* 1, ש"ז, מ"ר אֲמורָאִים, – לפנים שם להעומד על יד התנא ומברר את דבריו להעם להתלמידים, ואחרי כן שם לחכמי התלמוד אחרי התנאים: כשם שהדורש יושב ודורש והאמורא עומד לפניו (מד"ר שמו' ח). וחכמי האמוראים שהיו אחרי ר' נצטרכו יותר לאלו הברייתות וכו' ובכל מקום שחולקים אמוראים וכו' אנו עושים כאמורא ההוא אשר גם המשנה תלמוד כמוהו (אגר' רב שרירא גאון). ועמדו אמוראים רב בבבל ור' יוחנן בארץ ישראל ותלמידיהם אחריהם וביארו טעמי המצות (הקד' סמ"ג דף ב.). שלא מצינו אמוראים שבא"י חולקין על תלמודנו (שבלי הלקט תפלה סי' כח). רבי יוחנן וחבריהם שהיו תחלת האמוראים עד רב אשי ורבינא שהיו סוף האמוראים וסוף התלמוד (ס' כרית' הקד', ימות עולם). אין דרך אמוראים לחלק על התנאים (כנה"ג א"ח כללי גמ' אות עח). פעמים שהאמורא ישמיענו מה שמפורש בברייתא (שלה' כלל אמוראים). כמו שהתנאים עסוקים בפרוש המקרא כן האמוראים עסוקים בפרוש המשנה (ר"מ אלדבי ש"א ח).
1 מן אמר. בארמ': רבי מפקיד לאבדן אמוריה אכריז קומי ציבורא (ירוש' ברכ' ד ז ג). אוקים רב נחמן אמורא עליה ודריש (תענית יו:). רבא ורב יוסף אמוראי דנהרדעא (סנה' יז:).