*1, פ"י, עתיד יֶאֱמֹד, יֶאֱמְדוּ אֱמֹד אֱמֹדְנָה — שער במחשבתו, העריך דבר בכמותו או איכותו על פי שקול הדעת, על פי מה שנראה שכך או כך הוא, ,abschätzen;supposer  estimer; estimate: הרוח שפזרה את העמרים אומדין אותה כמה לקט היא ראויה לעשות (פאה ה א).  זה גיטך מהיום אם מתי מחולי זה ועמד והלך בשוק וחלה ומת אומדין אותו אם מחמת חולי ראשון מת הרי זה גט ואם לאו אינו גט (גיט' ז ג). אומדין כמה אדם כיוצא בזה רוצה ליטול להיות מצטער כך (ב"ק ח א).  המכה את חבירו בין באבן בין באגרוף ואמדוהו למיתה והקל ממה שהיה ולאחר מכאן הכביד ומת חייב (סנה' ט א).  אומדין כמה אדם רוצה ליתן בכתובתה של זו שאם נתאלמנה או נתגרשה וכו' אומדין כמה אדם רוצה ליתן ויהיו בידו אלף זוז בין נותנן מכאן ועד ל' יום בין נותנן מכאן ועד עשר שנים (מכו' א א). אין אומדין אותו (את הלוקח) אלא במכות הראויות להשתלש אמדוהו לקבל ארבעים ולקה מקצת ואמרו שאינו יכול לקבל ארבעים פטור אמדוהו לקבל שמנה עשרה משלקה אמדו שיכול הוא לקבל ארבעים פטור וכו' אמדוהו אומד אחד לוקה ופטור (שם ג יא).  כיצד משלמת (הבהמה) מה שנהנית אומדין כמה אדם רוצה להאכיל את בהמתו מה שאכלה היא (תוספתא ב"ק א ז).  וכולן שמין ונותנין לו (להנזק) מיד לפיכך אם מתנונה והולך אפילו חמש שנים אין לו אלא מה שאמדוהו (שם שם ט ג).  המכה את חבירו אמדוהו למיתה אומדין אותו לחיים לחיים אין אומדין אותו למיתה אמדוהו למיתה חייב מיתה ופּטור מן הממון אמדוהו לממון חייב ממון ופטור מן המיתה אמדוהו למיתה והיקל אומדין אותו לממון שניה וכו' אמדוהו לחיים ומת משלם נזק וכו' אמדוהו למיתה והיקל ממה שהיה והכביד ואח"כ מת אומדין אותו אם מחמת מכה ראשונה מת (שם שם ה).  רועה שהיה רועה והניח עדרו ובא לעיר בא זאב וטרף ובא ארי ודרס וכו' אומדין אותו אם יכול להציל חייב (ב"מ צג:).  חולה שאמדוהו לגרוגרת אחת2 וכו' שאמדוהו לב' גרוגרות (מנחו' סד.).  אמדוהו אומד של נזקין (ערכין יט:).  ומדדת ושקלת וכלת וְאָמַדְתָּ וצברת (ר"א קליר, סלוק לפ' שקלים, אז ראית).  כשם שאומדין למיתה כך אומדין לנזקין (רמב"ם חובל ומזיק א יח).  המכה את חבירו בזדון באבן או בעץ והמיתו אומדין דבר שהכהו בו ומקום שהכה עליו אם ראוי אותו חפץ להמית באבר זה או אינו ראוי וכו' וכשם שאומדין החפץ שהכה בו ומקום המכה כך אומדין כח ההכאה שנאמר באבן יד מכאן שמשערין את היד (הוא הלכ' רוצח ג א=ב).  והוא הדין לכל תנאי ממון שאומדין דעת המתנה ואין כוללין באותו תנאי אלא דברים הידועין שבכללן היה התנאי (הוא, הלכ' מכירה יט ו).  ומתוך שהוא בא ממטבע עבה ורחבה טועין בו לאומדו בשקל (רש"י ב"מ נב.).  וסתם עשיר אומדים אותו בני אדם זה ככה וזה ככה (הוא, גיט' נב:).  אנו אומדין את דעת האב שאילו היה כן בחייו (של אבי היתומים) לא היה ממנהו אפוטרופוס על נכסיו (בר ששת תשו' שכד).  —  ועתיד: יאמד את היד כמה היא שוקלת ואת הרגל כמה היא שוקלת (תוספתא ערכ' ג ב).  שיאמדו הדיינים דעתו של נותן למי רצונו ליתן יותר (תוספות כתוב' פה:).  והדין הוא שיאמדוהו לחיים (רמב"ן שמו' כא יט).  ולפי הממון אשר הניח אחריו ולאמוד בערך הממוצע כמו אם השיא בת אחת וכו' (תשו' מהר"י קולון עח).  —  *אָמַד נַפְשוֹ, למשל אם יוכל לקפץ ממקום גבוה: הניח בהמה למעלה ובא ומצאה למטה אין חוששין משום ריסוקי אברים וכו' (מפני שהיא ) אמדה נפשה (חול' נא.).  אם עומדת בהמה על הגג וראתה שעורים או אספסתא ונפלה מן הגג לארץ אמדה עצמה שיכולה לטול (הלכ' פסו' רב יהוד' גאון, שחיטה).  שהבהמה אמדה נפשה לקפוץ (והזהיר, ויק' מה).  וכל שקופצת אומדת עצמה היא (מגיד משנה שחי' ט ט).  מסתמא קודם שתרד אמדה נפשה שלא תתרסק מאותו גובה (כ"מ שם). —  וכן, אמד עצמו או בעצמו אם יוכל להתאפק באיז' דבר: מי שבדק א"ע קודם שיתפלל ואח"כ הלך להתפלל ובתוך תפלתו התאוה תאוה לקטנים מחמת חולי ואומד בעצמו שיכול לעמוד על עצמו עד שיסייים התפלה (רשב"א קלב).

—  °אָמוּד, אָמוּדָה: שמי שהוחזק רמאי ודרכיו מקולקלין במשאו ומתנו והרי הוא אמוד שיש לו ממון וטען שאין לו כלום (רמב"ם מלוה ולוה ב ד).  בי"ד שהעמידו אפוטרופוס ושמעו עליו שהוא אוכל ושותה ומוציא הוצאות יותר ממה שהוא אמוד בו יש שם לחוש שמא מנכסי יתומים הוא אוכל (הוא, נחלות י ז).  אם ידע הדיין שזה המת אינו אמוד להיות לו חפץ זה וכו' מוציאין מן היורשין ונותנין לזה שהוא אמוד בו (הוא, סנה' כד א).  במה דברים אמור' בשטען דברים שהוא אמוד בהן או שהוא אמוד שמפקידין אצלו אותן דברים שטען (שם גזלה ואבדה ד ג).  והיה אמוד ששוה שלו ת"ק כפולות ומעלה (הריב"ש קח).  העת האמוד בו שמה שעבר מן האצטומכא אל הכבד והגיע בו כבר התעכל (קאנון ג יד א יז).  —  ולנקב': שמתחלה לא היתה אמודה ביותר (תשו' מהר"מ מרוט' ג יז).  לפי שהיתה אמודה ועשירה (שם לג).

—  נפ' °נָאֳמַד, נָאֳמָדִים: שיקדם בפלס בשוה נאמדים (מחז' ויטרי, ברכ' נשוא' תקצד.).

—  הפ' הָאֳמיד, כמו הקל: שהאמידו אותה (את השדה) ועשת מאה כמה שהאמידוה (מד"ר בראש' סד). באותה שעה האמיד עשו בדעתו ואמר ומה העוה"ז שאין ליעקב חלק בו וכו' (אלי' זוטא כט).