שמעון גינצבורג
שירים ופואימות
פרטי מהדורת מקור: תל־אביב: אחים, על־יד דביר; תרצ"א 1931

בקוֹבץ זה מכונסים, בסדר כרונולוגי, רֹב דברַי הפיוּטיים, שנתפרסמו בשעתם בכתבי־עת ומאַספים שונים, בשני ספרים:

א) שִירִים – שׁנכתבוּ בשנות 1928–1910, חוּץ משנים הראשונים הבאים בראש הקובץ, “צִפְצוּפֵי־שַחַר” מזמן קודם לכן, שלא נדפסו בשום מקום והוכנסו לתוך הספר מטַעם מוּבן סֶנְטִימֶנְטַלִי;

ב) פּוֹאֵימוֹת – שאַף הן נכתבו במשך אותן השָׁנים, וכמעט כֻלן ראו אור הדפוס בזמנים שונים, להוציא את הפּואימה “בְּעֵמֶק יהוֹשָפָט”, שהייתי עוסק בשכלוּלה עד היוֹם. הקורא הקַשוּב יעמוד מאליו על הקֶשר הבִלתי־נִתָּק שבין השירים והפּוֹאימוֹת על־פי סדר שנות כתיבתם.

בסוף שני הספרים באים תרגוּמים נבחרים – רובם מאַנגלית, ומעוּטם משאר שפוֹת: השירים – בסוף סדר השׁירים המקוֹריים, והבַּלַּדָּה “שִירַת הַסַּפָּן הַזָּקֵן” מאת קוֹלְרִידְשׁ – בסוֹף הפּוֹאימות. רב התרגוּמים הם ממיטב שירת־העולם, ונעשו על יָדִי בשנות 1917־1918; חוּץ מיצירתו בת הָאַלְמָוֶת שֶׁל קוֹלְרִידְש – שתרגמתיהָ לראשׁונה בשׁנת 1913 וגמרתי את שׁכלולה לאחרונה בשׁנת 1923.

עשרות הדברים, לא נכנסו לקובץ הזה כמה משׁירַי המוּדפסים, שׁמִטְעָמִים שׁוֹנים ראיתי צֹרך בדבר להטילם מחָדשׁ אל “הכּוּר”. כמו כן – כמה דברים שׁעודם בכתב־יד, שׁהוּתחלו בזמנים שׁונים ולא שֻׁכללו, או לא נגמרו, בשֶׁל “פגעי הזמן”, ובתוכם שִׁיר אֶפִּי על “הוֹשֵׁעַ וְגֹמֶר”, וגם כל החֹמר הפיוּטי, שהבאתי אתי בשׁנה האחרוֹנה מארץ ישׂראל – ולא הספּיקה לי עוד השׁעה לעַבדו. אקַוה לתת את כל אלה עִנין, אִם אֶזְכֶּה, לכרך השׁני שׁל שׁירַי.

ש.ג.

ל“ג בעמר, התרפ”ח, ניו־יורק.

לְח.נ. בְּיַאלִיק,

מְאַשֵּׁר נְעוּרַי וּמְאִירָם,

סֵפֶר־חַיַּי זֶה מֻקְדָּשׁ

בְּאַהֲבָה וּבְגַעְגּוּעִים.

ספר ראשון: שירים

מאת

שמעון גינצבורג


מִשִּׁירֵי הַסְּתָו

מאת

שמעון גינצבורג

I

נִתְיַתֵּם הַבַּיִת, וּפָסְקָה צָהֳלָה,

אֵין נִשְׁמָע קוֹל־דִּבּוּר, וּצְחוֹק־כֶּסֶף כָּלָה.

נִשְׁתַּתְּקוּ הַזְּמִירוֹת, וּדְמָמָה עֲצוּבָה

הִשְׂתָּרְרָה סָבִיב בַּדִּירָה הָעֲזוּבָה:

דּוֹמֵמָה הַתִּקְרָה, דּוֹמֵמִים הַקִּירוֹת,

כְּמוֹ תְקָפוּם הִרְהוּרִים הַמְּלֵאִים מְרִירוּת;

וְצִלֲלֵי עַצְבוּת וְרוּחַ נְכֵאָה

כָּל זָוִית בַּבַּיִת מָלֵאָה.

הָרוּחַ מִתְדַפְּקָה בַחַלּוֹן הַסָּגוּר,

וָהוּא כְּמוֹ מְרַחֲפוֹת עַצְמוֹתָיו מִמָּגוֹר,

מְצַלְצֵל בַּשְּׁמָשׁוֹת וּבְשִׁבְרֵי־הַשְּׁמָשׁוֹת;

וּרְצוּעַת אוֹר חִוֵּר שֶׁל סְתָו בֵּין־הַשְּׁמָשׁוֹת

אַט דֶּרֶך הַחַלּוֹן הַבַּיְתָה חוֹדֶרֶת,

נִתְקֶלֶת בַּדְּמָמָה הַזּוֹ הַשּׂוֹרֶרֶת

וּנְבוֹכָה מִתְלַבְּטָה דֹם הֵנָּה וָהֵנָּה,

מְבַקְּשָׁה לָהּ מִפְלָט – וְאֵינָהּ.

II

אֲנִי יוֹשֵׁב בַּפִּנָּה יְחִידִי.

וְעִם אוֹר־הַסְּתָו הַמִּשְׁתַּפֵּךְ

אִם לֹא אוֹר־פָּנַיִךְ, הַגִּידִי,

בָּא לְפָנַי? אִם לֹא נִשְׁמַת־אַפֵּךְ?

בְּזָהֳרֵי־הַסְּתָו הַנִּגָּרִים

שִׂרְטוּטֵי־פָנַיִךְ לִי נִרְאוּ,

עֲדִינִים וּקְטוּעִים, נִפְזָרִים

וּמְפַזְּזִים בְּרֶטֶט, כְּמוֹ יִרְהוּ…

גַּעְגּוּעִים, לֹא חַשְׁתִּים זֶה כַּמָּה,

נֵעוֹרוּ בִּלְבָבִי הַשּׁוֹמֵם,

וָאַרְגִּישׁ נְשִׁימָתֵךְ הַחַמָּה,

וָאַקְשִׁיב אֶת לַחֲשֵׁךְ הַדּוֹמֵם.

וּכְרַעַד הַקַוִּים הָאֵלֶּה

זָע פִּתְאֹם בִּי כָּל אֲשֶׁר עֻמָּם…

וּכְמוֹ עָיַף לִבִּי וַיֵּלֶא

לִנְשׂא מַשָּׂא־עָצְבּוֹ עוֹד דּוּמָם –

הִתְעוֹרֵר בַּעְיָם, וּכְלֶהָבָה

הִתְלַקְּחָה בְעֹז וְהִתְפָּרְצָה…

הוּא נִמְשַׁךְ אַחֲרַיִךְ, הַנָּאוָה!

וּדְמָעוֹת שֶׁל כְּאֵב נִתְּכוּ אָרְצָה.

אַךְ דֶּרֶךְ הַשְּׁמָשׁוֹת הַדּוֹמְעוֹת

אַט חָמְקוּ הַזְּהָרִים הָרָפִים,

וְעִם הַקַּרְנַיִם הַיְתוֹמוֹת –

גַּם קַוֵּי פָנַיִךְ הַיָּפִים.

אֲנִי יוֹשֵׁב בַּפִּנָּה יְחִידִי.

וְהַכֹּל בַּחשָׁךְ טוֹבֵעַ.

לִי קַר. – הוֹי, יְקָרָה, הַגִּידִי:

הַאֻמְנָם כִּי לִבִּי גֹוֵעַ?

אֵין כְּלוּם, רַק אֲפֵלָה וּדְמָמָה.

וְאֵין אֲנִי רוֹאֵךְ בְּצִדִּי.

אֵין חֵפֶץ לִי עַל הָאֲדָמָה.

אֲנִי יוֹשֵׁב בַּפִּנָּה יְחִידִי.

ספטמבר, 1906, לוגיני.


בְּרִשְׁתּוֹת הַכֶּסֶף (סַהֲרוּרִיָּה)

מאת

שמעון גינצבורג

עַל עַרְבוֹת־הַיָּם הָעֲגוּמוֹת אוֹרֶגֶת הַלְּבָנָה הַפְּגוּמָה

רְשָׁתוֹת שֶׁל כֶּסֶף, סוֹלֶלֶת בַּמַּיִם נְתִיבָה מַזְהֶרֶת;

וּלְאוֹר־הַתַּעֲלוּמוֹת, הָרוֹעֵד חֲשָׁאִי, שָׁם נִינְפָה חִוֶּרֶת

רְכוּבָה עַל גַּל אַט וּבָדָד לְקוֹל שִׁירָה חֲרִישִׁית, עֲגוּמָה…

עַל עַרְבוֹת־הַיָּם הָעֲגוּמוֹת נִלְכַּדְתִּי בְרִשְׁתּוֹת־הַפְּלָאִים:

עֵינַי – לִנְתִיבַת־הַכֶּסֶף וְלִבִּי – לְשִׁירַת־הַנְּכָאִים.

מֵהֵיכָן הַשִּׁיר בָּא הַחֲרִישִׁי, הֶעָגוּם, הַטָּמִיר – מֵהֵיכָן?

רָזִי לִי: פָּתַח הַנֵּצַח בֵּית־גְּנָזָיו, הַמִּקְדָשׁ הַפְּלָאִי,

וּבְקֹדֶשׁ־קֳדָשָׁיו נֶאֶנְחוּ שָׁם מֵיתְרֵי הַכִּנּוֹר הַחֲשָׁאִי

אֲנָחָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מִיגוֹן הַשּׁוֹשַׁנִּים הַנּוֹבְלוֹת וְרֵיחָן…

וְשָׁטוּף בְּתַמְרוּרֵי־הַשִּׁיר – כַּחֲווֹר סַהַר וְיָם קָפָא וְנָדַם –

שָׁט רוּחִי כְצֵל שְׁתוּם־עֵינַיִם בִּנְתִיבַת־הַיָּם וַיֵּרָדֵם.

בִּצְעִיף־מֶשִׁי רַךְ, כֻּלּוֹ שָׁחוֹר, הִתְקַפֵּל הַיָּם וַיִּתְעַלָּף.

עַל צוּר, פֹּה וָשָׁם, אַט בַּת־גַּלִּים מְסָרֶקֶת מַחֲלַפְתָּהּ הַיְרוֹקָה;

כָּל אַחַת בְּקַשְׂקְשׂוֹת־כֶּסֶף נוֹצֶצֶת, וּצְחוֹקָהּ

מְרַטֵט בְּמֶרְחַב־הַיָּם וּמִתְלַבֵּט, כְּיָתוֹם, עַל גַּלָּיו…

וּכְמֻכֵּה־הַסַּהַר בַּנְּתִיבָה הַסְּלוּלָה בַמֶּרְחָק הַשּׁוֹמֵם

שָׁט רוּחִי כְּצֵל שְׁתוּם־עֵינַיִם אֶל אֶרֶץ הַנֵּצַח הַדּוֹמֵם –

נַפְשִׁי לַנֵּצַח – וּלְחִידַת־הֶעָבָר.

יַלְדוּת־הַזָּהָב, יַלְדוּתִי הַחֲשׁוּקָה,

שׁוּבִי הוֹשִׁיטִי לִי לֶחְיֵךְ הַמְּתוּקָה! –

דְּמָמָה. אֵין דָּבָר.

כַּנְפֵי־אֵם זַכּוֹת וּצְחוֹרוֹת – אַיֵּכֶן?

עַל כִּסֵּא־הַכָּבוֹד בְּהֵיכַל־הַנֵּצַח

נוֹשְׁקָה לָהּ שְׁכִינַת־הָרַחֲמִים עַל מֵצַח –

הֵיכַן הוּא הֵיכַל־אֵל? הֵיכָן?

נַפְשִׁי לַנֵּצַח – וּלְחִידַת־הֶעָבָר.

נְעוּרֵי־אוֹר פָּרְחוּ – וְלָמָּה לֹא אָרְכוּ?

אָנָה זֶה טָסוּ כַיּוֹנִים וּפָרְחוּ? –

דְּמָמָה. אֵין דָּבָר – –

יָרַט הַדֶּרֶךְ לְנֶגְדִּי. סוֹד־קְפִיצַת הַדֶּרֶךְ מָצָאתִי. –

הָלֹךְ וְטָפֹף בַּנְּתִיבָה, נוֹגֵעַ וְאֵינִי נוֹגֵעַ,

כָּכָה עָבַרְתִּי בַּנְּתִיבָה עַד קִצָּהּ כְּצֵל אִלֵּם, מַחֲלִיק

לְקוֹל שִׁיר־תַּמְרוּרִים מִשְׁתַּפֵּךְ עַל עַרְבוֹת־הַיָּם הָעֲגוּמוֹת.

שָׁתְקוּ הַגַּלִּים וְקָפְאוּ וְכָפְפוּ עַצְמָם לְרַגְלַי,

דּוֹמִים לְשֵׂיוֹת מַפְקִירוֹת אֶת צַמְרָן לַגּוֹזֵז.

הֵקִיץ הַקֵּץ עַל הַנְּתִיבָה וּלְדַרְכִּי עֲדַיִן אֵין תַּכְלִית.

פִּתְאֹם כְּמוֹ הָיָה הַיָּם אַדְמַת־כָּבוּל וּרְכָסִים שְׁחַרְחוֹרִים.

נִתְקְעוּ רַגְלַי בְּגַל קָרוּשׁ – נֶחְפַּז מִשְׁנֵהוּ לְעֶזְרָה,

יָשָׁן מִפְּנֵי חָדָשׁ אוֹצִיא, – מְדַלֵּג כַּצְּבִי עַל הַגְּבָעוֹת.

הָפְכוּ הָרְכָסִים לְפֶתַע עֵין־תְּכֵלֶת וַיִּהְיוּ כִּסְפִנְכְּסִים

גֵּאִים בִּבְדִידוּת־מַלְכוּתָם וּבְרַעֲמוֹת אוֹר־סַהַר חֲוַרְוָר.

קָלְחָה הַתְּכֵלֶת מֵרָחוֹק מִגֹּבַהּ לֹא שְׁעַרְתִּיו, לֹא רְאִיתִיו.

חֲשָׁאִי וְצָנוּעַ הִתְרַפֵּק אוֹר־תְּכֵלֶת עַל עֵינַי הַשְּׁתוּמוֹת,

עָנֹג, וּמְסַלְסֵל, וְרַךְ כְּתַלְתַּלֵּי־הַזָּהָב שֶׁל יַלְדָּה.

נִצְנֵץ אוֹר־כּוֹכָב בַּמֶּרְחָק, אוֹ שֶׁמָּא נֵר־נְשָׁמָה שָׁם נִדְלַק? –

מִגְדַּל־אוֹר, עוֹטֶה צְעִיף רָז וּמִסְתּוֹרִין,

בְּמֶרְחַק־מֶרְחַקִּים

נִשָּׂא עַל פִּסְגַת־הָהָר וַעֲרִירִי וּבוֹדֵד הוּא מוֹלֵךְ.

יָרַט הַדֶּרֶךְ לְנֶגְדִּי, סוֹד־קְפִיצַת הַדֶּרֶךְ מָצָאתִי.

שׁוּר! זוֹלְפָה שִׁפְעַת אוֹר־תְּכֵלֶת עֲלֵי קִיר עֲנָקִי, קִיר־בְּדֹלַח.

חֲשָׁאִי וְצָנוּעַ הִתְרַפֵּק אוֹר־תְּכֵלֶת עַל עֵינַי הַשְּׁתוּמוֹת.

נֹגַהּ הַתְּכֵלֶת וְאוֹרָהּ הַגָּנוּז הִתְדַפֵּק עַל לִבִּי.

שָׁלְטָה דוּמִיָּה עֲמֻקָּה. הִתְכַּוֵּץ הָעוֹלָם לְתוֹכוֹ,

עָצַר נִשְׁמָתוֹ, וְחָוַר הַסַּהַר הַהוֹלֵךְ יְחִידִי.

עָלֹה וְטַפֵּס עָלִיתִי עֲלֵי קִיר־הַבְּדֹלַח הֶחָלָק,

דּוֹמֶה לְמֻכֵּה־הַסַּהַר הַתּוֹעֶה בְלֵילוַת־הָרָזִים,

הָיוּ צִפָּרְנַי כַּשָּׁמִיר וְרַגְלַי כִּשְׁפוּדִין נִנְעָצוֹת.

וְהִנֵּה הַמִּגְדָּל לְפָנָי, זוֹרֵעַ מֵעָל אוֹר־יְקָרוֹת,

וְכִכָּר גְּדוֹלָה לְרַגְלָיו, מוּאָרָה וְרַחֲבַת־יָדַיִם.

פָּחַד וְרָחַב בִּי לִבִּי: אִם לֹא רְאִיתִיהָ בְּהָקִיץ?…

פָּחַד וְרָחַב בִּי לִבִּי: מֶרְחַב־יָהּ, אֶרֶץ־הַבְּרָכָה – –

נָפַל מִכְּתֵפַי הַר־נֶשֶׁף וְנִבְקַע אוֹר־שַׁחַר עַל רֹאשִׁי,

שַׁחַר־הַפָּז הַצָּנוּעַ שֶׁל חַיַּי הַצְּעִירִים, הַפּוֹרְחִים – –

עוֹד כְּנַף דִּמְדּוּמֵי־הַשַּׁחַר כְּחַלְחֹלֶת מְרַפְרֶפֶת בָּעוֹלָם,

כְּנַף הַדִּמְדּוּמִים הַמְשַׁמְּשִׁים מִתּוֹךְ תְּנוּמָה קַלָּה וּמְתוּקָה, –

וּכְבָר בְּהֵיכָלָהּ הֵקִיצָה הַמַּלְכָּה־הַשֶּׁמֶשׁ מִשְּׁנָתָהּ,

פָּקְחָה עַפְעַפֵּי־הַזֹּהַר וּמֵאַפִּרְיוֹנָהּ הַזָּהָב

עָמְדָה, הִצִּיגָה כַף־רַגְלָהּ עַל רִצְפַּת הַשַּׁיִשׁ הַטָּהוֹר.

נִגְּשָׁה לַחַלּוֹן וְקָרְעָה וִילוֹנוֹ, מִסְתַּכְּלָה בָעוֹלָם.

נִפְזְרוּ שַׂעֲרוֹת־הַפָּז עַל כִּתְפֵי־הַשַּׁיִשׁ הַחֲטוּבוֹת,

נָפַל בַּשַּׁחַק בְּרַק־הוֹדָן, וּרְצוּעוֹת שֶׁל זָהָב כִּנְחָשִׁים

עֲקַלְּתוֹנִים הִתְפַּתְּלוּ בַמִּזְרָח לְכָל צַד וְנָפוֹצוּ.

שָׁפַע וְעָלָה לְאַפִּי נִיחוֹחַ־הַמּוֹר עִם הַנְּרָדִים.

יָשְׁבָה בִמֶרְכֶּבֶת־אַרְגָּמָן וְיָצְאָה לִיאוֹר־בְּדֹלַח שָׁקוּף,

חָבוּי בְּחֵיק־יַעַר וְחוֹלֵם חֲלוֹם־יַלְדוּתִי הַגָּנוּז…

טוֹבְלָה כְּכַלָּה בְמֵי־מְנוּחוֹת, מוֹסְרָה לָהֶם סוֹד־צְנִיעוּתָהּ.

כָּרַע הָעוֹלָם בְּחֶבְיוֹן־הַשִּׂיחִים, מִסְתַּכֵּל בְּיָפְיָהּ,

פָּרַשׂ זְרוֹעוֹתָיו אֵלֶיהָ וְעַל פִּתְחֵי פִיו תְּפִלַּת הָאַהֲבָה…

עָלְתָה הַמַּלְכָּה חַכְלִילִית וּכְלִילַת־הַהוֹד מִן הָרַחֲצָה,

שַׁרְבִיט־הַזָּהָב בְּיָדָהּ וְכֶתֶר־הַמַּלְכוּת עַל רֹאשָׁהּ.

עָמַד הָעוֹלָם מִכְּרוֹעַ וְעַל פִּתְחֵי־פִיו תְּפִלַּת־הָאַהֲבָה.

נִזְקְפוּ אַלּוֹנֵי הַיַּעַר, עַל בְּהוֹנוֹת רַגְלֵיהֶם עָמָדוּ,

עָמְדוּ גַם שִׂיחִים וְצִיצִים זְעִירִים, כִּקְטַנֵּי־תִינוֹקוֹת

פּוֹרְשִׂים כַּפֵּיהֶם הַקְּטַנּוֹת וּבְחֶדְוָה אֶל אִמָּם נִמְשָׁכִים…

עָלְתָה הַחַמָּה מַזְהֶרֶת לִמְרוֹם־הַשָּׁמַיִם, שְׁמֵי־בֹקֶר,

שַׁרְבִיט־הַזָּהָב הוֹשִׁיטָה לָעוֹלָם בְּבַת־צְחוֹק חַכְלִילִית

וְהוּא כֻלּוֹ נִמְשָׁךְ אַחֲרֶיהָ, צְמֵא־אוֹר וְכָמֵהַּ: נַשְּׁקִינִי! –

צָחֲקָה הַמַּלְכָּה וַתַּעֲמוֹד, וַתִּשַּׁק לָעוֹלָם עַל רֹאשׁוֹ.

צִפְצוּף בִּירַקְרַק־הָעֵצִים, צִפְצוּף וּבְרָכָה לַשֶּׁמֶשׁ.

וְהִנֵּה בִירַקְרַק־הַדֶּשֶׁא מַלְבִּין דְּבַר־מָה כִלְבָן־שֶׁלֶג:

קְטַנָּה מְאֹד כְּתֹנֶת־פַּסִּים הִבְהִיקָה, צְחַרְחֹרֶת כַּשֶּלֶג,

כִּיס לָהּ בְּצִדָּהּ וּשְׂפָתוֹ אֲרוּגָה לְנוֹי חוּטֵי־שָׁנִי.

נַפְשִׁי אֲנִי לֹא יָדַעְתִּי וְלִבִּי בִי הָמָה כַּכִּנּוֹר:

כְּתֹנֶת־אוֹר תָּפְרָה לִי אִמִּי, אָרְגָה הַשָּׁנִי בְּאַהֲבָה,

אָרְגָה אַהֲבָתָהּ בַּשָּׁנִי וְאֶת נַפְשָׁהּ בַּפַּסִּים גָּנָזָה…

אַט בַּכֻּתֹּנֶת נָגַעְתִּי, וְלִבִּי בִי הָמָה כַּכִּנּוֹר:

חָרְדוּ וְטָסוּ מִתּוֹכָהּ עֲדַת־יוֹנִים צְחוֹרוֹת־גַּפַּיִם,

כַּנְפֵי רְנָנִים נֶעֱלָסוֹת, וּכְצִבְעֵי הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן,

נֶחְפּוֹת בַּכֶּסֶף וְחוֹגְגוֹת, כַּנְפֵי־רְנָנִים נֶעֱלָסוֹת.

פָּשְׁטוּ הַיּוֹנִים בַּשָּׂדֶה, יוֹנֵי הַבֹּקֶר הַשַּׁאֲנָן.

עָלָה בְאַפִּי רֵיחַ הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ אֲדֹנָי.

הָיָה הַשָּׂדֶה חַכְלִילִי, זָרוּעַ חֲבַצָּלוֹת מִסָּבִיב.

פָּשְׁטוּ הַיּוֹנִים בַּשָּׂדֶה, טָסוּ ַעל רֹאשׁ יֶלֶד קָטָן,

מוֹחֵא בְּכַפָּיו הַקְּטַנּוֹת וְאֹדֶם־הַשּׁוֹשָׁן לְלֶחְיוֹ,

לוֹ הַתַּלְתַּלִים הַבְּהִירִים וְעֵינֵי הַתְּכֵלֶת הַבָּרָה.

עָמְדוּ הַיּוֹנִים עַל כְּתֵפוֹ, טָסוּ עַל רֹאשׁוֹ בִמְחוּגָה.

צָחַק הַיֶּלֶד וְנָהַר, וְקוֹלוֹ כְפַעֲמוֹן־הַכֶּסֶף;

עָנוּ בְהֶגֶה הַיּוֹנִים, הַטָּסוֹת בַּתְּכֵלֶת בִּמְחוּגָה:

"יַלְדֵי הַבֹּקֶר הִנֵּנוּ

פֹּה עַל הָאָרֶץ הַגְּדוֹלָה,

בִּנים לַשֶּׁמֶשׁ הָעוֹלָה –

בִּנים לַשֶּׁמֶשׁ אִמֵּנוּ.

בֹּקֶר הִיא תִרְחַץ פָּנֵינוּ

בְּאוֹרוֹת־הַזָּהָב הַמְּפַכִּים.

גַּלִּים שֶׁל גִּיל עַזִּים, זַכִּים

שׁוֹפְעִים וּמְצִיפִים עֵינֵינוּ.

אַחַר לַחוּץ תִּשְׁלָחֵנוּ,

תִּשְׁלַח לִירַקְרַק־הַכָּרִים;

מְזַמְזְמִים שָׁם הַפַּרְפָּרִים;

שִׁירָם־שֶׁל־יוֹם יְשַׂמְּחֵנוּ.

יֶלֶד וְיוֹנָה וּפַרְפָּר –

אַחַד אֶל אֶחָד נִתְלַקֵּט,

עַל הַחֲבַצָּלוֹת נְרַקֵּד,

בְּגַלֵּי־הָאוֹרִים נְפַרְפֵּר…

צְלִיל צְחוֹק וְצִפְצוּף וּרְנָנִים…

נְשַׂחֵק, נִתְאַבֵּק, נִמָּלֵט…

שַׂחֵק וּשְׂמַח בָּנוּ, יֶלֶד,

בַּיָּמִים־הַטּוֹבִים הַלְּבָנִים"…

צָחַק הַיֶּלֶד וְנָהַר, וְקוֹלוֹ כְפַעֲמוֹן הַכֶּסֶף,

עָנוּ בְהֶגֶה הַיּוֹנִים, הַטָּסוֹת בַּתְּכֵלֶת בִּמְחוּגָה –

שָׁפְעָה עֲלֵיהֶם הַחַמָּה אוֹר־חֶסֶד וְרַחֲמִים נִלְבָּבִים,

שׂוֹחֲקָה אֲלֵיהֶם מִמְּקוֹמָהּ בְּמֶרְכַּז־הָעוֹלָם וּבְרוּמוֹ,

דּוֹמָה לְאֵם בָּאָה בַיָּמִים וִיפִי־נְעוּרֶיהָ עוֹד עוֹמֵד,

חוֹגֲגָה כְלוּלוֹת בֶּן־זְקוּנִים וּסְבִיבָהּ בָּנֶיהָ כֻּלָּמוֹ,

כָּל צֶאֱצָאֶיהָ נֶאֶסְפוּ, הַגְּדוֹלִים וְגַם הַתִּינוֹקוֹת,

כֻּלָּם הוֹשִׁיבוּ הָאֵם עַל כִּסֵּא שֶׁל כָּבוֹד בָּאֶמְצָע,

קוֹלְעִים לָהּ זֵר חֲבַצָּלוֹת וְשׁוֹשַׁנִּים וּלְרֹאשָׁהּ מַכְתִּירִים;

עוֹמְדִים וּמוֹחֲאִים כַּפֵּיהֶם וּמְרַקְּדִים מִסָּבִיב לְאִמָּם,

מְרַקְּדִים מִסָּבִיב לְמַלְכַּת־חַיֵּיהֶם, לְשֶׁמֶשׁ־עוֹלָמָם, –

מְרַקְּדִים מִסָּבִיב וְשָׁרִים אֶת הִמְנוֹן־הַשֶׁמֶשׁ הַגָּדוֹל…

אודיסה, 1910.


בָּעֲרָפֶל

מאת

שמעון גינצבורג

I

יוֹם־סְתָו חִוֵּר בָּא לָעוֹלָם,

לְלֹא־הוֹד וּלְלֹא־נְגֹהוֹת.

קַרְנֵי שֶׁמֶשׁ חֲוַרְוָרוֹת

עִוְרוֹת מִגַשְּׁשׁוֹת וְתוֹעוֹת,

אוֹבְדוֹת דֶּרֶךְ בָּעֲרָפֶל

וּבְעוֹפֶרֶת שְׁמֵי־עֲרָבוֹת:

נוּגוֹת־נוּגוֹת הֵן מִסְתַּכְּלוֹת –

וְנִפְטָרוֹת אַט וְכָבוֹת.

יוֹם־סְתָו חִוֵּר בָּא לָעוֹלָם,

מָרָה שְׁחוֹרָה זוֹרְקִים שְׁחָקָיו:

כֵּהָה, דַלָּה הַהֲוָיָה –

עַל פְּנֵי כֹל יְרוֹקַת־רָקָב!

וּבְהִסְתַּלֵּק אוֹר־הַשֶּׁמֶשׁ

הִכִּיר עוֹלָם־יָהּ הָרָחָב

כַּמָּה חָדֵל הוּא וְכֵהֶה:

הִכִּיר, בּוֹשׁ – וּבְבָשְׁתּוֹ שָׁכָב…

II

לִבִּי, לִבִּי! חֲלוֹם חָלַמְתִּי,

וּבַחֲלוֹמִי, אֶרֶג־נְעוּרִים:

חַיִּים גְּנוּזִים, כְּלִילֵי־יֹפִי,

לִי מֵאָז, מֵעוֹלָם שְׁמוּרִים.

וּבַחֲלוֹמִי: עֵת כִּי אֵצֵא

אֶל הַמֶּרְחָב מִמַּחְבּוֹאִי, –

שֶׁמֶשׁ גָּנוּז, שֶׁמֶשׁ חָדָשׁ

שָׁם בַּמֶּרְחָק שׁוֹמֵר בּוֹאִי.

לִבִּי, לִבִּי! חֲלוֹם חָלַמְתִּי –

וָאִיקָצָה, וְלִבִּי כוֹאֵב:

עוֹלָם צַר, אֵין אוֹן וָצֶבַע,

בְּחַלּוֹן חַדְרִי נִשְׁקָף זוֹעֵף…

III

רֹאשִׁי סְחַרְחַר, עֵינַי חָשְׁכוּ,

כָּל הָעוֹלָם גָּז וְנָמוֹג:

תְּהֹם מִלְּמַטָּה לִי נִפְתַּחַת,

לוֹעָהּ פָּעוּר – שָׁחוֹר, עָמֹק.

עוֹד מְעַט בֶּן־תֹּהוּ יֵעוֹר

בִּי הַגֹּלֶם – פֶּרֶא שָׁבוּי,

זֶה הַנָּם מֵאָז מֵעוֹלָם

בְּמַעֲמַקֵּי־נֶפֶשׁ חָבוּי.

פֶּתַע יָקוּם וְיִתְפַּלֵּץ,

בָּעֵינַיִם – אֵד מְאָדָּם,

וְלִתְהֹם־הַשְּׁחוֹר יִתְנַפֵּל

אָז בְּיִבֲבַת לֹא־אָדָם…

IV

גּוֹסֵס אֶשְׁכַּב עַל הַקַּרְקַע,

שְׁטוּף רְבִיבֵי־סְתָו וְשׁוֹתֵק;

אִישׁ לֹא יֵדַע, אִישׁ לֹא יִרְאֶה:

הִנֵּה חוּט שֶׁל חַיִּים פּוֹסֵק.

זְעוּמִים, סוּמִים צוֹפִים שְׁחָקִים…

כָּל הָעוֹלָם שְׂבַע־תַּמְרוּרִים…

אִישִׁים־צְלָלִים חוֹלְפִים, טוֹבְעִים

בְּעַב הָאֵדִים הָעֲכוּרִים…

V

אוּלָם טֶרֶם לַהַט־חַרְבּוֹ

יָעִיף מַלְאַךְ־מָוֶת שָׁחוֹר,

תַּלְבִּין פִּתְאֹם רֶגַע אֶחָד

בְּשׂוֹרַת־חֶסֶד – שֶׁלֶג צָחוֹר.

נוֹצוֹת־שֶׁלֶג, כּוֹכְבֵי־שֶׁלֶג,

עוֹנְדִים לְרֹאשָׁם זֵרֵי־תַגִּים –

לִפְנֵי מוֹתִי לִי יָבִיאוּ

בִרְכַּת אוֹר מֵאֶרֶץ־חַגִּים…

VI

וּבַשָּׁעָה הָאַחֲרוֹנָה

תָבוֹא הִיא, הַדְּמוּת הַנַּעֲלָה.

חֶמְדַּת־נַפְשִׁי, מִן הַמֵּצַר

לָהּ קָרָאתִי יוֹם וָלַיְלָה.

אַחֵר אֵחֲרָה – אַךְ אֵין דָּבָר:

עֵינַי לָהּ מְפִיקוֹת תּוֹדָה

פּוֹרְשָׂה הִיא עָלַי כְּנַף־תְּכֵלֶת,

פִּדְיוֹן־שְׁבוּיִים אוֹתִי פוֹדָה.

וּבְהַגִּיעַ רֶגַע אַחֲרוֹן,

בְּהִפָּדוֹת נַפְשִׁי כֻלָּהּ –

עַל כְּנַף־תְּכֶלְתָּהּ תִּשָּׂאֶנָּה

אֶל הֵיכָלָה וְאֶל זְבוּלָהּ…

אודיסה, 1911.


שִׁפְעַת בָּר

מאת

שמעון גינצבורג

I

שִׁפְעַת־בָּר וְיַם־הַדָּגָן,

פָּז מִיָּמִין וּמִשְּׂמֹאל.

הָיְתָה נַפְשִׁי מְקוֹר־הַיָּגוֹן

סָבִיב – שַׁבָּת, נַפְשִׁי – חֹל.

רָצִים סוּסַי, וּמִלְּפָנַי

דֶּרֶךְ־חוֹל מִשְׁתַּטְּחָה דֹּם;

הֲלִיטוֹתִי חֶרֶשׁ פָּנַי

כִּי עִצְּבוּנִי זָהֳרֵי־יוֹם.

II

וְאַתֶּם, סוּסַי, אַט שָׂאוּנִי –

שְׂאוּ אֶל אַרְצוֹת עֶרֶב רַךְ.

הַמֶּרְחַקִים הֶחֱלִיאוּנִי:

אוֹרָם מָתוֹק־מַר כָּל־כַּךְ…

כְּבָר הָאָבִיב פִּתַּח פְּקָעָיו,

שְׂשׂוֹן־הַפְּרִיחָה – מְלֹא הַיְקוּם,

וּבַתְּכֵלֶת – תִּקְווֹת זָהָב

יוֹרְדוֹת אָרְצָה מִנִּי רוֹם…

III

טְהוֹרָה, צוֹנְנָה בֵין הַקָּמוֹת

עָבְרָה נִשְׁמַת רוּחַ־אֵל,

וּבַשְּׁדֵמוֹת הַנִּפְעָמוֹת

הִכְּתָה גַלִּים בְּהִירֵי־צֵל.

נֶפֶשׁ־אָדָם בְּיַתְמוּתָהּ

זָבַת־דָּם בַּעֲלִיַּת־קִיר

לֹא יְבַלַּע בֶּן־הַתְּמוּתָה

זֹהַר־מֶרְחָב, טֹהַר־דְּבִיר…

IV

תְּשָׂרֵךְ הָעֲגָלָה דַרְכָּהּ,

אֵרְדָה לִי אֶל שָׂדֶה שָׁר.

אֶכְבשׁ פָּנַי שָׁם בַּקַּרְקָע

וְאֶתְפַּלֵּל אֶל הַבָּר:

הַצִּילֵנִי, הַחְבִּיאֵנִי

וּמֵעַצְמִי אוֹתִי פְדֵה.

בְּסוֹד־חַיֶּיךָ הֲבִיאֵנִי,

וּבְעַצְמוֹתַי פְּרַח וַחֲיֵה!

V

תְּמוֹל יָצָאתִי מִבֵּית סָבָא,

וְעִם פְּרִידָה – בָּכָה מְאֹד.

בְּעֵינָיו גִּיל־הַחַיִּים כָּבָה,

תְּהֹם־חוֹרֵיהֶן – בַּלְהוֹת־סוֹד.

כְּלוּם לֹא דִבֵּר וְלֹא אָמַר,

יָד עַל כְּתֵפִי שָׂם בַּלָּאט:

רַחֲמִים בִּקֵּשׁ – וְלֹא גָמַר, –

הַכֹּל נִגְלָה, אָזְלַת יָד…

VI

בָּאֲדָמָה הַפּוֹרַחַת

רֹאשִׁי אֶחְבֹּט, אֶצְעַק דֹּם;

יַעֲנוּ שִׁבֳּלִים בְּנַחַת,

שׁוֹקְטוֹת־דוֹבֲבוֹת כַּחֲלוֹם…

עוֹלָה דִמְמַת־הַדּוֹרוֹת,

מִנַּמְנֶמֶת בְּמֶרְחַב־יָהּ;

תְּפוּשֵׂי־ נוּמָה טוֹבְעִים אוֹרוֹת,

זְבוּבֵי־קַיִץ טוֹבְעִים בָּהּ…

VII

זָחֹל אֶזְחַל אֶל הַיַּעַר,

שָׁם הַבְּרוֹשִׁים זָקְפוּ רֹאשׁ.

יָבוֹא עֶרֶב, יֵצֵא סַהַר

חִוֵּר, עָגוּם וּכְמוֹ בוֹשׁ.

מַחֲטֵי־בְרוֹשִׁים יִדְקְרוּנִי – – –

סָבִיב יִשְׁקֹט כֹּל וָנָם,

נוּגוֹת־שַׁלְוָה יַסְפִּידוּנִי

הַצְּפַרְדְּעִים בָּאֲגָם.

VIII

וְשׁוּב תִּתְחַדֵּשׁ הָאֲדָמָה.

עַל תֵּל־קִבְרִי תַחַת בְּרוֹשׁ

פֶּרַח־תְּכֵלֶת, צִיץ־נְשָׁמָה,

קָטָן, נָאֶה יָרִים רֹאשׁ.

כְּבָר הָאָבִיב פִּתַּח פְּקָעָיו,

שְׂשׂוֹן־הַפְּרִיחָה – מְלֹא הַיְקוּם,

וּבַתְּכֵלֶת – תִּקְווֹת־זָהָב

יוֹרְדוֹת אַרְצָה מִנִּי רוּם…

מאלין, 1911.


תְּמוּנָה

מאת

שמעון גינצבורג

לאחי יקותיאל


פְּנֵי עֶלֶם־חֲמֻדּוֹת בְּעֶצֶם אֲבִיבוֹ.

טַל־אוֹר לוֹ עַל מֵצַח. שְׂעַר־כִּתָּן שְׂעָרוֹ,

מְתֻלְתָּל וְעָנֹג; אַדְמוּמִית לְחִי־זִיווֹ,

וְיֵשׁ נִדְמֶה: בְּשַׂר־שׁוֹשָׁן הוּא בְּשָׂרוֹ.

וְטָהֳרַת־שַׁחֲרִית עוֹד תַּעֲרֹף, וּנְהָרָה,

מֵעֵינֵי־הַשְּׁקֵדִים הַחוֹלְמוֹת בִּמְנוּחָה;

אַךְ קְצָת בַּת־הַצְּחוֹק לוֹ חֲדָשָׁה וְזָרָה

בַּתְּמוּנָה הַלֵּזוּ הַבְּרוּכָה.

בִּכְתֹנֶת־הַקַּיִץ לְלִבּוֹ רְוָחָה –

אַךְ בְּגִחוּךְ שֶׁל עֵינָיו כְּמוֹ מַשֶּׁהוּ קָפָא.

מִלִּבִּי, בִּרְאוֹתִי צְחוֹק זֶה, פָּרְצָה צְוָחָה,

כְּמוֹ אֵימָה מִשָּׁם לִי נִשְׁקָפָה.

הַרָאָה לְפֶתַע, תּוֹךְ צַחֲקוֹ, אֶת שִׁנֵּי

הַמָּוֶת הָאוֹרֵב לַכֹּל – וַיֵּאָנַח?

כַּךְ מְגַחֵךְ הַפָּרָג שֶׁגָּמַל – וְהִנֵּה

עָלֵהוּ בַלָּאט רִאשׁוֹן צָנַח…

אודיסה, 1911.


נִימִים נִמְתָּחוֹת

מאת

שמעון גינצבורג

I

מִדְבָּר הֵן פָּרַח! –

לִבִּי, הִתְחַדֵּשׁ בִּן־לַיְלָה, שׁוּב יָשִׂישׂ! –

פַּרְדֵּס – הַחַיִּים,

רוֹחֲצִים עִנְבֵיהֶם הַבְּהִירִים בֶּעָסִיס.

הוּסַר הַמָּסָךְ,

רָחֲקוּ עַרְפְּלֵי־צַלְמָוֶת, רָחָקוּ:

אֲנִי לֹא יָדַעְתִּי –

וְשָׁמַי מֵאָז וּמֵעוֹלָם צָחָקוּ…

II

בֵּיתָה הַכַּלָּה

עוֹד רוֹכֵב אֲנִי – וְאַחֲרַי שָׂטָן מְרַקֵּד:

"יָצָא הֶעָנִי

אשֶׁר־עֲדָשָׁה בַּשָּׂדֶה לְלַקֵּט"…

בָּאתִי בֵית־אִמָּהּ –

נִשְׁאַר אֲחוֹרֵי דַלְתוֹתָיו הַשָּׂטָן:

נִחַת מִטֹּהַר־

עֵינֵי־יַלְדָּתִי, מִשַּׁלְוַת־מַבָּטָן…

III

תְּכֵלֶת־כּוֹתֶרֶת

עַל הָעֲשָׂשִׁית. אוֹר בְּרָכָה רוֹעֶדֶת…

בְּמַלְכוּת־הַדְּמָמָה

נֶפֶשׁ אֶל נֶפֶשׁ מַעֲדַנּוֹת צוֹעֶדֶת.

נִימִים נִמְתָּחוֹת,

נִימֵי־הַפָּז, מֵהֶן עוֹלָם יִוָּצֵר… –

עָמֹק הַלַּיְלָה.

מְחַכֶּה עֲדַיִן הַשָּׂטָן בֶּחָצֵר.

IV

"וְהָיָה כִי תָבוֹא

אוֹתָהּ שֶׁאֵחֲרָה – וְלָּה לֹא נֶעְגַנְתָּ,

וְכִתְרָה כִּי תִתְבַּע –

בֵּית־הַחִסָּכוֹן הַכֶּתֶר מִשְׁכַּנְתָּ"…

בְּרֶטֶט־הַצְּבִיָּה

דּוּמָם יַלְדָּתִי עָלַי מִתְרַפָּקֶת.

בְּאוֹרוֹת־הַתְּכֵלֶת

נַפְשִׁי מְפַרְפְּרָה אַף נֶאֱבֶקֶת…

V

נַחְשׁוֹל שֶׁל אַהֲבָה

זָרַם מֵעֵינֵי־הַתֹּם הַנִּלְבָּבוֹת:

רֹאשִׁי הִפְקַרְתִּי

לְאוֹתוֹ הַנַּחְשׁוֹל וּלְאוֹתָן הַבָּבוֹת…

זָלַף אוֹר־נַפְשָׁהּ,

אַף אֶצְבְּעוֹתֶיהָ הַחַמּוֹת נָטָפוּ…

דִּשְׁאֵי־אֲבִיבִי

בְּטַלְלֵי אוֹרוֹת־עֵינֶיהָ נִשְׁטָפוּ.

VI

הָיָה הַלַּיְלָה

עֵר עֲדֵי סוֹף הָאַשְׁמוֹרָה הַשְּׁלִישִׁית;

הָגְתָה הַדְּמָמָה

שִׁירַת־עַד, שִׁירַת־הַיִּחוּד הַחֲרִישִׁית.

בְּהָנֵץ הַשַּׁחַר

“שָׁלוֹם” אָמַרְתִּי לִנְעוּרַי הַיְתוֹמִים…

אוֹתָהּ שֶׁאֵחֲרָה

בֵּרְכָה אֶת דַּרְכִּי הַיָּשָׁר מִמְּרוֹמִים…

VII

זָרַח הָאשֶׁר –

כַּדּוּר־אַרְגָּמָן – מִנִּבְכֵי־הַיַּעַר;

הִשְׁאִיר מֵאַחֲרָיו

שְׁחוֹר־תַּעֲלוּמוֹת וּמַאֲפֵל־צַעַר.

גָּלוּי קָדִימָה

דֶּרֶךְ הַחַיִּים וּפְרִיחַת־עוֹלָמִים…

שְׁטוּחִים לַזּוֹרְעִים,

דּוֹמְמִים קַרְקְעוֹת־בְּרָכָה וּתְלָמִים.

1911.


מִשְׂחָק

מאת

שמעון גינצבורג


פַּלְגֵי־אוֹר…

סְיָחִים שָׂשִׂים גַּמֵּא גַיְא וּשְׁלוּלִיוֹת…

לֹא צְלָלִים –

רוּחוֹת־אָבִיב שׁובְבוֹת, אַפְלוּלִיוֹת

יוֹרְדוֹת מִן הַתְּלוּלִיוֹת,

מְשַׂחֲקוֹת וְשׁוֹטְפוֹת,

בְּגַלִּים טוֹפְפִים, שְׂדוֹת־אוֹר רְחָבִים…

וְהֶעָבִים –

טִף! וְטוּף! הֲדִמְעוֹת קִנְאָה נוֹטְפוֹת?


וְלִי אַחַת הִיא…

עַל הַגָּדֵר דּוּמָם אֶעֱמֹד נִשְׂעָן,

אֶרְאֶה אוֹר וָצֵל מְשַׂחֲקִים – וְלִבִּי יִישָׁן:

אֵין לִי חֵפֶץ בְּמִשְׂחָק זֶה.

בְּרַק הַרְהוֹרִים חוֹלְפִים: בְּאֵין־עָב שָׂשׂוֹן,

נְעוּרִים חוֹבְקֵי־עוֹלָם – וְרִפְיוֹן שֶׂה…

וְעָשׁ בְּעֵץ־הַחַיִּים, לֹא קָרָהוּ אָסוֹן,

וְרִפְאוּת אֵין לֶחָסוֹן – –

תְּנוּ וְאִשָׁן:

אֵין אֲנִי הָאַחֲרוֹן וְלֹא הָרִאשׁוֹן…

כפר ליפניקי, 1912.


עַל חַיַּי הָאוֹבְדִים

מאת

שמעון גינצבורג

דְּבַר־מַה לִי פִתְאֹם סָח אוֹר־סַהַר עַל הַקִּיר:

עַל חַיַּי אוֹבְדִים – וְנִפְסַק חוּט־דִּבּוּרִי,

וָאֵשֶׁב מַרְעִיד, עַד לְהִתְעַלֵּף מַחֲוִיר,

בִּמְסִבְּכֶם, וַאֲמַרְתֶּם: “סַהֲרוּרִי”…

וּבְעוֹד הַכּוֹס בְּיָדִי – פֶּתַע זָעָה כֹה

וְנֶהְפְּכָה… כִּי לִי נִרְאוּ בְקֶצֶף כּוֹס־הַשֵּׁכָר

הַחַיִּים, אָבְדוּ לִי, בְצַחֲקָם בּוֹ

בָּאוֹר – וְאָנֹכִי הִתְמַהְמַהְתִּי כַאן וָאֵחָר!

כַּאן, תּוֹךְ בִּעְבּוּעֵי־צְחוֹר,

הִשְׁתַּטַּח כַּחֲלוֹם שְׁבִיל פִּרְחֵי־אוֹר מַבְהִיקִים

אַךְ רֶגַע; וּבְהֵעוֹרִי – שָׁבוּ חַיֵּי־שְׁחוֹר

וְכָתְלֵי־כְרָךְ מְעִיקִים…

וָאֵבְךְּ – וַיַּעְכֹּר הִלּוּלֵיכֶם מְרִי־הַכְּאֵב;

לֹא אִישׁ – כִּי יֶלֶד תּוֹעֶה יִבֵּב בֵּין הַחוֹמות…

אַךְ הַכֹּל עָבַר כְּבָר – וּבְמַרְתֵּף שֶׁל הַלֵּב

הַיְבָבָה אֶנְעַל, עִם הַחֲלוֹמוֹת.

וְעוֹד בַּלֵּילוֹת עַל מִשְׁכָּבִי מִנִּי רוֹם,

יָדַעְתִי, שְׁבִיל־שׁוֹשַׁנִּים לִי בְלִי־הֶרֶף יָאִיר

וְקָרָא לִי… אַךְ גֶּדֶר־שְׁחוֹר חוֹצֶצֶת דֹּם

בֵּינִי וּבֵין הַשְּׁבִיל הַבָּהִיר…

ניו־יורק, 1912.


שִׁירַת הַסְּפִינָה הַטְּרוּפָה (בַּלַּדָּה)

מאת

שמעון גינצבורג


וַיְהִי חֲצוֹת־לַיְלָה עַל פְּנֵי רַחֲבֵי־מַיִם,

מַקְהֵלַת הַמְּנַגְּנִים בַּסְּפִינָה דָמָמָה.

הַנּוֹסְעִים – בַּקִּנִּים, וּבְלֹבֶן־קַרְנַיִם

מִאירָה הַלְּבָנָה עִיר־שָׁטָה בַשְּׁמָמָה.

חֲרִישִׁית אוֹרֶגֶת בַּכֶּסֶף, כִּמְכִינָה

חִוֶּרֶת־הַפָּנִים תַּכְרִיכִים לַסְּפִינָה.

הַקְּבַרְנִיט, אַל תִּבְטַח בַּתְּהוֹם! אַל תִּישָׁנָה!

הַקְּבַרְנִיט לְרֶגַע נָם שְׁנָתוֹ הַקְּצָרָה,

וְצָף שָׁם בְּמֶרְחַק־הַיָּם לְאוֹר־הַלְּבָנָה

הַר־קֶרַח, וְאוֹרֵב בַּדְּמָמָה הַקָּרָה…

הַסְּפִינָה, מוּאֶרֶת, אַדִּירָה, בּוֹטַחַת.

לָהּ דֶּרֶךְ תְּפַלֵּס, כָּעִוֵּר, אֶל פַּחַת.

חֲבָט! – עוֹג־הַקֶּרַח בָּהּ שָׁלַח אֶת שִׁנּוֹ

וַיִּגְדַּע קְצֵה קַרְנָהּ, וְלֹא נוֹדַע מְקוֹמוֹ.

וַיִּז כַּבִּיר גַּל… קְבַרְנִיט עֵר – הִנֵּה הִנּוֹ!

הַנּוֹסְעִים, הֵם רָגְזוּ אִישׁ־אִישׁ מֵחֲלוֹמוֹ

בִּזְרוֹעוֹת מַחֲמַדָּיו בְּשַׁלְוַת־הַלַּיְלָה…

אֻמְלָלִים, אַל תֵּצְאוּ: הַמָּוֶת לְמַעֲלָה!

עַל מִכְסֵה הַסְּפִינָה חִישׁ עוֹלִים וּבָאִים

אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וָטַף… וְכִילָדִים

יַבִּיטוּ מִסָּבִיב, חֲרֵדִים־מִשְׁתָּאִים:

מֶה הָיָה? וּצְפוּפִים יַעַמְדוּ, נִצְמָדִים…

הַסְּפִינָה עַל שִׁבְרָהּ, כַּחָּיה רֻטָּשָׁה,

צוֹרַחַת, פּוֹלַחַת תְּהוֹם־לַיְלָה נוֹאָשָׁה.

וּפִתְאֹם שׁוּב נַחְשׁוֹל עַל טַרְפּוֹ הִשְׂתָּעֵר,

וּבְעֹז־מִשְׁנֶה טִלְטֵל הַסְּפִינָה פְּרִיץ־יַמִּים.

כְּבָר כָּבָה חַשְׁמַל, מְכוֹנוֹת הָיוּ לְבָעֵר,

וְקוֹלוֹת־הַסְּפִינָה אַט הוֹלְכִים וּנְדַמִּים…

לְקוֹל־פְּחָדִים בָּאֹפֶל אִישׁ־אִישׁ סָמַר בְּשָׂרוֹ.

שָׁם נַעַר שְׁחוֹר־קְוֻצּוֹת – שָׂב הָפַךְ שְׂעָרוֹ.

צָו נִתַּן: “לַסִּירוֹת – הַטַּף וְהַנָּשִׁים!”

וַתָּקָם בִּן־רֶגַע מְהוּמָה, מְבוּכָה:

שְׁבִיב־תִּקְוָה שׁוּב דּוֹלֵק בִּלְבָבוֹת נוֹאָשִׁים,

אִישׁ נִגָשׁ בְּאָחִיו: הַסִּירָה הַבְּרוּכָה!

הוֹי רַחֲמִים, רַחֲמִים, בְּנוֹת־הָאוֹקְיָנוֹס,

שָׂאוּנוּ מִכַּאן עַל כַּנְפֵיכֶן הַלְּבָנוֹת!

וּבְזַעֲוַת־צְוָחוֹת הַנָּשִׁים, תִּינוֹקוֹת

לַסִּירוֹת הַפּוֹדוֹת מִמָּוֶת יִנְהָרוּ;

נְשִׁיקוֹת לְאַחִים וּבְעָלִים, הַבּוֹקְעוֹת

שָׁמַיִם – וּפְנֵי אַחִים, בְּעָלִים שָׁחָרוּ…

“חֲיוּ־שָׁלוֹם!” – לַדְּבָרִים אִישׁ־אִישׁ סָמַר בְּשָׂרוֹ.

הַנַּעַר הַשָּׂב – מִשְׁנֵה־שֵׂיבָה בִשְׂעָרוֹ.

רַק אַחַת בְּיַרְכְּתֵי־הַסְּפִינָה, בַּפִּנָּה

בִּזְרוֹעוֹת־אַהֲבָתָהּ חוֹבֶקֶת אֶת בַּעֲלָהּ,

לֹא תַרְפֶּה מִמֶּנּוּ; כְּיַלְדָה עֲדִינָה,

וּזְקוּפָה כְמַלְכָּה, שׁוֹקֶטֶת וְנַעֲלָה…

בְּכֶסֶף־שַׂעֲרוֹתָם תְּסַלְסֵל הָרוּחַ –

בִּרְכַּת עוֹלָם־בָּא כְּבָר עֲלֵיהֶם תָּנוּחַ…

"לְכִי, נַפְשִׁי, וַחֲיִי… עֶשְׂרִים שָׁנָה חֲנַנְתִּנִי

אַהֲבָתֵךְ, מִיתָתִי לִי יַמְתִּיק זִכְרוֹנָה…

לְכִי לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם, אִם אַךְ אֲהַבְתִּנִי,

לְכִי נָא, וּשְׁקִי לִי עוֹד פַּעַם אַחֲרוֹנָה…

בָּנֵינוּ מְחַכִּים לָךְ, חוּשִׁי בְעוֹד מוֹעֵד:

הוֹי, פֶּן תְּאַחֲרִי – לִבִּי בִי רוֹעֵד!"…

אַךְ דּוּמָם חוֹבֶקֶת הָאִשָּׁה וַחֲבוּקָה,

וְיַחַד שִׂפְתוֹתָם בְּלִי קוֹל יִתְלַכָּדוּ.

בִּנְשִׁיקָה עוֹד אַחַת אַחֲרוֹנָה, אֲרֻכָּה

הִתְלַכְּדוּ, הִתְאַחֲדוּ וְלֹא יִתְפָּרָדוּ…

אִישׁ עָבַר עֲלֵיהֶם בִּתְנוּעָה מְהִירָה,

אִישׁ עָטוּף בְּסָדִין הִתְגַּנֵּב לְסִירָה.

וְלִבְנַת מִפְרָשִׂים הַסִּירָה כְּבָר תָּשׁוּט.

הָאִישׁ נָשָׂא עֵינָיו, אָז רָאָה וְחָוָר:

הַשְּׁנַיִם הַחֲבוּקִים – הַדָּבָר כֹּה פָּשׁוּט,

הַמַּחֲזֶה כֹּה נִשְׂגָב… עוֹד רֶגַע – וְעָבָר…

שַׁעֲרֵי גַן־עֵדֶן לִרְוָחָה נִפְתָּחִים.

רוּחַ לוֹחֶשֶׁת אֶת בִּרְכַּת־הַנְּצָחִים.

יולי, 1912.


מוֹת־יַעֲקֹב

מאת

שמעון גינצבורג

לב.נ. סילקינר.


לֹא עֵץ־תַּפּוּחַ זָקֵן כָּרַע, חֲלַל־הַסַּעַר,

בְּעוֹד טוֹבְלָה בְּשֶׁלֶג־זִיו צַמַּרְתּוֹ הַפּוֹרַחַת –

אָבִינּו יַעֲקֹב הוּא, עַל עֶרֶשׂ־דָּוְיוֹ נוֹפֵל,

וּזְקָנוֹ כֶסֶף יוֹרֵד לוֹ עַד בִּרְכָּיו.

כְּבָר חָלָה מַחֲלָה, לָהּ אֵין מַרְפֵּא: חֳלִי הַזִּקְנָה,

וּכְמִסְפַּר שַׂעֲרוֹת־זְקָנוֹ מִסְפַּר יָמָיו עָבָרוּ.

וְלִמְרַאשׁוֹתָיו עוֹמֵד יוֹסֵף, בְּנוֹ הַנֶּאֱמָן, –

כְּאֶרֶז רַךְ מִתַּמֵּר מִן הַקָּבֶר.

אָז יָרִים אָב גַּבִּינָיו, כָּבְדוּ מִנִּי זֹקֶן,

וְכָל הָעוֹלָם כְּמוֹ בֶעָנָן צָף וְעוֹבֵר;

וּפְלִיטֵי קוֹל וָמַרְאֶה, בָּא מִמֶּרְחַק חַיָּיו,

כְּעַנְנֵי־כֶסֶף צָפִים בַּשָּׁמָיִם.

וְאַלְפֵי יָמִים עוֹבְרִים, שְׁחוֹרִים וַאֲבֵלִים

עַל אָבְדַן בֵּן, וּכְתֹנֶת־פַּסִּים טְבוּלַת־דָּמִים

בְּלִי לָשׁוֹן קוֹבְלָה יוֹם וָלַיְלָה: “אַבָּא! אַבָּא!” –

וְשׁוּב הַשֶּׁמֶשׁ הָדְלְקָה עַל רֹאשׁוֹ.

אָז יִשָּׂא עֵינָיו אַט אֶל יוֹסֵף: הוּא – הַאֻמְנָם?

וְשָׂם עַל רֹאשׁ בְּנוֹ יָד רוֹעֶדֶת לְבָרְכֵהוּ…

וּפְלִיטֵי קוֹל וָמַרְאֶה, בָּא מִמֶּרְחַק חַיָּיו,

כְּעַנְנֵי־כֶסֶף צָפִים בַּשָּׁמָיִם:

נַפְתּוּלֵי־חַיִּים, עִם גִּלּוּיֵי־שְׁכִינָה קְדוֹשִׁים,

מַשְׂטֵמַת אָחִיו צוֹרֲרוֹ וְאַהֲבַת־אִמּוֹ

וּתְפִלַּת־גַּעְגּוּעֶיהָ, וְשַׁדְמוֹת לָבָן דּוֹדוֹ

בְּאַלְפֵי נְגֹהוֹת אוֹר וּצְללים…

וּדְמוּת תְּרַפְרֵף – רָחֲפוּ בַגִּיל עַצְמוֹתָיו:

הֲמָצָא צְבִי אַיֶּלֶת־נְעוּרָיו עַל אֲפִיקִים

וְהוּא נוֹאַשׁ כְּבָר מִמֶּנֶּהּ, אַחֲרֵי רָחֲקָה? – רָחֵל,

בְּזֵר־פִּרְחֵי נְעוּרֶיהָ, לוֹ צוֹחֶקֶת!…

בִּסְפִינַת עַנְנֵי־הַכֶּסֶף אַט הִיא שָׁטָה,

כִּדְרוֹר אֵליָו יוֹרֶדֶת צְחוֹרָה, פְּשׁוּטַת־צַוָּאר –

הִנֶּהָ!.. שְׁלַח יָד בְּלֵב דּוֹפֵק – וְהִיא מִתְחַמְּקָה,

אַט שִׂפְתֵי־שׁוֹשָׁן צוֹחֲקוֹת צְחוֹק חֲרִישִׁי.

לֹא מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם, נְכָדָיו הָאֲהוּבִים,

בְּצִיצֵי־צְחוֹר זֶה עַתָּה קִשְּׁטוּ אֶת מְרַאשׁוֹתָיו –

בִּצְחוֹק חֲרִישִׁי רָחֵל זוֹרְקָה, מְלוֹא־חָפְנֶיהָ,

פְּרָחֶיהָ הַחֲוַרְוָרִים לוֹ בְּפָנָיו…

מֵהֵיכַן שֶׁפַע־פְּרָחִים זֶה? – מִיַּלְקוּט־רוֹעִים

הֶחָגוּר לָהּ מֵעַל לִכְתֹנֶת־כִּתָּן, הוֹלְמָה

קוֹמָתָהּ, קוֹמַת־תָּמָר, כַּהֲלוֹם הַשְּׁקָלִים,

מְטִילֵי־כֶסֶף, זֶפֶת קְוֻצּוֹתֶיהָ…

וְשׁוּב פְּנֵי עֶלֶם לוֹ אַדְמוֹנִי, יְפֵה־עֵינַיִם,

לָשׁוּט בָּאָרֶץ יוֹצֵא וְיָדָיו פְּרוּשׂוֹת לְכָבְשָׁהּ

וּלְקַפְּלָה תַּחַת רַגְלָיו… וְעוֹד לוֹ חֲלוֹם־הַחֲלוֹמוֹת

חֲלוֹם לֵב תָּם, מִתְבּוֹדֵד בָּאָהֳלִים:

יֵשׁ נַעֲרָה בַמֶּרְחַקִּים, שָׁם לְאוֹר־כּוֹכָבִים

לוֹ תֵצֵא נַפְשָׁהּ כְּשֵׂאתוֹ נַפְשׁוֹ הוּא אֵלֶיהָ;

שְׁחַרְחוֹרָה הִיא וְנָאוָה; עַל הַבְּאֵר, בֵּין צֹאנָהּ,

יוֹם־יוֹם, הַחֲבִיבָה, יוֹשְׁבָה שָׁם וּמְצַפָּה.

וְקוֹל דְּמָמָה דַקָּה לוֹחֵשׁ: "הוֹי, הֲזוֹכֵר אַתָּה?

הֲזוֹכֵר?…" – כֵּן, בַּת־אוֹר, הַכֹּל, הַכֹּל זָכַרְתִּי!

זָכַרְתִּי בְאֵר, וְאֵשֶׁל, וְצִפְצוּף בִּרְכַּת־צִפּוֹר,

וְרוֹעִים חֲבִיבִים וּבְשׂוֹרָתָם: “חָרָן”;

זָכַרְתִּי עֲדָרַיִךְ, בְּנֵי־הַצֹּאן, וָאֹהַב

עַד מָוֶת זִכְרוֹן טִלְאֵי־חֵן וּנְקֻדּוֹת־כֶּסֶף

עַל מִצְחָם – כִּי רִאשׁוֹנָה, רָחֵל, אַתְּ נִרְאֵית לִי

בֵינֵיהֶם, וָאִכָּוֶה שָׁם בְּעֵינָיִךְ.

זָכַרְתִּי מֶתֶק לַחֲשֵׁךְ לְאוֹר־כּוֹכָבִים –

כּוֹכָבִים טוֹבֵי־עַיִן – וְצַחֲקֵךְ עַל הַגָּדִישׁ,

בִּנְפוֻל הַטַּל וּבְהַרְטִיב גְּדִישׁ־הַשַּׁחַת,

מְלוֹנֵנוּ הָרֵיחָנִי, בִרְכַּת־טְלָלִים;

וּבְטָבְעִי בְעֵינַיִךְ, עָמְקוּ מִשְּׁמֵי־סִיוָן,

טִבַּעְתִּי זִכְרוֹן שְׂנוּאָה, אֵשֶׁת־חֹק, בִּתְהוֹמָן –

וַיְהִי לִי כְמוֹ לֹא זָמִיר קָרוֹב שָׁר בַּחוֹרְשָׁה,

וַיְהִי כְמוֹ יָשַׁב זָמִיר לִי בְנַפְשִׁי.

וְשָׁנִים עָבְרוּ, הָיוּ לִי כִרְגָעִים מִסְפָּר

בְּאַהֲבָתִי אוֹתֵךְ… רָחֵל, חֲלוֹם חָלַמְתִּי:

לְאַרְצִי וּלְמוֹלַדְתִּי עִם בֵּיתִי אָשׁוּב

וְהֵבֵאתִיךְ בֵּיתָה אָבִי, פְּנִינַת־חַיַּי;

וּבֵרְכוּ הוֹרַי, נוֹגְהֵי־שֵׂיבָה, אשֶׁר בְּנָם,

עִם אֵל וְגוֹרָל שָׂרָה רַב־עֱנוּת וַיּוּכָל;

וּבֵרֵךְ, מֵצֵל, אֵשֶׁל־אַבְרָהָם אָשְׁרֵנוּ

הַשָּׁלֵם תַּחַת כּוֹכְבֵי־הַמּוֹלֶדֶת…

לִרְוָחָה עֵינָיו נִפְקְחוּ – חֲזוֹן־בַּלָּהוֹת,

מְרַפְרֵף בָּאֲוִיר, וְצִוְחַת “קְרַע!” מְרֻסָּקָה!…

הֲמַשָּׁק לְכַנְפֵי־מָוֶת הוּא? – שִׂפְתוֹתָיו דּוֹלְקוֹת

אֲחוּזוֹת־הַקַּדַּחַת, רְתֵת תִּלְחַשְׁנָה:

"וַאֲנִי בְבֹאִי מֵאֲרָם, בַּדֶּרֶךְ,

"בְּעוֹד כִּבְרַת־אֶרֶץ אַךְ לָבוֹא אֶל נְאוֹת־מְנוּחָה,

"בְּאֶרֶץ־כְּנַעַן מֵתָה עָלַי רָחֵל – מֵתָה –

“וּבְמָצְאִי אַרְצִי, יִקְרַת־חַיַּי אָבְדָה”…

לִרְוָחָה עֵינָיו נִפְקְחוּ – וּבְגַלְגַּל סוֹבֵב,

כַּמּוֹץ בָּרוּחַ, נִשָּׂא לְעֵינָיו בַּקַּדַּחַת

כָּל זֶה הַשְּׁאָר: נַפְתּוּלֵי־חַיִּים, פַּכִּים קְטַנִים,

וּבָנִים, וְצַעַר־בָּנִים עִם שִׂמְחוֹתָם…

וּבְעַנְנֵי־הַכֶּסֶף יְחִידָתוֹ שָׁטָה,

נְּגֹהוֹת שְׁכִינַת־אֵל עַל רֹאשָׁהּ כְּזֵר־הַוֶּרֶד

שֶׁלֹּא מֵעוֹלָם זֶה, וּבְרַחֲמֵי אֵל וְאִשָּׁה

עַל יָדוֹ צָנְחָה – פְּנִינַת־אוֹר – דִּמְעָתָהּ…

אָז יִשְׁלַח יָד לִקְרָאתָהּ וְהֵרִים רֹאשׁוֹ דוּמָם;

וּלְעֵינָיו, מְלֵאוֹת דֶּמַע, מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם

וְכָל בָּנָיו כִּבְנֵי־כְפִירִים סְבִיבוֹ – וְהֵיכָן רָחֵל?

וּמַה־לָּהֶם וְלוֹ, וְהֵם לֹא רָחֵל?…

אָז יִשְׁלַח יָד לְבָרְכָם – וִיחִידָתוֹ שָׁטָה

בִּסְפִינַת עַנְנֵי־הַכֶּסֶף… וְכַהֲתִימוֹ,

הִתְקָרְבָה אַט, וַיַּעַל אֶל תּוֹךְ סְפִינַת־כַּסְפָּהּ –

הַס, כֹּל! צְחוֹק־אשֶׁר נִשְׁמַע וְשִׁיר־מַלְאָכִים…

1912


יֵשׁ מִלָּה...

מאת

שמעון גינצבורג


יֵשׁ מִלָּה, חֶמְדָּה גְנוּזָה לִי,

דְּבַר־אֵל מְחַיִּי.

חִידָתִי וּפִתְרוֹנִי בָהּ,

וְאִם אֶפְתֹּר – דַּיִּי.

אַךְ מִלָּה זוֹ – בְּנִבְכֵי־לֵב!

בִּקַּשְׁתִּי דְלוֹתָה,

וָאַעַל לִי מַרְגָּלִיּוֹת,

אַךְ, הָהּ! לֹא אוֹתָהּ…

בְּנִבְכֵי־לֵב, בִּמְצוּלוֹת־יָם

כֹּה רַבִּים פְּנִינִים;

וְלָמָּה אֵין מְשַׂמְחִים לֵב

וְאֵין מַרְנִינִים?

לִי צַר עַל פְּנִינַת־גְּאֻלָּה זוֹ,

בַּת־תְּהוֹם חֲבוּיָה:

הַחַיִּים חוֹלְפִים – וְשִׁירַת־אֵל,

לֹא בָא גִלּוּיָהּ…

1912.


שִׁירֵי בֵין־הַשְּׁמָשׁוֹת

מאת

שמעון גינצבורג

I

עֲלֵי צַוָּארֵךְ, צַוַּאר־בַּרְבּוּר לָבָן,

כְּצַמֶּרֶת אִלָּן נִכְרָת, יִצְנַח רֹאשִׁי

וּבְחֵיק דִּמְדּוּמֵי־עֶרֶב זַעְפִּי יִדֹּם –

וְאַתְּ אַל תִּשְׁאָלִינִי וְאַל תְּרַחֲמִינִי…

וּבְחֶשְׁכַּת בֵין־עַרְבַּיִם הֶמְיַת גַּלִּים,

מִתְחַבְּטִים אַט בִּשְׂפַת־הַיָּם, תִנָּשֵׂא

עָדֵינוּ וְתַגִּיעַ, וְהִתְאַפָּקָה –

וְשׁוּב לֵאין־סוֹף יִתְחַבֵּט וִדּוּי־גַלִּים…

וְלֹא הַרְחֵק מִן הַחוֹף עֵינֵנוּ תִבְחַן

בּצִלֲלֵי־הַחֲשֵׁכָה סִירָה קְטַנָּה,

כִּכְלִי אֵין חֵפֶץ בּוֹ לַיָּם – מְטֻלְטֶלֶת,

בְּלִי דַעַת מְרַטְּטָה: בְּשֶׁלְמָה הַחֲרָדָה?..

וְיָדַעַתְּ: בְּצָהֳרֵי־יוֹם שַׁעֲשׁוּעִים הָיְתָה

לַיָּם, וְהוּא כֻלּוֹ מְנוּחָה, עוֹטֵף חָלוּק

שֶׁל תְּכֵלֶת בְּהִירָה, נָם שְׁנַת צָהֳרַיִם

וְיַלְדָּתוֹ, תְּמִימָה, רְכוּבָה לוֹ עַל גַּבּוֹ…

אַךְ הֵקִיץ לִפְנוֹת עֶרֶב וְהִנֵּה – מַה־לּוֹ

וּלְתַמָּה זֹאת, לִקְרַאת אוֹר־מֶרְחָק שָׂשָׂה?

וְהוּא זָקֵן, שְׂבַע נְדוּדִים עִם נִסְיוֹנוֹת,

וּבְנַפְשׁוֹ לוֹ מִתְגַּלּוֹת תְּהוֹמוֹת־שֵׂיבָה…

II

עֲצוּבָה אַהֲבָתֵנוּ…

בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת

לִי נִתְגַּלֵּית רִאשׁוֹנָה בַּעֲבִי־יַעַר,

בִּיקֹד כַּדָּם אֳרָנָיו, הַמַּחֲרִישִׁים

בִּיגוֹן הַמְּחֻבָּר נֵצַח לָאֲדָמָה…

מִיָּגוֹן עָיְפָה נַפְשִׁי, וְעִם פְּאַת־מַעֲרָב

כָּמוֹהָּ דָּמִי נִגָּר… אוֹתָהּ שָׁעָה

בִּקַּשְׁתִּי שִׁכְחָה לְלֹא־יְקִיצָה,

וּמְנוּחָה בְחֵיק שֶׁל אֵם…

וְאַתְּ הוֹפַעַתְּ

חֲרִישִׁית וַחֲוַרְוֶרֶת, וְצַמּוֹתַיִךְ

כְּעֵין הַכִּתָּן, וְלִי נִגַּנְתְּ שִׁירָתֵךְ…

וְלֹא יָדַעְתִּי: אִם בְּיָדֵךְ שְׁמִינִית

עָלַי, קוֹסֶמֶת שְׁמִינִית, מְנוּחָה תַשִּׁיב, –

וְאִם עַל נִימֵי לִבִּי, נִימִים רַכּוֹת,

בְּאֶצְבְּעוֹתַיִךְ רַכּוֹת אַתְּ פּוֹרֶטֶת?…

אַךְ נָפְלָה תְּנוּמָה מְתֻקָּה עַל שְׁמוּרוֹתַי,

וּבְשִׁכְחַת־יְלָדִים רֹאשִׁי צָנַח

עֲלֵי בִרְכַּיִךְ, רְטֻבּוֹת בְּטַל־הַדֶּשֶא,

רְפִידַת־יַעַר, וּמֵעָל הַלְּבָנָה

בַּעִין טוֹבָה כְבָר הֵצִיצָה, חֶרֶשׁ

מַקְשִׁיבָה לַפּוֹרֶטֶת הַחוֹלֶמֶת…

בַּחֲצוֹת־הַלַּיְלָה הֲקִיצוֹתִי: רַ– עַ – ם!

וְכִידוֹן־בָּרָק נִנְעַץ לִי בְעֵינַי.

אֲרָזִים זָעוּ, בַּהֲרִיחָם סַעַר

וְיגוֹנָם כְּמוֹ לֹא הָיָה. הַיָּרֵחַ

כְּבָר נֶעְלַם בְּחַשְׁרַת־עָב. הֵצַצְתִּי חִישׁ בָּךְ –

וְהֵּנה אַתְּ נִבְהַלְתְּ, בְּלִי־נִיד יוֹשֶׁבֶת…

וְלִבִּי זָע – בַּהֲרִיחוֹ סַעַר, הַפְקֵר –

וָאֹחַז בְּיָדֵךְ, לוֹחֵץ עַד כְּדֵי הַכְּאֵב:

"שִׁיר־סַעַר נַגְּנִי! זְרִי לַסַּעַר נַפְשִׁי,

לִי נִימִים מֵאָה – וְהֵן לַסַּעַר מְחַכּוֹת!.."

הֵצַצְתִּי בָּךְ – כַּשִּׂיד פָּנַיִךְ חָוְרוּ,

מִיָּדֵךְ נָפְלָה שְׁמִינִית בַּאֲנָקָה…

III

יָדַעְתִּי, גוֹרַל פְּסַנְתֵּר לִי בַחֲנוּת־עַתִּיקוֹת,

בְּתוֹכוֹ אוֹצְרוֹת צְלִילִים, פִּלְאֵי־צְלִילִים;

עַד עֵת קֵץ חִכּוּ לְאֶצְבְּעוֹת הַגּוֹאֵל,

שֶׁיָּבוֹא וְיֶאֱרֹג אוֹתָם בְּזִמְרוֹת־חֶמְדָּה…

וְלֹא מְעַטִּים הָיוּ מְנַגְּנִים, אַף מְנַגְּנוֹת…

וְאֶצְבְּעוֹת כֻּלָּם מִשְּׁשׁוּ בָאֹפֶל,

וַיִּמְצְאוּ הוֹן רָב; אַךְ מְקוֹר־עֲדָנָיו,

וְהוּא קָרוֹב מְאֹד לָהֶם – עָלָיו פָּסָחוּ…

וַיְהִי בְּזָקְנוֹ הוּבָא בֵיתָה־הָעַתִּיקוֹת.

לַזָּקֵן שָׁם תְּשׁוֹרֵר שִׁירַת־עֶרֶשׂ

הַדְּמָמָה, בָּאַפְלוּלִית דֹּם יְנַמְנֵם

וִירִיעוֹת־חֵשֶׁב עָלָיו יִרְקֹם אָבָק…

וְיוֹם אֶחָד יָבוֹא אִישׁ אוֹ אִשָּׁה, בְּתוֹךְ הַבָּאִים,

רֵיק־נֶפֶשׁ וַעֲיֵף־הַלֵּב מֵחַפֵּשׂ

לֹא יֵדַע מָה, לוֹ יֶחְסָר – וּלְהִסְתַּכֵּל

בִּפְסַנְתֵּר עַתִּיק יִגַּש בְּלִי כָּל חֶמְדָּה.

וְהֵרִים אֶת מִכְסֵהוּ, וְנָחוּ אֶצְבְּעוֹתָיו

עַל מְקוֹר־עֲדָנָיו, אִישׁ עוֹד לֹא חֲשָׂפוֹ…

וְהִכִּיר זֶה אֶת זֶה, וּנְשָׁמָה אֶת נְשָׁמָה –

וּבָכוּ בְמֶתֶק־צְלִילִים אִישׁ וּפְסַנְתֵּר…

אבגוסט, 1912.


כַּצִּפֹּרֶת לַחֲלַל־חַדְרִי...

מאת

שמעון גינצבורג


כַּצִּפֹּרֶת לַחֲלַל־חַדְרִי

הָאִגֶּרֶת עָפָה.

עָבְרָה יָם… כְּתַב־יַד יַלְדָּתִי

עַל פְּנֵי הַמַּעְטָפָה.

בְּשָׁעָה זוֹ הָיִיתִי מֻטָּל

אָסוּר בַּעֲבוֹתִים

שֶׁל הַיֵּאוּשׁ אֶל מִטָּתִי,

מְהַרְהֵר: עוֹלַם־פּוֹתִים!…

בִּרְכַּת־אָבִיב בְּשָׂמִים דַּקִּים

פִּתְאֹם לִי הֵבִיאוּ:

עַל אִגֶּרֶת זוֹ הַקְּטַנָּה

פִּרְפֵּר לֵב – וְלִי הוּא.

מָה עֲבוֹתִים לִי, וְאִגַּרְתָּהּ

קְשׁוּרָה, דַּק, חוּט־שָׁנִי?

יְהִי! אֶטְוֵהוּ שׁוּב – וּפוֹתֶה

אֶהְיֶה־נָא גַם אָנִי…

נובמבר, 1012.


לֹא בִקַּשְׁתִּי כְלוּם מֵאִתְּכֶם...

מאת

שמעון גינצבורג


לֹא בִּקַּשְׁתִּי כְלוּם מֵאִתְּכֶם:

מַה־לִּי עשֶׁר? מַה־לִּי כָבוֹד?

אַחַת הִיא אֲנִי אֲבַקֵּשׁ:

אָשְׁרְכֶם שֶׁאָבָד…

הַכֹּל מִנְעוּ נָא מִמֶּנִי –

רַק לֹא אַחַת: מְאוֹר־פְּנֵיכֶם.

כָּעוֹפֶרֶת בִּשְׁמֵי־נַפְשִׁי

בָּא שְׁחוֹר־עַנְנֵיכֶם…

אַל דְּאֹב! קוּמוּ אוֹרוּ, צַחֲקוּ!

וְשִׂמְחַת־לֵב תְּהִי סָבִיב טְהוֹרָה.

אַף אֲנִי – עוֹד יֵשׁ בִּלְבָבִי,

יֵשׁ דַּי גִיל וָאוֹרָה.

בְּחוּט שֶׁל אַהֲבָה אֶחָד נַפְשִׁי –

מְנוֹרַת־זְהָבִי – כִי תַדְלִיקוּ,

חִישׁ לָכֶם מִשַּׁרְשְׁרוֹת־בְּדַלְחָהּ

אַלְפֵי תִקְווֹת־פָּז יַבְהִיקוּ…

אַךְ בְּלִי אַהֲבָה, אַהֲבַת־אַחִים,

חוֹלֶה לִבִּי, מֻכֵּה צִנָּה.

וּבְלִי קוֹרְטוֹב שֶׁל אוֹר־שֶׁמֶשׁ

נֶאֱלֶמֶת רִנָּה…

דצמבר, 1912.


בְּיוֹם זֶה הַבָּהִיר, יוֹם־חֹרֶף...

מאת

שמעון גינצבורג


בְּיוֹם זֶה הַבָּהִיר, יוֹם־חֹרֶף,

יֶתֶר קֹר לְבָתֵּי־הָאָבֶן.

“יָמִים שֶׁל אוֹר, אֵין בָּם חֵפֶץ”,

מַר הָגָה לִבִּי וַיָּבֶן.

שֶׁמֶשׁ אוֹר נִקְשֶׁה שׁוֹפַעַת,

צוֹבְעָה הַחַיּים בִּזְהָבָהּ:

יֵשׁ כָּאן הַכֹּל – רַק הַנִּיצוֹץ,

מִחְיַת־הַלֵּב, הוּא שֶׁכָּבָה.

חֲמִימוּת הַיַּלְדוּת הַתַּמָּה,

שִׂמְחַת הַנְּעוּרִים הַבָּרִים –

אִם לֹא כַקּוּרִים הַיְּתוֹמִים

יְרַחֲפוּ בַנְּגֹהוֹת הַקָּרִים?

שָׁטִים בַּנְּגֹהוֹת וְחוֹלְפִים

יִקְרֵי חֲלוֹמוֹתַי, מַאֲוַיַּי…

יֵלְכוּ! לֹא צַר לִי, כְּמוֹ יוֹם זֶה

אִם לֹא הֱיִיתֶם לִי, חַיַּי? –

דצמבר, 1012.


אוֹר וָצֵל

מאת

שמעון גינצבורג

I

לְפָנִים, בְּעוֹדִי נַעַר, רַךְ וּמְצַלְצֵל כֻּלִּי,

הָעוֹלָם הָיָה לִי כְקֶצֶף רַךְ הִיּוּלִי,

וְחַיֵּי אִישׁ וָאִישׁ, בְּאוֹר וָצֵל עֲשִׁירִים, –

כַּקֶּצֶף הָיוּ לִי לְקָבְעוֹ בְסַלְסְלוֹת־שִׁירִים.

וְעַתָּה כָל הָעוֹלָם חַי וּבְיָפְיוֹ תָמִים –

אַךְ לֹא עוֹד נַפְשִׁי כְלִי וּדְפוּס לָרְשָׁמִים:

בָּהּ צוֹלֲלָה בְלִי שֵׁם מַתֶּכֶת־חַיִּים כְּבֵדָה,

וּכְמוֹ בַתְּהוֹם – לֹא נִשְׁמָע הֵדָּה…

II

מָתַי חַיִּים הָיוּ חַיַּי,

חַיֵּי־אָדָם לֹא־מִנְּיָר?

עֵת – כַּקֶּצֶף בְּכוֹס הַשֵּׁכָר,

קַל – הָעוֹלָם בְּלִבִּי שָׁר?

אוֹ עַל־כֵּן לַחֲרוּזֵי־שִׁירִים

אֵין בְּלִבִּי עוֹד כָּל שְׁיָר –

כִּי לַחַיִּים בְּכָל כְּבֵדוּתָם

צַר הַמָּקוֹם עַל הַנְּיָר?…

III

הֵן אָהַבְתִּי יַלְדָה אַחַת

תַּמָּה־יָפָה.

פָּרְשָׂה הִיא עָלַי אֶת כְּנָפָהּ,

מַלְאָךְ טוֹב, עַל שְׂפַת הַשַּׁחַת,

נִמְשְׁכָה בָעֵת הַהִיא אֶל קַרְקְעִיתָהּ

נַפְשִׁי פְצוּעָה, גוֹסֲסָה, עֲצוּמַת־עַיִן.

בְּעַד גְּסִיסָתִי עִכְּבָה הִיא עֲדַיִן,

בִּדְמוּת יוֹנָה בָאָה וְעִכְּבָה בְחֶרְדַּת־טִיסָה.

“אַתְּ?” – וָאֵרֹם דֹּם, וָאֶשַּׁק דִּמְעַת־עֵינָהּ –

וְנַפְשִׁי שׁוּב לִרְאוֹת בָּאוֹר עֵינֶיהָ פָּקְחָה…

מְעַט הָאוֹר, גַּם אוֹתוֹ תְּהוֹם־הֶעָבָר לָקְחָה:

מַבְדִּיל – תְּהוֹם שֶׁל תְּכֵלֶת – יָם בֵּינִי וּבֵינָה.

אַךְ לֹא נוֹרָא יָם לָאוֹהֵב –

לוּ אָהַבְתִּי!

לִבִּי שׁוּב לַשַּׁחַת, וְלָמָּה יוֹנָה שָׁם עִכַּבְתִּי?

אֶעֱצֹם עֵינַי. יִדְאַב לִבִּי עַל שֶׁאֵינוֹ כוֹאֵב.

IV

עַל שְׂפַת־הַיָּם כֹּה צַר לִלְבָבִי –

עַל שְׂפַת־הַיָּם.

כִּי יֵט הָעֶרֶב, וְעִמּוֹ מִמֶּרְחַקִּים יָבִיא

שְׁחוֹר־גַּלִּים קְרֵבִים שׁוֹקְקִים בַּעְיָם.

קוֹל אֶשְׁמַע, קוֹל וּדְבָרִים, וְלֹא אָבִינָה –

הַחֵרֵשׁ הִנְנִי וְאִם אִלֵּם הוּא?

וְעַל רַעֲמַת־יָם רְכוּבָה נַפְשִׁי הָעֲדִינָה –

וְלֹא אָבִין גַּם אֶת זוּ.

V

לִי לִבִּי אָמַר: הַנַּח לוֹ לָעוֹלָם –

דַּיֶּךָּ בְּאַרְבַּע אַמּוֹת

וּבְאֹהֶל־דַּיָּג – וְנָתַתָּ אשֶׁר

לְבַעֲלַת עֵינֵי־תְכֵלֶת תַּמּוֹת.

וְאֵיךְ תּוּכַל וְרָאִיתָ בְּהָעִיב דִּמְעָה

זֹךְ לֶחְיָהּ עַל לֹא דָבָר?…

וְאֵיךְ תּוּכַל וְרָאִיתָ כְּלִי הַזְּכוּכִית

הַיְּקָרָה כִּי תִשָּׁבֵר?…

VI

וְלֹא הֲבֵל־הֲבָלִים, יַלְדָּה, אָשְׁרֵךְ לִי –

וְאִם הַכֹּל בְּעֵינַי עוֹלַם־צְלָלִים…

לִי עוֹד אַךְ תְּפִילָּה אַחַת: שִׁכְחִי וּשְׁלִי, –

וַאֲנִי – מַאֲוַיֵּי עוֹלָם־זֶה בְלִבִּי הוֹלְכִים וְכָלִים.

גַּם אַתְּ, יָדַעְתִּי, חֲלוֹם.

וְאִם גַּם אֵי־שָׁם אָשְׁרִי חַי לְיַד־אַחֵר עָבַר –

פָּקַדְתִּי אֶת שְׁלוֹם־

לְבָבִי, וְהוּא עָנַנִּי קָר: אֵין דָּבר…

אֲשֶׁר בִּי יִגַּע, יַלְדַּת־תֹּם, וָמֵת –

כִּי קַר מִיָּם לְבָבִי, וְאֵין חֲנִינָה.

אֲנִי הַסְּתָו, קֵרֵחַ סְתָו, וְאַתְּ – בִּרְתֵת

אָבִינָה! – אַתְּ שַׁלַּכְתִּי הָעֲדִינָה…

ניו יורק, פברואר 1913.


מָוֶת

מאת

שמעון גינצבורג

I

פָּתַחְתִּי אֶת הַדֶּלֶת, דֶּלֶת־קֵן.

שָׁם אָב וָאֵם וּבָנוֹת יוֹנִים. מַה יָּגַעְתִּי,

יוֹנָתִי, מִנִּי יוֹם!

עוֹד מְעַט וְגִלִּית בַּחֲדַר־הַתְּכֵלֶת לֵב־הַשֵּׁן

לַפְּסַנְתֵּר, וְשַׁעַר תִּפְתֶּחִי לְמַלְכוּת תְּכֵלֶת וַחֲלוֹם.

הֵד פַּעֲמֵי־מְנוּחָה קְרֵבִים בְּלִבִּי כְבָר שָׁמַעְתִּי.

פָּתַחְתִּי אֶת הַדֶּלֶת, דֶּלֶת־קֵן.

עֵינַיִם לִי חֲבִיבוֹת מַבַּט־שְׁכוֹל הוֹשִׁיטוּ.

וְאַחֲרֵי־כֵן –

בַּטְּרַקְלִין פְּנֵי־הַמָּוֶת מֵאֲרוֹן־הַשְׁחוֹר הִבִּיטוּ.

II

יָרְדָה לֶחָנוּת לִקְנוֹת דְּבַר־מָה

לַמָּרָק: עוֹד מְעַט וְאִישָׁהּ בָּא.

בְּרוּם־מַעֲלוֹת חִכָּה יַלְדּּה לָהּ, וּבְעֵינוֹ דִמְעָה:

מַדּוּעַ אֶחֱרוּ פַעֲמֵי־אִמָּא?

הִיא מִהֲרָה לָשׁוּב, וְעַל הַמַּעֲלוֹת פָּגְשָׁה

בַּפֶּלְאִי שְׁחוֹר־כְּנָפַיִם. נִּמְסְרָה וְלֹא רָגְשָׁה.

רַק אָחֲזָה בַמִּסְעָד – וְעַד שֶׁאִישָׁהּ בָּא

כֹּה יָשְׁבָה עַל הַמַּעֲלוֹת, וּבַיָּד לַמָּרָק מָה.

III

כִּשְׂמָמִית נִתְלְתָה בְתוֹךְ הַבַּיִת

עֲנָקִית. אָרוֹן שָׁחוֹר רוֹבֵץ, וְאֵין לְהָנִיס…

כִּרְבִיבִים נוֹפֵל קוֹל זַחֲלָנִי לְאוֹמְרֵי־תְהִלִּים,

בַּפְּרוֹזְדוֹר – לַחַשׁ־שְׁכֵנוֹת. מְסַפְּרָה הַחֶנְוָנִית.

וְצִלָּהּ מְרַקֵּד עַל הַקִּיר, וּכְמוֹ מְסַפֵּר

גַּם הוּא בְלַחַשׁ, מְגַלֶּה סוֹד: הִיא בָאָה,

גַּם קָנְתָה מָה. כִּמְדֻמֶּה, אָדָם חַי, כִּמְדֻמֶּה –

וּלְאַחַר שָׁעָה…

IV

בְּאֶחָד מִן הַלֵּילוֹת הָעֲגוּמִים

הַשֻּׁלְחָן מְסֻלָּק אֶל הַקִּיר, כְּאָשֵׁם.

וּנְשָׁמָה מִתְחַמֶּקֶת דּוּמָם,

חֲרֵדָה,

בְלִי בִרְכַּת־פְּרֵדָה,

בִּצְעָדִים לֹא־נִשְׁמָעִים, אֶל פְּרוֹזְדוֹרִין

אֲבֵלִים וּמְעֻלָּפִים אוֹר־מִסְתּוֹרִין,

לִקְרַאת מַלְאָכִים טוֹבִים, – הֲתִפְגָשֵׁם?…

הָרְאִי נִתְעַטֵּף שְׁחוֹרִים, הֵלִיט פָּנָיו…

V

לַשָּׁמַיִם שַׁעֲרֵי־בַרְזֶל,

עֲלֵיהֶם מַנְעוּל אַדִּיר תָּלוי של נחשת.

והשוער – זד לא יֵדַע בשֶׁת,

אוֹ נִרְדַּם לְעוֹלָמִים…

וְנַפְשׁוֹתֵינוּ הָעֲצוּבוֹת

מִתְדַּפְּקוֹת עַל הַשְּׁעָרִים הַנִּזְעָמִים –

וְאֵינָן נַעֲנוֹת…

וְהַבָּנוֹת הָעֲלוּבוֹת

לְיַד גּוּש־הָיָה־אֵם בִּבְכִי לְאֵין־נֶחָמָה.

בְּכִי־תַחֲנוּנִים, כּוֹרְעוֹת. לָמָּה?

VI

עוֹד מְעַט וּבָאוּ הַשַּׁמָּשִׁים.

הַחֶדֶר מָלֵא רָאשִׁים

וְעֵינַיִם דּוֹמְעוֹת לֹא־נֶאֱמָנוֹת.

וְגַם דִּמְעַתְכֶן, בָּנוֹת.

יוֹם יַעֲבוֹר, שָׁנָה, עֶשֶׂר – וְשׁוּב בְּשִׁכְרוֹן־חַיִּים

תִּגְוַעֲנָה לַיְלָה־לַיְלָה בְּשַׁוְעַת־מַאֲוַיִּים.

שׁוּב קֵן וְיַלְדֵי־חֵן וּנְשִׁיקוֹת,

וְשׁוּב בִּעְבּוּעֵי־אֵד שֶׁל מָרָק לְאוֹר הַמַּרְאוֹת הַמַּבְהִיקוֹת…

VII

הַיֶּלֶד – מִדֵּי שָׁכְבוֹ, צָחַק לוֹ יוֹם־מָחָר.

וְעַתָּה לְיַד הָאָרוֹן, אָרוֹן שָׁחוֹר,

כְּחוֹלֵם חֲלוֹם לֹא־מוּבָן, עוֹמֵד הוּא:

הָאִמָּא – זוּ.

אָז יַנַּח אֶת מַבָּטוֹ נִבְהָל־שׁוֹמֵם

בְּהַכְנָעָה עַל אֲרוֹן־הָאֵם – זֵר דּוֹמֵם

שֶׁל וִרְדֵי־תֹם.

וְעֲלֵיהֶם בְּיָד חֲזָקָה קִשּׁוּר שָׁחוֹר שָׂם יְתֹם.

VIII

הָאָב בְּכַפָּיו פָּנָיו הֵלִיט, בּוֹכֶה.

הָאָרוֹן דּוֹמֵם.

וּכְמַקְשִׁיב אֶל הָאָרוֹן יִצְנַח, כֻּלּוֹ שׂוֹחֶה –

בְּאֵד זִכְרוֹנוֹת נְחִיל־חֲלוֹמוֹת־אוֹר מִתְרוֹמֵם:

בַּסִּירָה שָׁט הַנַּעַר, הוּא, וְנַעֲרָה תַמָּה.

בִּרְאִי־הַיְאוֹר דְּגֵי־פָז אַדְמוּמִים פִּרְכְּסוּ דוּמָם…

עַל נַהֲרוֹת שְׁכוֹל וְשַׁמָּה

מַאֲהִילִים פַּרְפְּרִים, לֹא־נִשְׁמָע שָׁר זִמְזוּמָם…

IX

הָאָרוֹן הוּרַם, לְבָבוֹת זָעוּ,

בַּסָּךְ בְּנֵי־אָדָם עָמְדוּ – וְהָאֲבֵדָה

כְּמוֹ שָׁאֲלָה: מִי הֵם וְלָמָּה בָאוּ? –

כְּאֶבֶן הוּצְאָה מִן הַבַּיִת כְּבֵדָה.

הַמְּלַוּוֹת בָּכוּ עוֹד, כִּמְנַחֲמוֹת אֶת הָאָרוֹן.

וּמִשְׁנֵה־שְׁכוֹל – בָּרֹאשׁ הָאָרוֹן נָסַע שָׁכוּל.

וּכְמַחֲנָק שָׂם לִי נַחֲשׁוֹל, וְנִצַּב חַם בַּגָּרוֹן –

עַל עֶלְבּוֹנֵנוּ אֲשֶׁר מָחוּל…

X

כְּבָר כָּרוּ קֶבֶר לָהּ – וּלְמַה מְחַכִּים עוֹד?

כַּסּוּהָ!

אוֹ לִחֲשָׁה קֶרֶן־פָּז, מִן הַשָּׁמַיִם צִיר:

ישׁוּעָה?

אוֹ מֵאֲרָצוֹת חַמּוֹת בָּאָה דְרוֹר בִּמְעוּף:

רְפוּאָה?

כְּבָר כָּרוּ קֶבֶר לָהּ – וּלְמַה מְחַכִּים עוֹד?

כַּסּוּהָ!…

XI

הַגּוֹלֵל נִסְתָּם. בָּנוֹת נוֹשְׁקוֹת עָפָר.

שְׂפָתַיִם רוֹחֲשׁוֹת,

לוֹחֲשׁוֹת.

קוֹל “קַדִּישׁ” כְּבִרְכַּת־פְּרֵדָה רוֹעֲדָה אַחֲרוֹנָה.

אַחֲרֶיהָ מִבֵּין עֵצִים דּוֹמְמִים דְּרוֹר עוֹנָה.

לָהּ יַקְשִׁיב דֹּם רְקִיעַ־תְּכֵלֶת – עָמַק, שָׁפָר…

כְּבָר עָבַר סַעַר, וְרוּחַ־קֹר בְּקִרְעֵי־עָבִים

בִּתְהוֹם־הַכְּחֹל מְצַחֲקָה דֹם.

אֲזַי חָמַקְתִּי מִיּוֹנָתִי וָאֶתְרַחֲקָה דֹם,

וָאֶצְחַק לִי לְנַפְשִׁי כָל הַדֶּרֶךְ צְחוֹק חֲרִישִׁי

עַל מִקְסַם עוֹלָם עַכָּבִישִׁי,

הַפּוֹרֵשׂ שׁוּב אֶת קוּרָיו, קוּרֵי תְכֵלֶת וַאֲהָבִים…

מארץ, 1913.


אַגָּדַת הָאַבִּיר

מאת

שמעון גינצבורג


בְּתִשְׁעָה בְּאָב, בַּחֲצוֹת־לַיְלָה,

כִּי שָׁחוֹר נָם עוֹלָם וָזָר, –

מִמִּדְבַּר סִין דּוֹהֵר סוּס אַבִּיר,

וּפָנוּי עַל גַּבּוֹ הַכָּר.

קָדִימָה צַוָּארוֹ לוֹ נָטוּי,

וְרַגְלָיו כִּקְשָׁתוֹת – אֶל־עָל.

כֻּלּוֹ כִּבְרוֹנְזָה; מַכְסֶפֶת,

רַעֲמָתוֹ בָרוּחַ – כַּגָּל.

וּדְמָמָה מִסָּבִיב. לֹא יִצְהַל,

וִיגַמֵּא הָאָרֶץ בֶּאֱיָל.

מִמִּדְבַּר סִין דוֹהֵר סוּס אַבִּיר –

וְצוֹפִים כּוֹכָבִים מָעל.

מַעֲרָבָה יְמַהֵר, מַעֲרָבָה. –

לִמְקוֹם שָׁם בְּקִבְרוֹת־הַקֹּר,

בְּנֵכַר אֲרָצוֹת לֹא־לָמו,

יָנוּחוּ בְנֵי־גָלוּת דּוֹר־דּוֹר.

אֶל קִרְיַת־הַמֶּלֶךְ הוּא מוּעָף,

בְּצֵל מִגְדָּלֶיהָ לָהּ דֹּם

חוֹלֶמֶת; שָׁם נָם חֲצַר־מָוֶת –

בִּדְמָמָה סוּס דּוֹהֵר הֲלוֹם…

לֹא נִשְׁמַע קוֹל שַׁעַר בְּהִפָּתְחוֹ,

וְלֹא נִשְׁמַע בֵּין קְבָרִים קוֹל־שְׁעָט

סוּס עוֹמֵד, כְּחָצוּב חַלָּמִיש,

לְיַד אַחַד הַקְּבָרִים בַּלָּאט…

לֹא זָעוּ עֲשָׂבִים בָּרוּחַ

עַל קֶבֶר הַמּוּרָם מֵעָם:

הֶרְצֶל, הוֹד מֶלֶךְ לֹא נִמְשַׁח,

דֹּם עוֹלֶה מִקִּבְרוֹ וָקָם…

דֹּם כָּרַע לְפָנָיו צִיר נֶאֱמָן,

עָלָה וְיָשַׁב בַּכָּר;

וְלֹא נִשְׁמַע קוֹל שַׁעַר בְּהִסָּגְרוֹ

מֵאַחֲרֵי הַסּוּס עִם הַשָּׂר.

סוּס אַבִּיר מְגַמֵּא מֶרְחַקִּים,

סוּס וְרוֹכְבוֹ – רַק אֶחָד הַיְצוּר,

יְצוּר כֻּלּוֹ מִקְשָׁה – מִבְּרוֹנְזָה;

אַף זֹאת הַמִּגְבַּעַת – מִצּוּר!

עַד בּוֹאָם אֱלֵי יָם שְׁחוֹר־גַּלִּים,

שָׁם אַרְצוֹ – מֵעֵבֶר לַיָּם;

אָז יִפְקַח אֶת עֵינָיו עֲצוּמוֹת

הָאַבִּיר הַזָּקוּף,הָרָם.

וּבְרָקִים מֵעֵינֵי הָאַבִּיר

יָאִירוּ אֶת חֶשְׁכַּת־הָאֵל, –

וְעָלוּ אֱלֵי הַמַעְבָּרָה,

הַמְּחַכָּה מִבְּרֵאשִׁית בַּצֵּל…

וְכִי תִדְרֹךְ כַּף־רַגְלָם עַל אַדְמַת־

הַקֹּדֶשׁ, הַיָּם יִתְמַהּ עוֹד

עֵת רַבָּה, כִּי עָבַר אֶת גְּבוּלוֹ

סוֹד פֶּלִאי וְאִישׁ נוֹרָא־הוֹד. –

וְכִי יִדְרֹךְ הַשַּׂר עַל אֲחֻזַּת

הַקֹּדֶשׁ, וְגִפֵּף לַסּוּס

וּדְפָקוֹ: קָדִימָה! קָדִימָה!

וּכְסוּפָה תִּשָּׂאֵם בֶּעֱזוּז

אֱלֵי יִזְרְעֶאל, שְׂדֵה־מִלְחָמָה

מֵאָז וּמֵעוֹלָם, בְּאוֹן

שָׁם כּוֹכְבֵי־אֵל בְּסִיסְרָא נִלְחָמוּ,

שָׁם נָדוּ – לְנַפּוֹלֵיאוֹן…

אֱלֵי יִזְרְעֶאל וְהַר תָּבוֹר.

אָז יִקְפֹּץ מִסּוּסוֹ הַשָּׂר

וּבְצַעֲדֵי־אוֹן, מְפַקֵּד־צָבָא,

חִיש יַעַל אֱלֵי רֹאשׁ הָהָר.

אָז עֵינָיו בָּעֵמֶק תַּחְתֹּרְנָה –

אֶל צְבָאוֹ, הַמְּחַכֶּה לוֹ שָׁם…

וְשָׁב, וְנָשָׂא עַיִן בָּאֹפֶל

אֶל צָפוֹן, וָנֶגֶב, וָיָם

דּוּמִיָה מִסָּבִיב… וְעָמַד

עֵת רַבָּה וְהִקְשִׁיב, אַךְ – הָס!

נוֹשֵׁם רַק סוּסוֹ הַנֶּאֱמָן,

שְׁקוּעִים מֶרְחַקִּים בִּשְׁנָת…

וְצִפָּה, וְיָדָיו חֲבוּקוֹת

עַל לִבּוֹ, וְנֶאֱנַח: אֲבוֹי,

בַּת־עַמִּי! – וְאֶצְבְּעוֹתָיו יְפָרֵק:

הִקְדִים הַמְּפַקֵּד לָבוֹא!…

אָז יֵרֵד בְּחָפְזָה וְהוֹרִיד

מִגְבַּעְתּוֹ עַל פָּנָיו, וְדֹם

יַעֲלֶה וְדָפַק אֶת סוּסוֹ –

וְנָמוֹג בַּמֶּרְחָק… חֲלוֹם…

* על־פי צֶדְלִיץ.

יולי, 1913.


בְּלֵיל־נְעוּרַי

מאת

שמעון גינצבורג


כִּתְּרוּנִי, בְּיוֹם שֶׁל תִּשְׁרֵי נוּגֶה, קְהַל זִכְרוֹנָי,

וּמַעֲשַׂי אֲפָפוּנִי וַעֲוֹנָי;

וּבְעֵין־תּוֹכֵחָה צָף מִתְּהוֹם חֲזוֹן לֵיל־זֹהַר –

כֹּה זָר, חֲזוֹן לֵיל־נֹעַר.

וְהִתְוַדֵּיתִי דֹם לִפְנֵי אֲדֹנָי:

"אֲבָרֵך שִׁמְךָ, אֵל, עַל כָּל שֶׁלִּי נָתַתָּ

בְּחַיַּי מִנִּי הָנֵץ שַׁחֲרָם וְעַד עַתָּה:

עַל כָּל הַשְּׂמָחוֹת עִם הַפְּגָעִים;

עַל יַלְדוּת, פֶּלֶג־אוֹר מְפַכֶּה –

בַּבֹּקֶר מִלֵּל בֵּין הַדְּשָׁאִים

וַיְבַעְבַּע רַךְ

וָזַךְ כָּל־כַּךְ, –

וְעַל זִקְנָה, יַעַר־סְתָו בַּמֶּרְחָק לִי מְחַכֶּה

בִּזְהַב צִבּוּרֵי עָלִים וְכֶסֶף שֵׂיב גְּזָעִים…

כֹּה יָפֶה, אֱלֹהִים, כֹּה יָפֶה כָל שֶׁעוֹבֵר!

וּבְאוֹצְרוֹת־חַיַּי, זְהַב־סְתָו שֶׁלְּבָבִי צוֹבֵר,

כֹּה סוֹדִיִים, כֹּה רַבֵּי־פְּלָאִים

הַמַּעֲשִׂים, הַטּוֹבִים עִם הָרָעִים!…"

"אֲבָרֶכְךָ –

אַךְ, אֵל, כָּאֵשׁ הַזָּרָה עַל מִזְבַּחֲךָ,

בְּחֶבְיוֹן־לִבִּי עוֹד יוֹקֶדֶת,

גַּם תִּיקַד עַד בּוֹא יוֹמִי, יִפְעַת־לִילִיּוֹת מוֹרֶדֶת…

מַשְׁחִירוֹת־צַמּוֹת לִילִיּוֹת,

מַבְהִיקוֹת הָרַגְלַיִם הַחַכְלִילִיּוֹת!"

"בְּלֵיל־נְעוּרַי נִגְלוּ לִי הַפִּלְאִיוֹת –

לֵיל־תַּמּוּז אָפֵל, כֶּבֶד חֹם.

אֲנִי, בֶּן־כְּפָר יְהוּדִי לִמֻּד תֹּם,

רִאשׁוֹנָה אָז נָטַשְׁתִּי בֵּית־אֲבוֹתַי –

וָאָלִין בַּחֲדַר מִשְׁמַרְתִּי, בֵּית־הַיַּעַר

יְחִידִי נַעַר.

וָאֶשֶׁכַּב, אַחֲרֵי סָגְרִי שַׁעַר,

וּתְנוּמָה מְתוּקָה נָפְלָה עַל שְׁמוּרוֹתַי,

עֵת כִּי בְחַלּוֹן בֵּית־הַקַּיִץ –

כִּמְכַשֵּׁף אוֹרֵב מֵאֲחוֹרֵי־חַיִץ –

אֶל חֶדְרִי נִשְׁקַף אֹפֶל־אֵל.

וָאָנוּם בְּמוֹ חֲשֵׁכָה כְּבֵדָה וַעֲמֻקָּה,

וּשְׁנָתִי עָרְבָה לִי.

עִם חֲצוֹת־לֵיל –

וְקוֹל פַּעֲמוֹנִים: צִל! צְלִיל! הֱעִירָנִי,

וּפַחַד, לֹא אֵדַע מַה טִּיבוֹ, בָּאָנִי…

וָאֶפְקַח אֶת עֵינַי: בַּמֶּרְחָק אֲבֻקָּה,

כַּחֶרֶב שָׁם בִּתְּקָה הַחֲשֵׁכָה הֶעָבָה!

וְהִנֵּה מֶרְכָּבָה

כְּמוֹ צָצָה מֵאֶרֶץ, מַשְׁחִירָה, חֲרִישִׁית…

וּשְׁנִיָּה, וּשְׁלִישִׁית…

כָּל אַחַת – מוּאֶרֶת אֲבֻקּוֹת לְסוּסֵי־הוֹד רְתוּמָה.

וְלִבִּי בִי נִלְחַץ מִפַּחַד תַּעֲלוּמָה:

אֵין זֹאת כִּי עַל חֲתֻנָּה

שָׁם שֵׁדִים יִסָּעוּן… וְרַבָּה, גַּם סוֹדִית הַתְּכוּנָה!

וּפִתְאֹם – קוֹל צְחוֹק, רַעַם צְחוֹק;

וְשׁוּב מַסַּע־חֲשָׁאִים.

רַק פַּעֲמוֹנֵיהֶם מִתְקָרְבִים וּבָאִים,

מְבַשְּׂרִים בְּאֵין הַפְסֵק: גְלִין! גְלָן! וּגְלִין! גְלָן! –

הָהּ, לְאָן?

לְפֶתַע – וְאַלְפֵי פַעֲמוֹנִים בְּאָזְנַי צָלָלוּ,

וְעַל לִּבי בַּעְיָם אֶבֶן כְּבֵדָה גָלָלוּ.

נִפְתַּח שַׁעַר לִרְוָחָה בִּסְעָרָה וִילָלָה,

וּלְאוֹר הָאֲבֻקּוֹת – הוֹי אֵל אֱלֹהֵי אָבִי! –

חֲצֵרִי בְּבַת אַחַת רִכְבֵי־הוֹד מָלְאָה.

וַיָּמָת בְּקִרְבִּי לְבָבִי,

עֶשְׁתּוֹנוֹתַי הִשְׁתּוֹלֲלוּ…

וְלִילִיּוֹת כָּל אוֹתוֹ לַיִל בֶּחָצֵר הִתְהוֹלֲלוּ:

עַל דַּלְתִּי הִתְדַפְּקוּ וְצָחֲקוּ; שָׁרוּ וְחוֹלֲלוּ,

לְאוֹר הָאֲבֻקּוֹת מַבְהִיקוֹת רַגְלַיִם חַכְלִילִיוֹת;

שׁוּב דָּפְקוּ; וְחָנוּ עַל זְכוּכִית חַלּוֹנִי אַפְלוּלִי

בִּשְׁדֵי־חֶמֶד קְטַנִּים זֶה עַתָּה הָעָגְלוּ – הוֹי פִּלְאִיוֹת! –

וּפְנִימָה הִבִּיטוּ; כַּקּוֹדְחוֹת, אֶת קוֹלָן אָז חִנֲנוּ;

וְגָחֲנוּ, גָחֹן וְלָחֹש אֶל תּוֹךְ חֹר־מַנְעוּלִי;

וּבכוּ בַלָּאט; אַחַר שָׁבוּ וְצָחֲקוּ, שָׁבוּ וְרִנֲנוּ"…

"וְכָל אוֹתוֹ לֵיל קָדַחְתִּי מַרְעִיד עַל מִשְׁכָּבִי,

וָאֶלְחַשׁ, וְשִׁנַּי נוֹקְשׁוֹת:,אֵל אֱלֹהֵי אָבִי,

הוֹשִׁיעָה־נָא – כִי אוֹבֵד אָנִי!‘ –

וּפַחַד־אָבִי הוֹשִׁיעָנִי.

כִּנְכוֹן הַיּוֹם – וָאִיקָץ: לֵיל־הֶחָזוֹן עָבָר.

הַתּוֹדָה לֵאלֹהִים! אֵין דָּבָר…

הַמַּרְאֶה גָז, וּמְחוֹלוֹת בְּנוֹת־הַשֵּׁדִים –

כְּהִמּוֹג בְּאוֹר־הַשֶּׁמֶשׁ אֵדִים!

וּבְצֵאתִי

לַמָּחֳרָת מִפֶּתַח בֵּיתִי –

עַל־יַד הַשַּׁעַר עִקְבֵי כַרְעֵי־תַרְנְגָלוֹת נִרְאוּ

וּפְקָקִים, שְׂרִידֵי מִשְׁתֶּה, דֹּם בַּחוֹל הִשְׁחִירוּ"…

כִּתְּרוּנִי, בְּיוֹם שֶׁל תִּשְׁרֵי נוּגֶה זֶה, זִכְרוֹנָי,

וְהִתְוַדֵּיתִי דֹם לִפְנֵי אֲדֹנָי:

"הֵן עַל הַכֹּל אֲבָרֵךְ אוֹתְךָ, אֵלִי! –

אַךְ כִּי זָכַרְתִּי לֵילִי זֶה, יְחִידִי לֵילִי,

לֵיל־קֶסֶם לֹא עוֹד יָשׁוּב, עִם רֹן לִילִיוֹתַי, –

לְזִכְרָן מְבֻיָּשִׁים כָּל אוֹצְרוֹתַי,

כָּל זְהַב־הַסְּתָו וּפַזּוֹ הִנְחַלְתָּנִי –

וְאָנֹכִי עָנִי…

הָהּ לִילִיוֹת,

עֵינֵיהֶן – שְׁחוֹר־הַקְּטִיפָה, קוֹדְחוֹת, רוֹמְזוֹת, פִּלְאִיוֹת"…

ספטמבר, 1913.


בְּבֵית־הַפְּרָחִים

מאת

שמעון גינצבורג


מָה קַּר בַּחוּץ! מַה מַּבְהִיק בֵּית־הַפְּרָחִים! –

הַבֹּקֶר חַג לַחֹרֶף, חָג:

צִבּוּרֵי שֶׁלֶג־זֹהַר – בְּרֹאשׁ כָּל דְּרָכִים.

קֹר בַּרְזֶל כָּחֹל מֵמִית כָּל רַכְרוּכִית,

וּבֵין אִישׁ לַחֲבֵרוֹ – כְּפוֹר, כְּשִׁרְיוֹן דָּק:

אֵין רַחֲמִים לְאֵין־אוֹן בְּקָרָה זֹה הַמְּתוּקָה! –

אַךְ פֹּה בֵּבית־הַזְּכוּכִית, כֻּלּוֹ שְׁקוּף־הַזְּכוּכִית

לְמִן הַיְּסוֹד וְעַד הַגָּג,

הַחֹם כֹּה רַב, הַשַּׁלְוָה כֹה עֲמֻקָּה!

וְכָל הַנְּטָעִים חוֹלְמִים בַּדּוּמִיָּה

חֲלוֹמוֹת פְּרִיחָה, תִמּוּר אֱלֵי־רוֹם.

עֲדֵיהֶם קָרַת חֹרֶף מֵמִית לֹא מַגִּיעָה:

עֲלֵיהֶם זְכוּכִית תָּגֵן, כִּפַּת־אוֹר בַּת־מֶמֶשׁ.

וָאֶשְׁקַע עִמָּם בַּחֲלוֹם:

וְהִנֵּה עוֹלַם־יָהּ – עַל רִבֲבוֹת נִדָּחָיו –

אַךְ הֵיכַל־גָּבִישׁ הוּא, וּבְרוּמוֹ שֶׁמֶשׁ

לְתוֹכוֹ מַמְטִיר, בְּקֹר־הַיּוֹם,

שְׁלַל־אוֹרוֹת – מִחְיָה לְכָל הַיְּצוּרִים פְּרָחָיו…

וָאֶפְרֹשׂ זְרוֹעַי: אֵל, מַה יִּיף עוֹלָמְךָ! –

צִפֹּרֶת־כֶּרֶם כְּחֻלָּה תְפַרְכֵּס אָז

תּוֹךְ הָאֲוִיר בִּיעָף; וְנַפְשִׁי שָׂמְחָה

לִשְׁמוֹעַ רַחַשׁ נֶפֶשׁ קְטַנָּה חַיָּה,

שֶׁכַּנְפֵי־תְכֵלֶת נֶחְפּוֹת לָהּ בַּפָּז, –

וָאֶהֱגֶה מְלֵא־רֹךְ: זוּ אָחוֹת קְטַנָּה עָפָה,

שֶׁקֶּרֶן־אוֹר אוֹהֶבֶת אַחַת דַּיָּהּ

לִשְׁלֵמוּת־אָשְׁרָהּ, אשֶׁר פֶּלִאי־רָז…

אֵל, שְׁמוֹר צִפֹּרֶת יָפָה זוֹ וְרָפָה!

וּבְשַׁלְוַת־פְּרִיחָה זֹאת מִלִּבִּי חֶרֶשׁ תְּפִלָּה

הֵקֵרָה: אֵל, אֲחוֹתִי שְׁמוֹר!

הֵן גִּזְרַת־כִּנּוֹר לָהּ, וּבְעָצְבָּהּ, כְּמוֹ בְּגִילָהּ,

נִימֶיהָ רַכּוֹת, דַּקּוֹת כֹּה מְתוּחוֹת –

כֹּה חִישׁ מִתְקַלְקְלוֹת בַּקֹּר…

כָּל שִׂיחַ מָשְׁלָג לָהּ יְדִיד, כָּל עָנָן – חָבֵר,

וְנַפְשָׁהּ עִם הֶעָבִים נִשֵּׂאת בְּזַעַף־רוּחוֹת

וּמְפַרְפְּרָה בֵּין רִשְׁתּוֹת צֵל וָאוֹר…

אֵל, שְׁמוֹר נִשְׁמָתָהּ מֵהִשָּׁבֵר!

הָאֵל, אֲשֶׁר לְוִרְדֵי־גַן עַד בְּלוֹתָם

תְּצַוֶּה אֶת הַחַיִּים: עַד הַסּוֹף!

הַזּוֹעֵף עַל כָּל קוֹטֵף לִפְנֵי זְמַנָּם אוֹתָם, –

שְׁמוֹר, אַתָּה לֵב כָּל עָדִין, מוּעַם־פָּז וּמְפֻחָם

בֵּין חוֹמוֹת עוֹלָם־שְׁבִי – אַךְ יֵדַע עוֹד אֱהֹב

וְהִתְפַּרְנֵס עַל חֲלוֹמוֹת, מַן־שָׁמַיִם פְּלָאִי…

בְּיָדְךָ, אֵלִי, אַפְקִיד רוּחָם!

וְחָסִינוּ בְךָ, כַּחֲסוֹת אֵל פִּרְחֵי נוֹף וָנוֹף

בְּהֵיכַל יֹפִי זֶה הַחֲשָׁאִי…

ספטמבר 1913.


לִילִית (בַּלַּדָּה)

מאת

שמעון גינצבורג


עַל פַּסֵּי הַבַּרְזֶל רַכֶּבֶת נִשָּׂאָה

בַּחֲלָלוֹ שֶׁל לַיְלָה, אֶל תַּחֲנָה בָאָה –

וְעָלוּ בָהּ חָתָן וְכַלָּה, זוּג רַךְ,

נֶאֱהָבִים וּנְעִימִים, וַחֲמוּדִים כָּל כָּךְ.

שׁוּב שִׁקְשֵׁק הַמַּסָּע, שׁוּב נִתַּק מִמְּקוֹמוֹ

וּמְגַמֵּא מֶרְחַקִּים, וְקִיטוֹר בִּמְרוֹמוֹ:

וְעַל סַפְסָל בּוֹ יוֹשְׁבִים, כַּיּוֹנִים בַּקֵּן,

בְּלֵיל־חֲתֻנָּתָם הַבַּת עִם הַבֵּן.

בַּחַלוֹן נִשְׁקָפָה עֵין לֵיל שָׁחוֹר־כָּחֹל;

הוּא דָן עִם הַמַּסָּע: “אֲנִי לֵיל כֹּל־יָכֹל!”

הַמַּסָּע עוֹנֵהוּ בִשְׁרִיקָה וָעָף –

וּבְרוֹחַ לֹא יוּכַל מִפְּנֵי לֵיל אֵין סוֹף…

עַל פַּסֵּי הַבַּרְזֶל רַכֶּבֶת נִשָּׂאָה

בַּחֲלָלוֹ שֶׁל לַיְלָה, אֶל תַּחֲנָה שׁוּב בָּאָה:

בִּמְרוֹם מִגְדַּל־עִיר שָׁעוֹן צִלְצֵל: חֲצוֹת –

בַּעֲלוֹת

אֵשֶׁת יִפְעָה דוֹרֶסֶת אֱלֵי הָרַכֶּבֶת;

וּלְמוּל חָתָן רַךְ הַיְפֵיפִיָה יוֹשֶׁבֶת,

כֹּה זְקוּפָה, חֲטוּבָה, מְנַצְנֶצֶת בְּאוֹר

עֲדָיִים מַדְהִימִים וּבְעֵינֵי הַשְּׁחוֹר.

פָּנֶיהָ מָאֳרָכִים, שְׁחַרְחוֹרִים, עֲנוּגִים –

היא לילית, הפילה אין־מספר הרוגים.

מְצִיצָה בַנַּעַר, לוֹ עֵינֵי־הַתֹּם,

בִּגְנֵבָה, וְרִשְׁתָּהּ אוֹרֶגֶת לוֹ דֹם;

אוֹרֶגֶת, מְנַצְנֶצֶת בְּאוֹר תַּאֲוָה פְּרָאִית –

קוֹרַעַת “אֵל שַׁדַּי!” תְּפִלָתוֹ חֲשָׁאִית.

שְׁבוּי־זָהֳרָהּ, שָׁכַח הַנַּעַר הָרָךְ

יוֹנָתוֹ הַטְּהוֹרָה, הַנּוּגָה כָל־כָּךְ;

וְצָנַח בְּאֵין־רוֹאִים, מְרַטֵּט בִּשְׁתִיקָה –

לִתְהוֹם עֵינֵי־אֵשׁ… בְּרַק־נִצָּחוֹן הִבְרִיקָה.

לֹא מַסָּע – כִּי הֵיכָל שֶׁל אַשְׁמְדַאי עִם

אַפִרְיוֹן שֶׁל זָהָב לִפְנַי וְלִפְנִים.

וְלֹא יָדְעָה בַת־תֹּם, מִי הָאִשָּׁה בִמְסִבָּהּ –

אַךְ כָּל אוֹתוֹ לַיְלָה נֶעֶצְבָה בְלִי סִבָּה –

וְלֹא יָדְעָה, בִסְחֹב בַּעֲלַת־אוֹב בְּחִירָהּ דֹּם

בְּהִפָּתַח לְרַגְלָיו בְּאֵין רוֹאִים הַתְּהוֹם…

אוקטובר, 1913.


אֲבִיבִית

מאת

שמעון גינצבורג


שָׁטִים הֶעָבִים בַּחֲלַל עוֹלָם צָעִיר,

עַל תְּכֵלֶת־הָאָבִיב הָרַכָּה יַאְפִּילוּ;

אַךְ בְּאוֹר זְהַב הַחַמָּה וּבְרוּחַ־הָאָבִיב –

יִמּוֹגוּ, יִנְהָרוּ, יָגִילוּ…

גַּם תְּכֵלֶת רְקִיעִי בְנַפְשִׁי נֶחְשָׂפָה,

זוֹ תְּכֵלֶת – עֵין־זָר בָּהּ לֹא שָׁלְטָה, וְלֹא עֵינִי:

בָּהּ הוֹלְכִים הֶעָבִים בַּלָּאט וּמִתְפַּזְּרִים, –

בְּרִית־שָׁלוֹם מִתְחַדְּשָׁה בֵין שְׁמֵי־אֵל וּבֵינִי…

1914.


כֶּלֶא

מאת

שמעון גינצבורג


כֶּלֶא…בֵּית־אֲבָנִים…

אֵלָיו לַשָּׁוְא יְנֻפְּצוּ אוֹרוֹת־הָעֲדָנִים:

לֹא יוּכְלוּ חַמֵּם אֶת קָרָתוֹ הַזּוֹעֶמֶת,

לֹא יוּכְלוּ שַׂמַּח אֶת מַחְשַׁבְתּוֹ הַמְּאַיֶּמֶת!


כֶּלֶא…בֵּית־אֲבָנִים…

בְּתוֹכֵנוּ אָיֹם הוּא בְּכָל הָעִדָּנִים —

אַךְ בְּתוֹר הַגִּיל וְהַפְּרִיחָה לֹא רָאִיתִי נוֹרָא

מִנִּי מִפְלֶצֶת־אֶבֶן זֹאת הַשְּׁחוֹרָה!…

1914.


הַחַלּוֹן שֶׁעֻמַּם

מאת

שמעון גינצבורג


I


בְּעַד וִילוֹן־חוֹרַי בְּחַלּוֹנִי הַיּוֹם,

עֵין תְּכֵלֶת־אוֹר, בֹּקֶר־הָאָבִיב

זַךְ נִשְׁקַף מֵרוֹם,

בְּעַד כֶּסֶף־עֲבִיבִים, כֹּה רַךְ וְכֹה חָבִיב;


וַיִּרְמֹז לִי: רַב לְךָ נוּם!

קוּמָה, קוּם!

וְכָמוֹנִי, הַצַּח,

צֵא שַׂחֵק וּשְׂמַח

בִּנְעוּרֶיךָ — הַקַּלִּים כַּחֲלוֹמוֹת אֲבִיבִיִים,

זִיוִיִים…

*

וְשִׁכּוֹר מֵאוֹרִים

וְצִפְצוּפִים הַקּוֹרְאִים,

שׁוּב עֵינַי אֲחוּזוֹת־הַשֵּׁנָה עָצַמְתִּי

לְרֶגַע — וְנוּמַת־הַבֹּקֶר לִי עָרְבָה,

וְחֲלוֹם אוֹר־נְצָחִים חָלַמְתִּי;

וְכִי נִפְקְחוּ בְעוֹד שָׁעָה קַלָּה — וַיְהִי לִי כְמוֹ קַמְתִּי

לְיוֹם שֶׁל מָשִׁיחַ: לַלֵּב גְּאֻלָּה קָרְבָה…


בִּקְפִיצָה עָזַבְתִּי מִשְׁכָּבִי, בְּכִתְמֵי־אוֹר נָקוּד;

בִּרְצוּעוֹת שֶׁל אוֹר חַדְרִי עָקוּד!

כְּמוֹ תֵיבָה בְחַבְלֵי־הַזָּהָב אֲחוּזָה,

לַדֶּרֶךְ אֲרוּזָה…


וְהַוִּילוֹן זָע חֶרֶשׁ בָּרוּחַ, כִּמְזָרֵז:

הַתֵּיבָה חֲבוּשָׁה — וְהֵיכַן הַמְּשָׁרֵת?


אֵין צֹרֶךְ בִּמְשָׁרְתִים…שָׁם עוֹמְדִים וּמְצִיצִים

בַּחוּץ כְּרוּבֵי־שֶׁמֶשׁ, וּמְחַכִּים:

עוֹד מְעַט וְקָם נֵס — וּבָאוֹר וּבַצְּוִיצִים

חִישׁ־קַל יִשְּׂאוּ נָוִי וְכָל־בּוֹ לַמֶּרְחַקִּים,

לַמֶּרְחַקִּים הַנָּאוִים, הַזַּכִּים…

II


גָּמַעְתִּי כּוֹס קָפֶה,

קָרָאתִי בַחֲטִיפָה עִתּוֹנִי…

הַבֹּקֶר עוֹד יָפֶה.

לֹא אֵדַע, אֵי־מִזֶּה בָא לִי יְגוֹנִי

כֹּה פִּתְאֹם הַיּוֹם,

וּמַדּוּעַ כֹּה עֻמַּם חַלּוֹנִי.


זֶה עַתָּה זַךְ נִשְׁקַף מֵרֹום

בֹּקֶר־הָאָבִיב בְּכָל שְׂשׂוֹן־זָהֳרוֹ,

בְּכָל יְקַר־טָהֳרוֹ,

אֶתְמְהָה, אֵי־מִזֶּה בָא לִי יְגוֹנִי

כֹּה פִּתְאֹם הַיּוֹם,

וּמַדּוּעַ כֹּה עֻמַּם חַלּוֹנִי…


*


עִתּוֹנִי מִלַּיְלָה לִי גִלָּה סוֹד כָּמוּס

וְנוֹרָא, בְּזִיו אוֹר־הַבֹּקֶר לֹא רָמוּז:

"עִם שַׁחַר הַבֹּקֶר אִישׁ יָמוּת,

אִישׁ חִיֵּב אֶת רֹאשׁוֹ בַּדִּין"…


בְּבֵית־הַכְּנֶסֶת שֶׁל הַקְּטַנִּים

מאת

שמעון גינצבורג


בְּבֵית־הַכְּנֶסֶת שֶׁל הַקְּטַנִּים,

שָׁם נְעָרִים רַעֲנַנִּים

עוֹמְדִים, מְסַלְסְלִים בִּגְרוֹנָם

וּמִתְפַּלְּלִים לְקוֹנָם,

אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.


טַלִּיּוֹת קְטַנּוֹת עַל כִּתְפֵיהֶם,

סִדּוּרֵי־תְפִלָּה בְּתוֹךְ יְדֵיהֶם;

וְנַעַר נַעַר, כְּמִנְהַג אַבָּא,

עוֹנֶה “אָמֵן”, “יְהֵא שְׁמֵיה רַבָּא”,

עוֹנֶה “שְׁמַע יִשְׂרָאֵל”.


הַס מִלְּהַזְכִּיר דְּבָרִים בְּטֵלִים!

עִם הַתְּפִלָּה הֵמָּה גְדֵלִים

כְּעִם רְבִיבִים — קְטַנֵּי־דְשָׁאִים…

וְכַמָּה טְהוֹרִים, צַחִים, נָאִים

יַלְדֵי בְנֵי־ יִשְׂרָאֵל!


עִם הִגָּלוֹת תּוֹרָה קְטַנָּה,

תֶּחֱרַד נַפְשָׁם שַׁאֲנַנָּה:

אַשְׁרֵי יְדֵי אִישׁ בָּהּ מַחֲזִיקוֹת!

הָבוּ נַאֲצִיל לָהּ נְשִׁיקוֹת,

לְחֶמְדַּת עַם־ יִשְׂרָאֵל!


וּבִשְׁתִיקָה בַּמִּקְצוֹעַ

יַלְדָּה, יַלְדָּה — כְּבַת־שׁוֹעַ

שׁוֹלְחָה מַבָּט שֶׁל חֲנִינָה

אֶל הַנְּעָרִים מִן הַפִּנָּה,

מַבָּט בַּת־ יִשְׂרָאֵל.


הַס! בַּתּוֹרָה קוֹרֵא נַעַר,

עִבְרִי חִוֵּר, בָּר כַּסַּהַר,

כַּחוּגָא מְסַלְסֵל הוּא סִלְסוּלִים,

וְאַחֲרָיו — זִמְזוּם רַב שֶׁל עוּלִים,

שֶׁל עֲדַת־ יִשְׂרָאֵל…

1914.


בְּמוֹתִי קִבְרוּנִי בַגַּיְא...

מאת

שמעון גינצבורג


בְּמוֹתִי קִבְרוּנִי בַגַּיְא…

לְמַרְגְלוֹת־יַעַר, בְּשִׁפּוּעַ־הַגִּבְעָה;

וּבָאָה כְנַף־רְנָנִים וְהִתְאַבְּלָה עָלַי,

וְיָשְׁבָה שָׁם כָּל יְמֵי אֵבֶל הַ“שִּׁבְעָה”.

אַחַר — לָהּ תָּעוּף לָעַד,

וְהִשְׁאִירָה אֶת קִבְרִי בִּיגוֹנוֹ עֲרִירִי…

וַאֲנִי דֹם אֲבָרְכָה, וּבְלֹא תְנוּפַת־יַד:

שָׁלוֹם הֲיֲי, הֲיִי שָׁלוֹם, בַּת־שִׁירִי! —

וְהָיָה יְגוֹנִי, יְגוֹן

הֲבָנַת־הַכֹּל, לִשְׂשׂוֹן־בָּצִיר חֲרִישִׁי,

כָּאֵזוֹב חֲרִישִׁי: וְנִגַּר שְׂשׂוֹן־

הַבָּצִיר וְחִטֵּא הַשְּׁדֵמוֹת לְמִשְׁעִי —

כִּשְׂרָף זַךְ, שֶׁעֵינוֹ כְעֵין

הַבְּדֹלַח, — וְקדְּשָׁן לְחַיֵּי־אַלְמָוֶת;

וְהִשְׂתָּרְעוּ לְפָנַי הַשְּׁדֵמוֹת הָהֵן

בִּיפִי־עַד לֹא־יִבֹּל שֶׁל יְרַקְרַק־עַצָּבֶת…

וּלְפָנַי הָעוֹלָם כְּמֵאָז

יְצַחֵק בְּאוֹרוֹת וּצְלָלִים עַל דְּשָׁאָיו;

יְעַטֵּר לְרֹאשׁוֹ יוֹם־יוֹם שֶׁמֶשׁ־פָּז —

וְהִזָּה לָעֶרֶב הַדָּם עֲלֵי קְלָעָיו…

לֹא נִרְאֶה לְעֵין אָדָם חַי,

בְּקִבְרִי אֲבָרֵךְ הָעוֹלָם בִּדְמָמָה;

וּמַרְאֵה הַיְרַקְרַק הַבָּהִיר לַגַּיְא

לֹא יִשְׂבַּע לָעַד חוֹר־עַיִן אוֹהֵב־אֲדָמָה…

נאות י’פרנסונוויל, אבגוסט 1914.


בַּת־הַתְּכֵלֶת

מאת

שמעון גינצבורג


הִיא אִתִּי גָדָלָה מֵרֵאשִׁית יַלְדוּתִי —

וַתְּהִי לִי בַת־גִּילִי, וַתְּהִי לִי כִרְעוּתִי.

עַל כַּף־עָב רְכוּבָה, וּקְוֻצּוֹת לָהּ זָהָב, —

רְאִיתִיהָ, וְלִבִּי כָאוֹר אוֹתָהּ אָהָב.

וָאֹהַב הִתְפַּרְקֵד בַּגַּן בַּעֲבוּרָהּ,

וְהָעֵף אֶת עֵינַי בְּרוֹם תְּכֵלֶת הֲדוּרָה,

וְאָבֹד, וְעָלֹה בִמְרוֹם־תְהוֹם אֵלֶיהָ

וְשַׂחֵק עַל כַּף־עָב בִּזְהַב־תַּלְתַּלֶיהָ…

וָאֶרְקֹם חֲלוֹמוֹת בִּתְכֵלֶת וְשָׁנִים,

וַתְּפַרְכֵּס בָּהֵמָּה כְּפַרְפָּר רַב־גְּוָנִים.

וְכִי רָמַז אוֹר־כּוֹכָב אֵלַי בִּבְדִידוּתִי —

וָאֵדַע, כִּי הִיא זֹאת נִשְׁקָפָה, רְעוּתִי;

וּבְצִפְצוּף־הַצִּפּוֹר הָעוֹלֶה בַלֵּילוֹת

מִגַּנִּי — שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹל בַּת־הַתְּכֵלֶת.

לֹא גוּף לָהּ כִּי אֶרְאֶה, לֹא דְמוּת־גּוּף כִּי אֵדָע —

אַךְ הָיְתָה בְנַפְשִׁי אַט כְּנָפָהּ חֲרֵדָה.

וָאֶגְדַּל, וַתִּגְדַּל; וְהִיא בַת־הַחֲלוֹמוֹת,

וַאֲנִי בֶן־הַשָּׁפֶל, וְדַרְכִּי — בֵין חוֹמוֹת.

וַתְּהִי אֱמֶת־חַיַּי — בַּשְּׁחָקִים בְּהִלָּם,

וְחַיַּי בַשָּׁפֶל לִי הָיוּ כְצִלָּם.

וְעֵין אִישׁ לֹא פָּקְדָה עֲדַיִן אֶת דְּבִירָי:

הֵם רָאוּ שִׁפְלוּתִי, וְלֹא יָדְעוּ שִׁיר־שִׁירָי.

1914.


בַּחֹרֶף

מאת

שמעון גינצבורג

I


לְאִטּוֹ אָתָא עֶרֶב־שְׁחוֹר,

וּצְלָלִים עָבִים נִטּוּ.

חֲרִישִׁי בֹכֶה דְבַר־מָה בִי,

דְבַר־מָה לֹא מָצָא בִטּוּי:


"עַל אֵם־הַדְּרָכִים, בְּדָרְשְׁךָ

אֱלֵי נְתִיב־אֲמִתְּךָ,

עַל מִשְׁעוֹל זָר עָמַדְתָּ —

וַתֵּט אֵלָיו לְאִטְּךָ"…


דֹּם אֵשֵׁב, אַקְשִׁיב: נַפְשִׁי זוֹ,

בַּצָּר, בִּרְתֵת תְּמַלֵּל:

וּלְתִקּוּן, כָּל עוֹד מוֹעֵד יֵשׁ —

תְּשַׁוַּע בִּי, תִּתְפַּלֵּל.


II


רָז לִי: עַל הַכּוֹכָב שָׁם

רְכוּבָה נַעֲרָה,

דְּמוּת־הַהוֹד הִיא — אַךְ כַּיָם

גָּדוֹל צַעֲרָהּ:


מֶרְחָק שֶׁל תַּ"ק שָׁנִים הִיא,

רַעְיָה נוּגָה,

רְחוֹקָה מֶנִּי; וַאֲנִי —

יְעוּד־אֵל בֶּן־זוּגָהּ!


וּבְמַחֲרֹזוֹת כּוֹכְבֵי־אוֹר

הִיא בָדָד מְשַׂחֲקָה,

עַד רוּחָהּ תִּקְצַר — וְלַעֲבוֹר

כָּל רַחֲבֵי־שַׁחֲקָהּ


הָעַיִשׁ תִּרְתֹּם, וְנִשְּׂאָה חִישׁ

בְּמִרְכֶּבֶת־הוֹדָהּ

בְּאַרְצוֹת־אֵל, לֹא דָרַךְ אִישׁ,

לְבַקֵּשׁ דּוֹדָהּ;


וְאוֹצְרוֹת אַהֲבַת־רְתֵת

בְּקֹר־עֲרָבָה

תְּפַזֵּר — וְלֹא יְצַנֵּן אֶת

הָאֵשׁ בִּלְבָבָהּ…


עַד אִם לְמַטָּה, הֵנָה, רַד

מַבַּט־עֵינָה —

וְנִשַּׁר דִּמְעָהּ דֹּם: קִיר־עַד

בֵּינִי וּבֵינָהּ!…


III


אֵיכָה אוּכַל עוֹד וְאַגִּיעַ

אֶל מְרוֹמָהּ?

וְאֶמְצָא עוֹד מְקוֹם יוֹפִיעַ

שָׁם אוֹר־יוֹמָהּ?


אַבְקַת־חַיִּים, אַבְקַת־נֹפֶת

יִשְּׁנָה לְבָבִי,

אָסְרָה כְנָפַי כְּבָר…וּכְתֹפֶת

לִי מִשְׁכָּבִי:


בְּעַד הַפַּרְגֹּד אֶשְׁמַע קוֹלָהּ

בְּעַד עֲרָפֶל —

וַאֲנִי בְצָרָה גְדוֹלָה

וּבַשָּׁפֶל…


אָנָה אֵלֵך וַאֲבַקְּשָׁהּ? —

בִּרְכַּי פָּקוּ,

נַפְשִׁי קְפוּאָה, לֹא־מִתְרַגְּשָׁה.

עוֹלָם לָקוּי…


IV


מְנַמְנֵם לִבִּי קוֹפֵא בַּעֲרֵמוֹת־

מַצְּבוֹת־שְׁלָגִים, —

כִּקְפוֹא עוֹלַם־חֹרֶף לְבֶן־הַשְּׁדֵמוֹת,

כְּבוּל־הַפְּלָגִים.


אַךְ בְּאוֹר־חַמָּה יֵשׁ וְצִפֹּר יְתוֹמָה

נֶעֱצָבֶת

תָּבוֹא, וְזִעְזְעָה בְשִׁירָתָהּ הוֹמָה

מַלְכוּת־מָוֶת…


כַּךְ נִזְדַּעְזַע לִבִּי בִי לְמַגַּע יוֹנָה,

אֲשֶׁר זָנַח:

זֶה מִכְתַּב כַּלָּה רְחוֹקָה, עִם יְגוֹנָהּ

לְרַגְלַי צָנַח…


V


הִנֵּה הִנָּךְ…בִּדְמוּת כְּחֻלַּת־עַיִן נַעֲרָה,

יוֹנַת־אֵלֶם! — הֵן יָדַעְתִּי חִנֵּךְ.

אִם יֵשׁ לַטָּהֳרָה דְמוּת, כְּמַרְאֵךְ מַרְאָהּ;

אַתְּ פְּנִינָה צְנוּעָה הִנֵּךְ.


מִי אַתְּ לִי וּמָה אַתְּ?

לֹא, אַתְּ לֹא יָרַדְתְּ אֵלַי מֵעַל כּוֹכָבִי!

אַךְ, יוֹנָה תַמָּה, קוֹל־הֲגִיתֵךְ בְּדָמִי לָאַט

רָזִים, יִזְכְּרֵם עוֹד לְבָבִי:


לֵילוֹת־אָבִיב הָיוּ, קַלִּים וַהֲדוּרִים,

וְיָצָא לֵב אֶל לֵב בִּתְפִלָּה

עֲדֵי, בְּלִי שְׁאוֹל, הִתְלַכְּדוּ — הוֹי, עֲסִיס־נְעוּרִים!

הוֹי לֵילוֹת־תְּכֵלֶת, תְּכֵלֶת־גִּילָה!…


VI


זֶה כְבָר נִפְרַדְתִּי מֵעִמָּךְ,

יַלְדַּת־תֹּם, זֶה כַמָּה!

מֵעֵבֶר־יָם אַתְּ, תּוֹךְ קַן־אִמָּךְ, —

וְנַפְשִׁי לֹא עוֹד תַּמָּה!


נַפְשִׁי דוֹאֲבָה לְפִגְעֵי

בֹּגֵד־זְמָן בַּחֲשָׁאִי,

וְאַט, אַט עוֹמֵם זִכְרוֹן רִגְעֵי

גִיל עֲרָאִי־פְּלָאִי…


VII


סִלְחִי לִי, אֲחוֹתִי כַלָּה,

יוֹנָה חֲרֵדָה:

נָחָה תַחַת כְּנָפֵךְ קַלָּה

נַפְשִׁי כְבֵדָה.


לֹא, לֹא שִׁקְּרָה לָךְ יְמִינִי

כִּי חִבְּקָתֵךְ:

הֵן הָיִיתִי נָח, כִּבְקִנִּי,

בְּאוֹר־נִשְׁמָתֵךְ…


וְאַת הֶאֱמַנְתְּ לִי שִׁיר־נְעוּרַיִךְ,

וְהִשְׁבַּעְתִּנִי

לְבַל אָסוּרָה מֵאַחֲרַיִךְ —

וַתַּאֲמִינִי!


סִלְחִי לִי, אֲחוֹתִי כַלָּה,

יוֹנָה חֲרֵדָה:

נָחָה תַחַת כְּנָפֵךְ קַלָּה

נַפְשִׁי כְבֵדָה…


VIII


הָס בַּבָּיִת. שֶׁלֶג בַּחֲלַל עוֹלָמִי,

קַר וְלָבָן…

הָהּ הַשֶּׁלֶג! הוּא מְצַנֵּן דָּמִי,

עוֹשֶׂה לִבִּי קַר כָּמוֹהוּ וְנָבוֹן.


עֲרוּגַת־וְרָדַי אֵי־שָׁם נוֹבְלָה בַּעֲוֹנִי

וְקוֹבְלָה: "יְקַר־חַיֶּיךָ עוֹד מְעַט וּתְשַׁכֵּל!,

דּוּמָם וּבְלִי־נוֹעַ אֵשֵׁב לְיַד חַלּוֹנִי,

וּבַשֶּׁלֶג דֹּם אֶסְתַּכֵּל.

1914.


דְּבַר נָבִיא

מאת

שמעון גינצבורג


עֵינַי — בָּעֲרָפֶל וְכֻלִּי — כְמוֹ בָאֵד,

כֹּה הִתְהַלַּכְתִּי אִתְּכֶם דּוּמָם וָאֲגַחֵךְ

כָּל הַיּוֹם, וּבְשׁוּבִי לְחַדְרִי בְלֵיל־סְתָו —

הִדְלַקְתִּי נֵר, וְלַהַב שְׁאֵרוֹ אָז יְלַחֵךְ:


וְלַהַב־כְּאֵב אָז יַעֲלֶה וְלִחֵךְ אֶת הַלֵּב,

וּכְמוֹ בִצְבָת מְשֻׁלְהֶבֶת נִתַּן לִבִּי תוֹכִי;

וּשְׁאֵלַת־מְרִי, כְּקַרְדֹּם מוּרָם עַל הַדְּבִיר,

הוֹלֶמֶת אוֹתִי: מִי וָמָה אָנֹכִי? —


וָאֶעֱלֶה לַמִּשְׁכָּב, וְאִתִּי עָלָה — עָשׁ,

וְשָׁכַבְתִּי בְחֶשְׁכַת לֵיל־הַסְּתָו וְעֵינַי פְקוּחוֹת

וְאָזְנִי — לַתּוֹלַעַת: חַיַּי — חֲלוֹם לֹא־בָא

שֶׁל אשֶׁר שָׁלֵם, מְחַכֶּה לִי עַל מֵי־מְנוּחוֹת


בְּסִירַת־צְחוֹר, בִּדְמוּת שֶׁל יַלְדַּת־גִּיל…

בִּשְׁחוֹר־הַלֵּיל קוֹל סוּפה אָז לְאָזְנַי נִשָּׂא

וִילֵיל מֵאַרְצוֹת־הַמַּטְבֵּחַ, עָבַר שָׁם

מַלְאַךְ־מָוֶת אָדֹם אַלְפֵי מִיל בְּטִיסָה…


וּמִמֶּרְחַק־עָבָר פֶּלְאִי בָאָה דְמוּת

עֲטוּפָה שְׁחוֹרִים — יִרְמְיָה הַנָּבִיא,

וַתְּהִי כִתְמוּנַת־אֵשׁ בְּמִסְגֶּרֶת עָבֵי־לֵיל;

וָאֶשְׁמַע דְּבָרוֹ בְחֶשְׁכַת לַיְלָה זֶה הַסְּתָוִי:


"הִנֵּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי אֲנִי הוֹרֵס, וְאֵת

אֲשֶׁר נָטַעְתִּי — וְאַתָּה תְבַקֵּשׁ לְךָ גְדוֹלוֹת?"…

וָאוֹרִיד רֹאשׁ, מְבֻיָּשׁ…וְסַעַר קָם בִּילֵל

וַיִּשָּׂאֵנִי, כְּשֵׂאת דַּק־אָבָק, עִם הַקּוֹלוֹת…

ניו־יורק, סתיו 1914


נדָּחָה

מאת

שמעון גינצבורג


I


חָמַקְתָּ מֶנִּי — וְלָמָּה לִי נִרְאֵיתָ?

וְלָמָּה בְחִיר־לְבָבִי לְךָ קָרָאתִי בוֹ־בָרֶגַע?

הָיִיתִי יַלְדָּה, קָט וּמְלֵא־אוֹר לִבָּהּ־בֵּיתָהּ —

עַד אוֹר־פָּנֶיךָ בּוֹ רִאשׁוֹנָה נָגַע…


רִאשׁוֹנָה אָז פָּגַעְתִּי בְךָ — וּכְבָר יָדַעְתִּי:

לִתְעוּפַת עֵינְךָ־אוֹר מִלִּבִּי נָשְׁרוּ שִׁבְעַת הַחוֹתָמוֹת,

וּבְיָדְךָ פָּרוּז הוּא; כִּי לְךָ נִתַּתִּי,

אֲדוֹנִים קָשֶׁה, וְאֵין לִי עוֹד מִלְּבַדְךָ עַל אֲדָמוֹת…


וְכָל הַדֶּרֶךְ אֶל בֵּית־אִמִּי, כָּל הַדֶּרֶךְ שִׁירַת־גִּילִי אָרְכָה,

כִּי דְמוּתְךָ בְּמַחֲבוֹא־לִבִּי — כִּדְמוּת מַלְכִּי בַמִּסְגָּרֶת;

כִּי שִׁכְּרַנִּי תוֹר־הַזָּמִיר, כִּי רֵיחָנִית שִׁטָּה פָרְחָה

וְטָבְעָה בְשֶׁלֶג־צִיצִים, בְּקֶצֶף תְּנוּבָה וַעֲתָרֶת.


II


בְּתוֹר־הַזָּמִיר, בְּעֵת רֵיחָנִית שִׁטָּה פָרְחָה —

בְּשֶׁלְּךָ דִמְעָתִי בָאָה, דוֹד־לְבָבִי:

כִּבְחַג־שָׁבוּעוֹת חַמָּה גְדוֹלָה, טוֹבָה זָרְחָה;

בִּפְרָחִים לְבָנִים, רֵיחוֹ נָתַן נָוִי;


מְקֻשָּׁט חִכָּה לְךָ בְּכָל תֹּם חֲלוֹמוֹתָיו,

בִּכּוּרֵי־פְרִיחוֹת וְרֹךְ־אֲבִיבִים לְךָ לְהָבִיא;

כָּל־מְאוֹרוֹת־לִבִּי לְךָ הִדְלַקְתִּי, כָּל־שִׁמְשׁוֹתָיו —

אַךְ אַתָּה, מַלְכִּי, לֹא פָקַדְתָּ אֶת נָוִי…


כָּל נִיב בִּי, כְּמוֹ נִים־כִּנּוֹר, אַחַד־אֶחָד נִתָּק,

וְכָל נִיד לְחַבֵּק יָדְךָ אַחַד־אֶחָד גָּוָע.

וְכִי נִתְּקוּ נִימַי, לֹא יָדַעְתָּ: לֹא שָׁלַחְתִּי לְךָ כָּל פִּתָּק,

אַךְ בְּלִבִּי קֹר הִרְגַּשְׁתִּי, כְּמוֹ נֵר אַחֲרֵי נֵר בִּי כָבָה…


III


בְּתוֹר־הַזָּמִיר, בְּעֵת הַשִּׁטָּה פָרְחָה —

בָּכִיתִי עַל כִּי לֹא צָחַקְתִּי, בְּחִיר־לְבָבִי;

וְעִם בּוֹא סְתָו וְעֶרְיָה — אֶת הַקָּרְחָה

בָּכִיתִי לַיְלָה־לַיְלָה עַל מִשְׁכָּבִי.


רְאִיתִיךָ פַּעַם בְּפַעַם. מִקָּרוֹב רְאִיתִיךָ,

וְאַתָּה כְמוֹ רְאִיתַנִּי — וְלֹא רָאִיתָ…

אֲזַי כָּל־כָּךְ שְׂנֵאתִיךָ, שְׁאוֹל שְׂנֵאתִיךָ:

בַּלֵּילוֹת אַתָּה לֹא בָכִיתָ!


מִקָּרוֹב רְאִיתִיךָ —

אַךְ עֵינְךָ אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה הָיְתָה רְחוֹקָה,

וָהִיא — קִיר־חוֹמָה רָם וְתָלוּל…וְכִי, לְהַעְפִּיל וְלַעֲלוֹת, תְּפַשְׂתִּיךָ —

נָפַלְתִּי מִמְּרוֹם־קִיר בִּצְעָקָה אִלְּמָה, אַךְ שָׁמַיִם בּוֹקְעָה.


IV


וְיֵשׁ אֲשֶׁר רְאִיתִיךָ חִוֵּר, רַב־עֱנוּת וְעָגוּם

(מַבָּטִי אִלֵּם שָׁאַל: מַה־לְּךָ, חַיֵּי־לְבָבִי?), —

וְעַל כִּי בְּמַשֶּׁהוּ עוֹלָמְךָ, הֵיכַל־קֹדֶשׁ, פָּגוּם

אָז שַׁבְתִּי וּבָכִיתִי, פּוֹתָה, עַל מִשְׁכָּבִי…


וַאֲנִי חַלָּשָׁה, וְרַק מַבָּטִי רוֹדֵף אֶת מַבָּטְךָ,

כִּי כָלְתָה לְטִפַּת־רַחֲמִים נַפְשִׁי הַנַּהֲלָאָה;

אַךְ כֹּה יְבֵשָׁה עֵינְךָ! וְדִמְעָה בְנַפְשִׁי חוֹלָה קָדְחָה,

וּכְנָחָשׁ־שָׂרָף מִמְּאוּרָתָהּ לֹא יָצָאָה…


V


אַךְ הָעֶרֶב, בְּתוֹךְ הַקָּהָל, לְיַד רַעְיָתְךָ, אוֹתְךָ

רָאִיתִי, וְהִנֵּה עֵינְךָ קָרָה־רֵיקָה כָּלָה:

וָאֵדַע פִּתְאֹם, כִּי אָבַדְתָּ לִי בְחַיֶּיךָ כְּמוֹ בְּמוֹתְךָ, —

וְנַפְשִׁי שָׁבָה לִמְנוּחָתָהּ, מְנוּחַת חֶלְקָה מְקֻלָּלָה.


וְּחוּצָה כִי יָצָאתִי — כּוֹכְבֵי־חֹרֶף נוֹצְצוּ מַה־קְּרִירִים,

וּכְמוֹ אַגָּדָה רְחוֹקָה נִדְמְתָה הַחַמָּה;

וְאָנֹכִי מַתִּי, וְנִקְבַּעְתִּי בְּתוֹךְ כּוֹכָבִים קָרִים־בְּהִירִים,

וְזֶה כְבָר, לִפְנֵי רִבּוֹאוֹת־שָׁנִים, שִׁירַת אשֶׁר חַם נָדַמָּה.

נובמבר, 1914.


בְּמַבּוּל־הַדָּם

מאת

שמעון גינצבורג


I. אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיעַ…


א

הֲשָׁבוּ יְמֵי נֹחַ? יוֹם חשֶׁךְ וּזְוָעָה,

כַּמְּלוּנָה הָעוֹלָם מִתְנוֹדֵד…

נִסְתַּלְּקוּ שְׁמֵי־תְכֵלֶת — וַאֲפֵלָה נוֹרָאָה

בַּנֶּפֶשׁ: אֵין אֵל, וּבִמְלוֹא תֵבֵל נָאָה

קוֹצֶרֶת קְצִיר־דָּם חֶרֶב־שׁוֹדֵד,


וְהָיָה לְיָם דָּמִים…וּפָרַץ אוֹקְיָנוֹס

חָק־עוֹלָם, וְשָׁטַף יַבֶּשֶׁת;

שָׁם עוֹפְפוּ, עוֹפְפוּ יוֹנִים לְבָנוֹת —

וְטָבְעוּ בְּמַבּוּל־הַדָּם בְּאֵין מָנוֹס,

וְלֹא נִרְאֲתָה בֶעָנָן הַקֶּשֶׁת…


ב

עַל פְּנֵי הָאוֹקְיָנוֹס, תְּהוֹם תֹּהוּ־וָבֹהוּ,

צָף כִּדְמוּת רֹאשׁ, בְּהוֹד נוֹרָא…

הֲתַנִּין הוּא מְפַלֵּס לוֹ דֶרֶךְ? הֲלוֹ הוּא?

אִם אֵל הוּא, לֹא נִרְאָה בָאָרֶץ כָּמֹהוּ, —

לָעוֹלָם חֲדָשָׁה הִיא בְשׂוֹרָה?


תְּהוֹם תַּחְתָּיו נֶאֱנָקָה, כַּיּוֹלְדָה בַצִּירִים;

לְפָנָיו רָץ נָתִיב, כבָּזָק…

מִשְׁבָּרִים מִתְגָעֲשִׁים, צֹוְחִים אַדִּירִים —

וּכְמַרְאֵה־יָד תַּךְ עֲלֵי רַעֲמוֹת־כְּפִירִים,

אַף יַרְעִים קוֹל אַדִּיר וְחָזָק:


ג

"הִנֵּהוּ! מֵחָדָשׁ בָּא אֵל, אֲבִי־עַד!

אֲשֶׁר הֶאֱמִין בַּדּוֹרוֹת

וַיְבָרְכֵם עִם חֲשֵׁכָה, כִּי שֶׁמֶשׁ־יָהּ רַד:

צְאוּ, בָנַי, וּמִשְׁכוּ בָאֹפֶל אַט־אַט

מִלִּבְּכֶם הַמְּאוֹרוֹת…


"וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ, כִּי לֹא אָרְכוּ הַיָּמִים

וְהֵמָּה מִלֵּב מָשְׁכוּ שְׂטָנִים,

וַיְמַלְּאוּ הָאָרֶץ חֲמָסִים וְדָמִים

חוֹתְרֵי אָשְׁיוֹת־עַד, יְסוֹד מוּסַד־עוֹלָמִים, —

וַיּוֹפַע בַּדָּם, נוֹרָא־הוֹד, כְּמִלְּפָנִים!"


II. תְּפִלָּה


אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל! חוּסָה־נָא עַל עַמְּךָ,

זֶה עֵץ מַטָּעֲךָ,

מֵאָז מַשָּׂאוֹ אַתָּה וְהוּא מַשָּׂאֲךָ!

כִּי שְׁנוֹת אֲלָפִים נָשָׂא אֶת זַעַמְךָ

אֶל קַצְוֵי־יָם רְחוֹקִים, וְנָעֲרוֹ לֹא יָכֹל.

וַיְהִי כָל תַּנִּין אַכְזָר וְכָל רֹאשׁ־פְּתָנִים רָכוּב

עֲלֵי אִילָנְךָ שָׂרוּף, אֶל כָּל מָקוֹם סָחוּב —

וְכָל שָׂטָן, עִם כָּל שֵׁד, עַל גַּבּוֹ יָצְאוּ בְמָחוֹל…

וַתִּמְעַט זֹאת בְּעֵינֶיךָ — וְעוֹד מִזֶּה דַלֹּנוּ:

וּלְקוֹלוֹת מְחוֹל־הַשֵּׁדִים, בְּשָׁעָה זוֹ יָרֹנּוּ,

אַף אָנוּ חֲלוֹם שְׁלוֹם־עַד, דְּבַר נְבִיאֲךָ, שָׁכַחְנוּ!

בִּמְצוּקוֹת־שְׁאוֹל, כַּיוֹם

שָׁכַחְנוּ אַף אֶת שִׁיבָתֵנוּ לַחֲלוֹם —

וּבְלִי חֲלוֹמֵנוּ גֵאֶה מִי וָמָה אֲנַחְנוּ?


רְאֵה, הָעוֹלָם מִנִּי רָע כְּבָר עָיֵף,

מִתְבּוֹסֵס הוּא בְדָמוֹ; וְהָעֲרָפֶל זָעֵף —

כִּזְעֹף בָּאֵד, בְּסוֹף־לַיְלָה סְתָוִי, עֵץ וָשִׂיחַ —

לִפְנֵי עֲלוֹת הַשַּׁחַר שֶׁל יְמוֹת־מָשִׁיחַ;

וּגְדֹלָה כֹּה הַשָּׁעָה — וְאָנוּ כֹה קָטֹנוּ!

יָרַדְנוּ מִנְּכָסֵינוּ, וְאַף מֵחֲלוֹמוֹתֵינוּ…כֹּה דַלֹּנוּ!

וְלֹא נִרְאוּ עִקְבוֹת מְשִׁיחֵנוּ, שַׂר־הַשָּׁלוֹם —

וְאֵיךְ יוּכַל יַצְמַח מְשִׁיחוֹ דוֹר לֹא־חָלָם? —


אַךְ אִם זֹאת לֹא אָבִינָה,

בְּעַמְּךָ, אֱלֹהֵי־יִשְׂרָאֵל, אַאֲמִינָה:

כַּחֲלוֹף לְפֶתַע כּוֹכַב־שֵׁבֶט לָאֲדָמָה,

מִיַּעֲקֹב כּוֹכַב־פִּתְאֹם יִדְרֹךְ עוֹד — וּפָתַר

הַחִידָה לְכָל בָּשָׂר:

לָמָּה דוֹרֵי־דוֹרוֹת מֵתוּ? חָיוּ לָמָּה?…


III. וְיָצָא חֹטֶר…


וְיָצָא חֹטֶר רַךְ מִגֶּזַע יִשַּׁי עַתִּיק —

וְנִמְשַׁךְ אֶל הַשֶּׁמֶשׁ וְאַרְצָה שֶׁמֶשׁ יַעְתִּיק

וְהֶעֱלָה אֶת הָאָרֶץ מְעַט־מְעַט שָׁמַיְמָה.


וְעָיְפוּ עַם וְעַם מֵרָע וְשֶׁפֶךְ־דָּמִים.

וְעַל קִבְרוֹת חַלְלֵי־גוֹג־וּמָגוֹג יִפְרְחוּ רִבּוֹאוֹת פְּרָחִים מְאָדָּמִים.

וְהִשְׁתַּחֲווּ עַם וְעַם לָהֶם בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה — וְעָלוּ יְרוּשָׁלַיְמָה

לְהִשְׁתַּחֲווֹת לַאֲדֹנָי, אֵל חַי וּמְצַוֶּה חֲיוֹת…

וְכָל הָאָרֶץ — כְּאֵשֶׁת־נְעוּרִים רַכָּה וַעֲדִינָה,

שֶׁבְּחֶטְאָהּ כּוֹס־פֻּרְעָנוּת שָׁתְתָה אַף מָצְתָה הַכּוֹס

וְעַתָּה כֻּלָּהּ זַכָּה הִנָּהּ —

לִפְנֵי בֵית מִקְדַּשׁ אִישָׁהּ תַּעֲמֹד, אַט־אַט מִתְדַּפֶּקֶת

וְכֻּלָּהּ רְתֵת: הֲיַכִּירֶנָהּ עוֹד לְטוֹבָה? וְכֻלָּהּ רְתֵת־צִפִּיָּה…


אֲזַי בְּמַפְתֵּחַ־זָהָב, הוּבָא בְיַד אֵלִיָּה,

שֶׁכֻּלּוֹ אוֹר כְּאוֹר הַחַמָּה הַמַּבְהֶקֶת,

מָשִׁיחַ, כֹּהֵן גָּדוֹל לְאֵל עֶלְיוֹן, יִפְתַּח בֵּית־הַקֹּדֶשׁ —

וְנִגְלָה לָהּ לָאָרֶץ כְּמַרְאֵה סַהַר בְּסֵתֶר־עָבִים בְּסוֹפֵי־חֹדֶשׁ,

לֵאמֹר: כֹּה חַיַּיִךְ הָיוּ…


אַחַר — וְנִקְרָע מָסָךְ לְאַט־לְאַט וְרָאוּ

כָּל בָּאֵי־תֵבֵל אָז בִּפְרֹץ אוֹר חָדָשׁ, בָּהִיר,

אוֹר שֶׁבַע שְׁמָשׁוֹת, אֱלֵי עוֹלָם, עַתִּיק־צָעִיר — —

וּלְרַעְיָה תַמָּה אֵל בְּאַהֲבַת־עוֹלָם פָּנָיו יָאִיר.


וְיָדְעוּ אָז הַכֹּל, כִּי לֹא לְחִנָּם נְבִיאֵי־עֶלְיוֹן חָיוּ,

מְצַוֵּי דְבָרָם לְעָתִיד, דְּבַר שַׁלִּיטִים —

וְלֹא לְחִנָּם הָיוּ בְחֶשְׁכַת־עַד קְבַרְנִיטִים.

דצמבר, 1914.


עַל הַשֶּׁלֶג צְלָלִים...

מאת

שמעון גינצבורג


עַל הַשֶּׁלֶג צְלָלִים, עַל הַשֶּׁלֶג אוֹרוֹת.

אוֹרוֹת טוֹבוֹת! מְנַחֵם גִּילָן

לִבְנֶה קְפוּא־הַחֹרֶף, שְֹבוּי רִשְׁתּוֹתָיו.

בְּדִמְעוֹת־אוֹרָה בוֹכֶה אִלָּן.


דְּמָעוֹת לוֹ — נְטִיפוֹת־אוֹר; וְטוֹב לוֹ, טוֹב לוֹ:

קְלִפָּה הִתְפּוֹצָצָה,

נִתְּקוּ כְבָלִים כְּפוּיִם עַל לְבָבוֹ צָעִיר —

וּתְפִלָּתוֹ אֵל־הַתְּכֵלֶת, תְּכֵלֶת־אָבִיב, רָצָה.


עַל הַשֶּׁלֶג צְלָלִים, עַל הַשֶּׁלֶג אוֹרוֹת.

אוֹרוֹת צוֹחֲקוֹת! מְרַחֲמוֹת בְּהִלָּן

לִבְנֶה תָּפוּשׂ בְּכַבְלֵי־חֹרֶף, קְפוּא־הֶעָבָר…

תּוֹךְ מַרְגָּלִיוֹת שֶׁל אוֹר מַשְׁחִירוֹת בּוֹכֶה אִלָּן.


עַל שֶׁכָּל הַחֹרֶף שִׁרְיָה בְּעַד שְׁמֵי־תְכֵלֶת

וּבְעַד אוֹר חָצָצָה:

בּוֹכֶה עַל שֶׁבְּלִי יִסּוּרִים אֵין הַאשֶׁר נִתָּן,

עַל שֶׁאַחֲרֵי קִפְאוֹן־מָוֶת שׁוּב אוֹר־חַיָּיו מָצָא…

1915.


בְּלֵיל־נִיסָן

מאת

שמעון גינצבורג


אָנֹכִי הוֹלֵךְ, בָּדָד הוֹלֵךְ,

בְּעוֹלַם־לַיְלָה זֶה נְפִיל־אוֹרֵחַ.

דְּמוּת אָדָם בַיָּרֵחַ, הוּא הַמּוֹלֵךְ,

בְּשִׁלְגֵי־עָבִים רוֹחֵץ כֶּתֶר־קְסָמָיו

בְּקָרַת לֵיל־הַתְּכֵלֶת, אַף זוֹרֵחַ

עַל חִוְרַת פָּנָיו וְעַל כָּל כְּתָמָיו,

פְּגָמָיו…


וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ, בְּאֵין מַטָּרָה הוֹלֵךְ.

אוֹר הַיָּרֵחַ

דֹּם נוֹפֵל, דֹּם זוֹרֵחַ

עַל חִוְרַת־פָּנַי וְעַל כָּל כְּתָמַי,

פְּגָמַי…


אָנֹכִי הוֹלֵךְ, עַמּוּד שֶׁל זִכְרוֹנוֹת,

מַחֲרֹזֶת יָמִים־תְּפִלּוֹת וְלֵילֵי־שְׁחוֹר — עֲוֹנוֹת,

חוּט חַי שֶׁל תְּפִלּוֹת וַעֲוֹנוֹת.

לְבָבִי — קַן אֱמוּנָה טְהוֹרָה

וּמְאוּרַת־כָּחַשׁ:

אָנֹכִי — קְצָתִי יֶלֶד, קְצָתִי נָחָשׁ.

אָנֹכִי הוֹלֵךְ, וְנַפְשִׁי — כּוֹס שֶׁל דִּמְעוֹת־אוֹרָה.

וְנַפְשִׁי — טוֹבְלִים בָּהּ שׁוֹשַׁנִּים

בַּטָּל תּוֹךְ גְּבִיעֵי־זָהָב קְטַנִּים.

אָנֹכִי הוֹלֵךְ, וְנַפְשִׁי — בְּאֵר עֲמֻקָּה, שְׁחוֹרָה,

בָּהּ דִּמְעַת־שְׁאָגָה, מִבְּאֵר־שַׁחַת

שְׁאוּבָה, בְּלִי־חֲדֹל רוֹתַחַת…


הַלַּיְלָה שׁוֹקֵט, וְעוֹלַם־לַיְלָה שׁוֹקֵט

עַל תְּכֶלְתּוֹ וְעַל קָרָתוֹ.

בְּנַפְשִׁי נָגְעָה רַכָּה אֲפֵלָתוֹ,

וּכְאֵבָהּ נָדַם בָּהּ, הָאָנוּשׁ וְהַיּוֹקֵד…


הַס! נוֹפֵל מִן הַשֶּׁכֶם מַשָּׂא הַיִּסּוּרִים וְהָעֲוֹנוֹת.

לְרַגְלַי צְלָלִים דַּקִּים נוֹפְלִים —כַּחֲבָלִים מֵעָלֶיהָ

הַנֶּפֶשׁ פָּרְקָה — נוֹפְלִים, צוֹנְחִים לְרַגְלֶיהָ…

וְאֶרֶג זַךְ וְקַל שֶׁל קְסָמִים וְדִמְיוֹנוֹת,

וּטְוִי־חֲלוֹמוֹת רַךְ וּמְעוֹדֵד,

אֶת הַלֵּבָב מְצוֹדֵד,

אֶת נַפְשִׁי יִשָּׂא הָלְאָה־הָלְאָה,

מַעְלָה־מַעְלָה…


אָנֹכִי הוֹלֵךְ, מִגּוֹרָלִי אַט בּוֹרֵחַ,

בְּעוֹלַם־לַיְלָה זֶה נְפִיל־אוֹרֵחַ,

עַל כָּרְחִי כִּי לְכַאן הוּרַדְתִּי…

כֹּה אֵלְכָה אָשׁוּב לִי אֶל בֵּיתִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי:

אֶל שִׁלְגֵי־עָבִים…

מַלְבִּינִים הֵם וְנִצָּבִים,

כְּהַלְבִּין בְּלֵיל־הַקַּיִץ, בְּאוֹר־יָרֵחַ,

לְעֵין נוֹסֵעַ עָיֵף, בָּתֵּי־כְפָר גַּמָּדִים

נִרְדָּמִים כְּלִילֵי־זֹךְ, מְסֻיָּדִים…


שָׁלוֹם לָכֶם! אֲלֵיכֶם, עָבֵי־שֵׁשׁ, בְּנֶפֶשׁ שְׂמֵחָה

הַבַּיְתָה אֲנִי הוֹלֵךְ…

וּדְמוּת הָאָדָם בַּיָּרֵחַ, הוּא הַמּוֹלֵך;,

עוֹד כֶּתֶר־קְסָמָיו רוֹחֵץ אַט, כְּעַל הַבְּרֵכָה,

בְּשִׁלְגֵי־עָבִים…

מרץ, 1915.


דְּשׁוֹ

מאת

שמעון גינצבורג


דְּשׁוֹ הוּא הַכּוּשִׁי. עַל מַטְאֲטוֹ נָטוּי,

כְּזֹהַר־הַמַּעֲרָב פָּנָיו מֹרָטוּ,

כְּצֶמֶר־הָאַיִל תַּלְתַּלָּיו, וְהוּא

עָמַד מִטַּאטֵא בִשְׁעַת־שְׁקִיעָה זוּ.


עֵינָיו — לַמֶּרְחָק, וּפָנָיו עֲגוּמִים.

מְלוֹא בֵית־הָאֹכֶל — צֵל, עֶצֶב דִּמְדּוּמִים:

צוֹפִים בַּחַלּוֹן, חֲרִישִׁיִים, הֵם,

תּוֹהִים, כִּילָדִים בְּיַעַר: אֵי אֵם?


דֹּם אֵשֵׁב, אַבִּיט בּוֹ:כּוּשִׁי, הָהּ כּוּשִׁי!

חֲלוֹמְךָ — חֲלוֹמִי, יֵאוּשְׁךָ — יֵאוּשִׁי.

הַגֶּד־נָא, דְשׁוֹ: מִי אַתָּה — וָמָה?

אֵי מִזֶּה הִנְּךָ? וּלְאָן אַתָּה בָא?


שֶׁמָּא תִּתְגַּעְגַּע עַל נוֹף כּוּשׁ הָרְחוֹקָה,

אֶרֶץ בָּהּ חַמָּה לְעוֹלָם אֵין שׁוֹקְעָה?

גּוּפְךָ, שְׁחוֹר־שַׁיִשׁ, לָהּ יַעֲרֹג דֹּם —

כַּחֲרֹג נַפְשִׁי אֶל נוֹפִי כַיּוֹם?


שֶׁמָּא גַעְגּוּעִים, כִּצְבָת, תָּקְפוּ אוֹתְךָ

עַל כְּפָר בַּדָּרוֹם, — שָׁם אִמְךָ, אֲחוֹתְךָ?

אוֹ בִּשְׁעַת־עֶצֶב תְּבַכֶּה מוֹת אָח

עַל מִזְבַּח־לִינְטְשׁ? הוֹי דְשׁוֹ, אָחִי הַדָּךְ!…


הֵן הִכַּרְתִּיךָ זֹאת פַּעַם רִאשׁוֹנָה —

וְנַפְשִׁי מִנַּפְשְׁךָ רְחוֹקָה וְשׁוֹנָה;

אַךְ בֵּין־הַשְּׁמָשׁוֹת, בִּשְׁעַת־תְּהִיָה זֹאת,

נִפְגְּשׁוּ עֵינֵינוּ — וְנִפְקָחוּ לִרְאוֹת:


אַחִים אֲנַחְנוּ, בְּחוּט נֶעְלָם קְשׁוּרִים:

אָב אֶחָד לָנוּ, וְאוֹתָם יִסּוּרִים;

וְאֶחָד הַגּוֹרָל לְבַקֵּשׁ וּתְעוֹת

עַד מְצֹא אִישׁ אָחִיו — בַּשַָּׁעָה הַזֹּאת.

נובמבר, 1915.


אַלְלַי, אָחִי...

מאת

שמעון גינצבורג


אַלְלַי, אָחִי, כִּי לְבֵנִים כֻּלָּנוּ

בְּיַד אֶחָד בַּנָּאִי,

הָעֹשֶׂה לוֹ מִשְׂחָק בְּטִיט: דַּם נַפְשֵׁנוּ —

וְהַבִּנְיָן עֲרָאִי.


כֹּה נַחֲלֹם אִישׁ־אִישׁ אֶת חֲלוֹמוֹ הַיָּפֶה —

וְלֹא שָׁלֵם, לֹא שָׁלֵם!

וּבְעוֹד הַכֹּתֶרֶת לַהֵיכָל נְשַׁכְלֵל —

הַהֵיכַל יֵעָלֵם…


וְקִנֵּאתִי בְּלִבְנַת־הַחֵמָר, הַשְּׁקוּעָה

בִּמְנוּחָה בַחוֹמָה,

וּבְאִזְמֵל־הַצַּעַר, מְסוֹס־לֵב, הִיא לֹא תַרְגִּישׁ —

כְּאֵב נֶפֶשׁ־הָאָדָם הַהוֹמָה…

נובמבר, 1915.


אַתְּ

מאת

שמעון גינצבורג


אַתְּ יָפְיִי.

אַתְּ — תְּמוּנָה רַבַּת־זֹהַר, קְדֻשָּׁה, שֶׁצִיַּרְתִּי

בְּיוֹם רְאוֹתִי אוֹר, בָּרֶגַע בּוֹ נוֹצַרְתִּי.

לִזְמָן מֵאִתִּי תְּמוּנַת־קָדְשִׁי חַיִּים שָׁלֲלוּ,

וְהִנֵּה, כְּלִסְטִים בַּעֲלֵי־תְּשׁוּבָה,

הֵשִׁיבוּ אוֹתָךְ לִי, אֲהוּבָה —

וִירִיעַת־עֶדְנִי בְּתוֹךְ עֵינַיִךְ שׁוּב לְפָנַי גָלֲלוּ…


וּפְגָמִי אַתְּ.

אֲנִי לֹא כְּרוּב כְּלִיל־יֹפִי; נְפִיל אֲנִי מִלֵּדָה.

כֹּה עָרְפִּי קָשֶׁה, וְנַפְשִׁי כֹּה רוֹעֵדָה.

רַב זָהָב טָהוֹר בְּלִבִּי, וְרַב בּוֹ גַם הַבְּדִיל,

וְהַגִּיל מִשְׁתַּפֵּךְ שָׁם בְּקִינָה…

וּבוֹ, כְּשֶׁמֶשׁ־בָּצִיר בְּלֵב־הַבְּרֵכָה, אַתְּ, עֲדִינָה

וְנוּגָה, לִי נִשְׁקַפְתְּ! כָּמוֹנִי — כְּרוּב־נְפִיל.


תִּקְוָתִי אַתְּ.

מָאַסְתִּי כֹה בַּחַיִּים, חַיֵּי־מְתִים נֶאֱלָחִים;

וְלִבִּי בָחַן כְּבָר וַיֵּדַע כָּל הַדְּרָכִים.

אַךְ עוֹד שְׁבִיל־אַהֲבָה לִי לֹא נִגְלָה — יָחִיד שְׁבִיל.

זֶה נָתִיב בִּמְרוֹם־תְּכֵלֶת, תֵּדָעֶנּוּ יוֹנָה

וְאֶל גַּנֵּי־עֵדֶן לֹא־נֶחְקָרִים יָבִיא לָאַחֲרוֹנָה.

כַּנֶּשֶׁר אָטוּשׂ בִּשְׁבִיל־רוֹם אַחֲרַיִךְ, יוֹנַת־גִּיל!


וְאַתְּ יֵאוּשִׁי.

קָרָאתִי כְבָר בְּעֵינַיִךְ אֶת גְּזַר־דִּינִי.

בַּעֲבוֹתוֹת אַהֲבָה גְדוֹלָה, פְגוּמָה אֲסַרְתִּנִי.

לִמֻּדַּת־אֶרֶץ אַתְּ, וְלֹא עוּף נַגְבִּיהַּ. אַתְּ יֵאוּשִׁי!

אַךְ כֹּה יָקַרְתְּ לִי. וְלוּ בְּצִפָּרְנַיִךְ קְטַנּוֹת

קָרַעַתְּ לִבִּי — אָשְׁרִי רַב מִתַּנּוֹת…

הֵא לִבִּי, נַעֲרָה, הֵא! אַךְ בּוֹאִי. חוּשִׁי, טוּשִׁי!

נובמבר, 1915.


בָּבוּאָה

מאת

שמעון גינצבורג


בָּבוּאָה יֵשׁ, קְבוּעָה בְנִשְׁמַת־נִשְׁמָתִי:

בָּבוּאָתֵךְ.

מִדֵּי תָּבוֹאִי, הִיא תִנְהַר אַף תִּצְהַל

לִקְרָאתֵךְ.

מִדֵּי תְאַחֲרִי, דּוּמָם הִיא תוֹחִיל

בְּהִלָּהּ;

מִדֵּי תִתְרַחֲקִי, תֵּצֵא אַחֲרַיִךְ

בִּתְפִלָּה.


וְהִיא טְהוֹרָה, בָרָה — כְּבָבוּאָה שֶׁל חַמָּה

חַכְלִילִית;

טְהוֹרָה מִכֶּתֶם, מִצֵּל שֶׁל מַחֲשָׁבָה

אֱוִילִית.

בְּדֹלַח — מִסְגֶּרֶת לָהּ, וְהִיא כְמוֹ מַרְאָה

מַבְהִיקָה;

שָׂטָן לֹא יִשְׁלֹוט בָּהּ, וְכָל יַד בָּהּ שְׁלוּחָה —

אַרְחִיקָהּ.


אַחַת רַק אִירָא: יַד קְטַנָּה, עֲנֻגָּה

וְלֹא־זְהִירָה —

פֶּן בְּשָׁעָה רָעָה הִיא תִפְגֹּם בִּדְמוּתֵךְ

הַמְּאִירָה.

יָד זֹאת לֹא אַחַת וּשְׁתַּיִם נָשַׁקְתִּי:

הָהּ יָדֵךְ!..

וְכִי לֹא תִזָּהֲרִי, בִּתִּי, אָן אָבוֹא

בִּלְעָדֵךְ?

דצמבר, 1915.


הַנַּעֲרָה הַזֹּאת

מאת

שמעון גינצבורג


הַנַּעֲרָה הַזֹּאת, עִם הַצְּחוֹק הַמְּבַעְבֵּעַ,

דַּקַּת־הַגִּזְרָה כַגִּבְעוֹל וּזְקוּפַת־הַקּוֹמָה:

אֵין זֹאת כִּי מֵאִיר וְזָקוּף כָּזֶה גַם חֲלוֹמָהּ.


הַנַּעֲרָה הַזֹּאת, בִּמְעִיל־תְּכֶלְתָהּ הֶחָמִיד,

כְּמוֹ צִפּוֹר־עֵדֶן כְּחַלְחַלָּה־שְׁחַרְחוֹרָה וְנָאוָה:

אֵין זֹאת כִּי דוֹמָה לָהּ בְּזָהֳרָהּ שִׁירַת־לְבָבָהּ.


הַנַּעֲרָה הַזֹּאת — כְּנַף־רְנָנִים נַעֲלָסָה

פֹה יָרְדָה וְעָמְדָה בַלָּאט עַל הַנְּיָר;

וְנִדְמָה לִי: הוּא בְגִיל פָּתַח וָשָׁר…

יאנואר, 1916.


הַמַּנְגִּינָה הַמְבַשֶּׂרֶת

מאת

שמעון גינצבורג


אָנֹכִי טֶרֶם עוֹד יָדַעְתִּי כִּי תָבֹאִי,

וְטֶרֶם עוֹד שֵׁעַרְתִּי, כִּי אַתְּ חַיָּה, —

אֵלַי מַנְגִּינָה רְחוֹקָה חֶרֶשׁ הִתְקָרָבָה,

וְנַפְשִׁי הִתְנֶעָרָה — לִקְרַאת רַעְיָה.


מְנַמְנֶמֶת הָיְתָה אָז, בְּכָל עֵת כַּמִּתְעַלֶּפֶת,

כְּכִנּוֹר יָתוֹם תַּחַת אֶצְבְּעוֹת־יַד זָרִים

עַל כָּרְחָהּ נְגִינוֹת קְטַנּוֹת, זָרוֹת לָהּ, פּוֹרֶטֶת —

עַד בּוֹא הַקּוֹל מִמֶּרְחַק־הַסְּתָרִים,


כְּהֵד מְבַשֵּׂר סַעַר, בְּעִמְקֵי־יַעַר נוֹפֵל.

וְהִזְדַעַזְעוּ בְשִׁיר שֶׁל סַעַר כָּל אֲרָזָיו…

וְנַפְשִׁי פָרְצָה, כְּמוֹ הַצִּפּוֹר דְּרוֹר הֵרִיחָה,

כָּל רְשָׁתוֹת שֶׁל נְגִינוֹת־כָּזָב.


וּבְעוֹד עַל בִּרְכֵּי יַלְדָּה תַמָּה רֹאשִׁי נִשְׁעָן,

וּבְרֶשֶׁת־שַׂעֲרוֹתֶיהָ כֻּלִּי תָפוּשׂ, —

לְפֶתַע יָדָהּ־זֹךְ לָחַצְתִּי עַד לְהַכְאִיב

וָאֶלְחַשׁ: "לִי וְלָךְ שִׁקַּרְתִּי! אֵינִי כָפוּת…


"הֵן שָׁלְחָה גְבִרְתִּי קְרֹא לִי, מְלֶכֶת־לִבִּי,

מַנְגִּינָה שָׁלְחָה…סִלְחִי, תמָּה, בָרָה!

וָאֵלֵךְ אַחֲרֵי הַקּוֹל — וָאֶמְצָא

הַיְחִידָה לִי בַחַיִּים וְהַיְקָרָה…

1916.


עַל נְהַר הוֹדְסוֹן

מאת

שמעון גינצבורג


בֹּקֶר יוֹם כֵּהֶה.

נָח כְּלִוְיָתָן הַנָּהָר הַגֵּאֶה;

גַּלָּיו, סְנַפִּירָיו, בַּלָּאט מַכְחִילִים

וְקֵדְמָה יָשׁוּטוּ, כְּחַלְחַלִּים־מַאְפִּילִים…

נִשָּׂא מֵעֵבֶר לַנָּהָר, בְּרֹאשׁ הָרִים,

מַגְבִּיל הָאֹפֶק קִיר שְׁחוֹרִים יְעָרִים.

תְּלוּיָה מֵעָל כִּפַּת־רוֹם מְעֻרְפֶּלֶת,

כְּמוֹ גִיגִית־זְכוּכִית אֲפוּרָה מֻטֶּלֶת

עַל רֹאשׁ הָעוֹלָם, לְהָפְכוֹ בֵית־סֹהַר.

רֵיחַ־יָם רַעֲנָן בְּמֶרְחַב אֵין־זֹהַר.


וְקוֹל שְׁאוֹן־הַכְּרָךְ בָּא מֵעֵבֶר מִזֶּה;

הֵקִיץ וְיוֹדֵעַ שִׁיר־חַיָּיו עַל־פֶּה:

שִׁיר בָּתֵּי־חֲרשֶׁת עֲנָקִיִים, שָׁם

מְשַׁקְּעִים הֲמוֹנִים כָּל טוּב אֲשֶׁר בָּם,

אוֹרָם וּצְחוֹקָם, מִיּוֹם אֱלֵי יוֹם,

עַבְדֵי־כְרָךְ שְׁכֵחֵי־חֲלוֹם…

שִׁיר שֶׁל עֲבוֹדָה וּתְנוּעָה וּשְׁאוֹן

חַיִּים שֶׁל מַעֲשֶׂה, שִׁיר מְכוֹנוֹת־אוֹן

מְנַסְּרוֹת בְּרוּמוֹ בְּאָזְנָיו שֶׁל עָם

טָפַל לָהֶן, מְכוֹנוֹת בָּשָׁר־וָדָם.


דּוּמָם לִי אֵשֵׁב. מֵאַחֲרַי הַקִּרְיָה,

לְפָנַי הַיְאוֹר; אַחֲרָיו — מֶרְחַבְיָהּ, נִיר־יָהּ…

בְּחֶבְיוֹן־הַיְעָרוֹת שָׁם וַדַּאי מַעְיָנוֹת,

בְּרֵאשִׁית הִשְׁתַּקְּפוּ שָׁם שְׁמָשׁוֹת וּלְבָנוֹת.

בְּאֵלֶּה הַיְעָרוֹת עוֹד הוֹדִיִים צָדוּ —

עֵת לִבְנֵי־עוֹר עוֹד בָּאָרֶץ לֹא רָדוּ —

וְשִׁירַת אִישׁ הוֹדִי בָּם וַדַּאי נִשְׁמָרָה:

וּבִרְאִי מַעְיָן בְּבוּאָתוֹ נִשְׁאָרָה,

בְּכָרְעוֹ בָּאֶרֶב וּבְמָתְחוֹ הַקֶּשֶׁת

מוּל פְּנֵי אֵל לָבָן, בָּא אַרְצוֹ לָרֶשֶׁת…


וְעַתָּה — שִׁיר־הוֹדִי חֲלוֹם הוּא שֶׁגָּז.

בֵּרְאוּ הַיְעָרוֹת קַרְדֻּמּוֹת עַם עָז,

בּוֹנֵי הַכְּפָרִים, הֶעָרִים, הַכְּרַכִּים;

בַּרְזֶל הוֹצִיאוּ מִמַּעֲבֵה מַחְשַׁכִּים,

יָרְדוּ בַסְּפִינוֹת הָאָרֶץ לִסְחוֹר…

בָּאֳשַׁת־קִיטוֹר — שׁוּר! — רָפְשָׂה הַיְאוֹר:

סְפִינָה עוֹבֶרֶת מֵחוֹף אֱלֵי־חוֹף,

עוֹבְדָה חָק־יוֹמָהּ — יְבוּל לֶאֱסוֹף:

בִּרְכַּת־הַכְּפָרִים לְהָבִיא לָעִיר,

עִם בְּנֵי־אִכָּרִים — לִהְיוֹת בָּשָׂר בַּסִּיר…


דּוּמָם לִי אֵשֵׁב. מֵאַחֲרֵי הַקִּרְיָה,

לְפָנַי הַיְאוֹר; אַחֲרָיו — מֶרְחַבְיָהּ, נִיר־יָהּ.

כֵּהֶה הַיּוֹם — נַפְשִׁי כֵהָה כָמֹהוּ,

מְהַרְהֲרָה דֹם מִתּוֹךְ תֹּהוּ־וָבֹהוּ:

חַיֵּי אֵל לָבָן — הַלְאֵלֶּה נֵעָגֵן?

חַיִּים בְּלִי שִׁירָה, חַיִּים בְּלִי יָגוֹן,

חוּט חֹל־אֵין־סוֹף וַעֲבוֹדַת־חִפָּזוֹן!

בְּאֵין אַמַּת־דֶּשֶׁא לָעַיִן לְמָזוֹן,

נִבֹּל כַּצִּיצִים בַּקִּיטוֹר הַשָּׁחוֹר

עִם חֲלוֹמוֹתֵינוּ — וְאֵין לָשׁוּב אָחוֹר!…


שְׁרִיקָה! הַסְּפִינָה כְּבָר שָׁבָה לַחוֹף.

נַהַם מְמֻשָּׁךְ — לְהַרְהוֹרִי בָא סוֹף.

"עוּף! — נְאֻם הַשְּׁרִיקָה — עוּף, חוֹלֵם חֲלוֹם!

כְּלוּם כְּבָר עָשִׂיתָ אֶת חָקְךָ הַיּוֹם?

עָבַר עָלֶיךָ בַּהֲזָיוֹת הַזְּמָן:

שִׁירִים, חֲלוֹמוֹת — מַה־בֶּצַע יֵשׁ כָּאן?

צֵא וּבְיִשּׁוּבוֹ שֶׁל עוֹלָם עֲסוֹק!"…

וְכָאֲבוּ נִימֵי־לְבָבִי, בִשְׁרוֹק

חֲלִיל־חֻלִּין זֶה. נַפְשִׁי יָדְעָה מְאֹד:

גֵּר אֲנִי, חוֹלֵם, פֹּה, גֵּר בְּאֶרֶץ־נוֹד…

1916.


בְּהַר בֵּית קּוֹלוֹמְבִּיָּה

מאת

שמעון גינצבורג


א


עַל נְהַר הוֹדְסוֹן מִתְנוֹסְסָה טִירָה:

חוֹמוֹת־כְּרָךְ סָבִיב לָהּ, וְהִיא בָהֶן — בִּירָה,

בִּירַת־הָרוּחַ וּמִבְצַר־הַמַּדָּע.

חוֹלְמָה בַלַּיְלָה־בַלַּיְלָה לְבַדָּהּ,

וְעִם הָנֵץ חַמָּה — פָּנֶיהָ מַצְהֶלֶת

לְקַבֵּל פְּנֵי בָנִים עַלִּיזֵי־תוֹחֶלֶת.

כְּיוֹנְקִים אֶל שְׁדֵי־אֵם, אֵלֶיהָ יִנְהָרוּ,

בְּשׁוּרָה רַבָּתִי־עָם, קְהַל־אוֹרְחִים קָרוּא:

אַלְפֵי נְקֻדּוֹת — לֶעָתִיד מְאוֹרוֹת,

חֲלוּצֵי־הָעָם, עוֹבְדֵי אַדְמַת־הַדּוֹרוֹת.


וְאוּלַי דּוֹר־בַּרְזֶל הוּא, יוֹרְשֵׁי הַזָּרַע

אוֹתוֹ הִנְחִילוּם הַמּוֹרִים־לְהָרַע?

וְהָיָה דוֹר בָּא תוֹפֵשׂ חֶרֶב־הַמַּדָּע —

דּוֹר זֶה, חֲלָלָהּ, בְּיָדָיו הֵחַדָּהּ! —

לְדַכֵּא הַמְּדֻכָּא, וְעַמִּים חַלָּשִׁים —

לְהָבִיא רַגְלֵיהֶם בִּכְבָלִים חֲדָשִׁים?

וְאֵלֶּה הַנְּקֻדּוֹת, טִירָתָן — מֶרְכָּזָן, —

הוּנִים שֶׁל עָתִיד? מִי יֵדַע אֶת רָזָן? —

חַמָּה שׂוֹחֶקֶת, וּקְהַל־צְעִירִים קָרוּא

יִנְהֲרוּ בְשׁוּרָה אֲרֻכָּה, יִנְהָרוּ…


ב


בְּדִמְמַת־כָּבוֹד נִגַּשְׁתִּי לַטִּירָה:

שָׁלוֹם לָךְ, אִמָּא־אוֹמֶנֶת אַדִּירָה!

וְרַב שְׁלוֹם בָּנַיִךְ בּוֹנַיִךְ, הַחוֹנְנִים

תּוֹרַת־אוֹמַנְתָּם, מְאִירִים, מִתְרוֹנְנִים!

רְאִי, מִמֶּרְחַקִּים הֵן בָּאִים אֵלַיִךְ

גֵּרִים, מִשְׁתַּחְוִים אֱלֵי אֱלֹהַיִךְ:

דֹּם, עַל מַדְרֵגוֹת־הַשַּׁיִשׁ, יַלְקוּטָהּ

בְּיָדָהּ, תְּמַהֵר עֲלוֹת בַּת־כַּלְכּוּטָה;

וְעוֹלִים אַחֲרֶיהָ אָנֹכִי, יַפּוֹנִי,

כּוּשִׁי — וְעֶלֶם מִיהוּדָה, יָפוֹנִי.


דֶּגֶל בְּרֹאשׁ עַמּוּד, כּוֹכָבִים־וּפַסִּים,

נִשְׁקָף אֵלַי, דֶּגֶל־עָם גְּדָל־הַמַּעֲשִׂים!

מַבִּיט מֵעָל — וְעֵין־נֶשֶׁר נִשְׁקֶפֶת,

כְּעֵין הַפָּז בּוֹעֵר, לָעַמּוּד הַצֶּפֶת.

רֹאשִׁי כָפַפְתִּי לוֹ דֹם: נִצַּחְתָּנִי!

אַתָּה — הֶעָשִׁיר, אָנֹכִי — הֶעָנִי.

בְּצִיוֹן לֹא נִשָּׂא הַר־אֵל בְּרֹאשׁ־הָרִים,

אֶרֶץ יְהוּדָה רֹאשׁ מֻשְׁפָּל לֹא תָרִים…

עָצֵב עַל־כֵּן, נַפְשִׁי, צְמֵאָה לְאוֹרָה,

אֶשָּׂא לְךָ — כִּי מִמְּךָ תֵּצֵא תּוֹרָה!…


ג


בָּאתִי בַחֲלַל בֵּית־הַמִּדְרָשׁ, נִבְלַעְתִּי

בְּגַלֵּי יַם־סְפָרִים, וְלֹא עוֹד שָׁמַעְתִּי

קוֹל תְּפִלַּת־נַפְשִׁי. הֲגִיגָהּ נִשְׁתַּתֵּק.

לִבִּי אֶל הֶגְיוֹן־אַדִּירִים אֲרַתֵּק,

בּוֹנֵי־הָעוֹלָם. שִׁיר אַקְשִׁיב בְּהִגָּלוֹת

סוֹד נֶפֶשׁ־אָדָם, סוֹד שְׁבִילֵי־מַזָּלוֹת,

סוֹד כֹּחוֹת סְפוּנִים בַּחֶבְרָה, בַגְּשָׁרִים:

רָזֵי־הָאֵל, שֶׁהוֹרִידוּ נְשָׁרִים

מִן שְׁמֵי־שָׁמַיִם, בְּחָכְמָה הִמְלִיטוּ —

וְאָדָם בְּמַלְכוּת־הַטֶּבַע הִשְׁלִיטוּ…


עוֹד לַשִּׁיר אַקְשִׁיב — וְעֵינַי נָשָׂאתִי,

וְשָׁב צַעַר יָשָׁן וָחַי בְּלִבָּתִי,

נִתְקְלוּ עֵינַי בִּפְסִילֵי־אַדִּירִים,

מְחַנְּכֵי־הָעָם, מַלְכֵי עוֹלַם־הַשִּׁירִים:

בַּיְרוֹן — מִזֶּה, וּמִזֶּה — פֶּסְטַלּוֹצִי, —

וְדָקַר וְהִכְאִיב עַד מָוֶת לִי קוֹצִי:

אֵי זֵכֶר אַדִּיר כְּהִלֵּל? כְּבֶן־זַכַּאי?…

אוֹבְדִים מַעֲמַקַּי, בִּמְצוּלַת־מַחְשַׁכַּי

מַעֲשַׂי צוֹלְלִים — וְאֵין לְחַיֵּי־הֶבְלִי

זֵכֶר כִּי־אִם בְּקִינוֹתַי וּבְאֶבְלִי…


ד


נְעָרִים יַפּוֹנִיִּים כַּמָּה וְכַמָּה

אַכִּיר, אַךְ אוֹקִיר מִכֹּל — יוֹקַגַּמָּה.

צָעִיר, וּמִשְׁקְפֵי־עֵינָיו מַשְׁחִירִים,

כְּמוֹ קַן־חֲלוֹמוֹת — שָׁם תַּחְתָּם — מַסְתִּירִים.

דּוֹבֵר אֵלַי: "אַרְצִי יָפָה, צְעִירָה!

בַּת־מַלְכָּה נָמָה — דוֹר צָעִיר יְעִירָהּ.

כְּבָר דֹּפֶק־חַיִּים בְּלִבָּהּ הִתְחַדֵּשׁ.

עַתָּה לַקְּרָב בִּשְׂדֵה־עַמִּים תִּתְקַדֵּשׁ,

וְאִם עוֹד תַּלְמִידִים שֶׁל עַמִּים אֲנָחְנוּ —

יָבוֹא הַיּוֹם, וְנוֹרֶה אוֹתָם, וְנִצָּחְנוּ"…


אֶשְׁמַע דְּבַר בֵּן, אֲשֶׁר אַרְצוֹ שָׁלָחָה

הָבִיא לָהּ אוֹרָה — בְּגִיל וַאֲנָחָה.

אֶרְאֶה בְעֵינָיו: שְׁמֵי אֶרֶץ יַפּוֹנִים

עוֹטִים נְגֹהוֹת שֶׁל שַׁחַר אַדְמוֹנִים;

וְאֶרֶץ, שְׁנוֹת אֶלֶף נִרְדָּמָה, מְצִיצָה

בְּתִמְהוֹן־לֵבָב אֶל הַשַּׁחַר — וּמְקִיצָה;

עוֹד מְעַט וְיָצְאָה הַחַמָּה הַקִּיסְרִית —

מִי בְּפָנֶיהָ אָז יַעֲמֹד וְהִתְרִיס?

וְלִמֻּד־מִלְחָמָה אָז יָקוּם עַם צָעִיר… —

אִירָא, בְּעֵינָיו, חֲלוֹם זֶה הַיָּהִיר…


ה


“שָׁלוֹם!” — בַּפְּרוֹזְדוֹר הֲמוּלַת־עִרְבּוּבְיָה.

עוֹמְדִים וּמְשׂוֹחֲחִים כְּנוּפְיָה־כְּנוּפְיָה:

שְׁעַת הַהַפְסָקָה הִיא. נְעָרִים, נְעָרוֹת,

לְשִׁנֵּי־הַזְּמָן הָיָה יָפְיָן לְבָרוֹת,

חוֹלְפִים וְעוֹבְרִים, בַּת־צְחוֹק עַל שִׂפְתוֹתָם,

בְּקִדּוֹת וְחִלּוּפֵי־הֲבָרוֹת. בֵּינוֹתָם

עֶלֶם בְּהִיר־שָׂפָם חַכְלִילִי־לְחָיַיִם,

וְרֵעוֹ, שְׁחוֹר־שָׂפָם עִם דּוֹלֵק־עֵינַיִם,

נִקְרוּ לִקְרָאתִי; וּבְיַם שְׂפַת־מְדִינָה —

צִלְצֵל הַ“שָּׁלוֹם!” בְּעִבְרִית עֲדִינָה.


“שָׁלוֹם! וְלָמָּה פָנֶיךָ כֹּה חִוְרִים?” —

"שָׁלוֹם לָכֶם, פִּרְחֵי־עַמִּי הָעִבְרִים!

אַחַי, הַיְדַעְתֶּם מַה־נָּעִים לִשְׁמוֹעַ

צִלְצוּל שְׂפַת־אָבוֹת, בָּהּ דִּבֶּר אֱלוֹהַּ,

בְּנֵכַר מְדִינַת־יָם קָרָה וּרְחוֹקָה?

נִשְׁמַת־עָם, חַיָּה נִקְבָּרָה, אַט בּוֹקְעָה

וְעוֹלָה מִתּוֹכְכֶם בְּצִלְצוּל מִלָּתָהּ,

וְקוֹרֵאת אֲלֵיכֶם אִלֶּמֶת תְּפִלָּתָהּ:

בָּנַי, חַיּוּנִי, הֲשִׁיבּוִני לִמְקוֹרִי!" —

כְּבָר עָבְרוּ שְׁנֵיהֶם. לֹא שָׁמְעוּ הַרְהוֹרִי.


ו


אֵשֵׁב בַּפַּרְדֵּס, עַל סַפְסָל אָנוּחַ.

בְּצֵל עֵצִים סוֹכְכִים אֶשְׁמַע וִכּוּחַ.

הֵם שְׁנֵי הָרֵעִים — וְהָעֶלֶם מִיהוּדָה,

בְּשׂוֹרַת־אוֹר־עָתִיד מִתְלַבְּטָה גַלְמוּדָה:

"וְתִשְׁכְּחוּ הָבִיא הָאוֹר אֶל מוֹלֶדֶת־

עַמְּכֶם וְנַפְשְׁכֶם, עִבְרִית־נוֹדֶדֶת?"

— "זֹאת הַמּוֹלֶדֶת — אִמֵּנוּ הַטּוֹבָה;

שְׂפָתָהּ — שְׂפָתֵנוּ, אַף נִכְאַב מַכְאוֹבָהּ".

— וְצַו אָבוֹת מֵתִים?" — חֲלוֹמוֹת! חֲלוֹמוֹת!" —

כְּמוֹדֶה לָהֶם, נִשְׁקַף כְּרָךְ בַּעַל־חוֹמוֹת.


כְּבָר עָבַר יוֹם. נָח בַּפַּרְדֵּס הַלַּיְלָה

עַל נְהַר הוֹדְסוֹן. עַל חוֹפוֹ אֲטַיְּלָה.

גַּלִּים מִשְׁתַּכְשְׁכִים קְטַנִּים, נִמְהָרִים,

דְּחוּפִים אֶל צוּקֵי־חוֹף, בָּאִים נִשְׁבָּרִים.

רָחוֹק בָּא צִלְצוּל מֶרְכָּבוֹת־חַשְׁמַלִּיוֹת

עוֹבְרוֹת, נֶעְלָמוֹת בִּנְתִיבוֹת עַרְפַּלִּיוֹת…

שְׁדֵרוֹת־אִלָּנוֹת סְבִיבוֹתַי מַשְׁחִירוֹת,

נְקֻדּוֹת־כּוֹכָבִים בַּמַּיִם מְאִירוֹת,

בְּגַלֵּי־שְׁחוֹר זָעוֹת…לִי לוֹחֵשׁ מִתְּהוֹמוֹת

צַו אָבוֹת מֵתִים: חֲלוֹם־הַחֲלוֹמוֹת…


ז


אֶחְלֹם: בַּלַּיְלָה עַל גַּלֵּי־אוֹקְיָנוֹס

סְפִינָה אַדִּירָה חִישׁ נִשֵּׂאת. לְבָנוֹת

רַעֲמוֹת־גַּלִּים. יָרֵחַ אוֹר יָהֵל,

נֵס אַרְצוֹת־בְּרִית יַכְסִיף — עִם נֵס יִשְׂרָאֵל,

זֶה לָזֶה בְּאַחֲוָה וְחֶדְוָה מִנַּפְנְפִים…

מַלְבִּין, כְּגַן שֶׁל תַּפּוּחִים מְלַבְלְבִים,

מָלֵא הַמִּכְסֶה רֹב דְּמֻיּוֹת־צְעִירִים,

לְבוּשִׁים לְבָנִים כְּמַלָּחִים טְמִירִים,

עוֹטְרִים לַמִּכסֶה כְּמוֹ זֵר, בֶּן אֲלָפִים

פִּרְחֵי־יְהוּדָה, כַּחֲלוֹמוֹת־עָם יָפִים.


וְשַׁחַר כִּי הֵנֵץ — דֹּם סְפִינוֹת עַל סְפִינוֹת

קָרְבוּ אֶל חוֹף, דִּגְלֵי עַמִּים וּמְדִינוֹת.

יָפוֹ!…אָז טוּרִים לַחוֹף אַחֲרֵי טוּרִים

יֵרְדוּ בְנֵי בֵיל"וּיִם, עַזִּים וּסְדוּרִים.

וְעָבְרוּ בָאָרֶץ הַבּוֹנִים, הַסּוֹלְלִים,

וְתָרוּ הַנּוֹפִים, לִפְנֵיהֶם מִתְגוֹלְלִים

בְּשִׂמְחַת־גִּיל כְּבוּשָׁה: עִבְדוּנוּ, בָּנֵינוּ!

רְאוּ כַמָּה בִלְתְּכֶם שָׁחֲרוּ פָנֵינוּ!…

כְּמַלְאֲכֵי־אֵל עָבְרוּ בְשִׁמֲמוֹת־תֹּהוּ,

זָרְעוּ שָׁם אָבִיב לֹא הָיָה כָמֹהוּ.


ח


וְנִבְנֶה אָז מִקְדַּשׁ־הַלְּאֹם עַל מְכוֹנוֹ —

מָעוֹז לְרוּחַ־יִשְׂרָאֵל וּגְאוֹנוֹ.

גְּדוֹלָה תְהִי שִׂמְחַת חֲנֻכַּת־הַבַּיִת!

גְּדוֹלָה — כַּצַּעַר עַל שָׁמִיר וָשַׁיִת

עָלוּ בְהַר מִקְדַּשׁ־אֵל וְחָרְבוֹתָיו…

יִזְכֹּר הָעָם אֲזַי מִבְחַר־תִּקְווֹתָיו

נָבְלוּ בְאַלְפֵי שְׁנוֹת־גָּלוּת כַּצִּצִּים,

סָבִיב בַּנֵּכָר קִבְרֵיהֶן מְצִיצִים, —

יַזְכִּיר נְשָׁמוֹת, וְיוֹם רִאשׁוֹן לַחֲנֻכָּה

יִבְכֶּה מִלֵּב נֵטֶל גָּלוּת אֲרֻכָּה…


אוֹרְחִים לַחֲנֻכַּת בֵּית־אֵל עַל אֲדָמוֹת,

חֶרֶשׁ תָּבֹאנָה אָז קְדוֹשׁוֹת נְשָׁמוֹת…

תְּרַפְרֵף עֲלֵיהֶן הַשְּׁכִינָה בִּכְנָפָה,

מִפְעַל־עוֹלָמִים תְּבָרֵךְ בְּלִי־שָׂפָה.

אַחַר — בְּעַרְפְּלֵי־נֹגַהּ הִיא תָבוֹא

וְשָׁכְנָה בְמִקְדַּשׁ־אֵל, מִקְדָּשׁ כִּלְבָבוֹ,

נִשָּׂא בְרֹאשׁוֹ נֵס, לָבָן עִם כָּחֹל,

דֶּגֶל־הַשָּׁלוֹם לָאֵל הַכֹּל־יָכֹל,

דֶּגֶל הַחַיִּים בְּחֵיק טֶבַע טָהוֹר,

בְּאֶרֶץ — בֵּית־יוֹצֵר לְעַם קָט וּמָאוֹר…


ט


יִשְׁלַח אָז בְּרָכָה נְשִׂיא אָהֳלִיבָה

אֶל נְשִׂיא אַרְצוֹת־הַבְּרִית הַנְּדִיבָה,

בְּרָכָה וְתוֹדָה… —

אֲנִי הֲקִיצוֹתִי,

וְהִנֵּה מְעִיל־תְּכֵלֶת — וּמְטַלְטְלָה אוֹתִי

יָד. — מָה, הַשּׁוֹטֵר? — "הֵן כְּבָר חֲצוֹת־לַיְלָה

וְאַתָּה מְנַמְנֵם בַּפַּרְדֵּס"…וְנַעֲלָה

חֲלוֹמִי חִישׁ, טָס לוֹ כָעוֹף אֲשֶׁר נִבְהָל,

טָס — כְּצִפֹּרֶת־הַפָּז בְּרֹאשׁ גִּבְעוֹל,

גִּבְעוֹל־שִׁבֹּלֶת — בִּשְׁלוֹחַ בֵּן פּוֹחֵז

יָדוֹ לְתָפְשָׂהּ, עוֹד מְעַט וּבָהּ אוֹחֵז…


דּוּמָם אֲשַׁפְשֵׁף אֶת עֵינַי…לֹא רָחוֹק

מַשְׁחִיר נְהַר הוֹדְסוֹן, וְהָאֵר וְצָחוֹק

מְאִירוֹת מִשְּׁנֵי עֶבְרֵי חוֹפָיו שַׁלְשָׁלוֹת,

שַׁלְשְׁלוֹת אוֹרוֹת־חַשׁמַל. כַּהֵיכָלוֹת,

סְפִינוֹת לֹא זָעוֹת. וְשָׁם בָּתֵּי־חוֹמוֹת,

חוֹמוֹת־כְּרָךְ, חוֹלְמוֹת הֵן שְׁחוֹרִים חֲלוֹמוֹת.

אַחַי שָׁם, הָמוֹן יְהוּדִי גָלוּתִי,

יִישְׁנוּ — עֲבָדִים, לְלֹא חֲלוֹם מַלְכוּתִי.

שֶׂכְוִי לֹא קָרָא — אַךְ שָׁרַק בִּמְקוֹמוֹ

חֲלִיל סְפִינָה נָמָה, כְּסָח בַּחֲלוֹמוֹ…

1916.


גֶשֶׁם זִיו

מאת

שמעון גינצבורג


בְּיוֹם שֶׁל זִיו מְעֻנָּן, טֶרֶם

דֹּם יֵאָרְגוּ רְבִיבֵי־אָבִיב,

עוֹמְדִים הַפַּרְדֵּסִים, מְלֵאִים

עֶצֶב צָעִיר, עֶצֶב חָבִיב;

עַל כָּל דֶּשֶׁא, בְּקֵן כָּל צִפּוֹר —

מָרָה־שְׁחוֹרָה מְתֻקָּה סָבִיב.


מִן הַבֹּקֶר — שְׁמֵי עֲרָפֶל,

וּפְנֵי שֶׁמֶשׁ אֵינָם נִרְאִים.

עָגְמָה אֶרֶץ לוֹ, כְּיַלְדָּה

עַל גְּבוּל יַלְדוּת, תּוֹר הַשִּׁירִים,

נַפְשָׁהּ בָּהּ הֲרַת חֲלוֹמוֹת

עִם גַּעְגּוּעֵי־נֹעַר טְמִירִים.


רֶגַע — הוּאַר הָעֲרָפֶל,

צָהֲלוּ וְהוֹחִילוּ דְשָׁאִים

בְּאֵמוּן יַלְדּות; וּמִשְׁנֵהוּ —

שָׁבוּ שָׁחֲרוּ שָׁמָיִם.

חָלַף רְתֵת בְּעִשְׂבֵי־גְבָעוֹת,

תָּאֳמֵי־גְבָעוֹת — כַּשָּׁדָיִם.


וְשׁוּב זְהַב־אוֹר, וְשׁוּב שְׁחוֹר־מִשְׁנֶה

לְכָל הַבְּרִיאָה. בְּכַר־הַדֶּשֶׁא

צְלָלִים נִכְפְּלוּ, כְּמַרְבַד

קְטִיפַת־שְׁחוֹר עַל יֶרֶק־מֶשִׁי.

נֵטֶף דָּלָף…וְעוֹד הַבְּרִיאָה

שׁוֹתְקָה, תּוֹהָה: הַאֵין יֶשַׁע?


רֶגַע אֶחָד עוֹד תִּתְאַפֵּק.

פֶּתַע — בְּכִי לְיַלְדָּה־נַעֲרָה

שֶׁאָהָבָה וְהִיא לֹא תֵדַע:

צַעַר־אַהֲבָה רִאשׁוֹן — צַעֲרָהּ,

וּכְבָר מֵאֲחוֹרֵי כָתְלָהּ

מְחַכֶּה סַעַר־קֵיצָהּ, סַעֲרָהּ…


וְנִמְתְּחוּ מְלוֹא־עוֹלַם רְבִיבִים,

וְסֹרָגוּ צִנּוֹרוֹתָם.

וְעַל עֲשָׂבִים יְפַזֵּזוּ

וְעַל אִילָנוֹת מַטֵּי כוֹסָם,

כּוסוֹת־צִצִּים — כַּתִּינוֹקוֹת,

אוֹתָם רוֹחֲצוֹת אִמּוֹתָם.


וְאִוְּשָׁה בָאֲוִיר כֹּה רַכָּה —

אִוְשַׁת־בְּכִי, הֲמִי־גַעְגּוּעִים.

יַלְדָּה־נַעֲרָה בּוֹכָה חֶרֶשׁ.

וְעַל דֶּשֶׁא מְחוֹל בַּעְבּוּעִים:

בּוֹכָה הִיא וְיוֹצֵאת בְּמָחוֹל

בַּנַּעְנוּעִים, בַּזַּעְזוּעִים…


עַד יִקָּרַע הָעֲרָפֶל

וְיִגָּלֶה שִׁמְשָׁהּ־פּוֹדָהּ…

וְנִמְשְׁכָה אֵלָיו הָאָרֶץ,

כְּהִמָּשֵׁךְ אֱלֵי דוֹדָהּ

לְגַלּוֹת לוֹ, כִי תּוֹסֵס קִרְבָּהּ —

כְּיַיִן צָעִיר, מָתוֹק — סוֹדָהּ.


וְכִי צְחוֹק־אוֹר יְצַחֵק שֶׁמֶשׁ —

עוֹד יֵאָרְגוּ רְבִיבֵי־אָבִיב,

וְהָיָה מְלוֹא הַפַּרְדֵּס עֵרֶב

גִּיל עִם יָגוֹן צָעִיר, חָבִיב;

עַל כָּל עָלֶה, עַל כָּל עֵשֶׁב —

אוֹר וָדֶמַע סָבִיב, סָבִיב…

זיו, 1917.


שִׁיר־הַיָּחִיד

מאת

שמעון גינצבורג


"מַה־לְּךָ, צָעִיר? מַה־לְּךָ הָיָה

כִּי לְפֶתַע נִשְׁתַּתַּקְתָּ?

מֵעֲלָמוֹת, יוֹנִים נָאוֹת.

זֶה מִיָּמִים נִתְרַקַחְתָּ?

אוֹר פָּנֶיךָ כִּסּוּ עָבִים

שֶׁל שְׂעִפִּים, וְלֹא צָחַקְתָּ?


— "לֹא יָדַעְתִּי נַפְשִׁי, סָבָא,

וְאִם יָדַעְתִּי — אֵיךְ אַגִּידָה?

הֶאֱמַנְתִּי: חַיַּי לִי הֵם,

וְנַפְשִׁי לִי — וְלִי עֲתִידָהּ;

שַׂר־הַזְּמָן אָז בָּא וַיָּחָד

לִי זְעוּם־הַגַּבּוֹת חִידָה.


רַךְ כְּבֹקֶר־אוֹר הָיִיתִי

וְכָל דְּאָגָה לֹא יָדַעְתִּי;

מָתְקוּ לִי מִדְּבָשׁ הַחַיִּים,

מֶנּוּ לִבִּי לֹא מָנַעְתִּי;

אָז לַשֶּׁמֶשׁ, שַׂר־אוֹר גָּדוֹל,

אֵמוּן, אַהֲבָה נִשְׁבַּעְתִּי.


עַד שֶׁקָּם בָּעוֹלָם סַעַר,

מַבּוּל, עוֹד לֹא בָּא כָמֹהוּ

בִּימֵי־קֶדֶם, בְּיָמֶיךָ —

וְאַחֲרֵינוּ — הֲיָבוֹאוּ?

וְהָעוֹלָם כֻּלּוֹ חִשֵּׁב

לַחֲזוֹר אֶל תֹּהוּ־בֹהוּ.


פִּתְאֹם חָשְׁכוּ עָלָיו שָׁמָיו,

וּבַצָּהֳרַיִם לַיְלָה

כִּסָּה תֵבֵל, בְּצֵאת אֵל נוֹרָא,

מַאְדִּים, בְּמָגֵן־דָּם, לְרַע לָהּ,

עִם צְבָא אֵלִים; — קָם הַסַּעַר,

וְהִתְעָרְבוּ מַטָּה, מַעֲלָה.


דָּבָר נָפַל בְּיַעֲרוֹת־עַד —

וַיִּרְעָשׁוּ, וַיִּרְתָּחוּ.

מִקְּצֵה תֵבֵל וְעַד קָצֶהָ

גְּדוּדֵי־עַמִּים נֶעֱרָכוּ;

אֶל מְחוֹל־קְרָב בַּחוּרֵי־חֶמֶד

בְּחֶזְקַת יָד, יַד־רָז, נִמְשָׁכוּ


אֶל שְׂדֵי־מָוֶת בַּמֶּרְחַקִּים —

כַּעֲגָלִים, עֶגְלֵי־טִבְחָה.

אֶל שְׂדֵי־יֶרֶק, שָׁם מַטְבֵּחַ

לְבֶן־הַמֶּלֶךְ, לְבֶן־הַשִּׁפְחָה.

הַטֵּה אָזְנְךָ, גַּם הַקְשֵׁב:

הֵדֵי קִינָה גְדוֹלָה סְבִיבְךָ…


וְנָפַל צֵל עַל נַפְשִׁי, סָבָא,

מִשְּׂדֵי־יֶרֶק בַּמֶּרְחַקִּים —

צֵל־הַמָּוֶת…שָׁמְעָה נַפְשִׁי,

בַהֲקִיצִי בְלֵיל־מַחֲשַׁכִּים,

תְּרוּעַת־שׁוֹפָר, וְהַמָּוֶת —

קֵיסָר עוֹלֶה מִמַּעְמַקִּים…


לָכֵן לִי לֹא עָרְבוּ חַיַּי

וְלֹא נָעַם דְּבַשׁ־עֲלָמוֹת:

כִּי מוּנָפָה מַעֲרָצָה

לְהַחֲרִיב יוֹם־יוֹם עוֹלָמוֹת,

עֲצֵי־חַיִּים, הֵיכְלֵי־קֹדֶשׁ,

בְּיוֹם־מִלְחָמוֹת, בְּיוֹם־נְקָמוֹת.


לָכֵן לִי לֹא עָרְבוּ חַיַּי

וְלֹא אֶשְׂמַח אֶל גִּילֵיהֶם:

כִּי בְהַרְתַּח סַעַר אָיֹם

אֶת הַיְעָרוֹת וְאֵלֵיהֶם,

גַּם אָנֹכִי, עָלֶה תָלוּשׁ,

עוֹד אֶנָּשֵׂא בֵין עֲלֵיהֶם


עִם שִׁיר חַיַּי אַהֲבָתִי —

אֶל שְׂדֵה זַעַם, קְרָב אַדִּירִים…

כִּי הַסַּעַר פִּי לֹא יִשְׁאַל,

לּא יַשְׁגִיחַ בְּשִׁיר־הַשִּׁירִים.

רַבִּים אָהֲבוּ — וְנִשְּׂאוּ,

בְּיַד אַכְזָרִים, בְּכַף לֹא־נִרְאִים — —


וְלֹא עַל חַיַּי, סָבָא, צַר לִי —

הֵן כָּמוֹנִי אַחִים רַבִּים.

גַּם יָדַעְתִּי: בְאֵשׁ־מִלְחָמָה

שָׁם יִצָּרְפוּ הַמַּכַּבִּים;

גּוֹרַל עַמִּים הִנֵּה נֶחְתַּךְ;

לְגוֹאֵל־צֶדֶק יֵשׁ מְנַבְּאִים.


לִבִּי, סָבָא, לְעֶלְבּוֹן חַיַּי,

לְעֶלְבּוֹן שֶׁל בְּנֵי־דוֹרִי כֻלָּם:

כִּי לְדוֹר אַחֲרוֹן בָּא הָיִינוּ

סֻלַּם־דָּם, לִגְאֻלָּה סֻלָּם;

מַה־לְּדוֹר אוֹבֵד וְלִגְאֻלָּתָם?

לְיוֹרְדֵי־שְׁאוֹל — בַּמֶּה יְשֻׁלָּם?"…

זיו, 1917.


הֶרְצֶל

מאת

שמעון גינצבורג


בְּמִדְבַּר סַהֲרָה עָבַר אִישׁ נִשְׁכָּח מֵעוֹלָם וְדָרָיו,

בְּסַהֲרָה אֲרוּרַת־הָאֵל: אֵין עֵץ בָּהּ, אֵין צִפּוֹר אֵין קוֹל,

שַׂר־שֶׁמֶשׁ יְחִידִי רַק יַךְ הַמִּתְעַלְּפָה וּקְבוּרָה בַחוֹל;

וְהָיָה הָאִישׁ נָע וְנָד בְּגֵיהִנֹּם, — וַיַּרְא חֲזוֹן־שָׁרָב:


מִתְקָרֵב, מִקֶּדֶם לוֹ, נוֹף־הַמּוֹלֶדֶת בִּירַקְרַק שֶׁל כְּפָרָיו,

בְּכִפּוֹת מַלְבִּינוֹת לְמִסְגְּדֵי בִירָה, לֹא יֶחְסַר בָּהּ כֹּל;

וְהִזְדַּעְזְעָה נַפְשׁוֹ: בֵּין שׁוּרוֹת מִגְדָּלִים מִיָּמִין וּשְׂמֹאל,

מִמֶּרְחַק־הַשָּׁרָב אֵלָיו אַרְמוֹן־מֶלֶךְ דֹּם נִגְלָה וְקָרָב. —


בְּמִדְבַּר־הַגָּלוּת אֵל אֵרֲרוֹ, מִדְבָּר שֶׁל מָוֶת מְמוֹתֵת,

עַם נָע־וְנָד נִצְחִי כִּי עָבַר, מֵרָחוֹק צָץ טָמִיר אֲזַי

וַיִּגָּל אֶל עֵינָיו בַּמֶּרְחַב הַדּוֹמֵם כְּאַרְמוֹן מִתְנוֹסֵס,


וּבוֹ תָּכְנִית מַלְכוּת־יִשְׂרָאֵל, וּבוֹ פֶלֶא־יָהּ: מֶלֶךְ חַי.

שָׂרֵנוּ לֹא נִמְשַׁח, כִּי נָגוֹז בְמֶרְחַק־הַסּוֹד כַּחֲזוֹן־שָׁרָב,

אַךְ אַרְמוֹן־הַמֶּלֶךְ עוֹד יַעֲמֹד; לֹא יַעֲבֹר עוֹד אַחֲרֵי שֶׁקָּרָב.

1917.


יֵשׁ תַּעֲבֹר בְּמִשְׁעוֹל

מאת

שמעון גינצבורג


יֵשׁ תַּעֲבֹר בְּמִשְׁעוֹל הַפַּרְדֵּס עַל־יַד שִׂיחַ יָרוֹק וְעָבוֹת,

בְּדִמְמַת אוֹר צָהֳרַיִם, בְּיוֹם־קַיִץ פּוֹרֵחַ וָחָם;

יַלְבִּינוּ עֲנָנִים בְּרוּם־תְּכֵלֶת כְּמִפְרָשִׁים רְחוֹקִים בַּיָּם,

וְיוֹרְדִים מֵחַמָּה, כְּדִיסְקוֹס־הַכֶּסֶף, עֲגִילֵי־לֶהָבוֹת;


וְדִמְמַת חֹם צָהֳרַיִם מִסָּבִיב, כְּמוֹ עָמְדוּ לְבָבוֹת

מִדְּפֹק, וְשִׁיחַ קָפָא עַל עָלָיו, כָּל נִדְנוּד אֵין בָּם:

וְנָגַעְתָּ בַּשִּׂיחַ בְּיָדְךָ, וּפִתְאֹם — וּפָרְחוּ מִשָּׁם

קְהַל צִפֳּרֵי־זָהָב, כְּמוֹ קִנֲּנוּ שָׁמָּה רְבָבוֹת…


וְאָמַרְתָּ לְלִבְּךָ: לְבָבִי, הֲאִם לֹא כָּמוֹךָ כַּשִּׂיחַ

הַיָּרוֹק הַזֶּה, אֲשֶׁר קָפָא בְדִמְמַת צָהֳרֵי יוֹם,

בְּצִלּוֹ עֲדַת דֻּמְדְּמָנִיוֹת צְנוּעוֹת וְחוֹלְמוֹת יַפְרִיחַ?


כָּמֹהוּ, בְּךָ כַּנְפֵי־רְנָנִים לְמַכְבִּיר יְקַנְּנוּ דֹם

וְאַךְ תִּגַּע בְּךָ יָד נַעֲלָמָה — וְהִתְעוֹרְרוּ תּוֹכְךָ רְנָנִים

וּפָרְחוּ מִלֵּב, כְּמוֹ צִפֳּרֵי־זָהָב — מִשִּׂיחַ־עֲדָנִים.

ניו־יורק, אבגוסט 1917.


בְּלֵיל־חֹרֶף

מאת

שמעון גינצבורג


בָּתִּים מָשְׁלָגִים, כֹּה זַכִּים,

עוֹמְדִים — כְּבָתֵּי־הַשֵּׁן.

כְּפָר קָט בְּחֵיק־הַמֶּרְחַקִּים

נִרְדָּם בְּשָׁלוֹם, כַּבֵּן.


דְּמָמָה וָאוֹר…עֵץ לֹא יָנַע,

נָמִים הַגָּדֵר, הַדִּיר.

חוֹלֵם, בְּסוּת־כְּפוֹר לְבָנָה,

אִילָן, בֵּן־יָחִיד לַנִּיר.


בְּלֵיל־שֶׁקֶט זֶה רַב־הָרָזִים

כְּרוּב אוֹרֵג צָחוֹר חֲלוֹם…

דִּמְמַת־לֵיל רַק אַוָּזִים

מְגַעְגְּעִים יָקִיצוּ לִפְרוֹם.


עָלָה הָעוֹלָם לְמִשְׁכָּב,

מְיַשְּׁנוֹ בַחֲלוֹם־זֹהַר כְּרוּב. —

עַמּוּד־הַטֶּלֶגְרַף שָׁם נִשְׁקָף,

אִם צְלוּב שֶׁל עוֹלָם הוּא, צְלוּב?…

וויניפג, דצמבר 1917.


אֵין הַסָּבָא בַּבָּיִת

מאת

שמעון גינצבורג

לזכר ר' מנדלי מוכר־ספרים


וְהָיָה כִּי תָשׁוּב מִמֶּרְחַקִּים, כְּצִפּוֹר־נְדוֹד אֶל קִנְּךָ

וְאֶל בֵּית־הַמּוֹלֶדֶת —

וְעָמַדְתָּ וְשָׁהִיתָ, בְּעוֹד יָדְךָ עַל כַּף־הַמַּנְעוּל,

וְנַפְשְׁךָ בַּאֲפֵלַת־הָעֶרֶב רוֹעֶדֶת.


וְשַׂמְתָּ יָדְךָ עַל עֵינֶיךָ, וּבֶחָזוֹן,

עֵינֵי־בָשָׂר כִּי עָצַמְתָּ,

תָּשׁוּב תִּרְאֶה אֶת הַסָּבָא, מַחֲמַד בֵּיתְךָ וְעֶדְיוֹ,

עָלָיו בְּגַעֲגוּעֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים חָלַמְתָּ:


בַּחֲדַר־לִמּוּדוֹ הַמּוּאָר, זְקוּף קוֹמָה אֲצִילִית

וּכְסוּף־הַתַּלְתַּלִּים,

הַסָּבָא בָעֶרֶב יוֹשֵׁב לוֹ, צוֹפֶה בַסֵּפֶר

וּמְהַרְהֵר אֶת הִרְהוּרָיו הַנַּעֲלִים.


וְעֵינָיו הַמְּחֻדָּדוֹת כִּי יַגְבַּהּ מִבַּעַד לְמִשְׁקָפָיו —

וְנָפַל בַּבַּיִת נֹגַהּ;

וְכָל הַבַּיִת מָלֵא הֲוָיַת חָכָם עַתִּיק,

כְּשֶׁלֶג זַךְ רֹגַע…


וְיֵשׁ אֲשֶׁר עֵינָיו תִּנָּטֶינָה אֶל עֲשָׁשִׁית־הַתְּכֵלֶת —

וְזָכַר נְכָדָיו

הַתּוֹעִים בָּעוֹלָם, וְזָכַר שְׂשׂוֹן־יַלְדּוּתָם, —

וְרָעֲדוּ יָדָיו…


וְרָטַב מַבַּט עֵינָיו, וְקָרַן עוֹר פָּנָיו

וּמִצְחוֹ — כִּגְוִיל סֵפֶר־תּוֹרָה:

וּבֵרַךְ נְכָדָיו — וְנִשְׁקַף הַסָּבָא כֻּלּוֹ

כְּמַלְאָךְ שֶׁל אוֹרָה…


וְהַעֲבַרְתָּ יָדְךָ עַל עֵינֶיךָ, וְעָבַר הֶחָזוֹן,

וּבְיָד מָה־רוֹעֶדֶת

הַדֶּלֶת תִּפְתַּח, וְדָרַכְתָּ עַל הַמִּפְתָּן

שֶׁל בֵּית־הַמּוֹלֶדֶת:


שָׁרוּי בְעַצְבוּת אוֹר כֵּהֶה הַפְּרוֹזְדוֹר הַדּוֹמֵם

וּרְחַב־הַיָּדַיִם —

כְּמוֹ עוֹמֵד הוּא וּמְצַפֶּה לְצֵאתוֹ שֶׁל זָקֵן

מֵאִיר פָּנִים וְעֵינָיִם.


וְעָבַרְתָּ בַלָּאט, עַל בְּהוֹנוֹת רַגְלֶיךָ, אֶת הַפְּרוֹזְדוֹר

וּבִנְשִׁימָה כְבוּשָׁה,

וּבָאתָ עַד חֶדֶר הַסָּבָא, קֹדֶשׁ־קֳדָשִׁים לַבַּיִת —

וּתְקָפַתְךָ יִרְאַת־קְדֻשָּׁה


וְדָפַקְתָּ בִּזְהִירוּת…אַחַת וּשְׁתַּיִם…וְאֵין מַעֲנֶה —

וְאָמַרְתָּ: אַךְ נָם לוֹ הַסָּבָא,

כִּי עָיֵף מֵהֲגוֹת לַיְלָה וָיוֹם בַּתּוֹרָה, וְתַּלְתַּלָּיו,

טְוִי־כֶסֶף,

פְּזוּרִים עַל הַגְּמָרָא הָרְחָבָה…


וּפָתַחְתָּ הַדֶּלֶת בַּלָּאט, וְעָמַדְתָּ דֹּם עַל הַמִּפְתָּן

קְפוּא הוֹד שָׁחוֹר וְהָדָר:

זֶה הַשֻּׁלְחָן הָרָם — כְּשֻׁלְחַן־פָּנִים, וְזֶה הַכִּסֵּא —

כְּכִסֵּא־מַלְכוּת, —

וְלָמָּה הַחֶדֶר כֹּה קָדָר?


וּרְצוּעַת־הָאוֹר מִבַּחוּץ מִתְפָּרְצָה אֶל אֲפֵלַת־הַחֶדֶר,

וְנִצַּבְתָּ, וְלִבְּךָ יִשְׁתּוֹמֵם

לְמַרְאֵה הַכִּסֵּא הָרֵיק: רֵיק הוּא…וְהֵיכַן הַסָּבָא? —

וְלֹא יַעֲנֶה חֲלַל־הַחֶדֶר הַדּוֹמֵם.


וְעָמַדְתָּ עֵת רַבָּה עַל הַמִּפְתָּן כַּקָּפוּא,

מְצַפֶּה לְסָבָא כְּסוּף־תַּלְתַּלִּים שֶׁיָבוֹא —

וּבְלֵב דּוֹפֵק תַּאֲמִין לְהַקְשִׁיב קוֹל צְעָדָיו,

כְּהַאֲמִין נָווֹ…


וְנָפַל אָז מַבָּטְךָ עַל הָרִצְפָּה: שָׁם בֶּעָפָר

מִתְפַּלְּשָׁה יְתוֹמָה גְמָרָא,

וּלְבוּשָׁה אַלְמְנוּת דְּמוּת אִשָּׁה בַּפֶּתַח מִנֶּגֶד תֵּרָאֶה —

וַהֲבִינוֹתָ, וְזָעַקְתָּ זְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה.

דצמבר, 1917.


אֱלֶגִיָּה

מאת

שמעון גינצבורג


הַלְּבָנָה הָעֲדִינָה

כְּרוּתָה כְּמוֹ בֶחָרֶב;

לָעֲרָבָה בְּכִי וְקִינָה,

קִינַת זְאֵבֵי־עָרֶב.


הוֹי הָרוּחוֹת! מֵעֲבָרִים

קוֹל יְלֵל תַּשְׁמַעְנָה:

לִי תִּשֶּׂאנָה שְׁאוֹן יְעָרִים,

יַעֲרֵי־אוּקְרַיְנָה…


תְּנוּ אֶת קוֹלְכֶן, הוֹי הָרוּחוֹת

בִּילֵלִים עַזִּים!

דּוֹרְכִים שָׁם בִּנְאוֹת־הַמְּנוּחוֹת

גְּדוּדֵי־אַשְׁכְּנַזִּים.


אַנְשֵׁי דָמִים וּמַשְׂטֵמָה,

כְּמוֹ עָב חֲשֵׁכָה דוֹרְכִים

עַל זְהַב שִׁבֳּלֵי־הַשְּׁדֵמָה,

עֲלֵי גַנִּים פּוֹרְחִים.


אַלְלַי, רוּחוֹת! מֵעֲבָרִים

קוֹל יְלֵל תַּגְבַּהְנָה:

לִי תִּשֶּׂאנָה חִיל יְעָרִים,

יַעֲרֵי אוּקְרַיְנָה.


שָׁם, בַּחַוָּה הַפּוֹרַחַת,

בִּמְקוֹם עָמְדָה עַרְשִׂי,

עֶרֶשׂ־יַלְדּוּת, פַּעַם אַחַת,

שָׁמָּה אִמִּי חַרְסִי!


שָׁם אֲחוֹתִי, גְּבִיעַ־שׁוֹשָׁן,

בָּרָה הִיא לְאִמָּהּ;

בֵּין שׁוֹשַׁנִּים זוֹקְפוֹת רֹאשָׁן

טִיְּלָה לָהּ בִּנְעִימָה.


אֱלֹהִים הוּא הַיּוֹדֵעַ

מַה־שָּׁם יִקְרֵן עָתָּה?…

נַפְשִׁי קִרְבִּי תִּזְדַּעְזֵעַ,

תָּחִיל בָּעֲלָטָה.


הַלְּבָנָה הָעֲדִינָה

כְּרוּתָה כְּמוֹ בֶחָרֶב;

לָעֲרָבָה בְּכִי וְקִינָה,

קִינַת זְאֵבֵי־עָרֶב.

ססקטון, יוני 1918.


מִשִׁירֵי הַזְּמָן

מאת

שמעון גינצבורג


א

כִּי הַבֹּקֶר קַמְתִּי עָלֵז

וָאֲשׁוֹרֵר בְּשִׂמְחָה,

רוּחַ בָּא בַחַלּוֹן, סָח לִי:

"הֲשָׁכַחְתָּ אִמְּךָ?


"בָּא אֲנִי מִשּׁוּט בְּמֶרְחַק

רַחֲבֵי־אוּקְרַיְנָה:

שָׁם מַפְרִיחִים שְׂדוֹת־הַבְּרָכָה

עַתָּה רוֹשׁ וְלַעֲנָה.


"וְהָרַעַב רְזֵה־הַפָּנִים

אַט בַּחַלּוֹן דּוֹפֵק,

וּבַחֲלַל כָּל בַּיִת מָוֶת

כַּף שֶׁל שֶׁלֶד סוֹפֵק"…

ב


אִי, עֲרוּגוֹת־פְּרָחִים, פְּרָחַי!

נוּגוֹת אַתֶּן, נוּגוֹת…

מִמֶּרְחַקִּים אֶרְאֶה אֶתְכֶן,

סְבִיב בֵּית אֵם עֲרוּגוֹת.


תּוֹךְ הַגִּנָּה הָאֲבֵלָה

דֹּם, בְּלִי טַל, תִּגְוַעְנָה,

בְּתוֹךְ הַחַוָּה, פִּנַּת יִקְרַת

רַחֲבֵי־אוּקְרַיְנָה.


אִי, עֲרוּגוֹת, עֲרוּגוֹתַי!

מַה־לָּכֶן, חֲבִיבוֹת?

מַה־לָּכֶן, שִׁמְשׁוֹנִיּוֹתַי,

שֶׁבָּאוֹר מַזְהִיבוֹת?


לָמָּה רֹאשְׁכֶן כָּפוּף כָּכָה,

כִּבְלִי אוֹנִים תָּלוּי?

הַאִם אוֹרֵב לָכֶן אָסוֹן,

אִם כְּבָר בָּא בְגָלוּי?


רוּחַ נָשְׁבָה, וְשִׁמְשׁוֹנִית

עָנְתָה לִי וְאָמְרָה:

"בַּעֲלַת־הַבַּיִת אִמְּךָ,

הִיא עָלֵינוּ שָׁמְרָה.


"כְּאֵם אוֹהֶבֶת לָנוּ הָיְתָה,

נִכְּשָׁה הָעֲרוּגוֹת

אַף הִשְׁקָתַן בְּיָדֶיהָ

נִקְשׁוֹת, וְאִם עֲנֻגּוֹת.


"עַתָּה הִיא, זֶה כַּמָּה יָמִים,

שׁוֹכְבָה בַּיִת, חוֹלָה;

אָפֵס לֶחֶם, מִן הַבַּיִת

צֵאת לֹא עוֹד יְכוֹלָה…


"וְשִׁמְשׁוֹנִית אַחַת אָרְבָה

עַל חַלּוֹנוֹת־אִמְּךָ,

שָׁמְעָה אוֹתָהּ בּוֹכָה חֶרֶשׁ

וּמְשׂוֹחַחַת עִמְּךָ;


"מְשׂוֹחַחַת — וְנִפְרֶדֶת

חֶרֶשׁ מִן הָעוֹלָם…

עַל־כֵּן שָׁחֲחוּ הַפְּרָחִים,

וְלֹא עוֹד נִשְׁמַע קוֹלָם"…

ג


הוֹי, שִׁמְשׁוֹנִית, שִׁמְשׁוֹנִיתִי!

בָּרְכִי אִמִּי בַּעֲדִי.

אִמְרִי לָהּ: כִּכְלוֹתָהּ הִיא שָׁם —

אֶכְלֶה פֹה לְבַדִּי.


לוּ הָיִיתִי צִפּוֹר־כָּנָף,

הֵן אֵלֶיהָ עַפְתִּי

עַל מְשִׁי־לֶחְיָהּ, בְּלֹא עֵת קֻמְּטָה,

דִּמְעוֹת־דָּם הִטַּפְתִּי,


וְאָמַרְתִּי לָהּ: קְחִי חַיַּי,

תַּמָּה וַעֲדִינָה?

נוֹתְנָה תָּמִיד לְלֹא־תַּשְׁלוּם —

עַתָּה פַּעַם קְחִי־נָא!…


הוֹי, שִׁמְשׁוֹנִית, שִׁמְשׁוֹנִיתִי!

בָּרְכִי אִמִּי בַעֲדִי.

אִמְרִי לָהּ: כְּגָוְעָה הִיא שָׁם —

אֶגְוַע פֹּה לְבַדִּי.

יוני, 1918.


חֲלוֹם יְשַׁעְיָהוּ

מאת

שמעון גינצבורג

הִקִּיפוּ כַצָּר הָרֵי הָרִים שֶׁל עָבִים נִזְעָמִים לַשְּׁחָקִים,

וְאָפֵל הָאֹפֶק הָרָם עַל רָאשֵׁינוּ כִּי נָטָה הַיּוֹם,

וּמֶרְחַב־יָהּ צַר, וְלֹא הָיָה בַחֲלָלוֹ דֵי אַוִּיר לִנְשׁוֹם,

וְנִדְמָה: לֹא יָשׁוּב עוֹד שַׂר־שֶׁל־הָאוֹר אֶת מַמְלַכְתּוֹ לְהָקִים;


וְנִדְמָה: נִמְסַָר הָעוֹלָם לָעַד בִּרְשׁוּת שְׂטָנִים־עֲנָקִים, –

אֲזַי, מִבַּעַד לְמִפְלְשֵׁי־זֶפֶת, הִתְגַלָּה כְלִיל־תֹּם

וַיִּלְחַשׁ לִי כּוֹכָב צָנוּעַ, כּוֹכַב־פָּז נִשְׁקָף מֵרוֹם

בֶּהָדָר, כִּבְשֹרָה מִשְּׁחָקִים אֲחֵרִים וַאֲחֵרִים אֳפָקִים. –

מַה־יֶּהְמוּ, מַה־יֶּחְמְרוּ בְשָׁעָה זוֹ גַלֵּי יַם־זֶָדוֹן, יַם־שִׂנְאָה!

שׁוּר! פְּשׁוּטוֹת־הַזְּרֹעוֹת תַּעֲמֹדְנָה שָׁם רִבֲבוֹת אִמּוֹת עַל חוֹף

וּבְיַם־דָּם טוֹבַעַת אֱמֶת אֲשֶׁר שׂוֹנְאָהּ עִם אוֹהֲבָהּ עִנָּה.


וּשְׂטָנִים־עֲנָקִים מֶמְשַׁלְתָּם כְּבָר פָּרְשׂוּ גַם עַל הָאֵין־סוֹף…

אַךְ בְּטַח: עוֹד הַחֲלוֹם לִישַׁעְיָהוּ קָבוּעַ כַּכּוֹכָב בִּמְרוֹמוֹ,

וְדוֹרֵךְ בְּשַׁלְוַת־נִצָּחוֹן עַל גַּלִּים זֵדוֹנִים, הֲדוֹמוֹ.

יוני, 1918.


וְהָיָה כִי בֹא יָבֹא מַלְאָךְ...

מאת

שמעון גינצבורג


וְהָיָה כִי בֹא יָבֹא מַלְאָךְ, מְבַשֵּׂר־הַשָּׁלוֹם, לַסּוֹף

לֵאמֹר: נִכְנָס לָעִיר מֶלֶךְ־שָׁלוֹם, חֲתַן חֵרוּת וּגְאֻלָּה, –

צְחוֹר־כָּנָף וּלְבֶן־תִּקְוָה יָבוֹא, וְשׁוֹפַר־כֶּסֶף בְּפִיו,

אֶל חַג־אֵרוּשֶׂיהָ שֶׁל תֵּבֵל־יָהּ כֻּלָּהּ.

וְעִטְּרוּ שְׁמֵי־תְּכֵלֶת מְאִירִים לְתֵבֵל־יָהּ, כַּלַּת־הַחֵן,

וְקִשְּׁטוּהָ בְּהִינוּמָה שֶׁל סַלְסְלוֹת־עֲבִיבִים;

וְשָׂחֲקוּ לָאָרֶץ, שְׂחוֹק הוֹרִים אֶל בִּתָּם הַכַּלָּה, בַגִּיל

שָׁמַיִם כֹּה טוֹבִים, כֹּה חֲבִיבִים…


תִּשָּׂא אֲזַי אֶל הַמַּלְאָךְ הַכַּלָּה־הָאָרֶץ בַּלָּאט

אֶת פָּנֶיהָ – וְנַעֲווּ פָנָיו

וּמַבַּט־עֵינֶיהָ הָאֶחָד הָעֵב יָעִיב, כְּקִלְלַת־שְׁחוֹר,

אֶת יוֹם שִׂמְחַת־לִבּוֹ וְעִדַּן־עִדָּנָיו:


יָצִיץ תְּהוֹם שֶׁל שִׁגָּעוֹן מֵעֵינֶיהָ שֶׁל זוֹ –

שִׁגָּעוֹן כֹּה שָׁחוֹר וְאִלֵּם;

וּמִי יוּכַל סְבֹל מַבָּטֶיהָ, שֶׁהֵמָּה מְעֻרְפָּלִים בַּדָּם,

מִי יוּכַל הֲכִילֵם!…


וּבָאוּ אָז כָּל הַשּׁוֹשְׁבִינִים, וְהֵם רֵבִּים מִסְּפוֹר –

זֶה קִטֵּעַ וְזֶה גִדֵּם

וְזֶה עִוֵּר קְשׁוּר־עֵינַיִם – וְכִתְּרוּ לַחֻפָּה הֲמוֹן אָדָם רָב,

וְעָמְדוּ כַּחֲלוֹם רָע – וּמִי יַחֲרִידֵם?


וְהַשֶּׁמֶשׁ יָאִיר לָהֶם פָּנָיו, כְּמִנְהָגוֹ, וְיוֹם־אוֹר יְהִי,

וְחוּגָא בְּרוּם־תְּכֵלֶת יָרֹן –

וְשֶׁמֶשׁ וְחוּגָא לֹא יִרְאוּ בְּפֶתַח כָּל־לֵב אֲרוֹן־שְׁחוֹר

אֲשֶׁר נִצַּב, וְלֹא יַעֲבֹר הָאָרוֹן…


וְטֶרֶם יִשְּׂאוּ כְלֵי־זֶמֶר אֶת קוֹלָם בִּנְגִינָה וָשִׁיר –

וְיָצְאוּ שׁוֹשְׁבִינִים בַּלָּאט בְּהַקָּפוֹת

כְּרוּת־אַף עִם קִטֵּעַ וְגִדֵּם, בַּסָּךְ עִם הַכַּלָּה סְחוֹר־סְחוֹר,

כְּצָרוֹת לֹא־נִשְׁמָעוֹת, אֲיֻמּוֹת נִשְׁקָפוֹת…


וְאָבְלָה הַחֻפָּה – וְאֵי־מִזֶּה הֵלֶךְ, אִישׁ־שֵׂיבָה כֹה זָר,

מַלְאַךְ־מָוֶת, בּוֹא יָבוֹא

וְהִפִּיל עַל טַבַּעַת־הַקִּדּוּשִׁים צֵל כֶּתֶם לֹא יִמַָּח לָעַד,

וְהִתְעַלְּפָה הַכַּלָּה – וּלְחָצָהּ לִלְבָבוֹ…

ספטמבר, 1918.


מִקְדָּשִׁי

מאת

שמעון גינצבורג


הַשִּׁירָה! אַתְּ – מִקְלָט מֵחַיִּים לִלְבָבִי.

לָךְ תָּמִיד לֵב נִדְכֶּה וְנַעֲנֶה אָבִיא,


כִּי דוֹקֵר הָאוֹר שֶׁל הַחַיִּים כַּמַּחַט –

וּנְעִימִים לִי אוֹרֵךְ וְצִלֵּךְ גַּם יַחַד:


אִם שֶׁמֶשׁ־צָהֳרַיִם הֵיכָלֵךְ תַּזְרִיחַ –

לִי אוֹרֵךְ מִצַּעֲרִי וְאֶבְלִי יָנִיחַ;


וְכִי בֵּין־הַשְּׁמָשׁוֹת אַפְלוּלִית בוֹ שְׁרוּיָה –

גַּם סָפֵק הָאַפְלוּלִית לִי חֲמוּדָה וּרְצוּיָה…


מְנוּחָה לַלֵּב בְּמִקְדָּשֵׁךְ, וְנָעִים

לְהַקְשִׁיב אֶל מַשַּׁק הַשְּׂרָפִים הַדָּאִים –


מִמִּזְבַּח־אַרְגָּמָן אֶל מִזְבַּח־אַרְגָּמָן

לִמְשׁוֹרְרֵי דוֹר־דּוֹר, שָׁם נַפְשׁוֹתָם וְדָמָן –


וְגֶחָלִים בְּפִיהֶם, לְהַדְלִיק הָאוֹרוֹת

בְּנִשְׁמוֹת הַבָּאִים בֵּית־תְּפִלַּת־הַדּוֹרוֹת…


וּמַרְפֵּא לְלִבִּי לִמְצוֹא פִּנַּת־בְּדִידוּת

לְהַצִּיב בָּהּ מִזְבְּחִי חֶרֶשׁ, בִּיחִידוּת:


וּבְאִשִּׁי – גַחַלְתִּי, שֶׁשְּׂרָפִי לִי הֵבִיא –

שָׁם תַּעֲלֶה עוֹלַת־לְבָבִי, שִׁיר־כְּאֵבִי;


וְדִמְעוֹתַי תִּטֹּפְנָה, לָאֵל קָרְבַּן־תְּפִלָּה, –

וְנֵַפְשִׁי מְטֹהָרָה מְאִירָה כְּבַתְּחִלָּה.

1918.


רַעְיָה

מאת

שמעון גינצבורג


רַעְיָה, בַת־עֶדְנִי הַיְּקָרָה!

אוֹצָר שֶׁל רְִגָעַי הַיָּפִים!

תְּלוּיִם עֲלֵי שְׁחוֹר־שְׂעָרָהּ

זְהָרִים לִי, זְהָרִים נִשְׁקָפִים.


תִּישַׁן, חֲרִישִׁית, עֲדִינָה,

סַלְסְלוֹת־קֶצֶף עַל חָזָהּ;

בְּנוּדוֹ – בוֹ, כְּמוֹ בַיָּם פְּנִינָה,

נָדָה שָׁם אַהֲבָה־רָזָהּ.


תָּנוּם, בַּלָּאט תִּשְׁאַף רוּחַ,

פְּתוּחוֹת שְׂפָתֶיהָ בַּחֲלוֹמָהּ:

אֶל גְּבִיעַ סִגָּל פָּתוּחַ

סוֹבֵא נְשִׁיקוֹת־טַל דּוֹמָה.


מַה חֵקֶר־עוֹלָם בִּשְׁבִילָהּ?

גּוּפָהּ סוֹד־עוֹלָם הִיא, גּופָהּ.

גִּיל־עוֹלָמִים הוּא גִּילָהּ,

צוּף־הָעוֹלָמִים הוּא צוּפָהּ.


מַה־לָהּ הָעוֹלָם כִּי תֵדַע?

וְעוֹד אֵינָם יוֹדְעִים חֲכָמָיו

חֵקֶר זוֹ צְבִיָּה חֲרֵדָה,

אַף גַם לֹא יֵדְעוּ כָל יָמָיו.

ססקטון, יאנואר 1919


לַסַּהַר אֹדֶם דָּם

מאת

שמעון גינצבורג


לַסַּהַר אֹדֶם־דָּם: זֶה בָא מִשְּׁמֵי אוּקְרַיְנָה…

עֲנָנוֹת חִוְּרוֹת־פָּנִים שֵׁשָׁן דּוֹם תִּקְרַעְנָה.


וְהָעוֹלָם נָם בִּזְרוֹעוֹת לֵיל־הָאוֹר שְׁנַת־תָּמִים…

אֵיכָה תָנוּם, עוֹלָם? אָב לִי בְאֶרֶץ דָּמִים!


וְעַל מִי, עֲנָנוֹת פְּנֵי־פַלָּצוּת, קְרַעְתֶּן שֵׁשׁ?

שָׁם אִמִּי נוּגָה – הַעוֹד אֵם לִי יֵשׁ?


הַס, קוֹל צְרָצַַר! בְּהִשָּׁבֵר לִבִּי תּוֹכִי:

אֲחוֹתִי בְגֹב אֲרָיוֹת – וְאֵין־אֱיָל אָנֹכִי…


הַכְּאֵב בְּלִבִּי, אִם זְאֵב־עָרֶב? עֵר הַכְּאֵב

לָעֶרֶב, וּבְכָל לַיְלָה יֵשְׁתְּ דַּם לִבִּי, יֵשְׁתְּ הַזְּאֵב.


אַבָּא! רְחַב מֵצַח אוֹר! כַּקַּרְדֹּם לִבִּי הָלָם! –

מִתְפַּלֵּץ לִבִּי, כִּי חֲלוֹם נוֹרָא חָלָם.


וְאִמִּי יִקְרַת־חַיַּי! שֶׁהְשְׁאַרְתִּי שָׁם פִּקָּדוֹן –

אֵיכָה הִשְׁאַרְתִּיהָ בְּאֶרֶץ־זָדוֹן?


וּבְגַן־פְּרָחֵינוּ מֻקַּף־מְרַצְּחִים עֲזַבְתִּיךָ,

אֲחוֹתִי פְּנִינַת־רוּחִי – וְנִסְלַח לְאָחִיךְ!…


אַיֵּכֶם עַתֶָּה, אוֹבְדַי? אַיֵּכֶם, כָּל מַחְמַדַּי? –

מִי יִתֵּן וְאֵדַע כִּי רִחְמַנִּי שַׁדַּי,


כִּי הִשְׁאִיר עוֹד בֵּית־אָב לִפְלֵיטָה וְצַוְּארֵי אֵם

לִבְכּוֹת עָלֶיהָ כָּל הַכְּאֵב חֲסַר נִיב וָשֵׁם…

ניו־יורק, ספטמבר 1919


צִפּוֹר־אָדָם

מאת

שמעון גינצבורג


צִפּוֹר־אָדָם, שֶׁבָּאַוִּיר,

עַל גַּן־הָעִיר,

אֶל בֵּין הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן תַּאֲבִיר, –

שֶׁמָּא תוּכַל אוֹתִי הַעֲבִיר

מֵעוֹלָם זֶה אֶל עוֹלָם־דְּבִיר?


שׁוּר: חָדַל גֶּשֶׁם. עוֹד מַבְהִיקוֹת

טִּפּוֹת־שְׁבוֹ

בַּגָּן עַל עָלִים, כְּמוֹ נְשִׁיקוֹת…

אַךְ לִי כְעַקְרַבִּים הֵן מְצִיקוֹת,

בְּהָעִיק עוֹלָם וְצַעַר בּוֹ.


הָעוֹלָם נַעֲשָׂה לִי שַׁבָּאִי

וּלְנַפְשִׁי – כְּלוּב,

אֲשֶׁר בּוֹ כוֹמְשָׁה הִיא בַחֲשָׁאִי…

עוֹד מְעַט וְשָׁכְחָה רֹן פְּלָאִי,

בְּיַלְדוּתָהּ שְָׁמְעָה מִפִּי כְרוּב; –


אַךְ כִּי רָאֲתָה אֵת שְׁבִילְךָ,

בַּתְּכֵלֶת שְׁבִיל,

חֵץ־זָהָב שֶׁל זִכְרוֹנוֹת פִּלְחָהּ,

כַּצִּפּוֹר נִנְעֲרָה, וּבְגִילְךָ

עַל דְּרוֹר מְרוֹמֵי־אוֹר, לָהּ גִיל.


שָׂאֶנָה! – וַדַּאי יֵשׁ לֵאלֹהַּ

רָם עוֹלַם־הוֹד,

שָׁם יֵשׁ עוֹד, יֵשׁ לִמְצוֹא מַרְגּוֹעַ:

לָשׁוּט בְּמֶרְחַב־יָהּ גָּבוֹהַּ

וְלִשְׁכֹּחַ תֵּבֵל, אֶרֶץ־נוֹד.


וּוַדַּאי יֵשׁ בְּמֶרְחַקִּים כְּחֻלים

אִי, עֵדֶן־אִי

בּוֹ עוֹד לֹא נֶחְקְרוּ הַגְּבוּלִים:

בֵּית כְּרוּבִים שָׁם, שֶׁהֵם גְּאוּלִים

מֵעוֹלָם זֶה – מִבֵּית־הַשְּׁבִי.


לְשָׁם כְּנָפֶיךָ פְּרוֹשׂ הַלְּבָנוֹת,

שָׂא נַפְשִׁי, שָׂא! –

כִּי פְצוּעָה הִיא, וּמְבַקְּשָׁה מָנוֹס –

וְטָבְלָה וְאָבְדָה, כִּכְנַף־רְנָנוֹת,

בַּשִּׁיר, בִּרְקִיעַ עוֹלָם־בָּא… –


וְאִם כָּלִיל נַפְשִׁי מִן הָעוֹלָם

לֹא תוּכַל צֵאת,

בֵּאין מָנוֹס מִן הַחַיִּים וְקוֹלָם;

וְאִם תּוֹכָה חוֹלָם, עִם שְׁאוֹלָם

עַד מָוֶת תְּאֻלַּץ הִיא לָשֹאֵת, –


לוּ רֶגַע אֶחָד אֵל יַרְאֶנָּה

אֶת נוֹף־ הַחֲלוֹם!…

וְכִי לְעוֹלָם זֶה תְּשִׁיבֶנָה,

וְשׁוּב לְגֵיהִנֹּם תּוֹרִידֶנָּה –

הִיא תוֹרִיד אִתָּה חֲזוֹן־הָרוֹם:


לְאָח אוֹבֵד, שֶׁכּמּוֹץ יְסֹעַר

בְּחֶשְׁכַּת – לֵיל,

בְּשִׁירָהּ תּוֹרִיד חֲזוֹן־הַזֹּהַר

שֶׁל נוֹף, שֶׁשַּׁעֲרוֹ הַמְּפֹאָר

הוּא קֶשֶת, תּוֹכָהּ מְגַחֵךְ אֵל.

אוקטובר, 1919


וְכִי מִקְּרָב פְּצוּעִים יָבוֹאוּ...

מאת

שמעון גינצבורג


וְכִי מִקְּרָב פְּצוּעִים יָבוֹאוּ, וְנָדוּ לְךָ:

"בֶּן אָדָם, הִכָּלֵם,


כִּי לֹא דָמְךָ שָׁפַכְתָּ בַּקְּרָב אֶת הָרָע", –

כֹּה תַּעֲנֶה: “אַחַי – לֹא בִשְׁפָךְ־דָּם אֶגְאָלֵם”.


וְכֹה תּוֹסִיף: "בְּמוֹתִי – בִּי מֵת עוֹלַם־יָהּ,

בְּהֵאָלְמִי – יָהּ עִמִּי יֵאָלֵם;


וּבְלִי זֶמֶר־חַיַּי הַחֲרִישִׁי, שִׁיר־מָה –

הָעוֹלָם לְעוֹלְמֵי־עַד לֹא יְהִי שָׁלֵם"…


יאנואר, 1920.


אַלּוֹן צָעִיר...

מאת

שמעון גינצבורג


אַלּוֹן צָעִיר וִיפֵהפֶה,

עֶדְיוֹ שֶׁל הָרְחוֹב!

אָבִיב בָּא לִכְרַךְ־יָם זֶה,

וְטוֹב לְךָ, טוֹב.


בַּצִּבְעוֹנִים, שִׂמְלַת־זִיו,

עוֹלָם כֻּלּוֹ שָׂשׂ;

אַף גַּם אַתָּה תָּשִׂישׂ, תִּיף

בְּכֶתֶר פִּקְעֵי־פָז.


גַּם כִּי יַקְדִּיר בֹּקֶר־אוֹר

עֶצֶב צָעִיר רַךְ–

בְּצַעַר־שְׁחוֹר, מְתוּק־הַקֹּר,

כְּמוֹ גַם רֹאשְׁךָ שַׁח.


אַךְ כִּי יֵעָל צֵל, וּמְלוֹא

עוֹלָם יָאִיר גִּיל, ־

בְּיַם שִׁיר־נְהָרָה אֲשֶׁר לוֹ

אַתָּה צְלִיל.


אוֹתָהּ שָׁעָה, מִי וָמַה

לְךָ שְׁאוֹן־הַכְּרָךְ?

בָּטֵל הוּא, וְכָל הָרַע –

בְּאוֹר הַיּוֹם הַזָּךְ.


בָּטֵל הוּא בִּפְרִיחַת־דְּמִי.

וֵאלֹהֵי־הָעִיר

יַחֲרִישׁ, יַקְשִׁיב, בְּרֹךְ־הֲמִי,

לְצִפּוֹר קְטַנָּה שִׁיר…

זיו, 1920.


עֶרֶשׂ יַלְדּוּתִי

מאת

שמעון גינצבורג


כִּי יָבוֹא לִבְסוֹף מַלְאַךְ־מָוֶת, וּבְאַחֲרוֹן יוֹם יִשְׁאָלֵנִי:

“אֱמֹר, מַה־מִּשְׁאַלְתְּךָ, אָדָם, וְנִתְּנָה לְךָ טֶרֶם לֶכְתָּךָ?”

– "בְּטֶרֶם עָלַי תָּעִיף חַרְבְּךָ, טֶרֶם גוֹרָלִי מַר נֶחְתָּךְ,

דֶּרֶךְ־הַחוֹל הַמַּלְבִּינָה בִּכְפָר־הַמּוֹלֶדֶת הַרְאֵנִי! "


וְכִי אַחֲרֵי מוֹתִי כְּרוּב־אוֹרָה צְחוֹר־כָּנָף בִּיעָף אוֹתִי יִשָּׂא

אֶל שַׁעַר גַּן־עֵדֶן, וְסָח: “לַאדֹנָי זֶה הַשַּׁעַר”…

– "אַךְ יָפֶה מִמֶּנּוּ, מַלְאָכִי, הוֹי יָפֶה פִּי־שִׁבְעָה בְלֵיל־סַהַר

הַשַּׁעַר הַקָּט לְגַן־סָבִי – וְלוּ נָעוּף לְשָׁם, לָעֲרִישָׂה!"


וְאִם מַלְאַךְ־חַבָּלָה זֶה יִהְיֶה, אֶת נַפְשִׁי – כִּי כָבְדוּ אֲשָׁמַי –

לִשְׁאוֹל תַּחְתִּית יוֹרִיד, וְהִרְעִים: “בְּחַר לָךְ הַגְּדוֹלָה בַמְּצוּקוֹת!” –

– "הַרְאֵנִי בֵּית־אִמִּי מֵרָחוֹק, אוֹצַר הַשָּׁעוֹת הַמְּתוּקוֹת,

בְּשִׂמְחַת אֵין־עָבִים שָׁם עָבַר, כַּחַג, בֹּקֶר־יָמַי!"…


הָהּ עֶרֶשׂ־יַלְדוּתִי: זִכְרוֹנוֹת שָׁמַיִךְ וְאַרְצֵךְ הֵן הִנָּם,

כְּזִכְרוֹן כָּל אשֶׁר שֶׁעָבַר, מְקוֹר עֵדֶן לַלֵּב עִם גֵיהִנֹּם.

1920.


לַיְלָה בַכְּפָר

מאת

שמעון גינצבורג


לֵיל־קַיִץ רַד חֶרֶשׁ. בְּצֵל אֵלָה עֲנֵפָה יָשַׁבְנוּ בַחֲבוּרָה

בְּאוֹר־סַהַר. קוֹל שׁוֹרֵר. הַנּוֹף סָבִיב נִרְדַּם, וּבוֹ שִׁנּוּי בָא:

לֹא מַרְאֵה יוֹם־יוֹם לוֹ, כִּי דְמוּת נוֹף קֶסֶם וּפְלָאוֹת, נוֹף־שְׁבָא:

וּבוֹ, כַּחֲלוֹם, מַלְכַּת־תְּכֵלֶת תְּרַפְרֵף אֲוִירִית, הֲדוּרָה.


וָאָקוּם וְאֶעֱזֹב צֵל, שָׁר שָׁם קוֹל חֲשָׁאִי־רַךְ – בַּעֲבוּרָהּ.

כִּי קָרְאָה לִי שִׂמְלַת־הַכֶּסֶף שֶׁל אוֹרָהּ הָרוֹעֵד וְזָע…

וּבְטַיְלִי לְבַדִּי בַדֶּרֶךְ הַמַּלְבִּין, לִי נִדְמָה: לִשְׁמָהּ,

עַל כּוֹכָב, אֵל פּוֹרֵט אַט נִגּוּן שֶׁל אַהֲבָה, מִתּוֹךְ דַּעַת פְּזוּרָה.


וְכָל שׁוֹמְעֵי הַנִּגּוּן הַזֶּה, יַעַבְרוּם גַּעְגּוּעֵי־אֱלוֹהַּ.

הָס! טְוִי כֶסֶף עָבִים כְּמוֹ קָפָא, אִילָנוֹת כְּמוֹ עָצְרוּ רִשְׁרוּשָׁם,

הֶהָרִים מַשְׁחִירִים מַקְשִׁיבִים: – וְהָיוּ כְמוֹ קָהָל אֵין־סוֹפִי,


שֶׁנִּקְבְּצוּ יַחַד בַּלַּיְלָה לִשְׁמֹעַ לַשִּׁיר הַגָּבוֹהַּ,

בְּהֵרַדֵם בְּנֵי־אָדָם, – שִׁיר־אוֹר, אֲשֶׁר בְּתָוֵי־נְגִינָה לֹא נֻשָּׁם

וְאֹזֶן לֹא שָׁמְעָה, שִׁיר־עַד שֶׁל הַרְמוֹנִיַָּה רָמָה וָיֹפִי.

1920.


רִטְּטָה צִפּוֹר...

מאת

שמעון גינצבורג

א

רִטְּטָה צִפּוֹר מִתּוֹךְ זְהַב־הַקָּמָה,

טָסָה כַּחֵץ לָהּ וַתָּשָׁר…

כִּשְׁבִילָהּ הַנִּמְתָּח, קַו־צְחוֹר בָּרָקִיעַ,

הוֹי, לָמָּה גַם דַּרְכִּי לֹא יָשָׁר?


טָבְלָה בַתְּכֵלֶת, הַקַּלָּה, הַתַּמָּה –

וַתִּשַּׁק אוֹר־יוֹמָהּ, וַתְּבָרֵךְ…

אֲנִי אַךְ לְבַדִּי, בֶּן־אָדָם מְקֻלָּל,

אֶת דַרְכִּי אֲשָׂרֵךְ.

ב

שִׁבֳּלֵי־קָמָּה מַזְהִירוֹת בְּטַלֶָּן –

וְאֵין הֵן חֲפֵצוֹת בְּיוֹתֵר…

בְּנַפְשִׁי חֲלוֹם־אוֹר, חֲלוֹם לֹא בָאָנִי.

לִי צַר – וְלַחֲלוֹמִי אֵין פּוֹתֵר.


הוֹמֶה לוֹ מַעְיָן, חֲשָׁאִי יְבַעְבַּע,

יְצַלְצֵל וּלְנַפְשׁוֹ יְצַחֵק…

וְאָנֹכִי מַעְיָנִי יְקַר־אוֹר אֲבַקֵּשׁ,

וּכְקָרְבִי – כֵּן יֵלֵךְ יִתְרַחֵק.


פִּרְחֵי־הַגַּיְא כֻּלָּם חַיִּים בִּדְמָמָה

חַיֵּיהֶם – לֹא נִשְׁמָע הֵד קוֹלָם…

וַאֲנִי בִשְׁאוֹן־כְּרָךְ שְׁבִיל דָּרַכְתִּי, לֹא שְׁבִילִי,

וְנַפְשִׁי לִי אָבְדָה לְעוֹלָם.

ג

אֵלְכָה הַיַּעֲרָה וַאֲבַקְּשָׁה שָׁם נַפְשִׁי

בְּרִשְׁתּוֹת הָאוֹר וְהַצְּלָלִים;

אַמְתִּיק שָׁם סוֹד עִם פִּטְרִיוֹת בָּאֵזוֹב,

אַקְשִׁיבָה לְלַחַשׁ הֶעָלִים.


אֶשְׁמַע מַה־יִּלְאַט הָרוּחַ נִשְׁכַָּחוֹת,

מַה־תִּקְסֹם עָב־כֶּסֶף מַזְהִירָה:

אוּלַי שָׁם עוֹד מִימֵי יַלְדוּת אֶת נַפְשִׁי

בְּעֶצֶם טָהֳרָתָהּ אַכִּירָה…

ד

בֵּין קָמַת־הַזָּהָב וְקִיר־שְׁחוֹר לַיַּעַר

פִּרְכְּסָה צִפֹּרֶת רוֹעֶדֶת…

בִּתְכֵלֶת חוֹגֶגֶת, כֵּן פִּרְכְּסָה נַפְשִׁי,

כְּפַרְפָּר, בִּכְפַר־הַמּוֹלֶדֶת.


לְנַצְנֵץ בָּאוֹר כַּצִּפֹּרֶת נִבְרָאָה,

לִפְרוֹחַ כְּשִׁבֹּלֶת־הַדָּגָן –

וּבְאַרְצוֹת־נוֹד הוּעַם זִיו תְּכֶלְתָּהּ עַל רֹאשָׁהּ,

וַיַּאֲפֵל תְּהוֹם בּשֶׁת וְיָגוֹן…

ה

בְּהֶסַּח־הַדַּעַת קָטַפְתִּי זִיוָנִית

וָאַשְׁלֵךְ בַדֶּרֶךְ הָרָחָב…

שָׁתַק מִסָּבִיב הַיַּעַר הַהוֹגֶה

מַחְשְׁבוֹת צְלָלָיו וּסְבָכָיו.


הָמָה בִי לִבִּי: הֲיָשׁוּב גִּבְעוֹלָהּ

שָׁלֵם הֱיוֹת כְּבָרִאשׁוֹנָה?

דּוּמָם עָמַדְתִּי לְיַד הַזִּיוָנִית,

מִתְיַחֵד עִם נַפְשִׁי וִיגוֹנָהּ.

נאות ז’פרסונויל, 1920


שִׁיר־הַזָּהָב

מאת

שמעון גינצבורג

(חִקּוּי)


אָשִׁירָה יְפִי הַסּוֹנֵיט, לוֹ יִקָּרֵא שִׁיר־זָהָב.

כְּשִׁרְיוֹן צַב־זָהָב הוּא, מַעֲשֵׂה מְלֶאכֶת מַחְשֶׁבֶת, הָאוֹצֵר

בְּתוֹכוֹ חֲזוֹן זֹהַר־הָאָמָן הַקַּר, עִם חֹם רֶגֶשׁ הַיּוֹצֵר.

פֶּטְרַרְקָא בּוֹ שָׁפַך אֶת נַפְשׁוֹ; שֶׁקְסְפִּיר אוֹתוֹ אָהָב.


רַק מִי אֲשֶׁר רַבּוֹת בּוֹ לִבּוֹ גַם כָּאַב גַּם דָּאָב,

הוּא יֵיטִיב רִגְשׁוֹתָיו לִסְגֹר בְּשִׁיר־הַזָּהָב: עֲתַרְתָּם בּוֹ עוֹצֵר…

בָּשֵׁל אָז יִפֹּל וְעָמוּס, כְּתַפּוּחַ־הַזָּהָב – בְּיַד בּוֹצֵר;

וְאִם נִרְאֶה כְּיָבֵשׁ – עֲסִיס־פָּז הֵן מָלְאוּ כָל תָּאָיו.


יְהִי הֶקְזַמֶטֶר לְהוֹמֶר, וִיהִי לִישַׁעְיָהוּ מִשְׁקָלוֹ,

וְיַחְמְדוּ רַבִּים פַּיְטָנִים לָהֶם חֲרוּז־הַחֵרוּת הַלָּבָן, –

כָּל מְשׁוֹרֵר, מִשְׁקָלוֹ הַמְּזֻמָּן מִבְּרֵאשִׁית לוֹ נָפַל בְּגוֹרָלוֹ!


אֲנִי – שֹׁרֶשׁ נַפְשִׁי, אֶתְוַדֶּה, לֹא בְּאֶרֶץ־הַצְּבִי וְלֹא בְּיָוָן…

רְחוֹקָה וַעֲמֻקָּה כְּשַׁחַק אִיטַלִּיָּה, נַפְשִׁי – זֶה דַרְכָּהּ

הִשְׁתַּפֵּךְ בְּשִׁירֵי־הַזָּהָב, בִּצְלִילֵי סוֹנֵיט שֶׁל פֶּטְרַרְקָא.

1920.


לֹא סִלֵּק אֵל...

מאת

שמעון גינצבורג


לֹא סִלֵּק אֵל מִמֶּנִּי אֶת שְׁכִינָתוֹ –

הַשִּׁיר לָעַד מָעֻזִּי!

גַּחַלְתִּי עוֹד בַּלֵּב, וּלְשׁוֹנִי לְשׁוֹן־אֱמֶת,

וְאִם קוֹדֵר חֲרוּזִי.


עֻנֵּיתִי – לָכֵן גְּבֹהָה־גְבֹהָה לֹא אֲדַבֵּר,

וְלַחֲרוּזִי אֵין בְּרַק־צוּרָה:

אַךְ כְּעֵין הַקֶּשֶׁת, גֶּשֶׁר־הוֹד עַל־פְּנֵי תְהוֹם רָכוּב –

בּוֹ תוֹפַע נַפְשִׁי שְׁבוּרָה…

1920.


עִם קְרִיאַת תּוּקִידִידֵשׂ

מאת

שמעון גינצבורג


בְּדוּמִיַּת לֵיל־אוֹר לוֹחֵשׁ קוֹל חָכָם עַתִּיק – נְאֻם תּוּקִידִידֵשׂ.

הָמָה בְאָזְנַי יַם־יָוָן בְּקִצְפּוֹ וּתְכֶלְתּוֹ – וַיָּנָס

צִלְלֵי חַדְרִי הַנָּם צִי־מִלְחָמָה, בוֹ שָׁט: אַף גַּם חִדֵּשׁ

רוּחִי בְּמִפְעֲלוֹת־גְּבוּרַת בְּנֵי אַרְצוֹ: כִּי חֵיל־פֶּלָפָּנֶס


צָר עֲלֵי פְּלַטֵּיאָה, חוֹמוֹת אָז יִבְנוּ עָלֶיהָ וָחֵל;

רָאוּ הַנְּצוּרִים כִּי אָפֵס לֶחֶם וְעֶזְרַת־אַתּוּנָא

מִתְמַהְמְהָה, – חֵרְפוּ אֶת נַפְשָׁם בַּסֹּעָה וּבְחֶשְכַּת־הַלַּיִל,

וְדֶרֶךְ הִבְקִיעוּ לָהֶם, בַּעֲשׂוֹתָם בְּחָכְמָה וּתְבוּנָה;


מָאתַיִם וּשְׁנֵים־עָשָׂר גִּבּוֹר, עָבְרוּ בַסֻּלָּם כָּל חוֹמָה –

וַתְּהִי לָהֶם נַפְשָׁם לְשָׁלָל. רַק אֶחָד מֵהֵמָּה בְּפַחַת

נָפַל בְּחֶשְׁכַּת־הַלַּיְלָה – וְנִשְׁאָר. בְּפַחַת־הָאוֹיֵב…


אֶקְרָא בַסֵּפֶר הָעַתִּיק, וְנַפְשִׁי בְרַחֲמִים בִּי הוֹמָה:

אוֹתוֹ הַגִּבּוֹר הֶעָלוּב – מֶה הָיָה לוֹ? יָרַד לַשַּׁחַת,

אִם שָׁב בְּשָׁלוֹם אֶל אִמּוֹ?… לִבִּי כֹה דוֹאֵב!

אבגוסט, 1920.


בַּכְּרַָךְ

מאת

שמעון גינצבורג

א

אָנֹכִי בֶן אֶרֶץ אַחֶרֶת,

בָּהּ פְּרִיחַת עוֹלָמִים וְשִׁיר;

אַךְ סָגְרוּ עָלַי שְׁמֵי־עוֹפֶרֶת,

וּשְׁאוֹנָהּ וַאֲבָקָהּ שֶׁל עִיר.


בְּהָמוֹן שֶׁל כְּרָךְ יֵש גַּם זִמְרָה,

וְיֵשׁ נוֹי בְּאוֹר לֵילוֹתָיו גַּם הֵם:

אֲנִי אַךְ בּוֹ עוֹבֵר בְּלִי אִמְרָה,

וְלִבִּי שָׁבוּר כְּאֵב חֲסַר־שֵׁם…

ב

לֹא יָשׁוּב לֵב, אַחֲרֵי הֶעֱלָה

חֲלוּדָה, הֱיוֹת מֵאִיר־תָּם;

וּכְעִיר הַחַיִּים וְהַחֶלְאָה

בּוֹ דָבְקוּ, לֹא יִשְׁטֹף הַיָּם.


יֵשׁ גְּאֻלָּה בִיסּוּרִים לַכֵּעוּר,

וְלַחֶלְאָה – בַּשִּׁירָה יֵשׁ פְּדוּת:

לִי חֲלוּדָה בְלֵּב חִדְלַת־תֵּאוּר,

לִי זְוָעָה בַלֵּב חַסְרַת־דְּמוּת…

ינואר, 1921.


בְּלֵיל אֶבְלִי הֶעִירַנִי אוֹר...

מאת

שמעון גינצבורג

לזכר נשמת אבי מורי ר' אריה הלל גינצבורג


בְּלֵיל־אֶבְלִי הֶעִירַנִי אוֹר

מִתְרַפֵּק, מוּזָר, פְּלָאִי!

עֵין־כּוֹכָב הִיא, מִסְתַּכֵּל בִּי

מֵרוֹם, חֲשָׁאִי.


עֵין־כּוֹכָב הִיא, מִסְתַּכֵּל בִּי

בְּלִי חֲדֹל, בְּרֹךְ וּבְעִיוּן…

עֵין־אָב! הֲמוֹן אוֹר רַחֲמָיו

מִשָּׁם אֵלַי יוֹפִיעוּן.


בַּחֲרָדָה קַמְתִּי וּבִרְתֵת

יָשַׁבְתִּי עַל הַמִּטָּה:

בַּכּוֹכָב – אַבָּא! רוּחוֹ שָׁם

אֵלַי מַבִּיטָה!


דֹּם סָח: "אֲנִי אָבִיךָ, בְּנִי,

שֶׁמֵּת בְּאֶרֶץ־פְּרָעוֹת…

לְךָ רַבַּת כָּלְתָה נַפְשִׁי – לֹא

זִכַּנִּי אֵל הִתְרָאוֹת"…


וְלֹא נִגְלָה מִצְחוֹ, מֵצַח־אוֹר

רְחַב־זָוִיוֹת, נָאֶה.

קוֹלוֹ סָח מִכּוֹכָב לִי,

וְהוּא לִי לֹא יֵרָאֶה…

אבגוסט, 1921.


כִּי לַשָּׁמַיִם אַבִּיט...

מאת

שמעון גינצבורג


כִּי לַשָּׁמַיִם אַבִּיט:

מֵאַיִן פְּדוּת לִי תָבוֹא? –

מְגַחֵךְ לִי הַשֶּׁמֶשׁ,

וּתְגַחֵךְ לִי הַתְּכֵלֶת;

"אִם אֱלֹהִים תְּבַקֵּשׁ,

אַל תְּבַקְּשׁוֹ בִמְרוֹמֵנוּ:

לֹא נִמְצָא פֹה הֵיכָלוֹ,

כָּאן כִּסֵּא־כְבוֹדוֹ אָיִן.

דַּע, הֶעְתִּיק אֵל מִשְׁכָּנוֹ,

וְקָבַע זְבוּלוֹ חֵֶרֶשׁ,

עִם כְּרוּבָיו עוֹשֵׂי דְבָרוֹ,

בְּלִבְּךָ, בֶּן־הָאָדָם!

בּוֹ רְקִיעִים שִׁבְעָה מָּתַח,

וּשְׁמָשׁוֹת שֶׁבַע תָּלָה –

בִּתְהוֹם אֵין־סוֹף לְבָבְךָ,

בְּמַעֲמַקֵּי תְּהוֹם־הַתְּכֵלֶת.

וְשִׁבְעָה רְקִיעִים אֵלֶּה –

צֵא אַתָּה עַכְשָׁיו, גַּלֵּם!

גַּם דְּבִיר־הָאֵל שָׁם תִּמְצָא,

וְכִסְאוֹ שֶׁנִּתְעַלֵּם.

הַדְּבִיר – בְּשִׁיר־אֲמִתְּךָ

מֵאֹפֶל תְּגַלֶּנּוּ;

וְכֵס־יָהּ, כְּמוֹ יְחֶזְקְאֵל,

בְּאִשְּׁךָ תַּדְלִיקֶנּוּ"…

1922.


סְנוּנִית

מאת

שמעון גינצבורג


אִי, סְנוּנִית־דְּרוֹר, כְּנַף־אוֹר אֲבִיבִית,

אֲשֶׁר הֵאַרְתְּ

גַּן־עִיר וְלֶב־אִישׁ, וּבְעָבְרֵךְ, זִיוִית,

בְּאָחִיךְ הָאָדָם שִׁירָה נִיבִית

עוֹרַרְתְּ, הֵקַרְתְּ:


קִנֵּאתִי בָּךְ, וּמַה־נְּקַלּוֹתִי,

כִּי, סִיס, רְאִיתִיךְ

מְמַלְּאָה שְׁלִיחוּת עוֹשֵׂךְ־עוֹשִׂי:

אַךְ נָגַע אָבִיב בָּךְ, אֲחוֹתִי –

רֹן מָלֵא פִיךְ.


אַתְּ לֹא זָכַרְתְּ חֶשְׁבּוֹנוֹת רַבִּים,

וַתִּשְׁכְּחִי,

בִּתְהוֹמִיוּת מֶרְחַבִים סַבִּים,

כָּל נִגְעֵי־לֵב וְכָל עַקְרַבִּים –

בְּשִׁיר “צְבִי־צְבִי!”


וְאַתְּ כֹּה קְטַנָּה וְכֹה חַלָּשָׁה.

וְלֹא נֶעֱלַם

מֵעִמִּי עָנְיֵךְ, מְנָתֵךְ קָשָׁה;

כָּל שִׁפְעַת רְדִיפוֹת חֹרֶף רָשָׁע,

בּוֹ נֶאֱלַם


גַּם לִבִּי: כְּשִׁרְיוֹן, הַקִּפָּאוֹן

כֹּה תְקָפוֹ דֹם;

וְעָלָה אֵזוֹב־הַמַּשָּׁאוֹן

בִּדְבִירֵי־שִׁיר, וַחֲרוּל־דֵּרָאוֹן –

בְּחַצְרוֹת־חֲלוֹם…


וְגַם הַיּוֹם, כִּי דָפְקָה צִנַּת־

הָאֱלֹהִים

אֲבִיבִית, עַל חֲלוּדַת צִנַּת

לְבָבִי, – לוּלֵא אַתְּ וְרִנַּת

פִּיךְ, לֹא עָנְתָה נִים.


וְהַלֵּב מְלֵא־בוּשָׁה בִי, עִם תּוֹדָה,

סִיס קְטַנָּה לָךְ,

כִּי אַתְּ הָיִית לְשִׁירִי פוֹדָה,

וַתְּפַלְּסִי שׁוּב שְׁבִיל־זֹךְ, לֹא נוֹדָע

זֶה כְבָר, לְאָח…

מארץ, 1922.


לְבָבִי נָעַל שְׁעָרָיו...

מאת

שמעון גינצבורג


לְבָבִי נָעַל שְׁעָרָיו בְּפָנַיִךְ,

וְכָל חֶרְטָתֵךְ לֹא עוֹד תַּעֲצֹר־עֹז

הַשְּׁעָרִים פְּתֹחַ שׁוּב, חֲרֵדֵי־שְׁלוֹמֵךְ,

בָּם אַתְּ הֵעַזְתְּ לִנְגוֹעַ מַגַּע־כְּפִיָּה.

בְּלִי רְשׁוּת לָבוֹא אֶל קֹדֶשׁ־הַקֳּדָשִׁים,

לְגִנַּת־וְרָדָיו שֶׁל הַלֵּב, כְּבוֹא

אֶל גִנַּת יַרְקוֹתֶיהָ בַּעֲלַת־בַּיִת,

לִקְטוֹף בְּחֶזְקַת־יָד וּזְדוֹן־לֵבָב

יְפֵי־שׁוֹשַנַּי, טָהֳרַת־חַיַּי בָּם

עֲדֶן נִשְׁמָרָה, וְלִזְרוֹתָם אַרְצָה

בִּצְחוֹק־הַשָּׁאט…

אֻמְלָלָה! לֹא יָדַעַתְּ

אֶת שֶׁעוֹלַלְתְּ בְּרֶגַע אֶחָד קָטָן

לָךְ, לִי, לְאַהֲבָתֵנוּ, לְאֵין תַּקָּנָה.

כִּי הִנֵּה אֶת אֲשֶׁר עֲשׂוֹת לֹא יָכְלוּ

קַרְדֻמּוֹת רַבִּים לְמִקְדַּשׁ־מְעַט בְּלִבִּי,

בּוֹ זָרְחָה דְמוּת־דְּיוּקְנֵךְ הַמְּתֻלְתֶּלֶת, –

עֲשׂה הִצְלַחַתְּ אַתְּ בְּאֶחָד הֶגֶה,

וַתְּכַבִּי כָל מְאוֹרָיו בְּנִשְׁמַת־פִּיךְ.

וּבָאֲפֵלָה, אֲשֶׁר־קָמָה פִתְאֹם

בֵּינֵינוּ, אוֹר שִׁמְשֵׁנוּ מָתוֹק הֶחֱשִׁיךְ

וּכְבָרָק – רֶגַע זֶה שֶׁל פֵּרוּד־לִבּוֹת

מֶרְחַקִּים רַבִּים לֹא שֵׁעַרְנוּם הֵאִיר,

מֶרְחַקִּים לֹא שֵׁעַרְנוּם שֶׁבֵּינֵינוּ…

לְבָרָק זֶה הַמַּכְאִיב חָשְכוּ עֵינַי,

וְלֹא תָפַסְתִּי רֶגַע כָּל הָאֵימָה

וְכָל הַחֻרְבָּן; אַךְ כָּל אוֹתוֹ לַיְלָה

הַלֵּב הִתְבּוֹסֵס בְּדָמוֹ וּבְמַכְאוֹבָיו

בְּלִי הַפְסֵק פִּרְפֵּר־שִׁוֵּעַ… וְלַבֹּקֶר,

בְּהַשְׁכִּימִי קוּם מִנְּדוּדֵי־שְׁנַת, וָאֵצֵא

לִפְקוֹד כַּרְמֵנוּ – וְהִנֵּה מֻכֵּה סַעַר,

כָּל בְּחִירֵי נְטָעָיו הָיוּ לוֹ לְמִרְמָס,

מְשֻׂכָּתוֹ נוֹפְלָה, דְחוּיָה לְאֵין תְקוּמָה;

גַּפְנֵנוּ, שֶׁהִשְׁקֵינוּ דְמֵי־נְעוּרִים,

הֲפוּכָה אֶל הַמִּשְׁעוֹל, וְשָׁרָשֶׁיהָ

אֶל־עָל מְעֹרִים… כְּמוֹ פֹה חוֹלְלוּ

הַלַּיְלָה פְרִיצֵי־שְׂעִירִים מְחוֹל־הַהֶפְקֵר.

וְאֹהֶל־אַהֲבָתֵנוּ, סֻכַּת־שָׁלוֹם,

בַּסְּעָרָה נִשָּׂא – וְאֵינֶנּוּ.

עַתָּה,

עֲנִיָּה, מַה־תִּתְפַּלְּלִי בְעֵיַנִיךְ

אֵלַי חֲרִישִׁית? מַה־יִּתְחַנֵּן זֶרֶם

חֹם־דִּמְעוֹתַיִךְ, סַנֵּגוֹרֵי־אֵלֶם?

וְלוּא אֵלַיִךְ רַחֲמַי הִתְגַלְגָּלוּ –

הֲתִפְשְׁטִי יָד לְקַבֵּל נְדָבָה מִן

לֵב קַנּוֹא, לֹא עוֹד יָשׁוּב יֶאֱהָבֵךְ?…

לֹא אֶקְבֹּל עַל כִּי לֹא הָיִית לִי אַתְּ

רְעוּת, אֲשֶׁר הֱיוֹתָהּ לֹא יָכֹלְתְּ;

אַף לֹא אֶתְאוֹנֵן, כִּי לֹא הִדְרַכְתִּנִי

בִּשְׁבִילֵי־אַהֲבָה בְּרָאשֵׁי־הָרִים,

כְּכוֹכַב־פָּז, אֶל בָּמֳתֵי־אוֹר לֹא־נֶחְקָר.

יָדַעְתִּי, לֹא אָשַׁמְתְּ אַתְּ, כִּי מְשַׁחְתִּיךְ

שֶׁלֹּא מִדַּעְתֵּךְ כְּלָל גּוֹאֶלֶת־חַיַּי,

וּבְלִי שְׁאוֹל אֶת פִּיךְ כְּלָל – מַלְכַּת־רוּחִי.

בִּי, בִי הֶאָשָׁם – וְאֶת עֲוֹנִי אֶשָּׂא,

שׁוּב נָע וְנָד אֱהִי לְבַקֵּשׁ אָשְׁרִי,

וְאִם יָדַעְתִּי: לֹא עוֹד אֶמְצָאֵהוּ.

כִּשְׁאוֹל עֲזִיבַת קַן־מִבְטַחִים קָשָׁה!

אַךְ טוֹב, גַּם טוֹב לִשְׁנֵינוּ, לַעֲקוֹר

אֶת כָּל אֲשֶׁר נָטַעְנוּ, שֶׁעוֹד שָׂרַד, –

מִפַּרְכֵּס, כִּשְׁנֵי זְבוּבִים תּוֹךְ קוּר־שְׂמָמִית,

עַל־פְּנֵי הַתְּהוֹם הַפְּעוּרָה לְרַגְלֵינוּ…


אַל נָא תָּשׁוּבִי אֵפוֹא, תִּתְרַפָּקִי,

וּמִנְעִי חֹם שֶׁל הֶבֶל־פִּיךְ מֵאָזְנִי,

וּלְטַל־דְּמָעַיִךְ אֵין אֲנִי כַדָּאִי: –

לֹא יוּכְלוּ סְתוֹם הַתְּהוֹם עוֹד, אַחֲרֵי נִגְלָה,

כָּל מַעְבְּרוֹת־הַחֲרָטָה שֶׁתִּרְקֹמִי;

וְגֶשֶׁר־הַתַּעְתּוּעִים, יְסוֹדוֹ שֶׁקֶר,

תְּתָעֵב נַפְשִׁי.

לֹא רָצָה אֵל אָשְׁרֵנוּ –

וּבָרוּךְ דַּיַּן־הָאֱמֶת, הַסַּעַר

אֲשֶׁר הֲרָסוֹ, שְׁלִיחַ גּוֹרַל אַכְזָר!

לֹא יִכּוֹן הֵיכַל־אַהֲבָה, אִם בּוֹ

צֵל נֶגַע נִבְעָה; וְלֹא יְאֻשַּׁר עֵדֶן,

אִם בַּעֲשָׂבָיו רַחַשׁ־נָחָשׁ נִשְׁמָע…

הֵן זֶה זְבֻל־אַהֲבָה, בּוֹ יִבְחַר אֵל

וְנַפְשִׁי תִּכְלֶה לוֹ: אֲשֶׁר אֲבָנָיו

הַפְּשׁוּטוֹת הָפְכָה אַהֲבָה לְכַדְכֻּדִּים

וּבוֹ כָל כַּדְכֹּד מוּאָר אוֹר שֶׁל תְּכֵלֶת,

אֲשֶׁר מֵעֵינֵי־תְּכֵלֶת הוּא נוֹבֵעַ,

מִלֵּב אֶל לֵב מִשְׁתַּפֵּךְ כָּל הַיָּמִים,

בְּרֹךְ וּבְחֶרְדַּת־רַחֲמִים – עַד זִקְנָה,

בְּלִי נִשְׁאָר חָלָל רֵיק מֵאוֹר־נְשָׁמָה…

זֶה זְבֻל, אֲשֶׁר בּוֹ מַעֲדַנּוֹת צוֹעֵד

בְּקֶצֶב בִּרְכַּת־עוֹלַם לֵב אֶל לֵב,

וּבְשִׁיר וְתוֹדָה זֶה עַל זֶה יִתְרַפֵּק,

וְנֶפֶשׁ עַל אֲחוֹתָהּ, וְכִסּוּ זוֹ עַל זוֹ

בְּלִי חֲצִיצָה, וּבְלִי פֵרוּד, בְּאֹמֶן־עוֹלָם –

כְּכַסּוֹת שְׁמֵי־לֵיל־תְּכֵלֶת עַל הָאָרֶץ…

יולי, 1922.


לְזֵכֶר דָּוִד פְרִישְׁמַן

מאת

שמעון גינצבורג


מֵאֶבְלִי קַמְתִּי לַיְלָה וְעֵינִי רֹם הִשְׁקִיפָה:

מָה, אַחֲרֵי הַ“שְּׁלֹשִׁים”, שְׁחָקִים הִטֶּהָרוּ!

לִתְכֶלְתָּם יֶתֶר עֹמֶק, וְרוּחַ עֶצֶב שָׁרוּי

בַּכֹּל – וְזֹךְ, וְיִפְעָה…


אֲצִילֵי־יָגוֹן סַהַר שָׁט, בַּתְּכֵלֶת מוּרָם,

וְחִוֵּר, וְשִׁבְעָתַיִם עָדִין, רַב־הַסֵּבֶל.

וְעַנְנֵי־הַשַּׁיִשׁ, תְּפוּשֵׂי אוֹר וָאֵבֶל –

מָה יַכְסִיף רַךְ הִרְהוּרָם!


לִי נִדְמָה רֶגַע: עוֹלְמֵי קְסָמִים וּמַרְגּוֹעִים,

לְנֶפֶשׁ גְּדוֹלָה מִקְלָט – עַנְנֵי־הַטֹּהַר.

וָאַאֲמִין לִרְאוֹתָהּ, מְשַׁוָּה יֶתֶר זֹהַר

וָחֵן לְעוֹלְמֵי־יָהּ הַגְּבוֹהִים…

ספטמבר, 1922.


