אָזַל

1, פ"ע, עתיד יֶאֱזַל, —  א) כלה, תם, אין יתר, ausgehen , aufhören; cesser; cease במקור נדפס: "ausgehn": ויאמר שאול לנערו והנה נלך ומה נביא לאיש כי הלחם אָזַל מכלינו ותשורה אין להביא לאיש האלהים (ש"א ט ז). אָזְלוּ מים מני ים ונהר יחרב ויבש (איוב יד יא). —  ב) אָזְלָה יד, אבדה הרוח, רפו הידים: כי יראה כי אָזְלַת2 יד ואפס עצור ועזוב (דבר' לב לו). —  ג) הלך, הלך מן, weggehen; s'en aller;go away: רע רע יאמר הקונה וְאֹזֵל לו אז יתהלל (משלי כ יד). משרבו מקבלני טובתיך ומחזיקני טובתך רבו איש הישר בעיניו יעשה וסרחה כל המלכות כולה ואזלת וגולה (תוספתא סוטה יד ז). והתורה אזלה וכלה (הקד' צידה לדרך). פגה בחל וצמל אנונה ועגומה, אזלה וגזלה ורבתה הכנימה (סליח' מוס' יוה"כ, ברית כרותה)אזלה לה הקושיא (הקד' אמונ' חכמ', אבי עד שר שלום). אם כן אזלה לה החכמה הזאת כלה (שם א). ושניהם לשתי הרחלים נמשלו, שיחד בדרך נדדו אזלו (משלי יל"ג ג יג). —  ועם פעל אחר במשמ' מתמיד: משם עברנו והנה איש מסכן חרש ברזל, כל היום וכל הלילה עמל ואוזל (עמנואל, מחב' יה).

—  פֻע', °מְאֻזָּל3, —  במשמ' בקי ומנֻסה: מה שובבו אחינו אשר בזה משובה נצחת אמר כלֶב מאוזל למרעיו (מא"ג, דביר, הכלבים). 



1 ובסגנון ארמי: כל המלבין פני חבירו ברבים כאילו שופך דמים א"ל (רב נחמן) שפיר קא אמרת דחזינא ליה דאזיל סומקא ואתי חיורא (ב"מ נח:), יפה אמרת שרואים אנו כי אֹזֵל האֹדם ובא הלֹבן. המשל אומר אזלת לקרתא הלך בנימוסיה (מד"ר שמות מו), הלכת לעיר התנהג בנימוסיה. ווי ליה לאילפא דאזלא בלא מיכסא (ע"ז י:), אוי לה לספינה שאזלה בלי מכס. ווי לה לחדא דאזלה ולא אתיא מאי היא אר"ח ינקותא (שבת קנב.), אוי לה לאחת שאזלה ולא תבוא מה היא? אמר ר"ח הילדות. —  ובמשמ' היה בהסכמה עם דעת פלוני: ר' יהודה אומר אם לא היתה אמו שוה לאביו בקול ובמראה ובקומה אינו נעשה בן סורר ומורה וכו' כמאן אזלא הא דתניא בן סורר ומורה לא היה ולא עתיד להיות ולמה נכתב דרוש וקבל שכר כמאן כר' יהודה (סנה' עא.). —  ובמשמ' נאבד, נפסד, חדל, נפסק: מקום הכתב (שנמחק) לא קמיבעיא לי (שאינו קדוש) דכי קדוש אגב כתב הוא דקדוש אזלא כתב אזלא קדושתיה (שבת קיו.).

2 צורה הקדומה של סי' נסתרת, וכן וְשָׁבַת (יחזק' מו יז).

3 ר"י בן גנאח מפרש הפסוק ודן ויון מְאוּזָּל (יחזק' כז יט) במשמעה זו: הולך ממקום למקום.

חיפוש במילון: