כוכבי דרך – א

מאת

שלמה טנאי

---

בִּרְכַּת עָבַר

מאת

שלמה טנאי

נָטַלְתִּי עִמָּדִי מִן הַנְּעוּרִים

אֶת כָּל אַשְׁרָם,

אֶת כָּל עָמְקָם,

אֶת עֵינוֹת הָאַכְזָב

וְיוּבְלֵי הַשֶּׁפַע.

נָטַלְתִּי עִמָּדִי רֵיחוֹת הָאָרֶץ,

אִוְשַׁת חֹרְשׁוֹת הָאֵקָלִפְּטוּס וְהָאֹרֶן.

צִנַּת מֵימֵי הַיּוּבָלִים

הַנֶּחְפָּזִים אֶל הַיַּרְדֵּן

בִּגְאוֹת אָבִיב –

עוֹד בְּרַגְלַי.

אַהֲבַת גִּבְעוֹת טְרָשִׁים,

כַּרְמֵי הַזַּיִת,

שְׂדוֹת שְׂעוֹרָה רַכִּים,

מַעְיָנוֹת שֶׁמֵּימֵיהֶם מְלוּחִים מְעַט –

נָטַלְתִּי בְּלִבִּי.

מַשַּׁב רוּחוֹת

הַמְבִיאוֹת אֲבַק הַחוֹל –

נָטַלְתִּי בְּשִׁנַּי.

וּמֵי הַיָּם הַמְּלוּחִים

הַנִּבְלָעִים מִבְּלִי מֵשִׂים

בְּשׂוֹא גַלִּים בַּחוֹף –

נָטַלְתִּי בִּשְׂפָתַי.

נָטַלְתִּי עִמָּדִי אֶת אֶרֶץ נְעוּרַי.

נָטַלְתִּי עִמָּדִי אֶת אַהֲבוֹתַי.

בְּעֶרֶב שֶׁגְּשָׁמָיו יוֹרְדִים בְּלִי קֵץ,

בִּמְבוֹא הַבַּיִת, טֶרֶם הִפָּרְדֵנוּ לְגַעְגּוּעִים,

בָּאוּ פֶּתַע שְׂפָתַי אֶל שִׂפְתוֹתַיִךְ.

הָיִינוּ כְּחוֹלְמִים.

לְמָּחֳרָת הָיִינוּ כְּזָרִים.

פַּחַד מִסְתָּרִים הִלֵךְ בֵּינֵינוּ.

הַיּוֹם אָחוּשׁ, כְּאִלּוּ,

הָיָה זֶה פַּחַד קֵץ־בָּשָׂר,

בְּהִפָּקַח בְּשָׂרִים.

בִּקַּשְׁנוּ לְהִמָּלֵט,

לְהִפָּרֵד לָנֶצַח,

אֲבָל תָּמִיד הָיוּ שְׂפָתֵינוּ נִפְגָּשׁוֹת

לְלֹא הַפְרֵד,

כְּמוֹ שֶׁאֵין לְהַפְרִיד

אֵשׁ מֵאֵשׁ.

נָטַלְתִּי עִמָּדִי אֶת אַהֲבוֹתַי.

וְעֵת שִׁלַּחְתְּ אוֹתִי מֵעַל פָּנַיִךְ,

הֵקִיצוּ בִּי קְנָאוֹת

אֲשֶׁר נוֹלְדוּ בַּקְּדוּמִים שֶׁבַּאֲבוֹתַי.

הָיִית טוֹרֶפֶת לֵילוֹתַי;

מִקַּיִץ אֱלֵי קַיִץ עָבַדְתִּי לָךְ.

לִרְאוֹת פָּנַיִךְ לִי הָיְתָה חֶדְוָה.

וְאַתְּ הִסְתַּרְתְּ אוֹתָם –

אֲבָל הֵם צָחֲקוּ בִּי.

וְלֹא נָמוֹגוּ, כְּבָבוּאָה שֶׁל שֶׁמֶשׁ

שֶׁנֶּחְתְּמָה בְּתוֹךְ עֵינַי.

בְּשִׁכְבִי בּוֹדֵד, בְּצֵל חָרוּב רָחָב,

עֵת שֶׁהִרְהַרְתִּי אֶל לִבִּי –

הָיִיתִי שָׂם אֶת מִבְטָחִי בַּקֵּץ.

וְאַחַר כָּךְ הִכַּרְתִּי אֶת הַזְּמָן

אֶת הַגָּדוֹל בִּידִידֵי אֱנוֹשׁ וּבְאוֹיְבָיו.

תְּחִלָּה הָיָה מַטִּיל בִּי אֵימוֹתָיו

וּלְאַחַר מִכֵּן גִּלָּה גַם חֲסָדָיו.

הוּא שֶׁהֵבִיא אֶל לְבָבִי

אֶת הַתִּקְוָה.

נָטַלְתִּי עִמָּדִי אֶת הַתִּקְוָה.

נָטַלְתִּי מִן הַנְּעוּרִים

אֶת שִׂמְחָתָם,

אֶת שִׁירֵיהֶם

אֲשֶׁר הָיוּ לָנוּ כְּלֶחֶם חֹק.

אֶת הַחִידוֹת הָאַדִּירוֹת,

וְעוֹד רַבּוֹת חִידוֹת הֵן לִי

גַּם עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

לָקַחְתִּי עִמָּדִי אֶת הַשַּׁעֲשׁוּעִים,

אֶת הַיָּפִים בָּרְגָעִים,

הַנֶּהְדָּרוֹת שֶׁבַּשָּׁעוֹת.

כָּל אֵלֶּה, וְעוֹד רַבִּים,

שֶׁלֹּא אֵדַע לְכַנּוֹתָם בְּשֵׁם,

נָטַלְתִּי עִמָּדִי.

עַל כֵּן אֲנִי אוֹהֵב לִהְיוֹת.

---

בֵּין הַצּוּקִים

מאת

שלמה טנאי

אֲנִי חוֹלֵם בְּאֶרֶץ נֶהְדֶּרֶת.

צוּקִים וּמְצוּקִים לָהּ לַעֲטֶרֶת.

מָתַי נִרְדַּמְתִּי בֵּין חָצָץ וָסֶלַע,

וְנִשְׁמָתִי חֲלוֹם אֵין־קֵץ הֵחֵלָּה?

מִי יְעִירֵנִי בִּנְשָׁמָה, בְּפֶרַח,

מִי מַעֲשֵׂה אָדָם לִי יְסַפֵּרָה?

עֵת נִתָּקִים צוּקִים מֵהַר תְּהוֹמָה

צְבָאִים קַלִּים עַל הַצּוּקִים אֶחֱלוֹמָה.

דְּקָלִים שֶׁשָּׁרְשֵׁיהֶם שׁוֹתִים בְּמֶלַח,

יוֹנִים הַמְקַנְנוֹת בְּחַגְוֵי סֶלַע.

וַחֲדָשָׁה הָאֲדָמָה. כָּל זֶרַע –

בָּאֲפֵלָה הִיא גוֹרָלו גוֹזֶרֶת.

מִי יְעִירֵנִי בְּשִׂמְחָה, בְּקֶמַח,

מִי לִי יָרֹן אַחֲרֵי זָרְעוֹ בְּדֶמַע?

אֲנִי חוֹלֵם בְּאֶרֶץ מִתְעוֹרֶרֶת,

הַמּוֹרִיקָה בָּרוּחַ הַבּוֹעֶרֶת.

---

שִׂיחָה בְּיִזְרְעֶאל

מאת

שלמה טנאי

רַכּוֹת הֵן בָּבוּאוֹת הָרֵי הָעֵמֶק,

וְגַם שְׂדוֹת הַתְּבוּאָה רַכִּים.

עָבַרְתִּי בְּדַרְכִּי, הָאֲדָמָה עָמְדָה.

תָּמִיד עוֹבֵר אֲנִי וְהִיא בְּאַתָרָהּ.

אָמַרְתִּי לִי:

שָׁנִים לִי עֲשָׂרוֹת וּבְעֵינַי הַשֶּׁמֶשׁ.

יֵשׁ וְהֵן כֻּלָּן צוֹבְאוֹת עֲלֵי פִּתְחִי,

רוֹצוֹת אוֹתִי: הוֹלְמוֹת עַל שְׁעָרַי,

לֹא נְסוֹגוֹת מִפְּנֵי חוֹמוֹת בִּינָה,

אַף לֹא מִפְּנֵי רַכּוֹת שֶׁבַּתְּחִנּוֹת.

בַּחֲרָדָה וְצִפִּיָּה אַקְשִׁיב עֲדֵי יַרְפּוּ;

יֵשׁ וּבְיֵאוּשִׁי אַכֶּה שְׁנוֹתַי בַּסַנְוֵרִים,

בַּל יִמְצָאוּנִי, אֵרָגַע, יִרוַח לָהּ לְנַפְשִׁי.

רַק עַשְׂרוֹת שָׁנִים לִי, וּמֵרֵאשִׁיתָן

לֹא שִׁיר אֶחָד זִמַּרְתִּי פַּעֲמַיִם

וַאֲחֵרִים הָיוּ תָּמִיד גַּם שִׂמְחוֹתַי, גַּם מַכְאוֹבַי.

אָמַרְתִּי לָהּ:

שָׁנִים לָךְ רְבָבוֹת וּבַעֲפָרֵךְ הַשֶּׁמֶשׁ.

אַךְ רֶגַע וְעָבְרוּ בָּךְ הַמִּצְרִים,

אַךְ רֶגַע וְסוּסֵי שְׁלֹמֹה רָעוּ בָּךְ,

וּכְבָר שָׁמַעַתְּ שַׁעֲטַת הַפָּרָשִׁים

שֶׁל בְּנֵי דָת הַמִּדְבָּר הַמִּתְכַּתְּשִׁים

בַּקְּרָב עִם הַכּוֹבְשִׁים בְּשֵׁם הַצְּלָב.

עוֹד רֶגַע וּבִיעָף עָבְרוּ בָּךְ הַתֻּרְכִּים.

וּכְאִלּוּ נִיד עַפְעַף עָבַר –

וְהַקּוֹדְחִים הָרִאשׁוֹנִים הִתְלַהֲטוּ

בְּתוֹךְ הָאֹהָלִים הַלְּבָנִים שֶׁבַּבִּצּוֹת

בֵּין נַהֲלָל וְנוּרִיס.

רַכֵּי הַגּוּף, עַזֵּי הָרוּחַ.

וְכָל שָׁנָה, לְלֹא אֵימָה וּבְלִי הִרְהוּר,

תִּגַּעְנָה הָרוּחוֹת, רַכּוֹת, בְּשִׁבֳּלִים אֵין קֵץ,

יָפוֹת בַּשִּׁבֳּלִים, טוֹבִים בְּפֵרוֹת עֵץ,

עֲסִיסִיִּים בַּעֲנָבִים וּבְמַאַכְלֵי יָרָק.

שָׁנִים לִרְבָבוֹת, שְׁקֵטָה, בּוֹטַחַת.

וְאָנֹכִי רַק לְדַרְכִּי עוֹבֵר,

וְאָנֹכִי רוֹגֵשׁ, סוֹעֵר.

---

קוֹרַת עָם

מאת

שלמה טנאי

הִגִּיעַ הַלַּיְלָה. שָׁלַח יַעֲקֹב אֶת נָשָׁיו

עִם הַטַּף וְהִרְחִיק עֲדָרִים וְקוֹלוֹת.

וְנִשְׁאַר לְבַדּוֹ. אֵיזֶה לַיְלָה גָדוֹל נָשַׁב

עַל בָּמוֹת הֶהָרִים, בַּמְּרוֹמִים, בַּמְּצוּלוֹת.

אָדָם, רַק אָדָם וּפְחָדָיו שֶׁסָּבּוּהוּ סָבֹב,

וְלוֹ כֹּחַ לִרְאוֹת אֶת לִבּוֹ בַּעֲבִי אֲפֵלָה.

וְלִלְחֹם לְלֹא קֵץ, עֲדֵי אוֹר, עַד מַכְאוֹב,

וְלָתֵת כָּל לִבּוֹ אֶל הַיוֹם שֶׁיָּבוֹא, בִּתְפִלָּה.

וּבְתֹם לֵיל וְהִשְׁלִים הָאָדָם עִם בְּשָׂרוֹ וְדָמוֹ,

לִרְאוֹת, כִּי שָׂרָה וְיָכֹל לֵאלֹהָיו.

אֵיזֶה רֶגַע כּוֹאֵב וּבָהִיר עֲלֵי אֲדָמוֹת

בִּהְיוֹת הָאָדָם לְבֶן־עַם, לְאַחַד רִבְבוֹת אֲלָפָיו

יִשְׂרָאֵל. יוֹבְלוֹת שֶׁל עַם בְּלִי קוֹרַת־עָם,

אַךְ אֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׂרוּ עִם אֵל בָּעֲלָטָה.

אֲנִי מַרְחִיק אֶל תּוֹךְ עַמִּי בְּלֵב נִפְעָם;

כָּל לַיְלָה יֵאָבֵק עִמִּי אָדָם בָּעֲלָטָה.

---

כָּל הַטְּעָמִים

מאת

שלמה טנאי

פִּתְאֹם רֻכַּךְ לִבִּי, נִפְתַּח כְּמוֹ מִיָּמִים.

בָּקַע בִּי גַל דְּמָעוֹת, חָשַׂף אֶת אֲמִתִּי.

לֹא עֶצֶב, לֹא שָׂשׂוֹן, לֹא דִין, לֹא רַחֲמִים,

כִּי פְּעִימוֹת עַזּוֹת. הִנְנִי יְהוּדִי.

וּמְלֹא חַיַּי הָיוּ בְּתוֹךְ כָּל פְּעִימָה.

עֵת זַעְתִּי, – וָאָבִין אֶת פֵּשֶׁר פַּחְדִּי.

הֲלֹא בַּת־בַּיִת מִנִּי אָז הִיא הָאֵימָה

וְקֵן לָהּ רַךְ וְחַם בְּנֶפֶשׁ יְהוּדִי.

וְגַם בָּאָה בַּפְּעִימוֹת שִׂמְחַת־פִּתְאֹם.

וְכָל הַטְּעָמִים הָיוּ בָּהּ, שָׂהֲדִי.

אוֹר אֱמוּנָה וְאֶרֶץ אֲהוּבָה בְּתֹם,

כְּמוֹ בִּיקַר חֲלוֹמוֹתָיו שֶׁל הַיְּהוּדִי.

וְגַאֲוָה גְדוֹלָה אָחֲזָה בִּי כְּמוֹ אֵשׁ:

חָפְשִׁי! וַאֲנָשִׁים חָפְשִׁים פֹּה עִמָּדִי.

וּבְאָזְנַי עָלָה מִלְמוּל, כְּמוֹ יָם רוֹעֵשׁ,

שֶׁל הַתְּפִלָּה־לִדְרוֹר עַל שְׂפַת כָּל יְהוּדִי.

וְכֹחַ בִּי נִצַּת לְרִבְבוֹת מַכְאוֹב.

אַחִים לִי וּבַכֹּל, – אֵינֶנִּי יְחִידִי.

אָדָם כְּכָל אָדָם, בַּתֹאַר וּבַנּוֹף,

אַךְ בְּעֵינַי נוֹצֵץ לֵב יְהוּדִי.

כוכבי דרך – ב

מאת

שלמה טנאי

---

קוֹפֶּרְנִיקוּס

מאת

שלמה טנאי

[א]

הָאֲדָמָה עוֹמֶדֶת, וְאֶל מְלֹא הָעַיִן:

בַּיִת וְעֵצִים, מִישׁוֹרִים וָהַָר.

לְעֵת יוֹם עוֹבֶרֶת שֶׁמֶשׁ בַּשָּׁמַיִם

וּלְעֵת חשֶׁךְ הָעוֹלָם מַה זָּר.

אָז אֲנִי נוֹשֵׂא עֵינַי לָרוֹם,

שָׂם, בִּמְסִלּוֹתָם הַנִּסְתָּרוֹת לָעַד,

מְהַלְּכִים הַכּוֹכָבִים, הַיְרֵאִים אוֹר יוֹם,

מְנַצְנְצִים אֵלַי עַד כִּי לִבִּי יִרְעַד.

וְהַיָּרֵחַ יַעֲלֶה כִּבְלוּחוֹת הַקֶּדֶם,

אֲנִי רוֹאֶה אֶת שְׁמֵי פָּרַס וְרוֹמִי וְיָוָן.

הַלֵּל לַקַּדְמוֹנִים. הָאֲדָמָה עוֹמֶדֶת.

וְאֶת כֻּלָּהּ עוֹטֶרֶת אֵשׁ הַלֶּהָבָה.

[ב]

הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה מִמִּזְרָח בְּקֶרֶן אַיָּלוֹת,

יוֹרֶדֶת בְּמַעֲרָב מֵעֵבֶר לְמָסַךְ הָאֵשׁ.

בֵּין יוֹם לְיוֹם חַגִים כּוֹכְבֵי לֵילוֹת,

שֶׁבְּאָפְלָם נְתִיב הָאָרֶץ אֲנַחֵשׁ,

כִּי לֹא אֲנַחְנוּ מֶרְכָּזָהּ שֶׁל הַבְּרִיאָה.

וְלֹא סְבִיבֵנוּ תְּהַלֵּךְ הַשֶּׁמֶשׁ.

לֹא רַק עָלֵינוּ הַשָּׁמַיִם כַּיְרִיעָה,

שֶׁמֵּעֶבְרָהּ כַּת מַלְאָכִים אֶת הָאֵין־סוֹף נוֹשֶׁמֶת.

אֲנַחְנוּ עֲבָדִים לָאוֹר הַמְסַנְוֵר.

אַךְ אֲדוֹנִים לְגוֹרָלֵנוּ. יְמֵי קֶדֶם,

יָמִים מְאֻשָּׁרִים בִּידֵי גוֹרָל עִוֵּר,

שֶׁבְּיָדָיו הָיְתָה נִשְׁמַת עוֹלָם מֻפְקֶדֶת.

[ג]

אֲנִי בּוֹעֵר עַל פְּנֵי כַּדּוּר אָפֵל,

תּוֹעֶה אֲנִי מוּל שֶׁמֶשׁ רַבַּת אוֹר.

עָגְמָה נוֹסֵךְ בִּי כָּל כּוֹכָב נוֹפֵל,

וְלִי שִׂמְחָה עִם כָּל כּוֹכָב שֶׁמַּסְלוּלוֹ יִשְׁמֹר.

לֹא עֶצֶב, אֱלֹהִים, רַק לֹא עָגְמָה:

וְלוּ כּוֹכָב אָפֵל בֵּין כּוֹכָבִים,

אַךְ אֲנָשִׁים אֲשֶׁר נָגְהָה בָם נְשָׁמָה

לִהְיוֹת גֵּאִים, וְכוֹאֲבִים וְאוֹהֲבִים.

רַק לֹא עָגְמָה, גַּם אִם גּוֹבֶרֶת הַתְּבוּנָה,

יָפֶה הַלַּיְלָה, כּוֹכָבִים, אַחִים שֶׁלִּי.

כַּמָּה מְלֵאָה הַלַּיְלָה הַלְּבָנָה.

כָּל יְצִירֵי שָׁמַיִם עוֹלִים בִּי בְּשֵׁלִים.

---

תְּנוּעַת פְּלָאִים

מאת

שלמה טנאי

[א]

וְלֵב אָדָם מִנֶּצַח לֹא יָדַע שָׂבְעָה.

כְּמוֹ הַגַּרְעִינִים הַזְּעִירִים, סְמוּיִים מֵעַיִן,

אֲבִי אֲבוֹת כָּל חֹמֶר, אַלְפֵי הָרְבָבָה,

אֲשֶׁר נָעִים בְּמַמְלְכוֹת הָאָרֶץ וְשָׁמַיִם, –

כֵּן הָאָדָם מִנֶּצַח נָע וְעוֹד יָנוּעַ.

כִּי כָּל כֻּלּוֹ בְּכֹחַ אֵיתָנִים נִבְרָא.

רַק גּוּף־חֲלוֹף יֵשׁ שֶׁיִּשְׁאַף לָנוּחַ,

אַךְ הָאָדָם יָנוּעַ כְּמוֹ בִּסְעָרָה.

יַעֲרֹג, יַחְתֹּר אֶל פֵּשֶׁר כָּל הַיְצִירִים,

יַעֲמִיק אֶל הַנִּסְתָּר מִדַּעַת וּמֵאוֹר.

וּכְבָר הֵסִיר אֶת מָסַכֵּי הָאַדִּירִים

וְהוּא עוֹדוֹ חוֹתֵר וְלֹא רָאָה עוֹד דְּרוֹר,

וְלֹא רָאָה מְנוּחָה. בְּמַמְלְכוֹת כָּל חֹמֶר,

תְּנוּעַת פְּלָאִים, שֶׁלֹּא תֵדַע עוֹד סוֹף.

רַק גּוּף־חֲלוֹף יֵשׁ וְיַבִּיעַ אֹמֶר.

אַךְ גַּרְעִינֵי הַלֵּב – הֵם לֹא יֵדְעוּ מַכְאוֹב.

[ב]

עָיַפְנוּ לְמַרְאוֹת עוֹלָם הַנֶּהְדָּרִים.