בַּמַּסַּע

מאת

שמעון גינצבורג


הַשְׁמִידוּ לִי טַבְלוֹת־מוֹדָעוֹת,

מִפְלָצוֹת, מַשְׁחִיתוֹת הוֹד־נוֹף!

הָסִירוּ אֶת סִמְלֵי הַטֻּמְּאָה

מִפְּנֵי כְבוֹד הָאֵל, הָאֵין־סוֹף:


הַשַּׂר שֶׁל הַחֹרֶף פֹּה מְהַרְהֵר

צַחוֹת בְּלַבְנוּנִית־תַּכְרִיכָיו;

וּתְפָעֵם מַחְשַׁבְתּוֹ נִשְׂגָּבָה

מֶרְחַקָּיו, אִילָנָיו וְשִׂיחָיו.


בְּזֹךְ־הָאֲוִיר, לְלֵב גּוֹלֶה

זָרַח כְּבוֹד אֵל מְאֹד נַעֲלֶה;

וּבְעָצְבּוֹ הַחָרְפִּי־אֲצִילִי –

עָדִין לֵב־עוֹלָם יִתְגַלֶּה.


וְטָבְלָה בַכְּאֵב וְהִטֶּהָרָה

עֲיֵפַת־הַחֻלִּין הַנְּשָׁמָה…

עוֹד יֵשׁ בַּאֲמֵרִיקָה מֶרְחָב,

וְיֵשׁ בַּאֲמֵרִיקָה דְמָמָה!

1922.


לֹא אוֹר שֶׁבְּגִיל...

מאת

שמעון גינצבורג


לֹא אוֹר שֶׁבְּגִיל, וְלֹא הוֹד שֶׁבָּעֲצֶבֶת…

מֵאָז אֶל קִבְרוֹ אָב,

כַּשֶּׁמֶשׁ, טֶרֶם זְמַנּוֹ רַד – הִתְגַּנֵּב מָוֶת

אֶל קַן־לֵבָב…


וּכְמוֹ עַל כָּרְחָהּ חַיָּה נַפְשִׁי בִי, חוֹשֶָׁבֶת.

לְלֹא שְׂשׂוֹן־הַקְּרָב

נִלְחֶמֶת וְהִיא, לֹא שׂוֹנֵאת וְלֹא אוֹהֶבֶת.

כִּי נֵצַח שָׂב


לָהּ נִגְלָה פִתְאֹם… טֶרֶם עָבַר יוֹם,

פַּרְגּוֹדוֹ וָרֹד מֵעֵינֶיהָ נִקְרָע, –

וַתַּחַז: אָדָם תָּמִים, פָּשׁוּט


עַל נַהֲרוֹת־אֲבַדּוֹן בְּסִירָה קְטַנָּה יָשׁוּט –

אֶל מַפַּל־מַיִם אָפֵל… בָּא! אֶל רָזֵי־תְהוֹם

מְרֻתַּק־עַיִן, רִד – וָדֹם! לֹא לְעֶזְרָה יִקְרָא…

פברואר, 1924.


אִם יָשָׁר דַרְכְּךָ...

מאת

שמעון גינצבורג


אִם יָשָׁר דַרְכְּךָ וְאִם עָקוֹם,

אִם מְהִיר־הַמּוֹרַָד אוֹ אִם אִטִּי, –

לַנֹּחַם, אָחִי, אֵין כָּל מָקוֹם:

יְהִי מַה יְהִי, וְלוּ אַךְ אֲמִתִּי.


בְּדַרְכְּךָ זוֹ אֵל אוֹתְךָ הִנְחָה

בְּאַלְפֵי חוּטִים נַעֲלָמִים;

אַךְ קָצְרָה גַם יַד אֵל מָגִנְּךָ

לִסְתּוֹר חוּט אֶחָד רְקוּם־עוֹלָמִים.


לֵךְ אֶל אֲשֶׁר הֵם יִשְמְׁכוּךָ,

לֵךְ – אִם לִזְכוּת וְאִם לְחוֹבָה;

וְהַאֲמֵן: גַּם עָקָה בְרוּכָה,

וְצַרַת־לֵב – גַּם זוֹ לְטוֹבָה.


לֹא אַשָּׁף, הַאֲמֵן, שַׁךְ בַּחוּטִים

אֶת דַּרְכְּךָ תּוֹךְ אַרְמוֹן־תּוֹעִים;

סוֹף כָּל הַמְּבַקְּשִׁים – נוֹהִים, קְמוּטִים –

לִמְצוֹא אֶת הֵיכַל־הַמַּרְגּוֹעִים:


אִישׁ אִישׁ, בִּרְתֵת גִּיל־עַד אַל־כָּלֶה,

פִּתְרוֹנוֹ יִמְצָא לְחַיֵּי חִידָה –

עֵת, בִּרְאִי עוֹלַם־בָּא, תִּגָּלֶה

לוֹ דֶרֶךְ־חַיָּיו הַיְּחִידָה…

יוני, 1924.


לש. הלקין

מאת

שמעון גינצבורג


אַל תֹּאמַר: גַּלְמוּד הִנְנִי, מִלֵּב

נִשְׁכּחְתִּי…

שָׂא עֵינֶיךָ בְּזֹהַר יוֹם־

סוֹף קַיִץ אֱלֵי תְכֵלֶת־רוֹם,

וְכַף־עָב, פָּז רְקוּמָה, כַּחֲלוֹם נָאֶה,

וְנוּגֶה, לְךָ תֵרָאֶה,

עֲמוּסַת־יֹפִי וּבַת־זֹהַר כֻּלָּהּ –

וִיתוֹמָה תּוֹךְ הַתְּהוֹם הַכְּחֻלָּה,

וּתְפִלָּה לָהּ – בַּת־צְחוֹק, בָּהּ מָצְאוּ נִיב

מְאוֹר־יְתוֹם וּבְדִידוּת־זִיו.


וְכִי תֶהְגֶּה: מַה־בֵּין כַּף־עָב זוֹ וּבֵינְךָ? –


בַּמָּרוֹם תָּעִיף הָלְאָה עֵינְךָ

וְהִרְהִיבוּהָ, תְּלוּיֵי־גֹבַהּ, רַבִּים אִיִּים

שֶׁל פָּז, כְּעוֹלְמֵי־הוֹד מַרְגִּיעִים

בְּלִי נִדְנוּד, נָחִים גֵּאִים בִּבְדִידוּתָם.

וִיגֵעֵי גָבְהָם וְיַתְמוּתָם

בּמֶרְחַב אֵין־הַסּוֹף, שׁוּב יִדְּדוּ בְּלִי־קְבוֹל

בְּמִדְבָּרִיוֹת־הַכְּחוֹל…


אָז תִּתֵּן לִבְּךָ וְחַשְׁתָּ לְפֶתַע־פִתְאֹם

אֶת צַעֲרָם וִיגוֹן־הֲמִיתָם,

וְאִם חֲשָׁאִית, וְאִם אֵין־שָׂפָה – וְחַשְׁתָּ בְּשָׁלְחָם

מֵרָחוֹק אָח אֶל אָח אֶת דִּמְעַת־בְּדָלְחָם,

וְאִגֶּרֶת־בְּרָכָה, נוֹשְׂאָה רַחֲמֵי־רָזָם

אִיׁשׁ עַל רֵעֵהוּ – בִּשְׂחוֹק־פָּזָם,

וּבְהִרְהוּר־זְהָבָם הַחֲרִישִׁי – דְּבַר תַּנְחוּמִים

לִנְצוֹר בַּלֵּילוֹת הָעֲגוּמִים.


וְיָדַעְתָּ אָז, כִּי גוֹרָל אֶחָד לָעֲנָנִים

וְלָנוּ – יְתוֹמֵי־נֵצַח, הָאֳמָנִים.

מִשְׁפָּחָה קְטַנָּה אָנוּ – תְּלוּשֵׁי־מֵאֲדָמָה

וּכְאִיֵּי־פָז הַלָּלוּ תְּלוּיֵי־רָמָה,

אַךְ בַּת־צְחוֹקֵנוּ – רַחֲמֵי אֵל מִסְתַּתֵּר…

בָּם אָנוּ תְהוֹם אֵין־אֵל נְעַטֵּר

וּנְמַלְּאָה זֹהַר־נֶפֶשׁ וְנַהֲפֹךְ כָּל גְּבוּלָהּ

לְמַלְכוּת־אֱלֹהִים הַכְּחֻלָּה…

יולי, 1924.


וְיֵשׁ אֲשֶׁר סוֹף־סוֹף תַּשִּׂיגְךָ...

מאת

שמעון גינצבורג


וְיֵשׁ אֲשֶׁר סוֹף סוֹף תַּשִּׂיגְךָ תּוּגַת חַיֶּיךָ הַגְּדוֹלָה,

אֲשֶׁר מֵאֵימָתָה נַחְבֵּאתָ, הֵחָבֵא וְהַסְתֵּר הַפָּנִים,

בִּשְׁאוֹן־כְּרָךְ, וּתְפִלַּת־הַצִּבּוּר, וְצָרוֹת יוֹם יוֹם…

וּבְסֵתֶר־מְעוֹנְךָ כִּי רֶַגַע בֵּין־עַרְבֵי יוֹם־חֹרֶף קַר תִּצְנַח

בַּפִּנָּה בַכֻּרְסָה, וְדִמְמַת־בַּיִת תַּקִּיפְךָ, וּבְדִידוּת, –

וְהֵגִיחָה לְפֶתַע בַּלָּאט, כְּהָגִיחַ הַנָּחָשׁ מִמְּאֻרָה,

זוֹ תּוּגַת־הַחַיִּים, וְנָשְׁכָה הַלֵּב נְשִׁיכַת־עַקְרָב, וְנִרְתַּע

כָּל דָּם בְּךָ לְמַרְאֵה־הַזְּוָעָה הַנִּשְׁקָף:


כִּי הִנֵּה כְּשִׂיחִים עֵירֻמִּים בְּפַרְדֵּס־הַחֹרֶף מִנֶּגֶד,

עֲלֵיהֶם זֶה עַתָּה בִּרְתֵת כָּבָה אַרְגְּוַן־שְׁקִיעָה הַשָּׁחוּף,

עֲטוּפֵי שֵׂיב שֶׁלֶג וְכֵהוּת, – חֲלוֹמוֹת־עוֹלָמְךָ כֵּן הָיוּ,

וּשְׁכִינַת־הַקֹּדֶשׁ עִם טָהֳרַת אִבְּךָ לְאִטָּן מִסְתַּלְּקוֹת,

וּגְאֻלָּה לְכָל הַחֲלוֹמוֹת לֹא בָאָה, וְלֹא תָבוֹא עוֹד נֵצַח…

וַיִּהְיוּ חַיֶּיךָ לְךָ כְּמוֹ גַן זֶה, גַּן־חֹרֶף בֵּין־שְׁמָשׁוֹת,

בּוֹ יָשׁוּט כִּלָּיוֹן בְּצַעֲדֵי־חֶרֶשׁ וּשְׁרִיקַת־עַלְעוֹלִים

מִתְלַבְּטִים עַל אִילָן – זֶה בַּר־מִינָן עָטוּף בְּתַכְרִיכָיו הַלְּבָנִים –

וּבְחִבּוּט מְנַגְּנִים לוֹ נְגִינַת־הַמָּוֶת…

דצמבר, 1924.


דּוֹהֲרוֹת רַעֲמוֹת־צְחוֹר...

מאת

שמעון גינצבורג


דּוֹהֲרוֹת רַעֲמוֹת־צְחוֹר, מִתְקָרְבוֹת אֶל חוֹף לַיִל שָׁחוֹר:

צִירִים הֵם, מַלְאֲכֵי עוֹלָם מְאֹד נַעֲלֶה –

וְדָבָר בְּפִיהֶם… אַךְ עִוֵּר וְחֵרֵש הַלַּיְלָה.

מְלַחֲכִים חוֹף צִירִים קַלִּים בִּיבָבָה וְנִרְתָּעִים לְאָחוֹר;


וְנִתָּז אֶל־עָל קֶצֶף פְּנִינִי, אֵין־נִיב, דַּק וְצָחוֹר…

עַד בּוֹשׁ בָּם אַבִּיטָה: מַה־דְּבָרָם? – אֶתְפַּלְּאָה.

לְבָדָד עִם קוֹלוֹת בַּחֹשֶׁךְ, יְחִידִי אֲטַיְּלָה, –

מַר־לֵב, בֵּין סַגְרִירֵי־הַתְּמֹול וּמוֹרָאֵי־הַמָּחָר.


רֶגַע כַּבָּרָק לִי הִבְרִיק, בְּעָמְדִי עַל חוֹף זֶה:

כְּלוּם לֹא הַנֵּצַח הוּא זֶה, הָאֵין־סוֹף – זֶה?

וְאָנוּ – כִּילָדִים מְשַׂחֲקִים עַל חוֹפָיו הִנֵּנוּ…


וְגַעֲרַת־הַיָּם בְּאָזְנֵינוּ דוֹרֶשֶׁת אֶת מִדְרַשׁ־הַפְּלִיאָה

רַב הַפִּתְרוֹנִים וְהָרְמָזִים – הַאֵין הִיא הַקְּרִיאָה,

שֶׁהָעוֹלָם־הַבָּא יִקְרָאֵנוּ?…

ארווירן, יוני 1925.


בְּדַרְכֵי מוֹקְיוֹנִים...

מאת

שמעון גינצבורג


בְּדַרְכֵי מוֹקְיוֹנִים

נַפְשִׁי לֹא תֵּלֵךְ,

זוֹ לַהֲקַת נְבִיאֵי

הַשֶּׁקֶר הַחֲדָשִׁים,

בְּשִׁגָּעוֹן יִנְהָגוּ

וּבְצִלְצְלֵי שָׁמַע,

לִמְצוֹא חֵן בְּעֵינֵי

קְהַל פַּהֲקָנִים –

שֶׁלְּזָרָא לָהֵמָּה

כָּל דִּמְעָה נֶאֱמָנָה,

וּמְבַקְּשִׁים אַךְ פִּלְפֵּל

הַתַּאֲוָה הַשָּׁחוֹר,

לְזַעְזַּע, כַּקָּפֶה,

אֶת דְּוַי־עֲצַבֵּיהֶם,

בִּתְבָלים חֲדָשִׁים,

חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים.

לֹא שִׁפְחָה נֶחְרֶפֶת

נַפְשִׁי – וְתוֹעֵבָה לָהּ

דַּרְכֵּי מוֹקְיוֹנִים!


כּי־אִם כְּמוֹ מַזֶָּל,

בֵּין אַלְפֵי מַזָּרוֹת

שוֹמְרֵי אַשּׁוּרָם,

נַפְשִׁי חֲשָׁאִית

תִּצֹּר מַסְלוּלָהּ,

הַמְּזֻמָּן מִבְּרֵאשִׁית

אַךְ־לָהּ לַעֲבֹר בּוֹ…

וְהָלְכָה בִנְתִיבָהּ

קָדִימָה, קָדִימָה,

בַּדֶּרֶךְ אֶל עַצְמָהּ

וְאֶל גִּלּוּי שֶׁלָּהּ, –

וְאִם דֶּרֶךְ שְׁמָמוֹת,

עֲרָבוֹת עֲצֵבוֹת,

וְאִם בְּגֵיא־צַלְמָוֶת,

וְאִם דֶּרֶךְ־שְׁאוֹל –

לְאוֹר פַּס אֲדַמְדָּם,

רְצוּעָה שֶׁל דָּם:

הוּא דָמָהּ, שֶׁנִּגַּר

עַל כָּל קוֹץ וָקוֹץ…


וְכָל עָדִין וְטָהוֹר

בָּהּ יַרְגִּישׁ מִיָּד!

וְכָל מַצְנִיעַ לֶכֶת

אֶת הָאֱלֹהִים,

שֶׁרָחוֹק יֵט אָהֳלוֹ

מִקָּהָל וּמְתִים, –

לְאוֹר כּוֹכְבֵי אֵל יַקְשִׁיב

דֶּרֶךְ שֶׁל נַפְשִׁי,

עַקְשָׁנִי וְשָׁקֵט,

בְּמַסְלוּל שֶׁלָּהּ.

וְשָׁמַע בְּקוֹל דְּמָמָה

דַקַָּה, בְּשִׁיר־דְּמָמָה,

כָּל עֹצֶם כְּאֵב נֶפֶשׁ

בַּת חורִין וָעֹז,

הַחַיִּים פְּצָעוּהָ

עַד מָוֶת – בְּמַכְבֵּשָׁם –

אַךְ סָלְחָה לָהֵמָּה,

וַתִּכְבֹּש גַּם שְׁאוֹלָהּ,

לִמְצֹתָהּ, לִטְוֹתָהּ

בִּצְלִילֵי הַרְמוֹנִיָּה,

מְפַכָּה בִנְתִיבָה

שֶׁל תְּכֵלֶת וָזֹהַר:

שֶׁל תְּנוּעַת־עַד קְצוּבָה,

מַמְרִיאָה אַךְ רוּם –

וְאַהֲבַת־עוֹלָם

לַסּוֹבְלִים בַּיְּקוּם.

יוני, 1925.


רוֹמַנְסְ

מאת

שמעון גינצבורג


צְבִיָּה חֲרֵדָה אַתְּ לִי,

עֵת כִּי פָנַיִך אֲשַׁחֵר.

הִנֵּךְ שַׁיֶּכֶת לְאַחֵר –

הֶחֱשִׁי. יָדַעְתִּי. וּשְׁלִי.


זְכוּת יֵשׁ לִי אַחַת: לִסְבּוֹל.

אוֹתִי אַל תִּירְאִי. כַּךְ טוֹב.

שְׁתֵּי אֵלֶּה: כְּאֹב וֶאֱהֹב,

תִּקְצַר יַד אִישׁ מֶנִּי שְׁלֹל.


אַתְּ נֶאֱמָנָה הֲיִי:

אַלּוּף־נְעוּרַיִךְ אֲהֵבֵךְ;

נַפְשֵׁךְ לוֹ תְנִי, וְזֹךְ־גֵּוֵךְ;

מַשָּׂא גוֹרָלֵךְ שְׂאִי.


לִי תְנִי בַת־צְחוֹקֵךְ בִּלְבַד,

מְלֵאֲתִי צַעַר שָׁמַיְמִי, –

כֹּל, לִי רָחַשְׁתְּ, בָּהּ תְּקַיְּמִי.

הִיא תְפַרְנֵס נַפְשִׁי לָעַד.

אבגוסט, 1925.


אִילוּסְיַת־תְּכֵלֶת

מאת

שמעון גינצבורג


אִילוּסְיַת־תְּכֵלֶת הָיְתָה זֹאת

בֶּהָרִים – מִסְגֶּרֶת־הֶחָזוֹן.

מַחֲרִישִׁים הֶעְפַּלְנוּ אֶל פִּסְגַת־הָהָר,

בִּדְפֹק הַלֵּבָב בְּחִפָּזוֹן,

שָׁם צוּר, כְּעֵין סַפְסָל, בָּאֵזוֹב הַשָּׂב –

וַנֵּשֵׁב בַּלָּאט, מְאֻשָּׁרִים.

אִילוּסְיַת־תְּכֵלֶת הָיְתָה זֹאת

אַגָּדַת־צָהֳרַיִם בֶּהָרִים.


כַּחֻפָּה אֲשֵׁרִים גּוֹנְנוּנוּ מֵעַָל,

עֲיָנוֹת דֹּם פִּטְפְּטוּ שִׁירָה.

אַתְּ כְּלִיל שֶׁל דְּגָנִיּוֹת לְרֹאשֵׁךְ עָנַדְתְּ,

וַתִּהְיִי כְּכַלָּה מְאִירָה.

לַצּוּר אָז גָּחַנְתְּ, וַתַּחַרְתִי בַטּוּר

אֵת שְׁמִי וְאֶת שְׁמֵךְ בְּאֵין דְּבָרִים.

אִילוּסְיַת־תְּכֵלֶת הָיְתָה זֹאת

חֲלוֹם אשֶׁר צָעִיר בֶּהָרִים.


רְחוֹקִים הֶהָרִים. אֲנִי בִשְׁבִי־כְּרָךְ.

אֵי עַרְבוֹת־שָׁמַיִם הַכְּחֻלּוֹת?

יוֹם־סַגְרִיר לֹא יֶחְדַּל: בֵּינֵינוּ כַיּוֹם

סַגְרִירִים אֵין־סוֹפִיִים – גְּבוּלוֹת.

רְחוֹקָה אַתְּ כֹּה – וְאֵלַיִךְ עֲבֹר

אֵין גֶּשֶׁר: אֲנִי וְאַתְּ זָרִים.

אִילוּסְיַת־תְּכֵלֶת הָיְתָה זֹאת

חֲזוֹן מִקְסַם־זָהָב בֶּהָרִים.

אבגוסט, 1925.


הַלְוָיָה

מאת

שמעון גינצבורג


דֶּרֶךְ חַתְחַתִּים וּמְצוּקוֹת־הַשְּׁאוֹל

שְׁמֵךְ אֲנִי אֶשָּׂא כִמְנוֹרָה.

וְרִטֵּט לִי אוֹרֵךְ – בִּישִׁימוֹן־הַשְּׁחוֹר

בְּעָבְרִי בִּרְתֵת אֲפוּף־מוֹרָא.

וְרִקֵּד בִּתְהוֹמוֹת־מַחְשַׁכִּים הָאוֹר

חֲרִישִׁי וּמָתוֹק כִּבְשׂוֹרָה:

“הִיא אֲהֵבַתְנִי”.

תֵּילִיל בְּגֵיא־הַצַּלְמָוֶת אֵין־גְּבוּל

סוּפָה, וְיֶאֱנוּ רוּחוֹת.

אֶחָד אֲנִי בְּהַלְוָיַת־הַמֵּת –

וְלִי קִינוֹתֵיהֶם עֲרוּכוֹת.

פֶּתַע – וְצִלְצֵל בִּמְתִיקוּת קוֹל רַךְ,

כּפַעֲמוֹן־פָּז עַל מֵי־מְנוּחוֹת:

“הִיא אֲהֵבַתְנִי”.


שׁוֹמֵם יְהִי דַרְכִּי וְאָפֵל וְרַב.

כְּבָר הַמֵּת הוּרַד לִמְחלָּה,

נִסְתַּם הַגּוֹלֵל, וְ“קַדִּישׁ” עָלַי

תִּצְעַק הַסּוּפָה בְּחִילָה.

אֵי מִזֶּה יָבוֹא אָז לַחַשׁ טַל־דְּבָשׁ,

וְרָחַף כִּבְכִי וְכִתְפִלָּה:

“הִיא אֲהֵבַתְנִי”.

אבגוסט, 1925.


זִכְרִינִי

מאת

שמעון גינצבורג


זִכְרִינִי עֵת יָמֵר הַלֵּב יִתְיַפֵּחַ

לְעִתּוֹת בַּצָּרָה אֲיֻמָּה,

עַל רַעְיָה גוֹסֶסֶת בִּבְכִי מִשְׁתַּטֵּחַ,

בְּעַרְפְּלֵי מוֹרְפִין הֲמוּמָה

בְּכַף־הַמִּפְלֶצֶת הַגְּרוּמָה –

זִכְרִינִי־נָא אַתְּ,

וְעָלַי הִתְפַּלֵּלִי!


זִכְרִינִי עֵת כֻּלּוֹ יִתְרוֹקֵן לְבָבִי

וְנַפְשִׁי, כַּמְִדְבָּר, שׁוֹמֵמָה.

עֵת תָּבוֹא הַשְּׂמָמִית וְתִפְּשָׂה בְנָוִי,

בְּנָוִי, בִּלְבָבִי – וְתָלְתָה דוֹמֵמָה

קוּרֶיהָ, זוּ רִקְמַת־הָאֵימָה, –

זִכְרִינִי־נָא אַתְּ,

וְעָלַי הִתְפַּלֵּלִי!


זִכְרִינִי עֵת כֻּלּוֹ לִרְסִיסִים יִשָּׁבֵר

מִקְּדָשִׁי, דְּבִיר־יֹפִי שֶׁחָרָב;

וְתַחַת מַשּׂוּאוֹת – חַי, רוּחִי יִקָּבֵר,

רוּחִי אֲשֶׁר נִטְרַף טָרֹף

בְּיוֹם חֲרוֹן־אֵל אֲשֶׁר שָׁרָף, –

זִכְרִינִי־נא אַתְּ,

וְעָלַי הִתְפַּלֵּלִי!

אבגוסט, 1925.


פִּרְחֵי מָוֶת

מאת

שמעון גינצבורג


א. שַׁחְמַט

שְׁנֵינוּ יוֹשְׁבִים וּמְשַׂחֲקִים בִּשְׂחוֹק הַשַּׁחְמַט:

אֲנִי – וְלֹא־נִרְאָה יָד גְּרוּמָה.

רוֹאֶה אֲנִי כְבָר, שֶׁאֶת מְשַׂחֵק זֶה –

לֹא תִהְיֶה לִי תְקוּמָה.


עוֹד אֲנִי מְחַשֵּׁב אֶת דַּרְכִּי: לְאָן? –

וְיָד נִשְׁתַּלְּחָה בִצְרִיחִי,

צְרִיחַ־אָשְׁרִי הַלָּבָן! חֲטָפַתְהוּ יַד זֵד,

זוֹמֵם וְדוֹמֵם, בֶּן־שִׂיחִי.


וְבְעוֹד אֲנִי מְבֵַקֵּשׁ לִי דֶּרֶךְ לַעֲבוֹר

אוֹ לְהִסּוֹג אָחוֹר –

וְהִנֵּה עַל יַד שַׁעַר מַלְכָּה שֶׁלִּי

עָמַד הַפָּרָשׁ הַשָּחוֹר.


בְּאֵין דֶּרֶךְ לָנוּס, בְּאֵין נָתִיב לָשוּׁב –

מַלְכָּתִי נִלְקָחָה: –

וְנִסְחֲבָה בְיַד אַכְזְרִיות, יַד־שֵׁד,

וְאֶל קֶבֶר הֻשְׁלָכָה…

ב. שַׁלֶּכֶת

גוֹסְסָה רַעְיָה אֵצֶל הַחַלּוֹן.

מַשִּׁיר מִנֶּגֶד זְהָבוֹ הָאַלּוֹן.


– " אַלּוֹן, הוֹי אַלּוֹן, מַה־לְּךָ רוֹתֵת?"

– "הוֹלֵךְ לָמוּת עוֹלָם שָׁלֵם, דָּם שׁוֹתֵת.


שַׂר־סְתָו בָּא עִם שַׁלַּכְתּוֹ־קַָרַחְתּוֹ,

עִם בַּקְבּוּק סַם־הַמָּוֶת בְּאַמְתַּחְתּוֹ.


וְעָבַר כַּנָּחָשׁ הַנּוֹרָא בִּלְחִישָׁה,

וְזָרַק בַּכֹּל טִפּוֹת מָרוֹת שֶׁל כְּמִישָׁה.


וּכְמוֹ בְיַד שׁוֹחֵט אֵין־רַחֲמִים, נִתָּזִים

הֶעָלִים, דָּם נוֹטְפִים, בְּחִיל נֶאֱחָזִים.


וִיקַר כָּל הַחַיִּים וְתִפְאֶרֶת־חֲלוֹמָם

צוֹנְחִים חֲלָלִים, בְּטֶרֶם בָּא יוֹמָם.


וְהָיָה כָּל חַי, לְמִקְּטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם –

תִּלֵּי־שַׁלֶּכֶת בְּגַן־סְתָו־עוֹלָם.


וְהָיְתָה הַנֶּפֶשׁ, הַכְּפוּפָה וּדְווּיָה –

כְּמוֹ גֶדֶר־גַּן זוֹ, מִנֶּגֶד, הַדְּחוּיָה.


וְאֵין רַחֲמֵי־אָב, וְאֵין תְּפִלַּת־אִמָּא

שׁוּב יוּכְלוּ הֲקִימָהּ…

ג. נִנְעֲלוּ שַׁעֲרֵי רַחֲמִים…

נִנְעֲלוּ שַׁעֲרֵי רַחֲמִים – וּבֵין שְׁנֵי עוֹלָמוֹת

גּוֹסְסָה מְרַחֲפָה רַעְיָה,

גְּרוּשָׁה מֵעוֹלָם הַזֶּה – וְלָעוֹלָם הַבָּא לֹא הִגִּיעָה:

לֹא מֵתָה וְלֹא חַיָּה.


סְגוּר־שְׁעָרִים הַנֵּצַח, בְּצֵל־מָוֶת הַנֶּפֶשׁ –

וּמַלְאַךְ־הַמָּוֶת עוֹד בּוֹשֵׁשׁ;

וְעֵינֵי הַגּוֹסְסָה פְּקוּחוֹת לְמַחֲצָה, וּמַבָּט לָהֵנָּה

מְחַכֶּה בְשִׁמָּמוֹן וְחוֹשֵׁשׁ…


רֶגַע תִּפְקָחֵן לִרְוָחָה בִּשְׁאֵרִית־אוֹנֶיהָ

וּכְלַפֵּי שָׁמַיִם תִּשָּׂאֵן:

וְהָיְתָה כְמִתְפַּלְּלָה בְּשִׁמְמוֹן־נַפְשָׁהּ, מִתְדַּפְּקָה עַל שַׁעַר

הִפָּתַח מְמָאֵן.


שׁוּב תֵּעָצַמְנָה מַחֲצִיתָן – וְנֵר־אֱלֹהִים טֶרֶם יִכְבֶּה;

וּבְאֶשְׁנַב־הַנְּשָׁמָה,

טֶרֶם יוּגַף לָנֶצַח עַל תְּרִיסָיו, עוֹד רוֹעֲדָה בִרְכַּת־הַפְּרִידָה

וְדִמְעָה נֶאְלָמָה…

ד. אַחֲרוֹן לֵיל

הֲקִיצוֹתִי בִּבְגָדַי בַּלֵּיל, וְכֻלִּי אֲפוּף פַּחַד־סוֹד,

בְּאַשְׁמֹרֶת הָאַחֲרוֹנָה כְּחַלְחֹלֶת־הַכָּנָף.

וָאֵדַע: בָּא מַלְאַךְ־הַמָּוֶת, וְרִכְבּוֹ – הַמַּשְׁחִיר בֶּחָצֵר,

וְהַבַּיִת סְגוּר־בְּרִיחִים מְלָאָהוּ מִיַּד, כֻּלּו נִפְתַּח לְפָנָיו.


מֵהַחֶדֶר הֵַסָּמוּךְ קוֹל בָּא, נַחֲרַת רַעְיָה גוֹסֶסֶת מִיָּמִים.

סָמַר בְּשָׂרִי כַּאֲשֶׁר עוֹד מֵעוֹלָם לֹא סָמָר.

הַקּוֹל קוֹל עַלְעוֹלִים עַל עֵץ, שִׁלְדֵי־חֹרֶף, מִתְלַבְּטִים, מִתְחַבְּטִים –

הַכְּבָר שָׁחַט שוֹחֵט, וְלֹא גָמָר?


וָאֶגַּשׁ, מְלֵא־רְתֵת. עֵינֵיהָ, פְּקוּחוֹת מִקְצָתָן, לְחַלּוֹן

מַכְחִיל, פָּתוּחַ אֶל עוֹלָם־מִסְתּוֹרִין.

שִׁנֶּיהָ זוֹ לְזוֹ נוֹקְשׁוֹת, כְּמוֹ עַלְעוֹלִים מִתְלַבְּטִים, מִתְחַבְּטִים –

וּמַלְאֲכֵי־חַבָּלָה חֲרִישִׁים בְּכָל הַפְּרוֹזְדּוֹרִין.

ה. פְּרֵידָה

אָן תֵּלְכִי, רַעְיָה, יוֹנַת־תֹּם, לְאָן?

– “אֶל מָוֶת, הָאוֹרֵב בַּאֲפֵלַת־הַגָּן.”


וְלַיְלָה תִטְּשִׁי נָוֵךְ, תִטְּשִׁי אֶת קִנֵּנוּ?

– “נִקְרֵאתִי! בִּרְכָתִי לְךָ וְלִבְנֵנוּ”.


וּמַה מֵעֵבֶר לַאֲפֵלַת־גַּן? מַה־שָּׁם?

– “לֹא אֶרְאֶה כִּי־אִם שְׁחוֹר־צַלְמָוֶת כַּיָּם”.


וְאֵיךְ לָרָקָב תֻּתַּן גְּוִיָּה זַכָּה, יָפָה?

– “בְּזִכְרוֹנֵךָ הֵן שְׁלֵמָה עוֹד אֶהְיֶה נִשְׁקָפָה”.


וְרוּחֵךְ אָנָה תָעוּף, מַעְיַן אוֹר וָגִיל?

–“עֵינַי עֲצוּמוֹת, וְלֹא אֶרְאֶה כָל שְׁבִיל”.


וְאֵיךְ עֹל־חַיַּי אֶשָּׂא לְבַדִּי, הוֹי רְעוּתִי?

– “מִמֶּנִּי לְמַד! רְאֵה עֶלְבּוֹן־בְּדִידוּתִי”.


וּמַה־לִּבְנֵנוּ אַגִּיד בְּיוֹם־יְתוֹם?

– “כִּי עָלָיו אֵם הִתְפַּלְּלָה, בְּרִדְתָּהּ תְּהוֹם”.


הֲנָשׁוּב עוֹד נִתְרָאֶה? גַּלִּי זֹאת בִּלְבַד!

– “לֹא אֵדַע…כֹּל מַחֲשִׁיךְ… שָׁלוֹם לָעַד!”…

ו. הֶחֱרִידַנִּי דְבַר־מָה…

הֶחֱרִידַנִּי דְבַר־מָה בַּאֲפֵלַת־הַלֵּיל

שֶׁלִּפְנֵי יוֹם־הַקְּבוּרָה.

נִזְדַּעְזַע גַּם יַלְדִּי בְּעַרְשֹוֹ – כִּלְצַעֲדֵי אֵם:

עָבְרָה בְּכַחְלוּלִית־הַלֵּיל כְּמוֹ צוֹרָה.


בְּעַד הַחַלּוֹן עִם אוֹר־הַיָּרֵחַ דְּמוּת נִכְנְסָה דֹם,

לוּטָה שְׁחוֹרִים. וַיִּקְרָא בְנִי שְׁקוּעַ־שְׁנַת: “אִמָּא!”

מְרַאֲשׁוֹתַי אַט רָחֲפָה, גָחֲנָה עָלַי –

וָאַרְגִּישׁ חֹם־דִּמְעָה…


וָאַקְשִׁיב קוֹל־לַחַשׁ, קוֹל תְּפִלָּה וּנְהִי:

"עַתָּה בָאתִי לָנֶצַח הִפָּרֵד.

זֹאת פַּעַם אַחֲרוֹנָה אֶמָּצֵא עֲלֵי אֶרֶץ זוֹ".

וָאֶרְתַּת, כְּמוֹ בְּרוּחַ סְתָו – עָלֶה חָרֵד.


“זָכְרֵנִי! זְכוֹר חֶסֶד־נְעוּרַי!” – לֹא פָסְקָה מִלְּחוֹשׁ;

וַהֲמוֹן מַרְאוֹת־אוֹר הִתְגַּלְגָּלוּ.

כָּל חֲמֻדּוֹת פְּרִיחָתָהּ, שְׂשׂוֹנָהּ וּצְחוֹקָהּ שׁוּב עָבְרוּ בַסָּךְ

וְדִמְעוֹתַי בַּחֹשֶׁךְ, גַּל־רוֹתְחִים, צָלָלוּ…

ז. וַיְהִי בִּנְסוֹעַ…

וַיְהִי בִּנְסוֹעַ הָאָרוֹן, הָאָרוֹן הַשָּׁחוֹר,

בּוֹ רַעְיָה עֲדִינָה מוּבָלָה לִקְבוּרָה, –

בַּלָּאט גִּמְּאָה מַעְבָּרָה אֶת רֹחַב־הַנָּהָר,

וְנַפְשִׁי בְּלֶב־נָהָר – כַּסְּפִינָה הַשְּׁבוּרָה.


עַל פְּנֵי הַמִּשְׁבָּרִים אַט־אַט הַמַּעְבָּרָה רִטֵּטָה.

וְנִדְמָה: גַּם דֹּפֶק־הַחַיִּים כֹּה רוֹפֵס,

וְחַָדַל בִּטְחוֹנָם, וְהֻרְגַּשׁ רִפְיוֹנָם,

וְתָרְנֵיהֶם, לְהַפִּילָם, עֲנַק־מָוֶת לוֹפֵת…


אַךְ אוֹר־אַהֲבָתָהּ שֶׁל אֵשֶׁת־נְעוּרִים,

חַי, מִמַּעֲמַקִּים צַָף כְּמוֹ עֹגֶן אֵיתָן:

אֵלַָיו נֻפְּצוּ הַשְּׁחוֹרִים בְּמִשְׁבְּרֵי־תְהוֹמוֹת,

הָאֲיֻמּוֹת בִּנְהִימוֹת־רְתֵתָן…

אוקטובר־נובמבר, 1925.


בַּחֲלוֹמִי

מאת

שמעון גינצבורג


בַּחֲלוֹמִי – וָאָבוֹא, מְדֻכְדָּךְ וְרָצוּץ, אֶל בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ,

זֶה מִקְדַּשׁ־הַדּוֹרוֹת וּדְבִיר־הַפַּיְטָנִים;

וָאֶכְרַע בַּפִּנָּה, וָאֹבַד בִּתְפִלַּת־חֲשָׁאִים

בְּצֵל אַחַד עַמּוּדֵי־הַשֵּׁש הָאֵיתָנִים.


תִּמְרוֹת־קְטֹרֶת כְּחַלְחַלּוֹת הִסְתַּלְסְלוּ בֶהָדָר,

וְהִבְהִיקוּ דֹם רִצְפוֹת הַיְקָר וְהַתִּפְאֶרֶת.

הֶאְדִּימָה אֲזַי, לְאוֹר נִבְרְשׁוֹת־זָהָב,

רְצוּעַת־דָּמִים נִגָּרֶת…


הָרְצוּעָה – הִיא שָׁטְפָה מִנַּפְשִׁי הַפְּצוּעָה,

הַמַּבּוּעַ הַנּוֹרָא;

הִתְלַכְלְכָה רִצְפַּת־הַשַּׁיִשׁ, וְנִדְמָה כְפֶלֶג דַּק אָדֹם

בְּלַבְנוּנִית־הָאוֹרָה.


נִגַּשׁ הַכֹּהֵן הַמְּשָׁרֵת, לְהוֹצִיאֵנִי מִן הַהֵיכָל וָחוּצָה

וְהַָרִצְפָּה לְנַקּוֹת;

וְהִנֵּה קוֹל קוֹרֵא: "אַל תִּשְׁלַח יָד אֵלָיו,

וְאֶל רְצוּעוֹת־הַדָּם הַמְּפַכּוֹת!


"אֵל רָאָה עֶלְבּוֹנוֹ וְרָצָה מִנְחָתוֹ: דִּמְעַת־עֵינוֹ וּפֶצַע־לְבָבוֹ.

דִּמְעָתוֹ – הִיא כַדְכֹּד, בַּהֵיכָל תִּשָּׁקַע,

וּפִצְעוֹ – הוּא אֹדֶם, לִדְבִיר־נֵצַח יָבוֹא"…


לֵיל שׁוֹאָה...

מאת

שמעון גינצבורג


לֵיל שׁוֹאָה וְסוּפָה וָשֶׁלֶג. כְּמִין עִנְקֵי־בְרוּאִים, עַמּוּדִים שֶׁל שֶׁלֶג,

לִנְגִינַת־הָרוּחַ הַפְּרָאִית,

מְרַקְּדִים עֲצוּבִים, שִׁכּוֹרֵי הַיֵּאוּשׁ הַחָרְפִּי הַלָּבָן, לְנַפְשָׁם עֲזוּבִים;

וְאִתָּם מִתְנוֹדְדָה נַפְשִׁי גַלְמוּדָה, שַׁכּוּלָה, חֲשָׁאִית.


עַמּוּדֵי־הַטֶּלְגְרַף הוֹמִים בָּרְחוֹב – וְקוֹל יְלָלָה רְחוֹקָה:

הַאִם לֹא בְטֶלְגְרַף אַלְחוּטִי

אַתְּ שׁוֹלְחָה לִי, רַעְיָה בְתַכְרִיכִים, אֵי־מִזֶּה דְבָרֵךְ כִּי בְּמֶרְחַב־הָעוֹלָם

הַלָּבָן וּמְעֻרְפָּל תָּשׁוּטִי?


בִּתְפִלַּת־הַיִּחוּד, בְּלֵיל זֶה, לִקְרָאתִי יָצָאת,

עֲצוּבַת־הָרוּחַ וַחֲשֵׁכָה כָמוֹנִי, מֵעוֹלַם־הַנְּשָׁמוֹת;

וּבְשַׁוְעַת־יִסּוּרִים כֹּה שְׁנֵינוּ נִתְדַּפֵּק עַל הַשְׁעָרִים הִַסְּגוּרִים –

וְסוּפַת־לֵיל בֵּין שְׁנֵי עוֹלָמוֹת…

פברואר, 1926.


שִׁקְטוּ בְלֵיל־הָאָבִיב...

מאת

שמעון גינצבורג


שִׁקְטוּ בְלֵיל־הָאָבִיב, שְׁחוֹרֵי־רַעֲיוֹנָי –

וְיִפָּתַח שַׁעַר־סַפִּיר לְהֵיכַל־הוֹד וּדְבִיר־אֲדֹנָי.

וְאַתֶּן הֵרָגַעְנָה, מַחְשְׁבוֹת־פְּחָדַי הָאֲפֵלוֹת,

בְּלֵיל־אוֹר זֶה, לְיֶרַח זִיו הוּא רִאשׁוֹן, מֶלֶךְ־לֵילוֹת.

שִׁקְטוּ בְלֵיל־הָאָבִיב, רַעֲיוֹנָי.


לַיְלָה יָחִיד לֵאלֹהִים הוּא, בְּזֵר עֲבִיבֵי־שֵׁשׁ מְפֹאָר.

בּוֹ בְטַלִּית־תְּכֵלֶת יוֹרְדָה, שְׁקוּפָה כֻלָּהּ, שְׁכִינַת־זֹהַר;

וַאֲשֶׁר הִיא לוֹ תִגָּלֶה, בְּרוּךְ־אֲדֹנָי הוּא וּמְבֹרָךְ:

אֶל דְּבִיר אשֶׁר, אשֶׁר כָּחֹל, יוֹבִילֵהוּ אֹרַח אֹרַח.

שִׁקְטוּ בְלֵיל־הָאָבִיב רַעֲיוֹנָי.


הֶחָטָאתִי כִּי עֻנֵּיתִי. לֹא חָטָאתִי, אַךְ עֻנֵּיתִי.

עַתָּה זָר אֲנִי בָאָרֶץ. בַּעֲבִיבֵי־רֹם – שָׁם בֵּיתִי.

רְדִידִים צְחוֹרִים מְעֻלֶּפֶת, שָׁם רַעְיָתִי מְרַחֶפֶת,

שָׁם יוֹנִינָה לִי נִשְׁקֶפֶת – בְּאֶשְׁנַב־בְּלִימָה,

בְּהֵיכַל־אֶפֶס…

שָׁמָּה חֶרֶשׁ, מִדֵּי טַיְּלִי, אֶעֱלֶה חֶרֶשׁ, אֶעֱלֶה, אֶעֱלֶה,

וּבַפַּלְטִין, זְבוּל־מִסְתּוֹרִין, הִיא תַשְׁקֵנִי מִיֵּין־רִקְחָהּ,

הִיא תַרְוֵנִי מִיֵּין־רִקְחָהּ – כָּחֹל, קָרִיר יֵין הַשִּׁכְחָה, – –

מְנוּחַת־תְּכֵלֶת עָלַי תַּשִּׁיב, וּתְיַשְׁנֵנִי בִכְנַף־פֶּלֶא…

שִׁקְטוּ בְלֵיל־הָאָבִיב, רַעֲיוֹנָי.

זיו, 1926.


צֹעֲנִית

מאת

שמעון גינצבורג


הֵן קָסְמָה לָךְ, הַחֲשׁוּקָה,

עֵין־חֲזִיז לִיפֵהפֶה מְנַגֵּן עַל הַשְּׁמִינִית,

בְּעוֹד בְּיָדִי יָדֵךְ־זֹךְ חֲבוּקָה

וֱאֶצְבְּעוֹתַיִךְ נְגִינַת־חֹם לִי פוֹרְטוֹת;

וּבְעוֹד עֵינַיִךְ נוֹטְפוֹת תְּכֵלֶת מְתוּקָה,

כָּל נַפְשִׁי דוֹבֲבָה… עוֹד רֶגַע קָט,

וּלְרֹאשִׁי רֹאשֵׁךְ, זְהַב כּוֹתַרְתֵּךְ סְרוּקָה,

אִם דָּבֵק, נָח כַּמֵּת, וַתִּהְיִי כֻלֵּךְ

כַּפֶּגֶר, וְאִם עוֹד חָם, בִּזְרוֹעִי שְׁבוּקָה;

וָאֶרְעַד, בַּעֲבֹר עָלַי כְּעֵין רוּחַ־צִנָּה,

וָאֶרְאֵךְ כַּחֲזוֹן־לֵיל לְאוֹר הָאֲבֻקָּה:


כְּעָלֶה טְרוּף־מִשְׁבָּרִים,

אַתְּ לֹא הָיִית עִמָּדִי עוֹד… וְנַפְשֵׁךְ –

עַל שְׁמִינִית, נִשְׁבְּתָה לְבֵין הֵַמֵּיתָרִים.

וַתְּפַרְפֵּר אַט, וַתִּכְאַב דֹּם, לְמַגַּע

אֶצְבָּעוֹת פּוֹרְטוֹת, טוֹרְפוֹת בַּמִּסְתָּרִים;

וּלְאוֹר אֲבֻקָּה שְׁתֵּי נְשָׁמוֹת דּוּמָם

נֶאֶבְקוּ בֵין הַנִּימִים הַמּוּאָרִים.

וָאֶרְאֶה נַפְשֵׁךְ בִּנְתִיב־דָּם נִסְחָבָה

שְׁסוּעָה, פְצוּעָה, קְרוּעָה כְבָר לִגְזָרִים;

וְהוּא וָאַתְּ, שְׁלַל אַשָּׁף – רוֹמָה, תְהוֹמָה

בִּכְאֵב וּבְשִׁיר עֲבַרְתֶּם בֵּין הַבְּתָרִים.

כפר נורת בראנטש, 1926.


נֶטַע

מאת

שמעון גינצבורג


בְּיוֹם שִׂמְחַת־לִבִּי הִתְפַּתַּח הַנֶּטַע…

קָטָן אָז הָיָה, בָאוֹר שָׂשׂ לִגְדוֹל.–

נְבֹל, נְטַע־אָשְׁרִי, נְבֹל!


גָּבְהוֹ – עַד אֶדֶן הַחַלּוֹן, וְהִשְׁקַתְהוּ

יוֹם־יוֹם רַעְיָתִי הַיְקָרָה מִכֹּל. –

נְבֹל, נְטַע־דּוֹדַי, נְבֹל!


פֶָּרַח בֶּעָצִיץ וַיִּיף נְטַע־אַהֲבָה,

מְתַמֵּר אֶל עָל, בְּלִי נְטוֹת יָמִין וּשְׂמֹאל.–

נְבֹל, נְטַע־זִיוִי, נְבֹל!


בְּאַחַד הַיָּמִים – וַתַּךְ הַתּוֹלַעַת

אֶת לֵב אָשְׁרֵנוּ הַצָּעִיר, בֶּן־תְּמוֹל. –

נְבֹל, נְטַע־אָבִי, נְבֹל!


בְּאַחַד הַלֵּילוֹת – וַיַּךְ מַלְאַךְ־מָוֶת

רַעְיָה פוֹרַחַת, וַתּוּרַד לִשְׁאוֹל.

נְבֹל, נְטַע־אָשְׁרִי, נְבֹל!


אֵין יַד לְהַשְׁקוֹת הַנֶּטַע וּלְבָבִי.

שְׁנֵינוּ מְאֻבָּקִים, וּכְפוּפֵי־הָעֹל…

נְבֹל, נְטַע־חַיַּי, נְבֹל!

ספטמבר, 1926.


הִ‏‏‏‏מְנוֹן

מאת

שמעון גינצבורג


הוֹי כִּבְשֵׂי־צְחוֹר, יְלִידֵי־יָם,

מָכְסָפֵי אוֹר־הַזְּרִיחָה,

הַדְּבֵקִים־דְּבֵקִים עַד אֵין סְפוֹר,

וְרוֹעִים עַל־פְּנֵי תְהוֹם־הַשְּׁחוֹר! –

לָכֶם שִׁיר־לֵב אָשִׂיחָה.


לְאָן בְּלִי־הֶרֶף תִּנְהֲרוּ?

לְאָן, בְּנֵי־הָאוֹקְיָנוֹס? –

לְכוּ וְאִמְרוּ לֵאלֹהִים:

בְּלִבִּי מְקוֹר־אוֹר נִפְתַּח, עִם

מְקוֹר־רְנָנוֹת.


לְכוּ וְאִמְרוּ לֵאלֹהִים:

נִצַּחְתִּי תְהוֹם־אֲפֵלָה!

מִיַּרְכְּתֵי־הַסְּפִינָה לְךָ

שִׁיר־שֶׁבַח יִשְׁלַח עַבְדְּךָ,

בֶּן אֲמַָתְךָ בֵּילָה:


כִּי נַפְשִׁי בִי חִלַּצְתָּ, אֵל,

מִקִּפְאוֹן שְׁאוֹל־יְשִׁימוֹן,

וַתָּשֶׁב אוֹר־הַחַיִּים לִי,

וַתִּגְאַל מִנִּי שַׁחַת־בְּלִי

אֶת נֶפֶשׁ בִּנְךָ שִׁמְעוֹן.


בְנוּד אַךְ קֵדְמָה, קֵדְמָה אַךְ,

אֵין־סוֹף שֶׁל כִּבְשֵׂי־בְלִימָה –

וָאֶקְרָא בָם דְּבַר־אֱלֹהִים:

אֵין חַיִּים, אֹשֶׁר־מְתִים – כִּי־אִם

בִּפְעֹל וּבְנוּד קָדִימָה.


וּכְשִׁיר דֹּם אוֹר, עַל גַּלֵּי־שְׁחוֹר

בֵּין מִפְלְשֵׁי־עָב מִסְתַּנֵּן –

כָּל חַיַּי בְּמִפְעֲלוֹת הַטּוֹב,

בִּפְעֹל וּסְבֹל וּבֶאֱהֹב,

לְךָ מִתְּהוֹם אֲרַנֵּן.

בספינה “בירנגריה”, יולי 1927.


שֶׁקְסְפִּיר בַּגָּן

מאת

שמעון גינצבורג


נִצָּב – כְּמוֹ עָמַד לָפוּשׁ, מִדֵּי טַּיְּלוֹ – בַּגַּן

שֶׁקְסְפִּיר, אִישׁ־בְּרוֹנְזָה;

וְאַהֲבָה גְדוֹלָה לָעוֹלָם, בַּת אוֹר לֹא־מִכָּאן –

בְּעֵינוֹ הַפְּקוּחָה הוּא גוֹנְזָהּ.


נִשָּׂא, בְּקִפְלֵי־אַדַּרְתּוֹ יִתְעַטֵּף כְּמוֹ חַי.

וְעַל מִצְחוֹ הַקּוֹדֵר, הָרָחָב –

צֵל הוֹד אֵל, מִסְתַכֵּל רַב־חֶמְלָה בְדָרֵי־הַגַּיְא

מִמְּרוֹמֵי־נְצָחָיו.


וְתַחַת בֵּית־שֶׁחְיוֹ – מוֹךְ־נוֹצוֹת! שָׁם קֵן

צִפּוֹר בָּנְתָה לָהּ – אֵם; וְאֶפְרוֹחִים יֶהֱמָיוּ,

אֶל לִבּוֹ הַגָּדוֹל כֹּה סָמוּךְ!


וְנָגְעָה הַמַּרְאָה עַד לֵב, צְנוּעַת־חֵן:

בְּצֵל מִי רַכִּים אֵלֶּה יֶחְסָיוּ!

שֶׁקְסְפִּיר מְגוֹנֵן עַל קַן־צִפּוֹר נָמוּךְ!…

1928.

תרגומים

מאת

שמעון גינצבורג


גשר האנחות

מאת

תומאס הוד

עוֹד אַחַת סֹעֲרָה,

יָגְעָה בַבּוּז,

דָּחֲקָה קֵץ, נִמְהֲרָה

הָלְכָה לָמוּת!


בְּחֶמְלָה קָחוּהָ!

מַה־יָּפָה וְרַכָּה הִיא.

גִּזְרָתָהּ כֹּה דַקָּה הִיא –

זְהִירִים שָׂאוּהָ!


הַשְּׂמָלוֹת – מַה־תֶּחְזוּ בָהּ?

כְּתַכְרִיכִים נֶאֶחְזוּ בָהּ;

מֵהֶן, בְּלִי חֲדָל,

מְטַפְטֵף הַגֶָּל;

הַעֲלוּהָ מִיָּד,

הָעֲלוּבָה, הַנַּאֲוָה,

הַעֲלוּהָ בְּאַהֲבֶָה,

בְּלִי גֹעַל וּשְׁאָט. –


אַל תִּגַּע יַד תָּהֳלָה

בִּמְשׁוּיָה וּמָעֳלָה,

בְּכוּ לְצָרָה, בָאָה לָהּ,

בְּרַחֲמִים וּבְתֹם;

אֵין פְּגָם לֹא יִישַׁר בָּהּ,

כָּל אֲשֶׁר נִשְׁאַר בָּהּ

טָהוֹר כַּיּוֹם.


אֵל חֲקִירָה וְאַל דְּרִישָׁה

בִּמְרִי נֶפֶשׁ אִשָּׁה,

דָחֲקָה בְּפִשְׁעָהּ

הַקֵּץ וַתִּסָּפֶה;

כָּל כֶּתֶם הֵסִיר בָּהּ

מָוֶת וְהוֹתִיר בָּהּ

רַק אֶת הַיָּפֶה.


עוֹד, בְּכָל פְּשָׁעֶיהָ,

כְּבוּדָה בַת־חַוָּה הִיא –

מְחוּ מִשְּׂפָתֶיהָ

מֵי־טִיט נוֹטְפִים: זַעֲוָה הִיא


וּרְאוּ הַמַּחְלָפוֹת,

עַרְמוֹנִיּוֹת, יָפוֹת,

מִן הַמַּשְׂרֵק הִתְחַמְּקוּ;

עֲשׂוּ שַׂעֲרוֹתֶיהָ,

עֵת הֶגְיוֹנוֹת יִתְעַמְּקוּ:

אֵי בֵית־אֲבוֹתֶיהָ?


מִי הָיָה אָבִיהָ?

וּמִי הָיְתָה אִמָּהּ?

יֵשׁ אָחוֹת אוֹהֶבֶת לָהּ?

וְאָח, יַזִּיל דִּמְעָה?

אוֹ יֵשׁ מַחֲמַד־עַיִן לָהּ,

מִכֹּל יָקָר בַּחַיִּין לָהּ –

וְאֵין גּוֹאֲלָה עִמָּהּ?


אֲבוֹי, כִּי אֵין צְדָקָה

בָּאָרֶץ, כִּי פָקָה.

הִיא בָאָה־לָהּ, יָצְאָה־לָהּ

בִּכְאֵבָהּ וּרְעָבָהּ –

וּבְעִיר אַלְפֵי רְבָבָה

כָּל בַּיִת לֹא מָצְאָה לָהּ.


לֵב אֲחוֹתָהּ, אָחִיהָ,

אַף לֵב אִמָּהּ, אָבִיהָ,

הָפַךְ, נִצַּב כַּצָּר:

הָשְׁלְכָה אַהֲבָה

אֶל קִבְרוֹת־הַתַּאֲוָה;

גַּם אֵל לָהּ, בְּדַאֲבָהּ,

נִדְמֶָה כְמוֹ זָר.


מְקוֹם שָׁם בְּמַיִם עַזִּים

אַלְפֵי אִשִּׁים מִזְדַּעְזְעִים,

אוֹרִים נָעִים סְחוֹר־סְחוֹר

מֵחַלּוֹנוֹת־עֲלִיּוֹת

וּמִמַּרְתְּפֵי־תַחְתִּיּוֹת –

שָׁם עָמְדָה תוֹךְ תְּהִיּוֹת,

אֵין־מָעוֹן בְּלֵיל־שְׁחוֹר.


רוּחַ־צִנָּה מְיַלֶּלֶת

שֶׁל אֲדָר הִרְעִידַתָּהּ,

וְלֹא צוּלָה מַאֲפֶלֶת

בְּתַחְתִּית־גֶּשֶׁר מִלְּמַטָּה:

דַּעְתָּהּ נִטְרָפָה

מֵחַיִּים וּשְׁאוֹלָם,

בִּתְהוֹם, סוֹד מְעֻלָּפָה,

הִתְנַפֵּל נִכְסָפָה – בָּרֹחַ, פָּסֹחַ

עַל מִפְתַּן הָעוֹלָם!


קָפְצָה מֵרֹם

בְּאֹמֶץ, וְאִם סָעַר

קַר כִּכְפוֹר נָהָר –

אֶל תּוֹךְ פִּי הַתְּהוֹם.

שָׁעֵר זֶה, רְאֵה־נָא זֶה,

קַל־רֹאשׁ, בַּחֵטְא חַי!

רְחַץ בָּזֶה, שְׁתֵה־נָא זֶה,

אִם תּוּכַל, אֲזַי!


בְּחֶמְלָה קָחוּהַָ;

כֹּה יָפָה וְרַכָּה הִיא,

גִּזְרָתָהּ כֹּה דַקָּה הִיא –

זְהִירִים שָׂאוּהָ!


אֶת יְצוּרֵי־בְּשָׂרָהּ,

עַד לֹא קָפְאוּ בַּקָּרָה,

בְּנִמּוּס, בִּנְעִימוּת

יַשְׁרוּ, הַחְלִיקוּ־נָא,

אֶבְלָם הַמְתִּיקוּ־נָא;

וְעִצְמוּ עֵינֶיהָ –

שְׁנֵי תְבַלּוּלֶיהָ!


עֵינֵי בַלָּהָה

מְצִיצוֹת בִּזְוָעָה,

בְּעַד עַב־טִיט וָרֶפֶשׁ,

כְּמוֹ תִנְעַץ הַנֶּפֶשׁ

מַבָּט אַחֲרוֹן לֹא־זָע,

בּוֹ קָפְאוּ יֵאוּשָׁהּ

וְאֵימָתָהּ הַכְּבוּשָׁה –

בָּעוֹלָם הַבָּא.


בַּחֹשֶׁךְ אָבָדָה,

עֲנִיַּת־עֲנִיּוֹת,

כִּי חֶרְפָּה כָּבָדָה

וְיַד־אַכְזְרִיוּת. –

שַׂכְּלוּ יָדֶיהָ,

שִׂימוּן עַל חָזֶהָ,

כְּמוֹ בִתְפִלָּה שֶׁל צְנִיעוּת!

וְנִרְאֲתָה שְׁטוּחָה,

כְּמִתְוַדָּה בִמְנוּחָה

עַל כָּל חֲטָאֶיהָ,

מַפְקִידָתַם, עִם רוּחָהּ,

בְּיַד אֱלֹהֶיהָ!


פעמונים

מאת

אדגר אלן פו

I


שְׁמַע, בְּשׁוּט שִׁלְגִּיּוֹת, לַמְּצִלּוֹת,

מְצִלּוֹת־כֶּסֶף – מִזְמוֹר־צְלִיל!

כַּמָּה מְנַבֵּא שִׁיר־קַלִּילוֹת

עוֹלְמֵי־גִּיל!

צְלִיל, צְלִיל, צְלִיל כִּצְחוֹק מִתְפּוֹצֵץ

בַּאֲוִיר־הַכְּפוֹר לַלֵּיל!

עֵת בְּגִיל־הַגָּבִישׁ נוֹצֵץ

קְהַל כּוֹכָבִים, יָצְאוּ חוֹצֵץ

עַד בְּלִי דַי לִנְקֹד שְׁמֵי־אֵל;

זָעִים, זָעִים בְּקֶצֶב־אוֹרִים,

מֵעֵין קֶצֶב שִׁיר מִסְתּוֹרִין,

לְקוֹל הַצִּלְצִלְצְלִיל, שֶׁכֹּה נְעִימוֹת הוּא נוֹבֵעַ

וַעֲדִינוֹת כֹּה שׁוֹפֵעַ

מִנִּי מְצִלּוֹת־כֶּסֶף: צִל,

צִל, צִל, צִל, צִל, צְלִיל –

צִלְצוּלֵיהֶן, סִלְסוּלֵיהֶן שֶׁל מְצִלּוֹת־גִּיל.

II

שְׁמַע לְצֶלְצְלֵי חַג־נִשּׁוּאִים,

צֶלְצְלֵי־זָהָב, מִזְמוֹר־צְלִיל!

כַמָּה מְנַבְּאִים, זִיו רְווּיִם,

עוֹלְמוֹת אשֶׁר, אוֹר וָגִיל!

לְתוֹך אֲוִיר־הַלֵּיל הַמְּבֻשָּׂם

מַה־יָּרִיעוּ עֲלִיצוּתָם!


מִנִּי צְלִילֵי זָהָב נוֹטֵף,

נוֹטֵף חַם בְּקֶצֶב־אוֹר,

אֵיזֶה נִגּוּן נִגָּר, שׁוֹטֵף

אֶל הַתּוֹר

הַמַּקְשִׁיבָה, עֵת עֵינֶיהָ נוֹעֲצָה בַלָּאט –

בַּיָּרֵחַ, חוֹלֵם שָׁט!

מָה, מֵחַדְרֵי כָל סֻמְפּוֹנְיָה,

נוֹבְעִים וּמִתְגַּבְּרִים זְרָמִים שֶׁל הַרְמוֹנְיָה!

כַּמָּה תַעֲלֶה!

כַּמָּה תַנְעִים

זְמִירוֹת עָתִיד רְפוּד שׁוֹשָׁנִּים!

כַּמָּה חֶדְוַת־אוֹר תְּגַלֶּה

בַּזַּעְזוּעִים, בַּנַּעְנוּעִים

שֶׁל הַצֶּלְצְלִים, צֶלְצְלֵי־שָׁמַע: צִל,

צִל, צִל, צִל, צִל, צִל, צְלִיל –

תּוֹךְ רִתּוּתָם, עִם עִכּוּסָם, שֶׁל זְהַב צֶלְצְלֵי־גִיל.

III


שְׁמַע פַּעֲמוֹנֵי־הַבֶּהָלָה –

לְפַעֲמוֹנֵי־נְחֹשֶׁת צְלִיל!

כַּמָּה מְבַשֵׂר פַּחַד עִם תַּקָּלָה

קוֹל מְהוּמָתָם, קוֹל הַחִיל!

מַה, בְּאֹזֶן־לֵיל נִפְעָמָה,

יִתְּנוּ קוֹל־חֲתָת בָּרָמָה!

הוֹי, מִדַּבֵּר הֵם נִבְהָלוּ,

רַק לִזְעֹק, לִזְעֹק יוּכְָלוּ,

בְּלִי כָל קֶצֶב־שִׁיר,

וְלָבוֹא בְּרָב יְלָלוֹת, בְּרָב עֲצֻּמּוֹת מַה־מְּבֻלְבָּלוֹת,

פְּנֵי אֵשׁ חַלּוֹת, אֹטְמָה אֹזֶן, טְרוּפַת־דַּעַת אֵשׁ,

מְקַפֶּצֶת בָּאֲוִיר,

דּוֹלְגָה מַעְלָה, מַעְלָה, מַעְלָה,

אַדִּיר חֶפְצָהּ: עוֹד הַלַּיְלָה

טַפֵּס, עָלֹה, כִּמְנַצֵּחַ

שֶׁבֶת עַל יַד הַיָּרֵחַ,

פָּנָיו – פְּנֵי־הַשֵּׁש.

הָהּ הַצְּלִיל! צְלִיל! צְלִיל!

מַה־נּוֹאֲשָׁה בְּשׂוֹרַת־חִיל!

מַה־יִּתְלַבְּטוּ, גַם יִתְחַבְּטוּ פַעֲמוֹנִים לֹא־נֻחָמוּ,

מַה־יִּנְהָמוּ!

כַּמָּה יִשְׁפְּכוּ אֵימַת־יָהּ

אֶל חֵיק־לַיְלָה רוֹעֵד, זָע!

אַךְ הָאֹזֶן, הִיא יוֹדַעַת נֶאֱמָנָה,

עַל פִּי קוֹל־פַּעֲמוֹנִים עוֹמֵם

אוֹ מִתְרוֹמֵם,

מָה עֲצוּמָה, אוֹ מָה רָפָה הַסַּכָּנָה.

וְהָאֹזֶן, הִיא אוֹמֶרֶת,

תּוֹךְ מְהוּמוֹתָם

וְתַעֲצוּמוֹתָם,

הֲשׁוֹקַעַת הַלֶּהָבָה אִם גּוֹבֶרֶת,

לְפִי הַשְּׁקִיעָה וְהַגְּבוּרָה בְּזַעַם־הַפַּעֲמוֹנִים, זַעַם

נַהַם, נַהַם, נַהַם

לְפַעֲמוֹנִים: צְלִיל, צְלִיל, צְלִיל,

צְלִיל, צְלִיל, צְלִיל, צְלִיל, צְלִיל–

בָּאֲנָחָה וּבַצְּוָחָה שֶׁל פַּעֲמוֹנֵי־חִיל.


IV


שְׁמַע בְּקוֹנֵן פַּעֲמוֹנִים –

לְפַעֲמוֹנֵי־בַרְזֶל צְלִיל!

מַה־קִינָתָם תִּפְתַּח לְעוֹלַם־הוֹד־יְגוֹנִים

שַׁעַר מַאֲבִיל!

בְּדִמְמַת־הַלֵּיל הַמַּאֲפִיל

מַה־נִּרְעָדָה, תְקוּפֵי־מוֹרָא,

לְקוֹל אִיוּמָם, כֶּבֶד מָרָה־שְׁחוֹרָה.

כִּי כָל צְלִיל וּצְלִיל בֶּן־אוֹנָם,

פּוֹרֵץ מִן חֲלוּדַת־גְּרוֹנָם,

הוּא נְאָקָה.

וְהָעֵדָה – הָהּ הָעֵדָה! –

שֶׁבְּכִפָּתָם מִתְבּוֹדֵדָה,

וַאֲשֶׁר בְּיַד חֲזָקָה

תַּהְלֹם, תַּהְלֹם, תַּהְלֹם בְּקוֹל,

בְּלִי חֲדֹל,

כָּל־כַּךְ שָׂשָׂה הִיא לָגֹל

עַל לֵב־אָדָם אֶבֶן כְּבֵדָה, –

לֹא בְנֵי אִישׁ אוֹ אִשָּׁה הֵם,

גַּם לֹא חַיַּת־רִשְׁעָה הֵם,

לִילִין הֵמָּה, לִילִין.

מַלְכָּם הוּא שֶׁיַּהְלֹם־כֹּה,

שָׂשׂ לָגֹל, לָגֹל הַצְּלִילִין,

צְלִילֵי מִזְמוֹר שִׁיר־נִצְחוֹנִים –

בְּחָזְקָה מִן הַפַּעֲמוֹנִים

יַעֲלֵם־כֹּה!

וְלִבּוֹ, מוּצַף חֲמַת־שְׂשׂוֹנִים,

יִרְחַב לְהִמְנוֹן־הַפַּעֲמוֹנִים!

וְהוּא מְרַקֵּד, וְהוּא צֹוֵחַ

בְּשֶׁצֶף־קֶצֶב שִׁיר־מְנַצֵּחַ,

שִׁיר־מִסְתּוֹרִין, שִׁיר־יִסּוּרִין,

לְהִמְנוֹן שֶׁל הַפַּעֲמוֹנִים –

הַפַּעֲמוֹנִים;

לְקוֹל רְתוֹת הַפַּעֲמוֹנִים –

פַּעֲמוֹנִים, פַּעֲמוֹנִים –

לְקוֹל בְּכוֹת הַפַּעֲמוֹנִים;

בְּשֶׁצֶף־קֶצֶב שִׁיר־נִצְחוֹנִים

יַהְלֹם, יַהְלֹם בְּרָב אוֹנִים

שִׁיר־מִסְתּוֹרִין, שִׁיר־יִסּוּרִין,

לְקוֹל נְהֹם הַפַּעֲמוֹנִים,

לְקוֹל רְעֹם הַפַּעֲמוֹנִים,

לְקוֹל סְתֹם הַפַּעֲמוֹנִים

אֶת הַגּוֹלֵל: צְלִיל, צְלִיל, צְלִיל,

צְלִיל, צְלִיל, צְלִיל, צְלִיל, צְלִיל, צְלִיל, צְלִיל

לְקוֹל הַזְּעָקָה וְהַנְּאָקָה שֶׁל פַּעֲמוֹנֵי־חִיל.


מִזְמוֹר לְאַבְגּוּסְטָה

מאת

לורד ביירון

אַף אִם יוֹם־חֶבְלִי גָז לְעוֹלָמִים

וְרַד כּוֹכַב־גּוֹרָלִי לָבוֹא, –

מֵאֵן לִבֵּךְ לְגַלּוֹת הַפְּגָמִים

וְכָל צֵל, יָכְלוּ רַבִּים בִּי מְצֹא.

אַף אִם יָדַע אֶת כָּל מְרִי עִצְבוֹנִי,

הוּא לֹא נִרְתַּע מֵחַלְּקוֹ עִם אָח;

וְהָאַהֲבָה, לִי צִיֵּר דִּמְיוֹנִי,

רַק בָּךְ מְצָאתִיהָ – רַק בָּךְ.


בְּגַחֵךְ טֶבַע לִי, אֵם כָּל הַבְּרוּאִים,

גֵּחוּךְ אַחֲרוֹן, מְעוֹדֵד וָזָךְ, –

לֹא חֲשַׁבְתִּיו אַךְ מִקְסַם־תַּעְתּוּעִים,

כִּי הוּא מַזְכִּיר לִי בַת־צְחוֹק שֶׁלָּךְ.

וּבְצֵאת רוּחוֹת עַל יָם לַמִּלְחָמָה,

כְּקוּם רֵעֵי־אֱמוּנַי עָלַי –

אִם בְּכַף־גַּלִּים מְאֹד נַפְשִׁי נִפְעָמָה,

הוּא עַל רָחֲקִי מִמֵּךְ, אוֹרִי חַי.


אַף אִם זַע צוּר תּוֹחַלְתִּי אַחֲרוֹנָה

וְנָפְלוּ שְׁבָרָיו בִּתְהוֹם רַב־דֳכִי,

אַף אִם נִמְכְּרָה נַפְשִׁי לִיגוֹנָהּ –

לְמַכְאוֹבָהּ לֹא שִׁפְחָה תְהִי!

רַבִּים כְּאֵבִים שֶׁהֵם יִרְדְפוּנִי:

יוּכְלוּ נַגַּע, לֹא שַׁקֵּץ, לֵב דָּךְ;

יוּכְלוּ עַנּוֹת, אַךְ לֹא יַכְנִיעוּנִי;

לֹא בָהֶם אֲנִי אֶהְגֶּה – כִּי בָךְ.


אַף אִם אָדָם, אַתְּ לֹא רִמִּיתִנִי;

אַף אִם אִשָׁה, לֹא אוֹתִי עָזַבְתְּ;

אִם אֲהוּבָה, לֹא הֶעֱצַבְתִּנִי;

וּלְמוּל רָכִיל, כַּחוֹמָה נִצַּבְתְּ.

אִם הֶאֱמַנְתִּי בָךְ, אַתְּ לא בָגַדְתְּ;

אִם נִפְרַדְתְּ – לֹא לָנוּס מֵעֹל זֶה;

לֹא לְחַלֵּל אֶת שְׁמִי – אִם שָׁקַדְתְּ;

וְלֹא דָמַמְתְּ – תֵּת לִלְזוּת פִּתְחוֹן־פֶּה.


לֹא אֲגַנֶּה, וְלֹא אָבוּז, לָעוֹלָם

וּלְמִלְחֶמֶת הָרַבִּים בְּאֶחָד –

אִם קָץ לִבִּי בַחַיִּים וּמְחוֹלָם,

מַה־נּוֹאַלְתִּי לֹא לְהַפְסִיק מִיָּד!

וְאִם טָעוּתִי שִׁלַּמְתִּי בְיִקְרוֹתַי,

וְכִכְלִי רֵיק הַלֵּב הֻצַּג, מָךְ –

זֹאת מָצָאתִי: בְּכָל אֲבֵדוֹתַי,

חֶמְדָה גְנוּזָה, לֹא־תֹאבַד, לִי בָךְ.


מִמַּשּׂוּאוֹת הֶעָבָר, עֲבָרִי,

אֶזְכֹּר זֹאת, מֶנִּי תִּקְצַר יָד גְּזֹל:

הִיא הַדַּעַת, כִּי אָמְנָם אוֹצָרִי,

בֶּן־טִפּוּחַי, הוּא יָקָר מִכֹּל.

יֵשׁ עוֹד מַעְיָן, בַּמִּדְבָּר יְבַעְבַּע,

יֵשׁ בַּיְשִׁימוֹן הַגָּדוֹל עוֹד עֵץ,

וְצִפּוֹר שָׁרָה בַשְּׁמָמָה הָרַבָּה

לִי עָלַיִךְ, הַיְּקָרָה לְאֵין־קֵץ.



דְּמָעוֹת דְּמָעוֹת בְּטֵלוֹת

מאת

אלפרד לורד טניסון

דְּמָעוֹת, דְמָעוֹת בְּטֵלוֹת, לֹא מוּבָנוֹת לִי,

מֵעִמְקֵי־רָזִים דִּמְעוֹת יֵאוּשׁ אֱלֹהִי,

מִתְרוֹמְמוֹת בַּלֵּב, בָּעַיִן נִקְווֹת הֵן,

עֵת נַבִּיט אֱלֵי שְׂדוֹת־הַבָּצִיר, וְגִילָם פָּז,

וְזָכַרְנוּ יָמִים עָבְרוּ, אֵינָם עוֹד.


חֲדָשִׁים כְּזֹהַר מַשְׁכִּים עֲלֵי מִפְרַשׂ־צְחוֹר

שֶׁל סְפִינָה מַעֲלָה יְדִידֵינוּ מִנִּי־שְׁאוֹל,

וְנוּגִים כְּזֹהַר אַחֲרוֹן מַאְדִּים עַל אֳנִי

שׁוֹקַעַת עִם כָּל שֶׁאָהַבְנוּ בְּקַצְוֵי־יָם;

כֹּה נוּגִים, כֹּה חֲדָשִׁים – יָמִים אֵינָם עוֹד.


הוֹי, נוּגִים וּמוּזָרִים כְּצִפְצוּף סָפֵק־עֵר

שֶׁל צִפֳּרִים, בְּאַפְלוּלִית שַׁחַר־קַיִץ, בָּא

לְאָזְנֵי גוֹסֵס, עֵת לְעֵינַיִם גּוֹסְסוֹת

הַחַלוֹן יַהֲפֹךְ אַט רִבּוּעַ מְטֻשְׁטַשׁ־אוֹר;

כֹּה נוּגִים, כֹּה מוּזָרִים – יָמִים אֵינָם עוֹד.


יְקָרִים כְּזִכְרוֹן נְשִׁיקוֹת קְדוֹשׁוֹת אַחֲרֵי מוֹת,

מְתוּקִים כְּמוֹ לְדִמְיוֹן־נוֹאָש שִׂפְתֵי־צוּף,

שֶׁהֵן לְאַחֵר; וַעֲמֻקִּים כְּאַהֲבָה,

כְּאַהֲבָה רִאשׁוֹנָה, וְשִׁגְעוֹן־צַעֲרָם עָז;

הָהּ מָוֶת שֶׁבַחַיִּים, יָמִים אֵינָם עוֹד.



אוֹר־יוֹם וְאוֹר־סַהַר

מאת

הנרי וודסוורת' לונגפלו

תְּמוֹל רָאִיתִי בְצָהֳרֵי יוֹם

אֶת הַסַּהַר שָׁט בָּרוֹם;

וְהָיָה מְטֻשְׁטָשׁ, חִוֵּר סַהַר,

כְּמוֹ נְחַשׁ־הַנְּיָר שֶׁל נַעַר.


תְּמוֹל קָרָאתִי, בְּאוֹר־יוֹם פָּז,

שִׁירַת פַּיְטָן – כֻּלָּהּ רָז;

וְנִדְמְתָה חִוֶּרֶת, וְהָיָה

רָשְׁמָהּ כְּצֵל, אוֹ כַהֲזָיָה.


אַךְ סוֹף־סוֹף הַיּוֹם הַחַם,

כְּסַעַר־תַּאֲוָה, רַד וְתַם;

וְלֵיל־מְנוּחוֹת בָּא בִשְׁתִיקָה

וְעָטַף כְּפָר, וָהָר, וּבִקְעָה.


אָז בְּכָל גְּאוֹנוֹ סַהַר־סוֹד,

כְּמוֹ רָזִיאֵל מַלְאַךְ־הוֹד,

הֵצִיף, מִלֵּא אֶת הַלַּיְלָה

בְּגִלוּיֵי אוֹר שֶׁל מַעְלָה.


וְאוֹתָהּ שִׁירָה בְלִבִּי שׁוּב

צִלְצְלָה כִנְגִינַת־כְּרוּב;

פֵּרַשׁ לַיְלָה אֶת חֲרוּזֵיהָ,

אֶת כָּל יָפְיָהּ וְכָל רָזֶיהָ.



כְּבָר עָבַר יוֹם...

מאת

הנרי וודסוורת' לונגפלו

כְּבָר עָבַר יוֹם, וְהַחשֶׁךְ

מִכְּנַף־הַלַּיְלָה רַד,

כְּנוֹצַת־נֶשֶׁר תִּצְנַח,

מִדֵּי טוּסוֹ, אַט.


מֵרָחוֹק אוֹרוֹת־כְּפָר נִרְאִים

מִבַּעַד לַגֶּשֶׁם וְלָאֵד,

וְלִי צַעַר בָּא, מֵעָלָיו

הַלֵּב לֹא יוּכַל יֵט.


מִין צַעַר עִם גַּעְגוּעִים,

שֶׁאֵינָם כְּאֵב, כִּי הֵד

שֶׁל יָגוֹן, לֹא יִדְמוּ לוֹ בִלְתִּי

כִדְמוֹת לְגֶשֶׁם אֵד.


בּוֹא, קְרָא שִׁיר־מָה בְּאָזְנַי,

שִׁיר־לֵב שֶׁכֻּלוֹ תֹם,

שֶׁיָּנַח לְנַפְשִׁי מֵרָגְזָהּ

וִיגָרֵשׁ דַּאֲגוֹת־יוֹם.


לֹא שִׁיר לִגְדוֹלֵי־פִיּוּט,

לְאַדִּירֵי עוֹלַם־הוֹד,

הֵד פַּעֲמֵיהֶם יַעַן

בְּאוּלַמֵּי־נֵצַח עוֹד.


כִּנְגִינוֹת־קְרָב, כַּבִּירוֹת

מַחְשְׁבוֹתָם אוֹמְרוֹת עֲמַל

הַחַיִּים וּשְׁקִידָה אֵין־סוֹפִית;

וְלִבִּי לִמְנוּחָה יְחַל.


קְרָא דִבְרֵי פַיְטָן עָנָו,

שִׁירָיו זִנְּקוּ מִן הַלֵּב

כִּרְבִיבִים מִן עַנְנֵי־קַיִץ,

כְּמֵעַיִן – דִּמְעוֹת־כְּאֵב.


שֶׁבְּחוֹל יְמֵי־מְלָאכָה אֲרֻכִּים,

וּבְלֵילוֹת לְלֹא־שְׁנָת,

בְּנַפְשׁוֹ שָׁמַע תָּמִיד –

קוֹל־אֵל – נְגִינוֹת־רָז.


יֵשׁ לְאֵל שִׁיר כָּזֶה לְהַרְגִיעַ

דֹּפֶק־רָגְזוֹ שֶׁל לֵב רָע;

וִיהִי כְלַחַשׁ־בְּרָכָה,

שֶׁאַחֲרֵי תְפִילָה בָא.


קְרָא אֵפוֹא מִסֵּפֶר הַגָּנוּז

הַשִּׁיר אָהַבְתְּ מְאֹד,

וִיהִי לִיפִי חֲרוּזָיו

יְפִי קוֹלְךָ נוֹסָף עוֹד.


וִיהִי מְלוֹא הַלַּיְלָה נְגִינָה,

וְקִפְּלוּ דַאֲגוֹת־יוֹם

אָהֳלֵיהֶן, כָּעַרְבִיאִים, וְחָמְקוּ

לְדַרְכָּן, כְּמֹהֶם, דֹּם.



מזמרת אשכנז

מאת

שמעון גינצבורג

מזמרת אשכנז

מאת

שמעון גינצבורג

ספר שני: פּוֹאִימוֹת

מאת

שמעון גינצבורג


במגדל: פואימה לירית

מאת

שמעון גינצבורג

I

אֲנִי בֶן גּוֹלֵי־סְפָרַד הִנֵנִי, וָאֶקַּח

אֶת מַטָּם, מַטֵּה נוֹדְדִים, וָאֵצֵא כְמוֹהֶם

לִגְלוֹת לִמְדִינַת־יָם מֵאֶרֶץ־חֲמוּדוֹתַי

(הוֹי רוּסִיָה!) וּזְעוּמַת־נַפְשִׁי.

וָאֶפְקֹד, בְּטֶרֶם אֵצֵא, קִבְרוֹת־אָבוֹת, מַצְּבוֹת־דּוֹרוֹת

וְדֹם נִפְרַדְתִּי לָעַד מֵעִמָּם.

הַמַּסָּע זָע, וְנַפְשִׁי יָדְעָה מְאֹד: רֻשַּׁשְׁתִּי,

וָאֵצֵא נָקִי מֵחֲלוֹם אָשְׁרִי אָנִי.

כִּי מָה הוּא אֹשֶׁר סְפִינָה נֻפְּצָה אֶל הַסָּלַע,

וְאֵיךְ יְחִי לֵב אַחֲרֵי הֵעָקְרוֹ

לָעַד מִנּוֹף־מַטָּעָיו?…

הַשֶׁמֶשׁ רַד, וְהַמַּסָּע טָס אַכְזָרִי־גֹלֶם.

כִּמְחֹא כְנַף עוֹף עֲנָקִי, חַד־צִפֹּרֶן, מָחֲאוּ

כַּפּוֹתָיו פָּלֶד. טַרְפּוֹ לוֹ בְּפִיהוּ וְשִׁיר־נִצָּחוֹן,

הוּא נִצְחוֹן־בַּרְזֶל עַל לֵב עָנֹג…

וַיִּצְנַח רֹאשִׁי אֶל הַקִּיר בְּחֶשְׁכַת־זָוִית,

אֵין־אוֹנִים, וְלִבִּי רָחַץ בְּדָמוֹ וַיִּתְעַטֵּף –

כְּהִתְבּוֹסֵס אָז כַּף־עָב בַּדָּם בְּשׁוּלֵי־מַעֲרָב.

וַתָּבוֹא לִי עַל גְּבוּל מוֹלַדְתִּי הַשָּׁמֶשׁ…


בְּזֹהַר־הַדִּמְדּוּמִים נוּגֵה־פְרִידָה

הִשְׂתָּרְעָה לְפָנַי אֶרֶץ־אַשְׁכְּנַז חַכְלִילִית.

וָאֶפְתַּח חַלּוֹן – וַעֲדַת יַתּוּשִׁים וְרֻדִּים

עִם חֲלוֹמוֹת יַלְדוּת רְחוֹקָה בְזִמְזוּם־שִׁיר כִּתְּרוּנִי.

הַאִם לֹא אֶרֶץ־כְּנַעַן הִיא בִשְׂדוֹת־הַתְּנוּבָה,

בְּמִשְׁבְּצוֹת־תְּלָמֶיהָ רָווֹת וִירַקְרַקּוֹת

וּבְבָתֵּי־כְפָרִים אֲדַמְדַּמֵּי־לְבֵנִים, שׁוֹקְטִים

עַל גִּנּוֹת־בִּיתָן מְלַבְלְבוֹת וּטְבוּלוֹת־חָלָב?

וְאִישׁ לֹא נִרְאָה עַל הַשָּׂדוֹת, כְּמוֹ עֲבָדוּם

יוֹם־יוֹם עַם־קוֹסְמִים פִּלְאִי, רוֹאִים וְאֵינָם נִרְאִים,

וְכָל חַשְׁמַל־יְדֵיהֶם, חַשְׁמַל־בְּרָכָה, בָּם הִשְׁקִיעוּ…

וְרוּחַ רַכָּה בָאָה אֵי־מִזֶּה לְנַגֵּן

עַל נִימֵי־לִבִּי, וְלָאֲטָה בְאָזְנִי חֶרֶשׁ:

“וּכְנַעַן מוֹרַשְׁתֶּךָ?” –

וְשׁוּב כְּאֵם הֶחֱלִיקָה שְׂעָרִי לִי וַתִּלְאַט:

"מֵאֶרֶץ בָּנִים־בּוֹנִים לְךָ הֵבֵאתִי בְרָכָה.

הֲלֹא אֵלֶיהָ תִּדְאֶה, וּנְעוּרֶיךָ

תְּחַדֵּשׁ בָּהּ, כַּנָּשֶׁר?"

וָאָלִיט פָּנַי: בְּנוֹת אֵיךְ אוּכָל? – וְנַפְשִׁי שְׁבוּרָה,

וְלָהּ קֻפָּה שֶׁל עַקְרַבִּים מֵאַחֲרֶיהָ…

וְזָהֳרֵי־שְׁקִיעָה הָלְכוּ כָהֹה וְהִתְאַבֵּל –

וַיִכְבּוּ.

וְכָל הָעוֹלָם נִגְלָה פִתְאֹם, בְּאֵין פָּרֹכֶת, אָפֵל

כְקֹדֶשׁ־הַקֳּדָשִׁים אֵלוֹ יְצָאָהוּ…

וְעֶצֶב אֵין־הַסּוֹף מִלְּאַנִי:

כִּי מִי אֲנִי וָמָה? וְחַיַּי מָה? רַק מִקְרֶה,

שֶׁקָּרַם עוֹר בְּמֶרְחַב עוֹלָם זָר וּמוּזָר,

כְּאַחַד זָהֳרֵי הַשְּׁקִיעָה,

לִחְיוֹת וְלִסְבֹּל בְּלִי פֵשֶׁר וּבְלִי מַעֲנֶה…


וְהַמַּסָּע טָס, הַמַּסָּע שָׁר – כְּבָר הָיָה לַיְלָה.

וַיִּז עַל בַּרְזֶל־פַּסָּיו, כְּהַזּוֹת עַל הַגַּרְדֹּם,

כָּל אוֹתוֹ לַיְלָה דַּם־לְבָבִי בָּאֲפֵלָה – –


וְשׁוּב יוֹם וְשׁוּב לַיְלָה – שְׁנֵיהֶם לַיְלָה שׁוֹמֵם אֶחָד…

הַבֹּקֶר אוֹר וְהַמַּסָּע הֱקִיאַנִי,

וְאֶל בֶּטֶן־הָאֳנִי כִּכְלִי אֵין חֵפֶץ בּוֹ הוּטַלְתִּי,

וְלִבִּי – מֵת בְּקִרְבִּי.


וְגַם בְּהִתְרוֹצֵץ הָאֳנִי בְּכַף־הַגַּלִּים,

אַדִּירֵי־תְהֹם, לֹא הֵקִיץ לִבִּי… בָּדָד, קוֹדֵר

עָמַדְתִּי בְּצָהֳרֵי־יוֹם עֲלֵי הַמִּכְסֶה

וְעֵינַי – בְּמֶרְחַק־יָם וְּתְכֵלֶת־שַׁחַק.

יָם זוֹעֵם, נֶאֱנָק – וְחָזֵהוּ נִבְקָע,

וְאֵיתָנֵי־גַלִּים מְזַנְקִים, פְּרִיצִים בְּנֵי־הַתֹּהוּ,

לְשַׂחֵק חַד אֶת אֶחָד שְׂחוֹק־מִלְחָמָה.

וְהָלַם גַּל אֶת גַּל בּשְׁאָגָה וְכֹבֶד־דֻּבִּים,

בִּכְתֵפָם נִתְקְלוּ זֶה בָזֶה, וְשָׁטְפוּ דְבֵקֵי־כָתֵף

טוּר אֶחָד, וְאַחֲרָיו – שְׁנִיִּים, שְׁלִישִׁים, טוּרֵי־טוּרִים

מוֹרִיקֵי־חֵמָה וּמַשְׁחִירֵי־שִׂנְאָה, שׁוֹרְקִים

וְיוֹרְקִים רִירָם – צִיצִיּוֹת שֶׁל כֶּסֶף מְרֻדָּד, –

הִטָּרֵף חִשְּׁבָה סְפִינָתֵנוּ.

וְאָדוֹן אַיִן

לִגְעֹר בָּהֶם בַּחֲמַת גְּאוֹן אֱלֹהִים אַדִּירִים –

וּתְכֵלֵת־אֵל מִמַּעַל רוֹאָה וְלֹא מְבִינָה,

שׂוֹחֶקֶת שְׂחוֹקָהּ, שְׂחוֹק שֶׁל זָקֵן עוֹבֵר־בָּטֵל,

וְשׁוֹתְקָה אֶת שְׁתִיקָתָהּ הָעוֹלָמִית. הֶפְקֵר!

וְקָרָא גַל אֶל גַּל: הֶפְקֵר! וְחַד אֶל אֶחָד

בִּלְחִישַׁת־נָחָשׁ יִשְׁרֹק: הֶפְקֵר! וְהִתְגַלְגֵּל

כִּכְרוּז עַל פְּנֵי תְהֹם רַבָּה: אֵין אֱלוֹהַּ! –


אַךְ בְּצָהֳרֵי־חֹם, בְּשָׁכְבִי בְּיַרְכְּתֵי הַסְּפִינָה,

בְּעַנְנֵי־הָאֵפֶר, נִרְדַּם־לֵב, מִסְתַּכֵּל, –

וְהַשֶּׁמֶש פִּלַּח לִבָּם פִּתְאֹם בְּחֵץ־הַזָּהָב,

וַתֵּעוֹר שׁוּב הָרוּחַ, קַלָּה, טוֹבָה –

אִם לֹא שְׁכִינָתִי הִיא, זוּ גָלְתָה עִמִּי? –

וָאֶשְׁמַע קוֹל מְדַבֵּר: "מַה לְךָ, נִרְדָּם?

עוֹד אֱלֹהֶיךָ חַי,

וְהוּא – בִּכְנָעַן.

שָׁם גִּנְזֵי־חַיִּים לֵאלֹהֶיךָ בְּעַרְבוֹת־שָמֶשׁ –

בִּזְכוּתָן חֲיֵה! וְאִם נַפְשְׁךָ נִתְיַתְּמָה,

רְאֵה, תְּהוֹם־אֲבַדּוֹן סְבִיבְךָ, –

אַךְ הִשְׁאִיר אֵל לְךָ עוֹד אִי בַתְהֹם לִפְלֵטָה,

לְהִשְׁתַּטַּח שָׁם וְלִבְכּוֹת עַל קִבְרוֹת אִי־הַקֹּדֶשׁ,

שָׁם תְּפִלּוֹת־אָבוֹת פּוֹרְחוֹת דֹּם בְּצִיצִים לְבָנִים" – –


וַיֵּאוֹר לִי בְּלֵב־הַיָּם הַשֶּׁמֶשׁ,

וָאֶשָׂא עֵינַי –

וְרוּחַ־אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל הַמַּיִם,

לֹא תֹהוּ עוֹד וָבֹהוּ, רוֹגְעִים מֵי־הַתְּכֵלֵת,

הִתְקַפְּלוּ וַעֲלֵיהֶם עֹל־שָׁמַיִם קִבְּלוּ…

מֵרָחוֹק כְּבָר שִׂרְטוּטֵי־חוֹף, כִּבְאֵד, הִסְתַּמְּנוּ

וּמִגְדַּל־אוֹר הִתְנוֹסֵס בָּאֲוִיר וְקָרַב –

וְזֶה לֹא הָיָה מִגְדַּל־דָּוִד.


II

עַל חוֹף הַיָּם הַכְּרָךְ הַגֵּא מִתְנוֹסֵס,

וּ“פֶסֶל־חֹפֶשׁ”1 שׁוֹמֵר נֶאֱמָן עַל סִפּוֹ.

אֲמֵרִיקָה, הַאָתְּ? הֲסֵּמֶל־דְּמוּתֵךְ אֶרְאֵה

בֶּחָזוֹן, רֹאשֵׁךְ מְעֻטָּר כֶּתֶר פָּז וְקוֹצִים,

וְיָדֵךְ שְׁלוּחָה אֶל הֶעָבִים, תּוֹפְשָׂה לַפִּיד?


קְדֹרַנִּית וּלְתוֹךְ קִמְטֵי־לְבוּשֵךְ מִתְכַּנֶסֶת,

עַל כַּנֵּךְ, פִּלְאִית, כֵּן תַּעַמְדִּי, כְּמוֹ זֶה כְּרוּזֵךְ:

אֵלַי בּוֹא, כָּל דִּכְפִין – לַלֶּחֶם וְלַמִּשְׁפָּט,

לִשְׁאֹף אֲוִירִי דְרוֹר, לִגְוֹעַ פֹּה בָרָעָב

כְּכֶלֶב־חוּצוֹת – אוֹ עֲלֵה וְּמְלֹךְ בִּן־לַיְלָה!…


זְעוּם־פָּנִים כְּרַךְ־הַיָּם קִדְמַנִי. וּבַנַּחְשׁוֹל

שֶׁל נוֹדְדִים נִשֵּׂאתִי בְאֶמְצַע רְחוֹב, וְאִתִּי

צִקְלוֹנִי – קָרוֹב יָחִיד לִי בְּאֶרֶץ־נֵכַר…

לַמֹּלֶךְ, כְּרַךְ־הַיָּם, אִישׁ אִישׁ בְּיַלְקוּט נָשָׂא:

זֶה – נְעוּרָיו הַחַכְלִילִים, וְזוֹ – אֶת צָהֳלַת־צְחוֹקָהּ,

זֶה – תְּפִלָּיו עִם פְּאַת־זְקָנוֹ, הַדְרַת־פָּנָיו,

וְיֵשׁ – אֶת אֱלֹהָיו…

עִיר גְּדוֹלָה הִיא לַשָּׂטָן;

וּבֵאֲוִירָהּ גִּשְׁרֵי־בַרְזֶל:

אֵין זֹאת כִּי גִידֵי־בַרְזֶל לָהּ הַשָּׂטָן מָתַח

וַיִּפַּח נִשְׁמַת־חַיִּים בָּהּ, וַיְהִי הַכְּרָךְ –

עֲנָק־עֲנָקִים, בֶּן־מִלְיוֹן־הָרָאשִׁים…


וּמְסִלּוֹת־בַּרְזֶל בְּרוּם־אֲוִיר, שַׁלִּיטֵי־מֶרְחָק,

לְכָל צַד מִתְפַּתְּלִים וְחוֹנְקִים, מִחֲנַק נַחֲשֵׁי־בַרְזֶל,

פַּרְדֵּסִים חוֹלֵי־אָבָק,

לְבֵין הַחוֹמוֹת שְׁבוּיִים, גְּזוּזֵי פַרְעוֹת־נִזְרָם…

וְיוֹם יוֹם בָּתֵּי־חֲרֹשֶׁת, אֵימֵי־בָתִּים, פּוֹתְחִים

לֹעוֹתָם, עִנְקֵי־לֹעוֹת, בְּשִׁיר לַשָּׂטָן וְשֶׁבַח;

וּמִקְטְרוֹת־עֲנָקִים מְעַשְּׁנוֹת בְּזִיו־אֲוִיר –

בַּעֲשַׁן־הַקְּטֹרֶת רֵאוֹת אָדָם, חַיָּיו עוֹלִים…


עִם הָנֵץ שַׁחַר,

בְּעוֹד חַג־פְּנִינִים חוֹגֵג טַל עַל־שְׂדוֹת־אֻקְרַיְנָה,

יִתָּקַע בְמִּגְדַּל־שָׂטָן תְּקִיעַת־חֻלִּין גְּדוֹלָה –

וְאַלְפֵי רִבְבוֹת נְמָלִים־אִישִׁים אָצִים

אִישׁ אִישׁ אֶל רֶכֶב־בַּרְזֶל, רוֹמֵז שָׁם מֵרָחוֹק

בְּעֵינֵי־נָמֵר נוֹצְצוֹת, יְרֻקּוֹת אֲדֻמּוֹת.

לֹא רֶכֶב־אֵשׁ יִשָּׂאֵם אֶל מֶרְחַקִּים בְּהִירִים

וִיצַו לָהֶם בְּחֵיקוֹ הָפְקֵר וּמֶרְחַבְיָה –

אֶל בָּאֳשַׁת־הַקִּיטוֹר אָצִים הֵמָּה, חָשִׁים

לַחֲבֹש יוֹם יוֹם אֶת עַצְמָם בְּמִגְדְּלֵי־הֵחֲרֹשֶׁת.

וְהֵם לֹא אַסִּירֵי־מֶלֶך…


וְיוֹם יוֹם, בִּנְטוֹת הַשֶּׁמֶש וְחֹם עוֹד מַחֲנִיק, אֶרְאֶה,

בְּשׁוּבִי אֶל מְעוֹנִי, מַרְכְּבוֹת־בָּזָק

וּבַמֶּרְכָּבוֹת אַלְפֵי פָנִים שְׁחֹרֵי־פִיחַ,

וּבָעֵינַיִם – לֵאוּת עַד אֵין סוֹף, עַד מָוֶת.

וְיֵשׁ שֶׁיַּבְרִיק בְּמַבַּט־אִישׁ כִּבְרַק־הַתַּעַר:

שַׁחֶפֶת הִיא – מַתָּנָה לְהוֹרָיו וּלְכַלָּתוֹ,

אֵין דָּבָר! עַבְדֵי־כְרָךְ הֵם, וְהוּא, הַכְּרָךְ יְפַיְּסֵם

בָּעֶרֶב בְּשַׁעֲשׁוּעָיו;

בִּתְכֵלֶת אוֹר־חַשְׁמַל יְשַׁכְּרֵם, בְּכִשְׁפֵי־נָשָׁיו…


פִּקְחִי, נַפְשִׁי,

עַל סְבִיבֵךְ עַיִן וְרָאִית כָּל מוֹרָא־חַיִּים

בְּלִי קֹדֶשׁ: קִלְלַת־הַחֹל עַד נֶפֶשׁ חָדְרָה,

וַאֲבָקוֹ – עַד הַלֵּב. שַׁבַּתָּם – יוֹם־הָרִאשׁוֹן.

הַבָּנִים? כָּבָה נֵר־הָאֱלֹהִים עַל רֹאשָׁם,

בְּפֻלְחַן־שְׁרִירִים וּבִשְׂחוֹק־בֵּיסְבָּאל יַשְׂפִּיקוּ,

לֹא לָמוֹ זָרַח אוֹר, בְּדַפֵּי כְּתָב־אֵל,

לֹא הֵם עִם כָּל הָעָם בְּתַחְתִּית־הָר עָמָדוּ,

בְּהוֹפִיעַ אֵל בְּאֵשׁ־דָּת – וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ…


בְּיוֹם־זִכָּרוֹן,

בִּתְקֹעַ שׁוֹפָר, לֵאמֹר:"מָלַךְ סְתָו בָּעוֹלָם,

הִכּוֹנוּ, עָלִים!"

וְרֶטֶט אִלֵּם מְלֹא הָעוֹלָם יַעֲבֹר, וְנִפְתַּח

עַל אִישׁ וְעַל עֵץ־הַשָּׂדֶה מְקוֹר־הָרַחֲמִים,–

הָאָב לִפְנֵי הָרְאִי יִתְגַלָּח,

עִם זָקָן שָׂפָם יִסְפֶּה, וְצֵל־מַה יִשְׁטֹף לִבּוֹ

וְזִכְרוֹן אָבוֹת מְבַלֵּי־עוֹלָם בִּתְפִלָּתָם,

וְנֶאֱחַז כְּמוֹ בִצְבָת, וְלָבַשׁ צַוְּארוֹן־שִׁלְגוֹ –

וְּבְנַפְשׁוֹ שְׁחוֹר־הַפִּיחַ עוֹד מִתְּמוֹל לֹא נִמְחָה

וְיוֹם־מָחָר צוֹפֶה כְבָר לְתָפְשׂוֹ בְכַפּוֹת־מְכוֹנוֹת –

וְהָלַךְ לְבֵית־הַכְּנֶסֶת.

סוּגִים שְׁבִילֵי הֵיכָל

בִירִיעוֹת מַעֲשֵׂה־חֹשֵׁב וְלֹא יִשָּׁמְעוּ פַעֲמֵי־אֵל בְּדָרְכוֹ

לַלֵּב הַהוֹמֶה הֶמְיַת תְּפִלָּה…

הָעֻוּגָב יִשָּׂא רִנָּה וְכָל הָעָם יַחֲרִישׁוּן –

גַּם הֵם גַּם לִבָּם.

אָז יָקוּם אִישׁ־הָאֱלֹהִים, הַיּוֹשֵׁב סָמוּךְ

לַאֲרוֹן־הַקֹּדֶשׁ, מְגֻלָּח וּשְׁחֹר מַדִּים,

וְהִטִּיף מִדְבְּרוֹתָיו – לְטוֹב וּלְחַיֵּי־טֹהַר…

הַמַּקְשִׁיב יַקְשִׁיב, וְהִרְהוּר יַחֲלֹף לִבּוֹ: בֵּיתָם –

מִי יֵדַע אִם טָהֳרָתוֹ בוֹ, אִם עוֹד לֹא חֻלַּל

אַפִּרְיוֹן־תַּעֲנוּגוֹתָם, וְאֵלֶּה בְנֵיהֶם

הָעוֹמְדִים כָּאן לִימִינָם, פְּרִי אֵש־הַשָּׁמַיִם

בְּהִתְלַכֵּד גֵּו אֶת גֵּו וְלֵב אֶת לֵב, וְאֵין חַיִץ,

וְאֵין שֶׁקֶר,– מִי יוֹדֵעַ, אִם לֹא שְׁלִישִׁי

כֹּל אוֹתָהּ שָׁעָה, שְׁעַת הַסּוֹד הַנִּשְׂגָב, רִחַף

בֵּין אִישׁ לְאִשָּׁה, לַחֲלוֹק נְשִׁיקוֹת־תַּרְמִית

וּזְרוֹעוֹת־אִשָּׁה פְשׁוּטוֹת – לְמִי? – וְאֵלֶּה בְנֵיהֶם

בְּעָוֹן, מִשְׁנֵה־עָוֹן, אִמָּם חוֹלַלָתַם? – –


וְצֵאת תְּמַהֵר מִן הַהֵיכָל וְהַמַּחֲנָק.

אַבְטוֹמָבִּילִים, בְּכוֹרֵי־שָׂטָן,

בִּיעָף מִכָּל־צַד טָסִים, זִיו־אֲוִיר מַרְעִילִים.

וּנְעָרִים צֹוְחִים… – דְּלֵיקָה נָפְלָה? – לֹא, קְנֵה עִתּוֹן! –

הֲמוֹן הַשּׁוּק, וְאָדָם נוֹשֵׂא מוֹט מוֹדָעָה

אֲדֻמַּת־אוֹתִיוֹת, כִּצְלוּב, עַל שִׁכְמוֹ…

פַּעֲמוֹנֵי מְכַבֵּי־אֵשׁ וּלְוָיָה… צְדָקָה תַּצִּיל

מִמָּוֶת" – וְצִלְצוּל קְרוֹנוֹת־הַחַשְׁמַל: “אֵין פְּנַאי!”

בְּפָרְצָם פֶּרֶץ בְּיָם שֶׁל רָאשֵׁי סוּס וְהָמוֹן…


וּבָאֲוִיר, מֵעַל לְרֹאשְׁךָ, גִּשְׁרֵי־בַרְזֶל

וּמַרְכְּבוֹת־הַמַּסָּע שָׁם, בְּרוּם־בָּתִּים, אָצוֹת

לְדַרְכָּן, שׁוֹרְקוֹת וּכְמוֹ חוֹרְקוֹת שֵׁן, עֲיֵפוֹת.

בְּרַעַשׁ־גַּעַשׁ הִנֵּה קְרֵבוֹת, הִנֵּה בָאוֹת.

עוֹד רֶגַע – אָדָם, בְּרַח! – מִמַּעַל לְרֹאשְׁךָ

תִּדְרֹכְנָה בִגְאוֹן־גַּאֲוָה, דָּרֹךְ וְעוּף! עוּף! הָלְאָה;

אוֹ אוּלַי מִדֵּי עָבְרָן, חוֹרְקוֹת, כִּבְדוֹת־בַּרְזֶל,

עַל רֹאשְׁךָ, אָדָם, כָּאן תַּפֵּלְנָה עַצְמָן אָרְצָה…

כָּאן תְּהִי מַפַּלְתָּן, מַפַּל־גֹּלֶם, וּקְבוּרָתְךָ;

וְאִם אָחוֹת לְךָ וְאֵם, וּבָכוּ לְךָ וְסָפְדוּ–

הַכְּרָךְ לֹא יִבְכֶּה לְךָ, וְלֹא יִפְקֹד מְקוֹמְךָ אַיּוֹ,

וּמַה לּוֹ, אָדָם, וּלְעוֹלָמֶךָ?



מְחִיר־כֶּלֶב הָיָה מְחִיר הָאָדָם וַחֲלוֹמוֹתָיו.

וְכִי יָבוֹא לַיְלָה חַם מִלֵּילוֹת־הַמַּתָּנָה

שֶׁלְּסוֹף־הַקַּיִץ,

בְּהִתְחַנֵּן כּוֹכְבֵי־אֵל עַל נַפְשְׁךָ בִּרְעָדָה:

“כָּל עוֹד לֹא עָבַר זְמָן”…, עַל סִיר־הַבָּשָׂר,

עַל סְעוּדַת־עַרְבּוֹ אִישׁ אִישׁ יָשַב, וְקָם לְהַעֲלוֹת

אֶת רְמַ"ח אֲבָרָיו, כָּעֹפֶרֶת, עַל יְצוּעוֹ,

וְלִנְחֹר, לִנְחֹר, לִנְחֹר…


בַּלֵּילוֹת, לֵילוֹת־נְדוּדִים, אֶשְׁמַע נַחֲרָתָם

וּבְאָזְנַי תְּהִי כְּפִזְמוֹן שׁוֹמֵם וְקָבוּעַ

שֶׁל חַיֵּי־אָדָם… וּבַצַּר לִי – חַלּוֹן אֶפְתַּח

וְנָשָׂאתִי עֵינַי לַכּוֹכָבִים, וְעִמָּם תִּרְעַד,

כְּדִמְעָה טְהוֹרָה אַחַת, נַפְשִׁי כֻלָּהּ

וְכָלְתָה דֹם לָשׁוּב אֶל כְּפָרִי וְאֶל בֵּית־אָבִי

וְאֶל מְעַט הַשָּׁשׂוֹן, לִי מִפְּשׁוּטֵי־כְתָלָיו הִבְהִיק…


III

אַךְ בַּמֶּרְחַקִּים כְּפַר־מוֹלַדְתִּי כְבָר נִרְדַּם,

בְּחֵיק עַרְפִלֵּי־צְחוֹר, יָדַעְתִּי,

עַל מַצַּע־שַׁחַת, קְצִיר־הַבְּשָׂמִים, כְּפָרִי נִרְדַּם;

וּלְשִׁירַת פּוֹעֲלוֹת, כְּבָר פָּסְקָה, עוֹד כְּמוֹ יַקְשִׁיב

וִינַמְנֵם לְאוֹר־יָרֵחַ שָׂדֶה לָבָן…

וּבְבַיִת קָטָן שָׁם, לְאוֹר־נֵר, צֵל יוֹשֵׁב כָּפוּף,

מִזְּקָנוֹ אַחַת־אַחַת שַׂעֲרוֹת־כֶּסֶף יִתְלֹש.

בְּעֵינָיו – עָמֹק שָׁם, בִּרְאִי־הָאִישׁוֹן – קָפָא

הַמַּסָּע גּוֹזֵל בְּנוֹ וְנוֹשְׂאוֹ לַמֶּרְחַקִּים,

לִמְדִינַת־יָם… וּבְאָזְנָיו עוֹד קוֹל־חֲלִילוֹ נֶחְבָּא.

הַנְשִׁיקָה צִלְצְלָה, אוֹ אֶנְקַת־לֵב שֶׁנִּשְׁבַּר? –

הַמַּסָּע זָע, וְהוּא אַחֲרָיו: בְּנִי! בְּנִי! לִבּוֹ צוֹעֵק,

הַמַּסָּע צְעָדָיו הֵחִישׁ, וְאַבָּא – אַחֲרָיו.

מִסֵּפֶר־חַיָּיו נִתַּק דַּף, מִבְּחִירֵי־דַפִּים,

בְּחֶזְקַת יָד לֹא נִרְאָה. עוֹד מְעַט וּתְפָשׂוֹ…

לַשָּׁוְא! הַמַּסָּע עָף – הַדַּף אֵינֶנּוּ – –


וּמִי הִיא הַיּוֹשֶׁבֶת שָׁם? וְלָמָּה לִבִּי

כָּל־כָּךְ לָהּ יִדְפֹּק, יִדְפֹּק? – לֹא יְהוּדִי,

שֶׁקָּם לְתִקוּן־חֲצוֹת, – אֵם עֵרָה הִיא עַל מִכְתָּב

וּבְאַהֲבָה קוֹרֵאת. מִכְתַּב־בְּנָהּ הוּא שֶׁל אֶשְׁתַּקֵּד.

יוֹם יוֹם הִיא תֶהְגֶּה בּוֹ, כְּבָר קֻמְּטוּ עָלָיו וְהָפְכוּ

צְהַבְהַבִּים, – וּבְכָל יוֹם הֵם לָהּ כֶּעָסִיס, לְהָשִׁיב

אֶת נַפְשָׁהּ הַמִּתְעַלְּפָה

יוֹמָם הֵן וָלַיְלָה

כָּל נִימֵי־לִבָּהּ מְתוּחוֹת, כְּטֵלֶגְרַף בְּלִי חוּטִים,

עַד לַאֲמֵרִיקָה עַל פְּנֵי הַיָּם הַגָּדוֹל,

וּתְפִלַּת־אֵם כַּיּוֹנָה תְּרַפְרֵף כָּאן עַל רֹאשִׁי.


וְשָׁם, בְּתוֹךְ יַעֲרוֹת־מוֹלַדְתִּי הָרְחוֹקִים,

מֵעֵבֶר לְיָם־פְּרֵדָתִי, צִפּוֹר קְטַנָּה, תַּמָּה.

שָׁם בֵּיתָהּ וְשָׁם עֲלֵי מִשְׁכָּבָהּ, צַח כַּשֶּׁלֶג,

עֵינֶיהָ פְּקוּחוֹת לַיְלָה־לַיְלָה; מַחְשׂף־חָזָהּ –

לֹא רָאֲתָה עוֹד עַיִן בִּלְתִּי אֵם וּכְתָלִים, –

לְאִטּוֹ יֵרֹם, יֵרֵד, יָחֵם הַסַּלְסָלוֹת.

בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת תַּחֲלֹם חֲלוֹמָהּ, צַח מִשָּׁלֶג,

עַל פְּנֵי הַיָּם, יַם־תְּכֵלֶת, גַּעְגּוּעֶיהָ תִּשְׁלָח –

עַל פְּנֵי הַיָּם, יַם תְּכֵלֶת וְאַכְזָרִי… –


וְאַתָּה, אֱלֹהִים, יָכֹלְתָּ

לְאִישׁ אִישׁ תֵּת אֶת אָשְׁרוֹ, אֹשֶׁר־אָדָם,

בְּלִי פִגְעֵי־זְמָן וּסְעָרוֹת לַהֲפֹך סִירָתוֹ…

וּמַה מִמְּךָ אֲבַקֵּשׁ? הֵן לֹא גְדוֹלוֹת:

לִשְׁאֹף בִּרְוָחָה שְׂשׂוֹן אֲוִּירְךָ וְעוֹלָמְךָ,

הִשְׁתַּטַּח דֹּם עַל קַרְקַע־סִירָה, כְּרוֹת אָזְנַיִם

לְפִטְפּוּט־גַּלִּים קַל וָחַי, לַזּוּן אֶת עֵינַי

בִּזְהַב עָב קַלָּה וְלִשְׁכֹּחַ – שִׁכְחַת־יֶלֶד –

הַמָּוֶת בְּעֹולָמְךָ: נָחָשׁ קַדְמוֹן

הָרוֹחֵשׁ בֵּין הַדְּשָׁאִים – –


IV

וְיוֹם עוֹד לֵאלֹהִים, יוֹם־חֹשֶׁךְ,

וּלְמִטַּת אַבָּא, קוֹרֵא בְּנוֹ הָרָחוֹק, יִקְרַב

חֲשָׁאִי מַלְאַךְ־מָוֶת, – וַאֲנִי לֹא אֶשְׁמַע וּבַל אֵדָע…

הוֹי בּוֹרְאִי, בּוֹרְאִי! דִּין־וּדְבָרִים לִי אֵלֶיךָ:

גַּן־עֶדְנְךָ אַיֵּהוּ?


וְשׁוּב אֶדְרָשְׁךָ, אֵלִי: שַׁ"י עוֹלָמוֹת

בַּחֲלוֹמוֹת־תֻּמָּהּ לִי, רְחוֹקָה, יַלְדוּת צִוְּתָה,

וְהַבְטָחָתָהּ צָלֲלָה מֵאָז כִּפְנִינָה שְׁכוּחָה

בִּלְבָבִי… עַתָּה בָאתִי – פְּרַע שְׁטַר־חוֹבָהּ!

וּתְהִי־נָא בְגַן־הָעֵדֶן מְנוּחָתֵנוּ,

לַחֲזוֹת בְּנֹעַם פְּנֵי אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב;

בְּאוֹר פְּנֵי אִמּוֹת, כָּל חַיֵּיהֶן – תְּפִלָּה זַכָּהּ;

בְּזִיו־הַסַּפִּיר, אוֹר הַשְׁכִינָה הָאוֹהֶבֶת…

אוֹ – נִתְכַּוַּצְתִּי מִנִּי כְאֵב כְּמוֹ תוֹלַעַת –

שָׁמֶיךָ לֹא שָׁמַיִם וְעֶדְנְךָ לֹא עֵדֶן,

וְאַךְ שַׁוְא עָלֶיךָ, אֵל, הַקְּדוֹשִׁים חֵרְפוּ נַפְשָׁם

וַיְקַדְּשׁוּ שִׁמְךָ: כְּבָר יִחַדְתָּ לְרוּחָם

עִם בְּהֵמָה מָדוֹר אֶחָד? וְגַם אֲנִי כְמִקְרָם

יִקְרֵנִי, וּכְמוֹת כֶּלֶב – לְהַלְמוּת בֵּית־חֲרֹשֶׁת,

בְּתוֹךְ תִּמְרוֹת־קִיטוֹר, אֶפַּח רוּחִי? – –


עָנוּ חוֹמְלֵי כּוֹכְבֵי־אֵל, וְאָמְרוּ לִי בְזִיעַ:

"נְמַק־לֵב וְשׁוֹתֵת־דָם, כָּל עוֹד בְּךָ רוּחַ,

כִּי תִיגַע מֵעֶלְבּוֹנְךָ, עֶלְבּוֹן חַיִּים, פִּתְּחוּ

כְּשׁוֹשָן גְּבִיעָם וְטֶרֶם פָּרְחוּ – בְּיָד נִתְכַּוְצוּ

לְלֹא תַקָּנָה, –

עַל כָּרְחוֹ אֹתְךָ יִפְלֹט כְּרַךְ־הַיָּם אֶל אֶרֶץ,

מֵעוֹדְךָ לֹא רְאִיתָהּ

כִּי־אִם מֵרֹאשׁ הַמִּגְדָּל, מִגְדַּל חֲלוֹמוֹתֶיךָ…

וְלֹא קִיקָיוֹן יְהִי חֲלוֹם זֶה לְךָ, כִּי תָמָר:

וּפָרַח עַל קִבְרֶךָ" – –

עָנוּ חוֹמְלַי כּוֹכְבֵי־אֵל, וְאָמְרוּ לִי בִרְעָדָה…

־ ־ ־ ־ ־ ־ ־ ־


V

כְּבָר שְׁחוֹר־לֵיל הָפַךְ כְּחַלְחֹל. הָלְכוּ הַכּוֹכָבִים

וְחָוְרוּ. וְנַפְשִׁי נִתְלְתָה בָהֶם – וַתֵּצֵא

בְדִמְדּוּמֵי־שַׁחַר, כּוֹכָב אוֹבֵד בֵּין כּוֹכָבִים,

לְבַקֵּשׁ אֶת שֶׁאָבַד לָהּ בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים:

אֶת מִשְׁבְּצוֹת־הַצְּבָעִים, צִבְעֵי־קֶשֶׁת,

כְּכַנְפֵי־פַּרְפְּרִים עֲנֻגּוֹת, בְּשַׁחַר־יַלְדוּת

מִזְּהַב־הַחַמָּה עֵינַי, סְגוּרוֹת חֶצְיָן, טָווּ…

וַתֵּתַע נַפְשִׁי בְּמֶרְחֲבֵי־דִמְדּוּמִים,

וּשְׁמָשׁוֹת רַבּוֹת זָרְחוּ בָהּ וְדָעֲכוּ –

אֵין זֹאת כִּי עָבְרוּ יָמִים רַבִּים…

יוֹם אֶחָד עָלָה שֶׁמֶש, וְהִנֵּה אוֹר לְנַפְשִׁי:

שָׁמַיִם סְבִיבָהּ כֹּה חֲדָשִׁים, זַכִּים, בְּהִירִים

וְאֶרֶץ־אוֹר חֲדָשָׁה כֹה מִתָּחַת! –

וְאֶל חוֹף יְאוֹר זַךְ, שָֹקוּף־מַצְהִיר, צָנְחָה

בְּטִיסַת־גִּיל. הֲמָצְאָה מִשְׁבְּצוֹת־הַצְּבָעִים,

בָּרוּחַ נִשְׂאוּ שָׁמָּה? –

*

וָאֶשָׂא עֵינַי וְהִנֵּה: יוֹם הַשִּׁשִּׁי. כְּנַעַן,

בִּכְפָרִים־כְּרָמִים, אֲדַמְדַּמֵּי בָתֵּי־חוֹמָה –

וּבְעָרֵי־פְרָזוֹת, נְאוֹת חַשְׁמַל, וִירַקְרַק־קַיִץ, –

מְסֻבֶּלֶת קָמוֹת־דָּגָן וְאַשְׁכְּלוֹת־הַתִּירוֹשׁ,

הִשְׁתַּטְּחָה כְאִשָּׁה הָרָה לְאוֹר־הַשֶּׁמֶשׁ מָתוֹק.

וְשִׂמְחַת יוֹם־הַשִּׁשִּׁי בְאוֹר הַשָּׁמֶשׁ.


בְּזֹהַר־צָהֳרַיִם כִּכַּר־

הַיַּרְדֵּן נָהֲרָה, צְחוֹק־אֵם לָהּ: יַלְדֵי־עֵבֶר

מִבָּתֵּי־סִפְרָם רָצִים, וּבִידֵיהֶם חַכּוֹת,

לָדוּג בַּנָּהָר. עוֹד מְעַט – וּבַהֲמוּלָה

וּבְצִלְצוּל־צְחוֹק וּפִטְפּוּט־גִיל עַל שְׂפַת הַנָּהָר

יֵשֵׁבוּ.

הַס! רְאִי־הַנָּהָר חָלָק־מַצְהִיר,

כְּמוֹ כָבַש מֵימָיו – הַס! אַל נִיד וְאַל הַפְרִיעַ! –

וְעַל בְּנֵי־הֶעָבִים, שְׁקוּפֵי־מַטָּה, צִוָּה מֵהִתְנַדְנֵד.

הַס! – רוֹמֵז חוּט־הַחַכָּה, פְּנִינֵי טַל וְשֵׂעָר

קָלוּעַ… דֹּמּוּ! – גַּם שְׁפוֹפַרְתָּהּ, נוֹצָה קַלָּה,

קוֹרֶצֶת, פּוֹחֲזָה זוֹ, בִּצְחוֹק שֵּן לְבָנָה, נָדָה

עַל פְּנֵי הַמָּיִם… וְהַיְלָדִים יוֹשְׁבִים חֲרִישִׁים,

עַל פְּנֵי הַנָּהָר כָּל הַרְהוֹרֵי־לִבָּם שְׁלוּחִים,

מַפְלִיגִים וְצוֹלְלִים בְּמֵי־הַבְּדֹלחַ; יוֹרְדִים

וְשָׁטִים יַחַד עִם דְּגוֹת־כֶּסֶף קְטַנּוֹת, פְּזִיזוֹת;

מַעֲמִיקִים שׁוּט אֶל קַרְקַע־תְּהוֹם, אֶל אַרְמוֹנוֹת־גָּבִישׁ,

אֶל חַצְרוֹת־מַלְכָּה, וְהִיא דְגַת־זָהָב…

שְׁמַע! קוֹל צְעָדִים:

הָאָב מִבֵּית־מְלַאכְתּוֹ בָא אַף הוּא לָנוּחַ

עַל צֵיד־הַדָּגִים – וְחוּט־חֲלוֹמָם בְּאֶמְצַע נִפְסַק;

וּבְהָרִים אֶצְבַּע קְטַנָּה, אֶצְבַּע־חֵן, מוּל פְּנֵיהֶם

דֹּם נִכְחוֹ מֵיְשִׁירִים: הַס! נָא, אַבָּא!…


הַשֶּׁמֶשׁ רַד, וּבְמֵי־הַיַּרְדֵּן בְּשָׂרָם רוֹחֲצִים

וּמְחַדְּשִׁים רוּחָם, לִכְבוֹד שַׁבָּת. וְהִנֵּה יָצְאוּ,

הֶחֱלִיפוּ לְבוּשָׁם, בַּד וְנָקִי; צְנִיף־הַתֶּבֶן,

מִקְלַעַת מַעֲשֵׂה יַד בְּנוֹת־צִיּוֹן, נוֹי לְרֹאשָׁם;

וּבְלִבָּם – שַׁלְוָה, כְּשַׁלְוַת־עוֹלָם לָאֲדָמָה,

כְּשַׁלְוַת סֵפֶר־אֱלֹהֵינוּ…


עַל קַרְנֵי־פָז רְכוּבָה, אָצוֹת לְהַגִּיַע,

יוֹרֶדֶת שַׁבָּת, מַתַּת־אֱלֹהִים לָעוֹלָם;

בְּשַׁרְבִיט־חַסְדָּהּ תִּגַּע בְּרָאשֵׁי־הָאִילָנוֹת,

בִּרְכָתָהּ תֵּז בַּקָּמוֹת, בִּרְכַּת־שַׁבָּת.

וְהַר וָגַיְא מַקְטִירִים מוֹרָם, קְטֹרֶת־תּוֹדָה,

בְּעַרְפְּלֵי־אֵדִים צְחוֹרִים. עוֹד מְעַט וְשָׁקְעוּ

בִּמְנוּחַת־שַׁבָּת קְדוֹשָׁה. אָח, מַה טוֹבָה מְנוּחָה,

מַה־מְּתוּקָה אַחַר שֵׁשֶׁת יְמֵי־הֶעָמָל! שַׁבַּת־

שַׁבָּתוֹן הִיא לַכֹּל, לַקָּטָן וְלַגָּדוֹל,

מִסּוּס הַמּוֹשֵׁךְ בְּקָרוֹן וְעַד מְסִלַּת־בַּרְזֶל,

מִן הָאֱלֹהִים וְעַד קְטֹן הַיְצוּרִים.


כְּבָר כְּבוֹד־הַשַּׁבָּת חוֹפֵף מְלֹא חֲלַל־הַבַּיִת

וְנֵרוֹת־שַׁבָּת דּוֹלְקִים, וְאוֹר־חַשְׁמַל לֹא יִתְחָר,

אוֹר־שׁוּק, בְּאוֹרָם הַצָּנּוּעַ.

הַס, הָשְׁלַךְ הָס בַּחוּץ וּבְגַפֵּי מְרוֹמֵי־קָרֶת;

אֵין תְּשׁוּאוֹת־כְּרָךְ, אָזְנַיִם תְּצִלֶּינָה,

לְהַחֲריִשׁ הֶגְיוֹן־לֵב וּלְהַשְׁתִּיק חֲלוֹם בֶּן־יוֹמוֹ,

לְעוֹלָם זֶה מִמַּלְכוּת־הַשָּׁמַיִם נִתְעָה…


הַשֻּׁלְחָן – שֻׁלְחַן־אֱלֹהִים. כְּתָמָר זְקוּפָה,

בְּיַרְכְּתֵי־הַטְּרַקְלִין אֵם־הַבָּנִים תַּקְשִׁיב

בְּחֶרְדַּת־קֹדֶשׁ לְקוֹל הָאִישׁ, כְּאַלּוֹן חָסוֹן,

מְקַדֵּשׁ עַל הַיַיִן, בִּרְכַּת כַּרְמוֹ. בָּנָיו,

כִּשְׁתִילֵי־אֹרֶן, לְיָדוֹ עוֹמְדִים וּמַקְשִׁיבִים

נִפְעָמִים מִן הָאוֹר וּמֶתֶק קוֹל־הַנִּגּוּן,

הוּא נִגּוּן סָבָא שֶׁלָהֶם, עָלָיו הַשָּׁלוֹם,

וְהוּא מֵאָבִיו קִבֵּל יְרֵשָׁה, פְּלֵטַת־רוּחַ…

וּמִי יוֹדֵעַ,

אִם לֹא בִשְׁעַת־אוֹר זוֹ בַּחֲלַל־הַבַּיִת רוּחָם

מְרַחֶפֶת – וּבְלִי קוֹל יְקַדְּשׁוּ בְמַקְהֵלָה…

וְרוּחוֹת אֲבוֹתֵיהֶם עִמָּם, קְדוֹשֵׁי־סְפָרַד,

מְכַבְּדֵי יוֹם זֶה בְּסֵתֶר מְעָרוֹת אַפְלוּלִיּוֹת

וְנוֹסְכֵי דֶמַע־קֹדֶשׁ בְּכוֹס־הַיַיִן, –

אִם לֹא בְשָׁעָה זוֹ הֵם, רוֹאִים וְאֵינָם נִרְאִים,

מְצַוִּים לְבָנִים וְלִבְנֵי־בָנִים שַׁלְשֶׁלֶת־יַחֲשָׂם,

מַנְגִּינַת־קָדְשָׁם…


בְּשָׁעָה נַעֲלָה זוֹ, בְּדִמְמַת־הַשַּׁבָּת,

זֹךְ־מִשְׁנֶה לַלֵּבָב, אוֹר־מִשְׁנֶה לַכּוֹכָבִים.

וּמַלְאֲכֵי־הַשָּׁלוֹם יוֹרְדִים מִשָּׁמַיִם

לָאָרֶץ בְּסֻלַּם־אוֹר לֹא־נִרְאֶה לְעֵינֵינוּ, –

הוּא גֶשֶׁר־הָעוֹלָמִים בֵּין שְׁנֵי הָעוֹלָמוֹת,

הַזֶּה וְהַבָּא…

בְּסֻלָּם זֶה גַם נַפְשִׁי טִפְּסָה,

בִּמְרוֹמֵי־שְׁלַבָּיו נִרְדְּמָה כָעוֹף. מַלְאָכִים

עָלַי הִשִּׁיבוּ חֲלוֹמוֹת־שָׁלוֹם בִּמְנִיפוֹתָם– –

בַּשַּׁחַר, מִשֶּׁבָּא הַשָּׂרָף

לִפְתֹּחַ שַׁעֲרֵי־מִזְרָח בְּמַפְתְּחוֹת־הַזָּהָב,

בְּרָן־צְבָא־בֹקֶר, –

בִּזְרוֹעוֹת תְּנוּמָה מְתוּקָה לַחֲלַל־אוֹר נָפַלְתִּי

וַחֲלוֹמוֹת־אוֹר כִּתְּרוּנִי…

*

בַּבֹּקֶר, מִשֶּׁיִשְׂחַק

בִּיקַר־הַתְּכֵלֶת שֶׁמֶש טוֹב, שׁוּלַמִּית

אֶל גִּנַּת־וִרְדָּהּ תֵּצֵא, זַכַּת־עוֹר וְקַלִּילָה,

וְלִנְשִׁיקוֹת־שֶׁמֶש תַּפְקִיד גּוּמוֹת־לְחָיֶיהָ,

וְהִתְמוֹדְדָה בְּמֶתֶק־חֹם וּפָתְחָה לִבָּהּ

לִקְרָאתוֹ – פַּרְדֵּס־הָרִמוֹנִים…

וּבְנוֹת־צִיּוֹן,

הָרוֹעוֹת בֵּין הַדָּגָן

בְּזֵרִים שֶׁל זִכְרִיּוֹת, עֵינֵי־תְכֵלֶת,

הָרְטֻבּוֹת עוֹד בַּטָּל – תֵּצֶאנָה אֶל הַכְּרָמִים

וְאֶל הַמְּחֹלוֹת,

וְרֵיחָן כַּהֲדַס וְזֹךְ־לֶחְיָן – דָּם וְחָלָב,

לָשִׁיר אֶת שִׁיר־הַשִּׁירִים שֶׁל הַנְּעוּרִים, עוֹלָם

שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת…

וְשִׂמְלוֹתָן, אֵטוּן קַל, מִדֵּי תְרַקֵּדְנָה

בָּאוֹר תַּלְבֵּנָּה אַף תַּזְהֵבְנָה:


"צְאֶינָה וּרְאֶינָה, בְּנוֹת צִיוֹן –


"צְאֶינָה וּרְאֶינָה בַּדְּבִיר שֶׁלִּשְׁלֹמֹה:

"דְּבִיר – לֵב־שׁוּלַמִּית.

"אֶחָד הָאֵל בַּשָּׁמַיִם וְאֶחָד

"מֶלֶךְ בְּלִבָּהּ.


"רַבּוֹת הַבָּנוֹת הַנָּאוֹת בָּעוֹלָם:

"חֲטוּבוֹת – בְּנוֹת־יָוָן,

"קוֹסְמוֹת בְּנוֹת־צָרְפַת בַּפּוּךְ וּבָאֵטוּן,

"בְּאַשְׁכְּנַז – פְּרָחִים אֲדֻמִּים…


"אַחַת בַּת־צִיוֹן: כָּל דָּכְיֵי־לְבָבָהּ

"קֹדֶשׁ לִבְחִירָהּ.

"תָּאִיר כָּל נַפְשָׁהּ בִּצְנִיעוּת כְּאֶחָד

“מִכִּתְבֵי־הַקֹּדֶשׁ”…


קוֹל רִשְׁרוּשׁ־מָה: הַמְּחוֹלֲלוֹת! חֲבֵרִים

מַקְשִׁיבִים שָׁם לְקוֹלְכֶן… הִנֵּה בְעַד הַשְּׂבָכָה

מְצִיצִים הֵם, אַדְמוֹנִים, לִבְנֵי־שֵׁן מֵחָלָב.

עוֹד רֶגַע וְקָפְצוּ לְתוֹךְ הַכֶּרֶם קַלִּים, שׂוֹחֲקִים,

וְכַעֲדַת אַיָּלוֹת, נִבְהֲלוּ, תְּפוּצֶינָה

הַמְּחוֹלְלוֹת בְּצִוְחַת־גִּיל, וְהָאוֹרֵב פָּשַׁט

אַחֲרֵיהֶן. עוֹד מְעַט – וְנָפְלוּ בִזְרוֹעוֹתָיו.

עֲיֵפוֹת וּבַיְשָׁנִיּוֹת, וְאֶשֶׁד־נְשִׁיקוֹת

עַל שַׂעֲרָן־בֶּשֶׂם יִזַּל וְעֲל תְּנוּךְ־אָזְנָן וָרֹד

וּבְבָבוֹת־שָׁלוֹם יִטֹּף…

וְצִלְצֵל בָּאֲוִיר הַזַּךְ הָאֹשֶׁר עַצְמוֹ,

כָּל אֹשֶׁר נְעוּרִים רוֹחֲצִים בַּעֲסִיסָם, כַּמִּזְרָקוֹת

בְּגַן־הָעִיר, מֻקָּפוֹת גִּבְעוֹת וֶרֶד עִם נַרְקִיסִים

וּמַזּוֹת קַשְׁתוֹת־גִּצִּים לְאוֹר־הַשָּׁמֶשׁ…


בַּצָהֳרַיִם,

הֶחָתָן עִם שׁוּלַמִּית נִלְאוּ כְבָר מֵאָשְׁרָם

שָׁם, תַּחַת הָאֲשֵׁרָה, אֹשֶׁר־שְׁנַיִם, –

וּבָאוּ בֵית־הַשְׂכִיוֹת, קִבְרוֹת עוֹלָם עַתִּיק,

וּכְמַעְיָן בְּיָם יִשָּׁכְחוּ מִלִּבָּם עַצְמָם.

הַס, כָּל הַבָּא! שָׁם יִישַֹׁן פַּרְעֹה

בְּנַרְתִּיק־זְכוּכִית, מֶלֶךְ־מְלָכִים, וְסַנְדַלּוֹ

אַרְבַּעַת אַלְפֵי שָׁנָה דֹּם מְחַכֶּה

לִבְעָלָיו: הִנֵּה הוּא בְּחֶדֶר שֵׁנִי…

וּבַחֲצִי־הָאֹפֶל פְּסִלֵי־יָוָן

עֲצוּמֵי־עַיִן חוֹלְמִים שִׁמְשָׁהּ שֶׁל מוֹלֶדֶת,

וְיַעֲרוֹת־אֲשֵׁרִים, וְרִנַּת־מַעֲיָנוֹת,

וְנִינְפוֹת רוֹחֲצוֹת שָׁם וּשְׂעִירִים מְרַקְּדִים, עָטִים

אֶל כָּל שְׁדֵי־חֶמֶד, גִּבְעַת־וֶרֶד, כַּצִּפָּרוֹת, –

חֲלוֹם שֶׁמֶשׁ נִתְלְתָה בָאָרֶץ…

וְאִיש־נַצֶּרֶת,

וּמִרְיָם הַמַּגְדָּלִית – עִם הִפָּתַח דֶּלֶת

וְאוֹר־שֶׁמֶשׁ מָתוֹק יַחְדּוֹר – יַעַצְמוּ עֵינֵיהֶם

הַחוֹמְדוֹת סוֹד וִיגוֹן־אַפְלוּלִית, וּמֶבָּטָם –

כַּמָּוֶת טוֹב וְנוּגֶה,

כִּתְהוֹם, מֵעֵבֶר לְעוֹלָם זֶה רוֹבֶצֶת… –

וְשָׂטוּ דוֹדִים וְאֶל הַפְּרָחִים יַעֲבֹרוּ.


כְּהֵיכַל־בְּדֹלַח בֵּית־הַפְּרָחִים, כֻּלּוֹ זְכוּכִית

וְכֻלּוֹ מוּאַר־ שֶׁמֶשׁ. וְיֵשׁ שֶׁנִּדְמֶה:

הַכֹּל פֹּה שָׁקוּף, גַּג־הַזְּכוּכִית, וְהַנִּצָּנִּים,

וְלֵב־הָאָדָם… וְעָבְרוּ בְתוֹךְ הַדְּמָמָה שֶׁלַפְּרִיחָה

רְוַת רֵיחוֹת־בֶּשֶׂם זָרִים, חֲרִיפִים. וּלְעֵינֵיהֶם

נִצָּנֵּי אֶרֶץ וְאֶרֶץ עוֹמְדִים בְּטַלֲלֵיהֶם:

תִּינוֹקֶת־סִין, “אֵם־הָאֲלָפִים”, רַבַּת־עָלִים,

קַעֲרוּרִיּוֹת יְרֻקּוֹת וְטִפּוֹת־דָּם בְּשׁוּלֵיהֶן –

“וּצְנִיף־פַּנַּמָּה”, רַךְ הַקְוֻצּוֹת לְאִי־יַמַּיְקָה.

לְמִן אֵזוֹב עַרְבוֹת־צָפוֹן, חֲתִימַת זָקָן מַכְסִיף,

וְעַד בַּת־עֲרָב הַגֵּאָה – תָּמָר, פּוֹרְשָׂה

לַשֶּׁמֶשׁ כַּפּוֹתֶיהָ; לְמִן קוֹץ־וֶרֶד, דָּקַר

בְּחַצְרוֹת־פַּנִּים עֵינֵי מוֹכְסָן חָסִיד עָנִי,

וְעַד עֵץ־רִמּוֹן, זֶה בְּחָרְבוֹת־רוֹמִי שִׂגְשֵׂג…

וּבְדִמְמַת־הַבְּדֹלַח, תְּהוֹם־הַדְּמָמָה,

צִפֹּרֶת־כֶּרֶם כְּחֻלָּה, וּכְנָפֶיהָ נֶחְפּוֹת

בַּזָּהָב, פֶּתַע תָּבוֹא אֵי־מִזֶּה לְרַפְרֵף

בְּאוֹר־אֲוִיר וּלְהַחֲיוֹת כָּל בּוֹ בְּהֶמְיַת־נַפְשָׁהּ

וְלֶב־הַכַּלָּה עִם צִפֹּרֶת זוֹ יְפַרְכֵּס,

וְנִשְׁעֲנָה עַל כֶּתֶף־בְּחִירָהּ וְאָמְרָה: "רַב

הַיֹּפִי מֵהֲכִילוֹ"… וְהוּא בֶחָזוֹן,

חֲזוֹן־הֶעָבָר,

יִשְׂרָאֵל יִרְאֶה, דַּל מִתְהַלֵּךְ בְּאַרְצוֹת־חַיִּים,

בְּיָדוֹ מַטֵּה־נוֹדְדִים, וּלְתוֹךְ תַּרְמִילוֹ

נִצָּנֵי אֶרֶץ־אֶרֶץ יִלְקֹט…

וְיָצְאוּ אֶל הֶחָצֵר. בְּרֵכָה קְטַנָּה שָׁם –

גַּן פְּרָחִים רָטֹב,

מִשְׁתַּקְּפִים בָּהּ כְּבִרְאִי, כִּמְבַקְּשִׁים שָׁרְשָׁם נֶעְלַם.

עֲמֻקָּה פֹה הַדְּמָמָה שִׁבְעָתַיִם: שְׁקוּעִים

לוֹט רַךְ וַחֲבַצְּלוֹת־מַיִם בַּחֲלוֹם־פְּרִיחָתָם…

וִירוֹקָה תִּשְׁמְרוֹ – דְּמוּת מִכְסֶה שֶׁל מִשְׁאֶרֶת,

עַל פָּנָיו נְהְפַּךְ הוּא. גְבִיעֵיהֶן זֶה רַק פִּתְּחוּ –

כְּחַלְחַלִּים־לְבָנִים, וּבַתָּוֶךְ – מְקוֹר־הַבְּרָכָה,

כּוֹס קְטַנָּה מְלֵאָה אַבְקַת־זָהָב. דְּבוֹרָה

שָׁם תִּלְחַשׁ, רוֹאָה דְבַשׁ בַּחֲזוֹן־עֲתִידוֹת…

גָּבִיעַ אֶחָד וָרֹד כָּרַע שָׁם עַל צִדּוֹ

בְּהַכְנָעַת־פְּרִיחָה, זוֹ הַכְנָעַת אִשָּׁה הָרָה,

מַקְשִׁיבָה בְרֶטֶט לְחַיִּים בָּהּ מִתְרַקְּמִים…

וְיוֹם עוֹבֵר, וּכְבַתְּחִלָּה שׁוֹקְטִים מֵי־הַמְּנוּחוֹת

וּכְמוֹ לְעוֹלָם קַיִץ יְהִי וּפְרִיחַת־עוֹלָם.

יְחִידָה אַךְ הַשֶּׁמֶשׁ תּוֹךְ הַתְּהוֹם הַשְּׁלֵוָה

מִשְׁתַּקְּפָה – שֶׁמֶשׁ־עָבָר


*

הַחַמָּה כְּבָר שָׁקָעָה.

עַל שְׂפַת־הַיְאוֹר, שָׁם בֵּיתָם, יָרְדוּ הַדִּמְדּוּמִים,

מֵעוֹלָם אַחֵר צִירִים, לְבַשֵּׂר צֵאת הַשַּׁבָּת…

הַשֶּׁמֶשׁ תִּשַּׁק עוֹד הַפַּעַם לְשׁוּלֵי־עוֹלָם–

וְיָרְדָה תְהוֹם,

וְאֵד־עֲרָפֶל כְּחַלְחַל יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ

וְעָטַף אֶת הַבַּיִת וְאֶת הַמְּסֻבִּים תּוֹכוֹ

לִסְעֻדָּה שְׁלִישִׁית. אִם לֹא נְשָׁמוֹת אוֹכְלוֹת?…

וּכְמוֹ מִכְּנַף־הָאָרֶץ זְמִירוֹת תִּשָּׁמַעְנָה

בְּרֹךְ זֹאת הָאַפְלוּלִית שֶׁל מוֹצָאֵי־שַׁבָּת –

שִׁיר־הָעִצָּבוֹן לָאֲדָמָה,

הָעוֹמְדָה לְיַד הַשַּׁעַר שֶׁל גַּן־עֵדֶן,

וְהַשַּׁעַר אֵינוֹ נִפְתָּח…

וְרָוָה אֶת הָעֶצֶב קוֹל הָאָב הַשָּׂב, אוֹרֵחַ

בְּעוֹלָם זֶה, וְּצְלִילֵי־פְסַנְתֵּר בָּאַפְלוּלִית

שֶׁל חֲדַר־הַבַּת, וּגְעִיַּת־פָּרָה, תּוֹלָה עַיִן

בְּחַלּוֹן־דָּם, וְזִמְזוּם פַּרְפְּרִים בְּנֵי־יוֹמָם…

וְהַדָּם בְּיַם־מַעֲרָב יִשְׁטֹף, זֵכֶר לָרִאשׁוֹנוֹת,

וְהָיָה צַר לַלֵּב עַד מָוֶת:

כִּי לָמָּה וּבְשֶׁלְמָה כָּל אַלְפֵי שְׁנוֹת־מִלְחָמָה

וּרְצִיצַת־רֹאשׁ בְּשַׁעַר, וְהָאָרֶץ כְּבַתְּחִלָּה

מֵאַחֲרֵי שְׁעָרָיו שֶׁל גַּן עֵדֶן הִיא עוֹמָדֶת?…


וּבְעֵרֶב צֵל וְקֹדֶשׁ

הָרוּחַ, רַכָּה, קַלָּה, בְּשׂוֹרַת־שָׂדוֹת תָּבִיא,

לַקָּצִיר מְחַכִּים וּלְצִלְצוּלֵי־הַמַּגָּלִים

וְלַסּוֹעֲדִים פֹּה עַל הַשֻּׁלְחָן.

וְאָכְלוּ בְשִׂמְחַת־עֶצֶב לַחְמָם, לֶחֶם־קֹדֶשׁ:

בָּעֶצֶב טָבְלָה פַּת – וַתִּקְדָּשׁ…


ניו־יורק, 1912.


“השלח”


  1. בחוף ניו־יורק.  ↩


בְּעֵמֶק יְהוֹשָׁפָט: בשלושה חלקים (1914–1916)

מאת

שמעון גינצבורג

חלק ראשון

א.


בִּשְׁנַת אֶלֶף שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת אַרְבָּעִים וְחָמֵשׁ לְגָלוּתֵנוּ, הִיא שְׁנַת פְּרֹץ הַמִּלְחָמָה הַגְּדוֹלָה, מִלְחֶמֶת שְׁמוֹנַת הָעַמִּים אֶת הַשְּׁלשָׁה, בְּיֶרַח מַרְחֶשְׁוָן בִּשְׁלשָׁה־עָשָׂר לַחֹדֶשׁ. וַאֲנִי יוֹשֵׁב בְּבֵיתִי עַל נְהַר הוֹדְסוֹן, לִפְנוֹת עֶרֶב סְתָו; הוֹגֶה שָׁעָה קַלָּה לְיַד הָאָח הַמְּבֹעָרָה, וּמִסְתַּכֵּל בַּגֶּחָלִים הָאֲדַמְדַּמוֹת הַלּוֹחֲשׁוֹת – וְדִמְדּוּמֵי בֵין־עַרְבַּיִם עָלַי חֶרֶשׁ יָרָדוּ.

רוּחַ־סְעָרָה, כֻּלָּהּ קֹר מְרִירִי, רָעֲדָה־יִבְּבָה בַחוּץ; וְהִתְדַפְּקָה עַל הַחַלּוֹנוֹת, כְּמוֹ בָאָה מִמַּעַרְכוֹת־הַמִּלְחָמָה לְסַפֵּר – וְעָנוּ לְיִבְבָתָהּ הַתְּרִיסִים, תְּרִיסֵי־חַלּוֹן מִתְחַבְּטִים בּקִּיר: –

יְמֵי זְוָעָה וּסְעָרָה, וְסַגְרִיר וְקָרָה!

כַּמְּלוּנָה הָעוֹלָם מִתְנוֹדֵד…


וַתְּהִי הַסְּעָרָה מְיַלֶּלֶת בַּחוּץ, וְגַחֲלֵי הַזָּהָב הָאֲדַמְדָּם לוֹחֲשׁוֹת מִבָּיִת; וַאֲנִי בַתָּוֶךְ – וְלִבִּי לַשְׁתָּיִם. וְיַד הַחֲלוֹם הָיְתָה עָלַי בֵּין־הָעַרְבַּיִם, וְעֵינַי דָּבֵקוּ; וְגַחֲלֵי־הָאֵשׁ הָפְכוּ דָם. מַעְיָנוֹת נָבְעוּ בַחֲשֵׁכָה, וְהָיוּ לְפֶלֶג; וְהַשְּׁרַפְרָף לְרַגְלַי בּוֹ נִסְחָף. וְהַפֶּלֶג הִתְגַבֵּר וְנָבַע, וַיֵּרוֹם עַל כִּסְאִי; וַאֲנִי אָחַזְתִּי בְמִסְעָדוֹ בִּשְׁתֵּי יָדַי. וְהִנֵּה נִשָּׂא לְאָזְנַי מִבַּחוּץ קוֹל נַהַם, כְּקוֹל מַיִם רַבִּים בָּא מִמֶּרְחָק; וְהִנֵּה הוּא נְהַר־דָּם. וּנְהַר־הַדָּם פָּרַץ הַדֶּלֶת, וַיִּשְׁטֹף מְלוֹא־הַחֶדֶר – וְרֹאשִׁי סְחַרְחַר, וָאֶצְנַח אֶל תּוֹכוֹ בַּלָּאט. עוֹד רֶגַע וַאֲנִי נִשֵּׂאתִי כִּקְצָפָה עַל פְּנֵי יָם רוֹתְחִים עוֹלִים וּמִסְתָּעֲרִים.


וְיָם עָלָה וְעָבַר עַל גְּדוֹתָיו – וּפָרַץ אוֹקְיָנוֹס

חָק־עוֹלָם, וְשָׁטַף יַבֶּשֶׁת.

עַל פָּנָיו הִתְעוֹפְפוּ לַהֲקוֹת יוֹנִים, וְטָבְלוּ גַפֵּיהֶן הַלְּבָנוֹת,

וְאָדְמוּ וְדָבְקוּ בְדָם חַם, וְצָלֲלוּ וְטָבְעוּ, בְאֵין־מָנוֹס,

בְּמַבּוּל־הַדָּם – וְלֹא נִרְאֲתָה בֶעָנָן הַקֶּשֶׁת…


ב.

וְכַאֲשֶׁר הֱקִיצוֹתִי, עָיֵף מִשְּׂחוֹת בְּמַבּוּל־דָּם לְלֹא תֵבָה – עוֹד הִשְׁקִיף עוֹלָם מַאְדִּים מִבַּחוּץ. וָאֶפְקַח עֵינַי, וְהִנֵּה כְמַרְאֵה יַד־שֶׁלֶד מִתְדַּפְּקָה עַל הַחַלּוֹן מִבַּחוּץ; וָאֶתְחַלְחַל. וַתּוֹסֶף הַיָּד וַתִּתְדַּפֵּק, וְקוֹל יְבָבָה בָאָה; וַאֲנִי עוֹדֶנִּי יוֹשֵׁב בִּמְקוֹמִי, אַךְ הֵחֵל שְׂעַר־רֹאשִׁי לְסַמֵּר. וַתָּשָׁב וַתַּחְבֹּט בַּשְּׁלִישִׁית, וְהַזְּכוּכִית נִשְׁבְּרָה בְּקוֹל צִלְצוּל – וָאִתַּר מִמְּקוֹמִי; וְרוּחַ פָּרְצָה – וָאֶשְׁמַע קוֹל־פְּחָדִים, וַתְּצִלֶּינָה אָזְנַי: מַה לְךָ יוֹשֵׁב? צֵא הַחוּצָה!

וַתְּהִי עָלַי יַד הָרוּחַ, וַתִּתְקְפֵנִי וַתִּשָׂאֵנִי הַחוּצָה. בִּקְעָה מַשְׁחִירָה קִדְּמַתְנִי, וִילֵל סַעַר מִתְלַבֵּט בְּחֶשְׁכּת־דִּמְדּוּמִים:


יְמֵי זְוָעָה, וּסְעָרָה, וְסַגְרִיר, וְצָרָה, וָטַחַב –

כַּמְּלוּנָה הָעוֹלָם מִתְנוֹדֵד…

נִתְקַפְּלוּ שְׁמֵי־תְכֵלֶת וְנִגְנָזוּ – וְנִשְׁאַר הָרַחַב,

שָׁחוֹר, אֵין־אֵל, בְּיַד שׁוֹדֵד…


אֲנִי הוֹלֵךְ, וְהַסְּעָרָה צוֹעֶקֶת אֵלַי בְּרִבֲבוֹת קוֹלוֹת, כְּמוֹ רִבֲבוֹת צְעָקוֹת בָּהּ צְרוּרוֹת; וָאָקוּם וָאֵצֵא אֶל מִחוּץ לָעִיר, יָמָּה. וָאֶרְאֶה: מֵאַחֲרֵי הֶהָרִים הַנִזְעָמִים עוֹד הַחַמָּה שׁוֹקַעַת, שׁוֹתְתָה דָם וְשׁוֹקַעַת; וְהַיָּם מִשְׂתָּרֵעַ לְעֵינַי, יָם קַר וְקוֹדֵר כַּפָּלֶד. וְהָרוּחַ סוֹעֵר בַּשְּׁחָקִים וְגוֹלֵל עָב עַל עָב, כִּדְמוּת גְּוִיּוֹת עֲנָקִים מַשְׁחִירִים־מַאְדִּימִים וּכְמִי שֶׁהָיוּ גְוִיּוֹת, אֲשֶׁר אָבְדוּ כָל צוּרָה; וְדָמָם בְּשׁוּלֵיהֶם עוֹד יֶעְשַׁן – כִּפְצוּעֵי שְׂדֵה־קְרָב הַמּוּבָאִים… וּדְמוּת בָּעֲרָפֶל הָעֶלְיוֹן – כְּמַרְאֵה זָקֵן מֵלִיט פָּנָיו בְּכַפָּיו.

בְּעַב הָעֲרָפֶל, הָרוֹבֵץ מֵעָל עַל הָרַחַב,

בָּעֲרָפֶל הָעֶלְיוֹן, בִּמְקוֹם לֹא יְרַפְרֵף צֵל שַׁחַף –

עַתִּיק־יוֹמִין מִתְבּוֹדֵד,


כּוֹאֵב וְזוֹעֵם…וְחַלְלֵי־קְרָב, נִשְׁמוֹת רִבֵּי־רְבָבָה,

הַקָּרְבָּנוֹת הַטְּהוֹרִים,

מַחֲנֶה כָבֵד כִּתְּרוּהוּ; דֹּם קוֹבְלִים: הָהּ סָבָא!…

אֲפָפוּהוּ מַדְוֵיהֶם, מִלְּאוּהוּ חֲרוֹנֵי־לֶהָבָה –

וַיִּלְהֲטוּ שׁוּלֵי־עוֹלָם, מִזַּעְמוֹ אֲדֻמִּים־שְׁחַרְחֹרִים…


וָאָלִיט אֶת פָּנַי, וָאֶסְפֹּג אֶת צַעַר־הַשְּׁכִינָה. וּכְבוֹד אֵל מִסְתַּתֵּר בִּיגוֹנוֹ נַעֲלָה מֵעל רֹאשׁ עוֹלָם מַשְׁחִיר; וְלֹא רָאָהוּ אִישׁ בְּכִשְׁלוֹנוֹ – קְלוֹן זַעְמוֹ אֵין־הָאוֹנִים – כִּי־אִם עֵין־הַיָּם, וְהֶהָרִים הַקּוֹדְרִים, וְנֶפֶשׁ־הַמְּשׁוֹרֵר אֲשֶׁר קָפְצָה עָלֶיהָ בַּלַיְלָה הַהוּא הַשֵּׂיבָה בַּת אֶלֶף הַשָּׁנִים…


ג.

וְיָמִים רַבִּים שָׁכַבְתִּי מַר־נֶפֶשׁ וּמַשְׁמִים בְּחַדְרִי, וִילוֹנוֹת־חַלּוֹנַי מוּרָדִים וּתְרִיסֵיהֶם מוּגָפִים. כִּי מִדֵּי אֶרְאֶה הַשֶּׁמֶשׁ בֶּעָנָן, וְהָיְתָה בְעֵינַי כְּרוֹקְקָה דָם, וְתַנִּין גּוֹהֵר עָלֶיהָ לְבָלְעָהּ…אַךְ גַּם בָּאַפְלוּלִית מְצָאַנִי הַתַּנִּין, הִתְגַנֵּב וּבָא בַמַּחְתֶּרֶת; וְהִנֵּה הוּא מַשְׁחִיר וְרוֹבֵץ לְרַגְלָי. שָׁם, עַל הַשָּׁטִיחַ הוּא מַשְׁחִיר – וְשָׂם עָלַי מִשְׁמָר. הוֹי! הוֹצִיאוּ הַשָּׁטִיחַ עַל הַתַּנִּין גַּם יָחַד!…אַךְ עָזוּב הַבַּיִת וַאֲנִי חוֹלֶה וְגַלְמוּד, וְאֵין שׁוֹמֵעַ נַאֲקָתִי, בִּלְתִּי אַרְבַּעַת הַכְּתָלִים.

דָּם, דָּם…נוֹבֵעַ הוּא וְזוֹלֵף – וְהַתַּנִּין בּוֹ שׂוֹחֶה, וְעוֹלֶה בַלָּאט. הִנֵּה הוּא מִתְקָרֵב אֵלַי, וְעֵינָיו אֶל עֵינַי לְטוּשׁוֹת, – שְׁנֵי שׂוֹנְאֵי־עוֹלָם, אִישׁ אוֹיְבוֹ מָצָאוּ…הִנֵּה גוֹהֵר עָלַי – הַצִּילוּנִי! מַגִּיעַ רֹאשׁוֹ קַר וַחֲלַקְלַק בְּפָנַי – כֻּלּוֹ נִצְמַד אֵלַי. וְנַחַל־הַזָּדוֹן סוֹעֵר סְבִיבוֹתֵינוּ וְעוֹלֶה – וּדְבוּקֵי־חָזֶה כֹה שְׁנֵינוּ, אִישׁ וְתַנִּין, אֶל תּוךְ הַזֶּרֶם צָנָחְנוּ. סוֹעֵר־שׁוֹטֵף הַזֶּרֶם – וַאֲנַחְנוּ בּוֹ עוֹלִים וְיוֹרְדִים, הָאִישׁ וְהַתַּנִּין; מַלְתְּעוֹתָיו, כַּחֲנִיתוֹת מְעוּכוֹת בִּלְחָיַי, וְיָדַי מְחַנְּקוֹת אֶת רֹאשׁוֹ. מִן הַנַּחַל – אֶל הַיָּם, וּמִן הַיָּם – אֶל הָאֹקְיָנוֹס…סוֹעֵר־שׁוֹטֵף מַבּוּל־דָם, וּבָאֹקְיָנוֹס רַק אָנוּ שְׁנֵינוּ, הָאִישׁ וְהַתַּנִּין, מְבַצְבְּצִים וְעוֹלִים, וּבְשִׂנְאַת־מָוֶת עֵינֵינוּ מְצֻלָּבוֹת…לְמִי הַנִּצָּחוֹן?

יוֹרֵד־טוֹרֵד הַמַּבּוּל, וַאֲנִי עוֹדִי נֶאֱבָק; מִלֶּחְיִי דָּם יָזוּב, וּבִגְּרוֹנִי כַּמַּחֲנָק – עוֹד מְעַט וְהִתְעַלָּפְתִּי…רְצוּעַת־אוֹר עָלַי נָפְלָה מֵרָחוֹק, וְלִבִּי בִי פָחַד וְרָחַב; הַאֵין שָׁם תֵּבָה צָפָה־בָאָה מֵרָחוֹק? תֵּבַת־שָׁלוֹם, הוֹשִׁיעִי!…וְהִנֵּה צֵל סְפִינָה שְׁחֹרָה, נוֹשֵׂאת קְנֵי־קָלַע. עוֹד רֶגַע – וְהַסְּפִינָה בְּקוֹל דְּמָמָה דַקָּה, כְּמִתְגַּנֶּבֶת, עָבָרָה; וְאַחֲרֶיהָ, בְּשׁוּרָה אֲרֻכָּה, סְפִינוֹת־שֵׁדִים נִמְשָׁכוֹת. דְּמָמָה…פִּתְאֹם רָעַד הַחשֶׁךְ – נְחַשׁ־אֵשׁ עוֹלֶה מִמַּעֲמַקִּים – וִילֵל! כְּקוֹל זַעֲקַת אַלְפֵי מְטֹרָפִים בְּלֶב־יָם…

וְהַתַּנִּין הִתְרוֹמֵם עָלַי שְׁכוּר־נִצָּחוֹן – וְאוֹר־עֵינַי חָשָׁךְ, וָאֵדַע כִּי נִתַּתִּי בִּידֵי לֹא אוּכַל קוּם, וָאֶעֱצֹם עֵינַי: מָשְׁכֵנִי, תַּנִּין, אַחֲרֶיךָ! וּכְבָר, עֲצוּם־עֵינַיִם, אַחֲרָיו נִמְשַׁכְתִּי אֶל תּוֹךְ צוּלַת־הַזָּדוֹן. אַךְ כִּי בָאוּ דָמִים עַד נֶפֶשׁ, עוֹד יָדִי לַשָּׁמַיִם נָשָׂאתִי, וָאֶצְעַק: שַׁדַּי!


לְקוֹלָם וְלַהֲמוֹנָם הֵן, אֵל, בַּשָּׁמַיִם תִּתְפַּלֵּץ…

הָהּ שַׁדַּי! כַּכְּפִיר מָתַי תֵּעוֹר, לָקוּם עַל תַּנִּינִים הַמּוֹלְכִים

בְּשִׁמְשְׁךָ צְדָקָה, וְקַשְׁתְּךָ תִּתֵּן בַּעֲנַן דָּמִים חֲסֵרִים וְהוֹלְכִים,

וּמִדָּמוֹ הָעוֹלָם תְּרַחֵץ, הָעוֹלָם תְּחַלֵּץ?…


וָאִיקַץ וָאֶפְקַח אֶת עֵינַי: הָאֵשׁ עַל הָאָח בֹּעֶרֶת, וּבָאֵשׁ אוֹתִיּוֹת פּוֹרְחוֹת, וְהָאוֹתִיּוֹת שְׁטוּפוֹת־דָּם מְרַקְּדוֹת לְעֵינַי; וָאֶטְבֹּל אֶת עֵטִי בַדָּם, וָאֶחְרְזֵן מַחֲרֹזֶת שִׁירָה וּתְפִלָּה…

ד.


בַּחוּץ קָרַת־תְּכֵלֶת שׁוֹלֶטֶת; וְדִמְדּוּמֵי־עֶרֶב יוֹרְדִים אָרְצָה לְאִטָּם, דִּמְדוּמֵי תְכֵלֶת־אַפְלוּלִית תּוֹהִים־חוֹלְמִים. הֲתוֹהִים הֵם עַל גּוֹרַל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר הֶעֶלְתָה עַל עַצְמָהּ תְּהוֹם רַבָּה? אִם צַר לָהֶם עַל חֲלוֹמוֹת־הַשָּׁלוֹם, זוּ בְתֵבָה אֲוִירִית יָשׁוּטוּ, כְּיונִים עֲצוּבוֹת־נִפְחָדוֹת?…

עַל שְׂפַת הַיָּם אֲנִי יוֹשֵׁב, לְעֵת תְּפִלַּת הַמִּנְחָה; וְגַלִּים מַקְדִּירִים־מַכְסִיפִים, אֶת הַסְּלָעִים לְרַגְלַי יָלֹקּוּ. יָם קַר וְקוֹדֵר כַּפֶּלֶד שָׁטוּחַ עַד קְצֵה הָאֹפֶק לְפָנַי; וַעֲנָנִים מַשְׁחִירִים, תַּבְנִית חַיּוֹת וּמִפְלְצוֹת־בְּרֵאשִׁית, תְּלוּיִים בְּרוֹם־אֲוִיר עֲדָרִים־עֲדָרִים. וּדְמֻיּוֹת־אַרְגָּמָן, כְּמַרְאֵה שָׂרִים נֶאְפְּדֵי־אַרְגָּמָן וּלְבוּשֵׁי שִׁרְיוֹנוֹת מַוְרִידֵי־קַשְׂקַשִּׂים, בֵּינֵיהֶם יַעֲמֹדוּ.

וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֶרְאֶה, וְהִנֵּה הָאֶחָד בְּתוֹכָם כִּדְמוּת שַׂר לְבוּשׁ־בַּדִּים וַעֲדִין־פָּנִים; וְכֶתֶם, כִּטְלַאי צָהֹב, עַל גַבּוֹ. וָאֶתְּנָה לִבִּי וָאָבִין בַּמַּרְאֶה: הַשַּׂר הַלָּבָן – זֶה מִיכָאֵל, שַׂר־יִשְׂרָאֵל. וְהָאֲנָשִׁים נֶאְפְּדֵי־הָאַרְגָּמָן וּלְבוּשֵׁי־הַשִּׁרְיוֹנוֹת – הֵם שָׂרֵי עַם וְעָם. וְעֶדְרֵי הַחַיּוֹת – עֶדְרֵיהֶם, הַנְּפוֹצִים מְלוֹא חֲלַל הַמֶּרְחָב…

וְאֵשׁ נָפְלָה, כִּדְלֵקָה, בֵּין עֶדְרֵי הַחַיּוֹת הַמַּשְׁחִירוֹת; וַתְּלַחֵךְ שׁוּלֵיהֶם, וַתֵּלֶךְ הָלֹךְ, וְהִשְׁתַּרְבֵּב וְשַׁלְהֵב גְּוִיּוֹתָם. עוֹד מְעַט – וְהָיוּ כְמוֹ גוּשֵׁי־בַרְזֶל, לוֹהֲטִים־מְפַעְפְּעִים בָּאֵשׁ עַל הַסַּדָּן.

וְהַשָּׂרִים נֶאְפְּדֵי־הָאַרְגָּמָן קָרְבוּ, כְּמוֹ אַבִּירִים לַקְּרָב, וְנִצְּבוּ זֶה לְעֻמַּת זֶה; וְשִׁרְיוֹנוֹת־מִלְחַמְתָּם מַזְהִירִים, אֲדֻמֵּי־קַשְׂקַשִּׂים. וְהַשַּׂר הַלָּבָן לְבוּשׁ־הַבַּדִּים, נָפְלָה הַדְּלֵקָה גַם בּוֹ, כִי נָגְעוּ בִגְדֵיהֶם, הַבּוֹעֲרִים סָבִיב־סָבִיב, בְּמַדָּיו הַצְּחֹרִים. וַתְּהִי יָדָם אִישׁ בְּעֹרֶף־אָחִיו.

וְהִנֵּה הִקִּיפָה הַלֶּהָבָה אֶת עֵדְרֵי־הָעֲדָרִים אֲשֶׁר בִּשְׂדֵי־הַשָּׁמַיִם,מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה; וַיִּהְיוּ נְאוֹת־הָרוֹעִים שֶׁל מַעְלָה – כְרִקּוּעֵי־הַפַּחִים הַלּוֹהֲטִים. וַיַּעַמְדוּ מַחֲנֶה מוּל מַחֲנֶה, אֲרָיוֹת וְדֻבִּים וְשֶׁנְהַבִּים מְשֻׁלְהָבִים וַחֲרִישִׁים, בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם.

דְּלֵקָה שֶׁל מַעְלָה. שְׂדֵה־הַשָּׁמַיִם הָפַךְ שְׂדֵה־קְרָב. הַדָּם נִגַּר בַּחֲלָלוֹ שֶׁל עוֹלָם דָּם רָב – וְהַמִּלְחָמָה זֶה עַתָּה הֵחֵלָּה.

וַאֲנִי יוֹשֵׁב עַל הַסֶּלַע, – מִשְׁתּוֹמֵם לַמַּרְאֶה, וְנַפְשִׁי נִבְהָלָה.


ה.


וְרוּחַ בָּאָה מִצָּפוֹן, חַדָּה כַּחֶרֶב; וּבַחֲלַל־מֶרְחַבְיָהּ מִלְחֶמֶת שָׂרֵי־עַמִּים – וְקֹר־תְּכֵלֶת אַכְזָרִי. וַיְהִי שְׂדֵה־שָׁמַיִם שׁוֹתֵת דָּם וְשׁוֹתֵת בְּשׁוֹלָיו – עַד שֶׁבָּא עֶרֶב בְּצַעֲדַת־פַּלָּצוּת, וְהֶאְפִּיל עַל מַעַרְכוֹת־הַקְּרָב. רַק מֵרָחוֹק, בִקְצֵה־מַעֲרָב, עוֹד נִשְׁקַף כְּבוֹד־אֵל, כְּעֵין הַסִּגָּל, מִבַּעַד לָאֵפֶר הַכֵּהֶה.

וַתְּהִי עָלַי יַד הַחֲלוֹם וַתִּשָּׂאֵנִי, וָאֶגַּשׁ אֶל שְׂדֵה־הַסְּגֵלֶת נוֹרָא־הַהוֹד, וָאֶכְרַע וָאֶשְׁתַּחְוֶה אֶל מוּל שׁוּלֵי כְבוֹד ה' וָאֶלְחַשׁ: אֲדֹנָי חוּסָה־נָא עַל עַמֶּךָ!

אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, חוּסָה־נָא עַל עַמְּךָ,

עֲמוּסְךָ מִנִּי עוֹלָם וּמַשָּׂאֲךָ,

עֵץ־מַטָּעֲךָ…

קַדְרוּת, כְּקַדְרוּת־תַּרְעֹמֶת, כִּסְּתָה פְנֵי שְׂדֵה־הַסְּגֵלֶת שֶׁל מָעְלָה. וָאֶשֹּׁךְ שְׂפָתַי, וָאֶלְחַשׁ בִּרְעָדָה: אֱלֹהִים, אֱלֹהִים! לֹא הַכְּאֵב נוֹרָא לְעַמִּי. הֲיֵשׁ מַכְאוֹב אֲשֶׁר עַמִּי לֹא כָאַב? וְאִם יַרְגִּישׁ עוֹד בַּגַּרְזֶן כְּרָת־עֵץ?


גֶּזַע שָׂב וּקְצוּץ שָׁרָשִׁים וַעֲנָפִים,

זֶה שִׁלַּחְתּוֹ עַל־פְּנֵי יָם לִזְמַן כֹּה אָרֹךְ!

גֹּלֶם גִּדֵּם וְקִטֵּעַ,

שְׂרוּף־אֵשׁ מִבַּחוּץ – וְלַהַב תּוֹכוֹ חָרָךְ, –

אֲשֶׁר בִּפְגָשׁ־בּוֹ תַנִּין עוֹבֵר־יָם וְהִתְפַּלֵּץ…


שְׁחוֹר, כִּשְׁחוֹר־זַעַף, הֶאֱפִּיל פְּנֵי שְׂדֵה־הַסְּגֵלֶת הָרָחוֹק, הָרָם. וָאֲפָרֵק אֶצְבְּעוֹתַי: אֱלֹהִים, אֱלֹהִים! לֹא אֵימֵי־הַקְּרָב הֵם שֶׁנִּירָא. וָאוֹסִיף: לֹא יֵדַע עַמִּי כָל־מוֹרָא, כִּי אִם מוֹרָא־שָׁמָיִם…לֹא, אֵלִי! מַה קְּרָב כִּי יַפְחִידוֹ? וּמַה– כָּל־מַרְאֵה־שָׂטָן?


עַם, שְׁנוֹת אֲלָפִים נָשָׂא אֶת זַעַמְךָ

אֶל קַצְוֵי־יָם, וּלְנָעֲרוֹ לֹא יָכֹל, –

וַיְהִי עָלָיו כָּל־נָחָשׁ, כָּל־רֹאשׁ־פְּתָנִים רָכוּב,

וְעַל גַּבּוֹ יָצָא כָל שֵׁד זֵד בְּמָחוֹל…


שְׂדֵה הַמַּעֲרָב הַסָּגֹל הִתְעַטֵּף שְׁחוֹרִים, וַיְהִי כְּמִתְאַבֵּל. וּבְטֶרֶם כְּבוֹד יְיָ נַעֲלָה, עוֹד נִצְנֵץ לָעַיִן הַשַּׂר לְבוּשׁ־הַבַּדִּים, וְחָלַף בְּשִׂרְיוֹן־מִלְחָמָה אֲדֻם־קַשְׂקַשִּׂים…וָאֶחְרֹק שֵׁן: אֱלֹהִים, אֱלֹהִים! לֹא, לֹא הַכְּאֵב אָיֹם וְלֹא מוֹרְאֵי־הַקְּרָב, כִּי הַכְּלִמָּה לְעַמִּי:

כְּלִמַּת כֹּהֵן לָאֵל לְבוּשׁ־בַּדִּים,

וְהוּא מַקְרִיב לַמֹּלֶךְ;

כְּלִמַּת שַׂר־שָׁלוֹם וְנִלְחָם לְמַאְדִּים…


וְלֹאָ עָנַנִי אֱלֹהִים. שְׂדֵה־הַמַּעֲרָב כָּבָה בִדְמָמָה; רַק הַיָּם הַשָּׁטוּחַ לְרַגְלָיו נִשְׁקַף קוֹדֵר מִשֶַּׁהָיָה, וּכְמוֹ מְבֻיָּשׁ. וַאֲנִי יוֹשֵׁב עַל שְׂפַת־הַיָּם בֵּין הַסְּלָעִים לְבַדִּי, וְנַפְשִׁי – מְקוֹר כְּלִמָּה וְקַדְרוּת. כְּלִמָּה וְקַדְרוּת..


ו.


הַיּוֹם נָטָה לָבוֹא, וְהַיָּרֵחַ יָצָא בְּצַעֲדַת־מוֹרָא חֲרִישִׁית. צְעִיפֵי־עָבִים סִתְרוֹ, וְהוּא מִתְעַלֵּף בֶּעָבִים וְחוֹזֵר וְיוֹצֵא – כִּכְפוּי צָו טָמִיר וְנֶעְלָם: לְהָאִיר שְׂדֵי־הַקְּרָב הַמִּשְׂתָרְעִים מִתָּחַת…

הַלַּיְלָה הָיָה – וְהָאָרֶץ, עַרְבַת־שֶׁלֶג, דָּמְמָה, נִרְדָּמָה…מִשַּׁלְשֶׁלֶת הַגְּבָעוֹת צְלָלִים, צְלָלִים, כִּרְצוּעוֹת שְׁחוֹרוֹת, נִמְתָּחִים. בְּמוֹרַד הַגְּבָעוֹת וּבְכָל הָעֲרָבָה לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ אַלְפֵי־אִישׁ שְׁטוּחִים, וּמַגָּפֵיהֶם בְּרַגְלֵיהֶם…כְּמוֹ נָמוּ, עֲיֵפִים, אֶת־שְׁנָתָם.

כִּכְפוּי צָו טָמִיר וְנֶעְלָם, יָהֵל יָרֵחַ אוֹר עָגוּם עַל פְּנֵי עֲרָבָה עֲגוּמָה. וְכַחֲזוֹן־לַיְלָה אִישׁ בָּא, פֶּלִאי בָא וְדוֹרֵךְ בַּלָּאט; עָטוּף לְבָנִים וּמֵעֵינָיו נוֹפֵל אוֹר־תְּכֵלֶת, וְקוֹל צְעָדָיו לֹא יִשָּׁמֵעַ – כְּנִזְהָר, שֶׁלֹּא לְהָעִיר, שֶׁלֹּא לְעוֹרֵר נִרְדָּמִים…עַל־כָּל־שׁוֹכֵב שָׁטוּחַ הוּא שׂוֹחֶה, וְאֶל מוּל פָּנָיו עֵינֵי־אוֹרוֹ יְכוֹנֵן – כִּשְׁנֵי פַנָּסֵי־הַתְּכֵלֶת… הַאִישׁ־אֱלֹהִים הוּא – אִם הַמַּלְאְָךְ רְפָאֵל? הָעֲרָבָה מַחְרִישָׁה מִסָּבִיב, וְהַשְּׁטוּחִים דּוֹמְמִים לְלֹא נִיד.

אָז יַאֲהִיל הַפֶּלִאי עַל עֵינָיו – וְכָל עַרְבַת הַשֶּׁלֶג אֲשֶׁר טֻמָּא בַדָּם נֶעֶלְמָה, נֶעְלָמָה…עֶרֶב־תְּכֵלֶת. עֲדוּיָה שָׁהֳמֵי־שְׁלָגִים אַדְמַת־שָׁלוֹם, וְלִבָּהּ – כְּסַדָּן, סַדַּן־הַבַּרְזֶל – אוֹצַר כֹּחוֹת כַּבִּירִים מְשֻׁמָּרִים. חַג הָעֶרֶב, חַג־חֹרֶף, לַשַּׁחַק וְלָאֲדָמָה; וְעַל פְּנֵי כָל־נָהָר וְכָל־בְּרֵכָה – חַג חָרִישׁ, חָרִישׁ־קֶרַח, לִילָדִים, פּוֹרְחֵי הַלְּחָיַיִם הַחַכְלִילִיּוֹת. מִסּוֹף הָאָרֶץ וְעַד סוֹפָהּ חֲרִישׁ־קֶרַח לְסַנְדַּלֵּי־בַרְזִלָּם, וּמִזְרַע צְלִילֵי־צְחוֹקָם, הִמְנוֹן אָשְׁרָם, בְּמַעְנִיּוֹת־הַקֶּרַח…וּשְׁכִינַת־תְּכֵלֶת בְּמֶרְחַבְיָהּ מְרַחֶפֶת, בְּשֶׁלֶג רַב נְהָרָה לֹא־חֻלָּלָה כְּנַף־תְּכֶלְתָּהּ נוֹגַעַת; חֶרֶשׁ־חֶרֶשׁ בְּרָכָה תִּשֹּׁם בְּשָׁהֳמֵי־שְׁלָגִים, נְשִׁימָתָהּ־בִּרְכָתָהּ תִּתְלֶה בָהֶם וְתַדְלִיקֵם. וְכָל הַלַּיְלָה מְבָרֶכֶת, מְבָרֶכֶת עֵין־זֹהַר…

עוֹד רֶגַע – וְהַמַּרְאֶה נֶעְלָם, וְשָׁבָה דִמְמַת־הַמָּוֶת כְּשֶׁהָיְתָה, וְהַיְשִׁימוֹן שָׁב כְּשֶׁהָיָה, יְשִׁימוֹן שְׂדֵי־קְרָב. הַשֶּׁלֶג נָם בְּטֻמְאָתוֹ; וּלְאוֹר הַיָּרֵחַ קָרָחוֹת, זַעֲווֹת־קָרָחוֹת, בַּשֶּׁלֶג תַּשְׁחֵרְנָה.

וְשָׁב הַפֶּלִאי וְהֶאֱהִיל עַל עֵינָיו – וְשָׁב לִמְלוֹךְ לֵיל־מְנוּחוֹת, אוֹר־כֶּסֶף, חֲלוֹמוֹת וָשִׁיר. בְּצֵל אַלּוֹן זָקֵן גְּדָל־צַמֶּרֶת יַלְדָה נָחָה־חוֹלֶמֶת בִּזְרוֹעוֹת־עֶלֶם, כְּצִפּוֹר בַּקֵּן, וְכִי תִפְקַח עֵינֶיהָ, הַמְּלֵאוֹת אַהֲבָה, אֵלָיו, וְיָדוֹ בְשַׂעֲרוֹתֶיהָ מְסַלְסֶלֶת בְּרֹךְ, – וְהִשְׁתַּזְּרָה מִסָּבִיב לִשְׁנֵיהֶם רֶשֶׁת־תְּכֵלֶת אֱלֹהִית, וְשִׁירָה חֲרִישִׁית מֵאֵלֶיהָ תֵּאָרֵג:


כָּאֶרֶז בַּעֲצֵי־הַיַעַר

כֵּן דּוֹדִי לִי;

וְקִנּוֹ לִי – אַהֲבָה…


וְכִי, נְתוּנָה בִּזְרוֹעוֹתָיו, הִיא תִשְׁלַח עֵינֶיהָ לְמַעְלָה – וּפָגְשׁוּ בַכּוֹכָבִים הַנִּשְׁקָפִים מִמָּרוֹם וְאוֹרָם רוֹעֵד בְּעַד הַצַּמֶּרֶת, כְּאוֹר עֵין אָב עַתִּיק־יוֹמִין מְבָרֵךְ אָשְׁרָם מִלְמָעְלָה. וְכָל הַלַּיְלָה מְבָרֶכֶת, מְבָרֶכֶת עֵין־זֹהַר…


עוֹד רֶגַע – וְהַכֹּל גָּז, וְשָׁב יְשִׁימוֹן־הַמָּוֶת כְּשֶׁהָיָה. דוֹמְמִים אַלְפֵי הַשְּׁטוּחִים, וְיָרֵחַ כִּי יָהֵל אוֹר עַל אַחַד הַתִּלִּים – עֵינֵיהֶם לֹא תִפָּקַחְנָה. סָגַר הַמָּוֶת בַּעֲדָן, וְנָעַל – לָנֶצַח.


פַּנָּסֵי־הַתְּכֵלֶת כָּבוּ, וְנֶאֱסַף אוֹר הַיָרֵחַ; וּדְמוּת שְׁחוֹרָה בָאָרֶץ הִתְחַבְּטָה – כְּאֵם שֶׁנִּתְעַלְּפָה עִם סְתִימַת הַגּוֹלֵל עַל בְּנָהּ. לַיְלָה אָיֹם סָגוֹר סָגַר עַל טַרְפּוֹ, וְכִנּוֹרוֹת שְׁחוֹרִים מִסָּבִיב לְעוֹלַם־לַיְלָה נִגְּנוּ בְאָזְנָיו תְּפִלַּת “אֵל מָלֵא רַחֲמִים” – כְּנַהַם־יָם שָׁחוֹר מִתְגַּלְגֵּל וּבָא…


ז.


וְנִצְטַמְצְמוּ חַיַּי, אֲבֵלִים וְגַלְמוּדִים, בִּשְׁעוֹת בֵּין־עַרְבַּיִם – בִּשְׁעַת־הַדִּמְדּוּמִים הַגְּדוֹלָה לֵאלֹהִים…שְׂפַת־יָם – מִקְלָטִי, וְעִם סְלָעִים אַחֲרִישָׁה בְאֶבְלִי. וָאֶרְאֶה בֶּחָזוֹן:

נִסְעַר הַיָּם, כִּדְרָקוֹן בֶּן אֶלֶף רָאשִׁים פְּעוּר־פִּיוֹת, וְקֹר־בַּרְזֶל עוֹלֶה מִתּוֹכָם – לְהָמִית; וְכַדּוּר עָגֹל וְאָדֹם עָלָיו תָּלוּי וְעוֹמֵד – כִּמְבַקֵּשׁ עַל נַפְשׁוֹ. וּמִנֶּגֶד בַּמָּרוֹם הִשְׁקִיף שֶׁלֶד־סַהַר, כְּשֶׁלֶד רֹאשֹ קֵרֵחַ וְחִוֵּר; וַיְהִי כְשׁוֹאֵל בְּלַעַג שָׂטָן: גַּלְגַּל־חַמָּה מְבַקֵּשׁ עַל נַפְשׁוֹ – מִמִּי?… שׁוּלֵי־רָקִיעַ לָהָטוּ, וּבֶעָבִים עוֹד שָׁכֵן כְּבוֹד אֵל מִסְתַּתֵּר וְכוֹאֵב. וּשְׂפָתַי נָעוּ כְּשִׂפְתֵי־סַהֲרוּרִי: שֶׁמֶשׁ־עוֹלָם טוֹבֵעַ מְבַקֵּשׁ עַל נַפְשׁוֹ – מִמִּי?

וְנַחְשׁוֹל־חֵמָה, מַר וְצוֹרֵב, בָּא וַיָּצֶף אֶת נַפְשִׁי; וְאֵי מִזֶּה בָּא שָׂטָן – כְּצֵל מִן הַיָּם – וַיִלְחַשׁ בְּאָזְנַי: אֱלֹהֵי הַזְּרוֹעַ הַשְּׁבוּרָה!


אֲשֶׁר הוּבָא לִקְבוּרָה

בְּיַד דּוֹרוֹת מִתְקוֹמְמִים,

עִם זְרוֹעוֹ, בְּצִדּוֹ, הַשְּׁבוּרָה…


וְנַחְשׁוֹל שֵׁנִי, גַּל־מָוֶת, בָּא וַיַךְ אֶת לְבָבִי, וַיְצִיפֵהוּ וַיְמַלְּאֵהוּ תַּאֲוַת־נָקָם, כְּהִתְאַוּוֹת אִישׁ לִנְשֹׁךְ אֶת בְּשַׂר־עַצְמוֹ לְמַעַן הִנָּקֵם מֵעַצְמוֹ. וָאֱהִי כֻלִּי מְקוֹר זַעַם מְפַעְפֵּעַ, שׁוֹלֵחַ לַפִּידִים מִתּוֹךְ עֵינַי – וָאָלִיט אֶת פָּנַי. אַךְ עוֹד, שְׂתוּם־עֵינַיִם, דְּמוּת־הַשֶּׁמֶשׁ רָאִיתִי – וּדְרָקוֹן אֶלֶף־הָרָאׁשִים לוֹ אוֹרֵב מִתָּחַת. וְכֶתֶר־שֶׁמֶשׁ חָזִיתִי. עֲטֶרֶת קַרְנַיִם שֶׁל פָּז; מִמֶּנוּ חֲלוֹמוֹת־אֱלֹהִים נֶאֱרָגִים. וְעֵין הַדְּרָקוֹן נְשׂוּאָה אֶל טַרְפּוֹ: אֶל הַחַמָּה וְאֶל כִּתְרָהּ…עוֹד מְעַט, וְיִבְלָעֵם. וָאֶחְרֹק שִׁנַּי, וָאֶקְרָא: יֶהִי!

וּשְׂחוֹק עָקוּם הִתְפַּתֵּל עַל שְׂפָתַי, וָאֲקַלֵּל: תִּשְׁטֹף הַתְּהוֹם אֶת־הַשֶּׁמֶשׁ וּמָחֲתָה זִכְרוֹ לְעוֹלָם! וְעִמּוֹ כֶתֶר־הָאֵל אָבֹד יֹאבַד לָנֶצַח! לָנֶצַח! אֲשֶׁר לֹא יִשָּׁאֵר מִכָּל־הָעוֹלָם כִּי־אִם צִלּוֹ, צֵל־שֶׁלֶד תָּלוּי וְעוֹמֵד בַּמָּרוֹם – כְּשֶׁלֶד הַיָּרֵחַ הַקֵּרֵחַ הַזֶּה; וְהָיָה לְזַעֲוָה לַתְּהוֹם, וּלְפַלָּצוּת – לַתֹּהוּ־וָבֹהוּ הַבָּא אַחֲרָיו!…וָאֶלְחַשׁ: עֲלִי, תְהוֹם, עֲלִי!

בְּחֶשְׁכַּת־הַדִּמְדּוּמִים הַמְּצוּלָה הִתְרוֹמְמָה – וָאָשִׁיר לְשֶׁמֶשׁ־הָעוֹלָם עִם חֲשֵׁכָה שִׁיר־נְהִי, שִׁיר אֲבַדּוֹן וּכְלָיָה, אֲבַדּוֹן וּכְלָיָה…

ח.


שָׁקְעָה הַחַמָּה, וְשָׁקַע הָעוֹלָם, בִּתְהוֹם.

וָאוֹרִיד רֹאשִׁי, וָאֶקְפָּא בִמְקוֹמִי; וְלֹא יָדַעְתִּי, אִם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה. וְהִנֵה קוֹל סְעָרָה רְחוֹקָה בָּא עָדַי – וָאֶשְׁמַע קוֹל: קוּם וָלֵךְ!

וָאָקוּם, וָאֵלֵךְ, וְהַלַּיְלָה לֵיל־עָבִים אָפֵל; וְהַיָּם נִסְעַר בְּרוּחַ־קָדִים עַזָּה, וָאֵלֵךְ בְּסוּפָה. וּכְעַמוּד־אֵשׁ בֶּעָנָן הוֹלֵךְ לְפָנַי לְאֹרֶךְ הַיָּם לַנְחוֹתֵנִי הַדָּרֶךְ; וְיַד־פְּלָאוֹת חֲזָקָה דּוֹחֶפֶת אוֹתִי מֵאַחֲרַי. תָּרְנֵי סְפִינוֹת רְחוֹקוֹת נִשְׁקְפוּ אֵלַי בְּפַחַד־אֵל מִתּוֹךְ עַב־הֶעָנָן; וַאֲנִי בְסוּפָה כְלֹא־אִישׁ נֶהֱלָכְתִּי. עַל כַּנְפֵי הַסְּעָרָה הַפִּלְאִית נִשֵּׂאתִי לִמְקוֹם שָׁם נוֹפֵל הַיָּם אֶל־תּוֹךְ הָאֹקְיָנוֹס הַגָּדוֹל, כְּתִינוֹק נִבְהָל צוֹנֵחַ, מִתְעַלֵּף, אֶל תּוֹךְ זְרוֹעוֹת־אִמּוֹ, – עַד בּוֹאִי אֱלֵי הָאֹקְיָנוֹס הַשָּׂב.

בָּרָק הִצְלִיף עַל עֵינַי, אֲשֶׁר הוּחַדּוּ־הוּחַדּוּ; וָאֶרְאֶה בֶחָזוֹן:


עַל פְּנֵי הָאֹקְיָנוֹס, בְּמֶרְחַקֵּי תְהוֹם־תֹּהוּ

צָף כִּדְמוּת רֹאשׁ, לְלֹא צוּרָה…

הֲתַנִּין מְפַלֵּס לוֹ דֶרֶךְ בְּאַדִּיר?

הָאֵל הוּא, הַחוֹתֵר בִּזְרוֹעוֹ הַשְּׁבוּרָה?


תְּהוֹם־שֵׂיבָה תֵּאָנֵק תַּחַת כֹּבֶד סֻבֳּלוֹ,

לְפָנָיו רָץ נָתִיב, כַּבָּזָק –


וְהוּא רָץ כְּצִיר חַי, רָץ מֵעַל פְּנֵי הָאֹקְיָנוֹס – אֵלַי. וְהִנֵּה פָרַץ בִּסְעָרָה אֶל לְבָבִי, וַיָּבוֹא אֶל תּוֹךְ נַפְשִׁי, וַיֵּשֶׁב בִּי – וּמַרְאֵה הַפַּטִּישׁ הַשָּׁחוֹר לוֹ; וּבְתוֹךְ הָאֵשׁ הַשְּׁחוֹרָה – כְּפַטִּישׁ אֵשׁ בְּהִירָה מִבִּפְנִים. וְזֹהַר לוֹ כְּעֵין הַחַשְׁמַל; כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן. כֵּן מַרְאֵה זָהֳרוֹ הַפְּנִימִי. וָאֵאָלֵם דּוּמִיָּה, וַיְהִי הוּא הַשַּׁלִיט עָלַי; וַתִּפָּקַחְנָה עֵינַי, וָאֶרְאֶה:


מִשְׁבָּרִים מִתְגָּעֲשִׁים, צֹוְחִים אַדִּירִים –

וְתַבְנִית־יָד תַּךְ עֲלֵי רַעֲמוֹת־כְּפִירִים…

אָז יַרְעִים קוֹל אַדִּיר וְחָזָק –


וְהַקּוֹל הִרְעִים בְּנַפְשִׁי:


מִקּוֹל מַיִם רַבִּים אַדִּיר קוֹל אֱלֹהִים, –

אֲשֶׁר הוּבָא לִקְבוּרָה

בְּיַד עַם שְׁכֵחֵי־אֵל, דּוֹרוֹת בּוֹנֵי־הַצִּים

לְהוֹבִיל אֵל וּלְהַטְבִּיעוֹ בְּנִבְכֵי־יָם, עִם

זְרוֹעוֹ הַשְּׁבוּרָה…


וְכֹה שָׁר הָאֹקְיָנוֹס בַּלַּיְלָה, לֵיל־שִׁמּוּרִים חָדָשׁ לָעוֹלָם:


הִנֵּהוּ! מֵחָדָשׁ בָּא אֵל אֲבִי־עַד!

אֲשֶׁר הֶאֱמִין בַּדּוֹרוֹת

וַיְבָרְכֵם עִם חֲשֵׁכָה, כִּי שֶׁמֶשׁ־יָהּ רַד:

צְאוּ, בָּנַי, וּמִשְׁכוּ בָאֹפֶל אַט־אַט

מִלִּבְּכֶם הַמְּאוֹרוֹת…


וַיַרְא כִּי אֵין אִישׁ, כִּי לֹא אָרְכוּ הַיָּמִים

וְהֵמָּה מִלֵּב מָשְׁכוּ שְׂטָנִים,

וַיְמַלְּאוּ הָאָרֶץ חֲמָסִים וְדָמִים

חוֹתְרֵי אָשְׁיוֹת־עַד, וִיסוֹד מוּסַד־עוֹלָמִים

מִתְמוֹטֵט, וּנְבֻכִים הַבָּנִים, –


וַיַּרְא, וַיִּתְנָעֵר, וַיָּבוֹא – –


חלק שני


א.


וָאֶרְאֶה בְּמַרְאוֹת הַלַּיְלָה:

מוּטָל הָעוֹלָם בַּחֹשֶׁךְ; לֹא קוֹל וְלֹא בַת־קוֹל. וַתְּהִי דְמָמָה עֲמֻקָּה, דִּמְמַת אֵימָה חֲשֵׁכָה – כְּמוֹ עָמַד דֹּפֶק־הָעוֹלָם מִדְּפֹק; וְכָבָה כָל־מָאוֹר, כְּמוֹ כִבָּם צָו טָמִיר וְנֶעְלָם.

וְהִנֵּה נָפְלָה אַדְמוּמִית מִן־הַשָּׁמַיִם בִּשְׁחוֹר־הָעֲלָטָה; וְהִנֵּה כִדְמֻיּוֹת זָעוֹת, יוֹרְדוֹת מִמְּרוֹמִים. וְהַדְּמֻיּוֹת עוֹטְפוֹת שְׁחוֹרִים, אַךְ כְּנַחֲשֵׁי־אֵשׁ מְהַדְּקִים מָתְנֵיהֶם; וְהֵם יוֹרְדִים אַרְצָה בִּיעָף…מַלְאֲכֵי־אֵל נוֹרָאֵי־הוֹד – אָנָּה יֵרְדוּ? וְלָמָּה?

מוּטָל הָעוֹלָם בַּחשֶׁךְ – וְלֹא יָדַע, כִּי יָרְדוּ מַלְאֲכֵי־אֵל וּכְלֵי־זַעֲמוֹ. נִרְדָּם הָעוֹלָם עַל בִּרְכֵּי הַדְּמָמָה: מְכַשֵּׁפָה חֲשֵׁכָה רוֹבֶצֶת לְצִדּוֹ, שׁוֹמַרְתּוֹ; וְלָהּ אֶלֶף עֵינַיִם, עֵינֵי חוֹרִים אֲפֵלִים. פִּתְאֹם זָקְפָה עֵינֵיָה־חוֹרֶיהָ; וְכִי נָפַל מִמָּרוֹם הַזֹּהַר הַנּוֹרָא, הָאוֹר הָאַדְמוּמִי – וַתִּתְחַלְחָל…

וְהַמַּלְאָכִים יוֹרְדִים מַטָּה, מַטָּה. אֲבוּקָה נִשֵּׂאת בְּיַד הָאֶחָד; וּשְׁנַיִם בָּאִים אַחֲרָיו, עוֹטֵי־שְׁחוֹרִים – וּפְנֵיהֶם עֲטוּפִים וְלֹא יֵרָאוּ. וָאֶרְאֶה אוֹתָם לְאוֹר הָאֲבוּקָה: וְהִנֵּה עֲרָפֶל עוֹטֶה אֶת הַשְּׁנַיִם כִּדְמוּת חֻפָּה שְׁחוֹרָה, וְהֵם נוֹשְׂאִים בִּידֵיהֶם בַּמֶּלְקָחַיִם בַּרְזֶל מְאָדָּם מְשֻׁלְהָב…עוֹלָם! עוֹלָם! הָקִיצָה!

אַךְ מוּטָל הָעֲנָק לְלֹא הָקִיץ – עַל בִּרְכֵּי הַמְּכַשֵּׁפָה הוּא יָשֵׁן. מַטָּה־מַטָּה הָאֲבוּקָה מוּעָפָה, עוֹמֶדֶת עָלָיו, מֵעַל לְרֹאשׁוֹ מִזְדַּעְזַעַת, – כִּמְחַפֶּשֶׂת אֶת מִצְחוֹ…וְהִנֵּה הוּאַר – בַּרְזֶל הִבְרִיק, צְעָקָה זִעְזְעָה אֶת הַמֶּרְחָב… – –

רֶגַע מִשְׁנֵהוּ – וָאֶשְׁמַע בַּת־קוֹל: אוֹת “קַיִן” הוּא לְָעוֹלָם1, וּמִשְׁפַּט־הַדּוֹרוֹת לֵאלֹהֵי־יִשְׂרָאֵל…


ב.


אֲנִי נִרְדָּם וְלִבִּי עֵר; וּבַחשֶׁךְ – כְּחָתוּל כָּבֵד וְשָׁחוֹר רוֹבֵץ עָלָי, וְצִפָּרְנָיו תְּקוּעוֹת בִּלְבָבִי.

