פ"י, - חפץ בחזקה בדבר מה, begehren,  wünschen; désirer, convoiter; to wish for : כי תְאַוֶּה נפשך לאכל בשר (דבר' יב כ). - ובלי ל אחריו: ונתתה הכסף בכל אשר תְּאַוֶּה נפשך בבקר ובצאן וביין (שם יד כו). קטר יקטירון כיום החלב וקח לך כאשר תְּאַוֶּה נפשך (ש"א ב יו). ויאמר אבנר אל דוד אקומה ואלכה ואקבצה אל אדני המלך את כל ישראל ויכרתו אתך ברית ומלכת בכל אשר תְּאַוֶּה נפשך (ש"ב ג כא). - ובעָבר: אין אשכול לאכול בכורה אִוְּתָה נפשי (מיכה ז א). - וביחס לדברים מפשטים: נפש רשע אִוְּתָה רע (משלי כא י). - ובלי נָשׂוּא אחריו: והוא (אלהים) באחד ומי ישיבנו ונפשו אִוְּתָה ויעש (איוב כג יג). - ובלי השם נפש: כי בחר יי בציון אִוָּהּ למושב לו זאת מנוחתי עדי עד פה אשב כי אִוִּיתִיהָ  (תהל' קלב יג-יד). - ובתלמ': שאיוו אלוהות הרבה (סנהד' סג.).- ועתיד °מקֻצר: יְאַו היות כתר לראשם (רמב"ע, דיואן). וחברתו יְאַו כל שר ואוזן (שירי מ' אדרעי, לקו"ק צ). - וכבר השתמשו מקצת הסופרים בזמננו בפעל זה קצת בענין אחר במשמ' אִחֵל, ואמרו למשל: °אִוָּה לפלוני שנה טובה, אני מְאַוֶּה לך כל טוב: ומקירות לבי אברכהו ומאוה לו כי לא תהיה יגיעתו לריק (רח"י פאלק, הסכ' לס' ד' כוסות). - ואינו נכון.

- הִתפ', הִתְאַוָּה, - התעוררה בקרבו תאוה, היתה לו תשוקה לדבר,  begehren, sich sehnen;dèsirer, soupirer après; to wish : והאספסף אשר בקרבו הִתְאַוּוּ תאוה וישבו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכלנו בשר (במד' יא ד). ולא תִתְאַוֶּה בית רעך שדהו ועבדו (דבר' ה יח). וַיִּתְאַוֶּה דוד ויאמר מי ישקני מים מבאר בית לחם (ש"ב כג יה). - ובינ': כי שם קברו את העם הַמִּתְאַוִּים (במד' יא לד). מִתְאַוָּה ואין נפשו עצל ונפש הרצים תדשן (משלי יג ד). - ועם את אחריו: הוי הַמִּתְאַוִּים את יום יי' למה זה לכם יום יי' הוא חשך ולא אור (עמוס ה יח). ועתי' מקֻצר יִתְאָו: וְיִתְאָו1  המלך יפיך (תהל' מה יב).  וְיִתְאָו1 דוד ויאמר מי ישקני מים (דהי"א יא יז). - ועם ל אחריו: אל תלחם את לחם רע עין ואל תִּתְאָו2 למטעמתיו (משלי כג ו). אל תקנא באנשי רע ואל תִּתְאָו2 להיות אתם (שם כד א). - ובתו"מ: להמ הדבר דומה לאחד שהיה מתאוה לבנים ונולדה לו בת נודר בחייה (מכי' בא, טז). אין אנו יודעים אם לוט נתאוה לבנותיו אם בנותיו נתאוו לו (מד"ר בראש' נא). - הִתְאַוִּיתֶם (במד' לד י),תאו