רקע
משה בן־מנחם
עִיר אֲבוֹתַי – – –
xמוגש ברשות פרסום [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: יבנה

…מִי זֶה קוֹרֵא לִי? הֲקוֹל הוּא אוֹ רֵיחַ?

פִּתְאֹם וְאָנֹכִי בְּעִירֵנוּ – אוֹרֵחַ!

וְיוֹשֶׁבֶת לָבֶטַח הָעִיר הַנַּנֶּסֶת,

יְלָדִים בָּרְחוֹבוֹת, קוֹל תְּפִלָּה מִבֵּית־כְּנֶסֶת;

דְּמוּת יַלְדוּתִי בָּאֶשְׁנָב הַפָּתוּח – – –

וּכְאָז לְבָבִי בָּהּ סָמוּךְ וּבָטוּחַ.


עֶרֶב. הַשֶּׁמֶשׁ בְּעֶצֶב שׁוֹקַעַת,

וְעַנְוַת פְּנֵי הָאֹפֶק עַד נֶפֶשׁ נוֹגַעַת:

בָּמֳתֵי־עָב שָׁם… גִּבְעָה, גִּבְעָתַיִם, –

סוֹד אֱלֹהִִים, הוֹד מֻפְלָא שִׁבְעָתַיִם.


יֹפִי צָנוּעַ לְעִירִי, תֹּם וָטַעַם,

דּוֹמֶה: לֹא נִפְרַדְתִּי מִמֶּנָּה אַף פַּעַם;

שָׁנִים לֹא חָלְפוּ בַּנֵּכָר, וְהַנַּעַר

לֹא הָלַךְ, נָפַל שֶׁבַע בְּדֶרֶךְ הַצַּעַר.


דָּבָר לֹא שֻׁנָּה פֹּה, אִמִּי עוֹד נִצֶּבֶת

עַל־יַד הַכִּירַיִם, שְׁקֵטָה־נֶעֱצֶבֶת.

הָאֵשׁ מְזַמְזֶמֶת לָהּ זֶמֶר קוֹדֵחַ,

לוֹ יַעַן קוֹל סִיר הַנָּזִיד הָרוֹתֵחַ,

וְהִיא מְנַצַּחַת: טוֹעֶמֶת, בּוֹחֶשֶׁת,

פֹּה מַיִם, שָׁם מֶלַח תּוֹסִיף, וְלוֹחֶשֶׁת

תְּחִנָּה חֲרִישִׁית, וְאֵינֶנָּה שׁוֹכַחַת

כִּי הֶבֶל הַכֹּל… וְהַנְּשָׁמָה רַק אוֹרַחַת

לְרֶגַע בַּגּוּף הַנָּגוּף, הַתּוֹבֵעַ

תַּאֲוָה עַל תַּאֲוָה, וְאֵינֶנּוּ שָׂבֵעַ.


אֵצֵא לִי הָעִירָה, אָצִיץ לְבָתֶּיהָ,

אֶרְאֶנָּה עַתָּה בַּעֲמָלָהּ, בִּלְבָטֶיהָ:

לַחְמָם דַּל יָבִיאוּ בִּיגִיעַ כַּפַּיִם

בַּעֲלֵי הַמְּלָאכָה, בְּזֵעַת הָאַפַּיִם.

מֵאֹפֶל הַחֶדֶר הַצַּר, לָאוֹרֵחַ

אוֹר הַחַיִּים הַכְּשֵׁרִים שָׁם זוֹרֵחַ.

פָּנִים לוֹ יַסְבִּירוּ יָאֵטּוּ מְלַאכְתָּם,

יָגִילוּ בּוֹ גַּם פַּטִּישָׁם וּמַחְטָם,

וּכְמוֹ יְדַבְּרוּ אֶל לִבּוֹ הַכֵּלִים:

אָנוּ תָּמִיד בֶּאֱמוּנָה עֲמֵלִים.


אָשׁוּט בָּרְחוֹבוֹת, אֶת עֵינַי בָּם אַשְׂבִּיעַ,

“שָׁלוֹם רַב בּוֹאֶךָ!” – עֵינָם לִי תַּבִּיעַ:

וּמִי עוֹד כָּמוֹנִי הַיּוֹם מְאֻשָּׁר?!

וְזֶמֶר נוֹשָׁן בִּי נֵעוֹר וּמוּשָׁר:

הֲלֹא הוּא הַשִּׁיר בִּי יֶחְמַר, יְזֻמַּר,

וְכַיַּיִן הַטּוֹב בִּי מֵאָז יְשֻׁמַּר, –

שִׁיר יַלְדוּתִי הוּא, חָרֵד וְיָתוֹם

לִי שָׁרָה אִמִּי בִּימֵי עֹנִי וָתֹם.


