1, ש"ז, - המום של האִלֵּם, ובמליצה ההתאפקות מלדבר, Stummheit; mutisme; dumbness: למנצח על יונת אֵלֶם2 רחקים תהל' נו א. האמנם אֵלֶם3 צדק תדברון שם נח ב. - ואמר הפיטן: אֵלֶם פיהן יה צדק ר"י בן יוסי, בשופרות. יה רם וגאה הקריבה אֵלֶם רחוק אליו אמרת ובכן קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת אהב' לפ' ויר'. - ואמר המשורר: יונת אֵלֶם צבי לחשך ר"י הלוי, והוא כנוי לאֻמת ישראל. - וכנ': הרבו גבוהות לענות יום אלמו (ר"ל האֵלם שלו) אך נאלמו עמו רמב"ע, דברי חכמים פג.
1 משקל אֵבֶל, חֵפֶש וכיוצא בהם. ואעפ"י שיש ספק באמתת מציאות המלה בצורה זו לפנים, עי' הערה לקמן, אעפי"כ הואיל וכבר השתמשו בה הפיטנים והמשוררים, כנראה מהמשלים המובאים לקמן, יש לה זכות מלה בלשוננו. -
2 היתר מסתבר כדעת החדשים שזה שם כלי מכלי הנגינה, ואולי יש פה שבוש. אך הקדמונים, בעלי התלמ' והתרגום, רש"י ורדק ועוד, מפרשים אֵלֶם במשמ' שם מפשט, כמו אִלמוּת. רק רסע"ג פרש אלם קהל, מלשון מאלמים אלומים, ותרגם ג'מעא. וריב"ג פקפק ויפרש אלם זה מלשון אלמון והוא ארמון. -
3 גם פה נראים דברי הסוברים (הרמבן והחדשים) כי צריך לקרא אַלִים. אך תלמו' ותרגום ורשי מפרשים במשמ' אלמות, ורסע"ג פרש גם אלם זה קהל, וכן ריב"ג.