יוסף יואל ריבלין

1

   "שְׁכוּלָה, אֲכוּלָה, / לָמָּה תִבְכִּי,

   הֲנוֹאַשׁ לִבֵּךְ / מֵאֲשֶׁר תְּחַכִּי?'

   “קִצִּי נִמְשַׁךְ2 / וְאָרַךְ חָשְׁכִּי!”

   ’הוֹחִילִי3, עֲנִיָּה, / כִּי־עוֹד מְעַט, כִּי

   אֶשְׁלַח מַלְאָךְ / לְפַנּוֹת דַּרְכִּי,

   וְעַל־הַר צִיּוֹן / אֶנְסֹךְ4 מַלְכִּי,

יָבוֹא מְבַשֵּׂר / לְפַנּוֹת שְׁבִילָךְ –

אִמְרוּ לְצִיּוֹן5 / יְיָ מָלָךְ,

הִנֵּה מַלְכֵּךְ / עוֹד יָבוֹא לָךְ!'


   "לְאֵלִי, אֵלִי, / כַּמָּה אֲיַחֵל,

   וְעַד־אָן תִּמְשֹׁךְ/ גָּלוּת הַחֵל6,

   וּבְנֵי רָחֵל7 / גְּזוּזִים כְּרָחֵל?

   וַאֲנִי בְכָל־זֹאת / תָּמִיד אֲיַחֵל!"

'הוֹחִילִי, עֲנִיָּה, / לְפוֹקֵד וּמֹחֵל8,

כִּי לֹא לְעוֹלָם / בָךְ אֲנִי בֹחֵל9,

עוֹד מְעַט וְהָיִית / לִי וַאֲנִי לָךְ –

אִמְרוּ לְצִיּוֹן / יְיָ מָלָךְ,

הִנֵּה מַלְכֵּךְ / עוֹד יָבוֹא לָךְ!'


   "מָתַי יִקְרַב / וְיַגִּיעַ הַתּוֹר10,

   סָתוּם וְחָתוּם11 / מָתַי תִּפְתֹּר,

   אַרְמוֹן זָרִים12 / מָתַי תִּסְתֹּר?13"

   הוֹחִילִי, עֲנִיָּה, / לְמַחְסֶה וּמִסְתּוֹר14,

   כִּי עוֹד יֵשׁ לָךְ / מַרְפֵּא וּמַעְתּוֹר15,

   וְיִדֹּם כַּפְתּוֹר16 / כְּיוֹם אִי כַפְתּוֹר17,

וְיָצִיץ בְּמִצְחֵךְ / צִיץ18 אֲשֶׁר הֻשְׁלָךְ –

אִמְרוּ לְצִיּוֹן / יְיָ מָלָךְ,

הִנֵּה מַלְכֵּךְ / עוֹד יָבוֹא לָךְ!'


   "הֲמוֹנִי לְפָנִים / בְּאַחַת נִטְבָּע19,

   וּמִנֹּף וּבָבֶל / בְּקָרוֹב נִתְבָּע20;

   הֱיוֹת אֲנִי עוֹד / כְּעַיִט נִצְבָּע21,

   נִקְבְּצוּ עָלַי / שָׂרִים אַרְבַּע22,

   וְאָכַל23 בְּשָׂרִי / וְעוֹד לֹא יִשְׂבָּע!"

   ’הוֹחִילִי, עֲנִיָּה, / לְצוּר, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע

כִּי בֹא יָבֹא / דּוֹד24 אֲשֶׁר הָלָךְ –

אִמְרוּ לְצִיּוֹן / יְיָ מָלָךְ,

הִנֵּה מַלְכֵּךְ / עוֹד יָבוֹא לָךְ!'


  1. שיר זה שיך לסוג שירי הגאולה, שהיו נוהגים לאמרם בשבתות. שיר זה הוא לשבת הרביעית אחרי הפסח. בראשי הבתים נמצא השם “שלמה” (ש‘כלה, ל’אלי, מ‘תי, ה’מוני). ומלבד זה נמצא השם בש‘ של “שכולה” בחצי הראשון של השורה הראשונה ובמלה “למה”, הראשונה בחצי השני של השורה הזאת. השיר הזה הוא שיחה בין הקב“ה ובין כנסת־ישראל. ”שכולה וכו’“ דברי הקב”ה. “קצי נמשך” דברי ישראל וכן הלאה.  ↩

  2. קצי נמשך: הגלות נמשכת ואין הקץ “קץ הגלות” מגיע.  ↩

  3. הוחילי: קוי.  ↩

  4. אנסך: אמשח.  ↩

  5. אמרו לציון וכו‘ הנה מלכך וכו’ פסוקי תנ“ך הם, והם חוזרים בסוף כל בית בתור ”חוזר".  ↩

  6. גלות החל: כונתו לגלות ספרד, (בשם הר' דוד ילין) והמשורר משתמש במבטא זה מקצר מפסוק בעובדיה פרק א‘ כ’.  ↩

  7. בני רחל: ישראל.  ↩

  8. לפוקד ומוחל: פוקד עין לשונאיו ומוחל לאוהביו.  ↩

  9. בוחל: מואס.  ↩

  10. התור: הזמן של הגאולה.  ↩

  11. סתום וחתום: עת הקץ והנסתר מכל אדם, וכן נזכר בדניאל פרק י"ב, ט'.  ↩

  12. ארמון זרים: ממשלת האויב.  ↩

  13. תסתר: תהרס.  ↩

  14. מסתור: מקום להסתר, לחסות, כמו מחסה.  ↩

  15. מעתור: חנינה ורצוי, וכונתו תבוא עוד עת שה' ירצה אתכם.  ↩

  16. כפתור כונתו לאויבים. בתנ"ך נזכר יושב האי כפתור ומשם יצאו פלשתים.  ↩

  17. כיום אי כפתור: יום שהֻכו בו הפלשתים כנזכר בירמיה פרק מ"ז ד'.  ↩

  18. ציץ: כזר אשר השלך מראשך.  ↩

  19. באחת נטבע: סבל מאויב יחיד, פעם מבבל ופעם ממצרים.  ↩

  20. 118  ↩

  21. היות אני עוד כעיט נצבע: הייתי אני כזה שנקבץ עליו העיט הנצבע בדם טרפו.  ↩

  22. שרים ארבע: ארבע מלכויות המציקות לישראל נזכרות בספר דניאל.  ↩

  23. ואכל: העיט.  ↩

  24. דוד: הוא הקב"ה.  ↩

1

שְׁבִיָּה עֲנִיָּה / בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה

לְקוּחָה לְאָמָה / לְאָמָה מִצְרִיָּה2

מִיּוֹם עֲזַבְתָּהּ / לְךָ הִיא צוֹפִיָּה3

הָשֵׁב שְׁבוּתָהּ, / רַב הָעֲלִילִיָּה4,

וְאֹם עֲשִׂירִיָּה5 / תִּהְיֶה שְׁלִישִׁיָּה6,

וְחִישׁ7 קַל מְהֵרָה / וּבַשְּׂרָהּ בְּאֵלִיָּה:8

  רָנִּי, בַּת־צִיּוֹן, הִנֵּה מְשִׁיחֵנוּ –

  לָמָּה לָנֶצַח תִּשְׁכָּחֵנוּ?


לְכָל תִּכְלָה9 יֵשׁ / קֵץ ואֵין קֵץ לְפִרְצִי,

כָּלוּ שְׁנוֹתַי / וְאֵין מְתֹם10 לְמַחֲצִי,

שָׁכַנְתִּי בְגָלוּת / טְבוּעָה בְּבֻצִּי

וְאֵין תּוֹפֵשׂ מָשׁוֹט / אֳנִיָּה לְהוֹצִיא

עַד אָנָה יְיָ, / תַּאֲרִיךְ קִצִּי11?

מָתַי קוֹל הַתּוֹר12 / יִשָּׁמַע בְּאַרְצִי?

  שִׁמְךָ עָלֵינוּ נִקְרָא13 אַל תַּנִּיחֵנוּ –

  לָמָּה לָנֶצַח תִּשְׁכָּחֵנוּ?


מְחוּצִים וּלְחוּצִים / סוֹבְלֵי מַעֲמָס14,

בְּזוּזִים וּגְזוּזִים / נְתוּנִים לְמִרְמָס

עַד אָנָה יְיָ, / אֶזְעַק חָמָס –

וּלְבָבִי־בְקִרְבִּי / הִמֵּס יִמָּס.

זֶה כַמָּה שָׁנִים / עוֹבְדִים לְמַס,

יִשְׁמָעֵאל כְּאַרְיֵה / וְעֵשָׂו כְּתַחְמָס15

  זֶה יַנִּיחֵנוּ וְזֶה יִקָּחֵנוּ16

  לָמָּה לָנֶצַח תִּשְׁכָּחֵנוּ?


הֲקוֹלֵךְ17 זֶה הַקּוֹל, / גּוֹלַת אֲרִיאֵל18?

עִלְזִי וְצַהֲלִי, / בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל,

לְעֵת הָרָשׁוּם / בְּסֵפֶר דָּנִיּאֵל.

וּבָעֵת הַהִיא19 / יַעֲמֹד מִיכָאֵל

וְיִקְרָא עַל הָר: / “וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל”

אָמֵן וְאָמֵן20 / כֵּן יַעֲשֶׂה הָאֵל.

  כִּימוֹת עִנִּיתָנוּ כֵּן תְּשַּׂמְּחֵנוּ

  לָמָּה לָנֶצַח תִּשְׁכָּחֵנוּ?


