ג. אָח
1, ש"ז, מ"ר אָחִים, – כלי ישימו בו גחלים לֹחשות, לחמם את הבית, Feuertopf; rèchaud, brasier; stove: והמלך יושב בית החרף בחדש התשיעי ואת הָאָח2 לפניו מבערת ויהי כקרוא יהודי שלש דלתות וארבעה יקרעה בתער הספר והשלך אל האש אשר אל הָאָח (ירמ' לו כב–כג). –ואמר המשורר: נפשי מכורה לאח עזב ביום עזב מדורו בלבי אָח ובצלעי מדורה (ר"ש הנגיד, יריבוני).
1 באשור' אַהוּ והוא תנור המטלטל (מלון אשורי ארנולד מוס). בערבית אין לו חבר, ותשתמש למושג זה בהשם כנונה كانونة , שישנו גם בעברית, ובהשם מוקד, ובלשון ההמונית בהשם מנקל منقل. וסברו קצת החכמים כי מקור משמעת המלה אח הוא במשמ' חם שיש להשרש אחח أحّ (אחאח, אחיה, אחיחה) בערבית.
2 בגמ' (שבת כ.) נראה כי היתה להם נוסחה אחרת: והאח לפניו מבערת. ויש מנסחים (עפ"י תרגום השבעים) וְאַח הָאֵש. – ופרוש מלה זו נראה ברור מהענין, וכן אמר מנחם: ענינו יורה עליו כלי גחלים העשוי לאש. ור"י בן גנאח: הוא המחתה ובלשון ערבי כאנון.