° 1, ש"נ, סמי' אֹזֶן, כנוי אָזְנִי, אָזְנְכֶם, מ"ז ומ"ר אָזְנַיִם, סמי' אָזְנֵי, בכנ' אָזְנַי, אָזְנֵיכֶם, —  א) אבר השמיעה, Ohr; oreiller; ear:  אֹזֶן שמעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין (משלי יה לא).  נזם זהב וחלי כתם מוכיח חכם על אֹזֶן שמעת (שם כה יב). — וסמי': ונתתה (מדם האיל) על תנוך אֹזֶן אהרן ועל תנוך אֹזֶן בניו הימנית (שמות כט כ).  לב נבון יקנה דעת וְאֹזֶן חכמים תבקש דעת (משלי יח יה). —  ובכנ': הן כל ראתה עיני שמעה אָזְנִי ותבן לה (איוב יג א).  גם לא שמעת גם לא ידעת גם מאז לא פתחה אָזְנֶךָ (ישע' מח ח).  ורצע אדניו (של העבד העברי שאינו רוצה לצאת לחפשי בשנה השביעית) את אָזְנוׂ במרצע ועבדו לעלם (שמות כא ו). —  ומ"ר: ולא נתן יי' לכם לב לדעת ועינים לראות וְאָזְנַיִם לשמע עד היום הזה (דבר' כט ג).  עינים להם ולא יראו אָזְנַיִם להם ולא ישמעו (תהל' קטו ה-ו). —  וסמי': ויאמר אלהם אהרן פרקו נזמי הזהב אשר בְּאָזְנֵי נשיכם בניכם ובנתיכם והביאו אלי (שמות לב ב). —  ובכנ': ותבט עיני בשורי בקמים עלי מרעים תשמענה אָזְנָי (תהל' צב יב). אבדון ומות אמרו בְּאָזְנֵינוּ שמענו שמעהּ (איוב כח כב). פן יראה בעיניו וּבְאָזְנָיו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו (ישע' ו י).  ויתנו אל יעקב את כל אלהי הנכר אשר בידם ואת הנזמים אשר בְּאָזְנֵיהֶם (בראש' לה ד ). — ותשתמש הלשון העברית ביחס להָאֹזֶן בפעלים האלה, —  דַבֵּר בְּאָזְנֵי פלוני: וידבר (אברהם) אל עפרון בְּאָזְנֵי עם הארץ לאמר (בראש' כג יב).  בי אדני ידבר נא עבדך דבר בְּאָזְנֵי אדני (שם מד יח). בְּאָזְנֵי כסיל אל תדבר כי יכון לשכל מליך (משלי כג ט).—  אָמֹר בְּאָזְנֵי פְּלוֹנִי: ואת אלית וגם אמרת בְּאָזְנַי הנה הכסף אתי (שופט' יז ב).  עוד יאמרו בְּאָזְנַיִךְ בני שכליך צר לי המקום (ישע' מט כ). —  הִגִּיד בְּאָזְנֵי: ויגידו בְּאָזְנֵי המלך את כל הדברים (ירמ' לו כ). —  קְרֹא בְּאָזְנֵי: ויקח (משה) ספר הברית ויקרא בְּאָזְנֵי העם (שמות כד ז).  ועתה קרא נא בְּאָזְנֵי העם לאמר מי ירא וחרד ישב ויצפר מהר הגלעד (שופט' ז ג).  הלך וקראת בְּאָזְנֵי ירושלם לאמר כה אמר יי' זכרתי לך חסד נעוריך (ירמ' ב ב). —  סִפֵּר בְּאָזְנֵי: ולמען תספר בְּאָזְנֵי בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים (שמות יב ב).  — ההִתְאֹנֵן, בָּכָה בְּאָזְנֵי: ויהי העם כמתאֹננים רע בְּאָזְנֵי יי' (במד' יא א).  