1, ת"ז, לנק' אַחֶרֶת, מ"ר אַחֵרִים אַחֵרוֹת, — א) איש או דבר זולת המדֻבר אדותיו או הידוע, anderer; autre; another: ויאמר לבן טוב תתי אֹתה לך מתתי אֹתה לאיש אַחֵר (בראש' כט יט). ויחלם (יוסף) עוד חלום אַחֵר ויספר אתו לאחיו (שם לז ט). ונפתחה את אמתחתינו והנה כסף איש בפי אמתחתו כספנו במשקלו ונשב אתו בידנו וכסף אַחֵר הורדנו בידנו לשבר אכל (שם מג כא-כב). ויחל (נח) עוד שבעת ימים אֲחֵרִים ויסף שלח את היונה (שם ח י). ויתחפש שאול וילבש בגדים אֲחֵרִים (ש"א כח ח). ויחפרו (עבדי יצחק) באר אַחֶרֶת ויריבו (רועי גרר) גם עליה (בראש' כו כא). ויאמרו לו (אחי יפתח) לא תנחל בבית אבינו כי בן אשה אַחֶרֶת אתה (שופט' יא ב). והנה שבע פרות אֲחֵרוֹת עלות אחריהן מן היאֹר (בראש' מא ג). — ועם ה הידיעה: ואמר אליה ביום הָאַחֵר תני את בנך (מ"ב ו כט). ואת בריתי אקים את יצחק אשר תלד לך שרה למועד הזה בשנה הָאַחֶרֶת (בראש' יז כא). ותאמר האשה הָאַחֶרֶת לא כי בני החי ובנך המת (מ"א ג כב). — ועם ל, מ: ושתי דלתות לָאַחֶרֶת (יחזק' מא כד). הרעה הגדולה הזאת מֵאַחֶרֶת אשר עשית עמי לשלחני (ש"ב יג יו). – ובמש' לא אתה, הזולת: אשה תארש ואיש אַחֵר ישגלנה (דבר' כח ל). — ובמשמעת משֻנה ממה שהיה קדם: וצלחה עליך רוח ה' והתנבית עמם ונהפכת לאיש אַחֵר (ש"א י ו). ויהפך לו אלהים לב אַחֵר (שם שם ט). — ובמשמ' לא שלך, נכרי: בניך ובנתיך נתנים לעם אַחֵר ועיניך ראות וכלות (דבר' כח לב). — ב) שֵם, במקום איש אַחֵר, ein Anderer; un autre; another: כי יבער איש שדה או כרם ושלח את בעירה ובער בִשְדֵה אַחֵר (שמו' כב ד). לאמר בשדה של איש אחר. ויסב (דוד) מאצלו אל מול אַחֵר (ש"א יז ל). לא יבנו וְאַחֵר ישב לא יטעו וְאַחֵר יאכל (ישע' סה כב). אני ה' הוא שמי וכבודי לְאַחֵר לא אתן (שם מב ח). ונסבו בתיהם לַאֲחֵרִים שדות ונשים יחדו (ירמי' ו יב). ביוצא מתחת יד אחר אבל מיד עצמו לאו (כתוב' כ.). — ובמשמ' זר, נכרי: אלהים אחרים שהם אחרים לעובדיהם (מכי' יתרו ו). — דָבָר אחר, עי' דבר.
1 בערבית אַחַ'ר آَخَر, בארמית אָחֳרן.