אוּד

1, ש"ז, מ"ר אוּדִים, — א) שארית גזיר עץ שחלק ממנו נשרף באש, Brandscheit; tison; firebrand: הפכתי בכם כמהפכת אלהים את סדם ואת עמרה ותהיו כְּאוּד מֻצל משרפה עמוס ד יא. —  ובמשנה: המניח את האוד בגשמים לכבותו מכשי' ה ז. ואמר המשורר: יעשנו עיני כאודים רשב"ג, שש"ד כו. —  ובהשאלה, שארית שנשאר מכליון וחרבן: ויראני את יהושע הכהן הגדול עמד לפני מלאך יי' והשטן עמד על ימינו לשטנו ויאמר יי' אל השטן יגער יי' בך השטן וכו' הלוא זה (יהושע הכהן) אוּד מֻצל מאש זכר' ג א-ב. —  ולזלזול:  אל תירא ולבבך אל ירך משני זנבות האוּדִים העשנים האלה (רצין מלך ארם ופקח מלך ישראל) ישע' ז ד. —  °ובסמי': רחפו עצמי עלי בנים יקרים אשר כשיד שרופים באוד אודי שרידיך מאיר, קינות לת"ב, ציון צפירת פאר. —  ובהשאלה °לכאב הלב מצער: שובי ועמדי יפה, כמו שחר נשקפה, כי כל עין איש בך צופה, לבו אוד משרפה ישראל נאגארה, פזמונ' נב, הוצא' צ' פרידלנדר. — *ומשל העם אומר: שני אודים יבשים ואחד רטוב יקדו היבשים את הרטוב סנה' צג. —  בארמ'. —  ב) *גזיר עץ  ישמש להניע ולהפך את הגזירים והגחלים בתנור, Schüreisen; fourgon; poker: אשה לא תכנס לדיר העצים ליטול מהם אוד ואוד שנשבר אסור להסיקו ביו"ט לפי שמסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים ביצה לג..



1 בארמ' וסור' אוּרָא,  ולא ידוע מקורו. קצת החכמים גוזרים אותו מן הפעל הערבי אוד آد, במשמ' כפף, וברט מדמה לו השם הערבי עוד عُود, עץ. וכל זה דחוק.

חיפוש במילון: