1, ש"נ, מ"ר אַזְכָּרוֹת, – א) חלק מקרבן מנחה וכדומה שנועד להקטר להעלות ריח טוב, zum Verbrennen bestimmter Teil eines Mahlopfers u.d.g.;  partie du sacrifice destinée à être brûlée; burnt part of meat-offering:  ונתת על המערכת לבנה זכה והיתה ללחם לְאַזְכָּרָה2 אשה ליי' (ויקר' כד ז).  וקמץ (הכהן) משם מלא קמצו מסלתה (של המנחה) ומשמנה על כל לבנתה והקטיר הכהן את אַזְכָּרָתָהּ2 המזבחה (שם ב ב).  והרים הכהן מן המנחה את אַזְכָּרָתָהּ והקטיר המזבחה אשה ריח ניחח ליי' (שם ט).  והקטיר הכהן את אַזְכָּרָתָהּ מגרשה ומשמנה על כל לבנתה אשה ליי' (שם יו). – ואמר בן סירא: תן מנחה וגם אזכרה ודשן ערוך בכנפי הוניך (ב"ס גני' לח יא).  ויבחר בו (באהרן) מכל חי להגיש עלה וחלבים ולהקטיר ריח ניחח ואזכרה ולכפר על בני ישראל (שם מה יו).  – ב) שה"פ, *פעולת הזכירה, כמו *הַזְכָּרָה, Erwähnung; mention : מה אם שאלה (של גשמים) שהיא מדוחק אומרה בשומע תפלה אזכרה (של גבורות גשמים) שהיא מריוח לא כל שכן (ירוש' ברכ' ה ט:).  אמר רב והימים האלה נזכרים ונעשים שתהא אזכרתן קודם לעשייתן (שם מגי' ג עד:).  –  *שם הקדוש של אלהים3 Name Gottes; le nom de Dieu; name of God:  הגיליונים וספרי מינין אין מצילין אותן אלא נשרפים הן במקומן הן ואזכרותיהם  ר' יוסי הגלילי אומר בחול קורא את האזכרות וגונז ושורף את השאר אמר ר' טרפון אקפח את בניי שאם יבואו לידי שאני שורפן הן ואזכרותיהן (תוספתא שבת יג ה).  השומע אזכרה מפי העכו"ם אינו חייב לקרוע (סנה' ס.).  מיד קדר (המלך) כל אזכרות שבה (שבמגלת איכה) ושרפן באש (מו"ק כו.).  ס"ת שנטשטש ורושם אזכרותיו ניכר (פחד יצחק, שמות שאינם נמחק').  ספר תורה שנמצאו בו אזכרות מטושטשות (שם).