א

בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל, בְּהָרִיעַ בָּעִיר רִאשׁוֹנָה קוֹל שׁוֹפָר,

וּקְרִיאַת תְּהִלִּים מְהַדְהֶדֶת וּמְעוֹדֶדֶת הָעָם לִתְשׁוּבָה,

וִיהִי לְחֶרְדַּת אֱלֹהִים לֵב כָּל אִישׁ יְהוּדִי הַשָּׁקוּעַ

בְּהַבְלֵי הָעוֹלָם וּמַסִּיחַ מִן הָעִקָּר אֶת הַדַּעַת – – –

הַיַּעַר, הַנִּיר וְהַנַּחַל – פְּנֵיהֶם לֹא כִּתְמוֹל וְשִׁלְשׁוֹם,

אֵימַת יוֹם הַדִּין בָּם מְחַלְחֶלֶת, וֶאֱמֶת אֲדֹנָי הַדַּיָּן;

כְּמוֹ רַחֲמִים יְבַקְשׁוּ מִשָּׁמַיִם הַפְּרוּשִׂים עֲלֵיהֶם בְּתֹם נֶצַח:

אָנָּא, הֱיוּ מְלִיצֵי ישֶׁר בַּעֲדֵנוּ וּבְעַד כָּל הָעוֹלָם!

… בֹּקֶר חָדָשׁ – כְּשָׁלִיחַ מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה בָּא לָעִיר,

שׁוֹמֵר אֶת סוֹדוֹ, אַךְ דּוֹבֶרֶת בַּת קוֹל שְׁתִיקָתוֹ בְּרָמָה…

בְּעַיִן אֱלוּלִית נֶעֱצֶבֶת יַשְׁקִיף, יִתְבּוֹנֵן עַל סְבִיבָיו,

וְהוּא כְּעוֹקֵב חֶרֶשׁ חֶרֶשׁ אַחֲרֵי מַשֶּׁהוּ מְאֹד מֻפְלָא!

מֵעֵבֶר הַנָּהָר מְנַשֶּׁבֶת רוּחַ קְרִירָה וְקוֹדֶרֶת –

הָאוֹת הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַחֹרֶף, מְבַשֵּׂר אֶת בּוֹאוֹ הַקָּרוֹב!

נוֹשְׁרִים אַט עָלִים שֶׁהִצְהִיבוּ, צוֹנְחִים דּוּמִיָּה לָאֲדָמָה,

מְקַבְּלִים גְּזַר־דִּינָם בְּלִי תַּרְעֹמֶת, כְּדֶרֶךְ עַנְוֵי הָעוֹלָם,

וְעַל מִשְׁכָּבָם שָׁם יָנוּחוּ בְּשָׁלוֹם לְרַגְלֵי הָאִילָן

הַפּוֹרֵק אֶת עֶדְיוֹ, כְּיוֹדֵעַ כִּי בָּא יוֹם הַדִּין הַגָּדוֹל!

אָז יִזְכֹּר הָאָדָם מִי וּמַה הוּא, וְנָתַן אֶל לִבּוֹ וְהָגָה:

“כַּחֲלוֹם”… “כְּאָבָק הַפּוֹרֵחַ”… “יְסוֹדוֹ וְסוֹפוֹ – הֶעָפָר!”

“אֱלוּל…” מִלִּבּוֹ הוּא גוֹנֵחַ, רֵאשִׁית וְאַחֲרִית בּוֹ יִשָּׁקוּ, –

וְכָךְ יְמֵי חַיֵּינוּ בָּאָרֶץ – עַל גְּבוּל הֶעָבָר וְהַבָּא

נִצָּב הַהֹוֶה, וְתוֹהֶה הוּא: אֲנִי, מִשֶּׁל מִי אָנֹכִי?!

וּבְבֵית הָרַבִּי אֱלִיעֶזֶר חֲסִידִים בִּדְבֵקוּת יִתְפַּלֵּלוּ

בִּמְסִלָּה חֲדָשָׁה סְלָלוּהָ צַדִּיקִים יַעֲלוּ לֵאלֹהִים, –

וְהִיא דֶרֶךְ קֹדֶשׁ, לֹא יְדָעוּהָ דוֹרוֹת רִאשׁוֹנִים, עַד שֶׁקָּם

הַבֶּעְשְׁ"ט הַקָּדוֹשׁ וְהַדֶּרֶךְ הֶרְאָה לַהוֹלְכִים אַחֲרָיו.

הוּא גִלָּה אֶת הַסּוֹד – הוּא הָאֹפֶן לְדַבֵּר בְּפַשְׁטוּת לַבּוֹרֵא,

כְּדַבֵּר הַתִּינוֹק אֶל אָבִיהוּ: מִלֵּב אֱלֵי לֵב – בֶּאֱמוּנָה,

וּכְסַפֵּר הָאִשָּׁה עִם הַבַּעַל, בְּסוֹד הַזִּוּוּג הָעֶלְיוֹן – – –

…וּבַחְדֹּל הַקּוֹלוֹת וְשׁוֹקֵעַ נַחְשׁוֹל הַ“יְהִי רָצוֹן” הָאַדִּיר,

וּ“בִזְכוּת שְׁלשׁ־עֶשְׂרֵה מִדּוֹתֶיךָ” יִזְעַק אַהֲרֹן הַמְלַמֵּד –

הוּא “אִישׁ הַתְּהִלִּים” הַיָּדוּעַ מִיָּמִים יָמִימָה בֶּאֱלוּל, –

וַחֲסִידִים בִּנְשָׁמָה מְחֻדֶּשֶׁת שׁוֹתִים “לְחַיִּים” בְּלֵב קַל,

כְּחוֹזְרִים מִנְּסִיעָה מְמֻשֶּׁכֶת בְּלֶב יָם מִתְגָּעֵשׁ וְזוֹעֵף, –

עוֹד נֶפֶשׁ הָרַבִּי מִשְׁתּוֹחַחַת, פָּנָיו לַחַלּוֹן, וְחָזָה

תְּמוּנַת אֵל שַׁדַּי שָׁם בָּאֹפֶק, בֵּין עַרְפִלֵּי סְתָו חֲרִישִׁים,

שֶׁבָּאוּ עִם אֱלוּל הָעִירָה, מֵעֵבֶר הַסַּן הָרָחָב,

וּפְנֵיהֶם מוּעָדוֹת אֶל הַחֹרֶשׁ – וְהֵם נוֹשְׂאִים בְּחֻבָּם סוֹד כָּמוּס

מִיָּמִים קְדוּמִים, עוֹד בְּטֶרֶם הֱיוֹת יְהוּדִים בְּפוֹלִין,

וֵאלֹהִים לְבַדּוֹ הִתְהַלֵּךְ פֹּה, כִּבְיָכוֹל, עַל אַדְמַת הַגּוֹיִים –

וַיְתַנֶּה בְּאָזְנָיו שֶׁל הַיַּעַר יְגוֹן גַּעְגּוּעָיו לְעַמּוֹ. – – –

…רוּחַ רַחֲמִים מְרַחֶפֶת בָּעִיר,

פִּתְאֹם הָעוֹלָם הָעַלִּיז, הַבָּהִיר –

פָּנָיו אֲחֵרוֹת, וְאֵינוֹ עוֹד צָעִיר.

כְּמִין תּוּגָה מְזֻקֶּקֶת רַבַּת־תְּבוּנָה,

שֶׁהָיְתָה בְּנִשְׁמַת הַהֲוָיָה שְׂפוּנָה,

צָפָה בֶּחָלָל וּמְחַפֶּשֶׂת כִּוּוּנָהּ – – –

אִילָנוֹת בְּגַנֵּי הַגּוֹיִים הַגֵּאִים,

מִתְפַּלְּלִים בְּלַחַשׁ עִם כָּל הַיְרֵאִים,

וְהֵם טוֹבִים לִילָדִים כְּאַחִים וְרֵעִים.

יֵשׁ יָצִיצוּ בַּחַלּוֹן שֶׁהָרַב בּוֹ עוֹמֵד,

וְדֶרֶךְ הֶעָלֶה בָּאִילָן הוּא לוֹמֵד:

נוֹצֵץ וְנוֹבֵל, וְלָאָרֶץ שׁוֹמֵט…

בָּא בְּלִבָּם רֶגֶשׁ פַּחַד טָמִיר,

וְהִרְכִּינוּ לְמַטָּה רֹאשָׁם הַתָּמִיר,

וּרְעָדָה בָּם עוֹבֶרֶת מִשֹּׁרֶשׁ עַד אָמִיר!

אֱלוּל… מִכְּפָרִים שֶׁמֵּעֵבֶר לַסַּן,

בָּאִים יְהוּדִים וְצַעֲדָם מְרֻסָּן,

כְּמוֹ יִתְבּוֹשְׁשׁוּ בְּגוּפָם הַמְחֻסָּן, –

רְוֵה דֶשֶׁן אֲדָמָה, מְבֹרֶכֶת בִּיבוּל,

שׁוֹפֵעַ בֵּין יַעַר וְנָהָר לְלֹא־גְבוּל –

נַחֲלַת גּוֹי בְּאַרְצוֹ וּלְשָׁרְשׁוֹ כָּבוּל.

אֶל בֵּית־הַכְּנֶסֶת הַגָּּדוֹל יְהַלְּכוּ לְאִטָּם,

מְקַנְּאִים בְּלִבָּם בָּאוֹכְלִים אֶת פִּתָּם

בְּעִיר שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְנָכְרִים אֵין אִתָּם…

וְקוֹל שׁוֹפָר יִשָּׁמַע… וּמִזְמוֹרֵי תְּהִלִּים…

וְהַדְּבָרִים עַתִּיקִים וְאֵימָה מַטִּילִים,

וּכְמֵהַר־פְּרָצִים מִתְפָּרְצוֹת הַמִּלִּים:

"וּתְמַהֵר וְתָחִישׁ לְגָאֳלֵנוּ! וּבִזְכוּת

שְׁלָשׁ־עֶשְׂרֵה מִדּוֹתֶיךָ – – רְאֵה, מַה נָּחוּת

עַמְּךָ הַחוֹלֶה מִשִּׁעְבּוּד שֶׁל מַלְכוּת!"

“וְתֵן לְכָל־אִישׁ מַחְסוֹרוֹ… פַּרְנָסָה!”

וְרוּחַ נְדִיבָה אֶת הַ“יְהִי רָצוֹן” נָשְׂאָה

אֶל הַשָּׁמַיִם, וּרְצוֹנָהּ נַעֲשָׂה…

וְכָל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל מִתְעַלֶּה, כִּי עָלוּל

כָּל יְהוּדִי לִהְיוֹת בָּאֱלֹהִים כָּלוּל,

בֶּאֱצֹל מֵרוּחוֹ עָלָיו רוּחַ אֱלוּל. – – –

א. בסלע הדורות

– – שֶׁלָּנוּ וּבָנוּ הָיוּ הַיְרָחִים,

הֵם רִחֲפוּ בֶּחָלָל, הִתְהַלְּכוּ בַּדְּרָכִים.

בָּאוּ אֵלֵינוּ עִם בְּכִי נְהָרוֹת,

נְשָׂאוּם עַל כַּפַּיִם מְחִי סְעָרוֹת.

מַלְאֲכֵי־יַרְחֵי־קֶדֶם, סְפוּגִים וַחֲדוּרִים

יוֹצְרוֹת “מַחֲזוֹרִים” וְאוֹצְרוֹת “סִדּוּרִים” –

כִּנּוֹרוֹת קְדוּמִים שֶׁכִּנְּרוּ בַּנְּפָשׁוֹת

בַּיָּמִים הַטּוֹבִים וּבַשָּׁעוֹת הַקָּשׁוֹת!

בְּסֶלַע הַדּוֹרוֹת צוּרָתָם חֲצוּבָה,

בְּנֶפֶשׁ יִשְׂרָאֵל הַטּוֹבָה, הָעֲצוּבָה, –

קוֹל אֱלֹהִים בָּהּ לָנֶצַח כָּלוּל

הֲדַבַּר עִצְּבוֹנוֹ בְּמַרְאוֹת שְׁמֵי אֱלוּל.

ב. לעירתי בפולין

…לַעֲיָרָתִי בְּפוֹלִין נִכְנַס שׁוּב אֱלוּל,

בָּא כְּאוֹרֵחַ בִּשְׁנַת הֵ', תַּשְׁכַּ"ד;

הַשָּׁמַיִם טְהוֹרִים, הַנָּהָר מְאֹד צָלוּל,

וְהַיַּעַר – יַעַר, כְּמוֹ אֶשְׁתָּקַד.

אַךְ אֱלוּל הוּא אֵינֶנּוּ כְּקֶדֶם – עָנָו,

עִם יְפֵה עֵינֵי־עֶצֶב קוֹרְנוֹת בִּטָּחוֹן;

לֹא בְּנַחַת הִלּוּכוֹ, וַאֲחֵרִים כֹּה פָּנָיו,

כֻּלּוֹ חֲרָדָה, וְרוּחוֹ לֹא נָכוֹן.

עָזוּב וְנָזוּף יִתְהַלֵּךְ בַּדְּרָכִים,

גַּם לֹא יַכִּיר אֶת אָחִיו – מְנַחֵם־אָב…

נָדַם קוֹל יַעֲקֹב – – אֵין מְזוּזָה בַּפְּתָחִים,

וְרֵיחַ דָּמִים, הָהּ, עוֹלֶה, בָּא בָּאַף!

תּוֹהָה הָעֲיָרָה: מִי זֶה בָּא לֶאֱדוֹם,

וּמַה יְּבַקֵּשׁ פֹּה בְּתֵל הֶחֳרָבוֹת?!

וְרוּחַ אֱלוּל מַר תֵּהוֹם, לֹא תִּדּוֹם,

וְהִיא מִתְרַפֶּקֶת עַל קֶבֶר־אָבוֹת – – –

…רוּחַ “יָמִים נוֹרָאִים” עִם אֱלוּל לָעֲיָרָה נִכְנֶסֶת,

פָּנִים אֲחֵרוֹת לַשָּׁמַיִם, טַעַם חָדָשׁ לְבֵית הַכְּנֶסֶת.

בְּשַׁעַר הָאֹפֶק נִצֶּבֶת עֲנָנָה מַחֲרִישָׁה וְזוֹמֶמֶת,

הָאֲדָמָה מִתְכּוֹנֶנֶת לְדֶרֶךְ רְחוֹקָה־רְחוֹקָה וְשׁוֹמֶמֶת.

“רַחֲמִים, אוֹי!” אִמָּא נֶאֱנַחַת, אַבָּא – בַּת־עֵינוֹ כְּמוֹ נִבֶּטֶת

לְסוֹף הַדָּבָר, אֶל הַשֹּׁרֶשׁ… וְנַפְשׁוֹ בְּקִרְבּוֹ מִתְלַבֶּטֶת.

“אֱלוּל!” – מְבַשֵּׂר בְּכָל בֹּקֶר קוֹל הַשּׁוֹפָר מֵאַפְסַיִם,

“יוֹם הַדִּין מְמַשְׁמֵשׁ וּמַגִּיעַ” – בְּחִיל דּוֹבְבוֹת הַשְּׂפָתַיִם.

וּרְעָדָה בַּלְּבָבוֹת אָז עוֹבֶרֶת! גַּם דָּגָה שֶׁבַּמַּיִם רוֹטֶטֶת…

וּמֻפְלָא שִׁבְעָתַיִם הַחֹרֶשׁ בְּסוֹד הַשְּׁקִיעָה הַלּוֹהֶטֶת.

דְּמִי חֲרָדוֹת לְעֵת־עֶרֶב. וּבַלַּיְלָה הָרוּחַ מְהַלֶּכֶת

בֵּין הָעֵצִים, וּמְסַפֶּרֶת עִם הֶעָלִים בַּשַּׁלֶּכֶת. – – –

א

“אֱלוּל!” – הָעֲרָבוֹת הָרוֹטְטוֹת מְלַחֲשׁוֹת

לַנָּהָר הָרָחָב הַמַּעֲמִיק לַחֲשׁוֹת,

וְנוֹשֵׂא לְאִטּוֹ בִּנְתִיבִים עֲקַלְקַלִּים

סוֹדוֹת אֱלֹהִים עַל דַּבֶּשֶׁת גַּלִּים.

מִתְאַפֵּק עוֹד הָאֹפֶק הַתָּם, הֶעָנָו;

בְּאֶצְבְּעוֹת אוֹר מְדַגְדֶּגֶת פָּנָיו

הַחַמָּה הָרוֹכֶבֶת עַל עֲנָנָה עֲגוּמָה.

עֲיָרָה עַל הַסַּן מֻטָּלָה כִּרְגוּמָה

בַּעֲרֵמַת גְּרוּטָאוֹת – סִמְטָאוֹת בַּמּוֹרָד…

בָּדָד כֹּה יִשְׁכֹּן בַּגּוֹיִים בֵּן פֹּרָת, –

כַּצְּבִי הַמֻּדָּח בַּחֹרִים יִסְתַּתֵּר,

וְעֵשָׂו הַצַּיָּד מְרַדֵּף וּמְכַתֵּר.

ב

הַבֹּקֶר מֵאִיר עַל שָׂדֶה וּמְצוּלָה,

וּמַבִּיט בְּרַחֲמִים בְּעֵינוֹ הַצְּלוּלָה

בְּבָתֵּי־כְּנֵסִיּוֹת הָעוֹמְדִים לְתֻמָּם

וּבְרֶגֶשׁ מְחַכִּים לִיהוּדִים וְדוּמָם.

וּפֶתַע הָעָם יֶחֱרַד וְיָקוּם

לְקוֹל הַשּׁוֹפָר! נִשְׁתַּנּוּ פְּנֵי הַיְקוּם:

מַרְאוֹת חֲדָשִׁים מְצִיצִים בַּחַלּוֹן – – –

רוּחַ אֱלוּלִית מְעַלְעֶלֶת בְּאַלּוֹן;

בְּעֶצֶב עָלִים עַל עָפָר רוֹבְדִים

עַרְשָׂם, וּבִמְקוֹם חִיּוּתָם הֵם אוֹבְדִים, –

כָּךְ יְמֵי חַיֵּינוּ בְּאוֹר שֶׁמֶשׁ טוֹבְלִים.

וּכְעִשְׂבֵי הַשָּׂדֶה נוֹצְצִים וְנוֹבְלִים

ג

מֵאַחֲרֵי הַגַּנִּים אֲחוּזַת לֶהָבוֹת

הַשֶּׁמֶשׁ שׁוֹקַעַת, רְעָדָה בַּלְּבָבוֹת…

גַּם פְּנֵי הַנָּכְרִים כְּמוֹ פָּנָה זְדוֹנָם,

זֶה נָטַע בְּתוֹכָם הַתָּלוּי, אֲדוֹנָם;

יַד אֱלוּל הַטּוֹבָה בִּלְבָבָם כִּי נָגְעָה,

וְאוֹר יִשְׂרָאֵל עֲלֵיהֶם מְעַט נָגַהּ…

וּלְעֵת מִנְחַת עֶרֶב – הַחֶסֶד מָה רָב!

וְכָל הָעֲיָרָה עִם שְׁכִינָה בְּמַעֲרָב. – – –

א.

הַשָּׁמַיִם הִרְהוּרֵי תְּשׁוּבָה מַרְעִיפִים,

בְּנֵי עֲנָנִים רַחֲמָנִים פְּנֵי חַמָּה מַקִּיפִים,

מַמְתִּיקִים בְּשָׁרְשָׁם הַדִּינִים הַתַּקִּיפִים.

רוּחַ חֲדָשָׁה מְהַלֶּכֶת בַּחוּצוֹת,

מַשָּׁבָהּ בְּנַחַת, וְרַגְלֶיהָ רְחוּצוֹת

בְּדִמְעוֹת יְהוּדִים שֶׁבְּכָל הַתְּפוּצוֹת. – – –

ב.

כְּקַתְרוֹסִים עֲרוּכִים אִילָנוֹת רוֹטְטִים,

עֵרִים בְּכָל עֵת, לְכָל אוֹת מְצוֹתְתִים,

בְּנוֹפֵף בְּנוֹפָם הָרוּחוֹת הַמְשׁוֹטְטִים.

כִּמְנַעַנְעִים לִפְסַנְתֵּר, כֹּה כַּפּוֹת הַדְּקָלִים

נָעוֹת, נַעֲנוֹת לַתְּנוּעוֹת וְהַמִּשְׁקָלִים

שֶׁל נִגּוּן הָעוֹלָם הַמַּכֶּה בֶּן גַּלִּים.

וְעַד לֵב הַשָּׁמַיִם הַקּוֹל וְהָאֹמֶר;

וְיַחַד יָרֹנּוּ הַבְּרוֹשׁ וְהַתֹּמֶר

שִׁיר הַיּוֹם הָעוֹלֶה שֶׁל הָרוּחַ וְהַחֹמֶר – – –

עַל עֶרְיַת עֲיָרָתִי הַדּוֹמְמָה כַּקְּבָרִים,

עוֹמְדִים אִילָנוֹת בַּשַּׁלֶּגֶת, בְּצַוָּארִים

כְּבֹר הַבַּרְבּוּר, וּמִתְרַחֲשִׁים דְּבָרִים

בִּשְׂדוֹת נְעוּרַי וִיעָרַי מֵעֲבָרִים,

שֶׁגַּם לֵאלֹהִים עוֹד אֵינָם מְחֻוָּרִים…

חֹרֶף בְּפוֹלִין שֶׁלִּי, שִׁלְהֵי שְׁבָט,

הַקֹּר בְּשִׁבְטוֹ אֵשׁ צוֹבֵט כְּבִצְבָת,

קֶרַח עַל כָּל שֶׁנָּבַע וְנָבַט,

אֲבוֹי, כִּי לָנֶצַח אָבְדָה זוֹ יִפְעַת

הַשַּׁיִשׁ הַטָּהוֹר וְכָל זֹאת הַשִּׁפְעַת!

וְנִכְנַס לוֹ אֲדָר – וּפְנֵי עֲיָרָתִי

עִם עֶצֶב עַרְבַּיִם בָּאִים לִקְרָאתִי:

הִנֵּה אָנֹכִי בְּפִנַּת יִקְרָתִי –

בֵּית אָבִי הַלָּבָן וַהֲדַר הוֹרָתִי,

וּבְשֶׁלֶג יַלְדוּת שׁוּב תַּצְהִיר שִׁירָתִי – – –

אַט אַט מִתְנַעֶרֶת עִירִי מִכְּפוֹרָהּ.

