ש"ז, סמי' דְּבַר, מ"ר דְּבָרִים, דִּבְרֵי, — א) מה שאדם מוציא מפיו בכלי הלשון, Wort, Rede; mot, parole; word, speech : ואת העם צוה יהושע לאמר לא תריעו ולא תשמיעו את קולכם ולא יצא מפיכם דָּבָר עד יום אמרי אליכם הריעו והריעתם (יהוש' ו י). ואזניך תשמענה דָבָר מאחריך לאמר זה הדרך לכו בו (ישע' ל כא). כי לא תאבד תורה מכהן ועצה מחכם וְדָבָר מנביא (ירמ' יח יח). ושמעת מפי דָּבָר והזהרת אותם ממני (יחזק' ג יז).  — וסמי' דְּבַר: הירא את דְּבַר יי' (שמות ט כ). ויהי דְבַר שמואל לכל ישראל (ש"א ד א). ואתה עמד כיום ואשמיעך את דְּבַר אלהים (שם ט כז). ויהי דְּבַר יי' אל שמואל לאמר (שם יה י). הקימתי את דְּבַר יי' (שם יג). וּדְבַר אבנר היה עם זקני ישראל לאמר גם תמול גם שלשם הייתם מבקשים את דוד למלך (ש"ב ג יז). ויהי כשמע המלך את דְּבַר איש האלהים אשר קרא על המזבח בבית אל וישלח ירבעם את ידו מעל המזבח לאמר תפשהו (מ"א יג ד). אמרת אך דְּבַר שפתים (מ"ב יח כ). שמעו דְּבַר המלך הגדול מלך אשור כה אמר המלך אל ישיא אתכם חזקיהו (שם כח-כט). וּדְבַר שפתים אך למחסור (משלי יד כג).  כי מציון תצא תורה וּדְבַר יי' מירושלם (ישע' ב ג).  — ובכנ': עתה תראה היקרך דְבָרִי אם לא (במד' יא כג).  אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דְבָרִי (מ"א יז א). כי שקד אני על דְּבָרִי לעשתו ירמ' א יב. יי' יהיה שמע בינותינו אם לא כִדְבָרְךָ כן נעשה שופט' יא י. באי עשי כִדְבָרֵךְ מ"א יז יג.  — ובלי הפעל עשה וכדומה, רק המלה כִּדְבָרְךָ בלבד, במשמ' כדברך אעשה: ויאמר משה לפרעה התפאר עלי למתי אעתיר לך ולעבדיך ולעמך להכרית הצפרדעים ממך ומבתיך וכו' ויאמר (פרעה) למחר ויאמר (משה) כִּדְבָרְךָ למען תדע כי אין כיי' אלהינו (שמות ח ה-ו). ויען מלך ישראל ויאמר כִּדְבָרְךָ אדני המלך לך אני וכל אשר לי (מ"א כ ד).  איש כי ידר נדר ליי' וכו' לא יחל דְּבָרוֹ ככל היצא מפיו יעשה (במד' ל ג).  ואם תגידי את דְּבָרֵנוּ זה והיינו נקים משבעתך (יהוש' ב כ).  — ומ"ר דְּבָרִים: ויאמר משה אל יי' בי אדני לא איש דְּבָרִים אנכי גם מתמול גם משלשם (שמות ד י). קול דְּבָרִים אתם שמעים ותמונה אינכם ראים (דבר' ד יב).  אין אמר ואין דְּבָרִים בלי נשמע קולם (תהל' יט ד).  ברב דְּבָרִים לא יחדל פשע (משלי י יט).  וקול כסיל ברב דְּבָרִים (קהל' ה ב).  — ובפרט עשרת הַדְּבָרִים (שמות לד כח) שהיו כתובים על הלוחות שהוריד משה מהר סיני.  — וסמי' דִּבְרֵי: כשמע עשו את דִּבְרֵי אביו ויצעק צעקה גדלה ומרה עד מאד (בראש' כז לד).  וישמע את דִּבְרֵי בני לבן לאמר לקח יעקב את כל אשר לאבינו (שם לא א).  וישמע שאול וכל ישראל את דִּבְרֵי הפלשתי האלה ויחתו (ש"א יז יא).  — ובפרט דִּבְרֵי הנביאים, החכמים, וכיוצא בזה: דִּבְרֵי עמוס (עמו' א א).  עד הנה דִּבְרֵי ירמיהו (ירמ' נא סד).  תמו דִּבְרֵי איוב (איוב לא מ).  דִּבְרֵי אגור בן יקה (משלי ל א).  דִּבְרֵי קהלת בן דוד (קהל' א א).  — ובחבור: דִּבְרֵי השירה (תהל' יח א).  דִּבְרֵי מרמות (שם לה כ).  דִּבְרֵי בגד (משלי כב יב).  דִּבְרֵי נרגן (שם כו כב).  — ובכנ': נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך ונתתי דְּבָרַי בפיו (דבר' יח יח).  העם הזה הרע המאנים לשמוע את דְּבָרַי (ירמ' יג י).  בני לִדְבָרַי הקשיבה לאמרי הט אזנך (משלי ד כ).  ראה דְבָרֶיךָ טובים ונכחים ושמע אין לך מאת המלך (ש"ב יה ג).  ואני אבוא אחריך ומלאתי את דְּבָרֶָיִךָ (מ"א א יד). ויוספו עוד שנא אתו על חלמתיו ועל דְּבָרָיו (בראש' לז ח).  וּדְבָרָיו שמעת מתוך האש (דבר' ד לו).  כי הציקה לו בִדְבָרֶיהָ (שופט' יו יו).  ויהי כאשר שמע עבד אברהם את דִּבְרֵיהֶם וישתחו ארצה ליי' (בראש' כד נב).  ואתם האסרו ויבחנו דִּבְרֵיכֶם האמת אתכם (שם מב יו).  ותגדילו עלי בפיכם והעתרתם עלי דִּבְרֵיכֶם (יחזק' לה יג).  ויאמר גם עתה כְדִבְרֵיכֶם כן הוא (בראש' מד י).  ותאמר כְּדִבְרֵיכֶם כן הוא (יהוש' ב כא).  הנני מתפלל אל יי' אלהיכם כְּדִבְרֵיכֶם (ירמ' מב ד).  — והרבה מאד שמושו בלשון בכונות מתחלפות: שומע אני שהיה הדבר לאהרן ולמשה (מכי' בוא, פתי'), כמו דבור.  למשה היה הדבר ולא לאהרן (שם).  במה דברים אמורים  במידל לשוק אבל במידל בתוך ביתו נותן מן המשוייר על הכל (תוספתא פאה א י).  — והרי דברים קל וחומר, עי' קל וחמר.  והנושא ונותן בדברים לא קנה  (ב"מ מח.), ר"ל לא בכסף או בשאר דרכי הקניה הקבועים, אלא בדבור פה.  ודברים אין בהם משום מחוסרי אמנה (ב"מ מט.).  לא היו דברים מעולם (ע"ז יז:).  כאילו לא היו ביניהם דברים מעולם (הרמב"ם מכירה א א).  — ור"ת: להד"מ.  דברים שבינו לבינה (כתוב' עא:). — *מפליגה בדברים: כל תנאי  שאי איפשר לו לקיימו בסופו והתנה עליו מתחילתו אינו אלא כמפליגה בדברים (גיט' פד.), ועי' פלג. — *דברים בגו, עי' ערך גּוֹ. — דין ודברים, תביעות, טענות: דין ודברים אין לי עמך (כתוב' צג.). האומר לחבירו דין ודברים אין לי על שדה זו ואין לי עסק בה וידי מסולקת הימנה לא אמר כלום (שם צה.). העשר שהוא הוסיף יתן הוא לבדו בלא דין ודברים (רגמ"ה ערכ' כז:), ועי' דין.  — *בעל דברים של פלוני, שיש לו דין ודברים עמו, משפט: לא בעל דברים1 שלי אתה (ב"מ יד.). הנתבע אומר לו מי יאמר שבעל דברים שלי כתב ומסר לך (הרמב"ם מכירה ו יא).  — הונאת דברים: זה הוניית דברים (שם יד יב), ועי' הונאה.  — *לדבריך, לפי מה שאתה אומר: לדבריך אין זה קרוי שוגג אלא מזיד (שבת סח:). אמרו לו לרבן גמליאל לדבריך למה צבור מתפללין וכו' אמר להם ר"ג לדבריכם למה שליח צבור יורד לפני התיבה וכו' להוציא את שאינו בקיא (ר"ה לד:).  — זכרון דברים, עי' זכרון.  — *דְּבַר תּוֹרָה, ר"ל על פי דברי תורת משה, בנגוד למה שאינו אלא מדברי סופרים: דבר תורה מעות קונות (ב"מ מח.).  ואין דנין דברי תורה מדברי קבלה (נדה כג.).  — *דברי סופרים, בנגוד לשל תורה, ר"ל מה שאינו אלא מדברי תורה שבעל פה: שניות מדברי סופרים (יבמ' ט ג).  — ושל דבריהם: בין אבות של תורה בין של דבריהם (רמב"ם כלי' כז יו).  — ודרשה: רשב"י אומר ר"ע היה דורש בו (בהפסוק) דבר אחד ואני דורש בו שני דברים ודבריי נראים משל רבי (ספרי בהעלתך צה).  — *דָּבָר אַחֵר, ר"ל פרוש אחר, טעם אחר, דרשה אחרת: שלא יהו אומרין (הרמאים) כבר נתננו דבר אחר שלא יניח את היפה ויתן מן הרע (תוספתא פאה א ו).  היא (הסוטה) עשתה בסתר והיושב בסתר משים פנים עליה וכו' דבר אחר שהוציא סתרין שלה בגלוי (שם סוט' ג ה).  תבא אסרה של יוסף שאסר לילך לקראת אביו ותעמוד על אסרה של פרעה הרשע שהלך לרדוף את ישראל דבר אחר ר' שמעון בן יוחאי אומר תבא חרב יד דכתיב באברהם וכו' ותעמוד על חרב יד שעשה פרעה הרשע (מכי' בשלח ב א).  ובני ישראל יוצאים ביד רמה בריש גלי דבר אחר שהיה ידן של ישראל רמה על מצרים (שם).  — ומצוי שמוש זה מאד בספרי המפרשים.  — °חכמת הדבר, הדברים, כמו הגיון, ויותר כללי כל  דרך המשא והמתן ההגיוני והוכוחי, Dialektik; dialectic: ראו חכמי הדורות ההם מן היונים והארמיים וכו' והולידו חכמת הדברים הזאת והתחילו להעמיד הקדמות מועילות להם באמונתם (מו"נ א עא).  ויבין הערכים וההקשות שבחכמת השעור וצורות המופת אשר בחכמת הדבר ושאר החכמות והמלאכות שיארך זכרם (חו"ה, הבחינה ה).  קנין מדות קודם לכל חכמה וחכמת הדבר לכלי קרב (משה ריאטי, מקדש מעט ב).  בם (בחמשת הנושאים המבוארים בספר מבוא פורפיריאוס) יסד (הפלסוף) מעונו והניחו אל חכמת הדבר ראשית (שם ד).  — ב) כל מה שאומרים עליו דבר, כל מה שקוראים לו שֵׁם, Sache; chose; thing: היפלא מיי' דָּבָר (בראש' יח יד). כי תצא מחנה על איביך ונשמרת מכל דָּבָר רע (דבר' כג י). הנה אנכי עשה דָבָר בישראל אשר כל שמעו תצלינה שתי אזניו (ש"א ג יא).  כי זה לבדו יבא לירבעם אל קבר יען נמצא בו דָּבָר טוב (מ"א יד יג).  ולא היה דָּבָר רע בסיר (מ"ב ד מא).  ויאמר דוד מה עשיתי עתה הלוא דָּבָר הוא (ש"א יז כט).  דָּבָר לי אליך השר (מ"ב ט ה).  יש דָּבָר שיאמר ראה זה חדש הוא כבר היה לעלמים אשר היה מלפנינו (קהל' א י). טוב אחרית דָּבָר מראשיתו (שם ז ח).  — ועם ה הידיעה: מה ראית כי עשית את הַדָּבָר הזה (בראש' כ י).  וירע הַדָּבָר מאד בעיני אברהם (שם כא יא).  וישבע לו על הַדָּבָר הזה (שם כד ט).  ויאמר חתן משה אליו לא טוב הַדָּבָר אשר אתה עשה נבל תבל גם אתה גם העם הזה אשר עמך כי כבד ממך הַדָּבָר לא תוכל עשהו לבדך (שמות יח יז-יח).  את הַדָּבָר הקשה יביאון אל משה וכל הַדָּבָר הקטן ישפוטו הם (שם כו).  וחקרת ושאלת היטב והנה אמת נכון הַדָּבָר נעשתה התועבה הזאת בקרבך (דבר' יג יה).  ועתה זה הַדָּבָר אשר נעשה לגבעה עליה בגורל (שופט' כ ט).  ויאמר האיש אל עלי אנכי הבא מן המערכה ואני מן המערכה נסתי היום ויאמר (עלי) מה היה הַדָּבָר בני (ש"א ד יו).  