אֻמָּה

1, (אומה), ש"נ, מ"ר אֻמּוֹת, — קבוץ אנשים בעלי מוצא אחד, בעלי לשון אחת ודה"י משֻתפים להם וישבים עפי"ר בארץ אחת, Nation: ראש אֻמּוֹת בית אב במדין הוא (במדבר כה יה). שנים עשר נשיאים לאֻמּותם (בראש' כה יו). אמרו לו (החכמים להמן) אומה זו (הישראלית) משולה לעפר ומשולה לכוכבים כשהן יורדין יורדין עד עפר וכשהן עולין עולין עד לכוכבים (מגי' יו.). ג' סמנים יש באומה זו הרחמנים והביישנין וגומלי חסדים (יבמ' עט.). אוי לאומה שתמצא בשעה שהקב"ה עושה פדיון לבניו (סנה' קו.). כשחלה ר' יוסי בן קיסמא הלך רבי חנינא בן תרדיון לבקרו אמר לו חנינא אחי אי אתה יודע שאומה זו (של רומא) מן השמים המליכוה שהחריבה את ביתו ושרפה את היכלו והרגה את חסידיו ואיבדה את טוביו ועדיין היא קיימת (ע"ז יח.). אמרו להם יכולין אנו להזדווג לאומה זו (מד"ר איכה, פתיח'). — אֻמָּה ולשון: שכל אומה ולשון ששלטה על ישראל שלטה מסוף העולם ועד סופו (מכי' בשל' א). אשריכם ישראל בזמן שעושין רצונו של מקום אין כל אומה ולשון שולטת בהם (כתו' סו:). — עכשיו יהיו אומות העולם מקישים עלינו כזוג לומר מה אלו שהיו ברשותם הניחו והלכו להם (מכי' בשל' א). לעתיד לבוא באים אומות העולם ומתגיירין (ע"ז ג:). בשעה שאמר הקב"ה אנכי ולא יהיה לך אמרו אומות העולם לכבוד עצמו הוא דורש (קידו' לא.). לא עמדו פלסופין לאומות העולם כבלעם בן בעור וכאבנימוס הגרדי (מד"ר איכה, פתי'). אומות העולם אף על פי שגולין אין גלותם גלות אבל ישראל שאין אוכלים מפתם ואין שותים מיינם גלותם גלות (שם א). — ובהרחבה לכתה גדולה: ותלמידי ענן וכו' ועדיין הם בטעותם ונעשו אומה לעצמן (סדר רב עמרם גאון, סדר הגדה)



1 באשור' אֻמַנֻ. בער' אֹמַּה أُمَّة באר' אומתא. ולא נתברר מה היתה המשמעה הקדומה היסודית של שרש אמם זה. גזנ' יחס לו משמ' התחבר והתקבץ, אך לא נשארה לו משמעה זו בשום אחת מלשונ' השמ'. יוסף הלוי גזר אֻמָּה מן אם. דל' מן אמם - רחב. 

חיפוש במילון: