1 , פ"ע, עבר אוֹר2, אוֹרְתִּי, אוֹרְתָּ, אוֹרוּ, אֹרוּ, אוֹרְנוּ, עתי' יֵאוֹר, יֵאוֹרוּ, תָּאוֹרְנָה, תָּאֹרְנָה, צווי אוֹר, אוֹרוּ, אוֹרִי, אוֹרְנָה, — היה אוֹר, נעשה אוֹר, הבהיק כמו האור, leuchten; luire; shine: הבקר אוֹר והאנשים שֻלחו (בראש' מד ג). וארח צדיקים כאור נגה הולך וָאוֹר עד נכון היום (משלי ד יח). מאילת השחר עד שיאור המזרח אדם מהלך ארבעה מילין משיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל (ירוש' ברכ' א ב ג). —  ועם ל אחריו ובלי נושא: ועתה השכם בבקר ועבדי אדניך אשר באו אתך והשכמתם בבקר וְאוֹר לכם ולכו (ש"א כט י). —  ובהשאלה: קומי אוֹרִי כי בא אורך (ישע' ס א). — אוֹר העיניים: וישב (יהונתן) ידו אל פיו וַתָּרֹאְנָה3 עיניו (ש"א יד כז). ראו נא כי אֹרוּ עיני (שם כט). — ובתו"מ: מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו אפילו דברים טמאים עד שיאורו עיניו (יומא ח ו). מאכילין אותו (את מי שאחזו בולמוס) שביעית עד שיאורו עיניו (תוספתא יוה"כ ה ג). 

— נִפע', נָאוֹר4, עתי' יֵאוֹר, מקור הֵאוֹר, — נעשה אוֹר, קבל אוֹר, וכמו הקל: הן כל אלה יפעל אל פעמים שלוש עם גבר להשיב נפשו מני שחת לֵאוֹר5 באור החיים (איוב לג כט-ל). — ועם ל אחריו ובלי נושא: וילכו כל הלילה יואב ואנשיו וַיֵּאֹר6 להם בחברון (ש"ב ב לב). —  ועי' נָאוֹר במקומו. 

— הִפע', הֵאִיר, עתי' יָאִיר, יָאֵר, וַיָּאֵר, צווי הָאֵר, הָאִירָה, מקור הָאֵר, הָאִיר, — א) עשה שיהיה אור, נתן אור על אחר, הסיר החשך, Licht verbreiten; éclairer; lighten: והיו למארות ברקיע השמים לְהָאִיר על הארץ (בראש' א יה). פרש ענן למסך ואש לְהָאִיר לילה (תהל' קה לט). אל מול פני המנורה יָאִירוּ שבעת הנרות (במד' ח ב). — ובתו"מ: (כשהיו החכמים נפטרים מבית ר' אמי אמרו לו כך) עולמך תראה בחייך ואחריתך לחיי העוה"ב וכו' עיניך יאירו במאור תורה ופניך יזהירו כזהר הרקיע (ברכ' יז.). אמר לו שמעיה לאבטליון אבטליון אחי בכל יום הבית מאיר והיום אפל שמא יום המעונן הוא (יומ' לה:). אמר ר' יוחנן לא נברא להאיר אלא גלגל חמה בלבד (פסיק' דר"כ, החודש). — ב) עם יחס הפעול: הֵאִירוּ ברקיו תבל (תהל' לז ד). וַיָּאֶר את הלילה )שמות יד כ). — ועם ל... למקבל האור: ויי' הלך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחתם הדרך ולילה בעמוד אש לְהָאִיר להם (שמות יג כא). לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם ולנגה הירח לא יָאִיר לך (ישע' ס יט). אֵל יי' וַיָּאֶר לנו (תהל' קיח כז).  —  ובהשאלה: פתח דבריך יָאִיר מבין פתיים (שם קיט קל). — ובתו"מ: פתח פיך ויאירו דבריך (ירוש' ברכ' ג ו ג). היין הזה כל מי ששותה ממנו פניו מאירות (מד"ר ויקר' לז). שיביט בך בפנים מאירות ולא בפנים זעומות (שם במד' יא). דרך לשון בני אדם שהחפץ והמרוצה במעשה אחד יביט אליו בפנים צהובות ומאירות (מלמד התלמ', נצבים).  — ג) עשה שיתן אור, שיזהיר, leuchten lassen; faire luire; let shine: כי אתה תָּאִיר נרי יי אלהי יגיה חשכי (תהל' יח כט). שמש בענן אכסנו וירח לא יָאִיר אורו (יחזק' לב ז). — ובהשאלה במשמ' של רצון: יָאֵר יי' פניו אליך ויחנך (במד' ו כה). אלהים השיבנו וְהָאֵר פניך ונושעה (תהל' פ ד). הָאִירָה פניך על עבדך הושיעני בחסדך (שם קיט קלה). אלהים יחננו ויברכנו יָאֵר  פניו אתנו (שם סז ב). —  ובמשמ' נתינת חן ויפי: חכמת אדם תָּאִיר פניו (קהל' ח א). — ואת העיניים, במשמ' חיים ואֹשר: הָאִירָה עיני פן אישן המות (תהל' יג ד). לְהָאִיר עינינו אלהינו ולתתנו מחיה מעט בעבדתנו (עזר' ט ח). — ובמשמ' בינה וחכמה: רש ואיש תככים נפגשו מֵאִיר עיני שניהם יי' (משלי כט יג). כל שהאיר עיניו במשנתו (ירוש' מו"ק ג פג:). — וש"ת: מצות יי' ברה מְאִירַת עיניים (תהל' יט  ט). — ד) עם מ אחריו, קבל אור, beleuchtet werden; être eclairé; be lighten: והנה כבוד אלהי ישראל בא מדרך הקדים וקולו כקול מים רבים והארץ הֵאִירָה מכבדו (יחזק' מג ב). — ה) כמו הקל: גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יָאִיר (תהל' קלט יב). — ו) הבעיר, הדליק אש, anzünden; allumer; to light: ביבש קצירה תשברנה נשים באות מְאִירוֹת אותה (ישע' כז יא). מי גם בכם ויסגר דלתים ולא תָאִירוּ מזבחי חנם אין לי חפץ בכם אמר יי' צבאות ומנחה לא ארצה מידכם (מלא' א י). יעמיד ממך כהנים שמאירים את המזבח (מד"ר במד' יא). 

—  הָפע', °הוּאָר, --הוצק עליו אור מגוף מאיר: כי כמו שהערפל הוא מואר מן האור כן השכל האפשרי הוא נאור מזיו כח השכל הפועל תגמולי הנפש ח.. שיתחלפו הנצוצות השמשיות ויתרבו בהתרבות המקומות החשוכים המוארים מהם ר"י אברבנאל, מפעל' אלהים ח ה. ישקיף אל המושכל אשר מעצמו הוא ממנו נעדר ואשר ממנו יואר יצטייר וישתלם שער השמים לר"א אירירי ה א. האור יחזר לאחור מהשטחים המוארים צ"א רבינוביץ, אבן שואבת ט פג.