וְגַם הַמַּיִם, הָעֵצִים וְהַחַיּוֹת,

לֹא הֶעֱנִיקוּ דַי לְכָל הַיְצָרִים,

לְגוּף וָרוּחַ הַמְבַקְּשִׁים לִחְיוֹת.

עָיְפָה נַפְשֵׁנוּ לָעוֹלָם, לַחֲלִיפוֹת פְּלָאָיו.

וְגַם הַיֹּפִי יַחֲלֹף, יָמִיר תָּוִים.

פָּנִינוּ אִישׁ, כָּל אִישׁ, אֶל אֱלֹהָיו,

רַבִּים לֹא מְצָאוּהוּ בִּמְרוֹם הַכּוֹכָבִים.

וְהֵם פָּנוּ אֶל גַּרְגְּרֵי עָפָר וְאֶל מַתֶּכֶת.

עָיַפְנוּ מִמַּרְאוֹת עוֹלָם הַנֶּהְדָּרִים.

וְלֹא עָיַפְנוּ אֶל סוֹדוֹת עוֹלָם לָלֶכֶת,

שֶׁאֵין לָהֶם לֹא דְמוּת וּתְאָרִים,

שֶׁהֵם סְמוּיִים מֵעֵין אָדָם וְרַק הַחֲכָמִים

חוֹלְשִׁים בְּסִתְרֵיהֶם, כְּמוֹ כֹּהֲנֵי מִקֶּדֶם,

אֲשֶׁר רַק הֵם יָדְעוּ אֶת סוֹד הָאֱלֹהִים,

שֶׁאֵין לוֹ דְמוּת, אַךְ הִיא בָּנוּ יוֹקֶדֶת.

[ג]

מִשְׂחָק עֶלְיוֹן, הַהַסְוָאָה הָאַדִּירָה.

יְסוֹד אֶחָד לַכֹּל: לְגוּף אָדָם,

לְכוֹכְבֵי לֶכֶת, לְמִטְפַּחַת בְּהִירָה,

לְמַפְּלֵי הַמַּיִם וְלַדָּם.

יְסוֹד אֶחָד וּמֶה עָשְׁרוּ פָּנָיו,

וּמַה גְּדוֹלִים קְסָמָיו בְּכָל צוּרָה וָצֶבַע.

הוּא מְרַחֵף בָּעָב, בְּבַעֲלֵי כָּנָף,

בִּגְרוּטָאוֹת בַּרְזֶל, בִּירַק הַנֶּבֶט.

מִשְׂחָק עֶלְיוֹן וְאָנוּ, – גִּבּוֹרָיו.

כִּי בָאנוּ אֶל חֻקָּיו. הִרְחַקְנוּ לֶכֶת?

הָיִינוּ לִמְלָכִים עַל פְּנֵי כּוֹכָב,

שֶׁבּוֹ הַשֶּׁמֶשׁ, בְּלַהֲטֵי קְסָמִים מוֹלֶכֶת.

וְאֶת הַלַּיְלָה, מַשָּׁבוֹ שֶׁל הָאֵין־סוֹף,

הֵאַרְנוּ. לִרְצוֹנֵנוּ הוּא מֵאִיר.

וּמְהִירִים אָנוּ מֵאוֹר וָעוֹף.

וְאַף חֻקִּים לָנוּ אֲשֶׁר נִגַּדְנוּ בָּאַדִּיר.

מִשְׂחָק עֶלְיוֹן. נִהְיֶה גֵאִים. גַּם חֲרֵדִים.

וּרְאוּיִים לִיפִי עוֹלָם, בְּצֶלֶם הָרְבָבָה.

כָּל הַבְּדָיוֹת הַנִּפְלָאוֹת שֶׁאָנוּ פֹּה בּוֹדִים

אֱמֶת הֵן. כְּמוֹ מִשְׂחַק הָרַאֲוָה.

[ד]

וְעוֹד פְּלִיאַת פְּלִיאוֹת אֲנִי מָלֵא,

עַל יְצִירֵי הַחֹמֶר, עַל כָּל עֵשֶׂב וְכָל חַי,

אֵיךְ בָּאוּ לָעוֹלָם בְּרִבְבוֹת צִבְעֵי עָלֶה,

צוּרוֹת פָּנִים וּדְמֻיּוֹת־גּוּף בְּלִי דַי –

וּכְבָר גּוֹבֶרֶת בִּי הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּפְּלִיאוֹת:

אֵיךְ בָּאוּ לָעוֹלָם כָּל יְצִירֵי אֵין־חֹמֶר,

מַכְאוֹב וְאַהֲבָה וְכָל הַמַּעֲלוֹת,

הַטּוֹב, הָרַע, כָּל מַחֲשָׁבָה וָאֹמֶר.

גַּרְעִינֵי הַלֵּב, סְמוּיֵי הָעַיִן,

שֶׁגַּם אוֹתָם כְּבָר מְעַנִּים שָׁנִים,

שֶׁגַּם בָּהֶם נָגוֹעַ לֹא יִגְּעוּ יָדַיִם,

וְלֹא חַיִּים יִרְאוּ אוֹתָם פָּנִים.

בְּבִרְקֵי הַדַּעַת וּבַחֲזִיזֵי הָרֶגֶשׁ,

נִסּוּ גְדוֹלִים לִפְצֹחַ אֶת סוֹדָם.

