Hebrew Melodies

(משירי ביירון)

השירים האלה כבר נעתקו ללה"ק כמה פעמים כלם או מקצתם, ולגודל יקרתם העתקה אחת יתירה לאו כנטול דמי. כי האיש הגדול הזה, אחד מאצילי אנגליא (1788–1823) אשר קשת גבורים וקסת הסופרים היו יחדיו מצומדות על מתניו, היה זהיר מאוד כמצות “ואהבת לרעך כמוך”, ובכל מקום אשר ראה עשוק ורצוץ משפט חש לעזרתו כאשר יוכל. וכשם שהיה צר לו בצרת היונים המדוכאים אז תחת יד תוגרמה וימהר לעזרתם בקשתו, כן נחלה על שבר יוסף ויעזור לבני ישראל בקסתו, – ביירון זה היה הראשון אשר החל בזמירותיו אלה להעיר אהבת ציון וחבת ירושלים בלבב בני עמו וארצו, והאהבה הזאת שמורה לנו בלב העם הזה הרבה יתר מאד מכל עמי הארץ. על כן עלינו לתת כבוד לשם המשורר הזה ולהוקיר זכרו בקרב עמנו.

אִם אֱמֶת הַדָּבָר

עוֹד בֵּין הָרוּחוֹת הָאַהֲבָה שׁוֹכֶנֶת,

כִּי אֵין שָׁם אָסוֹן, אֵין דִּמְעוֹת עֵינָיִם,

אֵין לֵב מִתְעַצֵּב, נֶפֶשׁ מִתְאוֹנֶנֶת –

אָז שָׁלוֹם לָכֶם, עוֹלָמוֹת אֵין חֵקֶר.

וּבָרוּךְ בֹּאָךָ, רֶגַע הַמָּוֶת,

עֵת מֵאוֹר נֵצַח מִיִּפְעַת הַבֹּקֶר

יָנוּס לֵיל עָמָל, תָּפוּג כָּל עַצֶּבֶת.

אֱמֶת הַדָּבָר! וּמַה-טּוֹב חֶלְקֵנוּ!

תִּקְוָה זֹאת תָּסִיר מִלִּבֵּנוּ אֵבֶל

בַּעֲמֹד עַל יַרְכְּתֵי בּוֹר שַׁחַת רַגְלֵנוּ

וּשְׁנוֹתֵינוּ נִרְאֶה גָּזוּ כַּהֶבֶל.

כָּל יוֹרְדֵי בּוֹר! זִכְרוּ זֹאת הִתְאֹשָׁשׁוּ;

שָׁם, בִּמְקוֹם כָּל הָרוּחוֹת יִתְאָחָדוּ,

שָׁם אֵין עוֹד אֵיבָה, הַלְבָבוֹת נִצְמָדוּ

קִרְבוּ לִפְנַי אֲדֹנָי וַיִקְדָּשׁוּ.

אַיְלוֹת הַשָֹּדֶה תִּקְפֹּצְנָה תַּעֲבֹרְנָה

עַל הַרְרֵיכֶן, צִיּוֹן וִירוּשָׁלָיִם,

וּצְמָאָן עַל חֹף הַפְּלָגִים תִּשְׁבֹּרְנָה

זוּ מִמְּקוֹם קָדוֹשׁ יוֹבִילוּ הַמָּיִם,

וּבְעִיר הָאֱלֹהִים מִבְּלִי כָל מַפְרִיעַ

כַּף רַגְלָן הַשְּלוּחָה תָּחְדֹּר תַּבְקִיעַ.

כָּאַיָלָה זֹאת בַּת-צִיּוֹן הָיָתָה

פִּקְחַת עֵינַיִם וּשְׁלוּחַת הָרֶגֶל,

טֶרֶם יַד שַׁדָּי עָלָיהָ קָשָׁתָה

וּבְעוֹד עַל גִּבְעָתָהּ הִתְנוֹסֵס הַדֶּגֶל;

עַתָּה – יַעֲרֵי תָמָר עוֹד שָׁם יֵרָאוּ

וִיפֵהפִיוֹת צִיּוֹן לֹא עוֹד תִּמְצָאוּ.

הֲלֹא טוֹב לַתֹּמֶר בֵּין סִבְכֵי חֹרֶשׁ

מִבֵּית יִשְרָאֵל בֵּין עַמֵּי הָאָרֶץ!?

הַתֹמֶר יַעֲשֶׂה עָנָף יַכֶּה שֹׁרֶשׁ,

מִמְּקוֹם מַטָּעוֹ אוֹתוֹ לֹא יִסָּחוּ

כִּי מֵעָפָר אַחֵר יוֹנְקָיו לֹא יִצְמָחוּ.

