ב. אוֹב

1, ש"ז, מ"ר אֹבוֹת, — אחד ממיני הקסמים שהיו נהוגים לפנים, שהיה הקוסם לפי אמונת ההמון מעלה מתים מקברם והיו מגידים לו עתידות ומגלים לו נסתרות, והיה הקוסם (בעל האוב) או הקוסמה (בעלת האוב) משמיעה בתחבולה קול עמום מצפצף כמו עולה מהארץ, Nekromantie; necromancie; necromancy: לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף וחבר חבר ושאל אוֹב וידעני ודרש אל המתים דבר' יח י-יא. ויבאו (שאול ואנשיו) אל האשה לילה ויאמר קסומי נא לי בָּאוֹב והעלי לי את אשר אמר אליך ש"א כח ח. ושפלת מארץ תדברי ומעפר תשח אמרתך והיה כּאוֹב מארץ קולך ומעפר אמרתך תצפצף ישע' כט ד. — ומ"ר: אל תפנו אל הָאֹבֹת ואל הידענים ויקר' יט לא. וכי יאמרו אליכם דרשו אל הָאֹבוֹת ואל הידענים המצפצפים והמהגים ישע' ח יט. — בעל, בעלת אוֹב, הקוסם באוב: בקשו לי אשת בעלת-אוֹב, ואלכה אליה ואדרשה בה ש"א כח ז. — ובתו"מ: בעל אוב זה פיתום המדבר משחיו סנה' ז ז . בעל אוב זה  המדבר בין הפרקים ומבין אצילי ידיו גמ' שם סה:.



1 בעקר משמעת מלה זו אין ספק, כי הכתוב בעצמו ש"א כח ח מבאר ענינו, אך אין לעמוד על מקורה, יש סוברים כי היא היא המלה אוב שבערך הקודם, וכבר אמר ראב"ע: מגזרת וכאובות חדשים כי הם עיקר זאת האומנות. והחדשים מדמים לזה מה שבלשון הערבית זֹכְרַה ذُکرَة הוא נאד וגם בטן, ונקרא, לפי סברתם, קסם זה אוב על שם הקול העמום שהיה יוצא כמו  מהבטן. ויש אומרים כי מקור אוב זה הוא בהפעל הערבי אוב أب כמו שׁוּב בעברית, והאוב הוא השָׁב מקברו, וכמו revenant בצרפתית. ואולי הסתעף השם אוב מן ע'יב غيب בערבית, כי שני השרשים האלה משתתפים בלשון ערבית במקצת משמעותיהם, ואחת ממשמעות ע'יב היא: היה נסתר, לא נראה, ועאלם אלע'יב, יודע נסתרות. וכן אמר ריב"ג באוב: אשר היו בעליהן דורשין בהן ידיעת הנעלם. ע"כ. — השבעים תרגמו אוב במלה יונית שמשמעתה היא דבר מן הבטן. ודומה לזה בתלמוד במקום המובא בפנים.

חיפוש במילון: