ש"נ, סמי' אַחֲרִית, כנוי אַחֲרִיתִי, אַחֲרִיתְךָ, — א)  הקצה האחרון מן הדבר, Ende; fin; end : עיני ה' אלהיך בה (בארץ ישראל) מרשית (מראשית קרי) השנה ועד אַחֲרִית שנה (דברים יא יב).  טוב אַחֲרית דבר מראשיתו (קהל' ז ח).  — ובפרט אַחֲרית חיי האדם, גורלו האחרון: וה' ברך את אַחֲרִית איוב מראשתו (איוב מב יב).  תמת נפשי מות ישרים ותהי אַחֲרִיתִי כמהו (במד' כג י).  והיה ראשיתך מצער ואַחֲרִיתְךָ ישגה מאד (איוב ח ז).  ראשית גוים עמלק וְאַחֲרִיתוֹ עדי אבד (במד' כד כ).  אסתירה פני מהם אראה מה אַחֲרִיתָם (דבר' לב כ). — ב) הזמן שעתיד לבא, die nachfolgende, zukünftige Zeit; le temps futur; future time : המוליכך במדבר הגדל והנורא וכו' למען ענתך ולמען נסתך להיטבך בְּאַחֲרִיתֶךָ (דבר' ח יה-יו). ונהמת בְאַחֲרִיתֶךָ בכלות בשרך ושארך (משלי ה יא).  שמע עצה וקבל מוסר למען תחכם בְּאַחֲרִיתֶךָ (שם יט כ). — ויאמרו במשמעה זו בְּאַחֲרִית הימים, לאמר בזמן רחוק: האספו ואגידה לכם את אשר יקרה אתכם בְּאַחֲרִית הימים (בראשית מט א).  לכה איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך בְּאַחֲרִית הימים (במד' כד יד).  בְּאַחֲרִית הימים ושבת עד ה' אלהיך (דבר' ד ל).  והיה בְּאַחֲרִית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים (ישע' ב ב).  והיה בְּאַחֲרִית הימים אשוב את שבית עילם (ירמ' מט לט).  — ג) שארית, מה שנשאר אחרי חרבן וכדומה, der Rest; le reste; the remainder : הך הכפתור וירעשו הספים ובצעם בראש כלם ואַחֲרִיתָם בחרב אהרג (עמוס ט א).  כי הנה ימים באים עליכם ונשא אתכם בצנות וְאַחֲרִיתְכֶן בסירות דוגה (שם ד ב).  בניך ובנותיך יקחו (האויבים) וְאַחֲרִיתֵךְ תאכל באש (יחזק' כג כה).  אל יהי לו (להרשע) משך חסד ואל יהי חונן ליתומיו יהי אַחֲרִיתו להכרית בדור אחד ימח שמם (תהלים קט יב-יג).  — ובמשמעה תולדה, תוצאה: אם תחשב לחתך דבר מן הגוף כוון ג' כוונות וכו'  ג' בשתבטח באחרית ואמנם האחרית יהי' בג' כוונות א' שיתברר שכונתם  תשלם בהכרח (פרקי משה טו לה:).