° 1, ת"ז, לנק' אֲמוּלָה, מ"ר אֲמוּלִים אֲמוּלוֹת, – נתון בצרה, במעמד שפל ורע,  unglücklicher, malheureux, misérable; unfortunate: הם שגבו חיל ואוייך אָמוּל  ר"א קליר, איכה אשפתו.  זכרתי מה בלבב עדתם לעמי הנמוכים האמולים  (ר"ש  הנגיד, הלי תעש).  ויעמד (העוף שבלע חכה) במבוכה גדולה ולא ידע עצה לנפשו האמולה  (אבר'  ב"ר  חסדאי, בן המלך והנז'  שער  ט).  נחה אותם וגם בזכות אבותם, וצדקתם לעדה האמולה  עמר השכחה, למתנפל).  אֲמוּל לב אם תאהב  (קרובץ ארגי'ל  א  שבו').  – וכנ': אנא גונן נא אמוליך  (תשלום אבודרהם, ליל יוה"כ).  – וביחס לדבור, תשובה וכדומה: והנה שמו תשובתם האמולה חלק קטן מהשאלה הגדולה  (ראב"ע, הקד' פרוש התורה).  מה אמולה זאת התשובה  (ש"ע, מצרים).