1, — מלת הרמז לרבים ורבות קרובים, כמו אֵל, diese; ces; these : באנג' נדפס במקור 'there' בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שתי אתֹתי אֵלֶּה בקרבו שמות י א. וירדו כל עבדיך אֵלֶּה אלי והשתחוו שם יא ח. ושמתם את דברי אֵלֶּה על לבבכם דבר' יא יח. ויהיו דברי אֵלֶּה אשר התחננתי לפני ה' קרבים אל ה' אלהינו יומם ולילה מ"א ח נט. אשרי עבדיך אֵלֶּה העמדים לפניך תמיד השמעים את חכמתך שם י ח. הנה נתן ה' רוח שקר בפי כל נביאיך אֵלֶּה שם כב כג. שובי בתולת ישראל שבי אל עריך אֵלֶּה ירמ' לא כא. זכרה אלהי לטוביה ולסנבלט כמעשיו אֵלֶּה נחמ' ו יד. — ועם ה הידיעה: אחר הדברים הָאֵלֶּה היה דבר ה' אל אברם במחזה בראש' יה א. והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים הָאֵלֶּה שם שם יז. האנשים הָאֵלֶּה שלמים הם אתנו שם לד כא. הכר נא למי החתמת והפתלים והמטה הָאֵלֶּה שם לח כה. סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים הָאֵלֶּה במד' יו כו. ראו הפלתי לכם את הגוים הנשארים הָאֵלֶּה בנחלה ושבטיכם יהוש' כג ד. וישמע שאול וכל ישראל את דברי הפלשתי הָאֵלֶּה ש"א יז יא. ואת עשרת חרצי החלב הָאֵלֶּה שם שם יח. אל תירא ולבבך אל ירך משני זנבות האודים העשנים הָאֵלֶּה ישע' ז ד. — ולנק': ולא תעשו מכל התועבות הָאֵלֶּה ויקרא יח כו. ואם לא תשמעו לי ולא תעשו את כל המצות הָאֵלֶה שם כו יד. וכתב את האלת הָאֵלֶּה הכהן בספר במד' ה כג. מה הערים הָאֵלֶּה אשר נתת לי מ"א ט יג. כתאנים הטבות הָאֵלֶּה כן אכיר את גלות יהודה ירמ' כד ה. העצמות הָאֵלֶּה כל בית ישראל המה יחזק' לז יא. — וקדם השם: אשים מחשך לפניהם לאור ומעקשים למישור אֵלֶּה הדברים עשיתם ולא עזבתים ישע' מב יו. הנה אֵלֶּה רשעים ושלוי עולם השגו חיל תהל' עג יב. וְאֵלֶּה נאדות היין אשר מלאנו חדשים והנה התבקעו וְאֵלֶּה שלמותינו ונעלינו בלו מרב הדרך יהוש' ט יג. הנה אנכי חטאתי ואנכי העויתי וְאֵלֶּה הצאן מה עשו ש"ב כד יז. — ונהוג זה הרבה בסגנון הסופרים: והנה נניח כל אלה הדברים ראב"ע שמות טז כה. ואלה הפסוקים אינם כתובים שם יט כה. — ב) כמו שם נושא המשפט, בלי השם שהוא רמז עליו: אם הרמוז קודם לו או אחריו: אֵלֶּה (האמורים שם למעלה) היו בני בשמת בראש' לו יג. כל אֵלֶּה (המלכים הנזכרים שם) חברו על עמק השדים שם יד ג. אֵלֶּה (נבית וקדר וכו' האמורים קדם) הם בני ישמעאל שם כה יו. אֵלֶּה הם מועדי ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון מקרא קדש וכו' ויקרא כג ג. — ובלי הם: אֵלֶּה תולדות השמים והארץ בהבראם בראש' ב ד. אֵלֶּה (הפקודים למעלה) בני חם למשפחתם ללשנתם שם י כ. כל אלה (הפקודים למעלה) בני יקטן שם שם כט. ויאמרו אֵלֶּה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים שמות לב ד. אֵלֶּה כל (האמור למעלה) פקודי המשכן משכן העדת אשר פקד על פי משה שם לח כא. וְאֵלֶּה (האמורים אח"כ) שמות בני אהרן הבכר נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר במד' ג ב. — ונשוא המשפט: ותלד (זלפה) את אֵלֶּה (האמורים למעלה). ליעקב שש עשרה נפש בראש' מו יח. ואת אֵלֶּה תשקצו מן העוף וכו' את הנשר ואת הפרס וכו', ויקרא יא יג. אלמנה וגרושה וחללה זנה את אֵלֶּה לא יקח שם כא יד. עורת או שבור או חרוץ או יבלת או גרב או ילפת לא תקריבו אֵלֶּה לה' שם כב כב. — ובלי שם קרוב לפניו או לאחריו, אֵלֶּה במקום האנשים האלה, הדברים האלה המעשים האלה האמורים שם בענין: לו חפץ ה' להמיתנו לא לקח מידנו עלה ומנחה ולא הראנו את כל אֵלֶּה שופט' יג כג, ר"ל כל הנפלאות המספרות בפרשה שם. אֵלֶּה (המעשים המסֻפרים שם) עשו שלשת הגברים ש"ב כג יז. הקבצו כלכם ושמעו מי בהם הגיד את אֵלֶּה ישע' מח יד. ואמרת בלבבך מי ילד לי את אֵלֶּה ואני שכולה וגלמודה גלה וסורה וְאֵלֶּה מי גדל שם מט כא. גם להם שפכת נסך העלית מנחה העל אֵלֶּה אנחם שם נז ו. ערי קדשך היו מדבר וכו' וכל מחמדינו היה לחרבה העל אֵלֶּה תתאפק ה' שם ס ד-יא. האמרים קרב אליך אל תגש בי כי קדשתיך אֵלֶּה עשן באפי אש יקדת כל היום שם סה ה. הראית אשר עשתה משבה ישראל הלכה היא על כל הר גבה ואל תחת כל עץ רענן ותזני שם ואמר אחרי עשתה כל אֵלֶּה אלי תשוב ירמ' ג ו-ז. דרכך ומעלליך עשו אֵלֶּה (הצרות הנזכרות שם) לך שם ד יח. העל אֵלֶּה (כל המעשים שהוא מונה שם קודם) לוא אפקד שם ה ט. וכי תאמרי בלבבך מדוע קראני אֵלֶּה שם יג כב. מי חכם ויבן אֵלֶּה נכון וידעם הושע יד י. הקצר רוח ה' אם אֵלֶּה מעלליו מיכה ב ז. אֵלֶּה אזכרה ואשפכה עלי נפשי תהל' מב ה. הן כל אֵלֶּה יפעל אל פעמים שלש עם גבר איוב לג כט. על אֵלֶּה אני בכיה עיני עיני ירדה מים כי רחק ממני מנחם משיב נפשי איכה א יו. על זה היה דוה לבנו על אֵלֶּה חשכו עינינו שם ה יז. — ונשנה פעמים, אֵלֶּה — אֵלֶּה, אֵלֶּה — וְאֵלֶּה: ויחנו (ארם וישראל) אֵלֶּה נכח אֵלֶה שבעת ימים מ"א כ כט. ואלה יצאו מן העיר לקראתם ויהיו לישראל בתוך אֵלֶּה מזה וְאֵלֶּה מזה יהוש' ח כב. וישבו (עבדי יואב ועבדי דוד) אֵלֶּה על הברכה מזה וְאֵלֶּה על הברכה מזה ש"ב ב יג. — ובמשמ' קצתם: הנה אֵלֶּה מרחוק יבאו והנה אֵלֶּה מצפון ומים וְאֵלֶּה מארץ סינים ישע' מט יב. אֵלֶּה ברכב וְאֵלֶּה בסוסים ואנחנו בשם ה' אלהינו נזכיר תהל' כ ח. — ועם בכל"ם: ואם לא יגאל בְּאֵלֶּה ויצא בשנת היבל ויקר כה נד. ואם בְּאֵלֶּה לא תוסרו לי שם כג. ויעש לו צדקיה בן כנענה קרני ברזל ויאמר כה אמר ה' בְּאֵלֶּה תנגח את ארם מ"א כב יא. בזאת יתהלל המתהלל השכל וידע אותי כי אני ה' עשה חסד משפט וצדקה בארץ כי בְאֵלֶּה חפצתי נאם ה' ירמ' ט כג. הבל המה (האלילים) מעשה תעתעים בעת פקדתם יאבדו לא כְאֵלֶּה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא שם יה-יו. ויען איוב ויאמר שמעתי כְאֵלֶּה רבות מנחמי עמל כלכם איוב יו א-ב. וּלְאֵלֶּה תטמאו וכו' לכל הבהמה אשר הוא מפרסת פרסה ויקרא יא כד-כו. וּלְאֵלֶּה אמר באזני עברו בעיר אחריו והכו יחזק' ט ה. מְאֵלֶּה נפרדו איי הגוים בארצתם בראש' י ה. והיה כי יאשם לאחת מֵאֵלֶּה והתודה ויקרא ה ה. ויסף עוד בלק שלח שרים רבים ונכבדים מֵאֵלֶּה במד' כב יה. וארא ואין איש ומֵאֵלֶה ואין יועץ ישע' מא כח. — עם מספּר תבוא המלה אלה אחרי המספר: שלשה אֵלֶּה בני נח בראש' ט יט. ואם שלש אֵלֶּה לא יעשה לה שמות כא יא. ותבֹאנה לך שתי אֵלֶּה רגע ביום אחד ישע' מז ט. שבעה אֵלֶּה עיני ה' המה זכרי' ד י.
1 בנקוד הבבלי הלמד בפתח חטוף נחי ולפעמים בלא דגש מלרע ואז הלמד בפתח רחב מבוא נק' האש' 56. וכשתבוא אלה סמוכה למלה זעירה ינוקד הלמד בפתח חטוף דגושי בסבת הדחיק כגון אלה לך שם 109. בערבית אוֹלַי אוֹלא הַולַא أُولآء, ھؤُلاء. בארמי' אלין, הלין. גם באשו' אֻלוּתֻ. ולא עמדו חוקרי הלשון על טיבה של מלה זו, ועכ"פ לא נתברר טעם צורה זו למספר רבים בערב' ובעבר' וטעם דגש הלמד בעבר'. ולפי דעת דלמן זה ואלה הן שתי מלות קדומ' מיוחדות ליחיד ורבים כ"א ונתיחדה אח"כ זה ליחיד ואלה לרבים. ואין להכריע איזו משתי הברות באלף היא היותר קדומה אם זו של הערב' באלף חלומה או זו של העבר' והארמ' באלף חרוקה וסגולה.