ב. זָכַר
, פ"י, — זָכַר ריח של קטרת וכדומה, הריח בו וערב לו: יִזְכֹּר כל מנחתך ועולתך ידשנה סלה (תהל' כ ד).
— הִפע', הִזְכִּיר, — א) עשה שיעלה ריח, הקטיר: מעלה מנחה דם חזיר מַזְכִּיר לבֹנה מברך און (ישע' סו ג).
—ב) כמו קל, ערב לו הריח והתענג בו, ובהשאלה: הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך נַזְכִּירָה 1 דודיך מיין (שה"ש א ד).
1 כך פרשו כבר קצת המפרשים והוא הפרוש היותר נאה לפי הענין ולפי הנאמר קודם בשבח ריח שמניו.