אֶרֶב

1, ש"ז, הפס' אָ־, —  א) שה"פ מן ארב, פעולת מי שאֹרֵב לחברו: כי ישחו (חיות הטרף) במעונות ישבו בסכה למו אָרֶב (איוב לח מ), —  ב) מקום הארב, מעון החיות וכדו': ותבוא חיה במו אָרֶב ובמעונותיה תשכן שם לז ח.



1 בערב' אִרב أَرِب, במשמעת ערמה ותחבולה.

חיפוש במילון: