נולד: 1889, קורוסטישב, אוקראינה; מהרוגי־מלכות, 1952

מראשי ‘חבורת קיוב’, ששימשה מרכז לספרות יידיש בימי המהפכה הרוסית, ומן הראשונים במעלה בשירת יידיש בברית־המועצות. פתח (עוד בשנת 1912) בשירי טבע ואידיליה, אולם קשוב לסערות ולתמורות, מעורה במורשת הדורות וחי את דורו והלכי־נפשו. בהיר מחשבה, ניבו ציורי ומוסיקאלי, ושירו יש בו מעמעומי האימפרסיה ומהבהקי האינטלקט. אמן הצורה, ממזג ערכי המסורת הקלאסית עם חידושים מפתיעים. יש רואים בו אבי השיר החדש ביידיש, יוצרה של המלה היידישית המודרנית בכללה.

נולד 1889 בקורוסטישב, פלך קיוב לאביו יושב־כפר ועובד־אדמה. נתנסה בצעירותו בעבודה חקלאית. בכפר, עודו נער, ביכרו ראשוני שיריו – בעברית ובאוקראינית. לימים גלה למקומות־מדע: לקיוב וללנינגרד. ידיד וריע לאשר שווארצמן, המשורר־הלוחם. בא בריב עם היבסקציה בשל חתימתו על תזכיר בדבר הרדיפה על עברית ברוסיה המועצתית. עזב בשנות העשרים את רוסיה. התגורר בברלין. בשנת 1925 עשה זמן־מה בארץ, וכאן ראו אור, ב’דבר', ‘הדים’ ‘הארץ’ ועוד, מקצת משיריו העבריים, לא מצא אחיזה בארץ וחזר לס.ס.ס.ר. אף הוא נתלבט לא־מעט בחיבוטי המשטר וציווייו, ואף־על־פי־כן – חוט שירו לא ניתק. נאסר עם שאר אסירי־מלכות ב־1948 ובנסיבות שלא נתבררו – קופחו חייו.

הוֹ, כְּלִי טָהוֹר, שָׁקוּף וְרֵיחָנִי. הוֹ, חֵמֶת־

יַיִּן: שֶׁלֶג שֶׁקָּפָא.

סָבִיב־סָבִיב הֻטְבַּעְתָּ בְּחוֹתֶמֶת

עֲנֻגָּה שְׁקוּפָה!

אֲנִי מָה אֶעֱשֶׂה? – הַחֵךְ, הַשֵּׁן יַמְתִּינוּ.

אֵיכָה מֶבַּט־הָעַיִן יִפָּרֵד

מִזֶּה הַדַּ"שׁ הַמְיֻחָל, אֲשֶׁר יַרְנִינוּ

שִׂמְחוֹת אָבִיב מוֹרֵד!

זֶה דַ"שׁ רָחוֹק מִן הַפְּרִיחוֹת יְפוֹת הָעַיִן.

עֲשַׁן הָאָרֶץ. זִיו־עוֹלָם.

אַךְ זוֹ הַשֵּׁן שׁוֹמֶרֶת, מַמְתִּינָה – אֶל צַיִד.

נְגִיס – וְתַם־נִשְׁלָם.

הוֹלְכִים אֲנַחְנוּ בְּרִאשׁוֹנֵי טוּרַיִךְ,

אֱנוֹשׁוּת צוֹעֶדֶת,

בְּצַעַד גֵּא, אַמִּיץ, לוֹהֵט וָקַר, –

צַעַד־צַעַד!

עַל עַמּוּדֵי־קָלוֹן עוֹד מְטַּלְטֵל לוֹ

אֱלֹהִים קַדְמוֹן,

וּמְטֻלֶּא־אֲוִיר עוֹד יִתְנַפְנֵף לוֹ

הַדֶּגֶל הָאָדֹם שְׂבַע־הַיָּמִים –

וְלֹא נַרְתִּיעַ צַעַד!

וּמַכּוֹשִׁים מְעוֹרְרִים – בּוֹרְדִים עַל תֹּף מָתוּחַ,

וּמְצִלְתַּיִם מְדַנְדְּנִים – לוֹטְשִׁים חֻדּוֹ שֶׁל צְלִיל הֵם

בָּאֲוִיר הַמְרַחֵף

וְלַמְּרוֹמִים אֶת קְרִיאָתָהּ זוֹרֶקֶת

חֲצוֹצְרָה מַבְהֶקֶת…

וְאַף אֲנִי הַיּוֹם נְחֹשֶׁת מְצַלְצֶלֶת! –

דּוֹלֵג

עַל כָּל מָקוֹם שָׁלֵו בִּקְטִיפָתוֹ;

אֲעוֹרֵר אֶת הַיָּגֵעַ

וְאֶת אַנְחַת־כּוֹשֵׁל אֲכַס

בְּצַהַל צְחוֹק –

לֹא נַרְתִּיעַ צַעַד.

