1, (אָב-דָן), סמי׳ אָבְדַן, שפע״ז, — א) כְלָיָה: Untergang; ruine, perte; destruction: כי איככה אוכל וראיתי ברעה אשר ימצא את עמי ואיככה אוכל וראיתי בְּאָבְדַן מולדתי אסת׳ ח ו. — ובתו״מ: כשם ששמחה לפני המקום בקיומן של צדיקים כך באבדן של רשעים (תוספתא סנה׳ יד י). — ב) *קלקול ופְסֵדָה והשחתת דבר: מפני אבדן קדשים (ירוש׳ פסח׳ ז לה.). — ועם ו אחרי א, אובדן: ונוטלין ממנו (מן היין) לידים אמר רבי אבא אין בו משום אובדן אוכלין (שם ברכ׳ ו י.). — ומצוי בשתי המשמ׳ בסהמ״א: כבר קרה לה (להלשון) ההפסד ונאבדה באבדן שאר החכמות באומתנו (ר״י דוראן, מעשה אפד ח). — ומ״ר: רב ריבם יי׳, על חושבי אָבְדָנַי (שבת א חנכה, אין צור). — ובכנ׳: ויראה ברעתם ואבדנם ושפלותם (מ׳ אלבילה, ראש׳ דעת א א).