חֵן חֲנוּנִים לִדְמוּתָהּ הָאֲפֹרָה:

רַחֲשַׁת דָּבָר טוֹב בְּחֻבָּהּ – בְּשׂוֹרָה

מֵאֶרֶץ מֶרְחָק הַכְּתוּבָה בַּתּוֹרָה…

וְנֶחְשֶׂפֶת פְּאַת שַׁחַק תְּמִימָה־טְהוֹרָה.

כְּמוֹ מֵעֵין הָאָבִיב הַכְּחֻלָּה לְקוּחָה.

וּבְחֶסֶד עוֹלָם הִיא עָלַי פְּקוּחָה – – –

…כַּפֶּלֶא עָלְתָה מֵעֲפַר הַדַּלּוּת,

וְהִיא אַדְמַת קֹדֶשׁ בְּמִדְבַּר הַגָּלוּת,

מְחַכָּה בְּכָל יוֹם לַגּוֹאֵל, לְהִתְגַּלּוּת.

אֵיכָה, הָהּ, נָפְלָה וְאָבְדָה לִי כָּלִיל?!

נָדַם נְעִים קוֹלָהּ, לֹא שִׁירָה וְלֹא צְלִיל,

רַק קוֹל פַּעֲמוֹנָיו שֶׁל הַהוּא מֵהַגָּלִיל – – –

אֶזְכְּרָה בְּדֶמַע אֶת בֵּית מִדְרָשָׁהּ,

בִּנְעוּרַי שָׁם הָגִיתִי בְּתוֹרַת מוֹרָשָׁה:

כִּי טוֹב לַצַּדִּיק, כִּי אוֹי, רַע לָרָשָׁע!

עַתָּה מְיֻתָּמִים יַעַמְדוּ הַבָּתִּים,

לְעֵבֶר הַיַּעַר הֵם דֹּם נִבָּטִים –

לְבֵית הָעוֹלָם, לָרוּחוֹת הַשָּׁטִים…

בְּנוּיָה עוֹד עִירִי – אַךְ בָּנֶיהָ אֵינָם,

גּוֹיִים רְצָחוּם וִירָשׁוּם בְּזֵינָם,

בַּנֶּחָמָה לֹא תִּרְאֶה לְעוֹלָם עוֹד עֵינָם.

רַק הַמֵּתִים הֵם עִמָּהּ בַּצָּרָה:

לַיְלָה וָיוֹם יְתַנּוּ צַעֲרָהּ,

וְעִירִי דוֹמֶמֶת לְנֹכַח יַעְרָהּ – – –

(נפש לרוֹזבַדוּב, עיר ילדותי)

שַׁבָּת בָּעוֹלָם, בֹּקֶר חֹרֶף, כִּכָּר בַּעֲיָרָה מָשְׁלֶגֶת,

רוֹגְשִׁים הַגּוֹיִים! וּבַתָּוֶךְ עֵדָה קְדוֹשָׁה וְנִלְעֶגֶת…

הַשַּׁ"ץ ר' מֶנְדִּיל וֶאֱלִימֶלֶךְ “בַּעַל־קוֹרֵא” גַם יַחַד

יוֹצְאִים “בְּרִקּוּד־בֵּית־הַכְּנֶסֶת”, שָׁרִים וּלְבָבָם מֵת מִפַּחַד:

הָרֹאשׁ הַמְגֻלֶּה מִתְבּוֹשֵׁשׁ כֹּה לְמַרְאֵה הַטַּלִּית הַמְצֻיֶּצֶת,

הַבּוֹכָה לִקְרָעֶיהָ וְלָאָרֶץ נִגְרֶרֶת כְּנָפָהּ הַמְקֻצֶּצֶת!

“שִׁיר “מַה־יָּפִית”, זִ’יד צָרוּעַ!” יְצַו הָרָשָׁע בֶּן הַכֹּמֶר,

וּמְצַחֵק הֶהָמוֹן הַפָּרוּעַ עֵת בְּפִי הַיְּהוּדִים זֶה הָאֹמֶר:

“נִשְׁמַת כָּל חַי!…” וֶאֱלִימֶלֶךְ תּוֹמֵךְ בְּרֵעֵהוּ הָמָּט:

“חֲזַק נָא!” רַבִּי מֶנְדִּיל, “אוֹי לִי, מֶלֶךְ, כֹּחִי יַעַזְבֵנִי כִּמְעַט!”

בְּתַכְרִיכֵי טֹהַר הַשֶּׁלֶג אֶת פְּנֵי הַקְּדוֹשִׁים כְּבָר יְכַס! –

אֵי־שָׁם עַל אִילָן בַּשַּׁלֶּכֶת עוֹרֵב מַר יִצְרַח וְיִכְעַס.

לֹא אוֹת, לֹא מוֹפֵת בַּשָּׁמַיִם – – – רַק מִגְדַּל הַנּוֹצְרִים הַגָּבֹהַּ

שׁוֹלֵחַ צְלָב חַד כְּלַפֵּי מַעְלָה, – סַכִּין אֲרֻכָּה בְּלֵב אֱלֹהַּ –

וַיְהִי כִּי עָיֵף סָבִי זַ"ל מִמִּשְׁנָתוֹ,

הֵחֵל בָּהּ מִבֹּקֶר בְּקוּמוּ מִשְּׁנָתוֹ,

וְרַב עוֹד הַדֶּרֶךְ עַד גְּמַר מְנָתוֹ, –

הֶעֱבִיר עַל מִצְחוֹ כַּף יָדוֹ הַגְּרוּמָה,

אַחַר שָׂם לְאַט מִטְפַּחְתּוֹ הָאֲדֻמָּה

עַל פְּנֵי הַגְּמָרָא, שֶׁלֹּא תְּהִי עֲרֻמָּה, –

וְקָם וְנִגַּשׁ לַחַלּוֹן, הִסְתַּכֵּל

בִּדְרוֹר, בְּרָב־חֵן עַל עָנָף מִשְׁתַּקֵּל,

בִּיהוּדִי עוֹבֵר אֹרַח נִשְׁעָן עַל מַקֵּל, –

בְּגַן הַנָּסִיךְ הִתְבּוֹנֵן, בְּעֵצָיו

הַנּוֹשְׂאִים בְּרָמָה הוֹד חֳרָפָיו וְקֵיצָיו,

רָאָה בֶּעָנָן הַכָּלֶה וְנֶעֱצָב.

וְהָיָה אָז סָבִי עַל עָמְדוֹ כֹּה עוֹמֵד,

לֹא מְאַמֵּץ אֶת מֹחוֹ, אֶת מִצְחוֹ לֹא קוֹמֵט,

רַק אֶת מַבָּטוֹ בָּעוֹלָם הוּא צוֹמֵד.

וְכָךְ הָיָה נָח תּוֹךְ שַׁלְוָה וּשְׁתִיקָה,

וְעֵינוֹ הַחַדָּה מַרְחִיקָה, מַעֲמִיקָה

אֶל לֶב הַבְּרִיאָה בְּחָכְמָה עַתִּיקָה.

וַאֲנִי כִּי אִיעַף, הָהּ, לְמִי אֶשָּׂא עַיִן,

מָתַי לִי תָּבֹא הַמְּנוּחָה וּמֵאַיִן?

וְחָכְמַת סָבִי זַ"ל לֹא מָצָאתִי עֲדַיִן – – –

חֶרֶשׁ נוֹפֵל הַשֶּׁלֶג וְעוֹטֵף אֶת בֵּיתֵנוּ הַקָּט

בִּרְחוֹב הַ“יּוֹאֵלִים”, בְּקָצֵהוּ, סָמוּךְ לַחֹרֶשׁ הַמְּעָט.

מְשֻׁלְהֶבֶת־פָּנִים נִצֶּבֶת אִמָּא לְיַד הָאָח.

לִמּוּד אַבָּא כְּמוֹ זֶמֶר. קוֹל אָחוֹת וְקוֹל אָח.

מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה הִנֵּה בָּאתִי, – וְשׁוּב אֶדְרֹךְ עַל הַסַּף

עֲזַבְתִּיו מְלֵא חֲלוֹמוֹת־הַנֹּעַר, וּבְלֵב צָעִיר וְנִכְסָף!

לָבָן, טָהוֹר הָעוֹלָם, כְּמוֹ בַּיָּמִים הָהֵם – – –

עַל תִּלָּהּ הָעֲיָרָה עוֹמֶדֶת וְעַל מִשְׁמַרְתָּהּ הָאֵם:

לֹא יְאֻנֶּה כָּל רַע פֹּה לְיֶלֶד!… וּבָעֶרֶב בְּרֶדֶת הַצֵּל,

אֶל חֵיקָהּ בְּרֹךְ תַּאַסְפֵנִי וּמֵרוּחָהּ הַטּוֹב לִי תַּאֲצֵל.

לֹא יֵדְעוּ מָנוֹחַ רַחֲמֶיהָ, וּפַחַד לִבָּהּ לֹא פָּג

אַף רֶגַע בְּרָחֳקִי מִמֶּנָּה! שַׁבָּת בָּעֲיָרָה אוֹֹ חַג, –

מִבֵּית־אֱלֹהִים הִיא שָׁבָה, כְּלוּלָה בְּשַׂלְמַת יוֹם־טוֹב,

וְסִדּוּר “קָרְבַּן־הַמִּנְחָה” עוֹד מִדְּמָעֶיהָ רָטֹב;

קוֹרְנוֹת עֵינֶיהָ, כָּל יְקָר־אֵם תּוֹכָן – אַהֲבָה וָתֹם.

- “מַה יָפִית, אִמָּא!” קָרָאתי, וָאִיקַץ – וְהִנֵּה חֲלוֹם. – –

לֹא אָח, לֹא אָחוֹת בָּעֲיָרָה, קוֹל אַבָּא־אִמָּא נָדַם, –

אַל שֶׁמֶשׁ, פּוֹלִין, עָלַיִךְ, וְהָפַךְ שַׁלְגֵךְ לְדָם!

בַּעֲיָרָה בְּפוֹלִין, עַל גְּדוֹת הַסַּן,

יַלְדוּתִי מְחַכָּה לִי עִם בֹּקֶר נִיסָן.

כֻּלָּהּ שַׁבַּת־קֹדֶשׁ, אָבִיב עַל אֲדָמוֹת,

וְנִגּוּן הָרַבִּי – חַיֵּי נְשָׁמוֹת…

נָאָה כִּשְׂדֵה־דָגָן עִם פִּרְחֵי הַכְּחוֹל,

וְיֶלֶד מְשַׂחֵק בִּזְהַב הַחוֹל.

“יַלְדִּי” – פִּי אִמִּי לִי חֶרֶשׁ יִלְאַט,

הַיָּמִים הָרְחוֹקִים עוֹמְדִים לָעַד!

וַאֲנִי הוֹלֵךְ אֲלֵיהֶם… כָּל הַשְּׁבִילִים

לְרֵאשִׁית הַיָּמִים אוֹתִי מוֹבִילִים.

