1 ואולי מן אלם במושג הקשירה שהשתמשו בו הלשונות השמיות למושכ הכח.  עי' אגד. בארמית אֲלֵם, היה תקיף וחזק: תקיף ואלים (תר' דהי"א כב יג). ואלימו ית רחבעם (שם יא יז), חזקו אותו, ומצוי הרבה בתלמוד גם בהשאלה: אלומי קא מאלימנא למילתיה (קידוש' מג.).