1, ש"ז, מ"ר אֹבוֹת, — אחד ממיני הקסמים שהיו נהוגים לפנים, שהיה הקוסם לפי אמונת ההמון מעלה מתים מקברם והיו מגידים לו עתידות ומגלים לו נסתרות, והיה הקוסם (בעל האוב) או הקוסמה (בעלת האוב) משמיעה בתחבולה קול עמום מצפצף כמו עולה מהארץ, Nekromantie; necromancie; necromancy: לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף וחבר חבר ושאל אוֹב וידעני ודרש אל המתים דבר' יח י-יא. ויבאו (שאול ואנשיו) אל האשה לילה ויאמר קסומי נא לי בָּאוֹב והעלי לי את אשר אמר אליך ש"א כח ח. ושפלת מארץ תדברי ומעפר תשח אמרתך והיה כּאוֹב מארץ קולך ומעפר אמרתך תצפצף ישע' כט ד. — ומ"ר: אל תפנו אל הָאֹבֹת ואל הידענים ויקר' יט לא. וכי יאמרו אליכם דרשו אל הָאֹבוֹת ואל הידענים המצפצפים והמהגים ישע' ח יט. — בעל, בעלת אוֹב, הקוסם באוב: בקשו לי אשת בעלת-אוֹב, ואלכה אליה ואדרשה בה ש"א כח ז. — ובתו"מ: בעל אוב זה פיתום המדבר משחיו סנה' ז ז . בעל אוב זה  המדבר בין הפרקים ומבין אצילי ידיו גמ' שם סה:.