ג. אוֹב
*1, ש"ז, מ"ר אוֹבים, -- בית הצואר של חלוק וכדומה, הפתיחה בהחלוק שסביב הצואר: לא יכניס אדם את ראשו בתוך אובו2 ויקרא את שמע אם היתה אפיקרסתו חגורה לו מבפנים הרי זה מותר (תוספתא ברכ' ב יה).
1 לא נתברר מקור מילה זו.
2 כך גרסת הראב"ע בפרושו לאיוב (לא יט) אמר וז"ל : י"א שהוא (השם כאובות חדשים) בדברי רז"ל לא יכניס אדם ראשו תחת אובו. ע"כ. וכן בפרוש מעין גנים על איוב ובנוסחאותינו קובו, ובהוצאת צוק' חיקו, ופרש מעין גנים אובו: פי החלוק שהוא פתח הצואר.