1, מלה תורה הזמן בשני מעשים או שני דברים מי מהם היה השני בזמן או במקום, וישמש בדרכים האלה: — א) תה"פ, adv; dann, nachher; après, ensuite; then: ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אַחַר תעברו כי על כן עברתם על עבדכם (בראש' יח ה).  ויאמר אחיה (של רבקה) ואמה תשב הנער אתנו ימים או עשור אַחַר תלך (שם כד נה).  נקם נקמת בני ישראל מאת המדינים אחַר תאסף אל עמיך (במדבר לא ב). כי ימים רבים ישבו בני ישראל אין מלך ואין שר ואין זבח ואין מצבה ואין אפוד ותרפים אַחַר ישבו בני ישראל ובקשו את ה' אלהיהם ואת דויד מלכם (הושע ג ד-ה).  הכן בחוץ מלאכתך ועתדה בשדה לך אַחַר ובנית ביתך (משלי כד כז). — ועם ו בראש: ותלד (לאה) בן ששי ליעקב וכו' ותקרא את שמו זבלון וְאַחַר ילדה בת ותקרא את שמה דינה (בראש' ל יט-כא). ותגש גם לאה וילדיה וישתחוו וְאַחַר נגש יוסף ורחל וישתחוו (שם לג ז).  תסגר (מרים) שבעת ימים מחוץ למחנה וְאַחַר תֵאסף (במדב' יב יד). וכבס בגדיו הכהן ורחץ בשרו במים וְאַחַר יבא אל המחנה (שם יט ז).  ונכבשה הארץ לפני ה' וְאַחַר תשבו והייתם נקים מה' ומישראל (שם לב כב).  ונחבתם שמה שלשת ימים עד שב הרדפים וְאַחַר תלכו (יהוש' ב יו). ושמעת מה ידברו (במחנה מדין) וְאַחַר תחזקנה ידיך (שופט' ז יא). ערב לאיש לחם שקר וְאַחַר ימלא פיהו חצץ (משלי כ יז). — ובתחלת ענין אחרי הפסקה גדולה: וְאַחַר באו משה ואהרן ויאמרו אל פרעה (שמות ה א). — ועם מלת כֵּן: ושאלו (האנשים) לך לשלום ונתנו לך שתי לחם ולקחת מידם אַחַר כֵּן תבוא גבעת האלהים (ש"א י ד-ה). וצוה הכהן ופנו את הבית בטרם יבא הכהן לראות את הנגע ולא יטמא כל אשר בבית וְאַחַר כֵּן יבא הכהן לראות את הבית (ויקר' יד לו). וישבה (האשה הלקוחה בשביה) בביתך ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים וְאַחַר כֵּן תבוא אליה (דבר' כא יג). —  ועם *כך, אחר כך: בש"א מברך על היום ואחר כך מברך על היין ובה"א מברך על היין ואחר כך מברך על היום (ברכ' ח א).  נכרי שקצר את שדהו ואחר כך נתגייר (פאה ד ו). ואחר כך מכניסין את השני ובודקין (סנהד' ה ד). ומתה אשתו של שני ואחר כך מת נשוי נכרית (יבמות ג ז). בן תשע שנים ויום א' שבא על יבמתו ואחר כך בא עליה אחיו (שם י ז).

ב) מלת הִצטרפות, .prepos. — א) להזמן, nach; after; aprés: ויולדו להם (לבני נח) בנים אַחַר המבול (בראש' י א).  ויולד (שֵם בן נח) את ארפכשד שנתים אַחַר המבול (שם יא י). במספר שנים אַחַר היובל תקנה מאת עמיתך (ויקר כה יה).  עד אשר לא תחשך השמש והאור והירח והכוכבים ושבו העבים אַחַר הגשם (קהל' יב ב). אַחַר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם (בראש' יה א). ויהי אַחַר הדברים האלה ואלהים נסה את אברהם (שם כב א). אַחַר הדבר הזה לא שב ירבעם מדרכו הרעה (מ"א יג לג). — ועם ל: וולדן וחלבן מותר לאחר פדיונן וכו' ולאחר מכאן נולד להם מום קבוע (חולין י ב). ר' יוחנן אמר במותר לאחר מיתה פליגין (ירוש' נדר' יא הל' ד). אמרה הריני נזירה לאחר שלשים יום (שם שם הל' ח). ועם של: ברך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון (ברכ' ו ה).  ולפני פעל: ואם ישוב הנגע ופרח בבית אַחַר חלץ את האבנים (ויקר' יד מג). ונתן (הכהן) על כפי הנזיר אַחַר התגלחו את נזרו (במד' ו יט). הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת ה' אַחַר שלח אותו נבוזראדן רב טבחים מן הרמה (ירמ' מ א). - ועם זֶה: אַחַר זֶה שלח סנחריב מלך אשור עבדיו ירושלימה (דהי"ב לב מ). — ועם אשר, שֶ: בארבע עשרה שנה אַחַר אֲשֶר הכתה העיר (יחזק' מ א). הזורק ונזכר לאחר שיצתה מידו (שבת יא ו). — ב) להמקום, במשמע' מאחורי פלוני, hinter; derrière; behind: בכור השפחה אשר אַחַר הרחים  (שמות יא ה). ויבא (פנחס) אַחַר איש ישראל אל הקֻבה (במד' כה ח). ויקח (אהוד) את החרב מעל ירך ימינו ויתקעה בבטנו (של עגלון מלך מואב) ויבא גם הנצב אַחַר הלהב (שופט' ג כא-כב). והשלישית  (משרי הצבא)) בשער אַחַר הרצים (מ"ב יא ו).  וירדפו חיל כשדים אַחַר המלך (צדקיהו) וישגו אתו בערבות ירחו (שם כה ה). וְאַחַר הדלת והמזוזה שמת זכרונך (ישע' נז ח). קדמו שרים אַחַר נגנים בתוך עלמות תופפות (תהל' סח כו).  אלכה נא השדה ואלקטה בשבלים אַחַר אשר אמצא חן בעיניו (רות ב ב).  — ובמשמ' אל: וינהג (משה) את הצאן אַחַר המדבר ויבא אל הר האלהים חרבה (שמו' ג א). — ג) הלך אַחַר פלוני, הלך בדרך שהוא הלך, folgen; suivre; follow: וילך יוסף אַחַר אחיו וימצאם בדתן (בראש' לז יז). — ובהשאלה, שמע בקולו, הסכים עמו, עשה כמעשהו: ויכרת (יאשיהו) את הברית לפני ה' ללכת אַחַר ה' ולשמר מצותיו (מ"ב כג ג). וילך (יהואחז) אַחַר חטאת ירבעם בן נבט (שם יג ב). פרשתי ידי כל היום אל עם סורר ההלכים הדרך לא טוב אַחַר מחשבתיהם (ישע' סה ב). אם תטה אשרי מני דרך ואַחַר עיני הלך לבי (איוב לא ז). ועם כבוד, אַחַר כָּבוֹד, למען כבוד: אַחַר כָּבדֹ שלחני אל הגוים השללים אתכם (זכרי' ב יב). בעצתך תנחני וְאַחַר2 כבוד תקחני (תהל' עג כד). ועם פעל בקר, דרש: יתור (הפרא) הרים מרעהו וְאַחַר כל ירוק ידרוש (איו' לט ח). מוקש אדם ילע קדש וְאַחַר נדרים לבקר (משלי כ כה). —  ועם מֵ בראש, מֵאַחַר: אני לקחתיך מן הנוה מֵאַחַר הצאן (ש"ב ז ח). פשע וכחש בה ונסוג מֵאַחַר אלהינו (ישע' נט יג). מֵאַחַר עלות הביאו (את דוד) לרעות ביעקב עמו (תהל' עח עא).

ג) אחר שֶ, מֵאַחַר שֶ כמו הואיל, כיון, da; paisque; since: אמר ר' מאיר וכי מאחר שמקרא אחד מרבה ומקרא אחד ממעט מפני מה אני אומר נערך ולא מעריך (ערכין ה:). וכי מאחר שאנו מחכים והוא מחכה מי מעכב מידת הדין מעכבת וכי מאחר שמידת הדין מעכבת אנו למה מחכין (סנהדרין צז:). מאחר ששנינו רובו של אחד כמוהו למה שנינו רוב אחד בעוף (חול' כט.). שאלה אשה חכמה את ר"א מאחר שמעשה העגל שוין מפני מה אין מיתתן שוה (יומא ס"ו:). שחטו עליהן מאחר שאילו בתוך הבית ואין הבית מצטרף פטור או מאחר שאילו בתוך הכלי והכלי מצטרף חייב (ירוש' פסחים פר' ה הל' ד). או מאחר שאין חייבין אלא בבית דין (שם שבוע' פ"ד הל' ד). וכי מאחר שבקול גבוה היה מדבר ולמה לא היו שומעים (תנחומא ויקרא).  וצורת כל גלגל מתחלפת לצורת הגלגל האחר אחר שזה יתנועע מן המזרח למערב וזה האחר מן המערב למזרח (ש' אבן תבון, מו"נ ב יט). אחר שזה החמר משותף לכל הגלגלים וכו' מי הוא מיחד אלה הנושאים (שם). מאחר שהיה כל שנוי מדבר אל דבר וכו' א"כ מהחיוב הוא שהשנוי ימצא בפועל (ר' אשר קרשקש, פרוש למו"נ ב' הקדמ' ז). אחר שיש יחס בין המניע והמתנועע והכח הוא מתפשט בכל חלקיו וכו' אם כן איזו סבה הוא המונע שלא תתמיד זאת התנועה (שם הקד' יב). הם (התארים) עצמותו יתב' לא דבר זולתו אחר שאין לו תוארים נוספים על המהות (ר"י פיסא, מנח' קנאו' כב). —  ובירוש' במקום מגו בבבלי: שבועה שנתן פלוני לפלוני ונמצא שלא נתן מאחר שאין בידו לבא אין בידו לשעבר (ירוש' שבוע' ד' לה ד). — ה) כמו אָחוֹר, אַחַר היד, גַבה:  המוציא בין בימינו בין בשמאלו בתוך חיקו או על כתפו וכו' לאחר2 ידו ברגלו בפיו ובמרפקו (שבת י ג). התוקע לחברו נותן לו סלע וכו' סטרו נותן לו מאתים זוז לאחר ידו נותן לו ד' מאות זוז (ב"ק ח ו). הכהו באחר ידו (תוספתא ב"ק ט לא). לאחר ידו ורגלו ד"ה פטור (גמ' שבת לב:). וכלאחר: ואי אתה  מודה כלאחר ידו ורגלו שהוא פטור שם. —  ובגלל, ע"י שנוי:  מפרק כלאחר יד הוא יבמ' קיג..  יונק מפרק כלאחריד וכו' מ"ט מתקן  כלאחר יד הוא (כתוב' ס.).  — והשתמשו בזה במשמעת °מן הצד, בדרך טפל: וכשאמר משה בנערינו ובזקנינו נלך אמר ראו כי רעה נגד פניכם למה אתם רוצים לברוח כמי שטוען כלאחר יד מדוע אתם רוצים טף וגם שלשת ימים (תולדות יצחק הרי"ץ קארו נז:).