1 משקל חיצון, תיכון, תאר במשמ' שם עצם. ועי' לקמן.

2 כך הקריא, והכתיב היאתון. ותרגם יונתן תרעא מציעאה, וכן ר"י בן גנאח, לפי הענין. אך אין הענין דורש פה המלה מציעאה, וכבר אמר רדק בפרושו פה כי אינו יודע כונת התרגום. בתרגום היוני כתוב במקום היאתון או האיתון אכסודן ἒξωθεν ר"ל חיצון, כנראה בנגוד להשער הפנימי שבסוף הפסוק. ובתלמוד ירושלמי, בהמאמר המובא בפנים, אמרו שהשער נקרא איתון על שם שהוא משמש כניסה ויציאה. וכן פרש רש"י: שער האיתון שער הביאה, שדרך שם יבאו כל העם להמקדש, ואמר כי תרגום ביאה איתון. והנה אעפ"י שהשם איתון לביאה אינו במציאות בתרגום, ובכלל תמוה הוא למה השתמש יחזק' פה למושג של כניסה דוקא במלה זו, שאפילו אם היתה במציאות בלשון לא היתה עכ"פ רגילה, ולא השתמש בהשם ביאה כמו למעלה שם ח ה, אעפ"כ נטה לפרוש זה גם הרד"ק, מלשון אתא בקר, וכמו כן הגר"א מוילנה, ומפרש השער האיתון כמו איתון השער, ר"ל כניסת השער. וכן קצת החדשי' ואמרו כי איתון הוא במקו' אתיון, וכן דליטש (Prol. 139) שהוא דרך לשון בבלית, כורניל, קרצשמר, וכן קניג: כמו מדנים במקום מדינים וכדומה. אבל כ"ז אינו מתקבל על הלב, ויתר נראה כי הכתיב היאתון היא שארית משבשת מן מלה אחרת שהיתה כתובה פה בתחלה: היוד שבין ה א היא שארית ר שנמחקה קצת, והתו היא במקום שין, והיה כתוב פה בתחלה הראשון, ממש כמו בפסוק כא. ובהיות כי מלה היאתון אינה כלל מלה עשו ממנו בעלי הקריא האיתון, שאולי היתה מלה זו במציאות בלשון אז, אף שלא ידענו באיזה משמעה היתה משמשת. ובאמת, יש שם עצם פרטי איתון בכתבות הארמיות   (Cook, Glossary of Aram.  inscr). ובנוגע לשמוש הלשון, הנה המלה נמצאת בתנך, ואין לנו רשות לגרשה מלשוננו, ועלינו להשתמש במשמעה שפרשוה התלמוד ורוב המפרשים.