ש"ז, סמי' דְּבַר, מ"ר דְּבָרִים, דִּבְרֵי, — א) מה שאדם מוציא מפיו בכלי הלשון, Wort, Rede; mot, parole; word, speech : ואת העם צוה יהושע לאמר לא תריעו ולא תשמיעו את קולכם ולא יצא מפיכם דָּבָר עד יום אמרי אליכם הריעו והריעתם (יהוש' ו י). ואזניך תשמענה דָבָר מאחריך לאמר זה הדרך לכו בו (יהוש' ו י). כי לא תאבד תורה מכהן ועצה מחכם וְדָבָר מנביא (יהוש' ו י). ושמעת מפי דָּבָר והזהרת אותם ממני (יהוש' ו י).  — וסמי' דְּבַר: הירא את דְּבַר יי' (יהוש' ו י). ויהי דְבַר שמואל לכל ישראל (יהוש' ו י). ואתה עמד כיום ואשמיעך את דְּבַר אלהים (יהוש' ו י). ויהי דְּבַר יי' אל שמואל לאמר (יהוש' ו י). הקימתי את דְּבַר יי' (יהוש' ו י). וּדְבַר אבנר היה עם זקני ישראל לאמר גם תמול גם שלשם הייתם מבקשים את דוד למלך (יהוש' ו י). ויהי כשמע המלך את דְּבַר איש האלהים אשר קרא על המזבח בבית אל וישלח ירבעם את ידו מעל המזבח לאמר תפשהו (יהוש' ו י). אמרת אך דְּבַר שפתים (יהוש' ו י). שמעו דְּבַר המלך הגדול מלך אשור כה אמר המלך אל ישיא אתכם חזקיהו (יהוש' ו י). וּדְבַר שפתים אך למחסור (יהוש' ו י).  כי מציון תצא תורה וּדְבַר יי' מירושלם (יהוש' ו י).  — ובכנ': עתה תראה היקרך דְבָרִי אם לא (יהוש' ו י).  אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דְבָרִי (יהוש' ו י). כי שקד אני על דְּבָרִי לעשתו ירמ' א יב. יי' יהיה שמע בינותינו אם לא כִדְבָרְךָ כן נעשה שופט' יא י. באי עשי כִדְבָרֵךְ מ"א יז יג.  — ובלי הפעל עשה וכדומה, רק המלה כִּדְבָרְךָ בלבד, במשמ' כדברך אעשה: ויאמר משה לפרעה התפאר עלי למתי אעתיר לך ולעבדיך ולעמך להכרית הצפרדעים ממך ומבתיך וכו' ויאמר (פרעה) למחר ויאמר (משה) כִּדְבָרְךָ למען תדע כי אין כיי' אלהינו (יהוש' ו י). ויען מלך ישראל ויאמר כִּדְבָרְךָ אדני המלך לך אני וכל אשר לי (יהוש' ו י).  איש כי ידר נדר ליי' וכו' לא יחל דְּבָרוֹ ככל היצא מפיו יעשה (יהוש' ו י).  ואם תגידי את דְּבָרֵנוּ זה והיינו נקים משבעתך (יהוש' ו י).  — ומ"ר דְּבָרִים: ויאמר משה אל יי' בי אדני לא איש דְּבָרִים אנכי גם מתמול גם משלשם (יהוש' ו י). קול דְּבָרִים אתם שמעים ותמונה אינכם ראים (יהוש' ו י).  אין אמר ואין דְּבָרִים בלי נשמע קולם (יהוש' ו י).  ברב דְּבָרִים לא יחדל פשע (יהוש' ו י).  וקול כסיל ברב דְּבָרִים (יהוש' ו י).  — ובפרט עשרת הַדְּבָרִים (יהוש' ו י) שהיו כתובים על הלוחות שהוריד משה מהר סיני.  — וסמי' דִּבְרֵי: כשמע עשו את דִּבְרֵי אביו ויצעק צעקה גדלה ומרה עד מאד (יהוש' ו י).  וישמע את דִּבְרֵי בני לבן לאמר לקח יעקב את כל אשר לאבינו (יהוש' ו י).  וישמע שאול וכל ישראל את דִּבְרֵי הפלשתי האלה ויחתו (יהוש' ו י).  — ובפרט דִּבְרֵי הנביאים, החכמים, וכיוצא בזה: דִּבְרֵי עמוס (יהוש' ו י).  עד הנה דִּבְרֵי ירמיהו (יהוש' ו י).  תמו דִּבְרֵי איוב (יהוש' ו י).  דִּבְרֵי אגור בן יקה (יהוש' ו י).  דִּבְרֵי קהלת בן דוד (יהוש' ו י).  — ובחבור: דִּבְרֵי השירה (יהוש' ו י).  דִּבְרֵי מרמות (יהוש' ו י).  דִּבְרֵי בגד (יהוש' ו י).  דִּבְרֵי נרגן (יהוש' ו י).  — ובכנ': נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך ונתתי דְּבָרַי בפיו (יהוש' ו י).  העם הזה הרע המאנים לשמוע את דְּבָרַי (יהוש' ו י).  בני לִדְבָרַי הקשיבה לאמרי הט אזנך (יהוש' ו י).  ראה דְבָרֶיךָ טובים ונכחים ושמע אין לך מאת המלך (יהוש' ו י).  ואני אבוא אחריך ומלאתי את דְּבָרֶָיִךָ (יהוש' ו י). ויוספו עוד שנא אתו על חלמתיו ועל דְּבָרָיו (יהוש' ו י).  וּדְבָרָיו שמעת מתוך האש (יהוש' ו י).  כי הציקה לו בִדְבָרֶיהָ (יהוש' ו י).  ויהי כאשר שמע עבד אברהם את דִּבְרֵיהֶם וישתחו ארצה ליי' (יהוש' ו י).  ואתם האסרו ויבחנו דִּבְרֵיכֶם האמת אתכם (יהוש' ו י).  ותגדילו עלי בפיכם והעתרתם עלי דִּבְרֵיכֶם (יהוש' ו י).  ויאמר גם עתה כְדִבְרֵיכֶם כן הוא (יהוש' ו י).  ותאמר כְּדִבְרֵיכֶם כן הוא (יהוש' ו י).  הנני מתפלל אל יי' אלהיכם כְּדִבְרֵיכֶם (יהוש' ו י).  — והרבה מאד שמושו בלשון בכונות מתחלפות: שומע אני שהיה הדבר לאהרן ולמשה (יהוש' ו י), כמו דבור.  למשה היה הדבר ולא לאהרן (יהוש' ו י).  במה דברים אמורים  במידל לשוק אבל במידל בתוך ביתו נותן מן המשוייר על הכל (יהוש' ו י).  — והרי דברים קל וחומר, עי' קל וחמר.  והנושא ונותן בדברים לא קנה  (יהוש' ו י), ר"ל לא בכסף או בשאר דרכי הקניה הקבועים, אלא בדבור פה.  ודברים אין בהם משום מחוסרי אמנה (יהוש' ו י).  לא היו דברים מעולם (יהוש' ו י).  כאילו לא היו ביניהם דברים מעולם (יהוש' ו י).  — ור"ת: להד"מ.  דברים שבינו לבינה (יהוש' ו י). האומר לחבירו דין ודברים אין לי על שדה זו ואין לי עסק בה וידי מסולקת הימנה לא אמר כלום (יהוש' ו י). העשר שהוא הוסיף יתן הוא לבדו בלא דין ודברים (יהוש' ו י), ועי' דין.  — * בעל דברים של פלוני, שיש לו דין ודברים עמו, משפט: לא בעל דברים1 שלי אתה (יהוש' ו י). הנתבע אומר לו מי יאמר שבעל דברים שלי כתב ומסר לך (יהוש' ו י).  — הונאת דברים: זה הוניית דברים (יהוש' ו י), ועי' הונאה.  — * לדבריך, לפי מה שאתה אומר: לדבריך אין זה קרוי שוגג אלא מזיד (יהוש' ו י). אמרו לו לרבן גמליאל לדבריך למה צבור מתפללין וכו' אמר להם ר"ג לדבריכם למה שליח צבור יורד לפני התיבה וכו' להוציא את שאינו בקיא (יהוש' ו י).  — זכרון דברים, עי' זכרון.  — * דְּבַר תּוֹרָה, ר"ל על פי דברי תורת משה, בנגוד למה שאינו אלא מדברי סופרים: דבר תורה מעות קונות (יהוש' ו י).  ואין דנין דברי תורה מדברי קבלה (יהוש' ו י).  — * דברי סופרים, בנגוד לשל תורה, ר"ל מה שאינו אלא מדברי תורה שבעל פה: שניות מדברי סופרים (יהוש' ו י).  — ושל דבריהם: בין אבות של תורה בין של דבריהם (יהוש' ו י).  — ודרשה: רשב"י אומר ר"ע היה דורש בו (בהפסוק) דבר אחד ואני דורש בו שני דברים ודבריי נראים משל רבי (יהוש' ו י).  — * דָּבָר אַחֵר, ר"ל פרוש אחר, טעם אחר, דרשה אחרת: שלא יהו אומרין (הרמאים) כבר נתננו דבר אחר שלא יניח את היפה ויתן מן הרע (יהוש' ו י).  היא (הסוטה) עשתה בסתר והיושב בסתר משים פנים עליה וכו' דבר אחר שהוציא סתרין שלה בגלוי (יהוש' ו י).  תבא אסרה של יוסף שאסר לילך לקראת אביו ותעמוד על אסרה של פרעה הרשע שהלך לרדוף את ישראל דבר אחר ר' שמעון בן יוחאי אומר תבא חרב יד דכתיב באברהם וכו' ותעמוד על חרב יד שעשה פרעה הרשע (יהוש' ו י).  ובני ישראל יוצאים ביד רמה בריש גלי דבר אחר שהיה ידן של ישראל רמה על מצרים (יהוש' ו י).  — ומצוי שמוש זה מאד בספרי המפרשים.  — °חכמת הדבר, הדברים, כמו הגיון, ויותר כללי כל  דרך המשא והמתן ההגיוני והוכוחי, Dialektik; dialectic: ראו חכמי הדורות ההם מן היונים והארמיים וכו' והולידו חכמת הדברים הזאת והתחילו להעמיד הקדמות מועילות להם באמונתם (יהוש' ו י).  ויבין הערכים וההקשות שבחכמת השעור וצורות המופת אשר בחכמת הדבר ושאר החכמות והמלאכות שיארך זכרם (יהוש' ו י).  קנין מדות קודם לכל חכמה וחכמת הדבר לכלי קרב (יהוש' ו י).  בם (בחמשת הנושאים המבוארים בספר מבוא פורפיריאוס) יסד (הפלסוף) מעונו והניחו אל חכמת הדבר ראשית (יהוש' ו י).  — ב) כל מה שאומרים עליו דבר, כל מה שקוראים לו שֵׁם, Sache; chose; thing: היפלא מיי' דָּבָר (יהוש' ו י). כי תצא מחנה על איביך ונשמרת מכל דָּבָר רע (יהוש' ו י). הנה אנכי עשה דָבָר בישראל אשר כל שמעו תצלינה שתי אזניו (יהוש' ו י).  כי זה לבדו יבא לירבעם אל קבר יען נמצא בו דָּבָר טוב (יהוש' ו י).  ולא היה דָּבָר רע בסיר (יהוש' ו י).  ויאמר דוד מה עשיתי עתה הלוא דָּבָר הוא (יהוש' ו י).  דָּבָר לי אליך השר( (יהוש' ו י).  יש דָּבָר שיאמר ראה זה חדש הוא כבר היה לעלמים אשר היה מלפנינו (יהוש' ו י). טוב אחרית דָּבָר מראשיתו (יהוש' ו י).  — ועם ה הידיעה: מה ראית כי עשית את הַדָּבָר הזה (יהוש' ו י).  וירע הַדָּבָר מאד בעיני אברהם (יהוש' ו י).  וישבע לו על הַדָּבָר הזה (יהוש' ו י).  ויאמר חתן משה אליו לא טוב הַדָּבָר אשר אתה עשה נבל תבל גם אתה גם העם הזה אשר עמך כי כבד ממך הַדָּבָר לא תוכל עשהו לבדך (יהוש' ו י).  את הַדָּבָר הקשה יביאון אל משה וכל הַדָּבָר הקטן ישפוטו הם (יהוש' ו י).  וחקרת ושאלת היטב והנה אמת נכון הַדָּבָר נעשתה התועבה הזאת בקרבך (יהוש' ו י).  ועתה זה הַדָּבָר אשר נעשה לגבעה עליה בגורל (יהוש' ו י).  ויאמר האיש אל עלי אנכי הבא מן המערכה ואני מן המערכה נסתי היום ויאמר (עלי) מה היה הַדָּבָר בני (יהוש' ו י).  ומדוע זה יסתיר אבי ממני את הַדָּבָר הזה (יהוש' ו י).  