אַחֲרֵי שֶׁאִמֵּנוּ כִּלְתָה מְלַאכְתָּהּ

בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי בֵּין־עַרְבַּיִם,

לָבְשָׁה סוּת הַמֶּשִׁי, עָנְדָה מִטְפַּחְתָּהּ

הַמְשֻׁבֶּצֶת פְּנִינִים שׁוּרוֹתַיִם,

הוּא־הוּא הַשָּׁבִיס, שֶׁכְּמִין כֶּתֶר מְלוּכָה

זָרַח עַל מִצְחָהּ בְּרָב־נֹעַם,

וּלְאוֹר הַשַּׁבָּת, הַמַּלְכָּה הַבְּרוּכָה,

נִצְנֵץ כְּבָרֶקֶת וָשֹׁהַם.

אָז תִּקְרַב לַשֻּׁלְחָן כֹּה נָאָה וּמְעֻלָּה,

לֹא זוֹ שֶׁל כָּל יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ;

עֵינֶיהָ מְאִירוֹת וְהִיא אַחֶרֶת כֻּלָּהּ,

וְאַחֶרֶת אֲזַי אֲהַבְנוּהָ.

מֵאַיִן הָאוֹר זֶה הַטּוֹב, הַבָּרוּךְ,

הַקּוֹרֵן מִדְּמוּתָהּ הַנֶּאֱהֶבֶת?

הַאִם מְקוֹרוֹ בַּשֻּׁלְחָן הֶעָרוּךְ,

אוֹ בְּלֶחְיָהּ הָאַחַת הַמְשֻׁלְהֶבֶת?

וּבַת־שְׂחוֹק זִיוָנִית עַל פָּנֶיהָ צָלְחָה,

נְתוּנָה לְכָל אֶחָד מִילָדֶיהָ;

בְּרֶגֶשׁ נַבִּיטָה בָּאֵם שֶׁשָּׁלְחָה

לְהַדְלָקַת הַנֵּרוֹת אֶת יָדֶיהָ.

יָדַיִם טוֹבוֹת הָעוֹסְקוֹת בֶּאֱמוּנָה,

וְעַצְלוּת לֹא תֵּדַעְנָה אַף רֶגַע:

וְכָל קַו וְכָל קֶמֶט הוּא אוֹת וּתְמוּנָה

שֶׁל פֹּעַל כָּשֵׁר, כְּאֵב וָיֶגַע.

הִדְלִיקָה אִמֵּנוּ נֵרוֹת הַשַּׁבָּת,

נֵר וָנֵר לְכָל יֶלֶד וָיֶלֶד:

שְׁמוֹנָה אָז הָיִינוּ, הַבֵּן עִם הַבַּת,

וְהִיא אֶל לִבָּהּ מִתְפַּלֶּלֶת:

אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם! בִּזְכוּת נֵר וָנֵר

שֶׁהַיּוֹם לְפָנֶיךָ הִדְלַקְתִּי,

עֵינֵי הַבָּנִים בַּתּוֹרָה נָא הָאֵר,

כִּי כֻּלָּם בְּדָם וָדֶמַע הֵינַקְתִּי!

וְעִם זֶה הַלַּהַב הַצַּח הָעוֹלֶה

עַד לְכִסֵּא כְּבוֹדֶךָ,

תַּעֲלֶה תְּחִנָּתִי – וְלִבִּי הַחוֹלֶה

רְפָא נָא אַתָּה לְבַדֶּךָ!

לְמַעַן יְלָדַי שֶׁצְּרִיכִים לְאִמָּם

וְנַפְשָׁם הָרַכָּה לִי עוֹרֶגֶת;

וְכִי מַה יַעֲשׂוּ וַאֲנִי לֹא עִמָּם?

שָׁמְרֵם נָא מִיַּד אֵם חוֹרֶגֶת!

כֹּה חֶרֶשׁ תִּבְכֶּה וּפָנֶיהָ לוּטוֹת,

וְשׁוֹמְעִים הַנֵּרוֹת אֲמָרֶיהָ;

וּבְקֹצֶר־רוּחָם לָהּ חִכּוּ הַפְּעוּטוֹת

שֶׁשּׁוּב תְּגַלֶּה אֶת מַרְאֶהָ.

וְעַד הַיּוֹם אֵרֶא מַרְאֵה פְּנֵי אִמֵּנוּ

וּבִרְכַּת שַׁבַּת־קֹדֶשׁ בְּפִיהָ;

הָהּ, זִיו כְּזִיוָהּ אֵין רוֹאִים בְּיָמֵינוּ,

וְרַק בַּחֲלוֹם עוֹד יוֹפִיעַ.

שַׁבָּת הַמַּלְכָּה! שׁוּב אֵצֵא לִקְרָאתֵךְ, –

אוּלַי תִּקָּרִי לִי בַּהֲדַר יִקְרָתֵךְ!

נִשְׁמַת הַיָּמִים! עֲמַל אֱנוֹשׁ לֹא יְעִיבֵךְ,

לְמִכְלַל פָּעֳלוֹ אֱלֹהִים לוֹ אִוֵּךְ.

נָאוָה אַתְּ כְּקֶדֶם, כִּבְיוֹם רֵאשִׁיתֵךְ,

כַּלַּת נְצָחִים לְנַפְשִׁי אֲשִׁיתֵךְ! –

בּוֹאִי הַכַּלָּה! בָּךְ אֶמְצָא פְּדוּתִי – –

זָכַרְתִּי לָךְ עֹנֶג יְמֵי יַלְדוּתִי:

לֶכְתִּי אַחֲרַיִךְ נֶאֱמָן בְּכָל לֵב,

וְרוּחַ קָדְשֵׁךְ עַל פָּנַי אַט חוֹלֵף.

הַדְלִיקִי נֵרֵךְ עַל רֹאשִׁי, שַׁבַּתִּי,

וְחֶסֶד עֵינַיִךְ עָלַי נָא הַטִּי!

הֲבִיאִינִי חֲדָרַיִךְ, לִפְנֵי וְלִפְנִים,

וּבְתָם־לְבָבִי זְמִירוֹתַי לָךְ אַנְעִים.

כְּבִשְׁעַת הַזְכָּרַת נְשָׁמוֹת בְּיוֹם־כִּפּוּר

אִמִּי בּוֹכִיָּה בִּי בַּשִּׁיר וּבַסִּפּוּר,

וְאִם שְׂחוֹק עַל פָּנַי – זֶה מִשְׂחָק, זֶה אִפּוּר!

לֹא אֶזְכְּרָה יוֹם בְּלִי הַבְּכִי זֶה הַמַּר,

וַאֲשֶׁר כְּבָר אָמַרְתִּי, וַאֲשֶׁר עוֹד אֹמַר –

יְסוֹדוֹ מִן הַדֶּמַע הַהוּא הַמְשֻׁמָּר.

וְאִם תִּרְאוּנִי תּוֹעֶה בְּדַרְכִּי הֶעָצֵב –

וִידַעְתֶּם כִּי הוֹלֵךְ אָנֹכִי בַּעֲקֵב

הַכְּאֵב שֶׁל אִמִּי, הַגָּדוֹל, הַנּוֹקֵב.

כִּי דֶרֶךְ אַחֵר לֹא יָדַעְתִּי מִנְּעוּרַי,

הוּא זָרוּעַ אוֹר חֶסֶד, וְכָל יִסּוּרַי

יֵלְכוּ בּוֹ לָבֶטַח, וְהֵם תַּמְרוּרַי.

עַל כֵּן מְעַטִּים כֹּה שׁוֹחֲרֵי שִׁירָתִי:

כִּי מִי אָנֹכִי, שֶׁאֲנִי צָר צוּרָתִי

בְּצוּר צַעֲרִי, וְזֶה כָּל יְצִירָתִי?!

אִמָּהוֹת קְדוֹשׁוֹת בְּאַהֲבָה וּבִדְוַי!

מִמֵּצַר צַעֲרִי, מִמַּחֲבוֹא מַכְאוֹבַי,

אִתְּכֶן אֶהֱמֶה: “אַיֵּכֶם, אֲהוּבַי?”

כִּי רָאִיתִי יְגוֹנְכֶן הָאִלֵּם

וְאֵין לוֹ נִחוּם וְשִׁלֵּם.

אִמּוֹת גַּלְמוּדוֹת, לִמּוּדוֹת דְּמִי שְׁכוֹל,

שֶׁלִּבְּכֶן תְּהוֹם רַבָּה, וּפְנֵיכֶן – כְּאֶתְמוֹל…

מָה אֲנַחֶמְכֶן, וְאָנוּד וְאֶחְמוֹל?

וְאֵין נִיב בִּלְשׁוֹנִי, אִמּוֹתַי,

וְדוֹמְמִים לֵילוֹתַי וִימוֹתַי.

סְלַחְנָה, אִמְּהוֹת אַלְמוֹנִים,

כִּי מִצִּיתֶן אַלְפֵי מוֹנִים

אֶת קֻבַּעַת כּוֹס־הַיְגוֹנִים!

עוֹד נָבוֹא אֲלֵיכֶן, הַטְּהוֹרוֹת,

לְהַדְלִיק מִזִּיוְכֶן מְנוֹרוֹת,

לְהָאִיר מַחֲשַׁכֵּי הַדּוֹרוֹת – – –

אָבוֹת אוֹהֲבִים, לְבָבוֹת כּוֹאֲבִים, –

עָמֹק מִנִּי יָם, מָרוֹם מִכּוֹכָבִים

כְּאֵב רַחֲמֵיכֶם! צַעַרְכֶם הַמְזֻקָּק

שִׁבְעָתַיִם בְּלֵב הָעוֹלָם יְחֻקַּק!

אָבוֹת שַׁכּוּלִים, לְבָבוֹת אֲמֻלִּים, –

לִי זָרַח מֵעֵינְכֶם אוֹר בְּנֵיכֶם הַמְעֻלִּים!

אַתֶּם הַנּוֹשְׂאִים חַיֵּיהֶם וּמוֹתָם

בְּדִמְכֶם כַּלַּפִּיד, עַל לִבְּכֶם כַּחוֹתָם!…

דְּמִי יְגוֹנְכֶם – לְזִכְרָם תְּהִלָּה,

הַס מִפָּנָיו כָּל שִׁירָה וּתְפִלָּה!

לֹא נְפַלְתֶּם, גִּבּוֹרֵינוּ, לֹא! כָּל הַיָּמִים

אַתֶּם פֹּה אִתָּנוּ חַיִּים וְקַיָּמִים.

בִּלְבַב הֲוָיָתֵנוּ הֲוָיַתְכֶם חוֹתֶרֶת,

וְחִידַת הַחִידוֹת שָׁם חָדָה וּפוֹתֶרֶת.

פְּנֵיכֶם – חֵן־יַלְדוּת וְאוֹן־גְּבָרִים יְצוּקִים –

עוֹד הוֹד לָהֶם וָסוֹד כִּלְמַיִם עֲמֻקִּים.

וּפוֹנִים הַחַיִּים עַל־יֶדְכֶם לְתֻמָּם,

הַנֵּצַח – אִתְּכֶם מִתְהַלֵּךְ לוֹ דוּמָם.

וְאַבָּא וְאִמָּא בְּאַהֲבַתְכֶם רַק שׁוֹגִים.

יוֹמָם וָלַיְלָה בָּכֶם הֵם הוֹגִים.

…אֵיךְ גִּדַּלְנוּ כָּאֵלֶּה נִטְעֵי נַעֲמָנִים?

לֹא נְפַלְתֶּם – נִפְלֵיתֶם כֹּה, בָּנִים נֶאֱמָנִים!

(מעשׂיה של חסידים)

רוֹפְּשִׁיץ רוֹגֶשֶׁת – קִרְקָס בָּא לָעִיר!

וְ“אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ”, כַּזָּקֵן, כַּצָּעִיר,

אַחַר הַבֵּיבָר לְבָבָם מַה לָּהוּט!

כִּי יֵשׁ בַּחַיָּה נִיצוֹצוֹת אֱלוֹהוּת

שֶׁאֵינָם בָּאָדָם בַּר־הַדַּעַת, וְהָרְאָיָה:

“אֱמֶת” וֶ“אֱמוּנָה” הֵן בִּדְמוּת שֶׁל חַיָּה…

כִּי עִקַּר עֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא – הִתְעַלּוּת,

בִּגְבוּרָה, בֶּעֱזוּז, בִּזְרִיזוּת וּבְקַלּוּת.

וְרַבִּי פַיְבִישׁ “הַבּוֹכֶה עַל הַמִּקְדָּשׁ הַנֶּחְרָב”,

כְּאִלּוּ זֶה הַיּוֹם לְעֵינָיו הוּא נִשְׂרָף, –

נִגַּשׁ אֶל הָרַבִּי אַחַר “מַעֲרִיב” –

(מְקֹרָב הוּא לָרַבִּי… עַל כֵּן הוּא מַרְהִיב!)

וְשָׁאַל מִמֶּנּוּ רְשׁוּת לְהִסְתַּכֵּל

בַּבֵּיבָר, בְּשָׁעָה שֶׁלֹּא יוֹם וְלֹא לֵיל.

וַיִּדֹּם הָרַבִּי, כְּמוֹ הִמְרִיא לִמְרוֹמִים…

וּפַיְבִישׁ רוֹאֶה וּמֵעָיו לוֹ הוֹמִים:

הֲתָפַס מְרֻבֶּה, וּבִכְדִי רַק הִטְרִיחַ?!

וַיִּפְקַח הַצַּדִּיק אֶת עֵינָיו, וְהוּא מֵשִׂיחַ:

“דַּע מַה לְמַעְלָה מִמְּךָ!” – הֱוֵי יוֹדֵעַ

שֶׁכָּל מַה שֶּׁלְּמַעְלָה – מִמְּךָ הוּא נוֹבֵעַ!…

הָאֱמוּנָה הַבָּאָה רַק מִכֹּחַ הָרְאִיָּה

יֵשׁ לָהּ הֶפְסֵק כְּכָל דָּבָר שֶׁל פְּלִיאָה;

וְהָאַהֲבָה, הַנֶּאֱצֶלֶת מִזּוֹ הַבְּחִינָה,

אֵינֶנָּה נִמְשֶׁכֶת מִזִּיו הַשְּׁכִינָה.

אֱמוּנָה שֶׁל אֱמֶת, דַּע, הִיא רַק בְּאֵין־סוֹף!

וְאַשְׁרֵי הָאָדָם שֶׁבְּקִרְבּוֹ הוּא יַחֲשׂוֹף

אֶת פֶּלֶא הַטֶּבַע, בְּפֹעַל וּבַהֲגִיג,

וּבְשֹׁרֶשׁ נַפְשׁוֹ אֶת אֱלוֹהַּ יַשִּׂיג.

אַךְ פַיְבִישׁ "הַבּוֹכֶה עַל הַמִּקְדָּשׁ הַנֶּחְרָב ",

הַיּוֹם לֹא יָרַד לְסוֹף דַּעַת הָרַב.

“רַבִּי”, הִפְצִיר, "נָא לַמְּדֵנִי הַסּוֹד

כֵּיצַד לְהַגִּיעַ לְעֹמֶק הַיְּסוֹד,

שֶׁיְּהֵא זֶה הַפֶּלֶא עוֹלֶה מִנְּבָכַי

וִיחַבֵּר לְאֶחָד בִּי אֶת כָּל הֲפָכַי?"

אָמַר לוֹ הָרַבִּי: "שְׁמַע, פַיְבִישׁ בְּנִי!

לֵךְ לַחֶבְרָה וְאָמַרְתָּ: אֲנִי,

נַפְתָּלִי מֵרוֹפְּשִׁיץ, אַרְאֵם נִפְלָאוֹת – – –

הִתְקַדְּשׁוּ, וְהַלַּיְלָה יְהִי זֶה הָאוֹת!"

וַיֵּלֶךְ ר' פַיְבִישׁ לַקְּלוֹיְז וַיַּשְׁמִיעַ

בְּאָזְנֵי הַחֲסִידִים דְּבַר הָרַב הַמַּתְמִיהַּ.

וַתֶּחֱרַד הָעֵדָה חֲרָדָה גְדוֹלָה,

כִּי יָדְעוּ יַד הָרַבִּי הִיא כֹּל־יְכוֹלָה…

וּבִרְצוֹתוֹ בֶּאֱמֶת לְהַרְאוֹת אֶת כֹּחוֹ –

יְקַרְקֵר הַקִּרְקָס וְכָל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ.

בְּרֶגַע אֶחָד, הָאַבְנֵט רַק יַתִּיר,

וּבֶרֶךְ יִכְרַע לוֹ הָאֲרִי הָאַדִּיר.

אֶצְבַּע אִם יָנִיעַ, יִקְרֹץ עַפְעַפָּיו –

וְדֻבִּים וּנְמֵרִים אָז יָלֹקּוּ כַּפָּיו.

עִלָּה אֱלִימֶלֶךְ חַזַּן הָאַדְמוֹ"ר:

רַבֵּנוּ הוּא צֶלֶם־אֱלֹהִים שֶׁל הַדּוֹר,

כִּי הוּא הַצַּדִּיק וְהָאָדָם הַשָּׁלֵם,

וְגִלּוּי הַמָּשִׁיחַ רַק בּוֹ מִתְגַּלֵּם.

שֶׁכֵּן הוּא, הַקּוֹרֵא לְעַצְמוֹ “רֵישׁ־דּוּכָן”,

לִמְסֹר אֶת נַפְשׁוֹ עַל יְהוּדִי הוּא מוּכָן.

וְהִנֵּה דְמוּת הָרַבִּי בַּפֶּתַח מוֹפַעַת,

וְאוֹר וּקְדֻשָּׁה עֶלְיוֹנָה הִיא שׁוֹפַעַת:

טוֹב־עַיִן, עַלִּיז, הִלַּת צְחוֹק עַל פָּנָיו,

כְּאָב הָרוֹאֶה בְּשִׂמְחָה אֶת בָּנָיו.

יָשַׁב וּמַשְׁקֶה לְהַגִּישׁ לוֹ צִוָּה,

שָׁתוּ לְ“חַיִּים”, אָז בְּזֶמֶר אִוָּה.

נָשָׂא אֱלִימֶלֶךְ קוֹלוֹ הֶעָרֵב – –

מִיָּד לֵב אֶל לֵב מֵאֵלָיו נִתְקָרֵב.

מִשְׁתַּפֵּךְ הַנִּגּוּן בִּמְתִיקוּת וּבִיקוֹד,

מְחַמֵּם, מְרוֹמֵם, וּמַגְבִּיהַּ לִרְקוֹד.

מַעְגָּל… מְחוֹל הַקֹּדֶשׁ… הֲזֶהוּ הָאוֹת?

וְהַשִּׁיר וְהַמָּחוֹל יְחוֹלְלוּ נִפְלָאוֹת?!

כְּנָפַיִם לַזֶּמֶר וּמוֹשֵׁךְ הוּא לְעֵיל,

בְּשִׁיר וּמָחוֹל הַנְּשָׁמָה תִּגָּאֵל.

הָרַבִּי נֶאֱנָח… וּכְמוֹ צֵל עֲנָנָה

הֵעִיב אֶת פָּנָיו, אַךְ זִיווֹ לֹא פָּנָה.

וַיָּבֶן הָעָם. הַצַּדִּיק מְפַקֵּד:

“הַס! יְהִי שֶׁקֶט!” וְעָמַד מְרַקֵּד.

דִּמְמַת קֹדֶשׁ… וְהוּא מֵרִים אֶת הַיָּד

לְמַעְלָה, אֶל עָל, וּמְדַבֵּר הוּא לְאַט:

חֲשַׁקְתֶּם בַּקִּרְקָס, וְתַאֲמִינוּ עֲדַיִן

כִּי מוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה – עַיִן…

וְעֵינְכֶם לֹא נִפְקַחַת לִרְאוֹת אֶת הָאוֹת

כִּי מְקוֹר הַפְּלָאִים הוּא בְּנִיד הָאֶצְבָּעוֹת.

מִי אִישׁ וּלְנַפְשׁוֹ הוּא חָרֵד וְדוֹאֵג –

וְשָׁמַע קוֹל לִבּוֹ כְּאַרְיֵה בּוֹ שׁוֹאֵג:

פְּקַח עַיִן, יְהוּדִי, וְהִסְתַּכֵּל וְהַבֵּט,

וְכָל נִיעָה שֶׁבְּךָ נָא רְאֵה וְכַבֵּד!

הַהוֹבֵר, הַשַּׁוָּר, הָעֲוָיוֹת שֶׁל הַקּוֹף,

לַגּוֹי, לְעֵשָׂו הֵם, אַךְ לֹא לְיַעֲקֹב.

כִּי הַגּוֹי, כְּמוֹ הַיֶּלֶד, זָקוּק לִתְמוּנָה.

בְּלִי פֶּסֶל שֶׁל כֶּסֶל אֵין לוֹ אֱמוּנָה.

סוֹגֵד הוּא לְאֶבֶן, לְצֶלֶם תָּלוּי,

כִּי מַשִּׂיג הוּא בָּעַיִן רַק מַה שֶּׁגָּלוּי.

לֹא כֵן יִשְׂרָאֵל! עוֹדוֹ נַעַר וְאָהַב

בַּלֵּב וּהַנֶּפֶשׁ אֶת סוֹד אֱלֹהָיו.

הָאוֹת, וְהַנִּיד, וְהָרֶמֶז לוֹ דַּי!

כָּל שֵׁם הוּא שֶׁמָּא… רַק אֶחָד הוּא וַדַּאי –

שֵׁם הֲוָיָה שֶׁל אַרְבַּע אוֹתִיּוֹת,

שֶׁכָּל הַבְּרִיאָה בּוֹ, וְכָל הַבְּרִיּוֹת. – – –

וְהָרַבִּי מֵנִיד אֶצְבָּעוֹ בָּאֲוִיר,

הֵנָּה וְהֵנָּה אוֹתָהּ יַעֲבִיר;

וְ“אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ” יַבִּיטוּ אַחֲרֶיהָ,

וְעֵינֵיהֶם לֹא תִּשְׂבַּעְנָה מִפֶּלֶא מַרְאֶהָ.

וְאִם רַק אֶצְבַּע שֶׁל אָדָם הִיא, רַק אֵבֶר –

מָה רַב בָּהּ הַהוֹד, וְהַסּוֹד, וְהַסֵּבֶר!…

וְכָל אֶחָד בִּלְבָבוֹ אָז שׁוֹמֵעַ וּמַאֲזִין

בַּת־קוֹל מִשָּׁמַיִם, רָזִין דְּרָזִין.

שְׁעוֹן הָעִיר “שְׁתַּיִם” יֶהְגֶּה־יַהֲלוֹם!