ומדוע זה יסתיר אבי ממני את הַדָּבָר הזה (שם כ ב).  ויאמר אליו דוד (להאיש שבא מהמחנה) מה היה הַדָּבָר הגד נא לי ויאמר (האיש) אשר נס העם מן המלחמה (ש"ב א ד).  לבעבור סבב את פני הַדָּבָר עשה עבדך יואב את הַדָּבָר הזה (שם יד כ).  ויישר הַדָּבָר (עצתו של אחיתפל) בעיני אבשלם ובעיני כל זקני ישראל (שם יז ד).  ולמה זה חרה לך על הַדָּבָר הזה (שבני יהודה היו הראשונים להשיב את דוד) האכול אכלנו מן המלך (שם יט מג).  ותאמר אלי טוב הַדָּבָר שמעתי (מ"א ב מב).  וייטב הַדָּבָר בעיני אדני כי שאל שלמה את הַדָּבָר הזה (שיתן לו חכמה) (שם ג י). וזה הַדָּבָר אשר הרים (ירבעם) יד במלך שלמה בנה את המלוא וכו' (שם יא כז).  וייטב הַדָּבָר בעיני המלך (אסת' ב ד).  ויודע הַדָּבָר (כי רצו בגתן ותרש לשלח יד במלך) למרדכי ויגד לאסתר המלכה ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי ויבקש הַדָּבָר וימצא ויתלו שניהם (שם כב-כג).  ויעש אבשלום כַּדָּבָר הזה לכל ישראל (ש"ב יה ו).  דבר הלמד מענינו (ספרא, פתיחה).  שהיה רבי עקיבא אומר דבר ולא חצי דבר (ב"ב נו:).  כללו של דבר כל כלי שאינו ראוי למשכב או למרכב וכו' (רמב"ם כלים כז יו).  — רגלים לְדָבָר, עי' רֶגֶל.  — וסמי' דְּבַר: על כל דְּבַר פשע וכו' על כל אבדה וכו' עד האלהים יבא דְּבַר שניהם (שמות כב ח).  ולאיש הזה לא תעשו דְּבַר הנבלה הזאת (שופט' יט כד).  לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל דְּבַר יום ביומו מ"א ח נט.  אל נא תעשו את דְּבַר התעבה הזאת אשר שנאתי (ירמ' מד ד).  — ומ"ר: ויעשו דְּבָרִים רעים להכעיס את יי' (מ"ב יז יא).  ויספר העבד ליצחק את כל הַדְּבָרִים אשר עשה (בראש' כד סו).  אחר הַדְּבָרִים האלה (המלחמה עם כדרלעמר) היה דבר יי' אל אברם (שם יה א). ויהי אחר הַדְּבָרִים האלה (מה שעשה אליהו) חלה בן האשה (מ"א יז יז).  כַּדְּבָרִים האלה עשה לי עבדך (בראש' לט יט).  למה תעשון כַּדְּבָרִים האלה אשר אנכי שמע את דבריכם רעים מאת כל העם אלה (ש"א ב כג).  אמרו עליו על רבי שמעון בן חלפתא שעסקן בדברים היה (חול' נז:).  — וסמי': נמצאו האתנות אשר הלכת לבקש והנה נטש אביך את דִּבְרֵי האתנות ודאג לכם (ש"א י ב).  חזית איש אץ בִּדְבָרָיו תקוה לכסיל ממנו (משלי כט כ).  — ועם שלילה, במשמע' מאומה, כלום, Nichts; rien; nothing: לאנשים האל אל תעשו דָבָר (בראש' יט ח).  ולא ימות מכל לבני ישראל דָּבָר (שמות ט ה).  לא חסרת דָּבָר (דבר' ב ז).  ולנער לא תעשה דָבָר (שם כב כו).  כי שלום לך ואין דָּבָר חי יי' (ש"א כ כא).  קראים והלכים לתמם ולא ידעו כל דָּבָר (ש"ב יב יא).  — וגם גופים ממשיים: כל דָּבָר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר (במד' לא כג).  מקום אשר אין שם מחסור כל דָּבָר אשר בארץ (שופט' יח י).  לא היה דָבָר אשר לא הראם חזקיהו (מ"ב כ יג).  