסֻּכָּה בוֹדֶדֶת בֵּין סִבְכֵי יָעַר.

פָּנֶיהָ חָוָרוּ, עֵינֶיהָ שָׁקָעוּ,

שֶׁפִי תִתְנַהֵל, יָדֶיהָ תִרְעַדְנָה,

וּמַבָּט מֵת יָצִיץ בֵּין עַפְעַפַּיִם;

אַך בְּנֹעַם קוֹלָהּ, קוֹל חַלָּשׁ גּוֵֹע

תַּנְחוּמוֹת הִבִּיעָה לִי בַּצָּרָתָה,

סֵתֶר וּמִפְלָט לִי, אוֹבֵד, הֶרְאָתָה

בִּדְמִי סֻכָּתָהּ וּבְעִמְקֵי הַיָּעַר.

אָז מִבְּלִי דַעַת אַחֲרֶיהָ נִמְשָׁכְתִּי,

שָׁכַחְתִּי תִקְוָה וּבְתוּגָה דָבַקְתִּי,

וּבִמְלֹאת יָמֶיהָ בֵּן לִי יָלָדָה

וּשְׁמוֹ קָרְאָה יִאוּשׁ פָּנָיו מָה רָעִים!

דַּלִּים, זֹעֲפִים וּזְוָעָה יָפִיצוּ,

וּשְׁנֵימוֹ, הָאֵם גַּם הַבֵּן, סַבּוּנִי,

פֹּה בַיַּעַר גַּם רֶגַע לֹא יַרְפּוּנִי.

אָמַרְתִּי: אֶשְׁכַּח כָּל עָמָל וּתְלָאָה,

אַך הֵם רַק רַע, רַק יָגוֹן יַזְכִּירוּנִי

דָּמִי כַּעֲלוּקוֹת יִינְקוּ, יָמֹצּוּ,

וּבְשִׁקּוּי מֵימַי אַך רַעַל יִמְסֹכוּ,

וּפַלְגֵי חַיַי אַט, אַט, הָהּ, יַחֲרִיבוּ

הִנֵה כִי כֵן תֵבֵל אַךְ שֹׁד וּרְמִיָּה!

גַּם זוֹ תוּגָה בָּה אָמַרְתִּי אֶנָחֵם,

גַּם הִיא בִי הִתְעַלָּלָה, גַּם הִיא רִמָּתְנִי!

הוֹי, לִבִּי! לִבִּי! אִם הִנְךָ חַלָּמִישׁ

מִתְּלָאוֹת אֵלֶה הַעוֹד לֹא תִתְפּוֹצָץ?.

וּבְשָׂרִי אִם אֶבֶן וּנְחוּשָׁה אַתָּה,

מִלַּהַט אֵשׁ עָנְיִי הַעוֹד לֹא תִמָּס?

(בקול:)

הוֹי, תּוּגָה! יִאוּשׁ! הוֹי, יַלְדֵי הַתֹּפֶת!

חוּסוּ עַל אוֹבֵד, הַרְפּוּ מֶנִי רָגַע!

תוגה (רצה מרחוק בחפזון אל אישה:)

הִנְּנִי, אִישִׁי! מַה לְךָ כּי נִזְעָקְתָּ?

אוֹבד (בקצף:)

סוּרִי חִישׁ הָלְאָה, סוּרִי, בַת הַדָּמִים!

מִי קָרָא לָךְ כִּי חַשְׁתְּ אֵלַי עָתָּה?

תוגה (בעצב:)

הוֹי, אוֹבֵד אִישִׁי! מַה זֹאת לֹא אָבִינָה,

בִּשְׁמִי קָרָאתָ? אֶת קוֹלְךָ שָׁמָעְתִּי

וָאָחִישׁ אֵלֶיךָ לִרְאוֹת מַה קָּרֶךָ.

גַּם פַּחַד פִּתְאֹם הֶחֱרִיד כָּל עַצְמוֹתַי,

כִּי בִבְרִית אַהֲבַת נֶצַח הֵן נִקְשָׁרְנוּ,

וּבְצָרַת אֶחָד יֵצַר גַּם לְמִשְׁנֵהוּ.

עַתָּה מָה אֶרְאֶה? פָּנֶיךָ יִקְדָּחוּ!

דָּמְךָ סוֹעֵר וִיצוּרֶיךָ יָזוּעוּ,

וּמַבַּט קֶצֶף עֵינֶיךָ תַחֲצֹבְנָה.

מַה זֹאת לְךָ, אוֹבֵד, הַחוֹלֶה הִנֶּךָּ?

אָז לֹא אֶעֱזָבְךָ עוֹד גַּלְמוּד לִגְוֹעַ,

גַּם מָזוֹר וּתְרוּפָה אָחִישׁ לְךָ רָגַע.

אַל תִּדְרשׁ בָּרוֹפֵא, סַמָּיו אַךְ הָבֶל

אַחֲרַי נָא לֵכָה, שָׁם לִי נִטְפֵי פֶלֶא

מִסַּעַר יוֹם אֶתְמוֹל עוֹד לִי נִשְׁאָרוּ,

בֵּין עִיֵּי מַפֶּלֶת אָהֳלִי מָצָאתִי;

אוֹתָם לְךָ אֶתֵּן, אַךְ תִּטְעַם אֲחָדִים

וֹשְׁמוּרוֹת עֵינֶיךָ תַּסְגִּיר תַּרְדֵּמָה –

עַד תִּשְׁכַּח כָּל מַחֲלָה, כָּל שֹׁד וָנֶהִי!

אובד (ישעה אליה ומתבונן בפניה. קצפו עבר:)

הַאֱמֶת דִּבַּרְתְּ? הֲתִמְצָא לָהּ עֵזֶר

בִּנְטִיפוֹת פֶּלֶא אֵל רוּחִי חֻבָּלָה?

וּבִתְהוֹם שֵׁנָה הֶעָמָל אֶשְׁכָּחָה?

וּמַה הַחֲלוֹמוֹת? אִם הֵם לֹא יַעַזְבוּנִי

אָז אֵין עוֹד מִפְלָט אֶל רָצוּץ כָּמוֹנִי!…

תוגה (בחפזון:)

הַחֲלוֹמוֹת? הֵרָגַע! גַּם אוֹתָם תִּשְׁכָּח

כָּל דִּמְיוֹן שָׁוְא מִמְּךָ יִבְרַח בָּרֹחַ,

אַךְ תָּסִיר מִמְּךָ גַּם זֵכֶר שֵׁם תִּקְוָה,

זֹאת מִתְהוֹלֶלֶת וּנְפָשׁוֹת צוֹדֶדֶת.

כִּי רַק זִכְרָהּ יַרְעִישׁ כָּל שַׂרְעַפֶּיךָ,

אָז תֶּחֱזֶה רַק מַשְׂאוֹת שָׁוְא וּמַדּוּחִים

וּמְנוּחַת לַיְלָה גַּם יוֹם אָז אִבַּדְתָּ.

שִׁמְעָה אֶל קוֹלִי, טוֹבָתְךָ אֶדְרשָׁה:

תִּשְׁכַּח כָּל עָמָל אִם תִּשְׁכַּח שֵׁם תִּקְוָה.

אובד (כמקיץ מתרדמה:)

תִּקְוָה! אַיֶּהָ? הַאוֹתָהּ אֶשְׁכָּחָה?

הַאִם לֹא נִדְכֵּאתִי מַר שִׁבְעָתַיִם

מֵעֵת שָׁכַחְתִּי שֵׁם תִּקְוָה אֲהוּבָתִי?

אוֹתָהּ שָׁכַחְתִּי! זֹאת בַּת הַשָּׁמַיִם,

יָפְיָהּ כִּי אֶזְכֹּר, חֵן מַבַּט עֵינֶיהָ,

נֹעַם מִלֶּיהָ עֵת אָשִׁית אֶל לִבִּי –

אָז צַלְמָהּ בָּרוּחַ פֹּה פֹה אֶרְאֵהוּ…

תוגה:

הַס, אֹבֵד! אֵיכָה כֹּה מַהֵר נוֹאַלְתָּ,

כִּי תָשׁוּב וּתְצַחֵק בִּצְלָלִים עָפִים!

הַעוֹד שֵׁם בּוֹגֵדָה, תִּקְוָה, תּוֹקִירָה?

הַעוֹד יָפְיָהּ יִקַּח אֻמְלָל לִבֶּךָ?

הוֹי, אָז אֵין כָּל עֵצָה לְךָ גַּם תּוּשִׁיָּה

שִׁית לִבְּךָ וּזְכֹר לֹא אַחַת וּשְׁתַּיִם

אַחֲרֶיהָ נִמְשַׁכְתָּ רַצְתָּ גַּם עַפְתָּ,

אוֹתָהּ הוֹקַרְתָּ מִמֶּנִי צָחָקְתָּ,

וּמֶה לְךָ הֵבִיאָה? הוֹי, אֵיך שָׁכַחְתָּ!

עֵת שַׁלְוַת עֵדֶן עַל בֵּיתְךָ רָחָפָה

אָז אִתְּךָ הִשְׁתַּעַשְׁעָה לֹא סָרָה רֶגַע.

אַךְ כִּמְעַט נָפַלְתָּ מִשְׁמֵי הָאשֶׁר,

אוֹנְךָ גַּם הוֹנְךָ אַך נֶהְפַּך לִשְׁמָמָה,

וּפְנֵי תִקְוָתְךָ אָז עוֹד לֹא רָאִיתָ;

וּבִשְׁמָהּ לִקְרֹא אֵיך עַתָּה הִסְכַּלְתָּ?

אובד (ברגש לב:)

לֹא! לֹא! לֹא בָגְדָה בִי תִּקְוָה אֲהוּבָה!

וִידֵי צוֹלֵחַ עִם כָּל עוֹשֵׂי חֶפְצוֹ,

הֵם תִּקְוָה מֶנִּי עַד נֵצַח הִסְתִּירוּ,

הֵם שֶׁמֶשׁ חַיַּי הֶחְשִׁיכוּ, הִקְדִּירוּ!

תוגה:

וִיהִי כֵן! אַך נִפְלֵאתִי אֵיך שָׁכַחְתָּ

כִֹי רַק אֲנִי אֲנִי חַשְׁתִּי אֵלֶיךָ,

עֵת עַל עֶרֶשׂ דְּוָי חוֹלֶה שָׁכַבְתָּ,

עֵת מִדִּמְעָה פָּנֶיךָ חָמֲרְמָרוּ,

עֵת שָׁוְא קָרָאתָ אֶל תִּקְוָה שִׁוַעְתָּ;

אָז בִּבְרִית קֹדֶשׁ אֶת יָדִי לְךָ תַתִּי,

וּכְנֶגְדְּךָ עֵזֶר אָז לִהְיוֹת נִשְׁבָּעְתִּי.

מֵאָז עַד עַתָּה מִמְּךָ לֹא נִפְרָדְתִּי,

בִּלְעָדֶיךָ גַּם צַעַד לֹא צָעָדְתִּי,

כִּי זוּלָתְךָ חַיַי פֹּה עַל אֲדָמָה

אַךְ אֶפֶס אָפַע!

(חובקת אותו באהבה)

הַקְשִׁיבָה נָּא, אוֹבֵד,

וּשְׁכַח תִּקְוָה נֶצַח, בִּי תִרְאֶה חַיִּים.

וּבְנֵנוּ יֵאוּשׁ מִכְּבָר לְךָ יָלַדְתִּי

גַּם הוּא, הַבִּיטָה, שָׁם קָרַב אֵלֵינוּ.

פֹּה יַחְדָּו נִחְיֶה בַּנְּעִימִים וּבְאַהֲבָה.

פֹּה בֵּין סִבְכֵי הַיַּעַר עַד עוֹלָם סֶלָה!

(מרחוק נראה יאוש הולך וקרב בעצלתים אל אבותיו:)

מחזה שני: הַתִּקְוָה.

כעלות השחר תלך “התקוה” על ראש הר נשפה להעיר כל היקום מתרדמת הלילה לאור באור חיי מעשה ומפעל, ותדבר על לב כל היצור כי ילך באֹמץ רוח ובלי כל פחד אל המטרה אשר שם לו אביר הטבע להקים תעודתו בחלד.

בין שיחים ירקרקים ופרחי תפארה תלך בת השמים זאת הלוך וטפוף, ונעים קולה יפריע דומית השחר. מכל עברים יתרוממו הרים נשאים וראשי אחדים מהם מכוסים בשלג עולמים; בינימו עמקים עוטפי ירק וברכות מים ונחלים; על מורד ההרים פה ושם יתראו אהלי רועים, והלאה בעמק שוכנת עיר גדולה; החזיון יוצא לפעלו ממחרת יום סער נורא אשר השבית שקט הבריאה סביבות מעין “התקוה”.

בִּדְמִי הַשַּׁחַר “הַתִּקְוָה” תַבִּיעַ,

אַךְ נֹחַם, אַךְ יֶשַׁע קוֹלָה יַשְׁמִיעַ.

(וזה דבריה):

צִלְלֵי חֶשְׁכַּת לַיִל אַט, אַט יַחֲלֹפוּ;

מִתְּהֹמוֹת עֲרָפֶל אוֹר זַךְ זָרוּחַ;

שַׁחַר יִבָּקַע עַל אַפְסֵי קָדִים;

עֲנָנִים קַלִּים כִּבְדֹלַח הִלְבִּינוּ,

וּתְכֵלֶת שָׁמַיִם מַה יִּיף מַרְאֶהָ!

עֹרְנָה, צִפֳּרִים, הִתְעוֹרְרוּ, צֶאֱצָאַי!

הָבָה נָשִׁירָה וּנְקַדֵּם צֵאת שֶׁמֶשׁ

מֵחֶבְיוֹן שַׁפְרִירוֹ לִמְרוֹם שָׁמַיִם!

עוּרוּ, רוּחוֹת קָדִים, עוּרוּ מִתְּנוּמָה!

רִגְשׁוּ בֵין עָלִים! יֶהֱמוּ וִיצַלְצֵלוּ,

וּלְשִׁירֵנוּ יִנְעָמוּ כִּמְצִלְתָּיִם!

אִם אֶמֶשׁ חֲרַדְתֶּם כֻּלְּכֶם מִסָּעַר,

בִּנְקִיקֵי הַסְּלָעִים נַסְתֶּם, נִסְתַּרְתֶּם;

הַיּוֹם הֵן שֶׁקֶט וּדְמָמָה בַּטֶּבַע,

חָלַף כָּל סַעַר גַּם פַּחַד עוֹד אָיִן;

גַּם סַעַר אֶמֶשׁ לֹא הִשְׁחִית בַּלֵּעַ,

יָצָא מִמַּסְגֵּר, אַך טַהֵר הָרוּחַ,

הָסֵר כָּל קִיטוֹר, גַּם כָּל אֵדֵי קָטֶב,

מֵרֶפֶשׁ וּבִצָּה, גָּפְרִית וָנָתֶר.

עַתָּה מֶה זַכּוּ הָרוּחוֹת מִסָּבִיב!

מַה נָּעִים רֵיחַ נִיחֹוחָם יַקְטִירוּ!

כָּל צִיץ, כָּל צֶמַח בַּדָּיו נִמְלָאוּ

בִּלְשַׁד הַחַיִּים מִנִּטְפֵי הַגֶּשֶׁם,

וּפִי שֶׁבַע יִשְׂגֶּא, יִגְדַּל לִרְגָעִים.

עֹרְנָה, צִפֳּרִים, הִתְעוֹרְרוּ, צֶאֱצָאַי!

הָבָה נָשִׁירָה וּנְקַדֵּם צֵאת שֶׁמֶשׁ,

מֶחֶבְיוֹן שַׁפְרִירוֹ לִמְרוֹם שָׁמָיִם!

עוּרוּ, רוּחוֹת קָדִים, עוּרוּ מִתְּנוּמָה!

רִגְשׁוּ בֵּין עָלִים! יֶהֱמוּ וִיצַלְצֵלוּ,

וּלְשִׁירֵנוּ יִנְעָמוּ כִּמְצִלְתָּיִם!

שׁוּר שָׁם עֲנָנִים כַּתּוֹלָע הֶאְדִּימוּ!

כַּרְפַּס וּתְכֵלֶת בֵּינֵימוֹ יַזְהִירוּ,

וּשְׁלַל צִבְעֵי קֶשֶׁת שָׁם יִתְרוֹצָצוּ;

רָאשֵׁי הֶהָרִים שָׁם נֶחְפִּים בַּשָּׁלֶג,

עַתָּה בַּזָהָב יִנְהָרוּ, יִבְרָקוּ;

שָׁם אֹהֶל רֹעִי בִּירַקְרַק עֳפָאִים,

עוֹד צִלְלֵי נֹעַם לוֹ חוֹגִים מִסָּבִיב;

וּכְבָר אַבִּיטָה מִבַּעַד לַחַלּוֹן,

יוֹשְׁבָיו נֵעוֹרוּ מֵעֶרֶשׂ מַרְגּוֹעַ,

מִתְּנוּמָה שָׁאֲנַנָּה נַפְשָׁם הֵשִׁיבָה,

חִישׁ יִכְרְעוּ בֶרֶך וּבְיָדָם עַל לִבָּם

יוֹדוּ אֵל חֶסֶד כִּי בָרָא הַתֵּבֵל

וּבָהּ אַך נֹעַם הֵכִין עַל כָּל צָעַד;

וּתְפִלָּה זַכָּה מִלִּבָּם נוֹבָעַת,

יִשְׁלְחוּ שָׁמַיְמָה, כִּי יָרִיק אֵל שַׁדַּי

שִׁפְעַת בִּרְכוֹתָיו עַל פָּעֳלֵי כַפֵּיהֶם.

עֹרְנָה גַּם אַתֶּן, צִפֳּרִים, צֶאֱצָאַי!

הָבָה נָשִׁירָה וּנְקַדֵּם צֵאת שֶׁמֶשׁ

מֵחֶבְיוֹן שַׁפְרִירוֹ לִמְרוֹם שָׁמָיִם!

עוּרוּ, רוּחוֹת קָדִים, עוּרוּ בַכֹּחַ!

רִגְשׁוּ בֵין עָלִים! יֶהֱמוּ וִיצַלְצֵלוּ

וּלְשִׁירֵנוּ יִנְעָמוּ כִּמְצִלְתָּיִם!

הַס! מֶה קוֹל הֶחָלִיל שָׁם אָזְנִי שׁוֹמָעַת?

יָעִיר קוֹל הֵד הָרִים בִּדְמִי הַשָּׁחַר?

יִנְעַם מִקּוֹל כִּנוֹר, עוּגָב וָנֵבֶל?

אַיֶלֶת חֵן עַל שֵׁן סֶלַע בּוֹדֶדֶת,

עַל רֹאשׁ הַר תָּלוּל שָׁם דּוּמָם נִצָּבֶת,

וּלְקוֹל שִׁיר הָרוֹעֶה אָזְנָהּ קַשָּׁבֶת.

הוּא, רוֹעִי אֲהוּבִי, בּוֹ חָשְׁקָה נַפְשִׁי,

נַפְשׁוֹ בוֹ תַעֲלֹס לֹא תֵדַע כָּל נֶהִי,

עֵינָיו אַךְ נַחַת אַך אֹשֶׁר יָפִיקוּ

וּפָנָיו מִשַּׁלְוַת נֶצַח יִנְהָרוּ;

שָׁם יוֹבִיל עֶדְרוֹ אֱלֵי יוּבַל מָיִם,

עֲלֵי עֵשֶׂב עַל כַּר דָּשֵׁן יַרְבִּיצֵם,

וַעֲסִיס חֲלָבָם לוֹ שָׂכָר יַטִּיפוֹ;

שָׁם פִּרְחֵי שַׁחַר עוֹד מִטַּל רֻטָּבוּ,

אֶל אַפּוֹ רֵיחַ נִיחוֹחַ יַקְרִיבוּ;

פָּנָיו מֶה צַחוּ! עֵינָיו אֵיךְ יָאִירוּ!

דָּמוֹ, דַּם נֹעַר, רִגְשׁוֹתָיו יַרְתִּיחַ,

חָסוֹן כָּאַלּוֹן הוּא עֶלֶם צוֹלֵחַ!

שׁוּר! שָׁם מִקָּדִים קַרְנַיִם יֵצֵאוּ,

קַרְנֵי פָז יֵרֹמוּ מֵחוּג אַפְסָיִם;

הֶאָח! הַשֶּׁמֶש הוּא הוּא שָׁב אֵלֵינוּ,

וּבְמִרְכֶּבֶת הוֹד לִשְׁחָקִים יַרְקִיעַ!

חוּשׁוּ צִפֳּרִים! הִתְעוֹרְרוּ, צֶאֱצָאַי!

הָבָה נָשִׁירָה לִכְבוֹד הוֹד הַשֶּׁמֶשׁ,

יוֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ לִמְרוֹם שָׁמָיִם!

חוּשׁוּ, רוּחוֹת קָדִים! בְּנֹעַם קוֹלְכֶם,

רִגְשׁוּ בֵין עָלִים! יֶהֱמוּ וִיצַלְצֵלוּ,

וּבְזִמְרַת־יָהּ יִתְבּוֹלְלוּ כִמְצִלְתָּיִם!

הֶאָח! עַתָּה יָצָא בִּצְבִי תִפְאַרְתּוֹ,

הַשֶּׁמֶשׁ מִקָּדִים עַל חוּג רָקִיעַ;

פַּלְגֵּי אוֹר זַך אֶל כָּל עֵבֶר יִשְׁטפוּ,

וּבְזֹהַר זָהָב כֻּסָּה כָּל עֵץ רַעֲנָן;

שָׁם הָרִים וּבְקָעוֹת – אוֹרוֹת וּצְלָלִים;

שָּׁם עֵצִים גַּם שָׂדוֹת – כֶּתֶם וּתְכֵלֶת;

שָׁם מֵי הַיְאֹר כִּרְאִי כֶסֶף יִבְרֹקוּ,

עֶדְרֵי עָבֵי סַפִּיר גַּם בּוֹ יִשְׂחוּ;

וּבְיַם רוּחַ שָׁקוּף כְּנֵס אֳנִיָּה,

בִּבְרַק נוֹצָתוֹ יָעוּף אַוַּז צָחַר;

שָׁם עַל חוֹף נַחַל שׁוֹשַׁנָה פִּתְּחָה

כוֹסָהּ וּלְשַׁדָּהּ לִדְבוֹרָה חָרוּצָה;

שָׁם נִטְפֵי גֶשֶׁם וּרְסִיסֵי טַל לָיִל,

כִּפְנִינִים נִפְלָאִים יִשְׁלְחוּ קַרְנָיִם;

שָׁם עַל כַּר נִרְחָב הַקּוֹצְרִים נֶאֱסָפוּ,

וּתְבוּאוֹת בְּרֹן הַגָּרְנָה יוֹבִילוּ;

וִילָדִים נֶחֱמָדִים בִּיפִי הַנֹּעַר,

צִיצִים וּפְרָחִים לַעֲטָרוֹת יִקְטֹפוּ;

שָׁם אֶרְאֶה רוֹעִי, שָׁם תַּחַת הָאֶרֶז,

עַל מַצַּע עֵשֶׂב בִּצְלָלִים יָנוּח;ַ

עֶדְרוֹ מִנֶּגֶד עַל מוֹרַד הַר חֶמֶד

שִׁפְעַת יֶרֶק רַעֲנָן יֹאכְלוּ לִרְוָיָה;

שָׁם הַצְּבִי בִגְאוֹנוֹ, שָׁם גַּם מִשְׁנֵהוּ

עַל שֵׁן סֶלַע מִבְּלִי מֹרֶך יִקְפֹּצוּ

אַחַר כָּל יֶרֶק עֵינֵיהֶם יָתוּרוּ!

חוּשׁוּ צִפֳּרִים! הֵאָסְפוּ, צֶאֱצָאַי!

פֹּה יַחְדָּו נָשִׁירָה לִכְבוֹד הַשֶּׁמֶשׁ!

שָׁם צוֹעֵד בִּגְאוֹנוֹ עַל חוּג שָׁמָיִם.

עוּרׁוּ, רוּחוֹת קָדִים, עוּרוּ בַכֹּחַ!

רִגְשׁוּ בֵין עָלִים! יֶהֱמוּ וִיצַלְצֵלוּ,

וּבְזִמְרַת־יָהּ יִתְבּוֹלְלוּ כִמְצִלְתָּיִם!

(נצבת על מקומה מאזנת ומקשבת, אחרי כן תוסיף בשמחה:)

הֶאָח! צֶאֱצָאַי כֻּלָּמוֹ נֶאֱסָפוּ,

שִׁירָם מַה יֶּעֱרַב! אֶל לִבִּי אֵיךְ יִנְעָם!

שָׁם צִפּוֹר הַזָּמִיר, שָׁם עַל רֹאשׁ אָמִיר

יַפְלִיא שִׁירָתוֹ בִּתְרוּעוֹת וּשְׁבָרִים;

בְּנֹעַם שִׁיר אֶרְאֶלִּים חֹם נַפְשׁוֹ יָעַר,

בִּדְמָמָה דַקָּה אוֹ רַעַשׁ כַּסָּעַר;

גַּם כִּנוֹרִי מֵיתָרָיו הֵנִיעַ,

קוֹל לֵב מִתְרַגֵּשׁ בָּרָמָה יַשְׁמִיעַ;

אִתָּם נִלְווּ כָל הַמְנַגְּנִים גַּם יָחַד:

סִיס עָגוּר וּרְנָנִים, צִפּוֹר כָּל כָּנָף,

בַּמִּדָּה, בַּמִּשְׁקָל קוֹלָם יָרִיעַ;

שִׁירָתָם רַק אַהֲבַת מָרוֹם תַּבִּיעַ

רַק נֹעַם עֵדֶן בַּתֵּבֵל שׂרָרֶת

שָׁם גַּם הָרוּחוֹת כַּנְפֵיהֶם פָּרָשׂוּ

בֵּין צֶאֱלֵי עֳפָאִים הֵנָּה יָעוּפוּ.

שָׁם אֶרֶז חָסוֹן סַרְעַפָּיו יָנִיעַ,

עָלָיו תִּרְעַדְנָה, וּצְלָלָיו יָרוּצוּ,

כִּי רוּחַ רֶגֶש בּוֹ עַתָּה הִתְעוֹרֵר;

אִשָׁה לִרְעוּתָהּ שִׁבֳּלִים חָבָקוּ,

וּנְשִׁיקוֹת אַהֲבָה בֵּינֵימוֹ תַחֲלֹפְנָה,

גַּם הַפֶּרַח לִלְבָבוֹ כִּי בָא רוּחַ,

יַזִיל צוּף נֹפֶת, גַּם יָרִיק נִיחוֹחַ;

קַרְנֵי הַשֶּׁמֶש אַךְ הָאֵר יָאִירוּ,

וִַיקַרֵר אִשָּׁם רוּחַ צַח מִשְּׁפָיִם;

מִסָבִיב רֶגֶשׁ יָהּ אָזְנִי שׁוֹמָעַת,

רֶגֶשׁ רוּחַ אֵל מִתְהַלֵּךְ בַּטֶּבַע.

שׁוּר! שָׁם מִשְּׁחָקִים עֲנָנִים חָלָפוּ

וּתְכֵלֶת בָּהִיר עַל כָּל חוּג שָׁמָיִם;

הַשֶּׁמֶש הִתְרוֹמֵם, הַצְּלָלִים סָרוּ,

גַּם יוֹשְׁבֵי קָרֶת עַתָּה יִתְעוֹרָרוּ.

(קולה נפסק. תוסיף לדבר:)

עַתָּה כָּל גֶּבֶר מֵעַרְשׂוֹ יִתְעוֹרֵר,

וּבְחַיִּים חֲדָשִׁים יָחִישׁ לַעֲבוֹדָה,

כֹּחוֹתָיו אֶמֶשׁ מֵעָמָל אִם פַּסּוּ,

מִמְּנוּחַת לַיְלָה שָׁבוּ שִׁבְעָתָיִם.

מֶה זַכּוּ רִגְשוֹת כָּל נֶפֶשׁ וָרוּחַ!

מֶה רַבּוּ הַתְּפִלוֹת מִלֵּב וָקֶרֶב,

אֶל כֵּס יָהּ עַתָּה אֲנָשִׁים יִשְׁלָחוּ!

גַּם חוֹלֶה פָצוּעַ שׁוֹכֵב עַל עֶרֶשׂ

עֲנָנָה מִפָּנָיו כָּלִיל חָלָפָה,

מַכְאוֹבָיו שָׁקָטוּ, רוּחוֹ הִתְאַמֵּץ.

וּבְתַאֲוַת נֶפֶשׁ יִשְׁאַף רוּחַ בֹּקֶר.

גַּם שָׂב גַּם יָשִׁישׁ אִם אֶתְמוֹל בָּעֶרֶב,

מֵחֶרֶב מָוֶת עַד מָוֶת חָרָדוּ,

עַתָּה הַבִּיטוּ! כִּילָדִים יִשְׂחָקוּ,

סַף בֵּיתָם יָצְאוּ לִרְאוֹת בִּיפִי שָׁמֶשׁ;

הֶגְיוֹנֵי פַחַד מִלִּבָּם יָצָאוּ,

וּבְנֹעַם בֹּקֶר אַךְ עֹנֶג יִמְצָאוּ;

גַּם עוֹלֵל, גַּם יוֹנֵק מָחוּ כָּל דִּמְעָה,

אֹדֶם שׁוֹשַׁנָה עַל לֶחְיָם יוֹפִיעַ

וּבְרַק זִיו זֹהַר מֵעֵינָם יִתְרוֹנֵן

יַלְדֵי הֵן שָׁמָּה בִּמְחוֹלַת מַחֲנַיִם,

יַחְדָּו יָרוּצוּ, יָחוֹלוּ, יִשְׂחָקוּ;

אִמָּם נִצֶּבֶת שׁוֹקֶטֶת מַבֶּטֶת,

אֵיךְ כִּשְׁתִילֵי זֵיתִים יִשְׂגּוּ בָנֶיהָ;

הֶאָח! אַךְ נֹעַם אַךְ שַׁלְוָה בַתֵּבֵל,

אַךְ רִגְשֵׁי עֵדֶן יִרְחַשׁ כָּל לֵב טָהוֹר!

(אחרי הפסק מעט תוסיף לדבר:)

אִם גַּם בַּיְעָרִים עוֹד שׁוֹדְדִים יִנְהָקוּ,

רַק רַע כָּל הַיּוֹם וּמְזִמוֹת יַחְמֹסוֹ:

לִרְצוֹחַ כָּל עוֹבֵר לִגְזוֹל כַּסְפֵּהוּ;

אִם גַּם עוֹד מַחֲלוֹת כָּל גֶּבֶר תִּרְדּוֹפְנָה,

וּמְרִירֵי קֶטֶב עוֹד הַכְרֵת יַכְרִיתוּ,

אַלְפֵי אֲנָשִׁים מֵאֶרֶץ הַחַיִּים;

אִם גַּם עוֹד אֵש וָמַיִם יִתְפָּרָצוּ

מִמִּסְגְּרוֹת הַטֶּבַע שׁוֹבָב יֵלֵכוּ,

לָשִׂים כָּל יֹפִי לִקְצָפָה וָקָרֶץ;

אִם גַּם שָׁם עוֹד שֶׁקֶר בִּמְרוֹמֵי קָרֶת,

יִרְדּוֹף עַד חָרְמָה כָּל אֱמֶת וָישֶׁר

עַל מִזְבַּח חֶפְצוֹ קָרְבָּנוֹת הֹעֲלוּ,

עוֹלוֹת אֵין אָשָׁם וּנְקִיֵּי כַפָּיִם;

אִם גַּם בֵּין שִׁירוֹת עִלְזֵי לֵב אַקְשִׁיבָה,

גַּם קוֹל עֲשׁוּקִים גַּם אֶנְקַת חֲלָלִים.

אַךְ מִי הוּא אִיש נִלְבָּב יֶחֱרַד, יִבָּהֵל,

בִּרְאוֹתוֹ עָלֶה נוֹבֵל גַּם נוֹפֵל,

בַּגָּן מֵעֵצִים נִכְבַּדֵּי עֳפָאִים?

הַצְּלָלִים הָגֵן בַּשָּׁרָב יוֹסִיפוּ!

צִפֳּרִים בָּמוֹ לָשִׁיר לֹא תֶחְדַּלְנָה!

גַּם זוּ הַתֵּבֵל, גַּן עֵדֶן שָׁמַיִם,

אִם יָמָּה וָקֵדְמָה, צָפוֹנָה וָנֶגְבָּה,

מִבְּלִי קֵץ וּגְבוּל הָלְאָה תִשְׂתָּרַע,

הֵן כֻּלָהּ עֲטוּפָה וּמְלֵאָה עֹנֶג,

עַל כָּל צַעַד דֶּשֶׁא, עֵצִים וּפְרָחִים

וִיצוּרִים לִרְבָבוֹת בָּמוֹ יִרְמֹשׂוּ;

כֻּלָּמוֹ יִשְׂבָּעוּן, כֻֻֻֻֻֻֻֻֻֻּלָּם יָשִׁירוּ,

יִזְחֲלוּ וִינַתְּרוּ, יִרְקְדוּ וִיפַזֵזוּ;

עוֹף שָׁמַיִם מִסַּפֵּר עָצֵמוּ,

גַּם בַּהֲמוֹת שָׂדַי וּדְגֵי כָל מֵי יַמִּים;

אִישׁ, אִישׁ הֵן יִמְצָא מִחְיָתוֹ וּמְקוֹמוֹ,

מִשְּׁדֵי הַטֶּבַע כֻֻּלָּם יִשְׂבָּעוּ,

מִתּוּגָה וּדְאָבָה הֵם לֹא יֵדָעוּ!

וּבֶן הָאָדָם וּבְחִיר כָּל הַיְצוּרִים,

מַלְאַך שָׁמַיִם עִם נֶפֶשׁ רוֹמֵמָה,

נֶפֶשׁ אֵין מָשְׁלָהּ ולְעֻזָהּ אֵין חֵקֶר,

הוּא הוּא הֲיָהִין בָּאֵל לָתֵת דֹּפִי,

תֶּבֶל בַּתֵּבֵל וּבְעֹנֶג אַךְ נֶגַע,

זַעַם בַּנֹעַם וּמְרוֹרִים בָּאוֹרִים?

עֵינָיו אִם טָחוּ אֵיךְ עוֹד לֹא נִפְקָחוּ,

לִרְאוֹת אֶת הַטּוֹב יַכְתִּירֵהוּ מִסָּבִיב?

לִרְאוֹת הָאֹשֶׁר פָּרוּשׂ עַל כָּל צָעַד?

הֲלָזֹאת לוֹ נֶפֶשׁ כִּי תַעֲצֹם עֵינָיו,

מֵרְאוֹת בַּטּוֹב וּלְהַרְאוֹת אַךְ רַע לוֹ?

הָהּ, רַעְיוֹן חֶרְפָּה וּכְלִמָּה נִצַחַת!

(ברגש רוח:)

עוּרוּ, אֲנָשִׁים! הִתְעוֹרְרוּ מִתְּנוּמָה!

הָסִירוּ כָל עֶצֶב, וּבְאֹמֶץ רוּחַ,

לִמְלָאכָה לַעֲבוֹדָה תֵּצְאוּ עַד עָרֶב;

שַׂדֵּד אַדְמָתְךָ, וּזְרַע בָּה זַרְעֶךָ

אַתָּה, אִכָּר יָשָׁר, וּנְקִי כַפָּיִם;

אַל תּירָא! עוֹד תִּמְצָא בָה שִׁבְעָתָיִם

חֵלֶב כִּלְיוֹת חִטָּה וּדְגַן שָׁמָיִם;

כָּל חָרָשׁ הַזִילָה זֵעַת אַפָּיִם,

פְּאֵר פָּעָלְךָ וּבַרוֹדְךָ יַבִּיעַ;

אוֹנְךָ גַּם הוֹנְךָ אָז יִגְדַּל לִרְגָעִים.

גַּם צֶאֱצָאֶיךָ אָז לֶחֶם תַּשְׂבִּיעַ.

הַשְׁלֵךְ כַּסְפֶּךָ שָׁם סוֹחֵר בֶּאֱמוּנָה

שַׁלַּח לַחְמֶךָ עַל מֵי יַמִּים רַבִּים,

אַל תִּפְחַד! הֵן תֶּאֱסוֹף כֶּסֶף תּוֹעָפוֹת,

הוֹן עָתָק שָׁם נִכְבָּד, כָּל עֹנֶג סֶלָה!

רַעֲשׁוּ שָׁם צָבָא בַּחֲרָבוֹת וּרְמָחִים

הָגִיחוּ עַל אוֹיֵב שׁוֹדֵד אַרְצְכֶם;

אַל תִּירְאוּ מָוֶת! אַרְצְכֶם תּוֹשִׁיעוּ,

גּם שֵׁם גִּבּוֹרִים אַדִּירִים תִּנְחָלוּ!

רוּצָה שָּׁם, נַעַר, מִמְּקוֹם שַׁעֲשוּעֶיךָ

אֶל בֵּית הַסֵּפֶר וּשְׁקוֹד בַּלִּמּוּדִים;

עֲזוֹב בֵּית הוֹרֶיךָ וּנְטֵה שִׁכְמֶךָ

לָשֵׂאת כָּל פֶּגַע, אַך שִׂים אֶל לִבֶּךָ,

כִּי עוֹד יָבֹא יוֹם אָז תִּמְצָא אֹהֱלָה

גַּם שָׂכָר, גַּם כָּבוֹד, גַּם עֹנֶג סֶלָה.

חוּשוּ, אֲנָשִׁים, מִכָּל צַד וָעֵבֶר,

חוּשוּ לַעֲבוֹדָה מִזְרוֹעוֹת הַתְּנוּמָה!

הֵן יַעֲבוֹר יוֹם, אָז תָּשוּב גַּם הַלַּיְלָה,

אָז תֶּעֱרַב, תִּנְעַם לָכֶם הַמַּרְגֵּעָה;

גַּם עוֹד יָבֹא יוֹם – אִם גַּם לֹא חִישׁ מַהֵר –

כִּי תִכְלֶה כָּל צָרָה מִשְּׁכוֹן בָּאָרֶץ,

וּדְמָעוֹת יִתָּמּוּ, יֹאבַד כָּל קָרֶץ,

וּבְשַׁלְוַת נֶצַח יִתְעַנַּג כָּל גָּבֶר.

שִׂישׂוּ, אֲנָשִׁים, הָסִירוּ כָל נֶהִי!

שִׁמְעוּ אֶל קוֹלִי, מִצְוֹתַי הַקְשִׁיבוּ,

אָז שֶׁקֶט עֲלוּמִים לָכֶם תָּשִׁיבוּ,

וּבְבֵיתְכֶם אַךְ אשֶׁר אַךְ שָׂשׂוֹן יֶהִי!

(אחרי הפסק מעט: )

הֶאָח! הַתֵּבֵל בַּחַיִּים סֹעֶרֶת,

חוּצוֹת וּשְׁוָקִים יָשֹׁקּוּ, יִרְעָשׁוּ;

שַׁעֲטוֹת הַסּוּסִים, גַּם רַעַשׁ אוֹפַנִּים,

קוֹל הוֹלֵם פָּעַם וּמְכוֹנוֹת חֲרשֶׁת,

עִם רִנַּת עוֹבְדִים יַחְדָּו יִתְּבּוֹלָלוּ;

כָּל פָּנִים רֻטְּבוּ מִזֵעָה נוֹזֶלֶת,

דַּם כָּל אִישׁ יִתְרוֹצֵץ, עוֹרְקָיו יִפְסָחוּ;

וּבְנָגְהוֹ שֶׁמֶשׁ יָפִיץ אוֹר צַחְצָחוֹת,

יָשִׁיב כָּל נֶפֶשׁ וִיְחַיֶּה כָל רוּחַ;

עַתָּה גַּם אָנִי שָׁמַיְמָה אָשׁוּבָה,

תַּאֲוָתִי נִמְלָאָה, תֵּבֵל נֵעוֹרָה.

עַל עָבִים קַלִּים וּכְעַל כַּנְפֵי סוּפָה

הֶאָח אֵרוֹמָם, אֶנָּשֵׂא, אָעוּפָה!

שָׁלוֹם לָךְ, תֵּבֵל! עַתָּה אֶעֱזְבֵכִי,

אַךְ קוֹלִי נֶצַח יִתְהַלֵךְ תּוֹכֵכִי;

יַשְׁמִיעַ נִחוּמִים, מִשְׂגָּב בַּצָּרָה,

אָז תּוֹפַע לָאֻמְלָל אוֹרָה וּנְהָרָה

וּבְעֵינָיו אָז תֵּבֵל תִּיף שִׁבְעָתָים.

הֶאָח, אֶנָּשֵׂא לִמְעוֹנֵי שָׁמָיִם!

שָׁלוֹם לָךְ, תֵּבֵל! עַתָּה אֶעֱזְבֵכִי

אַךְ קוֹלִי נֶצַח יִתְהַלֵּךְ תּוֹכֵכִי!

חרף, תרמ“א, פ”ב

מלכנו החסיד אלכסנדר השני. תנצב"ה

מִי יִתֶּן לִי עֵת, מִתְּלָאוֹת מָנוֹחַ,

לַאֲרֻבּוֹת מֵי מַבּוּל מִי יַהֲפֹךְ עֵינַי

מִי יִתֶּן לִי אֹמֶץ גֵּו בֶּן מָנוֹחַ

קִינוֹת יִרְמְיָהוּ מִי יָשִׂים בִּלְשׁוֹנִי

וּסְבִיבִי מִי יֶאֱסֹף כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל,

כִּי יִבְכּוּ יִיִלִילו אִתִּי בִּיגוֹנִי,

אוֹ אָז קָרָאתִי אֶל נְהִי וָאֵבֶל,

לִסְפּוֹד מַר עַל-מוּת אַלֶכְּסַנְדֶּר הַשֵּׁנִי

סוף החרף, תרמ"א.

קינה היא

על מות מלכנו החסיד

אלכסנדר השני.

תנצב"ה

א.

1.

עַל חוּג רָקִיעַ הַשֶּׁמֶשׁ זוֹרֵחַ,

מֵחֶבְיוֹן אוֹצָרוֹ אוֹרוֹ שׁוֹלֵחַ;

בּוֹ חַיִּים וּמַרְפֵּא, נֹעַם וָנָחַת,

תִּקְוָה אֶל נוֹאָשׁ וּלְבָרֵי לֵב יֶשַׁע,

וּלְמוֹרְדֵי אוֹר רֶשֶׁף, חֵץ אֶל לֵב רֶשַׁע,

זִיו נָגְהוֹ לָמוֹ אֵשׁ תֹּפֶת קֹדָחַת.

2.

צֵל עָב לֹא יַחְשִׁיךְ אִישׁוֹן בַּת עֵינוֹ

נָקִי מִכָּל מִכְשׁוֹל חוּג אַפִּרְיוֹנוֹ,

וּבְצַעֲדֵי אוֹן הָלְאָה יָרוּץ שָׂמֵחַ,

פִּתְאֹם אַפְסֵי שַׁחַק קַדְרוּת יִלְבָּשׁוּ

עָבִים הָרֵי רַעַם הָמוּ, גָּעָשׁוּ,

וּפְנֵיהֶם פּוֹנִים אֶל שֶׁמֶשׁ זוֹרֵחַ…

3.

וּבְנֵי שַׁחַת אֵלֶּה יַחְדָּו נוֹעָדוּ

וּכְבָר עַד הוֹד שֶׁמֶשׁ לָגֶשֶׁת זָדוּ,

וּצְעִיפֵי אֹפֶל עַל אֶרֶץ הֻצָּעוּ;

תֵּבֵל הִתְעַלְּפָה, הַיְצוּרִים נִבְעָתוּ

אֵלֵי הַטֶּבַע כַּדּוֹנַג נָמַסּוּ,

תּוֹחֶלֶת וָפַחַד לַקְרָב יָצָאוּ.

4.

וַחֲזִיזֵי זַעַם כִּידוֹדֵי אֵשׁ יָרוּ,

הֻצַּת הַבָּרָק, הָרְעָמִים סָעָרוּ,

פְּנֵי הַשֶּׁמֶשׁ בַּעֲרָפֶל חֻתָּלוּ;

דּוּמִיַּת מָוֶת נוֹרָאָה, אֲיֻמָּה,

תֵּבֵל גָּוָעָה וּכְמוֹ יָרְדָה דוּמָה,

וּמְזָרֵי שַׁחַק גַּם הֵם הִתְחַלְחָלוּ…

5.

אַךְ פִּתְאֹם, הֶאָח! עָבִים הִתְפַּלָּצו,

וּגְדוּדֵיהֶם לִרְסִיסִים הִתְפּוֹצָצוּ,

מֵחַשְׁרַת מַיִם עֵינֵי זִּיו הֵצִיצוּ;

עוֹד רֶגַע – וַעֲנָנִים כָּלִיל נִפְזָרוּ,

שַׁפְרִירֵי שָׁמַיִם שָׁבוּ הִטֶּהָרוּ

וּמֵתֵי חֶלֶד לִתְחִיָּה הֵקִיצוּ.

6.

הֶאָח! הִרְעִימוּ קוֹלוֹת רִבּוֹתָיִם,

הֶאָח! עָנָה הַהֵד מִכָּל אַפְסָיִם,

הֶאָח! לֹא נִדְעַךְ, לֹא הוּעַם אוֹר שֶׁמֶשׁ;

עוֹד יָפִיץ זִיווֹ, עוֹד יָהֵל, יוֹפִיעַ,

וִילַהֵט צָרָיו, כָּל קָמָיו יַכְנִיעַ,

עַד יַחְלֹף כָּלִיל כָּל שׁוֹאָה וָאָמֶשׁ.

7.

וּבְהוֹדוֹ וּכְבוֹדוֹ הִבְרִיק הַחֶרֶס.

וּצְבִי זִיקֵי זֹהַר עָנַד עֲטֶרֶת,

וְכַעֲנַן הַחַשְׁמַל בַּת עֵינוֹ נָהָרָה;

אֶרֶץ אֲהוּבָה מַבָּטָיו נָשָׁקוּ,

צֶאֱצָאֵי תֵבֵל אֶזְרוֹעָיו חָבָקוּ,

וּזְהַב אוֹרוֹ צִפָּם נֵזֶר תִּפְאָרָה.

8.

הֶאָח! עָבַר זַעַם וַתְּחִי הָרְוָחָה,

נֶאֱלַם הָרַעַם, הַמְּהוּמָה שָׁכָכָה,

וּבִתְהוֹם מַרְגּוֹעַ תֵּבֵל שָׁקָעָה;

רַק רִנַּת שָׂשׂוֹן הַדְּמָמָה תַפְרִיעַ,

וִישֻׂשׂוּם כָּל רוּחַ, כָּל לֵב יָרִיעַ,

וּבְנֹעַם עֵדֶן הָאֲדָמָה נִמְלָאָה!

* * *

9.

הַס! מֶה קוֹל רַעַם בַּגַּלְגַּל יָרִיעַ,

קוֹל סַעַר מִתְחוֹלֵל, רוּחַ יַבְקִיעַ,

קוֹל אַדִּיר, קוֹל רַעַשׁ, קוֹל שֹׁד וָפָרֶץ

חוּל יָחִיל רָקִיעַ, תִּרְעַד אֲדָמָה;

הֲתָשׁוּב תֵּבֵל אֶל תֹּהוּ וּשְׁמָמָה

וּלְכָל יוֹשְׁבֶיהָ הַאִם נֶחֱרַץ קָרֶץ? ]

10.

אֵיךְ פִּתְאֹם צַלְמָוֶת פָּרַשׂ מַעֲטֵהוּ?

עֵיפָתָה, עֲלָטָה, – שֶׁמֶשׁ אַיֵּהוּ?

– שֶׁמֶשׁ זֶה רֶגַע עוֹד פָּנָיו הִזְהִירוּ? –

אֵיךְ עָבֵי עֹפֶרֶת גָּדְלוּ כַעֲנָקִים

אֵיךְ חִצֵּי רֶשֶׁף יָרֹבּוּ מִשְּׁחָקִים

אֵיךְ נָגְהֵי אוֹר יוֹם יַאְפִילוּ, יַקְדִּירוּ!

11.

רַעַם אַחַר רַעַם יִשְׁאַג, יַצְרִיחַ

יַחְצֹב לֶהָבוֹת, עֲרָפֶל יַרְתִּיחַ,

מִמַּשַּׁק עָבִים תֶּחֱרַשְׁנָה אָזְנָיִם!

אַשְׁדוֹת שַׁלְהָבוֹת מִבִּטְנָם יִפְרוֹצוּ.

בִּמְעוּף עֲקַלָּתוֹן כַּחֵץ יִתְרוֹצָצוּ,

וִיפַלְּסוּ נָתִיב בִּתְהוֹם חַשְׁרַת מָיִם.

12.

הֶעֶלְתָה מִשְּׁאוֹל מַאְפֵלְיָה נִצַּחַת?

וּמְרִירֵי קֶטֶב הַהֵקיא בוֹר שָׁחַת?

או מֵי הַיָּם אֶל פִּי עָבִים נִשְׁפָּכוּ?

אוֹ כָל הַרְרֵי גַעַשׁ לוֹעָם קָרָעוּ,

וַהֲרַת נַחֲלֵי לַבָּה חוּצָה יָצָאוּ?

אוֹ לַפִּידֵי תֹפֶת הֵם הִתְלַקָּחוּ?

13.

בֵּין שׁוֹאַת עֲרָפֶל לַהַט הַבְּרָקִים,

פָּרַץ גַּל כָּבֵד מִתְּהֹמוֹת הַשְּׁחָקִים,

יָשׁוּט, יִתְעוֹפֵף עַל אֶבְרוֹת סוּפָתָה;

אַחֲרָיו גַּם שֵׁנִי וּשְׁלִישִׁי יִרְדֹּפוֹ,

אֶל אַפְסֵי צָפוֹן יָגִיחוּ, יְשְׁטֹפוּ,

וְיִגְדַּל חשֶׁךְ וְתֵרֶב עֵיפָתָה.

14.

אֶל אַרְצוֹת צָפוֹן שָׁם פוֹר הִתְפּוֹרָרוּ,

וּבְדוּד נָפוּחַ בֶּעָבִים נִנְעָרוּ,

וַאֲרֻבּוֹת שָׁמַיִם אָז חִישׁ נִפְתָּחוּ;

רֶגַע – וּמַבּוּל מֵי נֹחַ הִתְפָּרָץ,

הָרוּחַ יַם אֵשׁ הוּא כִּבְשַׁן הָאָרֶץ

וּמַיִם וָאֵשׁ מִלְחָמָה עָרָכוּ.

15.

רֶגַע – וַהֲמֻלַּת הָרְעָמִים נֶאֶלָמָה,

וּמְשׁוּבַת הַסְּעָרוֹת קָמָה לִדְמָמָה,

וּמְצוּלַת עָבִים לִקְרָעִים נִקְרָעָה

הַתְּהוֹם הַנּוֹרָא בֵינֵימוֹ פִּיו פָּעַר,

וּבְעָמְקוֹ, מַה זֶּה? – הָהּ תֹּאחֲזֵנִי שָׂעַר! –

מַה שָּׁם אַבִּיטָה? – הָהּ, נַפְשִׁי יָצָאָה! –

16.

שָׁם תִּמְרוֹת עָשָׁן גַּם אֵשׁ וִיקוֹד רַהַב

זֶרֶם דָּם שׁוֹטֵף בֵּין לַפִּיד וָלַהַב.

גַּלְגַלֵּי קִיטוֹר בֵּין חשֶׁךְ וָאָמֶשׁ;

וּבְתוֹכָם, מַה זֶּה? מִי שָׁם יִתְנוֹעָע,

יִבְרֹק גַּם יֶחְשַׁךְ, עוֹלֶה גַם יִשְׁקָע,

מִי שָׁם? הָהּ, שַׁדַּי! הֲזֶה הוּא – הַשָּׁמֶשׁ?!..

17.

הַשֶּׁמֶשׁ כֹּה רָצוּץ בָּחֳרִי וָזָעַם?!

כֹּה נָטוּשׁ, כֹּה רָטוּשׁ בֵּין נֶפֶץ רָעַם?

כֹּה נִדְחָף, כֹּה נִסְחָף בֵּין גַּלֵּי מָוֶת?

הַשֶּׁמֶשׁ, הָאוֹר, כֹּה רֶגַע, כֹּה פֶּתַע

קָרוּעַ, פָּצוּעַ, שָׁסוּעַ שֶׁסַע?!

כֹּה הוֹדוֹ גַּם נִזְרוּ כִּסָּה צַלְמָוֶת?!…

                      - - - - - - - - - -

18.

חִישׁ, וּמֵי עָבִים יַחְדָּו הִתְלַכָּדוּ,

חֶזְיוֹנֵי שַׁחַק נִסְתָּרוּ, נוֹדָדוּ,

וּפֹה עַל אֶרֶץ אַךְ שָׁמָּה וּשְׁאִיָּה!

אַךְ רַעַשׁ וּמְבוּכָה, אַךְ קַדְרוּת אֹפֶל

וּבְכִי וּצְוָחָה בֵּין כָּל שׁוֹכְנֵי שָׁפֶל,

וּבְדִמְעוֹת תַּמְרוּרִים תֵּבֵל בּוֹכִיָּה!!…

                          - - - - - - - - - -

ב.

1.

מֶי שֶׁמֶשׁ כָּל אָרֶץ? הֲלֹא הַמֶּלֶךְ.

הוּא יָאִיר מַטָּה כַּשֶּׁמֶשׁ מִמָּעַל.

הוֹא יִשְׁלַח אוֹרוֹ אֶל כָּל עִיר וָפֶלֶךְ,

וּבְאוֹרוֹ חַיִּים יָפִיץ עַל כָּל שָׁעַל.

גַּם עֵינֵי כָל גֶּבֶר אֵלָיו תִּשְׁעֶינָה,

כִּי מַרְפֵּא לָמוֹ בִּכְנָפָיו תֶּחֱזֶינָה

2.

וּמַלְכֵי רוּסְיָא, מַמְלָכָה אַדִּירָה

– כִּי מִכָּל אֶרֶץ גָּדְלָה שִׁבְעָתָיִם –

מִנָּגְהָם הֵן כָּל הָאָרֶץ הֵאִירָה,

וּלְכָל שׁוֹאֲפֵי אוֹר מִיָּדָם קַרְנָיִם;

הֵם פֹּה הַשֶּׁמֶשׁ כַּשֶּׁמֶשׁ עַל עָבִים.

וּמַלְכֵי אֶרֶץ נֶגְדָּם אַךְ כּוֹכָבִים.

3.

אַךְ רִאשׁוֹן בַּמְּלָכִים רִאשׁוֹן לָאֵלֶּה,

אַלֶּכְּסַנְדֶּר הַשֵּׁנִי מֶלֶךְ רַסִּיָּה.

הוּא הוּא כַּשֶּׁמֶשׁ מִמְּרוֹם כֵּס גָּבֹהַּ

הֵאִיר לָאָרֶץ, כָּל יוֹשְׁבֶיהָ חִיָּה;

עַל כָּל אַפְסֵי תֵבֵל נָגַהּ אוֹרֵהוּ

וּבֵין מַלְכֵי אֶרֶץ לֹא קָם כָּמֹהוּ.

4.

הוּא חָשַׂף גָּדְלוֹ עֵת עָלָה עַל כִּסֵּא,

מִכַּף אוֹיְבִים רַבִּים הִצִּיל רַסִּיָּה.

לִצְבִי וּלְכָבוֹד אָז הֵרִים הוֹד נִסּוֹ,

וּלְהָשִׁיב הַשָּׁלוֹם הִגְדִּיל תּוּשִׁיָּה;

וּפְנֵי כָל עַמָּיו אָז מִגִּיל נָהָרו,

לֹא מֶלֶךְ אַךְ אָב הוּא יַחְדָּו אָמָרוּ

5.

וּכְאָב אוֹהֵב בָּנָיו אָהַב עֲבָדָיו,

וּצְדָקָה וָחֶסֶד עָשָׂה לִרְגָעִים,

וַחֲמַת מִלְחָמָה אַךְ הִכְרִיעוּ יָדָיו,

הוֹצִיא טוּב לִבּוֹ לִפְעֻלַּת יָדָיִם.

אָז נָתַן קוֹלוֹ; הָסִיר, הָשִׁיב, כַּפֵּר!

אָז יָצְאוּ מַעֲלָלָיו עָצְמוּ מִסַּפֵּר.

6.

אָז אַרְצוֹ הִרְגִּיעַ מִתֵּת לַצָּבָא

בָּנֶיהָ – בָּנָיו, כִּי שֶׁקֶט מִסָּבִיב.

לְחַבֵּק בַּר בִּטְנָהּ אֵם בּוֹכִיָּה שָׁבָה,

כִּי הוּשַׁב אֶל אִשָּׁהּ, אִישׁ-חַיִל, אָבִיו.

מִפַּח הַמִּשְׁפָּט יִשְׁרֵי לֵב הֻצָּלוּ,

גַּם חוֹטְאִים, – יֵבוֹשׁוּ לַחֲטֹא יֶחְדָּלוּ.

7.

הוּא רִחַם גַּם פּוֹשְׁעִים עוֹבְדֵי בְּפָרֶךְ,

וַיָּקֶל עָנְשָׁם כְּאֵל טוֹב סוֹלֵחַ;

חֲסָדָיו כִּי יִרְאוּ, יֵיטִיבוּ דָרֶךְ,

וּלְתַקֵּן עַוָּתָתָם יַחֲלִיפו כֹחַ.

מוּסַר גֵּו הֵסִיר, מִמְּצוּקוֹת הוֹצִיאָם

וּלְהָתֵם חַטָּאת בַּעֲבוֹדָה הוֹשִׁיעָם.

8.

הוּא רַחוּם הֶאֱזִין קוֹל דַּלִּים, קוֹל רָשִׁים,

הֵסִיר עֹל מִסִּים אַךְ עָנַד הַנֵּזֶר;

הוּא רִבְבוֹת אֶלֶף עֲבָדִים נִגָּשִׁים,

הוֹצִיא לַחֹפֶשׁ וַיְהִי לָמוֹ עֵזֶר

כִּי יֹאכְלוּ טוּב אַרְצוֹ, חַסְדּוֹ יִשְׂבָּעוּ

גַּם כִּי יֶחְכָּמוּ וּכְבוֹד אִישׁ יֵדָעוּ.

9.

הוּא מוֹסְרוֹת כֶּסֶל מֵעַמָּיו פִּתֵּחַ

הֵקִים בָּתֵּי סֵפֶר, הֵאִיר אוֹר דֵּעַ,

וַיְהִי לָמוֹ שֶׁמֶשׁ חָכְמָה זוֹרֵחַ,

וּמְקוֹר מֵי בִינָה מִלִּבּוֹ נוֹבֵעַ.

אָז לִמְרוֹם הָאשֶׁר אַרְצוֹ עָלָתָה

כִּי חָכְמָה פִי שֶׁבַע מֵאֲשֶׁר הָיָתָה.

10.

הוּא יָדָיו חֻקִּים חֲדָשִׁים חָקָקוּ

הֵכִין שׁוֹפְטֵי שָׁלוֹם, עִם מִשְׁפְּטֵי צֶדֶק.

גַּם כָּל דָּת וָדִין כַּכֶּסֶף זֻקָּקוּ,

וַיִּגְדּוֹר כָּל פֶּרֶץ, תִּקֵּן כָּל בֶּדֶק.

כָּל עַנְפֵי הַמִּסְחָר הִשְׂגִּיא הִפְרִיחַ,

וּבְכֹל אֲשֶׁר פָּנָה הִשְׂכִּיל הִצְלִיחַ.

11.

אַךְ לֹא רַק עַל אַרְצוֹ פָּקַח עֵינָיִם,

כִּי תָרוּץ, תַּעַל מֵחַיִל אֶל חָיִל;

כִּי אִם כַּשֶּׁמֶשׁ מֵרוֹם חוּג שָׁמָיִם

הֵאִיר תֵּבֵל כֻּלָּהּ יוֹמָם גַּם לָיִל,

מִלַּהַט חַרְבּוֹ כָּל עָוֶל נִצְמָתוּ,

וּבְצֵל כַּנְפֵי חַסְדּוֹ נִדְכָּאִים חָסוּ.

12.

אַךְ הִקְשִׁיב נַאֲקַת עֲשׁוּקִים וּרְצוּצִים,

וּלְאוֹת פִּיו מַהֵר צִבְאוֹתָיו נֶאֱסָפוּ:

הַצִּיל עַם נִדְכֶּה חֲמֻשִׁים וַחֲלוּצִים,

קֵדְמָה, מִזְרָחָה אַבִּירָיו שָׁטָפוּ;

וּבְרֹאשָׁם מַלְכָּם וֵאלֹהֵי הַצְּבָאוֹת,

הִצְלִיחוּ, הִצִּילוּ, הֶרְאוּ נִפְלָאוֹת.

13.

בֵּן בִּצְפוֹן אֶרֶץ זָרַח זֶה הַשֶּׁמֶשׁ,

אַלֶּכְּסַנְדֶּר הַשֵּׁנִי, הַמֶּלֶךְ – הַגּוֹאֵל,

וּכְבָר אוֹר חָכְמָתוֹ הֵפִיץ לֵיל אֶמֶשׁ,

אַךְ עוֹד לֹא נִלְאָה וּלְהָאִיר עוֹד הוֹאֵל.

לָכֵן כָּל אִישׁ אִם מַעֲלָלָיו בִּשֵּׂרוּ

כִּי יוֹסִיף יַפְלִיא עוֹד חַסְדּוֹ שִׂבֵּרוּ.

14.

אַךְ שַׁדַּי, הוֹי פִּתְאֹם, הֵרִיק בְּזַעַם,

חִצֵּי אַשְׁפָּתוֹ עַל אֶרֶץ תַּחְתִּיָּה,

קוֹל חָלַף כָּל לֵב, קוֹל נוֹרָא כָּרַעַם,

קוֹל זַעֲקַת שֶׁבֶר עוֹלֶה מִן רַסִּיָּה,

קוֹל, אוֹיָה! הֵד כָּל לֵב בִּבְכִי יַעֲנֶנּוּ,

קוֹל, אוֹיָה! יַרְעִים: אַלֶּכְּסַנְדֶר אֵינֶנּוּ!!

15.

קוֹל אָיוֹם כַּמָּוֶת, כַּחֵץ מִקֶּשֶׁת,

עָף חִישׁ וַיֵּדֶא עַד כַּנְפוֹת הָאָרֶץ,

כִּי יַלְדֵי הַשַּׁחַת לוֹ זֵרוּ רֶשֶׁת,

וּבְלִי מָוֶת שָׂמוּ אֶל חַיָּיו קָרֶץ;

וּמְשִׁיחַ אֲדֹנָי רוּחַ אַפֵּינוּ,

נִלְכַּד בִּשְׁחִיתוֹת לוֹ טָמְנוּ אוֹיְבֵינוּ!

16.

קוֹל זֶה חֵץ מָוֶת אֶל כָּל אִישׁ הִנֵּהוּ,

כָּל שׁוֹמְעוֹ הִתְפַּלָּץ, דָּמָיו קָפָאוּ

נַפְשׁוֹ יָצְאָה וַיָּפָג לִבֵּהוּ.

הַאֲמִין בַּל יָכֹל עֵת אָזְנָיו יִשְׁמָעוּ,

מַה פֶתַע, מָה אָיוֹם, – הוֹי שֹׁד וָרֶצַח! –

נִלְקַח אָבִינוּ מִמֶּנּוּ לָנֶצַח?!!

17.

זֹאת הַמְקוֹנְנִים קִינַתְכֶם תִּשָּׂאוּ,

וּלְבָבוֹת קִרְעוּ אִם עוֹד לֹא נִקְרָעוּ,

וּבְכוּ כָל גֶּבֶר – אִם לִבְכּוֹת יָדָעוּ –

יִבְכּוּ, הָהּ! אִם רַק דֵּי דִמְעָה יִמְצָאוּ.

דֵּי דִמְעָה אֶל שֶׁבֶר לֹא בָא כָמֹהוּ,

מִנִּי עֵת צֵאת תֵּבֵל מֵרֶחֶם תֹּהוּ.

18.

הוֹי, מֶלֶךְ צַדִּיק, שַׂר שָׁלוֹם וֶאֱמֶת,

אַלֶּכְּסַנְדֶּר אָב רַחֲמָן, תִּקְוַת כָּל גָּבֶר!

אֶל קִצְּךָ גַּם חַלְּמִישׁ צוּר יֵלֶךְ תֶּמֶס,

וּמָה לֵב אֱנוֹשׁ אֵיךְ יָכִיל הַשָּׁבֶר?

רַק חִיל וּרְעָדָה – לֹא דִמְעָה – בָעָין,

רַק אֵבֶל וּמִסְפֵּד וּדְבָרִים אָיִן!

19.

אֵיכָה דַּם מֶלֶךְ, גּוֹאֵל וּמוֹשִׁיעַ,

אֵיכָה, הָהּ, יוֹמָם יִשָּׁפֵךְ כַּמָּיִם?!

אֵיךְ עִיר מַמְלַכְתּוֹ, בָּהּ אוֹרוֹ הוֹפִיעַ,

אֵיךְ חָלָל תִּרְאֵהוּ? שֹׁמּוּ, שָׁמָיִם!

אֵיךְ אֶרֶץ הֵעֵזָּה דָּמוֹ לִבְלֹעַ?

אֵיךְ כַּדּוּרֵי רֶצַח – עָדָיו לִנְגֹּעַ?

20.

זֶה חָמֵשׁ פַּעַם אֵל הֶרְאָה נִפְלָאוֹת,

הַצִּיל אֲהוּבוֹ מִמּוֹקְשִׁים לוֹ שָׂמוּ,

– כִּי חַיָּיו הָיוּ לַחַיִּים תּוֹצָאוֹת –

אָז כָּל עַמָּיו עָלְסוּ, אוֹיְבָיו נִכְלָמוּ;

עַתָּה כִי גָוַע כָּל שָׂפָה נֶאֱלָמָה,

כָּל סַרְעַף לֹא יָבִין מַדּוּעַ? לָמָּה? –

(לידידי שמואל ציז בווארשא, בשנת תרמ"ב)

כַּצֵּל חָלְפָה שָׁנָה לִתְהוֹם הַנְּשִׁיָּה,

אִתָּהּ יַחַד סָפוּ כָל מַעַלְלֵי גָבֶר;

יוֹם קֵץ חַיֵּי הֶבְלוֹ עֵינוֹ צוֹפִיָּה.

יַצְעִידֵהוּ לִרְגָעִים אֱלֵי קָבֶר.

בִּיגוֹן לֵב יַבִּיט עַל יָמִים עָבָרוּ

הֶגְיוֹן עֶצֶב יָעִיב זֹהַר בַּת עֵינוֹ;

מִבְּלִי תִקְוָה יִפְגּשׁ יָמִים יֻצָּרוּ,

יֹּה יִחְיֶה, כֹּה יִגְוַע אָחוּז בִּיגוֹנוֹ.

