1, ש"ז כנ' אִמְרִי, מ"ר אֲמָרִים, סמי' אִמְרֵי, — א) כמו אֹמֶר, מלה, דבור: האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמְרֵי פי (דבר' לב א). הוא זמות יעץ לחבל ענוים בְּאִמְרֵי שקר (ישע' לב ז). לדעת חכמה ומוסר להבין אִמְרֵי בינה (משלי א ב). מה נמרצו אִמְרֵי ישר ומה יוכיח הוכח מכם (איוב ו כה). צוף דבש אמְרֵי נעם מתוק לנפש ומרפא לעצם (משלי יו כד). — מרדף אֲמָרִים (שם יט ז). בני אם תקח אֲמָרָי ומצותי תצפן אתך (שם ב א). בני לדברי הקשיבה לַאֲמָרַי הט אזניך (שם ד כ). חושך אַמָרָיו יודע דעת וקר רוח איש תבונה (שם יז כז). קח נא מפיו תורה ושים אַמָרָיו בלבבך (איוב כב כב). חכמות שרותיה תעננה אף היא תשיב אֲמָרֶיה לה (שופט' ה כט). אף אין מגיד אף אין משמיע אף אין שמע אִמְרֵיכֶם (ישע' מא כו). ולא ערך אלי מלין וּבְאִמְרֵיכֶם לא אשיבנו (איוב לב יד). — ובמשמ' חלק וגורל: זה חלק אדם רשע מאלהים ונחלת אמְרו2 מאל (איוב ב כט).
1 כך רב המדקדקים, וכן ברט (מה"ש), ובערב' אִמְר إمْر, אלא שהוא משמש במשמעה מיוחדה. אך ש' פינסקר (מבוא לנקוד אשורי, 154) מחליט כי מן אֵמר צריך לאמר אֶמרי כמו מן חֵלק חלקי, ואִמרו הוא במקום אֻמרו ונתחדד לחירק.
2 יש מגיהים עריץ במקום אמרו.