פרויקט בן־יהודה

אַף אִם יוֹם־חֶבְלִי גָז לְעוֹלָמִים

וְרַד כּוֹכַב־גּוֹרָלִי לָבוֹא, –

מֵאֵן לִבֵּךְ לְגַלּוֹת הַפְּגָמִים

וְכָל צֵל, יָכְלוּ רַבִּים בִּי מְצֹא.

אַף אִם יָדַע אֶת כָּל מְרִי עִצְבוֹנִי,

הוּא לֹא נִרְתַּע מֵחַלְּקוֹ עִם אָח;

וְהָאַהֲבָה, לִי צִיֵּר דִּמְיוֹנִי,

רַק בָּךְ מְצָאתִיהָ – רַק בָּךְ.

בְּגַחֵךְ טֶבַע לִי, אֵם כָּל הַבְּרוּאִים,

גֵּחוּךְ אַחֲרוֹן, מְעוֹדֵד וָזָךְ, –

לֹא חֲשַׁבְתִּיו אַךְ מִקְסַם־תַּעְתּוּעִים,

כִּי הוּא מַזְכִּיר לִי בַת־צְחוֹק שֶׁלָּךְ.

וּבְצֵאת רוּחוֹת עַל יָם לַמִּלְחָמָה,

כְּקוּם רֵעֵי־אֱמוּנַי עָלַי –

אִם בְּכַף־גַּלִּים מְאֹד נַפְשִׁי נִפְעָמָה,

הוּא עַל רָחֲקִי מִמֵּךְ, אוֹרִי חַי.

אַף אִם זַע צוּר תּוֹחַלְתִּי אַחֲרוֹנָה

וְנָפְלוּ שְׁבָרָיו בִּתְהוֹם רַב־דֳכִי,

אַף אִם נִמְכְּרָה נַפְשִׁי לִיגוֹנָהּ –

לְמַכְאוֹבָהּ לֹא שִׁפְחָה תְהִי!

רַבִּים כְּאֵבִים שֶׁהֵם יִרְדְפוּנִי:

יוּכְלוּ נַגַּע, לֹא שַׁקֵּץ, לֵב דָּךְ;

יוּכְלוּ עַנּוֹת, אַךְ לֹא יַכְנִיעוּנִי;

לֹא בָהֶם אֲנִי אֶהְגֶּה – כִּי בָךְ.

אַף אִם אָדָם, אַתְּ לֹא רִמִּיתִנִי;

אַף אִם אִשָׁה, לֹא אוֹתִי עָזַבְתְּ;

אִם אֲהוּבָה, לֹא הֶעֱצַבְתִּנִי;

וּלְמוּל רָכִיל, כַּחוֹמָה נִצַּבְתְּ.

אִם הֶאֱמַנְתִּי בָךְ, אַתְּ לא בָגַדְתְּ;

אִם נִפְרַדְתְּ – לֹא לָנוּס מֵעֹל זֶה;

לֹא לְחַלֵּל אֶת שְׁמִי – אִם שָׁקַדְתְּ;

וְלֹא דָמַמְתְּ – תֵּת לִלְזוּת פִּתְחוֹן־פֶּה.

לֹא אֲגַנֶּה, וְלֹא אָבוּז, לָעוֹלָם

וּלְמִלְחֶמֶת הָרַבִּים בְּאֶחָד –

אִם קָץ לִבִּי בַחַיִּים וּמְחוֹלָם,

מַה־נּוֹאַלְתִּי לֹא לְהַפְסִיק מִיָּד!

וְאִם טָעוּתִי שִׁלַּמְתִּי בְיִקְרוֹתַי,

וְכִכְלִי רֵיק הַלֵּב הֻצַּג, מָךְ –

זֹאת מָצָאתִי: בְּכָל אֲבֵדוֹתַי,

חֶמְדָה גְנוּזָה, לֹא־תֹאבַד, לִי בָךְ.

מִמַּשּׂוּאוֹת הֶעָבָר, עֲבָרִי,

אֶזְכֹּר זֹאת, מֶנִּי תִּקְצַר יָד גְּזֹל:

הִיא הַדַּעַת, כִּי אָמְנָם אוֹצָרִי,

בֶּן־טִפּוּחַי, הוּא יָקָר מִכֹּל.