כי בכיתם בְּאָזְנֵי יי' לאמר מי יאכלנו בשר (שם יח). —  שים בְּאָזְנֵי: כתב זאת זכרון בספר ושים בְּאָזְנֵי יהושע כי מחה אֶמחה את זכר עמלק מתחת השמים (שמות יז יד). —  הָאֹזֶן לָקְחָה, לאמר שמעה: ואלי דבר יגֻנב ותקח אָזְנִי שמץ מנהו (איוב ד יב). —  הדבר עָלָה בְּאָזְנָיו, שמע את הדבר: יען התרגזך אלי ושאננך עלה בְאָזְנָי  (ישע' לז כט). —  °בא לאזניו, נודע לו: שאם ישמעו ישראל ויבא לאזניהם דבר מהליכת המרגלים וכו' (ר"י אברבנאל, יהושע' א). —  הִטָּה אֹזֶן: הטה יי' אָזְנְךָ ושמע פקח יי' עינך וראה (ישע' לז יז). אני קראתיך כי תענני אל הט אָזְנְךָ לי שמע אמרתי (תהל' יז ו).  בני לדברי הקשיבה לאמרי הַט  אָזְנְךָ (משלי ד כ).  תבוא לפניך תפלתי הטה אָזְנְךָ לרנתי (תהל' פח ג).  אטה למשל אָזְנִי אפתח בכנור חידתי (שם מט ה).  שמעי בת וראי והטי אָזְנֵךְ (שם מה יא).  ושלח יי' אליכם את כל עבדיו הנבאים השכם ושלח ולא שמעתם ולא הטיתם את אָזְנְכֶם לשמע (ירמ' כה ד). —  ועם פעל קשב: ולא תשעינה עיני ראים וְאָזְנֵי שֹׁמעים תקשבנה (ישע' לב ג).  תהיינה אָזְנֶיךָ קשֻבות לקול תחנוני (תהל' קל ב). —  וביחיד: תהי נא אָזְנְךָ קשבת ועיניך פתוחות לשמע אל תפלת עבדך (נחמ' א ו). —  הִקְשִׁיב הָאֹזֶן, עשה שתהיה קשבת: בני אם תקח אמרי ומצותי תצפן אתך להקשיב לחכמה אָזְנְךָ תטה לבך לתבונה (משלי ב א-ב).  תאות ענוים שמעת יי' תכין לבם תקשיב אָזְנְךָ (תהל' י יז). —  גָּלָה אֹזֶן פלוני, הגיד לו דבר שלא ידע פלוני: ויי' גלה את אֹזֶן שמואל יום אחד לפני בוא שאול לאמר כעת מחר אשלח אליך איש (ש"א ט יה-יו).  הנה לו עשה אבי דבר גדול או דבר קטן ולא יגלה את אָזְנִי (שם כ ב).  כי אחקר את אבי כעת מחר השלשית והנה טוב אל דוד ולא אז אשלח אליך וגליתי את אָזְנְךָ (שם יב).  כי קשרתם כלכם עלי ואין גלה את אָזְנִי בכרת בני עם בן ישי (שם כב ח).  בחלום חזיון לילה בנפל תרדמה על אנשים בתנומות עלי משכב אז יגלה אֹזֶן אנשים (איוב נג יה-יו). —  ועם ל של הדבר, גָּלָה הָאֹזֶן לדבר: ויגל אָזְנָם למוסר ויאמר כי ישובון מאון (שם לו י). —  ונפעל: ונגלה בְּאָזְנַי יי' צבאות אם יכפר העון הזה לכם עד תמתון (ישע' כב יד). —  והשם °גִּלּוּי אֹזֶן: ולפעמים ביותר בירור כבר הגיע לאדם הודעה וגלוי אזן ע"י אמצעי הזה (החלום) ממה שעתיד לבוא עליו (רמח"ל, דרך ה' ג א). —  אָזְנָיו אֶל ..., ר"ל רוצה לשמע: עיני יי' אל צדיקים וְאָזְנָיו אֶל שועתם (תהל' לד יו). —  בְּאָזְנַי דִבֵּר, בְּאָזְנַי צִוָּה, לאמר, אני בעצמי שמעתי בדברו, בצוותו: ויאמר האיש אל יואב ולֻא אנכי שקל על כפי אלף כסף לא אשלח ידי אל בן המלך כי בְּאָזְנֵינוּ צוה המלך אתך ואת אבישי ואת אתי לאמר שמרו מי בנער באבשלום (ש"ב יח יב).  ויאמרו הכהנים והנבאים אל השרים ואל כל העם לאמר משפט מות לאיש הזה כי נבא אל העיר הזאת כאשר שמעתם  בְּאָזְנֵיכֶם (ירמ' כו יא(. —  אֹזֶן כְּבֵדָה, שאינה שֹׁמעת היטב: הן לא קצרה יד יי' מהושיע ולא כבדה אָזְנוֹ משמוע (ישע' נט א). —  הִכְבִּיד הָאָזְנַיִם, עשה שלא יוכל לשמוע: השמן לב העם הזה וְאָזְנָיו הכבד ועיניו השע פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין (ישע' ו י). —  אטם אָזְנוֹ, לא רצה לשמע: אֹטם אָזְנוֹ מזעקת דל גם הוא יקרא ולא יענה (משלי כא יג).  כמו פתן חרש יאטם אָזְנוֹ אשר לא ישמע לקול מלחשים (תהל' נח ה-ו). —  °ומשל: כאוטם אזן חרש באדם אין (רמח"ל, מגדל עז ב ב). - הֵסִיר אָזְנוֹ: מסיר אָזְנוֹ משמע תורה גם תפלתו תועבה (משלי כח ט). —  וכן הֶעלִים אָזְנוֹ: קולי שמעת אל תעלם אָזְנְךָ לרוחתי לשועתי (איכה ג נו). —  כָּרָה אזנים ל..., העיר אותו לשמע: זבח ומנחה לא חפצת אָזְנַיִם כָּרִיתָ2 לי (תהל' מ ז). —  פָקוֹחַ אָזְנַיִם, מי שאזניו עלולות לשמע: ראית רבות ולא תשמר פקוח אָזְנַיִם ולא ישמע (ישע' מב כ). —  נִמְלְאָה הָאֹזֶן, שמעה יתר מדי: כל הדברים יגעים לא יוכל איש לדבר לא תשבע עין לראות ולא תמלא אֹזֶן משמע (קהל' א ח). —  °מִלֵּא את האזן של פלוני, דבר לו הרבה: כבר מלאו אזניך כי הגזברים הם נקראים אותם האנשים הממונים וכו' (פי' המשנ' להרמב"ם, שקל' ה ב). —  צָלְלוּ אָזְנָיו, מפני השתוממות על צרה: הנה אנכי עשה דבר בישראל אשר כל שמעו תצלּינה שתי אָזְנָיו (ש"א ג יא). הנני מביא רעה על המקום הזה אשר כל שמעה תצלּנה אֹזְנָיו (ירמ' יט ג). — הֵעִיר  אָזְנוֹ, סבב שישמע: יעיר בבקר בבקר יעיר לי אֹזֶן לשמע (ישע' נ ד),  עוד העיר. —  וּפָתַח אֹזֶן: אדני יי' פתח לי אֹֹזֶן ואנכי לא מריתי (שם שם ה).  אז תפקחנה עיני עורים וְאָזְנֵי חרשים תפתחנה (שם לה ה). —  *פָּגוּם בְּאָזְנוֹ, שאינו שֹׁמע היטב: חושים בן דן היה פגום באזנו ובלשונו (פרקי דר"א לט). —  *יצא פלוני ואזניו מקֻטפות, לאמר בבשת פנים, ברוח נכאה, מפני דברים קשים ששמע: יצא ראובן (מלפני יעקב אביו שהוכיחו) ואזניו מקוטפות (מד"ר בראש' צט),  ועי' קטף. —  °גזזו את אזניו, לאמר לא די שלא קבל מה שבקש, אלא גם מה שהיה לו לקחו ממנו (רמז להמשל בהגמל שאזניו קצרות מפני שבקש קרנים3).  —  *הדבר עומד אחורי אזניו, לאמר מוכן ומזֻמן, קל להשיגו: מפני שמלכותם (של הגוים) עומדת אחרי אזניהם4 (פסח' קיג.).  האמת קשה לעשותו והשקר עומד אחר האזן (אותיות דר"ע, ביה"מ ילינק ג). —  °רְחַב אֹזֶן, מקבל על נקלה לשון הרע: אבל היה (הורדוס המלך) מכביד עול המס על ישראל והיה רחב אזן מקבל לשון הרע הפכפך שופך דמי נפשות אביונים נקיים (ראב"ד, ספר הקבלה, דברי מלכי בית שני). —  *אָזְנוֹ רְצוּעָה ל..., נאמן הוא לו לעולם, (רמז להכתוב ורצע אדניו את אזנו במרצע ועבדו לעולם): ועז נפשי אֲשַו נגדם שחוח ואת אָזְנַי לאהבתי רצועה (רמב"ע, ידידים יזמו, אוצר טוב). —  *כמו פֶה לָאֹזֶן, משל לקֵרוּב גדול: וכי יש לך אלוה קרוב מזה שהוא קרוב לבריותיו כפה לאזן (ירוש' ברכ' ט יג.). —  *מִפֶּה לָאֹזֶן, לאמר בסוד: ואין לנו זמן אלא מן הפה לאוזן לנאמנים (עיטור, מאמר ז). —  *ראה, הראה בְאָזְנוֹ לאיֵם עליו: אל יראה אדם לתינוק באזנו (שמחות ב ו). —  *רכן, הרכין אָזְנוֹ: כשהיה משה מדבר היה אהרן מרכין אזנו לשמוע (מכיל' בוא נ). —  שׁכֵּךְ הָאֹזֶן, דבר לפי מה שהאדם יוכל לקבל: ויעל עשנו (של ההר) כעשן הכבשן וכו' ומה תלמוד לומר כבשן (הואיל והאש והעשן של ההר סיני היו הרבה יתר חזקים) לשכך האזן מה שהיא יכולה לשמוע כיוצא בו אריה שאג מי לא ירא (ה' אלהים דבר מי לא ינבא) מי נתן כח וגבורה בארי לא הוא אלא הרי אנו מכנין אותו לשכך את האוזן כיוצא בו והנה כבוד אלהי ישראל בא מדרך הקדים (וקולו כקול מים רבים) מי נתן כח וגבורה במים לא הוא אלא הרי אנו מכנין אותו מבריותיו לשכך האוזן (מכי' יתרו, מס' דבחדש ד).  וכאשר מצא (יוסף בן גוריון) דבר גדול וזר יקשה בעיניהם (של הרומאים) האמנתו התאמץ לכתוב לשכך את אזנם כפי מה שעלה על לבו ולא חשש לנטות מדברי הכתובים (ר"י אברבנאל, מ"א טו ו). —  וכמו כן שׁבּר הָאֹזֶן: אנו מכנין ומדמין אותו (את אלהים) לבריותיו כדי לשבר את האוזן מה שהיא יכולה לשמוע (רש"י שמות יט יח). —  *תִּפָּקַע הָאֹזֶן, לאמר לא תוכל לקבל את הדבר: אמר ר"י בן קרחא שמא תפקע האזן של שומע יכול כמו שהעבד מסגל מאחר רבו והבן מאחר אביו והאשה מאחר בעלה כן אתם מסוגלים לי ת"ל כי לי כל הארץ (פסיק' רבתי יא). —  תָּלַשׁ בְּאָזְנוֹ, לעונש, למשל באזנו של ילד וכדומה: למלך ששלח את בנו אצל החנוני ומסר לו איסר ונתן לו צלוחית שיבר את הצלוחית ואיבד את האיסר תלש (האב) באזנו ותלש בשערו (שם כג). —  °אוציא את פלוני מאזניך, לאמר על כרחך, אפילו אם הוא טמון באזניך: אושפיזכן של ר' טבלא כהן היה ועני היה אמר לו (ר' טבלא) לך והשתתף עם טבח ישראל מתוך שתתירהו מן המתנות משתתף (אתה) עמו הלך וחייבו רב נחמן אמר לו והלא ר' טבלא פטרני אמר לו (רב נחמן) אם תפריש (תרומות ומעשרות) מוטב ואם לאו אני מוציא את ר' טבלא מאזניך5 (הלכ' פסוק' לר"י גאון, בכורות).  