1 משק' פִלְעוּם  -וֹם.  ואעפ"י שבעבר' לא נשאר ממשקל זה אלא תה"פ, כמו פִתְאֹם, ואולי שִלְשוֹם, אך כבר ברר ברט (N.B.§ 213) כי שמות בהוספ' מ בסופן היו נהוגים בלשון השמית הקדומה, ועוד נשארו הרבה מהם בערב' בסוף -ַם, -ָם, -ֻם, וכמו צלדאם בערב' כנוי לאריה, מן צלד, כן אולי אלקום מן אלק ועי' לקמן.

2 רוב המפרש' הקדמו' ראו במלה זו הרכבה מן אַל-לא ומן קום, ופרשו אלקום לא קימה.  רסע"ג: אל מלך לא קואם מעה.  ראב"ע: כלומר שאין אדם קום להלחם נגדו.  רש"י: אין עומד נגדו.  רלב"ג: שאין תקומה עמו.  רד"ק: כשלא יקום מלך אחר עמו כמוהו או יתר חזק ממנו.  אך דחק פרוש זה בולט, כי מלבד הרכבת אלקום שהיא מסֻפקת, גם מליצת הלשון קשה מאד.  וקצת החדשים ראו באלקום המלה הערבית קום שפרושו עַם, עם אל הידיעה ופרושו: מלך אשר העם או הכרוז אתו.  אבל כבר נדחתה השערה זו, כי אין מקום למלה ערבית גמורה בתוך מליצה עבר'.  אולה' הגיה אלהים, ואחרים אלָפים, ויש שאמרו כי הוא שם מלך מהמלכים. אך כל ההשערות האלה אינן נתנות למליצת הכתוב כונה טבעית. השבעים תרגמו: בזילאוס דימיגורון אן אתני, βασιλεὐς δημηγορῶν ἐν ἔθνει ר"ל: מלך מליץ ודורש בתוך עמו. וכן ת"י: ומלכא דקאֵם וממלל בית עממיה. וכבר העירו החכמים כי זה תרגום זר מאד, והחליטוהו להשערה בעלמא כסומא בארובה. ומכל מקום אין לדחות זה כל כך על נקלה, וכל מה שהתרגום יותר זר יותר רגלים לדבר כי אינו בדוי כלו והיה להם יסוד לסמך עליו. והנה מה שאנו למדים ראשית כל משני התרגומים האלה הוא כי קראו אחרי אלקום לא עִמּוֹ אלא עַמּוֹ, ובזה מליצת הכתוב היא טבעית ויפה: המלך שהוא האלקום של עַמּוֹ. ועוד לא ידענו מה פרושו האמתי של אלקום, אך לפי הענין ומהדמיון עם ליש ותיש נראה כי אלקום הוא תאר של גבורה והליכה בראש בגאוה והדר. ויש אולי למצוא סמך לזה במשמעת שרש אלק الق  أٓلِقَ בערבית, ופעל אּלִקַ, היה משגע, נטרפה דעתו, והנפעל תַאַלַּקַת تآلّقَت וז"ל הקאמוס: תַאַלַּקַת אל מראה תזינת וקיל תשמרת ללח'צומה ואשתעדת ללשר ורפעת ראשהא. ע"כ. ובעב': תאלקת אלמראה ר"ל התיפתה (האשה), ויש אומרים הכינה עצמה לקטטה והתעדתה לרשע ונשאה ראשה. אבל איך נסתעף מושג זה? וקשה לחשב, שהונח פעל זה לכתחלה לאשה שמכינה א"ע לקטטה ונשאה ראשה. ולכן יש אולי לשער, כי שרש אלק הונח בתחלה להיוצא בראש החיל בהוד והדר והתלהבות ומלהיב את העם בדבריו, וחדלו אח"כ מעט מעט להשתמש בפעל זה למושג זה הכללי ולא נשאר ממנו בער' אלא שרידי משמעתו ביחוד לאשה שמתיפה או מכינה עצמה לקטטה ונושאת ראשה, ובעבר' נשאר רק השם העתיק אלקום.  ואולי משמעה זו של אלק הסתעפה ממשמעה יותר קדומה, של דבור בהתלהבות לזרז השומע.  ומזה אולי נסתעף גם מושג השגעון, ודומה קצת להשרש נבא, שיש בו משמעת דִבֵּר והשתגע, ונביא.  שתוף שני המושגים של דבור והנהגה אצל השמיים נראה ברור מן דָבָר, דִבֵּר, ודַבָּר הדור.  וכן בערב' הפעל שׂיע سيع במשמע' קרא את הגמלים והצאן שפגרו מלכת ובכלל זרז ואמץ הלב, ובקצת מקומות משמעתו:  היה מנהיג קאיד, . Dozy, Suppl.  והיתה אולי לאלקום משמעת נביא, דבּרן, ודַבָּר, והוא מקור תרגום השבעים אלקום במשמעת דברן.
ואזכיר עוד כי יוסף הלוי סבר כי אלקום זה הוא שם אלהות ערבית, ואולי הוא האלוה אלקום, שמצאו התירים דיסו בכתבת נבטית וליטמן בכתבת אחת בתדמור שנאמר בה:  לשיע אלקום אלהא טבא ושכרא די לא שתא חמר.  וכבר פלפלו ליטמן J As. IX, XVIII, 374 וכלרימן גנו EecEpS VI 382-384 במהותו של האלוה הנזיר הזה, ולפי דעת החכם כל' גנו הוא אויבו של אלוה השכור בככוס, ואולי היה תפקידו לצאת בראש החיל למלחמה.