בקוֹבץ זה מכונסים, בסדר כרונולוגי, רֹב דברַי הפיוּטיים, שנתפרסמו בשעתם בכתבי־עת ומאַספים שונים, בשני ספרים:

א) שִירִים – שׁנכתבוּ בשנות 1928–1910, חוּץ משנים הראשונים הבאים בראש הקובץ, “צִפְצוּפֵי־שַחַר” מזמן קודם לכן, שלא נדפסו בשום מקום והוכנסו לתוך הספר מטַעם מוּבן סֶנְטִימֶנְטַלִי;

ב) פּוֹאֵימוֹת – שאַף הן נכתבו במשך אותן השָׁנים, וכמעט כֻלן ראו אור הדפוס בזמנים שונים, להוציא את הפּואימה “בְּעֵמֶק יהוֹשָפָט”, שהייתי עוסק בשכלוּלה עד היוֹם. הקורא הקַשוּב יעמוד מאליו על הקֶשר הבִלתי־נִתָּק שבין השירים והפּוֹאימוֹת על־פי סדר שנות כתיבתם.

בסוף שני הספרים באים תרגוּמים נבחרים – רובם מאַנגלית, ומעוּטם משאר שפוֹת: השירים – בסוף סדר השׁירים המקוֹריים, והבַּלַּדָּה “שִירַת הַסַּפָּן הַזָּקֵן” מאת קוֹלְרִידְשׁ – בסוֹף הפּוֹאימות. רב התרגוּמים הם ממיטב שירת־העולם, ונעשו על יָדִי בשנות 1917־1918; חוּץ מיצירתו בת הָאַלְמָוֶת שֶׁל קוֹלְרִידְש – שתרגמתיהָ לראשׁונה בשׁנת 1913 וגמרתי את שׁכלולה לאחרונה בשׁנת 1923.

עשרות הדברים, לא נכנסו לקובץ הזה כמה משׁירַי המוּדפסים, שׁמִטְעָמִים שׁוֹנים ראיתי צֹרך בדבר להטילם מחָדשׁ אל “הכּוּר”. כמו כן – כמה דברים שׁעודם בכתב־יד, שׁהוּתחלו בזמנים שׁונים ולא שֻׁכללו, או לא נגמרו, בשֶׁל “פגעי הזמן”, ובתוכם שִׁיר אֶפִּי על “הוֹשֵׁעַ וְגֹמֶר”, וגם כל החֹמר הפיוּטי, שהבאתי אתי בשׁנה האחרוֹנה מארץ ישׂראל – ולא הספּיקה לי עוד השׁעה לעַבדו. אקַוה לתת את כל אלה עִנין, אִם אֶזְכֶּה, לכרך השׁני שׁל שׁירַי.

ש.ג.

ל“ג בעמר, התרפ”ח, ניו־יורק.

לְח.נ. בְּיַאלִיק,

מְאַשֵּׁר נְעוּרַי וּמְאִירָם,

סֵפֶר־חַיַּי זֶה מֻקְדָּשׁ

בְּאַהֲבָה וּבְגַעְגּוּעִים.

ספר ראשון: שירים

מאת

שמעון גינצבורג

---

מִשִּׁירֵי הַסְּתָו

מאת

שמעון גינצבורג

I

נִתְיַתֵּם הַבַּיִת, וּפָסְקָה צָהֳלָה,

אֵין נִשְׁמָע קוֹל־דִּבּוּר, וּצְחוֹק־כֶּסֶף כָּלָה.

נִשְׁתַּתְּקוּ הַזְּמִירוֹת, וּדְמָמָה עֲצוּבָה

הִשְׂתָּרְרָה סָבִיב בַּדִּירָה הָעֲזוּבָה:

דּוֹמֵמָה הַתִּקְרָה, דּוֹמֵמִים הַקִּירוֹת,

כְּמוֹ תְקָפוּם הִרְהוּרִים הַמְּלֵאִים מְרִירוּת;

וְצִלֲלֵי עַצְבוּת וְרוּחַ נְכֵאָה

כָּל זָוִית בַּבַּיִת מָלֵאָה.

הָרוּחַ מִתְדַפְּקָה בַחַלּוֹן הַסָּגוּר,

וָהוּא כְּמוֹ מְרַחֲפוֹת עַצְמוֹתָיו מִמָּגוֹר,

מְצַלְצֵל בַּשְּׁמָשׁוֹת וּבְשִׁבְרֵי־הַשְּׁמָשׁוֹת;

וּרְצוּעַת אוֹר חִוֵּר שֶׁל סְתָו בֵּין־הַשְּׁמָשׁוֹת

אַט דֶּרֶך הַחַלּוֹן הַבַּיְתָה חוֹדֶרֶת,

נִתְקֶלֶת בַּדְּמָמָה הַזּוֹ הַשּׂוֹרֶרֶת

וּנְבוֹכָה מִתְלַבְּטָה דֹם הֵנָּה וָהֵנָּה,

מְבַקְּשָׁה לָהּ מִפְלָט – וְאֵינָהּ.

II

אֲנִי יוֹשֵׁב בַּפִּנָּה יְחִידִי.

וְעִם אוֹר־הַסְּתָו הַמִּשְׁתַּפֵּךְ

אִם לֹא אוֹר־פָּנַיִךְ, הַגִּידִי,

בָּא לְפָנַי? אִם לֹא נִשְׁמַת־אַפֵּךְ?

בְּזָהֳרֵי־הַסְּתָו הַנִּגָּרִים

שִׂרְטוּטֵי־פָנַיִךְ לִי נִרְאוּ,

עֲדִינִים וּקְטוּעִים, נִפְזָרִים

וּמְפַזְּזִים בְּרֶטֶט, כְּמוֹ יִרְהוּ…

גַּעְגּוּעִים, לֹא חַשְׁתִּים זֶה כַּמָּה,

נֵעוֹרוּ בִּלְבָבִי הַשּׁוֹמֵם,

וָאַרְגִּישׁ נְשִׁימָתֵךְ הַחַמָּה,

וָאַקְשִׁיב אֶת לַחֲשֵׁךְ הַדּוֹמֵם.

וּכְרַעַד הַקַוִּים הָאֵלֶּה

זָע פִּתְאֹם בִּי כָּל אֲשֶׁר עֻמָּם…

וּכְמוֹ עָיַף לִבִּי וַיֵּלֶא

לִנְשׂא מַשָּׂא־עָצְבּוֹ עוֹד דּוּמָם –

הִתְעוֹרֵר בַּעְיָם, וּכְלֶהָבָה

הִתְלַקְּחָה בְעֹז וְהִתְפָּרְצָה…

הוּא נִמְשַׁךְ אַחֲרַיִךְ, הַנָּאוָה!

וּדְמָעוֹת שֶׁל כְּאֵב נִתְּכוּ אָרְצָה.

אַךְ דֶּרֶךְ הַשְּׁמָשׁוֹת הַדּוֹמְעוֹת

אַט חָמְקוּ הַזְּהָרִים הָרָפִים,

וְעִם הַקַּרְנַיִם הַיְתוֹמוֹת –

גַּם קַוֵּי פָנַיִךְ הַיָּפִים.

אֲנִי יוֹשֵׁב בַּפִּנָּה יְחִידִי.

וְהַכֹּל בַּחשָׁךְ טוֹבֵעַ.

לִי קַר. – הוֹי, יְקָרָה, הַגִּידִי:

הַאֻמְנָם כִּי לִבִּי גֹוֵעַ?

אֵין כְּלוּם, רַק אֲפֵלָה וּדְמָמָה.

וְאֵין אֲנִי רוֹאֵךְ בְּצִדִּי.

אֵין חֵפֶץ לִי עַל הָאֲדָמָה.

אֲנִי יוֹשֵׁב בַּפִּנָּה יְחִידִי.

ספטמבר, 1906, לוגיני.

---

בְּרִשְׁתּוֹת הַכֶּסֶף (סַהֲרוּרִיָּה)

מאת

שמעון גינצבורג

עַל עַרְבוֹת־הַיָּם הָעֲגוּמוֹת אוֹרֶגֶת הַלְּבָנָה הַפְּגוּמָה

רְשָׁתוֹת שֶׁל כֶּסֶף, סוֹלֶלֶת בַּמַּיִם נְתִיבָה מַזְהֶרֶת;

וּלְאוֹר־הַתַּעֲלוּמוֹת, הָרוֹעֵד חֲשָׁאִי, שָׁם נִינְפָה חִוֶּרֶת

רְכוּבָה עַל גַּל אַט וּבָדָד לְקוֹל שִׁירָה חֲרִישִׁית, עֲגוּמָה…

עַל עַרְבוֹת־הַיָּם הָעֲגוּמוֹת נִלְכַּדְתִּי בְרִשְׁתּוֹת־הַפְּלָאִים:

עֵינַי – לִנְתִיבַת־הַכֶּסֶף וְלִבִּי – לְשִׁירַת־הַנְּכָאִים.

מֵהֵיכָן הַשִּׁיר בָּא הַחֲרִישִׁי, הֶעָגוּם, הַטָּמִיר – מֵהֵיכָן?

רָזִי לִי: פָּתַח הַנֵּצַח בֵּית־גְּנָזָיו, הַמִּקְדָשׁ הַפְּלָאִי,

וּבְקֹדֶשׁ־קֳדָשָׁיו נֶאֶנְחוּ שָׁם מֵיתְרֵי הַכִּנּוֹר הַחֲשָׁאִי

אֲנָחָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מִיגוֹן הַשּׁוֹשַׁנִּים הַנּוֹבְלוֹת וְרֵיחָן…

וְשָׁטוּף בְּתַמְרוּרֵי־הַשִּׁיר – כַּחֲווֹר סַהַר וְיָם קָפָא וְנָדַם –

שָׁט רוּחִי כְצֵל שְׁתוּם־עֵינַיִם בִּנְתִיבַת־הַיָּם וַיֵּרָדֵם.

בִּצְעִיף־מֶשִׁי רַךְ, כֻּלּוֹ שָׁחוֹר, הִתְקַפֵּל הַיָּם וַיִּתְעַלָּף.

עַל צוּר, פֹּה וָשָׁם, אַט בַּת־גַּלִּים מְסָרֶקֶת מַחֲלַפְתָּהּ הַיְרוֹקָה;

כָּל אַחַת בְּקַשְׂקְשׂוֹת־כֶּסֶף נוֹצֶצֶת, וּצְחוֹקָהּ

מְרַטֵט בְּמֶרְחַב־הַיָּם וּמִתְלַבֵּט, כְּיָתוֹם, עַל גַּלָּיו…

וּכְמֻכֵּה־הַסַּהַר בַּנְּתִיבָה הַסְּלוּלָה בַמֶּרְחָק הַשּׁוֹמֵם

שָׁט רוּחִי כְּצֵל שְׁתוּם־עֵינַיִם אֶל אֶרֶץ הַנֵּצַח הַדּוֹמֵם –

נַפְשִׁי לַנֵּצַח – וּלְחִידַת־הֶעָבָר.

יַלְדוּת־הַזָּהָב, יַלְדוּתִי הַחֲשׁוּקָה,

שׁוּבִי הוֹשִׁיטִי לִי לֶחְיֵךְ הַמְּתוּקָה! –

דְּמָמָה. אֵין דָּבָר.

כַּנְפֵי־אֵם זַכּוֹת וּצְחוֹרוֹת – אַיֵּכֶן?

עַל כִּסֵּא־הַכָּבוֹד בְּהֵיכַל־הַנֵּצַח

נוֹשְׁקָה לָהּ שְׁכִינַת־הָרַחֲמִים עַל מֵצַח –

הֵיכַן הוּא הֵיכַל־אֵל? הֵיכָן?

נַפְשִׁי לַנֵּצַח – וּלְחִידַת־הֶעָבָר.

נְעוּרֵי־אוֹר פָּרְחוּ – וְלָמָּה לֹא אָרְכוּ?

אָנָה זֶה טָסוּ כַיּוֹנִים וּפָרְחוּ? –

דְּמָמָה. אֵין דָּבָר – –

יָרַט הַדֶּרֶךְ לְנֶגְדִּי. סוֹד־קְפִיצַת הַדֶּרֶךְ מָצָאתִי. –

הָלֹךְ וְטָפֹף בַּנְּתִיבָה, נוֹגֵעַ וְאֵינִי נוֹגֵעַ,

כָּכָה עָבַרְתִּי בַּנְּתִיבָה עַד קִצָּהּ כְּצֵל אִלֵּם, מַחֲלִיק

לְקוֹל שִׁיר־תַּמְרוּרִים מִשְׁתַּפֵּךְ עַל עַרְבוֹת־הַיָּם הָעֲגוּמוֹת.

שָׁתְקוּ הַגַּלִּים וְקָפְאוּ וְכָפְפוּ עַצְמָם לְרַגְלַי,

דּוֹמִים לְשֵׂיוֹת מַפְקִירוֹת אֶת צַמְרָן לַגּוֹזֵז.

הֵקִיץ הַקֵּץ עַל הַנְּתִיבָה וּלְדַרְכִּי עֲדַיִן אֵין תַּכְלִית.

פִּתְאֹם כְּמוֹ הָיָה הַיָּם אַדְמַת־כָּבוּל וּרְכָסִים שְׁחַרְחוֹרִים.

נִתְקְעוּ רַגְלַי בְּגַל קָרוּשׁ – נֶחְפַּז מִשְׁנֵהוּ לְעֶזְרָה,

יָשָׁן מִפְּנֵי חָדָשׁ אוֹצִיא, – מְדַלֵּג כַּצְּבִי עַל הַגְּבָעוֹת.

הָפְכוּ הָרְכָסִים לְפֶתַע עֵין־תְּכֵלֶת וַיִּהְיוּ כִּסְפִנְכְּסִים

גֵּאִים בִּבְדִידוּת־מַלְכוּתָם וּבְרַעֲמוֹת אוֹר־סַהַר חֲוַרְוָר.

קָלְחָה הַתְּכֵלֶת מֵרָחוֹק מִגֹּבַהּ לֹא שְׁעַרְתִּיו, לֹא רְאִיתִיו.

חֲשָׁאִי וְצָנוּעַ הִתְרַפֵּק אוֹר־תְּכֵלֶת עַל עֵינַי הַשְּׁתוּמוֹת,

עָנֹג, וּמְסַלְסֵל, וְרַךְ כְּתַלְתַּלֵּי־הַזָּהָב שֶׁל יַלְדָּה.

נִצְנֵץ אוֹר־כּוֹכָב בַּמֶּרְחָק, אוֹ שֶׁמָּא נֵר־נְשָׁמָה שָׁם נִדְלַק? –

מִגְדַּל־אוֹר, עוֹטֶה צְעִיף רָז וּמִסְתּוֹרִין,

בְּמֶרְחַק־מֶרְחַקִּים

נִשָּׂא עַל פִּסְגַת־הָהָר וַעֲרִירִי וּבוֹדֵד הוּא מוֹלֵךְ.

יָרַט הַדֶּרֶךְ לְנֶגְדִּי, סוֹד־קְפִיצַת הַדֶּרֶךְ מָצָאתִי.

שׁוּר! זוֹלְפָה שִׁפְעַת אוֹר־תְּכֵלֶת עֲלֵי קִיר עֲנָקִי, קִיר־בְּדֹלַח.

חֲשָׁאִי וְצָנוּעַ הִתְרַפֵּק אוֹר־תְּכֵלֶת עַל עֵינַי הַשְּׁתוּמוֹת.

נֹגַהּ הַתְּכֵלֶת וְאוֹרָהּ הַגָּנוּז הִתְדַפֵּק עַל לִבִּי.

שָׁלְטָה דוּמִיָּה עֲמֻקָּה. הִתְכַּוֵּץ הָעוֹלָם לְתוֹכוֹ,

עָצַר נִשְׁמָתוֹ, וְחָוַר הַסַּהַר הַהוֹלֵךְ יְחִידִי.

עָלֹה וְטַפֵּס עָלִיתִי עֲלֵי קִיר־הַבְּדֹלַח הֶחָלָק,

דּוֹמֶה לְמֻכֵּה־הַסַּהַר הַתּוֹעֶה בְלֵילוַת־הָרָזִים,

הָיוּ צִפָּרְנַי כַּשָּׁמִיר וְרַגְלַי כִּשְׁפוּדִין נִנְעָצוֹת.

וְהִנֵּה הַמִּגְדָּל לְפָנָי, זוֹרֵעַ מֵעָל אוֹר־יְקָרוֹת,

וְכִכָּר גְּדוֹלָה לְרַגְלָיו, מוּאָרָה וְרַחֲבַת־יָדַיִם.

פָּחַד וְרָחַב בִּי לִבִּי: אִם לֹא רְאִיתִיהָ בְּהָקִיץ?…

פָּחַד וְרָחַב בִּי לִבִּי: מֶרְחַב־יָהּ, אֶרֶץ־הַבְּרָכָה – –

נָפַל מִכְּתֵפַי הַר־נֶשֶׁף וְנִבְקַע אוֹר־שַׁחַר עַל רֹאשִׁי,

שַׁחַר־הַפָּז הַצָּנוּעַ שֶׁל חַיַּי הַצְּעִירִים, הַפּוֹרְחִים – –

עוֹד כְּנַף דִּמְדּוּמֵי־הַשַּׁחַר כְּחַלְחֹלֶת מְרַפְרֶפֶת בָּעוֹלָם,

כְּנַף הַדִּמְדּוּמִים הַמְשַׁמְּשִׁים מִתּוֹךְ תְּנוּמָה קַלָּה וּמְתוּקָה, –

וּכְבָר בְּהֵיכָלָהּ הֵקִיצָה הַמַּלְכָּה־הַשֶּׁמֶשׁ מִשְּׁנָתָהּ,

פָּקְחָה עַפְעַפֵּי־הַזֹּהַר וּמֵאַפִּרְיוֹנָהּ הַזָּהָב

עָמְדָה, הִצִּיגָה כַף־רַגְלָהּ עַל רִצְפַּת הַשַּׁיִשׁ הַטָּהוֹר.

נִגְּשָׁה לַחַלּוֹן וְקָרְעָה וִילוֹנוֹ, מִסְתַּכְּלָה בָעוֹלָם.

נִפְזְרוּ שַׂעֲרוֹת־הַפָּז עַל כִּתְפֵי־הַשַּׁיִשׁ הַחֲטוּבוֹת,

נָפַל בַּשַּׁחַק בְּרַק־הוֹדָן, וּרְצוּעוֹת שֶׁל זָהָב כִּנְחָשִׁים

עֲקַלְּתוֹנִים הִתְפַּתְּלוּ בַמִּזְרָח לְכָל צַד וְנָפוֹצוּ.

שָׁפַע וְעָלָה לְאַפִּי נִיחוֹחַ־הַמּוֹר עִם הַנְּרָדִים.

יָשְׁבָה בִמֶרְכֶּבֶת־אַרְגָּמָן וְיָצְאָה לִיאוֹר־בְּדֹלַח שָׁקוּף,

חָבוּי בְּחֵיק־יַעַר וְחוֹלֵם חֲלוֹם־יַלְדוּתִי הַגָּנוּז…

טוֹבְלָה כְּכַלָּה בְמֵי־מְנוּחוֹת, מוֹסְרָה לָהֶם סוֹד־צְנִיעוּתָהּ.

כָּרַע הָעוֹלָם בְּחֶבְיוֹן־הַשִּׂיחִים, מִסְתַּכֵּל בְּיָפְיָהּ,

פָּרַשׂ זְרוֹעוֹתָיו אֵלֶיהָ וְעַל פִּתְחֵי פִיו תְּפִלַּת הָאַהֲבָה…

עָלְתָה הַמַּלְכָּה חַכְלִילִית וּכְלִילַת־הַהוֹד מִן הָרַחֲצָה,

שַׁרְבִיט־הַזָּהָב בְּיָדָהּ וְכֶתֶר־הַמַּלְכוּת עַל רֹאשָׁהּ.

עָמַד הָעוֹלָם מִכְּרוֹעַ וְעַל פִּתְחֵי־פִיו תְּפִלַּת־הָאַהֲבָה.

נִזְקְפוּ אַלּוֹנֵי הַיַּעַר, עַל בְּהוֹנוֹת רַגְלֵיהֶם עָמָדוּ,

עָמְדוּ גַם שִׂיחִים וְצִיצִים זְעִירִים, כִּקְטַנֵּי־תִינוֹקוֹת

פּוֹרְשִׂים כַּפֵּיהֶם הַקְּטַנּוֹת וּבְחֶדְוָה אֶל אִמָּם נִמְשָׁכִים…

עָלְתָה הַחַמָּה מַזְהֶרֶת לִמְרוֹם־הַשָּׁמַיִם, שְׁמֵי־בֹקֶר,

שַׁרְבִיט־הַזָּהָב הוֹשִׁיטָה לָעוֹלָם בְּבַת־צְחוֹק חַכְלִילִית

וְהוּא כֻלּוֹ נִמְשָׁךְ אַחֲרֶיהָ, צְמֵא־אוֹר וְכָמֵהַּ: נַשְּׁקִינִי! –

צָחֲקָה הַמַּלְכָּה וַתַּעֲמוֹד, וַתִּשַּׁק לָעוֹלָם עַל רֹאשׁוֹ.

צִפְצוּף בִּירַקְרַק־הָעֵצִים, צִפְצוּף וּבְרָכָה לַשֶּׁמֶשׁ.

וְהִנֵּה בִירַקְרַק־הַדֶּשֶׁא מַלְבִּין דְּבַר־מָה כִלְבָן־שֶׁלֶג:

קְטַנָּה מְאֹד כְּתֹנֶת־פַּסִּים הִבְהִיקָה, צְחַרְחֹרֶת כַּשֶּלֶג,

כִּיס לָהּ בְּצִדָּהּ וּשְׂפָתוֹ אֲרוּגָה לְנוֹי חוּטֵי־שָׁנִי.

נַפְשִׁי אֲנִי לֹא יָדַעְתִּי וְלִבִּי בִי הָמָה כַּכִּנּוֹר:

כְּתֹנֶת־אוֹר תָּפְרָה לִי אִמִּי, אָרְגָה הַשָּׁנִי בְּאַהֲבָה,

אָרְגָה אַהֲבָתָהּ בַּשָּׁנִי וְאֶת נַפְשָׁהּ בַּפַּסִּים גָּנָזָה…

אַט בַּכֻּתֹּנֶת נָגַעְתִּי, וְלִבִּי בִי הָמָה כַּכִּנּוֹר:

חָרְדוּ וְטָסוּ מִתּוֹכָהּ עֲדַת־יוֹנִים צְחוֹרוֹת־גַּפַּיִם,

כַּנְפֵי רְנָנִים נֶעֱלָסוֹת, וּכְצִבְעֵי הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן,

נֶחְפּוֹת בַּכֶּסֶף וְחוֹגְגוֹת, כַּנְפֵי־רְנָנִים נֶעֱלָסוֹת.

פָּשְׁטוּ הַיּוֹנִים בַּשָּׂדֶה, יוֹנֵי הַבֹּקֶר הַשַּׁאֲנָן.

עָלָה בְאַפִּי רֵיחַ הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ אֲדֹנָי.

הָיָה הַשָּׂדֶה חַכְלִילִי, זָרוּעַ חֲבַצָּלוֹת מִסָּבִיב.

פָּשְׁטוּ הַיּוֹנִים בַּשָּׂדֶה, טָסוּ ַעל רֹאשׁ יֶלֶד קָטָן,

מוֹחֵא בְּכַפָּיו הַקְּטַנּוֹת וְאֹדֶם־הַשּׁוֹשָׁן לְלֶחְיוֹ,

לוֹ הַתַּלְתַּלִים הַבְּהִירִים וְעֵינֵי הַתְּכֵלֶת הַבָּרָה.

עָמְדוּ הַיּוֹנִים עַל כְּתֵפוֹ, טָסוּ עַל רֹאשׁוֹ בִמְחוּגָה.

צָחַק הַיֶּלֶד וְנָהַר, וְקוֹלוֹ כְפַעֲמוֹן־הַכֶּסֶף;

עָנוּ בְהֶגֶה הַיּוֹנִים, הַטָּסוֹת בַּתְּכֵלֶת בִּמְחוּגָה:

"יַלְדֵי הַבֹּקֶר הִנֵּנוּ

פֹּה עַל הָאָרֶץ הַגְּדוֹלָה,

בִּנים לַשֶּׁמֶשׁ הָעוֹלָה –

בִּנים לַשֶּׁמֶשׁ אִמֵּנוּ.

בֹּקֶר הִיא תִרְחַץ פָּנֵינוּ

בְּאוֹרוֹת־הַזָּהָב הַמְּפַכִּים.

גַּלִּים שֶׁל גִּיל עַזִּים, זַכִּים

שׁוֹפְעִים וּמְצִיפִים עֵינֵינוּ.

אַחַר לַחוּץ תִּשְׁלָחֵנוּ,

תִּשְׁלַח לִירַקְרַק־הַכָּרִים;

מְזַמְזְמִים שָׁם הַפַּרְפָּרִים;

שִׁירָם־שֶׁל־יוֹם יְשַׂמְּחֵנוּ.

יֶלֶד וְיוֹנָה וּפַרְפָּר –

אַחַד אֶל אֶחָד נִתְלַקֵּט,

עַל הַחֲבַצָּלוֹת נְרַקֵּד,

בְּגַלֵּי־הָאוֹרִים נְפַרְפֵּר…

צְלִיל צְחוֹק וְצִפְצוּף וּרְנָנִים…

נְשַׂחֵק, נִתְאַבֵּק, נִמָּלֵט…

שַׂחֵק וּשְׂמַח בָּנוּ, יֶלֶד,

בַּיָּמִים־הַטּוֹבִים הַלְּבָנִים"…

צָחַק הַיֶּלֶד וְנָהַר, וְקוֹלוֹ כְפַעֲמוֹן הַכֶּסֶף,

עָנוּ בְהֶגֶה הַיּוֹנִים, הַטָּסוֹת בַּתְּכֵלֶת בִּמְחוּגָה –

שָׁפְעָה עֲלֵיהֶם הַחַמָּה אוֹר־חֶסֶד וְרַחֲמִים נִלְבָּבִים,

שׂוֹחֲקָה אֲלֵיהֶם מִמְּקוֹמָהּ בְּמֶרְכַּז־הָעוֹלָם וּבְרוּמוֹ,

דּוֹמָה לְאֵם בָּאָה בַיָּמִים וִיפִי־נְעוּרֶיהָ עוֹד עוֹמֵד,

חוֹגֲגָה כְלוּלוֹת בֶּן־זְקוּנִים וּסְבִיבָהּ בָּנֶיהָ כֻּלָּמוֹ,

כָּל צֶאֱצָאֶיהָ נֶאֶסְפוּ, הַגְּדוֹלִים וְגַם הַתִּינוֹקוֹת,

כֻּלָּם הוֹשִׁיבוּ הָאֵם עַל כִּסֵּא שֶׁל כָּבוֹד בָּאֶמְצָע,

קוֹלְעִים לָהּ זֵר חֲבַצָּלוֹת וְשׁוֹשַׁנִּים וּלְרֹאשָׁהּ מַכְתִּירִים;

עוֹמְדִים וּמוֹחֲאִים כַּפֵּיהֶם וּמְרַקְּדִים מִסָּבִיב לְאִמָּם,

מְרַקְּדִים מִסָּבִיב לְמַלְכַּת־חַיֵּיהֶם, לְשֶׁמֶשׁ־עוֹלָמָם, –

מְרַקְּדִים מִסָּבִיב וְשָׁרִים אֶת הִמְנוֹן־הַשֶׁמֶשׁ הַגָּדוֹל…

אודיסה, 1910.

---

בָּעֲרָפֶל

מאת

שמעון גינצבורג

I

יוֹם־סְתָו חִוֵּר בָּא לָעוֹלָם,

לְלֹא־הוֹד וּלְלֹא־נְגֹהוֹת.

קַרְנֵי שֶׁמֶשׁ חֲוַרְוָרוֹת

עִוְרוֹת מִגַשְּׁשׁוֹת וְתוֹעוֹת,

אוֹבְדוֹת דֶּרֶךְ בָּעֲרָפֶל

וּבְעוֹפֶרֶת שְׁמֵי־עֲרָבוֹת:

נוּגוֹת־נוּגוֹת הֵן מִסְתַּכְּלוֹת –

וְנִפְטָרוֹת אַט וְכָבוֹת.

יוֹם־סְתָו חִוֵּר בָּא לָעוֹלָם,

מָרָה שְׁחוֹרָה זוֹרְקִים שְׁחָקָיו:

כֵּהָה, דַלָּה הַהֲוָיָה –

עַל פְּנֵי כֹל יְרוֹקַת־רָקָב!

וּבְהִסְתַּלֵּק אוֹר־הַשֶּׁמֶשׁ

הִכִּיר עוֹלָם־יָהּ הָרָחָב

כַּמָּה חָדֵל הוּא וְכֵהֶה:

הִכִּיר, בּוֹשׁ – וּבְבָשְׁתּוֹ שָׁכָב…

II

לִבִּי, לִבִּי! חֲלוֹם חָלַמְתִּי,

וּבַחֲלוֹמִי, אֶרֶג־נְעוּרִים:

חַיִּים גְּנוּזִים, כְּלִילֵי־יֹפִי,

לִי מֵאָז, מֵעוֹלָם שְׁמוּרִים.

וּבַחֲלוֹמִי: עֵת כִּי אֵצֵא

אֶל הַמֶּרְחָב מִמַּחְבּוֹאִי, –

שֶׁמֶשׁ גָּנוּז, שֶׁמֶשׁ חָדָשׁ

שָׁם בַּמֶּרְחָק שׁוֹמֵר בּוֹאִי.

לִבִּי, לִבִּי! חֲלוֹם חָלַמְתִּי –

וָאִיקָצָה, וְלִבִּי כוֹאֵב:

עוֹלָם צַר, אֵין אוֹן וָצֶבַע,

בְּחַלּוֹן חַדְרִי נִשְׁקָף זוֹעֵף…

III

רֹאשִׁי סְחַרְחַר, עֵינַי חָשְׁכוּ,

כָּל הָעוֹלָם גָּז וְנָמוֹג:

תְּהֹם מִלְּמַטָּה לִי נִפְתַּחַת,

לוֹעָהּ פָּעוּר – שָׁחוֹר, עָמֹק.

עוֹד מְעַט בֶּן־תֹּהוּ יֵעוֹר

בִּי הַגֹּלֶם – פֶּרֶא שָׁבוּי,

זֶה הַנָּם מֵאָז מֵעוֹלָם

בְּמַעֲמַקֵּי־נֶפֶשׁ חָבוּי.

פֶּתַע יָקוּם וְיִתְפַּלֵּץ,

בָּעֵינַיִם – אֵד מְאָדָּם,

וְלִתְהֹם־הַשְּׁחוֹר יִתְנַפֵּל

אָז בְּיִבֲבַת לֹא־אָדָם…

IV

גּוֹסֵס אֶשְׁכַּב עַל הַקַּרְקַע,

שְׁטוּף רְבִיבֵי־סְתָו וְשׁוֹתֵק;

אִישׁ לֹא יֵדַע, אִישׁ לֹא יִרְאֶה:

הִנֵּה חוּט שֶׁל חַיִּים פּוֹסֵק.

זְעוּמִים, סוּמִים צוֹפִים שְׁחָקִים…

כָּל הָעוֹלָם שְׂבַע־תַּמְרוּרִים…

אִישִׁים־צְלָלִים חוֹלְפִים, טוֹבְעִים

בְּעַב הָאֵדִים הָעֲכוּרִים…

V

אוּלָם טֶרֶם לַהַט־חַרְבּוֹ

יָעִיף מַלְאַךְ־מָוֶת שָׁחוֹר,

תַּלְבִּין פִּתְאֹם רֶגַע אֶחָד

בְּשׂוֹרַת־חֶסֶד – שֶׁלֶג צָחוֹר.

נוֹצוֹת־שֶׁלֶג, כּוֹכְבֵי־שֶׁלֶג,

עוֹנְדִים לְרֹאשָׁם זֵרֵי־תַגִּים –

לִפְנֵי מוֹתִי לִי יָבִיאוּ

בִרְכַּת אוֹר מֵאֶרֶץ־חַגִּים…

VI

וּבַשָּׁעָה הָאַחֲרוֹנָה

תָבוֹא הִיא, הַדְּמוּת הַנַּעֲלָה.

חֶמְדַּת־נַפְשִׁי, מִן הַמֵּצַר

לָהּ קָרָאתִי יוֹם וָלַיְלָה.

אַחֵר אֵחֲרָה – אַךְ אֵין דָּבָר:

עֵינַי לָהּ מְפִיקוֹת תּוֹדָה

פּוֹרְשָׂה הִיא עָלַי כְּנַף־תְּכֵלֶת,

פִּדְיוֹן־שְׁבוּיִים אוֹתִי פוֹדָה.

וּבְהַגִּיעַ רֶגַע אַחֲרוֹן,

בְּהִפָּדוֹת נַפְשִׁי כֻלָּהּ –

עַל כְּנַף־תְּכֶלְתָּהּ תִּשָּׂאֶנָּה

אֶל הֵיכָלָה וְאֶל זְבוּלָהּ…

אודיסה, 1911.

---

שִׁפְעַת בָּר

מאת

שמעון גינצבורג

I

שִׁפְעַת־בָּר וְיַם־הַדָּגָן,

פָּז מִיָּמִין וּמִשְּׂמֹאל.

הָיְתָה נַפְשִׁי מְקוֹר־הַיָּגוֹן

סָבִיב – שַׁבָּת, נַפְשִׁי – חֹל.

רָצִים סוּסַי, וּמִלְּפָנַי

דֶּרֶךְ־חוֹל מִשְׁתַּטְּחָה דֹּם;

הֲלִיטוֹתִי חֶרֶשׁ פָּנַי

כִּי עִצְּבוּנִי זָהֳרֵי־יוֹם.

II

וְאַתֶּם, סוּסַי, אַט שָׂאוּנִי –

שְׂאוּ אֶל אַרְצוֹת עֶרֶב רַךְ.

הַמֶּרְחַקִים הֶחֱלִיאוּנִי:

אוֹרָם מָתוֹק־מַר כָּל־כַּךְ…

כְּבָר הָאָבִיב פִּתַּח פְּקָעָיו,

שְׂשׂוֹן־הַפְּרִיחָה – מְלֹא הַיְקוּם,

וּבַתְּכֵלֶת – תִּקְווֹת זָהָב

יוֹרְדוֹת אָרְצָה מִנִּי רוֹם…

III

טְהוֹרָה, צוֹנְנָה בֵין הַקָּמוֹת

עָבְרָה נִשְׁמַת רוּחַ־אֵל,

וּבַשְּׁדֵמוֹת הַנִּפְעָמוֹת

הִכְּתָה גַלִּים בְּהִירֵי־צֵל.

נֶפֶשׁ־אָדָם בְּיַתְמוּתָהּ

זָבַת־דָּם בַּעֲלִיַּת־קִיר

לֹא יְבַלַּע בֶּן־הַתְּמוּתָה

זֹהַר־מֶרְחָב, טֹהַר־דְּבִיר…

IV

תְּשָׂרֵךְ הָעֲגָלָה דַרְכָּהּ,

אֵרְדָה לִי אֶל שָׂדֶה שָׁר.

אֶכְבשׁ פָּנַי שָׁם בַּקַּרְקָע

וְאֶתְפַּלֵּל אֶל הַבָּר:

הַצִּילֵנִי, הַחְבִּיאֵנִי

וּמֵעַצְמִי אוֹתִי פְדֵה.

בְּסוֹד־חַיֶּיךָ הֲבִיאֵנִי,

וּבְעַצְמוֹתַי פְּרַח וַחֲיֵה!

V

תְּמוֹל יָצָאתִי מִבֵּית סָבָא,

וְעִם פְּרִידָה – בָּכָה מְאֹד.

בְּעֵינָיו גִּיל־הַחַיִּים כָּבָה,

תְּהֹם־חוֹרֵיהֶן – בַּלְהוֹת־סוֹד.

כְּלוּם לֹא דִבֵּר וְלֹא אָמַר,

יָד עַל כְּתֵפִי שָׂם בַּלָּאט:

רַחֲמִים בִּקֵּשׁ – וְלֹא גָמַר, –

הַכֹּל נִגְלָה, אָזְלַת יָד…

VI

בָּאֲדָמָה הַפּוֹרַחַת

רֹאשִׁי אֶחְבֹּט, אֶצְעַק דֹּם;

יַעֲנוּ שִׁבֳּלִים בְּנַחַת,

שׁוֹקְטוֹת־דוֹבֲבוֹת כַּחֲלוֹם…

עוֹלָה דִמְמַת־הַדּוֹרוֹת,

מִנַּמְנֶמֶת בְּמֶרְחַב־יָהּ;

תְּפוּשֵׂי־ נוּמָה טוֹבְעִים אוֹרוֹת,

זְבוּבֵי־קַיִץ טוֹבְעִים בָּהּ…

VII

זָחֹל אֶזְחַל אֶל הַיַּעַר,

שָׁם הַבְּרוֹשִׁים זָקְפוּ רֹאשׁ.

יָבוֹא עֶרֶב, יֵצֵא סַהַר

חִוֵּר, עָגוּם וּכְמוֹ בוֹשׁ.

מַחֲטֵי־בְרוֹשִׁים יִדְקְרוּנִי – – –

סָבִיב יִשְׁקֹט כֹּל וָנָם,

נוּגוֹת־שַׁלְוָה יַסְפִּידוּנִי

הַצְּפַרְדְּעִים בָּאֲגָם.

VIII

וְשׁוּב תִּתְחַדֵּשׁ הָאֲדָמָה.

עַל תֵּל־קִבְרִי תַחַת בְּרוֹשׁ

פֶּרַח־תְּכֵלֶת, צִיץ־נְשָׁמָה,

קָטָן, נָאֶה יָרִים רֹאשׁ.

כְּבָר הָאָבִיב פִּתַּח פְּקָעָיו,

שְׂשׂוֹן־הַפְּרִיחָה – מְלֹא הַיְקוּם,

וּבַתְּכֵלֶת – תִּקְווֹת־זָהָב

יוֹרְדוֹת אַרְצָה מִנִּי רוּם…

מאלין, 1911.

---

תְּמוּנָה

מאת

שמעון גינצבורג

לאחי יקותיאל

פְּנֵי עֶלֶם־חֲמֻדּוֹת בְּעֶצֶם אֲבִיבוֹ.

טַל־אוֹר לוֹ עַל מֵצַח. שְׂעַר־כִּתָּן שְׂעָרוֹ,

מְתֻלְתָּל וְעָנֹג; אַדְמוּמִית לְחִי־זִיווֹ,

וְיֵשׁ נִדְמֶה: בְּשַׂר־שׁוֹשָׁן הוּא בְּשָׂרוֹ.

וְטָהֳרַת־שַׁחֲרִית עוֹד תַּעֲרֹף, וּנְהָרָה,

מֵעֵינֵי־הַשְּׁקֵדִים הַחוֹלְמוֹת בִּמְנוּחָה;

אַךְ קְצָת בַּת־הַצְּחוֹק לוֹ חֲדָשָׁה וְזָרָה

בַּתְּמוּנָה הַלֵּזוּ הַבְּרוּכָה.

בִּכְתֹנֶת־הַקַּיִץ לְלִבּוֹ רְוָחָה –

אַךְ בְּגִחוּךְ שֶׁל עֵינָיו כְּמוֹ מַשֶּׁהוּ קָפָא.

מִלִּבִּי, בִּרְאוֹתִי צְחוֹק זֶה, פָּרְצָה צְוָחָה,

כְּמוֹ אֵימָה מִשָּׁם לִי נִשְׁקָפָה.

הַרָאָה לְפֶתַע, תּוֹךְ צַחֲקוֹ, אֶת שִׁנֵּי

הַמָּוֶת הָאוֹרֵב לַכֹּל – וַיֵּאָנַח?

כַּךְ מְגַחֵךְ הַפָּרָג שֶׁגָּמַל – וְהִנֵּה

עָלֵהוּ בַלָּאט רִאשׁוֹן צָנַח…

אודיסה, 1911.

---

נִימִים נִמְתָּחוֹת

מאת

שמעון גינצבורג

I

מִדְבָּר הֵן פָּרַח! –

לִבִּי, הִתְחַדֵּשׁ בִּן־לַיְלָה, שׁוּב יָשִׂישׂ! –

פַּרְדֵּס – הַחַיִּים,

רוֹחֲצִים עִנְבֵיהֶם הַבְּהִירִים בֶּעָסִיס.

הוּסַר הַמָּסָךְ,

רָחֲקוּ עַרְפְּלֵי־צַלְמָוֶת, רָחָקוּ:

אֲנִי לֹא יָדַעְתִּי –

וְשָׁמַי מֵאָז וּמֵעוֹלָם צָחָקוּ…

II

בֵּיתָה הַכַּלָּה

עוֹד רוֹכֵב אֲנִי – וְאַחֲרַי שָׂטָן מְרַקֵּד:

"יָצָא הֶעָנִי

אשֶׁר־עֲדָשָׁה בַּשָּׂדֶה לְלַקֵּט"…

בָּאתִי בֵית־אִמָּהּ –

נִשְׁאַר אֲחוֹרֵי דַלְתוֹתָיו הַשָּׂטָן:

נִחַת מִטֹּהַר־

עֵינֵי־יַלְדָּתִי, מִשַּׁלְוַת־מַבָּטָן…

III

תְּכֵלֶת־כּוֹתֶרֶת

עַל הָעֲשָׂשִׁית. אוֹר בְּרָכָה רוֹעֶדֶת…

בְּמַלְכוּת־הַדְּמָמָה

נֶפֶשׁ אֶל נֶפֶשׁ מַעֲדַנּוֹת צוֹעֶדֶת.

נִימִים נִמְתָּחוֹת,

נִימֵי־הַפָּז, מֵהֶן עוֹלָם יִוָּצֵר… –

עָמֹק הַלַּיְלָה.

מְחַכֶּה עֲדַיִן הַשָּׂטָן בֶּחָצֵר.

IV

"וְהָיָה כִי תָבוֹא

אוֹתָהּ שֶׁאֵחֲרָה – וְלָּה לֹא נֶעְגַנְתָּ,

וְכִתְרָה כִּי תִתְבַּע –

בֵּית־הַחִסָּכוֹן הַכֶּתֶר מִשְׁכַּנְתָּ"…

בְּרֶטֶט־הַצְּבִיָּה

דּוּמָם יַלְדָּתִי עָלַי מִתְרַפָּקֶת.

בְּאוֹרוֹת־הַתְּכֵלֶת

נַפְשִׁי מְפַרְפְּרָה אַף נֶאֱבֶקֶת…

V

נַחְשׁוֹל שֶׁל אַהֲבָה

זָרַם מֵעֵינֵי־הַתֹּם הַנִּלְבָּבוֹת:

רֹאשִׁי הִפְקַרְתִּי

לְאוֹתוֹ הַנַּחְשׁוֹל וּלְאוֹתָן הַבָּבוֹת…

זָלַף אוֹר־נַפְשָׁהּ,

אַף אֶצְבְּעוֹתֶיהָ הַחַמּוֹת נָטָפוּ…

דִּשְׁאֵי־אֲבִיבִי

בְּטַלְלֵי אוֹרוֹת־עֵינֶיהָ נִשְׁטָפוּ.

VI

הָיָה הַלַּיְלָה

עֵר עֲדֵי סוֹף הָאַשְׁמוֹרָה הַשְּׁלִישִׁית;

הָגְתָה הַדְּמָמָה

שִׁירַת־עַד, שִׁירַת־הַיִּחוּד הַחֲרִישִׁית.

בְּהָנֵץ הַשַּׁחַר

“שָׁלוֹם” אָמַרְתִּי לִנְעוּרַי הַיְתוֹמִים…

אוֹתָהּ שֶׁאֵחֲרָה

בֵּרְכָה אֶת דַּרְכִּי הַיָּשָׁר מִמְּרוֹמִים…

VII

זָרַח הָאשֶׁר –

כַּדּוּר־אַרְגָּמָן – מִנִּבְכֵי־הַיַּעַר;

הִשְׁאִיר מֵאַחֲרָיו

שְׁחוֹר־תַּעֲלוּמוֹת וּמַאֲפֵל־צַעַר.

גָּלוּי קָדִימָה

דֶּרֶךְ הַחַיִּים וּפְרִיחַת־עוֹלָמִים…

שְׁטוּחִים לַזּוֹרְעִים,

דּוֹמְמִים קַרְקְעוֹת־בְּרָכָה וּתְלָמִים.

1911.

---

מִשְׂחָק

מאת

שמעון גינצבורג

פַּלְגֵי־אוֹר…

סְיָחִים שָׂשִׂים גַּמֵּא גַיְא וּשְׁלוּלִיוֹת…

לֹא צְלָלִים –

רוּחוֹת־אָבִיב שׁובְבוֹת, אַפְלוּלִיוֹת

יוֹרְדוֹת מִן הַתְּלוּלִיוֹת,

מְשַׂחֲקוֹת וְשׁוֹטְפוֹת,

בְּגַלִּים טוֹפְפִים, שְׂדוֹת־אוֹר רְחָבִים…

וְהֶעָבִים –

טִף! וְטוּף! הֲדִמְעוֹת קִנְאָה נוֹטְפוֹת?

וְלִי אַחַת הִיא…

עַל הַגָּדֵר דּוּמָם אֶעֱמֹד נִשְׂעָן,

אֶרְאֶה אוֹר וָצֵל מְשַׂחֲקִים – וְלִבִּי יִישָׁן:

אֵין לִי חֵפֶץ בְּמִשְׂחָק זֶה.

בְּרַק הַרְהוֹרִים חוֹלְפִים: בְּאֵין־עָב שָׂשׂוֹן,

נְעוּרִים חוֹבְקֵי־עוֹלָם – וְרִפְיוֹן שֶׂה…

וְעָשׁ בְּעֵץ־הַחַיִּים, לֹא קָרָהוּ אָסוֹן,

וְרִפְאוּת אֵין לֶחָסוֹן – –

תְּנוּ וְאִשָׁן:

אֵין אֲנִי הָאַחֲרוֹן וְלֹא הָרִאשׁוֹן…

כפר ליפניקי, 1912.

---

עַל חַיַּי הָאוֹבְדִים

מאת

שמעון גינצבורג

דְּבַר־מַה לִי פִתְאֹם סָח אוֹר־סַהַר עַל הַקִּיר:

עַל חַיַּי אוֹבְדִים – וְנִפְסַק חוּט־דִּבּוּרִי,

וָאֵשֶׁב מַרְעִיד, עַד לְהִתְעַלֵּף מַחֲוִיר,

בִּמְסִבְּכֶם, וַאֲמַרְתֶּם: “סַהֲרוּרִי”…

וּבְעוֹד הַכּוֹס בְּיָדִי – פֶּתַע זָעָה כֹה

וְנֶהְפְּכָה… כִּי לִי נִרְאוּ בְקֶצֶף כּוֹס־הַשֵּׁכָר

הַחַיִּים, אָבְדוּ לִי, בְצַחֲקָם בּוֹ

בָּאוֹר – וְאָנֹכִי הִתְמַהְמַהְתִּי כַאן וָאֵחָר!

כַּאן, תּוֹךְ בִּעְבּוּעֵי־צְחוֹר,

הִשְׁתַּטַּח כַּחֲלוֹם שְׁבִיל פִּרְחֵי־אוֹר מַבְהִיקִים

אַךְ רֶגַע; וּבְהֵעוֹרִי – שָׁבוּ חַיֵּי־שְׁחוֹר

וְכָתְלֵי־כְרָךְ מְעִיקִים…

וָאֵבְךְּ – וַיַּעְכֹּר הִלּוּלֵיכֶם מְרִי־הַכְּאֵב;

לֹא אִישׁ – כִּי יֶלֶד תּוֹעֶה יִבֵּב בֵּין הַחוֹמות…

אַךְ הַכֹּל עָבַר כְּבָר – וּבְמַרְתֵּף שֶׁל הַלֵּב

הַיְבָבָה אֶנְעַל, עִם הַחֲלוֹמוֹת.

וְעוֹד בַּלֵּילוֹת עַל מִשְׁכָּבִי מִנִּי רוֹם,

יָדַעְתִי, שְׁבִיל־שׁוֹשַׁנִּים לִי בְלִי־הֶרֶף יָאִיר

וְקָרָא לִי… אַךְ גֶּדֶר־שְׁחוֹר חוֹצֶצֶת דֹּם

בֵּינִי וּבֵין הַשְּׁבִיל הַבָּהִיר…

ניו־יורק, 1912.

---

שִׁירַת הַסְּפִינָה הַטְּרוּפָה (בַּלַּדָּה)

מאת

שמעון גינצבורג

וַיְהִי חֲצוֹת־לַיְלָה עַל פְּנֵי רַחֲבֵי־מַיִם,

מַקְהֵלַת הַמְּנַגְּנִים בַּסְּפִינָה דָמָמָה.

הַנּוֹסְעִים – בַּקִּנִּים, וּבְלֹבֶן־קַרְנַיִם

מִאירָה הַלְּבָנָה עִיר־שָׁטָה בַשְּׁמָמָה.

חֲרִישִׁית אוֹרֶגֶת בַּכֶּסֶף, כִּמְכִינָה

חִוֶּרֶת־הַפָּנִים תַּכְרִיכִים לַסְּפִינָה.

הַקְּבַרְנִיט, אַל תִּבְטַח בַּתְּהוֹם! אַל תִּישָׁנָה!

הַקְּבַרְנִיט לְרֶגַע נָם שְׁנָתוֹ הַקְּצָרָה,

וְצָף שָׁם בְּמֶרְחַק־הַיָּם לְאוֹר־הַלְּבָנָה

הַר־קֶרַח, וְאוֹרֵב בַּדְּמָמָה הַקָּרָה…

הַסְּפִינָה, מוּאֶרֶת, אַדִּירָה, בּוֹטַחַת.

לָהּ דֶּרֶךְ תְּפַלֵּס, כָּעִוֵּר, אֶל פַּחַת.

חֲבָט! – עוֹג־הַקֶּרַח בָּהּ שָׁלַח אֶת שִׁנּוֹ

וַיִּגְדַּע קְצֵה קַרְנָהּ, וְלֹא נוֹדַע מְקוֹמוֹ.

וַיִּז כַּבִּיר גַּל… קְבַרְנִיט עֵר – הִנֵּה הִנּוֹ!

הַנּוֹסְעִים, הֵם רָגְזוּ אִישׁ־אִישׁ מֵחֲלוֹמוֹ

בִּזְרוֹעוֹת מַחֲמַדָּיו בְּשַׁלְוַת־הַלַּיְלָה…

אֻמְלָלִים, אַל תֵּצְאוּ: הַמָּוֶת לְמַעֲלָה!

עַל מִכְסֵה הַסְּפִינָה חִישׁ עוֹלִים וּבָאִים

אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וָטַף… וְכִילָדִים

יַבִּיטוּ מִסָּבִיב, חֲרֵדִים־מִשְׁתָּאִים:

מֶה הָיָה? וּצְפוּפִים יַעַמְדוּ, נִצְמָדִים…

הַסְּפִינָה עַל שִׁבְרָהּ, כַּחָּיה רֻטָּשָׁה,

צוֹרַחַת, פּוֹלַחַת תְּהוֹם־לַיְלָה נוֹאָשָׁה.

וּפִתְאֹם שׁוּב נַחְשׁוֹל עַל טַרְפּוֹ הִשְׂתָּעֵר,

וּבְעֹז־מִשְׁנֶה טִלְטֵל הַסְּפִינָה פְּרִיץ־יַמִּים.

כְּבָר כָּבָה חַשְׁמַל, מְכוֹנוֹת הָיוּ לְבָעֵר,

וְקוֹלוֹת־הַסְּפִינָה אַט הוֹלְכִים וּנְדַמִּים…

לְקוֹל־פְּחָדִים בָּאֹפֶל אִישׁ־אִישׁ סָמַר בְּשָׂרוֹ.

שָׁם נַעַר שְׁחוֹר־קְוֻצּוֹת – שָׂב הָפַךְ שְׂעָרוֹ.

צָו נִתַּן: “לַסִּירוֹת – הַטַּף וְהַנָּשִׁים!”

וַתָּקָם בִּן־רֶגַע מְהוּמָה, מְבוּכָה:

שְׁבִיב־תִּקְוָה שׁוּב דּוֹלֵק בִּלְבָבוֹת נוֹאָשִׁים,

אִישׁ נִגָשׁ בְּאָחִיו: הַסִּירָה הַבְּרוּכָה!

הוֹי רַחֲמִים, רַחֲמִים, בְּנוֹת־הָאוֹקְיָנוֹס,

שָׂאוּנוּ מִכַּאן עַל כַּנְפֵיכֶן הַלְּבָנוֹת!

וּבְזַעֲוַת־צְוָחוֹת הַנָּשִׁים, תִּינוֹקוֹת

לַסִּירוֹת הַפּוֹדוֹת מִמָּוֶת יִנְהָרוּ;

נְשִׁיקוֹת לְאַחִים וּבְעָלִים, הַבּוֹקְעוֹת

שָׁמַיִם – וּפְנֵי אַחִים, בְּעָלִים שָׁחָרוּ…

“חֲיוּ־שָׁלוֹם!” – לַדְּבָרִים אִישׁ־אִישׁ סָמַר בְּשָׂרוֹ.

הַנַּעַר הַשָּׂב – מִשְׁנֵה־שֵׂיבָה בִשְׂעָרוֹ.

רַק אַחַת בְּיַרְכְּתֵי־הַסְּפִינָה, בַּפִּנָּה

בִּזְרוֹעוֹת־אַהֲבָתָהּ חוֹבֶקֶת אֶת בַּעֲלָהּ,

לֹא תַרְפֶּה מִמֶּנּוּ; כְּיַלְדָה עֲדִינָה,

וּזְקוּפָה כְמַלְכָּה, שׁוֹקֶטֶת וְנַעֲלָה…

בְּכֶסֶף־שַׂעֲרוֹתָם תְּסַלְסֵל הָרוּחַ –

בִּרְכַּת עוֹלָם־בָּא כְּבָר עֲלֵיהֶם תָּנוּחַ…

"לְכִי, נַפְשִׁי, וַחֲיִי… עֶשְׂרִים שָׁנָה חֲנַנְתִּנִי

אַהֲבָתֵךְ, מִיתָתִי לִי יַמְתִּיק זִכְרוֹנָה…

לְכִי לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם, אִם אַךְ אֲהַבְתִּנִי,

לְכִי נָא, וּשְׁקִי לִי עוֹד פַּעַם אַחֲרוֹנָה…

בָּנֵינוּ מְחַכִּים לָךְ, חוּשִׁי בְעוֹד מוֹעֵד:

הוֹי, פֶּן תְּאַחֲרִי – לִבִּי בִי רוֹעֵד!"…

אַךְ דּוּמָם חוֹבֶקֶת הָאִשָּׁה וַחֲבוּקָה,

וְיַחַד שִׂפְתוֹתָם בְּלִי קוֹל יִתְלַכָּדוּ.

בִּנְשִׁיקָה עוֹד אַחַת אַחֲרוֹנָה, אֲרֻכָּה

הִתְלַכְּדוּ, הִתְאַחֲדוּ וְלֹא יִתְפָּרָדוּ…

אִישׁ עָבַר עֲלֵיהֶם בִּתְנוּעָה מְהִירָה,

אִישׁ עָטוּף בְּסָדִין הִתְגַּנֵּב לְסִירָה.

וְלִבְנַת מִפְרָשִׂים הַסִּירָה כְּבָר תָּשׁוּט.

הָאִישׁ נָשָׂא עֵינָיו, אָז רָאָה וְחָוָר:

הַשְּׁנַיִם הַחֲבוּקִים – הַדָּבָר כֹּה פָּשׁוּט,

הַמַּחֲזֶה כֹּה נִשְׂגָב… עוֹד רֶגַע – וְעָבָר…

שַׁעֲרֵי גַן־עֵדֶן לִרְוָחָה נִפְתָּחִים.

רוּחַ לוֹחֶשֶׁת אֶת בִּרְכַּת־הַנְּצָחִים.

יולי, 1912.

---

מוֹת־יַעֲקֹב

מאת

שמעון גינצבורג

לב.נ. סילקינר.

לֹא עֵץ־תַּפּוּחַ זָקֵן כָּרַע, חֲלַל־הַסַּעַר,

בְּעוֹד טוֹבְלָה בְּשֶׁלֶג־זִיו צַמַּרְתּוֹ הַפּוֹרַחַת –

אָבִינּו יַעֲקֹב הוּא, עַל עֶרֶשׂ־דָּוְיוֹ נוֹפֵל,

וּזְקָנוֹ כֶסֶף יוֹרֵד לוֹ עַד בִּרְכָּיו.

כְּבָר חָלָה מַחֲלָה, לָהּ אֵין מַרְפֵּא: חֳלִי הַזִּקְנָה,

וּכְמִסְפַּר שַׂעֲרוֹת־זְקָנוֹ מִסְפַּר יָמָיו עָבָרוּ.

וְלִמְרַאשׁוֹתָיו עוֹמֵד יוֹסֵף, בְּנוֹ הַנֶּאֱמָן, –

כְּאֶרֶז רַךְ מִתַּמֵּר מִן הַקָּבֶר.

אָז יָרִים אָב גַּבִּינָיו, כָּבְדוּ מִנִּי זֹקֶן,

וְכָל הָעוֹלָם כְּמוֹ בֶעָנָן צָף וְעוֹבֵר;

וּפְלִיטֵי קוֹל וָמַרְאֶה, בָּא מִמֶּרְחַק חַיָּיו,

כְּעַנְנֵי־כֶסֶף צָפִים בַּשָּׁמָיִם.

וְאַלְפֵי יָמִים עוֹבְרִים, שְׁחוֹרִים וַאֲבֵלִים

עַל אָבְדַן בֵּן, וּכְתֹנֶת־פַּסִּים טְבוּלַת־דָּמִים

בְּלִי לָשׁוֹן קוֹבְלָה יוֹם וָלַיְלָה: “אַבָּא! אַבָּא!” –

וְשׁוּב הַשֶּׁמֶשׁ הָדְלְקָה עַל רֹאשׁוֹ.

אָז יִשָּׂא עֵינָיו אַט אֶל יוֹסֵף: הוּא – הַאֻמְנָם?

וְשָׂם עַל רֹאשׁ בְּנוֹ יָד רוֹעֶדֶת לְבָרְכֵהוּ…

וּפְלִיטֵי קוֹל וָמַרְאֶה, בָּא מִמֶּרְחַק חַיָּיו,

כְּעַנְנֵי־כֶסֶף צָפִים בַּשָּׁמָיִם:

נַפְתּוּלֵי־חַיִּים, עִם גִּלּוּיֵי־שְׁכִינָה קְדוֹשִׁים,

מַשְׂטֵמַת אָחִיו צוֹרֲרוֹ וְאַהֲבַת־אִמּוֹ

וּתְפִלַּת־גַּעְגּוּעֶיהָ, וְשַׁדְמוֹת לָבָן דּוֹדוֹ

בְּאַלְפֵי נְגֹהוֹת אוֹר וּצְללים…

וּדְמוּת תְּרַפְרֵף – רָחֲפוּ בַגִּיל עַצְמוֹתָיו:

הֲמָצָא צְבִי אַיֶּלֶת־נְעוּרָיו עַל אֲפִיקִים

וְהוּא נוֹאַשׁ כְּבָר מִמֶּנֶּהּ, אַחֲרֵי רָחֲקָה? – רָחֵל,

בְּזֵר־פִּרְחֵי נְעוּרֶיהָ, לוֹ צוֹחֶקֶת!…

בִּסְפִינַת עַנְנֵי־הַכֶּסֶף אַט הִיא שָׁטָה,

כִּדְרוֹר אֵליָו יוֹרֶדֶת צְחוֹרָה, פְּשׁוּטַת־צַוָּאר –

הִנֶּהָ!.. שְׁלַח יָד בְּלֵב דּוֹפֵק – וְהִיא מִתְחַמְּקָה,

אַט שִׂפְתֵי־שׁוֹשָׁן צוֹחֲקוֹת צְחוֹק חֲרִישִׁי.

לֹא מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם, נְכָדָיו הָאֲהוּבִים,

בְּצִיצֵי־צְחוֹר זֶה עַתָּה קִשְּׁטוּ אֶת מְרַאשׁוֹתָיו –

בִּצְחוֹק חֲרִישִׁי רָחֵל זוֹרְקָה, מְלוֹא־חָפְנֶיהָ,

פְּרָחֶיהָ הַחֲוַרְוָרִים לוֹ בְּפָנָיו…

מֵהֵיכַן שֶׁפַע־פְּרָחִים זֶה? – מִיַּלְקוּט־רוֹעִים

הֶחָגוּר לָהּ מֵעַל לִכְתֹנֶת־כִּתָּן, הוֹלְמָה

קוֹמָתָהּ, קוֹמַת־תָּמָר, כַּהֲלוֹם הַשְּׁקָלִים,

מְטִילֵי־כֶסֶף, זֶפֶת קְוֻצּוֹתֶיהָ…

וְשׁוּב פְּנֵי עֶלֶם לוֹ אַדְמוֹנִי, יְפֵה־עֵינַיִם,

לָשׁוּט בָּאָרֶץ יוֹצֵא וְיָדָיו פְּרוּשׂוֹת לְכָבְשָׁהּ

וּלְקַפְּלָה תַּחַת רַגְלָיו… וְעוֹד לוֹ חֲלוֹם־הַחֲלוֹמוֹת

חֲלוֹם לֵב תָּם, מִתְבּוֹדֵד בָּאָהֳלִים:

יֵשׁ נַעֲרָה בַמֶּרְחַקִּים, שָׁם לְאוֹר־כּוֹכָבִים

לוֹ תֵצֵא נַפְשָׁהּ כְּשֵׂאתוֹ נַפְשׁוֹ הוּא אֵלֶיהָ;

שְׁחַרְחוֹרָה הִיא וְנָאוָה; עַל הַבְּאֵר, בֵּין צֹאנָהּ,

יוֹם־יוֹם, הַחֲבִיבָה, יוֹשְׁבָה שָׁם וּמְצַפָּה.

וְקוֹל דְּמָמָה דַקָּה לוֹחֵשׁ: "הוֹי, הֲזוֹכֵר אַתָּה?

הֲזוֹכֵר?…" – כֵּן, בַּת־אוֹר, הַכֹּל, הַכֹּל זָכַרְתִּי!

זָכַרְתִּי בְאֵר, וְאֵשֶׁל, וְצִפְצוּף בִּרְכַּת־צִפּוֹר,

וְרוֹעִים חֲבִיבִים וּבְשׂוֹרָתָם: “חָרָן”;

זָכַרְתִּי עֲדָרַיִךְ, בְּנֵי־הַצֹּאן, וָאֹהַב

עַד מָוֶת זִכְרוֹן טִלְאֵי־חֵן וּנְקֻדּוֹת־כֶּסֶף

עַל מִצְחָם – כִּי רִאשׁוֹנָה, רָחֵל, אַתְּ נִרְאֵית לִי

בֵינֵיהֶם, וָאִכָּוֶה שָׁם בְּעֵינָיִךְ.

זָכַרְתִּי מֶתֶק לַחֲשֵׁךְ לְאוֹר־כּוֹכָבִים –

כּוֹכָבִים טוֹבֵי־עַיִן – וְצַחֲקֵךְ עַל הַגָּדִישׁ,

בִּנְפוֻל הַטַּל וּבְהַרְטִיב גְּדִישׁ־הַשַּׁחַת,

מְלוֹנֵנוּ הָרֵיחָנִי, בִרְכַּת־טְלָלִים;

וּבְטָבְעִי בְעֵינַיִךְ, עָמְקוּ מִשְּׁמֵי־סִיוָן,

טִבַּעְתִּי זִכְרוֹן שְׂנוּאָה, אֵשֶׁת־חֹק, בִּתְהוֹמָן –

וַיְהִי לִי כְמוֹ לֹא זָמִיר קָרוֹב שָׁר בַּחוֹרְשָׁה,

וַיְהִי כְמוֹ יָשַׁב זָמִיר לִי בְנַפְשִׁי.

וְשָׁנִים עָבְרוּ, הָיוּ לִי כִרְגָעִים מִסְפָּר

בְּאַהֲבָתִי אוֹתֵךְ… רָחֵל, חֲלוֹם חָלַמְתִּי:

לְאַרְצִי וּלְמוֹלַדְתִּי עִם בֵּיתִי אָשׁוּב

וְהֵבֵאתִיךְ בֵּיתָה אָבִי, פְּנִינַת־חַיַּי;

וּבֵרְכוּ הוֹרַי, נוֹגְהֵי־שֵׂיבָה, אשֶׁר בְּנָם,

עִם אֵל וְגוֹרָל שָׂרָה רַב־עֱנוּת וַיּוּכָל;

וּבֵרֵךְ, מֵצֵל, אֵשֶׁל־אַבְרָהָם אָשְׁרֵנוּ

הַשָּׁלֵם תַּחַת כּוֹכְבֵי־הַמּוֹלֶדֶת…

לִרְוָחָה עֵינָיו נִפְקְחוּ – חֲזוֹן־בַּלָּהוֹת,

מְרַפְרֵף בָּאֲוִיר, וְצִוְחַת “קְרַע!” מְרֻסָּקָה!…

הֲמַשָּׁק לְכַנְפֵי־מָוֶת הוּא? – שִׂפְתוֹתָיו דּוֹלְקוֹת

אֲחוּזוֹת־הַקַּדַּחַת, רְתֵת תִּלְחַשְׁנָה:

"וַאֲנִי בְבֹאִי מֵאֲרָם, בַּדֶּרֶךְ,

"בְּעוֹד כִּבְרַת־אֶרֶץ אַךְ לָבוֹא אֶל נְאוֹת־מְנוּחָה,

"בְּאֶרֶץ־כְּנַעַן מֵתָה עָלַי רָחֵל – מֵתָה –

“וּבְמָצְאִי אַרְצִי, יִקְרַת־חַיַּי אָבְדָה”…

לִרְוָחָה עֵינָיו נִפְקְחוּ – וּבְגַלְגַּל סוֹבֵב,

כַּמּוֹץ בָּרוּחַ, נִשָּׂא לְעֵינָיו בַּקַּדַּחַת

כָּל זֶה הַשְּׁאָר: נַפְתּוּלֵי־חַיִּים, פַּכִּים קְטַנִים,

וּבָנִים, וְצַעַר־בָּנִים עִם שִׂמְחוֹתָם…

וּבְעַנְנֵי־הַכֶּסֶף יְחִידָתוֹ שָׁטָה,

נְּגֹהוֹת שְׁכִינַת־אֵל עַל רֹאשָׁהּ כְּזֵר־הַוֶּרֶד

שֶׁלֹּא מֵעוֹלָם זֶה, וּבְרַחֲמֵי אֵל וְאִשָּׁה

עַל יָדוֹ צָנְחָה – פְּנִינַת־אוֹר – דִּמְעָתָהּ…

אָז יִשְׁלַח יָד לִקְרָאתָהּ וְהֵרִים רֹאשׁוֹ דוּמָם;

וּלְעֵינָיו, מְלֵאוֹת דֶּמַע, מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם

וְכָל בָּנָיו כִּבְנֵי־כְפִירִים סְבִיבוֹ – וְהֵיכָן רָחֵל?

וּמַה־לָּהֶם וְלוֹ, וְהֵם לֹא רָחֵל?…

אָז יִשְׁלַח יָד לְבָרְכָם – וִיחִידָתוֹ שָׁטָה

בִּסְפִינַת עַנְנֵי־הַכֶּסֶף… וְכַהֲתִימוֹ,

הִתְקָרְבָה אַט, וַיַּעַל אֶל תּוֹךְ סְפִינַת־כַּסְפָּהּ –

הַס, כֹּל! צְחוֹק־אשֶׁר נִשְׁמַע וְשִׁיר־מַלְאָכִים…

1912

---

יֵשׁ מִלָּה...

מאת

שמעון גינצבורג

יֵשׁ מִלָּה, חֶמְדָּה גְנוּזָה לִי,

דְּבַר־אֵל מְחַיִּי.

חִידָתִי וּפִתְרוֹנִי בָהּ,

וְאִם אֶפְתֹּר – דַּיִּי.

אַךְ מִלָּה זוֹ – בְּנִבְכֵי־לֵב!

בִּקַּשְׁתִּי דְלוֹתָה,

וָאַעַל לִי מַרְגָּלִיּוֹת,

אַךְ, הָהּ! לֹא אוֹתָהּ…

בְּנִבְכֵי־לֵב, בִּמְצוּלוֹת־יָם

כֹּה רַבִּים פְּנִינִים;

וְלָמָּה אֵין מְשַׂמְחִים לֵב

וְאֵין מַרְנִינִים?

לִי צַר עַל פְּנִינַת־גְּאֻלָּה זוֹ,

בַּת־תְּהוֹם חֲבוּיָה:

הַחַיִּים חוֹלְפִים – וְשִׁירַת־אֵל,

לֹא בָא גִלּוּיָהּ…

1912.

---

שִׁירֵי בֵין־הַשְּׁמָשׁוֹת

מאת

שמעון גינצבורג

I

עֲלֵי צַוָּארֵךְ, צַוַּאר־בַּרְבּוּר לָבָן,

כְּצַמֶּרֶת אִלָּן נִכְרָת, יִצְנַח רֹאשִׁי

וּבְחֵיק דִּמְדּוּמֵי־עֶרֶב זַעְפִּי יִדֹּם –

וְאַתְּ אַל תִּשְׁאָלִינִי וְאַל תְּרַחֲמִינִי…

וּבְחֶשְׁכַּת בֵין־עַרְבַּיִם הֶמְיַת גַּלִּים,

מִתְחַבְּטִים אַט בִּשְׂפַת־הַיָּם, תִנָּשֵׂא

עָדֵינוּ וְתַגִּיעַ, וְהִתְאַפָּקָה –

וְשׁוּב לֵאין־סוֹף יִתְחַבֵּט וִדּוּי־גַלִּים…

וְלֹא הַרְחֵק מִן הַחוֹף עֵינֵנוּ תִבְחַן

בּצִלֲלֵי־הַחֲשֵׁכָה סִירָה קְטַנָּה,

כִּכְלִי אֵין חֵפֶץ בּוֹ לַיָּם – מְטֻלְטֶלֶת,

בְּלִי דַעַת מְרַטְּטָה: בְּשֶׁלְמָה הַחֲרָדָה?..

וְיָדַעַתְּ: בְּצָהֳרֵי־יוֹם שַׁעֲשׁוּעִים הָיְתָה

לַיָּם, וְהוּא כֻלּוֹ מְנוּחָה, עוֹטֵף חָלוּק

שֶׁל תְּכֵלֶת בְּהִירָה, נָם שְׁנַת צָהֳרַיִם

וְיַלְדָּתוֹ, תְּמִימָה, רְכוּבָה לוֹ עַל גַּבּוֹ…

אַךְ הֵקִיץ לִפְנוֹת עֶרֶב וְהִנֵּה – מַה־לּוֹ

וּלְתַמָּה זֹאת, לִקְרַאת אוֹר־מֶרְחָק שָׂשָׂה?

וְהוּא זָקֵן, שְׂבַע נְדוּדִים עִם נִסְיוֹנוֹת,

וּבְנַפְשׁוֹ לוֹ מִתְגַּלּוֹת תְּהוֹמוֹת־שֵׂיבָה…

II

עֲצוּבָה אַהֲבָתֵנוּ…

בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת

לִי נִתְגַּלֵּית רִאשׁוֹנָה בַּעֲבִי־יַעַר,

בִּיקֹד כַּדָּם אֳרָנָיו, הַמַּחֲרִישִׁים

בִּיגוֹן הַמְּחֻבָּר נֵצַח לָאֲדָמָה…

מִיָּגוֹן עָיְפָה נַפְשִׁי, וְעִם פְּאַת־מַעֲרָב

כָּמוֹהָּ דָּמִי נִגָּר… אוֹתָהּ שָׁעָה

בִּקַּשְׁתִּי שִׁכְחָה לְלֹא־יְקִיצָה,

וּמְנוּחָה בְחֵיק שֶׁל אֵם…

וְאַתְּ הוֹפַעַתְּ

חֲרִישִׁית וַחֲוַרְוֶרֶת, וְצַמּוֹתַיִךְ

כְּעֵין הַכִּתָּן, וְלִי נִגַּנְתְּ שִׁירָתֵךְ…

וְלֹא יָדַעְתִּי: אִם בְּיָדֵךְ שְׁמִינִית

עָלַי, קוֹסֶמֶת שְׁמִינִית, מְנוּחָה תַשִּׁיב, –

וְאִם עַל נִימֵי לִבִּי, נִימִים רַכּוֹת,

בְּאֶצְבְּעוֹתַיִךְ רַכּוֹת אַתְּ פּוֹרֶטֶת?…

אַךְ נָפְלָה תְּנוּמָה מְתֻקָּה עַל שְׁמוּרוֹתַי,

וּבְשִׁכְחַת־יְלָדִים רֹאשִׁי צָנַח

עֲלֵי בִרְכַּיִךְ, רְטֻבּוֹת בְּטַל־הַדֶּשֶא,

רְפִידַת־יַעַר, וּמֵעָל הַלְּבָנָה

בַּעִין טוֹבָה כְבָר הֵצִיצָה, חֶרֶשׁ

מַקְשִׁיבָה לַפּוֹרֶטֶת הַחוֹלֶמֶת…

בַּחֲצוֹת־הַלַּיְלָה הֲקִיצוֹתִי: רַ– עַ – ם!

וְכִידוֹן־בָּרָק נִנְעַץ לִי בְעֵינַי.

אֲרָזִים זָעוּ, בַּהֲרִיחָם סַעַר

וְיגוֹנָם כְּמוֹ לֹא הָיָה. הַיָּרֵחַ

כְּבָר נֶעְלַם בְּחַשְׁרַת־עָב. הֵצַצְתִּי חִישׁ בָּךְ –

וְהֵּנה אַתְּ נִבְהַלְתְּ, בְּלִי־נִיד יוֹשֶׁבֶת…

וְלִבִּי זָע – בַּהֲרִיחוֹ סַעַר, הַפְקֵר –

וָאֹחַז בְּיָדֵךְ, לוֹחֵץ עַד כְּדֵי הַכְּאֵב:

"שִׁיר־סַעַר נַגְּנִי! זְרִי לַסַּעַר נַפְשִׁי,

לִי נִימִים מֵאָה – וְהֵן לַסַּעַר מְחַכּוֹת!.."

הֵצַצְתִּי בָּךְ – כַּשִּׂיד פָּנַיִךְ חָוְרוּ,

מִיָּדֵךְ נָפְלָה שְׁמִינִית בַּאֲנָקָה…

III

יָדַעְתִּי, גוֹרַל פְּסַנְתֵּר לִי בַחֲנוּת־עַתִּיקוֹת,

בְּתוֹכוֹ אוֹצְרוֹת צְלִילִים, פִּלְאֵי־צְלִילִים;

עַד עֵת קֵץ חִכּוּ לְאֶצְבְּעוֹת הַגּוֹאֵל,

שֶׁיָּבוֹא וְיֶאֱרֹג אוֹתָם בְּזִמְרוֹת־חֶמְדָּה…

וְלֹא מְעַטִּים הָיוּ מְנַגְּנִים, אַף מְנַגְּנוֹת…

וְאֶצְבְּעוֹת כֻּלָּם מִשְּׁשׁוּ בָאֹפֶל,

וַיִּמְצְאוּ הוֹן רָב; אַךְ מְקוֹר־עֲדָנָיו,

וְהוּא קָרוֹב מְאֹד לָהֶם – עָלָיו פָּסָחוּ…

וַיְהִי בְּזָקְנוֹ הוּבָא בֵיתָה־הָעַתִּיקוֹת.

לַזָּקֵן שָׁם תְּשׁוֹרֵר שִׁירַת־עֶרֶשׂ

הַדְּמָמָה, בָּאַפְלוּלִית דֹּם יְנַמְנֵם

וִירִיעוֹת־חֵשֶׁב עָלָיו יִרְקֹם אָבָק…

וְיוֹם אֶחָד יָבוֹא אִישׁ אוֹ אִשָּׁה, בְּתוֹךְ הַבָּאִים,

רֵיק־נֶפֶשׁ וַעֲיֵף־הַלֵּב מֵחַפֵּשׂ

לֹא יֵדַע מָה, לוֹ יֶחְסָר – וּלְהִסְתַּכֵּל

בִּפְסַנְתֵּר עַתִּיק יִגַּש בְּלִי כָּל חֶמְדָּה.

וְהֵרִים אֶת מִכְסֵהוּ, וְנָחוּ אֶצְבְּעוֹתָיו

עַל מְקוֹר־עֲדָנָיו, אִישׁ עוֹד לֹא חֲשָׂפוֹ…

וְהִכִּיר זֶה אֶת זֶה, וּנְשָׁמָה אֶת נְשָׁמָה –

וּבָכוּ בְמֶתֶק־צְלִילִים אִישׁ וּפְסַנְתֵּר…

אבגוסט, 1912.

---

כַּצִּפֹּרֶת לַחֲלַל־חַדְרִי...

מאת

שמעון גינצבורג

כַּצִּפֹּרֶת לַחֲלַל־חַדְרִי

הָאִגֶּרֶת עָפָה.

עָבְרָה יָם… כְּתַב־יַד יַלְדָּתִי

עַל פְּנֵי הַמַּעְטָפָה.

בְּשָׁעָה זוֹ הָיִיתִי מֻטָּל

אָסוּר בַּעֲבוֹתִים

שֶׁל הַיֵּאוּשׁ אֶל מִטָּתִי,

מְהַרְהֵר: עוֹלַם־פּוֹתִים!…

בִּרְכַּת־אָבִיב בְּשָׂמִים דַּקִּים

פִּתְאֹם לִי הֵבִיאוּ:

עַל אִגֶּרֶת זוֹ הַקְּטַנָּה

פִּרְפֵּר לֵב – וְלִי הוּא.

מָה עֲבוֹתִים לִי, וְאִגַּרְתָּהּ

קְשׁוּרָה, דַּק, חוּט־שָׁנִי?

יְהִי! אֶטְוֵהוּ שׁוּב – וּפוֹתֶה

אֶהְיֶה־נָא גַם אָנִי…

נובמבר, 1012.

---

לֹא בִקַּשְׁתִּי כְלוּם מֵאִתְּכֶם...

מאת

שמעון גינצבורג

לֹא בִּקַּשְׁתִּי כְלוּם מֵאִתְּכֶם:

מַה־לִּי עשֶׁר? מַה־לִּי כָבוֹד?

אַחַת הִיא אֲנִי אֲבַקֵּשׁ:

אָשְׁרְכֶם שֶׁאָבָד…

הַכֹּל מִנְעוּ נָא מִמֶּנִי –

רַק לֹא אַחַת: מְאוֹר־פְּנֵיכֶם.

כָּעוֹפֶרֶת בִּשְׁמֵי־נַפְשִׁי

בָּא שְׁחוֹר־עַנְנֵיכֶם…

אַל דְּאֹב! קוּמוּ אוֹרוּ, צַחֲקוּ!

וְשִׂמְחַת־לֵב תְּהִי סָבִיב טְהוֹרָה.

אַף אֲנִי – עוֹד יֵשׁ בִּלְבָבִי,

יֵשׁ דַּי גִיל וָאוֹרָה.

בְּחוּט שֶׁל אַהֲבָה אֶחָד נַפְשִׁי –

מְנוֹרַת־זְהָבִי – כִי תַדְלִיקוּ,

חִישׁ לָכֶם מִשַּׁרְשְׁרוֹת־בְּדַלְחָהּ

אַלְפֵי תִקְווֹת־פָּז יַבְהִיקוּ…

אַךְ בְּלִי אַהֲבָה, אַהֲבַת־אַחִים,

חוֹלֶה לִבִּי, מֻכֵּה צִנָּה.

וּבְלִי קוֹרְטוֹב שֶׁל אוֹר־שֶׁמֶשׁ

נֶאֱלֶמֶת רִנָּה…

דצמבר, 1912.

---

בְּיוֹם זֶה הַבָּהִיר, יוֹם־חֹרֶף...

מאת

שמעון גינצבורג

בְּיוֹם זֶה הַבָּהִיר, יוֹם־חֹרֶף,

יֶתֶר קֹר לְבָתֵּי־הָאָבֶן.

“יָמִים שֶׁל אוֹר, אֵין בָּם חֵפֶץ”,

מַר הָגָה לִבִּי וַיָּבֶן.

שֶׁמֶשׁ אוֹר נִקְשֶׁה שׁוֹפַעַת,

צוֹבְעָה הַחַיּים בִּזְהָבָהּ:

יֵשׁ כָּאן הַכֹּל – רַק הַנִּיצוֹץ,

מִחְיַת־הַלֵּב, הוּא שֶׁכָּבָה.

חֲמִימוּת הַיַּלְדוּת הַתַּמָּה,

שִׂמְחַת הַנְּעוּרִים הַבָּרִים –

אִם לֹא כַקּוּרִים הַיְּתוֹמִים

יְרַחֲפוּ בַנְּגֹהוֹת הַקָּרִים?

שָׁטִים בַּנְּגֹהוֹת וְחוֹלְפִים

יִקְרֵי חֲלוֹמוֹתַי, מַאֲוַיַּי…

יֵלְכוּ! לֹא צַר לִי, כְּמוֹ יוֹם זֶה

אִם לֹא הֱיִיתֶם לִי, חַיַּי? –

דצמבר, 1012.

---

אוֹר וָצֵל

מאת

שמעון גינצבורג

I

לְפָנִים, בְּעוֹדִי נַעַר, רַךְ וּמְצַלְצֵל כֻּלִּי,

הָעוֹלָם הָיָה לִי כְקֶצֶף רַךְ הִיּוּלִי,

וְחַיֵּי אִישׁ וָאִישׁ, בְּאוֹר וָצֵל עֲשִׁירִים, –

כַּקֶּצֶף הָיוּ לִי לְקָבְעוֹ בְסַלְסְלוֹת־שִׁירִים.

וְעַתָּה כָל הָעוֹלָם חַי וּבְיָפְיוֹ תָמִים –

אַךְ לֹא עוֹד נַפְשִׁי כְלִי וּדְפוּס לָרְשָׁמִים:

בָּהּ צוֹלֲלָה בְלִי שֵׁם מַתֶּכֶת־חַיִּים כְּבֵדָה,

וּכְמוֹ בַתְּהוֹם – לֹא נִשְׁמָע הֵדָּה…

II

מָתַי חַיִּים הָיוּ חַיַּי,

חַיֵּי־אָדָם לֹא־מִנְּיָר?

עֵת – כַּקֶּצֶף בְּכוֹס הַשֵּׁכָר,

קַל – הָעוֹלָם בְּלִבִּי שָׁר?

אוֹ עַל־כֵּן לַחֲרוּזֵי־שִׁירִים

אֵין בְּלִבִּי עוֹד כָּל שְׁיָר –

כִּי לַחַיִּים בְּכָל כְּבֵדוּתָם

צַר הַמָּקוֹם עַל הַנְּיָר?…

III

הֵן אָהַבְתִּי יַלְדָה אַחַת

תַּמָּה־יָפָה.

פָּרְשָׂה הִיא עָלַי אֶת כְּנָפָהּ,

מַלְאָךְ טוֹב, עַל שְׂפַת הַשַּׁחַת,

נִמְשְׁכָה בָעֵת הַהִיא אֶל קַרְקְעִיתָהּ

נַפְשִׁי פְצוּעָה, גוֹסֲסָה, עֲצוּמַת־עַיִן.

בְּעַד גְּסִיסָתִי עִכְּבָה הִיא עֲדַיִן,

בִּדְמוּת יוֹנָה בָאָה וְעִכְּבָה בְחֶרְדַּת־טִיסָה.

“אַתְּ?” – וָאֵרֹם דֹּם, וָאֶשַּׁק דִּמְעַת־עֵינָהּ –

וְנַפְשִׁי שׁוּב לִרְאוֹת בָּאוֹר עֵינֶיהָ פָּקְחָה…

מְעַט הָאוֹר, גַּם אוֹתוֹ תְּהוֹם־הֶעָבָר לָקְחָה:

מַבְדִּיל – תְּהוֹם שֶׁל תְּכֵלֶת – יָם בֵּינִי וּבֵינָה.

אַךְ לֹא נוֹרָא יָם לָאוֹהֵב –

לוּ אָהַבְתִּי!

לִבִּי שׁוּב לַשַּׁחַת, וְלָמָּה יוֹנָה שָׁם עִכַּבְתִּי?

אֶעֱצֹם עֵינַי. יִדְאַב לִבִּי עַל שֶׁאֵינוֹ כוֹאֵב.

IV

עַל שְׂפַת־הַיָּם כֹּה צַר לִלְבָבִי –

עַל שְׂפַת־הַיָּם.

כִּי יֵט הָעֶרֶב, וְעִמּוֹ מִמֶּרְחַקִּים יָבִיא

שְׁחוֹר־גַּלִּים קְרֵבִים שׁוֹקְקִים בַּעְיָם.

קוֹל אֶשְׁמַע, קוֹל וּדְבָרִים, וְלֹא אָבִינָה –

הַחֵרֵשׁ הִנְנִי וְאִם אִלֵּם הוּא?

וְעַל רַעֲמַת־יָם רְכוּבָה נַפְשִׁי הָעֲדִינָה –

וְלֹא אָבִין גַּם אֶת זוּ.

V

לִי לִבִּי אָמַר: הַנַּח לוֹ לָעוֹלָם –

דַּיֶּךָּ בְּאַרְבַּע אַמּוֹת

וּבְאֹהֶל־דַּיָּג – וְנָתַתָּ אשֶׁר

לְבַעֲלַת עֵינֵי־תְכֵלֶת תַּמּוֹת.

וְאֵיךְ תּוּכַל וְרָאִיתָ בְּהָעִיב דִּמְעָה

זֹךְ לֶחְיָהּ עַל לֹא דָבָר?…

וְאֵיךְ תּוּכַל וְרָאִיתָ כְּלִי הַזְּכוּכִית

הַיְּקָרָה כִּי תִשָּׁבֵר?…

VI

וְלֹא הֲבֵל־הֲבָלִים, יַלְדָּה, אָשְׁרֵךְ לִי –

וְאִם הַכֹּל בְּעֵינַי עוֹלַם־צְלָלִים…

לִי עוֹד אַךְ תְּפִילָּה אַחַת: שִׁכְחִי וּשְׁלִי, –

וַאֲנִי – מַאֲוַיֵּי עוֹלָם־זֶה בְלִבִּי הוֹלְכִים וְכָלִים.

גַּם אַתְּ, יָדַעְתִּי, חֲלוֹם.

וְאִם גַּם אֵי־שָׁם אָשְׁרִי חַי לְיַד־אַחֵר עָבַר –

פָּקַדְתִּי אֶת שְׁלוֹם־

לְבָבִי, וְהוּא עָנַנִּי קָר: אֵין דָּבר…

אֲשֶׁר בִּי יִגַּע, יַלְדַּת־תֹּם, וָמֵת –

כִּי קַר מִיָּם לְבָבִי, וְאֵין חֲנִינָה.

אֲנִי הַסְּתָו, קֵרֵחַ סְתָו, וְאַתְּ – בִּרְתֵת

אָבִינָה! – אַתְּ שַׁלַּכְתִּי הָעֲדִינָה…

ניו יורק, פברואר 1913.

---

מָוֶת

מאת

שמעון גינצבורג

I

פָּתַחְתִּי אֶת הַדֶּלֶת, דֶּלֶת־קֵן.

שָׁם אָב וָאֵם וּבָנוֹת יוֹנִים. מַה יָּגַעְתִּי,

יוֹנָתִי, מִנִּי יוֹם!

עוֹד מְעַט וְגִלִּית בַּחֲדַר־הַתְּכֵלֶת לֵב־הַשֵּׁן

לַפְּסַנְתֵּר, וְשַׁעַר תִּפְתֶּחִי לְמַלְכוּת תְּכֵלֶת וַחֲלוֹם.

הֵד פַּעֲמֵי־מְנוּחָה קְרֵבִים בְּלִבִּי כְבָר שָׁמַעְתִּי.

פָּתַחְתִּי אֶת הַדֶּלֶת, דֶּלֶת־קֵן.

עֵינַיִם לִי חֲבִיבוֹת מַבַּט־שְׁכוֹל הוֹשִׁיטוּ.

וְאַחֲרֵי־כֵן –

בַּטְּרַקְלִין פְּנֵי־הַמָּוֶת מֵאֲרוֹן־הַשְׁחוֹר הִבִּיטוּ.

II

יָרְדָה לֶחָנוּת לִקְנוֹת דְּבַר־מָה

לַמָּרָק: עוֹד מְעַט וְאִישָׁהּ בָּא.

בְּרוּם־מַעֲלוֹת חִכָּה יַלְדּּה לָהּ, וּבְעֵינוֹ דִמְעָה:

מַדּוּעַ אֶחֱרוּ פַעֲמֵי־אִמָּא?

הִיא מִהֲרָה לָשׁוּב, וְעַל הַמַּעֲלוֹת פָּגְשָׁה

בַּפֶּלְאִי שְׁחוֹר־כְּנָפַיִם. נִּמְסְרָה וְלֹא רָגְשָׁה.

רַק אָחֲזָה בַמִּסְעָד – וְעַד שֶׁאִישָׁהּ בָּא

כֹּה יָשְׁבָה עַל הַמַּעֲלוֹת, וּבַיָּד לַמָּרָק מָה.

III

כִּשְׂמָמִית נִתְלְתָה בְתוֹךְ הַבַּיִת

עֲנָקִית. אָרוֹן שָׁחוֹר רוֹבֵץ, וְאֵין לְהָנִיס…

כִּרְבִיבִים נוֹפֵל קוֹל זַחֲלָנִי לְאוֹמְרֵי־תְהִלִּים,

בַּפְּרוֹזְדוֹר – לַחַשׁ־שְׁכֵנוֹת. מְסַפְּרָה הַחֶנְוָנִית.

וְצִלָּהּ מְרַקֵּד עַל הַקִּיר, וּכְמוֹ מְסַפֵּר

גַּם הוּא בְלַחַשׁ, מְגַלֶּה סוֹד: הִיא בָאָה,

גַּם קָנְתָה מָה. כִּמְדֻמֶּה, אָדָם חַי, כִּמְדֻמֶּה –

וּלְאַחַר שָׁעָה…

IV

בְּאֶחָד מִן הַלֵּילוֹת הָעֲגוּמִים

הַשֻּׁלְחָן מְסֻלָּק אֶל הַקִּיר, כְּאָשֵׁם.

וּנְשָׁמָה מִתְחַמֶּקֶת דּוּמָם,

חֲרֵדָה,

בְלִי בִרְכַּת־פְּרֵדָה,

בִּצְעָדִים לֹא־נִשְׁמָעִים, אֶל פְּרוֹזְדוֹרִין

אֲבֵלִים וּמְעֻלָּפִים אוֹר־מִסְתּוֹרִין,

לִקְרַאת מַלְאָכִים טוֹבִים, – הֲתִפְגָשֵׁם?…

הָרְאִי נִתְעַטֵּף שְׁחוֹרִים, הֵלִיט פָּנָיו…

V

לַשָּׁמַיִם שַׁעֲרֵי־בַרְזֶל,

עֲלֵיהֶם מַנְעוּל אַדִּיר תָּלוי של נחשת.

והשוער – זד לא יֵדַע בשֶׁת,

אוֹ נִרְדַּם לְעוֹלָמִים…

וְנַפְשׁוֹתֵינוּ הָעֲצוּבוֹת

מִתְדַּפְּקוֹת עַל הַשְּׁעָרִים הַנִּזְעָמִים –

וְאֵינָן נַעֲנוֹת…

וְהַבָּנוֹת הָעֲלוּבוֹת

לְיַד גּוּש־הָיָה־אֵם בִּבְכִי לְאֵין־נֶחָמָה.

בְּכִי־תַחֲנוּנִים, כּוֹרְעוֹת. לָמָּה?

VI

עוֹד מְעַט וּבָאוּ הַשַּׁמָּשִׁים.

הַחֶדֶר מָלֵא רָאשִׁים

וְעֵינַיִם דּוֹמְעוֹת לֹא־נֶאֱמָנוֹת.

וְגַם דִּמְעַתְכֶן, בָּנוֹת.

יוֹם יַעֲבוֹר, שָׁנָה, עֶשֶׂר – וְשׁוּב בְּשִׁכְרוֹן־חַיִּים

תִּגְוַעֲנָה לַיְלָה־לַיְלָה בְּשַׁוְעַת־מַאֲוַיִּים.

שׁוּב קֵן וְיַלְדֵי־חֵן וּנְשִׁיקוֹת,

וְשׁוּב בִּעְבּוּעֵי־אֵד שֶׁל מָרָק לְאוֹר הַמַּרְאוֹת הַמַּבְהִיקוֹת…

VII

הַיֶּלֶד – מִדֵּי שָׁכְבוֹ, צָחַק לוֹ יוֹם־מָחָר.

וְעַתָּה לְיַד הָאָרוֹן, אָרוֹן שָׁחוֹר,

כְּחוֹלֵם חֲלוֹם לֹא־מוּבָן, עוֹמֵד הוּא:

הָאִמָּא – זוּ.

אָז יַנַּח אֶת מַבָּטוֹ נִבְהָל־שׁוֹמֵם

בְּהַכְנָעָה עַל אֲרוֹן־הָאֵם – זֵר דּוֹמֵם

שֶׁל וִרְדֵי־תֹם.

וְעֲלֵיהֶם בְּיָד חֲזָקָה קִשּׁוּר שָׁחוֹר שָׂם יְתֹם.

