1 באשור' אלֻמַתֻ, אלמנה, ובכנע' אלמת אלמנה.  מזה יש קצת סמך כי השרש הוא אלם, ומשקלו פעלן.  אך בערב' ארמל أرْمَل, וכן בארמ' וסור' וא"כ השרש הוא רמל והמשקל אפעל, וא אלמן וארמל הוא א המשקל.  ויש בער' פעל רמל رَمَل, במשמ' היה אלמן, היתה אלמנה.  ויש מרמל مَرْمَل, היה בצער, בלי עזרה.  וכמו בעברית בעצמה אלמן כמו ארמון, כן בערב' ואשו' אלמן מכון לארמל שבשאר הלשונות האחיות.  וזו גם דעת ברט (מה"ש קנא א).  ואולם, רוב בעלי השרשים החליטו כי השמות אלמן, אלמון ואלמנה נגזרו מן שרש אלם במשמ' צער שיש לו בערב' أَلِم.  וכן דעת ריב"ג שהשמות האלה הן מן אלם, רק במשמעת אלם, נאלמתי וכו', אמר וז"ל: ומן הענין הזה נאמר לאשה שמת בעלה אלמנה מפני שאין לה יכולת לדבר ולריב עם אנשי ריבה, והנון באלמנה נוספת.  ע"כ. וכן דעת כל רבי הדקדוק שלנו.  אך טעמו של ר"י בן גנאח להשם אלמנה אינו נהיר, כי מה טעם השם אלמן? ויש קצת ראיה שהא' היא שרשית ממה שיש בער' למושג זה בעצמו עוד שרש נרדף אים, אָיִּם أَيِمْ, אלמן, ואָם היה אלמן.  מזה יש ללמד כי שתי האותיות היסודיות בשרש זה הן אמ, והשאר נשתנו ונוספו לפי טבע לשון לשון מהלשונות האחיות האלה.