1, — כמו אָחָד:  ואתה בן אדם בני עמך הנדברים בך אצל הקירות ובפתחי הבתים ודבר חַד2 את אחד איש את אחיו לאמר באו נא ושמעו מה הדבר היוצא מאת יי'  (יחזק' לג ל).  — ואמר הפיטן:  והם שכנים זה לעומת זה חונים, ויספרו זה לזה ענינים, חד  אמר משבית ציונים, שביתי שפחה לבושה שנים וכו' ורעהו בענין זה פי שנים, בעד עבדו ספּר לו כפלים  (קינ' לת"ב, איך נוי).  — ואמר המשורר:  חד נואשי הלבבות מנו, וחד במראה חלום אראנו  (ר"י הלוי, שלום לגבר).  —  °לחד, בלבד, בפני עצמו: נפרצה מחיצה ביניהם ונתפרדו חצים לחד וחצים לחד נעשו כשתי חבורות בפסח אחד  (ר"ח פסח' פו:).  — °בחד,  באחד:  עצתו נמהרה ודעתו נקצרה מקום בי"ת כ"ף קרא בחד המזמורים  (תשו' תלמ' מנח' על דונש).