VIII

הָאָב בְּכַפָּיו פָּנָיו הֵלִיט, בּוֹכֶה.

הָאָרוֹן דּוֹמֵם.

וּכְמַקְשִׁיב אֶל הָאָרוֹן יִצְנַח, כֻּלּוֹ שׂוֹחֶה –

בְּאֵד זִכְרוֹנוֹת נְחִיל־חֲלוֹמוֹת־אוֹר מִתְרוֹמֵם:

בַּסִּירָה שָׁט הַנַּעַר, הוּא, וְנַעֲרָה תַמָּה.

בִּרְאִי־הַיְאוֹר דְּגֵי־פָז אַדְמוּמִים פִּרְכְּסוּ דוּמָם…

עַל נַהֲרוֹת שְׁכוֹל וְשַׁמָּה

מַאֲהִילִים פַּרְפְּרִים, לֹא־נִשְׁמָע שָׁר זִמְזוּמָם…

IX

הָאָרוֹן הוּרַם, לְבָבוֹת זָעוּ,

בַּסָּךְ בְּנֵי־אָדָם עָמְדוּ – וְהָאֲבֵדָה

כְּמוֹ שָׁאֲלָה: מִי הֵם וְלָמָּה בָאוּ? –

כְּאֶבֶן הוּצְאָה מִן הַבַּיִת כְּבֵדָה.

הַמְּלַוּוֹת בָּכוּ עוֹד, כִּמְנַחֲמוֹת אֶת הָאָרוֹן.

וּמִשְׁנֵה־שְׁכוֹל – בָּרֹאשׁ הָאָרוֹן נָסַע שָׁכוּל.

וּכְמַחֲנָק שָׂם לִי נַחֲשׁוֹל, וְנִצַּב חַם בַּגָּרוֹן –

עַל עֶלְבּוֹנֵנוּ אֲשֶׁר מָחוּל…

X

כְּבָר כָּרוּ קֶבֶר לָהּ – וּלְמַה מְחַכִּים עוֹד?

כַּסּוּהָ!

אוֹ לִחֲשָׁה קֶרֶן־פָּז, מִן הַשָּׁמַיִם צִיר:

ישׁוּעָה?

אוֹ מֵאֲרָצוֹת חַמּוֹת בָּאָה דְרוֹר בִּמְעוּף:

רְפוּאָה?

כְּבָר כָּרוּ קֶבֶר לָהּ – וּלְמַה מְחַכִּים עוֹד?

כַּסּוּהָ!…

XI

הַגּוֹלֵל נִסְתָּם. בָּנוֹת נוֹשְׁקוֹת עָפָר.

שְׂפָתַיִם רוֹחֲשׁוֹת,

לוֹחֲשׁוֹת.

קוֹל “קַדִּישׁ” כְּבִרְכַּת־פְּרֵדָה רוֹעֲדָה אַחֲרוֹנָה.

אַחֲרֶיהָ מִבֵּין עֵצִים דּוֹמְמִים דְּרוֹר עוֹנָה.

לָהּ יַקְשִׁיב דֹּם רְקִיעַ־תְּכֵלֶת – עָמַק, שָׁפָר…

כְּבָר עָבַר סַעַר, וְרוּחַ־קֹר בְּקִרְעֵי־עָבִים

בִּתְהוֹם־הַכְּחֹל מְצַחֲקָה דֹם.

אֲזַי חָמַקְתִּי מִיּוֹנָתִי וָאֶתְרַחֲקָה דֹם,

וָאֶצְחַק לִי לְנַפְשִׁי כָל הַדֶּרֶךְ צְחוֹק חֲרִישִׁי

עַל מִקְסַם עוֹלָם עַכָּבִישִׁי,

הַפּוֹרֵשׂ שׁוּב אֶת קוּרָיו, קוּרֵי תְכֵלֶת וַאֲהָבִים…

מארץ, 1913.

---

אַגָּדַת הָאַבִּיר

מאת

שמעון גינצבורג

בְּתִשְׁעָה בְּאָב, בַּחֲצוֹת־לַיְלָה,

כִּי שָׁחוֹר נָם עוֹלָם וָזָר, –

מִמִּדְבַּר סִין דּוֹהֵר סוּס אַבִּיר,

וּפָנוּי עַל גַּבּוֹ הַכָּר.

קָדִימָה צַוָּארוֹ לוֹ נָטוּי,

וְרַגְלָיו כִּקְשָׁתוֹת – אֶל־עָל.

כֻּלּוֹ כִּבְרוֹנְזָה; מַכְסֶפֶת,

רַעֲמָתוֹ בָרוּחַ – כַּגָּל.

וּדְמָמָה מִסָּבִיב. לֹא יִצְהַל,

וִיגַמֵּא הָאָרֶץ בֶּאֱיָל.

מִמִּדְבַּר סִין דוֹהֵר סוּס אַבִּיר –

וְצוֹפִים כּוֹכָבִים מָעל.

מַעֲרָבָה יְמַהֵר, מַעֲרָבָה. –

לִמְקוֹם שָׁם בְּקִבְרוֹת־הַקֹּר,

בְּנֵכַר אֲרָצוֹת לֹא־לָמו,

יָנוּחוּ בְנֵי־גָלוּת דּוֹר־דּוֹר.

אֶל קִרְיַת־הַמֶּלֶךְ הוּא מוּעָף,

בְּצֵל מִגְדָּלֶיהָ לָהּ דֹּם

חוֹלֶמֶת; שָׁם נָם חֲצַר־מָוֶת –

בִּדְמָמָה סוּס דּוֹהֵר הֲלוֹם…

לֹא נִשְׁמַע קוֹל שַׁעַר בְּהִפָּתְחוֹ,

וְלֹא נִשְׁמַע בֵּין קְבָרִים קוֹל־שְׁעָט

סוּס עוֹמֵד, כְּחָצוּב חַלָּמִיש,

לְיַד אַחַד הַקְּבָרִים בַּלָּאט…

לֹא זָעוּ עֲשָׂבִים בָּרוּחַ

עַל קֶבֶר הַמּוּרָם מֵעָם:

הֶרְצֶל, הוֹד מֶלֶךְ לֹא נִמְשַׁח,

דֹּם עוֹלֶה מִקִּבְרוֹ וָקָם…

דֹּם כָּרַע לְפָנָיו צִיר נֶאֱמָן,

עָלָה וְיָשַׁב בַּכָּר;

וְלֹא נִשְׁמַע קוֹל שַׁעַר בְּהִסָּגְרוֹ

מֵאַחֲרֵי הַסּוּס עִם הַשָּׂר.

סוּס אַבִּיר מְגַמֵּא מֶרְחַקִּים,

סוּס וְרוֹכְבוֹ – רַק אֶחָד הַיְצוּר,

יְצוּר כֻּלּוֹ מִקְשָׁה – מִבְּרוֹנְזָה;

אַף זֹאת הַמִּגְבַּעַת – מִצּוּר!

עַד בּוֹאָם אֱלֵי יָם שְׁחוֹר־גַּלִּים,

שָׁם אַרְצוֹ – מֵעֵבֶר לַיָּם;

אָז יִפְקַח אֶת עֵינָיו עֲצוּמוֹת

הָאַבִּיר הַזָּקוּף,הָרָם.

וּבְרָקִים מֵעֵינֵי הָאַבִּיר

יָאִירוּ אֶת חֶשְׁכַּת־הָאֵל, –

וְעָלוּ אֱלֵי הַמַעְבָּרָה,

הַמְּחַכָּה מִבְּרֵאשִׁית בַּצֵּל…

וְכִי תִדְרֹךְ כַּף־רַגְלָם עַל אַדְמַת־

הַקֹּדֶשׁ, הַיָּם יִתְמַהּ עוֹד

עֵת רַבָּה, כִּי עָבַר אֶת גְּבוּלוֹ

סוֹד פֶּלִאי וְאִישׁ נוֹרָא־הוֹד. –

וְכִי יִדְרֹךְ הַשַּׂר עַל אֲחֻזַּת

הַקֹּדֶשׁ, וְגִפֵּף לַסּוּס

וּדְפָקוֹ: קָדִימָה! קָדִימָה!

וּכְסוּפָה תִּשָּׂאֵם בֶּעֱזוּז

אֱלֵי יִזְרְעֶאל, שְׂדֵה־מִלְחָמָה

מֵאָז וּמֵעוֹלָם, בְּאוֹן

שָׁם כּוֹכְבֵי־אֵל בְּסִיסְרָא נִלְחָמוּ,

שָׁם נָדוּ – לְנַפּוֹלֵיאוֹן…

אֱלֵי יִזְרְעֶאל וְהַר תָּבוֹר.

אָז יִקְפֹּץ מִסּוּסוֹ הַשָּׂר

וּבְצַעֲדֵי־אוֹן, מְפַקֵּד־צָבָא,

חִיש יַעַל אֱלֵי רֹאשׁ הָהָר.

אָז עֵינָיו בָּעֵמֶק תַּחְתֹּרְנָה –

אֶל צְבָאוֹ, הַמְּחַכֶּה לוֹ שָׁם…

וְשָׁב, וְנָשָׂא עַיִן בָּאֹפֶל

אֶל צָפוֹן, וָנֶגֶב, וָיָם

דּוּמִיָה מִסָּבִיב… וְעָמַד

עֵת רַבָּה וְהִקְשִׁיב, אַךְ – הָס!

נוֹשֵׁם רַק סוּסוֹ הַנֶּאֱמָן,

שְׁקוּעִים מֶרְחַקִּים בִּשְׁנָת…

וְצִפָּה, וְיָדָיו חֲבוּקוֹת

עַל לִבּוֹ, וְנֶאֱנַח: אֲבוֹי,

בַּת־עַמִּי! – וְאֶצְבְּעוֹתָיו יְפָרֵק:

הִקְדִים הַמְּפַקֵּד לָבוֹא!…

אָז יֵרֵד בְּחָפְזָה וְהוֹרִיד

מִגְבַּעְתּוֹ עַל פָּנָיו, וְדֹם

יַעֲלֶה וְדָפַק אֶת סוּסוֹ –

וְנָמוֹג בַּמֶּרְחָק… חֲלוֹם…

* על־פי צֶדְלִיץ.

יולי, 1913.

---

בְּלֵיל־נְעוּרַי

מאת

שמעון גינצבורג

כִּתְּרוּנִי, בְּיוֹם שֶׁל תִּשְׁרֵי נוּגֶה, קְהַל זִכְרוֹנָי,

וּמַעֲשַׂי אֲפָפוּנִי וַעֲוֹנָי;

וּבְעֵין־תּוֹכֵחָה צָף מִתְּהוֹם חֲזוֹן לֵיל־זֹהַר –

כֹּה זָר, חֲזוֹן לֵיל־נֹעַר.

וְהִתְוַדֵּיתִי דֹם לִפְנֵי אֲדֹנָי:

"אֲבָרֵך שִׁמְךָ, אֵל, עַל כָּל שֶׁלִּי נָתַתָּ

בְּחַיַּי מִנִּי הָנֵץ שַׁחֲרָם וְעַד עַתָּה:

עַל כָּל הַשְּׂמָחוֹת עִם הַפְּגָעִים;

עַל יַלְדוּת, פֶּלֶג־אוֹר מְפַכֶּה –

בַּבֹּקֶר מִלֵּל בֵּין הַדְּשָׁאִים

וַיְבַעְבַּע רַךְ

וָזַךְ כָּל־כַּךְ, –

וְעַל זִקְנָה, יַעַר־סְתָו בַּמֶּרְחָק לִי מְחַכֶּה

בִּזְהַב צִבּוּרֵי עָלִים וְכֶסֶף שֵׂיב גְּזָעִים…

כֹּה יָפֶה, אֱלֹהִים, כֹּה יָפֶה כָל שֶׁעוֹבֵר!

וּבְאוֹצְרוֹת־חַיַּי, זְהַב־סְתָו שֶׁלְּבָבִי צוֹבֵר,

כֹּה סוֹדִיִים, כֹּה רַבֵּי־פְּלָאִים

הַמַּעֲשִׂים, הַטּוֹבִים עִם הָרָעִים!…"

"אֲבָרֶכְךָ –

אַךְ, אֵל, כָּאֵשׁ הַזָּרָה עַל מִזְבַּחֲךָ,

בְּחֶבְיוֹן־לִבִּי עוֹד יוֹקֶדֶת,

גַּם תִּיקַד עַד בּוֹא יוֹמִי, יִפְעַת־לִילִיּוֹת מוֹרֶדֶת…

מַשְׁחִירוֹת־צַמּוֹת לִילִיּוֹת,

מַבְהִיקוֹת הָרַגְלַיִם הַחַכְלִילִיּוֹת!"

"בְּלֵיל־נְעוּרַי נִגְלוּ לִי הַפִּלְאִיוֹת –

לֵיל־תַּמּוּז אָפֵל, כֶּבֶד חֹם.

אֲנִי, בֶּן־כְּפָר יְהוּדִי לִמֻּד תֹּם,

רִאשׁוֹנָה אָז נָטַשְׁתִּי בֵּית־אֲבוֹתַי –

וָאָלִין בַּחֲדַר מִשְׁמַרְתִּי, בֵּית־הַיַּעַר

יְחִידִי נַעַר.

וָאֶשֶׁכַּב, אַחֲרֵי סָגְרִי שַׁעַר,

וּתְנוּמָה מְתוּקָה נָפְלָה עַל שְׁמוּרוֹתַי,

עֵת כִּי בְחַלּוֹן בֵּית־הַקַּיִץ –

כִּמְכַשֵּׁף אוֹרֵב מֵאֲחוֹרֵי־חַיִץ –

אֶל חֶדְרִי נִשְׁקַף אֹפֶל־אֵל.

וָאָנוּם בְּמוֹ חֲשֵׁכָה כְּבֵדָה וַעֲמֻקָּה,

וּשְׁנָתִי עָרְבָה לִי.

עִם חֲצוֹת־לֵיל –

וְקוֹל פַּעֲמוֹנִים: צִל! צְלִיל! הֱעִירָנִי,

וּפַחַד, לֹא אֵדַע מַה טִּיבוֹ, בָּאָנִי…

וָאֶפְקַח אֶת עֵינַי: בַּמֶּרְחָק אֲבֻקָּה,

כַּחֶרֶב שָׁם בִּתְּקָה הַחֲשֵׁכָה הֶעָבָה!

וְהִנֵּה מֶרְכָּבָה

כְּמוֹ צָצָה מֵאֶרֶץ, מַשְׁחִירָה, חֲרִישִׁית…

וּשְׁנִיָּה, וּשְׁלִישִׁית…

כָּל אַחַת – מוּאֶרֶת אֲבֻקּוֹת לְסוּסֵי־הוֹד רְתוּמָה.

וְלִבִּי בִי נִלְחַץ מִפַּחַד תַּעֲלוּמָה:

אֵין זֹאת כִּי עַל חֲתֻנָּה

שָׁם שֵׁדִים יִסָּעוּן… וְרַבָּה, גַּם סוֹדִית הַתְּכוּנָה!

וּפִתְאֹם – קוֹל צְחוֹק, רַעַם צְחוֹק;

וְשׁוּב מַסַּע־חֲשָׁאִים.

רַק פַּעֲמוֹנֵיהֶם מִתְקָרְבִים וּבָאִים,

מְבַשְּׂרִים בְּאֵין הַפְסֵק: גְלִין! גְלָן! וּגְלִין! גְלָן! –

הָהּ, לְאָן?

לְפֶתַע – וְאַלְפֵי פַעֲמוֹנִים בְּאָזְנַי צָלָלוּ,

וְעַל לִּבי בַּעְיָם אֶבֶן כְּבֵדָה גָלָלוּ.

נִפְתַּח שַׁעַר לִרְוָחָה בִּסְעָרָה וִילָלָה,

וּלְאוֹר הָאֲבֻקּוֹת – הוֹי אֵל אֱלֹהֵי אָבִי! –

חֲצֵרִי בְּבַת אַחַת רִכְבֵי־הוֹד מָלְאָה.

וַיָּמָת בְּקִרְבִּי לְבָבִי,

עֶשְׁתּוֹנוֹתַי הִשְׁתּוֹלֲלוּ…

וְלִילִיּוֹת כָּל אוֹתוֹ לַיִל בֶּחָצֵר הִתְהוֹלֲלוּ:

עַל דַּלְתִּי הִתְדַפְּקוּ וְצָחֲקוּ; שָׁרוּ וְחוֹלֲלוּ,

לְאוֹר הָאֲבֻקּוֹת מַבְהִיקוֹת רַגְלַיִם חַכְלִילִיוֹת;

שׁוּב דָּפְקוּ; וְחָנוּ עַל זְכוּכִית חַלּוֹנִי אַפְלוּלִי

בִּשְׁדֵי־חֶמֶד קְטַנִּים זֶה עַתָּה הָעָגְלוּ – הוֹי פִּלְאִיוֹת! –

וּפְנִימָה הִבִּיטוּ; כַּקּוֹדְחוֹת, אֶת קוֹלָן אָז חִנֲנוּ;

וְגָחֲנוּ, גָחֹן וְלָחֹש אֶל תּוֹךְ חֹר־מַנְעוּלִי;

וּבכוּ בַלָּאט; אַחַר שָׁבוּ וְצָחֲקוּ, שָׁבוּ וְרִנֲנוּ"…

"וְכָל אוֹתוֹ לֵיל קָדַחְתִּי מַרְעִיד עַל מִשְׁכָּבִי,

וָאֶלְחַשׁ, וְשִׁנַּי נוֹקְשׁוֹת:,אֵל אֱלֹהֵי אָבִי,

הוֹשִׁיעָה־נָא – כִי אוֹבֵד אָנִי!‘ –

וּפַחַד־אָבִי הוֹשִׁיעָנִי.

כִּנְכוֹן הַיּוֹם – וָאִיקָץ: לֵיל־הֶחָזוֹן עָבָר.

הַתּוֹדָה לֵאלֹהִים! אֵין דָּבָר…

הַמַּרְאֶה גָז, וּמְחוֹלוֹת בְּנוֹת־הַשֵּׁדִים –

כְּהִמּוֹג בְּאוֹר־הַשֶּׁמֶשׁ אֵדִים!

וּבְצֵאתִי

לַמָּחֳרָת מִפֶּתַח בֵּיתִי –

עַל־יַד הַשַּׁעַר עִקְבֵי כַרְעֵי־תַרְנְגָלוֹת נִרְאוּ

וּפְקָקִים, שְׂרִידֵי מִשְׁתֶּה, דֹּם בַּחוֹל הִשְׁחִירוּ"…

כִּתְּרוּנִי, בְּיוֹם שֶׁל תִּשְׁרֵי נוּגֶה זֶה, זִכְרוֹנָי,

וְהִתְוַדֵּיתִי דֹם לִפְנֵי אֲדֹנָי:

"הֵן עַל הַכֹּל אֲבָרֵךְ אוֹתְךָ, אֵלִי! –

אַךְ כִּי זָכַרְתִּי לֵילִי זֶה, יְחִידִי לֵילִי,

לֵיל־קֶסֶם לֹא עוֹד יָשׁוּב, עִם רֹן לִילִיוֹתַי, –

לְזִכְרָן מְבֻיָּשִׁים כָּל אוֹצְרוֹתַי,

כָּל זְהַב־הַסְּתָו וּפַזּוֹ הִנְחַלְתָּנִי –

וְאָנֹכִי עָנִי…

הָהּ לִילִיוֹת,

עֵינֵיהֶן – שְׁחוֹר־הַקְּטִיפָה, קוֹדְחוֹת, רוֹמְזוֹת, פִּלְאִיוֹת"…

ספטמבר, 1913.

---

בְּבֵית־הַפְּרָחִים

מאת

שמעון גינצבורג

מָה קַּר בַּחוּץ! מַה מַּבְהִיק בֵּית־הַפְּרָחִים! –

הַבֹּקֶר חַג לַחֹרֶף, חָג:

צִבּוּרֵי שֶׁלֶג־זֹהַר – בְּרֹאשׁ כָּל דְּרָכִים.

קֹר בַּרְזֶל כָּחֹל מֵמִית כָּל רַכְרוּכִית,

וּבֵין אִישׁ לַחֲבֵרוֹ – כְּפוֹר, כְּשִׁרְיוֹן דָּק:

אֵין רַחֲמִים לְאֵין־אוֹן בְּקָרָה זֹה הַמְּתוּקָה! –

אַךְ פֹּה בֵּבית־הַזְּכוּכִית, כֻּלּוֹ שְׁקוּף־הַזְּכוּכִית

לְמִן הַיְּסוֹד וְעַד הַגָּג,

הַחֹם כֹּה רַב, הַשַּׁלְוָה כֹה עֲמֻקָּה!

וְכָל הַנְּטָעִים חוֹלְמִים בַּדּוּמִיָּה

חֲלוֹמוֹת פְּרִיחָה, תִמּוּר אֱלֵי־רוֹם.

עֲדֵיהֶם קָרַת חֹרֶף מֵמִית לֹא מַגִּיעָה:

עֲלֵיהֶם זְכוּכִית תָּגֵן, כִּפַּת־אוֹר בַּת־מֶמֶשׁ.

וָאֶשְׁקַע עִמָּם בַּחֲלוֹם:

וְהִנֵּה עוֹלַם־יָהּ – עַל רִבֲבוֹת נִדָּחָיו –

אַךְ הֵיכַל־גָּבִישׁ הוּא, וּבְרוּמוֹ שֶׁמֶשׁ

לְתוֹכוֹ מַמְטִיר, בְּקֹר־הַיּוֹם,

שְׁלַל־אוֹרוֹת – מִחְיָה לְכָל הַיְּצוּרִים פְּרָחָיו…

וָאֶפְרֹשׂ זְרוֹעַי: אֵל, מַה יִּיף עוֹלָמְךָ! –

צִפֹּרֶת־כֶּרֶם כְּחֻלָּה תְפַרְכֵּס אָז

תּוֹךְ הָאֲוִיר בִּיעָף; וְנַפְשִׁי שָׂמְחָה

לִשְׁמוֹעַ רַחַשׁ נֶפֶשׁ קְטַנָּה חַיָּה,

שֶׁכַּנְפֵי־תְכֵלֶת נֶחְפּוֹת לָהּ בַּפָּז, –

וָאֶהֱגֶה מְלֵא־רֹךְ: זוּ אָחוֹת קְטַנָּה עָפָה,

שֶׁקֶּרֶן־אוֹר אוֹהֶבֶת אַחַת דַּיָּהּ

לִשְׁלֵמוּת־אָשְׁרָהּ, אשֶׁר פֶּלִאי־רָז…

אֵל, שְׁמוֹר צִפֹּרֶת יָפָה זוֹ וְרָפָה!

וּבְשַׁלְוַת־פְּרִיחָה זֹאת מִלִּבִּי חֶרֶשׁ תְּפִלָּה

הֵקֵרָה: אֵל, אֲחוֹתִי שְׁמוֹר!

הֵן גִּזְרַת־כִּנּוֹר לָהּ, וּבְעָצְבָּהּ, כְּמוֹ בְּגִילָהּ,

נִימֶיהָ רַכּוֹת, דַּקּוֹת כֹּה מְתוּחוֹת –

כֹּה חִישׁ מִתְקַלְקְלוֹת בַּקֹּר…

כָּל שִׂיחַ מָשְׁלָג לָהּ יְדִיד, כָּל עָנָן – חָבֵר,

וְנַפְשָׁהּ עִם הֶעָבִים נִשֵּׂאת בְּזַעַף־רוּחוֹת

וּמְפַרְפְּרָה בֵּין רִשְׁתּוֹת צֵל וָאוֹר…

אֵל, שְׁמוֹר נִשְׁמָתָהּ מֵהִשָּׁבֵר!

הָאֵל, אֲשֶׁר לְוִרְדֵי־גַן עַד בְּלוֹתָם

תְּצַוֶּה אֶת הַחַיִּים: עַד הַסּוֹף!

הַזּוֹעֵף עַל כָּל קוֹטֵף לִפְנֵי זְמַנָּם אוֹתָם, –

שְׁמוֹר, אַתָּה לֵב כָּל עָדִין, מוּעַם־פָּז וּמְפֻחָם

בֵּין חוֹמוֹת עוֹלָם־שְׁבִי – אַךְ יֵדַע עוֹד אֱהֹב

וְהִתְפַּרְנֵס עַל חֲלוֹמוֹת, מַן־שָׁמַיִם פְּלָאִי…

בְּיָדְךָ, אֵלִי, אַפְקִיד רוּחָם!

וְחָסִינוּ בְךָ, כַּחֲסוֹת אֵל פִּרְחֵי נוֹף וָנוֹף

בְּהֵיכַל יֹפִי זֶה הַחֲשָׁאִי…

ספטמבר 1913.

---

לִילִית (בַּלַּדָּה)

מאת

שמעון גינצבורג

עַל פַּסֵּי הַבַּרְזֶל רַכֶּבֶת נִשָּׂאָה

בַּחֲלָלוֹ שֶׁל לַיְלָה, אֶל תַּחֲנָה בָאָה –

וְעָלוּ בָהּ חָתָן וְכַלָּה, זוּג רַךְ,

נֶאֱהָבִים וּנְעִימִים, וַחֲמוּדִים כָּל כָּךְ.

שׁוּב שִׁקְשֵׁק הַמַּסָּע, שׁוּב נִתַּק מִמְּקוֹמוֹ

וּמְגַמֵּא מֶרְחַקִּים, וְקִיטוֹר בִּמְרוֹמוֹ:

וְעַל סַפְסָל בּוֹ יוֹשְׁבִים, כַּיּוֹנִים בַּקֵּן,

בְּלֵיל־חֲתֻנָּתָם הַבַּת עִם הַבֵּן.

בַּחַלוֹן נִשְׁקָפָה עֵין לֵיל שָׁחוֹר־כָּחֹל;

הוּא דָן עִם הַמַּסָּע: “אֲנִי לֵיל כֹּל־יָכֹל!”

הַמַּסָּע עוֹנֵהוּ בִשְׁרִיקָה וָעָף –

וּבְרוֹחַ לֹא יוּכַל מִפְּנֵי לֵיל אֵין סוֹף…

עַל פַּסֵּי הַבַּרְזֶל רַכֶּבֶת נִשָּׂאָה

בַּחֲלָלוֹ שֶׁל לַיְלָה, אֶל תַּחֲנָה שׁוּב בָּאָה:

בִּמְרוֹם מִגְדַּל־עִיר שָׁעוֹן צִלְצֵל: חֲצוֹת –

בַּעֲלוֹת

אֵשֶׁת יִפְעָה דוֹרֶסֶת אֱלֵי הָרַכֶּבֶת;

וּלְמוּל חָתָן רַךְ הַיְפֵיפִיָה יוֹשֶׁבֶת,

כֹּה זְקוּפָה, חֲטוּבָה, מְנַצְנֶצֶת בְּאוֹר

עֲדָיִים מַדְהִימִים וּבְעֵינֵי הַשְּׁחוֹר.

פָּנֶיהָ מָאֳרָכִים, שְׁחַרְחוֹרִים, עֲנוּגִים –

היא לילית, הפילה אין־מספר הרוגים.

מְצִיצָה בַנַּעַר, לוֹ עֵינֵי־הַתֹּם,

בִּגְנֵבָה, וְרִשְׁתָּהּ אוֹרֶגֶת לוֹ דֹם;

אוֹרֶגֶת, מְנַצְנֶצֶת בְּאוֹר תַּאֲוָה פְּרָאִית –

קוֹרַעַת “אֵל שַׁדַּי!” תְּפִלָתוֹ חֲשָׁאִית.

שְׁבוּי־זָהֳרָהּ, שָׁכַח הַנַּעַר הָרָךְ

יוֹנָתוֹ הַטְּהוֹרָה, הַנּוּגָה כָל־כָּךְ;

וְצָנַח בְּאֵין־רוֹאִים, מְרַטֵּט בִּשְׁתִיקָה –

לִתְהוֹם עֵינֵי־אֵשׁ… בְּרַק־נִצָּחוֹן הִבְרִיקָה.

לֹא מַסָּע – כִּי הֵיכָל שֶׁל אַשְׁמְדַאי עִם

אַפִרְיוֹן שֶׁל זָהָב לִפְנַי וְלִפְנִים.

וְלֹא יָדְעָה בַת־תֹּם, מִי הָאִשָּׁה בִמְסִבָּהּ –

אַךְ כָּל אוֹתוֹ לַיְלָה נֶעֶצְבָה בְלִי סִבָּה –

וְלֹא יָדְעָה, בִסְחֹב בַּעֲלַת־אוֹב בְּחִירָהּ דֹּם

בְּהִפָּתַח לְרַגְלָיו בְּאֵין רוֹאִים הַתְּהוֹם…

אוקטובר, 1913.

---

אֲבִיבִית

מאת

שמעון גינצבורג

שָׁטִים הֶעָבִים בַּחֲלַל עוֹלָם צָעִיר,

עַל תְּכֵלֶת־הָאָבִיב הָרַכָּה יַאְפִּילוּ;

אַךְ בְּאוֹר זְהַב הַחַמָּה וּבְרוּחַ־הָאָבִיב –

יִמּוֹגוּ, יִנְהָרוּ, יָגִילוּ…

גַּם תְּכֵלֶת רְקִיעִי בְנַפְשִׁי נֶחְשָׂפָה,

זוֹ תְּכֵלֶת – עֵין־זָר בָּהּ לֹא שָׁלְטָה, וְלֹא עֵינִי:

בָּהּ הוֹלְכִים הֶעָבִים בַּלָּאט וּמִתְפַּזְּרִים, –

בְּרִית־שָׁלוֹם מִתְחַדְּשָׁה בֵין שְׁמֵי־אֵל וּבֵינִי…

1914.

---

כֶּלֶא

מאת

שמעון גינצבורג

כֶּלֶא…בֵּית־אֲבָנִים…

אֵלָיו לַשָּׁוְא יְנֻפְּצוּ אוֹרוֹת־הָעֲדָנִים:

לֹא יוּכְלוּ חַמֵּם אֶת קָרָתוֹ הַזּוֹעֶמֶת,

לֹא יוּכְלוּ שַׂמַּח אֶת מַחְשַׁבְתּוֹ הַמְּאַיֶּמֶת!

כֶּלֶא…בֵּית־אֲבָנִים…

בְּתוֹכֵנוּ אָיֹם הוּא בְּכָל הָעִדָּנִים —

אַךְ בְּתוֹר הַגִּיל וְהַפְּרִיחָה לֹא רָאִיתִי נוֹרָא

מִנִּי מִפְלֶצֶת־אֶבֶן זֹאת הַשְּׁחוֹרָה!…

1914.

---

הַחַלּוֹן שֶׁעֻמַּם

מאת

שמעון גינצבורג

I

בְּעַד וִילוֹן־חוֹרַי בְּחַלּוֹנִי הַיּוֹם,

עֵין תְּכֵלֶת־אוֹר, בֹּקֶר־הָאָבִיב

זַךְ נִשְׁקַף מֵרוֹם,

בְּעַד כֶּסֶף־עֲבִיבִים, כֹּה רַךְ וְכֹה חָבִיב;

וַיִּרְמֹז לִי: רַב לְךָ נוּם!

קוּמָה, קוּם!

וְכָמוֹנִי, הַצַּח,

צֵא שַׂחֵק וּשְׂמַח

בִּנְעוּרֶיךָ — הַקַּלִּים כַּחֲלוֹמוֹת אֲבִיבִיִים,

זִיוִיִים…

*

וְשִׁכּוֹר מֵאוֹרִים

וְצִפְצוּפִים הַקּוֹרְאִים,

שׁוּב עֵינַי אֲחוּזוֹת־הַשֵּׁנָה עָצַמְתִּי

לְרֶגַע — וְנוּמַת־הַבֹּקֶר לִי עָרְבָה,

וְחֲלוֹם אוֹר־נְצָחִים חָלַמְתִּי;

וְכִי נִפְקְחוּ בְעוֹד שָׁעָה קַלָּה — וַיְהִי לִי כְמוֹ קַמְתִּי

לְיוֹם שֶׁל מָשִׁיחַ: לַלֵּב גְּאֻלָּה קָרְבָה…

בִּקְפִיצָה עָזַבְתִּי מִשְׁכָּבִי, בְּכִתְמֵי־אוֹר נָקוּד;

בִּרְצוּעוֹת שֶׁל אוֹר חַדְרִי עָקוּד!

כְּמוֹ תֵיבָה בְחַבְלֵי־הַזָּהָב אֲחוּזָה,

לַדֶּרֶךְ אֲרוּזָה…

וְהַוִּילוֹן זָע חֶרֶשׁ בָּרוּחַ, כִּמְזָרֵז:

הַתֵּיבָה חֲבוּשָׁה — וְהֵיכַן הַמְּשָׁרֵת?

אֵין צֹרֶךְ בִּמְשָׁרְתִים…שָׁם עוֹמְדִים וּמְצִיצִים

בַּחוּץ כְּרוּבֵי־שֶׁמֶשׁ, וּמְחַכִּים:

עוֹד מְעַט וְקָם נֵס — וּבָאוֹר וּבַצְּוִיצִים

חִישׁ־קַל יִשְּׂאוּ נָוִי וְכָל־בּוֹ לַמֶּרְחַקִּים,

לַמֶּרְחַקִּים הַנָּאוִים, הַזַּכִּים…

II

גָּמַעְתִּי כּוֹס קָפֶה,

קָרָאתִי בַחֲטִיפָה עִתּוֹנִי…

הַבֹּקֶר עוֹד יָפֶה.

לֹא אֵדַע, אֵי־מִזֶּה בָא לִי יְגוֹנִי

כֹּה פִּתְאֹם הַיּוֹם,

וּמַדּוּעַ כֹּה עֻמַּם חַלּוֹנִי.

זֶה עַתָּה זַךְ נִשְׁקַף מֵרֹום

בֹּקֶר־הָאָבִיב בְּכָל שְׂשׂוֹן־זָהֳרוֹ,

בְּכָל יְקַר־טָהֳרוֹ,

אֶתְמְהָה, אֵי־מִזֶּה בָא לִי יְגוֹנִי

כֹּה פִּתְאֹם הַיּוֹם,

וּמַדּוּעַ כֹּה עֻמַּם חַלּוֹנִי…

*

עִתּוֹנִי מִלַּיְלָה לִי גִלָּה סוֹד כָּמוּס

וְנוֹרָא, בְּזִיו אוֹר־הַבֹּקֶר לֹא רָמוּז:

"עִם שַׁחַר הַבֹּקֶר אִישׁ יָמוּת,

אִישׁ חִיֵּב אֶת רֹאשׁוֹ בַּדִּין"…

---

בְּבֵית־הַכְּנֶסֶת שֶׁל הַקְּטַנִּים

מאת

שמעון גינצבורג

בְּבֵית־הַכְּנֶסֶת שֶׁל הַקְּטַנִּים,

שָׁם נְעָרִים רַעֲנַנִּים

עוֹמְדִים, מְסַלְסְלִים בִּגְרוֹנָם

וּמִתְפַּלְּלִים לְקוֹנָם,

אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.

טַלִּיּוֹת קְטַנּוֹת עַל כִּתְפֵיהֶם,

סִדּוּרֵי־תְפִלָּה בְּתוֹךְ יְדֵיהֶם;

וְנַעַר נַעַר, כְּמִנְהַג אַבָּא,

עוֹנֶה “אָמֵן”, “יְהֵא שְׁמֵיה רַבָּא”,

עוֹנֶה “שְׁמַע יִשְׂרָאֵל”.

הַס מִלְּהַזְכִּיר דְּבָרִים בְּטֵלִים!

עִם הַתְּפִלָּה הֵמָּה גְדֵלִים

כְּעִם רְבִיבִים — קְטַנֵּי־דְשָׁאִים…

וְכַמָּה טְהוֹרִים, צַחִים, נָאִים

יַלְדֵי בְנֵי־ יִשְׂרָאֵל!

עִם הִגָּלוֹת תּוֹרָה קְטַנָּה,

תֶּחֱרַד נַפְשָׁם שַׁאֲנַנָּה:

אַשְׁרֵי יְדֵי אִישׁ בָּהּ מַחֲזִיקוֹת!

הָבוּ נַאֲצִיל לָהּ נְשִׁיקוֹת,

לְחֶמְדַּת עַם־ יִשְׂרָאֵל!

וּבִשְׁתִיקָה בַּמִּקְצוֹעַ

יַלְדָּה, יַלְדָּה — כְּבַת־שׁוֹעַ

שׁוֹלְחָה מַבָּט שֶׁל חֲנִינָה

אֶל הַנְּעָרִים מִן הַפִּנָּה,

מַבָּט בַּת־ יִשְׂרָאֵל.

הַס! בַּתּוֹרָה קוֹרֵא נַעַר,

עִבְרִי חִוֵּר, בָּר כַּסַּהַר,

כַּחוּגָא מְסַלְסֵל הוּא סִלְסוּלִים,

וְאַחֲרָיו — זִמְזוּם רַב שֶׁל עוּלִים,

שֶׁל עֲדַת־ יִשְׂרָאֵל…

1914.

---

בְּמוֹתִי קִבְרוּנִי בַגַּיְא...

מאת

שמעון גינצבורג

בְּמוֹתִי קִבְרוּנִי בַגַּיְא…

לְמַרְגְלוֹת־יַעַר, בְּשִׁפּוּעַ־הַגִּבְעָה;

וּבָאָה כְנַף־רְנָנִים וְהִתְאַבְּלָה עָלַי,

וְיָשְׁבָה שָׁם כָּל יְמֵי אֵבֶל הַ“שִּׁבְעָה”.

אַחַר — לָהּ תָּעוּף לָעַד,

וְהִשְׁאִירָה אֶת קִבְרִי בִּיגוֹנוֹ עֲרִירִי…

וַאֲנִי דֹם אֲבָרְכָה, וּבְלֹא תְנוּפַת־יַד:

שָׁלוֹם הֲיֲי, הֲיִי שָׁלוֹם, בַּת־שִׁירִי! —

וְהָיָה יְגוֹנִי, יְגוֹן

הֲבָנַת־הַכֹּל, לִשְׂשׂוֹן־בָּצִיר חֲרִישִׁי,

כָּאֵזוֹב חֲרִישִׁי: וְנִגַּר שְׂשׂוֹן־

הַבָּצִיר וְחִטֵּא הַשְּׁדֵמוֹת לְמִשְׁעִי —

כִּשְׂרָף זַךְ, שֶׁעֵינוֹ כְעֵין

הַבְּדֹלַח, — וְקדְּשָׁן לְחַיֵּי־אַלְמָוֶת;

וְהִשְׂתָּרְעוּ לְפָנַי הַשְּׁדֵמוֹת הָהֵן

בִּיפִי־עַד לֹא־יִבֹּל שֶׁל יְרַקְרַק־עַצָּבֶת…

וּלְפָנַי הָעוֹלָם כְּמֵאָז

יְצַחֵק בְּאוֹרוֹת וּצְלָלִים עַל דְּשָׁאָיו;

יְעַטֵּר לְרֹאשׁוֹ יוֹם־יוֹם שֶׁמֶשׁ־פָּז —

וְהִזָּה לָעֶרֶב הַדָּם עֲלֵי קְלָעָיו…

לֹא נִרְאֶה לְעֵין אָדָם חַי,

בְּקִבְרִי אֲבָרֵךְ הָעוֹלָם בִּדְמָמָה;

וּמַרְאֵה הַיְרַקְרַק הַבָּהִיר לַגַּיְא

לֹא יִשְׂבַּע לָעַד חוֹר־עַיִן אוֹהֵב־אֲדָמָה…

נאות י’פרנסונוויל, אבגוסט 1914.

---

בַּת־הַתְּכֵלֶת

מאת

שמעון גינצבורג

הִיא אִתִּי גָדָלָה מֵרֵאשִׁית יַלְדוּתִי —

וַתְּהִי לִי בַת־גִּילִי, וַתְּהִי לִי כִרְעוּתִי.

עַל כַּף־עָב רְכוּבָה, וּקְוֻצּוֹת לָהּ זָהָב, —

רְאִיתִיהָ, וְלִבִּי כָאוֹר אוֹתָהּ אָהָב.

וָאֹהַב הִתְפַּרְקֵד בַּגַּן בַּעֲבוּרָהּ,

וְהָעֵף אֶת עֵינַי בְּרוֹם תְּכֵלֶת הֲדוּרָה,

וְאָבֹד, וְעָלֹה בִמְרוֹם־תְהוֹם אֵלֶיהָ

וְשַׂחֵק עַל כַּף־עָב בִּזְהַב־תַּלְתַּלֶיהָ…

וָאֶרְקֹם חֲלוֹמוֹת בִּתְכֵלֶת וְשָׁנִים,

וַתְּפַרְכֵּס בָּהֵמָּה כְּפַרְפָּר רַב־גְּוָנִים.

וְכִי רָמַז אוֹר־כּוֹכָב אֵלַי בִּבְדִידוּתִי —

וָאֵדַע, כִּי הִיא זֹאת נִשְׁקָפָה, רְעוּתִי;

וּבְצִפְצוּף־הַצִּפּוֹר הָעוֹלֶה בַלֵּילוֹת

מִגַּנִּי — שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹל בַּת־הַתְּכֵלֶת.

לֹא גוּף לָהּ כִּי אֶרְאֶה, לֹא דְמוּת־גּוּף כִּי אֵדָע —

אַךְ הָיְתָה בְנַפְשִׁי אַט כְּנָפָהּ חֲרֵדָה.

וָאֶגְדַּל, וַתִּגְדַּל; וְהִיא בַת־הַחֲלוֹמוֹת,

וַאֲנִי בֶן־הַשָּׁפֶל, וְדַרְכִּי — בֵין חוֹמוֹת.

וַתְּהִי אֱמֶת־חַיַּי — בַּשְּׁחָקִים בְּהִלָּם,

וְחַיַּי בַשָּׁפֶל לִי הָיוּ כְצִלָּם.

וְעֵין אִישׁ לֹא פָּקְדָה עֲדַיִן אֶת דְּבִירָי:

הֵם רָאוּ שִׁפְלוּתִי, וְלֹא יָדְעוּ שִׁיר־שִׁירָי.

1914.

---

בַּחֹרֶף

מאת

שמעון גינצבורג

I

לְאִטּוֹ אָתָא עֶרֶב־שְׁחוֹר,

וּצְלָלִים עָבִים נִטּוּ.

חֲרִישִׁי בֹכֶה דְבַר־מָה בִי,

דְבַר־מָה לֹא מָצָא בִטּוּי:

"עַל אֵם־הַדְּרָכִים, בְּדָרְשְׁךָ

אֱלֵי נְתִיב־אֲמִתְּךָ,

עַל מִשְׁעוֹל זָר עָמַדְתָּ —

וַתֵּט אֵלָיו לְאִטְּךָ"…

דֹּם אֵשֵׁב, אַקְשִׁיב: נַפְשִׁי זוֹ,

בַּצָּר, בִּרְתֵת תְּמַלֵּל:

וּלְתִקּוּן, כָּל עוֹד מוֹעֵד יֵשׁ —

תְּשַׁוַּע בִּי, תִּתְפַּלֵּל.

II

רָז לִי: עַל הַכּוֹכָב שָׁם

רְכוּבָה נַעֲרָה,

דְּמוּת־הַהוֹד הִיא — אַךְ כַּיָם

גָּדוֹל צַעֲרָהּ:

מֶרְחָק שֶׁל תַּ"ק שָׁנִים הִיא,

רַעְיָה נוּגָה,

רְחוֹקָה מֶנִּי; וַאֲנִי —

יְעוּד־אֵל בֶּן־זוּגָהּ!

וּבְמַחֲרֹזוֹת כּוֹכְבֵי־אוֹר

הִיא בָדָד מְשַׂחֲקָה,

עַד רוּחָהּ תִּקְצַר — וְלַעֲבוֹר

כָּל רַחֲבֵי־שַׁחֲקָהּ

הָעַיִשׁ תִּרְתֹּם, וְנִשְּׂאָה חִישׁ

בְּמִרְכֶּבֶת־הוֹדָהּ

בְּאַרְצוֹת־אֵל, לֹא דָרַךְ אִישׁ,

לְבַקֵּשׁ דּוֹדָהּ;

וְאוֹצְרוֹת אַהֲבַת־רְתֵת

בְּקֹר־עֲרָבָה

תְּפַזֵּר — וְלֹא יְצַנֵּן אֶת

הָאֵשׁ בִּלְבָבָהּ…

עַד אִם לְמַטָּה, הֵנָה, רַד

מַבַּט־עֵינָה —

וְנִשַּׁר דִּמְעָהּ דֹּם: קִיר־עַד

בֵּינִי וּבֵינָהּ!…

III

אֵיכָה אוּכַל עוֹד וְאַגִּיעַ

אֶל מְרוֹמָהּ?

וְאֶמְצָא עוֹד מְקוֹם יוֹפִיעַ

שָׁם אוֹר־יוֹמָהּ?

אַבְקַת־חַיִּים, אַבְקַת־נֹפֶת

יִשְּׁנָה לְבָבִי,

אָסְרָה כְנָפַי כְּבָר…וּכְתֹפֶת

לִי מִשְׁכָּבִי:

בְּעַד הַפַּרְגֹּד אֶשְׁמַע קוֹלָהּ

בְּעַד עֲרָפֶל —

וַאֲנִי בְצָרָה גְדוֹלָה

וּבַשָּׁפֶל…

אָנָה אֵלֵך וַאֲבַקְּשָׁהּ? —

בִּרְכַּי פָּקוּ,

נַפְשִׁי קְפוּאָה, לֹא־מִתְרַגְּשָׁה.

עוֹלָם לָקוּי…

IV

מְנַמְנֵם לִבִּי קוֹפֵא בַּעֲרֵמוֹת־

מַצְּבוֹת־שְׁלָגִים, —

כִּקְפוֹא עוֹלַם־חֹרֶף לְבֶן־הַשְּׁדֵמוֹת,

כְּבוּל־הַפְּלָגִים.

אַךְ בְּאוֹר־חַמָּה יֵשׁ וְצִפֹּר יְתוֹמָה

נֶעֱצָבֶת

תָּבוֹא, וְזִעְזְעָה בְשִׁירָתָהּ הוֹמָה

מַלְכוּת־מָוֶת…

כַּךְ נִזְדַּעְזַע לִבִּי בִי לְמַגַּע יוֹנָה,

אֲשֶׁר זָנַח:

זֶה מִכְתַּב כַּלָּה רְחוֹקָה, עִם יְגוֹנָהּ

לְרַגְלַי צָנַח…

V

הִנֵּה הִנָּךְ…בִּדְמוּת כְּחֻלַּת־עַיִן נַעֲרָה,

יוֹנַת־אֵלֶם! — הֵן יָדַעְתִּי חִנֵּךְ.

אִם יֵשׁ לַטָּהֳרָה דְמוּת, כְּמַרְאֵךְ מַרְאָהּ;

אַתְּ פְּנִינָה צְנוּעָה הִנֵּךְ.

