תנן: שלש משמרות הַוִי הלילה ובכל משמרה ומשמרה יושב הקדוש ברוך הוא ושואג כארי ומלאכים ידועים ממונים על כל משמרה ומשמרה.

המלאכים הממונים על המשמרה הראשונה אומרים שירה: “לה' הארץ ומלואה” וכו', כי כל נשמותיהם של בני האדם יוצאות אז מהם ורוצות לעלות, וכשהן עולות ומגיעות אל המקום שמלאכים אלו עומדים, הן מוצאות שם שלש מאות וששים וחמשה היכלות כמספר ימי השנה, שהם שלש מאות וששים וחמשה, ושרים גדולים ממונים עליהם. אם הנשמות זוכות, פותחים אותם הממונים לפניהן את פתחי ההיכלות, ואם לאו הם דוחים אותן לחוץ והן הולכות ומשוטטות בעולם ופוגשות ברוחות רעות, שהן מודיעות אותן דברים, שמקצתם שקר ומקצתם אמת.

על המשמרת השניה ממונים המלאכים הנקראים בשם “אבלי ציון”, כי הם מתאבלים על חרבן בית המקדש ובשעת קריאת הגבר¹, מתעוררת שלהבת בצד צפון, ומהתעוררותה של שלהבת זו, המגיעה עד כנפי התרנגול שבעולם הזה, יוצא קול וקורא בחיל² : “התעוררו לבכי על בית המקדש, כל בעלי השלום!” – מי שכבר ראה את הבכי ומי שלא ראה עוד – הכל מתקבצים לבכות על בית המקדש. מי ראה מהומה כמהומה של כל צבאות השמים באותה שעה! כלם וכל המרכבות הקדושות גועים ובוכים והקדוש ברוך הוא גועה ובוכה ובועט בשלש מאות ושבעים רקיעים ושואג ונותן קולו על חרבן בית המקדש. הדא הוא דכתיב: “ה' ממרום ישאג, וממעון קדשו יתן קולו³”. – וכל החילות של מעלה וכל המרכבות בוכים ומתאבלים באותה שעה ואומרים: “אלהים באו גוים בנחלתך, טמאו את היכל קדשך שמו את ירושלים לעִייִם, נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים, בשר חסידיך לחיתו ארץ⁴”. באותה שעה, מתעוררת כנסת ישראל ונגשת אל הקדוש ברוך הוא ואומרת: “שבֵעה אני צער, שבֵעה מכאובים על בני הגלות ועל הפלטרים⁵ הקדושים, שגורשתי מהם, ולא די שגורשתי, אלא שמחרפים ומקללים אותי בכל יום עליהם ואין לי בגלות פה להשיב להם”. אומֵר לה הקדוש ברוך הוא: “בתי, זכרי נא, שכשגורש דוד משיחי מירושלים ויצא לקראתו שמעי בן גרי מן הימיני וגִדף וקִלל אותו קללה נמרצת, והוא לא היה חושש להשיב לו ושתק. גם אַת, אַל תלכי אחרי החרופים והגִדופים של הרשעים. היי עכשו בגלות והנהיגי את בניך שם בתורה ובמעשים טובים ואז אבֹא ואגאל אותך”.

על המשמרת השלישית ממונים מלאכים אחרים, האומרים שירה עד הבֹקר.

(זוהר חדש צה).