אִזּוּן

° 1, ש"ז, מ"ר אִזּוּנִים, — א) הטיית אזן לשמע ולהקשיב, das Horchen; audition; the listening:  זכר אמונה ושקר, אִזּוּן שיח וסקר, אות פקודת בקר (ר"א קליר, מוס' א ר"ה, זכר תחלת. —  ב) שקול דבר במאזנים, das Abwägen; action de péser; the weighing: כי תבחר ותקרב דרכים נערכים ומסלולים שקולים במספר במשקל לכל הלא אצלת לך ברכות בחשבון מחשביך וטוב אזוּנם (ידע' בדרשי, בחי"ע יב ז). בלתי מצורף אל איזון ומשקולת (הקד' דרך אמונה לר"א ביבאגו). כי האזון והחקירה היא בערך החכמים (ר"י אברבנאל, נחל' אבות ג ו). והוא כענין המאזנים שהיותר שוים באיזון כשישימו דבר מועט בכף האחת יטו ויצאו מהשיווי (הוא, חיי שרה א). — ג) °ביחס לדפק, הזמן שבין ההתפשטות והמנוחה, acinésie: הסוג הלקוח מן האזון הוא הקש שעורי יחס הזמנים הד' אשר לשתי התנועות ולשתי העמידות וכו' ונאמר שהדפק אם שיהיה טוב האזון ואם שיהיה רע האזון ורע האזון מיניו שלשה אחד מהם המשתנה האזון ועובר האזון והוא אותו שיהיה אזונו אזון שנים נמשכים לזולת שני בעליו כמו שיהיה לבחורים אזון דפק הנערים (קאנון א ב ג, בדפק א). 



1 מן אזן.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים