אֱהִי
— מלת השאלה, כמו אַיֵּה, ?wo?; ou?; where: אֱהִי1 מלכך אפוא ויושיעך (הושע יג י). --ואמר המשורר: אהי בער כבוד האב ופחדו, ואי מוראך שונאי ועוכרי (ר"מ זכות, יסוד עולם, הוצ' ברלינר 4).
1 ת"י אָן מלכך. וכמו"כ השבעים והולג'. וכן מנחם, וכן ריב"ג: אהי מלכך איפוא הוא הפוך איה (מלכך איפוא). וכן ראב"ע. רש"י ורד"ק מפרשים שהוא עתיד מן היה. ורוב החדשים הסכימו שהוא כמו איה. ואפשר שכך היו מדברים בני מקומו של הושע. וזו גם דעת אֱוַלד. וכן בֶטכ': בלשון בני אפרים, אלא שהוא סובר שאמרו אֲהִי, אלף חטף פתח, והנקוד אֱהי הוא של בעלי המסורה מפני שסברו אהי עתיד מן היה. ואין זה מוכרח. ואפילו אם חשו בזמן ההוא במלת אהי משמעה של איה, אפשר שכבר הטו קול הפתח החטוף לקול צירי חטוף, ולכן הנקוד של חטף סגול. וגם קניג (ב, רמה) סובר כי נתמעכה תנועת הפתח ונוספה ה לחזוק השאלה.