¹

ר' חזקיה ור' יוסי ור' יהודה היו מהלכים בדרך ומדברים דברי תורה. פתאום באו אל הר אחד. אמר ר' יוסי:

– הר זה נורא הוא. נלך ולא נתעכב פה.

אמר ר' יהודה:

– אלמלי היה פה רק אחד, היה לו לירֹא, אבל אנו שלשה, וכל אחד ואחד מאתנו ראוי, שהשכינה לא תסור מאתנו.

אמר ר' יוסי:

– הא תנינן, שלא יסמוך אדם על נס?

אמר לו ר' יהודה:

– מפני המזיקים² אין לנו לירֹא, שהרי שָנִינו, שלשלשה אין המזיקים מתראים ואינם מזיקים. מפני לסטים³ גם כן אין לנו לירֹא, כי הר זה רחוק מן הישוב ובני אדם אינם נמצאים פה ואין פה גם לסטים. אבל יש לנו לירֹא מפני חיות רעות, שהן נמצאות פה. אך אנו חבריא ויש בינינו דברי תורה והשכינה תשמור עלינו.

אמר ר' יוסי:

– ודאי הכא הוא.

אדהכי נטה השמש לערוב וראו למעלה על ההר סלע אחד. אמר ר' יהודה נלך ונעלה אל הסלע הזה, כי אני רואה שבסלע יש מערה.

עלו שמה וראו מערה בתוך הסלע ונכנסו אליה. אמר ר' יהודה:

– נחלק בינינו את הלילה לשלש המשמרות שלו וכל אחד ואחד מאתנו יעמוד על המשמר במשמרה אחת ולא נישן.

פתח ר' יהודה ודרש פסוקים שונים ואמר:

לאחר שחרב בית המקדש, כיון שמגיע הלילה אין חדוה נכנסת אל מלך מלכי המלכים, אבל בחוץ עומדים המלאכים ומזמרים, וכשהלילה מתחלק⁴ והתעוררות עולה ממטה למעלה⁵, כדין קודשא בריך הוא מעורר כל צבאות השמים לבכיה ובועט ברקיע ומזדעזעים עליונים ותחתונים ואין נחת לפניו, מלבד כשמתעוררים למטה בתורה, שאז קודשא בריך הוא וכל נשמות הצדיקים שעִמו כלם מקשיבים לקול תורה ושמחים, וכל אותם המזמרים עומדים בחוץ ואומרים שירה בשלש משמרות הלילה וכֻלם משבחים.

אמר ר' יוסי:

תא חזי: בשעה שהשמש שוקעת, אותם הכרובים העומדים במקום קֹדש הקדשים מקישים⁶ בכנפיהם למעלה ופורשׂים אותן ונשמע קול נגונן של כנפיהם למעלה, ואז מתחילים לנגן אותם המלאכים האומרים שירה בהתחלת הלילה. ומה השירה שהיו אומרות כנפיהם של הכרובים? – “הנה ברכו את ה' כל עבדי ה‘⁷. במשמרה שניה מקישים אותם הכרובים בכנפיהם למעלה ונשמע קול הנגון שלהן, ואז מתחילים לנגן אותם המלאכים, העומדים במשמרה שניה. מה השירה שהיו אומרות אז כנפי הכרובים? – "הבוטחים בה’ כהר ציון לא ימוט, לעולם ישב”⁸. במשמרה השלישית מקישים אותם הכרובים בכנפיהם ואומרים שירה: הללויה, הללו עבדי ה‘, הללו את שם ה’. יהי שם ה' מבֹרך מעתה ועד עולם. ממזרח שמש עד מבואו מהֻלל שם ה'"⁹. אז כל הכֹכבים והמזלות שברקיע פותחים ואומרים שירה, כמה דכתיב: "ברן יחד כוכבי בקר ויריעו כל בני אלהים¹⁰, וכתיב: “הללוהו כל כוכבי אור”¹¹ – כֹכבי אור הם הכֹכבים הממונים על השירה בשעה שהבֹקר בא ואז משוררים אחריהם ישראל למטה וכבודו של הקדוש ברוך הוא עולה ממטה למעלה. ישראל למטה ביום ומלאכי עליון למעלה בלילה.

אמר ר' יהודה:

שתים עשרה השעות של הלילה מתחלקות לשלש משמרות וכמה ממונים גדולים נתמנו עליהן. כשהלילה מתחלק נצבים הממונים בשתי שורות מצד זה ובשתי שורות מצד זה ורוח עליון בא ומתיצב ביניהם, וכדין כל אותם אילנות שבגן עדן כלם פותחים שירה וקודשא בריך הוא נכנס לגן עדן ורוח צפון מתעורר בעולם וחדוה באה, ורוח זה מנשב בבשמים והם מעלים ריחות למעלה והצדיקים מתעטרים בעטרותיהם ונהנים מזיו האספקלריא המאירה. זכאים הצדיקים הזוכים לאור עליון זה! ואותו האור של האספקלריא המאירה מאיר לכל העברים וכל אחד ואחד מאותם הצדיקים נוטל את חלקו הראוי לו, כפי המעשים שעשה בעולם הזה. מקצתם מתבַיְשים מן האור שחבריהם נטלו יותר מהם. כשהלילה מתחיל לבא כמה גרדיני נמוסים מתעוררים ומשוטטים בעולם, וכשהלילה מתחלק יורד צד צפון ואוחז בלילה, עד שבאה המשמרה השלישית ואז צד דרום מתעורר, עד שבא הבֹקר ואז באים ישראל בתפלותיהם ומעלים את הלילה למעלה והוא נגנז ונוטל ברכות מראש המלך ומתברך בטל¹², הנמשך ממעלה והפורש לכמה צדדים וכמה רבבות נזונים ממנו, ובו עתידים המתים לקום לתחיה. הדא הוא דכתיב: “הקיצו ורננו שֹכני עפר, כי טל אורות טלך”¹³ – טל מאותם האורות העליונים, המאירים למעלה.

עודם יושבים במערה, נתחלק הלילה. אמר לו ר' יהודה לר' יוסי:

– השתא רוח צפון מתעורר והלילה מתחלק. עכשו משתוקק הקדוש ברוך הוא לקולם של הצדיקים בעולם הזה הלומדים עכשו תורה, הקדוש ברוך הוא מקשיב להם. ובכן לא נפסוק לדבר דברי תורה.

ישבו ועסקו בתורה עד הבקר ואז יצאו מן המערה והלכו לדרכם.

(ויחי רל – רלג)

ר' אליעזר ור' יוסי היו יושבים בלילה אחד ועוסקים בתורה. אדהכי קרא התרנגול. בכה ר' אליעזר ואמר:

עד עכשו הרעיש קודשא בריך הוא שלש מאות ותשעים רקיעים ובטש בהם ובכה על חרבן בית המקדש והוריד שתי דמעות אל תוך הים הגדול וזכר את בניו מתוך בכיה. כי הלילה מתחלק בשתים עשרה השעות שלו לשלש משמרות. אם נוספות שעות על הלילה, אז השעות היתרות על שתים העשרה הן של היום ואינן נחשבות בין שעות הלילה, ושתים עשרה השעות מתחלקות לשלש משמרות, שבכל אחת ואחת מהן יש ארבע שעות, ושלשה מחנות מלאכים קדושים ממונים על שלש המשמרות.

המחנה הראשון ממונה על ארבע השעות הראשונות של הלילה ובהן הם משבחים לאלהים. ומה הם אומרים? – “לה' הארץ ומלואה, תבל ויֹשבי בה, כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה. מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו? נקי כפים ובר לֵבב, אשר לא נשא לשוא נפשי ולא נשבע למרמה”¹ – מאי טעמא?² משום שכאשר הלילה פורשׂ את כנפיו על העולם, אז טועמים כל בני העולם טעם מיתה ונשמותיהם יוצאות מהם לעלות למעלה, ואותם המלאכים עומדים ואומרים: “מי יעלה בהר ה'?” וכו' ובכל רקיע ורקיע עומדים כמה ממונים וכמה שרים ואת הנשמות שאינן זוכות לעלות למעלה הם דוחים לחוץ והן הולכות ומשוטטות בעולם ונוטלים אותן כמה מלאכי חבלה ומודיעים אותן³ דברי כזבים ועִתים דברי אמת ממה שיבוא בזמן קרוב. אבל נשמות הצדיקים הולכות ועולות ופותחים לפניהן את הפתחים והן עולות אל המקום הנקרא “הר ה'”, ומשם הן עולות אל המקום הנקרא “מקום קדשו”, כי שם מתראות כל הנשמות לפני אדוניהן. בשעה שהנשמות נמצאות שם, כדין חדוָתו של אדוניהן היא להתקין להן מקום הנקרא קֹדש הקדשים ושם רשֻמים כל מעשיהן וזכויותיהן.

המחנה השני ממונה על ארבע השעות האחרות והם אומרים שירה רק שתי שעות, עד שהלילה מתחלק וקודשא בריך הוא נכנס לגן עדן. המלאכים האלה הם אבלי ציון והם הבוכים על חרבן בית המקדש. בתחלת המשמרה האמצעית הם פותחים ואומרים: “על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון”⁴, והם שבכו על נהרות בבל עם ישראל יחדו, ועל כן הם פותחים בפסוק זה ומסַיְמים “זכֹר ה' לבני אדום”⁵, ואז מתעורר הקדוש ברוך הוא ובוטש ברקיעים ומרעיש שנים עשר אלף עולמות וגועה ובוכה, וזוכר את ישראל ומוריד שתי דמעות לים הגדול, וכדין מתעוררת שלהבת אחת בצד צפון ומכה רוח אחד שבצד זה באותה השלהבת והיא הולכת ומשוטטת בעולם, ובאותה שעה מתחלק הלילה והשלהבת הולכת ומכה בכנפות התרנגול והוא קורא. אז נכנס הקדוש ברוך הוא לגן העדן להשתעשע עם נשמות הצדיקים וכל האילנות שבגן וכל אותן נשמות הצדיקים פותחים ואומרים: “שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד”⁶. ובשעה שנשמותיהם של הצדיקים שבארץ שבות לגופיהם, אוחזים בהן כל אותן ההולכים ואומרים: “הנה ברכו את ה' כל עבדי ה'”⁷. –

ושָנינו: פסוק זה אומר המחנה השלישי בארבע השעות האחרונות, והוא אומר שירה עד שבא אור הבֹקר ואז משבחים לאדוניהם כל הכֹכבים והמזלות וכל המלאכים העליונים השולטים ביום.

(ויקהל קצה, קצו).

תנן: שלש משמרות הַוִי הלילה ובכל משמרה ומשמרה יושב הקדוש ברוך הוא ושואג כארי ומלאכים ידועים ממונים על כל משמרה ומשמרה.

המלאכים הממונים על המשמרה הראשונה אומרים שירה: “לה' הארץ ומלואה” וכו', כי כל נשמותיהם של בני האדם יוצאות אז מהם ורוצות לעלות, וכשהן עולות ומגיעות אל המקום שמלאכים אלו עומדים, הן מוצאות שם שלש מאות וששים וחמשה היכלות כמספר ימי השנה, שהם שלש מאות וששים וחמשה, ושרים גדולים ממונים עליהם. אם הנשמות זוכות, פותחים אותם הממונים לפניהן את פתחי ההיכלות, ואם לאו הם דוחים אותן לחוץ והן הולכות ומשוטטות בעולם ופוגשות ברוחות רעות, שהן מודיעות אותן דברים, שמקצתם שקר ומקצתם אמת.

על המשמרת השניה ממונים המלאכים הנקראים בשם “אבלי ציון”, כי הם מתאבלים על חרבן בית המקדש ובשעת קריאת הגבר¹, מתעוררת שלהבת בצד צפון, ומהתעוררותה של שלהבת זו, המגיעה עד כנפי התרנגול שבעולם הזה, יוצא קול וקורא בחיל² : “התעוררו לבכי על בית המקדש, כל בעלי השלום!” – מי שכבר ראה את הבכי ומי שלא ראה עוד – הכל מתקבצים לבכות על בית המקדש. מי ראה מהומה כמהומה של כל צבאות השמים באותה שעה! כלם וכל המרכבות הקדושות גועים ובוכים והקדוש ברוך הוא גועה ובוכה ובועט בשלש מאות ושבעים רקיעים ושואג ונותן קולו על חרבן בית המקדש. הדא הוא דכתיב: “ה' ממרום ישאג, וממעון קדשו יתן קולו³”. – וכל החילות של מעלה וכל המרכבות בוכים ומתאבלים באותה שעה ואומרים: “אלהים באו גוים בנחלתך, טמאו את היכל קדשך שמו את ירושלים לעִייִם, נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים, בשר חסידיך לחיתו ארץ⁴”. באותה שעה, מתעוררת כנסת ישראל ונגשת אל הקדוש ברוך הוא ואומרת: “שבֵעה אני צער, שבֵעה מכאובים על בני הגלות ועל הפלטרים⁵ הקדושים, שגורשתי מהם, ולא די שגורשתי, אלא שמחרפים ומקללים אותי בכל יום עליהם ואין לי בגלות פה להשיב להם”. אומֵר לה הקדוש ברוך הוא: “בתי, זכרי נא, שכשגורש דוד משיחי מירושלים ויצא לקראתו שמעי בן גרי מן הימיני וגִדף וקִלל אותו קללה נמרצת, והוא לא היה חושש להשיב לו ושתק. גם אַת, אַל תלכי אחרי החרופים והגִדופים של הרשעים. היי עכשו בגלות והנהיגי את בניך שם בתורה ובמעשים טובים ואז אבֹא ואגאל אותך”.

על המשמרת השלישית ממונים מלאכים אחרים, האומרים שירה עד הבֹקר.

(זוהר חדש צה).

אמר ר' יהודה: אמר רב: בחצות הלילה, כשהקדוש ברוך הוא נכנס לגן עדן, נצוץ של אש יוצא מבין גלגלי החיות¹ והולך בכל העולם ונוגע תחת כנפי התרנגול ובאותה שעה מקיש התרנגול באימה בכנפיו וקורא, ומי שיש חכמה בלבו ומתעורר וקם אז ועוסק בתורה, הולך קולו ונשמע בגן עדן ומקשיב הקדוש ברוך הוא, והצדיקים אומרים לו: “מארי עלמא! מי הוא זה?” והוא משיב ואומר: “פלוני שנשמה קדושה בּו יושב ועוסק בתורה, הקשיבו כֻלכם, כי קולו נעים לי יותר מכל השירות והתשבחות שאומרים למעלה”.

אמר ר' תנחום: דוד היה יודע אותה שעה של חצות, דתנן: כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד וכשהיה קם בחצות הלילה, רוח צפונית באה ומנשבת בו, ומיד היה קם ומתגבר בשירות ותשבחות, ובכל לילה ולילה היו מקשיבים לו הקדוש ברוך הוא וכל הצדיקים אשר בגן עדן.

תנו רבנן: משמתחיל רוח צפון לנשב, כל השמים וכל הרקיעים וחיות הקֹדש וכל צבא השמים כלם מזדעזעים ופוצחים רנה ושבחה למי שאמר והיה העולם, עד שהקדוש ברוך הוא נכנס אל הצדיקים לגן עדן. וזהו בחצות הלילה.

(שם טו).

ר' אבא אמר: בשעה שחצות הלילה מגיעה הקדוש ברוך הוא נכנס לגן עדן להשתעשע עם הצדיקים, כל האילנות שבגן עדן מזמרים ומשבחים לפניו וכרוז קורא בחיל ואוֹמֵר: “לכם, קדושים עליונים אומרים: מי מכם המכניס רוח לאזניו, בכדי לשמוע ועיניו פקוחות לראות ולבו פתוח לדעת בשעה שהרוח של כל הרוחות מרים את נועם הנשמה!”. –

וַי לאותם הישנים אז ואינם יודעים ואינם רואים! איך יקומו בדין, כשגופם יִטָמא ונשמתם תהיה משוטטת על פני האויר הזך ותעלה ותרד והשערים לא יִפָתחו לפניה ותתגלגל כאבנים בתוך כף הקלע? וַי להם! הם לא יעמדו במקום עֹנג הצדיקים. מקומם יפָקד¹ והם יִמָסרו בידי דומה², ירדו ולא יעלו. עליהם כתיב: "כלה ענן וילך, כן יורד שאול לא יעלה³.

באותה שעה מתעוררת שלהבת אחת מצד צפון ובוטשת בארבע רוחות העולם ויורדת ומגיעה לבין כנפי התרנגול והוא קורא, ואין מתעורר, אלא צדיקי אמת מתעוררים ועוסקים בתורה ואז הקדוש ברוך הוא וכל הצדיקים שבגן עדן מקשיבים.

(בראשית עז)