הַלַּיְלָה יָשִׂיחַ כְּמוֹ בַּחֲלוֹם…

וַחֲסִידִים מִדַּבְּקִים בְּרַבָּם, וְרוֹאִים

עַיִן בְּעַיִן אֶצְבַּע אֱלֹהִים. – – –

א.

…בְּמֶזִ’יבּוּז, הָעִיר הַקְּדוֹשָׁה שֶׁל הַבֶּעשְׁ"ט,

שׁוּם אִישׁ יְהוּדִי לֹא יֹאכַל וְלֹא יֵשְׁתְּ…

אֲהָהּ לַיּוֹם הַמַּר – הוּא שִׁבְעָה בְּסִיוָן!

חָפוּ פְּנֵי הַשֶּׁמֶשׁ, פָּנָה הוֹד זִיוָן;

נָעִים הָעֵצִים בְּעַצְבוּת כְּמֻכִּים,

קוֹלוֹת הַצִּפֳּרִים בִּדְמָעוֹת חֲנוּקִים,

עוֹמֵד הָעוֹלָם בִּרְעָדָה וּבְחִיל,

אֶת גֹּדֶל הַצַּעַר הַלֵּב לֹא יָכִיל.

הַיּוֹם מִדַּת הַדִּין עַל מֶזִ’יבּוּז' נִמְתַּחַת, –

כָּל עַיִן דּוֹמַעַת, כָּל נֶפֶשׁ נֶאֱנַחַת,

יוֹם בֵּית דְּשָׁבוּעוֹת – וְאֵין תְּפִלָּה בְּצִבּוּר!

- "הוּא נֶחְלַשׁ וּבְפִיהוּ אֵין כֹּחַ הַדִּבּוּר,

שְׂפָתָיו רַק נָעוֹת – – "הַשְּׁמוּעָה כֹּה עוֹבֶרֶת

מֵאִישׁ לְרֵעֵהוּ, וְכָל לֵב הִיא שׁוֹבֶרֶת;

אֲבָל הַנְּשָׁמָה הַטְּהוֹרָה עוֹד נֶאֱבֶקֶת

עִם הַסַּ"ם, וְחַיֶּיהָ אֵינֶנָּה שׁוֹבֶקֶת.

ב.

מִסָּבִיב לְמִטַּת הַגּוֹסֵס נִצָּבִים

גְּדוֹלֵי תַּלְמִידָיו וּפְנֵיהֶם לְהָבִים:

ר' יַעֲקֹב יוֹסֵף כַּ"ץ, הָרַב בְּפוֹלְנָאָה,

מִתְבּוֹנֵן עֲמֻקּוֹת בַּצּוּרָה הַנָּאָה

שֶׁל רַבּוֹ, וּמְהַרְהֵר לְעַצְמוֹ בְּאֵין אֹמֶר:

- תַּכְלִית הָאָדָם הַקָּרוּץ מֵחֹמֶר –

לַחֲשֹׁק כָּל יָמָיו לַהֲפֹךְ לְצוּרָה

אֶת הַגֶּשֶׁם הַגַּס בּוֹ הַנֶּפֶשׁ עֲצוּרָה…

כִּי גּוּף וּנְשָׁמָה הֵמָּה שְׁנֵי הֲפָכִים

אֲשֶׁר הַצִּנּוֹרוֹת שֶׁלָּהֶם נִמְשָׁכִִים

מִכִּסֵּא הַכָּבוֹד – – מֵעֵלָּא לְתַתָּא,

בְּסוֹד הַצֵּרוּף שֶׁל “אֲנִי” וְ“אַתָּה”.

לִמְרַאֲשׁוֹתָיו, בְּמֹחִין דְּגַדְלוּת שָׁקוּעַ,

עוֹמֵד רַבִּי בֶּר, וּמַבָּטוֹ תָּקוּעַ

עָמֹק בְּנַפְשׁוֹ שֶׁל הַבֶּעשְׁ"ט, בְּתוֹךְ־תּוֹכָהּ,

וְכֻלּוֹ בּוֹ דָבֵק, כְּבָעֵץ הַשּׂוֹכָה…

עֵינָיו נוֹצְצוֹת בִּבְרַק אוֹר הֲנָאָה

כִּי מָצָא בְּרַבּוֹ הַשָּׂגָה עִלָּאָה:

לְהַפְשִׁיט אֶת עַצְמוֹ מִגַּשְׁמוּת מְדֻמָּה,

וְלֵהָנוֹת מִזִּיוָהּ שֶׁל שְׁכִינָה הָרְחוּמָה,

עוֹד לִפְנֵי הַפְּטִירָה… וּבְהַאי עָלְמָא

עוֹטָה נִשְׁמָתוֹ אוֹר שַׁדַּי כְּשַׂלְמָה!

וְלַחַשׁ פְּלָאִים יִשָּׁמַע מִסָּבִיב:

…לְבֶן מֶלֶךְ הַחוֹשֵׁק לְהִדָּבֵק בְּאָבִיו,

וְחוּצָה יִצְעַק אֶת תְּשׁוּקָתוֹ הַכְּבוּשָׁה,

וּמֵרֹב אַהֲבָה לֹא יֵדַע בּוּשָׁה – –

ג.

מִמִּטַּת הַחוֹלֶה יוֹם וָלַיְלָה לֹא מָשׁ

הַזָּקֵן הַמֻּפְלָג – ר' יַעֲקֹב הַשַּׁמָּשׁ:

- "עַל מִי תַּעַזְבֵנִי, שְׂרֻאלְצִ’י קְדוֹשִׁי?

אָן אֵלֵךְ, וְהֵיכָן, אוֹי, אַנִּיחַ רֹאשִׁי?

אַל תַּשְׁלִיכֵנִי נָא לְעֵת כְּלוֹת כֹּחִי!

וַאֲנִי עַם־הָאָרֶץ, וְרֵיק הוּא מֹחִי:

לֹא תּוֹרָה, לֹא חָכְמָה רַק בְּיַחַד אִתְּךָ

חָפַצְתִּי לִהְיוֹת – בְּאוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ!

וְאִם לְבֵית אָבִיךָ אַתָּה כְּבָר נִכְסָף –

קַח גַּם אוֹתִי, הַמְשָׁרֵת הַנֶּעֱזָב;

אֶהְיֶה שַׁמָּשְׁךָ בְּגַן־עֵדֶן מִמַּעַל,

אֶשְׁמָרְךָ, כְּמוֹ כָּאן, עַל כָּל צַעַד וָשַׁעַל;

זְכֹר לֶכְתִּי אַחֲרֶיךָ בִּהְיוֹתְךָ רֵישׁ־דּוּכָן – – –

נַפְשִׁי תֵּת עָלֶיךָ אַף הַיּוֹם אֲנִי מוּכָן!"

כָּך שָׁפַךְ לְבָבוֹ הַמְשָׁרֵת הַיָּשִׁישׁ,

וּפָנָיו רוֹחֲצוֹת בִּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ.

ד.

…וַיִּפְקַח הַבֶּעשְׁ"ט אֶת עֵינָיו הָעֲצוּמוֹת –

וּמְפִיקוֹת אַהֲבָה הֵן וְאוֹר תַּעֲלוּמוֹת;

הַפָּנִים מְאִירוֹת בַּאֲרֶשֶׁת בַּת־צְחוֹק

וּדְבָרָיו יִשָּׁמְעוּ כְּבַת קוֹל מֵרָחוֹק:

- יַעֲקֹב, יַעֲקֹב, מְנַע קוֹלְךָ מִבְּכִי!

גַּם כִּי אֵלֵךְ לֹא אָמוּת כִּי אֱחִי…

מָשָׁל לַיּוֹצֵא מִן הַפֶּתַח בַּצַּד

וְדֶרֶךְ הַשַּׁעַר נִכְנָס הוּא מִיָּד!

וּבְעוֹד אֲנִי יוֹשֵׁב בִּמְתִיבְתָּא דְרָקִיעַ –

“הַסִּפּוּרִים הַקְּדוֹשִׁים” בָּעוֹלָם תַּשְׁמִיעַ:

מֵעֲיָרָה לַעֲיָרָה, וּמִכְּפָר אֶל כְּפָר

תֵּלֵךְ וּתְסַפֵּר מָה הָרְאֵיתָ מִכְּבָר!

וּמִזֶּה פַּרְנָסָתְךָ תִּמָּצֵא בְּכָבוֹד,

וְגַם בַּבָּא שְׂכָרְךָ יְהִי הַרְבֵּה מְאֹד!

וְהָעוֹלָם לְךָ יִשְׁמַע בְּרָצוֹן וּצְמֵא דַעַת,

וּמַחְשַׁבְתּוֹ בְּמַחְשַׁבְתִּי בְּאַהֲבָה נוֹגַעַת;

וּמִכֹּחַ הַסִּפּוּר הַנִּפְלָא יִשְׁתַּלֵּב

שֹׁרֶשׁ בְּשֹׁרֶשׁ, וְלֵב בְּתוֹךְ לֵב!

כִּי צְפוּנִים בַּדִּבּוּר הַפָּשׁוּט סוֹד וָשִׂיחַ

שֶׁהֵם נֹגַהּ־נֶגֶד מֵאוֹרוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ.

פִּתְאֹם הָשְׁלַךְ הָס… הַצַּדִּיק כְּמוֹ נִרְדַּם,

וְהַלֵּב הַגָּדוֹל, הָהּ, לָנֶצַח נָדַם!

וּבָרֶגַע הַזֶּה – הוֹ, נִסִּים וְנִפְלָאוֹת –

עָמְדוּ מִפְּעֹם כָּל מוֹרֵי־הַשָּׁעוֹת!…

חָשַׁךְ הָעוֹלָם – – אַךְ בְּפָנָיו אוֹר הוֹפִיעַ,

וְיֹפִי לוֹ שֶׁאֵין בְּמִלִּים לְהַבִּיעַ – – –

…מִי זֶה קוֹרֵא לִי? הֲקוֹל הוּא אוֹ רֵיחַ?

פִּתְאֹם וְאָנֹכִי בְּעִירֵנוּ – אוֹרֵחַ!

וְיוֹשֶׁבֶת לָבֶטַח הָעִיר הַנַּנֶּסֶת,

יְלָדִים בָּרְחוֹבוֹת, קוֹל תְּפִלָּה מִבֵּית־כְּנֶסֶת;

דְּמוּת יַלְדוּתִי בָּאֶשְׁנָב הַפָּתוּח – – –

וּכְאָז לְבָבִי בָּהּ סָמוּךְ וּבָטוּחַ.

עֶרֶב. הַשֶּׁמֶשׁ בְּעֶצֶב שׁוֹקַעַת,

וְעַנְוַת פְּנֵי הָאֹפֶק עַד נֶפֶשׁ נוֹגַעַת:

בָּמֳתֵי־עָב שָׁם… גִּבְעָה, גִּבְעָתַיִם, –

סוֹד אֱלֹהִִים, הוֹד מֻפְלָא שִׁבְעָתַיִם.

יֹפִי צָנוּעַ לְעִירִי, תֹּם וָטַעַם,

דּוֹמֶה: לֹא נִפְרַדְתִּי מִמֶּנָּה אַף פַּעַם;

שָׁנִים לֹא חָלְפוּ בַּנֵּכָר, וְהַנַּעַר

לֹא הָלַךְ, נָפַל שֶׁבַע בְּדֶרֶךְ הַצַּעַר.