אֵין זֶה כִּי הַלַּיְלָה הַקַּדְמוֹן: עֲלֶטֶת־בְּרֵאשִׁית מַלְבִּינָה בָאֵד; חֶשְׁכַּת לֵיל־קְדוּמִים, לֵיל־אֱלִילִים, מְכַסָּה בְּגוּשׁ־אֵד אֶחָד לְתֵבֵל – לְחֶלְאָה בָהּ, וְלִצְעָקָה בָהּ. וְנָחָשׁ־בָּרִיחַ מְחַבֵּק־מְהַדֵּק לָעוֹלָם, מַבְרִיחַ מִקָּצֶה אֶל קָצֶה; הוּא הַנָּחָשׁ הַקַּדְמוֹן הַנּוֹרָא. אֵין זֶה נָחָשׁ, כִּי מְכַשֵּׁף שְׁתוּם־עָיִן…

וְהִנֵּה כְּשַׁרְבִיט־הַזָּהָב בַּחשֶׁךְ נִתְגַּלָּה, מִמָּרוֹם נִתְגַלָּה…וּבְמַחֲנַק־הָעֲרָפֶל אוֹר נָבַע מִמְּרוֹמִים; כְּמוֹ חָתְרָה יַד־סְתָרִים חֲתִירָה בָּרָקִיעַ הַשְּׁבִיעִי, וְאוֹר אֱלֹהִי נָבַע־שָׁפַע. עוֹד רְגָעִים כִּנְצָחִים עָבָרוּ – וְהַנָּחָשׁ הַגָּדוֹל, כִּכְווּי־אֵשׁ, בַּעֲבִי־גַבָּיו הִתְפַּלֵּץ: סֻלָּם שֶׁל אֵשׁ מֻצָּב אָרְצָה, וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמַיְמָה – וְעַתִּיק־יוֹמִין, כִּבְיָכוֹל, בּוֹ יוֹרֵד…

שִׁפְעַת רִשְׁפֵי־זָהָב מִכַּף־שְׂמֹאלוֹ מִתְחַמְּקִים וְנִתָּזִים; נִצְנוּצֵי שַׁלְשֶׁלֶת שֶׁל זָהָב מִכִּסֵּא כְבוֹד אֲדֹנָי. וְהוּא יוֹרֵד לֶאֱסֹר בָּהּ – אֶת מִי? דּוֹמֵם הַמְכַשֵּׁף הַגָּדוֹל, רוֹבֵץ וְצוֹפֶה שְׁתוּם־הָעַיִן, מִשְׁתָּאֶה וְחָרֵד. וְאֵל קָדוֹשׁ יוֹרֵד בַּסֻּלָּם, וּבְיַד יְמִינוֹ דָלִיָּה קְטַנָּה, זַלְזַל דָּק, יִשָּׂא בְרַחֲמִים רַבִּים. וְהַדָּלִּיָה – פִּלְאִית; כֻּלָּהּ – מִשְׁטַח כּוֹכְבֵי־זָהָב…

וְכִי נִגְלָה אֵל אֱלֹהִים אַדִּירִים בָּאָרֶץ, וְטַלִּית־תְּכֶלְתּוֹ הִבְהִיקָה בָעוֹלָם – וַיְהִי לֵיל־תְּכֵלֶת אֱלֹהִי, רִאשׁוֹן לִיצִירָה. אָז יַאֲהִיל אֵל פֶּלִאי עַל עֵינָיו, וְהָיָה כְתָר אֶת כָּל הָאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ; וּלְעֵינָיו אֶרֶץ נַהֲרַיִם, נַהֲרוֹת־בְּרָכָה, נִגְלָתָה. הֵם הָרָאשִׁים הַיּוֹצְאִים מֵעֵדֶן, וְרֵיחַ־עֵדֶן לְמֵימֵיהֶם, וַיִּשָּׂא אֶת הַדָּלִיָּה, וַיִּטָּעֶנָּהּ בְּרָכָה בָאָרֶץ; וְהַנָּחָשׁ הַמְכַשֵּׁף מַבִּיט וּמִשְׁתָּאֶה – וְלֹא יָדַע אֶת סוֹד הָאֱלֹהִים, וְאֶת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ הָאֱלֹהִים…

וְהִנֵּה בֵּין נְהַר חִדֶּקֶל וּנְהַר פְּרָת אֶרֶז פִּלְאִי צוֹמֵחַ. אָז יַאֲהִיל עַתִּיק־יוֹמִין עַל עֵינָיו, וְהָיָה כְּתָר אֶת כָּל הָאָרֶץ לְאָרְכָּה וּלְרָחְבָּהּ. וּלְעֵינָיו, בְּלֶב־הָעוֹלָם, אֶרֶץ קְטַנָּה וּצְנוּעָה נִגְלְתָה – יְפֵה־נוֹף, חֶמְדַּת־עוֹלָם, אֶרֶץ הַבְּחִירָה!…אָז יַעֲזֹב הָאָרֶז הַצָּעִיר, נְשׂוּא יַד־סְתָרִים, אֶת מְקוֹמוֹ וְאֶת אַדְמָתוֹ, וַיֵּאָחֵז בְּלֶב־הָעוֹלָם, בְּהַר־הַמּוֹרִיָּה, – לִהְיוֹת צַמַרְתּוֹ שָׁם מְתַמֶּרֶת שָׁמַיְמָה וְיוֹנֶקֶת אֶת אוֹרָם, וּשְׁלוּחוֹתָם נוֹשְׂאוֹת כּוֹכָבִים, כּוֹכְבֵי־זָהָב, אֶל כָּל אַרְבַּע רוּחוֹת־הָעוֹלָם…וַיִּגְדַּל הָאֶרֶז וַיְשַׂגְשֵׂג פֹּארוֹתָיו; וְעַתִּיק־יוֹמִין לִרְגָעִים יִפְקְדֶנּוּ, כְּבָבַת־עַיִן יִנְצְרֶנּוּ. כְּבִרְכַּת־נְבוּאָה בְּמִסְגֶּרֶת־הַנֵּצַח, כֵּן עָמַד הָאֶרֶז קָבוּעַ בְּמִסְגֶּרֶת־הָעוֹלָם, וְלֹא נִרְאָה כָמוֹהוּ בָּאָרֶץ עֵץ בְּרוּךְ־אֱלֹהִים…

וְהִנֵּה קֵן בְּלֵב צַמַּרְתּוֹ, וְהַקֵּן יָחִיד וּמְיֻחָד; פֶּלִאי כָאֶרֶז וְדָבֵק בּוֹ, כְּמוֹ צָמַח וּבִצְבֵּץ מִתּוֹכוֹ. וְצִפּוֹר־אֵשׁ מְרַחֶפֶת עַל קִנָּהּ מִלְמַעְלָה: הוּא הַחוּל, עוֹף־הַנֵּצַח. וְלֹא גָרְעָה מִמֶּנּוּ הַחוּל אֶת מֶבָּטָהּ, מַבַּט־נֵצַח, וַתְּהִי כְשׁוֹמַרְתּוֹ מִכָּל עַיִן רָעָה… וְסַמָּאֵל שְׁתוּם־הָעַיִן צָפָה בְאִצְטַגְנִינוּת שֶׁלּוֹ, לֵאמֹר:


"כּוֹכָב דָּרַךְ מִיַּעֲקֹב,

מָשִׁיחַ – מִקֵּן,

וְהָיָה בְאַחְרִית הַיָּמִים

וְנִקֵּר עֵין־סַמָּאֵל בַּחֲנִית־אוֹרוֹ, וְהוֹרִידוֹ אֶל שְׁאוֹל".


וְעֵין־הַמְּכַשֵּׁף הוּחַדָּה, כְּעֵין־אַיָּה הוּחַדָּה, וַתְּהִי אוֹרֶבֶת לַקֵּן.

וַיְהִי לַיְלָה, לֵיל כְּשָׁפִים וָאוֹר. הָעוֹלָם יָשֵׁן; וְרַק הַחוּל עֵרָה, שׁוֹמֶרֶת לַקֵּן, וְעֵינֶיהָ, עֵינֵי־נֶצַח, אֵלָיו דּוּמָם נְטוּיוֹת. וְהִנֵּה נִתְעַבָּה הַחשֶׁךְ, וַיְהִי לֵיל־תַּעְתּוּעִים, לֵיל־אֱלִילִים מִסָּבִיב; וְהַחוּל עָצְמָה עֵינֶיהָ, וַתָּנָם לְרֶגַע. וּמִמֶּרְחַק־הַחשֶׁךְ בָּאָה כַף־עָב, כְּתַבְנִית יָד שְׁלוּחָה, וַתָּנַח עַל הָאֶרֶז וַתַּעֲמֹד, זוֹמֶמֶת – וַיֶּחֱרַד הָאִלָּן, וַיָּנַע…עוֹד רֶגַע – וַתַּגַּח בַּת־חשֶׁךְ, וּצְעָקַָה! וַתִּיקַץ הַחוּל וַתִּתְחַלְחַל:

יָד נִשְׁלְחָה בַּקֵּן – וְאֵינֶנּוּ!


ג.


לָיְלָה. לַיְלָה רַב־תַּעֲלוּמוֹת מִסְּבִיבַי – וַאֲנִי הוֹזֶה חוֹלֵם חֲלוֹם שְׁחוֹר וּמַחֲנָק. וְהֶחָתוּל, הָרוֹבֵץ עַל לִבִּי, כָּבֵד וּמַכְבִּיד; וּמַעֲמִיק לִתְקֹעַ אֶת צִפָּרְנָיו בִּלְבָבִי. וָאֶרְאֶה בְּמַרְאוֹת הַלַּיְלָה הֶאָרֹךְ:

וְהִנֵּה צֵל אֵלוֹנִים, אֵלוֹנֵי מַמְרֵא. וּבְצִלָּם זָקֵן עוֹמֵד, אַב הֲמוֹן גוֹיִם; אֶרֶךְ הַזָּקָן הַשָּׂב, זָקָן יוֹרֵד וּמִשְׁתַּפֵּךְ כָּאֶשֶׁד עַל בִּרְכָּיו, וּסְבַךְ גַּבּוֹתָיו הָאֲרֻכּוֹת – כַּכֶּסֶף הַכֵּהֶה. אַבְרָהָם עוֹמֵד קָבוּעַ בּמסְגֶּרֶת־הַלַּיְלָה, וְעֵינָיו – לַכּוֹכָבִים; גְּלוּי־עֵינַיִם וְזָקוּף, מַחֲזֵה־שַׁדַי יֶחֱזֶה.

וַיֵּרָא אֵלָיו ה'; וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם עֵינָיו – וַיִּשְׁתַּחוּ בְחֶרְדַּת־קֹדֶשׁ אַפַּיִם אָרְצָה. וַיֹּאמַר: אֲדֹנָי, אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ – יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרָחַצְתָּ רַגְלֶיךָ…וְקוֹל, כְּקוֹל אִישׁ שְׂבַע נְדוּדִים וָזַעַף, כָּאוֹב מֵאֶרֶץ עָנָהוּ: אָבָק כִּסָּה לְמַדַּי, אֲבַק־הָעוֹלָם – בַּמָּה אֶרְחָצֶנוּ?

וַיּוֹצֵא אוֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמַר: הַבֶּט־נָא אֶל אַרְבַּע פִּנּוֹת הָעוֹלָם, בּוֹ סָגוּר זַרְעֶךָ. וַיַּרְא: וְהִנֵּה מִגְדָּלִים, וְרֹאשָׁם בַּשָּׁמַיִם, מִתְנַשְּׂאִים בְּכָל אַרְבַּע פִּנוֹת עוֹלָם, בְּנוּיִם עַל יַעֲרוֹת חֲרָבוֹת וַחֲנִיתוֹת וְסוֹגְרִים עַל אֹפֶק־הָעוֹלָם וְעַל מְלוֹאוֹ – לְלֹא מוֹצָא מֵרִבּוּעַ קִסְמָם…וּמִמַּעַל לָהֶם חֶרֶב גְּדוֹלָה, נְתוּנָה בְיַד אֱלֹהוּת – מַבְהִיקָה וְדוֹקֶרֶת פְּנֵי שָׁמַיִם. וְהִנֵּה פְנֵי הָאֱלֹהוּת כִּפְנֵי הַנָּחָשׁ הַקַּדְמוֹן. סַמָּאֵל הוּא, הַיּוֹשֵׁב בְּרוּם־עוֹלָם עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא – וּמוֹלֵךְ יְחִידִי…

וְקוֹל, שְׂבַע נְדוּדִים וָזַעַף, עָנָה וְאָמַר: רָאִיתִי אֶת הָעוֹלָם, וְהִנֵה הָיָה כִסְדוֹם. הִשְׁחִיתוּ מַעֲשֵׂיהֶם מִסְּדוֹם – כִּי אַרְבַּעַת אַלְפֵי שָׁנָה בֵּין סְדוֹם וּבֵינֵיהֶם. כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה לְלֹא דַעַת־אֱלֹהִים; וְהִנֵּה צָרְרָה אוֹתָם בִּכְנָפֶיהָ רוּחַ רִשְׁעָה וּזְנוּנִים, אֲשֶׁר לֹא הָיְתָה כָמוֹהָ לְמִיּוֹם הֱיוֹת אָדָם עַל הָאֲדָמָה וְעַד הַיוֹם. וַתְּהִי רִשְׁעַת סְדוֹם לְעֻמַּת רִשְׁעָתָם – כְּצִפּוֹר קְטַנָּה עַל שְׂפַת יָם לְעֻמַּת הַיָּם…


ד.


וְאַבְרָהָם, אַב־הָרַחֲמִים, עוֹמֵד לִפְנֵי יְיָ, מִתְפַּלֵּל וּמְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל זַרְעוֹ וְעַל כָּל־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ.

וַיֹּאמֶר יְיָ: זַעֲקַת בָּאֵי־עוֹלָם כִּי רָבָּה, וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד. וְקוֹל כַּחוֹלֶה הוֹסִיף וַיֹּאמֶר:

בְּעֵינַי רָאִיתִי – בְּנֶשֶׁף־סְתָו בְּעִיר גְּדוֹלָה. עֲרָפֶל עָטָה הַכְּרָךְ; וְעַל הַפַּנָּסִים, הַשּׁוֹמְרִים הַמֵּתִים בָּרְחוֹבוֹת, דָּפְקוּ מִטְרוֹת־עֹז וְהִכּוּ בְחָזְקָה. וּבָרְחוֹבוֹת אֵין עוֹבֵר וָשָׁב; הַפַּרְדֵּסִים נִתְרוֹקְנוּ וַאֲנִי מְהַלֵּךְ בַּכְּרָךְ, וָאֶעֱבֹר בָּעֵת הַהִיא עַל יַד פַּרְדֵּס; וְהִנֵּה עַל אַחַד הַסַּפְסָלִים, בְּצֵל עֵץ, אָדָם יוֹשֵׁב, וָאֶקְרָב אֵלָיו, וָאֶרְאֶה: אִישׁ אוֹבֵד יוֹשֵׁב תַּחַת מָטָר, עֲקוּם פָּנִים מְאֻבְּנֵי כְאֵב, יוֹשֵׁב לְאחַר יֵאוּשׁ – וְרָקֵב. הָאִילָנוֹת הָרְטֻבִּים הִתְפַּלְּצוּ לְמַרְאֵה בְשַׂר־אָדָם וְצֶלֶם־אֱלֹהִים, עָזוּב לִרְקֹב תַּחַת מָטָר; וּמֵאֶחָיו בְּנֵי־הָאָדָם לֹא נִמְצָא אַף אֶחָד, אֲשֶׁר יֵצֵא וּפַנָּס בְּיָדוֹ לְבַקְּשׁוֹ…

וָאֶעֱבֹר מִשָּׁם אֶל חוֹף הַיָּם. וְהִנֵּה סְפִינָה בַיָּם מְטֻלְטֶלֶת בְּכַף הַסְּעָרָה; וּבְתָא־מַאֲסָרָהּ אָדָם אַחֵר יוֹשֵׁב, צוֹפֶה אֶל הַמִּשְׁבָּרִים הַמַּשְׁחִירִים־מַכְסִיפִים מִבַּעַד לָאֶשְׁנָב – וּפָנָיו שְׁחוֹרִים וְחִוְרִים כְּמֹהֶם. וָאֶגַּשׁ אֵלַיו, וָאֵדַע: גֵּר, אֵין־בַּיִת הוּא בָעוֹלָם. נִדָּח מִמוֹלַדְתּוֹ עַל לֹא חָמָס בְּכַפָּיו, וּשְׁעָרֶיהָ סְגוּרִים עַל מַסְגֵּר מֵאַחֲרָיו; וְשַׁעֲרֵי הָאָרֶץ, אֵלֶיהָ פָּנָיו מוּעָדוֹת, סְגוּרִים עַל מַסְגּר לְפָנָיו. וְאֶרֶץ אַחֶרֶת אֵין, לְהָאִיר פָּנִים לַגֵּר; וְחוּטֵי־הַבַּרְזֶל, אֲשֶׁר לָאֶשְׁנָב, לֹא יִתְּנוּהוּ קְפֹץ אֶל שַׁעֲרֵי־תְהוֹם – הַשְּׁעָרִים הַיְחִידִים הַפְּתוּחִים לְפָנָיו…בָּדָד וְיָתוֹם מִן הָעוֹלָם יָשַׁב לוֹ הָאִישׁ, וְקָפָא בִדְמָמָה. וְלֹא קָרָא אֵלַי, כִּי נוֹאַשׁ מֵרַחֲמֵי בְנֵי־אָדָם, אֶחָיו אֲשֶׁר שְׁלָחוּהוּ לְנַפְשׁוֹ לָמוּת בַּאֲשֶׁר יָמוּת; וּמֵרַחֲמֵי־אֵל נוֹאַשׁ, אֵל מִתְאַפֵּק וּמַאֲרִיךְ־אַף מִן־הָעוֹלָם. וָאֶרְאֶה, וָאֱהִי קָרוֹב אֵלָיו בְּהִתְאַפְּקוֹ מִבְּהִתְפַּלְלוֹ; וָאִשָּׁבַע בַּחֲמָתִי, אִם אַאֲרִיךְ עוֹד אַפִּי לָהֶם וְאִם לֹא אֶהֱפֹךְ אֶת כָּל הָעוֹלָם, עוֹלַם־סְדוֹם, בַּעֲבוּרוֹ…


ה.


וְהִנֵּה כַּף־עָב בָּאָה, וַתָּנַח עַל אֵלוֹן מַמְרֵא; וְדָבָר צָנַח מֵעָלֶיהָ, וַיִפֹּל לְרַגְלֵי הַדּוֹבֵר. וַיְרִימֶנּוּ; וְהִנֵּה הִיא פָרֹכֶת קְרוּעָה מֵעַל אֲרוֹן־קֹדֶשׁ. וַיִפְתְּחֶנָהּ – וְהִנֵּה מַפָּה קְטַנָּה שֶׁל פֶּסַח נוֹשֶׁרֶת מִתּוֹכָה, וְהִיא לוֹהֶטֶת בְּדֶמַע וּבְאֶמְצָעִיתָהּ – כֶּתֶם דָּם צוֹעֵק… וַיֵּט אֶת אָזְנוֹ, וַיְהִי כְשׁוֹמֵעַ שְׁמוּעַת־פְּגָעִים נוֹרָאָה – וְנַעֲווּ פָנָיו מִזְּוָעָה.

וְאַבְרָהָם עוֹדֶנּוּ עוֹמֵד לְפָנָיו בִּתְפִלָּה. וַיִסְפֹּק יְיָ כַּפָּיו, וַיֹאמֶר: אַל תִּתְפַּלֵּל בַּעֲדָם! כִּי אֵין נַפְשִׁי אֶל הָאָדָם הַזֶּה אֲשֶׁר בָּרָאתִי, הֲרָאִיתָ, אַבְרָהָם, הֲרָאִיתָ? הַנָּקֵל לָהֶם מֵעֲשׂוֹת אֶת הַתּוֹעֵבוֹת אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן לְהַכְעִיסֵנִי, וַיְהִי בְשַׂר־הָאָדָם נוֹפֵל בְּעֵינֵיהֶם מִבְּשַׂר־כֶּלֶב, כִּי כַלְבֵּי־שַׁעֲשׁוּעֵיהֶם בְּחֵיקָם לָבֶטַח יִישָׁנוּ, וּבְחִיר־יְצִירַי הָאָדָם, עוֹלָם מָלֵא, נִתַּן לְהֵחָרֵב תַּחַת מָטָר וְאַכְזְרִיּוּת־חֹק. – וַיָּרֵעוּ עוֹד אֶת מַעֲשֵׂיהֶם תַּכְלִית רָעָה, וַיְהִי בְמָרְדָם בִּי וַיֹּאמְרוּ לִירוֹק בְּפָנַי…וְכִי לֹא נִמְצֵאתִי לָהֶם, וַיִּמְצְאוּ צֶלֶם־אֱלֹהִים, נֶפֶשׁ־אָדָם, וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ עֲלִילַת־דָּם, וַיְגוֹלְלוּהָ בַּדָּם וּבָרֹק…

וַיוֹסֶף יְיָ, וַיֹאמֶר: מַפָּה שֶׁל פֶּסַח עֲנִיָּה, שִׂמְחַת חַג־שָׁלוֹם עֲלוּבָה! מִתְבּוֹסְסָה בַדָּם הִנֵּה בָאָה מֵאֱדוֹם, שָׁם חֲזִיר־מִיַּעַר כִּרְסֵם אוֹתָהּ; וַאֲרָיוֹת מִסָּבִיב רָאוּ בְטַלְטֵל חֲזִיר נֶפֶשׁ־אָדָם בֵּין שִׁנָּיו, וַיִּרְבְּצוּ לָבֶטַח בִּמְקוֹמָם וְאֵין מַחֲרִיד…וָאֹמַר: תַּנִּינִים אַכְזָרִים הֵם, מְשַׁחֲתֵי־רַחֲמֵיהֶם – וְאֵיךְ יְרֻחֲמוּ הֵם בְּיוֹם־זָעַם?

וַיוֹסֶף: יוֹם נָקָם בְּלִבִּי וְשִׁלֵּם, כִּי נִשְׁחֲתָה הָאָרֶץ, נִשְׁחָתָה. וְעָקַרְתִּי מַלְתְּעוֹת־תַּנִּינִים, וְשִׁנֵּי־מְכַשֵּׁף אֶעֱקֹר; וְטִבַּעְתִּים בְּיַם־דָּם. – –

וַיִסְפֹּק יְיָ אֶת כַּפָּיו שֵׁנִית – וּשְׁלשָׁה אֲנָשִׁים, שְׁנַיִם שְׁחוֹרִים וְאֶחָד אָדֹם, מַלְאֲכֵי זַעַם יְיָ, לְפָנָיו בַּחֲרָדָה הוֹפִיעוּ; וּפְנֵיהֶם עֲטוּפִים וְלֹא יֵרָאוּ. וַיֹאמֶר: הַבְעִירוּ לִי כִבְשַׁן־כִּבְשָׁנִים וְשַׂמְתֶּם בַּרְזֶל־בַּרְזִלִּים בָּאוּר, אֲשֶׁר יִתְאַדֵּם כַּדָּם וּבְאֵשׁ לְבָנָה יְפַעְפַּע; וִירַדְתֶּם עַל כַּנְפַי־הַזַּעַם, וַחֲרַתֶּם בָּאֵשׁ וּבַדָּם אוֹת־קַיִן עַל מֵצַח־הָעוֹלָם.

וַיֵּצְאוּ מַלְאֲכֵי־הַזַּעַם אֶת פְּנֵי יְיָ לַעֲשׂוֹת אֶת מִשְׁלַחְתָּם; עַל כַּנְפֵי סַעַר נִשָּׂאוּ וַיֵּרְדוּ אָרְצָה, וַיְיָ אָמַר אֶל אַבְרָהָם: יוֹם נָקָם וְשִׁלֵּם הִנֵּה זֶה בָא.

וְהִנֵּה זִעְזְעָה צְעָקָה אֶת מֶרְחַב־הָעוֹלָם – וְהִנֵּה הָאִישׁ לְבוּשׁ־הָאֲדֻמִּים מֵשִׁיב דָּבָר לֵאמֹר: עָשִׂינוּ כַאֲשֶׁר צֻוִּינוּ…


ו.


וַיֹּאמֶר יְיָ: בְּרֹק חָטָא הָעוֹלָם הַמְרַצֵּחַ לְפָנַי, וּבְרֹק יִלְקֶה. וְטִבַּעְתִּיו בְּרֹק־דָּם; וּמַבּוּל שֶׁל דָּם עָלָיו אַעֲלֶה. עֵקֶב אֲשֶׁר אָמְרוּ: בָּשָׁר, בָּשָׂר, וְאֵין רוּחַ, וַיַּהַפְכוּ אֶת הָעוֹלָם לְשׁוּק, – וַהֲפַכְתִּיו אָנֹכִי לְאִטְלִיז וּלְבֵית מַקּוּלִין, וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם אֶת הַחֶרֶב לִשְׁחֹט וְאֶת הַכְּלָבִים לִסְחֹב. וְנֶהְפַּךְ לָהֶם הָעוֹלָם לְבָמַת־הֶרֶג, אֲשֶׁר לֹא הָיְתָה כָמוֹהָ לְמוֹרָא מִיּוֹם נְשׂוֹא גוֹי חֶרֶב אֶל גּוֹי – –

וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו, וַיֹּאמֶר: יְיָ, הַאַף תִּסְפֶּר צַדִּיק עִם רָשָׁע?

וַיִּפְקַח יְיָ אֶת עֵינָיו וַיֹּאמֶר: מָה אַתָּה רוֹאֶה? וַיַּעַן: צוּר־סֶלַע אֶרְאֶה, מִשְׁתַּטֵּחַ בִּמְלוֹא מֶרְחַב הָעוֹלָם; צוּר שַׁדַּי. וַיֹאמֶר יְיָ: צוּר־הָעוֹלָמִים הוּא, מִמֶּנּוּ כָל הַדּוֹרוֹת חֻצָּבוּ.

וַיִּפְקַח אֶת עֵינָיו עוֹד, וַיֹּאמֶר: מָה אַתָּה רוֹאֶה, אַבְרָהָם? וַיַּעַן: אוֹר, כְּאוֹר הַזָּהָב הַטּוֹב, יוֹצֵא מִתּוֹכוֹ, מֵאֶמְצָעִיתוֹ. וַיֹּאמֶר יְיָ: מִן הַמָּקוֹר הַזֶּה, מֶרְכַּז צוּרִי, חֻצְּבָה נִשְׁמַת משֶׁה עַבְדִּי…

וַיּוֹסֶף יְיָ וַיִּפְקַח אֶת עֵינָיו, וַיֹּאמֶר: מָה אַתָּה רוֹאֶה? וַיַּעַן וַיֹּאמֶר:כְּשִׁכְבַת הַזָּהָב הַטָּהוֹר, וַאֲבָנִים־טוֹבוֹת בּוֹ מַצְהִירוֹת. וַיֹּאמֶר: מִן הָאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת שַׁעֲרֵי אַתּוּנָא נוֹסָדוּ; וּמִמְּקוֹר הַזָּהָב הַטָּהוֹר נִשְׁמַת הוֹמֶרוּס, שַׂר שֶׁל יָוָן, חֻצָּבָה.

וַיֹּאמֶר: מָה אַתָּה רוֹאֶה עוֹד? וַיַּעַן: שִׁכְבוֹת בַּרְזֶל וּנְחשֶׁת וּבְדִיל וְעוֹפֶרֶת, הוֹלְכוֹת וְכֵהוֹת עַד קְצוֹת הַצּוּר לִשְׁנֵי צִדָּיו. וַיֹׁאמֶר יְיָ: הַשְּׁכָבוֹת – שִׁכְבוֹת מִשְׁפְּחוֹת רוֹמִי וְאַשְׁכְּנַז וֶאֱדוֹם; וְרִבְצָן בַּסֶּלַע רֵבֶץ נְשָׁרִים, אֲרָיוֹת וְדֻבִּים. כְּמוֹהֶם כְּכָל הָעַמִים אֲשֶׁר בִּקְצוֹת הַצּוּר לִשְׁנֵי צִדָּיו.

וְהִנֵּה עָטָה עֲרָפֶל אֶת צוּר־הָעוֹלָמִים, חֲשֵׁכָה כִּסָּתְהוּ; וְשָׁחַר הַצּוּר. וַיָּרֶם יְיָ אֶת הַמַּפָּה שֶׁל פֶּסַח, מַפָּה קְטַנָּה וּמְבוֹסָסָה בַדָּם, וַיַּךְ בָּהּ אֶת הַסֶּלַע. וְהִנֵּה פִּלַּח כַּבָּרָק אֶת לֵב צוּר־הָעוֹלָמִים, וַיִקָּרַע בְּכָל חֲלָקָיו לִשְׁנַיִם: וְהִנֵּה בוֹ אֲחֻזֵּי־אוֹר שְׁלשָׁה – וְתִשְׁעִים־וְשִׁבְעָה אֲחֻזֵּי־חשֶׁךְ –


ז.


הַשָּׁמַיִם הִתְקַדְּרוּ עָבִים; וְהִנֵּה חֲשֵׁכָה גְדוֹלָה נוֹפֶלֶת עַל אַבְרָהָם.

וַיֹּאמֶר: אַבְרָהָם, אַבְרָהָם, מָה אַתָּה רוֹאֶה? וַיַּעַן וַיֹּאמֶר: יַמִּים מוּצָקִים אֲנִי רוֹאֶה, יַמִּים נְחֻשְׁתָּנִים, כְּעֵין כַּוָּרוֹת עֲנָקִיּוֹת, שְׁטוּחִים בִּמְלוֹא מֶרְחַב עוֹלָם; אֶלֶף־אֲלָפִים בַּת יָכִיל כָּל יָם. כָּל אֶחָד נָשׂוּא עַל כֶּתֶף דְּמוּת רוּחַ, עֲנָק־רוּחַ, וְהַיָּם עָלָיו מִלְמָעְלָה. סָבִיב־סָבִיב עוֹמְדִים הֵם, עַנְקֵי־הָרוּחוֹת; וְהַיַּמִּים עֲלֵיהֶם מִלְמָעְלָה. וַיֹּאמֶר יְיָ: כָּל יָם וְכָל רוּחַ – עַם הוּא וְשָׂרוֹ.

– וְיָם אֶחָד מֻצָּב בַּתָּוֶךְ, וְהַיָּם שׁוֹנֶה מִכֻּלָּם: מָלֵא הוּא דָם עַד כַּרְכֻּבּוֹ, דָּם חַם וּמִתְאַפֵּק; וְרוּחַ עָלָיו, כְּרוּחַ־אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת…וַיֹּאמֶר: דַּם זַרְעֲךָ הוּא – עַם יִשְׂרָאֵל.

– וְיָם שֵׁנִי סָמוּךְ לוֹ, גָּבֹהַּ מִן הָרִאשׁוֹן וְשֵׁנִי לוֹ, מָלֵא דָם חַכְלִילִי; קֶצֶף יְכַסֵּהוּ, קַל וּבָהִיר, וּמִן הַקֶּצֶף דְּמוּת נַעֲרָה יְפֵהפִיָה עוֹלָה…וַיֹּאמֶר: בְֹּתוּלַת־יָוָן הִיא, קַלַּה וְיָפָה וּמְשָׂרֶכֶת דְּרָכֶיהָ.

– וּלְאֹרֶךְ שְׁנֵי הַיַּמִּים, מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם, עוֹד יַמִּים רַבִּים תְּלוּיִם וְעוֹמְדִים עַל כִּתְפֵי שָׂרֵיהֶם; אַךְ לֹא יַעַמְדוּ כְּעֵמֶק שָׁוֶה, כִּי־אִם בְּאִלְכָּסוֹן, כְּמוֹרַד־הָר, יַעַמְדוּ זֶה לְמוּל זֶה. וְהָיָה לָהֶם הַקָּצֶה הָאֶחָד עֶלְיוֹן עַל שְׁנֵי הַיַּמִּים, וְנַעֲלֶה עַל כָּל נַעֲלֶה; וְהַקָּצֶה הַשֵּׁנִי לָהֶם מִתַּחַת, כְּמוֹ הוֹלֵךְ וְאוֹבֵד בַּתְּהוֹם, בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּית…וַיַּעַן וַיֹּאמֶר: דַּם הָעַמִּים הַנּוֹצְרִים הוּא; אֵין שִׁוְיוֹן־מִשְׁקָל לְאֵלֶּה. יֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיוּ בָהֶם בְּנֵי־אֱלֹהִים, וְיֵשׁ אֲשֶׁר – שֵׁדִים מִשַּׁחַת; רַק אַחַת לֹא לָמְדוּ עוֹד: לִחְיוֹת חַיֵּי־אָדָם…


ח.


דָּבָר נָפַל בְּחֶשְׁכַת־הַלַּיְלָה – וְאֵימָה נָפְלָה עַל אַבְרָהָם. וַיֹּאמֶר: מֶה רָאִיתָ? וַיֹּאמֶר: אֱלֹהִים, מָתְנַי מָלְאוּ חַלְחָלָה, כִּי בַלָּהוֹת לֹא־שֵׁעַרְתִּי רָאִיתִי: הִתְנוֹדְדוּ הַיַמִּים הָאֲלַכְסוֹנִים, וְכָל דְּמֵיהֶם בְּתוֹכָם הִתְנוֹדְדוּ אִתָּם, וַיִּהְיוּ כַּמִּשְׂתָּעֲרִים יָם עַל יָם…

וַיּוֹסֶף: מָה אַתָּה רוֹאֶה, אַבְרָהָם? וַיֹּאמֶר: עֵינַי חָשְׁכוּ, וְלֹא אֵיטִיב לִרְאוֹת. וְהִנֵּה יָד אוֹחֶזֶת בּוֹ, יַד אֱלֹהִים אַדִּירִים; וַיֹּאמֶר: דַבֵּר! מֶה רָאִיתָ? וַיַּעַן: תָּעָה לְבָבִי, וּלְמַרְאֵה־עֵינַי לֹא אַאֲמִין. דְּמוּת לִגְיוֹנוֹת רָאִיתִי – שִׁפְעַת לִגְיוֹנוֹת עוֹלִים מִיָּם אֶל מוּל יָם; וּפְנֵיהֶם מְתֻלָּעִים, כִּפְנֵי שׁוֹדְדִים אַכְזָרִים. וְהִנֵּה בַּיַמִּים אֲשֶׁר מִנֶּגֶד כִּדְמוּת אַלְפֵי גְוִיּוֹת־בְּתוּלוֹת, חַכְלִילִיּוֹת וְזַכּוֹת, מִתְחַלְחֲלוֹת – וּמִלְּמוּלָן לִגְיוֹנוֹת חַיְתוֹ־אָדָם, גִּדְלֵי־בָשָׂר, מְאָדָּמִים, מִשְׂתָּעֲרִים אֲלֵיהֶן…

וַיִּצְעַק אַבְרָהָם, וַיְיָ נָשָׂא יָדוֹ לַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר:

בִּי נִשְׁבַּעְתִּי, אִם אָחוּס וְאִם אֲרַחֵם עוֹד. כִּי זֹאת הָעֵצָה הַיְעוּצָה עַל כָּל הַגּוֹיִם, וְלֹא אֲשִׁיבֶנָּה. כִּי עָלָה עָשָׁן בְּאַפִּי, וְאֵשׁ תִּיקַד תַּחְתָּי.

וַיּוֹסֶף וַיֹּאמֶר: הַעֲלוּ אוּר לִי בָעוֹלָם, מַלְאֲכֵי־זַעְמִי, וַהֲפַכְתֶּם תֵּבֵל לְכִבְשָׁן, וְהִשְׁלַכְתֶּם אֶל־תּוֹכוֹ כָּל יוֹשְׁבֵי־בָהּ; כָּל הַנִּמְצָא לָכֶם יַעֲלֶה בָאֵשׁ. וְהוֹצֵאתֶם אֲשֶׁר לַחֶרֶב – לַחֶרֶב, וַאֲשֶׁר לַשְּׁבִי – לַשֶּׁבִי, וַאֲשֶר לָרָעָב – לָרָעָב. וְקָרַעְתִּי לֵב אֵם עַל בָּנִים, וְהִשְׁבַּתִּי בָּאָרֶץ קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה; וְאָנוּ וְאָבְלוּ כָּל־הַנִּשְׁאָרִים בָּהּ לְחַיִּים. וְנִשְׁאֲרוּ מִן הָעוֹלָם, הֵיכַל־אֲדֹנָי, רַק חֳרָבוֹת; מֵחַלּוֹנוֹתָיו תֹּהוּ־וָבֹהוּ יַשְׁקִיף בְּעֵין־זְוָעָה, וְאַלְפֵי אָדָם בּוֹ יִתְעוּ, כִּכְלָבִים שֶׁנִּשְׁתַּטּוּ, בְּיִלְלַת־אֵימָה…

וַיָּקָם יְיָ, וּמְלוֹא עוֹלָם הִתְחַלְחֵל מִפָּנָיו; וּדְבַר־אֱלֹהִים, כִּשְׂחוֹק נוֹרָא, הִתְגַלְגֵּל בָּרַעַם: הוֹי, חֲתַן־דָּמִים, עוֹלָם, עוֹלָם, חֲתַן־דָּמִים אַתָּה לִי! וְכָרַתִּי לְךָ בְּרִית, בְּרִית אֲיֻמָּה, אֲשֶׁר לֹא הָיְתָה כָמוֹהָ לְמוֹרָאִים וְלִשְׁפָטִים אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה בְּךָ; וַחֲתַמְתִּיהָ בְּדָמֶךָ, וְהוֹצֵאתִי כָל־אֶרֶס־הַנָּחָשׁ אֲשֶׁר בְּדָמְךָ, וְטִאטֵאתִיו מִן הָעוֹלָם בְּמַטְאֲטֵא־הַשְׁמֵד. – –

וַיְסַלֵּק יְיָ אֶת שְׁכִינָתוֹ מִן הָעוֹלָם; וַיֵּעָל אֶל הַמְּרוֹמִים הַנַּעֲלִים. דְּמוּת־אַבְרָהָם נֶעֶלְמָה; וַעֲנָנִים כְּבֵדִים הִקִּיפוּ לְתֵבֵל. מַלְאֲכֵי־הַזַּעַם יָצְאוּ לַעֲשׂוֹת מַעֲשֵׂיהֶם. זָרֵי־מַעֲשֵׂיהֶם; וּבָעֲנָנִים כְּלֵי־תוֹתָח, לְהַרְעִים עַל יוֹשְׁבֵי־תֵבֵל, עָבָרוּ.


חלק שלישי


א.


וַיְהִי חשֶׁךְ; חֶשְׁכַת לֵיל גּוֹג־וּמָגוֹג.

חַשְׁרַת עָבִים שְׁחוֹרֵי־שְׁחוֹר הִתְקַבְּצוּ וַיָּצוּרוּ עַל הָעוֹלָם; וְכוֹס־אֲדֹנָי הָאֲיֻמָּה יָרְדָה בֶּעָבִים כְּעֵין מַשְׁפֵּךְ, וַתַּנַּח לָאָרֶץ זֶרֶם שָׁחוֹר שֶׁל חֵמָה. יְיָ צִוָּה – וְאוֹצְרוֹת הַשִּׂנְאָה נִפְתָּחוּ; וַחֲמַת־פְּתָנִים נִגָּרָה, מְלוֹא תֵבֵל סָחֲפָה, סָחָפָה. זָרְמָה הַשִּׂנְאָה, זָרָמָה – וַתְּפַעְפַּע כְּאֶרֶס־עַכְנָאִי בָּעוֹלָם; וַתַּרְתַּח נְהָרוֹת, וַתַּרְעֵשׁ יְעָרוֹת.

בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה, לֵיל מוֹרָאִים וּפְלָאוֹת – וְהִנֵּה זָע מִגְדָּל אַחֲרֵי מִגְדָּל, וַיָּנוּעוּ מִמְקוֹמָם. בְּשׁוּרָה אֲרֻכָּה מִגְדָּלִים לְבָנִים נֶאֶסְפוּ וּבָאוּ, כִּי קָרָא לָהֶם לֵיל־הָאֵימִים; וְשׁוּרַת מִגְדָּלִים מַשְׁחִירִים יָצְאוּ, בָּאוּ לִקְרָאתָם. כִּשְׁנֵי מַחֲנוֹת צוֹרְרִים נִצְּבוּ, זֶה לְעֻמַּת זֶה; וְעַל כֻּלָּם חַשְׁרַת־עָבִים, כְּקִלְלַת־שָׂטָן עַל רֹאשָׁם, זֶרֶם שִׂנְאָה שׁוֹפַעַת.

וְאַחֲרֵי הַמִּגְדָּלִים – הָרֵי־הָרִים. הָרִים עֲנָקִים אַחֲרֵי הָרִים מִמְּקוֹמָם נִתְּקוּ, נֶעְתְּקוּ: אֶל עֵמֶק יְהוֹשָׁפָט נֶעְתָּקוּ. וַיָּבֹאוּ, וַיַּעַמְדוּ מַחֲנֶה מוּל מַחֲנֶה; וְעַל רָאשֵׁי הָעֲנָקִים הָעִוְרִים חַשְׁרַת־עָבִים חֵמָה שְׁחוֹרָה שׁוֹפַעַת.

וְאַחֲרֵי הֶהָרִים – יְעָרוֹת, יַעֲרוֹת־עַד, הִזְדַּעְזָעוּ. וְהִנֵּה נָעוּ מִמְּקוֹמָם, וַיֵּלְכוּ מַחֲנֶה כָבֵד בִּסְעָרָה – כִּי קָרָא לָהֶם יְיָ מִקְּצוֹת תֵּבֵל, לָבוֹא אֶל עֵמֶק יְהוֹשָׁפָט בְּלֵיל־זַעְמוֹ. וַיָּבֹאוּ בְרַעַשׁ, וַהֲמוּלָה בְּרָאשֵׁי צַמְרוֹתָם; כְּמוֹ טִלְטְלוּם שֵׁדִים בְּפַרְעוֹת־רֹאשָׁם, וַיִּשָּׂאוּם, וַיְבִיאוּם עַד הֵנָה.

וַיְהִי מְלוֹא עֵמֶק יְהוֹשָׁפָט הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא מַחֲנוֹת־מַחֲנוֹת שֶׁל רִבֲבוֹת מִגְדָּלִים, הָרֵי־הָרִים וְיַעֲרוֹת־עַד, אֲשֶׁר אָסַף יְיָ מִקְצוֹת אֶרֶץ לְהִשָּׁפֵט בָּהֶם בְּלֵיל־אַפּוֹ. וְסָבִיב־סָבִיב אֵימָה חֲשֵׁכָה, וְדִמְמַת־אֵימִים…אֵימַת לֵיל גּוֹג־וּמָגוֹג.

וְהִנֵּה – צְלִיף! בָּרָק הִבְרִיק: אֶל חֵיק יַעֲרוֹת־עַד נָפַל מִן שָׁמַיִם נְחַשׁ־אֵשׁ – וַיַּדְלִיקֵם. הָאוֹת נִתַּן; וְיַעֲרוֹת־עַד בְּזִיעַ הִתְעוֹרֵרוּ. אֵין זֹאת כִּי עֲנָקִים, גִּבּוֹרִים פִּרְאֵי פַּרְעוֹת שֵׂעָר, הָיוּ מִסְתַּתְּרִים מִן־הָעוֹלָם בְּחֶבְיוֹן אַלּוֹנִים עַתִּיקֵי־יוֹמִין, – וְהִנֵּה בְּבַת אַחַת מִמַּחֲבוֹאָם קָפָצוּ. וְכָל הַכֹּחוֹת הַחֲסוֹנִים, הָאֲצוּרִים מִבְּרֵאשִׁית, כְּמוֹ מִלּוֹעַ הַר־פְּרָצִים בְּחֵמָה שְׁפוּכָה הִתְפָּרָצוּ: שְׁדֵרוֹת אַלּוֹנִים עַל שְׁדֵרוֹת אַלּוֹנִים הִשְׂתָּעָרוּ; וְטוּרֵי־מִגְדָּלִים עַל טוּרֵי־מִגְדָּלִים; וְשַׁלְשְׁלוֹת־הָרִים בְּשַׁלְשְׁלוֹת הָרִים הִתְחַבָּטוּ. וַיְיָ הִרְעִים עֲלֵיהֶם מִלְמָעְלָה. הַךְ! הַךְ! וַחֲבָט! חֲבָט! – וְנִשְּׂאוּ בִסְּעָרָה נִיצוֹצוֹת־אֵשׁ, וְעָלִים טְרוּפִים, וּשְׁבָבִים מִתְעוֹפְפִים אֶל כָּל צָד. וַיְהִי מְלוֹא עֵמֶק יְהוֹשָׁפָט – מוֹרָאִים וְחֶרְדַּת־אֱלֹהִים.

יְהוֹשָׁפָט! יְהוֹשָׁפָט!

וְהַשִּׂנְאָה זָרְמָה, זָרָמָה: נְהָרוֹת בְּמַשְׂטֵמָה רָתָחוּ, וִיעָרוֹת בַּחֲמַת־רֶצַח רָעָשׁוּ. וּבַסְּעָרָה, לֹא שְׁעָרָהּ סַמָּאֵל נִתְלְשׁוּ טְרָפִים, טַרְפֵּי אַלּוֹן אֲשֶׁר כָּלְלוּ כוֹתַרְתּוֹ; וּמָרְעָלֵי הַחֵמָה, חֲמַת־מָוֶת אֲשֶׁר שַָׁתְתָה כָל הָאָרֶץ מִכּוֹס יְיָ, אָח עַל אָח הִתְנַפָּלוּ. וְלֹא הִכִּירוּ אִישׁ אֶת אָחִיו בַּסְּעָרָה; וּלְקוֹל נְגִינַת־מָוֶת – הַךְ! הַךְ! – עָלִים בְּעָלִים, אַחִים בְּאַחִים, בַּחֲמַת־רֶצַח נִלְחָמוּ.

יְהוֹשָׁפָט! יְהוֹשָׁפָט!

וַיְהִי מְלוֹא הָעֵמֶק – נְשִׁימַת־מָוֶת, וְזַעֲוַת־מָוֶת…וְכוֹס־אֲדֹנָי הָאֲיֻמָּה עוֹד מַשְׁחִירָה כַּזֶפֶת, עַל רֹאשׁ־הָעוֹלָם; תְּלוּיָה בְרוּמוֹ, וְשׁוֹפַעַת חֲמַת־פְּתָנִים אֶל עֵמֶק־הַבָּכָא מִתַּחַת – וְרַעַם אַחֲרֵי רַעַם בְּגֹדֶל זַעַם מִתְגַּלְגֵּל…


ב.


וַאֲנִי בִקְצֵה יַעַר נִרְדַּמְתִּי, כִּי נָפְלָה עָלַי תַּרְדֵּמַת־אֱלֹהִים וָאִישָׁן; וְלֹא יָדַעְתִּי כַמָּה. וְלֹא יָדַעְתִּי אִם יָשַׁנְתִּי שָׁעָה וְאִם שָׁנָה, וְאִם מֵאוֹת בַּשָּׁנִים; וְהִנֵּה כְיָד נוֹגַעַת בִּכְתֵפִי מַגָּע עָנֹג־זָהִיר – קוּם, כִּי כְבָר עָלָה הַשָּׁחַר.

עֵינַי נִפְקְחוּ לְמֶחֱצָה, וָאֶרְאֶה: וְהִנֵּה צִפּוֹר תְּכֵלֶת וְזָהָב, כֻּלָּהּ זַכָּה חוֹגֶגֶת, עוֹמֶדֶת עָלַי; וָאַכִּיר בָּהּ אֶת עוֹף־הַחוּל, אֲשֶׁר רָאִיתִי בֶחָזוֹן. אֵין זֹאת כִּי חִדְּשָׁה הַצִּפּוֹר נְעוּרֶיהָ, אַחֲרֵי מְלאוֹת לָהּ לַחוּל, אֶלֶף שָׁנִים; וַתַּבֵּט אֵלַי בְּאַהֲבָה וּבְרַחֲמִים, וַתֹּאמֶר בִּלְשׁוֹן בְּנֵי־אָדָם:

– פְּקַח עֵינֶיךָ לִרְוָחָה וּרְאֵה. וָאֶפְקַח עֵינַי לִרְוָחָה וָאֶרְאֶה: וְהִנֵּה זָהֲרֵי־שַׁחַר רִאשׁוֹנִים, מִתְפַּצְּלִים וְיוֹצְאִים מִלּוּלַב אוֹר חַכְלִילִי וְזַךְ מְאֹד וְעָנֹג מְאֹד, מַזִּים מִמִּזְרָח וּמְתַמְּרִים וּמִתְפַּשְּׁטִים בִּשְׁמֵי־מִזְרָח, מְעִירִים וּמְעוֹרְרִים הָעוֹלָם הַדּוֹמֵם…עוֹד עִקְבוֹת הַסְּעָרָה מִסָּבִיב נִשְׁאָרוּ – וְאַלּוֹנִים עֲקוּרִים, מוּטָלִים לָאָרֶץ, מַזְכִּירִים עוֹד אֶת הַהֲפֵכָה; אַךְ כְּבָר הַדֶּשֶׁא הֶעָנוּג רָחוּץ וּמוֹרִיק יְרַקְרַק־חַג מִסָּבִיב, וּמַרְאֵה הָעוֹלָם כֻּלּוֹ כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה אַחֲרֵי הַסְּעָרָה.

אוֹר מָתוֹק, כְּאוֹר שֶׁמֶשׁ חֲדָשָׁה, נָפַל אֶל עֵינַי וַיַּכֵּן בְּסַנְוֵרִים; וַתֵּעָצַמְנָה רֶגַע מֵרֹב מֶתֶק. עוֹד רֶגַע – וְצִפּוֹר־הַתְּכֵלֶת נָגְעָה בִי בִּזְהִירוּת וּבְאַהֲבָה, וַתֹּאמֶר:

– עַתָּה פְקַח עֵינֶיךָ וּרְאֵה.

וָאָשׁוּב וָאֶפְקַח עֵינַי – וְלִבִּי פָחַד וְרָחָב. מְלוֹא הָעֵמֶק הַגָּדוֹל כֻּסָּה, כְּאִלּוּ בִן־רֶגַע, יַעֲרוֹת פְּרָחִים גְּבֹהִים אֲדֻמִּים; וְהַחוּל לָחֲשָׁה בְאָזְנַי: “זֵכֶר לְאַלְפֵי אֶלֶף חַלְלֵי גוֹג־וּמָגוֹג – פֶּרַח לַנְּשָׁמָה, פֶּרַח לַנְּשָׁמָה”. וּבְעוֹד דִּמְעָה רוֹעֶדֶת בְּעֵינַי לְזִכְרָם – וְהַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה עַל רֹאשִׁי, וַתַּךְ אֶת דִּמְעָתִי. וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֶרְאֶה, וְהִנֵּה בְיַעֲרוֹת־הַפְּרָחִים בַּתָּוֶךְ, בְּמֶרְכַּז־הָעֵמֶק, עֵץ־אֱלֹהִים מַלְבִּין; וְהַחוּל לָחֲשָׁה לִי: “רְאֵה עֵץ־הַחַיִּים!” – לֹא הָיָה עוֹד כָּמוֹהוּ בָּאָרֶץ אִלָּן עֲנָק, נוֹשֵׂא שָׁמַיְמָה כוֹתַרְתּוֹ, כוֹתֶרֶת אַדֶּרֶת; כֻּלּוֹ חוֹגֵג, וְכֻלּוֹ טוֹבֵעַ בְּשֶׁלֶג־תְּנוּבָה וַעֲתֶרֶת כְּתָרִים קְטַנִּים, כִּתְרֵי צִיצִים לְבָנִים…

הַצִּפּוֹר הִבִּיטָה אֵלַי, וְנוֹצוֹת־תְּכֶלְתָּהּ נָהָרוּ; וַתֹּאמֶר:

– שַׁבָּת הַיוֹם לַאדֹנָי; הָאֶלֶף הַשְׁבִיעִי הִגִּיעַ.


ג.


וְהִנֵּה קוֹל נָעִים וְרַךְ נִשָּׂא וּבָא, כְּקוֹל נִימִים שֶׁל כִּנוֹר־יָהּ, רוֹעֲדִים חֶרֶשׁ וְהוֹמִים בָּעוֹלָם; וָאָקוּם, וְלִבִּי, כַּכִּנוֹר, בִּי הָמָה…

מֶרְחַקֵּי־אוֹרִים קִדְּמוּנִי; וּשְׂדוֹת־בְּרָכָה וּכְרָמִים, יְשֵׁנִים עֲדַיִן, מְלוֹא מֶרְחַבְיָהּ. בָּעֵמֶק הַמְּסֻבָּל יְעָרוֹת, עוֹד עַרְפְּלֵי־בֹקֶר צְחַרְחוֹרִים נִמְנֵמוּ; אַךְ עַל הֶהָרִים, מִסָּבִיב לָעֵמֶק, כְּבָר הֵקִיצוּ בָתִּים קְטַנִּים מַלְבִּינִים, וְאֶל הַחַלּוֹנוֹת הַפְּתוּחִים זָלְפוּ רֵיחוֹת־בְּשָׂמִים מִגִּנּוֹת־הַוְּרָדִים; וְעִם רֵיחוֹת־הָעֵדֶן גַּם צְלִילֵי־הַפְּלָאוֹת, צְלִילֵי כִּנוֹר־יָהּ, מִמֶּרְחַק־מֶרְחַקִים נִמְתְּחוּ וָבָאוּ. וְהִטָּה אָזְנוֹ אִישׁ אִישׁ בְּחַלּוֹן־בֵּיתוֹ, וְהִקְשִׁיב: וְצִפֹּר־הַתְּכֵלֶת גָּחֲנָה אֵלַי, וַתִּלְחַש “תְּפִלַּת־הַבֹּקֶר הִיא לְמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף”

וְהִנֵּה כָרַע אִישׁ אִישׁ לְיַד חַלּוֹנוֹ בִתְפִלָּה לָאֵל. הָעוֹלָם הִקְשִׁיב רַב קֶשֶׁב: וְנִימִים, נִמְתָּחוֹת בְּכָל הָעוֹלָם מִלֵּב אֱלֵי לֵב, עָנוּ לְקוֹל הַתְּפִלָּה הַזַּכָּה, תְּפִלַּת־הַבֹּקֶר לְכִנּוֹר־הָאֱלֹהִים, הַבָּאָה מִמֶּרְחַק־מֶרְחַקִּים.

וְכֹה הִשְׁתַּפֵּךְ בְּמֶרְחַבְיָהּ שִׂיחַ מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף:

"פִּתַּח תּוֹר־הַזָּהָב אֶת פְּקָעָיו, אֱלֹהִים! וַחֲלוֹמוֹת־הַזֹּהַר, אֲשֶׁר חָזוּ נְבִיאֶיךָ, לֹא עוֹד חֲלוֹם הֵם. כָּעֵת יֵאָמֵר לָאָדָם: מַה־פָּעַל אֵל בְּשֵׁשֶׁת אַלְפֵי הַשָּׁנִים: וְלָעַמִּים – מַה פָּעַל יִשְׂרָאֵל. הֵן כָּל מִשְׁבָּרֶיךְ עַל יִשְׂרָאֵל עָבָרוּ, וְרַבַּת שָׂבְעָה לָהּ נַפְשׁוֹ נְדוּדִים – אַךְ שָׂרָה עִם הַחשֶׁךְ הַמְכַסֶּה לְאֻמִּים וַיּוּכָל; וְעַתָּה שֵׁנִית מִצִּיוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר־אֲדֹנָי – מִירוּשָׁלָיִם.

"פִּתַּח תּוֹר־הַזָּהָב אֶת פְּקָעָיו, וְהִנֵּה מַטָּעָיו, אֱלֹהִים, פּוֹרְחִים וּמַכִּים שֹׁרֶשׁ בָּאָרֶץ, בְּעוֹלָמְךָ הֶחָדָשׁ־הַמְּחֻדָּשׁ – אַחֲרֵי אֲשֶׁר נִתְּכָה עָלֵינוּ סַעֲרַת־חֲמָתְךָ בְּצֶדֶק, וְכִמְעַט הָיִינוּ בַעֲוֹנוֹתֵינוּ בְּכָל רָע. כָּעֵת עֲרֻגּוֹת־עַמִּים לָבֶטַח תִּשְׁכֹּנָּה; וַאֲוִיר־תְּכֶלְתְּךָ, אֱלֹהִים, כִּזְכוּכִית־הַתְּכֵלֶת הַשְּׁקוּפָה, מְכַסֶּה וְשׁוֹמֵר עֲלֵי עֲרֻגּוֹתָם. וְלֹא יַעֲמֹד עוֹד חַיָּל עַל הַמִּשְׁמָר, כִּי לֹא יִשָּׂא עוֹד גּוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב; כִּי לָמְדוּ עַמִּים רַבֵּי־עֱנוּת צֶדֶק, וּלְאֻמִּים שְׁבוּרֵי־לֵב – מוּסָר. בָּטְלּו תְחוּמֵי אֲרָצוֹת, סְיָגֵי גְבוּלוֹת, וְנִשְׁאֲרוּ אַךְ תְּחוּמֵי נְפָשׁוֹת, נַפְשׁוֹת עַמִּים: וְסִמְּנוּ בִצְבָעִים רַבֵּי־גְוָנִים נֶפֶשׁ עַם וְעַם אֶת גְּבוּלָהּ וְאֶת תְּחוּמָהּ. וְזִרְמֵי בְרָכָה, חֹם וְאוֹר וְתִפְאֶרֶת וּגְבוּרָה, זִרְמֵי וֶרֶד וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְכָל צִבְעֵי־הַקֶּשֶׁת, עוֹבְרִים בַּצִּנּוֹרוֹת, כְּחוּטֵי־חַשְׁמַל, מֵעֲרֻגָּה אֶל עֲרֻגָּה לְבָרֵךְ וּלְהַפְרוֹת אִשָּׁה אֶת אֲחוֹתָהּ. בָּרֵךְ, אֱלֹהִים, עֲרֻגּוֹת־עַמִּים!

“וּרְאֵה, אֱלֹהִים: שֻׁכְלַל הָעוֹלָם וַיִּיף אַחֲרֵי הַסְּעָרָה פִּי שִׁבְעָה: וּפִי שִׁבְעִים־וְשִׁבְעָה טֹהַר לֵב אָדָם שְׂבַע־פֻּרְעָנֻיּוֹת וְנִזְדַכֵּךְ. כַּיוֹם לֹא יִמָּצֵא עוֹד מַשְׁחִית רַחֲמָיו אֶל אָח; וְאִישׁ בָּא־בַיָּמִים לֹא יִבְכֶּה עוֹד, כַּיֶלֶד, עַל חָמָס. כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דַּעַת־אֱלֹהִים; וְאֵל דֶּרֶךְ יְיָ, אֲשֶׁר סָלֲלוּ נְבִיאֶיךָ בַּחֹרֶף, כְּבָר כָּל בְּנֵי־הָאָדָם קֹרָבוּ. כָּעֵת, אֱלֹהִים, יָדַעְנוּ גַם יָדַעְנוּ כֻלָּנוּ: לֹא יוּכַל הֱיוֹת יֹפִי בָעוֹלָם, כָּל עוֹד בּוֹ דִמְעָה אַחַת, דִּמְעַת נֶפֶשׁ אַחַת לֹא רֻחָמָה, צוֹלֶלֶת; וְצֶדֶק לֹא יִכּוֹן בָּעוֹלָם, כָּל עוֹד צִפּוֹר בַּיַּעַר מֵחֵץ־פִּתְאוֹם לֹא בְטוּחָה. כַּיּוֹם תְּפִלָּתֵנוּ, אֱלֹהִים, זַכָּה לְפָנֶיךָ; בָּרֵךְ, אֱלֹהִים, אֶת מַעֲשֵׂינוּ!”

עֲבִיבֵי־כֶסֶף קַלִּילִים עָלוּ, וְכִסּוּ פְנֵי שָׁמֶשׁ. וּתְפִלַּת בֶּן־יוֹסֵף עוֹד הִשְׁתַּפְּכָה מִלִּבּוֹ לִפְנֵי יְיָ:

“עוֹד רַב הַדֶּרֶךְ לְפָנֵינוּ, אֱלֹהִים, הַדֶּרֶךְ עוֹד מְלֵאָה חַתְחַתִּים. עוֹד לֹא הוּרַד שְׁאוֹלָה הַשָּׂטָן, וְסַמָּאֵל עוֹד מְזִמּוֹת יְחַבֵּל; וְאָנוּ, כַיּוֹלֶדֶת אֲשֶׁר זֶה עַתָּה חָלָה, עוֹד כֹּה חַלָּשִׁים, כֹּה חַלָּשִׁים אֲנָחְנוּ. אָמְנָם כֵּן, אֲדֹנָי: נִימֵי־אַהֲבָתְךָ כְּבָר נִמְתְּחוּ בְּכָל הָעוֹלָם מִלֵּב אֱלֵי לֵב; אַךְ מַנְגִּינוֹת הָרַע וְהַתַּעְתּוּעִים לֹא נֶאֶלְמוּ עוֹד כָּלִיל בְּלִבֵּנוּ, וְצִלֲלֵי נִימֵיהֶן הַשְּׁחוֹרוֹת עוֹד אוֹרְבִים לָנוּ מִבָּיִת…רַחֵם, אֱלֹהִים, עַל בָּנֶיךָ, בְּנֵי־הָאָדָם, וּמַהֵר וּשְׁלַח לִפְנֵיהֶם אֶת אֵלִיָּהוּ לְחַזֵּק לִבָּם; וְהָחִישָׁה נָא אֶת יוֹם יְיָ הַגָּדוֹל, בַּעֲשׂוֹתְךָ נְקָמוֹת בְּסַמָּאֵל וּבְשָׁלְחֲךָ אֶת־מְשִׁיחַ צִדְקֶךָ, אֶת מָשִׁיחַ בֶּן־דָּוִד. וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בִּגְאָלְךָ אֶת עַמְּךָ, בְּנֵי־הָאָדָם, גְּאֻלָּה שְׁלֵמָה וּבְהִגָּלוֹתְךָ בְּאוֹרְךָ וּבִכְבוֹדֶךְ; וְהָיָה יְיָ מֶלֶך עַל־כָּל־הָאָרֶץ לְבַדּוֹ, אָמֵן”.


וְעָנוּ אַחֲרָיו אִישׁ אִישׁ מִמְּקוֹמוֹ וְצִפְצְפוּ צִפֳּרִים, וְרִשְׁרְשׁוּ אִלָּנוֹת, וְרִנֲנוּ מַעְיָנוֹת: “אָמֵן, וְאָמֵן”.


ד.


וְאַחֲרֵי הָרִנָּה וְהַתְּפִלָּה, פָּרְשָׂה צִפּוֹר־הַתְּכֵלֶת אֶת כְּנָפֶיהָ הַנֶּחְפּוֹת אוֹר־זָהָב, לֵאמֹר לִי: לְכָה וְנֵלְכָה. וָאָקוּם וָאֵלֵךְ; וְצִפּוֹר־הַתְּכֵלֶת עָפָה לְפָנָי.

אִלָּנוֹת פּוֹרְחִים נִשְׁקְפוּ מֵרָחוֹק בְּעַיִן טוֹבָה וּבְהִירָה; וְלַהֲקַת צִפֳּרִים קְטַנּוֹת, כַּנְפֵי־רְנָנִים חוֹגְגוֹת וְצִבְעֵי־הַקֶּשֶׁת לָהֶן, קִדְּמוּ פָנַי בְּצִפְצוּף־בְּרָכָה. וַתָּבאֹנָה, וַתַּעֲמֹדְנָה עַל כְּתֵפִי בְּרֹךְ וּבְאֵמוּן; וַתָּשֹׁבְנָה וַתָּחֹגְנָה, וַתִּנְהַרְנָה וַתֵּצֶאנָה בְמָחוֹל מִסָּבִיב לְרֹאשִׁי. וְהַחוּל סָחָה לִי: “יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ הֵם – וְלֹא יִיר עוֹד אִישׁ חֵץ אֶל הַצִּפּוֹר; כִּי כִרְצוֹחַ אֶת אֲחוֹתוֹ הַקְּטַנָּה הַדָּבָר לוֹ”.

וַתּוֹסֶף צִפּוֹר־הַפְּלָאוֹת וַתָּעָף עוּף וְהַפְלֵג בַּמֶּרְחָק, וָאֵלֵךְ אַחֲרֶיהָ בַּשָּׂדֶה; וְהִנֵּה גַלְגַּל גָּדוֹל מְנַסֵּר בְּמֶרְחַק־הַתְּכֵלֶת בְּקָצֵהוּ, בִּמְקוֹם שָׁם שָׁמַיִם וְאֶרֶץ נָשָׁקוּ. וַנֵּלֶךְ, וַנֵּלֶךְ יָמִים רַבִּים, וְהַשֶּׁמֶשׁ אוֹר לְרַגְלֵינוּ; וְלֹא נִסְתַּר מֵאוֹרוֹ כָל מְקוֹם טַחַב וּמֵצַל, וַיּוֹבֶשׁ כָּל אֲגַם מַיִם רָעִים וְכָל בִּצָּה מְשַׁכֶּלֶת, וַיַּהַפְכֵם חוֹל־זָהָב…וְהַגַּלְגַּל מְנַסֵּר בִּקְצֵה הָאֹפֶק, מְנַסֵּר וְרוֹמֵז; וַאֲנַחְנוּ הוֹלְכִים וּקְרֵבִים.

וְהִנֵּה נָגְעָה הַחוּל בִּכְתֵפִי, וַתֹּאמֶר: “קְרַב וּרְאֵה גַלְגִּלּוֹ שֶׁל עוֹלָם”. וָאֶגַּשׁ וָאֶרְאֶה, וְהִנֵּה הוּא מִתְגַּלְגֵּל בְּאֵין תּוֹמֵךְ לוֹ – וְהַחוּל לָחֲשָׁה לִי: “שַׂר־הָעוֹלָם נוֹשֵׂא אוֹתוֹ מִתּוֹכוֹ, כִּי כֵן צֻוָּה” –; וּשְׁלַבִּים, מַעֲלוֹת מַעֲלוֹת, לַגַּלְגַּל. וְהַגַּלְגַּל גָּדוֹל מְאֹד, וְנוֹרָא מְאֹד; וְעַל הַמַּעְלָה הָרִאשׁוֹנָה יוֹשְׁבִים רִבֲבוֹת שַׁבְּלוּלִים וּבְנֵי־רְקָק, וּמַרְאֵיהֶם כְּחַלּוֹת־בֹּץ קְטַנּוֹת, אֲשֶׁר זֶה עַתָּה נָלוֹשׁוֹ בֹץ רַךְ – וְהִנֵּה נָפַח בָּהֶן רוּחַ־חַיִּים. וְעַל הַמַּעְלָה הַגְּבוֹהָה מִמֶּנָּה – אַלְפֵי צְפַרְדְּעִים, חֳמָטִים וְצַבִּים יוֹשְׁבִים בַּגַּלְגַּל וּבָתֵּיהֶם עַל כְּתֵפָם. וּשְׁלַבִּים הַרְבֵּה לְמַעְלָה מֵהֶם: זְאֵבִים מְיֻשָּׁבִים עִם כְּבָשִׂים, נְמֵרִים עִם גְּדָיִים, וּכְפִירִים וּמְרִיאִים, וּפָרוֹת וְדֻבִּים; וְהַגַּלְגַּל עוֹלֶה וְעוֹלֶה, מִתְגַלְגֵּל וְעוֹלֶה עִמָּהֶם.

וַתַּעַן צִפּוֹר־הַפְּלָאוֹת וַתֹּאמֶר: “שַׂר־הָעוֹלָם נוֹהֵג בָּהֶם, וְעֵינוֹ, עֵין־שֶׁמֶשׁ, פְּקוּחָה עֲלֵיהֶם לְטוֹבָה; עָלֹה יַעֲלֶה הַגַּלְגַּל, וְיָרֹד לֹא יֵרֵד”. – –

וַנֵּלֶךְ הָלְאָה, וַנֵּלֶךְ כָּל הַיּוֹם עַד אֲשֶׁר בָּאָה הַשֶּׁמֶשׁ; וָאָלִין שָׁם. וָאֶקַּח מֵאַבְנֵי־הַמָּקוֹם וָאָשִׂים מְרָאֲשׁוֹתַי – וְהִנֵּה צִלְצְלָה כָל אֶבֶן כְּפַעֲמוֹן־זָהָב; וָאֶשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא. וְכָל הַלַּיְלָה נְגִינַת־שָׁמַיִם שָׁמַעְתִּי; וּכְמוֹ נָבְעָה הַשִּׁירָה מִתַּחְתַּי, מִתּוֹךְ הָאֲבָנִים:


נִיצוֹצוֹת חֲבוּיִם בְּאֶבֶן דּוֹמֶמֶת –

לְנֶפֶשׁ חֲבוּיָה הֵם גִּלּוּי וָרֶמֶז.

וְשׁוֹשַׁנָּה וְשׁוֹשָׁן – אֲסִירֵי מִיץ־תַּאֲוָה,

כְּצִפֹּרֶת־הַגָּן, כִּבְנֵי אָדָם וְחַוָּה.

עוֹבֶרֶת, כְּחוּט־שָׁנִי, בָּעוֹלָם הָאַהֲבָה;

וּמֵאֶבֶן־הַגִּיר,

עַד כָּל הַיְצִיר,

וְעַד חֲרוּזֵי־הַשִּׁיר, –

כָּל הֲוָיָה בִקְדוּשָׁה נוֹלֶדֶת בְּלַהֲבָהּ… –


בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר, וָאֶחְלֹם: וְהִנֵּה נְגֹהוֹת־שַׁחַר, וְעַרְפְּלֵּי־זִיו כִּסּוּ שְׁמֵי־מִזְרָח; וְסֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה בְּתוֹךְ הַנְּגֹהוֹת וְהָעֲרָפֶל, וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמַיְמָה; וְהִנֵּה אַנְשֵׁי־אֱלֹהִים עוֹלִים בּוֹ וְעוֹלִים. וָאֶשְׁמַע בַּחֲלוֹמִי אֶת צִפּוֹר־הַתְּכֵלֶת בְּלַחֲשָׁהּ: “שֻׁנּוּ בְנֵי־הָאָדָם וַיִּהְיוּ כְמַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת; וְהִנֵּה הֵם מְטַפְּסִים וְעוֹלִים בְּסֻלַּם־אֱלֹהִים”.

עוֹד אֲנִי חוֹלֵם – וְהִנֵּה כָנָף נוֹגַעַת בִּכְתֵפִי; וָאֶפְקַח עֵינַי – וְצִפּוֹר הַפְּלָאוֹת עוֹמֶדֶת עָלַי, מְעִירָה אוֹתִי וּמְעוֹרֶרֶת:

" – קוּם, כִּי כְבָר שְׁבַע מֵאוֹת בָּאֶלֶף הַשְּׁבִיעִי עָבָרוּ".


ה.


וָאָקוּם, וָאוֹסִיף וָאֵלֵךְ בַּדֶּרֶךְ; וְצִפּוֹר־הַתְּכֵלֶת עָפָה לְפָנָי. וְהִנֵּה שַׁלְשֶׁלֶת הָרִים מַאְפִּילִים מַשְׁחִירִים בַּמֶּרְחָק, בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם; וְהַחוּל גָּחֲנָה וְלָחֲשָׁה לִי בְּפַחַד־אֱלֹהִים: “הָרֵי־הַחשֶׁךְ הֵם אֵלֶּה”.

וְהִנֵּה דוּכִיפַת־הַבָּר עוֹלֶה מִשָּׁם מִן הָאָרֶץ; עוֹלֶה אֶל הֶעָבִים וְדוֹאֶה, וּמִתְנַשֵּׂא לַמָּרוֹם. וְהַחוּל פָּרְשָׂה כְּנָפֶיהָ, וַתֵּדֶא אֵלָיו; וְהָאֲוִיר הַטָּהוֹר צִלְצֵל, בְּשָׁאֲלָהּ אֶת הַדּוּכִיפַת לֵאמֹר: “מַה רָאִיתָ, אָחִי, וּמַה יוֹם מִיּוֹמַיִם, כִּי כָכָה תְּמַהֵר?” וְהִנֵּה הַחוּל יוֹרֶדֶת אֵלַי, וַתֹּאמֶר: “מִשּׁוּט בְּהָרֵי־חשֶׁךְ בָּא הַדּוּכִיפַת, וּמִתּוּר בְּאֶרֶץ־עֲמָלֵק; וְלֹא טוֹבָה הַבְּשׂוֹרָה אֲשֶׁר בְּפִיו”.

וַתִּלְחַשׁ: “שְׁבַע מֵאוֹת שָׁנָה הִסְתַּתֵּר סַמָּאֵל בְּעִיר־מִקְלָטוֹ, בְּאֶרֶץ עֲמָלֵק, וַיְהִי מְחַבֵּל מְזִמּוֹת – וּבְשְׁבַע מֵאוֹת וְאַחַת שָׁב וּמָרָד. וְהִנֵּה הוּא עוֹלֶה, וּצְבָא עֲמָלֵק אִתּוֹ, לָשׁוּב וְלִכְבּשׁ אֶת הָעוֹלָם”.

עוֹד הִיא לוֹחֶשֶׁת בְּאָזְנַי – וְשִׁפְעַת־עָבִים כִּסְּתָה פְנֵי־הַשָּׁמַיִם; וְהַשֶּׁמֶשׁ שָׁקְעָה, וַיְהִי חשֶׁךְ.

וְהִנֵּה קָמָה דְמָמָה, דִּמְמַת־פְּחָדִים, בָּעוֹלָם; וְאֵימָה חֲשֵׁכָה נָפְלָה עָלַי, כִּי רָאִיתִי אֶת הָעוֹלָם וְהִנֵּה כִּסָּהוּ הָעֲרָפֶל הַקַּדְמוֹן. וְכָל הַנִּמְצָאִים בּוֹ, לְמִן אֶבֶן דּוֹמֶמֶת בַּשָּׂדֶה וְעַד אִלָּן מְנַמְנֵם, הִתְמַזְּגוּ וְהָיוּ לְגוּשׁ־לַיְלָה אֶחָד. הַאִם הוּא הַתֹּהוּ־וָבֹהוּ הַקַּדְמוֹן הָעִוֵּר, הַתֹּהֶה בָּעֲרָפֶל עַל סוֹד־אַחְדּוּתוֹ הַלֵּילִי? הַאִם הוּא הָאֱלֹהִים בִּכְבוֹדוֹ, אֲשֶׁר הֶאְפִּיל עַל עַצְמוֹ לְהַרְהֵר בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה מַחְשֶׁבֶת לֵילוֹ וְעִצְבוֹן־חַיָּיו הַגְּדוֹלָה? –

דְּמָמָה…וָרֶטֶט…אֵין קוֹל – וְקוֹלוֹת כְּבוּשִׁים אוֹרְבִים מִסָּבִיב; וּנְשִׁימָה כְבוּשָׁה בָאָה, כִּנְשִׁימַת־הַסּוּס בָּאֲפֵלָה. אֵין קוֹל סוּס וְקוֹל רֶכֶב – וְהַחשֶׁךְ מָלֵא אוֹתָם; בַּמַּאֲרָב הֵם יוֹשְׁבִים.

וְהִנֵּה קוֹל, כְּקוֹל סַעַר רָחוֹק – וְהַסַּעַר לֹא בָא… וְהִנֵּה מָלֵא הָעֵמֶק מִפֶּה לְפֶה נְשִׁימַת שֵׁדִים וְלִילִין; וּמָלֵא הַחשֶׁךְ אֶת מַחֲנָם הָרַב. וּבְרַק דִּי נוּר! עֵין סַמָּאֵל נִצְנֵצָה…

וְאֵימָה נָפְלָה עָלַי, וָאֲפָרֵק אֶצְבְּעוֹתַי וָאֶקְרָא: אֲהָהּ, אֲדֹנָי, אֵיכָה נַעֲשֶׂה? וְהִנֵּה הַחוּל גּוֹחֶנֶת אֵלַי, וַתִּלְחַשׁ: “אַל תִּירָא, כִּי רַבִּים אֲשֶׁר אִתָּנוּ מֵאֲשֶׁר אִתָּם”.

וְעֵינַי נִפְקְחוּ בְחָזְקָה, וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה הָרֵי־הַחשֶךְ מְלֵאִים סוּסִים וְרִכְבֵי־אֵשׁ.

וְהִנֵּה דְמוּת, כִּדְמוּת אִישׁ־אֱלֹהִים יוֹרֵד אָרְצָה; שַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ – כְּצַמֶּרֶת־הָאַלּוֹן בְּלֵיל־סַעַר, וְאֵזוֹר־עוֹר אָזוּר בְּמָתְנָיו. וַתַּעַן צִפּוֹר־הַפְּלָאוֹת וַתֹּאמֶר: “יוֹם חֶבְלֵי־מָשִׁיחַ קָרוֹב; אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי הוּא”.


ו.


הַלַּיְלָה הָיָה לֵיל הִתְקַדֵּשׁ חַג, חַג־הַפֶּסַח; וְהִנֵּה נֶהְפַּךְ לֵיל חָגָא וְחשֶׁךְ וְתַעְתּוּעֵי־אֲפֵלָה. סָגַר הַצָּר עַל תֵּבֵל וְעַל יוֹשְׁבֵי בָהּ, וַתְּהִי כְּבֵית־עוֹלָם גָּדוֹל חֲרִישִׁי; וּכְאַלּוֹנִים שְׁחוֹרִים מִסָּבִיב לָעוֹלָם, לִגְיוֹנוֹתָיו הַשְּׁחוֹרִים נִצָּבוּ.

וּצְבָא רוּחוֹת וּשְׂעִירִים יָצְאוּ לְטַיֵּל בְּמֶרְחַב הַלַּיְלָה; וַיָּבֹאוּ בְתוֹכוֹ, כְּבוֹא מְנַצְּחִים בָּאָרֶץ. עֲרָפֶל כִּסָּה פְנֵי הָעוֹלָם, עֲרָפֶל תָּלוּי וְזוֹמֵם זְמָמוֹ; וּמַחֲנָק, כְּמַחֲנַק זִמָּה וָזֶבֶל, בָּאֲוִיר. וְהִנֵּה בָרָק אַחֲרֵי בָרָק – וּלְאוֹרָם נִרְאָה הָעוֹלָם כְּבֵית־הַקְּבָרוֹת הַגָּדוֹל; וּדְמֻיּוֹת אֲנָשִׁים וְנָשִׁים דּוֹרְשִׁים אֶל הַמֵּתִים, בֵּין הַקְּבָרִים יָלִינוּ.

הֶחָזַר הָעוֹלָם לְגִלְגּוּלוֹ הַקַּדְמוֹן הַכְּנַעֲנִי? –

חשֶׁךְ, חשֶׁךְ וִישִׁימוֹן־מָוֶת מִסָּבִיב.

מִדְבָּר שָׁחוֹר הִתְעַטֵּף בִּצְלָלָיו וַיִּתְכָּס; וְהִנֵּה דְמוּת אִישׁ־אֱלֹהִים הוֹלֵךְ בַּמִּדְבָּר. כְּרֶטֶט אַלּוֹנִים שְׁחוֹרִים בָּא מִמֶּרְחַק־מֶרְחַקִּים, וּבְפַחַד־אֵל עַל לוּחַ־לִבּוֹ יִתְדַפֵּק. זַעַף, זַעַף בָּא מֵרָחוֹק – וְנַפְשׁוֹ הַקּוֹדֶרֶת, נֶפֶשׁ אִישׁ־אֱלֹהִים, בְּזַעַף עוֹנָה כַהֵד.

וַיֵּלֶךְ בַּמִּדְבָּר, זוֹעֵף וּמַחֲרִישׁ כַּמָּוֶת; וְלֹא יַעֲמֹד בְּלֶכְתּוֹ. לִבּוֹ – לָאָרֶץ מִסָּבִיב, וְעֵינָיו לַשְּׁחָקִים פַּעַם בְּפַעַם יְעוֹפֵף. הַאֵת־מַלְאֲכֵי־עֶלְיוֹן בִּדְמָמָה יִתְלֶחָשׁ? –

וְהִנֵּה הַר, הַר־אֱלֹהִים, וּלְרַגְלֵי־הָהָר מְעָרָה; וַיָּבוֹא אֶל הַמְּעָרָה, וַיַּעֲמֹד שָׁם. וְהִנֵּה קָמָה רוּחַ סְעָרָה, רוּחַ גְדוֹלָה וַחֲזָקָה, מְפָרֶקֶת הָרִים וּמְשַׁבֶּרֶת סְלָעִים; וּמַצְּבוֹת־מֵתִים וְצִלְבֵי־קְבָרִים נִשָּׂאִים בַּסְּעָרָה. וְשֵׁדִים וְלִילִין נִשָּׂאִים אַחֲרֵיהֶם, יְשֵׁנֵי־עוֹלָם אֲשֶׁר קָמוּ לִתְחִיָּה; וַיִּמְלָא הַמִּדְבָּר אַלְפֵי קוֹלוֹת, וּשְׁרִיקוֹת, וִילֵל.

וְאֵלִיָּהוּ עוֹמֵד בְּפִי הַמְּעָרָה, וְיָדָיו חֲבוּקוֹת עַל לִבּוֹ.

וְאַחַר הַסְּעָרָה – רָעַם. וְהִנֵּה אֵלָיו קוֹל: אֵלִיָּהוּ! וְהִתְגַלְגְּלוּ בַמִּדְבָּר אַלְפֵי הֵדִים מִתְפּוֹצְצִים: אֵלִיָּהוּ! – וְשֵׁדִים וְלִילִין נִבְהָלוּ.

וְאַחַר הָרַעַם – אֵשׁ. וְהִנֵּה כְפַסֵּי מְסִלַּת־אֵשׁ בַּחשֶׁךְ, כִּשְׁנֵי חוּטֵי־אֵשׁ נִמְתָּחִים לְאֹרֶךְ הָעוֹלָם; וַהֲמוֹן רֶכֶב, רִכְבֵי־רֶכֶב, עַל הַפַּסִּים. וְכִדְמֻיּוֹת מַלְאָכִים, מַלְאֲכֵי־שָׁרֵת, מִסָּבִיב עוֹמְדִים עֲרוּכִים – הַלְהָגֵן עַל דֶּרֶךְ־אֲדֹנָי מִפְּנֵי הַשָּׂטָן הַמַּשְׁחִית? וּדְמֻיּוֹת אֲנָשִׁים, עַם רָב, עַם אַחֲרֵי עַם, עוֹלִים בָּרֶכֶב; כְּמוֹ מָעֳלִים בִּידֵי־פְלָאוֹת בְּחִפָּזוֹן.

וְאַחֲרֵי הָאֵשׁ – קוֹל דְּמָמָה דַקָּה. וַיָּלֶט אֵלִיָּהוּ אֶת פָּנָיו, וְהִנֵּה אֵלָיו קוֹל שֵׁנִית: אֵלִיָּהוּ! אֵלִיָּהוּ! וַיֹּאמֶר: נְהַג אֶת צִבְאוֹת־אֲדֹנָי וָלֵךְ, אַל תַּעֲמֹד; כִּי אֲנִי עָשִׂיתִי וַאֲנִי אֶשָּׂא, וַאֲנִי אֶסְבֹּל וַאֲמַלֵּט.


ז.


פַּחַד־אֱלֹהִים נָפַל עַל הָעוֹלָם. וּבְדִמְמַת־רְתֵת עָבַר בְּחֶשְׁכַת־הָעוֹלָם רֶכֶב־הָאֵשׁ; נוֹשֵׂא אֶת צִבְאוֹת־אֲדֹנָי, כָּל־הָעַמִּים, בְּחֵיקוֹ; כְּחוּט־אֵשׁ אָרֹךְ נִמְתָּח וְהוֹלֵךְ, יוֹרֵד בְּקָעוֹת וּמְטַפֵּס וְעוֹלֶה בֶּהָרִים, וְעָמֹד לֹא יַעֲמֹד. אִשִּׁים אַדְמוּמִיּוֹת רָמְזוּ אֵלָיו, פַּעַם בְּפַעַם, מִתּוֹךְ הַחשֶׁךְ; אַךְ לְלֹא עֲמֹד גִּמֵּא רֶכֶב־הָאֵשׁ אַרְצוֹת־לָיְלָה.

בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָּה הַגָּדוֹל – וְרֶכֶב־הָאֵשׁ עָמַד עַל שְׂפַת הַיָּם הַשָּׁחוֹר. וְהֶעָבִים יָרְדוּ מַטָה, כִּמְרַגְּלֵי־חֶרֶשׁ, לִרְאוֹת: וְהִנֵּה מַעְבָּרָה מְחַכָּה בַצֵּל; וְהִיא קְשׁוּרָה אֶל הַחוֹף בְּחַבְלֵי־מִסְתּוֹרִין. וְהִנֵּה נָעָה הַמַּעְבָּרָה הַפִּלְאִית, וַתִּקְרַב אֶל הַחוֹף; וּקְהַל עַמִּים עָלֶיהָ רֵגְלָם הִצִּיגוּ, לְקוֹל שִׁירַת־פְּלָאִים חֲרִישִׁית:


עֲלִי, מַעְבָּרָה, הַגְּנוּזָה מִבְּרֵאשִׁית!

וְעַמִּים, עֲלוּ!


הַיָּם נֶהֱלַךְ בְּרוּחַ־קָדִים, וְהַמַּעְבָּרָה נוֹשֵׂאת קְהַל עַמִּים, נִסְּעָה עַל פָּנָיו בְּקַו יָשָׁר; כְּמוֹ מְשָׁכוּהָ יְדֵי־פְלָאוֹת נֶאֱמָנוֹת מִן הָעֵבֶר הַשֵּׁנִי.

וְהִנֵּה בַחשֶׁךְ אִשִּׁים רוֹעֲדוֹת: שַׁלְשְׁלוֹת אִשִּׁים אַדְמוּמִיוֹת תְּלוּיוֹת מֵרָחוֹק, רוֹמְזוֹת בַּחשֶׁךְ וְרוֹעֲדוֹת. וַיִּשְּׂאוּ קְהַל עַמִּים אֶת עֵינֵיהֶם, וְהִנֵּה סַמָּאֵל וְכָל חֵילוֹ נוֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם…

וַיֶּחֶרְדוּ; וַיָּנַע בָּם לִבָּם. וְעַמּוּד עָנָן נָסַע וַיָּבוֹא בֵין קְהַל הָעַמִּים וּבֵין מַחֲנֵה עֲמָלֵק; וַיְהִי עָנָן, וְחשֶׁךְ, וָאֵשׁ.

וְהִנֵּה הַיָּם מַכֶּה גַלִּים מִשְׁתַּבְּרִים וּמַעֲלִים קֶצֶף פְּנִינִי; וְהָיָה מְלוֹא עֹמֶק הַיָּם עַמּוּדֵי־שַׁיִשׁ, כְּמוֹ יִשָּׂא בִנְבָכָיו חָרְבוֹת הֵיכְלֵי־תִפְאֶרֶת…וְנִינְפוֹת עֲרֻמּוֹת וְנָאוֹת מִתְגַּלּוֹת, רְכוּבוֹת עַל גַּלִּים. וּדְמוּת מִן הַקֶּצֶף מְבַצְבֶּצֶת וְעוֹלָה, כִּדְמוּת וֵינוּס אֱלִילַת־הַיֹּפִי: מִשָּׁדֶיהָ הַחַכְלִילִים נְהָרָה נוֹפֶלֶת, וּמַרְאֵה הוֹד בְּשָׂרָהּ מְסַנְוֵר עֵינַיִם וּמְשַׁכֵּר לְבָבוֹת. וֵינוּס מַלְכַּת־הַעַמִּים! וּלְמַרְאֵה הַהוֹד, הָאֱלֹהִי וְהָאֱלִילִי גַם יַחַד, נְשִׁימָתָם נֶעֶצְרָה וְשִׂפְתֵיהֶם בַּצָּמָא נִצְרָבוּ; וַיִּשְׁלְחוּ יְדֵיהֶם, מִתְאַוִּים וְלוֹהֲטִים, אֶל הַמַּרְאָה הַנֶּחְמָדָה – וְחַבְלֵי הַמַּעְבָּרָה, כִּשְׁרִירִים חֲזָקִים תַּחַת סֵבֶל מַשָּׂא כָבֵד, נִמְתָּחוּ. נִמְתְּחוּ אַף נֶאֱנָקוּ…

וְהִנֵּה בַחשֶׁךְ לַהַט חֶרֶב הִבְרִיקָה! אֵין זֹאת כִּי יָד בּוֹגֶדֶת בִּקְהַל עַמִּים נִשְׁלְחָה, לַחְתֹּךְ אֶת הַחֲבָלִים – מִזֶּה. וחֵיל סַמָּאֵל בָּא אַחֲרֵיהֶם אֶל תּוֹךְ הַיָּם – מִזֶּה.

וְנֶאֶנְקוּ חֲבָלִים, וְגַלִּים שָׁרָקוּ; וְהַדְּמוּת הַנֶּחְמָדָה רְכוּבָה עַל גַּלִּים תּוֹךְ שַׁלְשְׁלוֹת־אִשִּׁים אַדְמוּמִיּוֹת, מְשַׂחֶקֶת וְקוֹרֵאת…תְּהוֹם־אֲבַדּוֹן – מִזֶּה, וּשְׁאוֹן חֵיל עֲמָלֵק בָּא מִזֶּה, וְהֵם עַל הַמַּעְבָּרָה בָּאֶמְצָע. וַיִּירְאוּ, וַיֵּהָפֵךְ בָּם לִבָּם; וַיִּנְעֲצוּ עֵינֵיהֶם בַּיָּם וַיִּהְיוּ כְמוֹדְדִים עָמְקוֹ לָדַעַת, הֲיִקְפְּצוּ אֶל תּוֹכוֹ אִם לֹא.

וְהִנֵּה קוֹל דְּמָמָה דַקָּה, אַדִּיר מִקּוֹל מַיִם רַבִּים: אַל תִּירָאוּ! כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת עֲמָלֵק הַיּוֹם, לֹא תוֹסִיפוּ עוֹד רְאוֹתָם עַד עוֹלָם.

בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר – וַיַּשְׁקֵף מַלְאַךְ־אֲדֹנָי אֶל מַחֲנֵה־עֲמָלֵק בְּעַמּוּד אֵשׁ וָדָם; וְהַיָּם הִתְקַפֵּל וַיִּדֹּם, כְּעֶבֶד מְחַכֶּה לְמִצְוַת אֲדֹנָיו. וַאדֹנָי הִמְטִיר עֲלֵיהֶם גֶּשֶׁם בָּרָד וְאַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ וָאֵשׁ; וַיְנָעֵר אֶת עֲמָלֵק בְּתוֹךְ הַיָּם. וַיָּשׁוּבוּ הַמַּיִם וַיְכַסּוּ אֶת כָּל חֵיל עֲמָלֵק, שֵׁדִים וְלִילִין, אוֹתָם וְאֶת רִכְבֵיהֶם – לֹא נִשְׁאַר בָּהֶם עַד אֶחָד.

וּקְהַל הַעַמִּים, צִבְאוֹת־אֲדֹנָי הָעוֹבְרִים בַּיָּם, הָלְכוּ בַמַּעְבָּרָה כָל הַלַּיְלָה; וַיֵּאוֹר לָהֶם עַל הָרֵי יִשְׁרָאֵל.


ח.


וְכַאֲשֶׁר הֵאִיר הַשַּׁחַר עַל הֶהָרִים, עוֹד נָמָה לָבֶטַח אַדְמַת־יִשְׂרָאֵל. נִמְנֵם הַלְּבָנוֹן הַזָּקֵן בְּכֶתֶר שְׁלָגָיו הַזּוֹרְִחִים; וְחֶרְמוֹנִים, כִּילָדִים, גִּחֲכוּ בְזָהֳרֵי־אַרְגָּמָן מִתּוֹךְ שֵׁנָה שֶׁל שַׁחֲרִית. אַךְ אֶרֶץ הַגִּלְעָד כְּבָר הֵקִיצָה, כֻּלָּהּ רְטֻבָּה בִטְלָלִים; וַתִּשְׂחַק, שְׂחוֹק אִשָּׁה מְאֻשָּׁרָה, לִבְרַק מַרְגָּלִיּוֹת, אֲשֶׁר מָצְאָה מִסָּבִיב.

וְהִנֵּה – שׁוּר! נִשְׁתַּנּוּ סִדְרֵי בְרֵאשִׁית, וְדִמְדּוּמֵי־בֹקֶר עִם דִּמְדּוּמֵי־עֶרֶב נָשָׁקוּ… וְיִּהְיוּ שְׁמֵי מִזְרָח פּוֹרְחִים בִּנְגֹהוֹת־הַזְּרִיחָה, וּשְׁמֵי־מַעֲרָב בְּעֵרַת הַשְּׁקִיעָה בּוֹעֵרִים.

וּמִנֹּגַהּ־הַמַּעֲרָב אֲשֶׁר מִנֶּגֶד אָפְדוּ עֲבִיבֵי־מִזְרָח אַרְגְּוַן־מַלְכוּת; וְהִנֵּה כִדְמוּת אֲרִי־מַלְכוּת הִסְתַּמֵּן בְּתוֹכָם, פְּזוּר־הָרַעֲמָה וְכֻלּוֹ אַרְגָּמָן. עוֹד רֶגַע: וְדַהֲרוֹת־דַּהֲרוֹת אַרְיֵה, מְזַנֵּק מִן הַבָּשָׁן, נִשְׁמָעוּ, מְעִירוֹת וּמְעוֹרְרוֹת מֶרְחַקִּים נִרְדָּמִים. וְעַל הָאַרְיֵה דְּמוּת רוֹכֵב גִּבּוֹר, הָדוּר בִּלְבוּשׁוֹ; וַחֲנִית־אוֹרִים, כֻּלָּהּ זָהָב טָהוֹר, בְּיָדוֹ. וְלֹא נִרְאָה כָמֹהוּ גִבּוֹר־צַיִד בָּאָרֶץ מִימֵי־עוֹלָם, וְכָל הָאָרֶץ מִסָּבִיב מִשְׁתָּאָה וּמִשְׁתּוֹמֶמֶת לְמַרְאֵה הַהוֹד וְהַתִּפְאֶרֶת; וַתְּהִי כַּחוֹלָמֶת.

וַיַּעֲבֹר הָרוֹכֵב הַפֶּלִאי בָאָרֶץ, וּבְכָל מָקוֹם אֲשֶׁר יַעֲבֹר שָׁם אוֹר נוֹפֵל. וְהָאַרְיֵה דוֹהֵר אֶל אֶרֶץ הַדָּרוֹם, דּוֹהֵר וּמְגַמֵּא מֶרְחַקִּים.

הַס! בָּעֲשָׂבִים הַגְּבֹהִים אֲשֶׁר בְּעַרְבַת־הַדָּרוֹם עָבַר רֶטֶט – כִּי נָגַע בָּהֶם דָּבָר טָמֵא…וְכָל הָעַמִּים רָאוּ, כֵּן חָרָדוּ: לְנֹגַהּ הַשְּׁקִיעָה בִשְׁמֵי־מַעֲרָב, עֵין סַמָאֵל נִצְנֵצָה! וַיֵּדְעוּ כִי בָא, פְּלִיט־חֶרֶב, אַחֲרֵי אֲשֶׁר טָבַע כָּל חֵילוֹ, לְהִסְתַּתֵּר בְּעִיר מִקְלָטוֹ הָאַחֲרוֹן, בְּאֶרֶץ אֱדוֹם…וַיָּבוֹא הַנָּחָשׁ הַשָּׂרָף בִּיעָף, וְהוּא דוֹמֵם וּמַשְׁמִים וְאֵימוֹת־מָוֶת כִּתְּרוּהוּ; וַיְהִי כַמִּסְתַּתֵּר בָּעֲשָׂבִים מִפְּנֵי יוֹמוֹ הָאַחֲרוֹן, כִּי בָא. וַיִּזְחַל חֶרֶשׁ־חֶרֶשׁ בַּדְּשָׁאִים, זָחֹל וָעוּף בִּקְפִיצַת דֶּרֶךְ – אֶל אֶרֶץ אֱדוֹם, וְאֶל בָּצְרָה…

וְכָהֲתָה הַשְּׁקִיעָה בַּמַּעֲרָב – אַךְ בַּמִּזְרָח הָיָה אוֹר לִקְהַל עַמִּים. וַיְהִי הָעוֹלָם חֶצְיוֹ אוֹר וְחֶצְיוֹ חשֶׁךְ; וַיְכַס הֶחשֶׁךְ אֶת אֶרֶץ אֱדוֹם. וּלְעֵינַי כָל הָעַמִּים נְחַשׁ־בְּרֵאשִׁית בָּא בַחשֶׁךְ, וְרוֹדְפוֹ הַפֶּלִאי – אַחֲרָיו.

וַיְהִי הָרֶגַע גָּדוֹל וְנוֹרָא בְּהִתְקַדֵּשׁ אֲדֹנָי וּבְהִתְרוֹמְמוֹ לְעֵינֵי קְהַל עַמִּים…וְהִנֵּה זֶה בָא מֵאֱדוֹם, חֲמוּץ בְּגָדִים וַחֲנִית, נוֹרָא־הוֹד.


ט.


בֹּקֶר הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן לָאֶלֶף הַשְּׁבִיעִי הָיָה מֵאִיר מְאֹד. טָהוֹר צִלְצֵל הָאֲוִיר כְּכִנּוֹר־אֱלֹהִים; וְכָל הָאָרֶץ נִשְׁקְפָה כְּכַלָּה בְּיוֹם כְּלוּלוֹתֶיהָ. עַל הַר מְרוֹם צִיּוֹן נִשָּׂא בֵית אֲדֹנָי, בֵּית־תְּפִלָּה לְכָל הָעַמִים; וּנְגִינַת כְּלֵי־זֶמֶר הִשְׁתַּפְּכָה מִשָּׁם וּבָאָה, חֲרִישִׁית וּמְלֵאָה אַהֲבָה וְגַעְגּוּעִים. וְכָל הָאָרֶץ הִקְשִׁיבָה לָהּ, כְּכַלָּה, בַּיְשָׁנִית, מִבַּעַד לְהִינוּמַת־מֶשִׁי שֶׁל סַלְסְלוֹת־עָבִים צְחַרְחֹרוֹת:


וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי, תֵּבֵל, בְּצֶדֶק, וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי, תֵּבֵל, בְּאַהֲבָה, –

וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם2!


וְכָל הָאֲרָצוֹת עִם אִילָנוֹתָן וְעִם קָמ?3 תְּבוּאוֹתָן נִקְבְּצוּ בָאוּ, וּלְהָרֵי־יִשְׂרָאֵל הִכְתִּירוּ. וּמִכָּל־אַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ הִתְאַסְּפוּ וּבָאוּ רִבֲבוֹת צִפֳּרִים שָׂשְׂגוֹנִיּוֹת, חוֹגְגוֹת; וַתְּהִי כָל צִפּוֹר קְטַנָּה – כְּדִמְעַת־גִּיל גְּדוֹלָה, אֱלֹהִית…וְחַרְגֹּלִים מְנַתְּרִים וְהַצְּרָצַר מְצַרְצֵר, כְּלַהֲקַת מְנַגְּנִים שֶׁבָּאוּ לְחַג הַחֲתֻנָּה הַגָּדוֹל; וּמִקְהֲלוֹת דֻּבִּים וּפָרוֹת, וּזְאֵבִים עִם כְּבָשִׂים, מְטַיְּלִים לְרַאֲוָה בְּהַר־הַקֹּדֶשׁ. גַּם שׁוֹר־הַבָּר שָׁם הוּא; וְהִנֵּה גַם צִפּוֹר־הַתְּכֵלֶת, הַחוּל, עָפָה וּבָאָה, וּבִרְכַת־הַנֵּצַח בִּכְנָפָהּ.

וּקְהַל עַמִּים, כָּל הָעַמִּים, הִתְקַדְּשׁוּ וְהִטֶּהָרוּ; וַיִּהְיוּ כְמַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת כֻּלָּם. וְכִי אָתָא עֶרֶב בַּיוֹם הַהוּא – וְלֹא שָׁקְעָה הַחַמָּה, וְלֹא בָאָה. אַךְ כִּי כֵהוּ הַשָּׁמַיִם, וְהַכּוֹכָבִים הִזְהִירוּ, טְהוֹרִים וּמְטֹהָרִים, כִּמְלֻטָּשִׁים הָעֶרֶב בְּיַד כְּרוּבִים פִּי שִׁבְעָה, – נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם, וְכֶתֶר הִבְהִיק: כֶּתֶר־כְּתָרִים מְשֻׁבָּץ בְּשַׁרְשְׁרוֹת־כּוֹכָבִים עוֹבְרוֹת לְכָל צַד…וְאֵל אֱלֹהֵי עוֹלָם, כִּבְיָכוֹל, יָרַד מִמְּרוֹמָיו; וְאַחֲרָיו מַלְאָכִים יֵחָפֵזוּן, וּכְרוּבִים יֵרְדוּ בִיעָף. וַיֵּרֶד, וַיַּעֲמֹד אֶל הַר הַקֹּדֶשׁ, מְכוֹן רַגְלָיו; וְחֻפַּת־נֹגַהּ, חֻפַּת אֵשׁ לֶהָבָה, עַל כָּל מְכוֹן צִיוֹן וְעַל מִקְרָאֶיהָ. וּבַחֻפָּה – מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד, וְאַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיַעֲקֹב שׁוּשְׁבִינִים; וְכָל נְבִיאֵי אֵל וּקְהַל־עַמִּים מִסְּבִיבָם.

בַּיוֹם הַהוּא נָשָׂא יְיָ אֶת הָאָרֶץ לוֹ לְעוֹלָם.


  1. במקור “לְעוֹלָם”. צריך להיות: “לָעוֹלָם”. תוקן ע"פ תיקונים בלוח־הטעיות שצורף למקור. הערת מיזם בן־יהודה  ↩

  2. המלה משוערת, בקובץ המקור המילה מחוקה חלקית – הערת פב"י.  ↩

  3. בקובץ המקור המילה מחוקה חלקית – הערת פב"י.  ↩


נו־יורְק: פּוֹאֵמָה (1917)

מאת

שמעון גינצבורג

פּוֹאֵמָה בִּפְרוֹזָה,

פּוֹאֵמָה אֱלֹהִית גַּם שְׂטָנִית, אַדִּירָה־אֲיֻמָּה,

הַכְּתוּבָה בַחֲרוּזִים־לְבָנִים!

אֲשֶׁר מִגְדָּלַיִךְ – רָאשֵׁיהֶם בָּעָב, עַנְקֵי־זְוָעָה

וּנְתוּנִים בֵּין חוֹמוֹת נַנָּסִים,

וְהָיוּ כִדְמוּת חֲרוּז אֶחָד, כֹּה נוֹרָא בְאָרְכּוֹ, שֵׁשׁ אַמּוֹת וָזֶרֶת,

מִתְמוֹדֵד בֵּין שְׁנֵי חֲרוּזִים קְצָרִים.

אֲשֶׁר מִשְׁקַל שִׁירֵךְ לֹא־מֻדְרָג, פִּתְאוֹמִי

וּפַעַם כָּאֶשֶׁד הוּא מְקַפֵּץ,

וּפַעַם הוּא שׁוֹטֵף כִּשְׁטֹף מַיִם רַבִּים בָּאָבִיב,

וּפַעַם בִּכְבֵדוּת יִתְנַהֵל וּשְׁרִיקָה.

אֵין קֶצֶב־הַמִּשְׁקָל לְשִׁירֵךְ, יְצִירָה רַבָּתִי,

וּמִלִּים בָּךְ רַבּוֹת, כֹּה פִרְאִיּוֹת, זָרוֹת,

כִּרְבוֹת הֲמוֹנַיִךְ־גֵּרַיִךְ בָּךְ, נוֹהֵי־הָעַיִן פּוֹלַנִּים,

וְעִלְגֵי הַלָּשׁוֹן אִיטַלְקִים

שְׁחַרְחֹרִים וְנָאוִים וְעֵינֵיהֶם – גֶּחָלִים;

וְגֶרְמַנִּים כְּחֻלֵּי־הָעַיִן

וּצְהֻבֵּי־הַשֵּׂעָר, וְאִירְלַנְדִים

הַנּוֹשְׂאִים בְּחֶבְיוֹן־עֵינֵיהֶם מוֹלַדְתָּם: אִי־אִיזְמוֹרַגְדִּים;

וִיהוּדִים מִזְדַּעְזְעִים תָּמִיד – בֵּין שְׁלשָׁה עוֹלָמוֹת;

תְּחוּם גִּלוּת־“יוּרָפּ”, וּמֶרְחַב־אֲמֵרִיקָה, וְאֶרֶץ־הַקֹּדֶשׁ – –

וְאֹזֶן לֹא־רְגִילָה הֲמֻלָּה בָךְ תַּקְשִׁיב

הֲמֻלָּה לֹא חֵן לָה וְלֹא נֹעַם, –


אַךְ אֹזֶן־הַמְשׁוֹרֵר בְּהַלְמוּת לְבָבֵךְ הַגָּדוֹל

מַבְחֶנֶת שִׁיר קָצוּב,

וְרִתְּמוּס שֶׁל יָם אֲשֶׁר שׁוֹמֵר עָלָיִךְ…

שִׁיר נֵבֶל אֱלֹהִי גַם שְׂטָנִי,

לֹא הָיָה כָמֹהוּ עֲנָק, נֵבֶל אֶלֶף־הַנִּימִים,

אֲשֶׁר נֶפֶשׁ, נֶפֶשׁ לוֹ נִימָה,

וְיוֹמָם וָלַיְלָה עַל מֵיתְרֵי לֵב יֶלֶד, וְנַעֲרָה, וְזָקֵן

בְּאַלְפֵי אֶצְבָּעוֹת לֹא־נִרְאוֹת אַט פּוֹרֵט אֵל פֶּלִאי,

וְצֵל שָׂטָן פּוֹרֵט מֵאַחֲרָיו…


וְהָיָה לִי יוֹמֵךְ, נוֹ־יוֹרְק,

נְגִינַת־נְגִינוֹת, לֹא שָׁמְעָה כְמוֹתָהּ בְּנִינְוֵה

אָזְנוֹ שֶׁל יוֹנָה,

וְסִמְפּוֹנִיַּת־יָהּ, אֹזֶן וַגְנֶרִית לֹא שְׁעָרַתָּהּ.

בָּהּ אַשְׁדוֹת נְגִינוֹת שֶׁל פְּגָעִים,

עִם אַשְׁדוֹת־הַדְּמָעוֹת בַּחשֶׁךְ, מֻגָּרִים בַּמּוֹרָד

כְּמַפַּל הַמַּיִם הָרַבִּים לְבָדָד, בְּאֵין נֶפֶשׁ חַיָּה –

וְעוֹלוֹת וּמְאִירוֹת, כַּקְּשָׁתוֹת, תּוֹךְ אַשְׁדוֹת־מַחְשַׁכִּים

זְמִירוֹת שֶׁל שְׁמָשׁוֹת־נְשָׁמוֹת…

בָּהּ צְחוֹק שֶׁל יְלָדִים,

עִם נַחֲרַת גּוֹסֵס לִפְנַי וְלִפְנִים, רֶגַע־רֶגַע מִתְעָרֵב…

בָּהּ שִׁירַת־הָאוֹר לְזוּג יוֹנִים,

הוּא עֶלֶם רַךְ עִם נַעֲרָתוֹ, מִתְרַפְּקִים עַל סַפְסָל בַּפַּרְדֵּס

בְּזֹהַר־הַבֹּקֶר הַטּוֹב לְיוֹם־נִיסָן הַצָּעִיר, הַמֵּקִיץ

וּמְגַחֵךְ אֲלֵיהֶם בְּאוֹר שֶׁמֶשׁ־הַזָּהָב מִתּוֹךְ הָעֲרָפֶל, –

וְאֶנְקַת חֲלָלָה, הָעוֹלָה מִתְּהוֹם, עַל הַסַּפְסָל הַסָּמוּךְ,

הַמְעַלְּעָה טֻמְאָתָהּ,

וְאוֹר חַמָּה, כְּאוֹר אֵם רַחֲמָנִית, אֵין־אוֹנִים לְטַהֲרָהּ…

בָּהּ נְגִינָה עַלִּיזָה, פּוֹחֶזֶת לְנַעֲרָה,

רִאשׁוֹנָה זֶה בֵרְכָה בְסוֹד “שֶׁהֶחֱיָנוּ” עַל נִצַּת־נְעוּרֶיהָ,

תִּנָּשֵׂא צְעִירָה וְקַלָּה, כְּבִכְרָה, לִקְרַאת סַעֲרוֹת־אָבִיב

וְשָׁדֶיהָ, זֶה עַתָּה הָעָגְלוּ, מְרַקְּדִים לְפָנֶיהָ

כִּשְׁנֵי סְיָחִים קְטַנִּים וְקַלִּים;

וּבְדַרְכָּהּ לְפָנֶיהָ כְּבָר יֶאֱרֹב הַשִּׁקּוּץ הַטָּמֵא,

אַף יָשִׁיר לָהּ שִׁיר־הָעַכָּבִישׁ,

עֵת יֶאֱרֹג אֶת קוּרָיו הַחֲזָקִים, אֶת רִשְׁתּוֹ נוֹרָאָה,

שֶׁרַגְלָהּ, עֲנֻגָּה וּקְטַנָּה, אֵין־אוֹנִים לְנַתְּקָהּ –

לְצוֹדֵד אֶת נַפְשָׁהּ, לִנְשׁוֹק לָהּ נְשִׁיקַת־עַכָּבִישׁ

וּלְשַׁקֵּץ עַד עוֹלָם אֶת מַעְיַן־חַיֶּיהָ הַטָּהוֹר…

וְיֵשׁ אֲשֶׁר בָּהּ בָּרַכֶּבֶת, הַנּוֹשֵׂאת הֲמוֹנִים

אֶל שִׁעְבּוּד יוֹם־יוֹם בְּתוֹךְ מִגְדְּלֵי־חֲרשֶׁת,

יִזְדַמְּנוּ בְּלִי־מֵשִׂים מְרַצֵּחַ, וְקָרְבָּנוֹ לֶעָתִיד,

וְשׁוֹפֵט,

וְתַלְיָן־מְמֻנֶּה עֲלֵי כִסֵּא־מָוֶת חַשְׁמַלִּי…

הֵם חֶבֶר הַמְּנַגְּנִים בְּסִמְפּוֹנְיָה רַבַּת־מוֹרָאִים.


וְלֵילֵךְ, נוֹ־יוֹרְק,

לֵילֵךְ לִי נְגִינַת־נְגִינוֹת שֶׁל קְסָמִים.

כִּי דְרוֹר יִקְרָא עֶרֶב לְעַבְדֵי־הַכְּרָךְ,

וּנְשָׂאוּם בִּשְׁרִיקַת־אֲנָקָה רַכְּבוֹת־הַבַּרְזֶל

הָלְאָה מִבָּתֵּי־חֲרשֶׁת, מִגְדָּלִים חֲשֵׁכִים עֲזוּבִים

וּמְהַרְהֲרִים הִרְהוּר מְאֹד שָׁחוֹר בְּצֵל בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, –

וְקִדְּמָם אָז לֵילֵךְ בִּכְשָׁפִים וּבְאוֹרוֹת־הַכְּשָׁפִים:

בְּשַׁרְשְׁרוֹת־נְגֹהוֹת לְבָתֵּי־מְשַׂחֲקִים מְרֻבּוֹת־הַגְּוָנִים,

הָרוֹעֲדוֹת בְּרוּם רְחוֹב־בְּרוֹדְוֵי וּסְחוֹר־סְחוֹר מִשְׁתַּפְּכוֹת;

וְאוֹתִיּוֹת־אֵשׁ טְמִירוֹת נִגְלוֹת, כִּכְתֹבֶת יָד פִּלְאִית

רוֹעֶדֶת, כּוֹתֶבֶת בְּכֶסֶף וּבְזָהָב אוֹת־אוֹת, וְרוֹעֶדֶת –

וְשֵׁנִית מֵעַיִן מִתְעַלְּמוֹת, וְחוֹזְרוֹת מִתְגַלּוֹת,

וּנְגֹהוֹת לֹבֶן, וּתְכֵלֶת, וִירַקְרַק, וְאַרְגְוַן־מֶלֶךְ

מִשְׁתַּפְּכִים וּלְגוֹנֵי־הַגְּוָנִים מִתְפּוֹצְצִים, שָׁרִים

מִזְמוֹרָם, שִׁיר־לָיְלָה.

וְהִשְׁלִיךְ לֵיל־כְּרָךְ אֶל תּוֹךְ נֶפֶשׁ כָּל חַי אֶת חַכָּתוֹ,

וּפָעַם הַשִּׁיר אֶת כָּל לֵב.

בְּהֵיכַל־הַנְּגִינָה, זֶה דְּבִיר־מֶטְרָפּוֹלִין –

שָׁם עוּגָב חַי, קוֹסֵם אִיטַלְקִי

בְּשַׁאֲגַת־אַרְיֵה שׁוֹלֵחַ לַחָפְשִׁי סְעָרָה

מֵעוֹלָם שֶׁל הוֹד, –

בְּתָאֵיהֶם, נִשְׁעָנִים בַּלָּאט עַל עַמּוּדֵי־הַשַּׁיִשׁ,

אֲדוֹנִים בִּפְרַקִּים וּגְבִירוֹת בַּעֲדָיֵי־עֲדָיִים

יִשָּׁטְפוּ בְנַחֲשׁוֹל הַסַּעַר הַבָּא וּמִתְקָרֵב אֶל נַפְשָׁם,

וְאָחֲזוּ בְעַמּוּדֵי־הַשַּׁיִשׁ, כִּמְבַקְּשֵׁי מַשְׁעֵנָה

אַחֲרוֹנָה, וְנִסְחֲפוּ וְנִגְרְפוּ, קְצָפוֹת דּוֹמֵמוֹת,

עַל גַּלֵּי סִמְפּוֹנְיַת־עֵדֶן סוֹעֶרֶת בֶּהָדָר.

וּבְבָתֵּי־הַבָּמוֹת, הֵם מִקְדְשֵׁי־כְּרָךְ

לִתְמוּנוֹת מִתְנוֹדְדוֹת אִלְמוֹת –

כִּי יִכְהֶה הָאוֹר וְכָל הַבַּיִת אַט יֶחְשַׁךְ,

וְזָעוּ לְפֶתַע הַצְּלָלִים עַל בַּד, כְּמוֹ בִּפְקֻדַּת יַד אַשָּׁף,

וְקָמוּ הַתְּמוּנוֹת הָאִלְמוֹת, וְאִתָּן הַתַּאֲווֹת, לְשַׂחֵק;

וּפָתַח – עֲנָק מֻזְהָב – עוּגָב בִּנְגִינָה חֲרִישִׁית, חֲגִיגִית

לִצְלִילִים אִטִּים, עֲגוּמִים, מְלַוֵּי הַמָּחוֹל לַתַּאֲווֹת

הַסּוֹעֲרוֹת בְּעוֹלָם כֹּה קָרוֹב, כֹּה רָחוֹק, רַב הוֹד וּמוֹרָאִים…


אַחֲרֵי חֲצוֹת,

כִּי יִפְרֹשׂ בַּכְּרָךְ שַׂר־הַלַּיְלָה אֶת כְּנָפָיו לְכָל אָרְכָּן,

שֶׁמְּנוּחָה וְשִׁכְחַת־עַבְדוּת מַשִּׁיבוֹת;

כִּי יַאְפִּיל עַל עַצְמוֹ הַפַּרְדֵס הַגָּדוֹל וְחָלַם חֲלוֹמוֹ,

חֲלוֹם עָבָר, עֵת כְּרָךְ עִם חוֹמוֹתָיו לֹא בָא עוֹד בִּגְבוּלוֹ

וְלֹא סְגָרוֹ מֵאַרְבָּע רוּחוֹתָיו;

כִּי אַלְפֵי הַכְּרָכִים בְּהֵיכַל־הַסְּפָרִים, בֵּית־שַׁיִשׁ,

יָנוּחוּ בְּתוֹךְ הָאֲרוֹנוֹת וְעָרְבוּ לָהֶם חֲלוֹמוֹתָם,

וּבְחַדְרֵי־הַשְּׂכִיּוֹת יְקַר אוֹצְרוֹת־רוּחַ בַּחשֶׁךְ יָנוּמוּ; –

סְגוּרִים הֲמוֹנֵי הָאָדָם שֶׁל כְּרָךְ בִּפְנִים בָּתֵּי־חוֹמוֹת,

מִלְיוֹנִים לֹא נִרְאִים…

וַאֲנִי אָז מִתְהַלֵּךְ בַּלֵּילוֹת וְצוֹלֵל בְּנִבְכֵי נוֹ־יוֹרְק,

כְּמוֹ יוֹנָה – בְנִינְוֵה

(אָנֹכִי – לֹא נָבִיא וְלֹא בֶן־נְבִיאִים,

אַךְ יוֹרֵשׁ נִיצוֹצָם בְּדָמִי וּמַמְשִׁיךְ מַחְשַׁבְתָּם קוֹדֶרֶת)

לֹא קֹב כְּרָךְ יָדַעְתִּי וְלֹא בָרֵךְ:

נוֹ־יוֹרְק הֲמָמַנִי, בְּלָעַנִי,

וָאֱהִי מְהַלֵּךְ בּוֹ עָיֵף וְסַר יָמִים רַבִּים,

כְּבוּשׁ גָּדְלוֹ, מְשֻׁעְבָּד, מְבֻלְבָּל;

כִּמְצַפֶּה לְגִלּוּי שַׂר־כְּרָךְ, דִּמִּיתִיהוּ וְלֹא יְדַעְתִּיהוּ…

וָאֶתְעֶה לְבַדִּי בַּלֵּיל בְּאֵין־סוֹף שֶׁל רְחוֹבוֹת,

כַּקָּסוּם בְּתוֹךְ לַבִּרִינְתָּה; וּלְפָנַי רַק חוֹמוֹת,

רַק חוֹמוֹת –

וַתְּהִי עָלַי רֶגַע יַד־חָזוֹן, וָאֲשַׁפְשֵׁף אֶת עֵינַי:

הַאֵין זוֹ נִינְוֵה עַתִּיקָה, לְתוֹכָהּ תָּעִיתִי וָאָבוֹא?

אוֹ שֶׁמָּא הִיא גוּפָהּ, הִיא גוּפָהּ הוּבְאָה לְכָאן בְּיַד־אַשָּׁף,

גַּם הִיא גַם יוֹשְׁבֶיהָ?

וְהִנֵּה הֵם סְגוּרִים בַּחוֹמוֹת, חֲנוּטִים בָּן, זֶה אַלְפֵי־שָׁנִים!…

וָאַט אָזְנִי דוּמָם – אָז אַקְשִׁיב קוֹל נְהִימָה חֲרִישִׁית:

לֹא יָנוּם נוֹ־יוֹרְק וְלֹא יִישָׁן.


וְגֻנְּבוּ לְאָזְנַי בְּנוֹת־קוֹלוֹת – פְּלִיטֵי־מִבָּתִּים,

מְגַלֵּי הַסּוֹדוֹת שֶׁל לָיְלָה. וָאֵלֵךְ אַחֲרֵיהֶם…

הִגִּיעַ וּבָא “חֲבָט! חֲבָט!” שֶׁל כַּדּוּרִים בַּשֻּׁלְחָן הַיָּרֹק:

בְּאוֹר חַלּוֹן פָּתוּחַ שָׁם צְעִירִים מְשַׂחֲקִים,

מְאַחֲרֵי־שֶׁבֶת בְּבֵית־הַבִּילְיַארְד וּפְנֵיהֶם – לֶהָבָה,

הַחֵטְא – זֶה הַחִלּוֹ לַחֲרוֹת עֲלֵיהֶם רִשּׁוּמוֹ: בְּנֵי־לָיְלָה.

וּדְיוֹטָה רַק אַחַת לְמַעְלָה – שָׁם כְּתֹבֶת אוֹר אָדֹם:

“גַּן עֵדֶן הַתַּחְתּוֹן” – לִנְגִינַת כְּלֵי זֶמֶר יְרַחֲפוּ בְּלִי־הֶרֶף

עַל פְּנֵי הַחַלּוֹנוֹת הַסְּתוּמִים, כְּצִלֲלֵי דָם וְאַרְגָּמָן,

מְנִיפוֹת־אַרְגָּמָן, לְמֵאוֹת, שֶׁל פַּרְפְּרֵי־לַיְלָה מְרַקְּדִים,

וָאוֹסִיף וָאֵלֵךְ בָּרְחוֹב – וָאֶעֱמֹד לְיַד עֲנָק־חַלּוֹן:

שָׁם נַעֲרָה חֲשׂוּפַת־הַשּׁוֹק כַּשִּׁכּוֹרָה,

מְחוֹל־תַּאֲוָה תְּחוֹלֵל, וְשַׁמָּשִׁים מַלְבִּינֵי־מַפִּיּוֹת

מְרַפְרְפִים בֵּין שׁוּרֵי־שׁוּרוֹת שֶׁל אוֹרְחִים לְבוּשֵׁי־הַשְּׁחֹרִים,

וְהִתְעָרֵב צִל־צְלִיל שֶׁל מִזְלָגוֹת וְכוֹסוֹת עִם בְּרַק מַפּוֹת צְחֹרוֹת,

וְלַחַשׁ בִּעְבּוּעִים שֶׁל שֵׁכָר עִם צִלְצְלֵי־שָׁמַע…

וּבְסִמְטָה מִנֶּגֶד

אַט נִשָּׂא מִמַּרְתֵּף קוֹל מִצְהֲלוֹת פְּרוּעִים

וּנְגִינָה שֶׁל כִּנּוֹר מִתְיַפַּח בְּבֵית מִמְּכַּר אַהֲבָה

שֶׁל כּוּשִׁיּוֹת סְבוּאוֹת…

וָאֶעֱבֹר הָלְאָה – וָאַקְשִׁיב בַּדְּמָמָה קוֹל עָמוּם,

כְּעֵין הֵד בָּא מֵעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן,

זֶה עוֹלָם הַתַּחְתּוֹן, אֲשֶׁר מְצוּדָתוֹ דֹּם פְּרוּשָׂה

בְּתַחְתִּיּוֹת נְפַשׁוֹת, וְעָלָה בַלַּיְלָה

וְנִרְאֶה בְּרִשְׁתּוֹת־רִשְׁתּוֹתָיו, לְמִן רְחוֹב־רִיוֶרְסַיְד מְזוֹרוֹת,

הַנִּשְׁקָף עַל פְּנֵי נְהַר הוֹדְסוֹן מִמְּרוֹם בָּתֵּי־שַׁיִשׁ שַׁחְצָנִים

שָׁם קִנֵּי מִתְנַוְּנִים, נְמַקִּים בְּעָשְׁרָם, הָעוֹבְדִים בְּרֶטֶט

לִפְנַי וְלִפְנִים לָעַשְֹתֹּרֶת, וְאֵין סוֹף לְפוּלְחַן־תּוֹעֵבָה:

מַעֲשֵׂי “סְדוֹם”, חַטְאוֹת “צָרְפַת”, עִם שְׁפַל דַּרְכֵי “כְלָבִים” –

וְעַד הַסִּמְטָאוֹת הָאוֹרְבוֹת, הַצָּרוֹת אֲשֶׁר בְּעִיר־סִינִים,

קַן־רֶצַח שֶׁל כְּרָךְ שָׁם, וּבְתִמְרוֹת עַב־עָנָן וְאוֹר כֵּהֶה,

בְּחַדְרֵי־חֲדָרִים, כְּכֹהֵן בְּקֹדֶשׁ־קֳדָשִׁים, לְאֵל־מָוֶת

אֲנָשִׁים וְנָשִׁים שָׁם קְטֹרֶת הָאָפִּיוֹן מַעֲלִים…


וָאֶעֱבֹר הָלְאָה, דֹּם נוֹשֵׂא אֶת מַשָּׂא נוֹ־יוֹרְק

וּבְפִי אֵין דְּבַר־אֵל. הַס! יְשֵׁנִים הָרְחוֹבוֹת,

רַק מְנַקֵּי־רְחוֹב שְׁנַיִם עֵרִים, מְדִיחִים בְּסִלּוֹן שֶׁל מַיִם,

מִשְׁתַּפֵּךְ כַּקֶּשֶׁת בְּקוֹל אֲחוּז־תְּנוּמָה, אֶת צִדֵּי־הָרְחוֹבוֹת

וְאֶת אֶמְצָעִיתָן, שֶׁדּוּמָם יַפְקִירוּ אֶת עַצְמָם לָרַחְצָה,

כְּחַיּוֹת רַחֲבוֹת־גַּב שְׁחֹרוֹת, עֲדֵי הֱיוֹת לָהֶם בָּרָק…

וָאֶשָּׂא אֶת עֵינַי וָאָצִיץ אֶל אַחַד הַבָּתִּים: בְּרוּמוֹ

אִישׁ עוֹמֵד בַּחַלּוֹן הַמּוּאָר, כִּי נָדְדָה שְׁנָתוֹ:

אֵין זֹאת כִּי עָיֵף מִנְּשׂוֹא בְעֹל חַיִּים,

רַק תָּפֹר וְגָזֹר וְתָפֹר, וְגָזֹר וְתָפֹר וְגָזֹר,

וּכְבָר לַחֲשֹׁב פָּסַק מֹחוֹ –

וְהִזְדַקֵּר בַּחַלּוֹן וְהִבִּיט לְמַטָּה מִמְּרוֹם דְּיוֹטָה־שִׁשִּׁית:

לְמַטָּה שָׁם יַעֲמֹד מַלְאַךְ־הַמָּוֶת בַּחשֶׁךְ וִיחַכֶּה!…

וְעוֹלֶה מֵרָחוֹק בָּרְחוֹב קוֹל מִרְכֶּבֶת־טְרַם עוֹבְרָה,

קוֹל אֲחוּז־שֵׁנָה וְלֵאֶה וּמְצַלְצֵל כְּפֵהוּק מְמֻשָּׁךְ.

וּלְפֶתַע קוֹל צְעָקָה נוֹקֶבֶת –

לֹא נוֹדַע אֵי מִזֶּה בָאָה – כְּצַעֲקַת נִרְצָח לְעֶזְרָה!

נוֹקֶבֶת, נוֹקֶבֶת – וּשְׁבָרִים – וְאַחַר תִּפָּסֵק.

וְעֵת רַבָּה יְסַמֵּר עוֹד שְׂעַר טַיָּל יָחִיד לַצְּעָקָה.


הַס הָשְׁלַךְ בִּרְחוֹב־הַמִּגְדָּלִים. הֵיכָלוֹת־מִגְדָּלִים,

בָּהֶם אֵילֵי־וָאל, וְאַדִּירֵי זוּ תֵבֵל, אוֹצְרוֹתָם הִפְקִידוּ –

כַּחוֹלְמִים יַעֲמֹדוּ, וְהִרְהוּר שַׁחֲצָנִי

מְרַחֵף עַל פְּנֵיהֶם עֵת יִישְׁנוּ לָבֶטַח.

וְיֵשׁ אֲשֶׁר יַעֲבֹר אַבְטוֹמָבִּיל, תּוֹעֵה־דֶרֶךְ, מְאֻחָר,

בֵּין חוֹמוֹת עֲנָקִים, בִּרְחוֹב זֶה הַצָּר וְהַמֵּצַל –

וְרָעֲמוּ פָנִים בַּחֲלוֹמָם

עַל חֻצְפָּה שֶׁל זֶה: לְהַפְרִיעַ אֶת שְׁנָתָם!

בְּרֹאשׁ הַמִּגְדָּלִים הָאֵלֶּה נִשָּׂא שָׁם הֵיכַל־הֵיכָלוֹת,

וְהוּא צוֹפֶה פְּנֵי גֶשֶׁר־וִילְיַאמְסְבּוּרְג, מְקַדֵּם פְּנֵי נוֹסְעָיו

כַּמֶּלֶךְ, בְּכֶתֶר־כְּתָרִים שֶׁל שָׁהֳמֵי־נְגֹהוֹת, מֵרָחוֹק.

וָאֶעֱמֹד מֵרָחוֹק מִשְׁתָּאֶה לַתְּקִיפוּת

וְלַגָּאוֹן הַזֶּה הַמַּלְכוּתִי, וָאֶשְׁאַל אֶת נַפְשִׁי:

הֲפֹה בֵית הַמֶּלֶךְ, הֲפֹה בֵית הַמֹּלֶךְ?

הַשּׂר שֶׁל הַכְּרָךְ, וַאדוֹנָיו, וּמוֹשְׁלָיו?

הֲפה בֵית־הַיּוֹצֵר לַעֲבוֹתוֹת הַפָּז וְהַחֲטָאִים,

וּלְכַבְלֵי הַבַּרְזֶל וְהַפֶּרֶךְ מְלוֹא תֵבֵל רַבָּתִי?

מִכָּאן יֵצֵא צָו וּדְבַר־מַלְכוּת, וְעַד קַצְוֵי־תֵבֵל רָץ קַוּוֹ –

וְכָל בָּאֵי־עוֹלָם לְמִשְׁמַעְתּוֹ, דֹּם, כְּפוּפֵי־רֹאשׁ, סָרִים…

פֹּה גוֹרַל אֲרָצוֹת וּמְדִינוֹת יֵחָרֶץ,

וְחֹפֶשׁ לְאֻמִּים עַל פִּיו לָהֶם נֶחְתָּם, אוֹ נִגְזָל;

וּמִלְחֲמוֹת־דָּמִים בֵּין עַמִּים, בִּרְצוֹתוֹ, תָּכְרַזְנָה…

וְשֶׁמָּא פֹה גַּם בֵּית־הָאוֹצָר לַסַּעַר הַגָּדוֹל,

הָאָסוּר בַּתְּהוֹם, דַּלְתּוֹ סְגוּרָה וַחֲתוּמָה בְּשִׁבְעָה חוֹתָמוֹת,

וְהַמֹּלֶךְ – מַפְתֵּחַ־הַזָּהָב בְּיָדוֹ לְשַׁעַר־הַתְּהוֹם.

וּבְמָנְעוֹ הַסַּעַר מִצֵּאת מִמַּאֲסֶרוֹ – וְהָיְתָה הָרְוָחָה,

וְנָשְׁקוּ עֲבָדִים אֶת יָדוֹ לְשָׁלוֹם וּלְשׂבַע,

וְשָׁפְכוּ אֳמָנִים אֶת נַפְשָׁם בִּיצִירוֹת־הַיֹּפִי, –

וְהוּא מִמְּרוֹם־כִּסְאוֹ דֹּם יַשְׁקִיף וִיגַחֵךְ;

עַד יָקוּץ בַּמְּנוּחָה, וְעִקֵּם צְחוֹק־אַכְזָר אֶת שְׂפָתָיו הֶעָבוֹת

וְשָׁלַח יַד־מֹלֶךְ, וְשִׁלַּח הַסַּעַר הַנּוֹרָא לַחָפְשִׁי

עַל רָאשֵׁי עֲבָדָיו…

וְנִשְּׂאוּ בַסּוּפָה כַּמֹּץ, הֵם וּבְנֵיהֶם מַחֲמַדֵּי־עֵינֵיהֶם,

וְשָׁמַע הַמֹּלֶךְ צַעֲקוֹתָם – וְצָחַק אֶת צְחוֹקוֹ אַכְזָרִי,

וְנִפְזְרוּ עַצְמוֹת בְנֵי־אָדָם, כַּזֶּרַע, עַל הָרִים וּבְקָעוֹת

וְעַרְבוֹת־הָעוֹלָם אֶת דָּמָם תִּרְוֶינָה… –

וָאֶשָּׂא אֶת עֵינַי אֶל מְרוֹם בֵּית־הַמֶּלֶךְ הַנִּרְדָּם בּוֹטֵחַ –

וַתִּפֹּל עָלַי מָרָה־שְׁחֹרָה מוּזָרָה,

וְחֵפֶץ תְּקָפַנִי: לָקֹב; אַךְ נֶאֶלְמָה הַקְּלָלָה עַל שְׂפָתַי,

וְדָבָר כֹּה חָרִיף – כִּדְבַר־אֵל לֹא בֻטָּא – מְכַרְסֵם לְבָבִי.


בְּטֶרֶם עוֹד הֵאִיר הַשַּׁחַר,

עוֹד כְּחַלְחֹל חֲלַל אֲוִיר־כְּרָךְ: וְהַלַּיְלָה הֶעָיֵף

מִמִּקְרֵי־לֵיל – גְּנֵבוֹת־מַחְתֶּרֶת וּבְעֵרוֹת־אַרְגָּמָן

– בְּבָתִּים וּנְשָׁמוֹת

שֶׁנָּם וְלֹא נָם כָּל הָעֵת מִפַּחַד סַכָּנוֹת לֹא צְפוּיוֹת

הָאוֹרְבוֹת בְּחֶשְׁכַת הַכְּרָךְ, – כְּבָר הִתְעוֹרֵר מִשְּׁנָתוֹ,

שְׁנַת־הַבִּעוּתִים, וְהֵקִיץ

בִּשְׁאוֹן עֶגְלוֹת־אַבְטוֹמָבִּילִים מוֹבִילִים פַּת שַׁחֲרִית,

בְּשַׁעֲטַת פַּרְסוֹת הַסּוּס וּבְצִלְצוּל בַּקְבּוּקֵי־הֶחָלָב

בְּחֵיק הַעֲגָלָה הַמְּרַקְדָה,

בְּפֵהוּק הָרַכָּב מַלְבִּין־הַמַּדִּים בַּצֵּל עַל הַדּוּכָן

וְשׁוֹרֵק לַחֲלָלוֹ שֶׁל לַיְלָה – זֶה צִפְצוּף שֶׁל צִפּוֹר מַשְׁכִּימָה

לַכְּרָךְ –

וּבְצַעֲדַת תִּק־תַּק חֲרִישִׁית וּמְדוּדָה לִצְלָלִים רִאשׁוֹנִים

מִתְנוֹעֲעִים בְּצִדֵּי רְחוֹבוֹת:

לַכְּרָךְ בָּנִים־חוֹרְגִים הֵם, חַסְרֵי־עֲבוֹדָה,

מִזְדָּרְזִים לְהַשְׁכִּים בִּתְפִלַּת־חֲשָׁאִים

לְפִתְחוֹ שֶׁל מִגְדַּל־הַחֲרשֶׁת.

אֵין זֹאת כִּי שָׁם בְּהֵיכָלוֹ הַמֶּלֶךְ, שַׂר־כְּרָךְ, אֲחוּז־תְּנוּמָה

עוֹד מַחֲזִיק חוּט־סְתָרִים בְּיָדוֹ, מִמֶּנוּ לֹא יֶרֶף.

וְרִבֲבוֹת קְצָווֹת לַחוּט – כְּרִבֲבוֹת חַכּוֹת

מֻשְׁלָכוֹת בְּנַפְשׁוֹת־עֲבָדָיו;

וְכִי הוּא, בְּסוֹף אַשְׁמֹרֶת־הַלַּיִל הָאַחֲרוֹנָה, בּוֹ יִמְשֹׁךְ –

וְצִלְצְלוּ שְׁעוֹנִים־מְעוֹרְרִים, וְצִלְצְלוּ בְנַפְשׁוֹת־הָאָדָם:

וְקָפְצוּ מֵחֲלוֹמָם, וְקָמוּ בְחָפְזַת־קַדַּחַת…

וְהַנַּעֲרָה כִי תִישַׁן עוֹד – דּוֹמֶה: נֶחְפָּזָה הִיא לִישׁוֹן,

לִגְמֹעַ הַכּוֹס, כּוֹס הַשֵּׁנָה הַמְּתוּקָה, עַד גְּמִירָה, עַד גְּמִירָה,

בְּטֶרֶם תִּגָּזֵל…

עַד תֵּצֵא הַחַמָּה – וְנָהַר הֲמוֹן הַמִּלְיוֹנִים

כִּשְׁטֹף מַיִם רַבִּים, כִּי קָרְאָה לָהֶם שְׁרִיקַת־חָלִיל

לְפֻלְחַן הַמֶּלֶךְ…


רַק אֶחָד יֵשׁ מוֹרֵד בְּמַלְכוּת,

בְּמַלְכוּת הַמֹּלֶךְ הָאַדִּיר; וַאֲנִי יְדַעְתִּיהוּ.

עִם הָנֵץ הַשֶּׁמֶשׁ

וְהִזְהִיב רָאשֵׁי אִלָּנוֹת בַּפַּרְדֵּס, וָאָבוֹא אֶל תּוֹכוֹ

וָאֶרְאֶה: בְּעִמְקֵי הַגָּן רַב־הַשְּׁבִילִים שָׁם פִּנָּה נִסְתָּרָה,

עָדֶיהָ חֹל־כְּרָךְ לֹא יַגִּיעַ.

בְּפִסְגַּת־הֶהָרִים, מַצְּנִיעֵי סוֹד־קְדוּמִים בְּתוֹכָם

(מָסֹרֶת, לִי סָח גַּנָּן זָקֵן, עַל מִבְצַר־מַסַּדָּה

שֶׁל הוֹדִיִּים לוֹחֲמִים נוֹאָשִׁים, פֹּה הָיָה מִקְלָטָם

וּפֹה נָפְלוּ כֻלָּם עַד אֶחָד לְרַגְלֵי מְנַצֵּחַ, “אֵל לָבָן”;

רַק שָׂרָם גִּבּוֹרָם – נִשְׁמָתוֹ עֲדֶן פֹּה תִּסְתּוֹפֵף

וְקוֹל, כִּילֵל יַנְשׁוּף, תַּשְׁמִיעַ בַּלֵּילוֹת בְּחֶבְיוֹן־הַסְּלָעִים),

בְּרֹאשׁ קִיר־הַצּוּרִים הָרָם וְהַתָּלוּל,

הָאָרוּג וּמְשֻׁזָּר בִּרְצוּעוֹת־אִלְכָּסוֹן שֶׁל קִסּוּס מִתְפַּתֵּל

שָׁם בַּיִת גַּמָּדִי הִתְבַּצֵּר, דְּמוּת אַרְמוֹן גַּמָּדִי־אַגָּדִי,

וְחָצֵר לוֹ סָבִיב, כִּדְמוּת חֲצַר־מַלְכוּת.

שְׁמוֹנֶה צַפְצָפוֹת נִצָּבוֹת שָׁם זְקוּפוֹת־הַקּוֹמָה,

כִּשְׁמוֹנָה גִבּוֹרִים שׁוֹמְרֵי־הָרֹאשׁ בַּחֲצַר־מַלְכוּת יַעֲמֹדוּ;

וַעֲרֻגוֹת־הַפְּרָחִים רַבֵּי־הַגְּוָנִים מְלַבְלְבִים סָבִיב – –

עִם־שַׁחַר, עִם שַׁחַר אַשְׁכִּימָה לֶהָרִים הַטְּלוּלִים,

אַשְׁגִּיחָה אֶל אַרְמוֹן זֶה קָט וְאַגָּדִי מֵרָחוֹק;

וָאֵרֶא בְּדִמְדּוּמֵי־הַשַּׁחַר חֲזוֹן־אוֹר בְּהָקִיץ:

יָצָא שַׂר לָבָן מֵאַרְמוֹן גַּמָּדִי, אִישׁ־שֵׂיבָה

לְבֶן־מַדִּים, לְבֶן־שֵׂעָר, כִּדְמוּת בֶּן־מָאתַיִם –

מַלְכָּא קַטְשִׂיקָא1,

שַׂר עוֹלַם־חֲלוֹם, עוֹלַם־קְדוּמִים שֶׁחָרֵב!

גּוֹלֶה – כְּגִבּוֹר־הָעוֹלָם הַנַּעֲרָץ בְּאִי סַנְקְט־הֵילֶינָה…

וְיָרַד בִּצְעָדָה חֲרִישִׁית שֶׁל רוּחַ אֶל בְּרֵכַת־הַפַּרְדֵּס,

הַסְּגוּרָה בֵּין הָרִים לִכְרָךְ; וְהִיא כְבָר הֵקִיצָה

וְקִדְּמָה חֲרִישִׁית, מַזְהִירָה

פְּנֵי מַלְכָּהּ אֲהוּבָהּ, קַטְשִׂיקָא הֶעָנֹג הַחוֹלֵם,

וְרִטֵּט, בְּרוּחַ־הַבֹּקֶר, מִתְעַדֵּן כָּל מִשְׁטַח־מֵימֶיהָ,

וְצָחֲקָה לוֹ בַּהֲמוֹן גּוּמוֹת־חֵן – זַהֲרוּרִים…

וַתְּהִי כַּחוֹלֶמֶת עַל יָמִים מִקֶּדֶם,

עֵת הָיָה אֹפֶק־שָׁמַיִם כֹּה רָחָב, כֹּה עָמֹק, כֹּה בָהִיר;

עֵת, מְזַנֵּק מֵעַב יַעֲרוֹת־עַד, יַעֲרוֹת־גִּיל שֶׁעִטְּרוּהָ –

בָּם נַהֲמַת חַיְתוֹ־הַבָּר וּמִצְהֲלוֹת צְעִירֵי־צַיָּדִים

אֲדֻמֵּי־עוֹר לַיְלָה וָיוֹם אֶת לְבָבָהּ הִרְנִינוּ, –

קַטְשִׂיקָהּ רִאשׁוֹנָה בָּא בְקַשְׁתּוֹ וַיַעֲמֹד בַּסּוּף עֲלֵי־חוֹפָהּ

בְּצֵל אַלּוֹן צָעִיר – הוּא עַכְשָׁו רַב־פֹּארוֹת, שָׂב דּוֹרוֹת…

אָז יִפֹּל עָלֶיהָ

צֵל בָּתֵּי־הַחוֹמוֹת הַגְּבוֹהִים, מִקָּרוֹב בָּהּ צוֹפִים נִזְעָמִים,

וְזָכְרָה לְפֶתַע, כִּי שׁוֹמְרִים הֵם אוֹתָהּ, שְׁבוּיָתָם, –

וְעָבַר עִם רוּחַ כַּצֵּל עַל פָּנֶיהָ וּבְיִרְאָה תְרַטֵּט…


וּבָאָה שְׁעַת הַצָּהֳרָיִם בְּכָל חֻמָּהּ וְזָהֳרָהּ.

קַטְשִׂיקָא נָם נוּמַת צָהֳרָיִם בְּאַרְמוֹן גָּלוּתוֹ,

וְחוֹלֵם – לְקוֹל שִׁכְשׁוּךְ, רִנָּה שֶׁל מִזְרְקֵי־מַיִם;

וּלְרַגְלֵי דְבִיר־מַלְכָּהּ הַבְּרֵכָה הִתְקַפְּלָה עַל עוֹלָם־מֵימֶיהָ

וְעַל חֲלוֹמוֹת הַהוֹד וְהַתִּפְאֶרֶת שֶׁעָבְרוּ… – בְּאוֹתָהּ הַשָׁעָה

יִנָּשֵׂא הַשַּׁלִּיט שַׂר־כְּרָךְ בְּרַכֶּבֶת־הַבַּרְזֶל

בִּשְׁרִיקַת־הַבּוּז לַנֶּחְשָׁלִים, אֵין רַחֲמִים, אֵין רַחֲמִים לָהֵמָּה,

עַל פְּנֵי גִשְׁרֵי־בַרְזֶל אַדִּירָיו – וּבָא כִמְנַצֵּחַ,

כְּפַרְעֹה, לְפַקֵּד מַעַרְכוֹת הֲמוֹנָיו עֲבָדָיו,

הַבּוֹנִים לוֹ בְּזֵעַת־הָאָף עָרֵי מִסְכְּנוֹת עִם פִּירַמִּידוֹת.

וְעָלָה בְ“מַעֲלִית”2 מִגְדַּל־חֲרָשְׁתּוֹ – כְּלוּב־בַּרְזֶל, הַיּוֹרֵד

וְעוֹלֶה, בְּלוֹעַ תְּהוֹם רָב, בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת תּוֹךְ פְּרוֹזְדוֹר־גֵּיהִנֹּם,

בִּפְנִימוֹ מִתְגַּלְגְּלִים עַנְקֵי־גַלְגַּלִּים וּמְנַסְּרִים

וְעַבְדֵי־מְכוֹנָה יַעֲמְדוּ עָלֶיהָ, וְחִישׁ־קַל יְשַׁמְּשׁוּהָ,

גְּלוּיֵי הֶחָזוּת הַשְּׂעִירִים,

נִשְׂרָפִים בְּלַבּוֹת־חֹם עוֹלוֹת מִגְּבִרְתָּם, וּנְעָרוֹת מִתְעַלְפוּת

יוֹשְׁבוֹת יוֹם תָּמִים וּמְנַעְנְעוֹת בְּיָדָן וּבְרַגְּלָן בְּלִי־הֶרֶף,

כִּזְבוּבִים בָּרֶשֶׁת; וְעָבַר שַׂר־כְּרָךְ

בֵּין שׁוּרוֹת אַמְהוֹתָיו, הַכְּפוּפוֹת לְמֵאוֹת עַל שֻׁלְחֲנוֹת־מְלַאכְתָּן,

וְשָׂם עֵינָיו בַּיָּפוֹת וַחֲטוּבוֹת־הַגִּזְרָה – –

מֵרוֹם שֶׁמֶשׁ צָר עַל חַלּוֹנֵי־חַלּוֹנִים שֶׁל מִגְדַּל־הַחֲרשֶׁת

וְדֹם יִיצַק זָהָב רוֹתֵחַ אֶל תּוֹכוֹ,

אַף יִשְׁטֹף, כִּבְמָטָר שֶׁל אֵשׁ, כָּל הַבַּיִת הַגָּדוֹל, הַנּוֹרָא,

אַךְ עַנְקֵי־גַלְגַּלִּים כְּקֶדֶם רַבֵּי־עַקְשָׁנוּת מְנַסְּרִים,

וְסָגַר עַל טַרְפּוֹ – הֶהָמוֹן הַדָּךְ – שַׁעַר, גָּלְיַת עֲנָקִי:

וְהִתְבַּשְּׁלוּ הָעָם בְּתוֹךְ הַבַּיִת, כַּבָּשָׂר בְּסִיר גָּדוֹל, שָׁפוּת

עֲלֵי אֵשׁ־גֶּחָלָיו –

וְהִתְיַחֵד הַמֹּלֶךְ עִם שְׁבוּיָיו,

וְשָׁלְחוּ חֲלִילָיו, עָרִיצִים, שְׁרִיקָתָם כִּנְהִימָה שֶׁל חַיָּה

אַכְזָרִית דּוֹרֶסֶת, עֵת כַּפָּהּ עַל טַרְפָּהּ, וְאֵין מַצִּיל;

וְאַחֲרֶיהָ כָּל עַנְקֵי־מִגְדָּלָיו כִּשְׂטָנִים אָז יַעֲנוּ בִּשְׁרִיקָה

שֶׁל חֻצְפָּה לַשֶּׁמֶשׁ וְיָרְקוּ עֲשָׁנָם בִּפְנֵי הַשָּׁמַיִם…


אָז יִקְרָא שַׂר־אוֹר לְעֶזְרָתוֹ אֶת אֶחָיו אֵיתָנִים,

הִלָּחֵם בְּשַׂר־הַחֲרשֶׁת הַצָּעִיר, הַמְּחֻצָּף־בּוֹטֵחַ,

גּוֹזֵל מַלְכוּתוֹ, זֶה מֶרְחַב־יָהּ בָּהִיר, וּמְטַמְּאָהּ בַּקִּיטוֹר.

וְקָרָא לְשַׂר שֶׁל עֲרָפֶל, הוּא עַנְנִיאֵל

הַמּוֹלֵךְ עַל שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה שֶׁל עָבִים;

לְשַׂר שֶׁל הַבָּרָק, אוּרִיאֵל, לוֹ חֶרֶב־הַזָּהָב הַפִּלְאִית;

וְאֶל רַעַמְיָהוּ, הַשַּׂר שֶׁל הָרַעַם, לוֹ גַבּוֹת־הַזַּעַם, –

לָהֶם וּלְכָל צְבָאָם.

אָז יָבוֹא בְּחַשְׁרַת הֶעָבִים לָצוּר עַל הַכְּרָךְ, מִבְצַר־מֹּלֶךְ,

שַׂר־אוֹר וְגִבּוֹרָיו, דּוֹמֶה אֱלֵי אֲגַמֶּמְנוֹן הַמֶּלֶךְ

הַצּוֹבֵא עַל טְרוֹיָה עִם בְּחִירֵי מְלָכִים, גִּבּוֹרִים שֶׁל יָוָן.

וְעָמְדָה חַשְׁרַת צִי אַדִּיר עַל בָּתֵי־חֲרשֶׁת מִגְדָּלִים –

וְקָדְרוּ כִפְלַיִם וְשָׁתְקוּ בְנֵי־שַׁחַץ שְׁתִיקַת־הַזְּוָעָה.

רְעָמִים רְחוֹקִים בְּרוּם־עוֹלָם עָבָרוּ, בְּטֶרֶם קְרָב הוּחַל,

כְּשִׁקְשׁוּק מַרְכְּבוֹת־אֵלִים בְּעָבְרָם לְפַקֵּד צִבְאוֹתָם,

מַעַרְכוֹת־גִּבּוֹרִים, וְלָתֵת לָהֵמָּה צַוֵּיהֶם אַחֲרוֹנִים;

וְעָמְדוּ בְלִי־נִיד הַמִּגְדָּלִים בְּנֵי־שַׁחַץ, קְדוֹרַנִּים וּזְקוּפִים.

אָז יִשְׁלֹף אוּרִיאֵל אֶת חֶרֶב־הַזָּהָב מִתַּעֲרָהּ

וֶהֱעִיפָהּ עַל רָאשֵׁי מִגְדָּלִים: נִתַּן הָאוֹת לַמִּלְחָמָה –

וַתִּפְרֹץ מִיָּד…וְשֵׁנִי לוֹ גִבּוֹר – הַשַּׂר שֶׁל הָרַעַם,

וְהוֹצִיא אֶת רַעֲמוֹ וֶהֱטִילוֹ כַּדִּיסְקוּס עַל רָאשֵׁי עֳפָלִים,

וָזָע הָאֲוִיר כַּפָּצוּעַ בֵּינוֹתָם, וְהִתְפּוֹצֵץ הַדִּיסְקוֹס –

וְעֹפֶל וָבַחַן עֲנָקִיִּים עוֹד בִּמְנוּחָתָם יַעֲמֹדוּ:

וַיִטּשׁ הַקְּרָב. בְּרוּם־עוֹלָם כִּידוֹנִים, כִּידוֹנִים

שֶׁל זָהָב נוֹצֵצוּ, וּרְעָמִים אַחֲרֵי רְעָמִים הוּטָלוּ –

כִּכְרוּזִים שֶׁל מְרִי וּמַהְפֵּכָה…מְרִי וּמַהְפֵּכָה!

וְעָנוּם עֹפֶל וָבַחַן כְּקֶדֶם בִּשְׁתִיקָה שֶׁל חֻצְפָּה

וּבְתוֹכָם גַלְגִּלֵי־מְכוֹנוֹתָם כְּקֶדֶם עֲנָקִיִּים מְנַסְּרִים,

וְהֶחֱרִישׁ קוֹל שְׁאוֹן הַגַּלְגַּלִּים אֶת קוֹל הֲמוֹן־יָהּ בַּשָּׁמַיִם:

וְלֹא יָבוֹא כְרוּז רַעַם בַּגַּלְגַּל לְאָזְנֵי עַם עוֹבְדִים בַּפָּרֶךְ,

וְלֹא יֻדְלַק אַף רֶגַע שְׁבִיב מֶרֶד וּקְרָב בְּעֵינֵיהֶם…

וּכְקֶדֶם מַמְלֶכֶת שַׂר־שֶׁמֶשׁ,

מֶרְחַב־יָהּ בָּהִיר, בְּיַד מֹלֶךְ.

אָז יָלִיט שַׂר־שֶׁמֶשׁ, פָּצוּעַ בִּלְבָבוֹ, אֶת פָּנָיו בֶּעָבִים!

וְהֵם רָצִים, כִּצְבָאוֹת נוֹאָשִׁים.

וְנִגְּרָה דִמְעָתָם הַכְּבֵדָה־הַכְּבֵדָה לָאָרֶץ הַצְּחִיחָה

לְבַטָּלָה, וְאָבְדָה בֵין אֵימֵי־מִגְדָּלִים…


וְרַד, חֲלַל־קְרָב, שַׂר־הַשֶּׁמֶשׁ

וְצָנַח לָאָרֶץ מִתְבּוֹסֵס בְּדָמוֹ –

וְהִזָּה הַדָּם עֲלֵי אַלְפֵי הַשְּׁמָשׁוֹת בְּחַלּוֹנוֹת־עֳפָלִים.

וְהֶאְדִימוּ עַל קִירוֹת הַמִּגְדָּל כְּכִתְמֵי דָם שָׁפוּךְ:

וְנִדְמוּ הַמְּכוֹנוֹת בְּצֵל־הַדִּמְדּוּמִים כְּחַיְתוֹ־בְרֵאשִׁית,

שֶׁנְהַבֵּי־אַגָּדָה, וְנִדְמָה: אֵל – חַיּוֹת קְדוֹשׁוֹת בְּהֵיכָל,

אֲדֻמּוֹת שִׁנַּיִם – מִדְּמֵי קָרְבְּנוֹתָן…

וְיָצְאוּ הֲמוֹנִים, עֲיֵפִים וּרְצוּצִים, מִמִּגְדַּל־הַחֲרשֶׁת

הַשָּׁחוֹר, וְהִשְׁאִירוּ בוֹ יוֹמָם, כַּאֲבֵלִים – אֶת מֵתָם;

וְעָלוּ בְּמַרְכְּבוֹת־עִלִּית3, וְיָרְדוּ בְּמַרְכְּבוֹת־תַּחְתִּית

הֲמוֹן־הַמִּילְיוֹנִים, וּבְעֵינָם בַּקָּשָׁה אִלֶּמֶת: שָׂאוּנוּ,

שָׂאוּנוּ־נָא, אַחִים, מִכָּאן אֶל מֵעֵבֶר לְהָרֵי־הַחשֶׁךְ!…

וְנִדְחֲקוּ מְכֻסִּים בַּפִּיחַ וְנִצְפְּפוּ תּוֹךְ הַמִּרְכָּבוֹת

אֲנָשִׁים וּנְעָרוֹת, עַל פְּנֵיהֶן פִּיחַ עִם פּוּךְ הִתְעָרָבוּ,

וְשָׁרְקוּ חֲלִילֵי הַמַּסָּע־הַמָּהִיר – וְנִשָּׂא בִצְוָחָה

עַל־פְּנֵי גִשְׁרֵי־בַרְזֶל, עֲנָקִים בְּרוּם־אֲוִיר תְּלוּיִים בְּנֵס.

וְצָעֲקוּ נְעָרוֹת – כִּי הָיָה הֶהָמוֹן הַצָּפוּף גּוּשׁ אֶחָד,

גּוּף אֶחָד, בְּלִי מָקוֹם לְמַחַט; וְדָבֵק בְּשַׂר נָבָל

אֶל גְּוִיַּת הַתַּמָּה, בְּמִתְכַּוֵּן וְשֶׁלֹּא בְּמִתְכַּוֵּן…

וְהוּטְלָה יְפֵהפִיָּה צְעִירָה בִּזְרוֹעוֹת הַזָּקֵן הַיּושֵׁב,

וּלְבֵין בִּרְכֵּי נַעֲרָה יְהוּדִית יִדָּחֵף אִיטַלְקִי.

וְגִשְׁרֵי־הַבַּרְזֶל יִצְוָחוּ:

הוֹי בֹּאוּ, בְּנֵי כְּרָךְ, הַמְּקֻבָּצִים מֵעַמִּים כֹּה שׁוֹנִים כֹּה רַבִּים

אֶל דּוּד אֶחָד מְהַתֵּךְ, וְהֻתַּכְתֶּם בְּתוֹכוֹ, וְהֻתַּכְתֶּם!…

וּשְׁכִינָה שֶׁבִּי מָה אוֹמֶרֶת, בִּדְחָק אֵין־אֲוִיר זֶה נֶחְנֶקֶת? –

“יוֹם בָּא – מֹלֶךְ! כְּרָךְ! – וְנֶהְפַּכְתֶּם, וְנֶהְפַּכְתֶּם!”


בִּשְׁעַת תְּפִלַּת־מִנְחָה

לְאִיֵּי הַזָּהָב הַפְּזוּרִים בְּרוּם־אֹפֶק, נוֹהִים

כַּחֲלוֹמוֹת־הָאֵל אֲשֶׁר תָּעוּ לְבֵין חוֹמוֹת־כְּרָךְ, – וַאֲנִי יוֹשֵׁב

בַּפַּרְדֵּס, מִתְרַפֵּק בִּיגוֹן בֵּין־הַשְּׁמָשׁוֹת עֲלֵי אָחוֹת־כַּלָּה,

בְּצֵל אִילָן עֲלֵי שְׂפַת־הַבְּרֵכָה. וָאֶרְאֶה בֶּחָזוֹן:

מֵעֵבֶר לַבְּרֵכָה, עַל חוֹפָהּ הַשֵּׁנִי, בִּמְקוֹם שָׁם יִתְאַדְּמוּ

בְּצִבְעֵי־אַרְגָּמָן וְרִידֵי־הַתְּכֵלֶת לִסְלָעִים חֲשׂוּפִים

נִשְׁקָפִים מְעֹרִים בְּתַחְתִּית הַמַּיִם, וְכוֹתָרוֹת שֶׁל עֵצִים

תַּשְׁחֵרְנָה שָׁם, שְׁקוּעוֹת בְּהַרְהוֹרֵי־דִמְדּוּמִים, – שָׁם יֵשֵׁב חֲשָׁאי

בְּצֵל אִילָן מַלְכָּא קַטְשִׂיקָא, כֹּה נוּגֶה וְכוֹאֵב בְּשִׁבְיוֹ,

וְהַבְּרֵכָה, אִלֶּמֶת, שׁוֹמֵמָה, עָלָיו דֹּם מִתְרַפְּקָה

בִּיגוֹן בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת…

אַט רִטְּטָה רוּחַ בֵּין דִּשְׁאֵי־הַחוֹף הַחֲרִישִׁים, וְעָבְרָה

כְּאֶצְבְּעוֹת מְנַגֵּן עַל נִימֵי לְבָבִי, – וְהָמָה כַכִּנּוֹר.

אָז תַּטֶּה לִי אָזְנָהּ תַּמָּתִי, וָאָשִׁיר לָהּ שִׁירַת־הַיָּגוֹן:

"כִּי בָרָא הָאֵל אֶת־עוֹלָמוֹ, צָפָה אַחֲרִיתוֹ מֵרֵאשִׁית

וַיִּקְרָא בְּסֵפֶר־הַדּוֹרוֹת שֶׁל אָדָם…וּמִשֶּׁהִגִּיעַ

לְפָרָשָׁה שֶׁל כְּרָךְ, אוֹרוּ עֵינָיו, כִּבְיָכוֹל, וְקָרְנָה הַפָּרָשָׁה

בְּאוֹר שֶׁל חֲלוֹם אֱלֹהִי, כִּתְמוּנַת־הוֹד רַבַּת־הַגְּוָנִים:

דּוֹר יָבוֹא – וְיָשְׁבוּ בְנֵי־אָדָם בִּכְרָךְ שֶׁבֶת־אַחִים,

וְנִתְלוּ בַּאֲוִירוֹ פַּרְדֵּסִים, כְּגַנֵּי שְׁמִירָמִית הַמַּלְכָּה,

כִּגְשָׁרִים שֶׁל עֵדֶן:

וְהָיָה הַכְּרָךְ – עֵץ־הַחַיִּים הַגָּדוֹל, וְחָיוּ בְצִלּוֹ

הֲמוֹנֵי הָאָדָם וְאָכְלָה כָל־נֶפֶשׁ מִפִּרְיוֹ הַמָּתוֹק…

וְהָיוּ לָהֶם עַנְקֵי “גְלָמִים” מְכוֹנוֹת, לַעֲשׂוֹת חֹל־מְלַאכְתָּם,

וְהֵמָּה, אֲדוֹנֵי־חַיֵּיהֶם, בְּיָפְיוֹ שֶׁל עוֹלָם יִדְבָּקוּ

לְאַהֲבָה אֶת־כָּל־הַנִמְצָא וְלִמְחוֹת מֵעַל כָּל פָּנִים דִּמְעָה.

וְרָאוּ אֶת פְּנֵי אֲדֹנָי, אֵל הַחַיִּים, בִּתְמוּנוֹת־הַחֶמְדָּה

וּשְׂכִיּוֹת הַיֹּפִי שֶׁנֶּאֱסַף מִכָּל־פִּנּוֹת עוֹלָם וְהוּבָא,

כְּאוֹצְרוֹת־הַקֹּדֶשׁ, לַכְּרָךְ…

וְשָׁמְעוּ אֶת־קוֹל אֲדֹנָי מִתְהַלֵּךְ בְּתוֹךְ פַּסֵּי־חַשְׁמַל

כַּבָּזָק מִתְרוֹצְצִים,

בְּקוֹלוֹת רְעָמִים עַל רָאשֵׁי מִגְדָּלִים בַּכֹּחַ מִתְפּוֹצְצִים,

בִּשְׁאוֹן גַּלֵּי־יָם, תְּכֵלֶת־יָם, וּבִנְגִינַת סִמְפוֹנִיּוֹת,

שַׁי עָרֵב, הֵבִיאוּ לַכְּרָךְ כָּל־הָעַמִים וְכָל־הָאֲרָצוֹת…

וְאֵין סוֹף לְאוֹר אֱלֹהִי שֶׁל חֲלוֹם־הַחֲלוֹמוֹת הַגָּדוֹל.

וּבְשָׁעָה שֶׁקָּרָא אֵל פָּרָשָׁה זוֹ, עָמַד הַשָּׂטָן מֵאַחֲרָיו

וְזָמַם אֶת זְמָמוֹ…גַּם עָשָׂה!

מִסֵּפֶר־אֵל גֻּנְּבָה הַפָּרָשָׁה, וּבָא דַף מְזֻיָּף בִּמְקוֹמָהּ"…

אָז יִכְבּוּ אִיֵּי־הַזָּהָב וְהִשְׁחִירוּ בָאֹפֶק, בְּרוּמוֹ.

רִטְטָה חֶרֶשׁ תַּמָּתִי, וַתִּשְׁאַל:

“בְּחִיר לִבִּי, וּפָרָשַׁת־הָאוֹר – הַעוֹד תָּשׁוּב תִּמָּצֵא?”

וָאוֹרִיד אֶת רֹאשִׁי וָאֶדֹּם, וְאֵין מַעֲנֶה בְּפִי.

וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא בִּמְדִינַת־הַכְּרָךְ בְּאֵין שִׁנּוּי,

וְעָבַר הַקַּיִץ.

וְהִתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ שַׂר־אוֹר וְכָתַב בַּפָּז שֶׁל הַבָּצִיר

צַוָּאַת שַׂר חוֹלֶה לָמוּת, וְנָשְׂאוּ הֶעָלִים הַצְהֻבִּים,

שַׁלֶּכֶת פַּרְדֵּסִים, בָּרוּחַ אֶת בְּשׂוֹרַת־הַיָּגוֹן.

וּבֵרַךְ הַשֶּׁמֶשׁ בְּאַהֲבָה שְׁיָרַת הַסִּיסִים הַקְּטַנּוֹת,

הַמְרַקְּדוֹת עַל כַּרְכֹּב הַמִּזְרָק בַּפַּרְדֵּס וְשׁוֹתוֹת בְּפִטְפּוּט,

וּבְלִבָּן הַקָּט כְּבָר הִתְעוֹרֵר פַּחַד־הַחֹרֶף הַקַּדְמוֹן…

עוֹד מְעַט וְהִתְנַשְּׂאוּ בִיעַף וּבִצְוָחָה חֲרִישִׁית לַמָּרוֹם,

וּפְרוּשׂוֹת כְּנָפַיִם תֵּצֶאנָה מֵחֶשְׁכַת־הַכְּרָךְ אֶל אוֹר־דָּרוֹם,

וְנִשְׁאַר הַכְּרָךְ שׁוֹמֵם עָזוּב מִצִפּוֹר־דְּרוֹר קְטַנָּה אַחֲרוֹנָה.

לַבֹּקֶר – וְעָפוּ בָרוֹם סִיעוֹת־סִיעוֹת מְאִירוֹת, וְיָרְדוּ

בְשָׁעָה זוֹ אִישׁ אִישׁ בִּשְׁלַבִּים חֲשֵׁכִים בִּפְרוֹזְדּוֹר שֶׁל טַחַב,

חִישׁ־חִישׁ לַעֲבוֹדַת חָק־יוֹמָם…וְיַלְדֵיהֶם הַחִוְּרִים

יְצַחֲקוּ עֲזוּבִים בְּחֶשְׁכַת הַמִּסְדְּרוֹן, וְיָצְאוּ לִרְחוֹבוֹת

לֹא־טְהוֹרִים וְהוֹמִים, פְּרוֹזְדּוֹרִים שֶׁל טֻמְאָה, מוֹבִילִים

אֱלֵי לַבִּירִינְתָּא שֶׁל חֵטְא –

וְלֹא יִשָּׂא הַיֶּלֶד אֶת עֵינָיו לִרְאוֹת בְּאוֹר שֶׁמֶשׁ בַּמָּרוֹם!

וְאַחֲרֵי שְׁיָרוֹת שָׁמַיְמִיּוֹת, טוֹבְלוֹת בַּתְּכֵלֶת וְטוֹבְעוֹת,

נַפְשׁוֹ לֹא תֵצֵא, כְּצִפּוֹר־דְּרוֹר קְטַנָּה, קַלִּילָה…


הוֹי יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל, תִּינוֹקוֹת בֵּית־רַבָּם! אֲשֶׁר הִכַּרְתִּיכָם

בְּלֶכְתְּכֶם אֶל הָאַסְכּוֹלָה בַּבֹּקֶר־בַּבֹּקֶר, בֵּין יַלְדֵי

אִיטַלְקִים וְאִירִים, בַּמָּאוֹר שֶׁל פְּנֵיכֶם הַבָּרִים, בָּהֶם

יֵשׁ מַשֶּׁהוּ מִן נֹגַהּ־סַהַר, אוֹר עֶלְיוֹן וְנֶאֱצָל;

וְיֶתֶר עַל זֶה: בְּעֵינֵיכֶם, בְּבָבוֹת עֵינֵיכֶם הַתַּמּוֹת,

בָּהֵן אֵי־שָׁם חָבוּי גֵּץ בִּינָה עֶלְיוֹנָה וְנִיצוֹץ־נְבוּאָה

וַחֲלוֹם שֶׁל מָשִׁיחַ, שֶׁבְּנֶפֶשׁ הָאֶחָד מִכֶּם יִתְלַקֵּחַ

בְּאַחֲרִית־הַיָּמִים וְהֵאִיר הָעוֹלָם מִסּוֹפוֹ וְעַד סוֹפוֹ, –

הוֹי יַלְדֵי־יִשְׂרָאֵל, הַנְּתוּנִים בַּשְּׁבִי! הִשְׁבַּעְתִּיכֶם:

כִּי תֵלְכוּ עֲיֵפִים בָּעֶרֶב־בָּעֶרֶב אֶל בֵּית תַּלְמוּד־תּוֹרָה,

סִפְרֵיכֶם בִּידֵיכֶם – כַּכַּדִּים לִשְׁאֹב מִמַּבּוּעַ יִשְׂרָאֵל

וּלְהַשְׁקוֹת בְּמֵימָיו הַחַיִּים אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם הַזַּכּוֹת, –

אַל דֳּמִי וְאַל מְנוּחָה לָכֶם! וְהֵאִירָה הַתּוֹרָה עֵינֵיכֶם,

וּבֵרְכָה אֶת רוּחֲכֶם וְהִפְרְתָה אוֹתוֹ, וַחֲזַקְתֶּם וּגְדַלְתֶּם

וִהְיִיתֶם כְּמִגְדַּל הָאוֹר, וְהוֹצֵאתֶם עַם־כְּרָךְ מִגָּלוּתוֹ

מִשִּׁעְבּוּד־הַמֹּלֶךְ, וְהִכְנַסְתֻּם אֶל מַלְכוּת־הַיֹּפִי.

הוֹי יַלְדֵי־יִשְׂרָאֵל, הַנְּתוּנִים בְּצִפָּרְנֵי שַׂר־כְּרָךְ, הִשְׁבַּעְתִּיכֶם!


בָּא חֹרֶף לָעוֹלָם: קוֹל צְעָדָיו בַּכְּרָךְ לֹא יִשָׁמַע,

בְּנַסֵּר גַּלְגִּלָּיו כְּמִנְהָגָם. אָז יִשְׁלַח שַׂר־חֹרֶף

(הַיוֹשֵׁב בְּהֵיכָל שֶׁל כְּפוֹר טָמִיר, נָשׂוּא עַל כֶּתֶף־עֲנָנִים)

מַלְאָכִים אֶל שַׂר־כְּרָךְ עַל כַּנְפֵי הַשָּׁלֶג הָרִאשׁוֹן:

“כֹּה אָמַר כְּפוֹר־סָבָא הַמֶּלֶךְ, כָּל מְדִינוֹת מֶמְשַׁלְתְּךָ לִי הֵן!”

וַיֵּצֵא שַׂר־כְּרָךְ, הוּא וּפְקִידָיו הַגֵּאִים,

וְרָמְסוּ בְּרִכְבֵי־בַרְזִלָּם אֶת מַלְאֲכֵי־חֹרֶף הַקַּלִּים.

חִכָּה שַׂר־חֹרֶף עַד בּוֹשׁ, כְּמוֹ נַפּוֹלֵיאוֹן – לְמִּפְתָּחוֹת

שֶׁל שַׁעֲרֵי מוֹסְקְבָה הַבִּירָה, וּפָנָיו מְעֻנָּנִים:

לֹא שָׁבוּ מַלְאָכָיו עֲדַיִן…מַלְאֲכֵי־כְּרָךְ אָז יָבֹאוּ:

עַמּוּדִים שֶׁל קִיטוֹר מַשְׁחִירִים, מִתְאַבְּכִים וְעוֹלִים שָׁמַיְמָה,

וּתְשׁוּבָה בְּצִדָּם: קוֹל שְׁרִיקָה חֲצוּפָה לַחֲלִילֵי־מִגְדָּלִים.

וַיִּזְעַם כְּפוֹר־סָבָא, וַיַּזְעֵק אֶת חֵילוֹ: צְבָא רוּחוֹת מְמֻנִּים

עַל אוֹצְרוֹת הַכְּפוֹר וְהַקֶּרַח – וַיִתֵּן לָהֵמָּה צַו־מַלְכוּת:

"צְאוּ, כָּל מְשַׁרְתַי וְעוֹשֵׂי־רְצוֹנִי, וְצוּרוּ עַל כְּרָךְ זֶה

יָמִים כַּלֵילוֹת, וּכְבַשְׁתֶּם לִי מִבְצַר־מִבְצָרִים זֶה יָהִיר".

וַיֵּצְאוּ גִבּוֹרָיו הַפִּלְאִים לִמְלַאכְתָּם וְלַקְּרָב הַחֲרִישִׁי.

בַּיוֹם הַשְּׁלִישִׁי,

וַיַּעַל שֶׁמֶשׁ־חֹרֶף לַמִּצְפֶּה – וַיַּרְא: שְׁלַל אֲבָנִים

טוֹבוֹת מֻשְׁלָכוֹת בָּרְחוֹבוֹת, וְשִׁכְבַת־הַתְּכֵלֶת לַשֶּׁלֶג

מַעֲטִירָה לְגַגּוֹת־הַחוֹמוֹת וּלְמַעַשְׁנוֹתָן מַשְּׁחִירוֹת.

עָלַס לְבַב שַׂר־הַשֶּׁמֶשׁ לַחֲזוֹת בְּאוֹר מֶרְחַב־יָהּ מַלְבִּין –

וַיָּקָם וַיִּיר לְלֵב־כְּרָךְ, שׂוֹנְאוֹ־צוֹרֲרוֹ, חִצֵּי זְהָבוֹ:

נִתְקְעוּ חִצֵּי־הַזָּהָב בַּשֶּׁלֶג, סַנְוֵרִים לָעָיִן

וְהָיָה לַכְּרָךְ מַרְאֵה־חַג, כְּמוֹ נֶהְפַּךְ עִיר־כַּדְכֹּד אַגָּדִית…

אָז יָגִיל כְּפוֹר־סָבָא רַב־זַעַם בְּטִירַת־מַלְכוּתוֹ הַטְּמִירָה:

נֶאֱסַר שַׂר־כְּרָךְ בְּרִשְׁתוֹתָיו זוֹ פָרַשׂ לוֹ, רִשְׁתוֹת־הַזֹּהַר,

נִתְּנוּ בְנַרְתִּיקִים שֶׁל כֶּסֶף הָאִילָנוֹת הַחוֹלְמִים בָּרְחוֹבוֹת,

נִתְלוּ קַרְחֹלִים, כִּשְׁבָטִים שֶׁל פָּז, בְּשֹוּלֵי גַגּוֹת וְזִיזִים,

כֻּסּוּ בְּמַפִּיּוֹת־צְחוֹר שִׂבְכוֹת־בַּרְזֶל וּגְדֵרוֹת…

וּבְזָוִית מֻצְנָעָה בַּפַּרְדֵּס – שָׁם כַּרְמְלִית־חֶמְדָּה

הוֹרִיקָה בַקַּיִץ, וְעַתָּה הִיא זְרוּעָה מִפֶּה לְפֶה סֻכָּר

שֶׁל אִבְקַת־הַשֶּׁלֶג הַצְּחוֹרָה – בְּשִׁלְגִּית רְתוּמָה לְסוּסִים,

מַכְסִיפֵי־מְצִלּוֹת וּשְׂרֻקִּים גַּם שְׁנֵיהֶם, שַׂר־שֵׂיבָה דֹּם חוֹלֵם,

שְׁלוּב־זְרוֹעוֹת עִם רַעְיָה לִימִינוֹ יוֹשֶׁבֶת, חֲלוֹם־חֹרֶף עָדִין,

עֵת בְּרִשְׁתוֹת־הַתְּכֵלֶת שְׁנֵי סוּסָיו יָטוּסוּ סְבִיב כַּרְמְלִית

בָּעִגּוּל, וְחוֹזְרִים חֲלִילָה, כְּמוֹ עָגִים הֵם עֻגָּה שֶׁל קְסָמִים,

רַגְלֵיהֶם – כַּחֲצָאֵי־הַקְּשָׁתוֹת, פַּרְסוֹתָם שְׁהָמִים מַתִּיזוֹת…

שְׁכוּר־הַנִּצָחוֹן אָז יָבוֹא כְּפוֹר־סָבָא בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ

בְּאַחַד הַלֵּילוֹת בְּשַׁעֲרֵי־הַכְּרָךְ בְּמִרְכֶּבֶת־נִצָּחוֹן,

וְהָלַךְ צְבָא־רוּחוֹת לְפָנָיו, וּבִשְּׂרָה הַסּוּפָה אֶת בּוֹאוֹ –

וּפָגְעוּ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ גִבּוֹרֵי שַׂר־כְּרָךְ הָעֲרוּכִים

לִקְרָאתוֹ בְּאַלְפֵיהֶם, בְּיָעִים שֶׁל בַּרְזֶל מְזֻיָּנִים…

וְעָמְדוּ לְטַאטֵא מִקֶּרֶב הַכְּרָךְ אֶת־ מִרְכֶּבֶת כְּפוֹר־סָבָא;

וְעָנְתָה לְסַעֲרַת־רוּחוֹתָיו נְקִישַׁת־הַיָּעִים עַקְשָׁנִית.

וְנִטַּשׁ הַקְּרָב כָּל הַלַּיְלָה, וּבְצֵאת שַׂר־הַשֶּׁמֶשׁ לַבֹּקֶר –

וְרָאָה: רְחוֹבוֹת מַשְׁחִירִים כְּמוֹ תְמוֹל וּכְמוֹ שִׁלְשׁוֹם, עֲגָלוֹת

מוֹבִילוֹת לִקְבוּרָה כָּל עֶדְיוֹ שֶׁל חֹרֶף, אֲבָנָיו הַטּוֹבוֹת:

עֲלֵיהֶן מִתְעוֹפְפִים עוֹרְבִים, קַבְּרָנִים מַשְׁחִירֵי־הַמַּלְבּוּשׁ

בִּ“קְרַע!”

וַעֲשַׁן קְטֹרֶת עוֹלָה, מִסְתַּלְסְלָה, קְטֹרֶת לְשַׂר־כְּרָךָ מְנַצֵּחַ…


אַךְ שָׁעָה יֵשׁ תָּבוֹא הֲרַת עוֹלָם־עָתִיד, נֶאְדֶּרֶית בַּכֹּחַ –

שַׂר־כְּרְָךְ אָז יִשְׁתּוֹמֵם, הוּא גוּפוֹ, לְהוֹד וְלִגְבוּרָה מִתְגַלָּה.

בָּא גִבּוֹר־עָם נַעֲרָץ לָעִיר! וַיֵּהָפְכוּ הָרְחוֹבוֹת יָם־אָדָם,

יָם נִקְרַע לִשְׁנַיִם לִפְנֵי תַהֲלוּכַת־עָם קִסְרִית.

יָם שָׁחוֹר, רַב אֹמֶן וְחַשְׁמַל! וְהִשְׁחִירוּ חַלּוֹנוֹת וְהִלְבִּינוּ;

וְהָיָה מְלוֹא כָל גְזוּזְטְרָה, כָּל אֶדֶן שֶׁל חַלּוֹן, כָּל בְּלִיטָה

בַּדְּיוֹטָה הַשְּׁנִיָה, הַשְּׁלִישִׁית, הָרְבִיעִית – מְחִיאוֹת־כַּפָּיִם,

מִדֵּי עֲבוֹר מַחְמַד־הָאֻמָּה בָּאַבְטוֹמָבִּיל בֵּין שְׁנֵי קִירוֹת־

הָאָדָם הַצָּפוּף. וָאֶרְאֶה בֶּחָזוֹן: יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ.

בַּכְּרָךְ בֹּקֶר אֶחָד בְּשׂוֹרַת הַגְּאֻלָּה הַפִּלְאִית עָבָרָה –

וּבְאוֹתוֹ הַבֹּקֶר לֹא שָׁרַק שׁוּב חָלִיל בְּמִגְדְּלֵי־מֹלָךְ.

וְיָצְאָה, כִּלְשׁוֹן־יָם רְחָבָה מַשְׁחִירָה, תַּהֲלוּכַת־הָעָם

וְהִתְפַּתְּלָה לְאֹרֶךְ הָרְחוֹבוֹת, וְדִגְלֵי הוֹד מַלְכוּת לִפְנֵיהֶם –

וּמְשִׁיחָם בְּרֹאשָׁם.


וְעָבְרוּ הַמְנַגְּנִים לְפָנָיו – בְּהַרְעִים הַתֹּף אַזְהָרָתוֹ

לְשַׂר־כְּרָךְ הֶעָרִיץ, רַב־שְׂטָנִים – וְרִבֲבוֹת אָדָם מֵאַחֲרָיו,

וְעָנוּ לַקּוֹל לִבּוֹתֵיהֶם אֱמוּנָה וּשְׁבוּעָה חֲגִיגִית

בְּלֶכְתָּם בַּסָּךְ בַּד בְּבַד אֶת קֶצֶב הַהַלְמוּת לַתֻּפִּים,

שׁוֹשַׁנִים אֲדֻמּוֹת בְּדַשׁ־בִּגְדָם וְשִׁירַת הַגְּאֻלָּה בִּלְבָבָם…


מָשִׁיחַ! מָשִׁיחַ! זֶה בִּצְבֵּץ לְפֶתַע הַשַּׂר שֶׁל הָאֻמָּה

הָאֵל הַמִּסְתַּתֵּר מֵאָז וּמֵעוֹלָם – וְנִתְגַלָּה בִּכְבוֹדוֹ.

וְהִנֵּה הֵם פָּנָיו הַהוֹלְכִים בַּקְּרָב, בְּיָדוֹ דֶגֶל הַיְשׁוּעָה:

“הוֹי עָרוּ, בְּנֵי־דְרוֹר, עַד הַיְסוֹד בָּם, כָּל מִגְדְּלֵי־שָׂטָן!” –

וַחֲלוֹם שֶׁל שָׁמַיִם חֲדָשִׁים וְאֶרֶץ חֲדָשָׁה בִּלְבָבוֹ… –

כִּמְדֻמֶּה לִי: שָׁם, בְּרוּם־אֲוִיר, אַט מַלְאַךְ־אוֹר כּוֹתֵב בְּחֶרֶט

שֶׁל זָהָב לְעֵינֵי שַׂר־כְּרָךְ: “מְנֵא מְנֵא תְּקֵל וּפַרְסִין”…


וַיָּבוֹא הַלָּיְלָה,

וַאֲנִי נִשָּׂא בְּרֶכֶב־הַבַּרְזֶל עַל פְּנֵי גֶשֶׁר־וִילְיַאמְסְבּוּרג, נִשְׁקָף

כְּסוּסוֹ שֶׁל עוֹג, עֲנָק־בַּרְזֶל, אֲשֶׁר מִנִּי חוֹף אֶל חוֹף זִנֵּק

וְנִקְפָּא בְּיַד אַשָּׁף פִּלְאִי וְנִשְׁאַר כָּךְ עוֹמֵד וְתָלוּי,

רַגְלָיו הַקְּדוּמוֹת בְּחוֹף זֶה וְהָאֲחוֹרוֹת בְּחוֹף זֶה – תּוֹךְ דִּלּוּגוֹ.

וְסָבִיב, מִשְּׁנֵי עֶבְרֵי גֶשֶׁר, מֵרָחוֹק, בַּחֲלָלוֹ שֶׁל לַיְלָה,

כִּתְלוּיוֹת עַל בְּלִימָה, תִּרְעַדְנָה שַׁלְשְׁלוֹת־שַׁלְשְׁלוֹת אִשִּׁים,

הֲמוֹן אוֹרוֹת, אוֹרוֹת,

וְזוֹ לְזוֹ רוֹמְזוֹת, וְזוֹ לְזוֹ קוֹרְאוֹת – –

בְּאוֹתוֹ הָרֶגַע גַּם נַפְשִׁי בְּנִבְכֵי הַלַּיְלָה צָלָלָה,

נִמְשֶׁכֶת אֱלֵי אַחְיוֹתֶיהָ, הָאִשִּׁים הַשְּׁלוּחוֹת כָּמוֹהָ

לְהָאִיר בְּלֵיל־עוֹלָם.

וָאֹמַר לְלִבִּי: מִי הִדְלִיק אֶת גִּנְזֵי הַמְּאוֹרוֹת הַלָּלוּ,

שֶׁגְּנָזָם הַבּוֹרֵא מֵאָז – וַיִּמְצָא סוֹד־אֵל וַיִּדְלֶנּוּ,

וַיִּרְקֹם בָּאִשִּׁים הַמֶּרְחָב, כִּרְקֹם שַׁפְרִיר־אֵל בַּכּוֹכָבִים?

לֵב אָדָם הוּא, אָצַל הָאֵל מִתְּבוּנָתוֹ לוֹ מְעַט מִנִּי הַרְבֵּה! –

אָז תַּעֲבֹר סְפִינָה חֲרִישִׁית בַּנָּהָר הָאָפֵל לְמָטָּה;

וְנִדְמָה לִי: שָׁט לֵב־הָאָדָם שָׁט חֶרֶשׁ בִּסְפִינַת־מִסְתּוֹרִין;

וּקְבַרְנִיט לוֹ, אֶחָד נֶאְדָּרִי, טָמִיר וְנֶעְלָם וְרָחוֹק

וְתַקִּיף־הַיָּד, הוּא יַנְחֵהוּ בַדֶּרֶךְ אֶל חוֹף מֵי־מְנוּחוֹת…

וָאֶשָּׂא אֶת עֵינַי אֶל עָל לַכּוֹכָבִים,

הֵם אַלְפֵי עֵינַיִם שֶׁל רוֹאֶה־וְלֹא־נִרְאֶה אֶחָד;

וָאָחוּשׁ בְּלִבִּי אֶת יָדוֹ אֱמוּנָה, נֶאְדֶּרֶת,

הַנְּטוּיָה אֶל כְּרָךְ זֶה מִלְמָעְלָה…

וְכָל אוֹתוֹ לֵיל מָלְאוּ קְרָבַי שִׁיר חָדָשׁ,

וּמַשָּׂא נְיוּ־יוֹרְק עָבַר, הָיָה לְהִמְנוֹן־בִּטָּחוֹן. – –

וּבְשׁוּבִי לַבֹּקֶר הָעִירָה, בַּגֶּשֶׁר מְטַיֵּל אֲרֻכּוֹת,

וָאָסֵב אֶת עֵינַי הַצִּדָּה – וְגֶשֶׁר־עוֹג שֵׁנִי לִי נִרְאָה:

הִשְׁתַּטַּח לוֹ דֹּם עַל אֲגַפָּיו, שֶׁצּוּרַת הַנֵּבֶל לָהֵמָּה,

וְעַל חוּטֵי־בַרְזִלּוֹ הַמְּתוּחִים לָהֶם קוֹמְמִיוּת; וְנִדְמוּ

כְמֵיתָרִים שֶׁל נִבְלֵי־יָהּ תְּלוּיִם, עֲנָקִיִּים, גְּנוּזִים וְעוֹמְדִים

וּמְחַכִּים בְּבִטְחָה לַמְנַגֵּן הַטָּמִיר וְנֶעְלָם, שֶׁיָּבוֹא

וְנִגֵּן עֲלֵיהֶם אֶת־שִׁירַת הֶעָתִיד הַגָּדוֹל…

ניוי־ יורק 1917

לוח אחיעבר


  1. קטשיק — ראש לשבט הודי.  ↩

  2. Elevator.  ↩

  3. Elevated.  ↩


שִׁירַת הַסַּפָּן הַזָּקֵן

מאת

סמואל טיילור קולרידג'

מעשה בספינה שעברה את קו־המשוה ורדֻפה מסער אל ים־הקרח הסמוך לציר־הדרומי; היאך שחזרה משם לאזור החם בים הגדול השקט; פרשת כל המעשים והמאורעות המוזרים אשר אֵרעו בדרך; והיאך שהסַפן הזקן שב והגיע אל חוף־המולדת. 1


חֵלֶק רִאשׁוֹן


הוּא סַפָּן שָׁב, הוּא מַעֲבוֹר

אֶחָד מִשְּׁלָשְׁתָּם מֵנִיא2.

— ״בְּשַׂיבַת זְקָנְךָ וְזִיקֵי עֵינְךָ,

לָמָּה תַעַצְרֵנִי?


בַּית־חָתָן, דְּלָתָיו פְּתוּחוֹת הֵן,

וְאָנֹכִי רֹאשׁ־מְחֻתָּנִים;

כְּבָר קִבְּלוּ פְּנֵי הָאוֹרְחִים שָׁם,

וְלַמִּשְׁתֶּה יוֹשְׁבִים כָּל־הָעָם —

שְׁמַע צָהֳלַת־עֲדָנִים״.


וָהוּא בְּיָד רָזָה מַחֲזִיק בּוֹ

סָח: מַעֲשֶׂה בִסְפִינָה…״

— ״הַרְפֵּנִי, מְשֻׁגָּע, הַנַּח לִי!״

חִישׁ־קַל אֶת־יָדוֹ פִנָה.


וּבְעֵינוֹ־אֵשׁ עוֹד יַחֲזִיק בּוֹ:

כְּמוֹ רַךְ בֶּן־שָׁלֹשׁ — תָּפוּשׂ

בְּלִבּוֹ, יַקְשִׁיב הַשֻּׁשְׁבִּין,

לִרְצוֹן הַסַּפָּן כָּפוּת3.


עַל אֶבֶן יָשַׁב הַשֻּׁשְׁבִּין,

עַל־כָּרְחוֹ אָזְנוֹ יָעִיר

לִשְׁמֹעַ; וְכֹה הַפֶּלִאי סָח

וּבְעֵינָיו נֹגַהּ בָּהִיר:


״הַסְּפִינָה זָזָה, תְּרוּעוֹת עָנוּ,

מִנָּמָל שְׂמֵחִים כֹּה יָצָאנוּ,

הִתְרַחֵק אַט וּנְשֹׁר

לְמַטָּה מִבֵּית־אֵל, מִתֵּל,

מִשִּׂיא שֶׁל מִגְדַּל־אוֹר.


הַשֶּׁמֶשׁ עָלָה מִצַּד שְׂמֹאל,

מִתּוֹךְ הַמְּצוּלָה בָקַע!

וַיִּיף בָּרוֹם, וַיֵּמִין דֹּם,

וְשׁוּב בַּמְּצוּלָה שָׁקַע.


וְעָלֹה, עָלֹה עוֹד יוֹם יוֹם,

עַד בַּצָּהֳרַיִם חוֹפֵף

עַל רֹאשׁ הַתֹּרֶן״… — לְקוֹל תֹּף כָּאן,

שֻׁשְׁבִּין עַל לִבּוֹ תוֹפֵף4.


לָאוּלָם כַּלָּה נִכְנְסָה,

שׁוֹשַׁנָּה לָהּ יֵאָמֶר;

לְפָנֶיהָ יֵלְכוּ, מְנַעַנְעִים רֹאשׁ,

מַקְהֵלַת כְּלֵי־הַזָּמֶר.


עַל לִבּוֹ יַךְ הַמְחֻתָּן, אַךְ

עַל־כָּרְחוֹ אָזְנוֹ יָעִיר

לִשְׁמֹעַ; וְכֹה הַפֶּלִאי סָח

וּבְעֵינָיו נֹגַהּ בָּהִיר5:


״וְסַעַר קָם, וְהוּא בַּעְיָם

וּבַעֲרִיצוּת נִשָּׂא,

וַיַּךְ בִּכְנָפָיו הָאֳנִי:

הַנֶּגְבָּה חִישׁ הֱנִיסָהּ6.


עֲקוּמַת־תְּרָנִים, טוֹבְלָה אָף,

כַּנִּרְדָּף, בְּהַצְלִיף שׁוֹט עַל־גַּב,

צֵל רוֹדְפוֹ עוֹד עֲקֵבוֹ שָׁף

וְהוּא נָס, נְטוּי־רֹאשׁ קָדִימָה, —

כֹּה גִמְּאָה יָם, וְקוֹל־סוּפָה רָם,

וַנָּנָס וַנַּדְרִימָה.


וְהִנֵּה שֶׁלֶג וְעַרְפְּלֵי־אֵד,

וְקֹר מִמְּזָרִים יָבוֹא;

וָקֶרַח, יָרֹק כִּזְמָרַגְדְּ,

שָׁם צָף, כַּתֹּרֶן גָּבְהוֹ.


בֵּין קֶרַח רָב, חֲגָו, חֲגָו

בְּרַק־שֶׁלֶג עָצֵב שָׁלַח;

לֹא נִרְאָה אִישׁ, וְלֹא חַיְתוֹ־יָם —

בַּכֹּל הַקֶּרַח מָלַךְ7.


הַקֶּרַח פֹּה, הַקֶּרַח שָׁם,

הַקֶּרַח מְלֹא הַמְּצוֹלוֹת:

מִתְפּוֹצֵץ, חוֹרֵק, נוֹהֵם, שׁוֹרֵק —

כִּהְיוֹת, תּוֹךְ עֶלְפּוֹן, קוֹלוֹת!


בָּעֵת הַזֹּאת בָּא אַלְבַּטְרוֹס,

בְּעַד עַב־הָאֵד הוֹפִיעַ;

וּכְמוֹ לְאִישׁ חָי, בְּשֵׁם אֲדֹנָי

בִּבְרָכָה לוֹ נָרִיעַ8.


אָז יֹאכַל אֵת לא־אָכַל עוֹד,

וּסְחוֹר־סְחוֹר הִקִּיפָנוּ.

הַקֶּרַח נִבְקַע בְּרַעַם־קוֹל:

הַקְּבַרְנִיט הֱעֱבִירָנוּ!


וְרוּחַ פְּדוּת מִדָּרוֹם קָם;

הָעוֹף טָס בְּעִקְבוֹתֵינוּ9.

לֶאֱכֹל יוֹם יוֹם, הוּא טָשׁ הֲלֹם,

אֱלֵי קוֹל־קְרִיאָתֵנוּ!


וְלֵילוֹת תִּשְׁעָה, בְּעַב־הָאֵד

בְּרֹאשׁ נֵס אוֹ תֹרֶן קִנֵּן;

עֵת, בְּעַרְפְּלֵי־צְחוֹר, נְגֹהוֹת־אוֹר

לְבָנִים סַהַר־סִנֵּן״.


— ״ הָאֵל יִשְׁמָרְךָ, סַפָּן שָׂב,

מִשֵּׁדִים יְנַגְּעוּךָ!

מַה תַּבִּיט כֹּה?״ — ״הָאַלְבַּטְרוֹס

הֵמַתִּי בְּקֶשֶׁת דְּרוּכָה״10.



חֵלֶק שֵׁנִי


מִיָּמִין עַתָּה שֶׁמֶשׁ יַאת:

מִתּוֹךְ הַמְּצוּלָה בָקַע

מְעֻרְפָּל עוֹד אַט הִשְׂמְאִיל,

וְשׁוּב בַּמְּצוּלָה שָׁקַע.


וְרוּחַ טוֹב הוֹסִיף לִנְשֹׁב,

אַךְ אֵין בְּעִקְּבַי תְרָנִים

עוֹף חָבִיב טָשׁ, לֹא־עוֹד הוּא חָשׁ

לִקְרִיאַת הַסַּפָּנִים!


וְאָנֹכִי שְׁאוֹל חָטָאתִי, שְׁאוֹל,

וּלְכֻלָּם אָסוֹן צָפוּי;

כִּי — רָגְנוּ הֵם — רָצַחְתִּי עוֹף

הַמַּשִּׁיב רוּחַ שָׁפוּי.

אִי בֶן־נְזוֹף! רוֹצֵחַ עוֹף,

הַמַּשִׁיב רוּחַ שָׁפוּי11!


לֹא אֵד וְלֹא דָם, כְּרֹאשׁ־אֵל רָם,

רַב־זֹהַר עָלָה שָׁמֶשׁ,

אָז אָמְרוּ: טוֹב הֲמִיתִי עוֹף,

הַמֵּבִיא אֵד וָאָמֶשׁ.

אַף טוֹב הוּא, טוֹב, לִירוֹת כָּל־עוֹף.

הַמֵּבִיא אֵד וָאָמֶשׁ12.


הָרוּחַ שָׁף, הַקֶּצֶף עָף

רַב־צְחוֹר בְּמֶרְחָב שׁוֹמֵם,

מֵאָחוֹר מַעֲנִית רָדְפָה חִישׁ;

לְפָנֵינוּ עוֹד לֹא נִדְחַף אִישׁ

לְאוֹתוֹ יָם הַדּוֹמֵם.


הַרוּחַ נָח, כָּל מִפְרָשׂ שָׁח

בְּצָרָה הָאֳנִיָּה!