בִּדְרָכִים רְחוֹקוֹת,

גַּלְגַּלִים טַחֵי־עַיִן

טוֹחֲנִים שָׁם טָחוֹן כָּרֵחַיִם

אֲבָקִים בְּנֵי־בְּלִי־בַּיִת לְרוּחוֹת עַזֵּי־מֵצַח –

אֶת מֶשֶׁךְ־הַזֶּרַע צָבַרְתִּי בִּשְׂדוֹת הַהֶפְקֵר שֶׁלַּנֶּצַח.

שַׂמְתִּים עַל שִׁכְמִי הֲמוֹנֵי הַזְּרָעִים,

שֶׁמָּלְאוּ טַלְלֵי־סְתָו וָצֶנֶן,

וְעִם טַעַן מוֹרֶשֶׁת, בַּיָּד – הַמִּשְׁעֶנֶת,

עִם הַנֹּאד הַמְבֻקָּע – בַּחֶלֶד

הִפְלַגְתִּי לְנֹד וּלְטַלְטֶלֶת.

לִרְקִיעִים נַעֲלִים

מִבָּתִּים, מִזָּרִים, הִתַּמְּרוּ עֲשָׁנִים כְּחַלְחַלִּים.

לְיַד גְּדֵרוֹת עַנְוֵי־רוּחַ

הַתֶּלֶם נָכוֹן כְּבָר, רַעֲנָן בֶּחָרִישׁ וּפָלוּחַ.

בִּתְפִלָּה־לְגַלְמוּד, וּבְמוֹרָא נֶעְלָם,

טָמַנְתִּי זְרָעִים, לְיַד בָּתִּים לִי־נָכְרִים מֵעוֹלָם.

עַל פְּנֵי אַדְמוֹתַי הָרַכּוֹת אֶעֱמֹדָה, עַד בֶּרֶךְ שָׁקוּעַ

בַּתֶּלֶם, בְּחֶבְלֵי־זְרִיעָה הוּא זָרוּעַ.

הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶן, צִפֳּרִים! הָרוּחוֹת, הַבְּרָדִים, אַף אֶתְכֶם!

אִם תֵּרְדוּ לַמִּזְרָע לְלַקֵּט, אִם תְּהִי בּוֹ יֶדְכֶם!

עַל שִׁכְמִי נְשָׂאתִיו אֶת זַרְעִי, כְּשֵׂאת יֶלֶד –

מִדְּרָכִים רְחוֹקוֹת, מִנֹּד וְטַלְטֶלֶת…

כְּגוּרֵי־זְאֵבִים מְשַׂחֲקִים הֵם יְלָדַי,

כְּגוּרֵי־זְאֵבִים הַשְׁנַיִם:

הַבְּכוֹר שְׁמוֹ שַׁמַּאי –

כְּשֵׁם אֲבִי־אָבִי

בַּעֲיָרָה נִדַּחַת זָקֵן נִדְעַךְ־עֵינַיִם –

וְשֵׁם הַשֵֹּׁנִי הִלֵל…

שֵׁם אַחֵר הִמְתִּין

בְּשָׁלָב סָמוּךְ שֶׁלַּסֻּלָּם שָׁרוּי בְּצֵל,

אַךְ אֲנִי, מִלֵּב תֵּבֵל גְּדוֹלָה,

מִמְּצוּלַת הַהֲמֻלָּה,

הִשְׁגַּחְתִּי פֶּתַע

רַחַף נֶשֶׁם שֶׁל רַכֵּי־יָמַי

מֵעַל לְעֹבֶשׁ קֵן נוֹפֵל–

וְשֵׁם הָאֶחָד שַׁמַּאי,

וְשֵׁם הַשֵּׁנִי הִלֵּל….

כְּגוּרֵי־זְאֵבִים מְשַׂחֲקִים הֵם יְלָדַי,

כְּגוּרֵי־זְאֵבִים הַשְּׁנַיִם,

וּמְנַקְּרִים הֵם זֶה לָזֶה

בְּרֶשֶׁף־פֶּרֶא שֶׁל עֵינַיִם.

וַאֲנִי צוֹפֶה בְּמֶבָּט כָּבוּשׁ

שֶׁל לֵב סוּמָא

בְּהִתְגַּלְגֵּל שֵׁמוֹת כֹּה נוֹשָׁנִים

כְּגוּרֵי זְאֵבִים,

כִּצְנֵפוֹת שֶׁל אֳשָׁרִים רַעֲנַנִּים…

קֵיסָם שֶׁלִּי, קֵיסָם זוּטָר,

אִתִּי תָבוֹא, אִתִּי יָקָר –

וְלֹא עוֹד אֲקוֹשֵׁשׁ

אַחַת אֶשְׁאַל, דָּבָר מִצְעָר:

קֵיסָם קָטָן, מִצְּחוֹר יִטְהָר –

אַשִּׁיב הָאֵשׁ.

לֹא גַּג, לֹא קִיר – וּמִפְתָּנִים יוֹחִילוּ,

רַגְלַי נֶעֱצָרוֹת – לָבוֹא מְזֻמָּנוֹת.

דְּלָתוֹת מוֹשְׁכוֹת אוֹתִי, אוֹתִי יוֹבִילוּ:

דְּלָתוֹת שֶׁל סְתָו־בְּחָרְפִּיּוּת מְוֻלָּנוֹת.

הָאַהֲבָה פֹּה עִרְסְלָה בְּרֹך הָעֶרֶשׂ,

בְּקָתוֹת רַבּוֹת – דּוּמָם תִּמֵּר פֹּה עֲשָׁנָן.

הַאִם נֶחְלַץ מֶבָּט מִפֹּה, פְּלֵטֶה־נִשְׁאֶרֶת,

הַעוֹד אֵי־שָׁם יְשַׂחֲקוּ כֹּחוֹת־מִכָּאן?

מַה בֶּצַע לִי בְּזוֹ זַכּוּת הַמְֻצֶּלֶלת

נוֹטְפָה בֶּחֳרָבוֹּת, בַּחֲרַכִים הָאַפְלוּלִים,

וּמַה זּוֹרְעִי (אֶחָד לְעֶת־עַתָּה) – הָרוּחַ הַהוֹלֶלֶת –

יִזְרֶה מֵאַזְכָּרוֹת־הָאֲבֵלִים – –

הַשְׁלִיגוּ, שְׁלָגִים, הַשְׁלֵג וְהַפְלֵג!

מַהֲרוּ־נָא כַּסּוֹת

הַכְּתָמִים

שֶׁל דְּוַי־הַדָּמִים

בְּעִטּוּפָיו שֶׁל הַמָּוֶת!…

מַהֲרוּ־נָא, שְׁלָגִים, לְהַשְׁווֹת פֹּה הַכֹּל,

קָטֹן וְגָדוֹל,

מַהֲרוּ לְהָמִיר פֹּה הַכֹּל:

מֶרְחַקִּי הָעוֹפֶרֶת,

נְשַׁמּוֹת הַדְּרָכִים,

בַּסְּחִי פֹּה חוֹשְׁכִים…

וּבְטֶרֶם

אָדָם עֹז יַרְהִיב

לְנַתֵּב לוֹ נָתִיב

בַּחֵיק הַצָּחוֹר –

סַנְוְרוּהוּ בַּטֹּהַר הַצַּח,

סַנְוְרוּהוּ בְּיֹפִי נִצָּח,

עַד־אִם נִצְרָף…

הַשְׁלִיגוּ,

שְׁלָגִים, הַפְלֵג וְהַשְׁלֵג!

כַּסּוּ־נָא הַסְּחִי הָאַרְצִי…

בָּעִטּוּף הַשִּׁלְגִי, הַצּוֹנֵן –

חַם מִדַּי דְּוַי הָאָדָם,

אָדֹם מִדַּי כֶּתֶם הַדָּם –

אָדֹם מִדַּי

הַדָּם וְהַדְּוָי!

לֹא גַּג, לֹא קִיר – וּמִפְתָּנִים יוֹחִילוּ,

רַגְלַי נֶעֱצָרוֹת – לָבוֹא מְזֻמָּנוֹת.

דְּלָתוֹת מוֹשְׁכוֹת אוֹתִי, אוֹתִי יוֹבִילוּ:

דְּלָתוֹת שֶׁל־סְתָו בֶּחָרְפִּיּוּת מְוֻלָּנוֹת.

הָאַהֲבָה פֹּה עִרְסְלָה בְּרֹךְ הָעֶרֶשׂ,

בִּקְתּוֹת רַבּוֹת – דּוּמָם תִּמֵּר פֹּה עֲשָׁנָן.

הַאִם נֶחְלַץ מֶבָּט מִפֹּה, פְּלֵטָה־נִשְׁאֶרֶת,

הַעוֹד אֵי־שָׁם יְשַׂחֲקוּ כֹּחוֹת־מִכָּאן?

מַה בֶּצַע לִי בְּזוֹ זַכּוּת הַמְצֻלֶּלֶת

נוֹטְפָה בֶּחָרָבוֹת, בַּחֲרַכִּים הָאַפְלוּלִים,

וּמַה זּוֹרְעִי (אֶחָד לְעֵת־עַתָּה) – הָרוּחַ הַהוֹלֶלֶת –

יִזְרֶה מֵאַזְכָּרוֹת־הָאֲבֵלִים – –

ז’יטומיר – ראדוֹמיסל, 1921