נולד: 1889, קורוסטישב, אוקראינה; מהרוגי־מלכות, 1952

מראשי ‘חבורת קיוב’, ששימשה מרכז לספרות יידיש בימי המהפכה הרוסית, ומן הראשונים במעלה בשירת יידיש בברית־המועצות. פתח (עוד בשנת 1912) בשירי טבע ואידיליה, אולם קשוב לסערות ולתמורות, מעורה במורשת הדורות וחי את דורו והלכי־נפשו. בהיר מחשבה, ניבו ציורי ומוסיקאלי, ושירו יש בו מעמעומי האימפרסיה ומהבהקי האינטלקט. אמן הצורה, ממזג ערכי המסורת הקלאסית עם חידושים מפתיעים. יש רואים בו אבי השיר החדש ביידיש, יוצרה של המלה היידישית המודרנית בכללה.

נולד 1889 בקורוסטישב, פלך קיוב לאביו יושב־כפר ועובד־אדמה. נתנסה בצעירותו בעבודה חקלאית. בכפר, עודו נער, ביכרו ראשוני שיריו – בעברית ובאוקראינית. לימים גלה למקומות־מדע: לקיוב וללנינגרד. ידיד וריע לאשר שווארצמן, המשורר־הלוחם. בא בריב עם היבסקציה בשל חתימתו על תזכיר בדבר הרדיפה על עברית ברוסיה המועצתית. עזב בשנות העשרים את רוסיה. התגורר בברלין. בשנת 1925 עשה זמן־מה בארץ, וכאן ראו אור, ב’דבר', ‘הדים’ ‘הארץ’ ועוד, מקצת משיריו העבריים, לא מצא אחיזה בארץ וחזר לס.ס.ס.ר. אף הוא נתלבט לא־מעט בחיבוטי המשטר וציווייו, ואף־על־פי־כן – חוט שירו לא ניתק. נאסר עם שאר אסירי־מלכות ב־1948 ובנסיבות שלא נתבררו – קופחו חייו.