עִיר אֲבוֹתַי! מֶבָּטֵךְ הַתָּמֵהַּ

יִקֹּב עַד לְעֹמֶק לִבִּי הַכָּמֵהַּ!

נִכְסַפְתִּי הַבַּיְתָה – – פִּתְחִי לִי הַשַּׁעַר!

הֲלֹא תַּכִּירִינִי? – אֲנִי הוּא הַנַּעַר,

הִתְהַלֵּךְ לְפָנַיִךְ יָחִיד בִּיגוֹנוֹ,

שׁוֹלֵחַ עַל פְּנֵי הַלֵּילוֹת עֶרְגּוֹנוֹ;

רַק בָּךְ אוֹר־אֱלוֹהַּ רָאִיתִי, רָאַנִי,

הָלַכְתִּי תָּמִים אַחֲרָיו כִּי קְרָאַנִי.


הַס. דִּמְמַת מָוֶת… אֵין קוֹל וְאֵין קֶשֶׁב,

גָּז הַמַּרְאֶה כְּמוֹ בְּלַחַשׁ הַכֶּשֶׁף.

בְּבֶטֶן עָנָן הַלְּבָנָה מִתְרוֹצֶצֶת,

רֶגַע מֻבְלַעַת וְרֶגַע נוֹצֶצֶת.

הִנֵּה כָּל אוֹנָהּ בְּאַחַת שָׁם אוֹסֶפֶת –

לִמְצֹא אֶת הַדֶּרֶךְ אֵלַי הִיא שׁוֹאֶפֶת…

וּבְצֵאתָהּ לַמֶּרְחָב מִן הַתְּהוֹם הַקּוֹדֶרֶת,

תַּעֲמֹד וְתִתֵּן בִּי דֹם עַיִן חוֹדֶרֶת –

עַיִן רוֹאָה, מַחֲרִידָה נְפָשׁוֹת,

וְהִיא מַחֲרִישָׁה־מִשְׁתָּאָה לִי קָשׁוֹת.


…מֵעֹמֶק הַלַּיְלָה אֵלַי מְשַׁוַּעַת

נֶפֶשׁ עִירִי, וְרַחֲמִים הִיא תּוֹבַעַת:

אֵין דֳּמִי לְדָמֶיהָ, בְּכִיָּה הִיא נִצַּחַת – – –

הוֹי, עִיר אֲבוֹתַי! הַקְּדוֹשָׁה, הַנִּרְצַחַת:

זָכַרְתִּי לָךְ טוּב שַׁבְּתוֹתַיִךְ, חַגַּיִךְ, –

אֱלֹהִים וְאַהֲבָה רַק הָיוּ הֲגִיגַיִךְ…

כָּל בַּיִת, כָּל רְחוֹב, הוֹד לָבַשׁ וּמְנוּחוֹת,

חֶסֶד עוֹלָם, לָךְ נָשְׂאוּ הָרוּחוֹת.

הַנַּחַל, הַיַּעַר, הָעֵץ וְהַשִּׂיחַ,

יַחַד אִתָּךְ הִתְפַּלְּלוּ לַמָּשִׁיחַ –

חִכִּית לוֹ בְּתֹם שֶׁיָּבוֹא בְּכָל יוֹם – – –


וְהִנֵּה זֶה בָּא אַרְמִילוּס הָאָיֹם!

לֹא חַג, לֹא שַׁבָּת לָךְ, לֹא “קְדֻשָּׁה־וּבָרְכוּ”,

הָרוּחוֹת הַטּוֹבוֹת מִבָּתַּיִךְ בָּרְחוּ;

טֻמְאָה אֲיֻמָּה אֶל הַקֹּדֶשׁ הָרְסָה,

וְאֶת שְׁחוֹר כְּנָפֶיהָ עָלַיִךְ פָּרְשָׂה.


אֱמוּנַי, מְעֻנַּי הַקְּדוֹשִׁים, אַיֵּכֶם?

אֶבְכֶּה כָּל חַיַּי עַל אָבְדַן חַיֵּיכֶם!

כָּל קוֹל וּמַרְאֶה, זֵכֶר גִּיל וּבְכִי,

אֶשְׁמֹר בִּלְבָבִי וּלְבַבְכֶם בִּי יְחִי…

וְעָל רֹאשׁ יְגוֹנַי וּמְרוֹם־קֵץ אַהֲבוֹתַי,

אַעֲלֶה זִיו פָּנַיִךְ, אַתְּ עִיר אֲבוֹתַי!



המלצות קוראים
תגיות