1 הרמב"ם בפרושו אמר כמו עירונית בע' ונגזר מן עיר. וכן לוי. קוהוט — נקד אִירונית, וגזר מן המלה היונית אַאֶר  ἀέρινος  אויר, ר"ל כלי מלא אויר. וכל זה דחוק. גם השערת קרויס שזו היא המלה הרומית hirnea, שהיא שם לגביע סגור לשתות יין, רחוקה, מפני שמהענין שמדבר עליו במקומות שהובאה מלה זו נראה שזה שם לכלי חרס פשוט, וכן פרש התלמוד, משא"כ הכלי שקראו לו הרומאים הירניאה.  גם נראה שהמלה אירוניות היא תאר להשם לפסים ולא שם בפני עצמו.  ולכן ראה אני יתר דעת עמנ' לֶו שהשם אירוניות, שבקצת מקומות אחרים כתוב במקומו חרניות, פרושו מעיר חרנים במואב, כמו לחמיות מבית לחם.

2 כך הגרסה בנוסח' במקום הזה.  והראב"ד גרס פה עיריות. ובמתנ' דבני מערבא, מהד' לו, עירניות. ובגמ' בבלי (ביצה לב:) חרניות, ובירוש' שם סג ג ושם שבת יג.) ארוניות.  ופרש אביי (ביצה שם) צעי חקלייתא, ופרש ר"ח קדירות בעלי כפרים, והוסיף רש"י: קערות של בני עיירות שאינן בני כרכים גדולים ואין מקפידין על כלים נאים ומשנפשטה הקערה של חרש אוכלין בה בשר ואין ממתינים עד שתתחקק ותצרף בכבשן. ע"כ. ערוך ורמב"ם וראב"ד פרשו: מחבתות שעושין אותן מזדוגות הכלי והכסוי יחד וחולקים אותו אח"כ.