* 1, אֻז-, ש"ז, מ"ר אִזְמֵלִים, — א) הסכין שבקצת כלי אומנות של נגר, Klinge; lame; blade: האיזמל של דיקני טמא בפני עצמו (תוספתא כלים ב"מ ג ט).  מספורת של פרקים ואיזמל של רהיטני חיבור לטומאה (שבת מח:).  — ב) תער של רופא, של אומן, להקיז דם, להפיס מורסה, למול בו, Lanzette; lancette; lancet: אבל אם הוליך והביא (את הסכין) אפילו כל שהוא אפילו באיזמל כשרה (חול' ב ג).  בתינוק ובאיזמל (להמילה) ששבתו במבוי (ירוש' שבת יט יו ד).  אין מדתי כמדת בשר ודם שהוא מכה באיזמל ומרפא ברטיה (מד"ר שמות ו).  — ומשל: שאין שוטה נפגע ולא בשר המת מרגיש באוזמל (ירוש' תעני' ג סו ד).  — ואמר המליץ: טריה לרטיה יגלגל בו באזמל  (רשב"י, אחשבה לדעת, זונת שבת בראש') .  — ג) סכין של רצען, Schustermesser; tranchet shoesmaker's knife: עור שהוא טמא מדרס וחשב עליו לרצועות ולסנדלין כיון שנתן בו את האזמל טהור (כלים כו ט).  — ד) כלי מלאכה של הגלפים והמפתחים בעץ ובאבן, וכדומה, Meissel; cisean; chisel: המעצד והאזמל והמפסלת והמקדח שנפגמו (כלים יג ד) .  ואיזמל של רהיטני שבת נח: .  — ומ"ר °אזמלים: רגילין היו לעשות כמין קרנים לאזמילין לנוי רש"י חול' לא..