ובסמי' אַל-מוֹת, ש"נ, – הסגולה לא למות לעולם, סגולת הנצחיוּת, Unsterblichkeit; immortalité; immortality: בארח צדקה חיים ודרך נתיבה אַל-מָוֶת1 (משלי יב כח). – ופשט הרבה השמוש במלה מרכבה זו בהספרו' החד': מכל מזרע אור בשדה מות שטוח מכתב אַל-מָוֶת פה חרות על לוח (מ' לטריס, נשיא בישראל, אחרית דבר). גדול כבוד אל-מות החופף על מיתתו (א' גוטלבר, ממצרים 184).  המצרים האמינו כי נפש האדם בת אַל-מָוֶת היא ולא תגוע בגוע הגויה (ק"ש, די"ע מצרים).  ובכ"ז האמינו חכמי היונים בְאַל-מוֹת הנפש ובשכר וענש אחרי המות (הוא, היונים).  שמך מיכה יוסף לעדי עד יחיה שם בדביר אַל-מָוֶת על לוח שיש וכו' שם אצבעי אני שמך חרתה (יל"ג, הוי אח, בסופו).  הוי חיי אַל-מָוֶת מרים ממות (שם, קודם).