הנה ימים באים ונשא כל אשר בביתך ואשר אצרו אבתיך עד היום הזה בבל לא יותר דָּבָר (ישע' לט ו).  המתנה בדבר שבממון תנאו קיים (ב"מ צד.).  ומה סוטה דבר שיש בו דעת לישאל אף שרץ דבר שיש בו דעת לישאל (סוט' כח:).  דבר שיש בו דעת לישאל ברשות היחיד ספיקו טמא (שם).  — *דָּבָר אחר, דבר מגונה שאין אדם רוצה להזכיר שמו, פריצות, צרעת, חזיר, וכיוצא בזה: המדיר את אשתו שלא תלך לבית האבל או לבית המשתה יוציא ויתן כתובה מפני שנועל בפניה ואם היה טוען משום דבר אחר רשאי (כתוב' ז ה), ר"ל משום פריצות. — ועבודה זרה: הכהנים ששמשו בבית חוניו לא ישמשו במקדש בירושלם ואין צריך לומר לדבר אחר (מנח' יג י).  ועל בנותיהן (גזרו) משום דבר אחר (עבודה זרה) ועל דבר אחר (שהיה ילד עכו"ם מטמא בזיבה) משום דבר אחר (משום משכב זכור) (שבת יז:).  (רצועות) אדומות לא יעשה מפני גנאי ודבר אחר (מנח' לה.).  הפרסיים היו צנועין באכילתן וצנועין בבית הכסא וצנועין בדבר אחר (ברכ' ח:), ר"ל בתשמיש המטה. — וחזיר2, וצרעת: פגע (אחרי הקזה) בדבר אחר (חזיר) קשה לדבר אחר (שבת קכט.).  בנו (היונים) במה בבהמ"ק וישחטו דבר אחר ויביאו את דמו אל עזרת הקדש (חמה"י ב, חנכה ב).  החולי הזה כי נתעב הוא אפילו להזכירו האדם על דל שפתיו עד אשר כינו שמו דבר אחר (שו"ת מהרי"ט, אה"ע יד).  — °ודָבָר מן מעט מאד: ואם יתחיל הדפק יקטן וכו' תמהר להשקותו דבר מן היין הריחני שיש בו קביצות (קאנון ג יו ב יב).  — ג) עם המלה על לפני המלה דְּבַר, עַל-דְּבַר, במשמ' בענין, יען, למען, בשביל, בגלל, בסִבַּת: וינגע יי' את פרעה נגעים גדלים ואת ביתו עַל-דְּבַר שרי אשת אברם (בראש' יב יז).  כי אמרתי רק אין יראת אלהים במקום הזה והרגוני עַל-דְּבַר אשתי (שם כ יא).  וייראו האנשים כי הובאו בית יוסף ויאמרו עַל-דְּבַר הכסף השב באמתחתינו בתחלה אנחנו מובאים (שם מג יח).  ויצעק משה אל יי' עַל-דְּבַר הצפרדעים אשר שם לפרעה (שמות ח ח).  מלבד המתים עַל-דְּבַר קרח (במד' יז יד).  כי צררים הם לכם בנכליהם אשר נכלו לכם עַל-דְּבַר פעור וְעַל-דְּבַר כזבי בת נשיא מדין אחתם המכה ביום המגפה עַל-דְּבַר פעור (שם כה יח).  וכל העם שמעו בצות המלך את כּל השרים עַל-דְּבַר אבשלום (ש"ב יח ה). עזרנו אלהי ישענו עַל-דְּבַר כבוד שמך והצילנו וכפר על חטאתינו (תהל' עט ט).  — ועם אֲשֶׁר ופעל אחריו, עַל-דְּבַר אֲשֶׁר עָשָׂה, עַל-דְּבַר אֲשֶׁר לא עָשָׂה: והוצאתם את שניהם אל שער העיר ההוא וסקלתם אתם באבנים ומתו את הנער עַל-דְּבַר אֲשֶׁר לא צעקה בעיר ואת האיש על-דְּבַר אֲשֶׁר ענה את אשת רעהו (דבר' כב כד).  — ועַל-דְּבַר אֲשֶׁר... וַאֲשֶׁר: לא יבא עמוני ומואבי בקהל יי' וכו' עַל-דְּבַר אֲשֶׁר לא קדמו אתכם בלחם ובמים בדרך בצאתכם ממצרים וַאֲשֶׁר שכר עליך את בלעם בן בעור מפתור ארם נהרים לקללך (דבר' כג ד-ה).  — *סוף דָּבָר, ולא סוף דבר... אלא אפילו, במשמ' לא דוקא, עי' סוף.