  1. גם שיר זה שיך לסוג שירי הגאולה. והיו אומרים אותו ביוצר לשבת א‘ אחרי הפסח. בראש ד’ הבתים השם “שלמה” (ש‘ביה, ל’כל, מ‘חוצים, ה’קולך). גם הוא שיחה בין הקב“ה ובין כנסת ישראל. שלשת הבתים הראשונים דברי ישראל; הרביעי דברי ה'. בסוף כל בית חוזר הפסוק ”למה לנצח תשכחנו".  ↩

  2. לאמה, לאמה מצריה: כמו עבד לעבדים, ופרושו עם ישראל לקוח להיות לשפחה לישמעאל בן הָגָר שפחת שרה.  ↩

  3. צופיה: מצפה ומקוה.  ↩

  4. רב העליליה: גדל המעשה, היינו ה' העושה גדולות ונפלאות.  ↩

  5. ואם עשיריה: לאם שנשאר ממנו רק החלק העשירי.  ↩

  6. שלישיה: חשובה כולד השלישי לבטן, כמו שנאמר: עגלה שלישיה".  ↩

  7. וחיש: לשון צווי.  ↩

  8. ובשרה באליה וכו' ובשר אותה באליהו אשר יבשר לאמור: “רני בת ציון הנה משיחנו”.  ↩

  9. תכלה: וכו' לכל דבר שמקוים שיבוא לו סוף.  ↩

  10. מתם: רפואה המשלימה את החסר.  ↩

  11. קצי: קץ הגלות.  ↩

  12. התור: זמן הגאולה.  ↩

  13. שמך וכו' פסוק בירמיהו.  ↩

  14. מעמס: משא שהאויב מעמיס עליהם.  ↩

  15. תחמס: עוף טורף.  ↩

  16. זה ינחנו וזה יקחנו: כשישמעאל מניח אותו לוקח אותו עשו וכשעשו מניחו לוקח אותו ישמעאל ואין לו מנוחה לרגע.  ↩

  17. הקולך וכו‘: מכאן עד “גואל” דברי ד’.  ↩

  18. אריאל: כנוי לישראל.  ↩

  19. ובעת ההיא וכו': רומז על זמן הגאולה שאז יקום המלאך מיכאל “השר” כמספר בספר דניאל פרק י"ב א.  ↩

  20. אמן ואמן וכו' עד הסוף דברי ישראל.  ↩

1

שְׁזוּפָה נְזוּפָה / בְּשִׁבֹּלֶת2 שְׁטוּפָה,

מַה־לָּךְ כְּפוּפָה / בְּלִי קוֹמָה זְקוּפָה

תֵּשֵׁב עֲטוּפָה / כְּשׁוֹשַׁנָּה קְטוּפָה?

בְּכָל עֵת אֲשֶׁר תָּגוּר3 / כְּלֵי מָוֶת חָגוּר

תְּצַפְצֵף4 כְּעָגוּר / בְּתוֹךְ מַסְגֵּר5 סָגוּר.

  הֱיֵה לָהּ צוּר צִנָּה6,

  מְאוּסָה7 תִהְיֶה לְרֹאשׁ פִּנָּה8.


לִפְנֵי מְשַׂנְאִי / אֲנִי תָמִיד נִכְנָע,

רַעֲנָן וְשַׁאֲנָן9 / וַאֲנִי נָד וְנָע,

יִלְעַג וְיִשְׁאַג / וְיָדוֹ לֹא יִמְנָע10.

אֲקַוֶּה לְעֵת מַרְפֵּא / וְאוֹחִיל וַאֲצַפֶּה,

וְאָשִׂים יָד עַל פֶּה / בְּלֵב נִכְפֶּה וְנִסְפֶּה11

  כְּחַנָּה מוּל פְּנִנָּה12.


  1. גם שיר זה שייך לשירי הגאולה. משיר זה נדפסו כאן רק שני הבתים הראשונים אותיות ש‘ ל’ מהשם שלמה. גם הוא שיחה. והוא יוצר לשבת ה' אחרי הפסח.  ↩

  2. בשבלת: בשבלת המים של ים הצרות.  ↩

  3. בכל עת אשר תגור וכו': בכל עת אשר היא תגור מפני האויב החגור בכלי מות להמיתה ולענותה.  ↩

  4. תצפצף: כמו עגור שהוא סגור בתוך –  ↩

  5. מסגר: כלוב.  ↩

  6. צנה מגן.  ↩

  7. מאוסה: שמאס בה ד'.  ↩

  8. ראש פנה: כאבן ששמים אותה בראש פנת הבנין.  ↩

  9. רענן ושאנן: הוא האויב.  ↩

  10. וידו לא ימנע: האויב מלהכות אותנו.  ↩

  11. נכפה ונספה: שפל ונדכא.  ↩

  12. כחנה מול פנינה: שהיתה עצובה מפני הכעס שכעסה אותה פנינה העליזה והמצליחה.  ↩

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!
המלצות על הסדרה, מחזור, או שער או על היצירות הכלולות
0 קוראות וקוראים אהבו את הסדרה, מחזור, או שער
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.