דָּבָר לֹא שֻׁנָּה פֹּה, אִמִּי עוֹד נִצֶּבֶת

עַל־יַד הַכִּירַיִם, שְׁקֵטָה־נֶעֱצֶבֶת.

הָאֵשׁ מְזַמְזֶמֶת לָהּ זֶמֶר קוֹדֵחַ,

לוֹ יַעַן קוֹל סִיר הַנָּזִיד הָרוֹתֵחַ,

וְהִיא מְנַצַּחַת: טוֹעֶמֶת, בּוֹחֶשֶׁת,

פֹּה מַיִם, שָׁם מֶלַח תּוֹסִיף, וְלוֹחֶשֶׁת

תְּחִנָּה חֲרִישִׁית, וְאֵינֶנָּה שׁוֹכַחַת

כִּי הֶבֶל הַכֹּל… וְהַנְּשָׁמָה רַק אוֹרַחַת

לְרֶגַע בַּגּוּף הַנָּגוּף, הַתּוֹבֵעַ

תַּאֲוָה עַל תַּאֲוָה, וְאֵינֶנּוּ שָׂבֵעַ.

אֵצֵא לִי הָעִירָה, אָצִיץ לְבָתֶּיהָ,

אֶרְאֶנָּה עַתָּה בַּעֲמָלָהּ, בִּלְבָטֶיהָ:

לַחְמָם דַּל יָבִיאוּ בִּיגִיעַ כַּפַּיִם

בַּעֲלֵי הַמְּלָאכָה, בְּזֵעַת הָאַפַּיִם.

מֵאֹפֶל הַחֶדֶר הַצַּר, לָאוֹרֵחַ

אוֹר הַחַיִּים הַכְּשֵׁרִים שָׁם זוֹרֵחַ.

פָּנִים לוֹ יַסְבִּירוּ יָאֵטּוּ מְלַאכְתָּם,

יָגִילוּ בּוֹ גַּם פַּטִּישָׁם וּמַחְטָם,

וּכְמוֹ יְדַבְּרוּ אֶל לִבּוֹ הַכֵּלִים:

אָנוּ תָּמִיד בֶּאֱמוּנָה עֲמֵלִים.

אָשׁוּט בָּרְחוֹבוֹת, אֶת עֵינַי בָּם אַשְׂבִּיעַ,

“שָׁלוֹם רַב בּוֹאֶךָ!” – עֵינָם לִי תַּבִּיעַ:

וּמִי עוֹד כָּמוֹנִי הַיּוֹם מְאֻשָּׁר?!

וְזֶמֶר נוֹשָׁן בִּי נֵעוֹר וּמוּשָׁר:

הֲלֹא הוּא הַשִּׁיר בִּי יֶחְמַר, יְזֻמַּר,

וְכַיַּיִן הַטּוֹב בִּי מֵאָז יְשֻׁמַּר, –

שִׁיר יַלְדוּתִי הוּא, חָרֵד וְיָתוֹם

לִי שָׁרָה אִמִּי בִּימֵי עֹנִי וָתֹם.

עִיר אֲבוֹתַי! מֶבָּטֵךְ הַתָּמֵהַּ

יִקֹּב עַד לְעֹמֶק לִבִּי הַכָּמֵהַּ!

נִכְסַפְתִּי הַבַּיְתָה – – פִּתְחִי לִי הַשַּׁעַר!

הֲלֹא תַּכִּירִינִי? – אֲנִי הוּא הַנַּעַר,

הִתְהַלֵּךְ לְפָנַיִךְ יָחִיד בִּיגוֹנוֹ,

שׁוֹלֵחַ עַל פְּנֵי הַלֵּילוֹת עֶרְגּוֹנוֹ;

רַק בָּךְ אוֹר־אֱלוֹהַּ רָאִיתִי, רָאַנִי,

הָלַכְתִּי תָּמִים אַחֲרָיו כִּי קְרָאַנִי.

הַס. דִּמְמַת מָוֶת… אֵין קוֹל וְאֵין קֶשֶׁב,

גָּז הַמַּרְאֶה כְּמוֹ בְּלַחַשׁ הַכֶּשֶׁף.

בְּבֶטֶן עָנָן הַלְּבָנָה מִתְרוֹצֶצֶת,

רֶגַע מֻבְלַעַת וְרֶגַע נוֹצֶצֶת.

הִנֵּה כָּל אוֹנָהּ בְּאַחַת שָׁם אוֹסֶפֶת –

לִמְצֹא אֶת הַדֶּרֶךְ אֵלַי הִיא שׁוֹאֶפֶת…

וּבְצֵאתָהּ לַמֶּרְחָב מִן הַתְּהוֹם הַקּוֹדֶרֶת,

תַּעֲמֹד וְתִתֵּן בִּי דֹם עַיִן חוֹדֶרֶת –

עַיִן רוֹאָה, מַחֲרִידָה נְפָשׁוֹת,

וְהִיא מַחֲרִישָׁה־מִשְׁתָּאָה לִי קָשׁוֹת.

…מֵעֹמֶק הַלַּיְלָה אֵלַי מְשַׁוַּעַת

נֶפֶשׁ עִירִי, וְרַחֲמִים הִיא תּוֹבַעַת:

אֵין דֳּמִי לְדָמֶיהָ, בְּכִיָּה הִיא נִצַּחַת – – –

הוֹי, עִיר אֲבוֹתַי! הַקְּדוֹשָׁה, הַנִּרְצַחַת:

זָכַרְתִּי לָךְ טוּב שַׁבְּתוֹתַיִךְ, חַגַּיִךְ, –

אֱלֹהִים וְאַהֲבָה רַק הָיוּ הֲגִיגַיִךְ…

כָּל בַּיִת, כָּל רְחוֹב, הוֹד לָבַשׁ וּמְנוּחוֹת,

חֶסֶד עוֹלָם, לָךְ נָשְׂאוּ הָרוּחוֹת.

הַנַּחַל, הַיַּעַר, הָעֵץ וְהַשִּׂיחַ,

יַחַד אִתָּךְ הִתְפַּלְּלוּ לַמָּשִׁיחַ –

חִכִּית לוֹ בְּתֹם שֶׁיָּבוֹא בְּכָל יוֹם – – –

וְהִנֵּה זֶה בָּא אַרְמִילוּס הָאָיֹם!

לֹא חַג, לֹא שַׁבָּת לָךְ, לֹא “קְדֻשָּׁה־וּבָרְכוּ”,

הָרוּחוֹת הַטּוֹבוֹת מִבָּתַּיִךְ בָּרְחוּ;

טֻמְאָה אֲיֻמָּה אֶל הַקֹּדֶשׁ הָרְסָה,

וְאֶת שְׁחוֹר כְּנָפֶיהָ עָלַיִךְ פָּרְשָׂה.

אֱמוּנַי, מְעֻנַּי הַקְּדוֹשִׁים, אַיֵּכֶם?

אֶבְכֶּה כָּל חַיַּי עַל אָבְדַן חַיֵּיכֶם!

כָּל קוֹל וּמַרְאֶה, זֵכֶר גִּיל וּבְכִי,

אֶשְׁמֹר בִּלְבָבִי וּלְבַבְכֶם בִּי יְחִי…

וְעָל רֹאשׁ יְגוֹנַי וּמְרוֹם־קֵץ אַהֲבוֹתַי,

אַעֲלֶה זִיו פָּנַיִךְ, אַתְּ עִיר אֲבוֹתַי!

מַעֲשִׂיָּה חֲסִידִית

לָמַד רַבִּי זוּשָׁא בְּדֶרֶךְ נְדוֹד

לְשׁוֹן הַחַיָּה וְהָעוֹף, וְגַם סוֹד

שִׂיחַ הָעֵשֶׂב וְלַחַשׁ אִילָן

וּמֶלֶל הַמַּיִם נוֹבְעִים מִמַּעְיָן;

בְּאֵלֶם הַיַּעַר, בִּדְמִי מַחֲבוֹאָיו,

בְּקוֹל לֹא־נִשְׁמָע יְדַבֵּר עִם אֱלֹהָיו.

פַּעַם בַּחֹרֶף, בְּיוֹם שֶׁלֶג קַר,

נִכְנַס, כְּדַרְכּוֹ, לְפֻנְדָק שֶׁל כְּפָר, –

הוּא “הַפֻּנְדָּק הָאָדֹם עַל הַסַּן”,

כֶּסֶף לִתְבֹּעַ מֵאֵת הַמֻּכְסָן –

לִפְדוֹת יְהוּדִי מִיָּדָיו שֶׁל עֵשָׂו!

(וְהַסְּכוּם, הָהּ, בְּקשִׁי הוֹלֵךְ וְנֶאֱסָף…)

בָּא לוֹ לַבַּיִת, אַךְ, אוֹי, לֹא מָצָא

אֶת הַמּוֹכֵס, כִּי הִקְדִּים וְיָצָא.

מֵחֶדֶר לְחֶדֶר הָלַךְ וְעָבַר

הִבִּיט כֹּה וָכֹה, כִּמְחַפֵּשׂ שָׁם דָּבָר.

וַיְהִי בְּבוֹאוֹ אֶל אַחַד הַתָּאִים –

וַיַּרְא צִפֳּרִים, הוֹ פִּלְאֵי־פְּלָאִים:

שָׁם חוֹחִית, תַּפּוּחִית, כַּנָּרִית וְגִבְּתוֹן,

בַּזְבּוּז, עֶפְרוֹנִי וְהַפָּשׁוֹשׁ הַקָּטֹן, –

קְהַל צִפֳּרִים מַה נֶּחְמָד וּמְגֻוָּן!

וְקוֹל שִׁיר עָצוּב יַעֲלֶה מִכְּלוּבָן:

“מָתוֹק אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ, בְּלִי חֹפֶשׁ כֹּה מַר…”

וְזוּשָׁא שָׁמַע וּלְנַפְשׁוֹ כֵּן יֹאמַר:

חֹק אֱלֹהִים הוּא הַחֹפֶשׁ, הָאוֹר,

וְחֵטְא הוּא כָּל נֶפֶשׁ בַּכֶּלֶא לִסְגּוֹר!…

הִנֵּה אֶת רַגְלַי הַחוֹלוֹת אֲכַתֵּת,

כְּדֵי לְאַסִּיר אֶת הַחֹפֶשׁ לָתֵת,

וְנֶגֶד עֵינַי פֹּה רַבִּים הַשְּׁבוּיִים –

מִכָּאן לֹא אָזוּז עַד כֻּלָּם פְּדוּיִים!

נִגַּשׁ וְהוֹצִיא אֶת כֻּלָּן מִכִּלְאָן, –

מַהֵר חִישׁ פָּרְחוּ וְיָשְׁבוּ עַל אִילָן,

כֹּחַ כְּנָפַיִם וְרֶגֶל מְנַסּוֹת;

אַחַר בִּיעָף קַל לַמָּרוֹם מִתְנַשְּׂאוֹת.

“שָׁלוֹם, חֲבִיבַי, לַקָּרוֹב, לָרָחוֹק!”

קָרָא, וְעַל פָּנָיו מְרַחֶפֶת בַּת־צְחוֹק.

הַפֻּנְדָּקִי בָּא – וְהִנֵּה הַכְּלוּב רֵיק!

