1, ש"ז כנ' אִמְרִי, מ"ר אֲמָרִים, סמי' אִמְרֵי, — א) כמו אֹמֶר, מלה, דבור: האזינו הזמים ואדברה ותשמע הארץ אמְרֵי פי (דבר' לב א). הוא זמות יעץ לחבל ענוים בְּאִמְרֵי שקר (ישע' לב ז). לדעת חכמה ומוסר להבין אִמְרֵי בינה (משלי א ב). מה נמרצו אִמְרֵי ישר ומה יוכיJ הוכח מכם (איוב ו כה). צוף דבש אמְרֵי נעם מתוק לנפש ומרפא לעצם (משלי יו כד). — מרדף אֲמָרִים (שם יט ז). בני אם תקח אֲמָרָי ומצותי תצפן אתך (שם ב א). בני לדברי הקשיבה לַאֲמָרַי הט אזניך (שם ד כ). חושך אַמָרָיו יודע דעת וקר רוח איש תבונה (שם יז כז). קח נא מפיו תורה ושים אַמָרָיו בלבבך (איוב כב כב). חכמות שרותיה תעננה אף היא תשיב אֲמָרֶיה לה (שופט' ה כט). אף אין מגיד אף אין משמיע אף אין שמע אִמְרֵיכֶם (ישע' מא כו). ולא ערך אלי מלין וּבְאִמְרֵיכֶם לא אשיבנו (איוב לב יד). — ובמשמ' חלק וגורל: זה חלק אדם רשע מאלהים ונחלת א4מְרו2 מאל (איוב ב כט).