אָחַר
* 1, פ"ע, עתיד, יֶאֳחַר, תָּאֳחַר, — היה ברתיחת הדם, פִרזל, היה בחרי אף מתקף תאוה או כעס ורץ ונשך והכה כמו בשגעון, wüthen; étre en fureur, en frénésie; be frantic: גמל שהיה אוחר2 בין הגמלים ונמצא אחד גמל מת חייב בידוע שזה המיתו (תוספת' ב"ק ג, גמ' ב"ב צג.).
1 מלה עברית: ובשאר לשונות השמיות אין לה אחות.
2 ר"נ בעל הערוך: נוחר בנשיכה והורג. — וזקנו של רש"י אעפ"י שטעה בגזרו פעל זה מן אחור, מ"מ בגוף הכונה הרגיש היטב ויפרש: וסתם בהמות בשעת תשמיש משתגעין ומכין הזכרים זא"ז. והוא הוא מעמד סערת הרוח הנזכר בפנים. וקוהוט הביא לדמיון את הפעל הערבי עהר عَهَر, אך שרש זה משמש בערבית רק למושג הפריצות, ולא להתרגשות — ורשאים אנו לגזר מפעל זה השם אַחֲרָה, כמו אַהֲבָה מן אהב.