1, אֹרֵב, ש"ז, מ"ר אוֹרְבִים, אֹרְבִים, – א) כל שאֹרֵב לחברו, Lauernder; qui guètte; lier in wait: כי הקים בני את עבדי עלי לְאֹרֵב כיום הזה (ש"א כב ח).  – ב) אחד או רבים היושבים במארב להתנפל משם על האויב במלחמה, Hinterhait (die Mannschaft); embuscade (la troupe); liers in wait: ויקח כחמשת אלפים איש וישם אותם אוֹרֵב בין בית אל ובין העי מים לעיר (יהוש' ח יב).  ויצאו אנשי העיר לקראת ישראל למלחמה הוא וכל עמו למועד לפני הערבה והוא לא ידע כי אוֹרֵב לו מאחרי העיר (שם יד).  וְהָאוֹרֵב קם מהרה ממקומו וירוצו בנטות (יהושע) ידו ויבאו העיר וילכדוה (שם יט).  ויצילנו מכף אויב וְאוֹרֵב על הדרך (עזר' ח לא).  – וחסר: ויהושע וכל ישראל ראו כי לכד הָאֹרֵב את העיר (יהוש' ח כא).  וְאֹרֵב ישראל מגיח ממקמו ממערה גבע (שופט' כ לג).  וְהָאֹרֵב החישו ויפשטו אל הגבעה וימשך הָאֹרֵב ויך את כל העיר לפי חרב (שם לז).  – ומ"ר: וישם ישראל אֹרְבִים אל הגבעה סביב (שם כט).  אל חומת בבל שאו נס החזיקו המשמר הקימו שמרים הכינו הָאֹרְבִים (ירמ' נא יב).  – ג) המקום שהאורבים ישׁבים שם, המארב, Hinterhalt; embuscade; ambush: ואתם תקמו מֵהָאוֹרֵב והורשתם את העיר (יהוש' ח ז).