**

אָמְנָם אִישׁ נִלְבָּב לִבּוֹ אַךְ שָׂמֵחַ,

עַל יָמִים עָבְרוּ לֹא יִשָּׂא כָל נֶהִי

וּבְדֶרֶךְ הַחַיִּים עוֹד יַחֲלִיף כֹּחַ,

לָרוּץ הָלְאָה. הָלְאָה וִיהִי מָה יֶהִי!

יָמִים אִם סָפוּ הֵן עִמָּם לָקָחוּ

גַּם מִשְׁגֶּה וָחֵטְא בַּנֹּעַר עָשִׂינוּ;

וִימֵי הֶעָתִיד הֵן לָנוּ יִצְלָחוּ,

לָשׁוּב וּלְתַקֵּן אֵת אֲשֶׁר הֶעֱוֵינוּ.

יָמִים אִם סָרוּ הֵן עִמָּם הִסְתִּירוּ

גַּם עָמָל וָפֶגַע מָצָאנוּ בַחַיִּים;

וִימֵי הֶעָתִיד שָׁם לָנוּ יָאִירוּ,

עוֹד חָיֹה נִחְיֶה, נִתְעַנְּגָה כִפְלָיִם.

כֵּן גַּם אֲנַחְנוּ, אָח אָהוּב וָרֵעַ!

מוּל שָׁנָה הַחֲדָשָׁה נַצְהִיל פָּנֵינוּ;

עַל בִּרְכֵּי הַתִּקְוָה עַתָּה נִשְׁתַּעֲשֵׁעַ,

כִּי אַךְ טוֹב, אַךְ שָׂשׂוֹן תָּבִיא אֵלֵינוּ!

1.

מַה נִּשְׁמַע לִרְגָעִים,

קוֹל מִכָּל אַפְסָיִם:

"כִּי אָבַל נָבַל עַמֵּנוּ?

עָצְמָתֵנוּ פַּסָּה,

כָּל רוּחַ נָמַסָּה –

אֵין עוֹד חַיִּים בִּלְבָבֵנוּ?"

2.

הוֹי, שׂוֹנְאֵינוּ הַסּוּ!

הָסִיר אֵיבָה נַסּוּ,

אָז תִּפָּקַחְנָה עֵינֵיכֶם;

אָז תִּרְאוּ, תָּבִינוּ,

תַּשְׂכִּילוּ, תַּאֲמִינוּ,

כִּי נַעֲלִים אָנוּ עֲלֵיכֶם.

3.

לֹא יִירָא כָל רֶצַח,

לֹא יִבּוֹל לָנֶצַח

עַם מוֹצִיא רָב אַנְשֵׁי רוּחַ:

הַכֹּהֲנִים, הַלְוִיִּם,

וּמְשׁוֹרְרִים וּנְבִיאִים,

חוֹרְתֵי אִמְרֵי, אֵל עַל לוּחַ.

4.

הֵם כִּשְׁנֵי הַמְּאוֹרוֹת,

עַד קֵץ כָּל הַדּוֹרוֹת,

יָאִירוּ אֶל יוֹשְׁבֵי חָלֶד;

כִּי רָמוּ, נִפְלָאוּ,

לָכֵן לֹא יִגְוָעוּ,

וּבָם יֶהְגֶּה שָׂב גַּם יָלֶד.

5.

גַּם שָׂרֵי הַצְּבָאוֹת

כַּכְּפִירִים, כָּאֲרָיוֹת,

בָּנוּ תָמִיד לֹא חָסֵרוּ.

בָּרָק וִיהוֹשֻׁעַ,

שִׁמְשׁוֹן הַפָּצוּעַ,

(אַף כִּי אֶת עֵינָיו נֵקִּרוּ).

6.

גַּם דָּוִד אִתָּמוֹ

עוֹלֶה עַל כֻּלָמוֹ,

הוּא גִּבּוֹר וּמְשׁוֹרֵר יָחַד,

לוֹ כִּנּוֹר מִשְׂחָקִים,

לוֹ חִצִּים כַּבְּרָקִים,

לֹא חָת, לֹא יָדַע כָּל פָּחַד.

7.

גַּם אַחֲרֵי נִפְלֵנוּ,

עֵת חֻרְבַּן אַרְצֵנוּ,

עֵת כָּל מַחֲמַדֵּינוּ שָׁמֵמוּ

עוֹד גִּבּוֹרִים קָמוּ,

אוֹיְבֵינוּ הָמָמוּ,

גִּבּוֹרִים מִסַּפֵּר עָצֵמוּ!

8.

הֵן הַחַשְׁמוֹנָאִים.

הִרְעִישׁוּ שָׁמָיִם.

גַּם אֶרֶץ רָגְזָה תַחִתֵּימוֹ

עֵת חַרְבָּם הִבְרִיקָה

אָז שָׁחֲקָה, הֵדֵקָּה,

בֶּעָפָר רִבְבוֹת צָרֵימוֹ.

9.

כֵּן עַד עוֹלָם סֶלָה,

לִבֵּנוּ כַּסֶּלַע,

אַדִּירִים נַחְנוּ כֻלָּנוּ!

רוֹם, בָּבֶל חָלָפוּ,

פָּרַס, מָדַי סָפוּ,

וּבְכָל זֹאת עוֹד חַיִּים אָנוּ!

10.

וּבְגַלֵּי הַחַיִּים,

מִתַּחַת שָׁמַיִם,

עוֹד רֹב מַמְלָכוֹת יִמָּחוּ;

רַק עַם הִרְבָּה בֶכִי,

רַק הוּא נֶצַח יֶחִי,

וּמְאוֹרָיו נֶצַח יִזְרָחוּ!

בימי האביב, אייר, תרמ“ב. פ”ב.

על כנפי הדמיון.

(על מסלת הברזל)

(והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם).

(מלאכי ג').

1.

מַה נָּעִים הַחֲלוֹם הַלַּיְלָה חָזִיתִי!

מֶה עָלַץ לִבִּי בַּחֲלוֹם חֶזְיוֹן לַיִל?

אֶל עִיר מוֹלַדְתִּי כַּנֶּשֶׁר דָּאִיתִי,

אֶל הוֹרַי רַצְתִּי, קָפַצְתִּי כָּאַיִל!

2.

אֶל הוֹרַי, אֶל הוֹרַי כְּחֵץ שָׁלוּחַ

אָטוּשׁ, אָעוּפָה בֵּין הָרִים וַעֲמָקִים

אָעוּפָה עַל כַּנְפֵי קִיטוֹר וָרוּחַ,

אֶנָּשֵׂא בַעֲגָלוֹת רָצוֹת כַּבְּרָקִים!

3.

הָאָרֶץ תַּחְתַּי תִּתְנוֹדֵד בַּמְּחוּגָה,

הַיְּעֳרִים יָצְאוּ בִּמְחוֹלַת מַחֲנָיִם;

גַּלְגַּלִּים יָשֹׁקּוּ מִבְּלִי הֲפוּגָה,

וּמִקּוֹל הֶחָלִיל תִּצַלְנָה אָזְנָיִם!

4.

הֶאָח! קוֹל הֶחָלִיל בַּכֹּחַ צוֹרֵחַ

הֶאָח אוֹפַנִּים רוֹעֲשִׁים כַּסַּעַר!

הֶאָח! הֵד הָרִים הָרוּחַ פּוֹלֵחַ,

יַחֲרִיד גַּם יַרְגִּיז כָּל אֵלֵי הַיַּעַר

5.

הֶאָח כַּצֵּל סָפוּ עָרִים וּסְפָרִים!

אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ חֶזְיוֹנוֹת יִרְדֹּפוּ;

אַךְ תָּעִיף עַיִן ­– גַּם רוֹעִים וַעֲדָרִים,

גַּם חֶבֶל אִכָּרִים מַהֵר יַחֲלֹפוּ!

6.

(אַךְ קוֹל הַמְּכוֹנָה מוּל רַעַשׁ בִּלְבָבִי –

הוּא הֶמְיַת יוֹנָה מוּל שַׁאֲגַת הַלָּבִיא;

וּמְעוּף הַכְּבוּדָה מוּל עוֹרְקַי נִמְהָרִים,

אַךְ רֶמֶשׂ זוֹחֵל מוּל כַּנְפֵי הַנְּשָׁרִים!)

7.

הֶאָח! לִבִּי רוֹעֵשׁ, דָּמִי רוֹתֵחַ!

אֶל הוֹרַי, אֶל הוֹרַי אֶקְרַב לִרְגָעִים!

כָּל רִגְשֵׁי אַהֲבָה בִּי הַחֲלִיפוּ כֹחַ:

אֶל הוֹרַי, אֶל הוֹרַי הִנְּכֶם נִשָּׂאִים!…

8.

חִישׁ נֶאֱלַם הֶחָלִיל, חִישׁ שָׁקְטָה הַמְּהוּמָה

הַכְּבוּדָה עָמְדָה וַתְּצַלְצֵל הַמְּצִלָּה:

הֶאָח! עַתָּה חִישׁ מִמְּקוֹמִי אָקוּמָה:

שָׁם הוֹרַי רָצִים נֶגְדִּי אֶל הַמְּסִלָּה!…

9.

וּזְרֹעוֹת אַהֲבָה לִקְרָאתִי נִטָּיוּ

וּנְשִׁיקוֹת בּוֹעֲרוֹת שִׂפְתוֹתַי יַדְלִיקוּ;

וּבְלִי כָל הֶגֶה שַׂרְעַפַּי יֶחֱמָיו,

וּבְעַד עֵינַי אֵשׁ-כִּלְיוֹתַי יָרִיקוּ…

10.

וּכְמוֹ הַכְּרוּבִים אֶת נַפְשִׁי נָשָׂאוּ,

וּבְגִיל שָׁמַיְמָה אִתָּהּ עוּף הִגְבִּיהוּ.

וּכְמוֹ רוּחַ אֵל כָּל חוּשַׁי נִמְלָאוּ

עֵת שַׁדַּי אָצַל לָהּ מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ!!..

־־ ־־ ־־ ־־ ־־ ־־ ־־ ־־ ־־

על כנפי הדמיון.

(על דרך המלך)

1.

עֵינֵי הַשַּׁחַר מִקָּדִים נִשְׁקָפוּ,

וּקְצוֹת רָקִיעַ כַּזָּהָב יָאִירוּ,

צִלְלֵי לֵיל קַיִץ מִנָּגְהוֹ חָלָפוּ,

רַק נֹעַם קָרָה אַחֲרֵימוֹ הִשְׁאִירוּ.

2.

הַתֵּבֵל כֻּלָּהּ פָּקְחָה עַפְעַפָּיִם,

וּמְקֻטֶּרֶת מוֹר מִפִּרְחֵי נִיחוֹחַ;

כָּל צִפּוֹר, כָּל כָּנָף מִכָּל אַפְסָיִם,

שִׁיר בֹּקֶר, שִׁיר תּוֹדָה יֶהְגּוּ בַּכֹּחַ.

3.

רוּחַ צַח אַט, אַט עֳפָאִים יָנִיעַ,

וּכְצִלְצַל נָעִים אֶל שִׁירָם יִלָּוֶה;

גַּלֵּי נַחַל זַךְ בֵּין שִׂיחִים יוֹפִיעַ,

הֶמְיָתָם גַּם הִיא לוֹ כַּמִּדְבָּר נָאוֶה¹

4.

וּלְקוֹל שִׁיר-יָהּ זֶה שָׁקְטָה הַתּוֹלָדָה

וּבְגִיל קֹדֶשׁ תַּקְשִׁיב קוֹל צֶאֱצָאֶיהָ,

וּלְקוֹל שִׁיר זֶה מֵרֹאשׁ גִּבְעָה נֶחְמָדָה,

תָּרוּץ עֲגָלָה וַאֲנִי בֵּין יוֹשְׁבֶיהָ!

5.

הוּרַי מִימִינִי וּשְׂמֹאלִי יֵשֵׁבוּ,

יָדָם חִבְּקַתְנִי, עֵינָם תַּרְהִיבֵנִי;

כָּל קוֹל כָּל הֶגֶה שִׂפְתוֹתָם דּוֹבֵבוּ,

יָבֹא בַעֲצָמַי בִּצְרִי וִיחַיֵּנִי.

6.

מַה נָּעַמְתְּ, אִמִּי! מַה יָּקַרְתָּ, אָבִי!

זוּלַתְכֶם הֵן חַיַּי אַךְ צֵל, אַךְ תֹּהוּ!…

לִרְגָעִים תִּתְהַלֵּךְ תּוּגָה בִּלְבָבִי:

כִּי שָׁכוּל כִּי רָחוֹק מִכֶּם הִנֵּהוּ!

7.

אַךְ אִתְּכֶם, הוֹרַי, לִי תֵבֵל זוֹרַחַת!

וּבְכָל לֵב וָנֶפֶשׁ חַיִּים אֶשְׁאָפָה;

אִתְּכֶם לִי תֵבֵל גַּן עֵדֶן וָנַחַת,

וּבְיִפְעָה וָהוֹד לִי תָּמִיד נִשְׁקָפָה.

8.

הֶאָח! רִגְעֵי אשֶׁר עִמְדוּ נָא סֶלָה!

אַל נָא לָנֶצַח, אֲבוֹתַי, יתִּטְּשׁוּנִי!

עוּפוּ חִישׁ קַל אִתִּי שָׁמָּה אֹהֱלָה,

אֶל צֵל קוֹרַתְכֶם בָּאַהֲבָה שָׂאוּנִי!

9.

עוּפִי לִקְרָאתֵנוּ אַתְּ, עִיר מוֹלֶדֶת!

אַתְּ, דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ, חֵיקֵךְ הַרְחִיבִי!

הָשִׁיבִי אֶל קִנָּהּ צִפּוֹר נוֹדֶדֶת,

לִמְקוֹר לֻקַּח מֶנְהוּ לִבִּי הָשִׁיבִי!…

**

*

10.

שׁוּרוּ קָדִימָה! בִּצְבִי קַוֵּי זֹהַר

יַרְקִיעַ הַשֶּׁמֶשׁ עַל חוּג שָׁמָיִם;

וּתְכֵלֶת שַׁחַק – כַּסַּפִּיר לָטֹּהַר,

גַּם עֲנָנִים קַלִּים – כִּזְהַב פַּרְוָיִם.

11.

שׁוּרוּ מִסָּבִיב! כָּל מַחֲזוֹת הַטֶּבַע,

בּנְגֹהוֹת אוֹר יוֹם יָפוּ שִׁבְעָתָיִם;

כָּל צִיץ, כָּל צֶמַח גַּם כָּל גַּיְא וָגֶבַע,

מֵרְאוֹת בָּהֶם לֹא תִּשְׂבַּעְנָה עֵינָיִם!

12.

הֶאָח! כָּל הַיְקוּם בָּא בַּעֲדִי עֲדָיִם!

לִי שָׁלוֹם יִקְרָאוּ כָּל בַּעֲלֵי כָנָף!

אַךְ נַעֲלָה מִקּוֹל עוּגָב וּמְצִלְתָּיִם,

הוּא קוֹל הַקּוּקִיאָה מֵרֹאשׁ הֶעָנָף!…

13.

הֶאָח! שָׁם הַחֶרֶס,

בַּת עֵינוֹ נוֹהֶרֶת

לִי, בָּחֵן וָנֹעַם!

הֶאָח! נִטְפֵי מָיִם,

לִי יִשְׁלְחוּ קַרְנָיִם,

כַּסַּפִּיר וָשֹׁהַם!

14.

וּשְׂדֵרוֹת אַלּוֹנִים,

רַעֲנַנִּים וּדְשֵׁנִים,

לִי עַיִן יַצְהִילוּ;

גַּם שָׂדוֹת, גַּם גַּנִּים,

גַּם חֶלְקַת שׁוֹשַׁנִּים,

אֶל שׁוּבִי יָגִילוּ!!…

בחדש סיון שנת תרמ“ב. פ”ב.

(העתקה משיר אשכנזי מאת שטאַהל)

1.

רִגְשֵׁי הַלֵּב, הֶגְיוֹן הָרוּח,

לֹא תִנְקֹב הַשָּׂפָה בַּשַּׁעַר,

אַךְ מִבַּת עַין צִיר שָׁלוּחַ:

נֵטֶף דֶּמַע, שָׂשׂוֹן אוֹ צַעַר.

2.

עֵת לִבְּךָ בְּךָ אָנוּשׁ מִתּוּגָה,

נִפְעַמְתָּ, נֶאְלַמְתָּ דוּמִיָּה:

אָז תִּתְנוֹצֵץ דִּמְעָה עֲנֻגָּה,

וּלְשִׁבְרְךָ גַּם נַפְשִׁי בוֹכִיָּה.

3.

עֵת לִבְּךָ יִתְעַלֵּם, יָרִיעַ,

וּלְתָאֵר שִׂמְחָתְךָ אֵין מִלָּה:

אָז חִישׁ דִּמְעַת סַפִּיר תּוֹפִיעַ,

וּלְהָבִין רֹב אָשְׁרְךָ אַשְׂכִּילָה.

4.

עֵדֵי שַׁחַק דִּמְעוֹת עֵינֶיךָ,

צִירֵי הַנֶּפֶשׁ בְּךָ יוֹשֶׁבֶת;

אִם גַּם אֵין מִלָּה בִּשְׂפָתֶיךָ:

מִכָּל רֶגֶשׁ דִּמְעָה דּוֹבֶבֶת!

תמוז, תרמ"ב.

שׁוֹשַׁנָּה וּזְבוּב-רִקְמָה / מרדכי צבי מאנה

1.

תַּאֲוָה לָעֵינַיִם

שׁוֹשַׁנָּה תוֹפִיעַ,

מִמֶּגֶד שָׁמַיִם

נִמְלָא הַגָּבִיעַ.

2.

וּזְבוּב-רִקְמָתָיִם

כַּשֹּׁהַם פּוֹרֵחַ

עָף חִישׁ מֵאַפְסָיִם

לָמֹץ נֹפֶת לֵחַ.

3.

אָז תַּעַד שׁוֹשַׁנָּה

גַּם הוֹד הַכְּנָפָיִם,

וּמְלֶכֶת הַגַּנָּה

תּיף עוֹד שִׁבְעָתָיִם.

4.

פָּעֳלֵי אֵל נִפְלָאוּ,

כֹּל תַּחַז עֵינֵיהוּ;

וּשְׁנֵימוֹ נִבְרָאוּ,

אִישׁ בַּעֲבוּר רֵעֵהוּ.

/ מרדכי צבי מאנה

1.

אָנָּא, יָגוֹן נָעִים, אַל נָא תִטְּשֵׁנִי!

חִצְּךָ הַשָּׁנוּן הֵן טָבוּל בַּנֹּפֶת.

אוֹ לִנְוֵה עֵדֶן שָׁמַיְמָה הַעֲלֵנִי,

אוֹ הַשְׁקִיעֵנִי בִּתְהֹמוֹת הַתֹּפֶת!

2.

אֶאֱהָבְךָ, יָגוֹן, אִם גַּם תִּשָּׁכֵנִי,

אִם גַּם תִּינַק, תָּמֹץ דָּמִי כַּעֲלוּקָה:

נֹעַם נִפְלָא מֶנִּי אָז תַּטְעִימֵנִי,

תַּגִּיהַּ לִי חֶשְׁכַת צָרָה וּמְצוּקָה.

3.

אָז לֹא אֶעְצוֹר זֶרֶם פַּלְגֵי דִמְעוֹתַי,

כִּי מַרְפֵּא הֵנָּה אֶל פִּצְעֵי לִבָּתִי;

אָז אֶתֵּן חֹפֶשׁ אֶל הֶמְיַת רִגְשׁוֹתַי,

וּבְאַהֲבָה אֶשַּׁק שִׂפְתֵי בַּת שִׁירָתִי.

4.

לָכֵן, יָגוֹן נָעִים, אַל נָא תִטְּשֵׁנִי!

סַעֲרוֹ, רִגְשׁוֹתַי, מִבְּלִי כָּל מַתְּלָאָה!

הוֹרִידִי בַּסֵּתֶר דִּמְעָה, בַּת עֵינִי,

אַךְ קוֹל בַּת שִׁירָתִי לוּ אָז אֶשְׁמָעָה!

תמוז, תרמ"ב.

הַחַמָּה נֶעְלָמָה,

כִּי נָטְתָה הַיָּמָּה,

מִדַּרְכָּהּ לָנוּחַ;

וּבְאַהֲבָה לִמְעוֹנִי,

מִבַּעַד חַלּוֹנִי.

רוּחַ צַח יָפוּחַ.

נָגְהֵי יוֹם גָּוָעוּ,

הַצְּלָלִים הֻצְּעוּ,

עַל כָּל קַצְוֵי אָרֶץ,

וּבְרָב עֹז וָחָיִל;

בַּדְּמִי נֶשֶׁף לִָיל

רוּחִי יִפְרָץ פָּרֶץ

לִפְנוֹת-עֶרֶב / מרדכי צבי מאנה

בֵּין הַנְוֵי עָבִים קַו שֶׁמֶשׁ זוֹרֵחַ

מִקַּצְוֵי יָם אֵלַי אוֹרוֹ שׁוֹלֵחַ,

עוֹד רֶגַע – נָגְהוֹ יֵהָפֵךְ לְאָמֶשׁ;

לִבִּי לִקְרָאתִי הִתְעוֹרֵר מִתְּנוּמָה

הֵקִיץ לִתְחִיָּה טֶרֶם יֵרֵד דּוּמָה,

טֶרֶם יִכְבֶּה כִּשְׁבִיבֵי הַשָּׁמֶשׁ.

אַט אַט קַרְנֵי אוֹר יֵאָסְפוּ בָּעֲרָפֶל,

צִלְלֵי עֲרָבִים עָטוּ רוֹם גַּם שָׁפֶל,

עוֹד רֶגַע – יִפְרוֹשׂ הַלַּיְלָה צַלְמָוֶת;

לִבִּי עוֹד יִדְפוֹק, עוֹד יִסּוֹב בִּי דָּמִי,

אַךְ צִלְלֵי שַׁחַת יַחְשִׁיכוּ עוֹלָמִי

עוֹד רֶגַע – כָּלִיל תֹּאכְלֵנִי עַצֶּבֶת!

אב, תרמ"ב.

עָצֵב אָנֹכִי / מרדכי צבי מאנה

1.

עָצֵב אָנֹכִי, עָצְבִּי אַט יֹאכְלֵנִי,

יָמֹץ לֵחַ חַיַּי, חַיַּי לִי מָרוּ;

עָצֵב אָנֹכִי, עָצְבִּי לֹא יַרְפֵּנִי

יַקְדִּיר אוֹר שִׁמְשִׁי, חַיַּי לִי קָדָרוּ.

2.

עָצֵב אָנֹכִי, וּבְכִלְיוֹתַי לַחַץ,

וּבְלִבִּי מָוֶת, וּבְדָמִי קֹר קָבֶר;

אַךְ עוֹד חַי אָנִי! הֵן אַרְגִּישׁ בִּי מַחַץ,

כִּי חֵץ בִּי עָמֹק וּבְכָל חוּשַׁי שָׁבֶר

3.

עוֹד חַי הִנֵּנִי, כִּי אַרְגִּישׁ לִרְגָעִים,

אֵיךְ עוֹד רִגְשׁוֹתַי יִסְעָרוּ, יִרְתָּחוּ;

אֵיךְ לִבִּי בִּי יִקָּרַע לִקְרָעִים

אֵיךְ זִיקֵי חַיָּתִי אַט, אַט יִדְעָכוּ

4.

עָצֵב אָנֹכִי, וּבָדָד אֶשְׁכֹּנָה

אֵין אָח וָרֵעַ, אַךְ שַׁמָּה וְשֶׁאַיָּה;

אָאֹר כָּל הַיְקוּם, הַתֵּבֵל וּשְׁאוֹנָהּ

וּמְנַחֵם אֶחָד לִי, – עֹמֶק דּוּמִיָּה.

אב, תרמ"ב.

1.

חַיַּי אֶרְאֶה

כִּי קָדָרוּ,

כָּל תִּקְוֹתַי,

כִּי נִסְתָּרוּ;

אַךְ מַכְאוֹבַי,

בִּי נִשְׁאָרוּ,

אַךְ רִגְשׁוֹתַי,

עוֹד יִסְעָרוּ!

2.

שַׁמָּה, בָּתָה

לִי הַחַיִּים,

אֹפֶל, חשֶׁךְ –

אוֹר שָׁמַיִם;

עֵינַי, עֵינַי,

הוֹי, הוּעָמּוּ,

הֵן כִּשְׁרוֹנִי

הֶבֶל שָׂמוּ!

3.

מַה לִּי יִתֵּן

רֶגֶשׁ אַבִּיר

מַה לִּי יוֹסִיף

רוּחַ כַּבִּיר,

מַה לִי יָדַי,

עֵט תּוֹבֵלְנָה, –

אִם אֶל פִּידִי

בַּל תּוֹעֵלְנָה?!

4.

עֵינַי, עֵינַי,

הוֹי, הוּעָמּוּ,

הֵן כִּשְׁרוֹנִי,

הֶבֶל שָׂמוּ!

תרמ"ב.

1.

חַיַּי אֶרְאֶה

כִּי הִטֶּהָרוּ,

כָּל תִּקוֹתַי

הִתְעוֹרָרוּ;

עוֹד רִגְשׁוֹתַי

לֹא יִסְעָרוּ,

וּמַכְאוֹבַי

סָרוּ, סָרוּ!

2.

עֹנֶג עֵדֶן

לִי הַחַיִּים,

טוֹב וּמָתוֹק –

אוֹר שָׁמַיִם;

עֵינַי, עֵינַי

אוֹר הִשְׁקִיפוּ,

אֶל כִּשְׁרוֹנִי

אוֹן יוֹסִיפוּ!

(לא נשלם).

תרמ"ב.

(לְדָוִד מִזְמוֹר)

ביום הפרד מעלי אוהבי וידידי הנאמן דוד בניסינאוויץ עם ביתו לנסוע פאריזה.

1.

הִנְּךָ נוֹסֵעַ מֵאֶרֶץ מוֹלֶדֶת,

מֵאַחִים אֲהוּבִים, מֵעִיר בָּהּ גַּרְתָּ.

מִמֶּנִּי שֶׁכְּבָר בְּךָ נַפְשִׁי נִצְמֶדֶת,

מֵרֵעִים רַבִּים בְּטֹהַר לֵב אָצַרְתָּ.

2.

רַבִּים נַפְשׁוֹתָם אַחֲרֶיךָ יִשְׁלָחוּ

רַבִּים יִדְאָגוּ הֲתִצְלַח דַּרְכֶּךָ;

גַּם שַׂרְעַפֵּי נַפְשִׁי אוֹתִי זָנָחוּ,

יָרוּצוּ, יָעוּפוּ לִנְסוֹעַ אִתֶּךָ!

3.

רֶגַע זֶה שַׂמְתָּ לִבִּי כַּמֶּרְקָחָה

שִׂפְתוֹתַי בּוֹעֲרוֹת עֵת אוֹתְךָ יִשָׁקוּ

הֵן זֶה מִקָּרוֹב הִכַּרְתִּי אוֹתָכָה,

וּכְבָר נַפְשׁוֹתֵינוּ כֹּה בָּעוֹז רֻתָּקוּ!

4.

כִּמְעַט הִכַּרְתִּיךְ וּכְבָר רָאִיתִי,

כִּי לִבְּךָ לִבִּי, כִּי רוּחִי רוּחֶךָ;

אָז אַהֲבַת כָּבוֹד לְךָ תָּמִיד הָגִיתִי,

עַד כִּי הִצְלַחְתִּי לִרְכּוֹשׁ אַהֲבָתֶךְ.

5.

בֵּין תַּהְפּוּכוֹת תֵּבֵל, כָּזָב וּרְמִיָּה,

לֵב טָהוֹר, לֵב אֱמֶת, בְּךָ עֵינַי רָאוּ;

וּבֵין חָרְבוֹת עוֹלָם, בֵּין צוּרֵי צִיָּה,

פַּלְגֵי מֵי חַיִּים מִפִּיךָ נָבָעוּ.

6.

עַתָּה כִּי תִפָּרֵד – הֵא לְךָ בִּרְכָתִי,

כִּי תִצְלַח, כִּי תָבֹא לִמְחוֹז חֶפְצֶךָ;

וּבְעֵת תִּמְצָא נֹפֶשׁ תִּקְרָא שִׁירָתִי,

תִּזְכּוֹר כִּי חַי אַתָּה בִּלְבַב רֵעֶךָ.

7.

אִם קִיטוֹר וָרוּחַ אוֹתְךָ יִשָּאוּ,

אִם הָרֵי בֶתֶר יַפְרִידוּ בֵינֵינוּ;

אַרְצֵנוּ לִגְזָרִים עוֹד לֹא קָרָעוּ –

עוֹד אֶרֶץ אַחַת תַּחַת רַגְלֵינוּ!

רֶגַע זֶה שַׂמְתָּ לִבִּי כַּמֶּרְקָחָה,

שִׂפְתוֹתַי בּוֹעֲרוֹת עֵת אוֹתְךָ יִשָׁקוּ;

הֵן זֶה מִקָּרוֹב הִכַּרְתִּי אוֹתָכָה,

וּכְבָר נַפְשׁוֹתֵינוּ כֹּה בָּעוֹז רֻתָּקוּ!

8.

רֶגַע זֶה עַד נֶצַח לֹא אֶשְכָּחֵהוּ,

סַעַר לֵב כָּזֶה לֹא מַהֵר יַעַזְבֵנִי;

אֶת רֵעִי דָוִד נֶצַח אֶזְכְּרֵהוּ,

וּלְנָכוֹן גַּם הוּא לֹא חִישׁ יִשְׁכָּחֵנִי! –

תרמ“ב. פ”ב

1.

הַשָּׁנָה הַיְשָׁנָה,

מִמֶּנּוּ נִצְפָּנָה,

בִּתְהוֹם הֶעָבַר נָדָדָה

הַשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה

אֵלֵינוּ נִגָּשָׁה,

וּלְשָׁלוֹם תּוֹשִׁיט אֶת יָדָהּ.

2.

הַצָּעִיף יַעְטֶהָ

מֵעֵין כָּל רֹאֶיהָ

פָּנֶיהָ מֶנּוּ נִסְתָּרוּ

הַאשֶׁר וּשְׂמָחוֹת,

אוֹ יָגוֹן וַאֲנָחוֹת,

תָּבִיא בַּיָּמִים יוּצָרוּ?

3.

אַךְ מִי זֹאת נִשְׁקָפָה,

עֲנֻגָּה גַּם יָפָה

לִימִינָהּ אַט, אַט צוֹעֶדֶת?

וּבְשׁוּבָה וָנַחַת

לִי אַהֲבָה שׁוֹלַחַת,

וּבְיָפְיָהּ נַפְשִׁי צוֹדֶדֶת?

4.

הִיא בַּת הַשָׁמָיִם,

תַּאֲוָה לָעֵינָיִם,

הַתִּקְוָה נִשְׁמַת כָּל רוּחַ!

אֶל זָקֵן גַּם יֶלֶד,

עַל מִקְרֵי הַחֶלֶד,

מִנָּגְהָהּ אוֹר צַח זָרוּחַ!

5.

וּבְעֵת תִּפְצַח רִנָּה

עַל כִּנּוֹר בִּנְגִינָה,

אִישׁ, אִישׁ תַּנְחוּמוֹת יִשְׁאָפוּ;

וּכְרוּבֵי שָׁמַיִם

בִּמְחוֹלַת מַחֲנַיִם,

מִסָּבִיב לָּה אָז יִרְחָפוּ.

6.

אָזְנִי אַךְ הֶאֱזִינָה,

קוֹל זֹאת הָעֲדִינָה,

וּבִי חִישׁ נַפְשִׁי הוֹמִיָּה;

אֶזְרוֹעַי חָבָקוּ,

שִׂפְתוֹתַי נָשָׁקוּ,

שִׂפְתֵי זֹאת בַּת הַיְפֵה-פִיָּה.

7.

וַאֲחוֹתָהּ הַשָּׁנָה,

לִי יָדָהּ נָתָּנָה,

וַתְּגַל אָז נֶגְדִּי פָּנֶיהָ,

וָאֶרְאֶה בַּת יֹפִי,

אֵין מוּם בּהּ, אֵין דֹּפִי,

כַּלְּבָנָה בִּמְרוֹם שָׁמֶיהָ!

                                              * *
                                               * 

8.

אִם שָׁנָה חֲדָשָׁה אֵלֶיךָ נִקְרֶבֶת,

וּבְמַעֲטֵה הַצָּעִיף כֻּסּוּ פָּנֶיהָ.

לִימִינָהּ הַתִּקְוָה תָּמִיד נִצֶּבֶת,

כַּנֹּגַּהּ מוּל סַהַר שָׁם בַּעֲרִיפֶיהָ

וּבְעֵת הַתִּקְוָה קוֹל זִמְרָה תַּשְׁמִיעַ.

הַשָׁנָה נֶגְדַּךָ בִּיפִי חוֹד תּוֹפִיעַ.

לשנת תרמ"ג.

(שלוחה לידידי ה' ש. ציז.)

הַשָּׁנָה הַיְשָׁנָה הָלְאָה נוֹדֶדֶת,

שָׁנָה חֲדָשָׁה אֵלֵינוּ צוֹעֶדֶת,

אֶל לֵב כָּל הַיְצוּר אוֹר חָדָשׁ שׁוֹלַחַת;

וּבְרִית אַהֲבָתִי לְךָ עַתָּה חִדַּשְׁתִּי.

וּבְרָכָה מִלֵּב לְךָ רֵעִי הִקְדַּשְׁתִּי,

כִּי תִמְצָא נֶצַח אַךְ אשֶׁר, אַךְ נַחַת.

וּלְשָׁנָה טוֹבָה תִּכָּתֵב, תֵּחָתֵם,

בְּסֵפֶר צַדִּיקִים כָּל פֶּשַׁע לְחָתֵם;

כֵּן תִּמְחֶה פִשְׁעִי כִּי כַבִּיר הֶחֱרַשְׁתִּי,

הֵן אַהֲבַת לִבֵּנוּ יוֹם זֶה חִדַּשְׁתִּי!

בפ"ב.

מֵרֹאשׁ הַמִּגְדָּל פַּעֲמוֹנִים יַרְעִישׁוּ:

עוּרוּ, הַמְכַבִּים, אֶל מוֹקֵד הָחִישׁוּ!

שָׁם פָּרְצָה הָאֵשׁ, עָלְתָה תַבְעֵרָה.

שָׁם נֶפֶשׁ וּרְכוּשׁ בִּרְעָדָה וּמוֹרָא;

חוּשׁוּ הַמַּיְמָה! הַסּוּסִים הָרִיצוּ!

הַרְעִישׁוּם כָּאַרְבֶּה, הַצֵּל הָאִיצוּ!

חִישׁ לִבּוֹת נָמִים מַרְגּוֹעַ יִשְׁכָּחוּ,

מֵאֵשׁ הַשְּׂרֵפָה הֻצְּתוּ, רֻתָּחוּ.

רֶגַע – כּוֹבְעֵי הַנְּחשֶׁת יִבְרָקוּ,

אוֹפַנֵּי בַרְזֶל גַּם הֵם יִשְׁתַּקְשָׁקוּ,

אַךְ הֲתָעִיף עַיִן – הַסּוּסִים יִצְהָלוּ.

הוֹד נַחְרָם אֵימָה וּכְמוֹ אֶשׁתּוֹלָלוּ;

חִישׁ יִרְכְּסוּ אוֹתָם לַחֲבִתֵּי הַמָּיִם,

וּכְבָר שָׁם שֶׁבֶת יַגְבִּיהוּ הַמְכַבִּים.

צִלְצְלֵי הַמְּצִלָּה תִּשְׁמַעְנָה אָזְנָיִם,

תָּרוּץ חִישׁ הָלְאָה אֶל שַׁעַר בַּת רַבִּים!

(לא נשלם).

פֹּה עִמְדוּ, כָּל עוֹבֵר בַּזֶה הַשָּׁעַר,

מִשְּׁאוֹן חַיֵּי תֵבֵל לִדְמִי הַמָּוֶת

פֹּה נִרְאֶה חֶלְדֵּנוּ עָף חִישׁ כַּסָּעַר,

פֹּה נִזְכּוֹר כִּי נִשְׁכַּח עָמָל וְעַצֶּבֶת.

פֹּה יִישְׁנוּ, יִשְׁלָיוּ זָקֵן גַּם נָעַר,

יַחְדָּו גַּם עָרִיץ גַּם נֶפֶשׁ דּוֹאֶבֶת.

פֹּה עוּרוּ, נִרְדָּמִים, גַּם שַׁעֲרוּ שָׂעַר,

פֹּה עַל סַף הַשַּׁחַת רַגְלְכֶם נִצֶּבֶת.

(לא נשלם).

(תרגום)

מִסְּפָרַד עַד הֵנָּה לְךָ אָבִיא כִּנּוֹרִי,

שֵׁב נָא, הַאֲזִינָה! הֵן אָשִׁיר מִזְמוֹרִי.

מִזְמוֹרִי, קִינָתִי כָּל אִישׁ יוֹדֵעַ,

אַךְ טַח עֵינָם מַרְאוֹת, אָזְנָם – מִשְׁמוֹעַ.

בָּרְחוֹב יִרְקַד דּוֹב, יִצְחַק כָּל רוֹאֵהוּ,

שׁוֹבֵהוּ יֹאחֲזֵהוּ חָח בִּלְחָיֵיהוּ;

הַדּוֹב הַזֶּה הֵפִיץ עֶבְרַת חֲמָתוֹ,

לוּ רָאוּהוּ בַּיַּעַר בִּמְאוּרָתוֹ.

גַּם אֲנִי נִלְחַמְתִּי, חַרְבִּי הִשְׂבַּעְתִּי,

טָבַחְתִּי, נִצַּחְתִּי, שֶׁבֶת הִגְבַּהְתִּי;

חַרְבִּי, הוֹי, נִשְׁבָּרָה – מִי יִצְלַח לָנֶצַח? –

סוּסִי, הוֹי, חָלָל מִמִּלְחֶמֶת רֶצַח! –

שבט, תרמ"ג.

אִם גַּם עִיר נוֹיָאְרק מֵעֵינַי נִסְתָּרָה,

גַּם אוֹתְךָ, אָח יָקָר, לֹא עוֹד אֶרְאֶךָ;

אַךְ רַעְיוֹן רוּחִי כַּחֵץ לַמַּטָּרָה,

יָעוּף לִרְגָעִים לִמְקוֹם מוֹשָׁבֶךָ.

אָז אוֹתְךָ, מַחֲמַדִּי נִכְחִי אַבִּיטָה,

אָז קוֹלְךָ הַנָּעִים עָדַי יַגִּיעַ,

וּמִדַּבְּרוֹתֶיךָ לִבִּי יַרְנִינוּ;

אָז דִּמְעַת שָׂשׂוֹן עַל עֵינִי תוֹפִיעַ,

וַעֲלִיצוּת רוּחִי לֹא רַבִּים יָבִינוּ!

רַק אַתָּה, אָח יָקָר תַּרְגִּישׁ שִׂמְּחָתִי,

רַק אַתָּה תָּתוּר כָּל חַדְרֵי לִבָּתִי,

כִּי לִבְּךָ כִּלְבָבִי אַהֲבָה יָדָע,

וּכְנַפְשִׁי נַפְשְׁךָ אַךְ אַהֲבָה נִמְלָאָה.

לָכֵן רַק אִתְּךָ, אָחִי אֶשְׁתַּעֲשֵׁעַ,

רַק אִתְּךָ אֶשְׁכַּח כָּל עָמָל וּתְלָאָה;

רַק אִתְּךָ לִי תֵבֵל תִּיף שִׁבְעָתָיִם

רַק אִתְּךָ פֹּה אֶמְצָא עֹנֶג שָׁמָיִם.

פֹּה עֲלֵי אֶרֶץ, בֵּין תַּהְפּוּכוֹתֶיהָ,

אֵדַע אֶת הָאַהֲבָה עִם תַּעֲנוּגֶּיהָ,

הֶאָח עֵת אַהֲבָה עַל אַחֲוָה נוֹסֶדֶת

כִּי מֵי הַשָּׁמַיִם נֵצַח עוֹמֶדֶת.

                    ***

דֹּמִּי נָא, נַפְשִׁי, אַל עוֹד תִּתְאוֹנֶנִי.

עַל מִקְרֵי הַחַיִּים עֵת בְּךָ יִפְגָּעוּ;

לֹא עוֹד יִשָּׁמַע עַל פִּי “אֻמְלָל אָנִי”,

אַף כִּי תַאֲוֹת לִבִּי עוֹד לֹא נִמְלָאוּ,

אַף כִּי תִּקְוָתִי שׁוֹלָל תּוֹלִיכֵנִי,

וּבְיַם הַחַיִּים עוֹד תּוֹעֶה הִנֵּנִי;

עוֹד גַּלֵּי זַעַם עָלַי יִתְמַרְמָרוּ,

עוֹד מִשְׁכְּנוֹת מִבְטַחִים מֶנִּי נִסְתָּרוּ,

עוֹד שֶׂפֶק וּתְלוּנָה בִּי יִתְרוֹצָצוּ,

– שֶׂפֶק וּתְלוּנָה הָרֵעִים הָרָעִים –

הֵם כָּל רִגְשׁוֹתַי הַטְּהוֹרִים יִמְחָצוּ

וּלְפַחַד הָפְכוּ חֲלוֹמִי הַנָּעִים.

לֹא! לֹא! לֹא אֶתְאוֹנֵן, תֵּבֵל, עָלָיִך

נָעַמְתְּ לִי, יָקַרְתְּ לִי, יָקַרְתְּ כַּחַיִּים!

הֵן כֹּכְבֵי זֹהַר אֶרְאֶה עַל שָׁמָיִךְ,

אֵלֵימוֹ, אֵלֵימוֹ אֶשָּׂא עֵינָיִם

כֹּכְבֵי אוֹר אֵלֶּה עַל דַּרְכִּי יָאִירוּ,

וּלְנָגְהָם קָדִימָה אָרוּץ שָׂמֵחַ;

הֵם שֶׂפֶק וָפַחַד מֶנִּי יָסִירוּ,

וּבְכָל בָּתֵּי נַפְשִׁי אַרְגִּישׁ רָב כֹּחַ;

כֹּכְבֵי אוֹר אֵלֶּה עַל דַּרְכִּי יָאִירוּ.

רִפְאוּת וִישׁוּעָה הֵם יִשְׁלְחוּ לִלְבָבִי,

וּשְׁמָם בַּקֹּדֶשׁ שִׂפְתוֹתַי יַזְכִּירוּ,

הֵם: אַתָּה אָחִי, גַּם אִמִּי, גַּם אָבִי! –

אדר ראשון, תרמ"ג.

(לידידי ה' ארי' ליב שיינהויז הי"ו)

בֵּין רֵעַי וִידִידַי מִכְּבָר אָצָרְתִּי

אוֹתְךָ, יַקִּירִי, מִקָּרוֹב הִכָּרְתִּי,

וּבְטֹהַר נַפְשְׁךָ לִבִּי שָׁבִיתָ;

נַפְשְׁךָ עֲדִינָה אוֹהֶבֶת כָּל יֹפִי,

תַּמָּה הִיא גַּם צֶחָה מִבְּלִי כָל דֹּפִי,

וּבְהֶגְיוֹן רוּחַ עַל רַבִּים עָלִיתָ.

––––––

וּבְרִגְשׁוֹת אֵלֶּה לִי אַהֲבָה תַבִּיעַ,

גַּם קֶסֶם מִדְבָּרְךָ עָדַי הִגִּיעַ,

כָּתוּב עַל סֵפֶר, חָרוּת עֲלֵי לוּחַ;

מֶה עָרְבוּ מִלֶּיךָ וּמַה נִּמְלָצוּ!

מֵאָז רִגְשֵׁי אַהֲבָה בִּי יִתְרוֹצָצוּ,

אַף מִלְּאוּ בִּי בָּתֵּי נֶפֶשׁ וָרוּחַ.

––––––

מֵאָז עַד הֵנָּה לְךָ לִבִּי הִקְדַּשְׁתִּי,

– אַף כִּי זֶה כַבִּיר דּוֹמַמְתִּי, הֶחֱרַשְׁתִּי –

כִּי בִבְרִית אַהֲבָתְךָ הֵן אִכָּבֵדָה;

עַתָּה רִגְשֵׁי לִבִּי לֹא עוֹד אַסְתִּירָה,

וּלְבָרֶכְךָ עַתָּה כִּנּוֹרִי אָעִירָה,

טֶרֶם חִישׁ מַהֵר מֶנִּי תִפָּרֵדָה.

––––––

אַךְ פִּתְאֹם כִּנּוֹרִי נֶאֱלַם דּוּמִיָּה.

כִּי לִבִּי בִי סוֹעֵר, רוּחִי הוֹמִיָּה, –

רַק בְּרָכוֹת אֶלֶף לְךָ יֶהְגּוּ כִלְיוֹתַי!

כִּי בִרְכַּת שַׁדַּי עַל דַּרְכְּךָ תוֹפִיעַ,

גַּם שָׁלֵם, צָלֵחַ לִמְקוֹמְךָ תַּגִּיעַ, –

אָז קוֹלְךָ יָשִׁיב הֵד אֶל קוֹל רִגְשׁוֹתַי!…

אדר א', תרמ“ג. פ”ב.

זֶמֶר לְפוּרִים / מרדכי צבי מאנה

(לסעודת פורים אשר עשה לנו רענו משה מיימון)

לֵיל שִׁמֻּרִים

הוּא לֵיל פּוּרִים,

לֵיל שִׁמֻּרִים לָנוּ:

בּוֹ נַבִּיעַ,

בּוֹ נַשְׁמִיעַ,

אֵת אֲשֶׁר קָרָנוּ.

אֲשֶׁר עָשָׂה

בֶּן הַמְּדָתָא

לַאֲבוֹת אֲבוֹתֵינוּ,

וַעֲדָתֵהוּ,

פֹּה כָמוֹהוּ,

יֹאבוּ לַשְּׁמִידֵנוּ!

אַךְ אֵל יֶשַׁע

יִרְעַץ רֶשַׁע,

יַשְׁמִיד חִישׁ עַוְלָתָה!

וּלְעֵינֵינוּ,

כָּל אוֹיְבֵינוּ,

אַחֲרִיתָם נִכְרָתָה!

אוֹר צַחְצָחוֹת,

גִּיל וּשְׂמָחוֹת,

אָז יוֹפִיעַ לָנוּ!

אָז נַבִּיעַ,

אָז נַשְׁמִיעַ,

אֵת אֲשֶׁר קָרָנוּ!

אָז אֶל יַיִן,

נִשָּׂא עַיִן,

יַיִן יָשָׁן חָזָק.

פֹּה יוֹפִיעַ,

בַּגָּבִיעַ,

מַרְאֵהוּ כַּבָּזָק!

גַּם מַשְׁמַנִּים,

וּמַעֲדַנִּים,

לָנוּ פֹּה עָרָכוּ!

אִכְלוּ, רֵעִים,

תְּמִימֵי דֵעִים,

אִכְלוּ נָא וּשְׂמָחוּ!

פורים, תרמ“ג, פ”ב.

אֶל שֶׁמֶשׁ הָאָבִיב / מרדכי צבי מאנה

(לסעודת פורים אשר עשה לנו רענו משה מיימון)

1.

מִשְּׁנַת הַחֹרֶף עַתָּה הֱקִיצוֹתָ,

אַתָּה שֶׁמֶשׁ אָבִיב, בָּרוּךְ בּוֹאֶךָ!

וּבְלִבִּי רִגְשֵׁי חַיִּים הַעִירוֹתָ,

עֵת עֵינַי הִשְׁקִיפוּ זֹהַר פָּנֶיךָ.

2.

עוֹד קֹר קִפָּאוֹן, עוֹד שֶׁלֶג מִסָּבִיב,

עוֹד עֲרָפֶל כָּבֵד יָעִיב עַרְבָּיִם;

אַךְ נַפְשִׁי תִּשְׁמַע קוֹל צַעֲדֵי הָאָבִיב,

יָחִישׁ אַחֲרֶיךָ בִּתְכֵלֶת שָׁמָיִם!

3.

אָז אֶשְׂחַק לַסַּעַר, אֶלְעַג לַקָּרָה,

אֶשְׁכַּח הַחֹרֶף, גַּם עַב-טִיט וָרָפֶשׁ,

כִּי אַתָּה בַשַּׁחַק שֶׁמֶשׁ תִּפְאָרָה

תָּשִׁיב כָּל רוּחַ וּתְחַיֶּה כָּל נָפֶשׁ!

כֵּן אוֹר הַתִּקְוָה כָּל עָמָל יַשְׁכִּיחַ,

כָּל סַעֲרוֹת הַחַיִּים יַשְׁקִיט, יַשְׁבִּיחַ;

אַךְ לָמָּה אוֹר זֶה לֹא תָמִיד יוֹפִיעַ?

גַּם שֶׁמֶשׁ לָמָּה יַעֲזֹב חוּג רָקִיעַ?

לָמָּה תִּקְוָתִי שׁוֹלָל תּוֹלִיכֵנִי?

וּלְאוֹר שֶׁמֶשׁ אָבִיב עָצֵב הִנֵּנִי?…

אדר שני, תרמ“ג. פ”ב

צֵל צַלְמִי / מרדכי צבי מאנה

מִבֵּין הַפְּרָחִים קָטַפְתִּי שׁוֹשַׁנָּה,

עוֹד יָפְיָהּ לֹא הוּעַם, עוֹדֶנָּה רַעֲנָנָה,

עַל חַלּוֹן בֵּיתִי מִמֻּלִי נִצֶּבֶת,

וּבְצִבְעֵי זֹהַר כָּל עַיִן מַרְהֶבֶת.

אַךְ יוֹם, יוֹם אֶרְאֶה כִּי נָפְלוּ פָנֶיהָ,

כִּי כָהוּ הַצְּבָעִים, נָבְלוּ עָלֶיהָ,

שָׁוְא אַרְטִיב בַּדֶּיהָ, שָׁוְא אֶזְרֹק מַיִם –

וּכְבָר יָדַי נִתְּקוּ בָהּ חוּט הַחַיִּים!…

אדר שני, תרמ“ג. פ”ב

כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה…

ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם.

(ירמיה לא)

1.

עֵת בִּרְחֹבוֹת קָרֶת בָּדָד אָשׂוּחַ,

בַּחֲצִי הַלַּיִל, עֵת שֶׁקֶט וּדְמָמָה;

וּבְקִרְבִּי כַּסַּעַר יֵהֹם הָרוּחַ,

בִּפְרוֹץ שַׂרְעַפֵּי נַפְשִׁי הַנִּפְעָמָה:

2.

אָז אָטוּשׂ, אָעוּף עַל כַּנְפֵי דִּמְיוֹנִי

אֶל עִיר מוֹלַדְתִּי בִּזְרֹעוֹת אֲבוֹתַי,

וּפְנֵיהֶם הַנְּעִימִים אָז תַּחַז עֵינִי,

וּבְחֵיקָם אָרִיק הֲרַת כָּל רִגְשׁוֹתַי.

3.

אָז יִנְעַם אֶל עֵינִי זֹהַר יָרֵחַ,

כּוֹכְבֵי רוֹם עָלַי בָּאַהֲבָה יַשְׁקִיפוּ;

אָז אָשׁוּב לִמְעוֹנִי עָלֵז, שָׂמֵחַ,

וּמַלְאֲכֵי שָׁלוֹם אוֹתִי יַקִּיפוּ!

4.

צִירֵי יָהּ אֵלֶּה גַּם עַרְשִׂי יִשְׁמֹרוּ,

שׁוֹקֵט, שַׁלְאֲנָן אֶסְגּוֹר עַפְעַפָּיִם;

אָז עֵינֵי רוּחִי מִשְּׁנָתָם יֵעוֹרוּ,

וִישַׁעַשְׁעוּנִי חֶזְיוֹנוֹת שָׁמָיִם! –

בחדש האביב, תרמ“ג. פ”ב.

בִּרְכַת הַפְּרֵידָה / מרדכי צבי מאנה

(לאוהב דבק מאח ש. ציז הי"ו)

הִנֵּה עַד נֵצַח לְךָ לִבִּי הִקְדַּשְׁתִּי,

כִּי אוֹהֵב כָּמוֹךָ עוֹד לֹא פָגַשְׁתִּי,

וּבִבְרִית אַהֲבָתְךָ הֵן אִכָּבֵדָה;

עַתָּה רִגְשׁוֹתַי מִמְּךָ לֹא אַסְתִּירָה,

וּלְבָרֶכְךָ עַתָּה כִּנּוֹרִי אָעִירָה,

טֶרֶם חִישׁ מַהֵר מִמְּךָ אִפָּרֵדָה.

אַךְ כִּנּוֹרִי פִּתְאֹם נֶאֱלַם דּוּמִיָּה,

כִּי לִבִּי בִי סוֹעֵר, רוּחִי הוֹמִיָּה,

רַק בְּרָכוֹת אֶלֶף לְךָ יֶהְגּוּ כִלְיוֹתַי;

עַל עֹנֶג לִי תַתָּה הֵא לְךָ תּוֹדָתִי,

עַל אַהֲבַת לִבָּתְךָ הֵא לְךָ נִשְׁמָתִי,

כִּי לִבְּךָ הֵן יַעַן אֶל קוֹל רִגְשׁוֹתַי! –

הֲיֵה בַטּוֹב,

שָׁנִים לָרֹב,

שִׂישׂ וּשְׂמַח,

עֲלֵה וְהַצְלַח!

ה' מנחם אב, תרמ"ג. ווארשא.

בָּדָד בִּמְעוֹנִי / מרדכי צבי מאנה

שָׁמַיִם וָאָרֶץ לוּטִים בָּעֲרָפֶל,

שֶׁלֶג וּכְפוֹר כִּסּוּ גַּם רוּם, גַּם שָׁפֶל,

וּפְנֵי כָל הַיְקוּם יִשְׂאוּ תָּו הַמָּוֶת;

חֶשְׁכַת לֵיל חֹרֶף פָּרוּשׂ עַל אֲדָמָה,

כִּבְעֵמֶק הָרְפָאִים תִּשְׁלַט הַדְּמָמָה,

רַק הַסַּעַר יֵהֹם בִּמְרִי עַצָּבֶת.

בָּדָד בִּמְעוֹנִי הַרְחֵק מִשְּׁאוֹן קָרֶת,

לִבִּי בִי דַּוָּי גַּם רוּחִי נֶעְכָּרֶת,

מִכְּאֵב הַשִּׁעוּל הַמְפָרֵק עֲצָבִים;

הָהּ רֹאשִׁי רֹאשִׁי, לַהֶבֶת תֹּאכְלֶנּוּ!

גֵּוִי מִסָּבִיב רַעַד קֹר יֹאחֲזֶנּוּ,

דַּם עוֹרְקַי כִּבְרָקִים רָצִים גַּם שָׁבִים.

בָּדָד בִּמְעוֹנִי מִבְּלִי אָח וָרֵעַ,

מִבְּלִי לֵב רַגָּשׁ מַכְאוֹבִי יוֹדֵעַ,

אֶתְאַפַּק, אַבְלִיגָה זַעְפִּי לִשְׁכֹּחַ;

יָשַׁבְתִּי, פָּתַחְתִּי סֵפֶר טוּב-טַעַם,

אַךְ נִשְׁמַת פִּי תִּפְרֹץ בִּשְׁאוֹן קוֹל רַעַם,

וִיצוּרַי יָזוּעוּ מִבְּלִי מָנוֹחַ…

זָנַחְתִּי סִפְרִי בַּחֲמַת לֵב וָרוּחַ,

נִגַּשְׁתִּי אֶל עַרְשִׂי לִשְׁכַּב לָנוּחַ,

עַל עַפְעַפֵּי עֵינַי יָרְדָה הַתְּנוּמָה;

אַךְ פִּתְאֹם הַשִּׁעוּל נָתַן קוֹלֵהוּ,

לִבִּי הִתְעוֹרֵר מֵעָצְמַת מַדְוֵהוּ…

וּבְחַדְרֵי כִלְיוֹתַי גָּדְלָה הַמְּהוּמָה…

וָאִיקַץ מִשְּׁנָתִי, פָּקַחְתִּי עֵינִי,

וָאַבִּיט מִסָּבִיב – בָּדָד הִנֵּנִי…

בָּדָד בִּמְעוֹנִי כָּעַרְעָר בַּצִּיָּה!…

מָה אֶבְכֶּה, אֶתְאוֹנֵן, אִם אֵין שׁוֹמֵעַ?

הַאֶקְרָא לָעֵץ אָב… וּלְאֶבֶן רֵעַ?

וָאֶדּוֹם! גַּם סָבִיב שָׁכְנָה דוּמִיָּה…

וַחֲצִי הַלַּיִל כִּמְעַט אָז הִגִּיעַ,

וַעֲרָפֶל כָּבֵד עַל אֶרֶץ הִצִּיעַ,

גַּם סַעֲרוֹת שֶׁלֶג כַּחֲלִילִים יֶהֱמָיוּ…

(לא נגמר)

כסלו, תרמ“ד. פ”ב.

(ביום מלאת חמשים שנה לעבודת ה' חז"ס בשדה הספרות והמדעים).

אוֹר שֶׁמֶשׁ כִּי יָהֵל עַל אֶרֶץ מָטָּה,

יָפִיץ הַצְּלָלִים גַּם יָאִיר עֵינָיִם;

אוֹר חָכְמָה כִּי יִזְרַח יָפִיץ עֲלָטָה

פָּרְשָׂה הַבַּעֲרוּת תַּחַת הַשָּׁמָיִם.

אַךְ שֶׁמֶשׁ יוֹם, יוֹם יַעֲזֹב חוּג רָקִיעַ,

וּתְנוּמָה וַאֲפֵלָה יָבִיא הַלָּיִל;

וּבְרַק הַחָכְמָה עַד עוֹלָם יוֹפִיעַ,

וּבִרְבוֹת יָמָיו יוֹסִיף אוֹן וָחָיִל.

גַּם אוֹרְךָ, סְלָנִימְסְקִי, עָלָה כַשֶּׁמֶשׁ,

עֵת עַמִּי עוֹד יָשֵׁן, מוּזָר לַחַיִּים;

עֵת סָבִיב לוֹ שָׁלַט חשֶׁךְ וָאֶמֶשׁ,

וּלְאוֹר הַדַּעַת לֹא פָקַח עֵינַיִם.

אָז אוֹר חָכְמָתְךָ עָלָה עַל שָׁמֵינוּ.

אוֹר חָדָשׁ, אוֹר חַיִּים עָלָיו הוֹפָעְתָּ,

וַתְּדַבֵּר אֶל עַמְּךָ בִּשְׂפַת קָדְשֵׁנוּ,

וּלְאָזְנָיו חָכְמָה וָדַעַת הִשְׁמַעְתָּ.

אָז רָאָה עַמִּי כָּל פִּלְאֵי אֱלֹהַּ

הָבִין תַּעֲלוּמוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ;

שָׁמַע נִשְׂגָּבוֹת עַל צִבְאוֹת גָּבֹהַּ,

גַּם יָדַע נַפְשׁוֹ כִּי תָבֹז כָּל קָרֶץ,

רָאָה כִּי חַיָּה הַשָּׂפָה הָעִבְרִיָּה,

רָאָה כִּי הַחָכְמָה טוֹבָה וּנְעִימָה,

וַיִּפְקַח עֵינָיו וַיָּקָם לִתְחִיָּה,

וַיְשַׁנֵּס מָתְנָיו וַיֵּלֶךְ קָדִימָה!

וּלְפָנָיו תֵּלֵךְ עַל דֶּרֶךְ הַדַּעַת,

תַּנְחֵהוּ, תּוֹרֵהוּ זֶה יוֹבֵל שָׁנִים!

וּבְאַהֲבָה לְךָ נָטוּ אֹזֶן שׁוֹמָעַת,

כָּל שׁוֹחֵר חָכְמָה כְּאָבוֹת, כְּבָנִים.

כִּי תוֹרַת פִּיךָ כֻּלָּמוֹ שָׁאָפוּ,

וּתְשׁוּאוֹת חֵן, חֵן לְךָ תָּמִיד הוֹבִילוּ;

וַחֲמִשִּׁים שָׁנָה כֵּן עָבְרוּ, חָלָפוּ,

וּבְשִׁמְךָ עַד הַיּוֹם כֻּלָּם יָגִילוּ!

---

כֻּלָּם יָגִילוּ הַיּוֹם, יוֹם תִּפְאֶרֶת,

יוֹם חַג הַיּוֹבֵל מֵעֵת אוֹר הוֹפָעְתָּ;

כֻּלָּם יַגִּישׁוּ אֶל רֹאשְׁךָ עֲטֶרֶת,

וּפְרִי עֵץ הַדַּעַת שֶׁכְּבָר נָטָעְתָּ.

כִּי חַג הַיּוֹם לָנוּ, חַג לְתוּשִׁיָּה,

חַג לַחָכְמָה וְלַשָּׂפָה הָעִבְרִיָּה!

---

גַּם אֲנִי, שָׂב נִכְבָּד, מוֹקִיר עֶרְכֶּךָ,

וּבְיוֹם שִׂמְחָתְךָ זֶה גִּילָה מָלֵאתִי;

וּבְיִרְאַת הַכָּבוֹד אֶקְרַב אֵלֶיךָ,

וּבְכַפִּי תּוֹדָה וּבְרָכָה הֵבֵאתִי.

כִּי תֵלֵךְ הָלְאָה עַל דֶּרֶךְ הַקֹּדֶשׁ,

כִּי תָאִיר כַּסַּהַר בַּחֲצִי הַחֹדֶשׁ;

מִשּׁוֹמְעֵי לִקְחֲךָ עוֹד תִּשְׂבַּע נַחַת,

וּבַת יַעֲקֹב תִּרְאֶה עוֹלָה צוֹלַחַת;

כִּי תֵשֵׁב שַׁאֲנָן כִּי תִמְצָא אֹהֶלָה

גַּם חַיִּים, גַּם אשֶׁר, גַּם כָּבוֹד סֶלָה.

כ“ד אדר, תרמ”ד, פּ"ב.

בִּדְמִי לֵיל קַיִץ עֵת קוֹלֵךְ אֶשְׁמָעָה,

אָז יִתַּר לִבִּי, שַׂרְעַפַּי יִפְרֹצוּ;

אָז רֶגֶשׁ מִמָּרוֹם נַפְשִׁי נִמְלָאָה,

אָז לָשִׁיר אִתָּךְ כָּל חוּשַׁי יַחְפֹּצוּ.

אָז אֶשְׁכַּח תַּרְדֵּמָה, אָעִיר הַנֵּבֶל,

וּבְחֵיקֵךְ, אֲהוּבָה, נַפְשִׁי אֶשְׁפֹּכָה;

אָז אָסִיר שִׁכְמִי גַּם לִבִּי מִסֵּבֶל,

וּלְנֶגֶד מִקְרֵי הַחַיִּים אֶשְׂמָחָה.

אִם קוֹלֵךְ, שִׁירָתִי, אָזְנִי שׁוֹמַעַת,

אִם נֶגְדִּי יוֹפִיעַ שַׁחַר הָאָבִיב,

וִיקַר הַטֶּבַע אִם נַפְשִׁי יוֹדַעַת,

כִּי חַיִּים וָעֹנֶג תִּשְׁלַח מִסָּבִיב.

אִם נַפְשִׁי חַפָּה מִבְּלִי חֵטְא וָרֶשַׁע

אִם דָּמִי בִי טָהוֹר וִיחַדֵּשׁ כֹּחִי –

לָמָּה זֶה אֶתְאוֹנֵן: אָבְדָה כָל יֶשַׁע?

הֵן נָעִים חֶבְלִי וּמְאֻשָּׁר אָנֹכִי!

בימי האביב, תרמ"ד.

לְרֵאשִׁית שְׁנַת תרמ"ה / מרדכי צבי מאנה

אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש.

עוֹד שָׁנָה אַחַת לִתְהֹמוֹת הַנֵּצַח,

חִישׁ חָלְפָה כְרֶגַע מִמְּתִים מֵחָלֶד,

וּבְלִבִּי יָנוֹן גַּם עָנָן עַל מֵצַח:

לוּ נֵצַח יָכֹלְתִּי לִהְיוֹת רַק יָלֶד!

יוֹם, יוֹם יַעֲבָר קַיִץ גַּם כָּלָה קָצִיר,

אֵין עוֹד שַׁעֲשׁוּעִים עַל בִּרְכֵּי הַטֶּבַע,

וּלְבָבִי יֵהוֹם כַּהֲמוֹת רוּחַ בָּצִיר:

לוּ נֵצַח יִפְרָחוּ שָׁרוֹן, גַּיְא וָגֶבַע!

אַךְ שָׁנִים תַּחֲלֹפְנָה, זִקְנָה קוֹפֶצֶת,

כֵּן תַּשְׁמִיד כָּל הָדָר חֶרֶב הַחֹרֶף;

שָׁוְא נַפְשִׁי כַּיּוֹנָה בַּכְּלוּב מִתְרוֹצֶצֶת,

וּלְחֶזְיוֹנוֹת תּוּגָה שָׁוְא אֶפְנֶה עֹרֶף.

לֹא אֶעֱצוֹר זֶרֶם הָעֵת מִמְּרוּצָתוֹ,

וּבְעָלֶה נָבֵל לֹא אָשִׁיב הַחַיִּים;

תָּעוּף הָעֵת! יִשְׁלַח חֹרֶף קָרָתוֹ!

וּלְנֹעַם יַלְדוּת לֹא אֶשָּׂא עֵינַיִם!

רַק אַחַת אֲבַקֵּשׁ: לוּ רַק אֵדָעָה,

כִּי עוֹד שָׁנִים רַבּוֹת תַּעֲבֹרְנָה עַל פָּנָי;

אָז בִּימֵי חַיַּי מַרְגּוֹעַ אֶמְצָאָה,

וּבְרָצוֹן תָּמִיד אֶפְגּוֹשׁ רָאשֵׁי שָׁנָי…

אָז אֶשְׂמַח בַּחֹרֶף, כִּי אֵדַע נֶאֱמָנָה,

עוֹד יָשׁוּב הָאָבִיב וִישׁוֹבֵב הָרוּחַ;

לָכֵן רַק זֹאת אֶשְׁאַל בִּימֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה:

לוּ אֶשְׂבַּע רֹב יָמִים עַד יוֹמִי יָפוּחַ!

(תרגום)

שָׁם קָרוֹב לַכְּפָר אִישׁ מִסְכֵּן אֵין אוֹנִים

יַךְ עַל פִּי הַנֵּבֶל נִגּוּנִים שׁוֹנִים,

גַּם עָרוֹם גַּם יָחֵף נִקְפָּא מִקָּרָה,

גַּם רָעֵב גַּם צָמֵא, נַפְשׁוֹ לוֹ מָרָה.

אֵין מַאֲזִין, אֵין מַקְשִׁיב הֶמְיַת נִבְלֵהוּ.

אֵין רוֹאֶה עָנְיוֹ, אֵין חוֹמֵל עָלֵיהוּ.

רַק עַזֵי נֶפֶשׁ הַכְּלָבִים יִנְבָּחוּ,

עִם זָקֵן בּוֹדֵד מִלְחָמָה יַעֲרֹכוּ;

אַךְ הוּא לֹא יִקְצוֹף, לֹא יִפּוֹל לִבֵּהוּ,

מִבְּלִי הֶרֶף יִפְרוֹט עַל פִּי נִבְלֵהוּ!

הוֹי, זָקֵן נִפְלָא, נָא עִמְּךָ אֵלֵכָה!

אֲנִי אָשִׁיר שִׁירַי יוֹצְאִים מִקֶּרֶב,

אַתָּה תַךְ בַּנֵּבֶל בֹּקֶר וָעָרֶב, –

כִּי אַחִים נַחְנוּ כָּמוֹנִי כָּמוֹךָ!

חשון, תרמ"ה, ראדושקאוויץ.

(תרגום)

"בֵּן יַקִּיר! אָן תַּחְפֹּץ בִּדְמִי הַלָּיִל?

אַל תֵּלֵךְ גַּלְמוּד עַד עִמְקֵי הַיָּעַר;

עַד נֵצַח לֹא תִמְצָא אָחוֹת אֹבֶדֶת.

שֶׁב נָא פֹה בַּיְתָה וַאֲנִי אֶסְגּוֹר שָׁעַר".

"הוֹי, אִמִּי! דֹּמִּי וּתְנִינִי לָלֶכֶת,

וּמְחִי נָא דִמְעָתֵךְ מֵעַל פָּנָיִךְ;

הֵן אָחוֹת אֲהוּבָה בֶּטַח אֶמְצָאָה,

וּבְשָׂשׂוֹן מַהֵר נָשׁוּבָה אֵלָיִךְ".

עוֹד תַּבִּיט הָאֵם בִּדְמָמָה מִנֶּגֶד,

וּבְנָהּ רָץ הַיַּעְרָה בָּדָד בָּאֲפֵלָה;

כֵּן חָלַף הַלַּיִל גַּם אָתָא בֹקֶר,

אַךְ הוּא לֹא שָׁב – לֹא יָשׁוּב עוֹד סֶלָה!

סַעֲרוֹת חֹרֶף נָחוּ, נִצְמַת הַשֶּׁלֶג,

שֶׁמֶשׁ אָבִיב הִבְרִיק מֵימֵי כָל פֶּלֶג;

הַנִּצָּנִים נִרְאוּ – אַךְ אֵם אֲמֻלָה,

עוֹדֶנָּה יוֹשֶׁבֶת גַּלְמוּדָה וְשַׁכֻּלָה!…

חשון, תרמ"ה, ראדושקאוויץ.

(תרגום)

מֵרֹאשׁ הַגִּבְעָה כַּצִּפּוֹר נָדַדְתִּי,

שָׁם בֵּית הוֹרָתִי, שָׁם אֶרֶץ מוֹלַדְתִּי;

פֹּה רוּחַ מִצָּפוֹן יַרְעִישׁ הַיַּעַר,

פֹּה גַּלֵּי הַיָּם יַרְתִּיחַ הַסַּעַר.

פֹּה אֵתַע בָּדָד, עַל פָּנַי עֲנָנָה,

וּבְאַנְחַת לֵב אֶשְׁאַל: שַׁדַּי, עַד אָנָה?

פֹּה לִבִּי כַּכְּפוֹר, לֹא יָחוּשׁ חֹם שָׁמֶשׁ.

וּלְעֵינַי סָבִיב אַךְ חשֶׁךְ וָאָמֶשׁ.

פֹּה פִרְחֵי חֵן לֹא עוֹד רוּחִי יַצְהִילוּ,

פֹּה שָׁרוֹן גַּם כַּרְמֶל אִתִּי יֵילִילוּ.

פֹּה בָּרְחוּ יָמַי לֹא רָאוּ בַּטּוֹבָה,

פֹּה תַּלְתַּלֵּי נֹעַר כֻּסּוּ בַשֵּׂיבָה;

אַךְ קוֹל אַךְ תֹּהוּ לִי תַּנְחֻמוֹת רֵעַ

כִּי אֵין גַּם אֶחָד מַכְאוֹבִי יוֹדֵעַ.

פֹּה מוּזָר, נָכְרִי אֲנִי בֵּין הַחַיִּים,

וּכְמוֹ גַלְמוּד אֶהְיֶה תַּחַת שָׁמָיִם!

אֵיפֹה אַתְּ, אֵיפֹה אַתְּ, אֶרֶץ מוֹלֶדֶת?

עַד אָן תִּרְחַק מֶנִּי, צִפּוֹר נוֹדֶדֶת?

לוּ כַנְפֵי יוֹנָה לִי אָעוּף, אָשׁוּבָה

אֶל בֵּית הוֹרָתִי, אֶל אֶרֶץ אֲהוּבָה!

שָׁם עֵץ תִּקְוָתִי כַּתָּמָר פּוֹרֵחַ,

שׁוֹשַׁנַּי וּפְרָחַי שָׁם יִתְּנוּ רֵיחַ;

שָׁם אַחַי וִידִידַי תֶּחֱזֶינָה עֵינָי,

שָׁם יִחְיוּ מֵתַי עֵת בּוֹא יוֹם אֲדֹנָי,

וּשְׂפַת אֲבוֹתַי שָׁם תַּרְנִין לִבָּתִי.

אֵיפֹה אַתְּ, אֵיפֹה אַתְּ, אֶרֶץ חֶמְדָּתִי?

דּוּמָם אָנוּעַ, עַל פָּנַי עֲנָנָה

אֵיפֹה אָנוּחַ וּמְקוֹם אָשְׁרִי אָנָה?

עֵת רוּחִי תִתְעַטֵּף, נַפְשִׁי תָשׁוּחַ,

אָז אֶשְׁמַע קוֹל עוֹנֶה בַּהֲמוֹת הָרוּחַ:

"בִּמְקוֹם אֵינֶךָ,

שָׁם שָׁם אָשְׁרֶךָ"!…

חשון, תרמ"ה, ראדושקאוויץ.

שִׁיר צַיָּדִים / מרדכי צבי מאנה

מִי יוֹצֶרְךָ, יַעַר חֵן?

אֵיךְ נִשֵּׂאתָ עַל הַגִּבְעָה?

אֶת הָאָמָן אֲהַלֵּלָה,

סַפֵּר גָּדְלוֹ אָרִים קוֹל!

שָׁלוֹם לָךָ! שָׁלוֹם לָךָ! שָׁלוֹם לְךָ, יַעַר חֵן!

עַתָּה נִרְדַּם כָּל הַיְצוּר,

עַל הֶהָרִים יִרְעֶה אָיִל;

נִרְדֹּף, נַשִּׂיג גַּם נָרִיעַ,

עַד כִּי יֶחֱרַד קוֹל הַהֵד!

שָׁלוֹם לָךָ! שָׁלוֹם לָךָ! שָׁלוֹם לְךָ, יַעַר חֵן!

אֵת נָדַרְנוּ, טוּב לִבֵּנוּ,

גַּם בַּיַעַר לֹא נָמִירָה,

כִּי בִישִׁישִׁים אֵמוּן רוּחַ,

כָּל עוֹד נִשְׁמַת חַיִּים בָּם!

שָׁלוֹם לָךָ! שָׁלוֹם לָךָ! שָׁלוֹם לְךָ, יַעַר חֵן!

כסלו, תרמ"ה. ראדושקאוויץ.

עַד מָתַי, בֶּן אָדָם, תַּחְשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת,

לִרְדּוֹף גַּם לְהִלָּחֵם מִבְּלִי כָל מָנוֹחַ?

הַעַד יוֹם מוֹתְךָ עוֹד תִּשְׁאַף נִשְׂגָּבוֹת?

אָז לָרוּץ הָלְאָה לֹא עוֹד תַּעֲצָר כֹּחַ!

שָׂא נָא עֵינֶיךָ עַל הֲדַר הָאָבִיב,

אוֹצְרוֹת כָּל חֶמְדָּה לְךָ עַתָּה נִפְתָּחוּ;

רַק אַתָּה עִוֵּר לֹא תַבִּיט מִסָּבִיב,

וּלְבָבְךָ חֶזְיוֹנֵי עָתִיד יִקָּחוּ!

שִׁירַת הַזָּמִיר גַּם רֵיחַ כָּל פֶּרַח,

לֵב רֵעַ נֶאֱמָן וּנְשִׁיקוֹת אֲהוּבָה,

אוֹתְךָ יִקְרָאוּ! הַאִם לִבְּךָ קֶרַח?

תִּזְנַח מִיָּד חַיֵּי נַחַת וְשׁוּבָה?

בִּלְבָבְךָ תִּקְוַת שָׁוְא עָרְכָה מוֹקְדֶיהָ

תָּרוּץ חִישׁ אִתְּךָ בִּמְשׁוּבָה נִצַּחַת,

תּוֹלִיךְ אוֹתְךָ שׁוֹלָל בְּנֹעַם מִלֶּיהָ:

שָׁם תַּשִּׂיג מַטָּרָה, אשֶׁר וָנָחַת!

אִם כָּבוֹד וּמִשְׂרָה וּזְהַב פַּרְוָיִם,

אִם חָכְמָה וָדַעַת תַּפִּיל לְךָ חֶבֶל –

אַל תִּרְדּוֹף אַחֲרֵימוֹ! וּפְקַח עֵינָיִם

וּרְאֵה כִּי חָלַמְתָּ, כִּי הַכֹּל הָבֶל!

שׁוּר שָׁם תִּקְוָתְךָ עוֹד תַּעֲמֹד מִנֶּגֶד,

וּכְבָר גָּדַלְתָּ, בָּאתָ לִשְׁנוֹת גָּבֶר;

עַתָּה גַם הִיא בְךָ, אֻמְלָל, תִּבְגֹּד בֶּגֶד,

תַּעֲזָבְךָ בָּדָד עַל עֶבְרֵי פִי קָבֶר!

שָׁוְא תִּתְאַו אָז חַיִּים בִּדְמִי יָמֶיךָ,

עֵת עַל סַף הַשַּׁחַת רַגְלְךָ נִצָּבֶת,

וּשְׂחוֹק הַתִּקְוָה עוֹד תַּקְשִׁיב אָזְנֶךָ,

עַד תִּישַׁן נֵצַח בִּזְרֹעוֹת הַמָּוֶת!

כסלו, תרמ"ה. ראדושקאוויץ.

הַהֵלֶךְ / מרדכי צבי מאנה

ההלך: (נאֵטהע)

בִּרְכַּת אֲדֹנָי עָלַיִךְ,

אִשָּׁה עֲדִינָה, וְעַל הַיּוֹנֵק,

יָלִין בֵּין שָׁדָיִךְ!

הַנִּיחִי לִי בְּצֵל סֶלַע כָּבֵד,

פֹּה תַּחַת הַתַּפּוּחַ,

לָסִיר שִׁכְמִי מִסֵּבֶל

וּבְקִרְבָתֵךְ לָנוּחַ.

האשה:

מַה מַּעֲשֶׂיךָ, אֹרֵחַ?

וּכְחֹם הַיּוֹם לָמָּה תָנוּעַ

בָּאָבָק וּבְחוֹל הַדָּרֶךְ?

אוּלַי מִסְּחַר הָאָרֶץ הֵבֵאתָ

לִמְכּוֹר בַּכְּפָרִים?

אַךְ לָמָּה תִצְחַק

עַל הֲמוֹן שְׁאֵלוֹתָי?

ההלך:

לִמְכּוֹר מִן הָעִיר מְאוּם לֹא הֵבֵאתִי.

הָעֶרֶב רוּחַ צַח יָפִיחַ.

הָרְאִינִי נָא יוּבַל הַמַּיִם,

בּוֹ תִּרְוִי צִמְאוֹנֵךְ,

אִשָּׁה יְפַת עֵינָיִם!

האשה:

פֹּה מִשְׁעוֹל צַר בֵּין הַסְּלָעִים.

לֵךְ קָדִימָה בֵּין סִבְכֵי עֵצִים,

פֹּה בַמְּסִלָּה לִמְעוֹנִי,

בּוֹ אֵשֵׁבָה;

שָׁם יוּבַל הַמַּיִם,

מֶנּוּ אֶשְׁאָבָה.

ההלך:

פֹּה עִקְבוֹת יָד חָרוּצִים,

אֶחֱזֶה בֵּין סִירִים סְבוּכִים,

אֲבָנִים אֵלֶּה לֹא אַתְּ חָצַבְתְּ,

אַתְּ, טֶבַע בַּת הַשָּׁמָיִם!

האשה:

הָלְאָה עֲלֵה!

ההלך:

פֹּה עָלָה קִמּוֹשׁ עַל אֶבֶן גָּזִית.

פֹּה רוּחַ נִשְׂגָּב חוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת,

שָׁם חוֹתַם יֹפִי עַל שִׁנֵּי סָלַע!

האשה:

הָלְאָה, אֹרֵחַ!

ההלך:

עַל כְּתֹבֶת חֲרוּתָה אֶצְעָדָה,

אַךְ לִקְרֹא לֹא אוּכָלָה.

גַּם מִלִּים אֵלֶּה נִמְחָקוּ,

אַף כִּי עָמוֹק הוּחָקּוּ,

לְהַגִּיד פָּעֳלֵי הָאֳמָן,

לְאַלְפֵי צֶאֱצָאָיו.

האשה:

מַה כֹּה תַבִּיט, אֹרֵחַ,

עַל אֲבָנִים אֵלֶּה?

שָׁמָּה מִמַּעַל תִּמְצָא רַבּוֹת,

סָבִיב לִמְעוֹנִי.

ההלך:

מִמַּעַל?

האשה:

פֹּה מִשְּׂמֹאל הַמְּסִלָּה,

מִבַּעַד לָעֵצִים

פֹּה.

ההלך:

רוּחוֹת הַשִּׁיר וְהַיֹּפִי פֹּה תְרַחֵפְנָה!

האשה:

זֶה הוּא בֵּית מְעוֹנִי.

ההלך:

חָרְבוֹת הֵיכַל-יָהּ עֵינַי תֶּחֱזֶינָה!

האשה:

שָׁמָּה מִתַּחַת

יָרוּץ יוּבַל מַיִם,

מֶנּוּ אֶשְׁאָבָה.

ההלך:

עוֹד אוֹרְךָ זוֹרֵחַ,

גַּם עַל גַּל קִבְרֶךָ,

רוּחַ נִשְׂגָּב!

עָלֶיךָ פּוֹר יִתְפּוֹרָרוּ,

כָּל פִּלְאֵי מַעֲשֶׂיךָ,

רוּחַ חֵי-עוֹלָמִים!

האשה:

חַכֵּה נָא, חִישׁ אָבִיא צַפַּחַת,

לִשְׁאֹב לְךָ מָיִם.

ההלך:

הַדְרַת קָדְשֵׁךָ כִּסָּה אֵזוֹב

בִּלְבוּשׁ תּוּגָה.

פֹּה עוֹד יִתְנַשְּׂאוּ,

בֵּין גַּלִּים נִצִּים,

שְׁנֵי עַמּוּדֵי שָׁיִשׁ!

שָׁם יִתְנוֹסֵס אָח בּוֹדֵד

כְּמוֹכֶם;

עַל רוֹם רֹאשׁוֹ עָלָה חוֹחַ,

וּבְגָאוֹן וָעֶצֶב יַבִּיט

עַל אֲחֵיכֶם,

הַנְּפוּצִים לִרְסִיסִים,

לְרַגְלֵיכֶם!

בְּצֵל סִבְכֵי הַשִּׂיחִים הָאֵלֶּה,

עֲלֵי גַלֵּי עָפָר וָנֶפֶץ,

קוֹץ וְדַרְדַּר יִצְמָחוּ!

הֲכֹה תָחֹס עֵינֵךָ, טֶבַע,

עַל פְּעָלַיִךָ נִפְלָאוּ,

מִבְּלִי מֵשִׂים תֶּהֶרְסִי

כָּל נְאוֹת קָדְשֵׁךָ?

תַּצְמִיחִי בָם שָׁמִיר וָשָׁיִת?

האשה:

מַה נְּעִימָה שְׁנַת הַיֶּלֶד!

הֲתַחְפֹּץ לָנוּחַ בִּמְעוֹנִי,

אֹרֵחַ? הֲתוֹאִיל שֶׁבֶת

פֹּה בִּנְאוֹת הַחֹפֶשׁ?

פֹּה יַשֵּׁב רוּחַ צַח! קַח הַיֶּלֶד,

אָז אֶשְׁאַב לְךָ לִשְׁתּוֹת מֵי פֶלֶג,

שְׁכַב, בֵּן יַקִּיר, עַד שׁוּבִי!

ההלך:

שְׁנָתְךָ לְךָ תֶעֱרַב, יָלֶד!

הֵן גֵּוְךָ בָרִיא, נַפְשְׁךָ זַכָּה,

וּבְנַחַת תִּשְׁאַף רוּחַ.

פֹּה הֵן נוֹלַדְתָּ עֲלֵי חָרְבוֹת

קָדְשֵׁי יָמִים עָבָרוּ,

רוּחָם עָלֶיךָ יָנוּחַ!

אִם כְּנָפוֹ יִפְרוֹשׂ עָלֶיךָ,

אָז בִּנְעִימוֹת נֵצַח,

תִּתְעַנַּג נַפְשְׁךָ כָּל יוֹם!

תִּפְרַח כַּתָּמָר,

בַּאֲבִיב עֲלוּמֶיךָ,

מִכְלַל כָּל יֹפִי,

לִפְנֵי רֵעֶיךָ!

וּבְעֵת יִבּוֹל הַפֶּרַח,

תְּשַׁלַּח פֶּרְיֶךָ,

מֵעִמְקֵי לִבֶּךָ,

וִיבֻכַּר לִפְנֵי שָׁמֶשׁ!

האשה:

יְבָרֶכְךָ אֵל: – הַעוֹד יִישָׁן?

אֵין לִי לָתֵת לְךָ רַק מַיִם חַיִּים,

וּפַת לֶחֶם, הוֹאִילָה קַח נָא.

ההלך:

הֲיִי בְרוּכָה

מַה יָּפוּ הַפְּרָחִים מִסָּבִיב

וִירַק נְצוּרָם!

האשה:

גַּם אַלּוּף נְעוּרַי,

חִישׁ יָשׁוּב הַבָּיְתָה

מִן הַשָּׂדֶה, שֶׁב נָא פֹה, אִישׁ נֶחְמָד,

וְאָכַלְתָּ אִתָּנוּ אֲרוּחַת עָרֶב.

ההלך:

הַאִם פֹּה תֵּשֵׁבוּ?

האשה:

פֹּה בֵּין הַחוֹמוֹתַיִם.

אֹהֶל זֶה בָּנָה עוֹד אָבִי

מִלְּבֵנִים וַעֲפַר הַמַּפֹּלֶת.

פֹּה נֵשֵׁבָה.

הוּא בָחַר לִי אִישׁ עוֹבֵד אֲדָמָה,

וַיִּגְוַע פֹּה בִּזְרֹעוֹת בָּנָיו. –

הַאִם יָשַׁנְתָּ, בֵּן מַחְמַד לִבִּי?

אֵיכָה יִצְחַק, יִשְׁתַּעֲשָׁע!

בֵּן שׁוֹבָב!

ההלך:

אַתְּ, טֶבַע בַּת-יָהּ! תִּתְחַדְּשִׁי כַנֶּשֶׁר,

תַּשְׂבִּיעִי כָל הַיְצוּר חַיִּים וָנַחַת

וּכְאֵם רַחֲמָנִיָּה תִּשְׁמְרִי בָנַיִךְ,

תִּתְּנִי לָמוֹ מָעוֹן, בֶּטַח לָשָׁבֶת!

שָׁם תָּכִין לָהּ הַדְּרוֹר קִנָּהּ בָּרָמָה,

עַל שִׂפְתֵי גַג הֵיכָל, מִבְּלִי דַעַת,

כִּי עֶדְיוֹ תָּסִיר בַּטִּיחַ.

סְבִיב עַנְפֵי זָהָב תָּכִין תּוֹלַעַת

בֵּית מַטְוֶה לַחֹרֶף לְצֶאֱצָאֶיהָ.

גַּם אַתָּה בֵּין חָרְבוֹת עוֹלָם,

שִׁמְמוֹת הֵיכְלֵי תִפְאֶרֶת,

לְמַחְסֶה מִזֶּרֶם, לְצֵל מֵחֹרֶב,

תִּבְנֶה לְךְ מָעוֹן, בֶּן-אָדָם!

תִּתְעַנַּג עַל גַּלֵּי הָרְפָאִים! –

חֲיִי בַטּוֹב, אִשָּׁה מְאֻשָּׁרָה!

האשה:

לֹא תוֹאִיל פֹּה שָׁבֶת?

ההלך:

אֵל יִשְׁמָרְכֶם פֹּה אֹהֱלָה,

וִיבָרֵךְ גַּם בִּנְּכֶם סֶלָה!

האשה:

תְּהִי דַרְכְּךָ צָלֵחָה!

ההלך:

אָן תִּשְׂתָּרֵעַ הַמְּסִלָּה,

הָעוֹלָה פֹה עַל הֶהָרִים?

האשה:

חֶבְרוֹנָה.

ההלך:

הַרְחוֹקָה עוֹד דַּרְכִּי?

האשה:

שָׁלשׁ כִּבְרוֹת אָרֶץ.

ההלך:

הֲיִי בַטּוֹב!

הַיְשִׁירִי נָא דַרְכִּי, טֶבַע!

שִׁמְרִי נָא צַעֲדֵי הַהֵלֶךְ,

עֵת עַל גַּלֵּי הֵיכָלִים

מִקָּדְשֵׁי עֶלְיוֹן,

בָּדָד אָנוּעַ.

מֵרוּחַ צָפוֹן וְקָרָה,

הָכִינִי לִי מַחְסֶה וָסָתֶר,

מִקַּרְנֵי שֶׁמֶשׁ צָהֳרָיִם –

נֹעַם צֵל יַעַר הַתְּמָרִים.

וּבְעֵת אָשׁוּבָה,

לִפְנוֹת עֶרֶב,

לִמְעוֹנִי,

בִּנְטוֹת קַוֵּי שֶׁמֶשׁ יָמָּה;

אֶמְצָא נָא רַעְיָה אֲהוּבָה,

וּבְחֵיקָהּ יֶלֶד נָעִים!

כסלו, תרמ"ה. ראדושקאוויץ.

בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ / מרדכי צבי מאנה

שנת ארי' ליב שיינהֻיז לפ"ק

אֶרְאֲךָ, רֵעִי, בִּצְפִירַת תִּפְאָרָה,

רֹאשְׁךָ הַיּוֹם יַעֲנֹד נֵזֶר וַעֲטָרָה,

יָדְךָ אֹחֶזֶת יַד רַעְיָה אֲהוּבָה,

הִיא תִתֵּן לְךָ חַיֵּי נַחַת וָשׁוּבָה –

לִכְבוֹד יוֹם הַכְּלוּלוֹת, יוֹם שִׂמְחָתֶךָ,

יָשִׂישׂ כָּל אוֹהֵב, יוֹבִיל שַׁי עָדֶיךָ,

בִּרְכוֹת יוֹדְעֶיךָ עָפוֹת מִכָּל רוּחַ, –

שִׁמְעָה גַם קוֹלִי לְךָ עַתָּה שָׁלוּחַ:

יוֹם חֲתֻנָּתְךָ גַם יוֹם הָקֵץ הָאָבִיב

יוֹם זֶה יִפְּלוּ הַפְּרָחִים מִסָּבִיב;

נֶגְדְּךָ שַׁדְמוֹת עֵדֶן וּפְרִי הַקַּיִץ,

הֲלֹא תִנְצְרֵמוֹ, תִּבְנֶה לָמוֹ חַיִץ?

אָז עַל כַּנְפֵי גִיל תָּבֹא עֵת הַבָּצִיר,

וּבְרִנָּה תִּשָּׂא אֲלֻמּוֹת הַקָּצִיר,

יָשִׂישׂ לִבְּךָ אָז גַּם עֵת בֹּא הַחֹרֶף,

זֹהַר הַחַיִּים לֹא לְךָ יִפְנֶה עֹרֶף!

א' ניסן, תרמ"ה. ראדושקאוויץ.

הֶאָח! הִנֵּה הָאָבִיב,

מַחְמַד לֵב וָעָיִן,

וּבָעֵת אַבִּיט מִסָּבִיב,

שֶׁלֶג קַר עוֹד אָיִן!

הֶאָח! עַל הַר וָגֶבַע,

שָׁפוּךְ אוֹר וּנְהָרָה,

וּתְחִי בַת-יָהּ הַטֶּבַע,

עוֹדָהּ זֵר תִּפְאָרָה.

הֶאָח! הִנֵּה כָל רֶמֶשׂ,

עָזַב חַגְוֵי אָרֶץ

וּבְנֹעַם קַרְנֵי שֶׁמֶשׁ,

יִחְיֶה, יִפְרֹץ פָּרֶץ.

אֵצְאָה נָּא לָשׂוּחַ,

עַתָּה צַר מִשְׁכָּנִי,

שָׁם חָפְשִׁי אֶשְׁאַף רוּחַ,

אֵדַע כִּי חַי אָנִי!

עִזְבִינִי נָא, מַחֲלָתִי!

סוּרָה נָּא, לֵיל אָמֶשׁ,

הָקִיצִי נָא, לִבָּתִי,

עוּרִי לִקְרָאתִי, שָׁמֶשׁ!

א' דחוה“מ פסח תרמ”ה. ראדושקאוויץ.

זִכָּרוֹן לְיוֹם ד' שֶׁל חוה“מ פֶּסַח, תרמ”ה / מרדכי צבי מאנה

שָׁוְא עָלַצְתִּי, שָׁוְא שׁוֹרַרְתִּי,

עוֹד לֹא בָא הָאָבִיב;

עוֹד תָּגַחְנָה, עוֹד תִּסְעַרְנָה

רוּחוֹת סָבִיב, סָבִיב.

עוֹד מִמְּזָרִים תָּבֹא קָרָה,

סוּפָה מִן הֶחָדֶר,

עוֹד גַּם שֶׁלֶג יַלְבִּין אָרֶץ,

יַשְׁמִיד חִישׁ כָּל הָדֶר.

מַה נּוֹאַלְתָּ רֶמֶשׂ חַלָּשׁ,

מֶה גַּם אַתְּ הַנְּמָלָה!

מֶה עֲזַבְתֶּם מִשְׁכַּן חֹרֶף,

סֵתֶר חַגְוֵי סָלַע?

עַתָּה כָּבָה זֹהַר שָׁמֶשׁ,

עָבִים עַל רָקִיעַ;

שׁוּבוּ תַּחַת מַעֲבֵה אָרֶץ,

עַד אָבִיב יוֹפִיעַ.

גַּם אָנֹכִי אֵשֵׁב בָּיְתָה,

לֹא אֵצֵא לָשׂוּחַ;

עַד יוֹם אוֹרָה, אָנָּא אֵלִי,

אַמֶּץ בִּי הָרוּחַ!

יום ד' דחוה“מ פסח, תרמ”ה. ראדושקאוויץ.

נוּסַח מַצֶּבֶת הַמְשׁוֹרֵר טוּר ז"ל / מרדכי צבי מאנה

נְעִים שִׁירֵי צִיּוֹן כִּנּוֹרֵךָ אַיֵּהוּ?

פֶּה קָדוֹשׁ, פֶּה טָהוֹר אַיֵּה קוֹלֵהוּ?

תַּחַת זֹאת הָאֶבֶן בִּסְעִיף אֲדָמָה,

לְשׁוֹן זָהָב יָרְדָה דוּמָה, נֶאֱלָמָה.

יָמֶיךָ – הָהּ! – קָצְרוּ, רַב עֲלִילִיָּה!

זָקַנְתָּ – לֹא בַשָּׁנִים – אַךְ בַּתּוּשִׁיָּה.

אַךְ שָׁנִים אַרְבָּעִים וְחָמֵשׁ חָיִיתָ,

בָּמוֹ שֵׁם עוֹלָם לְךָ, מְשׁוֹרֵר, קָנִיתָ;

בָּם חֳלִי וּמַדְוֶה דִּכְּאוּ רוּחֶךָ,

רִישׁ וּמִגְעֶרֶת גַּם הֵם סָבְבוּ עָלֶיךָ.

יוֹם, יוֹם אִמַּצְתָּ, עוֹרַרְתָּ הָרוּחַ,

עַל עֶרֶשׂ דְּוָי כָּתַבְתָּ עַל לוּחַ;

קָרָאתָ, הָגִיתָ, הַכִּנּוֹר עוֹרַרְתָּ,

בְּעֹז וּבְרֶגֶשׁ שִׁירֵי קֹדֶשׁ שַׁרְתָּ.

יָדַעְתָּ כִּי מַהֵר תַּעֲזֹב חַיֵּי אָרֶץ,

הִגָּיוֹן אַל-מוּת הִשְׁכִּיחֲךָ כָּל קָרֶץ;

וּבְעוֹדְךָ חַי שָׁמַיְמָה כָּלְתָה נַפְשֶׁךָ.

דּוּמָם סָבַלְתָּ לְתִמְהוֹן לֵב יוֹדְעֶיךָ,

הֵם מַהֲלָלְךָ בִּדְמָעוֹת יְתַנּוּ עַתָּה.

טֶרֶם כָּל רוּחֲךָ הוֹצֵאתָ הָהּ! מַתָּה,

וַתָּשָׁב אֶל חֵיק יָהּ נַפְשְׁךָ הָעֲדִינָה,

רַק אוֹתָנוּ עָזַבְתָּ לִנְהִי וְקִינָה.

ורוחו שב אל אלהים לפ"ק

נפתלי זאב ב"ר יעקב יהודה טור.

תנצב"ה.

קַח נָא זֹאת הַתְּמוּנָה,

לְאוֹת אַהֲבָה וֶאֱמוּנָה,

גַּם לִבִּי גַּם רוּחִי

נְתוּנִים פֹּה עִם לוּחִי!

ניסן, תרמ"ה, ראדושקאוויץ.

קַח צֶלֶם פָּנֵינוּ,

אִתְּךָ לְמִשְׁמֶרֶת;

כִּי אוֹהֲבֶיךָ שְׁנֵינוּ,

יַחַד בַּחוֹבֶרֶת.

ניסן, תרמ"ה, ראדושקאוויץ.

שֶׁמֶשׁ אָבִיב נָטָה יָמָּה

עַד לִקְצוֹת שָׁמָיִם;

זִיו חַכְלִילִי הוּצַק שָׁמָּה,

תַּאֲוָה לָעֵינָיִם.

סָבִיב תִּשְׁלַט שַׁלְוַת הַשְׁקֵט,

עָלֶה בַּל יִתְעוֹרֵר;

עַל רֹאשׁ גַּבְנוּן בָּדָד, דּוּמָם,

יוֹשֵׁב לוֹ הַמְשׁוֹרֵר.

מַה נָּעַמְתָּ, תֹּר הָאָבִיב!

הוֹדְךָ מִי יַשְׁמִיעַ?

תִּקְוֹת אֱנוֹשׁ כִּי תָבֹאנָה,

יוֹם אֶל יוֹם יַבִּיעַ.

רוּחַ נוֹאָשׁ יָשׁוּב יֶחִי

יַחְשֹׁב רָב-מַחֲשָׁבוֹת;

יִשְׁכַּח מֹרֶךְ, רִפְיוֹן גֵּווֹ,

יִשְׁאַף אַךְ נִשְׂגָּבוֹת.

* * *

סָבִיב תִּשְׁלַט שַׁלְוַת הַשְׁקֵט

הַס, קוֹל מַשַּׁק כָּנָף!

רוּחַ צַח עַל פָּנַי עָבָר,

יָנַע גַּם כָּל עָנָף.

הִיא הַחֲסִידָה חַשְׁרַת אֵבֶר,

זַכַּת גֵּו כַּסֹּלֶת;

שָׁם בַּמְּחוּגָה הָלְאָה, מָעְלָה,

תֶּחֱצֶה יַם הַתְּכֵלֶת!

הָהּ, מִי יִתֵּן כַּנְפֵי נֶשֶׁר¹

לִי, גַּם לִי תוֹלֵעָה!

אוֹ כְאָדָם לוּ רַק חָפְשִׁי

אֵשֵׁב אוֹ אֵצֵאָה.

אָז אָעוּפָה, אֶסַּע קֵדְמָה,

שָׁם שָׁר מֵת הַלֵּוִי;

שָׁם עַל שַׁדְמוֹת בָּר וָפֶרִי

חִישׁ יֵחָשֵׂךְ כְּאֵבִי.

אַיֵּךְ, אַיֵּךְ, אַדְמַת קֹדֶשׁ

רוּחִי לָךְ הוֹמִיָּה;

אַוִיר אַרְצֵך חַיֵּי נָפֶשׁ,

מַרְפֵּא גַּם לַגְּוִיָּה.

אַוִיר אַרְצֵך חַיֵּי נֶפֶשׁ,

יָעִיר בִּי הִגָּיוֹן;

מַחֲזוֹת נֹעַם, מַחֲזוֹת קֹדֶשׁ,

אֶרְאֶה בְּחִזָיוֹן:

שֶׁמֶשׁ מַזְהִיר הֵאִיר אֶרֶץ,

יַבְרִיק טַל עַרְבָּיִם;

שִׁיר הָאִכָּר בָּרִיא, רַעֲנָן,

נִשְׁמָע מֵאַפְסָיִם.

קוֹל הֶחָלִיל מִשְּׂפַת נָּחַל,

רוֹעֶה יַשְׁקְ הָעֵדֶר;

קוֹל שִׁיר נָעִים, שִׁירַת עַלְמָה,

שָׁם בִּפְנִים הֶחָדֶר.

עֲלֵי שַׁדְמוֹת בָּר וָפֶרִי

אֶעֱבוֹד גַּם אָנֹכִי;

אֶעֱבוֹד, אָשִׁיר, אֶשְׁאַף רוּחַ,

אוּלַי יָשׁוּב כֹּחִי.

אֶשְׁכַּח עָצְבִּי, תּוּגַת נַפְשִׁי,

עַל תִּקְוֹתַי כָּלוּ;

יָמִים טוֹבִים, חַיֵּי שֶׁקֶט,

נֶגְדִּי עוֹד יִצְהָלוּ.

אַיֵּךְ, אַיֵּךְ, אַדְמַת קֹדֶשׁ

רוּחִי לָךְ הוֹמִיָּה?!

לוּ גַּם אַתְּ גַּם אָנִי יַחְדָּו,

נָשׁוּב עוֹד לִתְחִיָּה! —

בחדש האביב, תרמ"ו (1886), ראדושקאוויץ.

[כָּל כּוֹכְבֵי שַׁחַק יַרְגִּיעוּ, יָנוּחוּ] / מרדכי צבי מאנה

כָּל כּוֹכְבֵי שַׁחַק יַרְגִּיעוּ, יָנוּחוּ,

עַל חוּג רָקִיעַ חֶרֶשׁ יֵלֵכוּ,

וּמִבְּרַק נָגְהָם יֵלְכוּ קַרְנָיִם,

כַּשֹּׁהַם וָנֹפֶךְ יְנוֹצְצוּ, יָאִירוּ;

בְּאוֹר יְקָרוֹת יַבְרִיקוּ, יַזְהִירוּ,

וִיגָרְשׁוּ עֲלָטָה מִכָּל אַפְסָיִם.

כַּכֶּסֶף בַּכּוּר מְצֹרָף שִׁבְעָתָיִם,

כְּלִבְנַת הַבְּדֹלַח, כְּטֹהַר שָׁמָיִם,

כָּכָה זִיו הַלְּבָנָה הֲדַר הַיָּרֵחַ,

אִם בָּאָה הַחַרְסָה שָׁקְעָה הַשָּׁמֶשׁ.

הַיָּרֵחַ יִרְדּוֹף שׁוֹאָה וָאָמֶשׁ,

וּלְעִמְקֵי אֲבַדּוֹן יִבְרַח בָּרוֹחַ.

בִּשְׁמֵי מָרוֹם גָּבוֹהַּ עַל גָּבוֹהַּ

וּמְנוֹרוֹת לִרְבָבוֹת תִּכֵּן אֱלוֹהַּ,

כְּסִילֵי שַׁחַק שַׂרְפֵי שָׁמָיִם,

כּוֹכְבֵי לֶכֶת יִנְצְרוּ מַהֲלָכָמוֹ;

בְּמַסְלוּל וּמַעְגָּל אֱלוֹהַּ שָׁת לָמוֹ,

וְיַרְעִיפוּ לָאָרֶץ בִּרְכָתָם לִרְגָעִים.

תרמ"ו. ראדושקאוויץ.

נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתוֹתַיִך

נֹפֶת תִּתֵּנָה גַּם יָדַיִך;

אַשְׁרֵיך, אַשְׁרֵי אֲבוֹתַיִך!

לוּ כֹה יִמְתָּקוּ גַּם חַיַּיִך!

תרמ"ו. ראדושקאוויץ.

עַכְבָּר קָטֹן, חַלָּשׁ, אִמּוֹ תֵּנִיקֵהוּ,

בִּפְתוֹתֵי לֶחֶם נִקֻדִּים תָּמִיד תַּרְוֵהוּ.

בִּנְקִיק חוֹר בַּקִּיר, שָׁם שַׁאֲנָן יָנוּחַ;

בְּגָדְלוֹ יִתְאוֹנֵן כִּי פְחָדִים יִתְקְפוּהוּ:

הָאָדָם, הֶחָתוּל, מְנוּחָה יַדְרִיכוּהוּ!

לְהַשְׁמִידוֹ יֶאֱרוֹבוּ, רֶשֶׁת בְּכָל רוּחַ!…

הָאָדָם קָטֹן, חַלָּשׁ, אִמּוֹ תֵּנִיקֵהוּ,

בְּעֶרֶשׂ הַיַּלְדוּת שַׁאֲנָן אִמּוֹ תַּשְׁכִּיבֵהוּ,

תִּשָּׁקֵהוּ, תְּחַבְּקֵהוּ, תָּשִׁיר לוֹ שִׁיר נָעִים;

בְּגָדְלוֹ יִתְאוֹנֵן כִּי צָרוֹת יִתְקְפוּהוּ,

הַמַּחְסוֹר וְהַדְּאָגָה מְנוּחָה יַדְרִיכוּהוּ,

הֵם יָמִיתוּ רִגְשׁוֹתָיו, כָּל רֶגֶשׁ חַיִּים!…

שָׁם קַן צִפּוֹר בְּקִרְבּוֹ יָנוּחוּ צְעִירִים,

אִמָּם תְּסוֹכֵךְ עָלֵימוֹ, תְּיַשְׁנֵם בְּשִׁירִים,

לֹא תֵלֶא מֵעוּף לֶאֱסוֹף לָמוֹ תּוֹלָעִים;

עַל גּוֹזְלֶיהָ תְּרַחֵף תּוֹשִׁיט בְּפִיהָ

בְּאַהֲבָה אֶת הַצַּיִד אֲשֶׁר הֵבִיאָה,

הָרוּחַ חִנָּם יָנִיעַ, הֶאָח! עֶרֶשׂ נָעִים.

שָׁם אִישׁ רֹבֶה קַשָּׁת כּוֹנֵן חִצֵּיהוּ,

חִישׁ חִצָּיו יָעוּפוּ, וְהַקֵּן אַיֵּהוּ?…

הָאֵם עַל הַבָּנִים, בְּדָמָם יִתְבּוֹסָסוּ!

שָׁם פְּרִיץ חַיּוֹת שִׁנָּיו מְתֻלָּעִים,

בִּדְמֵי עוֹלָלִים אֵלֶּה קְרָבָיו מְמֻלָּאִים,

עַל לֹא חָמָס בְּכַפָּם, לֹא עַוְלָה עָשׂוּ! –

שָׁם יִתְחוֹלֵל סַעַר, הָרִים מְפוֹצֵץ,

תַּחַת שׁוֹאָה יִתְגַּלְגָּל, כְּקֶטֶב יִתְרוֹצֵץ

וְיַעֲקֹר קֵן מִשֹּׁרֶשׁ, הָאֶפְרוֹחִים נֻפָּצוּ!

שָׁם עַיִט מְעוֹפֵף, וְטַרְפּוֹ בְּפִיהוּ,

אֵם אֶפְרוֹחִים רַכִּים הִיא תַשְׂ בִּיעֵהוּ.

וְהֵם יִגְוְעוּ בְרָעָב, מִסְפַּר יְמֵיהֶם חֻצָּצוּ!…

בִּינָה, בֶּן אָדָם, אִישׁ נִבְעָר מִדַּעַת

אִם יָדְךָ בַּכֹּל משֶׁלֶת הִנְּךָ אַך תּוֹלַעַת.

חַלָּשׁ וְרָפֶה, מוּל סַעֲרַת הַתֵּבֵל!

צָרוֹת מַאֲלִיפוֹת, תַּחַת שׁוֹאָה יִתְגַּלְגָּלוּ

יַחֲרִימוּ, יַשְׁחִיתוּ, וְהֵם לֹא יִכְלוּ.

אִם בַּבֹּקֶר צָחַקְתָּ בָּעֶרֶב, הָהּ! הִנֵּה אֵבֶל! –

בִּהְיוֹתְךָ עוּל יָמִים אָז כַּבִּיר כֹּחֶךָ,

תִּשְׂחַק לַהֲמוֹן תֵּבֵל, בְּאִמְּך מִבְטָחֶךָ

וְתִגְדַּל, הָהּ! אָז הִנְּך אֵין אוֹנִים,

תִּדְכֶּה, תָּשׁוּחַ תַּחַת סֵבֶל צָרוֹתֶיך,

תִּקְרָא נוֹאָשׁ, כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ

לֹא תָכִיל כֹּחַ מוּל מִקְרִים שׁוֹנִים.

כְּמִקְרֵה קַן צִפּוֹר כֵּן מִקְרֵה בֵיתֶך:

הָאֵיד יָסֹל דַּרְכּוֹ לַעֲבוֹר עָלֶיך,

שָׁם עָשִׁיר, אֶבְיוֹן, נְגִידִים, עֲנִיִּים!

שָׁם בַּיִת הָפוּךְ עֵינַי תֶּחֱזֶינָה,

שָׁם אֶבְיוֹן גּוֵֹעַ עֵינַי תִּרְאֶינָה,

שָׁם רוֹצֵחַ בַּסֵּתֶר שׁוֹאֵף דְּמֵי נְקִיִּים.

לוּ כְּחֶבֶל הַצִּפּוֹר כֵּן גַּם גּוֹרָלֵנוּ –

אָז מְאֻשָּׁרִים הָיִינוּ כָּל יְמֵי חַיֵּינוּ,

הִיא לֹא תֵדַע צַעַר, נְהִי וְקִינָה.

הֲלֹא כָּל יָמֶיהָ לְשִׂמְחָה תוֹצָאוֹת,

לֹא תִדְאַג לֶעָתִיד, לֹא תֵדַע הַבָּאוֹת,

תְּבַלֶּה מִסְפַּר יָמֶיהָ בְּקוֹל רִנָּה.

אַךְ אֱנוֹשׁ אָנוֹשׁ גֶּבֶר אֵין כֹּחַ,

בִּמְעַט יְמֵי חַיָּיו לֹא יִמְצָא מָנוֹחַ.

הַדְּאָגוֹת יְטַלְטְלוּהוּ טַלְטֵלָה גָבֶר

מִימֵי נְעוּרָיו מֵעֵת יִפְקַח עֵינֵיהוּ,

אָז שַׁלְוָתוֹ נֶעְדָּרָה, הַדְּאָגָה תִתְקְפֵהוּ,

תִּתְקְפֵהוּ, תְּלַוֵּהוּ עַד רִדְתּוֹ קָבֶר.

(ימים אחדים לפני מותו, בצאת אחיו לבוא במסורת ברית התנאים)

רְגָעִים אֲחָדִים לִי עַתָּה נִשְׁאָרוּ

כִּי חַבְלֵי הַשֵּׁנָה עַפְעַפַּי סָגָרוּ;

גַּם רִפְיוֹן גּוּפִי, מַחֲלָתִי הַזְּעוּמָה

תִּמְנַע אֶת יָדַי מִכְּתוֹב לְךָ מְאוּמָה.

לוּ רַק יָכֹלְתִּי כִּי עַתָּה הֵן בָּאתִי,

כִּי יוֹם שִׂמְחָתְךָ הוּא גַּם יוֹם שִׂמְחָתִי.

עַתָּה בִּרְכַּת לִבִּי תַּחְתַּי הוֹלַכַת [הוֹלֶכֶת]

כִּי תִקְשֹׁר הַקֶּשֶׁר בְּשָׁעָה מֻצְלַחַת,

כִּי תְהִי לְךָ רְעוּתְךָ יֶשַׁע וָעֵזֶר,

כִּי תַעֲנֹד אוֹתָהּ תָּמִיד בְּרֹאשְׁךָ כַּנֵּזֶר.