הָעֲמֻקִּים מִיָּם, הַנִּסְתָּרִים מֵרֶגֶשׁ,

הַנּוֹלָדִים בַּדָּם.

וְהִיא פְּלִיאָה. וֵאלֹהִים עַתִּיק

עוֹד עַל רָאשֵׁינוּ מְרַחֵף.

וּבִפְלִיאַת־תָּמִיד לֵב הָאָדָם בּוֹעֵר.

הַגּוּף יֵשׁ וְיִיעַף וְלֹא יִיעַף הַלֵּב.

---

רֶגַע שֶׁל תִּפְאֶרֶת

מאת

שלמה טנאי

[א]

מְנוֹרַת־שֻׁלְחָן, אַחַר־כָּךְ בָּא הַקִּיר.

מֵאֲחוֹרָיו רְחוֹב. וְשׁוּב שׁוּרוֹת בָּתִּים.

וְכָךְ אָנוּ בָּאִים אֶל קְצֵה הָעִיר.

אֶל פַּרְבָּרִים, אֶל שְׂדוֹת מִזְרָע נוֹבְטִים.

וְאִם נַרְחִיק נָבוֹא אֶל שְׂפַת־הַיָּם.

וּמֵעֶבְרוֹ אֶל חוֹף וְשׁוּב אֶל אֲנָשִׁים וּרְחוֹב.

עֵינֵי אָדָם לָנֶצַח לֹא יִרְאוּ כָּל אַדְמָתָם,

אַךְ בַּהֲצָצָה אַחַת אֶל־עָל נִרְאֶה אֶת הָאֵין־סוֹף.

עֵינַיִם לָרְקִיעִים. גַּם אִם נַרְחִיק לַחְדֹּר,

נִמְצָא כָּחֹל, כָּחֹל בְּאֵין מַפְרִיעַ.

לֹא מְנוֹרַת־שֻׁלְחָן, לֹא קִיר, לֹא מַעֲצוֹר,

רַק כּוֹכָבִים תְּלוּיִים בְּחַלְלֵי רָקִיעַ.

עֵינַיִם נַעֲצֹם, אֵיפֹה כָּל זֶה הִתְחִיל?

הֵיכָן תְּחוּמֵי עוֹלָם? עֵינַיִם נַעֲצֹם

וְנַעֲבֹר מִשְּׁבִיל אֶל אֵין־כָּל־שְׁבִיל

כְּמוֹ שֶׁעוֹבֵר הַגּוּף מֵחֹמֶר אֶל חֲלוֹם.

נִשְׂבַּע חָלָב וָלֶחֶם. נִרְוֶה מַיִם.

נִלְהַט בַּיְצָרִים, שֶׁל יֹפִי וּבָשָׂר,

עַל פְּנֵי כַּדּוּר הַנָּע בְּמֶרְחֲבֵי שָׁמַיִם,

בְּלִי גְבוּל, בְּלִי סוֹף וּבְלִי מוּסָר.

[ב]

הַאִם יֵשׁ דָּם מִבַּלְעֲדֵי דָמֵנוּ בַּיְקוּם?

אֲדָמָה, וְעֵשֶׂב וְעֵצִים?

הֲגַם בַּמֶּרְחַקִּים אָדָם קָם, אוֹ יָקוּם,

אוֹ רַק לַשָּׁוְא שָׁם כּוֹכָבִים מִתְנוֹצְצִים?

גֶּזַע בְּנֵי מַזָּל. נוֹלְדָה לָנוּ הַשֶּׁמֶשׁ,

וְאָנוּ מִסְּבִיבָהּ אָצִים, עַד לְחַיִּים.

נִבְרָא לָנוּ אֲוִיר שֶׁבּוֹ רֵאָה נוֹשֶׁמֶת,

נוֹלְדָה הָאֲדָמָה, הַמַּצְמִיחָה זְרָעִים.

וְכָךְ מָלֵאנוּ דָם וְרוּחַ וּנְשָׁמָה.

מִבְּלִי מֵשִׂים גִּלִּינוּ, כְּמוֹ פִּתְאֹם,

בְּתוֹךְ אַלְפֵי שָׁנִים, שֶׁהֵן כִּנְשִׁימָה,

בְּתוֹךְ אֵין־סוֹף שֶׁל זְמַן וְשֶׁל מָקוֹם, –

גִּלִינוּ מַה נִפְלָא לִהְיוֹת, לִנְשֹׁם, לִפְעֹל

וּמַה נִּפְלָא לִפְקֹחַ כָּאן עֵינַיִם;

חַשְׁנוּ מָה אֵיתָן הַקֶּצֶב, מַה גָּדוֹל

כָּל רֶגַע שֶׁל שִׁמְחָה, בֵּין עֲפָרַיִם.

עוֹלָם נִפְלָא, רַק לְנַשֵּׁק אֶת כָּל מַרְאָיו,

לְהִתְפַּלֵּשׁ בְּכָל עָפָר, לְהִשְׁתַּכְשֵׁךְ בְּמֵי כָּל פֶּלֶג.

גַּן־עֵדֶן, בְּלִי עֵץ־דַּעַת, חַי בְּכָל לֵבָב,

וּבְכָל לֵב אַלְפֵי פְּעִימוֹת שֶׁל פֶּלֶא.

וְגוּף אֶל גּוּף עֵת יְבוֹאוּן,

הַלֹא נָחוּשׁ לְרֶגַע גֶּשֶׁר לָאֵין־סוֹף.

נִשָּׂא תְּפִלָּה שְׁקֵטָה לְאֵל חַנּוּן

וְהוֹדָיָה בָּהּ עַל כָּל אשֶׁר וּמַכְאוֹב.

[ג]

הֲלֹא רַק נֵס אָנוּ בְּתוֹךְ חָלָל כָּחֹל;

הֲלֹא רַק רֶגַע בְּתוֹךְ זְמַן לְלֹא תְחוּמִים.

אֶתְמוֹל, – וְלֹא הָיִינוּ. מָחָר נִגְזַרְנוּ לַחֲדֹל,

וְכַמָּה נוֹעֲדוּ לָנוּ עַל אֲדָמוֹת אֵימִים.

אֵימִים שֶׁבָּאָדָם. לָהֶם יָאֲתָה עֲנָוָה.

אֵימִים שֶׁבֵּין אָדָם לְבֵין אָדָם, עַד חֶרֶב.

כֹּה בּוֹדְדִים בְּתוֹךְ עוֹלָם כָּחֹל, בְּלִי אַהֲבָה,

וְכֹה שׂוֹטְמִים, –

בְּרֶגַע שֶׁל תִּפְאֶרֶת.

לֹא נֵצַח נְצָחִים; אֲבָל אוּלַי נַצִּיל

הוֹד רֶגַע קַל שֶׁל דָּם נוֹשֵׁם חַיִּים.

וְנַעֲבֹר מִשְּׁבִיל אֶל אֵין־כָּל־שְׁבִיל

כְּמוֹ שֶׁהוֹלְכִים דּוֹרוֹת וּכְמוֹ שֶׁהֵם בָּאִים.

כוכבי דרך – ג

מאת

שלמה טנאי

---

חִידַת עוֹלָם

מאת

שלמה טנאי

יֵשׁ אֲרָצוֹת גְּדוֹלוֹת וְלִי פִּתְחָן חָתוּם.

וְלֹא אֶרְאֶה, אוּלַי, סוֹדוֹתֵיהֶן לָעַד.

מֵאֲחוֹרַי לוֹהֶטֶת דִּמְמַת עוֹלָם קָדוּם,

וְרַק שִׁבְרֵי הוֹדוֹ אָמוּשׁ בְּרַעַד יָד.

מִלְּפָנַי פָּרוּשׂ לַמֶּרְחַקִּים עָנָן שֶׁל עֲרָפֶל.

וְלֹא אֶרְאֶה אִם אוֹר אוֹ חשֶׁךְ מִתַּחְתָּיו.

בָּרְקִיעִים, מֵעַל, שׁוֹכֵן בִּבְדִידוּתוֹ הָאֵל,

וּלְהוֹשִׁיעַ מַה קָּצְרוּ יָדָיו.

וְעִמָּדִי הוֹלְכִים מוֹרַי, הַחֲכָמִים.

הַמְּקַצְּרִים יָמִים וָלֵב בֵּין הַזְּכוּכִית וְהַנְּיָר.

וּמַבְקִיעִים בְּשֵׂכֶל חַד אֶל תּוֹךְ הַחֹמֶר הַתָּמִים,

שֶׁלֹּא אִכְפַּת לוֹ אִם הוּא פֶּרַח אוֹ בָשָׂר.

שֶׁלֹּא נוֹלַד בִּשְׁבִיל לָמוּת עִם קֵץ הַלֵּב.

וְלֹא יוֹדֵעַ צְחוֹק, דְּמָעוֹת, גְּבוּרָה.

גַּם אַחֲרֶי הַקֵּץ הוּא מְהַבְהֵב

בִּלְשׁוֹנוֹת הָאֵשׁ. וְעֵת תִּדְעַךְ – בְּתוֹךְ אֶפְרָהּ.

וְעִמָּדִי הוֹלְכִים אַנְשֵׁי הַמַּעֲשֶׂה.

שֶׁכֹּה רַבָּה לָהֶם יָדָם בָּאֲדָמָה, בִּדְמוּת וּכְלִי.

וְלֹא אֵדַע סוֹדוֹתֵיהֶם – לוּ אֲנַסֶּה.

אֲבָל מַדּוּעַ לִי חִידָה הוּא עוֹלָמִי שֶׁלִּי?

גּוּפִי – הִנֵּה הִכַּרְתִּי סְבַךְ הֲלִיכוֹתָיו.

רוּחִי – כַּמָּה נִכְנַעְתִּי לְחֻקֶּיהָ.

וְאַף הִדְבַּרְתִּי רְגָעָיו שֶׁל יוֹם נִזְעָף

עֵת הִתְמָרְדוּ עָלַי שְׁנֵיהֶם עַד־אֵין־שׁוֹמֵעַ.

הִכַּרְתִּי רְגָעַי כֻּלָּם, כֻּלָּם.

לֹא בְּתוֹכִי חֲלֵב הָאֵם, שִׂפְתֵי הַנַּעֲרָה,

רֹךְ הָאִשָּׁה, קִסְמֵי עוֹלָם,

שְׁרַב הֶהָרִים, צִנַּת הַמְּעָרָה?

לֹא בְּתוֹכִי שְׁעוֹת הַיְדִידוּת עִם חֲבֵרִים,

וְגַם פִּצְעֵי פְּרִידָה, נַחֲלַת כָּל אִישׁ?

וְהִנֵּה כָּאן אֲנִי. כָּל אֲבָרַי שָׁרִים.

אַךְ בְּתוֹכִי סוֹד אֵיתָנִים,

נַחֲלַת כָּל דּוֹר, מַחֲרִישׁ.

קָרוֹב. שֶׁלִּי. בְּתוֹךְ עַצְמִי. קָסוּם.

לֹא אֲרָצוֹת אֵדַע, לֹא כּוֹכָבִים, רָקִיעַ.

אַךְ גַּם אֲנִי, אָדָם, מֶלֶךְ הַחַי, חָסוּם.

וְחִידָתִי קָשָׁה מִסּוֹד כּוֹכְבֵי רָקִיעַ.

---

עָצְמַת קְדוּמִים

מאת

שלמה טנאי

וּלְאַחַר כִּכְלוֹת הַכֹּל,

עוֹד לָאָדָם, אוֹ לֵאלֹהִים,

עָצְמַת יְמֵי בְּרֵאשִׁית.

הִנֵּה כְּמוֹ בְּיוֹם רִאשׁוֹן

לִימֵי שָׁמַיִם כְּחֻלִּים וְאֹפֶל אֶרֶץ,

נִפְקָחוֹת עֵינַיִם, קְסָמִים.

בְּלִי שַׁרְשְׁרוֹת וּמְנוֹעִים –

וְהָרִיסִים הַצְּמוּדִים בַּלַּיְלָה,

נִפְרָדִים. הוּאַר פִּתְחָם שֶׁל חֲלוֹמוֹת.

שׁוּב הָעֵצִים וְהַבָּתִּים,

הַנְּעָרוֹת יְפוֹת הַגּוּף,

הַמַּעְיָנוֹת הַבְּהִירִים מִן הֶהָרִים, –

הוֹלְכִים אֶל תּוֹךְ הַלֵּב.

יַד הָאָדָם זָעָה.

בְּלִי הַחָכְמָה וְהַרִשְׁעוּת –

וּזְרוֹעַ מִתְרוֹמֶמֶת וּבָאָה,

וְכַף הַיָּד עוֹבֶרֶת

עַל רֹאשׁ אָהוּב,

נוֹגַעַת בְּכִכַּר הַלֶּחֶם,

וּבִסְפָרִים אוֹחֶזֶת.

וְכַמָּה זֶה מוּזָר.

בְּלִי פַּחַד, בְּלִי חֶרְפָּה –

וְגוּף יָרוּם קַלּוֹת,

רַגְלַיִם יְהַלְּכוּ, קְסָמִים,

וּנְשִׁימָה תָּעִיר אֶת הַנְּשָׁמָה.

וְאַף יַעֲלֶה הַצְּחוֹק עַל הַפָּנִים,

וְגַם הַבְּכִי יָבוֹא, בְּבוֹא עִתּוֹ,

וְגַם שְׁעוֹת חֻלְשָׁה, לְאֵין רַחֵם.

מַכַּת פְּלָדָה אַחַת – וְזֶה אֵינֶנּוּ.

וְאַחֲרֵי כִּכְלוֹת הַכֹּל,

גָּדוֹל הָאֱלֹהִים, אוֹ הָאָדָם,

מִכָּל עַל אֲדָמוֹת.

גָּדוֹל וְאַדִּיר כֹּחַ.

---

וְהִיא כֻּלָּה דְּמָמָה

מאת

שלמה טנאי

תְּהִלּוֹת לַאֲדָמָה. אֲשֶׁר כֻּלָּה דְּמָמָה.

רַק אָנוּ, הַחַיִּים, פִּינוּ מָלֵא מִלִּים.

בֵּין הֶעָפָר הַדַּק וְסַנְוֵרֵי חַמָּה,

עוֹבְרוֹת שִׁבְעִים שָׁנִים שֶׁל אשֶׁר וּצְלָלִים.

שְׁנוֹת הָאָדָם. הַתִּינוֹקוֹת פּוֹנִים לָאוֹר,

זְקֵנִים – אֶל הַדְּמָמָה. אֲבָל בַּעֲפָרֶיהָ

שׁוֹתְקִים דּוֹרוֹת וּנְצָחִים אֵין־סְפֹר,

וְאֶת לִבֵּנוּ אֵלֶם חַד קוֹרֵעַ.

קוֹרֵעַ וּמַדְהִים. אֵלִי, מָה עֲנִיִּים

אֲנַחְנוּ, עִם הָרֶגֶשׁ וְהַשֵּׂכֶל וְהַטַּעַם,

מוּל אוֹצָרוֹת שֶׁל רִבְבוֹת חַיִּים

אֲשֶׁר עָבְרוּ עַל אֲדָמוֹת אֵי־פַּעַם.

הָיוּ פָּנִים, צְבָעִים וְזַעַם וְחֶדְוָה,

הָיוּ שִׂנְאָה, קִנְאָה וְאשֶׁר וּדְמָעוֹת,

וֶאֱמוּנוֹת וָדָם, שִׁלְטוֹן וְאַהֲבָה

הָיוּ מָמוֹן וְגוּף וּנְשָׁמוֹת.

דְּמוּמִים הֵם. לֶעָפָר תְּהִלָּה מַה יָּאֲתָה.

קָצָר זְמַנֵּנוּ וְעַל כֵּן נַרְבֶּה מִלִּים.

וְכָל אוֹצְרוֹת עוֹלָם שׁוֹתְקִים בָּעֲלָטָה,

מָקוֹם בְּלֹא דְבָרִים, בְּלֹא צְלָלִים.

כוכבי דרך – ד

מאת

שלמה טנאי