בְּזַעַם מַבִּיט הוּא, שִׁנַּיִם חוֹרֵק;

קִלֵּל, הִשְׁתּוֹלֵל, מִזַּעַם רָתַח:

“מִי זֹאת עָשָׂה לִי? הַכְּלוּב מִי פָּתַח?”

עָנוּהוּ: "רְאֵה, שָׁם עוֹמֵד בֶּן־אָדָם,

מַרְאֵהוּ – מַרְאֵה אִישׁ שׁוֹטֶה, מִן הַסְּתָם

הוּא זֹאת עָשָׂה, לֹא אַחֵר, כִּי הֲלוֹם

לֹא בָּא זוּלָתוֹ כָּל קַבְּצָן זֶה הַיּוֹם."

וְרַ' זוּשָׁא עוֹמֵד מִן הַצַּד וּמְחַיֵּךְ,

כְּמוֹ הָעִנְיָן לֹא אֵלָיו מִשְׁתַּיֵּךְ…

"שׁוֹטֶה! – הַמֻּכְסָן בּוֹ בִּשְׁאָט־נֶפֶשׁ גָּעַר;

לָמָּה קִפַּחְתָּ רְכוּשִׁי הַיָּקָר?

רֹב כֶּסֶף נָתַתִּי מְחִירָן לַמּוֹכֵר!"

וַיַּעַן רַ' זוּשָׁא בְּתֹם לַחוֹכֵר:

"עַל כָּל מַעֲשָׂיו אֱלֹהִים מְרַחֵם,

אַשְׁרֵי הַהוֹלֵךְ בִּדְרָכָיו שֶׁל הַשֵּׁם!

אַךְ עִקָּר שָׁכַחְתִּי… חֲמִשִּׁים זְהוּבִים

תֵּן לְפִדְיוֹן יְהוּדִי בֶּן־טוֹבִים,

וְקִיַּמְתָּ: “לִקְרֹא לִשְׁבוּיִים דְּרוֹר!…”

מַהֵר, רַבִּי סֶנְדֶּר, וּפְתַח אֶת הַצְּרוֹר!"

קָפַץ הַמֻּכְסָן עַל רַ' זוּשָׁא הַתָּם,

הִכָּהוּ, הַכֵּה וְחָבוֹל עַד זוֹב דָם;

וְכַעֲסוֹ הַבּוֹעֵר לֹא שָׁקַט, לֹא רָגַע,

עַד כִּי יָדוֹ הַמּוֹחֶצֶת יָגְעָה…

"הֲרֵי סְכוּם הָגוּן, מַתְּנַת־יָד נֶאֱמָנָה!

וְאִם טֶרֶם מָנִיתָ – אֱלֹהִים הוּא מָנָה…

לְמַעַן תִּזְכֹּר, אָרְחָא־פָּרְחָא עָלוּב,

כֵּיצַד מְשַׁלְּחִים צִפֳּרִים מִן הַכְּלוּב!"

אָמַר, וְהִשְׁלִיךְ אֶת הַהֵלֶךְ לָרְחוֹב.

וַיֵּלֶךְ, רַגְלָיו אַט גָּרוֹר וְסָחוֹב.

בָּא אֶל הַיַּעַר, יָשַׁב שָׁם וָנָח – – –

“זוּשָׁא, אוֹי, זוּשָׁא”, אָמַר וְגָנַח:

"סָפַגְתָּ מַכּוֹת דַּי, בָּרוּךְ הוּא הַשֵּׁם,

פַּשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשֶׂיךָ – אַתָּה הָאָשֵׁם!

שִׁלַּחְתָּ לְחֹפֶשׁ צִפּוֹר מִן הַכְּלוּב,

וְנַפְשְׁךָ כְּצִפּוֹר מְפַרְכֶּסֶת בַּגּוּף.

“פְּתַח אֶת כִּלְאִי!” תִּתְחַנֵּן וְתָהִים,

“כִּי נִכְסֹף נִכְסַפְתִּי לְאוֹר אֱלֹהִים…”

בָּכָה הַצַּדִּיק וְלִבּוֹ בּוֹ הָמָה,

וַיֵּבְךְּ גַּם הַיַּעַר אִתּוֹ בִּדְמָמָה.

א

…נוֹסְעִים חֲסִידִים לָרַבִּי בָּעֲגָלָה,

בָּנִים וְאָבוֹת;

בֹּקֶר אָבִיב… הַחַמָּה מִתְגַּלָּה

בַּיַּעַר הֶעָבֹת.

עוֹד מַחֲרִישׁ הַיּוֹם, מִשְׁתָּאֶה לְמַרְאֵה

הַהוֹד וְהַקְּדֻשָּׁה, –

וְהִנֵּה עֵין הָאָרֶץ נִפְקַחַת, וַהֲרֵי

תֵּבֵל בְּחִדּוּשָׁהּ!

זֶה זִיו אֱלֹהִים הָעוֹלֶה וְנוֹסֵק

לַמְּרוֹמִים הַצַּחִים;

זֶה שִׁירוֹ הַגָּדוֹל שֶׁאֵינֶנּוּ פּוֹסֵק

לְנֵצַח נְצָחִים.

ב

אֵי־שָׁם בַּמֶּרְחָב גּוֹי אִכָּר הִתְיַצֵּב

כְּגַלְעֵד בְּשָׂדֵהוּ:

קוֹל שִׁיר יְהוּדִי בִּדְמִי יַעַר חוֹצֵב,

הִגִּיעַ עָדֵיהוּ.

מַאֲהִיל עַל עֵינָיו בּכַפֵּהוּ הַגּוֹי,

וּשְׁמִיעָתוֹ יְחַדֵּד;

כִּי בָּא בְּאָזְנָיו דְּבַר הַזֶּמֶר בְּנוֹי,

וּבְנַפְשׁוֹ יְהַדְהֵד…

“יְהוּדִים… אֻמָּה זוֹ מַה שּׁוֹנָה וּמְשֻׁנָּה!”

מְהַרְהֵר הוּא לִגְנַאי:

"בֶּחָרִישׁ, בַּקָּצִיר, בְּכָל עִתּוֹת הַשָּׁנָה,

יֵשׁ לָהֶם פְּנַאי!"

"שָׁרִים וְעוֹלִים לְרַבָּם הַקָּדוֹשׁ,

וּבְלִבָּם הַשִּׂמְחָה;

וְסוֹחֲרִים בַּעֲמָלֵנוּ – הַדָּגָן וְהַתִּירוֹשׁ,

בָּאֲדָמָה וְצִמְחָהּ!"

וְשׁוּב הָאִכָּר עַל הָרֶגֶב יִגְחֹן –

קַרְקַע בְּתוּלָה;

וְאַדְמָתוֹ הַטּוֹבָה יַעֲבֹד וְיָחֹן

וְהִיא תִּתֵּן יְבוּלָהּ.

ג

…וְלֵב חֲסִידִים יִמָּלֵא הַרְהוֹרִים:

“אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וּתְאֵנָתוֹ…”

הֵידָד מִשָּׂדוֹת, עֵת קָצִיר שֶׁל שְׂעוֹרִים,

וּמַשְׁקִיף אֱלֹהִים מִמְּעוֹנָתוֹ –

עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָעוֹבְדִים בְּזֵעָה

וִיגִיעַ כַּפַּיִם אוֹכְלִים…

וְלֶקֶט, שִׁכְחָה לָעֲנִיִּים, וּפֵאָה, –

כֻּלָּם צַדִּיקִים, אֵין נוֹכְלִים!

וּבֹעַז מִתְהַלֵּךְ בְּשָׂדֵהוּ – – – וּמִי

עוֹלָה שָׁם נָאָה וַחֲסוּדָה? –

רוּת הַמּוֹאָבִית, הִיא כַּלַּת נָעֳמִי,

מְלַקֶּטֶת שִׁבֳּלִים בִּיהוּדָה!

וְאוּלַי אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא בַּמֶּרְחָק,

הוֹפִיעַ בִּדְמוּתוֹ שֶׁל אִכָּר?

הֵן כָּךְ מִנְהָגוֹ בִּימֵי חֹל וּבֶחָג;

מִתְחַפֵּשׂ וְאֵינֶנּוּ נִכָּר!

ד

… חוֹלְפִים יְעָרוֹת וְשָׂדוֹת וּתְבוּאוֹת,

עִם אַבְנֵי הַמִּילִין;

וְשִׁיר הָעוֹלָם בְּעֶרֶב־חַג־שָׁבוּעוֹת –

"אַקְדָּמוּת מִלִּין – – – "

“אַקְדָּמוּת” – שִׁירָת יָהּ בִּלְשׁוֹנָהּ שֶׁל אֲרָם

הַמְעֻנָּגָה וְהַנָּאוָה!

בָּה מַעֲלֶה הַפַּיְטָן אֶת צְלִילוֹ הָרָם

מֵעִמְקֵי הָאַהֲבָה:

אוֹי לְעֵשָׂו הָרָשָׁע הַחוֹרֵף

אֶת הָרוֹעֶה וְצֹאנוֹ…

וְאַשְׁרֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁהַתּוֹרָה מֵחוֹרֵב

קִבֵּל בִּרְצוֹנוֹ!

“גּוֹי”… מַה יּוֹדַעַת נַפְשׁוֹ הָאֲטוּמָה

עַל תּוֹרָה וּקְדֻשָּׁה…

פִּתְאֹם וּמִתְפַּעֵם פַּעֲמוֹן שֶׁל “טֻמְאָה”

בְּקוֹל נְחוּשָׁה:

“גְּלִין־גְּלָן!” וּכְסַכִּין שָׁם תָּקוּעַ הַצְּלָב

בַּתְּכֵלֶת הַטְּהוֹרָה,

וְנִגּוּן יִשְׂרָאֵל הַנָּעִים נֶעֱלַב

וְנָדַם מִמּוֹרָא.

ה

אָז יִשְׁרֹק רַ' לֵיבּ דָּן הֶחָסִיד לַסּוּסִים –

וַיָּחִישׁוּ פַּעֲמֵיהֶם;

כִּי אַף הֵם בְּצָרוֹת יִשְׂרָאֵל מְנֻסִּים

כָּל יְמֵיהֶם…

“וִיוֹ!” – וְאַבִּירֵי רַ' לֵיבּ דָּן “הַקּוֹזַק”

הוֹלְכִים אַחֲרֵי צָו:

הֵם קוֹפְצִים וְרָצִים בְּמֵרוֹץ הַבָּזָק

בַּנָּתִיב הַמְרֻצָּף.

וְהַשִּׁיר הַקָּדוֹשׁ כְּמוֹ עוֹרֵךְ עַתָּה קְרָב

עִם שְׁאוֹן הַפַּעֲמוֹנִים,

וְהוּא טוֹב וְחָזָק מִכָּל פֶּסֶל וּצְלָב

וְקוֹלוֹת הֲמוֹנִים!

יַעַלְזוּ חֲסִידִים בְּמַשְׁקֶה וּרְנָנָה,

וְיִשְׂמַח הַיְקוּם;

כֹּה טְהוֹרִים הַשָּׁמַיִם… אֵין עָב וַעֲנָנָה,

אֵין גָּלוּת וְעַכּוּ"ם!…

“מְלֹא כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ!” וִיהוּדִים

לְעוֹלָם קַיָּמִים;

וֵאלֹהִים, וְיִשְׂרָאֵל, וְתוֹרָה צְמוּדִים

עַד קֵץ הַיָּמִים. – – –