יֵשׁ עוֹד מַעְיָן, בַּמִּדְבָּר יְבַעְבַּע,

יֵשׁ בַּיְשִׁימוֹן הַגָּדוֹל עוֹד עֵץ,

וְצִפּוֹר שָׁרָה בַשְּׁמָמָה הָרַבָּה

לִי עָלַיִךְ, הַיְּקָרָה לְאֵין־קֵץ.

בואה, צביי המט…

t דְּמָעוֹת דְּמָעוֹת בְּטֵלוֹת / אלפרד לורד טניסון

דְּמָעוֹת, דְמָעוֹת בְּטֵלוֹת, לֹא מוּבָנוֹת לִי,

מֵעִמְקֵי־רָזִים דִּמְעוֹת יֵאוּשׁ אֱלֹהִי,

מִתְרוֹמְמוֹת בַּלֵּב, בָּעַיִן נִקְווֹת הֵן,

עֵת נַבִּיט אֱלֵי שְׂדוֹת־הַבָּצִיר, וְגִילָם פָּז,

וְזָכַרְנוּ יָמִים עָבְרוּ, אֵינָם עוֹד.

חֲדָשִׁים כְּזֹהַר מַשְׁכִּים עֲלֵי מִפְרַשׂ־צְחוֹר

שֶׁל סְפִינָה מַעֲלָה יְדִידֵינוּ מִנִּי־שְׁאוֹל,

וְנוּגִים כְּזֹהַר אַחֲרוֹן מַאְדִּים עַל אֳנִי

שׁוֹקַעַת עִם כָּל שֶׁאָהַבְנוּ בְּקַצְוֵי־יָם;

כֹּה נוּגִים, כֹּה חֲדָשִׁים – יָמִים אֵינָם עוֹד.

הוֹי, נוּגִים וּמוּזָרִים כְּצִפְצוּף סָפֵק־עֵר

שֶׁל צִפֳּרִים, בְּאַפְלוּלִית שַׁחַר־קַיִץ, בָּא

לְאָזְנֵי גוֹסֵס, עֵת לְעֵינַיִם גּוֹסְסוֹת

הַחַלוֹן יַהֲפֹךְ אַט רִבּוּעַ מְטֻשְׁטַשׁ־אוֹר;

כֹּה נוּגִים, כֹּה מוּזָרִים – יָמִים אֵינָם עוֹד.

יְקָרִים כְּזִכְרוֹן נְשִׁיקוֹת קְדוֹשׁוֹת אַחֲרֵי מוֹת,

מְתוּקִים כְּמוֹ לְדִמְיוֹן־נוֹאָש שִׂפְתֵי־צוּף,

שֶׁהֵן לְאַחֵר; וַעֲמֻקִּים כְּאַהֲבָה,

כְּאַהֲבָה רִאשׁוֹנָה, וְשִׁגְעוֹן־צַעֲרָם עָז;

הָהּ מָוֶת שֶׁבַחַיִּים, יָמִים אֵינָם עוֹד.

t אוֹר־יוֹם וְאוֹר־סַהַר / הנרי וודסוורת' לונגפלו

תְּמוֹל רָאִיתִי בְצָהֳרֵי יוֹם

אֶת הַסַּהַר שָׁט בָּרוֹם;

וְהָיָה מְטֻשְׁטָשׁ, חִוֵּר סַהַר,

כְּמוֹ נְחַשׁ־הַנְּיָר שֶׁל נַעַר.

תְּמוֹל קָרָאתִי, בְּאוֹר־יוֹם פָּז,

שִׁירַת פַּיְטָן – כֻּלָּהּ רָז;

וְנִדְמְתָה חִוֶּרֶת, וְהָיָה

רָשְׁמָהּ כְּצֵל, אוֹ כַהֲזָיָה.

אַךְ סוֹף־סוֹף הַיּוֹם הַחַם,

כְּסַעַר־תַּאֲוָה, רַד וְתַם;

וְלֵיל־מְנוּחוֹת בָּא בִשְׁתִיקָה

וְעָטַף כְּפָר, וָהָר, וּבִקְעָה.

אָז בְּכָל גְּאוֹנוֹ סַהַר־סוֹד,

כְּמוֹ רָזִיאֵל מַלְאַךְ־הוֹד,

הֵצִיף, מִלֵּא אֶת הַלַּיְלָה

בְּגִלוּיֵי אוֹר שֶׁל מַעְלָה.

וְאוֹתָהּ שִׁירָה בְלִבִּי שׁוּב

צִלְצְלָה כִנְגִינַת־כְּרוּב;

פֵּרַשׁ לַיְלָה אֶת חֲרוּזֵיהָ,

אֶת כָּל יָפְיָהּ וְכָל רָזֶיהָ.

t כְּבָר עָבַר יוֹם... / הנרי וודסוורת' לונגפלו

כְּבָר עָבַר יוֹם, וְהַחשֶׁךְ

מִכְּנַף־הַלַּיְלָה רַד,

כְּנוֹצַת־נֶשֶׁר תִּצְנַח,

מִדֵּי טוּסוֹ, אַט.

מֵרָחוֹק אוֹרוֹת־כְּפָר נִרְאִים

מִבַּעַד לַגֶּשֶׁם וְלָאֵד,

וְלִי צַעַר בָּא, מֵעָלָיו

הַלֵּב לֹא יוּכַל יֵט.

מִין צַעַר עִם גַּעְגוּעִים,

שֶׁאֵינָם כְּאֵב, כִּי הֵד

שֶׁל יָגוֹן, לֹא יִדְמוּ לוֹ בִלְתִּי

כִדְמוֹת לְגֶשֶׁם אֵד.

בּוֹא, קְרָא שִׁיר־מָה בְּאָזְנַי,

שִׁיר־לֵב שֶׁכֻּלוֹ תֹם,

שֶׁיָּנַח לְנַפְשִׁי מֵרָגְזָהּ

וִיגָרֵשׁ דַּאֲגוֹת־יוֹם.

לֹא שִׁיר לִגְדוֹלֵי־פִיּוּט,

לְאַדִּירֵי עוֹלַם־הוֹד,

הֵד פַּעֲמֵיהֶם יַעַן

בְּאוּלַמֵּי־נֵצַח עוֹד.

כִּנְגִינוֹת־קְרָב, כַּבִּירוֹת

מַחְשְׁבוֹתָם אוֹמְרוֹת עֲמַל

הַחַיִּים וּשְׁקִידָה אֵין־סוֹפִית;

וְלִבִּי לִמְנוּחָה יְחַל.

קְרָא דִבְרֵי פַיְטָן עָנָו,

שִׁירָיו זִנְּקוּ מִן הַלֵּב

כִּרְבִיבִים מִן עַנְנֵי־קַיִץ,

כְּמֵעַיִן – דִּמְעוֹת־כְּאֵב.

שֶׁבְּחוֹל יְמֵי־מְלָאכָה אֲרֻכִּים,

וּבְלֵילוֹת לְלֹא־שְׁנָת,

בְּנַפְשׁוֹ שָׁמַע תָּמִיד –

קוֹל־אֵל – נְגִינוֹת־רָז.

יֵשׁ לְאֵל שִׁיר כָּזֶה לְהַרְגִיעַ

דֹּפֶק־רָגְזוֹ שֶׁל לֵב רָע;

וִיהִי כְלַחַשׁ־בְּרָכָה,

שֶׁאַחֲרֵי תְפִילָה בָא.

קְרָא אֵפוֹא מִסֵּפֶר הַגָּנוּז

הַשִּׁיר אָהַבְתְּ מְאֹד,

וִיהִי לִיפִי חֲרוּזָיו

יְפִי קוֹלְךָ נוֹסָף עוֹד.

וִיהִי מְלוֹא הַלַּיְלָה נְגִינָה,

וְקִפְּלוּ דַאֲגוֹת־יוֹם

אָהֳלֵיהֶן, כָּעַרְבִיאִים, וְחָמְקוּ

לְדַרְכָּן, כְּמֹהֶם, דֹּם.

מזמרת אשכנז

מאת

שמעון גינצבורג

בלב החרשה שטה יש

ליל חשך סביב

תגיות

חדש!

עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

לפריט זה טרם הוצעו תגיות

המלצות על הסדרה, מחזור, או שער או על היצירות הכלולות

0 קוראות וקוראים אהבו את הסדרה, מחזור, או שער
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.