*1, אדיין, — בפי היהודים בארץ ישראל אחר החרבן, גם בדבור העברי, כמו עדין: ומניין שמעברין את השנה על הגליות שעלו ואדיין לא הגיעו (ירוש' ר"ה ג נח ג). מיד הביא שמונים אלף פירחי כהונה ושחטן עליו ואדיין הדם תוסס (שם תענ' ד סט:). ר' יונתן אומר רואין שתי זרועותיו (אצל העֻבר בתחלת ברייתו) כמין שני חוטין של זהורית ושאר כל אבריו כמין גולם מצומתים ופיתוח ידים ורגלים אין לו אדיין (שם נדה ג נ ד).