הַיָּם כְּמוֹ־מֵת, וַנְּדַבֵּר אַךְ

לְבַלַּע הַדּוּמִיָּה13.


בְּצָהֳרֵי־יוֹם, בִּשְּׁמֵי־הַחֹם,

שְׁמֵי־נְחֹשֶׁת קָלָל, חָנָה

עַל רֹאשׁ הַתֹּרֶן שֶׁמֶשׁ־דָּם

לֹא־גָדוֹל מִן הַלְּבָנָה.


יוֹם אַחֲרֵי יוֹם, יוֹם אַחֲרֵי יוֹם,

כֹּה נִשְׁבֹּת, בְּלִי נוּד זֶרֶת,

בַּלָּאט, כִּשְׁקֹט בְּצִיּוּר־יָם

אֳנִיָּה מְצֻיֶּרֶת.


מַיִם, מַיִם עַד־בְּלִי־דַי,

וְהִתְכַּוְּצוּ כָל־הַקְּרָשִׁים;

מַיִם, מַיִם עַד־בְּלִי־דַי,

וְאֵין לִשְׁתּוֹת לְאֲנָשִׁים14.


עֲדֵי תְהוֹם בָּאֲשָׁה: הָהּ אֵל!

הֲנִשְׁמַע כְּזֶה הַדָּבָר?

וְעֵרֶב־רַב שֶׁל זוֹחֲלֵי־בֹץ,

בְּיַם־בֹּץ, עַל כְּרָעָיו עָבָר.


יָמִין וּשְׂמֹאל, שָׁם אִשֵׁי־שְׁאוֹל

בַּלַּיְלָה יָצְאוּ בְּמָחוֹל;

וְיָם בָּעַר, כְּשַׁמְנֵי בַעֲלַת אוֹב,

יָרֹק, לָבָן וְכָחֹל.


וְאֶל אֲחָדִים שַׂר שֶׁל אֵד,

מְנַגְּעֵנוּ, בָּא בַחֲלוֹמוֹת;

מִנְאוֹת קֹר־עַד רְדָפָנוּ הוּא

בְּעֹמֶק תֵּשַׁע קוֹמוֹת15.


וְכָל־לָשׁוֹן וְלָשׁוֹן נָשְׁתָה

בַּצָּמָא וּבַצְּחִיחַ;

וְהַדִּבֵּר אֵין בְּפִינוּ, כְּמוֹ

שָׁם לָנוּ מַחֲנָק פִּיחַ.


הָהּ, רַךְ וָשָׂב הִבִּיטוּ בִי

בְּזַעַם כֹּה אַכְזָרִי!

בִּמְקוֹם קָמֵיעַ, נִתְלָה לִי

הָאַלְבַּטְרוֹס בְּצַוָּארִי16.



חֵלֶק שְׁלִישִׁי


כָּל־גָּרוֹן צִחֵה־צָמָא כְבָר,

וְכָל־עַיִן זְכוּכִית קָמָה.

מָה רָעָה עֵת! נוֹרָאָה עֵת!

כָּל־עַיִן זְכוּכִית קָמָה.

וְהִנֵּה נִרְאָה לִי דְּבַר־מָה,

דְּבַר־מָה בָּאֹפֶק יָמָּה17.


רִאשׁוֹנָה נִדְמָה לִי כִרְבָב,

אֲזַי — כְּכַף־אֵד אֲפוּרָה;

הַדָּבָר זָע, וָנָע וָנָע,

עֲדֵי הֱיוֹת לוֹ צוּרָה.


רְבָב, כַּף אֵד קַל, מֵעֵין דְּמוּת!

וְהִיא הוֹלְכָה עוֹד וּקְרוֹבָה:

כְּמִשְׁתַּמְּטָה מִמִּפְלֶצֶת־יָם,

מִתְעַקְּלָה, עוֹלָה, טוֹבְעָה.


מִגְּרוֹנוֹת־צְחִי, מִשִּׂפְתֵי־שְׁחוֹר

צְחוֹק נִבְצַר אוֹ קוֹל קִינָה;

וַנַּעֲמֹד אִלְּמִים כָּל־הָעָם,

אָז אֶשֹּׁךְ זְרוֹעִי, אֵשְׁתְּ הַדָּם,

וָאֶקְרָא: סְפִינָה! סְפִינָה! 18


לְבְשׂוֹרָה זוֹ פֶּה פָעֲרוּ

קְהַל צְמֵאֵי־הַשְּׂפָתָיִם:

הֶאָח! שִׁנֵּיהֶם חָשְׂפוּ בְגִיל,

נְשִׁימָתָם בּוֹלְעִים בַּעֲלִיל19,

כַּשּׁוֹתִים מַיִם, מָיִם.


שׁוּר! שׁוּר! — קָרָאתִי — לֹא אֶל־טוֹב

כֹּה מִתְקָרֶבֶת הֵנָּה20!

בְּלֹא רוּחַ זָע, בְּלִי יֵרוֹם גַּל,

שָׁט יָשָׁר מַסַּד־סְפִינָה! 21


בִּמְצוּלַת־מַעֲרָב נָפְלָה אֵשׁ

מֶמְשֶׁלֶת־יוֹם כִּי תַמָּה!

כִּמְעַט עַל־גַּב הַמְּצוּלָה נָח,

צַח, רָחָב, גַּלְגַּל־חַמָּה;

בַּחֲצֹץ לְפֶתַע אוֹתָהּ דְּמוּת

בֵּינֵינוּ לְבֵין הַחַמָּה.


מִיָּד בַּחַמָּה נִכְתְּמוּ

סָרִיגִים (שַׁדַּי, קְרַע־נָא!)

וּפְנֵי־הַיְקוֹד הָרְחָבוֹת כְּמוֹ

בְּעַד שִׁבְכַת־כְּלוּב תּוֹפַעְנָה22.


וְלִבִּי דָפַק בְּקוֹל הַדְּמוּת:23

מֵה־קְּרֵבָה, יָם מְגַמְּאָה!

הֲמִפְרָשֶׂיהָ הֵם, כְּעֵין

הַקּוּרִים בְּאוֹר הַחַמָּה?


הֲצַלְעוֹתֶיה הֵן, בַּעֲדָן

הַחַמָּה נִשְׁקְפָה סְרוּגָה?

וְזֹאת אִשָּׁה — מַלָּח יָחִיד לָהּ?

הֲמָוֶת הוּא? אִם שְׁנַיִם בָּהּ?24

וְאִם מָוֶת הוּא בֶן־זוּגָהּ?


שְׂפָתֶיהָ — דָּם, מַבָּטָהּ־עָז,

תַּלְתַּלֵּי שְׂעָרָה כְּעֵין הַפָּז,

עוֹר־צְחוֹר לָהּ כַּצָרָעַת:

מִפְלֶצֶת־לֵיל ״שְׁאוֹל חַיִּים״ הִיא

לְהַקְפִּיא דָם מוֹפָעַת.


עָדֵינוּ שֶׁלֶד־סְפִינָה בָא,

וְהַזּוּג פּוּר חָלַשׁ חָלַשׁ.

״זָכִיתִי! — קָרְאָה — לִי הוּא! לִי!״

וַתִּשְׁרֹק פְּעָמִים שָׁלשׁ25.


חוּג־שֶׁמֶש טָבָל; חָפְזוּ צֵאת

כּוֹכָבִים, בְּטוּשׁ מַחֲשַׁכִּים26.

בִּלְחִישָׁה סִירַת־שֵׁד, כַּחֵץ,

הִפְלִיגָה לַמֶּרְחַקִּים.


הִקְשַׁבְנוּ דֹם, הִבַּטְנוּ רוֹם!

הִבַּטְנוּ קֵדְמָה, יָמָּה!

מִלִּבִּי, כְּמוֹ מִתּוֹךְ הַכּוֹס,

אֶת־דָּמִי פַּחַד גָּמַע!


בְּעַב מַאְפֵּלְיָה — כּוֹכְבֵי־רְתֵת,

הַקְּבַרְנִיט פָּנָיו כִּפְנֵי־מֵת

מַלְבִּינִים לְאוֹר־פַּנָּסוֹ;

מִן הַמִּפְרָשִׂים טִפְטֵף טָל, —

עַד סַהַר מַקְרִין טִפֵּס עָל,

עִם כּוֹכָב בְּסוֹף פְּגִימָתוֹ27.


זֶה אַחַר זֶה, בְּאוֹר־סַהַר אָז

אִישׁ אִישׁ, בְּלֹא דָבָר מִלֶּל,

חִישׁ פָּנָיו הִפְנָה בְחֶבְלֵי־שׁאוֹל

וּבְעֵינָיו אוֹתִי קִלֵּל28.


אַרְבָּעָה כָּפוּל חֲמִשִּׁים אִישׁ,

(וְלֹא בַת־אֲנָחָה פָרְצָה!)

אֶחָד, אֶחָד, בִּכְבֵדוּת — חֲבָט! —

גוּשׁ מֵת, כֹּה צָנְחוּ אָרְצָה29.


כָּל־נְשָׁמָה עָפָה מִן הַגּוּף —

לְגֵיהִנֹּם אוֹ לַמְּנוּחָה!

וְכָל־אַחַת עָבְרָה עַל־פָּנַי

כְּאַנְחַת קַשְׁתִּי מְתוּחָה״30.



חֵלֶק רְבִיעִי


— ״יָרֵאתִי אוֹתְךָ, סַפָּן שָׂב!

יָרֵאתִי יָדְךָ צְנוּמָה;

וְאַתָּה אָרֹךְ, דַּק וָחוּם,

כְּצֵלַע חוֹל־יָם שְׁחֻמָּה.


יָרֵאתִי אוֹתְךָ וְעֵינְךָ — חֲזִיז,

וְיָדְךָ רָזָה, גְּרוּמָה״31.

— אַל־תִּירָא, קְרוּא־הַמִּשְׁתֶּה! בְּטַח!

לֹא יָרַד גּוּף זֶה דּוּמָה.


לְבַדִּי, לְבַדִּי, נְקֻדַּת־אִישׁ,

עַל מַיִם רַבִּים, רַבִּים!

וּמְרַחֵם אֵין מִקְּדוֹשֵׁי־אֵל

עַל נַפְשִׁי — קֵן־עַקְרַבִּים32.


הָעָם הַזֶּה — כֹּה יָפְיְפוּ!

וְכֻלָּם אֵל הֲדִמָּם;

וְאַלְפֵי רוֹמְשִׂים חַיִּים עוֹד33,

וְגַם אָנֹכִי עִמָּם.


הֵצַצְתִּי אֶל יָם רָקֵב אַט

וָאָנִיס עַיִן חֲרֵדָה;

לְמִכְסֶה מַרְקִיב אָצִיץ אָז,

שָׁם שְׁטוּחָה כָל־הָעֵדָה34.


וּלְאֵל חַי אֶשָּׂא עָיִןִ; אַךְ

בְּטֶרֶם יָקֵר שִׂיחַ,

בְּלַחַשׁ־שָׂטָן בָּא, וַיַּךְ

לְבָבִי — וְהָפָךְ צְחִיחַ.


עָצַמְתִּי עֵינַי, בַּהֲלֹם

בָּבוֹתָן רְתֵת כַּדְּפָקִים דֹּם;

כִּי רוֹם וָיָם, וָיָם וָרוֹם

הִכְבִּידוּ עַל בָּבוֹתַי

הַלֵּאוֹת כְּנֵטֶל רַב מִנְּשֹׂא,

וְהַמֵּתִים פֹּה סְבִיבוֹתַי.


עֲלֵיהֶם נָמֵס יֶזַע קָר,

וְהֵמָּה לֹא הִבְאִישׁוּ:

מַבָּטָם קִלְלוּנִי בוֹ,

מֵאִתִּי לֹא הֵמִישׁוּ35.


הֵן קִלְלַת־יָתוֹם תּוֹרִיד שְׁאוֹל

הָרוּחַ, מְרוֹמִים עָלָה;

אַךְ הָהּ! נוֹרָאָה עוֹד מִזֹּאת,

אֲיֻמָּה בְּעֵין־מֵת קְלָלָה!

וְשִׁבְעַת יָמִים וְלֵילוֹת כֹּה

בְּלִי־הֶרֶף אָשׁוּר קְלָלָה זֹה —

וּמוּת לֹא אוּכַל כָּלָה.


הַסַּהַר נָע וָנָד בָּרוֹם,

וְלֹא יַעֲמֹד בְּמַמְלְכוֹתָיו:

בְּצַעֲדַת־רֹךְ אַט עוֹלֶה הוּא36,

וְכוֹכָב בָּא בְעִקְבוֹתָיו —


וּכְלוֹעֵג אוֹרוֹ לְקִפְאוֹן תְּהוֹם,

כִּכְפוֹר שֶׁל נִיסָן פָּרוּשׂ;

אַךְ מְקוֹם עֲנָק צֵל־סְפִינָה שָׁם,

מְכֻשָּׁפִים דָּלְקוּ מֵי־הַיָּם

בְּאֹדֶם נוֹרָא, קָרוּשׁ.


רָאִיתִי מִבַּחוּץ לְצֵל

הַסְּפִינָה, נְחָשִׁים בְּהִירִים:

לִכָל־צַד בִּשְׁבִילֵי זֹהַר־צְחוֹר

מִתְפַּתְּלִים, וְקָמוּ — וְנָפַל אוֹר

כִּפְתוֹתֵי־כְפוֹר מַזְהִירִים.


רָאִיתִי, מִבִּפְנִים לְצֵל

הַסְּפִינָה, מִכְלוֹל לְבוּשָׁם,

שְׁחוֹר־קְטִיפָה, יָרֹק תְּכֵלֶת גִּיל

הִתְעַקְּלוּ שָׁם: וְכָל שְׁבִיל וּשְׁבִיל

בְּאֵשׁ שֶׁל זָהָב גֻּשָּׁם.


הוֹי בְּרִיוֹת הוֹד! לְתָאֵר אֶת37

כָּל יָפְיָם לְשׁוֹנִי תֵלֶא38:

וַיִּז מִלֵּב גַּל־אַהֲבָה,

וַאֲבָרֵךְ בְּרִיּוֹת אֵלֶה.

זְכוּת קְדוֹשִׁי וַדַּאי עָמְדָה לִי,

וַאֲבָרֵךְ בְּרִיּוֹת אֵלֶּה39.


מִיָּד מְקוֹר־תְּפִלָּה נִפְתַּח בִּי;

צַוָּארִי חִישׁ קַל זָנַח

הָאַלְבַּטְרוֹס, וּכְמוֹ מְטִיל־

עוֹפֶרֶת יָמָּה צָנַח.



חֵלֶק חֲמִישִׁי


הוֹי תְּנוּמָה! סְגֻלַת־חמדָּה הִיא.

מִצִּיר עַד־צִיר נֶאֱהָבָה40:

שְׁכִינַת־הָרַחֲמִים בְּרוּכָה תְהִי!

מִמָּרוֹם שָׁלְחָה תְנוּמָה לִי!

אֶל נַפְשִׁי הִתְגַּנָּבָה.


עֲלֵי הַמִּכְסֶה דְלִי וּדְלִי,

הַחֲרֵבִים מֵרֹב יָמִים.

בַּחֲלוֹמִי וְהִנֵה מָלְאוּ טַל;

וָאִיקַץ, וְהִנֵה גְשָׁמִים41.


עַל שְׂפָתַי טַל, בִּגְרוֹנִי קֹר,

וּרְטֻבִּים הָיוּ בְּגָדַי;

אֲבָרַי הִשְׁקָה טַל בַּחֲלוֹם,

וְעוֹד יִשְׁתּוּ, כְּתַלְמֵי־שָׁדַי.


לָזוּז נִסִּיתִי — וְאֵינִי חָשׁ

אֶת־גּוּפִי; כֹּה קֵלֹּתִי —

כְּמוֹ מַתִּי בְנוּמִי, וָאֱהִי

לְרוּחַ זַךְ בְּמוֹתִי.


וְהִנֵּה נַהַם רוּחַ־עֹז,

וָהוּא אֵינֶנּוּ קָרֵב;

אֵין רוּחַ בָּא — וּלְקוֹלוֹ זָע

כָּל מִפְרָשׂ, דַּק וְחָרֵב.


בִּמְרוֹם־יָהּ נֵעוֹר הָאֲוִיר! 42

מְאַת דִּגְלֵי־אֵשׁ פִּרְכֵּסוּ,

יָמִין וּשְׂמֹאל, וּפוּץ בַּחִיל!

בֵּינָם כּוֹכָבִים, בִּמְחוֹל־גִּיל,

הַחִוְרִים כֹּה רִתֵּתוּ.


וְהִנֵּה רוּחַ רָם מִזֶּה,

כַּסּוּף כָּל־מִפְרָשׂ הָגָה;

וְגֶשֶׁם נִתַּךְ מִן עַב־שְׁחוֹר;

בְּקָצֵהוּ סַהַר נָגַהּ.


הִתְבַּקֵּע לֵב עֲנַן־הַשְּׁחוֹר,

בַּהֲדָרוֹ סַהַר כָּלוּל;

וּכְמַיִם נִגְּרוּ מִמְּרוֹם צוּר,

הַבָּרָק נָפַל, נְהַר־דִּי־נוּר,

בְּאֵין עִקּוּל, רָחָב, תָּלוּל.


לֹא בָא הָרוּחַ — וְהָאֳנִי

מִמְּקוֹמָהּ חִישׁ נֶעְתָּקָה!

לִבְרַק חֲזִיזִים, מֵת וָמֵת

הִשְׁמִיעַ קוֹל אֲנָקָה43.


הֵם זָעוּ, קָמוּ כְאִישׁ אֶחָד,

בְּלִי הָנִיד עַפְעַף, דּוּמָם;

מַה־זָּר הַמַּרְאֶה, אַף בַּחֲלוֹם

חֲזוֹן מֵתִים אֵל בְּקוּמָם.


הַקְּבַרְנִיט נָהַג הָאֳנִי,

בְּאֵין רוּחַ הִיא נִשָּׂאָה;

לִמְשֹׁךְ הַחֲבָלִים שָׁב אִישׁ אִישׁ

לִמְקוֹם שֶׁרָגִיל הָיָה;

כָּל־יָד כִּכְלִי אֵין־חַיִּים בּוֹ —

הָיִינוּ חֶבֶר־זְוָעָה.


וְאִתִּי גּוּף בֶּן־אָחִי שָׁם,

אֵלַי בִּכְתֵפוֹ חָבָר:

מָשַׁכְנוּ חֶבֶל, אֲנִי וְהַגּוּף

אַךְ הוּא לֹא דִבֵּר דָּבָר״.


— יָרֵאתִי אוֹתְךָ, סַפָּן שָּׂב!״

— קְרוּא־מִשְׁתֶּה, בִּי, הֵרָגַע!

לֹא נִשְׁמוֹת מֵתִים הָיוּ אֵל:

בִּי גְדוּד מַלְאָכִים פָּגַע44.


עִם הָנֵץ שַׁחַר הִרְפּוּ יָד,

סְבִיב תֹּרֶן הִתְאַסָּפוּ;

אַף פָּצְחוּ שִׁיר, וְעָרֵב מְאֹד,

מִגּוּפָם צְלִילִים עָפוּ.


כָּל־צְלִיל — סְחוֹר־סְחוֹר, וְאֶל שֶׁמֶשׁ־אוֹר

אָז יָעֵל45 בְּשִׁיר־יְדִידוּת;

הַצְּלִילִים שֵׁנִית יָרְדוּ אַט,

יֵשׁ יָחִיד46, יֵשׁ בִּיחִידוּת.


יֵשׁ אַקְשִׁיב נוֹפְלָה מִנִּי שְׁמֵי־

הַבֹּקֶר שִׁירַת חוּגָה;

וְיֵש — קוֹל עָרֵב שֶׁל הֲמוֹן

צִפֳּרִים קְטַנּוֹת, מְלֹא־יָם רֹן

וְצִפְצוּף־צוּף אֵין־פּוּגָה!


יֵשׁ אֶשְׁמַע כְּצִלְצוּל כָּל־כְּלֵי־שִׁיר,

וְיֵשׁ — כְּמוֹ־נֵבֶל הָמָה.

עוֹד רֶגַע וְהִנֵּה שִׁירַת־כְּרוּב,

לָהּ יַקְשִׁיב רוֹם בִּדְמָמָה.


חֲסַל! וְעוֹד נְעִימוֹת רָעֲשׁוּ

מִפְרָשִׂים עַד צָהֳרָיִם,

כִּרְעשׁ בְּסִיוָן יְרֹק־הַלְּבוּשׁ,

בְּצֵל חָבוּי, נַחַל־מָיִם,

הַשָּׁר שִׁיר־עֶרֶשׂ כָּל־הַלֵּיל,

לְיַעַר נָם עַל גְּדוֹתָיִם.


עַד חֲצוֹת־הַיּוֹם הוֹסַפְנוּ שׁוּט,

ואַין רוּחַ מְרַחֶפֶת;

הַסְּפִינָה פִלְּסָה דַרְכָּהּ אַט

מִלְמַטָּה בְּיָד נִדְחֶפֶת.


בְּעֹמֶק תֵּשַׁע קוֹמוֹת בָּא

תַּחתֶּיהָ דֹּם וְהִרְתִּיעָהּ

שַׂר־אֵד מִנְאוֹת־הַשֶּׁלֶג: הוּא

בְּחֹזֶק־יָד הִסִּיעָהּ.

עִם־חֲצוֹת — מִפְרָשִׂים חָדְלוּ שִׁיר,

וְעָמְדָה הָאֳנִיָּה47.


בְּרֹאשׁ־תֹּרֶן שֶׁמֶשׁ אֶל־הַיָּם

כֹּה הִצְמִיד סְפִינָה תְקוּעָה;

אַךְ הִיא בְעוֹד רֶגַע זָזָה שׁוּב

בִּתְנוּעָה כְּבֵדָה, קְטוּעָה:

קֶדֶם וְאָחוֹר, כַּחֲצִי

אָרְכָּהּ — כְּבֵדָה תְּנוּעָה.


וּלְפֶתַע קָפְצָה, כְּפֶרֶא סוּס

מְשֻׁלַּח יַד־מְאַלֵּף;

וְכָל דָּמִי אֶל תּוֹךְ רֹאשִׁי גָח,

וָאֶפֹּל וָאֶתְעַלֵּף.


מָה רַבָּה עֵת שָׁכַבְתִּי כְמֵת,

לֹא אֵדַע הַגִּיד כְּלָל;

אַךְ בְּטֶרֶם שׁוּב אֵלַי הַבִּינָה,

שָׁמַעְתִּי, וְנַפְשִׁי בִי הִבְחִינָה,

שְׁנֵי קוֹלוֹת מִנִּי־עָל.


״הֲזֶה הוּא? אֶחָד סָח, ״הֲזֶה?

נִשְׁבַּעְתִּי בְאֵל נֶאְדָּרִי,

אִם לֹא בְקַשְׁתּוֹ דַּם עוֹף חַף

הוּא שָׁפַךְ, הָאַכְזָרִי.


״הַשַּׂר, הַבּוֹדֵד בְּאֶרֶץ־אֵד

וְשַׁלְגֵי־עַד מוֹרַשְׁתּוֹ.

שַׁעֲשׁוּעִים הָיָה לוֹ הָעוֹף,

שֶׁאָהַב אֶת־הָאִישׁ שֶׁלְּסוֹף

עָלֵיהוּ קָם בְּקַשְׁתּוֹ״.


הַקּוֹל הַשֵּׁנִי כְּטַל־הַדְּבַשׁ

בְּרֹךְ וָמֶתֶק סִפֵּר:

״הָאִישׁ בְּיִסּוּרָיו כִּפֶּר־חֵטְא,

גַּם־יָשׁוּב עוֹד וְכִפֵּר״48.



חֵלֶק שִׁשִּׁי


הקול האחד:

״אַךְ פְּתָר־לִי, פְּתָר־נָא לִי! שׁוּב פְּתַח

שְׂפָתֶיךָ, שִׂפְתֵי־רְנָנוֹת —

מַה־חִישׁ כֹּה יַסַּע סְפִינָה זֹאת?

מַה עוֹשֶׂה הָאוֹקְיָנוֹס?״


הקול השני:

״כְּעֶבֶד בִּפְנֵי רַבּוֹ — הַס!

אוֹקְיָנוֹס נָח, וְלֹא יָנַע;

רַק עֵינוֹ גְדוֹלָה־בְהִירָה דֹם

נְשׂוּאָה אֶל הַלְּבָנָה —


לָדַעַת דַּרְכּוֹ: זַךְ אִם עָז;

כִּי בְרוּחוֹ הִיא שַׁלֶּטֶת.

שׁוּר, אָחִי, שׁוּר! אֵלָיו מֵעָל,

בְּרֹךְ וָחֵן מַבֶּטֶת״.


הקול האחד:

״וְאֵיךְ תִּסַּע סְפִינָה חִישׁ, וְאֵין גַּל,

וְאֵין רוּחַ בְּעוֹזְרֶיהָ?״


הקול השני:

״לְפָנֶיהָ, בְּמַאֲמָר, אַוִּיר נָס

וְסוֹגֵר מַאַחֲרֶיהָ.


דְּאֵה אָחִי, דְּאֵה! עֲלֵה, עֲלֵה!

בְּטֶרֶם עֵת עוֹבֶרֶת.

וּסְפִינָה תְהַלֵּךְ אַט, בְּקוּם

הָאִישׁ מִשְּׁנַת־עוֹפֶרֶת״ 49.


וָאִיקָץ, וַנּוֹסִיפָה שׁוּט

כִּבְמֶזֶג־אַוִּיר נָעִים;

כֹּה שָׁקֵט לֵיל, הַסַּהַר רָם,

וְעוֹד עוֹמְדִים קְהַל־הָרְפָאִים50.


עַל מִכְסֶה מַבְאִישׁ עָמְדוּ הֵם,

וְעֵינָם הַמְאֻבָּנָה

בִּי כֻלָּם יַחַד נָעֳצוּ,

מַבְרִיקָה לְאוֹר־הַלְּבָנָה.


הַכְּאֵב, הַקְּלָלָה בְּעֵינָם עוֹד

קַיָּמִים כְּבַתְּחִילָּה;

וְלֹא אוּכַל הָסֵב עֵין־רְתֵת,

אוֹ נְשֹׂא אֶל־עָל בִּתְפִלָּה.


וְהִנֵּה הוּפַר קֶסֶם זֶה:

בִּירַקְרַק־יָם שׁוּב אָעִיף

אֶת־עֵינַי, מֵעֲלֵיהָן עוֹד51

לֹא הוּסַר כָּלִיל צָעִיף —


כְּהוֹלֵךְ דֶּרֶךְ שׁוֹמְמָה

וְהוּא נִפְחַד מִזְדַּעְזֵעַ,

וּפַעַם יַפְנֶה רֹאשׁ — וְרָץ,

מִפְּנוֹת עוֹד יִמָּנֵעַ;

כִּי נַפְשׁוֹ מְאֹד יוֹדַעַת: שֵׁד

מֵאַחֲרָיו מְפַסֵּעַ.


אַךְ רוּחַ מַהֵר נָשְׁפָה בִי

בְּלִי־קוֹל, כִּמְנֵפַת־חֶמֶד;

לֹא נִרְאָה שְׁבִילָהּ עַל־פְּנֵי יָם

בְּמִשְׁטַח צֵל אוֹ קֶמֶט.


הִיא שְׂעָרִי, לֶחְיִי סִלְסְלָה,

כִּבְאָחוּ מַשַּׁב־אָבִיב;

וַתְּהִי בְּתוֹךְ הַפְּחָדִים, לִי

כְּמַאֲמַר ״שָׁלוֹם״ חָבִיב.


וְעָפָה, עָפָה סְפִינָה חִישׁ,

אַךְ גַּם בְּרֹךְ מוּעָפָה;

מְתוּקָה, מְתוּקָה רוּחַ בִּי,

רַק בִּי בִלְבַד, נָשָׁפָה.


הוֹי חֲלוֹם שֶׁל אוֹר! הַאֻמְנָם זֶה

רֹאשׁ מִגְדַּל־אוֹר לִי נִרְאָה?

הֲזֶה הַתֵּל? הֲזֶה בֵית־אֵל?

וְלִי פָנִים אַרְצִי מְאִירָה52.


עָבַרְנוּ פֵתַח הַלִּימַן,

וָאֵבְךְ וָאַעְתִּיר: אָנָּא,

אֵל! תְּנֵנִי רְאוֹת בְּהָקִיץ זֹאת,

אוֹ תֵן וְלָעַד אִישָׁנָה.


כִּבְדֹלַח נִשְׁקַף הַלִּימַן,

רְאִי מַיִם זַכִּים בְּרוּכִים.

וְעַל רְאִי זֶה, מִפֶּה לָפֶה,

אוֹר־סַהַר וְצִלּוֹ שְׁטוּחִים.


הַצּוּר נָם בָּהִיר, וְכֵן בֵּית־אֵל

בְּרֹאשׁ הַצּוּר מִתְנוֹסֵס;

שַׁבְשַׁבְתּוֹ טוֹבְלָה בִּדְמִי זַךְ,

אוֹר־דְּמִי שֶׁל סַהַר שׁוֹתֵת.


וְנָח מִפְרָץ־רְאִי, לְבֶן אוֹר־דְּמִי, —

עֲדֵי עֲלוֹת בֶּהָמוֹן,

כִּדְמֻיּוֹת מִמַּעֲמַקֵּי־תְהוֹם,

קְהַל־צִלְלֵי אַרְגָּמָן53.


בְּקִרְבַת אַף־הַסְּפִינָה הֵם

בָּאַרְגְּוָן נִטָּיוּ54;

וָאֵפֶן אָל הַמִּכְסֶה — אֵל!

מָה עֵינַי שָׁם חָזָיוּ!


אֵין־חַיִּים שְׁטוּחִים גּוּף וְגוּף,

וּמַחֲזֵה־שַׁדַּי נוֹרָא!

עַל־כָּל־גּוּף מֵת נִצֶּבֶת דְּמוּת

שֶׁל שָׂרָף, כֻּלּוֹ אוֹרָה.


קְהַל שְׂרָפִים דֹּם יָד נָשְׂאוּ רוֹם:

סוֹד קְדוֹשִׁים רַבָּה קָמָה!

נִצָּבִים כְּמוֹ עַמּוּדֵי־אֵשׁ,

כְּמוֹ אוֹתוֹת לָאֲדָמָה.


קְהַל שְׂרָפִים דֹּם יָד נָשְׂאוּ רוֹם,

וְקוֹלָם לֹא יִשָּׁמַע —

אֵין קוֹל; אַךְ בְּלִבִּי צָלֲלָה

כִּנְגִינַת־יָהּ הַדְּמָמָה.


וְהִנֵּה מַשַּׁק־מְשׁוֹטִים בָּא,

וְקוֹל־שַׁיָּט רָם יָרִיעַ;

בַּכֹּחַ הָפְנָה רֹאשִׁי אָז —

וְסִירָה שָׁם תּוֹפִיעַ.


הַשַּׁיָּט הוּא וְנַעֲרוֹ,

דֹּם שְׁמַעְתִּים קְרֵבִים, בָּאִים

מָה רַב הַגִּיל! הַשְׁבִּיתוֹ שׁוּב

לֹא יָכְלוּ קְהַל־הָרְפָאִים.


וְעִמָּם עוֹד אִישׁ אֶחָד שָׁר:

הַבּוֹדֵד הוּא הַשְּׁלִישִׁי

היא שִׁירֵי־תְהִלִּים שָׁר בְּקוֹל רָם

שֶׁאָרַג בְּיַעַר חֲרִישִׁי.


הוּא יפְדֶּה נַפְשִׁי, וְרָחַץ דַּם

הָאַלְבַּטְרוֹס לְמִשְׁעִי.



חֵלֶק שְׁבִיעִי


הַבּוֹדֵד בְּאוֹתוֹ יַעַר גָּר

הַגּוֹלֵשׁ לוֹ הַיָּמָּה.

מַה־מַּנְעִים זְמִירוֹת הוּא בְּקוֹל רָם!

לְסַפֵּר שָׂשׂ עִם עוֹבְרֵי־יָם,

מִמֶּרְחָק בָּאִים שָׁמָּה.


שַׁחֲרִית, מִנְחָה וְעַרְבִית הוּא55

כוֹרֵעַ עַל כַּר בְּשָׂמִים:

מְשִׁי־אֵזוֹב מוֹרִיק עַל רְקַב

כְּרָת־אַלּוֹן שָׂב, שְׂבַע־יָמִים.


הַסִּירָה קָרְבָה, נִדְבְּרוּ הֵם,

וָאֶשְׁמַע: ״פִּלְאֵי־פְּלָאִים!

אֵי רֻבֵּי אוֹרוֹת, זֶה לֹא־כְּבָר

אוֹת נָתְנוּ, כָּל־כָּךְ נָאִים?


הַדָּבָר זָר! — הַבּוֹדֵד סָח —

וְאֵין עוֹנֶה תְרוּעָתֵנוּ! 56

הַקְּרָשִׁים רֻפְּטוּ! וְחָרֵב, דַּק

כָּל־מִפְרָשׂ הִתְבּוֹנֵנוּ57 !

דֻּגְמָתָם בְּנַחַל יַעֲרִי,

רָאִיתִי, יִסְתַּמֵּנוּ


קְהַל שִׁלְדֵי עָלִים חוּמִים שָׁם

כֹּה שְׁטוּחִים לְמַעֲצֵבָה;

עֵת כִּי טְעוּן־שֶׁלֶג סְבָךְ, וּרְתֵת

יְלַל־כּוֹס יַעַן — בְּטְרֹף זְאֵב אֵת

הַּגּוּרִים שֶׁל הַזְּאֵבָה״.


— ״הָהּ אֵל! בִּדְבַר 58 ־שֵׁד יָצוּק בָּהּ!

הַשַּׁיָּט סָח, מִתְנוֹדֵד —

יָרֵאתִי, אָבִי״. — ״שׁוּט וּקְרַב!״

הַנָּזִיר אוֹתוֹ עוֹדֵד.


הַסִּירָה נִגְּשָׁה לָאֳנִי

אַךְ נִקְפַּץ פִּי וְלֹא זַעְתִּי;

הַסִּירָה נָגְעָה בָּאֳנִי,

וּכְנֵפֶץ קוֹל שָׁמַעְתִּי.


מִתַּחתִּית־צוּלָה עָלָה הוּא,

קוֹל־פְּחָדִים רָם וָהֶרֶס:

עַד סְפִינָה בָא, וַיִּבְקַע תְּהוֹם;

שָׁם צָלְלָה כַעוֹפֶרֶת 59.


הֲלוּם קוֹל זֶה, מֵרַעֲמוֹ

גַּם־רוֹם גַּם יֶם נִפְעָמִים,

עָל־פְּנֵי הַמַּיִם צַפְתִּי כְמוֹ

טוֹבֵעַ שִׁבְעַת יָמִים;

עַד שֶׁהוּבֵאתִי, חִישׁ כַּחֲלוֹם,

אֶל סִירַת מַתִים 60 נִדְהָמִים61.


פִּי־תְהוֹם בּוֹ סְפִינָה צָלְלָה

סְחוֹר־סְחוֹר הַסִּירָה סַבָּה;

וְשׁוּב נָדַם כֹל, רַק הֵד־הַתֵּל

עוֹדֹ גִּלָּה סוֹד תְּהוֹם רַבָּה.


הֵזַזְתִּי שְׂפָתַי –צָעַק אָז

הַשַּׁיִּט וְעֻלַּף שָׁכָב;

הַבּוֹדֵד נָשָׂא עֵינָיו רוֹם,

לָאֵל מַעְתִּיר וּלְמַלְאָכָיו.


שָׁלַחְתִּי אֶל הַמְשׁוֹטִים יָד –

וְהַנַּעַר הִשְׁתַּגֵּעַ,

אֲרֻכּוֹת צוֹחֵק הוּא בְקוֹל רָם,

אֶת עֵינָיו מִזְדַּעְזֵע,

בִּי שָׂם, אַף מֵנִיס: "חַה־חַה! סָח –

הַשֵׁד לַחְתּוֹר יוֹדֵעַ".


וְהִנֵּה בַיַּבָּשָׁה כְבָר

אָעָמֹדָה, בַּמּוֹלֶדֶת!

הַבּוֹדֵד עָלָה אֶל הַחוֹף

בְּבֶרֶךְ מה רוֹעֶדֶת.


62“תֵּן תִּקּוּן, קָדוֹשׁ, תִּקּוּן לִי!”

הַבּוֹדֵד לִחֵשׁ לְחָשִׁים.

– יַעֲנֵה! – סָח הוּא – בִּגְזֵרַת רַב:

מַה־טִּיבְךָ בֵּין אֲנָשִׁים?"


מִיָּד סַבּוּנִי מְצָרֵי־שְׁאוֹל,

בִּצְבָת כְּמוֹ־אֲחָזוּנִי

עַד סַפְּרִי כָל־הַמַּעֲשֶׂה;

אֲזַי כִּבְיָד הִרְפּוּנִי.


מֵאָז אֵלַי, בִּשְׁעוֹת־עָרַאי,63

זוֹ מְצוּקָה גְדוֹלָה שָׁבָה;

וְעַד סַפְּרִי מַעֲשֶׂה נוֹרָא זֶה

בִּלְבָבִי –ִ כַּלָּהָבָה.


כְּמוֹ־לַיִל, נוֹדֵד הִנְנִי

מִמְּדִינָה אֶל מְדִינָה;

נִפְלָאת לְשׁוֹן־לִמּוּדִים לִי;

פְּנֵי אִישׁ כִּי־אַכִּיר: שׁוֹמְעִי יְהִי –

סִפּוּרִי מְאַלְפוֹ בִינָה.


מִבַּיִת בָּא קוֹל הָמוֹן, שְׁמַע!

קוֹל קְרוּאִים שָׁם וְגִילָה;

וְשִׁיר כַּלָּה וְחַבְרוֹתֶיהָ בָא

מִסֻּכַּת־גַּן מְצִלָּה;

אַךְ שְׁמַע! קוֹל־פַּעֲמוֹן־עָרֶב שָׂח:

עֵת מִנְחָה הִיא וּתְפִלָּה!


הוֹי קְרוּא־הַמִּשְׁתֶּה! בְּרַחְבֵי־יָם

זוֹ עֻזְּבָה נֶפֶשׁ־אָדָם:

בְּשִׁמֲמָתָם נִדְמוּ, כְּמוֹ

אַף אֱלֹהִים לֹא פְקָדָם.


אָח, נָעִים לִי מִמִּשְׁתֵּה־חַג,

מִשָּׂרוֹת וּמִשָּׂרִים,

הֲלֹךְ בְּרֶגֶשׁ בֵּיתָה אֵל

בְּתוֹךְ עֲדַת יְשָרִים! —


הֲלֹךְ בְּרֶגֶשׁ בֵּיתָה אֵל,

נִתְפַּלֵּל שָׁם, קְהַל מְיַחֲדָיו,

אִישׁ אִישׁ נִשְׁתַּחֲוֶה לֵאלֹהִים,

זְקֵנִים טַף וּנְעָרִים, עִם

עֲלָמוֹת שְׂמֵחוֹת יַחְדָּו.


קְרוּא־מִשְׁתֶּה, שָׁלוֹם! אַךְ זְכָר־זֹאת:

הַתְּפִלָּה לְבַד לֹא דַיָּהּ!

מִתְפַּלֵּל בְּתֹם — הָאוֹהֵב בְּתֹם

כָּל־אִישׁ וְעוֹף וְחַיָּה64,


מִתְפַּלֵּל בְּתֹם — הָאוֹהֵב בְּתֹם

כָּל־מַעֲשֵׂי אֱלֹהַּ;

כִּי רַחֲמָיו עַל קְטֹן־מַעֲשָיו הֵם,

וְהוּא יַעֲנֵם מִגָּבֹהַּ״. —


הַסַּפָּן חָמַק לוֹ עֵין־אֵשׁ

וּזְקַן־הַשֶּׁלֶג. בְּצֵאתוֹ,

מִבֵּית־הַחָתָן הַשֻּׁשְׁבִּין

אַף הוּא סָר: שָׁב לְבֵיתוֹ.


כַּנִּדְהָם הָלַךְ אַט, וּבְפִיק־

בִּרְכַּיִם — כְּמִי שֶׁשָּׁכָר:

אִישׁ יוֹתֵר נוּגֶה וּנְבוֹן־לֵב

בַּבֹּקֶר קָם לְמָחָר.



תרע״ד — פ״ג.




  1. נדפס ב״התקופה״ כרך כ״ח (צ״ל כ״ב).  ↩

  2. 2־1. ספן זקן בא לקראת שלשה ששבינים קרואים למשתה־חתנה ומעכב את האחד מהם בדרכו.  ↩

  3. 17־14. קרוא־המשתה מרתק אל מקומו בקסם־עינו של עובר־הים הזקן, והוא מכרח לשמוע את ספורו.  ↩

  4. 33־27. הספן מספר, איך שהספינה הפליגה לפאת־דרום בהיות רוח יפה ומזג־אויר נאה, עד שהגיעה ובאה לקו־המשוה.  ↩

  5. 42־37. קרוא־המשתה שומע את קול כלי־הזמר; אך הספן מוסיף לספר.  ↩

  6. 46־43. הספינה נרדפה מסער ונדחפה אל הציר הדרומי.  ↩

  7. 60־57. מרחב־קרח וקולות־אימה, מקום שם אין לראות שום בעלי־חיים.  ↩

  8. 69־65. עד שעוף־ים גדול, ואלבטרוס שמו, בא מבעד לאד־השלג, והספנים קבלו פניו בשמחה ונהגו בן הכנסת־אורחים.  ↩

  9. 74־71. ושור! האלטרוס הביא ברכה עמו, והנה הוא מתעופף בעקבות הספינה, השבה צפונה דרך הערפל והקרח הצף.  ↩

  10. 84־81. הספן הזקן, שלא כמנהג מכניס־אורחים, ממית את העוף הטוב והישר, אשר ברכה עמו.  ↩

  11. 98־93. חבריו הספנים מלינים עליו על רוצחו את עוף־הברכה.  ↩

  12. 104־99. אך משנסתלק האד, הם מצדיקים את מעשהו ונעשים על־ידי־כך שתפים למעשה־הפשע.  ↩

  13. 113־105. הרוח יפה כקדם, הספינה נכנסת לים השקט ושטה צפונה, עד שמגיעה לקו־המשוה ונרגעת לפתע.  ↩

  14. 125־122. ודם האלבטרוס הנה נדרש.  ↩

  15. 137־134. רוח רדף אחריהם — אחד התושבים הרואים ואינם נראים בעולם זה, שאינם לא נשמות מתים ולא מלאכים; והמעין ימצאם נזכרים בספרי החכם היהודי יוסיפוס והאפלטוני הקונסטנטינופולי מיכאל פסילוס. מספרם רב מאד, ואין שום אקלים או אלימנט פנוי מהם.  ↩

  16. 145־142. חבריו בשעת צרתם מאשימים בכל את הספן הזקן ולאות־אשמתו תולים הם את עוף־הים המת מסביב לצוארו.  ↩

  17. 151־150. הספן הזקן מבחין אות במרחקי־ים.  ↩

  18. 164־160. בהתקרב הדבר יותר, הוא נראה לו כספינה; ובמחיר יקר הוא משחרר את לשונו מאסורי הצמא.  ↩

  19. 168־167. ברק שמחה;  ↩

  20. צ״ל הִנָּהּ  ↩

  21. 173־170. ואימה באה בעקבותיה. כי כלום אפשר לה לספינה שתתקרב ותבוא באין רוח או גל?  ↩

  22. 183־180. הדבר אינו נראה לעיניו עכשו בלתי־אם כשלד של ספינה.  ↩

  23. צ״ל בְּקוֹל: הַדְּמוּת  ↩

  24. 191־188. וצלעותיה נראות כפסי־שבכה בפני השמש השוקעת. השד־אשה וחברה־המות אין מלבדם בשלד־ספינה זה, כספינה כמלחים.  ↩

  25. 201־198. המות ושאול־חיים שחקו בקוביה להפיל גורלות על מלחי־הספינה, והיא )שאול־חיים( זכתה בספן הזקן.  ↩

  26. 203־202. אין דמדומי בין־ערביים בחצרות־השמש.  ↩

  27. 215־214. בעלות הירח.  ↩

  28. 219־216. בזה אחר זה.  ↩

  29. 223־220. המלחים חבריו נופלים מתים ארצה.  ↩

  30. 227־226. אולם ״שאול חיים״ מתחילה את מעשיה, זר מעשיה, עם הספן הזקן.  ↩

  31. 233־228. קרוא־המשתה מתירא, שמא רוח הוא המדבר אליו.  ↩

  32. 239־234. אולם הספן הזקן מבטיחהו, כי אדם חי הוא בפועל ממש, ומוסיף לספר על מרוק־העון הנורא.  ↩

  33. 242־240. הוא בז לשרצים אשר בים.  ↩

  34. 247־244. וקנאתו בהם רבה על כי חיים הם, ורבי חבריו שטוחים מתים.  ↩

  35. 261־258. אך הקללה, אשר קללוהו המתים, חיה עוד בעיניהם.  ↩

  36. 272־269. בבדידותו ומאסרו הרוחני ינהה אחרי הסהר הנוסע והכוכבים הנחים ועם־זה מתנועעים קדימה; ובכל מקום שחק־התכלת שלהם הוא, והוא מקום מנוחתם הקבוע וארץ־מולדתם וביתם, אשר הם נכנסים לתוכו, בלי הודעה מקדמת כבעלים אדירים, שמחכים להם בודאי ועם־זה תרגש שמחה חרישית בבואם.  ↩

  37. 288־287. לאור הירח הוא מתבונן בבריות־אלהים שבים הגדול.  ↩

  38. 289־288. יפעת ואשר־חייהן.  ↩

  39. 293־290. הוא מברכן בללבו שלא־במתכון,  ↩

  40. 297־294. ראשית הופר הקסם.  ↩

  41. 306־303. בחסד השכינה הקדושה, הגשם משיב נפשו של הספן הזקן.  ↩

  42. 319־315. הוא שומע קולות ורואה מראות ותנועות זרות ומוזרות בשמים ובים.  ↩

  43. 336־333. רוח באה בגופות הספנים, והספינה נסעת ממקומה.  ↩

  44. 354־351. לא על־ידי נשמות הספנים, ולא על־ידי רוחות האדמה או האויר, כי־אם על־ידי מחנה מלאכים ברוכים, מלאכי־יה, אשר שלחה ארצה תפלת קדשו־מגנו של הספן הזקן.  ↩

  45. צ״ל יַעַל  ↩

  46. צ״ל יַחַד  ↩

  47. 387־382. השר הבודד מנאות הציר הדרומי מוסיף להסיע את הספינה עד הגיעה אל קו־המשוה, מתוך הכנעה אל מחנה המלאכים, אולם עדין דורש הוא נקם ושלם  ↩

  48. 415־400. הרוחות, חבריו של שר־הציר, תושבי־האלימנט הבלתי־נראים, לוקחים חלק בצרתו; ושנים מהם מספרים זה לזה, כי תשובת־כפרה ממשכה וקשה נגזרה על הספן הזקן, כדי לכפר פני שר־הציר, השב לדרום.  ↩

  49. 435־428. הספן השלך לתוך מצב של התעלפות; כי הכח המלאכי מסיע את הספינה לפאת צפון במהירות נוראה, אשר לא ישאנה אדם וחי.  ↩

  50. 439־436. המהירות שלמעלה־מן־הטבע מתמעטת והולכת; הספן מקיץ, ותשובת־כפוריו מתחלת מחדש.  ↩

  51. 450־448. הקללה סוף־סוף נתכפרה.  ↩

  52. 473־470. הספן הזקן רואה לעין את ארץ־מולדתו.  ↩

  53. 489־487. רוחות המלאכים הטובים עוזבים את הפגרים המתים.  ↩

  54. 491־490. ומופיעים בלבושי־האור שלהם.  ↩

  55. 525־520. הנזיר הבודד שביער.  ↩

  56. 534־533. מתקרב אל הספינה מתוך תמהון.  ↩

  57. צ״ל מִפְרָשׂ, הִתְבּוֹנֵנוּ  ↩

  58. צ״ל כִּדְבַר  ↩

  59. 555־554. הספינה טובעת לפתע־פתאם.  ↩

  60. צ״ל מְתִים  ↩

  61. 561־560. הספן הזקן נצל בסיר־השיט.  ↩

  62. הספן הזקן מתחנן לנזיר לתת לו “תקון” לנפשו; ו“תקון”־כפורים נתן לו לכל ימי־חייו.  ↩

  63. וכל ימיחייו העתידים מצוקה גדולה מכריחה אותו לנדוד מארץ לארץ –  ↩

  64. 619־616. וללמד, במשלו הוא, את האהבה וחבת־הכבוד לכל בריות האלהים, אשר עשן ואשר יאהבן.  ↩


יַדְוִיגָה: פּוֹאֵמה (1919–1921)

מאת

שמעון גינצבורג

I

אֲנִי בִּכְפָרִי אָז צְבִי רַךְ

מְהַלֵּךְ בֵּגֵּיאָיוֹת

מֵרִיחַ בְּעַרְבַת שֶׁלֶג צַח

עִקְּבֵי צְבִיּוֹת נָאוֹת;


וַתִּגָּל־לִי דְּמוּת בַּת עַם זָר,

בַּת־פּוֹלִין שַׁאֲנַנָּה,

בְּגַן פַּן מְלוֹדְזְיֶבְסְקִי שֶׁבַּכְּפָר;

יַדְוִיגָה שֵׁם הַפַּנָּה.


וַתַּעֲבֹר וַתִּגַּע בִּי —

בְּטַיְּלָהּ עַל־יַד אִמָּהּ —

בְּמַבַּט־אוֹר, וַתּוֹלֶךְ שְׁבִי

אֶת לִבִּי צְבִיָּה תְמִימָה.


וְלִבִּי יָדַע מִי וָמִי

הַמְטַיְּלוֹת שָׁם בַּגַּנָּה,

רוּת הִיא, רוּת וְנָעֳמִי —

וְיַדְוִיגָה שֵׁם הַפַּנָּה.


וָאֵתַע אַחֲרֶיהָ כְּצֵל

מֵרָחוֹק — וּבֵינֵינוּ

מְחִיצַת־עָם וּמְחִיצַת־אֵל,

וְשִׂנְאַת־עָם בֵּין שְׁנֵינוּ.


II

וָאֶעֱבֹר בָּעֲרָבִים דֹּם

בַּדֶּרֶךְ עַל־יַד חֲצֵרָהּ,

לִזְכּוֹת בְּאוֹר תְּכֵלֶת הֲלוֹם

מֵחֲדָרִים, רוּת בָּם עֵרָה.


סַפִּירֵי־גִילָה בָעֲרוּ

עַל גְדֵרָהּ הַמֻּשְׁלָגָה;

וּפְנֵי גַן־כַּסְפָּה נָהֲרוּ,

כְּמוֹ הֶגְיוֹן־זֹהַר הָגָה.


לִפְנַי וּלִפְנִים, בִּדְבִיר־הַצְּחוֹר,

הַפַּנָּה אוֹר מְעֻטָּרָה…

לְעֵינֵי־תֻמָּהּ — תְּכֵלֶת יְאוֹר,

עֲרוּגַת־וֶרֶד — לֶחְיָהּ אוֹר,

וְדַקָּה הִיא — כִּזְהָרָה!


וּקְוֻצּוֹת לָהּ עַרְמוֹנִיּוֹת —

בְּנִיד־מְשׁוּבָה פִּזְּרָה —

כְּפַעֲמוֹנֵי־אוֹר, גְּאֵיוֹנִיּוֹת

מְרַקְּדוֹת סְבִיב רֹאשׁ־נִזְרָהּ…


III

בְּלֵיל־שֶׁלֶג נִרְדָּם, כְּחֻל־פְּאֵר —

וָאֵשֵׁב, בְּתֹם לֶב־נַעַר,

מִחוּץ לַחֲצֵרָהּ, עַל הַבְּאֵר

חוֹלֵם, לְאוֹר הַסַּהַר.


הַגָּן הֵאִירָה שִׂמְחַת־חַג —

וְלִי נִשְׁקְפוּ הָאִילָנוֹת

בְּמִטְפְּחוֹת הַשֵּׁשׁ הַדַּק,

כִּדְמוּיוֹת פַּנּוֹת לְבָנוֹת…


IV

הַא! חֶבֶר כְּלָבִים רָעֵי־לֵב

מִפִּשְׁפַּשׁ־חֲצֵרָהּ יָצְאוּ

כְּכַלְבֵי־צַיִד אֶל הַזְּאֵב

הֵגִיחוּ — וְנַעַר מָצְאוּ.


וַיִּתְמְהוּ… מִשְׁתּוֹמְמִים

כִּתְּרוּנִי כְּנַף־אַדַּרְתִּי,

הֵרִיחוּ תוֹהִים, דּוֹמְמִים —

וּבְתוֹכָם עַל מִשְׁמַרְתִּי


אָנֹכִי, עַל־פְּנֵי שֶׁלֶג זַךְ,

בְּקִפְאוֹן־אוֹר יָשַׁבְתִי

בְּדִמְמַת־הַלֵּיל, וַיַּךְ

הַלֵּב לְשְׁאָהַבְתִּי —


עַד שֶׁנִּסְתַּלְּקוּ תְּמַהִים… בָּם,

כְּלָבֶיהָ, אָז קִנֵּאתִי

כִּי מְהַלְּכִים הֵם בַּאֲשֶׁר הִיא שָׁם,

וְלִי לָשׁוּב לְבֵיתִי.


V

יוֹם־זֹהַר הָיָה. קָרוֹ עָז

כָּאֵשׁ מִסָּבִיב בָּעָר,

בְּשִׁרְיוֹן־כֶּסֶף מְשֻׁבַּץ־פָּז,

כַּנִּרְדָּם נָח הַנָּהָר.


וְעַל הַשִּׁרְיוֹן מִשְׁעוֹל יֵשׁ,

כִּרְצוּעָה נִמְתָּח דַּקָּה,

וּפָרוּשׂ עָלָיו מַרְבַד־שֵׁשׁ

שֶׁל אַבְקַת־שֶׁלֶג זַכָּה:


מֵחֲצַר־הַפַּן בַּנָּהָר שְׁבִיל

לְבֵית־מִשְׂרְפוֹת הַיַּיִן

וּלְמַרְבֵּק סָמוּךְ, שָׁם הַבְּלִיל,

חַם, מַהְבִּיל הוּא עֲדַיִן.


וַאֲנִי מְטַיֵּל סֹב וָעוּג

בַּזֹּהַר, וְיוֹם לֹא יֶאֱרַךְ,

לְמוּל הֶחָצֵר: שָׁם בַּחוּג

רוּת תַּחֲלִיק עַל הַקֶּרַח.


כֹּה רוּץ וָשׁוֹב מִתְרוֹצְצָה,

יָדֶיהָ לָהּ בְּמוּפָה:

וְאַבְקַת־פָּז מִתְנוֹצְצָה

מַכְתִּירָה לָהּ בְּעוּפָהּ.


אָז תִּמְעַד — תָּקוּם — וְנָפְלָה שׁוּב.

נֶחְפַּזְתִּי לַהֲרִימָהּ,

מִתְאַדֵּם כֻּלִּי כְפָרָג — וְגוּף

שֶׁל יַלְדַּת־אוֹר נְעִימָה


אַךְ רֶגַע נִשְׁעַן בְּחֹם עָלַי, —

וּכָל הָעוֹלָם נָסוֹג,

וְהַלֵּב — כְּמוֹ מִלְּאוֹ כְבוֹד אֵל חַי

וּפַחַד־אֵלִים מָתוֹק…


אָז תִּשְׁאַל: "מִי אַתָּה, הַפַּן?” —

מִתְאַדֵּם הֲשִׁיבוֹתִי:

"אֲנִי נֶכְדּוֹ שֶׁל נֶאֱמַן־

בֵּיתְכֶם שֶׁל רַב יוֹסִי".


VI

בְּיוֹם עַז־קֹר, לוֹ כֶתֶר־כְּפוֹר,

בִּרְתֵת פָּתַחְתִּי זְבוּלָהּ,

אַכְסַדְרַת־זְכוּכִית רַבַּת־צְחוֹר —

וְנַפְשִׁי קוֹדְחָה כֻלָּהּ;


לֹא דָרְכָה רַגְלִי עוֹד בִּפְנִים

דְּבִיר לֶבָן זֶה מֵעוֹדִי;

וַיְהִי לִי כְחִידַת־אֱלֹהִים,

כְּאַרְמוֹן־קְסָמִים סוֹדִי.


VII

בַּפְּרוֹזְדוֹר כֶּלֶב, כְּבֶן־שׁוֹר, קָם

וְלִקְרָאתִי בָא בְּלִי שָׂאוֹן.

בַּחֲלַל־אַוִּירָם שׁוֹקֵט, חָם

קִדְּמוֹנִי חַדְרֵי־גָאוֹן.


עִם סָבִי בָאתִי, גָּחַן הוּא

וְנָשַׁק אֶת יַד אִמָּהּ…

לְבָבִי הָלְמָה כְרִיעָה זוֹ

וְלֶחְיִי הֶאְדִּימָה.


וָאֶשְׁכַּח, מֻכַּה חֶרְפַּת־כְּאֵב,

לְהָסִיר הַמִּצְנֶפֶת.

הַזְּקֵנָה רָגְזָה: “נַעַר אֵין־לֵב!

שַׁל כּוֹבַע!” וְהִיא קוֹצֶפֶת.


פְּנֵי בִתָּהּ חָוְרוּ כִּפְנֵי־מֵת:

"אִמָּא!” רַק לָהּ אָמְרָה,

וְעָבַר צֵל עַל דְּמוּת־הָרְתֵת

וְהִתְאַפְּקָה וְלֹא גָמְרָה;


VIII

וְאֶל חַדְרָהּ קָרְאָה לִי לָבוֹא,

שָׁם שִׁירֵי־פּוּשְׁקִין לְמַעֲנִי

הֵכִינָה — וּבְהִכָּנְסִי, כְּמוֹ

קֵן חָמִים, קֶט קִדְּמַנִי.


זֶה קֹדֶשׁ־הַקֳּדָשִׁים, קַן־

הַטָּהֳרָה הַתְּמִימָה:

הַדְּמוּת, אָרַגְתִּי בְּאוֹר אַגַּן־

הַסַּהַר, אֵין בָּהּ פְּגִימָה.


וָאֵשֵׁב נָבוֹךְ מַאְדִּים, בּוֹשׁ

בְּכִסֵּא חֲטוּב־פִּתּוּחִים,

וְלֹא הִרְהַבְתִּי הָרִים רֹאשׁ

אוֹ נְגֹעַ בַּתַּפּוּחִים,


הוֹשִׁיטָה לִי עַל כֶּסֶף־טַס —:

כֹּה צִפָּרְנֶיהָ וְרֻדּוֹת!

אֲנִי כֹה נִלְעַג וְכֹה גַס,

וְכֹל תְנוּעוֹתֶיהָ חֲמוּדוֹת:


אֲנִי בֶן עָם, לוֹ גַב כָּל־כָּךְ

מְעֻקָּם! וְהִיא — בַּת־פַּנִּים,

וְחַיֶּיהָ תָמִיד עָבְרוּ אַךְ

בֵּין תַּלְמֵי־הַשּׁוֹשַׁנִים.


IX

פִּי־שְׁנַיִם הִבְהִיק חֹרֶף־יָהּ

וַיִּיף הַמֶּרְחָב — דְּבִירוֹ

בְּשִׁיר נְעִים זְמִירוֹת־רוּסִיָּה…

מְעוֹן־סָבִי — אוֹר הֱאִירוֹ.


בְּנַפְשִׁי — פְצוּעָה לֹא־כַבִּיר

בְּאוֹר שֶׁמֶשׁ מִתְנַעֶרֶת —

לָעַד שִׁיר־פּוּשְׁקִין נִגְנַז, שִׁיר

הַנְּדִיבוֹת וְהַתִּפְאֶרֶת.


X

הֵשַׁבְתִּי כֶרֶךְ, דְּבִיר־אֵל בּוֹ;

וּלְפַנָּהּ זֹה עוֹד סְפָרִים

בִּזְהַב־חַג קוֹרְנִים כֻּלָּם נוֹי!

וְהַיָּמִים, אֶזְכֶּה בָם לָבוֹא

חֲדָרֶיהָ — חַגִּים בָּרִים.


XI

מַשְׁחִירִים כְּבָר, בְּסוֹף אֲדָר,

אֲטָדִים תּוֹךְ הַשְּׁלָגִים.

עוֹד מְעַט וְהָמָה בְרֹךְ, וָשָׁר

בְּאוֹר, קוֹל כְּחֻלֵּי־פְלָגִים.


לֹא־עוֹד הַנָּהָר בָּר כַּשֵּׁשׁ:

כִּבְמַאֲפֶה שֶׁל פּוּרִים,

זְרַע־שֻׁמְשְׁמִין עַל פָּנָיו יֵשׁ

וּמְקוֹמוֹת בּוֹ עֲכוּרִים…


וְאֵין עֶגְלוֹת־חֹרֶף נוֹשְׂאוֹת בְּלִיל

עַל פָּנָיו הַמַּפְשִׁירִים:

בְּמֵי־אָבִיב טָבַע חֶצְיוֹ שְׁבִיל —

אַט בָּא תּוֹר שִׁיר־הַשִּׁירִים.


XII

לְגַנֵּנוּ בָא, לְגַן־הַסָּב,

כְּחֻל־עֵינַיִם אָבִיב:

בַּשְּׁלוּלִית, עִם בְּנֵי־הָעָב,

מִשְׁתַּקֵּף צְחוֹקוֹ חָבִיב.


מְגַּלְגֵל אֶת בְּנֵי־גַלָּיו בִּיב־

הַגַּן בְּשִׁקְשׁוּק־אוֹרִים:

וְהָעַצִים בְּצָמָא שׁוֹתִים זִיו־

שְׁמֵי עֶרֶב־פֶּסַח טְהוֹרִים.


סְפָרִים שְׁטוּחִים עַל־פְּנֵי חוּץ

לְיַד בָּתִּים שֶׁל יְהוּדִים,

וּכְקוֹרֵא בָם, מְמַהֵר רוּץ

הָרוּחַ בְּעַמּוּדִים.


מַגְעִילוֹת אֵם וְסָבָה אֵת

הַכֵּלִים, וְקַרְצֵף וְגָרֹר;

וִילָדִים בּוֹרְחִים לְגַן בָּאֵת

לַחְפֹּר שָׁם קַלְחֵי־מָרוֹר.


וְנָהָר גּוֹרֵשׁ רֶפֶשׁ, טִיט,

עֵין־דָּם, ״כְּעֵין־מִצְרָיִם״,

בְּשִׁיר־דְּרוֹר נוֹשֵׂא קִרְעֵי־גְלִיד,

כְּחֻל־חָזֶה, רְחַב־יָדָיִם.


XIII

לֵיל־סֵדֶר חָלַף, עָבַר כְּבָר,

לֵיל תְּכֵלֶת־אוֹר הֲדוּרָה,

וְאַחֲרָיו בָּא חַג־פַּסְחָא זָר,

לִי אָרַךְ — בַּעֲבוּרָהּ!


כִּי כִגְאוֹת בְּתוֹךְ הַיְאוֹר

מֵי־אָבִיב, וְחָצוּ כְפָרִי

לִשְׁתֵּי חַוּוֹת, וְאֵין לַעֲבוֹר

בַּזֶּרֶם הַנֶּאְדָּרִי:


כֵּן גָּאוּ מְסוֹרוֹת שֵׁם וָחָם

אָז בְּאוּקְרַיְנָה וּבַעְיָם

לֵב אֹם וּלְאֹם שָׁטָפוּ;

בְּלֵיל־פֶּסַח עַל הַגָּדַת־עָם

דִּמְעוֹת־אוֹר נָטָפוּ;


וּבְלֵיל הִתְקַדֵּשׁ פַּסְחָא — שׁוּר!

בִּצְּרִיחֵי־עֵץ מְאִירִים1

שָׁם שְׂכִירֵי־פַּן, בִּזְהַב הָאוּר,

צוֹלִים אֶת הַחֲזִירִים.


וּלְאוֹר הַמְּדוּרוֹת, צְרִיחֵי־פָז —

כַּחַיִץ, זָרוּת רַבָּה

אָז עָמְדָה בֵּין בְּנֵי דָת וָדָת,

בֵּין חָם וּבֵין בֵּית־אַבָּא.


וְלֹא דָרְכָה בַחֲצַר־הַפַּן

בְּפַסְחָא רֶגֶל־סָבִי;

וְאָנֹכִי שׁוֹכֵב בַּעֲנַן

מְצוּקוֹת עַל מִשְׁכָּבִי,


בְּהַקְשִׁיבִי חִנְגַּת־פַּעֲמוֹן

שֶׁל מַרְכְּבוֹת־אֲצִילִים

נִשָּׂאוֹת אֶל חֲצַר־פַּן בָּרֹן:

חִנְגָּה! חִנְגָּה! — וְכִבְדוֹת־אוֹן

נִצָּבוֹת שָׁם בַּשְּׁבִילִים…


XIV

זְהַב־חֲלוֹמוֹת שַׁבְתִּי, כַּעֲבוֹר

הַפַּסְחָא, בְּנוֹת אַרְמוֹנִי.

וְהִנֵּה מִמֶּרְחַקֵּי־אוֹר

לִי בָאָה כוֹס־יְגוֹנִי…


אִגֶּרֶת הִיא מֵאֵת הַדּוֹד:

"אֵין מוֹרֶה בִכְפָרֵנוּ.

וְאַתָּה בֹא, אַל תַּעֲמוֹד,

וְרָעִיתָ אֶת נְעָרֵינוּ".


בְּעַרְבֵי ״סְפִירָה״ יֶהֱמֶה כְאֵב

וְיִמְתֵּק בְּנִגּוּן־סָבִי;

וְנִלְחָץ כְּמוֹ בִצְבַת הַלֵּב.

הַאֵדַע, מַה לִּלְבָבִי?


שְׁתֵּי עַשְׂרוֹת מִיל — מֶרְחַקִּים הֵם

וְהַפִּנָּה שָׁם נִדָּחָה…

בְּמִסְתָּרִים תִּדְמַע עֵין־הָאֵם,

עֵין־אַבָּא תִּלְחַשׁ בְּרָכָה.


XV

הֲיִי לִי שָׁלוֹם, שָׁלוֹם, רוּת!

הַכֹּל לְטוֹב אֵל עָשָׂה:

יְהוּדִי הִנְנִי — וְאֵין פְּדוּת

מִדַּאֲגַת־פַּרְנָסָה.


לִבְלְבוּ עֲצֵי־הַגַּיְא,

הוֹרִיקוּ בַכּוֹתָרוֹת…

שְׂשׂוֹן־פְּרִיחָתָם לֹא עָלַי,

וּתְרוּעוֹת־גִּיל לִי זָרוֹת.


הֵבֵאתִי דֹם, הֵשַׁבְתִּי לָהּ

הַחֲבִילָה שֶׁל סְפָרֶיהָ;

פְּזוּר־דַּעַת לֹא יָדַעְתִּי מָה

עָנִיתִי עַל דְּבָרֶיהָ.


בְּעֵינֶיהָ, אִלְּמָה, שָׁאֲלָה:

"נוֹסֵעַ אַתָּה — לָמָּה?” —

“לִסְבֹּל!” סָח מַבָּט חֲשָׁאִי לָהּ,

וְיָד לָחֲצָה יָד בִּדְמָמָה.


XVI

הֵבֵאתִי כְבָר אֶל בֵּית־הַדּוד

אֲרְגָּזִי עִם חֲפָצַי:

וְנַפְשִׁי יָרְעָה לִי — בִּלְמֹד

בְּ“חֶדֶר” חָשַׁךְ “שְׁקָצַי”


וְנַפְשִׁי מְלֵאָה רַחֲמִים

וְכֻלִּי מִתְגַּעְגֵּעַ,

וָאֵבְךְּ בַּלֵּיל בְּאֵין מְנַחֲמִים,

בַּחֲשָׁאִי מִזְדַּעְזֵעַ.


וְיוֹם וָלַיְלָה מְרַחֲפָה אַךְ

לְפָנַי דְּמוּת יַדְוִיגָה,

כְּמַרְאֶה עַל־פְּנֵי מַיִם זַךְ,

וְתוּגָתִי — אֵין מְפִיגָהּ…


וַיְהִי בִּהְיוֹת הַלַּיְלָה אָז,

לְגָלוּתִי יֶרַח שְׁלִישִׁי,

וּבְנֵי־הַבַּיִת שְׁקוּעֵי־שְׁנֶת, —

וָאָקוּם אַט חֲרִישִׁי


בַּחֲצוֹת הַלֵּיל אֲפֵל הַהוֹד,

וָאֶלבַּשׁ אֶת בְּגָדַי

וָאַצֵא — וַיְקַדְּמֵנִי סוֹד

שְׂדוֹת־הַלָּיְלָה, שָׂדַי.


וָאֵתַע, נַעַר פּוֹתֶה רַךְ

מְבַקֵּשׁ אַהֲבָתוֹ

בְּחֶשְׁכַת־עוֹלָם; וְּבַעַב־סְבַךְ

לֵיל מִשְׁנֵה־עָב לִקְרָאתוֹ.


אֳרָנִים עוֹטֵי אֹפֶל־יָהּ

סַבּוּנִי בְזָרוּת רַבָּה.

הַיַּעַר זָע, לֵב־נַעַר נָע,

וְהַחשֶׁךְ עוֹד הִתְעַבָּה.


לְפֶתַע — בְּרָק! וּבְהֵאוֹר כֹּל

לְרֶגַע — בְּיַעַר שָׂעִיר

פְּנֵי נַעַר רָץ נִרְאוּ בִנְתִיב חוֹל

בְּעֵינָיו עֶרְגָּה תָאִיר.


כִּבְרָכָה נָשְׁרָה טִפַּת־טַל,

וְשׁוּב טִפָּה — דִּמְעַת־בֶּשֶׂם.

הַיַּעַר מָלֵא רַחַשׁ קַל,

בִּנְפֹל רֵיחָנִי גֶשֶׁם.


וּבְמָצְאִי כְפַר־מוֹלַדְתִּי

עוֹד הָיָה חשֶׁךְ סָבִיב:

אַךְ כֹּה תְקוּף־גִּיל רָעַדְתִּי

בְּהַלְבִּין דְּבִירָהּ חָבִיב!


XVII

בְּחֵיק־הַלֵּיל הַגַּן עוֹד נָם

גַּן־עֵדֶן שָׁחוֹר, רָחָב,

בַּאֲפֵלַת יָהּ טִיַּלְתִּי שָׁם

לְאֹרֶךְ גֶּדֶר־סְבָכָיו.


בִּפְנִים הַגָּן — חֲבָט, חֲבָט!

מְטַר־תַּפּוּחִים נָשָׁר;

בִּרבִיבֵי־בֶשֶׂם — שָׁם בַּלָּאט

הִתְהַלֵּךְ אֵל וַיָּשַׁר…


בְּטַלִּית תְּכֵלֶת אֹפֶל, אֵל־

הָאַהֲבָה לִי נִרְאָה

בַּלֵּיל הַהוּא, וְעַד־סוֹף־הַלֵּיל

בַּגַּן הִתְהַלֵּךְ בְּשִׁירָה…


XVIII

הַבֹּקֶר אוֹר — וּבֶאֱיָל

יַךְ לִבִּי: רוּת! הִיא בָאָה,

לִלְקוֹט בַּסַּל נַרְקִיסֵי־טָל,

רָאַתְנִי — כֵּן נִרְתָּעָה.


״הַפַּן, הַאַתּה?״ — חָרְדָה הִיא

בְּתִמְהוֹן־גִּיל לִקְרָאתִי,

הִתְאַדְּמָה לֶחְיָהּ — זֹאת הַלְּחִי

בַּת מִשְׁנֶה־זֹךְ מָצָאתִי —,


וַתִּקְרָא מְאִירָה: ״אֵיךְ זֶה?״ — ״כָּךְ!״

גִּמְגַּמְתִּי — וְצָנַחְתִּי

עֲיֵף־גִּיל, בְּדֶשֶׁא טָלוּל רַךְ.

עָלַי מֵרוֹם כְּרוּב־תְּכֵלֶת שֵׁח,

תַּפּוּחִים יָקְטַר תַּחְתִּי…—


XIX

יָשַׁנְתִּי כְּאֶבֶן כָּל־הַיּוֹם,

בָּעֶרֶב הֱקִיצוֹתִי.

עָלַי לֶב־אַבָּא יִזְעַף דֹּם,

עַין־אִמָּא חוֹדְרָה אוֹתִי.


״מִי פִלֶּל זֹאת! לְבַטֵּל ״זְמַן״!״

לָהּ חֶרֶשׁ סָח אֶת צַעֲרוֹ.

יָצָאתִי — וְעֵינַי לַעֲנַן

לֵיל תְּכֵלֶת־אוֹר וּלְסַהֲרוֹ.


מִשְׂמֹאלִי צַפְצְפוֹת חֲצַר־הַפַּן

הֶאֱפִילוּ דֹם עַל דְּבִירָיו;

מִימִינִי רִשְׁרֵשׁ עָמוּם גַּן,

וְשָׁר חֶרֶשׁ נָהָר שִׁירָיו.


וְיֵשׁ אֲשֶׁר הִזְדַּעְזֵע דָּג

בְּדִמְמַת־הַלָּילָה —

אוֹ לִבִּי הוּא שֶׁזָּע בְּלֵיל־חָג

בְּעוֹלָם אוֹר שֶׁל מָעְלָה?…


XX

בֶּחָצֵר הִלְבִּין בֵּית־הַפַּן

צְחוֹר־שִׁיר וּרְחַב־חַלּוֹנוֹת

וְשׁוֹמְרִים לוֹ הִשְׁחִירוּ כָּאן:

צַפְצָפוֹת מַה־גְּאֵיוֹנוֹת!


וְנָפַל כְּעֵין הַצֵּל עָלַי

מֵהוֹד־הַשְּׁחוֹר לְמַבָּטָן:

אָז יַטִּיף אוֹרוֹ חַם וָחַי

צְחוֹר חַדְרָה דְּרוֹמִי קָטָן.


אֶת דַלְתּוֹ תִּשְׁמֹר גִּנַת־גִּיל,

בְּגֶדֶר־קָגִים סוּגָה;

שָׁם, חוֹל זָרוּעַ, מַזְהִיב שְׁבִיל,

בֵּין וְרָדִים שֶׁל עֲרוּגָה.


מִפִּשְׁפֵּש־חָצֵר לְגִנַּת־אוֹר —

אַךְ פְּסִיעֶה; וְכֹה בוֹא פְנִימָה

מִהַרְתִּי נִזְהָר מֵעֲבוֹר

אֶת כָּל אוּלַמֵּי אִמָּהּ…


XXI

כְּפִנַּת־אוֹר מִצֵּל אֵין־סוֹף

לִי חַדְרָהּ מֻפְרָשׁ נִרְאֶה:

בּוֹ מָצְאָה מִפְלָט שְׁכִינַת־טוֹב

וַחֲרִישִׁית לִי הֵאִירָה.


בְּחַלּוֹן חַדְרָהּ נִשְׁקְפוּ

יַסְמִין וּוְרָדִים נָאוִים,

עִם סְנֵה־מַעֲרָבִי, וְכָפְפוּ

בִּצְנִיעוּת פְּנֵי־לְהָבִים:


הֵם יָדְעוּ: אֶת הַבַּת בַּדְּבִיר

אָהַבְתִּי בְּכָל מְאֹדִי;

אַךְ לְבֵית־הַפַּן מֵעֵבֶר קִיר

לֹא נִגְלֹה סוֹדִי —


XXII

הֲלָצוֹת־גְּנַאי שָׁם צִלְצְלוּ

שֶׁל רוֹאֵי־הַחֶשְׁבּוֹנוֹת,

לְעֵת בִּשְׂפָמֶם סִלְסְלוּ —

וְהִרְעִיד צְחוֹק חַלּוֹנוֹת!


וְיֵשׁ נִרְאֶה שְׁנֵינוּ בְּצֵאת מִשָּׁם

אִכָּרִים עִם אִכָּרוֹת

וְאֶגְרוֹפָם קָמוּץ, רְתוּחֵי־דָם,

וְנָכוֹנוּ לְיוֹם־עֲבָרוֹת,


לְשַׁלַּח בְּבֵית־הַפַּן כְּפִיר אֵשׁ,

וְדָהַר לִבְלִי כַבּוֹת… —

וְלִבֵּנוּ יָצָא אֶל בְּנֵי־רֵישׁ

זוּ רַבּוֹת צְרָרוּם רַבּוֹת!


XXIII

מַה־נָּעַמְתְּ וּמַה יָּפִית,

הַשַּׁחֲרוּת, עֵת־אִדְאַלִּים!

בִּכְרוֹת לְשַׂר־הָאֻמָּה בְּרִית

הַלֵּב, מְלֵא־תֹם… זְהַב שַׁחֲרִית,

תּוֹר מְרִי וַחֲלוֹמוֹת נַעֲלִים;


בִּרְטֹט לִבֵּנוּ, בּסֻכַּת־גָּן,

עֲלֵי מְגִלַּת־חֲשָׁאִים;

בְּשִׁיר הָעוֹלָם שִׁיר הַסְּדָן,

וְדוֹר חָדָשׁ — נַפַּח־פְּלָאִים…


XXIV

הְיא עַל קוֹסְצְיוּשְׁקוֹ נִגְּנָה לִי,

וְלָהּ נִגְלָה הֶרְצֶל אוֹרִי!

גִּבּוֹרָהּ לִבִּי הוֹלִיךְ שְׁבִי,

אָז לִבָּהּ יִשְׁבְּ גִּבּוֹרִי.


חָזִינוּ שְׁנֵינוּ בְּצָהֳרֵי־יוֹם

חֲזוֹן פְּדוּת מִגָּלוּת קָשָׁה:

לָהּ — חֲלוֹם דְּרוֹר־אַרְצָהּ, וְלִי — חֲלוֹם

שֶׁל צִיּוֹן הַחֲדָשָׁה.


XXV

בִּנְטוֹת הַצֵּל, כִּי יוֹם־אוֹר גָּז —

לְיַד הַצְּלָב בַּפִּנָּה,

יָשַׁבְתִּי בְחַדְרָהּ. תְּפִלַּת־רָז

הִתְרַקְּמָה בִי בְּצִנְעָה,


וְקַו־אוֹר מְשַׂחֵק בְּאַהֲבָה

בְּפָנֶיהָ הַחֲוַרְוָרִים

וּבִקְוֻצָּתָהּ הֻזְהֲבָה…

וָאֶחְשַׁק בַּמִּסְתָּרִים:


לִצְנֹחַ דּוּמָם כָּאן וְלִנְפֹּל

לִפְנֵי בַת־אוֹר, וְלִכרֹעַ

בְּשִׁיר תּוֹדָה לָהּ עֲלֵי הַכֹּל,

שֶׁנָּתַן לִי אֱלֹהַּ, —


וְעָבַר לְיַד הַחַלּוֹן אָז

יְהוּדִי, וְלֹא רֹאשׁ יָרִים,

וּלְקַפּוֹטָתוֹ כְּתַחֲרַת־פָּז,

בְּשׁוּלֶיהָ, זֵר בְּלִיל־שְׁוָרִים;


וְנִשְׁמַע צְחוֹק מֵעֵבֶר קִיר,

בְּהִתְרַפֵּס קוֹל בֶּן־עַמִּי —:

וְחָרְדָה נַפְשִׁי, וְנֶאֱלַם שִׁיר,

וַאֲכָלַנִי זַעְמִי…


XXVI

הִיא — בַּת עַם גֵּאֶה! וַאֲנִי? —

בְּלֵיל־חֻרְבָּן וַאֲנַחְנוּ

בַּגַּן טִיַּלְנוּ וּבִדְמִי־

הַנֶּשֶׁף אַט שׂוֹחַחְנוּ.


וְהִנֵּה בָאנוּ אֶל פִּי־תְהוֹם,

וּזְרוֹעוֹתֵינוּ שְׁלוּבוֹת:

בַּשִּׂיחָה נִפְתַּח שַׁעַר פִּתְאֹם —

לִנְשׂוּאֵי־תַעֲרוּבוֹת


וּבְכָל עֹז־נֶפֶשׁ בְּכָל תֹּם־לֵב

לָהֵמָּה הִתְנַגַּדְנוּ;

הִתְנַגֵּד לָנוּ אַךְ הַגֵּו,

גֵּוֵנוּ — וְדֹם חָרָדְנוּ.


כְּחֵץ־הַזָּהָב, כּוֹכָב רַד

בַּמַּעֲרָב וַיֵּעָלֵם…

הַגָּן בְּרַחֲמִים רָעַד אַט

לְגוֹרַל עַלְמָה וְעֶלֶם.


הִתְקָרְבָה כְבָר בְּרֶגַע זֶה

הַשֹּׁאָה, לֹא יְדַעְנוּהָ

וְלֹא הִגִּיד אוֹתָהּ פֶּה לָפֶה,

כִּי הִנֵּה קֵרַבְנוּהָ.


XXVII

הִיא הוֹרְתָה שְׂפַת מִיצְקֶבִיץ׳ לִי,

וְאָנֹכִי לָהּ — לְשׁוֹן־עָמוֹס;

כְּמוֹ בִקְּשׁוּ, עַל־פְּנֵי שַׁחַת־בְּלִי

בְּנוֹת גֶּשֶׁר, שְׁתֵּי נְשָׁמוֹת…


XXVIII

אִלְּמֵי־אַהֲבָה כָּל הָעֵת

וַחֲרֵדֵי־לֵב הָיִינוּ,

וְלֹא עָבְרָה אַף הֲבָרַת־רְתֵת

שֶׁל וִדּוּי פִּתְחֵי־פִינוּ.


וּפַעַם בָאתִי — וְאֵין הַבַּת:

לֹא שָׁבָה מִטִּיּוּלָהּ.

בְּחַדְרָהּ מְצֻחְצָח הָשְׁלַךְ הָס,

וְרֵיחֵהּ דַּק — בְּכָל־זְבוּלָהּ.


וָאֵשֵׁב מְצַפֶּה לָהּ, עִם כַּר־

הָרִקְמָה, עַל הַסַּפָּה,

עִם הַשּׁוֹשַׁנָּה, עַל יְקַר־

שֻׁלְחַן הָבְנֶה מְצַפָּה…


וּלְפֶתַע — בְּלִבִּי נַעֲשָׂה צַר

וָאֶרְעַד כַּקּוֹדֵחַ,

וְרֶגַע חַם לִי וְרֶגַע קַר —:

בִּי פֶקַע הִתְפַּתֵּחַ!


וָאֶפְתַּח אֶת מַחְבַּרְתִּי וְחִישׁ,

בְּיַד רוֹעֲדָה וְנִמְהֶרֶת,

גִּלִּיתִי, נַעַר הָיָה לְאִישׁ,

סוֹד־נַפְשִׁי לַמַּחְבֶּרֶת:


״יֵשׁ אֶחְפֹּץ, הָהּ הֲתֵדְעִי,

לָךְ הַגִּיד מַה־שֶּׁבְּלִבִּי —

אַךְ נַפְשִׁי כֹה נִבְהֶלֶת בִּי,

כִּי יוֹשְׁבָה אַתְּ בִּמְסִבִּי!״


אַהֲבָתִי רִשְׁרְשָׁה:

הַבַּת, טְרַף־פָּז בְּיָדָהּ,

בְּשִׂמְלַת־תְּכֶלְתָּהּ נִכְנְסָה —

וַתֹּאחֲזֵנִי רְעָדָה.


מַחְבַּרְתִּי פָתְחָה — לִבִּי פָג!

לֹא עֵט־עוֹפֶרֶת אָדֹם,

כִּי דַם־לֵב חֲתוּמָה. דְפָק! דְפָק!

בִּי פַטִּישׁ־דָּפְקִי נָדָם.


אָז תַּעֲבֹר עַל ״פּוֹסְט־סְקרִיפְּטוּם״,

וַתְּכַסֶּה בַמַּחְבֶּרֶת

פָּנֶיהָ, בְּלִי שֶׁאָמְרָה כְלוּם,

מַאְדִּימָה וּמַחְוֶרֶת.


אָז תִּשָׂא עֵין־רְתֵת אֵלַי

וַתִּשְׁאַל ״מָה הַדָּבָר?״

גִּמְגַמְתִּי נִסְעָר: ״אֵין כְּדַאי!…

רַק אִישׁ לְבָבוֹ שָׁבָר!״

וָאָקוּם חִישׁ וָאָנוּס…


XXIX

״שִׁיר

הַשִּׁירִים שֶׁלִּשְׁלֹמֹה״… —

בְּלֵיל־שַׁבָּת מֵעֵבֶר קִיר

קוֹל סָבִי נִשְׁמַע הוֹמֶה.


בַּחֲדַר מַשְׂכִּיתוֹ כָּבוּ כְבָר

הַנֵּרוֹת, נֵרוֹת־שַׁבָּת —

אַךְ יֵשׁ עוֹד אוֹר־עֲשָׁשִׁית בָּר

וְכַנְפֵי־זֹהַר רַבּוֹת.


כָּל־בְּנֵי־הַבַּיִת נָמוּ כְבָר,

לֹא יָנוּם אֶחָד סָבִי,

קוֹל זַךְ לוֹ עִם זְקַן־כֶּסֶף בָּר,

וַאֲנִי עֵר עַל מִשְׁכָּבִי.


מַה חַם הַקּוֹל, מַה עַז הַשִּׁיר!

מַה חוֹלֵה־אַהֲבָה אָנִי!

וְשִׁיר הַסָּב מֵעֵבֶר קִיר

לְלִבִּי לַפִּיד־שָׁנִי.


״סַמְּכוּנִי בַּאֲשִׁישׁוֹת״ — כִּי

כֹּה חוֹלֵה־אַהֲבָה לִבִּי:

כִּי מֶנִּי רָחֲקָה, רָחֲקָה הִיא

וְלֹא תָבוֹא עוֹד בִּמְסִבִּי.


״הִנָּךְ יָפָה״ — אֵין כָּמוֹךְ,

פַּנָּתִי הָעֲדִינָה,

לְאֹדֶם מַחֲוִיר בִּלְחִי־זֹךְ,

עוֹד וֶרֶד־זִיו בַּגִּנָּה.


״כֻּלָּךְ יָפָה״ — כֻּלָּךְ, רוּת!

עֵינַיךְ — אִיִּים תְּכֻלִּים,

שָׁם דְּבִיר־הָאשֶׁר, אֳיָלוּת,

הָאשֶׁר אֵין־הַגְּבוּלִים.


״לִבַּבְתַּנִי״ — בְּזֹהַר לֵב

וָנֶפֶשׁ, שֶׁמָּצָאתִי

לְמַרְבֵּה כְאֵב. — מַה רַב הַכְּאֵב!

בְּבַת אֵל זְעוּם־הוֹרָתִי.


״אָנָה הָלַךְ דּוֹדֵךְ״, רוּת?

לָשֵׂאת בְּעֹל סֵבֶל־חַיָּיו;

אֲבָל לָעַד לֹא תְהִי לוֹ פְדוּת

מִמֵּךְ רֹאשׁ מַאֲוַיָּיו!


״שׁוּבִי, שׁוּבִי״ רוּת, כִּי לָךְ

נַפְשִׁי, עֵינִי כָלְתָה,

כִּי עוֹד לֹא חָזִיתִי בָךְ,

וְנַפְשִׁי עוֹד לֹא עָלְזָה…


XXX

חָוַרְתִּי, כִּי לַסָּבָה סָח

הַסָּב, לְעֵת־הָאֲרֻחָה

בְּצָהֳרֵי־יוֹם: ״מַחֲצַר־פַּן לָךְ

בִּרְכַּת־שָׁלוֹם שְׁלוּחָה.


לָךְ שָׁאֲלָה הַ״פְּרִיצָה״: כְּלוּם

יָדַעַתְּ ״לְחשׁ״ לְבִתָּהּ? —

יוֹם, יוֹם, בְּלִי דַבֵּר וּבְלִי קוּם,

הַפַּנָּה תֵּבְךְּ בַּמִּטָּה״…


XXXI

הִיא יָצְאָה לְקִרְיָה גְדוֹלָה, עִיר

רְחוֹקָה וְנֶעֱלָמָה;

וְלִי כָבֵד פִּתְאֹם הָאֲוִיר,

כָּבֵד מְאֹד לַנְּשָׁמָה.


הַקַּיִץ חָלַף עִם כָּל־טוּב,

וּבָא הַסְּתָו עִם עָצְבּוֹ;

וּכְפַר־מוֹלַדְתִּי כִּכְלוּב,

צְבִי שָׁבוּי צָעִיר רָץ בּוֹ.


הֶעָלִים מְרַשְׁרְשִׁים בַּגָּן,

שָׁם עֶרְיָה מִתְהַלֶּכֶת;

מְהַרְהֵר נוּגֶה בֵּית־הַפַּן

תּוֹךְ תִּלֵּי זְהַב־שַׁלֶּכֶת…


XXXII

וְיוֹם יוֹם אֶתְרוֹצֵץ, קַל כַּצְּבִי,

אֲבַקְּשָׁהּ בָּעֲמָקִים…

סָבָתִי דֹם תִּסְתַּכֵּל בִּי,

בְּסָרְגָהּ הַפֻּזְמָקִים.


אֵי לְחָיַי? — תִּשְׁאַל — וְאֵי הַזִּיו

שֶׁל פָּנַי הַחֲמוּדִים?…

הָהּ סָבָה סָבָה! רִיב לִי, רִיב

עִם אֱלֹהֵי־הַיְהוּדִים!


לַסָּב אֶז תִּלְחַשׁ: ״קָסְמָה לוֹ

הַפְּרִיצָה הַמְכַשֵּׁפָה,

יִמַּח שְׁמָהּ״… לֹא, סָבָה, לֹא!

הֵן נַפְשִׁי כֹה עֲיֵפָה,


אַךְ בָּרוּךְ לִי הַיוֹם יְהִי,

רִאשׁוֹנָה בּוֹ מְצֶאתִיהָ!

וְאִם אָבְדָה לִי — הֵן תּוֹךְ הַנְּהִי

שָׁר לִבִּי, כִּי פְגַשְׁתִּיהָ.


XXXIII

יוֹם־בָּצִיר דּוֹלֵף: אֵין הַבַּת!…

לְאֵין־גִּיל שַׁלֶּכֶת מֶלְכָה.

בְּגַן־הַפַּן רוֹחֶצֶת פַּז־

זֵרֶיהָ בְּדִמְעוֹת־בְּדָלְחָהּ:

כִּי הָלְכָה רוּת, כִּי הָלְכָה.


בְּגִנַּת־וֶרָד פְּנֵי יְתום

לְפִרְחֵי־דָם, בְּזוּעָם, —

כִּי פָנֹה פָנָה אוֹר־הַיּוֹם

וְהוֹד־הָעוֹלָם הוּעם:

כִּי הָלְכָה רוּת, כִּי הָלְכָה.


רְעשׁ בַּטְּרָפִים, רוּחַ רְעשׁ!

יוֹם אֹפֶל וַעֲנָנִים.

אֲנִי פֹה אֶעֱמֹד עַד־בּוֹשׁ

לְיַד גְּדֵרָהּ, גֶּדֶר־קָנִים:

כִּי הָלְכָה רוּת, כּי הָלְכָה…


XXXIV

בַּלֵּיל הַהוּא כֶּתַבְתִּי לָהּ

מְגִלַּת־נֶפֶשׁ עַזָּה.

מִשִּׁיר־שַׁלֶּכֶת הָיָה בָהּ

וּמִקִּינַת־פַּזָּהּ:


בְּנוּם הַכֹּל, לְאוֹר־הַנֵּר

כְּתַבְתִּיהָ — דָּם וָדֶמַע

וְכָל־הֵלַּיְלָה הָיָה עֵר

לֶב־נַעַר, וַיֵּבְךְּ, וַיֶּהֱמֶה.


לְמָחֳרָת בָּאתִי אֶל גַּן־רוּת,

וּבְטַיְּלִי אַט בִּשְׁבִילָהּ,

לְמֶרְחֲקֵּי־בָצִיר — קְרַע! וָטוּס!

שָׁלַחְתִּי קִרְעֵי מְגִלָּה.


XXXV

בָּעִיר הַגְּדוֹלָה, בְּהָעִיב זְמָן

זְהֵב־לֵב, בָּדָד עָמַמְתִּי.

פַּעַם, בְּצֵאתִי מִן הַגָּן

לָרְחוֹב, עֵין חוֹלֵם שַׂמְתִּי


עַל דַּלְתוֹת בָּתִּים שֶׁבַּטּוּר

וְעַל לוּחַ־נְחֹשֶׁת נִתְקַל

מַבָּטִי בְשֵׁם ״יַדְוִיגָה״… שׁוּר!

אָמַרְתִּי בְלִבִּי חִישׁ־קַל —


הַאֵין זאת הִיא? הָהּ אֵל! לוּ תְהִי! —

בַּפַּעֲמוֹן מָשַׁכְתִּי

בְּלֵב דּוֹפֵק… צַעֲדַת אִשָּׁה — הִיא!

וּלְבָרְכָהּ בְּפִי שָׁכַחְתִּי.


הִיא הִכִּירַתְנִי — חָוְרָה אַט:

פָּנֶיהָ כֹּה חֲוַרְוָרִים!

עוֹד פֶּרַח הִיא, אַךְ כָּמְשָׁה מְעַט —

רִגְשׁוֹתַי בִּי נִסְעָרִים.


XXXVI

עָלִיתִי כְּחוֹלֵם אַחֲרֵי רוּת —

וָאֵשֵׁב לְעֻמָּתָהּ.

וְלְנֶגֶד עֵינַי רִחֲפָה דְמוּת

נְעוּרֶיהָ וְאַהֲבָתָהּ.


לֹא נִשְּׂאָה עוֹד — הָשָׁמְרָה בְסוֹד

לִי אַהֲבַת־אֱמוּנִים?

וּלְפָנַי רִחֲפָה כְּשֶׁמֶשׁ־הוֹד

בִּתְחִלַּת סְתָו־הַיְגוֹנִים.


אָז תִּשְׁאַל בְּתֹם: ״הֲתִזְכֹּר יוֹם

מִקֶרַח הֵרַמְתָּנִי?״

וְאוֹתוֹ יוֹם־הַזֹּהַר בְּחֹם־

אוֹר קְסָמָיו אֲפָפָנִי…


הַפְּסַנְתֵּר הָמָה לְמַגַּע־יָד

שֶׁל גְּבִרְתּוֹ הָעֲדִינָה;

הַפְּסַנְתֵּר וְלִבִּי בִי כְּאֶחָד

הָמוּ מִזְמוֹר־קִינָה.


וְכָל־רְגָשַׁי בִּי הִסְתָּעֲרוּ,

בִּבְכִיָּה הִתְפָּרָצוּ:

כְּמֵי־אָבִיב שֶׁהִתְנָעֲרוּ

וּלְהִשְׁתַּפֵּךְ אָצוּ, —


וָאוֹרִיד רֹאשׁ וָאֵבְךְּ בְּכִי רַב…

וַתְּסַלְסֵל אֶת שְׂעָרִי

יָד חַמָּה, וְחָלְפָה עַל הַגַּב —

וְקֹר מָתוֹק עָבַר בְּשָׂרִי…


וּבְזָקְפִי רֹאשׁ תּוֹךְ צְחוֹק וּנְהִי,

חִבְּקַתְנִי בְּחֹם לִלְבָבָהּ,

וַתִּפְעֶה: ״לֵךְ!״ — וַתִּשַּׁק פִּי

עַד כְּאֵב — ״וְאַל שֵׁנִית תָּבוֹא!״


וַתָּלֶט אֶת פָּנֶיהָ, וְחִישׁ

מִתּוֹךְ הַחֶדֶר אָצָה…

וְאוֹבֵד־מִשְׁנֶה יָצָא אִישׁ

מִבֵּיתָהּ — אַחֲרֵי מָצָא!


XXXVII

מֵאָז לֹא שַׁבְתִּי רְאוֹתָהּ עוֹד.

הֲתִחְיֶה? אִם הָלָכָה

לְעוֹלָם אַחֵר? — דְּמוּת־הַהוֹד!

נַפְשִׁי עוֹד לֹא נָחָה…


אַחֲרִית דָּבָר

טְרַף־פָּז לִי, יָבֵשׁ וְרֵיחוֹ דַק,

בְּסֵפֶר שִׁירַי כָּמוּס.

דְּבַר־בָּצִיר בּוֹ וְלַחַשׁ: ״חֲזַק!״ —

וְעַד עוֹלָם יְחִי וְלֹא יָמוּת.


עֲדִין הַוְּרִידִים, זְהוּב־הַדְּמוּת,

כִּמְהַרְהֵר הוּא בְזִכְרוֹנוֹ:

הוּא הָיָה פַּעַם, בְּיָד שֶׁל רוּת —

וּמְאֻשָּׁר הוּא בִיגוֹנוֹ.


וְיוֹם כִּי יִלְחַץ עֹז־כְּאֵב

אֶת נַפְשִׁי — כִּצְרִי־גִלְעָד,

הַטָּרָף אוֹצִיא, תַּבְנִית לֵב,

אֵלַי ״יַדְוִיגָה״ יִלְאָט…


“התקופה”


  1. בניני־קרשים, כעין מגדלים רמים, רחבים למטה כדי שעור ד על ד והולכים וצרים למעלה, שהיו מיוחדים לכך ולעשון־בשר בימים הטובים שעברו, בכמה מן האחזות ברוסיה הקטנה.  ↩

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!
המלצות על הכותר או על היצירות הכלולות
0 קוראות וקוראים אהבו את הכותר
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.