1 אולי דומה לזה בערב' אַלַא, אַלַי أَلَا, أَلَّى, אילן מר תמיד ירוק. והסכימו קצת הראשוני' וכל האחרוני' כי זה שם היחידה לאֵיל אֵילים. אך ריב"ג ורד"ק מפקפקים בזה, וסברים כי הם אולי שני שמות שונים: אֵיל אֵילים שם כללי כמו אילן, וכן ת"י אֵילים (ישעיה א כט) אילניא, ואֵלה שם למין אחד מהאילנות, ויקבץ א"כ אֵלוֹת כמו שַׁרה שַׁרוֹת. וכן דונש בן לברט (תשוב' על רסע"ג סי' מט), אעפ"י שהוא סבר כי אֵלים הוא הקבוץ מן אֵלה, מ"מ הוא מחליט כי אפשר גם קבוץ אֵלות ומסים ואומר: ודע כי השמות האלה הנקבות שנתקבצו במם (כמו אשרה אשרים וכו') אם קבצתם בתו (ר"ל -רות) אתה על האמת. ע"כ. — ועי' למעלה ערך אֵיל. ובאשור' אַלָּנֻ לאחד ממיני האילן. בארמ' אלינא אילן בכלל. אונקלס תרגם תחת האלה (בראש' לה ד) תחות בוטמא: וכן ת"י  במקומות הרשומים בפנים. וכן תרגם רס"ג בערבי' בוטמא. וכן ריב"ג: והוא הנקרא בלשון ערבי בטם. וכן רד"ק: ובוטם הוא בלעז  terebinthus . והשבעים תרגמו אַלָה באילן זה ואֵלָה תרגמו פעמים בזה ופעמים באילן שקראים לו בערב בלוט. רש"י פרש אילים ואלה אולמא בלעז, אך זה כנראה רק השערה מפני דמיון שתי המלים.

2 כך "חסר" בכל הנוסח'. זולתי במדב"מ האילה מלא. ונראה מפרוש הר"ש כי קרא אֵלָה, כיון שהביא הפסוק בישעי' ו כאֵלה וכאלון. וכן נקוד במשנ' המנקד' (דפ' אמש"ד ופיסא), ורמב"ם בפרוש המשנה תרגם אלה בלוט. והעיר ע"ז עמנ' לֶו (שמות הצמחים סי' מד), כי לפי פי' זה של הרמב"ם צריך לקרא פה אַלה, וראיה לזה הכתיב החסר. ע"כ. אך המלים של המקרא כתובים במשנה ובתלמוד עפי"ר "חסרים" גם אחרי צירה או חירק, ובמדב"מ הכתיב הוא אילה ולא אלה.

3 ובהערה שם מראה מקום לבראש' לה ד (האֵלה אשר עם שכם) והביא התרגום בוטמא.