* 1, ש"ז, מ"ר אִגָּרִים, — גג, מכסה שטוח על הבית ישמש לתשמיש אדם: אשר לו חומה ולא שור איגר סביב (מגי' ה: ערכ' נב.).
1 בארמית וסורית איגרא, בערבית אִגַּ'אר ( إِجَّار) ואִנְגַ'אר (إِنْجَار) בלשון שאם (סוריה) וחג'אז. ואמר אבן שידה אג'אר ואג'ארה גג שאין לו מעקה סביבו לעצור מפני הנפילה. ולא נתברר מקורה. — ומשל: קב מהארץ ולא כור מֵהָאִגָּר (בארמית: קבא מארעא ולא כורא מאגרא. — פסח' קיג.), לאמר טוב דבר מועט קרוב ונקל להשיגו מדבר גדול רחוק שצריך לטרח הרבה עד שתשיגהו. — ויאמר על דברים תמוהים, דברים אלו מרפסים (מרערעים ומשברים) אִגָּרִים (בארמית: ואמר רב אסי הנו שמעתתא דידי מרפסן איגרי. — קדוש' סג:). — ולמי שעמד במעלה עליונה והורד למדרגה שפלה, נפל מאִגָּר רם לבור עמוק: לאחר שהגביהם עד לשמים השליכם לארץ בבת אחת ולא מעט מעט מאיגרא רמא לבירא עמיקתא (רש"י איכה ב א).