מִי אַתְּ לִי וּמָה אַתְּ?

לֹא, אַתְּ לֹא יָרַדְתְּ אֵלַי מֵעַל כּוֹכָבִי!

אַךְ, יוֹנָה תַמָּה, קוֹל־הֲגִיתֵךְ בְּדָמִי לָאַט

רָזִים, יִזְכְּרֵם עוֹד לְבָבִי:

לֵילוֹת־אָבִיב הָיוּ, קַלִּים וַהֲדוּרִים,

וְיָצָא לֵב אֶל לֵב בִּתְפִלָּה

עֲדֵי, בְּלִי שְׁאוֹל, הִתְלַכְּדוּ — הוֹי, עֲסִיס־נְעוּרִים!

הוֹי לֵילוֹת־תְּכֵלֶת, תְּכֵלֶת־גִּילָה!…

VI

זֶה כְבָר נִפְרַדְתִּי מֵעִמָּךְ,

יַלְדַּת־תֹּם, זֶה כַמָּה!

מֵעֵבֶר־יָם אַתְּ, תּוֹךְ קַן־אִמָּךְ, —

וְנַפְשִׁי לֹא עוֹד תַּמָּה!

נַפְשִׁי דוֹאֲבָה לְפִגְעֵי

בֹּגֵד־זְמָן בַּחֲשָׁאִי,

וְאַט, אַט עוֹמֵם זִכְרוֹן רִגְעֵי

גִיל עֲרָאִי־פְּלָאִי…

VII

סִלְחִי לִי, אֲחוֹתִי כַלָּה,

יוֹנָה חֲרֵדָה:

נָחָה תַחַת כְּנָפֵךְ קַלָּה

נַפְשִׁי כְבֵדָה.

לֹא, לֹא שִׁקְּרָה לָךְ יְמִינִי

כִּי חִבְּקָתֵךְ:

הֵן הָיִיתִי נָח, כִּבְקִנִּי,

בְּאוֹר־נִשְׁמָתֵךְ…

וְאַת הֶאֱמַנְתְּ לִי שִׁיר־נְעוּרַיִךְ,

וְהִשְׁבַּעְתִּנִי

לְבַל אָסוּרָה מֵאַחֲרַיִךְ —

וַתַּאֲמִינִי!

סִלְחִי לִי, אֲחוֹתִי כַלָּה,

יוֹנָה חֲרֵדָה:

נָחָה תַחַת כְּנָפֵךְ קַלָּה

נַפְשִׁי כְבֵדָה…

VIII

הָס בַּבָּיִת. שֶׁלֶג בַּחֲלַל עוֹלָמִי,

קַר וְלָבָן…

הָהּ הַשֶּׁלֶג! הוּא מְצַנֵּן דָּמִי,

עוֹשֶׂה לִבִּי קַר כָּמוֹהוּ וְנָבוֹן.

עֲרוּגַת־וְרָדַי אֵי־שָׁם נוֹבְלָה בַּעֲוֹנִי

וְקוֹבְלָה: "יְקַר־חַיֶּיךָ עוֹד מְעַט וּתְשַׁכֵּל!,

דּוּמָם וּבְלִי־נוֹעַ אֵשֵׁב לְיַד חַלּוֹנִי,

וּבַשֶּׁלֶג דֹּם אֶסְתַּכֵּל.

1914.

---

דְּבַר נָבִיא

מאת

שמעון גינצבורג

עֵינַי — בָּעֲרָפֶל וְכֻלִּי — כְמוֹ בָאֵד,

כֹּה הִתְהַלַּכְתִּי אִתְּכֶם דּוּמָם וָאֲגַחֵךְ

כָּל הַיּוֹם, וּבְשׁוּבִי לְחַדְרִי בְלֵיל־סְתָו —

הִדְלַקְתִּי נֵר, וְלַהַב שְׁאֵרוֹ אָז יְלַחֵךְ:

וְלַהַב־כְּאֵב אָז יַעֲלֶה וְלִחֵךְ אֶת הַלֵּב,

וּכְמוֹ בִצְבָת מְשֻׁלְהֶבֶת נִתַּן לִבִּי תוֹכִי;

וּשְׁאֵלַת־מְרִי, כְּקַרְדֹּם מוּרָם עַל הַדְּבִיר,

הוֹלֶמֶת אוֹתִי: מִי וָמָה אָנֹכִי? —

וָאֶעֱלֶה לַמִּשְׁכָּב, וְאִתִּי עָלָה — עָשׁ,

וְשָׁכַבְתִּי בְחֶשְׁכַת לֵיל־הַסְּתָו וְעֵינַי פְקוּחוֹת

וְאָזְנִי — לַתּוֹלַעַת: חַיַּי — חֲלוֹם לֹא־בָא

שֶׁל אשֶׁר שָׁלֵם, מְחַכֶּה לִי עַל מֵי־מְנוּחוֹת

בְּסִירַת־צְחוֹר, בִּדְמוּת שֶׁל יַלְדַּת־גִּיל…

בִּשְׁחוֹר־הַלֵּיל קוֹל סוּפה אָז לְאָזְנַי נִשָּׂא

וִילֵיל מֵאַרְצוֹת־הַמַּטְבֵּחַ, עָבַר שָׁם

מַלְאַךְ־מָוֶת אָדֹם אַלְפֵי מִיל בְּטִיסָה…

וּמִמֶּרְחַק־עָבָר פֶּלְאִי בָאָה דְמוּת

עֲטוּפָה שְׁחוֹרִים — יִרְמְיָה הַנָּבִיא,

וַתְּהִי כִתְמוּנַת־אֵשׁ בְּמִסְגֶּרֶת עָבֵי־לֵיל;

וָאֶשְׁמַע דְּבָרוֹ בְחֶשְׁכַת לַיְלָה זֶה הַסְּתָוִי:

"הִנֵּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי אֲנִי הוֹרֵס, וְאֵת

אֲשֶׁר נָטַעְתִּי — וְאַתָּה תְבַקֵּשׁ לְךָ גְדוֹלוֹת?"…

וָאוֹרִיד רֹאשׁ, מְבֻיָּשׁ…וְסַעַר קָם בִּילֵל

וַיִּשָּׂאֵנִי, כְּשֵׂאת דַּק־אָבָק, עִם הַקּוֹלוֹת…

ניו־יורק, סתיו 1914

---

נדָּחָה

מאת

שמעון גינצבורג

I

חָמַקְתָּ מֶנִּי — וְלָמָּה לִי נִרְאֵיתָ?

וְלָמָּה בְחִיר־לְבָבִי לְךָ קָרָאתִי בוֹ־בָרֶגַע?

הָיִיתִי יַלְדָּה, קָט וּמְלֵא־אוֹר לִבָּהּ־בֵּיתָהּ —

עַד אוֹר־פָּנֶיךָ בּוֹ רִאשׁוֹנָה נָגַע…

רִאשׁוֹנָה אָז פָּגַעְתִּי בְךָ — וּכְבָר יָדַעְתִּי:

לִתְעוּפַת עֵינְךָ־אוֹר מִלִּבִּי נָשְׁרוּ שִׁבְעַת הַחוֹתָמוֹת,

וּבְיָדְךָ פָּרוּז הוּא; כִּי לְךָ נִתַּתִּי,

אֲדוֹנִים קָשֶׁה, וְאֵין לִי עוֹד מִלְּבַדְךָ עַל אֲדָמוֹת…

וְכָל הַדֶּרֶךְ אֶל בֵּית־אִמִּי, כָּל הַדֶּרֶךְ שִׁירַת־גִּילִי אָרְכָה,

כִּי דְמוּתְךָ בְּמַחֲבוֹא־לִבִּי — כִּדְמוּת מַלְכִּי בַמִּסְגָּרֶת;

כִּי שִׁכְּרַנִּי תוֹר־הַזָּמִיר, כִּי רֵיחָנִית שִׁטָּה פָרְחָה

וְטָבְעָה בְשֶׁלֶג־צִיצִים, בְּקֶצֶף תְּנוּבָה וַעֲתָרֶת.

II

בְּתוֹר־הַזָּמִיר, בְּעֵת רֵיחָנִית שִׁטָּה פָרְחָה —

בְּשֶׁלְּךָ דִמְעָתִי בָאָה, דוֹד־לְבָבִי:

כִּבְחַג־שָׁבוּעוֹת חַמָּה גְדוֹלָה, טוֹבָה זָרְחָה;

בִּפְרָחִים לְבָנִים, רֵיחוֹ נָתַן נָוִי;

מְקֻשָּׁט חִכָּה לְךָ בְּכָל תֹּם חֲלוֹמוֹתָיו,

בִּכּוּרֵי־פְרִיחוֹת וְרֹךְ־אֲבִיבִים לְךָ לְהָבִיא;

כָּל־מְאוֹרוֹת־לִבִּי לְךָ הִדְלַקְתִּי, כָּל־שִׁמְשׁוֹתָיו —

אַךְ אַתָּה, מַלְכִּי, לֹא פָקַדְתָּ אֶת נָוִי…

כָּל נִיב בִּי, כְּמוֹ נִים־כִּנּוֹר, אַחַד־אֶחָד נִתָּק,

וְכָל נִיד לְחַבֵּק יָדְךָ אַחַד־אֶחָד גָּוָע.

וְכִי נִתְּקוּ נִימַי, לֹא יָדַעְתָּ: לֹא שָׁלַחְתִּי לְךָ כָּל פִּתָּק,

אַךְ בְּלִבִּי קֹר הִרְגַּשְׁתִּי, כְּמוֹ נֵר אַחֲרֵי נֵר בִּי כָבָה…

III

בְּתוֹר־הַזָּמִיר, בְּעֵת הַשִּׁטָּה פָרְחָה —

בָּכִיתִי עַל כִּי לֹא צָחַקְתִּי, בְּחִיר־לְבָבִי;

וְעִם בּוֹא סְתָו וְעֶרְיָה — אֶת הַקָּרְחָה

בָּכִיתִי לַיְלָה־לַיְלָה עַל מִשְׁכָּבִי.

רְאִיתִיךָ פַּעַם בְּפַעַם. מִקָּרוֹב רְאִיתִיךָ,

וְאַתָּה כְמוֹ רְאִיתַנִּי — וְלֹא רָאִיתָ…

אֲזַי כָּל־כָּךְ שְׂנֵאתִיךָ, שְׁאוֹל שְׂנֵאתִיךָ:

בַּלֵּילוֹת אַתָּה לֹא בָכִיתָ!

מִקָּרוֹב רְאִיתִיךָ —

אַךְ עֵינְךָ אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה הָיְתָה רְחוֹקָה,

וָהִיא — קִיר־חוֹמָה רָם וְתָלוּל…וְכִי, לְהַעְפִּיל וְלַעֲלוֹת, תְּפַשְׂתִּיךָ —

נָפַלְתִּי מִמְּרוֹם־קִיר בִּצְעָקָה אִלְּמָה, אַךְ שָׁמַיִם בּוֹקְעָה.

IV

וְיֵשׁ אֲשֶׁר רְאִיתִיךָ חִוֵּר, רַב־עֱנוּת וְעָגוּם

(מַבָּטִי אִלֵּם שָׁאַל: מַה־לְּךָ, חַיֵּי־לְבָבִי?), —

וְעַל כִּי בְּמַשֶּׁהוּ עוֹלָמְךָ, הֵיכַל־קֹדֶשׁ, פָּגוּם

אָז שַׁבְתִּי וּבָכִיתִי, פּוֹתָה, עַל מִשְׁכָּבִי…

וַאֲנִי חַלָּשָׁה, וְרַק מַבָּטִי רוֹדֵף אֶת מַבָּטְךָ,

כִּי כָלְתָה לְטִפַּת־רַחֲמִים נַפְשִׁי הַנַּהֲלָאָה;

אַךְ כֹּה יְבֵשָׁה עֵינְךָ! וְדִמְעָה בְנַפְשִׁי חוֹלָה קָדְחָה,

וּכְנָחָשׁ־שָׂרָף מִמְּאוּרָתָהּ לֹא יָצָאָה…

V

אַךְ הָעֶרֶב, בְּתוֹךְ הַקָּהָל, לְיַד רַעְיָתְךָ, אוֹתְךָ

רָאִיתִי, וְהִנֵּה עֵינְךָ קָרָה־רֵיקָה כָּלָה:

וָאֵדַע פִּתְאֹם, כִּי אָבַדְתָּ לִי בְחַיֶּיךָ כְּמוֹ בְּמוֹתְךָ, —

וְנַפְשִׁי שָׁבָה לִמְנוּחָתָהּ, מְנוּחַת חֶלְקָה מְקֻלָּלָה.

וְּחוּצָה כִי יָצָאתִי — כּוֹכְבֵי־חֹרֶף נוֹצְצוּ מַה־קְּרִירִים,

וּכְמוֹ אַגָּדָה רְחוֹקָה נִדְמְתָה הַחַמָּה;

וְאָנֹכִי מַתִּי, וְנִקְבַּעְתִּי בְּתוֹךְ כּוֹכָבִים קָרִים־בְּהִירִים,

וְזֶה כְבָר, לִפְנֵי רִבּוֹאוֹת־שָׁנִים, שִׁירַת אשֶׁר חַם נָדַמָּה.

נובמבר, 1914.

---

בְּמַבּוּל־הַדָּם

מאת

שמעון גינצבורג

I. אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיעַ…

א

הֲשָׁבוּ יְמֵי נֹחַ? יוֹם חשֶׁךְ וּזְוָעָה,

כַּמְּלוּנָה הָעוֹלָם מִתְנוֹדֵד…

נִסְתַּלְּקוּ שְׁמֵי־תְכֵלֶת — וַאֲפֵלָה נוֹרָאָה

בַּנֶּפֶשׁ: אֵין אֵל, וּבִמְלוֹא תֵבֵל נָאָה

קוֹצֶרֶת קְצִיר־דָּם חֶרֶב־שׁוֹדֵד,

וְהָיָה לְיָם דָּמִים…וּפָרַץ אוֹקְיָנוֹס

חָק־עוֹלָם, וְשָׁטַף יַבֶּשֶׁת;

שָׁם עוֹפְפוּ, עוֹפְפוּ יוֹנִים לְבָנוֹת —

וְטָבְעוּ בְּמַבּוּל־הַדָּם בְּאֵין מָנוֹס,

וְלֹא נִרְאֲתָה בֶעָנָן הַקֶּשֶׁת…

ב

עַל פְּנֵי הָאוֹקְיָנוֹס, תְּהוֹם תֹּהוּ־וָבֹהוּ,

צָף כִּדְמוּת רֹאשׁ, בְּהוֹד נוֹרָא…

הֲתַנִּין הוּא מְפַלֵּס לוֹ דֶרֶךְ? הֲלוֹ הוּא?

אִם אֵל הוּא, לֹא נִרְאָה בָאָרֶץ כָּמֹהוּ, —

לָעוֹלָם חֲדָשָׁה הִיא בְשׂוֹרָה?

תְּהוֹם תַּחְתָּיו נֶאֱנָקָה, כַּיּוֹלְדָה בַצִּירִים;

לְפָנָיו רָץ נָתִיב, כבָּזָק…

מִשְׁבָּרִים מִתְגָעֲשִׁים, צֹוְחִים אַדִּירִים —

וּכְמַרְאֵה־יָד תַּךְ עֲלֵי רַעֲמוֹת־כְּפִירִים,

אַף יַרְעִים קוֹל אַדִּיר וְחָזָק:

ג

"הִנֵּהוּ! מֵחָדָשׁ בָּא אֵל, אֲבִי־עַד!

אֲשֶׁר הֶאֱמִין בַּדּוֹרוֹת

וַיְבָרְכֵם עִם חֲשֵׁכָה, כִּי שֶׁמֶשׁ־יָהּ רַד:

צְאוּ, בָנַי, וּמִשְׁכוּ בָאֹפֶל אַט־אַט

מִלִּבְּכֶם הַמְּאוֹרוֹת…

"וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ, כִּי לֹא אָרְכוּ הַיָּמִים

וְהֵמָּה מִלֵּב מָשְׁכוּ שְׂטָנִים,

וַיְמַלְּאוּ הָאָרֶץ חֲמָסִים וְדָמִים

חוֹתְרֵי אָשְׁיוֹת־עַד, יְסוֹד מוּסַד־עוֹלָמִים, —

וַיּוֹפַע בַּדָּם, נוֹרָא־הוֹד, כְּמִלְּפָנִים!"

II. תְּפִלָּה

אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל! חוּסָה־נָא עַל עַמְּךָ,

זֶה עֵץ מַטָּעֲךָ,

מֵאָז מַשָּׂאוֹ אַתָּה וְהוּא מַשָּׂאֲךָ!

כִּי שְׁנוֹת אֲלָפִים נָשָׂא אֶת זַעַמְךָ

אֶל קַצְוֵי־יָם רְחוֹקִים, וְנָעֲרוֹ לֹא יָכֹל.

וַיְהִי כָל תַּנִּין אַכְזָר וְכָל רֹאשׁ־פְּתָנִים רָכוּב

עֲלֵי אִילָנְךָ שָׂרוּף, אֶל כָּל מָקוֹם סָחוּב —

וְכָל שָׂטָן, עִם כָּל שֵׁד, עַל גַּבּוֹ יָצְאוּ בְמָחוֹל…

וַתִּמְעַט זֹאת בְּעֵינֶיךָ — וְעוֹד מִזֶּה דַלֹּנוּ:

וּלְקוֹלוֹת מְחוֹל־הַשֵּׁדִים, בְּשָׁעָה זוֹ יָרֹנּוּ,

אַף אָנוּ חֲלוֹם שְׁלוֹם־עַד, דְּבַר נְבִיאֲךָ, שָׁכַחְנוּ!

בִּמְצוּקוֹת־שְׁאוֹל, כַּיוֹם

שָׁכַחְנוּ אַף אֶת שִׁיבָתֵנוּ לַחֲלוֹם —

וּבְלִי חֲלוֹמֵנוּ גֵאֶה מִי וָמָה אֲנַחְנוּ?

רְאֵה, הָעוֹלָם מִנִּי רָע כְּבָר עָיֵף,

מִתְבּוֹסֵס הוּא בְדָמוֹ; וְהָעֲרָפֶל זָעֵף —

כִּזְעֹף בָּאֵד, בְּסוֹף־לַיְלָה סְתָוִי, עֵץ וָשִׂיחַ —

לִפְנֵי עֲלוֹת הַשַּׁחַר שֶׁל יְמוֹת־מָשִׁיחַ;

וּגְדֹלָה כֹּה הַשָּׁעָה — וְאָנוּ כֹה קָטֹנוּ!

יָרַדְנוּ מִנְּכָסֵינוּ, וְאַף מֵחֲלוֹמוֹתֵינוּ…כֹּה דַלֹּנוּ!

וְלֹא נִרְאוּ עִקְבוֹת מְשִׁיחֵנוּ, שַׂר־הַשָּׁלוֹם —

וְאֵיךְ יוּכַל יַצְמַח מְשִׁיחוֹ דוֹר לֹא־חָלָם? —

אַךְ אִם זֹאת לֹא אָבִינָה,

בְּעַמְּךָ, אֱלֹהֵי־יִשְׂרָאֵל, אַאֲמִינָה:

כַּחֲלוֹף לְפֶתַע כּוֹכַב־שֵׁבֶט לָאֲדָמָה,

מִיַּעֲקֹב כּוֹכַב־פִּתְאֹם יִדְרֹךְ עוֹד — וּפָתַר

הַחִידָה לְכָל בָּשָׂר:

לָמָּה דוֹרֵי־דוֹרוֹת מֵתוּ? חָיוּ לָמָּה?…

III. וְיָצָא חֹטֶר…

וְיָצָא חֹטֶר רַךְ מִגֶּזַע יִשַּׁי עַתִּיק —

וְנִמְשַׁךְ אֶל הַשֶּׁמֶשׁ וְאַרְצָה שֶׁמֶשׁ יַעְתִּיק

וְהֶעֱלָה אֶת הָאָרֶץ מְעַט־מְעַט שָׁמַיְמָה.

וְעָיְפוּ עַם וְעַם מֵרָע וְשֶׁפֶךְ־דָּמִים.

וְעַל קִבְרוֹת חַלְלֵי־גוֹג־וּמָגוֹג יִפְרְחוּ רִבּוֹאוֹת פְּרָחִים מְאָדָּמִים.

וְהִשְׁתַּחֲווּ עַם וְעַם לָהֶם בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה — וְעָלוּ יְרוּשָׁלַיְמָה

לְהִשְׁתַּחֲווֹת לַאֲדֹנָי, אֵל חַי וּמְצַוֶּה חֲיוֹת…

וְכָל הָאָרֶץ — כְּאֵשֶׁת־נְעוּרִים רַכָּה וַעֲדִינָה,

שֶׁבְּחֶטְאָהּ כּוֹס־פֻּרְעָנוּת שָׁתְתָה אַף מָצְתָה הַכּוֹס

וְעַתָּה כֻּלָּהּ זַכָּה הִנָּהּ —

לִפְנֵי בֵית מִקְדַּשׁ אִישָׁהּ תַּעֲמֹד, אַט־אַט מִתְדַּפֶּקֶת

וְכֻּלָּהּ רְתֵת: הֲיַכִּירֶנָהּ עוֹד לְטוֹבָה? וְכֻלָּהּ רְתֵת־צִפִּיָּה…

אֲזַי בְּמַפְתֵּחַ־זָהָב, הוּבָא בְיַד אֵלִיָּה,

שֶׁכֻּלּוֹ אוֹר כְּאוֹר הַחַמָּה הַמַּבְהֶקֶת,

מָשִׁיחַ, כֹּהֵן גָּדוֹל לְאֵל עֶלְיוֹן, יִפְתַּח בֵּית־הַקֹּדֶשׁ —

וְנִגְלָה לָהּ לָאָרֶץ כְּמַרְאֵה סַהַר בְּסֵתֶר־עָבִים בְּסוֹפֵי־חֹדֶשׁ,

לֵאמֹר: כֹּה חַיַּיִךְ הָיוּ…

אַחַר — וְנִקְרָע מָסָךְ לְאַט־לְאַט וְרָאוּ

כָּל בָּאֵי־תֵבֵל אָז בִּפְרֹץ אוֹר חָדָשׁ, בָּהִיר,

אוֹר שֶׁבַע שְׁמָשׁוֹת, אֱלֵי עוֹלָם, עַתִּיק־צָעִיר — —

וּלְרַעְיָה תַמָּה אֵל בְּאַהֲבַת־עוֹלָם פָּנָיו יָאִיר.

וְיָדְעוּ אָז הַכֹּל, כִּי לֹא לְחִנָּם נְבִיאֵי־עֶלְיוֹן חָיוּ,

מְצַוֵּי דְבָרָם לְעָתִיד, דְּבַר שַׁלִּיטִים —

וְלֹא לְחִנָּם הָיוּ בְחֶשְׁכַת־עַד קְבַרְנִיטִים.

דצמבר, 1914.

---

עַל הַשֶּׁלֶג צְלָלִים...

מאת

שמעון גינצבורג

עַל הַשֶּׁלֶג צְלָלִים, עַל הַשֶּׁלֶג אוֹרוֹת.

אוֹרוֹת טוֹבוֹת! מְנַחֵם גִּילָן

לִבְנֶה קְפוּא־הַחֹרֶף, שְֹבוּי רִשְׁתּוֹתָיו.

בְּדִמְעוֹת־אוֹרָה בוֹכֶה אִלָּן.

דְּמָעוֹת לוֹ — נְטִיפוֹת־אוֹר; וְטוֹב לוֹ, טוֹב לוֹ:

קְלִפָּה הִתְפּוֹצָצָה,

נִתְּקוּ כְבָלִים כְּפוּיִם עַל לְבָבוֹ צָעִיר —

וּתְפִלָּתוֹ אֵל־הַתְּכֵלֶת, תְּכֵלֶת־אָבִיב, רָצָה.

עַל הַשֶּׁלֶג צְלָלִים, עַל הַשֶּׁלֶג אוֹרוֹת.

אוֹרוֹת צוֹחֲקוֹת! מְרַחֲמוֹת בְּהִלָּן

לִבְנֶה תָּפוּשׂ בְּכַבְלֵי־חֹרֶף, קְפוּא־הֶעָבָר…

תּוֹךְ מַרְגָּלִיוֹת שֶׁל אוֹר מַשְׁחִירוֹת בּוֹכֶה אִלָּן.

עַל שֶׁכָּל הַחֹרֶף שִׁרְיָה בְּעַד שְׁמֵי־תְכֵלֶת

וּבְעַד אוֹר חָצָצָה:

בּוֹכֶה עַל שֶׁבְּלִי יִסּוּרִים אֵין הַאשֶׁר נִתָּן,

עַל שֶׁאַחֲרֵי קִפְאוֹן־מָוֶת שׁוּב אוֹר־חַיָּיו מָצָא…

1915.

---

בְּלֵיל־נִיסָן

מאת

שמעון גינצבורג

אָנֹכִי הוֹלֵךְ, בָּדָד הוֹלֵךְ,

בְּעוֹלַם־לַיְלָה זֶה נְפִיל־אוֹרֵחַ.

דְּמוּת אָדָם בַיָּרֵחַ, הוּא הַמּוֹלֵךְ,

בְּשִׁלְגֵי־עָבִים רוֹחֵץ כֶּתֶר־קְסָמָיו

בְּקָרַת לֵיל־הַתְּכֵלֶת, אַף זוֹרֵחַ

עַל חִוְרַת פָּנָיו וְעַל כָּל כְּתָמָיו,

פְּגָמָיו…

וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ, בְּאֵין מַטָּרָה הוֹלֵךְ.

אוֹר הַיָּרֵחַ

דֹּם נוֹפֵל, דֹּם זוֹרֵחַ

עַל חִוְרַת־פָּנַי וְעַל כָּל כְּתָמַי,

פְּגָמַי…

אָנֹכִי הוֹלֵךְ, עַמּוּד שֶׁל זִכְרוֹנוֹת,

מַחֲרֹזֶת יָמִים־תְּפִלּוֹת וְלֵילֵי־שְׁחוֹר — עֲוֹנוֹת,

חוּט חַי שֶׁל תְּפִלּוֹת וַעֲוֹנוֹת.

לְבָבִי — קַן אֱמוּנָה טְהוֹרָה

וּמְאוּרַת־כָּחַשׁ:

אָנֹכִי — קְצָתִי יֶלֶד, קְצָתִי נָחָשׁ.

אָנֹכִי הוֹלֵךְ, וְנַפְשִׁי — כּוֹס שֶׁל דִּמְעוֹת־אוֹרָה.

וְנַפְשִׁי — טוֹבְלִים בָּהּ שׁוֹשַׁנִּים

בַּטָּל תּוֹךְ גְּבִיעֵי־זָהָב קְטַנִּים.

אָנֹכִי הוֹלֵךְ, וְנַפְשִׁי — בְּאֵר עֲמֻקָּה, שְׁחוֹרָה,

בָּהּ דִּמְעַת־שְׁאָגָה, מִבְּאֵר־שַׁחַת

שְׁאוּבָה, בְּלִי־חֲדֹל רוֹתַחַת…

הַלַּיְלָה שׁוֹקֵט, וְעוֹלַם־לַיְלָה שׁוֹקֵט

עַל תְּכֶלְתּוֹ וְעַל קָרָתוֹ.

בְּנַפְשִׁי נָגְעָה רַכָּה אֲפֵלָתוֹ,

וּכְאֵבָהּ נָדַם בָּהּ, הָאָנוּשׁ וְהַיּוֹקֵד…

הַס! נוֹפֵל מִן הַשֶּׁכֶם מַשָּׂא הַיִּסּוּרִים וְהָעֲוֹנוֹת.

לְרַגְלַי צְלָלִים דַּקִּים נוֹפְלִים —כַּחֲבָלִים מֵעָלֶיהָ

הַנֶּפֶשׁ פָּרְקָה — נוֹפְלִים, צוֹנְחִים לְרַגְלֶיהָ…

וְאֶרֶג זַךְ וְקַל שֶׁל קְסָמִים וְדִמְיוֹנוֹת,

וּטְוִי־חֲלוֹמוֹת רַךְ וּמְעוֹדֵד,

אֶת הַלֵּבָב מְצוֹדֵד,

אֶת נַפְשִׁי יִשָּׂא הָלְאָה־הָלְאָה,

מַעְלָה־מַעְלָה…

אָנֹכִי הוֹלֵךְ, מִגּוֹרָלִי אַט בּוֹרֵחַ,

בְּעוֹלַם־לַיְלָה זֶה נְפִיל־אוֹרֵחַ,

עַל כָּרְחִי כִּי לְכַאן הוּרַדְתִּי…

כֹּה אֵלְכָה אָשׁוּב לִי אֶל בֵּיתִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי:

אֶל שִׁלְגֵי־עָבִים…

מַלְבִּינִים הֵם וְנִצָּבִים,

כְּהַלְבִּין בְּלֵיל־הַקַּיִץ, בְּאוֹר־יָרֵחַ,

לְעֵין נוֹסֵעַ עָיֵף, בָּתֵּי־כְפָר גַּמָּדִים

נִרְדָּמִים כְּלִילֵי־זֹךְ, מְסֻיָּדִים…

שָׁלוֹם לָכֶם! אֲלֵיכֶם, עָבֵי־שֵׁשׁ, בְּנֶפֶשׁ שְׂמֵחָה

הַבַּיְתָה אֲנִי הוֹלֵךְ…

וּדְמוּת הָאָדָם בַּיָּרֵחַ, הוּא הַמּוֹלֵך;,

עוֹד כֶּתֶר־קְסָמָיו רוֹחֵץ אַט, כְּעַל הַבְּרֵכָה,

בְּשִׁלְגֵי־עָבִים…

מרץ, 1915.

---

דְּשׁוֹ

מאת

שמעון גינצבורג

דְּשׁוֹ הוּא הַכּוּשִׁי. עַל מַטְאֲטוֹ נָטוּי,

כְּזֹהַר־הַמַּעֲרָב פָּנָיו מֹרָטוּ,

כְּצֶמֶר־הָאַיִל תַּלְתַּלָּיו, וְהוּא

עָמַד מִטַּאטֵא בִשְׁעַת־שְׁקִיעָה זוּ.

עֵינָיו — לַמֶּרְחָק, וּפָנָיו עֲגוּמִים.

מְלוֹא בֵית־הָאֹכֶל — צֵל, עֶצֶב דִּמְדּוּמִים:

צוֹפִים בַּחַלּוֹן, חֲרִישִׁיִים, הֵם,

תּוֹהִים, כִּילָדִים בְּיַעַר: אֵי אֵם?

דֹּם אֵשֵׁב, אַבִּיט בּוֹ:כּוּשִׁי, הָהּ כּוּשִׁי!

חֲלוֹמְךָ — חֲלוֹמִי, יֵאוּשְׁךָ — יֵאוּשִׁי.

הַגֶּד־נָא, דְשׁוֹ: מִי אַתָּה — וָמָה?

אֵי מִזֶּה הִנְּךָ? וּלְאָן אַתָּה בָא?

שֶׁמָּא תִּתְגַּעְגַּע עַל נוֹף כּוּשׁ הָרְחוֹקָה,

אֶרֶץ בָּהּ חַמָּה לְעוֹלָם אֵין שׁוֹקְעָה?

גּוּפְךָ, שְׁחוֹר־שַׁיִשׁ, לָהּ יַעֲרֹג דֹּם —

כַּחֲרֹג נַפְשִׁי אֶל נוֹפִי כַיּוֹם?

שֶׁמָּא גַעְגּוּעִים, כִּצְבָת, תָּקְפוּ אוֹתְךָ

עַל כְּפָר בַּדָּרוֹם, — שָׁם אִמְךָ, אֲחוֹתְךָ?

אוֹ בִּשְׁעַת־עֶצֶב תְּבַכֶּה מוֹת אָח

עַל מִזְבַּח־לִינְטְשׁ? הוֹי דְשׁוֹ, אָחִי הַדָּךְ!…

הֵן הִכַּרְתִּיךָ זֹאת פַּעַם רִאשׁוֹנָה —

וְנַפְשִׁי מִנַּפְשְׁךָ רְחוֹקָה וְשׁוֹנָה;

אַךְ בֵּין־הַשְּׁמָשׁוֹת, בִּשְׁעַת־תְּהִיָה זֹאת,

נִפְגְּשׁוּ עֵינֵינוּ — וְנִפְקָחוּ לִרְאוֹת:

אַחִים אֲנַחְנוּ, בְּחוּט נֶעְלָם קְשׁוּרִים:

אָב אֶחָד לָנוּ, וְאוֹתָם יִסּוּרִים;

וְאֶחָד הַגּוֹרָל לְבַקֵּשׁ וּתְעוֹת

עַד מְצֹא אִישׁ אָחִיו — בַּשַָּׁעָה הַזֹּאת.

נובמבר, 1915.

---

אַלְלַי, אָחִי...

מאת

שמעון גינצבורג

אַלְלַי, אָחִי, כִּי לְבֵנִים כֻּלָּנוּ

בְּיַד אֶחָד בַּנָּאִי,

הָעֹשֶׂה לוֹ מִשְׂחָק בְּטִיט: דַּם נַפְשֵׁנוּ —

וְהַבִּנְיָן עֲרָאִי.

כֹּה נַחֲלֹם אִישׁ־אִישׁ אֶת חֲלוֹמוֹ הַיָּפֶה —

וְלֹא שָׁלֵם, לֹא שָׁלֵם!

וּבְעוֹד הַכֹּתֶרֶת לַהֵיכָל נְשַׁכְלֵל —

הַהֵיכַל יֵעָלֵם…

וְקִנֵּאתִי בְּלִבְנַת־הַחֵמָר, הַשְּׁקוּעָה

בִּמְנוּחָה בַחוֹמָה,

וּבְאִזְמֵל־הַצַּעַר, מְסוֹס־לֵב, הִיא לֹא תַרְגִּישׁ —

כְּאֵב נֶפֶשׁ־הָאָדָם הַהוֹמָה…

נובמבר, 1915.

---

אַתְּ

מאת

שמעון גינצבורג

אַתְּ יָפְיִי.

אַתְּ — תְּמוּנָה רַבַּת־זֹהַר, קְדֻשָּׁה, שֶׁצִיַּרְתִּי

בְּיוֹם רְאוֹתִי אוֹר, בָּרֶגַע בּוֹ נוֹצַרְתִּי.

לִזְמָן מֵאִתִּי תְּמוּנַת־קָדְשִׁי חַיִּים שָׁלֲלוּ,

וְהִנֵּה, כְּלִסְטִים בַּעֲלֵי־תְּשׁוּבָה,

הֵשִׁיבוּ אוֹתָךְ לִי, אֲהוּבָה —

וִירִיעַת־עֶדְנִי בְּתוֹךְ עֵינַיִךְ שׁוּב לְפָנַי גָלֲלוּ…

וּפְגָמִי אַתְּ.

אֲנִי לֹא כְּרוּב כְּלִיל־יֹפִי; נְפִיל אֲנִי מִלֵּדָה.

כֹּה עָרְפִּי קָשֶׁה, וְנַפְשִׁי כֹּה רוֹעֵדָה.

רַב זָהָב טָהוֹר בְּלִבִּי, וְרַב בּוֹ גַם הַבְּדִיל,

וְהַגִּיל מִשְׁתַּפֵּךְ שָׁם בְּקִינָה…

וּבוֹ, כְּשֶׁמֶשׁ־בָּצִיר בְּלֵב־הַבְּרֵכָה, אַתְּ, עֲדִינָה

וְנוּגָה, לִי נִשְׁקַפְתְּ! כָּמוֹנִי — כְּרוּב־נְפִיל.

תִּקְוָתִי אַתְּ.

מָאַסְתִּי כֹה בַּחַיִּים, חַיֵּי־מְתִים נֶאֱלָחִים;

וְלִבִּי בָחַן כְּבָר וַיֵּדַע כָּל הַדְּרָכִים.

אַךְ עוֹד שְׁבִיל־אַהֲבָה לִי לֹא נִגְלָה — יָחִיד שְׁבִיל.

זֶה נָתִיב בִּמְרוֹם־תְּכֵלֶת, תֵּדָעֶנּוּ יוֹנָה

וְאֶל גַּנֵּי־עֵדֶן לֹא־נֶחְקָרִים יָבִיא לָאַחֲרוֹנָה.

כַּנֶּשֶׁר אָטוּשׂ בִּשְׁבִיל־רוֹם אַחֲרַיִךְ, יוֹנַת־גִּיל!

וְאַתְּ יֵאוּשִׁי.

קָרָאתִי כְבָר בְּעֵינַיִךְ אֶת גְּזַר־דִּינִי.

בַּעֲבוֹתוֹת אַהֲבָה גְדוֹלָה, פְגוּמָה אֲסַרְתִּנִי.

לִמֻּדַּת־אֶרֶץ אַתְּ, וְלֹא עוּף נַגְבִּיהַּ. אַתְּ יֵאוּשִׁי!

אַךְ כֹּה יָקַרְתְּ לִי. וְלוּ בְּצִפָּרְנַיִךְ קְטַנּוֹת

קָרַעַתְּ לִבִּי — אָשְׁרִי רַב מִתַּנּוֹת…

הֵא לִבִּי, נַעֲרָה, הֵא! אַךְ בּוֹאִי. חוּשִׁי, טוּשִׁי!

נובמבר, 1915.

---

בָּבוּאָה

מאת

שמעון גינצבורג

בָּבוּאָה יֵשׁ, קְבוּעָה בְנִשְׁמַת־נִשְׁמָתִי:

בָּבוּאָתֵךְ.

מִדֵּי תָּבוֹאִי, הִיא תִנְהַר אַף תִּצְהַל

לִקְרָאתֵךְ.

מִדֵּי תְאַחֲרִי, דּוּמָם הִיא תוֹחִיל

בְּהִלָּהּ;

מִדֵּי תִתְרַחֲקִי, תֵּצֵא אַחֲרַיִךְ

בִּתְפִלָּה.

וְהִיא טְהוֹרָה, בָרָה — כְּבָבוּאָה שֶׁל חַמָּה

חַכְלִילִית;

טְהוֹרָה מִכֶּתֶם, מִצֵּל שֶׁל מַחֲשָׁבָה

אֱוִילִית.

בְּדֹלַח — מִסְגֶּרֶת לָהּ, וְהִיא כְמוֹ מַרְאָה

מַבְהִיקָה;

שָׂטָן לֹא יִשְׁלֹוט בָּהּ, וְכָל יַד בָּהּ שְׁלוּחָה —

אַרְחִיקָהּ.

אַחַת רַק אִירָא: יַד קְטַנָּה, עֲנֻגָּה

וְלֹא־זְהִירָה —

פֶּן בְּשָׁעָה רָעָה הִיא תִפְגֹּם בִּדְמוּתֵךְ

הַמְּאִירָה.

יָד זֹאת לֹא אַחַת וּשְׁתַּיִם נָשַׁקְתִּי:

הָהּ יָדֵךְ!..

וְכִי לֹא תִזָּהֲרִי, בִּתִּי, אָן אָבוֹא

בִּלְעָדֵךְ?

דצמבר, 1915.

---

הַנַּעֲרָה הַזֹּאת

מאת

שמעון גינצבורג

הַנַּעֲרָה הַזֹּאת, עִם הַצְּחוֹק הַמְּבַעְבֵּעַ,

דַּקַּת־הַגִּזְרָה כַגִּבְעוֹל וּזְקוּפַת־הַקּוֹמָה:

אֵין זֹאת כִּי מֵאִיר וְזָקוּף כָּזֶה גַם חֲלוֹמָהּ.

הַנַּעֲרָה הַזֹּאת, בִּמְעִיל־תְּכֶלְתָהּ הֶחָמִיד,

כְּמוֹ צִפּוֹר־עֵדֶן כְּחַלְחַלָּה־שְׁחַרְחוֹרָה וְנָאוָה:

אֵין זֹאת כִּי דוֹמָה לָהּ בְּזָהֳרָהּ שִׁירַת־לְבָבָהּ.

הַנַּעֲרָה הַזֹּאת — כְּנַף־רְנָנִים נַעֲלָסָה

פֹה יָרְדָה וְעָמְדָה בַלָּאט עַל הַנְּיָר;

וְנִדְמָה לִי: הוּא בְגִיל פָּתַח וָשָׁר…

יאנואר, 1916.

---

הַמַּנְגִּינָה הַמְבַשֶּׂרֶת

מאת

שמעון גינצבורג

אָנֹכִי טֶרֶם עוֹד יָדַעְתִּי כִּי תָבֹאִי,

וְטֶרֶם עוֹד שֵׁעַרְתִּי, כִּי אַתְּ חַיָּה, —

אֵלַי מַנְגִּינָה רְחוֹקָה חֶרֶשׁ הִתְקָרָבָה,

וְנַפְשִׁי הִתְנֶעָרָה — לִקְרַאת רַעְיָה.

מְנַמְנֶמֶת הָיְתָה אָז, בְּכָל עֵת כַּמִּתְעַלֶּפֶת,

כְּכִנּוֹר יָתוֹם תַּחַת אֶצְבְּעוֹת־יַד זָרִים

עַל כָּרְחָהּ נְגִינוֹת קְטַנּוֹת, זָרוֹת לָהּ, פּוֹרֶטֶת —

עַד בּוֹא הַקּוֹל מִמֶּרְחַק־הַסְּתָרִים,

כְּהֵד מְבַשֵּׂר סַעַר, בְּעִמְקֵי־יַעַר נוֹפֵל.

וְהִזְדַעַזְעוּ בְשִׁיר שֶׁל סַעַר כָּל אֲרָזָיו…

וְנַפְשִׁי פָרְצָה, כְּמוֹ הַצִּפּוֹר דְּרוֹר הֵרִיחָה,

כָּל רְשָׁתוֹת שֶׁל נְגִינוֹת־כָּזָב.

וּבְעוֹד עַל בִּרְכֵּי יַלְדָּה תַמָּה רֹאשִׁי נִשְׁעָן,

וּבְרֶשֶׁת־שַׂעֲרוֹתֶיהָ כֻּלִּי תָפוּשׂ, —

לְפֶתַע יָדָהּ־זֹךְ לָחַצְתִּי עַד לְהַכְאִיב

וָאֶלְחַשׁ: "לִי וְלָךְ שִׁקַּרְתִּי! אֵינִי כָפוּת…

"הֵן שָׁלְחָה גְבִרְתִּי קְרֹא לִי, מְלֶכֶת־לִבִּי,

מַנְגִּינָה שָׁלְחָה…סִלְחִי, תמָּה, בָרָה!

וָאֵלֵךְ אַחֲרֵי הַקּוֹל — וָאֶמְצָא

הַיְחִידָה לִי בַחַיִּים וְהַיְקָרָה…

1916.

---

עַל נְהַר הוֹדְסוֹן

מאת

שמעון גינצבורג

בֹּקֶר יוֹם כֵּהֶה.

נָח כְּלִוְיָתָן הַנָּהָר הַגֵּאֶה;

גַּלָּיו, סְנַפִּירָיו, בַּלָּאט מַכְחִילִים

וְקֵדְמָה יָשׁוּטוּ, כְּחַלְחַלִּים־מַאְפִּילִים…

נִשָּׂא מֵעֵבֶר לַנָּהָר, בְּרֹאשׁ הָרִים,

מַגְבִּיל הָאֹפֶק קִיר שְׁחוֹרִים יְעָרִים.

תְּלוּיָה מֵעָל כִּפַּת־רוֹם מְעֻרְפֶּלֶת,

כְּמוֹ גִיגִית־זְכוּכִית אֲפוּרָה מֻטֶּלֶת

עַל רֹאשׁ הָעוֹלָם, לְהָפְכוֹ בֵית־סֹהַר.

רֵיחַ־יָם רַעֲנָן בְּמֶרְחַב אֵין־זֹהַר.

וְקוֹל שְׁאוֹן־הַכְּרָךְ בָּא מֵעֵבֶר מִזֶּה;

הֵקִיץ וְיוֹדֵעַ שִׁיר־חַיָּיו עַל־פֶּה:

שִׁיר בָּתֵּי־חֲרשֶׁת עֲנָקִיִים, שָׁם

מְשַׁקְּעִים הֲמוֹנִים כָּל טוּב אֲשֶׁר בָּם,

אוֹרָם וּצְחוֹקָם, מִיּוֹם אֱלֵי יוֹם,

עַבְדֵי־כְרָךְ שְׁכֵחֵי־חֲלוֹם…

שִׁיר שֶׁל עֲבוֹדָה וּתְנוּעָה וּשְׁאוֹן

חַיִּים שֶׁל מַעֲשֶׂה, שִׁיר מְכוֹנוֹת־אוֹן

מְנַסְּרוֹת בְּרוּמוֹ בְּאָזְנָיו שֶׁל עָם

טָפַל לָהֶן, מְכוֹנוֹת בָּשָׁר־וָדָם.

דּוּמָם לִי אֵשֵׁב. מֵאַחֲרַי הַקִּרְיָה,

לְפָנַי הַיְאוֹר; אַחֲרָיו — מֶרְחַבְיָהּ, נִיר־יָהּ…

בְּחֶבְיוֹן־הַיְעָרוֹת שָׁם וַדַּאי מַעְיָנוֹת,

בְּרֵאשִׁית הִשְׁתַּקְּפוּ שָׁם שְׁמָשׁוֹת וּלְבָנוֹת.

בְּאֵלֶּה הַיְעָרוֹת עוֹד הוֹדִיִים צָדוּ —

עֵת לִבְנֵי־עוֹר עוֹד בָּאָרֶץ לֹא רָדוּ —

וְשִׁירַת אִישׁ הוֹדִי בָּם וַדַּאי נִשְׁמָרָה:

וּבִרְאִי מַעְיָן בְּבוּאָתוֹ נִשְׁאָרָה,

בְּכָרְעוֹ בָּאֶרֶב וּבְמָתְחוֹ הַקֶּשֶׁת

מוּל פְּנֵי אֵל לָבָן, בָּא אַרְצוֹ לָרֶשֶׁת…

וְעַתָּה — שִׁיר־הוֹדִי חֲלוֹם הוּא שֶׁגָּז.

בֵּרְאוּ הַיְעָרוֹת קַרְדֻּמּוֹת עַם עָז,

בּוֹנֵי הַכְּפָרִים, הֶעָרִים, הַכְּרַכִּים;

בַּרְזֶל הוֹצִיאוּ מִמַּעֲבֵה מַחְשַׁכִּים,

יָרְדוּ בַסְּפִינוֹת הָאָרֶץ לִסְחוֹר…

בָּאֳשַׁת־קִיטוֹר — שׁוּר! — רָפְשָׂה הַיְאוֹר:

סְפִינָה עוֹבֶרֶת מֵחוֹף אֱלֵי־חוֹף,

עוֹבְדָה חָק־יוֹמָהּ — יְבוּל לֶאֱסוֹף:

בִּרְכַּת־הַכְּפָרִים לְהָבִיא לָעִיר,

עִם בְּנֵי־אִכָּרִים — לִהְיוֹת בָּשָׂר בַּסִּיר…

דּוּמָם לִי אֵשֵׁב. מֵאַחֲרֵי הַקִּרְיָה,

לְפָנַי הַיְאוֹר; אַחֲרָיו — מֶרְחַבְיָהּ, נִיר־יָהּ.

כֵּהֶה הַיּוֹם — נַפְשִׁי כֵהָה כָמֹהוּ,

מְהַרְהֲרָה דֹם מִתּוֹךְ תֹּהוּ־וָבֹהוּ:

חַיֵּי אֵל לָבָן — הַלְאֵלֶּה נֵעָגֵן?

חַיִּים בְּלִי שִׁירָה, חַיִּים בְּלִי יָגוֹן,

חוּט חֹל־אֵין־סוֹף וַעֲבוֹדַת־חִפָּזוֹן!

בְּאֵין אַמַּת־דֶּשֶׁא לָעַיִן לְמָזוֹן,

נִבֹּל כַּצִּיצִים בַּקִּיטוֹר הַשָּׁחוֹר

עִם חֲלוֹמוֹתֵינוּ — וְאֵין לָשׁוּב אָחוֹר!…

שְׁרִיקָה! הַסְּפִינָה כְּבָר שָׁבָה לַחוֹף.

נַהַם מְמֻשָּׁךְ — לְהַרְהוֹרִי בָא סוֹף.

"עוּף! — נְאֻם הַשְּׁרִיקָה — עוּף, חוֹלֵם חֲלוֹם!

כְּלוּם כְּבָר עָשִׂיתָ אֶת חָקְךָ הַיּוֹם?

עָבַר עָלֶיךָ בַּהֲזָיוֹת הַזְּמָן:

שִׁירִים, חֲלוֹמוֹת — מַה־בֶּצַע יֵשׁ כָּאן?

צֵא וּבְיִשּׁוּבוֹ שֶׁל עוֹלָם עֲסוֹק!"…

וְכָאֲבוּ נִימֵי־לְבָבִי, בִשְׁרוֹק

חֲלִיל־חֻלִּין זֶה. נַפְשִׁי יָדְעָה מְאֹד:

גֵּר אֲנִי, חוֹלֵם, פֹּה, גֵּר בְּאֶרֶץ־נוֹד…

1916.

---

בְּהַר בֵּית קּוֹלוֹמְבִּיָּה

מאת

שמעון גינצבורג

א

עַל נְהַר הוֹדְסוֹן מִתְנוֹסְסָה טִירָה:

חוֹמוֹת־כְּרָךְ סָבִיב לָהּ, וְהִיא בָהֶן — בִּירָה,

בִּירַת־הָרוּחַ וּמִבְצַר־הַמַּדָּע.

חוֹלְמָה בַלַּיְלָה־בַלַּיְלָה לְבַדָּהּ,

וְעִם הָנֵץ חַמָּה — פָּנֶיהָ מַצְהֶלֶת

לְקַבֵּל פְּנֵי בָנִים עַלִּיזֵי־תוֹחֶלֶת.

כְּיוֹנְקִים אֶל שְׁדֵי־אֵם, אֵלֶיהָ יִנְהָרוּ,

בְּשׁוּרָה רַבָּתִי־עָם, קְהַל־אוֹרְחִים קָרוּא:

אַלְפֵי נְקֻדּוֹת — לֶעָתִיד מְאוֹרוֹת,

חֲלוּצֵי־הָעָם, עוֹבְדֵי אַדְמַת־הַדּוֹרוֹת.

וְאוּלַי דּוֹר־בַּרְזֶל הוּא, יוֹרְשֵׁי הַזָּרַע

אוֹתוֹ הִנְחִילוּם הַמּוֹרִים־לְהָרַע?

וְהָיָה דוֹר בָּא תוֹפֵשׂ חֶרֶב־הַמַּדָּע —

דּוֹר זֶה, חֲלָלָהּ, בְּיָדָיו הֵחַדָּהּ! —

לְדַכֵּא הַמְּדֻכָּא, וְעַמִּים חַלָּשִׁים —

לְהָבִיא רַגְלֵיהֶם בִּכְבָלִים חֲדָשִׁים?

וְאֵלֶּה הַנְּקֻדּוֹת, טִירָתָן — מֶרְכָּזָן, —

הוּנִים שֶׁל עָתִיד? מִי יֵדַע אֶת רָזָן? —

חַמָּה שׂוֹחֶקֶת, וּקְהַל־צְעִירִים קָרוּא

יִנְהֲרוּ בְשׁוּרָה אֲרֻכָּה, יִנְהָרוּ…

ב

בְּדִמְמַת־כָּבוֹד נִגַּשְׁתִּי לַטִּירָה:

שָׁלוֹם לָךְ, אִמָּא־אוֹמֶנֶת אַדִּירָה!

וְרַב שְׁלוֹם בָּנַיִךְ בּוֹנַיִךְ, הַחוֹנְנִים

תּוֹרַת־אוֹמַנְתָּם, מְאִירִים, מִתְרוֹנְנִים!

רְאִי, מִמֶּרְחַקִּים הֵן בָּאִים אֵלַיִךְ

גֵּרִים, מִשְׁתַּחְוִים אֱלֵי אֱלֹהַיִךְ:

דֹּם, עַל מַדְרֵגוֹת־הַשַּׁיִשׁ, יַלְקוּטָהּ

בְּיָדָהּ, תְּמַהֵר עֲלוֹת בַּת־כַּלְכּוּטָה;

וְעוֹלִים אַחֲרֶיהָ אָנֹכִי, יַפּוֹנִי,

כּוּשִׁי — וְעֶלֶם מִיהוּדָה, יָפוֹנִי.

דֶּגֶל בְּרֹאשׁ עַמּוּד, כּוֹכָבִים־וּפַסִּים,

נִשְׁקָף אֵלַי, דֶּגֶל־עָם גְּדָל־הַמַּעֲשִׂים!

מַבִּיט מֵעָל — וְעֵין־נֶשֶׁר נִשְׁקֶפֶת,

כְּעֵין הַפָּז בּוֹעֵר, לָעַמּוּד הַצֶּפֶת.

רֹאשִׁי כָפַפְתִּי לוֹ דֹם: נִצַּחְתָּנִי!

אַתָּה — הֶעָשִׁיר, אָנֹכִי — הֶעָנִי.

בְּצִיוֹן לֹא נִשָּׂא הַר־אֵל בְּרֹאשׁ־הָרִים,

אֶרֶץ יְהוּדָה רֹאשׁ מֻשְׁפָּל לֹא תָרִים…

עָצֵב עַל־כֵּן, נַפְשִׁי, צְמֵאָה לְאוֹרָה,

אֶשָּׂא לְךָ — כִּי מִמְּךָ תֵּצֵא תּוֹרָה!…

ג

בָּאתִי בַחֲלַל בֵּית־הַמִּדְרָשׁ, נִבְלַעְתִּי

בְּגַלֵּי יַם־סְפָרִים, וְלֹא עוֹד שָׁמַעְתִּי

קוֹל תְּפִלַּת־נַפְשִׁי. הֲגִיגָהּ נִשְׁתַּתֵּק.

לִבִּי אֶל הֶגְיוֹן־אַדִּירִים אֲרַתֵּק,

בּוֹנֵי־הָעוֹלָם. שִׁיר אַקְשִׁיב בְּהִגָּלוֹת

סוֹד נֶפֶשׁ־אָדָם, סוֹד שְׁבִילֵי־מַזָּלוֹת,

סוֹד כֹּחוֹת סְפוּנִים בַּחֶבְרָה, בַגְּשָׁרִים:

רָזֵי־הָאֵל, שֶׁהוֹרִידוּ נְשָׁרִים

מִן שְׁמֵי־שָׁמַיִם, בְּחָכְמָה הִמְלִיטוּ —

וְאָדָם בְּמַלְכוּת־הַטֶּבַע הִשְׁלִיטוּ…

עוֹד לַשִּׁיר אַקְשִׁיב — וְעֵינַי נָשָׂאתִי,

וְשָׁב צַעַר יָשָׁן וָחַי בְּלִבָּתִי,

נִתְקְלוּ עֵינַי בִּפְסִילֵי־אַדִּירִים,

מְחַנְּכֵי־הָעָם, מַלְכֵי עוֹלַם־הַשִּׁירִים:

בַּיְרוֹן — מִזֶּה, וּמִזֶּה — פֶּסְטַלּוֹצִי, —

וְדָקַר וְהִכְאִיב עַד מָוֶת לִי קוֹצִי:

אֵי זֵכֶר אַדִּיר כְּהִלֵּל? כְּבֶן־זַכַּאי?…

אוֹבְדִים מַעֲמַקַּי, בִּמְצוּלַת־מַחְשַׁכַּי

מַעֲשַׂי צוֹלְלִים — וְאֵין לְחַיֵּי־הֶבְלִי

זֵכֶר כִּי־אִם בְּקִינוֹתַי וּבְאֶבְלִי…

ד

נְעָרִים יַפּוֹנִיִּים כַּמָּה וְכַמָּה

אַכִּיר, אַךְ אוֹקִיר מִכֹּל — יוֹקַגַּמָּה.

צָעִיר, וּמִשְׁקְפֵי־עֵינָיו מַשְׁחִירִים,

כְּמוֹ קַן־חֲלוֹמוֹת — שָׁם תַּחְתָּם — מַסְתִּירִים.

דּוֹבֵר אֵלַי: "אַרְצִי יָפָה, צְעִירָה!

בַּת־מַלְכָּה נָמָה — דוֹר צָעִיר יְעִירָהּ.

כְּבָר דֹּפֶק־חַיִּים בְּלִבָּהּ הִתְחַדֵּשׁ.

עַתָּה לַקְּרָב בִּשְׂדֵה־עַמִּים תִּתְקַדֵּשׁ,

וְאִם עוֹד תַּלְמִידִים שֶׁל עַמִּים אֲנָחְנוּ —

יָבוֹא הַיּוֹם, וְנוֹרֶה אוֹתָם, וְנִצָּחְנוּ"…

אֶשְׁמַע דְּבַר בֵּן, אֲשֶׁר אַרְצוֹ שָׁלָחָה

הָבִיא לָהּ אוֹרָה — בְּגִיל וַאֲנָחָה.

אֶרְאֶה בְעֵינָיו: שְׁמֵי אֶרֶץ יַפּוֹנִים

עוֹטִים נְגֹהוֹת שֶׁל שַׁחַר אַדְמוֹנִים;

וְאֶרֶץ, שְׁנוֹת אֶלֶף נִרְדָּמָה, מְצִיצָה

בְּתִמְהוֹן־לֵבָב אֶל הַשַּׁחַר — וּמְקִיצָה;

עוֹד מְעַט וְיָצְאָה הַחַמָּה הַקִּיסְרִית —

מִי בְּפָנֶיהָ אָז יַעֲמֹד וְהִתְרִיס?

וְלִמֻּד־מִלְחָמָה אָז יָקוּם עַם צָעִיר… —

אִירָא, בְּעֵינָיו, חֲלוֹם זֶה הַיָּהִיר…

ה

“שָׁלוֹם!” — בַּפְּרוֹזְדוֹר הֲמוּלַת־עִרְבּוּבְיָה.

עוֹמְדִים וּמְשׂוֹחֲחִים כְּנוּפְיָה־כְּנוּפְיָה:

שְׁעַת הַהַפְסָקָה הִיא. נְעָרִים, נְעָרוֹת,

לְשִׁנֵּי־הַזְּמָן הָיָה יָפְיָן לְבָרוֹת,

חוֹלְפִים וְעוֹבְרִים, בַּת־צְחוֹק עַל שִׂפְתוֹתָם,

בְּקִדּוֹת וְחִלּוּפֵי־הֲבָרוֹת. בֵּינוֹתָם

עֶלֶם בְּהִיר־שָׂפָם חַכְלִילִי־לְחָיַיִם,

וְרֵעוֹ, שְׁחוֹר־שָׂפָם עִם דּוֹלֵק־עֵינַיִם,

נִקְרוּ לִקְרָאתִי; וּבְיַם שְׂפַת־מְדִינָה —

צִלְצֵל הַ“שָּׁלוֹם!” בְּעִבְרִית עֲדִינָה.

“שָׁלוֹם! וְלָמָּה פָנֶיךָ כֹּה חִוְרִים?” —

"שָׁלוֹם לָכֶם, פִּרְחֵי־עַמִּי הָעִבְרִים!

אַחַי, הַיְדַעְתֶּם מַה־נָּעִים לִשְׁמוֹעַ

צִלְצוּל שְׂפַת־אָבוֹת, בָּהּ דִּבֶּר אֱלוֹהַּ,

בְּנֵכַר מְדִינַת־יָם קָרָה וּרְחוֹקָה?

נִשְׁמַת־עָם, חַיָּה נִקְבָּרָה, אַט בּוֹקְעָה

וְעוֹלָה מִתּוֹכְכֶם בְּצִלְצוּל מִלָּתָהּ,

וְקוֹרֵאת אֲלֵיכֶם אִלֶּמֶת תְּפִלָּתָהּ:

בָּנַי, חַיּוּנִי, הֲשִׁיבּוִני לִמְקוֹרִי!" —

כְּבָר עָבְרוּ שְׁנֵיהֶם. לֹא שָׁמְעוּ הַרְהוֹרִי.

ו

אֵשֵׁב בַּפַּרְדֵּס, עַל סַפְסָל אָנוּחַ.

בְּצֵל עֵצִים סוֹכְכִים אֶשְׁמַע וִכּוּחַ.

הֵם שְׁנֵי הָרֵעִים — וְהָעֶלֶם מִיהוּדָה,

בְּשׂוֹרַת־אוֹר־עָתִיד מִתְלַבְּטָה גַלְמוּדָה:

"וְתִשְׁכְּחוּ הָבִיא הָאוֹר אֶל מוֹלֶדֶת־

עַמְּכֶם וְנַפְשְׁכֶם, עִבְרִית־נוֹדֶדֶת?"

— "זֹאת הַמּוֹלֶדֶת — אִמֵּנוּ הַטּוֹבָה;

שְׂפָתָהּ — שְׂפָתֵנוּ, אַף נִכְאַב מַכְאוֹבָהּ".

— וְצַו אָבוֹת מֵתִים?" — חֲלוֹמוֹת! חֲלוֹמוֹת!" —

כְּמוֹדֶה לָהֶם, נִשְׁקַף כְּרָךְ בַּעַל־חוֹמוֹת.

כְּבָר עָבַר יוֹם. נָח בַּפַּרְדֵּס הַלַּיְלָה

עַל נְהַר הוֹדְסוֹן. עַל חוֹפוֹ אֲטַיְּלָה.

גַּלִּים מִשְׁתַּכְשְׁכִים קְטַנִּים, נִמְהָרִים,

דְּחוּפִים אֶל צוּקֵי־חוֹף, בָּאִים נִשְׁבָּרִים.

רָחוֹק בָּא צִלְצוּל מֶרְכָּבוֹת־חַשְׁמַלִּיוֹת

עוֹבְרוֹת, נֶעְלָמוֹת בִּנְתִיבוֹת עַרְפַּלִּיוֹת…

שְׁדֵרוֹת־אִלָּנוֹת סְבִיבוֹתַי מַשְׁחִירוֹת,

נְקֻדּוֹת־כּוֹכָבִים בַּמַּיִם מְאִירוֹת,

בְּגַלֵּי־שְׁחוֹר זָעוֹת…לִי לוֹחֵשׁ מִתְּהוֹמוֹת

צַו אָבוֹת מֵתִים: חֲלוֹם־הַחֲלוֹמוֹת…

ז

אֶחְלֹם: בַּלַּיְלָה עַל גַּלֵּי־אוֹקְיָנוֹס

סְפִינָה אַדִּירָה חִישׁ נִשֵּׂאת. לְבָנוֹת

רַעֲמוֹת־גַּלִּים. יָרֵחַ אוֹר יָהֵל,

נֵס אַרְצוֹת־בְּרִית יַכְסִיף — עִם נֵס יִשְׂרָאֵל,

זֶה לָזֶה בְּאַחֲוָה וְחֶדְוָה מִנַּפְנְפִים…

מַלְבִּין, כְּגַן שֶׁל תַּפּוּחִים מְלַבְלְבִים,

מָלֵא הַמִּכְסֶה רֹב דְּמֻיּוֹת־צְעִירִים,

לְבוּשִׁים לְבָנִים כְּמַלָּחִים טְמִירִים,

עוֹטְרִים לַמִּכסֶה כְּמוֹ זֵר, בֶּן אֲלָפִים

פִּרְחֵי־יְהוּדָה, כַּחֲלוֹמוֹת־עָם יָפִים.

וְשַׁחַר כִּי הֵנֵץ — דֹּם סְפִינוֹת עַל סְפִינוֹת

קָרְבוּ אֶל חוֹף, דִּגְלֵי עַמִּים וּמְדִינוֹת.

יָפוֹ!…אָז טוּרִים לַחוֹף אַחֲרֵי טוּרִים

יֵרְדוּ בְנֵי בֵיל"וּיִם, עַזִּים וּסְדוּרִים.

וְעָבְרוּ בָאָרֶץ הַבּוֹנִים, הַסּוֹלְלִים,

וְתָרוּ הַנּוֹפִים, לִפְנֵיהֶם מִתְגוֹלְלִים

בְּשִׂמְחַת־גִּיל כְּבוּשָׁה: עִבְדוּנוּ, בָּנֵינוּ!

רְאוּ כַמָּה בִלְתְּכֶם שָׁחֲרוּ פָנֵינוּ!…

כְּמַלְאֲכֵי־אֵל עָבְרוּ בְשִׁמֲמוֹת־תֹּהוּ,

זָרְעוּ שָׁם אָבִיב לֹא הָיָה כָמֹהוּ.

ח

וְנִבְנֶה אָז מִקְדַּשׁ־הַלְּאֹם עַל מְכוֹנוֹ —

מָעוֹז לְרוּחַ־יִשְׂרָאֵל וּגְאוֹנוֹ.

גְּדוֹלָה תְהִי שִׂמְחַת חֲנֻכַּת־הַבַּיִת!

גְּדוֹלָה — כַּצַּעַר עַל שָׁמִיר וָשַׁיִת

עָלוּ בְהַר מִקְדַּשׁ־אֵל וְחָרְבוֹתָיו…

יִזְכֹּר הָעָם אֲזַי מִבְחַר־תִּקְווֹתָיו

נָבְלוּ בְאַלְפֵי שְׁנוֹת־גָּלוּת כַּצִּצִּים,

סָבִיב בַּנֵּכָר קִבְרֵיהֶן מְצִיצִים, —

יַזְכִּיר נְשָׁמוֹת, וְיוֹם רִאשׁוֹן לַחֲנֻכָּה

יִבְכֶּה מִלֵּב נֵטֶל גָּלוּת אֲרֻכָּה…

אוֹרְחִים לַחֲנֻכַּת בֵּית־אֵל עַל אֲדָמוֹת,

חֶרֶשׁ תָּבֹאנָה אָז קְדוֹשׁוֹת נְשָׁמוֹת…

תְּרַפְרֵף עֲלֵיהֶן הַשְּׁכִינָה בִּכְנָפָה,

מִפְעַל־עוֹלָמִים תְּבָרֵךְ בְּלִי־שָׂפָה.

אַחַר — בְּעַרְפְּלֵי־נֹגַהּ הִיא תָבוֹא

וְשָׁכְנָה בְמִקְדַּשׁ־אֵל, מִקְדָּשׁ כִּלְבָבוֹ,

נִשָּׂא בְרֹאשׁוֹ נֵס, לָבָן עִם כָּחֹל,

דֶּגֶל־הַשָּׁלוֹם לָאֵל הַכֹּל־יָכֹל,

דֶּגֶל הַחַיִּים בְּחֵיק טֶבַע טָהוֹר,

בְּאֶרֶץ — בֵּית־יוֹצֵר לְעַם קָט וּמָאוֹר…

ט

יִשְׁלַח אָז בְּרָכָה נְשִׂיא אָהֳלִיבָה

אֶל נְשִׂיא אַרְצוֹת־הַבְּרִית הַנְּדִיבָה,

בְּרָכָה וְתוֹדָה… —

אֲנִי הֲקִיצוֹתִי,

וְהִנֵּה מְעִיל־תְּכֵלֶת — וּמְטַלְטְלָה אוֹתִי

יָד. — מָה, הַשּׁוֹטֵר? — "הֵן כְּבָר חֲצוֹת־לַיְלָה

וְאַתָּה מְנַמְנֵם בַּפַּרְדֵּס"…וְנַעֲלָה

חֲלוֹמִי חִישׁ, טָס לוֹ כָעוֹף אֲשֶׁר נִבְהָל,

טָס — כְּצִפֹּרֶת־הַפָּז בְּרֹאשׁ גִּבְעוֹל,

גִּבְעוֹל־שִׁבֹּלֶת — בִּשְׁלוֹחַ בֵּן פּוֹחֵז

יָדוֹ לְתָפְשָׂהּ, עוֹד מְעַט וּבָהּ אוֹחֵז…

דּוּמָם אֲשַׁפְשֵׁף אֶת עֵינַי…לֹא רָחוֹק

מַשְׁחִיר נְהַר הוֹדְסוֹן, וְהָאֵר וְצָחוֹק

מְאִירוֹת מִשְּׁנֵי עֶבְרֵי חוֹפָיו שַׁלְשָׁלוֹת,

שַׁלְשְׁלוֹת אוֹרוֹת־חַשׁמַל. כַּהֵיכָלוֹת,

סְפִינוֹת לֹא זָעוֹת. וְשָׁם בָּתֵּי־חוֹמוֹת,

חוֹמוֹת־כְּרָךְ, חוֹלְמוֹת הֵן שְׁחוֹרִים חֲלוֹמוֹת.

אַחַי שָׁם, הָמוֹן יְהוּדִי גָלוּתִי,

יִישְׁנוּ — עֲבָדִים, לְלֹא חֲלוֹם מַלְכוּתִי.

שֶׂכְוִי לֹא קָרָא — אַךְ שָׁרַק בִּמְקוֹמוֹ

חֲלִיל סְפִינָה נָמָה, כְּסָח בַּחֲלוֹמוֹ…

1916.

---

גֶשֶׁם זִיו

מאת

שמעון גינצבורג

בְּיוֹם שֶׁל זִיו מְעֻנָּן, טֶרֶם

דֹּם יֵאָרְגוּ רְבִיבֵי־אָבִיב,

עוֹמְדִים הַפַּרְדֵּסִים, מְלֵאִים

עֶצֶב צָעִיר, עֶצֶב חָבִיב;

עַל כָּל דֶּשֶׁא, בְּקֵן כָּל צִפּוֹר —

מָרָה־שְׁחוֹרָה מְתֻקָּה סָבִיב.

מִן הַבֹּקֶר — שְׁמֵי עֲרָפֶל,

וּפְנֵי שֶׁמֶשׁ אֵינָם נִרְאִים.

עָגְמָה אֶרֶץ לוֹ, כְּיַלְדָּה

עַל גְּבוּל יַלְדוּת, תּוֹר הַשִּׁירִים,

נַפְשָׁהּ בָּהּ הֲרַת חֲלוֹמוֹת

עִם גַּעְגּוּעֵי־נֹעַר טְמִירִים.

רֶגַע — הוּאַר הָעֲרָפֶל,

צָהֲלוּ וְהוֹחִילוּ דְשָׁאִים

בְּאֵמוּן יַלְדּות; וּמִשְׁנֵהוּ —

שָׁבוּ שָׁחֲרוּ שָׁמָיִם.

חָלַף רְתֵת בְּעִשְׂבֵי־גְבָעוֹת,

תָּאֳמֵי־גְבָעוֹת — כַּשָּׁדָיִם.

וְשׁוּב זְהַב־אוֹר, וְשׁוּב שְׁחוֹר־מִשְׁנֶה

לְכָל הַבְּרִיאָה. בְּכַר־הַדֶּשֶׁא

צְלָלִים נִכְפְּלוּ, כְּמַרְבַד

קְטִיפַת־שְׁחוֹר עַל יֶרֶק־מֶשִׁי.

נֵטֶף דָּלָף…וְעוֹד הַבְּרִיאָה

שׁוֹתְקָה, תּוֹהָה: הַאֵין יֶשַׁע?

רֶגַע אֶחָד עוֹד תִּתְאַפֵּק.

פֶּתַע — בְּכִי לְיַלְדָּה־נַעֲרָה

שֶׁאָהָבָה וְהִיא לֹא תֵדַע:

צַעַר־אַהֲבָה רִאשׁוֹן — צַעֲרָהּ,

וּכְבָר מֵאֲחוֹרֵי כָתְלָהּ

מְחַכֶּה סַעַר־קֵיצָהּ, סַעֲרָהּ…

וְנִמְתְּחוּ מְלוֹא־עוֹלַם רְבִיבִים,

וְסֹרָגוּ צִנּוֹרוֹתָם.

וְעַל עֲשָׂבִים יְפַזֵּזוּ

וְעַל אִילָנוֹת מַטֵּי כוֹסָם,

כּוסוֹת־צִצִּים — כַּתִּינוֹקוֹת,

אוֹתָם רוֹחֲצוֹת אִמּוֹתָם.

וְאִוְּשָׁה בָאֲוִיר כֹּה רַכָּה —

אִוְשַׁת־בְּכִי, הֲמִי־גַעְגּוּעִים.

יַלְדָּה־נַעֲרָה בּוֹכָה חֶרֶשׁ.

וְעַל דֶּשֶׁא מְחוֹל בַּעְבּוּעִים:

בּוֹכָה הִיא וְיוֹצֵאת בְּמָחוֹל

בַּנַּעְנוּעִים, בַּזַּעְזוּעִים…

עַד יִקָּרַע הָעֲרָפֶל

וְיִגָּלֶה שִׁמְשָׁהּ־פּוֹדָהּ…

וְנִמְשְׁכָה אֵלָיו הָאָרֶץ,

כְּהִמָּשֵׁךְ אֱלֵי דוֹדָהּ

לְגַלּוֹת לוֹ, כִי תּוֹסֵס קִרְבָּהּ —

כְּיַיִן צָעִיר, מָתוֹק — סוֹדָהּ.

וְכִי צְחוֹק־אוֹר יְצַחֵק שֶׁמֶשׁ —

עוֹד יֵאָרְגוּ רְבִיבֵי־אָבִיב,

וְהָיָה מְלוֹא הַפַּרְדֵּס עֵרֶב

גִּיל עִם יָגוֹן צָעִיר, חָבִיב;

עַל כָּל עָלֶה, עַל כָּל עֵשֶׁב —

אוֹר וָדֶמַע סָבִיב, סָבִיב…

זיו, 1917.

---

שִׁיר־הַיָּחִיד

מאת

שמעון גינצבורג

"מַה־לְּךָ, צָעִיר? מַה־לְּךָ הָיָה

כִּי לְפֶתַע נִשְׁתַּתַּקְתָּ?

מֵעֲלָמוֹת, יוֹנִים נָאוֹת.

זֶה מִיָּמִים נִתְרַקַחְתָּ?

אוֹר פָּנֶיךָ כִּסּוּ עָבִים

שֶׁל שְׂעִפִּים, וְלֹא צָחַקְתָּ?

— "לֹא יָדַעְתִּי נַפְשִׁי, סָבָא,

וְאִם יָדַעְתִּי — אֵיךְ אַגִּידָה?

הֶאֱמַנְתִּי: חַיַּי לִי הֵם,

וְנַפְשִׁי לִי — וְלִי עֲתִידָהּ;

שַׂר־הַזְּמָן אָז בָּא וַיָּחָד

לִי זְעוּם־הַגַּבּוֹת חִידָה.

רַךְ כְּבֹקֶר־אוֹר הָיִיתִי

וְכָל דְּאָגָה לֹא יָדַעְתִּי;

מָתְקוּ לִי מִדְּבָשׁ הַחַיִּים,

מֶנּוּ לִבִּי לֹא מָנַעְתִּי;

אָז לַשֶּׁמֶשׁ, שַׂר־אוֹר גָּדוֹל,

אֵמוּן, אַהֲבָה נִשְׁבַּעְתִּי.

עַד שֶׁקָּם בָּעוֹלָם סַעַר,

מַבּוּל, עוֹד לֹא בָּא כָמֹהוּ

בִּימֵי־קֶדֶם, בְּיָמֶיךָ —

וְאַחֲרֵינוּ — הֲיָבוֹאוּ?

וְהָעוֹלָם כֻּלּוֹ חִשֵּׁב

לַחֲזוֹר אֶל תֹּהוּ־בֹהוּ.

פִּתְאֹם חָשְׁכוּ עָלָיו שָׁמָיו,

וּבַצָּהֳרַיִם לַיְלָה

כִּסָּה תֵבֵל, בְּצֵאת אֵל נוֹרָא,

מַאְדִּים, בְּמָגֵן־דָּם, לְרַע לָהּ,

עִם צְבָא אֵלִים; — קָם הַסַּעַר,

וְהִתְעָרְבוּ מַטָּה, מַעֲלָה.

דָּבָר נָפַל בְּיַעֲרוֹת־עַד —

וַיִּרְעָשׁוּ, וַיִּרְתָּחוּ.

מִקְּצֵה תֵבֵל וְעַד קָצֶהָ

גְּדוּדֵי־עַמִּים נֶעֱרָכוּ;

אֶל מְחוֹל־קְרָב בַּחוּרֵי־חֶמֶד

בְּחֶזְקַת יָד, יַד־רָז, נִמְשָׁכוּ

אֶל שְׂדֵי־מָוֶת בַּמֶּרְחַקִּים —

כַּעֲגָלִים, עֶגְלֵי־טִבְחָה.

אֶל שְׂדֵי־יֶרֶק, שָׁם מַטְבֵּחַ

לְבֶן־הַמֶּלֶךְ, לְבֶן־הַשִּׁפְחָה.

הַטֵּה אָזְנְךָ, גַּם הַקְשֵׁב:

הֵדֵי קִינָה גְדוֹלָה סְבִיבְךָ…

וְנָפַל צֵל עַל נַפְשִׁי, סָבָא,

מִשְּׂדֵי־יֶרֶק בַּמֶּרְחַקִּים —

צֵל־הַמָּוֶת…שָׁמְעָה נַפְשִׁי,

בַהֲקִיצִי בְלֵיל־מַחֲשַׁכִּים,

תְּרוּעַת־שׁוֹפָר, וְהַמָּוֶת —

קֵיסָר עוֹלֶה מִמַּעְמַקִּים…

לָכֵן לִי לֹא עָרְבוּ חַיַּי

וְלֹא נָעַם דְּבַשׁ־עֲלָמוֹת:

כִּי מוּנָפָה מַעֲרָצָה

לְהַחֲרִיב יוֹם־יוֹם עוֹלָמוֹת,

עֲצֵי־חַיִּים, הֵיכְלֵי־קֹדֶשׁ,

בְּיוֹם־מִלְחָמוֹת, בְּיוֹם־נְקָמוֹת.

לָכֵן לִי לֹא עָרְבוּ חַיַּי

וְלֹא אֶשְׂמַח אֶל גִּילֵיהֶם:

כִּי בְהַרְתַּח סַעַר אָיֹם

אֶת הַיְעָרוֹת וְאֵלֵיהֶם,

גַּם אָנֹכִי, עָלֶה תָלוּשׁ,

עוֹד אֶנָּשֵׂא בֵין עֲלֵיהֶם

עִם שִׁיר חַיַּי אַהֲבָתִי —

אֶל שְׂדֵה זַעַם, קְרָב אַדִּירִים…

כִּי הַסַּעַר פִּי לֹא יִשְׁאַל,

לּא יַשְׁגִיחַ בְּשִׁיר־הַשִּׁירִים.

רַבִּים אָהֲבוּ — וְנִשְּׂאוּ,

בְּיַד אַכְזָרִים, בְּכַף לֹא־נִרְאִים — —

וְלֹא עַל חַיַּי, סָבָא, צַר לִי —

הֵן כָּמוֹנִי אַחִים רַבִּים.

גַּם יָדַעְתִּי: בְאֵשׁ־מִלְחָמָה

שָׁם יִצָּרְפוּ הַמַּכַּבִּים;

גּוֹרַל עַמִּים הִנֵּה נֶחְתַּךְ;

לְגוֹאֵל־צֶדֶק יֵשׁ מְנַבְּאִים.

לִבִּי, סָבָא, לְעֶלְבּוֹן חַיַּי,

לְעֶלְבּוֹן שֶׁל בְּנֵי־דוֹרִי כֻלָּם:

כִּי לְדוֹר אַחֲרוֹן בָּא הָיִינוּ

סֻלַּם־דָּם, לִגְאֻלָּה סֻלָּם;

מַה־לְּדוֹר אוֹבֵד וְלִגְאֻלָּתָם?

לְיוֹרְדֵי־שְׁאוֹל — בַּמֶּה יְשֻׁלָּם?"…

זיו, 1917.

---

הֶרְצֶל

מאת

שמעון גינצבורג

בְּמִדְבַּר סַהֲרָה עָבַר אִישׁ נִשְׁכָּח מֵעוֹלָם וְדָרָיו,

בְּסַהֲרָה אֲרוּרַת־הָאֵל: אֵין עֵץ בָּהּ, אֵין צִפּוֹר אֵין קוֹל,

שַׂר־שֶׁמֶשׁ יְחִידִי רַק יַךְ הַמִּתְעַלְּפָה וּקְבוּרָה בַחוֹל;

וְהָיָה הָאִישׁ נָע וְנָד בְּגֵיהִנֹּם, — וַיַּרְא חֲזוֹן־שָׁרָב:

מִתְקָרֵב, מִקֶּדֶם לוֹ, נוֹף־הַמּוֹלֶדֶת בִּירַקְרַק שֶׁל כְּפָרָיו,

בְּכִפּוֹת מַלְבִּינוֹת לְמִסְגְּדֵי בִירָה, לֹא יֶחְסַר בָּהּ כֹּל;

וְהִזְדַּעְזְעָה נַפְשׁוֹ: בֵּין שׁוּרוֹת מִגְדָּלִים מִיָּמִין וּשְׂמֹאל,

מִמֶּרְחַק־הַשָּׁרָב אֵלָיו אַרְמוֹן־מֶלֶךְ דֹּם נִגְלָה וְקָרָב. —

בְּמִדְבַּר־הַגָּלוּת אֵל אֵרֲרוֹ, מִדְבָּר שֶׁל מָוֶת מְמוֹתֵת,

עַם נָע־וְנָד נִצְחִי כִּי עָבַר, מֵרָחוֹק צָץ טָמִיר אֲזַי

וַיִּגָּל אֶל עֵינָיו בַּמֶּרְחַב הַדּוֹמֵם כְּאַרְמוֹן מִתְנוֹסֵס,

וּבוֹ תָּכְנִית מַלְכוּת־יִשְׂרָאֵל, וּבוֹ פֶלֶא־יָהּ: מֶלֶךְ חַי.

שָׂרֵנוּ לֹא נִמְשַׁח, כִּי נָגוֹז בְמֶרְחַק־הַסּוֹד כַּחֲזוֹן־שָׁרָב,

אַךְ אַרְמוֹן־הַמֶּלֶךְ עוֹד יַעֲמֹד; לֹא יַעֲבֹר עוֹד אַחֲרֵי שֶׁקָּרָב.

1917.

---

יֵשׁ תַּעֲבֹר בְּמִשְׁעוֹל

מאת

שמעון גינצבורג

יֵשׁ תַּעֲבֹר בְּמִשְׁעוֹל הַפַּרְדֵּס עַל־יַד שִׂיחַ יָרוֹק וְעָבוֹת,

בְּדִמְמַת אוֹר צָהֳרַיִם, בְּיוֹם־קַיִץ פּוֹרֵחַ וָחָם;

יַלְבִּינוּ עֲנָנִים בְּרוּם־תְּכֵלֶת כְּמִפְרָשִׁים רְחוֹקִים בַּיָּם,

וְיוֹרְדִים מֵחַמָּה, כְּדִיסְקוֹס־הַכֶּסֶף, עֲגִילֵי־לֶהָבוֹת;

וְדִמְמַת חֹם צָהֳרַיִם מִסָּבִיב, כְּמוֹ עָמְדוּ לְבָבוֹת

מִדְּפֹק, וְשִׁיחַ קָפָא עַל עָלָיו, כָּל נִדְנוּד אֵין בָּם:

וְנָגַעְתָּ בַּשִּׂיחַ בְּיָדְךָ, וּפִתְאֹם — וּפָרְחוּ מִשָּׁם

קְהַל צִפֳּרֵי־זָהָב, כְּמוֹ קִנֲּנוּ שָׁמָּה רְבָבוֹת…

וְאָמַרְתָּ לְלִבְּךָ: לְבָבִי, הֲאִם לֹא כָּמוֹךָ כַּשִּׂיחַ

הַיָּרוֹק הַזֶּה, אֲשֶׁר קָפָא בְדִמְמַת צָהֳרֵי יוֹם,

בְּצִלּוֹ עֲדַת דֻּמְדְּמָנִיוֹת צְנוּעוֹת וְחוֹלְמוֹת יַפְרִיחַ?

כָּמֹהוּ, בְּךָ כַּנְפֵי־רְנָנִים לְמַכְבִּיר יְקַנְּנוּ דֹם

וְאַךְ תִּגַּע בְּךָ יָד נַעֲלָמָה — וְהִתְעוֹרְרוּ תּוֹכְךָ רְנָנִים

וּפָרְחוּ מִלֵּב, כְּמוֹ צִפֳּרֵי־זָהָב — מִשִּׂיחַ־עֲדָנִים.

ניו־יורק, אבגוסט 1917.

---

בְּלֵיל־חֹרֶף

מאת

שמעון גינצבורג

בָּתִּים מָשְׁלָגִים, כֹּה זַכִּים,

עוֹמְדִים — כְּבָתֵּי־הַשֵּׁן.

כְּפָר קָט בְּחֵיק־הַמֶּרְחַקִּים

נִרְדָּם בְּשָׁלוֹם, כַּבֵּן.

דְּמָמָה וָאוֹר…עֵץ לֹא יָנַע,

נָמִים הַגָּדֵר, הַדִּיר.

חוֹלֵם, בְּסוּת־כְּפוֹר לְבָנָה,

אִילָן, בֵּן־יָחִיד לַנִּיר.

בְּלֵיל־שֶׁקֶט זֶה רַב־הָרָזִים

כְּרוּב אוֹרֵג צָחוֹר חֲלוֹם…

דִּמְמַת־לֵיל רַק אַוָּזִים

מְגַעְגְּעִים יָקִיצוּ לִפְרוֹם.

עָלָה הָעוֹלָם לְמִשְׁכָּב,

מְיַשְּׁנוֹ בַחֲלוֹם־זֹהַר כְּרוּב. —

עַמּוּד־הַטֶּלֶגְרַף שָׁם נִשְׁקָף,

אִם צְלוּב שֶׁל עוֹלָם הוּא, צְלוּב?…

וויניפג, דצמבר 1917.

---

אֵין הַסָּבָא בַּבָּיִת

מאת

שמעון גינצבורג

לזכר ר' מנדלי מוכר־ספרים

וְהָיָה כִּי תָשׁוּב מִמֶּרְחַקִּים, כְּצִפּוֹר־נְדוֹד אֶל קִנְּךָ

וְאֶל בֵּית־הַמּוֹלֶדֶת —

וְעָמַדְתָּ וְשָׁהִיתָ, בְּעוֹד יָדְךָ עַל כַּף־הַמַּנְעוּל,

וְנַפְשְׁךָ בַּאֲפֵלַת־הָעֶרֶב רוֹעֶדֶת.

וְשַׂמְתָּ יָדְךָ עַל עֵינֶיךָ, וּבֶחָזוֹן,

עֵינֵי־בָשָׂר כִּי עָצַמְתָּ,

תָּשׁוּב תִּרְאֶה אֶת הַסָּבָא, מַחֲמַד בֵּיתְךָ וְעֶדְיוֹ,

עָלָיו בְּגַעֲגוּעֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים חָלַמְתָּ:

בַּחֲדַר־לִמּוּדוֹ הַמּוּאָר, זְקוּף קוֹמָה אֲצִילִית

וּכְסוּף־הַתַּלְתַּלִּים,

הַסָּבָא בָעֶרֶב יוֹשֵׁב לוֹ, צוֹפֶה בַסֵּפֶר

וּמְהַרְהֵר אֶת הִרְהוּרָיו הַנַּעֲלִים.

וְעֵינָיו הַמְּחֻדָּדוֹת כִּי יַגְבַּהּ מִבַּעַד לְמִשְׁקָפָיו —

וְנָפַל בַּבַּיִת נֹגַהּ;

וְכָל הַבַּיִת מָלֵא הֲוָיַת חָכָם עַתִּיק,

כְּשֶׁלֶג זַךְ רֹגַע…

וְיֵשׁ אֲשֶׁר עֵינָיו תִּנָּטֶינָה אֶל עֲשָׁשִׁית־הַתְּכֵלֶת —

וְזָכַר נְכָדָיו

הַתּוֹעִים בָּעוֹלָם, וְזָכַר שְׂשׂוֹן־יַלְדּוּתָם, —

וְרָעֲדוּ יָדָיו…

וְרָטַב מַבַּט עֵינָיו, וְקָרַן עוֹר פָּנָיו

וּמִצְחוֹ — כִּגְוִיל סֵפֶר־תּוֹרָה:

וּבֵרַךְ נְכָדָיו — וְנִשְׁקַף הַסָּבָא כֻּלּוֹ

כְּמַלְאָךְ שֶׁל אוֹרָה…

וְהַעֲבַרְתָּ יָדְךָ עַל עֵינֶיךָ, וְעָבַר הֶחָזוֹן,

וּבְיָד מָה־רוֹעֶדֶת

הַדֶּלֶת תִּפְתַּח, וְדָרַכְתָּ עַל הַמִּפְתָּן

שֶׁל בֵּית־הַמּוֹלֶדֶת:

שָׁרוּי בְעַצְבוּת אוֹר כֵּהֶה הַפְּרוֹזְדוֹר הַדּוֹמֵם

וּרְחַב־הַיָּדַיִם —

כְּמוֹ עוֹמֵד הוּא וּמְצַפֶּה לְצֵאתוֹ שֶׁל זָקֵן

מֵאִיר פָּנִים וְעֵינָיִם.

וְעָבַרְתָּ בַלָּאט, עַל בְּהוֹנוֹת רַגְלֶיךָ, אֶת הַפְּרוֹזְדוֹר

וּבִנְשִׁימָה כְבוּשָׁה,

וּבָאתָ עַד חֶדֶר הַסָּבָא, קֹדֶשׁ־קֳדָשִׁים לַבַּיִת —

וּתְקָפַתְךָ יִרְאַת־קְדֻשָּׁה

וְדָפַקְתָּ בִּזְהִירוּת…אַחַת וּשְׁתַּיִם…וְאֵין מַעֲנֶה —

וְאָמַרְתָּ: אַךְ נָם לוֹ הַסָּבָא,

כִּי עָיֵף מֵהֲגוֹת לַיְלָה וָיוֹם בַּתּוֹרָה, וְתַּלְתַּלָּיו,

טְוִי־כֶסֶף,

פְּזוּרִים עַל הַגְּמָרָא הָרְחָבָה…

וּפָתַחְתָּ הַדֶּלֶת בַּלָּאט, וְעָמַדְתָּ דֹּם עַל הַמִּפְתָּן

קְפוּא הוֹד שָׁחוֹר וְהָדָר:

זֶה הַשֻּׁלְחָן הָרָם — כְּשֻׁלְחַן־פָּנִים, וְזֶה הַכִּסֵּא —

כְּכִסֵּא־מַלְכוּת, —

וְלָמָּה הַחֶדֶר כֹּה קָדָר?

וּרְצוּעַת־הָאוֹר מִבַּחוּץ מִתְפָּרְצָה אֶל אֲפֵלַת־הַחֶדֶר,

וְנִצַּבְתָּ, וְלִבְּךָ יִשְׁתּוֹמֵם

לְמַרְאֵה הַכִּסֵּא הָרֵיק: רֵיק הוּא…וְהֵיכַן הַסָּבָא? —

וְלֹא יַעֲנֶה חֲלַל־הַחֶדֶר הַדּוֹמֵם.

וְעָמַדְתָּ עֵת רַבָּה עַל הַמִּפְתָּן כַּקָּפוּא,

מְצַפֶּה לְסָבָא כְּסוּף־תַּלְתַּלִּים שֶׁיָבוֹא —

וּבְלֵב דּוֹפֵק תַּאֲמִין לְהַקְשִׁיב קוֹל צְעָדָיו,

כְּהַאֲמִין נָווֹ…

וְנָפַל אָז מַבָּטְךָ עַל הָרִצְפָּה: שָׁם בֶּעָפָר

מִתְפַּלְּשָׁה יְתוֹמָה גְמָרָא,

וּלְבוּשָׁה אַלְמְנוּת דְּמוּת אִשָּׁה בַּפֶּתַח מִנֶּגֶד תֵּרָאֶה —

וַהֲבִינוֹתָ, וְזָעַקְתָּ זְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה.

דצמבר, 1917.

---

אֱלֶגִיָּה

מאת

שמעון גינצבורג

הַלְּבָנָה הָעֲדִינָה

כְּרוּתָה כְּמוֹ בֶחָרֶב;

לָעֲרָבָה בְּכִי וְקִינָה,

קִינַת זְאֵבֵי־עָרֶב.

הוֹי הָרוּחוֹת! מֵעֲבָרִים

קוֹל יְלֵל תַּשְׁמַעְנָה:

לִי תִּשֶּׂאנָה שְׁאוֹן יְעָרִים,

יַעֲרֵי־אוּקְרַיְנָה…

תְּנוּ אֶת קוֹלְכֶן, הוֹי הָרוּחוֹת

בִּילֵלִים עַזִּים!

דּוֹרְכִים שָׁם בִּנְאוֹת־הַמְּנוּחוֹת

גְּדוּדֵי־אַשְׁכְּנַזִּים.

אַנְשֵׁי דָמִים וּמַשְׂטֵמָה,

כְּמוֹ עָב חֲשֵׁכָה דוֹרְכִים

עַל זְהַב שִׁבֳּלֵי־הַשְּׁדֵמָה,

עֲלֵי גַנִּים פּוֹרְחִים.

אַלְלַי, רוּחוֹת! מֵעֲבָרִים

קוֹל יְלֵל תַּגְבַּהְנָה:

לִי תִּשֶּׂאנָה חִיל יְעָרִים,

יַעֲרֵי אוּקְרַיְנָה.

שָׁם, בַּחַוָּה הַפּוֹרַחַת,

בִּמְקוֹם עָמְדָה עַרְשִׂי,

עֶרֶשׂ־יַלְדּוּת, פַּעַם אַחַת,

שָׁמָּה אִמִּי חַרְסִי!

שָׁם אֲחוֹתִי, גְּבִיעַ־שׁוֹשָׁן,

בָּרָה הִיא לְאִמָּהּ;

בֵּין שׁוֹשַׁנִּים זוֹקְפוֹת רֹאשָׁן

טִיְּלָה לָהּ בִּנְעִימָה.

אֱלֹהִים הוּא הַיּוֹדֵעַ

מַה־שָּׁם יִקְרֵן עָתָּה?…

נַפְשִׁי קִרְבִּי תִּזְדַּעְזֵעַ,

תָּחִיל בָּעֲלָטָה.

הַלְּבָנָה הָעֲדִינָה

כְּרוּתָה כְּמוֹ בֶחָרֶב;

לָעֲרָבָה בְּכִי וְקִינָה,

קִינַת זְאֵבֵי־עָרֶב.

ססקטון, יוני 1918.

---

מִשִׁירֵי הַזְּמָן

מאת

שמעון גינצבורג

א

כִּי הַבֹּקֶר קַמְתִּי עָלֵז

וָאֲשׁוֹרֵר בְּשִׂמְחָה,

רוּחַ בָּא בַחַלּוֹן, סָח לִי:

"הֲשָׁכַחְתָּ אִמְּךָ?

"בָּא אֲנִי מִשּׁוּט בְּמֶרְחַק

רַחֲבֵי־אוּקְרַיְנָה:

שָׁם מַפְרִיחִים שְׂדוֹת־הַבְּרָכָה

עַתָּה רוֹשׁ וְלַעֲנָה.

"וְהָרַעַב רְזֵה־הַפָּנִים

אַט בַּחַלּוֹן דּוֹפֵק,

וּבַחֲלַל כָּל בַּיִת מָוֶת

כַּף שֶׁל שֶׁלֶד סוֹפֵק"…

ב

אִי, עֲרוּגוֹת־פְּרָחִים, פְּרָחַי!

נוּגוֹת אַתֶּן, נוּגוֹת…

מִמֶּרְחַקִּים אֶרְאֶה אֶתְכֶן,

סְבִיב בֵּית אֵם עֲרוּגוֹת.

תּוֹךְ הַגִּנָּה הָאֲבֵלָה

דֹּם, בְּלִי טַל, תִּגְוַעְנָה,

בְּתוֹךְ הַחַוָּה, פִּנַּת יִקְרַת

רַחֲבֵי־אוּקְרַיְנָה.

אִי, עֲרוּגוֹת, עֲרוּגוֹתַי!

מַה־לָּכֶן, חֲבִיבוֹת?

מַה־לָּכֶן, שִׁמְשׁוֹנִיּוֹתַי,

שֶׁבָּאוֹר מַזְהִיבוֹת?

לָמָּה רֹאשְׁכֶן כָּפוּף כָּכָה,

כִּבְלִי אוֹנִים תָּלוּי?

הַאִם אוֹרֵב לָכֶן אָסוֹן,

אִם כְּבָר בָּא בְגָלוּי?

רוּחַ נָשְׁבָה, וְשִׁמְשׁוֹנִית

עָנְתָה לִי וְאָמְרָה:

"בַּעֲלַת־הַבַּיִת אִמְּךָ,

הִיא עָלֵינוּ שָׁמְרָה.

"כְּאֵם אוֹהֶבֶת לָנוּ הָיְתָה,

נִכְּשָׁה הָעֲרוּגוֹת

אַף הִשְׁקָתַן בְּיָדֶיהָ

נִקְשׁוֹת, וְאִם עֲנֻגּוֹת.

"עַתָּה הִיא, זֶה כַּמָּה יָמִים,

שׁוֹכְבָה בַּיִת, חוֹלָה;

אָפֵס לֶחֶם, מִן הַבַּיִת

צֵאת לֹא עוֹד יְכוֹלָה…

"וְשִׁמְשׁוֹנִית אַחַת אָרְבָה

עַל חַלּוֹנוֹת־אִמְּךָ,

שָׁמְעָה אוֹתָהּ בּוֹכָה חֶרֶשׁ

וּמְשׂוֹחַחַת עִמְּךָ;

"מְשׂוֹחַחַת — וְנִפְרֶדֶת

חֶרֶשׁ מִן הָעוֹלָם…

עַל־כֵּן שָׁחֲחוּ הַפְּרָחִים,

וְלֹא עוֹד נִשְׁמַע קוֹלָם"…

ג

הוֹי, שִׁמְשׁוֹנִית, שִׁמְשׁוֹנִיתִי!

בָּרְכִי אִמִּי בַּעֲדִי.

אִמְרִי לָהּ: כִּכְלוֹתָהּ הִיא שָׁם —

אֶכְלֶה פֹה לְבַדִּי.

לוּ הָיִיתִי צִפּוֹר־כָּנָף,

הֵן אֵלֶיהָ עַפְתִּי

עַל מְשִׁי־לֶחְיָהּ, בְּלֹא עֵת קֻמְּטָה,

דִּמְעוֹת־דָּם הִטַּפְתִּי,

וְאָמַרְתִּי לָהּ: קְחִי חַיַּי,

תַּמָּה וַעֲדִינָה?

נוֹתְנָה תָּמִיד לְלֹא־תַּשְׁלוּם —

עַתָּה פַּעַם קְחִי־נָא!…

הוֹי, שִׁמְשׁוֹנִית, שִׁמְשׁוֹנִיתִי!

בָּרְכִי אִמִּי בַעֲדִי.

אִמְרִי לָהּ: כְּגָוְעָה הִיא שָׁם —

אֶגְוַע פֹּה לְבַדִּי.

יוני, 1918.

---

חֲלוֹם יְשַׁעְיָהוּ

מאת

שמעון גינצבורג

הִקִּיפוּ כַצָּר הָרֵי הָרִים שֶׁל עָבִים נִזְעָמִים לַשְּׁחָקִים,

וְאָפֵל הָאֹפֶק הָרָם עַל רָאשֵׁינוּ כִּי נָטָה הַיּוֹם,

וּמֶרְחַב־יָהּ צַר, וְלֹא הָיָה בַחֲלָלוֹ דֵי אַוִּיר לִנְשׁוֹם,

וְנִדְמָה: לֹא יָשׁוּב עוֹד שַׂר־שֶׁל־הָאוֹר אֶת מַמְלַכְתּוֹ לְהָקִים;

וְנִדְמָה: נִמְסַָר הָעוֹלָם לָעַד בִּרְשׁוּת שְׂטָנִים־עֲנָקִים, –

אֲזַי, מִבַּעַד לְמִפְלְשֵׁי־זֶפֶת, הִתְגַלָּה כְלִיל־תֹּם

וַיִּלְחַשׁ לִי כּוֹכָב צָנוּעַ, כּוֹכַב־פָּז נִשְׁקָף מֵרוֹם

בֶּהָדָר, כִּבְשֹרָה מִשְּׁחָקִים אֲחֵרִים וַאֲחֵרִים אֳפָקִים. –

מַה־יֶּהְמוּ, מַה־יֶּחְמְרוּ בְשָׁעָה זוֹ גַלֵּי יַם־זֶָדוֹן, יַם־שִׂנְאָה!

שׁוּר! פְּשׁוּטוֹת־הַזְּרֹעוֹת תַּעֲמֹדְנָה שָׁם רִבֲבוֹת אִמּוֹת עַל חוֹף

וּבְיַם־דָּם טוֹבַעַת אֱמֶת אֲשֶׁר שׂוֹנְאָהּ עִם אוֹהֲבָהּ עִנָּה.

וּשְׂטָנִים־עֲנָקִים מֶמְשַׁלְתָּם כְּבָר פָּרְשׂוּ גַם עַל הָאֵין־סוֹף…

אַךְ בְּטַח: עוֹד הַחֲלוֹם לִישַׁעְיָהוּ קָבוּעַ כַּכּוֹכָב בִּמְרוֹמוֹ,

וְדוֹרֵךְ בְּשַׁלְוַת־נִצָּחוֹן עַל גַּלִּים זֵדוֹנִים, הֲדוֹמוֹ.

יוני, 1918.

---

וְהָיָה כִי בֹא יָבֹא מַלְאָךְ...

מאת

שמעון גינצבורג

וְהָיָה כִי בֹא יָבֹא מַלְאָךְ, מְבַשֵּׂר־הַשָּׁלוֹם, לַסּוֹף

לֵאמֹר: נִכְנָס לָעִיר מֶלֶךְ־שָׁלוֹם, חֲתַן חֵרוּת וּגְאֻלָּה, –

צְחוֹר־כָּנָף וּלְבֶן־תִּקְוָה יָבוֹא, וְשׁוֹפַר־כֶּסֶף בְּפִיו,

אֶל חַג־אֵרוּשֶׂיהָ שֶׁל תֵּבֵל־יָהּ כֻּלָּהּ.

וְעִטְּרוּ שְׁמֵי־תְּכֵלֶת מְאִירִים לְתֵבֵל־יָהּ, כַּלַּת־הַחֵן,

וְקִשְּׁטוּהָ בְּהִינוּמָה שֶׁל סַלְסְלוֹת־עֲבִיבִים;

וְשָׂחֲקוּ לָאָרֶץ, שְׂחוֹק הוֹרִים אֶל בִּתָּם הַכַּלָּה, בַגִּיל

שָׁמַיִם כֹּה טוֹבִים, כֹּה חֲבִיבִים…

תִּשָּׂא אֲזַי אֶל הַמַּלְאָךְ הַכַּלָּה־הָאָרֶץ בַּלָּאט

אֶת פָּנֶיהָ – וְנַעֲווּ פָנָיו

וּמַבַּט־עֵינֶיהָ הָאֶחָד הָעֵב יָעִיב, כְּקִלְלַת־שְׁחוֹר,

אֶת יוֹם שִׂמְחַת־לִבּוֹ וְעִדַּן־עִדָּנָיו:

יָצִיץ תְּהוֹם שֶׁל שִׁגָּעוֹן מֵעֵינֶיהָ שֶׁל זוֹ –

שִׁגָּעוֹן כֹּה שָׁחוֹר וְאִלֵּם;

וּמִי יוּכַל סְבֹל מַבָּטֶיהָ, שֶׁהֵמָּה מְעֻרְפָּלִים בַּדָּם,

מִי יוּכַל הֲכִילֵם!…

וּבָאוּ אָז כָּל הַשּׁוֹשְׁבִינִים, וְהֵם רֵבִּים מִסְּפוֹר –

זֶה קִטֵּעַ וְזֶה גִדֵּם

וְזֶה עִוֵּר קְשׁוּר־עֵינַיִם – וְכִתְּרוּ לַחֻפָּה הֲמוֹן אָדָם רָב,

וְעָמְדוּ כַּחֲלוֹם רָע – וּמִי יַחֲרִידֵם?

וְהַשֶּׁמֶשׁ יָאִיר לָהֶם פָּנָיו, כְּמִנְהָגוֹ, וְיוֹם־אוֹר יְהִי,

וְחוּגָא בְּרוּם־תְּכֵלֶת יָרֹן –

וְשֶׁמֶשׁ וְחוּגָא לֹא יִרְאוּ בְּפֶתַח כָּל־לֵב אֲרוֹן־שְׁחוֹר

אֲשֶׁר נִצַּב, וְלֹא יַעֲבֹר הָאָרוֹן…

וְטֶרֶם יִשְּׂאוּ כְלֵי־זֶמֶר אֶת קוֹלָם בִּנְגִינָה וָשִׁיר –

וְיָצְאוּ שׁוֹשְׁבִינִים בַּלָּאט בְּהַקָּפוֹת

כְּרוּת־אַף עִם קִטֵּעַ וְגִדֵּם, בַּסָּךְ עִם הַכַּלָּה סְחוֹר־סְחוֹר,

כְּצָרוֹת לֹא־נִשְׁמָעוֹת, אֲיֻמּוֹת נִשְׁקָפוֹת…

וְאָבְלָה הַחֻפָּה – וְאֵי־מִזֶּה הֵלֶךְ, אִישׁ־שֵׂיבָה כֹה זָר,

מַלְאַךְ־מָוֶת, בּוֹא יָבוֹא

וְהִפִּיל עַל טַבַּעַת־הַקִּדּוּשִׁים צֵל כֶּתֶם לֹא יִמַָּח לָעַד,

וְהִתְעַלְּפָה הַכַּלָּה – וּלְחָצָהּ לִלְבָבוֹ…

ספטמבר, 1918.

---

מִקְדָּשִׁי

מאת

שמעון גינצבורג

הַשִּׁירָה! אַתְּ – מִקְלָט מֵחַיִּים לִלְבָבִי.

לָךְ תָּמִיד לֵב נִדְכֶּה וְנַעֲנֶה אָבִיא,

כִּי דוֹקֵר הָאוֹר שֶׁל הַחַיִּים כַּמַּחַט –

וּנְעִימִים לִי אוֹרֵךְ וְצִלֵּךְ גַּם יַחַד:

אִם שֶׁמֶשׁ־צָהֳרַיִם הֵיכָלֵךְ תַּזְרִיחַ –

לִי אוֹרֵךְ מִצַּעֲרִי וְאֶבְלִי יָנִיחַ;

וְכִי בֵּין־הַשְּׁמָשׁוֹת אַפְלוּלִית בוֹ שְׁרוּיָה –

גַּם סָפֵק הָאַפְלוּלִית לִי חֲמוּדָה וּרְצוּיָה…

מְנוּחָה לַלֵּב בְּמִקְדָּשֵׁךְ, וְנָעִים

לְהַקְשִׁיב אֶל מַשַּׁק הַשְּׂרָפִים הַדָּאִים –

מִמִּזְבַּח־אַרְגָּמָן אֶל מִזְבַּח־אַרְגָּמָן

לִמְשׁוֹרְרֵי דוֹר־דּוֹר, שָׁם נַפְשׁוֹתָם וְדָמָן –

וְגֶחָלִים בְּפִיהֶם, לְהַדְלִיק הָאוֹרוֹת

בְּנִשְׁמוֹת הַבָּאִים בֵּית־תְּפִלַּת־הַדּוֹרוֹת…

וּמַרְפֵּא לְלִבִּי לִמְצוֹא פִּנַּת־בְּדִידוּת

לְהַצִּיב בָּהּ מִזְבְּחִי חֶרֶשׁ, בִּיחִידוּת:

וּבְאִשִּׁי – גַחַלְתִּי, שֶׁשְּׂרָפִי לִי הֵבִיא –

שָׁם תַּעֲלֶה עוֹלַת־לְבָבִי, שִׁיר־כְּאֵבִי;

וְדִמְעוֹתַי תִּטֹּפְנָה, לָאֵל קָרְבַּן־תְּפִלָּה, –

וְנֵַפְשִׁי מְטֹהָרָה מְאִירָה כְּבַתְּחִלָּה.

1918.

---

רַעְיָה

מאת

שמעון גינצבורג

רַעְיָה, בַת־עֶדְנִי הַיְּקָרָה!

אוֹצָר שֶׁל רְִגָעַי הַיָּפִים!

תְּלוּיִם עֲלֵי שְׁחוֹר־שְׂעָרָהּ

זְהָרִים לִי, זְהָרִים נִשְׁקָפִים.

תִּישַׁן, חֲרִישִׁית, עֲדִינָה,

סַלְסְלוֹת־קֶצֶף עַל חָזָהּ;

בְּנוּדוֹ – בוֹ, כְּמוֹ בַיָּם פְּנִינָה,

נָדָה שָׁם אַהֲבָה־רָזָהּ.

תָּנוּם, בַּלָּאט תִּשְׁאַף רוּחַ,

פְּתוּחוֹת שְׂפָתֶיהָ בַּחֲלוֹמָהּ:

אֶל גְּבִיעַ סִגָּל פָּתוּחַ

סוֹבֵא נְשִׁיקוֹת־טַל דּוֹמָה.

מַה חֵקֶר־עוֹלָם בִּשְׁבִילָהּ?

גּוּפָהּ סוֹד־עוֹלָם הִיא, גּופָהּ.

גִּיל־עוֹלָמִים הוּא גִּילָהּ,

צוּף־הָעוֹלָמִים הוּא צוּפָהּ.

מַה־לָהּ הָעוֹלָם כִּי תֵדַע?

וְעוֹד אֵינָם יוֹדְעִים חֲכָמָיו

חֵקֶר זוֹ צְבִיָּה חֲרֵדָה,

אַף גַם לֹא יֵדְעוּ כָל יָמָיו.

ססקטון, יאנואר 1919

---

לַסַּהַר אֹדֶם דָּם

מאת

שמעון גינצבורג

לַסַּהַר אֹדֶם־דָּם: זֶה בָא מִשְּׁמֵי אוּקְרַיְנָה…

עֲנָנוֹת חִוְּרוֹת־פָּנִים שֵׁשָׁן דּוֹם תִּקְרַעְנָה.

וְהָעוֹלָם נָם בִּזְרוֹעוֹת לֵיל־הָאוֹר שְׁנַת־תָּמִים…

אֵיכָה תָנוּם, עוֹלָם? אָב לִי בְאֶרֶץ דָּמִים!

וְעַל מִי, עֲנָנוֹת פְּנֵי־פַלָּצוּת, קְרַעְתֶּן שֵׁשׁ?

שָׁם אִמִּי נוּגָה – הַעוֹד אֵם לִי יֵשׁ?

הַס, קוֹל צְרָצַַר! בְּהִשָּׁבֵר לִבִּי תּוֹכִי:

אֲחוֹתִי בְגֹב אֲרָיוֹת – וְאֵין־אֱיָל אָנֹכִי…

הַכְּאֵב בְּלִבִּי, אִם זְאֵב־עָרֶב? עֵר הַכְּאֵב

לָעֶרֶב, וּבְכָל לַיְלָה יֵשְׁתְּ דַּם לִבִּי, יֵשְׁתְּ הַזְּאֵב.

אַבָּא! רְחַב מֵצַח אוֹר! כַּקַּרְדֹּם לִבִּי הָלָם! –

מִתְפַּלֵּץ לִבִּי, כִּי חֲלוֹם נוֹרָא חָלָם.

וְאִמִּי יִקְרַת־חַיַּי! שֶׁהְשְׁאַרְתִּי שָׁם פִּקָּדוֹן –

אֵיכָה הִשְׁאַרְתִּיהָ בְּאֶרֶץ־זָדוֹן?

וּבְגַן־פְּרָחֵינוּ מֻקַּף־מְרַצְּחִים עֲזַבְתִּיךָ,

אֲחוֹתִי פְּנִינַת־רוּחִי – וְנִסְלַח לְאָחִיךְ!…

אַיֵּכֶם עַתֶָּה, אוֹבְדַי? אַיֵּכֶם, כָּל מַחְמַדַּי? –

מִי יִתֵּן וְאֵדַע כִּי רִחְמַנִּי שַׁדַּי,

כִּי הִשְׁאִיר עוֹד בֵּית־אָב לִפְלֵיטָה וְצַוְּארֵי אֵם

לִבְכּוֹת עָלֶיהָ כָּל הַכְּאֵב חֲסַר נִיב וָשֵׁם…

ניו־יורק, ספטמבר 1919

---

צִפּוֹר־אָדָם

מאת

שמעון גינצבורג

צִפּוֹר־אָדָם, שֶׁבָּאַוִּיר,

עַל גַּן־הָעִיר,

אֶל בֵּין הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן תַּאֲבִיר, –

שֶׁמָּא תוּכַל אוֹתִי הַעֲבִיר

מֵעוֹלָם זֶה אֶל עוֹלָם־דְּבִיר?

שׁוּר: חָדַל גֶּשֶׁם. עוֹד מַבְהִיקוֹת

טִּפּוֹת־שְׁבוֹ

בַּגָּן עַל עָלִים, כְּמוֹ נְשִׁיקוֹת…

אַךְ לִי כְעַקְרַבִּים הֵן מְצִיקוֹת,

בְּהָעִיק עוֹלָם וְצַעַר בּוֹ.

הָעוֹלָם נַעֲשָׂה לִי שַׁבָּאִי

וּלְנַפְשִׁי – כְּלוּב,

אֲשֶׁר בּוֹ כוֹמְשָׁה הִיא בַחֲשָׁאִי…

עוֹד מְעַט וְשָׁכְחָה רֹן פְּלָאִי,

בְּיַלְדוּתָהּ שְָׁמְעָה מִפִּי כְרוּב; –

אַךְ כִּי רָאֲתָה אֵת שְׁבִילְךָ,

בַּתְּכֵלֶת שְׁבִיל,

חֵץ־זָהָב שֶׁל זִכְרוֹנוֹת פִּלְחָהּ,

כַּצִּפּוֹר נִנְעֲרָה, וּבְגִילְךָ

עַל דְּרוֹר מְרוֹמֵי־אוֹר, לָהּ גִיל.

שָׂאֶנָה! – וַדַּאי יֵשׁ לֵאלֹהַּ

רָם עוֹלַם־הוֹד,

שָׁם יֵשׁ עוֹד, יֵשׁ לִמְצוֹא מַרְגּוֹעַ:

לָשׁוּט בְּמֶרְחַב־יָהּ גָּבוֹהַּ

וְלִשְׁכֹּחַ תֵּבֵל, אֶרֶץ־נוֹד.

וּוַדַּאי יֵשׁ בְּמֶרְחַקִּים כְּחֻלים

אִי, עֵדֶן־אִי

בּוֹ עוֹד לֹא נֶחְקְרוּ הַגְּבוּלִים:

בֵּית כְּרוּבִים שָׁם, שֶׁהֵם גְּאוּלִים

מֵעוֹלָם זֶה – מִבֵּית־הַשְּׁבִי.

לְשָׁם כְּנָפֶיךָ פְּרוֹשׂ הַלְּבָנוֹת,

שָׂא נַפְשִׁי, שָׂא! –

כִּי פְצוּעָה הִיא, וּמְבַקְּשָׁה מָנוֹס –

וְטָבְלָה וְאָבְדָה, כִּכְנַף־רְנָנוֹת,

בַּשִּׁיר, בִּרְקִיעַ עוֹלָם־בָּא… –

וְאִם כָּלִיל נַפְשִׁי מִן הָעוֹלָם

לֹא תוּכַל צֵאת,

בֵּאין מָנוֹס מִן הַחַיִּים וְקוֹלָם;

וְאִם תּוֹכָה חוֹלָם, עִם שְׁאוֹלָם

עַד מָוֶת תְּאֻלַּץ הִיא לָשֹאֵת, –

לוּ רֶגַע אֶחָד אֵל יַרְאֶנָּה

אֶת נוֹף־ הַחֲלוֹם!…

וְכִי לְעוֹלָם זֶה תְּשִׁיבֶנָה,

וְשׁוּב לְגֵיהִנֹּם תּוֹרִידֶנָּה –

הִיא תוֹרִיד אִתָּה חֲזוֹן־הָרוֹם:

לְאָח אוֹבֵד, שֶׁכּמּוֹץ יְסֹעַר

בְּחֶשְׁכַּת – לֵיל,

בְּשִׁירָהּ תּוֹרִיד חֲזוֹן־הַזֹּהַר

שֶׁל נוֹף, שֶׁשַּׁעֲרוֹ הַמְּפֹאָר

הוּא קֶשֶת, תּוֹכָהּ מְגַחֵךְ אֵל.

אוקטובר, 1919

---

וְכִי מִקְּרָב פְּצוּעִים יָבוֹאוּ...

מאת

שמעון גינצבורג

וְכִי מִקְּרָב פְּצוּעִים יָבוֹאוּ, וְנָדוּ לְךָ:

"בֶּן אָדָם, הִכָּלֵם,

כִּי לֹא דָמְךָ שָׁפַכְתָּ בַּקְּרָב אֶת הָרָע", –

כֹּה תַּעֲנֶה: “אַחַי – לֹא בִשְׁפָךְ־דָּם אֶגְאָלֵם”.

וְכֹה תּוֹסִיף: "בְּמוֹתִי – בִּי מֵת עוֹלַם־יָהּ,

בְּהֵאָלְמִי – יָהּ עִמִּי יֵאָלֵם;

וּבְלִי זֶמֶר־חַיַּי הַחֲרִישִׁי, שִׁיר־מָה –

הָעוֹלָם לְעוֹלְמֵי־עַד לֹא יְהִי שָׁלֵם"…

יאנואר, 1920.

---

אַלּוֹן צָעִיר...

מאת

שמעון גינצבורג

אַלּוֹן צָעִיר וִיפֵהפֶה,

עֶדְיוֹ שֶׁל הָרְחוֹב!

אָבִיב בָּא לִכְרַךְ־יָם זֶה,

וְטוֹב לְךָ, טוֹב.

בַּצִּבְעוֹנִים, שִׂמְלַת־זִיו,

עוֹלָם כֻּלּוֹ שָׂשׂ;

אַף גַּם אַתָּה תָּשִׂישׂ, תִּיף

בְּכֶתֶר פִּקְעֵי־פָז.

גַּם כִּי יַקְדִּיר בֹּקֶר־אוֹר

עֶצֶב צָעִיר רַךְ–

בְּצַעַר־שְׁחוֹר, מְתוּק־הַקֹּר,

כְּמוֹ גַם רֹאשְׁךָ שַׁח.

אַךְ כִּי יֵעָל צֵל, וּמְלוֹא

עוֹלָם יָאִיר גִּיל, ־

בְּיַם שִׁיר־נְהָרָה אֲשֶׁר לוֹ

אַתָּה צְלִיל.

אוֹתָהּ שָׁעָה, מִי וָמַה

לְךָ שְׁאוֹן־הַכְּרָךְ?

בָּטֵל הוּא, וְכָל הָרַע –

בְּאוֹר הַיּוֹם הַזָּךְ.

בָּטֵל הוּא בִּפְרִיחַת־דְּמִי.

וֵאלֹהֵי־הָעִיר

יַחֲרִישׁ, יַקְשִׁיב, בְּרֹךְ־הֲמִי,

לְצִפּוֹר קְטַנָּה שִׁיר…

זיו, 1920.

---

עֶרֶשׂ יַלְדּוּתִי

מאת

שמעון גינצבורג

כִּי יָבוֹא לִבְסוֹף מַלְאַךְ־מָוֶת, וּבְאַחֲרוֹן יוֹם יִשְׁאָלֵנִי:

“אֱמֹר, מַה־מִּשְׁאַלְתְּךָ, אָדָם, וְנִתְּנָה לְךָ טֶרֶם לֶכְתָּךָ?”

– "בְּטֶרֶם עָלַי תָּעִיף חַרְבְּךָ, טֶרֶם גוֹרָלִי מַר נֶחְתָּךְ,

דֶּרֶךְ־הַחוֹל הַמַּלְבִּינָה בִּכְפָר־הַמּוֹלֶדֶת הַרְאֵנִי! "

וְכִי אַחֲרֵי מוֹתִי כְּרוּב־אוֹרָה צְחוֹר־כָּנָף בִּיעָף אוֹתִי יִשָּׂא

אֶל שַׁעַר גַּן־עֵדֶן, וְסָח: “לַאדֹנָי זֶה הַשַּׁעַר”…

– "אַךְ יָפֶה מִמֶּנּוּ, מַלְאָכִי, הוֹי יָפֶה פִּי־שִׁבְעָה בְלֵיל־סַהַר

הַשַּׁעַר הַקָּט לְגַן־סָבִי – וְלוּ נָעוּף לְשָׁם, לָעֲרִישָׂה!"

וְאִם מַלְאַךְ־חַבָּלָה זֶה יִהְיֶה, אֶת נַפְשִׁי – כִּי כָבְדוּ אֲשָׁמַי –

לִשְׁאוֹל תַּחְתִּית יוֹרִיד, וְהִרְעִים: “בְּחַר לָךְ הַגְּדוֹלָה בַמְּצוּקוֹת!” –

– "הַרְאֵנִי בֵּית־אִמִּי מֵרָחוֹק, אוֹצַר הַשָּׁעוֹת הַמְּתוּקוֹת,

בְּשִׂמְחַת אֵין־עָבִים שָׁם עָבַר, כַּחַג, בֹּקֶר־יָמַי!"…

הָהּ עֶרֶשׂ־יַלְדוּתִי: זִכְרוֹנוֹת שָׁמַיִךְ וְאַרְצֵךְ הֵן הִנָּם,

כְּזִכְרוֹן כָּל אשֶׁר שֶׁעָבַר, מְקוֹר עֵדֶן לַלֵּב עִם גֵיהִנֹּם.

1920.

---

לַיְלָה בַכְּפָר

מאת

שמעון גינצבורג

לֵיל־קַיִץ רַד חֶרֶשׁ. בְּצֵל אֵלָה עֲנֵפָה יָשַׁבְנוּ בַחֲבוּרָה

בְּאוֹר־סַהַר. קוֹל שׁוֹרֵר. הַנּוֹף סָבִיב נִרְדַּם, וּבוֹ שִׁנּוּי בָא:

לֹא מַרְאֵה יוֹם־יוֹם לוֹ, כִּי דְמוּת נוֹף קֶסֶם וּפְלָאוֹת, נוֹף־שְׁבָא:

וּבוֹ, כַּחֲלוֹם, מַלְכַּת־תְּכֵלֶת תְּרַפְרֵף אֲוִירִית, הֲדוּרָה.

וָאָקוּם וְאֶעֱזֹב צֵל, שָׁר שָׁם קוֹל חֲשָׁאִי־רַךְ – בַּעֲבוּרָהּ.

כִּי קָרְאָה לִי שִׂמְלַת־הַכֶּסֶף שֶׁל אוֹרָהּ הָרוֹעֵד וְזָע…

וּבְטַיְלִי לְבַדִּי בַדֶּרֶךְ הַמַּלְבִּין, לִי נִדְמָה: לִשְׁמָהּ,

עַל כּוֹכָב, אֵל פּוֹרֵט אַט נִגּוּן שֶׁל אַהֲבָה, מִתּוֹךְ דַּעַת פְּזוּרָה.

וְכָל שׁוֹמְעֵי הַנִּגּוּן הַזֶּה, יַעַבְרוּם גַּעְגּוּעֵי־אֱלוֹהַּ.

הָס! טְוִי כֶסֶף עָבִים כְּמוֹ קָפָא, אִילָנוֹת כְּמוֹ עָצְרוּ רִשְׁרוּשָׁם,

הֶהָרִים מַשְׁחִירִים מַקְשִׁיבִים: – וְהָיוּ כְמוֹ קָהָל אֵין־סוֹפִי,

שֶׁנִּקְבְּצוּ יַחַד בַּלַּיְלָה לִשְׁמֹעַ לַשִּׁיר הַגָּבוֹהַּ,

בְּהֵרַדֵם בְּנֵי־אָדָם, – שִׁיר־אוֹר, אֲשֶׁר בְּתָוֵי־נְגִינָה לֹא נֻשָּׁם

וְאֹזֶן לֹא שָׁמְעָה, שִׁיר־עַד שֶׁל הַרְמוֹנִיַָּה רָמָה וָיֹפִי.

1920.

---

רִטְּטָה צִפּוֹר...

מאת

שמעון גינצבורג

א

רִטְּטָה צִפּוֹר מִתּוֹךְ זְהַב־הַקָּמָה,

טָסָה כַּחֵץ לָהּ וַתָּשָׁר…

כִּשְׁבִילָהּ הַנִּמְתָּח, קַו־צְחוֹר בָּרָקִיעַ,

הוֹי, לָמָּה גַם דַּרְכִּי לֹא יָשָׁר?

טָבְלָה בַתְּכֵלֶת, הַקַּלָּה, הַתַּמָּה –

וַתִּשַּׁק אוֹר־יוֹמָהּ, וַתְּבָרֵךְ…

אֲנִי אַךְ לְבַדִּי, בֶּן־אָדָם מְקֻלָּל,

אֶת דַרְכִּי אֲשָׂרֵךְ.

ב

שִׁבֳּלֵי־קָמָּה מַזְהִירוֹת בְּטַלֶָּן –

וְאֵין הֵן חֲפֵצוֹת בְּיוֹתֵר…

בְּנַפְשִׁי חֲלוֹם־אוֹר, חֲלוֹם לֹא בָאָנִי.

לִי צַר – וְלַחֲלוֹמִי אֵין פּוֹתֵר.

הוֹמֶה לוֹ מַעְיָן, חֲשָׁאִי יְבַעְבַּע,

יְצַלְצֵל וּלְנַפְשׁוֹ יְצַחֵק…

וְאָנֹכִי מַעְיָנִי יְקַר־אוֹר אֲבַקֵּשׁ,

וּכְקָרְבִי – כֵּן יֵלֵךְ יִתְרַחֵק.

פִּרְחֵי־הַגַּיְא כֻּלָּם חַיִּים בִּדְמָמָה

חַיֵּיהֶם – לֹא נִשְׁמָע הֵד קוֹלָם…

וַאֲנִי בִשְׁאוֹן־כְּרָךְ שְׁבִיל דָּרַכְתִּי, לֹא שְׁבִילִי,

וְנַפְשִׁי לִי אָבְדָה לְעוֹלָם.

ג

אֵלְכָה הַיַּעֲרָה וַאֲבַקְּשָׁה שָׁם נַפְשִׁי

בְּרִשְׁתּוֹת הָאוֹר וְהַצְּלָלִים;

אַמְתִּיק שָׁם סוֹד עִם פִּטְרִיוֹת בָּאֵזוֹב,

אַקְשִׁיבָה לְלַחַשׁ הֶעָלִים.

אֶשְׁמַע מַה־יִּלְאַט הָרוּחַ נִשְׁכַָּחוֹת,

מַה־תִּקְסֹם עָב־כֶּסֶף מַזְהִירָה:

אוּלַי שָׁם עוֹד מִימֵי יַלְדוּת אֶת נַפְשִׁי

בְּעֶצֶם טָהֳרָתָהּ אַכִּירָה…

ד

בֵּין קָמַת־הַזָּהָב וְקִיר־שְׁחוֹר לַיַּעַר

פִּרְכְּסָה צִפֹּרֶת רוֹעֶדֶת…

בִּתְכֵלֶת חוֹגֶגֶת, כֵּן פִּרְכְּסָה נַפְשִׁי,

כְּפַרְפָּר, בִּכְפַר־הַמּוֹלֶדֶת.

לְנַצְנֵץ בָּאוֹר כַּצִּפֹּרֶת נִבְרָאָה,

לִפְרוֹחַ כְּשִׁבֹּלֶת־הַדָּגָן –

וּבְאַרְצוֹת־נוֹד הוּעַם זִיו תְּכֶלְתָּהּ עַל רֹאשָׁהּ,

וַיַּאֲפֵל תְּהוֹם בּשֶׁת וְיָגוֹן…

ה

בְּהֶסַּח־הַדַּעַת קָטַפְתִּי זִיוָנִית

וָאַשְׁלֵךְ בַדֶּרֶךְ הָרָחָב…

שָׁתַק מִסָּבִיב הַיַּעַר הַהוֹגֶה

מַחְשְׁבוֹת צְלָלָיו וּסְבָכָיו.

הָמָה בִי לִבִּי: הֲיָשׁוּב גִּבְעוֹלָהּ

שָׁלֵם הֱיוֹת כְּבָרִאשׁוֹנָה?

דּוּמָם עָמַדְתִּי לְיַד הַזִּיוָנִית,

מִתְיַחֵד עִם נַפְשִׁי וִיגוֹנָהּ.

נאות ז’פרסונויל, 1920

---

שִׁיר־הַזָּהָב

מאת

שמעון גינצבורג

(חִקּוּי)

אָשִׁירָה יְפִי הַסּוֹנֵיט, לוֹ יִקָּרֵא שִׁיר־זָהָב.

כְּשִׁרְיוֹן צַב־זָהָב הוּא, מַעֲשֵׂה מְלֶאכֶת מַחְשֶׁבֶת, הָאוֹצֵר

בְּתוֹכוֹ חֲזוֹן זֹהַר־הָאָמָן הַקַּר, עִם חֹם רֶגֶשׁ הַיּוֹצֵר.

פֶּטְרַרְקָא בּוֹ שָׁפַך אֶת נַפְשׁוֹ; שֶׁקְסְפִּיר אוֹתוֹ אָהָב.

רַק מִי אֲשֶׁר רַבּוֹת בּוֹ לִבּוֹ גַם כָּאַב גַּם דָּאָב,

הוּא יֵיטִיב רִגְשׁוֹתָיו לִסְגֹר בְּשִׁיר־הַזָּהָב: עֲתַרְתָּם בּוֹ עוֹצֵר…

בָּשֵׁל אָז יִפֹּל וְעָמוּס, כְּתַפּוּחַ־הַזָּהָב – בְּיַד בּוֹצֵר;

וְאִם נִרְאֶה כְּיָבֵשׁ – עֲסִיס־פָּז הֵן מָלְאוּ כָל תָּאָיו.

יְהִי הֶקְזַמֶטֶר לְהוֹמֶר, וִיהִי לִישַׁעְיָהוּ מִשְׁקָלוֹ,

וְיַחְמְדוּ רַבִּים פַּיְטָנִים לָהֶם חֲרוּז־הַחֵרוּת הַלָּבָן, –

כָּל מְשׁוֹרֵר, מִשְׁקָלוֹ הַמְּזֻמָּן מִבְּרֵאשִׁית לוֹ נָפַל בְּגוֹרָלוֹ!

אֲנִי – שֹׁרֶשׁ נַפְשִׁי, אֶתְוַדֶּה, לֹא בְּאֶרֶץ־הַצְּבִי וְלֹא בְּיָוָן…

רְחוֹקָה וַעֲמֻקָּה כְּשַׁחַק אִיטַלִּיָּה, נַפְשִׁי – זֶה דַרְכָּהּ

הִשְׁתַּפֵּךְ בְּשִׁירֵי־הַזָּהָב, בִּצְלִילֵי סוֹנֵיט שֶׁל פֶּטְרַרְקָא.

1920.

---

לֹא סִלֵּק אֵל...

מאת

שמעון גינצבורג

לֹא סִלֵּק אֵל מִמֶּנִּי אֶת שְׁכִינָתוֹ –

הַשִּׁיר לָעַד מָעֻזִּי!

גַּחַלְתִּי עוֹד בַּלֵּב, וּלְשׁוֹנִי לְשׁוֹן־אֱמֶת,

וְאִם קוֹדֵר חֲרוּזִי.

עֻנֵּיתִי – לָכֵן גְּבֹהָה־גְבֹהָה לֹא אֲדַבֵּר,

וְלַחֲרוּזִי אֵין בְּרַק־צוּרָה:

אַךְ כְּעֵין הַקֶּשֶׁת, גֶּשֶׁר־הוֹד עַל־פְּנֵי תְהוֹם רָכוּב –

בּוֹ תוֹפַע נַפְשִׁי שְׁבוּרָה…

1920.

---

עִם קְרִיאַת תּוּקִידִידֵשׂ

מאת

שמעון גינצבורג

בְּדוּמִיַּת לֵיל־אוֹר לוֹחֵשׁ קוֹל חָכָם עַתִּיק – נְאֻם תּוּקִידִידֵשׂ.

הָמָה בְאָזְנַי יַם־יָוָן בְּקִצְפּוֹ וּתְכֶלְתּוֹ – וַיָּנָס

צִלְלֵי חַדְרִי הַנָּם צִי־מִלְחָמָה, בוֹ שָׁט: אַף גַּם חִדֵּשׁ

רוּחִי בְּמִפְעֲלוֹת־גְּבוּרַת בְּנֵי אַרְצוֹ: כִּי חֵיל־פֶּלָפָּנֶס

צָר עֲלֵי פְּלַטֵּיאָה, חוֹמוֹת אָז יִבְנוּ עָלֶיהָ וָחֵל;

רָאוּ הַנְּצוּרִים כִּי אָפֵס לֶחֶם וְעֶזְרַת־אַתּוּנָא

מִתְמַהְמְהָה, – חֵרְפוּ אֶת נַפְשָׁם בַּסֹּעָה וּבְחֶשְכַּת־הַלַּיִל,

וְדֶרֶךְ הִבְקִיעוּ לָהֶם, בַּעֲשׂוֹתָם בְּחָכְמָה וּתְבוּנָה;

מָאתַיִם וּשְׁנֵים־עָשָׂר גִּבּוֹר, עָבְרוּ בַסֻּלָּם כָּל חוֹמָה –

וַתְּהִי לָהֶם נַפְשָׁם לְשָׁלָל. רַק אֶחָד מֵהֵמָּה בְּפַחַת

נָפַל בְּחֶשְׁכַּת־הַלַּיְלָה – וְנִשְׁאָר. בְּפַחַת־הָאוֹיֵב…

אֶקְרָא בַסֵּפֶר הָעַתִּיק, וְנַפְשִׁי בְרַחֲמִים בִּי הוֹמָה:

אוֹתוֹ הַגִּבּוֹר הֶעָלוּב – מֶה הָיָה לוֹ? יָרַד לַשַּׁחַת,

אִם שָׁב בְּשָׁלוֹם אֶל אִמּוֹ?… לִבִּי כֹה דוֹאֵב!

אבגוסט, 1920.

---

בַּכְּרַָךְ

מאת

שמעון גינצבורג

א

אָנֹכִי בֶן אֶרֶץ אַחֶרֶת,

בָּהּ פְּרִיחַת עוֹלָמִים וְשִׁיר;

אַךְ סָגְרוּ עָלַי שְׁמֵי־עוֹפֶרֶת,

וּשְׁאוֹנָהּ וַאֲבָקָהּ שֶׁל עִיר.

בְּהָמוֹן שֶׁל כְּרָךְ יֵש גַּם זִמְרָה,

וְיֵשׁ נוֹי בְּאוֹר לֵילוֹתָיו גַּם הֵם:

אֲנִי אַךְ בּוֹ עוֹבֵר בְּלִי אִמְרָה,

וְלִבִּי שָׁבוּר כְּאֵב חֲסַר־שֵׁם…

ב

לֹא יָשׁוּב לֵב, אַחֲרֵי הֶעֱלָה

חֲלוּדָה, הֱיוֹת מֵאִיר־תָּם;

וּכְעִיר הַחַיִּים וְהַחֶלְאָה

בּוֹ דָבְקוּ, לֹא יִשְׁטֹף הַיָּם.

יֵשׁ גְּאֻלָּה בִיסּוּרִים לַכֵּעוּר,

וְלַחֶלְאָה – בַּשִּׁירָה יֵשׁ פְּדוּת:

לִי חֲלוּדָה בְלֵּב חִדְלַת־תֵּאוּר,

לִי זְוָעָה בַלֵּב חַסְרַת־דְּמוּת…

ינואר, 1921.

---

בְּלֵיל אֶבְלִי הֶעִירַנִי אוֹר...

מאת

שמעון גינצבורג

לזכר נשמת אבי מורי ר' אריה הלל גינצבורג

בְּלֵיל־אֶבְלִי הֶעִירַנִי אוֹר

מִתְרַפֵּק, מוּזָר, פְּלָאִי!

עֵין־כּוֹכָב הִיא, מִסְתַּכֵּל בִּי

מֵרוֹם, חֲשָׁאִי.

עֵין־כּוֹכָב הִיא, מִסְתַּכֵּל בִּי

בְּלִי חֲדֹל, בְּרֹךְ וּבְעִיוּן…

עֵין־אָב! הֲמוֹן אוֹר רַחֲמָיו

מִשָּׁם אֵלַי יוֹפִיעוּן.

בַּחֲרָדָה קַמְתִּי וּבִרְתֵת

יָשַׁבְתִּי עַל הַמִּטָּה:

בַּכּוֹכָב – אַבָּא! רוּחוֹ שָׁם

אֵלַי מַבִּיטָה!

דֹּם סָח: "אֲנִי אָבִיךָ, בְּנִי,

שֶׁמֵּת בְּאֶרֶץ־פְּרָעוֹת…

לְךָ רַבַּת כָּלְתָה נַפְשִׁי – לֹא

זִכַּנִּי אֵל הִתְרָאוֹת"…

וְלֹא נִגְלָה מִצְחוֹ, מֵצַח־אוֹר

רְחַב־זָוִיוֹת, נָאֶה.

קוֹלוֹ סָח מִכּוֹכָב לִי,

וְהוּא לִי לֹא יֵרָאֶה…

אבגוסט, 1921.

---

כִּי לַשָּׁמַיִם אַבִּיט...

מאת

שמעון גינצבורג

כִּי לַשָּׁמַיִם אַבִּיט:

מֵאַיִן פְּדוּת לִי תָבוֹא? –

מְגַחֵךְ לִי הַשֶּׁמֶשׁ,

וּתְגַחֵךְ לִי הַתְּכֵלֶת;

"אִם אֱלֹהִים תְּבַקֵּשׁ,

אַל תְּבַקְּשׁוֹ בִמְרוֹמֵנוּ:

לֹא נִמְצָא פֹה הֵיכָלוֹ,

כָּאן כִּסֵּא־כְבוֹדוֹ אָיִן.

דַּע, הֶעְתִּיק אֵל מִשְׁכָּנוֹ,

וְקָבַע זְבוּלוֹ חֵֶרֶשׁ,

עִם כְּרוּבָיו עוֹשֵׂי דְבָרוֹ,

בְּלִבְּךָ, בֶּן־הָאָדָם!

בּוֹ רְקִיעִים שִׁבְעָה מָּתַח,

וּשְׁמָשׁוֹת שֶׁבַע תָּלָה –

בִּתְהוֹם אֵין־סוֹף לְבָבְךָ,

בְּמַעֲמַקֵּי תְּהוֹם־הַתְּכֵלֶת.

וְשִׁבְעָה רְקִיעִים אֵלֶּה –

צֵא אַתָּה עַכְשָׁיו, גַּלֵּם!

גַּם דְּבִיר־הָאֵל שָׁם תִּמְצָא,

וְכִסְאוֹ שֶׁנִּתְעַלֵּם.

הַדְּבִיר – בְּשִׁיר־אֲמִתְּךָ

מֵאֹפֶל תְּגַלֶּנּוּ;

וְכֵס־יָהּ, כְּמוֹ יְחֶזְקְאֵל,

בְּאִשְּׁךָ תַּדְלִיקֶנּוּ"…

1922.

---

סְנוּנִית

מאת

שמעון גינצבורג

אִי, סְנוּנִית־דְּרוֹר, כְּנַף־אוֹר אֲבִיבִית,

אֲשֶׁר הֵאַרְתְּ

גַּן־עִיר וְלֶב־אִישׁ, וּבְעָבְרֵךְ, זִיוִית,

בְּאָחִיךְ הָאָדָם שִׁירָה נִיבִית

עוֹרַרְתְּ, הֵקַרְתְּ:

קִנֵּאתִי בָּךְ, וּמַה־נְּקַלּוֹתִי,

כִּי, סִיס, רְאִיתִיךְ

מְמַלְּאָה שְׁלִיחוּת עוֹשֵׂךְ־עוֹשִׂי:

אַךְ נָגַע אָבִיב בָּךְ, אֲחוֹתִי –

רֹן מָלֵא פִיךְ.

אַתְּ לֹא זָכַרְתְּ חֶשְׁבּוֹנוֹת רַבִּים,

וַתִּשְׁכְּחִי,

בִּתְהוֹמִיוּת מֶרְחַבִים סַבִּים,

כָּל נִגְעֵי־לֵב וְכָל עַקְרַבִּים –

בְּשִׁיר “צְבִי־צְבִי!”

וְאַתְּ כֹּה קְטַנָּה וְכֹה חַלָּשָׁה.

וְלֹא נֶעֱלַם

מֵעִמִּי עָנְיֵךְ, מְנָתֵךְ קָשָׁה;

כָּל שִׁפְעַת רְדִיפוֹת חֹרֶף רָשָׁע,

בּוֹ נֶאֱלַם

גַּם לִבִּי: כְּשִׁרְיוֹן, הַקִּפָּאוֹן

כֹּה תְקָפוֹ דֹם;

וְעָלָה אֵזוֹב־הַמַּשָּׁאוֹן

בִּדְבִירֵי־שִׁיר, וַחֲרוּל־דֵּרָאוֹן –

בְּחַצְרוֹת־חֲלוֹם…

וְגַם הַיּוֹם, כִּי דָפְקָה צִנַּת־

הָאֱלֹהִים

אֲבִיבִית, עַל חֲלוּדַת צִנַּת

לְבָבִי, – לוּלֵא אַתְּ וְרִנַּת

פִּיךְ, לֹא עָנְתָה נִים.

וְהַלֵּב מְלֵא־בוּשָׁה בִי, עִם תּוֹדָה,

סִיס קְטַנָּה לָךְ,

כִּי אַתְּ הָיִית לְשִׁירִי פוֹדָה,

וַתְּפַלְּסִי שׁוּב שְׁבִיל־זֹךְ, לֹא נוֹדָע

זֶה כְבָר, לְאָח…

מארץ, 1922.

---

לְבָבִי נָעַל שְׁעָרָיו...

מאת

שמעון גינצבורג

לְבָבִי נָעַל שְׁעָרָיו בְּפָנַיִךְ,

וְכָל חֶרְטָתֵךְ לֹא עוֹד תַּעֲצֹר־עֹז

הַשְּׁעָרִים פְּתֹחַ שׁוּב, חֲרֵדֵי־שְׁלוֹמֵךְ,

בָּם אַתְּ הֵעַזְתְּ לִנְגוֹעַ מַגַּע־כְּפִיָּה.

בְּלִי רְשׁוּת לָבוֹא אֶל קֹדֶשׁ־הַקֳּדָשִׁים,

לְגִנַּת־וְרָדָיו שֶׁל הַלֵּב, כְּבוֹא

אֶל גִנַּת יַרְקוֹתֶיהָ בַּעֲלַת־בַּיִת,

לִקְטוֹף בְּחֶזְקַת־יָד וּזְדוֹן־לֵבָב

יְפֵי־שׁוֹשַנַּי, טָהֳרַת־חַיַּי בָּם

עֲדֶן נִשְׁמָרָה, וְלִזְרוֹתָם אַרְצָה

בִּצְחוֹק־הַשָּׁאט…

אֻמְלָלָה! לֹא יָדַעַתְּ

אֶת שֶׁעוֹלַלְתְּ בְּרֶגַע אֶחָד קָטָן

לָךְ, לִי, לְאַהֲבָתֵנוּ, לְאֵין תַּקָּנָה.

כִּי הִנֵּה אֶת אֲשֶׁר עֲשׂוֹת לֹא יָכְלוּ

קַרְדֻמּוֹת רַבִּים לְמִקְדַּשׁ־מְעַט בְּלִבִּי,

בּוֹ זָרְחָה דְמוּת־דְּיוּקְנֵךְ הַמְּתֻלְתֶּלֶת, –

עֲשׂה הִצְלַחַתְּ אַתְּ בְּאֶחָד הֶגֶה,

וַתְּכַבִּי כָל מְאוֹרָיו בְּנִשְׁמַת־פִּיךְ.

וּבָאֲפֵלָה, אֲשֶׁר־קָמָה פִתְאֹם

בֵּינֵינוּ, אוֹר שִׁמְשֵׁנוּ מָתוֹק הֶחֱשִׁיךְ

וּכְבָרָק – רֶגַע זֶה שֶׁל פֵּרוּד־לִבּוֹת

מֶרְחַקִּים רַבִּים לֹא שֵׁעַרְנוּם הֵאִיר,

מֶרְחַקִּים לֹא שֵׁעַרְנוּם שֶׁבֵּינֵינוּ…

לְבָרָק זֶה הַמַּכְאִיב חָשְכוּ עֵינַי,

וְלֹא תָפַסְתִּי רֶגַע כָּל הָאֵימָה

וְכָל הַחֻרְבָּן; אַךְ כָּל אוֹתוֹ לַיְלָה

הַלֵּב הִתְבּוֹסֵס בְּדָמוֹ וּבְמַכְאוֹבָיו

בְּלִי הַפְסֵק פִּרְפֵּר־שִׁוֵּעַ… וְלַבֹּקֶר,

בְּהַשְׁכִּימִי קוּם מִנְּדוּדֵי־שְׁנַת, וָאֵצֵא

לִפְקוֹד כַּרְמֵנוּ – וְהִנֵּה מֻכֵּה סַעַר,

כָּל בְּחִירֵי נְטָעָיו הָיוּ לוֹ לְמִרְמָס,

מְשֻׂכָּתוֹ נוֹפְלָה, דְחוּיָה לְאֵין תְקוּמָה;

גַּפְנֵנוּ, שֶׁהִשְׁקֵינוּ דְמֵי־נְעוּרִים,

הֲפוּכָה אֶל הַמִּשְׁעוֹל, וְשָׁרָשֶׁיהָ

אֶל־עָל מְעֹרִים… כְּמוֹ פֹה חוֹלְלוּ

הַלַּיְלָה פְרִיצֵי־שְׂעִירִים מְחוֹל־הַהֶפְקֵר.

וְאֹהֶל־אַהֲבָתֵנוּ, סֻכַּת־שָׁלוֹם,

בַּסְּעָרָה נִשָּׂא – וְאֵינֶנּוּ.

עַתָּה,

עֲנִיָּה, מַה־תִּתְפַּלְּלִי בְעֵיַנִיךְ

אֵלַי חֲרִישִׁית? מַה־יִּתְחַנֵּן זֶרֶם

חֹם־דִּמְעוֹתַיִךְ, סַנֵּגוֹרֵי־אֵלֶם?

וְלוּא אֵלַיִךְ רַחֲמַי הִתְגַלְגָּלוּ –

הֲתִפְשְׁטִי יָד לְקַבֵּל נְדָבָה מִן

לֵב קַנּוֹא, לֹא עוֹד יָשׁוּב יֶאֱהָבֵךְ?…

לֹא אֶקְבֹּל עַל כִּי לֹא הָיִית לִי אַתְּ

רְעוּת, אֲשֶׁר הֱיוֹתָהּ לֹא יָכֹלְתְּ;

אַף לֹא אֶתְאוֹנֵן, כִּי לֹא הִדְרַכְתִּנִי

בִּשְׁבִילֵי־אַהֲבָה בְּרָאשֵׁי־הָרִים,

כְּכוֹכַב־פָּז, אֶל בָּמֳתֵי־אוֹר לֹא־נֶחְקָר.

יָדַעְתִּי, לֹא אָשַׁמְתְּ אַתְּ, כִּי מְשַׁחְתִּיךְ

שֶׁלֹּא מִדַּעְתֵּךְ כְּלָל גּוֹאֶלֶת־חַיַּי,

וּבְלִי שְׁאוֹל אֶת פִּיךְ כְּלָל – מַלְכַּת־רוּחִי.

בִּי, בִי הֶאָשָׁם – וְאֶת עֲוֹנִי אֶשָּׂא,

שׁוּב נָע וְנָד אֱהִי לְבַקֵּשׁ אָשְׁרִי,

וְאִם יָדַעְתִּי: לֹא עוֹד אֶמְצָאֵהוּ.

כִּשְׁאוֹל עֲזִיבַת קַן־מִבְטַחִים קָשָׁה!

אַךְ טוֹב, גַּם טוֹב לִשְׁנֵינוּ, לַעֲקוֹר

אֶת כָּל אֲשֶׁר נָטַעְנוּ, שֶׁעוֹד שָׂרַד, –

מִפַּרְכֵּס, כִּשְׁנֵי זְבוּבִים תּוֹךְ קוּר־שְׂמָמִית,

עַל־פְּנֵי הַתְּהוֹם הַפְּעוּרָה לְרַגְלֵינוּ…

אַל נָא תָּשׁוּבִי אֵפוֹא, תִּתְרַפָּקִי,

וּמִנְעִי חֹם שֶׁל הֶבֶל־פִּיךְ מֵאָזְנִי,

וּלְטַל־דְּמָעַיִךְ אֵין אֲנִי כַדָּאִי: –

לֹא יוּכְלוּ סְתוֹם הַתְּהוֹם עוֹד, אַחֲרֵי נִגְלָה,

כָּל מַעְבְּרוֹת־הַחֲרָטָה שֶׁתִּרְקֹמִי;

וְגֶשֶׁר־הַתַּעְתּוּעִים, יְסוֹדוֹ שֶׁקֶר,

תְּתָעֵב נַפְשִׁי.

לֹא רָצָה אֵל אָשְׁרֵנוּ –

וּבָרוּךְ דַּיַּן־הָאֱמֶת, הַסַּעַר

אֲשֶׁר הֲרָסוֹ, שְׁלִיחַ גּוֹרַל אַכְזָר!

לֹא יִכּוֹן הֵיכַל־אַהֲבָה, אִם בּוֹ

צֵל נֶגַע נִבְעָה; וְלֹא יְאֻשַּׁר עֵדֶן,

אִם בַּעֲשָׂבָיו רַחַשׁ־נָחָשׁ נִשְׁמָע…

הֵן זֶה זְבֻל־אַהֲבָה, בּוֹ יִבְחַר אֵל

וְנַפְשִׁי תִּכְלֶה לוֹ: אֲשֶׁר אֲבָנָיו

הַפְּשׁוּטוֹת הָפְכָה אַהֲבָה לְכַדְכֻּדִּים

וּבוֹ כָל כַּדְכֹּד מוּאָר אוֹר שֶׁל תְּכֵלֶת,

אֲשֶׁר מֵעֵינֵי־תְּכֵלֶת הוּא נוֹבֵעַ,

מִלֵּב אֶל לֵב מִשְׁתַּפֵּךְ כָּל הַיָּמִים,

בְּרֹךְ וּבְחֶרְדַּת־רַחֲמִים – עַד זִקְנָה,

בְּלִי נִשְׁאָר חָלָל רֵיק מֵאוֹר־נְשָׁמָה…

זֶה זְבֻל, אֲשֶׁר בּוֹ מַעֲדַנּוֹת צוֹעֵד

בְּקֶצֶב בִּרְכַּת־עוֹלַם לֵב אֶל לֵב,

וּבְשִׁיר וְתוֹדָה זֶה עַל זֶה יִתְרַפֵּק,

וְנֶפֶשׁ עַל אֲחוֹתָהּ, וְכִסּוּ זוֹ עַל זוֹ

בְּלִי חֲצִיצָה, וּבְלִי פֵרוּד, בְּאֹמֶן־עוֹלָם –

כְּכַסּוֹת שְׁמֵי־לֵיל־תְּכֵלֶת עַל הָאָרֶץ…

יולי, 1922.

---

לְזֵכֶר דָּוִד פְרִישְׁמַן

מאת

שמעון גינצבורג

מֵאֶבְלִי קַמְתִּי לַיְלָה וְעֵינִי רֹם הִשְׁקִיפָה:

מָה, אַחֲרֵי הַ“שְּׁלֹשִׁים”, שְׁחָקִים הִטֶּהָרוּ!

לִתְכֶלְתָּם יֶתֶר עֹמֶק, וְרוּחַ עֶצֶב שָׁרוּי

בַּכֹּל – וְזֹךְ, וְיִפְעָה…

אֲצִילֵי־יָגוֹן סַהַר שָׁט, בַּתְּכֵלֶת מוּרָם,

וְחִוֵּר, וְשִׁבְעָתַיִם עָדִין, רַב־הַסֵּבֶל.

וְעַנְנֵי־הַשַּׁיִשׁ, תְּפוּשֵׂי אוֹר וָאֵבֶל –

מָה יַכְסִיף רַךְ הִרְהוּרָם!

לִי נִדְמָה רֶגַע: עוֹלְמֵי קְסָמִים וּמַרְגּוֹעִים,

לְנֶפֶשׁ גְּדוֹלָה מִקְלָט – עַנְנֵי־הַטֹּהַר.

וָאַאֲמִין לִרְאוֹתָהּ, מְשַׁוָּה יֶתֶר זֹהַר

וָחֵן לְעוֹלְמֵי־יָהּ הַגְּבוֹהִים…

ספטמבר, 1922.

---

בַּמַּסַּע

מאת

שמעון גינצבורג

הַשְׁמִידוּ לִי טַבְלוֹת־מוֹדָעוֹת,

מִפְלָצוֹת, מַשְׁחִיתוֹת הוֹד־נוֹף!

הָסִירוּ אֶת סִמְלֵי הַטֻּמְּאָה

מִפְּנֵי כְבוֹד הָאֵל, הָאֵין־סוֹף:

הַשַּׂר שֶׁל הַחֹרֶף פֹּה מְהַרְהֵר

צַחוֹת בְּלַבְנוּנִית־תַּכְרִיכָיו;

וּתְפָעֵם מַחְשַׁבְתּוֹ נִשְׂגָּבָה

מֶרְחַקָּיו, אִילָנָיו וְשִׂיחָיו.

בְּזֹךְ־הָאֲוִיר, לְלֵב גּוֹלֶה

זָרַח כְּבוֹד אֵל מְאֹד נַעֲלֶה;

וּבְעָצְבּוֹ הַחָרְפִּי־אֲצִילִי –

עָדִין לֵב־עוֹלָם יִתְגַלֶּה.

וְטָבְלָה בַכְּאֵב וְהִטֶּהָרָה

עֲיֵפַת־הַחֻלִּין הַנְּשָׁמָה…

עוֹד יֵשׁ בַּאֲמֵרִיקָה מֶרְחָב,

וְיֵשׁ בַּאֲמֵרִיקָה דְמָמָה!

1922.

---

לֹא אוֹר שֶׁבְּגִיל...

מאת

שמעון גינצבורג

לֹא אוֹר שֶׁבְּגִיל, וְלֹא הוֹד שֶׁבָּעֲצֶבֶת…

מֵאָז אֶל קִבְרוֹ אָב,

כַּשֶּׁמֶשׁ, טֶרֶם זְמַנּוֹ רַד – הִתְגַּנֵּב מָוֶת

אֶל קַן־לֵבָב…

וּכְמוֹ עַל כָּרְחָהּ חַיָּה נַפְשִׁי בִי, חוֹשֶָׁבֶת.

לְלֹא שְׂשׂוֹן־הַקְּרָב

נִלְחֶמֶת וְהִיא, לֹא שׂוֹנֵאת וְלֹא אוֹהֶבֶת.

כִּי נֵצַח שָׂב

לָהּ נִגְלָה פִתְאֹם… טֶרֶם עָבַר יוֹם,

פַּרְגּוֹדוֹ וָרֹד מֵעֵינֶיהָ נִקְרָע, –

וַתַּחַז: אָדָם תָּמִים, פָּשׁוּט

עַל נַהֲרוֹת־אֲבַדּוֹן בְּסִירָה קְטַנָּה יָשׁוּט –

אֶל מַפַּל־מַיִם אָפֵל… בָּא! אֶל רָזֵי־תְהוֹם

מְרֻתַּק־עַיִן, רִד – וָדֹם! לֹא לְעֶזְרָה יִקְרָא…

פברואר, 1924.

---

אִם יָשָׁר דַרְכְּךָ...

מאת

שמעון גינצבורג

אִם יָשָׁר דַרְכְּךָ וְאִם עָקוֹם,

אִם מְהִיר־הַמּוֹרַָד אוֹ אִם אִטִּי, –

לַנֹּחַם, אָחִי, אֵין כָּל מָקוֹם:

יְהִי מַה יְהִי, וְלוּ אַךְ אֲמִתִּי.

בְּדַרְכְּךָ זוֹ אֵל אוֹתְךָ הִנְחָה

בְּאַלְפֵי חוּטִים נַעֲלָמִים;

אַךְ קָצְרָה גַם יַד אֵל מָגִנְּךָ

לִסְתּוֹר חוּט אֶחָד רְקוּם־עוֹלָמִים.

לֵךְ אֶל אֲשֶׁר הֵם יִשְמְׁכוּךָ,

לֵךְ – אִם לִזְכוּת וְאִם לְחוֹבָה;

וְהַאֲמֵן: גַּם עָקָה בְרוּכָה,

וְצַרַת־לֵב – גַּם זוֹ לְטוֹבָה.

לֹא אַשָּׁף, הַאֲמֵן, שַׁךְ בַּחוּטִים

אֶת דַּרְכְּךָ תּוֹךְ אַרְמוֹן־תּוֹעִים;

סוֹף כָּל הַמְּבַקְּשִׁים – נוֹהִים, קְמוּטִים –

לִמְצוֹא אֶת הֵיכַל־הַמַּרְגּוֹעִים:

אִישׁ אִישׁ, בִּרְתֵת גִּיל־עַד אַל־כָּלֶה,

פִּתְרוֹנוֹ יִמְצָא לְחַיֵּי חִידָה –

עֵת, בִּרְאִי עוֹלַם־בָּא, תִּגָּלֶה

לוֹ דֶרֶךְ־חַיָּיו הַיְּחִידָה…

יוני, 1924.

---

לש. הלקין

מאת

שמעון גינצבורג

אַל תֹּאמַר: גַּלְמוּד הִנְנִי, מִלֵּב

נִשְׁכּחְתִּי…

שָׂא עֵינֶיךָ בְּזֹהַר יוֹם־

סוֹף קַיִץ אֱלֵי תְכֵלֶת־רוֹם,

וְכַף־עָב, פָּז רְקוּמָה, כַּחֲלוֹם נָאֶה,

וְנוּגֶה, לְךָ תֵרָאֶה,

עֲמוּסַת־יֹפִי וּבַת־זֹהַר כֻּלָּהּ –

וִיתוֹמָה תּוֹךְ הַתְּהוֹם הַכְּחֻלָּה,

וּתְפִלָּה לָהּ – בַּת־צְחוֹק, בָּהּ מָצְאוּ נִיב

מְאוֹר־יְתוֹם וּבְדִידוּת־זִיו.

וְכִי תֶהְגֶּה: מַה־בֵּין כַּף־עָב זוֹ וּבֵינְךָ? –

בַּמָּרוֹם תָּעִיף הָלְאָה עֵינְךָ

וְהִרְהִיבוּהָ, תְּלוּיֵי־גֹבַהּ, רַבִּים אִיִּים

שֶׁל פָּז, כְּעוֹלְמֵי־הוֹד מַרְגִּיעִים

בְּלִי נִדְנוּד, נָחִים גֵּאִים בִּבְדִידוּתָם.

וִיגֵעֵי גָבְהָם וְיַתְמוּתָם

בּמֶרְחַב אֵין־הַסּוֹף, שׁוּב יִדְּדוּ בְּלִי־קְבוֹל

בְּמִדְבָּרִיוֹת־הַכְּחוֹל…

אָז תִּתֵּן לִבְּךָ וְחַשְׁתָּ לְפֶתַע־פִתְאֹם

אֶת צַעֲרָם וִיגוֹן־הֲמִיתָם,

וְאִם חֲשָׁאִית, וְאִם אֵין־שָׂפָה – וְחַשְׁתָּ בְּשָׁלְחָם

מֵרָחוֹק אָח אֶל אָח אֶת דִּמְעַת־בְּדָלְחָם,

וְאִגֶּרֶת־בְּרָכָה, נוֹשְׂאָה רַחֲמֵי־רָזָם

אִיׁשׁ עַל רֵעֵהוּ – בִּשְׂחוֹק־פָּזָם,

וּבְהִרְהוּר־זְהָבָם הַחֲרִישִׁי – דְּבַר תַּנְחוּמִים

לִנְצוֹר בַּלֵּילוֹת הָעֲגוּמִים.

וְיָדַעְתָּ אָז, כִּי גוֹרָל אֶחָד לָעֲנָנִים

וְלָנוּ – יְתוֹמֵי־נֵצַח, הָאֳמָנִים.

מִשְׁפָּחָה קְטַנָּה אָנוּ – תְּלוּשֵׁי־מֵאֲדָמָה

וּכְאִיֵּי־פָז הַלָּלוּ תְּלוּיֵי־רָמָה,

אַךְ בַּת־צְחוֹקֵנוּ – רַחֲמֵי אֵל מִסְתַּתֵּר…

בָּם אָנוּ תְהוֹם אֵין־אֵל נְעַטֵּר

וּנְמַלְּאָה זֹהַר־נֶפֶשׁ וְנַהֲפֹךְ כָּל גְּבוּלָהּ

לְמַלְכוּת־אֱלֹהִים הַכְּחֻלָּה…

יולי, 1924.

---

וְיֵשׁ אֲשֶׁר סוֹף־סוֹף תַּשִּׂיגְךָ...

מאת

שמעון גינצבורג

וְיֵשׁ אֲשֶׁר סוֹף סוֹף תַּשִּׂיגְךָ תּוּגַת חַיֶּיךָ הַגְּדוֹלָה,

אֲשֶׁר מֵאֵימָתָה נַחְבֵּאתָ, הֵחָבֵא וְהַסְתֵּר הַפָּנִים,

בִּשְׁאוֹן־כְּרָךְ, וּתְפִלַּת־הַצִּבּוּר, וְצָרוֹת יוֹם יוֹם…

וּבְסֵתֶר־מְעוֹנְךָ כִּי רֶַגַע בֵּין־עַרְבֵי יוֹם־חֹרֶף קַר תִּצְנַח

בַּפִּנָּה בַכֻּרְסָה, וְדִמְמַת־בַּיִת תַּקִּיפְךָ, וּבְדִידוּת, –

וְהֵגִיחָה לְפֶתַע בַּלָּאט, כְּהָגִיחַ הַנָּחָשׁ מִמְּאֻרָה,

זוֹ תּוּגַת־הַחַיִּים, וְנָשְׁכָה הַלֵּב נְשִׁיכַת־עַקְרָב, וְנִרְתַּע

כָּל דָּם בְּךָ לְמַרְאֵה־הַזְּוָעָה הַנִּשְׁקָף:

כִּי הִנֵּה כְּשִׂיחִים עֵירֻמִּים בְּפַרְדֵּס־הַחֹרֶף מִנֶּגֶד,

עֲלֵיהֶם זֶה עַתָּה בִּרְתֵת כָּבָה אַרְגְּוַן־שְׁקִיעָה הַשָּׁחוּף,

עֲטוּפֵי שֵׂיב שֶׁלֶג וְכֵהוּת, – חֲלוֹמוֹת־עוֹלָמְךָ כֵּן הָיוּ,

וּשְׁכִינַת־הַקֹּדֶשׁ עִם טָהֳרַת אִבְּךָ לְאִטָּן מִסְתַּלְּקוֹת,

וּגְאֻלָּה לְכָל הַחֲלוֹמוֹת לֹא בָאָה, וְלֹא תָבוֹא עוֹד נֵצַח…

וַיִּהְיוּ חַיֶּיךָ לְךָ כְּמוֹ גַן זֶה, גַּן־חֹרֶף בֵּין־שְׁמָשׁוֹת,

בּוֹ יָשׁוּט כִּלָּיוֹן בְּצַעֲדֵי־חֶרֶשׁ וּשְׁרִיקַת־עַלְעוֹלִים

מִתְלַבְּטִים עַל אִילָן – זֶה בַּר־מִינָן עָטוּף בְּתַכְרִיכָיו הַלְּבָנִים –

וּבְחִבּוּט מְנַגְּנִים לוֹ נְגִינַת־הַמָּוֶת…

דצמבר, 1924.

---

דּוֹהֲרוֹת רַעֲמוֹת־צְחוֹר...

מאת

שמעון גינצבורג

דּוֹהֲרוֹת רַעֲמוֹת־צְחוֹר, מִתְקָרְבוֹת אֶל חוֹף לַיִל שָׁחוֹר:

צִירִים הֵם, מַלְאֲכֵי עוֹלָם מְאֹד נַעֲלֶה –

וְדָבָר בְּפִיהֶם… אַךְ עִוֵּר וְחֵרֵש הַלַּיְלָה.

מְלַחֲכִים חוֹף צִירִים קַלִּים בִּיבָבָה וְנִרְתָּעִים לְאָחוֹר;

וְנִתָּז אֶל־עָל קֶצֶף פְּנִינִי, אֵין־נִיב, דַּק וְצָחוֹר…

עַד בּוֹשׁ בָּם אַבִּיטָה: מַה־דְּבָרָם? – אֶתְפַּלְּאָה.

לְבָדָד עִם קוֹלוֹת בַּחֹשֶׁךְ, יְחִידִי אֲטַיְּלָה, –

מַר־לֵב, בֵּין סַגְרִירֵי־הַתְּמֹול וּמוֹרָאֵי־הַמָּחָר.

רֶגַע כַּבָּרָק לִי הִבְרִיק, בְּעָמְדִי עַל חוֹף זֶה:

כְּלוּם לֹא הַנֵּצַח הוּא זֶה, הָאֵין־סוֹף – זֶה?

וְאָנוּ – כִּילָדִים מְשַׂחֲקִים עַל חוֹפָיו הִנֵּנוּ…

וְגַעֲרַת־הַיָּם בְּאָזְנֵינוּ דוֹרֶשֶׁת אֶת מִדְרַשׁ־הַפְּלִיאָה

רַב הַפִּתְרוֹנִים וְהָרְמָזִים – הַאֵין הִיא הַקְּרִיאָה,

שֶׁהָעוֹלָם־הַבָּא יִקְרָאֵנוּ?…

ארווירן, יוני 1925.

---

בְּדַרְכֵי מוֹקְיוֹנִים...

מאת

שמעון גינצבורג

בְּדַרְכֵי מוֹקְיוֹנִים

נַפְשִׁי לֹא תֵּלֵךְ,

זוֹ לַהֲקַת נְבִיאֵי

הַשֶּׁקֶר הַחֲדָשִׁים,

בְּשִׁגָּעוֹן יִנְהָגוּ

וּבְצִלְצְלֵי שָׁמַע,

לִמְצוֹא חֵן בְּעֵינֵי

קְהַל פַּהֲקָנִים –

שֶׁלְּזָרָא לָהֵמָּה

כָּל דִּמְעָה נֶאֱמָנָה,

וּמְבַקְּשִׁים אַךְ פִּלְפֵּל

הַתַּאֲוָה הַשָּׁחוֹר,

לְזַעְזַּע, כַּקָּפֶה,

אֶת דְּוַי־עֲצַבֵּיהֶם,

בִּתְבָלים חֲדָשִׁים,

חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים.

לֹא שִׁפְחָה נֶחְרֶפֶת

נַפְשִׁי – וְתוֹעֵבָה לָהּ

דַּרְכֵּי מוֹקְיוֹנִים!

כּי־אִם כְּמוֹ מַזֶָּל,

בֵּין אַלְפֵי מַזָּרוֹת

שוֹמְרֵי אַשּׁוּרָם,

נַפְשִׁי חֲשָׁאִית

תִּצֹּר מַסְלוּלָהּ,

הַמְּזֻמָּן מִבְּרֵאשִׁית

אַךְ־לָהּ לַעֲבֹר בּוֹ…

וְהָלְכָה בִנְתִיבָהּ

קָדִימָה, קָדִימָה,

בַּדֶּרֶךְ אֶל עַצְמָהּ

וְאֶל גִּלּוּי שֶׁלָּהּ, –

וְאִם דֶּרֶךְ שְׁמָמוֹת,

עֲרָבוֹת עֲצֵבוֹת,

וְאִם בְּגֵיא־צַלְמָוֶת,

וְאִם דֶּרֶךְ־שְׁאוֹל –

לְאוֹר פַּס אֲדַמְדָּם,

רְצוּעָה שֶׁל דָּם:

הוּא דָמָהּ, שֶׁנִּגַּר

עַל כָּל קוֹץ וָקוֹץ…

וְכָל עָדִין וְטָהוֹר

בָּהּ יַרְגִּישׁ מִיָּד!

וְכָל מַצְנִיעַ לֶכֶת

אֶת הָאֱלֹהִים,

שֶׁרָחוֹק יֵט אָהֳלוֹ

מִקָּהָל וּמְתִים, –

לְאוֹר כּוֹכְבֵי אֵל יַקְשִׁיב

דֶּרֶךְ שֶׁל נַפְשִׁי,

עַקְשָׁנִי וְשָׁקֵט,

בְּמַסְלוּל שֶׁלָּהּ.

וְשָׁמַע בְּקוֹל דְּמָמָה

דַקַָּה, בְּשִׁיר־דְּמָמָה,

כָּל עֹצֶם כְּאֵב נֶפֶשׁ

בַּת חורִין וָעֹז,

הַחַיִּים פְּצָעוּהָ

עַד מָוֶת – בְּמַכְבֵּשָׁם –

אַךְ סָלְחָה לָהֵמָּה,

וַתִּכְבֹּש גַּם שְׁאוֹלָהּ,

לִמְצֹתָהּ, לִטְוֹתָהּ

בִּצְלִילֵי הַרְמוֹנִיָּה,

מְפַכָּה בִנְתִיבָה

שֶׁל תְּכֵלֶת וָזֹהַר:

שֶׁל תְּנוּעַת־עַד קְצוּבָה,

מַמְרִיאָה אַךְ רוּם –

וְאַהֲבַת־עוֹלָם

לַסּוֹבְלִים בַּיְּקוּם.

יוני, 1925.

---

רוֹמַנְסְ

מאת

שמעון גינצבורג

צְבִיָּה חֲרֵדָה אַתְּ לִי,

עֵת כִּי פָנַיִך אֲשַׁחֵר.

הִנֵּךְ שַׁיֶּכֶת לְאַחֵר –

הֶחֱשִׁי. יָדַעְתִּי. וּשְׁלִי.

זְכוּת יֵשׁ לִי אַחַת: לִסְבּוֹל.

אוֹתִי אַל תִּירְאִי. כַּךְ טוֹב.

שְׁתֵּי אֵלֶּה: כְּאֹב וֶאֱהֹב,

תִּקְצַר יַד אִישׁ מֶנִּי שְׁלֹל.

אַתְּ נֶאֱמָנָה הֲיִי:

אַלּוּף־נְעוּרַיִךְ אֲהֵבֵךְ;

נַפְשֵׁךְ לוֹ תְנִי, וְזֹךְ־גֵּוֵךְ;

מַשָּׂא גוֹרָלֵךְ שְׂאִי.

לִי תְנִי בַת־צְחוֹקֵךְ בִּלְבַד,

מְלֵאֲתִי צַעַר שָׁמַיְמִי, –

כֹּל, לִי רָחַשְׁתְּ, בָּהּ תְּקַיְּמִי.

הִיא תְפַרְנֵס נַפְשִׁי לָעַד.

אבגוסט, 1925.

---

אִילוּסְיַת־תְּכֵלֶת

מאת

שמעון גינצבורג

אִילוּסְיַת־תְּכֵלֶת הָיְתָה זֹאת

בֶּהָרִים – מִסְגֶּרֶת־הֶחָזוֹן.

מַחֲרִישִׁים הֶעְפַּלְנוּ אֶל פִּסְגַת־הָהָר,

בִּדְפֹק הַלֵּבָב בְּחִפָּזוֹן,

שָׁם צוּר, כְּעֵין סַפְסָל, בָּאֵזוֹב הַשָּׂב –

וַנֵּשֵׁב בַּלָּאט, מְאֻשָּׁרִים.

אִילוּסְיַת־תְּכֵלֶת הָיְתָה זֹאת

אַגָּדַת־צָהֳרַיִם בֶּהָרִים.

כַּחֻפָּה אֲשֵׁרִים גּוֹנְנוּנוּ מֵעַָל,

עֲיָנוֹת דֹּם פִּטְפְּטוּ שִׁירָה.

אַתְּ כְּלִיל שֶׁל דְּגָנִיּוֹת לְרֹאשֵׁךְ עָנַדְתְּ,

וַתִּהְיִי כְּכַלָּה מְאִירָה.

לַצּוּר אָז גָּחַנְתְּ, וַתַּחַרְתִי בַטּוּר

אֵת שְׁמִי וְאֶת שְׁמֵךְ בְּאֵין דְּבָרִים.

אִילוּסְיַת־תְּכֵלֶת הָיְתָה זֹאת

חֲלוֹם אשֶׁר צָעִיר בֶּהָרִים.

רְחוֹקִים הֶהָרִים. אֲנִי בִשְׁבִי־כְּרָךְ.

אֵי עַרְבוֹת־שָׁמַיִם הַכְּחֻלּוֹת?

יוֹם־סַגְרִיר לֹא יֶחְדַּל: בֵּינֵינוּ כַיּוֹם

סַגְרִירִים אֵין־סוֹפִיִים – גְּבוּלוֹת.

רְחוֹקָה אַתְּ כֹּה – וְאֵלַיִךְ עֲבֹר

אֵין גֶּשֶׁר: אֲנִי וְאַתְּ זָרִים.

אִילוּסְיַת־תְּכֵלֶת הָיְתָה זֹאת

חֲזוֹן מִקְסַם־זָהָב בֶּהָרִים.

אבגוסט, 1925.

---

הַלְוָיָה

מאת

שמעון גינצבורג

דֶּרֶךְ חַתְחַתִּים וּמְצוּקוֹת־הַשְּׁאוֹל

שְׁמֵךְ אֲנִי אֶשָּׂא כִמְנוֹרָה.

וְרִטֵּט לִי אוֹרֵךְ – בִּישִׁימוֹן־הַשְּׁחוֹר

בְּעָבְרִי בִּרְתֵת אֲפוּף־מוֹרָא.

וְרִקֵּד בִּתְהוֹמוֹת־מַחְשַׁכִּים הָאוֹר

חֲרִישִׁי וּמָתוֹק כִּבְשׂוֹרָה:

“הִיא אֲהֵבַתְנִי”.

תֵּילִיל בְּגֵיא־הַצַּלְמָוֶת אֵין־גְּבוּל

סוּפָה, וְיֶאֱנוּ רוּחוֹת.

אֶחָד אֲנִי בְּהַלְוָיַת־הַמֵּת –

וְלִי קִינוֹתֵיהֶם עֲרוּכוֹת.

פֶּתַע – וְצִלְצֵל בִּמְתִיקוּת קוֹל רַךְ,

כּפַעֲמוֹן־פָּז עַל מֵי־מְנוּחוֹת:

“הִיא אֲהֵבַתְנִי”.

שׁוֹמֵם יְהִי דַרְכִּי וְאָפֵל וְרַב.

כְּבָר הַמֵּת הוּרַד לִמְחלָּה,

נִסְתַּם הַגּוֹלֵל, וְ“קַדִּישׁ” עָלַי

תִּצְעַק הַסּוּפָה בְּחִילָה.

אֵי מִזֶּה יָבוֹא אָז לַחַשׁ טַל־דְּבָשׁ,

וְרָחַף כִּבְכִי וְכִתְפִלָּה:

“הִיא אֲהֵבַתְנִי”.

אבגוסט, 1925.

---

זִכְרִינִי

מאת

שמעון גינצבורג

זִכְרִינִי עֵת יָמֵר הַלֵּב יִתְיַפֵּחַ

לְעִתּוֹת בַּצָּרָה אֲיֻמָּה,

עַל רַעְיָה גוֹסֶסֶת בִּבְכִי מִשְׁתַּטֵּחַ,

בְּעַרְפְּלֵי מוֹרְפִין הֲמוּמָה

בְּכַף־הַמִּפְלֶצֶת הַגְּרוּמָה –

זִכְרִינִי־נָא אַתְּ,

וְעָלַי הִתְפַּלֵּלִי!

זִכְרִינִי עֵת כֻּלּוֹ יִתְרוֹקֵן לְבָבִי

וְנַפְשִׁי, כַּמְִדְבָּר, שׁוֹמֵמָה.

עֵת תָּבוֹא הַשְּׂמָמִית וְתִפְּשָׂה בְנָוִי,

בְּנָוִי, בִּלְבָבִי – וְתָלְתָה דוֹמֵמָה

קוּרֶיהָ, זוּ רִקְמַת־הָאֵימָה, –

זִכְרִינִי־נָא אַתְּ,

וְעָלַי הִתְפַּלֵּלִי!

זִכְרִינִי עֵת כֻּלּוֹ לִרְסִיסִים יִשָּׁבֵר

מִקְּדָשִׁי, דְּבִיר־יֹפִי שֶׁחָרָב;

וְתַחַת מַשּׂוּאוֹת – חַי, רוּחִי יִקָּבֵר,

רוּחִי אֲשֶׁר נִטְרַף טָרֹף

בְּיוֹם חֲרוֹן־אֵל אֲשֶׁר שָׁרָף, –

זִכְרִינִי־נא אַתְּ,

וְעָלַי הִתְפַּלֵּלִי!

אבגוסט, 1925.

---

פִּרְחֵי מָוֶת

מאת

שמעון גינצבורג

א. שַׁחְמַט

שְׁנֵינוּ יוֹשְׁבִים וּמְשַׂחֲקִים בִּשְׂחוֹק הַשַּׁחְמַט:

אֲנִי – וְלֹא־נִרְאָה יָד גְּרוּמָה.

רוֹאֶה אֲנִי כְבָר, שֶׁאֶת מְשַׂחֵק זֶה –

לֹא תִהְיֶה לִי תְקוּמָה.

עוֹד אֲנִי מְחַשֵּׁב אֶת דַּרְכִּי: לְאָן? –

וְיָד נִשְׁתַּלְּחָה בִצְרִיחִי,

צְרִיחַ־אָשְׁרִי הַלָּבָן! חֲטָפַתְהוּ יַד זֵד,

זוֹמֵם וְדוֹמֵם, בֶּן־שִׂיחִי.

וְבְעוֹד אֲנִי מְבֵַקֵּשׁ לִי דֶּרֶךְ לַעֲבוֹר

אוֹ לְהִסּוֹג אָחוֹר –

וְהִנֵּה עַל יַד שַׁעַר מַלְכָּה שֶׁלִּי

עָמַד הַפָּרָשׁ הַשָּחוֹר.

בְּאֵין דֶּרֶךְ לָנוּס, בְּאֵין נָתִיב לָשוּׁב –

מַלְכָּתִי נִלְקָחָה: –

וְנִסְחֲבָה בְיַד אַכְזְרִיות, יַד־שֵׁד,

וְאֶל קֶבֶר הֻשְׁלָכָה…

ב. שַׁלֶּכֶת

גוֹסְסָה רַעְיָה אֵצֶל הַחַלּוֹן.

מַשִּׁיר מִנֶּגֶד זְהָבוֹ הָאַלּוֹן.

– " אַלּוֹן, הוֹי אַלּוֹן, מַה־לְּךָ רוֹתֵת?"

– "הוֹלֵךְ לָמוּת עוֹלָם שָׁלֵם, דָּם שׁוֹתֵת.

שַׂר־סְתָו בָּא עִם שַׁלַּכְתּוֹ־קַָרַחְתּוֹ,

עִם בַּקְבּוּק סַם־הַמָּוֶת בְּאַמְתַּחְתּוֹ.

וְעָבַר כַּנָּחָשׁ הַנּוֹרָא בִּלְחִישָׁה,

וְזָרַק בַּכֹּל טִפּוֹת מָרוֹת שֶׁל כְּמִישָׁה.

וּכְמוֹ בְיַד שׁוֹחֵט אֵין־רַחֲמִים, נִתָּזִים

הֶעָלִים, דָּם נוֹטְפִים, בְּחִיל נֶאֱחָזִים.

וִיקַר כָּל הַחַיִּים וְתִפְאֶרֶת־חֲלוֹמָם

צוֹנְחִים חֲלָלִים, בְּטֶרֶם בָּא יוֹמָם.

וְהָיָה כָּל חַי, לְמִקְּטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם –

תִּלֵּי־שַׁלֶּכֶת בְּגַן־סְתָו־עוֹלָם.

וְהָיְתָה הַנֶּפֶשׁ, הַכְּפוּפָה וּדְווּיָה –

כְּמוֹ גֶדֶר־גַּן זוֹ, מִנֶּגֶד, הַדְּחוּיָה.

וְאֵין רַחֲמֵי־אָב, וְאֵין תְּפִלַּת־אִמָּא

שׁוּב יוּכְלוּ הֲקִימָהּ…

ג. נִנְעֲלוּ שַׁעֲרֵי רַחֲמִים…

נִנְעֲלוּ שַׁעֲרֵי רַחֲמִים – וּבֵין שְׁנֵי עוֹלָמוֹת

גּוֹסְסָה מְרַחֲפָה רַעְיָה,

גְּרוּשָׁה מֵעוֹלָם הַזֶּה – וְלָעוֹלָם הַבָּא לֹא הִגִּיעָה:

לֹא מֵתָה וְלֹא חַיָּה.

סְגוּר־שְׁעָרִים הַנֵּצַח, בְּצֵל־מָוֶת הַנֶּפֶשׁ –

וּמַלְאַךְ־הַמָּוֶת עוֹד בּוֹשֵׁשׁ;

וְעֵינֵי הַגּוֹסְסָה פְּקוּחוֹת לְמַחֲצָה, וּמַבָּט לָהֵנָּה

מְחַכֶּה בְשִׁמָּמוֹן וְחוֹשֵׁשׁ…

רֶגַע תִּפְקָחֵן לִרְוָחָה בִּשְׁאֵרִית־אוֹנֶיהָ

וּכְלַפֵּי שָׁמַיִם תִּשָּׂאֵן:

וְהָיְתָה כְמִתְפַּלְּלָה בְּשִׁמְמוֹן־נַפְשָׁהּ, מִתְדַּפְּקָה עַל שַׁעַר

הִפָּתַח מְמָאֵן.

שׁוּב תֵּעָצַמְנָה מַחֲצִיתָן – וְנֵר־אֱלֹהִים טֶרֶם יִכְבֶּה;

וּבְאֶשְׁנַב־הַנְּשָׁמָה,

טֶרֶם יוּגַף לָנֶצַח עַל תְּרִיסָיו, עוֹד רוֹעֲדָה בִרְכַּת־הַפְּרִידָה

וְדִמְעָה נֶאְלָמָה…

ד. אַחֲרוֹן לֵיל

הֲקִיצוֹתִי בִּבְגָדַי בַּלֵּיל, וְכֻלִּי אֲפוּף פַּחַד־סוֹד,

בְּאַשְׁמֹרֶת הָאַחֲרוֹנָה כְּחַלְחֹלֶת־הַכָּנָף.

וָאֵדַע: בָּא מַלְאַךְ־הַמָּוֶת, וְרִכְבּוֹ – הַמַּשְׁחִיר בֶּחָצֵר,

וְהַבַּיִת סְגוּר־בְּרִיחִים מְלָאָהוּ מִיַּד, כֻּלּו נִפְתַּח לְפָנָיו.

מֵהַחֶדֶר הֵַסָּמוּךְ קוֹל בָּא, נַחֲרַת רַעְיָה גוֹסֶסֶת מִיָּמִים.

סָמַר בְּשָׂרִי כַּאֲשֶׁר עוֹד מֵעוֹלָם לֹא סָמָר.

הַקּוֹל קוֹל עַלְעוֹלִים עַל עֵץ, שִׁלְדֵי־חֹרֶף, מִתְלַבְּטִים, מִתְחַבְּטִים –

הַכְּבָר שָׁחַט שוֹחֵט, וְלֹא גָמָר?

וָאֶגַּשׁ, מְלֵא־רְתֵת. עֵינֵיהָ, פְּקוּחוֹת מִקְצָתָן, לְחַלּוֹן

מַכְחִיל, פָּתוּחַ אֶל עוֹלָם־מִסְתּוֹרִין.

שִׁנֶּיהָ זוֹ לְזוֹ נוֹקְשׁוֹת, כְּמוֹ עַלְעוֹלִים מִתְלַבְּטִים, מִתְחַבְּטִים –

וּמַלְאֲכֵי־חַבָּלָה חֲרִישִׁים בְּכָל הַפְּרוֹזְדּוֹרִין.

ה. פְּרֵידָה

אָן תֵּלְכִי, רַעְיָה, יוֹנַת־תֹּם, לְאָן?

– “אֶל מָוֶת, הָאוֹרֵב בַּאֲפֵלַת־הַגָּן.”

וְלַיְלָה תִטְּשִׁי נָוֵךְ, תִטְּשִׁי אֶת קִנֵּנוּ?

– “נִקְרֵאתִי! בִּרְכָתִי לְךָ וְלִבְנֵנוּ”.

וּמַה מֵעֵבֶר לַאֲפֵלַת־גַּן? מַה־שָּׁם?

– “לֹא אֶרְאֶה כִּי־אִם שְׁחוֹר־צַלְמָוֶת כַּיָּם”.

וְאֵיךְ לָרָקָב תֻּתַּן גְּוִיָּה זַכָּה, יָפָה?

– “בְּזִכְרוֹנֵךָ הֵן שְׁלֵמָה עוֹד אֶהְיֶה נִשְׁקָפָה”.

וְרוּחֵךְ אָנָה תָעוּף, מַעְיַן אוֹר וָגִיל?

–“עֵינַי עֲצוּמוֹת, וְלֹא אֶרְאֶה כָל שְׁבִיל”.

וְאֵיךְ עֹל־חַיַּי אֶשָּׂא לְבַדִּי, הוֹי רְעוּתִי?

– “מִמֶּנִּי לְמַד! רְאֵה עֶלְבּוֹן־בְּדִידוּתִי”.

וּמַה־לִּבְנֵנוּ אַגִּיד בְּיוֹם־יְתוֹם?

– “כִּי עָלָיו אֵם הִתְפַּלְּלָה, בְּרִדְתָּהּ תְּהוֹם”.

הֲנָשׁוּב עוֹד נִתְרָאֶה? גַּלִּי זֹאת בִּלְבַד!

– “לֹא אֵדַע…כֹּל מַחֲשִׁיךְ… שָׁלוֹם לָעַד!”…

ו. הֶחֱרִידַנִּי דְבַר־מָה…

הֶחֱרִידַנִּי דְבַר־מָה בַּאֲפֵלַת־הַלֵּיל

שֶׁלִּפְנֵי יוֹם־הַקְּבוּרָה.

נִזְדַּעְזַע גַּם יַלְדִּי בְּעַרְשֹוֹ – כִּלְצַעֲדֵי אֵם:

עָבְרָה בְּכַחְלוּלִית־הַלֵּיל כְּמוֹ צוֹרָה.

בְּעַד הַחַלּוֹן עִם אוֹר־הַיָּרֵחַ דְּמוּת נִכְנְסָה דֹם,

לוּטָה שְׁחוֹרִים. וַיִּקְרָא בְנִי שְׁקוּעַ־שְׁנַת: “אִמָּא!”

מְרַאֲשׁוֹתַי אַט רָחֲפָה, גָחֲנָה עָלַי –

וָאַרְגִּישׁ חֹם־דִּמְעָה…

וָאַקְשִׁיב קוֹל־לַחַשׁ, קוֹל תְּפִלָּה וּנְהִי:

"עַתָּה בָאתִי לָנֶצַח הִפָּרֵד.

זֹאת פַּעַם אַחֲרוֹנָה אֶמָּצֵא עֲלֵי אֶרֶץ זוֹ".

וָאֶרְתַּת, כְּמוֹ בְּרוּחַ סְתָו – עָלֶה חָרֵד.

“זָכְרֵנִי! זְכוֹר חֶסֶד־נְעוּרַי!” – לֹא פָסְקָה מִלְּחוֹשׁ;

וַהֲמוֹן מַרְאוֹת־אוֹר הִתְגַּלְגָּלוּ.

כָּל חֲמֻדּוֹת פְּרִיחָתָהּ, שְׂשׂוֹנָהּ וּצְחוֹקָהּ שׁוּב עָבְרוּ בַסָּךְ

וְדִמְעוֹתַי בַּחֹשֶׁךְ, גַּל־רוֹתְחִים, צָלָלוּ…

ז. וַיְהִי בִּנְסוֹעַ…

וַיְהִי בִּנְסוֹעַ הָאָרוֹן, הָאָרוֹן הַשָּׁחוֹר,

בּוֹ רַעְיָה עֲדִינָה מוּבָלָה לִקְבוּרָה, –

בַּלָּאט גִּמְּאָה מַעְבָּרָה אֶת רֹחַב־הַנָּהָר,

וְנַפְשִׁי בְּלֶב־נָהָר – כַּסְּפִינָה הַשְּׁבוּרָה.

עַל פְּנֵי הַמִּשְׁבָּרִים אַט־אַט הַמַּעְבָּרָה רִטֵּטָה.

וְנִדְמָה: גַּם דֹּפֶק־הַחַיִּים כֹּה רוֹפֵס,

וְחַָדַל בִּטְחוֹנָם, וְהֻרְגַּשׁ רִפְיוֹנָם,

וְתָרְנֵיהֶם, לְהַפִּילָם, עֲנַק־מָוֶת לוֹפֵת…

אַךְ אוֹר־אַהֲבָתָהּ שֶׁל אֵשֶׁת־נְעוּרִים,

חַי, מִמַּעֲמַקִּים צַָף כְּמוֹ עֹגֶן אֵיתָן:

אֵלַָיו נֻפְּצוּ הַשְּׁחוֹרִים בְּמִשְׁבְּרֵי־תְהוֹמוֹת,

הָאֲיֻמּוֹת בִּנְהִימוֹת־רְתֵתָן…

אוקטובר־נובמבר, 1925.

---

בַּחֲלוֹמִי

מאת

שמעון גינצבורג

בַּחֲלוֹמִי – וָאָבוֹא, מְדֻכְדָּךְ וְרָצוּץ, אֶל בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ,

זֶה מִקְדַּשׁ־הַדּוֹרוֹת וּדְבִיר־הַפַּיְטָנִים;

וָאֶכְרַע בַּפִּנָּה, וָאֹבַד בִּתְפִלַּת־חֲשָׁאִים

בְּצֵל אַחַד עַמּוּדֵי־הַשֵּׁש הָאֵיתָנִים.

תִּמְרוֹת־קְטֹרֶת כְּחַלְחַלּוֹת הִסְתַּלְסְלוּ בֶהָדָר,

וְהִבְהִיקוּ דֹם רִצְפוֹת הַיְקָר וְהַתִּפְאֶרֶת.

הֶאְדִּימָה אֲזַי, לְאוֹר נִבְרְשׁוֹת־זָהָב,

רְצוּעַת־דָּמִים נִגָּרֶת…

הָרְצוּעָה – הִיא שָׁטְפָה מִנַּפְשִׁי הַפְּצוּעָה,

הַמַּבּוּעַ הַנּוֹרָא;

הִתְלַכְלְכָה רִצְפַּת־הַשַּׁיִשׁ, וְנִדְמָה כְפֶלֶג דַּק אָדֹם

בְּלַבְנוּנִית־הָאוֹרָה.

נִגַּשׁ הַכֹּהֵן הַמְּשָׁרֵת, לְהוֹצִיאֵנִי מִן הַהֵיכָל וָחוּצָה

וְהַָרִצְפָּה לְנַקּוֹת;

וְהִנֵּה קוֹל קוֹרֵא: "אַל תִּשְׁלַח יָד אֵלָיו,

וְאֶל רְצוּעוֹת־הַדָּם הַמְּפַכּוֹת!

"אֵל רָאָה עֶלְבּוֹנוֹ וְרָצָה מִנְחָתוֹ: דִּמְעַת־עֵינוֹ וּפֶצַע־לְבָבוֹ.

דִּמְעָתוֹ – הִיא כַדְכֹּד, בַּהֵיכָל תִּשָּׁקַע,

וּפִצְעוֹ – הוּא אֹדֶם, לִדְבִיר־נֵצַח יָבוֹא"…

---

לֵיל שׁוֹאָה...

מאת

שמעון גינצבורג

לֵיל שׁוֹאָה וְסוּפָה וָשֶׁלֶג. כְּמִין עִנְקֵי־בְרוּאִים, עַמּוּדִים שֶׁל שֶׁלֶג,

לִנְגִינַת־הָרוּחַ הַפְּרָאִית,

מְרַקְּדִים עֲצוּבִים, שִׁכּוֹרֵי הַיֵּאוּשׁ הַחָרְפִּי הַלָּבָן, לְנַפְשָׁם עֲזוּבִים;

וְאִתָּם מִתְנוֹדְדָה נַפְשִׁי גַלְמוּדָה, שַׁכּוּלָה, חֲשָׁאִית.

עַמּוּדֵי־הַטֶּלְגְרַף הוֹמִים בָּרְחוֹב – וְקוֹל יְלָלָה רְחוֹקָה:

הַאִם לֹא בְטֶלְגְרַף אַלְחוּטִי

אַתְּ שׁוֹלְחָה לִי, רַעְיָה בְתַכְרִיכִים, אֵי־מִזֶּה דְבָרֵךְ כִּי בְּמֶרְחַב־הָעוֹלָם

הַלָּבָן וּמְעֻרְפָּל תָּשׁוּטִי?

בִּתְפִלַּת־הַיִּחוּד, בְּלֵיל זֶה, לִקְרָאתִי יָצָאת,

עֲצוּבַת־הָרוּחַ וַחֲשֵׁכָה כָמוֹנִי, מֵעוֹלַם־הַנְּשָׁמוֹת;

וּבְשַׁוְעַת־יִסּוּרִים כֹּה שְׁנֵינוּ נִתְדַּפֵּק עַל הַשְׁעָרִים הִַסְּגוּרִים –

וְסוּפַת־לֵיל בֵּין שְׁנֵי עוֹלָמוֹת…

פברואר, 1926.

---

שִׁקְטוּ בְלֵיל־הָאָבִיב...

מאת

שמעון גינצבורג

שִׁקְטוּ בְלֵיל־הָאָבִיב, שְׁחוֹרֵי־רַעֲיוֹנָי –

וְיִפָּתַח שַׁעַר־סַפִּיר לְהֵיכַל־הוֹד וּדְבִיר־אֲדֹנָי.

וְאַתֶּן הֵרָגַעְנָה, מַחְשְׁבוֹת־פְּחָדַי הָאֲפֵלוֹת,

בְּלֵיל־אוֹר זֶה, לְיֶרַח זִיו הוּא רִאשׁוֹן, מֶלֶךְ־לֵילוֹת.

שִׁקְטוּ בְלֵיל־הָאָבִיב, רַעֲיוֹנָי.

לַיְלָה יָחִיד לֵאלֹהִים הוּא, בְּזֵר עֲבִיבֵי־שֵׁשׁ מְפֹאָר.

בּוֹ בְטַלִּית־תְּכֵלֶת יוֹרְדָה, שְׁקוּפָה כֻלָּהּ, שְׁכִינַת־זֹהַר;

וַאֲשֶׁר הִיא לוֹ תִגָּלֶה, בְּרוּךְ־אֲדֹנָי הוּא וּמְבֹרָךְ:

אֶל דְּבִיר אשֶׁר, אשֶׁר כָּחֹל, יוֹבִילֵהוּ אֹרַח אֹרַח.

שִׁקְטוּ בְלֵיל־הָאָבִיב רַעֲיוֹנָי.

הֶחָטָאתִי כִּי עֻנֵּיתִי. לֹא חָטָאתִי, אַךְ עֻנֵּיתִי.

עַתָּה זָר אֲנִי בָאָרֶץ. בַּעֲבִיבֵי־רֹם – שָׁם בֵּיתִי.

רְדִידִים צְחוֹרִים מְעֻלֶּפֶת, שָׁם רַעְיָתִי מְרַחֶפֶת,

שָׁם יוֹנִינָה לִי נִשְׁקֶפֶת – בְּאֶשְׁנַב־בְּלִימָה,

בְּהֵיכַל־אֶפֶס…

שָׁמָּה חֶרֶשׁ, מִדֵּי טַיְּלִי, אֶעֱלֶה חֶרֶשׁ, אֶעֱלֶה, אֶעֱלֶה,

וּבַפַּלְטִין, זְבוּל־מִסְתּוֹרִין, הִיא תַשְׁקֵנִי מִיֵּין־רִקְחָהּ,

הִיא תַרְוֵנִי מִיֵּין־רִקְחָהּ – כָּחֹל, קָרִיר יֵין הַשִּׁכְחָה, – –

מְנוּחַת־תְּכֵלֶת עָלַי תַּשִּׁיב, וּתְיַשְׁנֵנִי בִכְנַף־פֶּלֶא…

שִׁקְטוּ בְלֵיל־הָאָבִיב, רַעֲיוֹנָי.

זיו, 1926.

---

צֹעֲנִית

מאת

שמעון גינצבורג

הֵן קָסְמָה לָךְ, הַחֲשׁוּקָה,

עֵין־חֲזִיז לִיפֵהפֶה מְנַגֵּן עַל הַשְּׁמִינִית,

בְּעוֹד בְּיָדִי יָדֵךְ־זֹךְ חֲבוּקָה

וֱאֶצְבְּעוֹתַיִךְ נְגִינַת־חֹם לִי פוֹרְטוֹת;

וּבְעוֹד עֵינַיִךְ נוֹטְפוֹת תְּכֵלֶת מְתוּקָה,

כָּל נַפְשִׁי דוֹבֲבָה… עוֹד רֶגַע קָט,

וּלְרֹאשִׁי רֹאשֵׁךְ, זְהַב כּוֹתַרְתֵּךְ סְרוּקָה,

אִם דָּבֵק, נָח כַּמֵּת, וַתִּהְיִי כֻלֵּךְ

כַּפֶּגֶר, וְאִם עוֹד חָם, בִּזְרוֹעִי שְׁבוּקָה;

וָאֶרְעַד, בַּעֲבֹר עָלַי כְּעֵין רוּחַ־צִנָּה,

וָאֶרְאֵךְ כַּחֲזוֹן־לֵיל לְאוֹר הָאֲבֻקָּה:

כְּעָלֶה טְרוּף־מִשְׁבָּרִים,

אַתְּ לֹא הָיִית עִמָּדִי עוֹד… וְנַפְשֵׁךְ –

עַל שְׁמִינִית, נִשְׁבְּתָה לְבֵין הֵַמֵּיתָרִים.

וַתְּפַרְפֵּר אַט, וַתִּכְאַב דֹּם, לְמַגַּע

אֶצְבָּעוֹת פּוֹרְטוֹת, טוֹרְפוֹת בַּמִּסְתָּרִים;

וּלְאוֹר אֲבֻקָּה שְׁתֵּי נְשָׁמוֹת דּוּמָם

נֶאֶבְקוּ בֵין הַנִּימִים הַמּוּאָרִים.

וָאֶרְאֶה נַפְשֵׁךְ בִּנְתִיב־דָּם נִסְחָבָה

שְׁסוּעָה, פְצוּעָה, קְרוּעָה כְבָר לִגְזָרִים;

וְהוּא וָאַתְּ, שְׁלַל אַשָּׁף – רוֹמָה, תְהוֹמָה

בִּכְאֵב וּבְשִׁיר עֲבַרְתֶּם בֵּין הַבְּתָרִים.

כפר נורת בראנטש, 1926.

---

נֶטַע

מאת

שמעון גינצבורג

בְּיוֹם שִׂמְחַת־לִבִּי הִתְפַּתַּח הַנֶּטַע…

קָטָן אָז הָיָה, בָאוֹר שָׂשׂ לִגְדוֹל.–

נְבֹל, נְטַע־אָשְׁרִי, נְבֹל!

גָּבְהוֹ – עַד אֶדֶן הַחַלּוֹן, וְהִשְׁקַתְהוּ

יוֹם־יוֹם רַעְיָתִי הַיְקָרָה מִכֹּל. –

נְבֹל, נְטַע־דּוֹדַי, נְבֹל!

פֶָּרַח בֶּעָצִיץ וַיִּיף נְטַע־אַהֲבָה,

מְתַמֵּר אֶל עָל, בְּלִי נְטוֹת יָמִין וּשְׂמֹאל.–

נְבֹל, נְטַע־זִיוִי, נְבֹל!

בְּאַחַד הַיָּמִים – וַתַּךְ הַתּוֹלַעַת

אֶת לֵב אָשְׁרֵנוּ הַצָּעִיר, בֶּן־תְּמוֹל. –

נְבֹל, נְטַע־אָבִי, נְבֹל!

בְּאַחַד הַלֵּילוֹת – וַיַּךְ מַלְאַךְ־מָוֶת

רַעְיָה פוֹרַחַת, וַתּוּרַד לִשְׁאוֹל.

נְבֹל, נְטַע־אָשְׁרִי, נְבֹל!

אֵין יַד לְהַשְׁקוֹת הַנֶּטַע וּלְבָבִי.

שְׁנֵינוּ מְאֻבָּקִים, וּכְפוּפֵי־הָעֹל…

נְבֹל, נְטַע־חַיַּי, נְבֹל!

ספטמבר, 1926.

---

הִ‏‏‏‏מְנוֹן

מאת

שמעון גינצבורג

הוֹי כִּבְשֵׂי־צְחוֹר, יְלִידֵי־יָם,

מָכְסָפֵי אוֹר־הַזְּרִיחָה,

הַדְּבֵקִים־דְּבֵקִים עַד אֵין סְפוֹר,

וְרוֹעִים עַל־פְּנֵי תְהוֹם־הַשְּׁחוֹר! –

לָכֶם שִׁיר־לֵב אָשִׂיחָה.

לְאָן בְּלִי־הֶרֶף תִּנְהֲרוּ?

לְאָן, בְּנֵי־הָאוֹקְיָנוֹס? –

לְכוּ וְאִמְרוּ לֵאלֹהִים:

בְּלִבִּי מְקוֹר־אוֹר נִפְתַּח, עִם

מְקוֹר־רְנָנוֹת.

לְכוּ וְאִמְרוּ לֵאלֹהִים:

נִצַּחְתִּי תְהוֹם־אֲפֵלָה!

מִיַּרְכְּתֵי־הַסְּפִינָה לְךָ

שִׁיר־שֶׁבַח יִשְׁלַח עַבְדְּךָ,

בֶּן אֲמַָתְךָ בֵּילָה:

כִּי נַפְשִׁי בִי חִלַּצְתָּ, אֵל,

מִקִּפְאוֹן שְׁאוֹל־יְשִׁימוֹן,

וַתָּשֶׁב אוֹר־הַחַיִּים לִי,

וַתִּגְאַל מִנִּי שַׁחַת־בְּלִי

אֶת נֶפֶשׁ בִּנְךָ שִׁמְעוֹן.

בְנוּד אַךְ קֵדְמָה, קֵדְמָה אַךְ,

אֵין־סוֹף שֶׁל כִּבְשֵׂי־בְלִימָה –

וָאֶקְרָא בָם דְּבַר־אֱלֹהִים:

אֵין חַיִּים, אֹשֶׁר־מְתִים – כִּי־אִם

בִּפְעֹל וּבְנוּד קָדִימָה.

וּכְשִׁיר דֹּם אוֹר, עַל גַּלֵּי־שְׁחוֹר

בֵּין מִפְלְשֵׁי־עָב מִסְתַּנֵּן –

כָּל חַיַּי בְּמִפְעֲלוֹת הַטּוֹב,

בִּפְעֹל וּסְבֹל וּבֶאֱהֹב,

לְךָ מִתְּהוֹם אֲרַנֵּן.

בספינה “בירנגריה”, יולי 1927.

---

שֶׁקְסְפִּיר בַּגָּן

מאת

שמעון גינצבורג

נִצָּב – כְּמוֹ עָמַד לָפוּשׁ, מִדֵּי טַּיְּלוֹ – בַּגַּן

שֶׁקְסְפִּיר, אִישׁ־בְּרוֹנְזָה;

וְאַהֲבָה גְדוֹלָה לָעוֹלָם, בַּת אוֹר לֹא־מִכָּאן –

בְּעֵינוֹ הַפְּקוּחָה הוּא גוֹנְזָהּ.

נִשָּׂא, בְּקִפְלֵי־אַדַּרְתּוֹ יִתְעַטֵּף כְּמוֹ חַי.

וְעַל מִצְחוֹ הַקּוֹדֵר, הָרָחָב –

צֵל הוֹד אֵל, מִסְתַכֵּל רַב־חֶמְלָה בְדָרֵי־הַגַּיְא

מִמְּרוֹמֵי־נְצָחָיו.

וְתַחַת בֵּית־שֶׁחְיוֹ – מוֹךְ־נוֹצוֹת! שָׁם קֵן

צִפּוֹר בָּנְתָה לָהּ – אֵם; וְאֶפְרוֹחִים יֶהֱמָיוּ,

אֶל לִבּוֹ הַגָּדוֹל כֹּה סָמוּךְ!

וְנָגְעָה הַמַּרְאָה עַד לֵב, צְנוּעַת־חֵן:

בְּצֵל מִי רַכִּים אֵלֶּה יֶחְסָיוּ!

שֶׁקְסְפִּיר מְגוֹנֵן עַל קַן־צִפּוֹר נָמוּךְ!…

1928.

תרגומים

מאת

שמעון גינצבורג

---

גשר האנחות

מאת

תומאס הוד

עוֹד אַחַת סֹעֲרָה,

יָגְעָה בַבּוּז,

דָּחֲקָה קֵץ, נִמְהֲרָה

הָלְכָה לָמוּת!

בְּחֶמְלָה קָחוּהָ!

מַה־יָּפָה וְרַכָּה הִיא.

גִּזְרָתָהּ כֹּה דַקָּה הִיא –

זְהִירִים שָׂאוּהָ!

הַשְּׂמָלוֹת – מַה־תֶּחְזוּ בָהּ?

כְּתַכְרִיכִים נֶאֶחְזוּ בָהּ;

מֵהֶן, בְּלִי חֲדָל,

מְטַפְטֵף הַגֶָּל;

הַעֲלוּהָ מִיָּד,

הָעֲלוּבָה, הַנַּאֲוָה,

הַעֲלוּהָ בְּאַהֲבֶָה,

בְּלִי גֹעַל וּשְׁאָט. –

אַל תִּגַּע יַד תָּהֳלָה

בִּמְשׁוּיָה וּמָעֳלָה,

בְּכוּ לְצָרָה, בָאָה לָהּ,

בְּרַחֲמִים וּבְתֹם;

אֵין פְּגָם לֹא יִישַׁר בָּהּ,

כָּל אֲשֶׁר נִשְׁאַר בָּהּ

טָהוֹר כַּיּוֹם.

אֵל חֲקִירָה וְאַל דְּרִישָׁה

בִּמְרִי נֶפֶשׁ אִשָּׁה,

דָחֲקָה בְּפִשְׁעָהּ

הַקֵּץ וַתִּסָּפֶה;

כָּל כֶּתֶם הֵסִיר בָּהּ

מָוֶת וְהוֹתִיר בָּהּ

רַק אֶת הַיָּפֶה.

עוֹד, בְּכָל פְּשָׁעֶיהָ,

כְּבוּדָה בַת־חַוָּה הִיא –

מְחוּ מִשְּׂפָתֶיהָ

מֵי־טִיט נוֹטְפִים: זַעֲוָה הִיא

וּרְאוּ הַמַּחְלָפוֹת,

עַרְמוֹנִיּוֹת, יָפוֹת,

מִן הַמַּשְׂרֵק הִתְחַמְּקוּ;

עֲשׂוּ שַׂעֲרוֹתֶיהָ,

עֵת הֶגְיוֹנוֹת יִתְעַמְּקוּ:

אֵי בֵית־אֲבוֹתֶיהָ?

מִי הָיָה אָבִיהָ?

וּמִי הָיְתָה אִמָּהּ?

יֵשׁ אָחוֹת אוֹהֶבֶת לָהּ?

וְאָח, יַזִּיל דִּמְעָה?

אוֹ יֵשׁ מַחֲמַד־עַיִן לָהּ,

מִכֹּל יָקָר בַּחַיִּין לָהּ –

וְאֵין גּוֹאֲלָה עִמָּהּ?

אֲבוֹי, כִּי אֵין צְדָקָה

בָּאָרֶץ, כִּי פָקָה.

הִיא בָאָה־לָהּ, יָצְאָה־לָהּ

בִּכְאֵבָהּ וּרְעָבָהּ –

וּבְעִיר אַלְפֵי רְבָבָה

כָּל בַּיִת לֹא מָצְאָה לָהּ.

לֵב אֲחוֹתָהּ, אָחִיהָ,

אַף לֵב אִמָּהּ, אָבִיהָ,

הָפַךְ, נִצַּב כַּצָּר:

הָשְׁלְכָה אַהֲבָה

אֶל קִבְרוֹת־הַתַּאֲוָה;

גַּם אֵל לָהּ, בְּדַאֲבָהּ,

נִדְמֶָה כְמוֹ זָר.

מְקוֹם שָׁם בְּמַיִם עַזִּים

אַלְפֵי אִשִּׁים מִזְדַּעְזְעִים,

אוֹרִים נָעִים סְחוֹר־סְחוֹר

מֵחַלּוֹנוֹת־עֲלִיּוֹת

וּמִמַּרְתְּפֵי־תַחְתִּיּוֹת –

שָׁם עָמְדָה תוֹךְ תְּהִיּוֹת,

אֵין־מָעוֹן בְּלֵיל־שְׁחוֹר.

רוּחַ־צִנָּה מְיַלֶּלֶת

שֶׁל אֲדָר הִרְעִידַתָּהּ,

וְלֹא צוּלָה מַאֲפֶלֶת

בְּתַחְתִּית־גֶּשֶׁר מִלְּמַטָּה:

דַּעְתָּהּ נִטְרָפָה

מֵחַיִּים וּשְׁאוֹלָם,

בִּתְהוֹם, סוֹד מְעֻלָּפָה,

הִתְנַפֵּל נִכְסָפָה – בָּרֹחַ, פָּסֹחַ

עַל מִפְתַּן הָעוֹלָם!

קָפְצָה מֵרֹם

בְּאֹמֶץ, וְאִם סָעַר

קַר כִּכְפוֹר נָהָר –

אֶל תּוֹךְ פִּי הַתְּהוֹם.

שָׁעֵר זֶה, רְאֵה־נָא זֶה,

קַל־רֹאשׁ, בַּחֵטְא חַי!

רְחַץ בָּזֶה, שְׁתֵה־נָא זֶה,

אִם תּוּכַל, אֲזַי!

בְּחֶמְלָה קָחוּהַָ;

כֹּה יָפָה וְרַכָּה הִיא,

גִּזְרָתָהּ כֹּה דַקָּה הִיא –

זְהִירִים שָׂאוּהָ!

אֶת יְצוּרֵי־בְּשָׂרָהּ,

עַד לֹא קָפְאוּ בַּקָּרָה,

בְּנִמּוּס, בִּנְעִימוּת

יַשְׁרוּ, הַחְלִיקוּ־נָא,

אֶבְלָם הַמְתִּיקוּ־נָא;

וְעִצְמוּ עֵינֶיהָ –

שְׁנֵי תְבַלּוּלֶיהָ!

עֵינֵי בַלָּהָה

מְצִיצוֹת בִּזְוָעָה,

בְּעַד עַב־טִיט וָרֶפֶשׁ,

כְּמוֹ תִנְעַץ הַנֶּפֶשׁ

מַבָּט אַחֲרוֹן לֹא־זָע,

בּוֹ קָפְאוּ יֵאוּשָׁהּ

וְאֵימָתָהּ הַכְּבוּשָׁה –

בָּעוֹלָם הַבָּא.

בַּחֹשֶׁךְ אָבָדָה,

עֲנִיַּת־עֲנִיּוֹת,

כִּי חֶרְפָּה כָּבָדָה

וְיַד־אַכְזְרִיוּת. –

שַׂכְּלוּ יָדֶיהָ,

שִׂימוּן עַל חָזֶהָ,

כְּמוֹ בִתְפִלָּה שֶׁל צְנִיעוּת!

וְנִרְאֲתָה שְׁטוּחָה,

כְּמִתְוַדָּה בִמְנוּחָה

עַל כָּל חֲטָאֶיהָ,

מַפְקִידָתַם, עִם רוּחָהּ,

בְּיַד אֱלֹהֶיהָ!

---

פעמונים

מאת

אדגר אלן פו

I

שְׁמַע, בְּשׁוּט שִׁלְגִּיּוֹת, לַמְּצִלּוֹת,

מְצִלּוֹת־כֶּסֶף – מִזְמוֹר־צְלִיל!

כַּמָּה מְנַבֵּא שִׁיר־קַלִּילוֹת

עוֹלְמֵי־גִּיל!

צְלִיל, צְלִיל, צְלִיל כִּצְחוֹק מִתְפּוֹצֵץ

בַּאֲוִיר־הַכְּפוֹר לַלֵּיל!

עֵת בְּגִיל־הַגָּבִישׁ נוֹצֵץ

קְהַל כּוֹכָבִים, יָצְאוּ חוֹצֵץ

עַד בְּלִי דַי לִנְקֹד שְׁמֵי־אֵל;

זָעִים, זָעִים בְּקֶצֶב־אוֹרִים,

מֵעֵין קֶצֶב שִׁיר מִסְתּוֹרִין,

לְקוֹל הַצִּלְצִלְצְלִיל, שֶׁכֹּה נְעִימוֹת הוּא נוֹבֵעַ

וַעֲדִינוֹת כֹּה שׁוֹפֵעַ

מִנִּי מְצִלּוֹת־כֶּסֶף: צִל,

צִל, צִל, צִל, צִל, צְלִיל –

צִלְצוּלֵיהֶן, סִלְסוּלֵיהֶן שֶׁל מְצִלּוֹת־גִּיל.

II

שְׁמַע לְצֶלְצְלֵי חַג־נִשּׁוּאִים,

צֶלְצְלֵי־זָהָב, מִזְמוֹר־צְלִיל!

כַמָּה מְנַבְּאִים, זִיו רְווּיִם,

עוֹלְמוֹת אשֶׁר, אוֹר וָגִיל!

לְתוֹך אֲוִיר־הַלֵּיל הַמְּבֻשָּׂם

מַה־יָּרִיעוּ עֲלִיצוּתָם!

מִנִּי צְלִילֵי זָהָב נוֹטֵף,

נוֹטֵף חַם בְּקֶצֶב־אוֹר,

אֵיזֶה נִגּוּן נִגָּר, שׁוֹטֵף

אֶל הַתּוֹר

הַמַּקְשִׁיבָה, עֵת עֵינֶיהָ נוֹעֲצָה בַלָּאט –

בַּיָּרֵחַ, חוֹלֵם שָׁט!

מָה, מֵחַדְרֵי כָל סֻמְפּוֹנְיָה,

נוֹבְעִים וּמִתְגַּבְּרִים זְרָמִים שֶׁל הַרְמוֹנְיָה!

כַּמָּה תַעֲלֶה!

כַּמָּה תַנְעִים

זְמִירוֹת עָתִיד רְפוּד שׁוֹשָׁנִּים!

כַּמָּה חֶדְוַת־אוֹר תְּגַלֶּה

בַּזַּעְזוּעִים, בַּנַּעְנוּעִים

שֶׁל הַצֶּלְצְלִים, צֶלְצְלֵי־שָׁמַע: צִל,

צִל, צִל, צִל, צִל, צִל, צְלִיל –

תּוֹךְ רִתּוּתָם, עִם עִכּוּסָם, שֶׁל זְהַב צֶלְצְלֵי־גִיל.

III

שְׁמַע פַּעֲמוֹנֵי־הַבֶּהָלָה –

לְפַעֲמוֹנֵי־נְחֹשֶׁת צְלִיל!

כַּמָּה מְבַשֵׂר פַּחַד עִם תַּקָּלָה

קוֹל מְהוּמָתָם, קוֹל הַחִיל!

מַה, בְּאֹזֶן־לֵיל נִפְעָמָה,

יִתְּנוּ קוֹל־חֲתָת בָּרָמָה!

הוֹי, מִדַּבֵּר הֵם נִבְהָלוּ,

רַק לִזְעֹק, לִזְעֹק יוּכְָלוּ,

בְּלִי כָל קֶצֶב־שִׁיר,

וְלָבוֹא בְּרָב יְלָלוֹת, בְּרָב עֲצֻּמּוֹת מַה־מְּבֻלְבָּלוֹת,

פְּנֵי אֵשׁ חַלּוֹת, אֹטְמָה אֹזֶן, טְרוּפַת־דַּעַת אֵשׁ,

מְקַפֶּצֶת בָּאֲוִיר,

דּוֹלְגָה מַעְלָה, מַעְלָה, מַעְלָה,

אַדִּיר חֶפְצָהּ: עוֹד הַלַּיְלָה

טַפֵּס, עָלֹה, כִּמְנַצֵּחַ

שֶׁבֶת עַל יַד הַיָּרֵחַ,

פָּנָיו – פְּנֵי־הַשֵּׁש.

הָהּ הַצְּלִיל! צְלִיל! צְלִיל!

מַה־נּוֹאֲשָׁה בְּשׂוֹרַת־חִיל!

מַה־יִּתְלַבְּטוּ, גַם יִתְחַבְּטוּ פַעֲמוֹנִים לֹא־נֻחָמוּ,

מַה־יִּנְהָמוּ!

כַּמָּה יִשְׁפְּכוּ אֵימַת־יָהּ

אֶל חֵיק־לַיְלָה רוֹעֵד, זָע!

אַךְ הָאֹזֶן, הִיא יוֹדַעַת נֶאֱמָנָה,

עַל פִּי קוֹל־פַּעֲמוֹנִים עוֹמֵם

אוֹ מִתְרוֹמֵם,

מָה עֲצוּמָה, אוֹ מָה רָפָה הַסַּכָּנָה.

וְהָאֹזֶן, הִיא אוֹמֶרֶת,

תּוֹךְ מְהוּמוֹתָם

וְתַעֲצוּמוֹתָם,

הֲשׁוֹקַעַת הַלֶּהָבָה אִם גּוֹבֶרֶת,

לְפִי הַשְּׁקִיעָה וְהַגְּבוּרָה בְּזַעַם־הַפַּעֲמוֹנִים, זַעַם

נַהַם, נַהַם, נַהַם

לְפַעֲמוֹנִים: צְלִיל, צְלִיל, צְלִיל,

צְלִיל, צְלִיל, צְלִיל, צְלִיל, צְלִיל–

בָּאֲנָחָה וּבַצְּוָחָה שֶׁל פַּעֲמוֹנֵי־חִיל.

IV

שְׁמַע בְּקוֹנֵן פַּעֲמוֹנִים –

לְפַעֲמוֹנֵי־בַרְזֶל צְלִיל!

מַה־קִינָתָם תִּפְתַּח לְעוֹלַם־הוֹד־יְגוֹנִים

שַׁעַר מַאֲבִיל!

בְּדִמְמַת־הַלֵּיל הַמַּאֲפִיל

מַה־נִּרְעָדָה, תְקוּפֵי־מוֹרָא,

לְקוֹל אִיוּמָם, כֶּבֶד מָרָה־שְׁחוֹרָה.

כִּי כָל צְלִיל וּצְלִיל בֶּן־אוֹנָם,

פּוֹרֵץ מִן חֲלוּדַת־גְּרוֹנָם,

הוּא נְאָקָה.

וְהָעֵדָה – הָהּ הָעֵדָה! –

שֶׁבְּכִפָּתָם מִתְבּוֹדֵדָה,

וַאֲשֶׁר בְּיַד חֲזָקָה

תַּהְלֹם, תַּהְלֹם, תַּהְלֹם בְּקוֹל,

בְּלִי חֲדֹל,

כָּל־כַּךְ שָׂשָׂה הִיא לָגֹל

עַל לֵב־אָדָם אֶבֶן כְּבֵדָה, –

לֹא בְנֵי אִישׁ אוֹ אִשָּׁה הֵם,

גַּם לֹא חַיַּת־רִשְׁעָה הֵם,

לִילִין הֵמָּה, לִילִין.

מַלְכָּם הוּא שֶׁיַּהְלֹם־כֹּה,

שָׂשׂ לָגֹל, לָגֹל הַצְּלִילִין,

צְלִילֵי מִזְמוֹר שִׁיר־נִצְחוֹנִים –

בְּחָזְקָה מִן הַפַּעֲמוֹנִים

יַעֲלֵם־כֹּה!

וְלִבּוֹ, מוּצַף חֲמַת־שְׂשׂוֹנִים,

יִרְחַב לְהִמְנוֹן־הַפַּעֲמוֹנִים!

וְהוּא מְרַקֵּד, וְהוּא צֹוֵחַ

בְּשֶׁצֶף־קֶצֶב שִׁיר־מְנַצֵּחַ,

שִׁיר־מִסְתּוֹרִין, שִׁיר־יִסּוּרִין,

לְהִמְנוֹן שֶׁל הַפַּעֲמוֹנִים –

הַפַּעֲמוֹנִים;

לְקוֹל רְתוֹת הַפַּעֲמוֹנִים –

פַּעֲמוֹנִים, פַּעֲמוֹנִים –

לְקוֹל בְּכוֹת הַפַּעֲמוֹנִים;

בְּשֶׁצֶף־קֶצֶב שִׁיר־נִצְחוֹנִים

יַהְלֹם, יַהְלֹם בְּרָב אוֹנִים

שִׁיר־מִסְתּוֹרִין, שִׁיר־יִסּוּרִין,

לְקוֹל נְהֹם הַפַּעֲמוֹנִים,

לְקוֹל רְעֹם הַפַּעֲמוֹנִים,

לְקוֹל סְתֹם הַפַּעֲמוֹנִים

אֶת הַגּוֹלֵל: צְלִיל, צְלִיל, צְלִיל,

צְלִיל, צְלִיל, צְלִיל, צְלִיל, צְלִיל, צְלִיל, צְלִיל

לְקוֹל הַזְּעָקָה וְהַנְּאָקָה שֶׁל פַּעֲמוֹנֵי־חִיל.

---

מִזְמוֹר לְאַבְגּוּסְטָה

מאת

לורד ביירון

אַף אִם יוֹם־חֶבְלִי גָז לְעוֹלָמִים

וְרַד כּוֹכַב־גּוֹרָלִי לָבוֹא, –

מֵאֵן לִבֵּךְ לְגַלּוֹת הַפְּגָמִים

וְכָל צֵל, יָכְלוּ רַבִּים בִּי מְצֹא.

אַף אִם יָדַע אֶת כָּל מְרִי עִצְבוֹנִי,

הוּא לֹא נִרְתַּע מֵחַלְּקוֹ עִם אָח;

וְהָאַהֲבָה, לִי צִיֵּר דִּמְיוֹנִי,

רַק בָּךְ מְצָאתִיהָ – רַק בָּךְ.

בְּגַחֵךְ טֶבַע לִי, אֵם כָּל הַבְּרוּאִים,

גֵּחוּךְ אַחֲרוֹן, מְעוֹדֵד וָזָךְ, –

לֹא חֲשַׁבְתִּיו אַךְ מִקְסַם־תַּעְתּוּעִים,

כִּי הוּא מַזְכִּיר לִי בַת־צְחוֹק שֶׁלָּךְ.

וּבְצֵאת רוּחוֹת עַל יָם לַמִּלְחָמָה,

כְּקוּם רֵעֵי־אֱמוּנַי עָלַי –

אִם בְּכַף־גַּלִּים מְאֹד נַפְשִׁי נִפְעָמָה,

הוּא עַל רָחֲקִי מִמֵּךְ, אוֹרִי חַי.

אַף אִם זַע צוּר תּוֹחַלְתִּי אַחֲרוֹנָה

וְנָפְלוּ שְׁבָרָיו בִּתְהוֹם רַב־דֳכִי,

אַף אִם נִמְכְּרָה נַפְשִׁי לִיגוֹנָהּ –

לְמַכְאוֹבָהּ לֹא שִׁפְחָה תְהִי!

רַבִּים כְּאֵבִים שֶׁהֵם יִרְדְפוּנִי:

יוּכְלוּ נַגַּע, לֹא שַׁקֵּץ, לֵב דָּךְ;

יוּכְלוּ עַנּוֹת, אַךְ לֹא יַכְנִיעוּנִי;

לֹא בָהֶם אֲנִי אֶהְגֶּה – כִּי בָךְ.

אַף אִם אָדָם, אַתְּ לֹא רִמִּיתִנִי;

אַף אִם אִשָׁה, לֹא אוֹתִי עָזַבְתְּ;

אִם אֲהוּבָה, לֹא הֶעֱצַבְתִּנִי;

וּלְמוּל רָכִיל, כַּחוֹמָה נִצַּבְתְּ.

אִם הֶאֱמַנְתִּי בָךְ, אַתְּ לא בָגַדְתְּ;

אִם נִפְרַדְתְּ – לֹא לָנוּס מֵעֹל זֶה;

לֹא לְחַלֵּל אֶת שְׁמִי – אִם שָׁקַדְתְּ;

וְלֹא דָמַמְתְּ – תֵּת לִלְזוּת פִּתְחוֹן־פֶּה.

לֹא אֲגַנֶּה, וְלֹא אָבוּז, לָעוֹלָם

וּלְמִלְחֶמֶת הָרַבִּים בְּאֶחָד –

אִם קָץ לִבִּי בַחַיִּים וּמְחוֹלָם,

מַה־נּוֹאַלְתִּי לֹא לְהַפְסִיק מִיָּד!

וְאִם טָעוּתִי שִׁלַּמְתִּי בְיִקְרוֹתַי,

וְכִכְלִי רֵיק הַלֵּב הֻצַּג, מָךְ –

זֹאת מָצָאתִי: בְּכָל אֲבֵדוֹתַי,

חֶמְדָה גְנוּזָה, לֹא־תֹאבַד, לִי בָךְ.

מִמַּשּׂוּאוֹת הֶעָבָר, עֲבָרִי,

אֶזְכֹּר זֹאת, מֶנִּי תִּקְצַר יָד גְּזֹל:

הִיא הַדַּעַת, כִּי אָמְנָם אוֹצָרִי,

בֶּן־טִפּוּחַי, הוּא יָקָר מִכֹּל.

יֵשׁ עוֹד מַעְיָן, בַּמִּדְבָּר יְבַעְבַּע,

יֵשׁ בַּיְשִׁימוֹן הַגָּדוֹל עוֹד עֵץ,

וְצִפּוֹר שָׁרָה בַשְּׁמָמָה הָרַבָּה

לִי עָלַיִךְ, הַיְּקָרָה לְאֵין־קֵץ.

---

דְּמָעוֹת דְּמָעוֹת בְּטֵלוֹת

מאת

אלפרד לורד טניסון

דְּמָעוֹת, דְמָעוֹת בְּטֵלוֹת, לֹא מוּבָנוֹת לִי,

מֵעִמְקֵי־רָזִים דִּמְעוֹת יֵאוּשׁ אֱלֹהִי,

מִתְרוֹמְמוֹת בַּלֵּב, בָּעַיִן נִקְווֹת הֵן,

עֵת נַבִּיט אֱלֵי שְׂדוֹת־הַבָּצִיר, וְגִילָם פָּז,

וְזָכַרְנוּ יָמִים עָבְרוּ, אֵינָם עוֹד.

חֲדָשִׁים כְּזֹהַר מַשְׁכִּים עֲלֵי מִפְרַשׂ־צְחוֹר

שֶׁל סְפִינָה מַעֲלָה יְדִידֵינוּ מִנִּי־שְׁאוֹל,

וְנוּגִים כְּזֹהַר אַחֲרוֹן מַאְדִּים עַל אֳנִי

שׁוֹקַעַת עִם כָּל שֶׁאָהַבְנוּ בְּקַצְוֵי־יָם;

כֹּה נוּגִים, כֹּה חֲדָשִׁים – יָמִים אֵינָם עוֹד.

הוֹי, נוּגִים וּמוּזָרִים כְּצִפְצוּף סָפֵק־עֵר

שֶׁל צִפֳּרִים, בְּאַפְלוּלִית שַׁחַר־קַיִץ, בָּא

לְאָזְנֵי גוֹסֵס, עֵת לְעֵינַיִם גּוֹסְסוֹת

הַחַלוֹן יַהֲפֹךְ אַט רִבּוּעַ מְטֻשְׁטַשׁ־אוֹר;

כֹּה נוּגִים, כֹּה מוּזָרִים – יָמִים אֵינָם עוֹד.

יְקָרִים כְּזִכְרוֹן נְשִׁיקוֹת קְדוֹשׁוֹת אַחֲרֵי מוֹת,

מְתוּקִים כְּמוֹ לְדִמְיוֹן־נוֹאָש שִׂפְתֵי־צוּף,

שֶׁהֵן לְאַחֵר; וַעֲמֻקִּים כְּאַהֲבָה,

כְּאַהֲבָה רִאשׁוֹנָה, וְשִׁגְעוֹן־צַעֲרָם עָז;

הָהּ מָוֶת שֶׁבַחַיִּים, יָמִים אֵינָם עוֹד.

---

אוֹר־יוֹם וְאוֹר־סַהַר

מאת

הנרי וודסוורת' לונגפלו

תְּמוֹל רָאִיתִי בְצָהֳרֵי יוֹם

אֶת הַסַּהַר שָׁט בָּרוֹם;

וְהָיָה מְטֻשְׁטָשׁ, חִוֵּר סַהַר,

כְּמוֹ נְחַשׁ־הַנְּיָר שֶׁל נַעַר.

תְּמוֹל קָרָאתִי, בְּאוֹר־יוֹם פָּז,

שִׁירַת פַּיְטָן – כֻּלָּהּ רָז;

וְנִדְמְתָה חִוֶּרֶת, וְהָיָה

רָשְׁמָהּ כְּצֵל, אוֹ כַהֲזָיָה.

אַךְ סוֹף־סוֹף הַיּוֹם הַחַם,

כְּסַעַר־תַּאֲוָה, רַד וְתַם;

וְלֵיל־מְנוּחוֹת בָּא בִשְׁתִיקָה

וְעָטַף כְּפָר, וָהָר, וּבִקְעָה.

אָז בְּכָל גְּאוֹנוֹ סַהַר־סוֹד,

כְּמוֹ רָזִיאֵל מַלְאַךְ־הוֹד,

הֵצִיף, מִלֵּא אֶת הַלַּיְלָה

בְּגִלוּיֵי אוֹר שֶׁל מַעְלָה.

וְאוֹתָהּ שִׁירָה בְלִבִּי שׁוּב

צִלְצְלָה כִנְגִינַת־כְּרוּב;

פֵּרַשׁ לַיְלָה אֶת חֲרוּזֵיהָ,

אֶת כָּל יָפְיָהּ וְכָל רָזֶיהָ.

---

כְּבָר עָבַר יוֹם...

מאת

הנרי וודסוורת' לונגפלו

כְּבָר עָבַר יוֹם, וְהַחשֶׁךְ

מִכְּנַף־הַלַּיְלָה רַד,

כְּנוֹצַת־נֶשֶׁר תִּצְנַח,

מִדֵּי טוּסוֹ, אַט.

מֵרָחוֹק אוֹרוֹת־כְּפָר נִרְאִים

מִבַּעַד לַגֶּשֶׁם וְלָאֵד,

וְלִי צַעַר בָּא, מֵעָלָיו

הַלֵּב לֹא יוּכַל יֵט.

מִין צַעַר עִם גַּעְגוּעִים,

שֶׁאֵינָם כְּאֵב, כִּי הֵד

שֶׁל יָגוֹן, לֹא יִדְמוּ לוֹ בִלְתִּי

כִדְמוֹת לְגֶשֶׁם אֵד.

בּוֹא, קְרָא שִׁיר־מָה בְּאָזְנַי,

שִׁיר־לֵב שֶׁכֻּלוֹ תֹם,

שֶׁיָּנַח לְנַפְשִׁי מֵרָגְזָהּ

וִיגָרֵשׁ דַּאֲגוֹת־יוֹם.

לֹא שִׁיר לִגְדוֹלֵי־פִיּוּט,

לְאַדִּירֵי עוֹלַם־הוֹד,

הֵד פַּעֲמֵיהֶם יַעַן

בְּאוּלַמֵּי־נֵצַח עוֹד.

כִּנְגִינוֹת־קְרָב, כַּבִּירוֹת

מַחְשְׁבוֹתָם אוֹמְרוֹת עֲמַל

הַחַיִּים וּשְׁקִידָה אֵין־סוֹפִית;

וְלִבִּי לִמְנוּחָה יְחַל.

קְרָא דִבְרֵי פַיְטָן עָנָו,

שִׁירָיו זִנְּקוּ מִן הַלֵּב

כִּרְבִיבִים מִן עַנְנֵי־קַיִץ,

כְּמֵעַיִן – דִּמְעוֹת־כְּאֵב.

שֶׁבְּחוֹל יְמֵי־מְלָאכָה אֲרֻכִּים,

וּבְלֵילוֹת לְלֹא־שְׁנָת,

בְּנַפְשׁוֹ שָׁמַע תָּמִיד –

קוֹל־אֵל – נְגִינוֹת־רָז.

יֵשׁ לְאֵל שִׁיר כָּזֶה לְהַרְגִיעַ

דֹּפֶק־רָגְזוֹ שֶׁל לֵב רָע;

וִיהִי כְלַחַשׁ־בְּרָכָה,

שֶׁאַחֲרֵי תְפִילָה בָא.

קְרָא אֵפוֹא מִסֵּפֶר הַגָּנוּז

הַשִּׁיר אָהַבְתְּ מְאֹד,

וִיהִי לִיפִי חֲרוּזָיו

יְפִי קוֹלְךָ נוֹסָף עוֹד.

וִיהִי מְלוֹא הַלַּיְלָה נְגִינָה,

וְקִפְּלוּ דַאֲגוֹת־יוֹם

אָהֳלֵיהֶן, כָּעַרְבִיאִים, וְחָמְקוּ

לְדַרְכָּן, כְּמֹהֶם, דֹּם.

---

מזמרת אשכנז

מאת

שמעון גינצבורג

מזמרת אשכנז

מאת

שמעון גינצבורג