מעשה בכהן שהיה גיורת נושאה פחותה מבת שלש שנים ויום אחד א"ל רב נחמן מה טעם עשיתה כך א"ל שאמר ר' יעקב בר אידי אמר ריב"ל הלכה כר' שמעון בן יוחי א"ל (רב נחמן) לך גרשה ואם לאו אני מוציא ר' יעקב מאזניך6 (שם). —  *ומשל: כל מה שמזמר הזַמָּר אינו נכנס באזן הרקד7 (מד"ר איכ', פתיח').  אם אמר לך אחד אזנך של חמור אל תחוש, שנים עשה לך רסן8 (שם בראש' מה).  ואמר המליץ: יתד תהיה לך על אָזְנֶךָ, ופי שנים תשמע במענֶך (אגר' המוסר לר"ש אלעמי). —  *אָזְנַיִם לַכֹּתֶל, לאמר אפילו כשאין איש אתך הזהר בדבריך: גם במדעך מלך אל תקלל ובחדרי משכבך אל תקלל עשיר וכו' ר' לוי אמר אזנים לדרך ואזנים לכותל _מד"ר ויקר' לב). —  °אזנים גדולות, סמן לאוילות: כתב אפלטון מי שאזניו גדולות יהיה כסיל (מ' אלדבי, ש"א ד א). —   ובמש' °מעט: אזן9 זכות, מעט זכות (רש"י מד"ר בראש' כט).  — ב) *כינוי לדברים שיש להם קצת דמיון לאזן בע"ח, אֹזֶן כלי, בליטה בכלים בצורת אֹזֶן יאחזו בה: המוציא חבל כדי לעשות אזן לקופה (שבת ח ב).  החרס שאינו יכול לעמוד מפני אזנו (כלים ד א).  אי זהו מקום קרוב א"ר שמואל מאוזן חבית ולפיה (ירוש' תרומ' ח מה ד).  הוצין כדי לעשות אוזן לסל (שבת עח:). —   ומ"ר ואזני החמת ואזני התרמיל (מקוא' י ג). העושה כלים מן העשת וכו' ומאוזני כלים (כלים יא ג). כל שניטלו אזניה (שם ד ג).  לקופה גדולה מלאה פירות ולא היה לה אזן ולא היתה יכולה להטלטל ובא פקח אחד ועשה לה אזנים והתחילה להטלטל על ידי אזניה (מד"ר שה"ש א).  קופה של ארבעת אזנים (שם איכ' א ב). —   *אזני הנעל, שאוחזו בהן כשנועלו: סנדל שנתפסקו אזניו ונתפסקו טרסיותיו (תוספתא כל' ב"ב ד ה, גמ' שבת קיב.). — ג) *בקצת אברים החלקים הדומים קצת לאזן, כל אחד מאזני הלב, Herzohr;auriculaire; auricle במקור נדפס בצרפתית "aucieule".:  אמר ר' יהושע בן לוי מעלין אזנים10 בשבת (ע"ז כט.).  וחותך עוקץ הלב ואזני הלב (הרוקח, סי' תט). —   וכמו"כ °כ"א מאוּנות הריאה: חמש אוזנים יש לריאה בשעה שנופח אותה פניה כלפי האיש שנופחה שלש מימין ושתים משמאל (הלכ' פסוק' לר"י גאון, שחיטה).  אמר רבא חמש אזנים יש לה לריאה (ר"י הדסי הקראי, האשכול  רנד). ואם האזנים הקטנות (של הריאה) דבוקות מעיקרן אזן לאזן וכו' (אלדד הדני, הלכ' טרפ' ב ז, מהד' אפשטין). — ד)  °שם לקצת צמחים, אֹזֶן הָעַכְבָּר11, מ"ר אָזְנֵי הָעַכְבָּר, הוא צמח שקוראים °אַל תשׁכּחני, myosotis: אזני העכבר וכו' הוא עשב (קאנון ב, לוח הסמים).  והיתר נכון שיעוטש בו עם עשב אזני העכבר (שם ג ב ז).  ואלו ג' עשבים שהזכירו נכנסין ברפואות הרבה ושמותם ברפואות מטה הרועה ואזן העכבר וחי לעלם (ר"י פרובינצאלו, שו"ת בלמוד החכמ', ד"ח סד). —   °אֹזֶן הארנבת12, bupleurum (ס' מעשה טוביה, ערוג' הבשם, אות א'). — ה) °אֹזֶן הָעַכְבָּר, מ"ר אָזְנֵי הָעַכְבָּר, צפרנים סדוקות: ומה שיהיה מסדוק הצפרנים אל חלקים חדים ויתלו בבשר ויעקצו ויזיעו אז יאמר לו אזני העכבר (קאנון ד ז ד י). — ו) °אֹזֶן הָמָן, מין עוּגה מתוקה בצורת אזן ליום הפורים: הרקיקים העשויים מן הבצק כדמות אזנים מבושלים בשמן ויטבלו אותם בדבש ויקראוהו אזנים  (ר"י אברבנאל, בשלח, זה הדבר).  יום שבו שלחן ערוך ומזומן, בני ישראל הכו את המן, יום שבו עשרת בניו תלו, ואת תנוך אזניו אכלו (אריה מודינא, מחזה לפורים, כ"י, נזכר באגר' י"ש ריגיו כח). —   ובהערה שם: רומז למיני מתיקה שעושים בארצותינו ליום הפורים וקוראים אותם אזני המן.

— °אוּלָם הָאֹזֶן, הוא החצר החיצונה. —  *אַלְיָה, החלק הרך, התלוי, במקום שישימו את העגילים. —   בְּדַל, סחוס. —   *בַּת הָאֹזֶן, לוז מפריש ריר שאחורי האזן. —   *גֶּדָר, האמצעי של האזן. —   °הֶמְיָה, צִלְצוּל, שְׁרִיקָה באזן. —  *חִזֶּז, שאזניו ארוכות, סרוחות. —   °חַלְזוֹן, אחד החללים. —   *חַסְחוּס, סחוס. —  °חָצֵר, הפנימית. —   חֵרֵש, מי שאינו שומע. —*חֵרְשׁוּת. — *כְּבַד אֹזֶן, שומע בקושי. —  *כִּשְׁכֵּש, באֹזנו, הניע האזנים. —  §מָבוֹךְ, חלל הפנימי. —  *מִילָה, אליה. —  §מִשְׁוָרָה, אחת העצמות הקטנות. —  °מַשְׁפֵּך, אחד מחללי האזן. —  נְזָמִים, נְטִיפוֹת, עֲגִילִים, *קְדִישִׁים וכו', מיני תכשיטי האזן. —  °סַדָּן, אחת מעצמות הקטנות של האזן. —  *סְחוּס, העצם הרך. —  *סֶלַע, חלק עצם הגלגת שבה האזן. —°עֲדָשָׁה, אחת עצמות האזן. —  °פַּטִּישׁ, אחת העצמות הקטנות. —  °צֶדֶף, אחד החללים בצורת צדף. —  *צוֹאַת הָאֹזֶן, כעין שעוה הנפרש מתוכה. —  *צִמֵּח, מי שאין לו אזנים. —  *צִמֵּם, מי שאזניו דומות לספוג. —  *צִמֵּע, שאזניו קטנות מאד. —  °קוֹף, השפה העליונה של האזן. —  *קָטוּף, אזנים קְטוּפוֹת. —  °קֶרֶן, השמיעה. —  °שֵׁמַע, חוש השמע. —  *שחלא, §שַׁחֶלֶת, מחלת נזילת האזנים. —  °תּוֹף, הקרום הפנימי. —  *תָּלָשׁ, באזן הילד ליסרו. —  תְּנוּךְ האזן.