וַאֲנַחְנוּ נִגְלֶה מֵעַל אַדְמָתֵנוּ,

עַל אַדְמַת נֵכָר נוֹצִיאָה הָרוּחַ,

לִקְצוֹת כָּל אֶרֶץ נִפְזְרו עַצְמוֹתֵינוּ

וּבְקִבְרֵי הָאָבוֹת לֹא יִמְצְאוּ נוּחַ;

מִקְדַּש אֵל שָׁמֵם עִירֵנוּ נֶחֱרֶבֶת

וּכְנַף שִׁקּוּצִים עַל כֵּס יָהּ יוֹשֶבֶת.

נֻדוּ לַמְיַלֶּלֶת עַל נַהֲרוֹת בַּבֶל,

עַל שִׁירָהּ כִּי שָׁבַת מִפִּי הַנֵּבֶל,

עַל אַרְצָהּ כִּי עַל יַד חֶרֶב הִגִּירוּ,

עַל אֵל צוּרָהּ בֵּאלֹהֵי זָר הֵמִירוּ.

אָן רַגְלְךָ בָּצֵקָה, גּוֹי אֹבֵד, תָּנוּחַ?

מָתַי עַל צִיּוֹן יֵעָרֶה הָרוּחַ,

וּמִשִּירוֹת הֵיכָל כִּי יִתְּנוּ קוֹלָם

יָשׁוּב לֵב עַמָּהּ וִיחִי כִּימֵי עוֹלָם?

מָתַי הָהּ, גֹּלֶה אֶל כָּל אַפְסֵי אָרֶץ,

תִּמְצָא מָנוֹחַ מִשֹׁד וּמִפָּרֶץ?

גַּם יוֹנָה מָצְאָה קֵן, מָעוֹן כָּל גָּבֶר,

סֶלַע הַשָּׁפָן, וִיהוּדָה – רַק קָבֶר!!

עַל חֹף הַיַרְדֵּן עַרְבִיאִים יִרְבָּצוּ,

עַל גִּבְעַת צִיּוֹן אֶת שִׁמְךָ יִנְאָצוּ,

עַל סִינַי לַבַּעַל יִכְרְעוּ כַּרֹעַ

וּשְׁאוֹן רַעַמְךָ עוֹד יָחְרַשׁ, אֱלוֹהַּ! –

שָׁם בִּמְקוֹם אֶצְבָּעֲךָ כָּתְבָה עַל לוּחַ,

בִּמְקוֹם לִנְבִיאֲךָ הֶאֱצַלְתָּ הָרוּחַ

בִּמְקוֹם הֶחְתַלְתָּ בַּעֲנַן אֵשׁ לַהֶבֶת,

פֶּן יִרְאֲךָ הָעָם וּקְרָאָהוּ מָוֶת –

הָהּ, הַרְעֵם בַּגַלְגַּל וּרְעֹץ קָמֶיךָ,

הַךְ חֲנִית וּסְגוֹר מִידֵי אִישׁ חֶרְמֶךָ.

עַד מָתַי רַגְלֵי זָר אַרְצְךָ יִרְמֹסוּ,

עַד מָתַי צָרִים מִקְדָּשְׁךָ יָשֹׁסּוּ?!

אִם עַמִּי גַּם אֵלִי מוֹתִי יִשְׁאָלוּ

וּבְנִדְרְךָ זֶה אִם אוֹיְבֵינוּ נָפָלוּ,

הָרַק חַרְבֶּךָ, אָבִי – פֹּה הִנֵּנִי!

הַא לָךְ אֶת לִבִּי, חִישׁ אָנָּא בַּתְּקַנִי.

לֹא עוֹד אֶשּׂא נֶהִי, דִּמְעָה אַזִּילָה,

לֹא עוֹד עַל הֶהָרִים אֵרְדָה אֵילִילָה;

אִם מִידַי אָבִי יָבֹא לִי הַמָּוֶת

סָר פַּחְדּוֹ מִמֶּנִּי, פָּנָה עַצָבֶת.

וִיהִי לִבְּךָ, אָבִי, נָכוֹן בָּטוּחַ

כִּי בָרָה בִּתְּךָ וּנְקִיָּה בָּרוּחַ

כִּבְרִי בִּרְכוֹת פִּיךָ לִבִּי יָקִימוּ

וּכְטֹהַר רַחֲמֵי יָהּ מוֹתִי יַנְעִימוּ.

אַל נָא, הַגִּבּוֹר! אַל יֵרַךְ לִבֶּךָ

מִקּוֹל הָעֲלָמוֹת הַמְּבַכּוֹת בִּתֶּךָ.

בִּנְדָבָה אָמוּת! הֵן דָּמַי יִזֹּלוּ

מֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי עַבְדוּת יָגֹלּוּ.

וּבְעֵת דָּמַי אֵלֶּה קָפְאוּ חָרָבוּ,

עֵת יִדַּם קוֹלִי וַעֲצָמַי יִרְקבוּ,

זָכְרַנִי גַּם אָז כִּי כָּבוֹד לָךְ תַּתִּי,

וּבְלֵב שָׂמֵחַ אַל תִּשְׁכַּח כִּי מַתִּי.

עַל מוֹת מַרִימִי אִשְׁתּוֹ

אוֹי לִי, מַרִימִי! לִבִּי לֹא יָנוּחַ

זֶה קָרַע לִבֵּךְ וַיַּגֵּר דָּמֵהוּ,

מִפַּחַז נִקְמָתִי נַפְשִׁי תָּשׁוּחַ

וּמוּסַר כִּלְיוֹתַי – לֹא אֶשּׂאֵהוּ.

אַיֵּךְ, תַּמַּתִי, הֲכִי עֲזַבְתִּנִי,

לֹא תִמְחִי עֵינִי כִּי תַרְבֶּה לִדְמֹעַ,

הֲלֹא מֵאָז תָּמִיד אַתְּ נִחַמְתִּנִי

עֵת יַעַרְכוּנִי בִּעוּתַי אֱלוֹהַּ!?

הַאֻמְנָם מַתְּ? וּמִי הוֹרִידֵךְ קֶבֶר?

מִי הִשְׁתּוֹלֵל לַחְרוֹץ מָוֶת עָלָיִךְ?

אֲנִי הָהּ, אֲנִי הִגְדַּלְתִּי הַשֶּבֶר,

צוּר חַרְבִּי אָנִי שָׁכְרָה מִדָּמְיִךְ!

אַךְ אַתְּ מוּמָתָה וּכְבָר מָצָאת נַחַת –

וּבְלִבִּי זֶה הַמָּלֵא מַר עַצָּבֶת

לַבַּת הַנֹחַם כַּתֹּפֶת קוֹדָחַת,

פַּס מִפְלָט מֶנִּי, כָּל תִּקְוָה כֹּזָבֶת.

עִם נוֹשֵׂאת-כִּתְרִי זֹאת חֶמְדַּת כָּל עַיִן

כָּל חֶמְדַּת חַיַּי לַשַּׁחַת יָרָדָה!

אוֹי כִּי שׁוֹשַׁנַּת יַעֲקֹב זֹאת עוֹד אַיִן

זֹה רַק לַעְנוֹד חַיַּי עֶדְיָהּ עָנָדָה.

בִּי הָאָשָׁם, לִי גַּם כּוֹס הַקֻּבַּעַת

מֶנָּה אֶשְׁתֶּה אֶמְצֶה בַּעֲצָמָי רֶצַח,

וּבְקִירוֹת לִבִּי תִּפשֶׂה הַצָּרַעַת

וּתְפוֹצֵץ מוֹסְדוֹתָיו לשְׁאִיַּת נֵצַח.

חֹמֹתַיִךְ, צִיּוֹן, אֵרֶא כִּי שָׁחוּ

לִפְנֵי חֵיל רוֹמָה עָלַיִךְ יִצְרָחוּ,

וּבְעוֹד יוֹמֵךְ גָּדוֹל שִׁמְשֵׁךְ קָדְרָה

וַתְּאֶר הַלַּיְלָה אֵשׁ בָּךְ בָּעָרָה.

בִּקַּשְׁתִּי הַמִּקְדָּשׁ, בֵּיתִי בִּקַּשְׁתִּי,

וּרְגָעִים מִצְעָר עִצְּבוֹנִי נָטַשְׁתִּי,

אַךְ לַהֲבֵי אֵשׁ אֶחֱזֶה קָרֶת יָפִיחוּ

וּרְתוּקוֹת יָדַי לִנְקוֹם לֹא יַנִּיחוּ.

עַל גַּבְנוּן זֶה תָּמִיד רַגְלַי עָמָדוּ

עֵת נָטְתָה הַשֶּׁמֶשׁ לִקְצוֹת שָׁמַיִם,

אָז רָאשֵׁי הָרַיִךְ עָנְדוּ קַרְנַיִם

וּבְגַג הַהֵיכָל רַצֵּי-זָהָב נָדוּ –

עַל גַּבְנוּן זֶה תַּעֲמוֹד רַגְלִי גַּם עָתָּה

וִיקַר אוֹר הַלָּז עֵינַי לֹא יֶחֱזָיוּ –

הָהּ רַעְמֵי אֱלֹהִים נִפְלוּ חִישׁ מָטָה,

רֹצּוּ קָדְקֹד צָרִים כַּיָּם יֶהֱמָיוּ!!

אַךְ לוּ גַּם בִּדְבִירְךָ, אֵל, יָעֳמַד פָּסֶל –

בִּדְבִיר לֵב עַמְּךָ לֹא יָבֹא כָּל כָּסֶל:

גַּם שָׁם בִּמְקוֹם נוֹד גַּם בֵּין צָרִים סֶלָה,

אַךְ לָךְ, אָב אֵחַד, אַךְ לָךְ נִתְפַּלֵּלָה.