ויאמר אליו דוד (להאיש שבא מהמחנה) מה היה הַדָּבָר הגד נא לי ויאמר (האיש) אשר נס העם מן המלחמה (יהוש' ו י).  לבעבור סבב את פני הַדָּבָר עשה עבדך יואב את הַדָּבָר הזה (יהוש' ו י).  ויישר הַדָּבָר (עצתו של אחיתפל) בעיני אבשלם ובעיני כל זקני ישראל (יהוש' ו י).  ולמה זה חרה לך על הַדָּבָר הזה (שבני יהודה היו הראשונים להשיב את דוד) האכול אכלנו מן המלך (יהוש' ו י).  ותאמר אלי טוב הַדָּבָר שמעתי (יהוש' ו י).  וייטב הַדָּבָר בעיני אדני כי שאל שלמה את הַדָּבָר הזה (שיתן לו חכמה) (יהוש' ו י). וזה הַדָּבָר אשר הרים (ירבעם) יד במלך שלמה בנה את המלוא וכו' (יהוש' ו י).  וייטב הַדָּבָר בעיני המלך (יהוש' ו י).  ויודע הַדָּבָר (כי רצו בגתן ותרש לשלח יד במלך) למרדכי ויגד לאסתר המלכה ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי ויבקש הַדָּבָר וימצא ויתלו שניהם (יהוש' ו י).  ויעש אבשלום כַּדָּבָר הזה לכל ישראל (יהוש' ו י).  דבר הלמד מענינו (יהוש' ו י).  שהיה רבי עקיבא אומר דבר ולא חצי דבר (יהוש' ו י).  כללו של דבר כל כלי שאינו ראוי למשכב או למרכב וכו' (יהוש' ו י).  — רגלים לְדָבָר, עי' רֶגֶל.  — וסמי' דְּבַר: על כל דְּבַר פשע וכו' על כל אבדה וכו' עד האלהים יבא דְּבַר שניהם (יהוש' ו י).  ולאיש הזה לא תעשו דְּבַר הנבלה הזאת (יהוש' ו י).  לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל דְּבַר יום ביומו מ"א ח נט.  אל נא תעשו את דְּבַר התעבה הזאת אשר שנאתי (יהוש' ו י).  — ומ"ר: ויעשו דְּבָרִים רעים להכעיס את יי' (יהוש' ו י).  ויספר העבד ליצחק את כל הַדְּבָרִים אשר עשה (יהוש' ו י).  אחר הַדְּבָרִים האלה (המלחמה עם כדרלעמר) היה דבר יי' אל אברם (יהוש' ו י). ויהי אחר הַדְּבָרִים האלה (מה שעשה אליהו) חלה בן האשה (יהוש' ו י).  כַּדְּבָרִים האלה עשה לי עבדך (יהוש' ו י).  למה תעשון כַּדְּבָרִים האלה אשר אנכי שמע את דבריכם רעים מאת כל העם אלה (יהוש' ו י).  אמרו עליו על רבי שמעון בן חלפתא שעסקן בדברים היה (יהוש' ו י).  — וסמי': נמצאו האתנות אשר הלכת לבקש והנה נטש אביך את דִּבְרֵי האתנות ודאג לכם (יהוש' ו י).  חזית איש אץ בִּדְבָרָיו תקוה לכסיל ממנו (יהוש' ו י).  — ועם שלילה, במשמע' מאומה, כלום, Nichts; rien; nothing: לאנשים האל אל תעשו דָבָר (יהוש' ו י).  ולא ימות מכל לבני ישראל דָּבָר (יהוש' ו י).  לא חסרת דָּבָר (יהוש' ו י).  ולנער לא תעשה דָבָר (יהוש' ו י).  כי שלום לך ואין דָּבָר חי יי' (יהוש' ו י).  קראים והלכים לתמם ולא ידעו כל דָּבָר (יהוש' ו י).  — וגם גופים ממשיים: כל דָּבָר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר (יהוש' ו י).  מקום אשר אין שם מחסור כל דָּבָר אשר בארץ (יהוש' ו י).  לא היה דָבָר אשר לא הראם חזקיהו (יהוש' ו י).  הנה ימים באים ונשא כל אשר בביתך ואשר אצרו אבתיך עד היום הזה בבל לא יותר דָּבָר (יהוש' ו י).  המתנה בדבר שבממון תנאו קיים (יהוש' ו י).  ומה סוטה דבר שיש בו דעת לישאל אף שרץ דבר שיש בו דעת לישאל (יהוש' ו י).  דבר שיש בו דעת לישאל ברשות היחיד ספיקו טמא (יהוש' ו י).  — * דָּבָר אחר, דבר מגונה שאין אדם רוצה להזכיר שמו, פריצות, צרעת, חזיר, וכיוצא בזה: המדיר את אשתו שלא תלך לבית האבל או לבית המשתה יוציא ויתן כתובה מפני שנועל בפניה ואם היה טוען משום דבר אחר רשאי (יהוש' ו י), ר"ל משום פריצות. — ועבודה זרה: הכהנים ששמשו בבית חוניו לא ישמשו במקדש בירושלם ואין צריך לומר לדבר אחר (יהוש' ו י).  ועל בנותיהן (גזרו) משום דבר אחר (עבודה זרה) ועל דבר אחר (שהיה ילד עכו"ם מטמא בזיבה) משום דבר אחר (משום משכב זכור) (יהוש' ו י).  (רצועות) אדומות לא יעשה מפני גנאי ודבר אחר (יהוש' ו י).  הפרסיים היו צנועין באכילתן וצנועין בבית הכסא וצנועין בדבר אחר (יהוש' ו י), ר"ל בתשמיש המטה. — וחזיר2, וצרעת: פגע (אחרי הקזה) בדבר אחר (חזיר) קשה לדבר אחר (יהוש' ו י).  בנו (היונים) במה בבהמ"ק וישחטו דבר אחר ויביאו את דמו אל עזרת הקדש (יהוש' ו י).  החולי הזה כי נתעב הוא אפילו להזכירו האדם על דל שפתיו עד אשר כינו שמו דבר אחר (יהוש' ו י).  — °ודָבָר מן מעט מאד: ואם יתחיל הדפק יקטן וכו' תמהר להשקותו דבר מן היין הריחני שיש בו קביצות (יהוש' ו י).  — ג) עם המלה על לפני המלה דְּבַר, עַל-דְּבַר, במשמ' בענין, יען, למען, בשביל, בגלל, בסִבַּת: וינגע יי' את פרעה נגעים גדלים ואת ביתו עַל-דְּבַר שרי אשת אברם (יהוש' ו י).  כי אמרתי רק אין יראת אלהים במקום הזה והרגוני עַל-דְּבַר אשתי (יהוש' ו י).  וייראו האנשים כי הובאו בית יוסף ויאמרו עַל-דְּבַר הכסף השב באמתחתינו בתחלה אנחנו מובאים (יהוש' ו י).  ויצעק משה אל יי' עַל-דְּבַר הצפרדעים אשר שם לפרעה (יהוש' ו י).  מלבד המתים עַל-דְּבַר קרח (יהוש' ו י).  כי צררים הם לכם בנכליהם אשר נכלו לכם עַל-דְּבַר פעור וְעַל-דְּבַר כזבי בת נשיא מדין אחתם המכה ביום המגפה עַל-דְּבַר פעור (יהוש' ו י).  וכל העם שמעו בצות המלך את כּל השרים עַל-דְּבַר אבשלום (יהוש' ו י). עזרנו אלהי ישענו עַל-דְּבַר כבוד שמך והצילנו וכפר על חטאתינו (יהוש' ו י).  — ועם אֲשֶׁר ופעל אחריו, עַל-דְּבַר אֲשֶׁר עָשָׂה, עַל-דְּבַר אֲשֶׁר לא עָשָׂה: והוצאתם את שניהם אל שער העיר ההוא וסקלתם אתם באבנים ומתו את הנער עַל-דְּבַר אֲשֶׁר לא צעקה בעיר ואת האיש על-דְּבַר אֲשֶׁר ענה את אשת רעהו (יהוש' ו י).  — ועַל-דְּבַר אֲשֶׁר... וַאֲשֶׁר: לא יבא עמוני ומואבי בקהל יי' וכו' עַל-דְּבַר אֲשֶׁר לא קדמו אתכם בלחם ובמים בדרך בצאתכם ממצרים וַאֲשֶׁר שכר עליך את בלעם בן בעור מפתור ארם נהרים לקללך (יהוש' ו י).  — * סוף דָּבָר, ולא סוף דבר... אלא אפילו, במשמ' לא דוקא, עי' סוף.