1, פ"ע, עתיד יֶאֱזַל, —  א) כלה, תם, אין יתר, ausgehen , aufhören; cesser; cease במקור נדפס: "ausgehn": ויאמר שאול לנערו והנה נלך ומה נביא לאיש כי הלחם אָזַל מכלינו ותשורה אין להביא לאיש האלהים (ש"א ט ז). אָזְלוּ מים מני ים ונהר יחרב ויבש (איוב יד יא). —  ב) אָזְלָה יד, אבדה הרוח, רפו הידים: כי יראה כי אָזְלַת2 יד ואפס עצור ועזוב (דבר' לב לו). —  ג) הלך, הלך מן, weggehen; s'en aller;go away: רע רע יאמר הקונה וְאֹזֵל לו אז יתהלל (משלי כ יד). משרבו מקבלני טובתיך ומחזיקני טובתך רבו איש הישר בעיניו יעשה וסרחה כל המלכות כולה ואזלת וגולה (תוספתא סוטה יד ז). והתורה אזלה וכלה (הקד' צידה לדרך). פגה בחל וצמל אנונה ועגומה, אזלה וגזלה ורבתה הכנימה (סליח' מוס' יוה"כ, ברית כרותה). אזלה לה הקושיא (הקד' אמונ' חכמ', אבי עד שר שלום). אם כן אזלה לה החכמה הזאת כלה (שם א). ושניהם לשתי הרחלים נמשלו, שיחד בדרך נדדו אזלו (משלי יל"ג ג יג). —  ועם פעל אחר במשמ' מתמיד: משם עברנו והנה איש מסכן חרש ברזל, כל היום וכל הלילה עמל ואוזל (עמנואל, מחב' יה).

—  פֻע', °מְאֻזָּל3, —  במשמ' בקי ומנֻסה: מה שובבו אחינו אשר בזה משובה נצחת אמר כלֶב מאוזל למרעיו (מא"ג, דביר, הכלבים).